נסיכת המדעים

אליפות העולם בכדורגל, המונדיאל, תפתח בעוד חודש ושלושה ימים בגרמניה. האם המשחקים ישודרו בטלוויזיה בארץ? לחלוטין לא ברור, עקב ויכוח שניטש בדבר עלות השידורים לצרכן.

גיא לשם – מדווח אתמול בהארץ/דה-מרקר  כי חברת צ'רלטון שילמה תמורת זכויות השידור של המונדיאל כ-28 מיליון דולר. כדי לממן את ההוצאה הכבדה מבקשת החברה לגבות מכל צופה טלוויזיה כ-800 שקל… 80% מההכנסה יועברו לצ'רלטון ו-20% בלבד לחברות HOT ו-yes. ראשי חברות הלוויין והכבלים הצהירו כי תשלום נמוך יותר ייאלץ אותן לדרוש התרת שידור פרסומות במהלך המשחקים. ואילו כותרת בגלובס משלשום מבשרת לעומת זאת כי הירשזון המליץ: חבילת משחקי המונדיאל בכבלים תשודר ב-492 שקל – ללא פרסומות

בואו ננסה להבין מה אומרים המספרים האלה. התשלום שצ'רלטון שילמה עבור זכויות השידור הוא 28 מיליון דולר, שהם כ-125 מיליון ₪. אם תעלה חבילת המונדיאל 800 שקל, אז חברות הכבלים והלווין יצטרכו למכור אותה לקצת מעל 156,000 לקוחות, וזאת רק כדי לכסות את עלות זכויות השידור. אם תעלה החבילה 492 ₪ ללא פרסומות, יהיה צורך למכור מעל 254,000 חבילות כדי לכסות את עלות זכויות השידור בלבד. כיוון שלחברות הכבלים והלווין יש כמליון וחצי מנויים, בתסריט הראשון הן יצטרכו למכור את החבילה ל-10% מלקוחותיהן, בשני ל-כ-17% מהם.

שידורי המונדיאל – מישהו רוצה לעשות כאן כסף גדול

אבל כאן לא נגמר הסיפור. חברת צ'רלטון, רוצה מן הסתם להרוויח. כמה הם רוצים? בואו נניח, לצורך הדיון, כי הם מעוניינים ברווח של 25% על השקעתם.  בתסריט הזה, חברות הכבלים והלווין צריכות למכור עוד חבילות, רק כדי לכסות את עלות רכישת זכויות השידור מצ'רלטון – 40,000 אם החבילה תעלה 800 ₪, 64,000 אם מחירה יהיה 492 ₪. בכל מקרה, תידרש מכירה של 200,000 חבילות לפחות כדי לכסות את עלות זכויות השידור לחברות הטלוויזיה.

כמה חבילות מעריכות החברות שיוכלו למכור ב-800 ₪? את זה אפשר לנסות להעריך מהנתון על חלוקת ההכנסות הצפויה בין המשדרים לבעלי הזכויות. כדי  ש-80% מההכנסות יספקו את צ'רלטון, עליהן לכסות את ההוצאות ולהותיר רווח. 80% מ-800 הם 640, ואם נצרף 640 ש"ח ל-640 ₪ עד שיתקבלו 28 מליון דולר +25%, נקבל כי ההערכה הייתה כי יימכרו כ-244,000 חבילות. אם חברת צ'רלטון קיוותה לרווח צנוע יותר, נניח 10% (מסופקני), אז צפי המכירות היה כ-215 אלף חבילות. שימו לב, כי במקרה כזה יקבלו חברות הטלוויזיה 160 ₪ לכל חבילה שימכרו, שיביא אותן להכנסות של יותר מ-34 מיליון ₪. שימו לב כי בתסריט הזה הכנסות חברות הטלוויזיה יהיו גבוהות מהרווח ההיפותטי של צ'רלטון שהוא כ-31 מליון ₪ "בלבד".

ואם תעלה החבילה פחות מ-800 ₪, נניח 700 ₪?  לא תהיה ברירה אלא לדרוש שילוב פרסומות, כי לקופה של חברות הכבלים והלווין ייכנסו בתסריט הזה 13 מליון ₪ "בלבד", ולהם, כידוע זה עולה יותר. (שאלת תם – האם במקרה כזה יצליחו למכור פרסומות ב-21 מליון ₪?)

מה יקרה אם החבילות אכן יימכרו ב-492 ₪ בלבד? אם הביקוש לשידורי המונדיאל גמיש, ואם ההערכה הייתה כי ימכרו 244 אלף חבילות ב-800 ₪, ייתכן מאוד כי במחיר הנמוך יותר יימכרו 350 אלף חבילות, ואולי אף יותר. במקרה כזה ההכנסות יהיו 172 מליון ₪, צ'רלטון יקחו לעצמם 156 מליון, ולחברות הכבלים והלווין יישארו 16 מליון ₪, שיאפשרו להם להחזיק את הראש מעל המים. אם הביקוש לא גמיש, החברות המשדרות עלולות להיות בבעיה. אני מניח שהן עשו כמה בדיקות לפני כן, ויודעות כי יש גבול למה שהן יכולות לחלוב מהלקוחות שלהן.
אה, ואל תשכחו כי החבילה לא כוללת את משחק הפתיחה, משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר, לפי תקנות פיפ"א משחקים אלה יש לשדר בשידור ציבורי בכל מקרה, ולכן זכויות השידור למשחקים אלה נמכרו כבר בנפרד לאחד הערוצים הציבוריים.

אני כמובן לא מכיר את כל הפרטים העסקיים והנתונים הכלכליים, והקוראים מוזמנים להניח הנחות אחרות, ולשחק בנתונים. אבל התמונה העולה מכל הסיפור הזה ברורה: יש חברה אחת שמתכוננת לעשות מכל הסיפור הזה הרבה כסף, ועוד שתי חברות שמתכוונות להרוויח לא פחות ואולי אף יותר.

אני חובב כדורגל, לא החמצתי אף מונדיאל מאז 1974 פרט לזה שנערך בשנת 1982 (הייתי עסוק בעניינים אחרים), ואני לא מתכוון לשלם אגורה מעבר לדמי המנוי החודשיים המופקעים שאני כבר משלם לכבלים תמורת הצפיה במשחקים אלה. ואני קורא לכם להצטרף אלי ולשכנע את חבריכם ללכת בעקבותי. כי את הטייקונים של

צ'רלטון, הכבלים והלווין אפשר להכות רק במקום אחד – בכיס.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 6 במאי 2006 שם התקבלו 15 תגובות

חיים  בתאריך 5/6/2006 8:27:18 PM

ממילא הנוקאאוט חופשי

הרי ערוצים 2,10 משדרים 12-14 משחקים
רבע גמר ומעלה חינם ובטח רוב השמינית
אז מי שרוצה מכסיקו אנגולה ופולין אקוודור שישלם כדי שלאלי עזור ופיני זהבי יהיו עוד כמה פרוטות ביד
ממילא רק האירופאיות הבכירות וברזיל וארגנטינה מעניינות
ויש פאבים ולוויינים
במילה אחת: להחרים

ליאור  בתאריך 5/6/2006 8:31:44 PM

ביקוש והיצע

הרי אם 2 ו- 10 היו חושבים שיש רייטינג בטוח היו קונים גם את השלב הראשון המשעמם
עם כל הנבחרות האיזוטריות שהגיעו בגלל פוליטיקה
טרינידאד וטובאגו כבר אמרנו?
לא כל מה שמתהדר בטייטל מונדיאל הוא זהב
בדיוק כמו שליגת האלופות מלאת משחקים סתמיים
כמו ההוא בקפריסין נגד מנצ'סטר יונייטד

noamt  בתאריך 5/6/2006 9:06:51 PM

28 מליון

נסיון לעשות סדר בנתונים:
1. אם אני מבין נכון את הכתבה, צ'רלטון שילמה 28 מליון דולר על כל המשחקים – כולל אלה שישודרו בערוצים הפתוחים.
2. סביר להניח שהמשחקים שמשודרים בערוצים הפתוחים יקרים יותר – כלומר, למשל, משחק חצי גמר שווה יותר כסף מסתם משחק בין נבחרות לא מוכרות.
3. לפיכך, 800 או 492 ש"ח שייגבו מהפראיירים לא נועדו לכסות 28 מליון דולר (125 מליון ש"ח) אלא הרבה פחות. כמה פחות? אין לי את הנתונים. אני אפילו לא יודע כמה משחקים יש.
4. מהאמור לעיל, כנראה שהרווח הצפוי של צ'רלטון אפילו גבוה יותר.
נועם.

עזי  בתאריך 5/6/2006 9:10:53 PM

אתה רגיל לקבל הרבה דברים בחינם?

ברור שאנחנו לא מוכנים לשלם "מחיר מופקע" (שצריך להגדיר אותו), אבל מכאן ועד לקבלת השידורים בחינם יש מרחק… אני, לא כמוך, בהחלט מוכן לשלם עבור משהו שמספק לי בידור והנאה. אני לא מבין מדוע אתה (או מישהו אחר)מוכן לשלם להצגה חד-פעמית של שעה וחצי 250 ש"ח (ומעלה), ונמנע מלשלם לחודש של כיף פחות מכפול מזה.
למה שתקבל את זה בחינם? אתה עושה את החשבון הרווחים של של אסם כשאתה קונה במבה, או את חשבון הרווחים של ישקר כשאתה טס במטוס שלהבי מטוסו מיוצרים שם, והמחיר הזה נכנס בעבוע במחיר (המופקע?) של מחיר כרטיס הטיסה שלך?
משהו בהגיון שלך, יוסי, נראה לי קצת עמום. אולי תסביר, חוץ ממתמטיקה של רווחים, את ההגיון המסחרי שלך.

דוד  בתאריך 5/6/2006 11:39:21 PM

עזי, אתה חבר של זהבי?

מהנ אתה מקשקש בכלל
מי מינה אותך לפרקליט שלהם
או שאתה סתם שותף בצ'רלטון?

אחד העם  בתאריך 5/7/2006 1:10:23 PM

דברים בחינם

עד היום קיבלנו את שידורי המונדיאל בחינם.זה שצ'רלטון רוצה לגזור קופון זה לגיטימי מצידם אבל די גועלי (כשר אבל מסריח).
אני אסתפק בשידורים הציבוריים. תודה.

אורי  בתאריך 5/7/2006 3:19:14 PM

ללא נושא

במקרה של המונדיאל, לא רק אנחנו אלא כמעט כל אזרחי העולם רגילים לקבל אותו חינם. לפי מה שאני מבין, ישראל נמנית על שלושת המדינות היחידות שיגבה בהן תשלום מיוחד לצפיה במונדיאל.
הפשלה כאן היא בעיקר של ערוץ 1, לדעתי, כי זה בדיוק סוג הדברים שחבורת הדבילים מרוממה אמורה לעשות עם כספי האגרה שהיא מקבלת – אם כי הסכוי לראות את המונדיאל עם דני נוימן כפרשן גם הוא לא מלבב במיוחד.
492 ש"ח יקנו לי בערך 30 חצאי-ליטרים של גולדסטאר בפאבים שבהם אראה את המונדיאל. בשאיפה יהיו שם עוד הרבה חובבי כדורגל שנמאס להם מהסחטנות.

גבי   בתאריך 5/7/2006 6:09:27 PM

כמה עובדות (לכבוד הדיוק)

נתחיל בטיפ קטן: מי שרוצה לקלוט את המונדיאל במחשב שלו (ומשם לטלוויזיה) לא צריך אלא להתחבר לאתרים לא מעטים שידאגו להעביר כל דקה של משחק.
ולגופו….מי שטוען ש"מכסיקו, פולין ואקוודור לא מעניינות"….מוטב לו באמת לוותר על הציפיה במשהו שהוא לא ממש מבין בו מכסיקו נחשבת למעצמה עולה וניצחה את ארגנטינה וברזיל במסגרות רשמיות בשנתיים האחרונות. פולין נחשבת נבחרת כדורגל חזקה ועל אקוודות לא הייתי מוותר. אז מילא להיות טיפש אבל למה להפגין זאת בפומבי?

ד"ר ישראל רז  בתאריך 5/7/2006 6:12:34 PM

שמור לי מקום בפאב שלך, אורי, לי ולחבריי

אנחנו 7 חברים שהחליטו לראות את המונדיאל ב"מאש" (פאב מיתולוגי בתל אביב).
הרווח הוא כפול ומכופל. את הכסף נוציא על בירות טובות במקום על צ'רלטון המזדיינת בתחת – וגם נוכל לראות ביחד את המשחקים עם עוד אוהדים. אין כמו חברותא טובה לצפיה בכדורגל

בועז כהן  [אתר]  בתאריך 5/7/2006 6:22:33 PM

אני לא משלם שקל אחד על המונדיאל הזה

מ-1978 לא הפסדתי אף משחק בשום מונדיאל. אף משחק אחד. למדתי לבגרויות, הייתי בצבא, עבדתי בעבודות שונות, התחתנתי, התגרשתי, ובחיים לא הפסדתי אף משחק בשום מונדיאל.
הפעם אני כנראה אראה משחקים מסויימים. יש גבול לכמה שאפשר לסחוט את הצופה. אני משלם אגרת רדיו וטלוויזיה באדיקות ובהגינות מאז שיש לי טלוויזיה. אני משלם סכום חודשי נכבד ל-YES הטלוויזיה בלווין. אני משלם עוד תוספת לערוץ 5+ … אז עכשיו הם רוצים עוד כסף, בשביל המונדיאל – ומה השלב הבא? תשלום בשביל כל משחק ומשחק?
אז הפעם עד רבע הגמר אני אראה רק משחקים מסויימים, וגם אותם אראה אך ורק ללא תשלום, בפאבים שישדרו משחקים על מסך גדול.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 5/7/2006 9:53:26 PM

משעמם

אין דבר כזה חינם, השאלה היא רק איך גובים ממך את התשלום.

בועז  [אתר]  בתאריך 5/8/2006 12:32:39 PM

יש דבר כזה "בחינם"

מאז ומעולם שילמתי אגרת רדיו וטלוויזיה ולא הוספתי אף גרוש יותר לצורך צפיה במשחקי הגביע העולמי בכדורגל, האולימפיאדה ומשחקי גביע אירופה לנבחרות.
עכשיו אני משלם גם אגרה, גם חיבור ללווינים וגם תשלום לערוץ 5 + וגם רוצים ממני עוד כסף על משחקי המונדיאל.
לא יהיה. לא יהיה.

עמית  בתאריך 5/10/2006 1:12:27 PM

זה עדיין לא בחינם

זה מכיסו של "משלם האגרה". אני לא מעוניין לצפות במונדיאל, ולא מעוניין לממן את צפייתו של אף אחד אחר במונדיאל או בכל תכנית אחרת. מי שרוצה לצפות – שישלם. כל אפשרות אחרת פוגעת בעקרון השיוויון.

רמי  בתאריך 6/4/2006 8:43:12 PM

אני לא אוותר על אף משחק למרות שלא ארכוש

את הערוץ.
שכנעתי את בעל בית הקפה בו אני נוהג לשבת (קפה הנרייטה) שכדאי לו להקרין את המשחקים והוא הלך על זה בגדול. הוא מקרין על מסך ענק את כל המשחקים, מביא בירה מחבית ותפריט מיוחד ובכלל מתלהב מהעניין.
אני הולך להנות מהמונדיאל כפי שמעולם לא חוויתי ובאותה הזדמנות גם אלמד את צ'רלטון לקח בחשיבות סקר שוק לפני קבלת החלטות.

רועי  [אתר]  בתאריך 7/27/2006 9:30:45 PM

ללא נושא

אני כבר שילמתי המונדיאל ננננננננגגגגגגגגגגגגגגגגממממממ….מממממממממררררררררררררררררררררר

מכון פרייזר הקנדי פרסם לאחרונה מחקר שכותרתו "גידול מריחואנה בקולומביה הבריטית". המאמר מנסה לבחון את ההיבטים הכלכליים של תעשיית גידול המריחואנה. מחבר המחקר, ד"ר סטיבן ט. איסטון סוקר את תעשיית המריחואנה, ומנסה לאמוד את המדדים הכלכליים הקשורים בשוק זה.

ראשית אומד איסטון את הביקוש למוצר בהסתמכו על מחקרים  שפורסמו. בשנת 2000, מעריך איסטון, היו בקנדה כ-1.7 מיליון משתמשים , שצרכו בסה"כ כ-164 טון מריחואנה, והוציאו על כך 1.8 מיליארד דולר (קנדיים, כנראה). לשם השוואה מובא נתון נוסף – סה"כ ההוצאות לצריכת טבק בקנדה באותה שנה היה 2.3 מיליארד דולר.

ההיצע שווה, כמובן, לביקוש (אם השוק בשיווי משקל), והרי אם נצרכו בפועל 164 טון מריחואנה, היה מי שייצר ומכר את כל החומר הזה. השאלות המעניינות באשר לצד ההיצע הן: מהו הרווח של יצרן מריחואנה? וכמה יצרנים יש?

איסטון נעזר במחקרים שפורסמו אודות תהליך הגידול של המריחואנה כדי לערוך הערכה גסה של תזרים

מה יקרה אם החוק ישונה והשימוש במריחואנה יהיה חוקי? הממשלה תטיל כמובן מס על המריחואנה

המזומנים בחממת גידול טיפוסית, בה מגדלים 100 צמחי מריחואנה. איסטון מעריך את עלות הציוד הדרוש (מנורות, מאווררים, זרעים ודשנים), עלות החשמל הנצרך במהלך הגידול, (הוא מודה כי חלק גדול היצרנים פשוט גונבים את החשמל), ולא שוכח לכלול בחשבון תשלומי שכירות וכן שכר לעובדים. בסיכומו של דבר, מעריך איסטון את ההוצאות השנתיות של עסק טיפוסי ב-24,500 דולר. היבול הטיפוסי הוא 13.5 ק"ג מריחואנה, שמחירו בשוק כ-76,000 דולר. בשקללו את הסיכון הכרוך בתפיסה של היבול על ידי רשויות החוק או מתחרים, מעריך איסטון כי החזר ההשקעה (ROI – return on investment) הוא כ-40%  לשנה, רווח נאה למדי, בהשוואה לאפיקי השוואה מקובלים יותר. (לחצו כאן כדי לראות את התחשיב של איסטון).

בעזרת נתון זה יכול כעת איסטון ללהטט בנוסחאותיו כדי לנסות להעריך את מספר בתי הגידול (לחובבי תורת המחירים צפויות שעות של הנאה  – אני ויתרתי על קריאת החלק הזה של המאמר). הוא מגיע למסקנה כי מספר בתי הגידול נע בין 10,500 ל-17,500.

בסופו של דבר, אחרי כל ההסתייגויות בדבר מגבלות החישובים שערך עד כה, ועוד פרק על מצב שוק המריחואנה בקולומביה הבריטית, מגיע איסטון לשאלה המעניינת באמת: מה יקרה אם החוק ישונה והשימוש במריחואנה יהיה חוקי?

ובכן – הממשלה תטיל כמובן מס על המריחואנה, כפי שממוסים "חטאים אחרים" (בלשונו של איסטון) כגון טבק, הימורים ואלכוהול. איסטון מעריך כי מחירה הסיטונאי של סיגריית מריחואנה, על פי החישובים שערך קודם, הוא בין 1.60 ל-4.70 דולר (תלוי בכמות המריחואנה שבסיגריה – בין 0.33 ל-1 גרם), לעומת המחיר הקמעונאי לצרכן העומד על 8.60 דולר לסיגריה המכילה חצי גרם מריחואנה. ההפרש הממוצע הוא לכן כ-7 דולר לסיגריה – טוען איסטון -  והסיבה להפרש זה היא אי החוקיות של השימוש במריחואנה (הוצאות ייצור, הפצה ושיווק מכוסות, על פי איסטון, במחיר הסיטונאי). לכן, סבור איסטון, יכולה הממשלה לגרוף את כל ההפרש הזה לכיסה, ולהגיע לסך הכנסות של כ-2 מיליארד דולר. גם הרווח ליצרנים ולמפיצים יגדל, כי הלגליזציה תאפשר ייצור המוני יותר בעלות נמוכה יותר. אח, איזה עולם נפלא צפוי לנו.

אבל קריאה ביקורתית יותר של המאמר מעלה כמה תהיות.

ראשית, שימו לב כי כדי לאסוף 2 מיליארד דולר המתקבלים ממיסוי של 7 דולר לסיגריה יש למסות כ-286 מיליון סיגריות, שלצורך ייצורן דרושים כ-192 טון מריחואנה – גידול של כ-20% בצריכה – שיבוא ככל הנראה כתוצאה מהלגליזציה. הגידול בצריכה הוא הנחה סבירה למדי – אבל האם זהו הגידול האמיתי הצפוי? בין 1990 ל-2000 כמעט הוכפלה צריכת המריחואנה הבלתי לגלית בקנדה – מ-92 טון ל-164. עד 2006 בוודאי תגיע הצריכה ל-190 ק"ג בשנה. איזה גידול נוסף בצריכה צפוי עקב לגליזציה אפשרית? מה הנזק הצפוי עקב גידול זה (למשל, עקב גידול אפשרי במספר האשפוזים הפסיכיאטריים ו/או ירידה אפשרית בפריון העבודה, אם להזכיר רק שני נזקים אפשריים )? האם התועלת עולה על הנזק? לאיסטון אין תשובה.

שנית, כאשר ערך איסטון את צד ההכנסות של בית הגידול, חישב אותו לפי מחיר של כ-5700 דולר לק"ג, או כ-2.85 דולר לחצי גרם. לא מסתדר לי. לפי זה סיגריה של חצי גרם צריכה לעלות 9.85 דולר + הוצאות הפצה ושיווק. המחיר הסיטונאי הוא 8.60 דולר בלבד – וההפרש בין מחיר המריחואנה למחיר הקמעונאי הוא 5.75 דולר בלבד – והפרש זה כולל בתוכו עוד הוצאת לייצור הסיגריה, הפצה ושיווק. כיוון שהוצאות ההפצה והשיווק הן גבוהות למדי, הערכה יותר ריאלית של המס שניטל להטיל על סיגרית מריחואנה חוקית הוא להערכתי 2 דולר בלבד – דבר המוריד את סך ההכנסות הצפוי ממסים ל-570 מליון דולר (כאשר לוקחים בחשבון את הגידול בצריכה).

שלישית – האם חשבון ההכנסות וההוצאות של עסק לגידול מריחואנה מדוייק? הנושא הזה פתוח לספקולציות. אז בואו נניח לעניין. איסטון טוען כי ליגליזציה תקטין את הוצאות הייצור. האמנם?. בתי הגידול יצטרכו לשלם מסים מקומיים לפי תעריף עסקים, למשל, ולא תעריף מגורים (בצפון אמריקה המסים נכללים בשכר הדירה – אין דרך למגדלים להתחמק מתשלום). גם את עלויות הייצור יצטרכו המגדלים לשלם באופן מלא – החל בתשלום עבור צריכת החשמל, וכלה בתשלום שכר מינימום (לפחות) לעובדים (איסטון העריך את מרכיב השכר השנתי ב-2000 דולר בלבד – סכום בלתי ריאלי בעליל). איסטון לא מתייחס לכל הנושאים האלה.

ונשארה כמובן, השאלה המוסרית, שגם בה יש לדון בכובד ראש.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 2 באפריל 2006 22:27 במדור כלכלה וחברה שם התקבלו 5 תגובות

אחד העם  בתאריך 4/3/2006 1:13:03 PM

איזו שאלה מוסרית?

הרי האלכוהול גורם להרבה יותר נזקים בריאותיים, כלכליים וחברתיים. אלכוהול הוא סם מסוכן ביותר שהנזק המצטבר שלו בצריכה גבוהה מוכח וידוע.
גם נזקי הניקוטין/סיגריות ידועים וברורים.
מדוע המדינה לא מבטלת? פוליטיקה. משום שזו החלטה פוליטית. מלבד זה, ראה מה קרה בארה"ב בתקופת היובש.
לגבי מריחואנה הדיעות חלוקות ועובדה שהיא משמשת גם כמשכך כאבים במרשם. האירוניה היא שמי שמקבל אישור חוקי להחזיק מריחואנה על צורותיה צריך להשתמש בדרכים לא חוקיות על מנת להשיגה……
מוסר הוא דבר חלקלק לעיתים והוא מושפע תרבותית (עבדות, עישון, צריכת אלכוהול וכו'). והרי פרויד כתב על סגולות האופיום שרווח בתקופתו. סופרים רבים כתבו תחת השפעת אבסינת (קיקיון?).

בנו של האין  [אתר]  בתאריך 4/3/2006 2:06:10 PM

הנה קצת צבע למספרים

http://israblog.nana.co.il/blo….sp?blog=21034&blogcode=1038856

n  בתאריך 5/3/2006 1:34:37 PM

מאיפה המחירים האלה?

בארץ 50 גרם מריחואנה עולים בין 200-250 שקל, ומספיקים לקצת יותר מעשר סיגריות. למיטב ידיעתי המריחואנה בקנדה טובה ועולה בערך אותו דבר, יש הצעות לסיבה לגובה המחיר האמור? פרט למיסי הממשלה כמובן.

אריאל  בתאריך 7/17/2007 10:19:35 PM

מופרך לחלוטין תיכנסו ליקרוא !!!

בארץ למיטב הבנתי ולמיטב הכסף שהוצאתי בעברי על זה ולא עברי הרחוק טולה הלוא היא 12 גרם חשיש (מריחואנה) עולה 200 ש"ח ולא כימעט ולא בערך זה מה שאתה קונה במחיר הנ"ל ובארץ כולם גנבים וזה עובר כמה ידיים לפיך ככה שאחרי קיצוץ של הקניין הראשון נישאר לך איזה 10 גרם.אז חלאס ליחיות בפנטזיה…

…  בתאריך 3/30/2008 10:49:20 PM

ללא נושא

תראה, הבעיה עם החישוב שלך הוא שאם המריחואנה תהיה חוקית, אף אחד לא יפחד לגדל יותר מ 100 צמחים, משום שמאחר וחוקי לו לגדלם הוא יהפוך את זה לעסק קטן במקום תחביב שמכניס מהצד קצת..

התעשיינים מעדיפים הנהגת מס הכנסה שלילי על פני העלאת שכר המינימום – אבל אלה לא ממש חדשות.

התעשיינים מעדיפים הנהגת מס הכנסה שלילי על פני העלאת שכר המינימום – אבל אלה לא ממש חדשות. הרי בהעלאת שכר המינימום יממנו המעסיקים את ההעלאה באופן ישיר, וחלקה יגולגל על הציבור, ובמס הכנסה שלילי החלוקה תהיה הפוכה –  הציבור יממן את המס השלילי באופן ישיר, וחלק מזה יגולגל על המעסיקים. השאלות המעניינות הן – מה תהיה העלות של כל אחת מהאלטרנטיבות, ואיזה חלק מהעלות יגולגל מהמעסיקים לכלל הציבור, או להיפך.

זה מה שעושה את הידיעה הזו שפורסמה אתמול ב-Ynet למעניינת. על פי הידיעה, התאחדות התעשיינים חישבה ומצאה כי:

• העלאת שכר המינימום ל- 4,500 שקל בחודש תביא לתוספת עלות שנתית של כ-26 מיליארד שקל לכלל המעסיקים במשק – בסקטור העסקי והציבורי כאחד.
• מנגד, העלות הכוללת למשק בהנהגת מס הכנסה שלילי, שיתן לעובדים הטבה זהה, נאמדת בכ-12 מיליארד שקל לשנה.

אכן, מספרים מדהימים, ואם הם נכונים, הרי שללא ספק הנהגת מס הכנסה שלילי עדיפה. אבל, האם המספרים האלה אכן נכונים?

12 מיליארד ₪ לשנה – עלות מס ההכנסה השלילי לפי התעשיינים – הם מיליארד ₪ לחודש. במשק יש 2 מיליון שכירים בערך, אבל מספר השכירים המרוויחים פחות מ-4500 ₪ לחודש הוא נמוך יותר כמובן, ועומד על כ-860 אלף (לפי סקר ההכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – טבלה 27). מיליארד חלקי 860 אלף נותן בערך 1160 ₪ תוספת ממוצעת לכל שכיר המרוויח פחות מ-4500 ₪. הגיוני? לא ממש. שכר המינימום הוא 3335 ₪, ולפי התאחדות התעשיינים עצמה, "כדי לתת לעובד, המשתכר כיום שכר מינימום הטבה זהה לשכר שהיה מקבל אילו היה מתעדכן שכר המינימום ל-4,500 שקל לחודש, יש לזכות אותו במס הכנסה בסך של כ-1,120 שקל בחודש". כמובן, שכיר שמרוויח יותר משכר המינימום צריך לקבל זיכוי נמוך יותר, שהרי זיכוי המס אמור להעלות את שכרו ל-4500 ₪ ברוטו. כלומר – הנתון של 12 מיליארד ₪ הינו מנופח. לפי חישובים שאני עשיתי, עלות הזיכוי תהיה 6.8 מיליארד ₪ לשנה בלבד,  על חשבון משלמי המסים, וזאת בהנחה שהמעסיק ישמור על השכר הקודם של העובד עם הנהגת המס. חלק מהעלות הזו תתגלגל בסופו של דבר חזרה אל המעסיקים, כי את הכסף הזה הממשלה תצטרך לקחת או מהעלאת מסים אחרים, או על ידי קיצוץ בהוצאות אחרות, ודבר זה יביא בסופו של דבר לירידה כלשהי בהכנסותיהם.

מאיפה באמת הגיע הנתון של 12 מיליארד? תחשבו לרגע שאתם מעסיקים עובד אחד, ומשלמים לו 4000 ₪ ברוטו לחודש. לפתע מונהג מס הכנסה שלילי. מה תעשו? אתם יכולים להמשיך לשלם לו 4000 ₪, והוא יזכה במס שלילי של 500 ₪ שיעלה אותו לרמת הכנסה של 4500 ₪ לחודש. אתם גם יכולים להוריד את שכרו לרמת שכר המינימום – 3335 ₪ , ואז הוא יזכה במס שלילי של 1165 ₪. לעובד לא אכפת, כיוון שהוא עדיין מרוויח 4500 ₪ לחודש. אתם,לעומת זאת,חסכתם 665 ₪ מעלות שכרו על חשבון משלמי המסים. עכשיו תכפילו 1165 ב-860,000 שכירים, ותקבלו את המיליארד מקודם.

המסקנה החד-משמעית  – התאחדות התעשיינים מודיעה כי אם יונהג מס הכנסה שלילי – הם יורידו מייד את שכר כל העובדים המרוויחים בין שכר המינימום ל-4500 ₪ לרמת שכר המינימום. הורדת השכר הכוללת היא ההפרש בין תחשיב התעשיינים לתחשיב האמיתי, יותר מ-5 מיליארד  ₪, שאותו ישלשלו המעסיקים לכיסם.

מה תהיה העלות האמיתית של העלאת שכר המינימום? זה לא שונה הרבה מהנהגת מס הכנסה שלילי כאשר המעסיקים הוגנים – העובדים יזכו להעלאה של 1165 ₪ אם שכרם הקודם היה שכר מינימום, ובהעלאה קטנה יותר אם שכרם היה גבוה יותר. העובד שלכם למשל, יזכה בתוספת של 500 ₪, וחלק מזה תגלגלו על משלמי המסים – שהרי תשלומי שכר הם הוצאה מוכרת לצרכי מס. העלות היא בערך אותה עלות – קצת פחות מ-7 מיליארד ₪ לשנה.

רגע. אם כך, מאיפה ההפרש של 14 מיליארד שקל בין שני התחשיבים של התעשיינים? "תוספת עלות זו לוקחת בחשבון את השפעת העלאת שכר המינימום גם על דרגות השכר הסמוכות לו, עד לרמה של השכר הממוצע במשק", אומרת ההודעה לעיתונות של התאחדות התעשיינים. קודם כל, לא ברור לי מדוע הנהגת מס הכנסה שלילי לא תיצור השפעה דומה (אולי חלשה יותר), אבל נניח לעניין זה.ההפרש בין שני התחשיבים, 14 מיליארד ₪, מעורר מחשבות. נאמר כאן בעצם שציבור השכירים ששכרו בין 4500 ל-7000 ₪ יזכה בתוספת שכר כוללת של 14 מיליארד ₪ לשנה עקב העלאת שכר המינימום. ציבור זה מהווה את העשירונים החמישי, השישי, והשביעי –  כ-625,000 שכירים, שיזכו עקב העלאת שכר המינימום בתוספת שכר ממוצעת של כמעט 1900 ₪ לחודש. נשמע לכם סביר? לי ממש לא.

מכל הניתוח הזה אני מסיק כי בניגוד להצהרת התעשיינים, העלאת שכר המינימום עדיפה על פני הנהגת מס הכנסה שלילי. עלות העלאת שכר המינימום נמוכה מעלות הנהגת מס הכנסה שלילי, ובנוסף לכך – חלוקת העלות בין המעסיקים לציבור הינה הוגנת יותר.

גילוי נאות: פניתי אל התאחדות התעשיינים וביקשתי מהם אם פרטי התחשיב שעשו – וקיבלתי מהם את מסמך שהינו ככל הנראה ההודעה לעיתונות עליה התבססה הידיעה של Ynet.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 13 במרץ 2006 22:44 במדור כלכלה וחברה שם התקבלו 4 תגובות

יהל זמיר  [אתר]  בתאריך 3/14/2006 12:42:41 AM

ללא נושא

לינק מעניין – הארץ – נשיא התאחדות התעשיינים: אדם בישראל אינו יכול להתקיים מ-3,335 שקל בחודש

בכלל, מס ההכנסה השלילי הוא רעיון גרוע מאוד, לפי נייר עמדה של מרכז אדוה:
http://www.adva.org/ivrit/NegativeIncomeTax.pdf

פועלת קשה  בתאריך 3/14/2006 7:19:50 AM

ללא נושא

מרשים מאד, רוצים עוד!

משוטט  בתאריך 3/14/2006 8:40:00 PM

תמיכה בפועלת קשה

נכון מרשים מאוד, וזה ממש חבל שהאנשים הממש טובים לא מדרדרים את עצמם לפוליטיקה…
אגב יש לי שאלה אחרת מהתחום הכלכלי: האם מישהו יודע מה הנזק שנגרם עקב פיגור בתשלומים? (שאגב מתחיל אפילו מהממשלה עצמה) כמה חברות, במיוחד קטנות, נפגעות מתזרים מזומנים שאיננו רצוי? קראתי כבר כמה כתבות בעיתונים שבהם רואיינו ראשי הסניף הישראלי של חברות בינ"ל והם בדרך כלל אומרים שהתלונה העיקרית עליהם היא הפיגור הנ"ל. בקיצור מהו הנזק, לא החברתי, אלא הכלכלי מימים רבים של צפיה לתשלום?

חיים פ  בתאריך 5/10/2006 8:45:05 AM

נימוק נוסף וחשוב

כמו במקרים רבים נוספים אסור לוותר על רצף הפונקציה. והנה ההסבר:
מעסיק א משלם לעובד 3335. מס שלילי מרים את שכר העובד לדרגה של 4500.
המעסיק רוצה לשפר את שכר העובד (יש גם כאלה!!) אלא מאי? כדי שהעובד יקבל תוספת של 100 שקל למשכורת, המעביד חייב להוציא מכיסו 3335+1165+100שהם 4600 שקל.
ממש מרתיע ! אז המעביד "מוותר" על התוספת. או, לחילופין, מחפש קומבינות.
חיים פ

טוב, דו"ח העוני פורסם, והפסטיבל הפעם היה קצר במיוחד – בקושי יומיים. ואני בכל זאת, עקשן שכמותי, רוצה להמשיך ולהרהר כאן בהרהורים שהועלו בנושא בשבוע האחרון.

נחמיה שטרסלר, שמזהיר "שלא יעבדו עליכם", מרשה לעצמו (כרגיל) לנסות לעבוד על כולם. שטרסלר עשה כנראה שיעורי בית, וקרא את המאמר של הפרופסורים אלמוג ווימן שפורסם במעריב לפני שמונה ימים. בשני מאמרים שפרסם בהארץ/דה-מרקר (ב-24/1/06 וב-26/1/06), חוזר שטרסלר על טיעונים של וימן ואלמוג, שהם בעצם אותם טיעונים שהוא ממחזר שוב ושוב: העניים שקרנים ובעצם מעלימים הכנסות, שיטת המדידה אינה מדוייקת, העוני משרת אינטרסים פוליטיים ולכן יש בעלי אינטרסים המעוניינים בניפוח הנתונים, העניים לא באמת רוצים לעבוד, הבעיה היא בכלל אי השוויון במשק ולא העוני – שנמדד באופן יחסי. ובכן, הטענות האלה ידועות, והתייחסתי אליהן בתגובתי למאמר של וימן ואלמוג, ולא אחזור עליהן שוב. אעיר רק שמר שטרסלר מתעלה על הציניות הרגילה שלו כאשר הוא מאמץ בהתלהבות את השיפור הקל שחל במדד אי השוויון (מדד ג'יני) על פי דו"ח הביטוח הלאומי, אותו דו"ח שהוא פוסל את אמינותו כאשר הוא מתייחס לנתוני קו העוני.

אתייחס כאן רק לטיעון יום הדין של אלמוג, וימן ושטרסלר:  אם יש כל כך הרבה עניים אז למה לא רואים אותם? ובכן, רואים גם רואים – אם מתבוננים בעזרת הכלים הנכונים. אני מניח ששטרסלר מעולם לא ראה במו עיניו את כוכב הלכת פלוטו, אבל מאמין בקיומו. הוא יוכל לראות את גרם השמיים הזה במו עינו אם ישתמש בטלסקופ. ובכן, אחד הטלסקופים בו אפשר להשתמש כדי לראות את המצב הכלכלי-חברתי במדינה נקרא "סטטיסטיקה". האם שלושת האדונים הנכבדים האלה פוסלים את הסטטיסטיקה ככלי מחקר לגיטימי?

נקודת אור: שטרסלר מסכם וממליץ על שני צעדים הראויים לבדיקה מעמיקה: העלאת שכר המינימום והנהגת מס הכנסה שלילי (כלומר – הדגלת תשלומי ההעברה שנתניהו קיצץ לקול תשואותיו של שטרסלר עצמו לפני מספר שנים). היהפוך כושי עורו ושטרסלר חברבורותיו? ימים יגידו.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 28 בינואר 2006 שם התקבלו 4 תגובות

זו ש  [אתר]  בתאריך 1/28/2006 5:29:06 PM

לא רק סטטיסטיקה

קל מאוד לראות עניים. צריך רק לצאת מהגטו המעמד-בינוני של לב העיר. או, חלילה, ממש לקום ולנסוע אל הפריפריה. הצעה שערורייתית, אני יודעת, אבל עניים נוטים לשבת פחות בבתי הקפה שבהם שטרסלר וחבריו ודאי מסתובבים, ועל כן, ייכבדו ויקחו את הארבע על ארבע שלהם וייצאו לטיול קצר (שאינו שופינג בלונדון), ממש קצר (למרות שבוודאי אינם צריכים לדאוג להוצאות הדלק שלהם, יש מעסיק שמשלם). מספיק לנסוע לדרום העיר, באמת, מתחת לאף ממש. אבל מעל האף הזה צריך להיות זוג עיניים שמוכן להביט.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 1/28/2006 7:06:35 PM

תגובה לזו ש

מסכים לחלוטין.

אבי  בתאריך 1/29/2006 9:16:51 PM

ללא נושא

השיפור הקל במדד הג'יני היה עבור הכנסה לא פנוייה, כלומר לפני הורדות של מיסים (למרות השיפור הקליל המדד עדיין גבוה מאוד). אחרי הורדות המיסים, כלומר מדד הג'יני להכנסה פנוייה מראה על עלייה באי השוויון. כלומר, לעשירים כנראה יש הרבה הנחות במיסים והם לא משלמים כל כך הרבה מיסים כמו שהם מתלוננים

יואב  בתאריך 2/4/2006 2:19:04 PM

ללא נושא

לכל החוכמולוגים, ובתוכם הדוקטורים המלומדים דהאן וספורטא וגם יוסי לוי, שחושבים שהם יודעים סטטיסטיקה ושיעשו הכל כדי להוכיח שאנחנו מדינת עולם שלישי, כולל עיוות נתונים וצעקנות אינסופית – למשל בתוכנית טלויזיה עם אורן נהרי (ואגב, היכן בדיוק הם ראו "מאות אלפי מבוגרים וילדים לבושים בבלויי סחבות, ישנים בקרנות ומתחננים לנדבות בצמתים". אני ראיתי לא יותר ממספר עשרות, רובם עובדים זרים).
אז לידיעתכם הטעות הסטטיסטית היא לא של וימן ואלמוג. למעשה הם לא חידשו הרבה והשתמשו בדוגמא שכבר התפרסמה במקומות אחרים ושעסקה בנושא.
הטענה שלהם לא היתה, כפי שכתבו דהאן וספורטא, בעקבות ההערה שלך יוסי, ש"מתן הטבות ישפיע על מספר העניים" וגם לא על שיעורם באוכלוסיה (ברור שחציון זה משהו קבוע) אלא שערך (במספרים) ההכנסה החציונית עשוי להשתנות בעקבות המרת האופציות למשכורות. הסיבה היא פשוטה ביותר: ענף ההיי טק מגלגל מיליונים (וגם קשורים אליו ענפי שירות רבים שבהם עובדים אנשי הצווארון הכחול). כאשר כסף עובר ממצב צבירה קפוא (אופציות) למצב נזיל (סכום במשכורת) נכנסת תוספת משמעותית מאד למחזור הכספים הפעיל בשוק. זה משפיע על משכורות ומסחר וכו' בשוק כולו – ובסופו של דבר גם על ערכה הנומינלי של ההכנסה החציונית. במלים אחרות, הטענה שלהם היא שערך ההכנסה החציוני הוא בעייתי משום שהוא מושפע בין השאר משינויים קוסמטיים (ולא ממשיים) בכלכלה.
ערך החציון חשוב מאד לדיון הזה כי יש הבדל גדול בין ערך החציון בישראל לבין ערך החציון באוגנדה למשל. רוב האנשים שהכנסתם מעל לחציון באוגנדה לא היו עוברים בהכנסתם את קו החציון בארץ.
בקיצור, אם בשבילכם כל העניים עובדים (כולל 70% המובטלים של כוח העבודה החרדי) וכל העניים מצהירים הצהרות אמת ללשכות אבטלה ולמוסד לביטוח לאומי, וכל הנשים הערביות רוצות לעבוד מחוץ לבית ופשוט לא יכולות – אם כל זה נכון אז באמת נשאלת השאלה מי מכחיש את המציאות.

לפני שבוע חזרתי מהועידה השנתית לסטטיסטיקה יישומית ע"ש דמינג, הנערכת מדי שנה בשבוע הראשון של דצמבר. למרבה האירוניה, מיקום הועידה הוא במלון טרופיקנה שבאטלנטיק סיטי, עיר ההימורים שבדרום מדינת ניו-ג'רזי, שבו נמצא גם הקזינו הגדול ביותר בעיר. הועידה הייתה מוצלחת ביותר, ורכשתי בה ידע רב שיועיל לי בעבודתי בתעשיית פיתוח התרופות. יתר על כן, מבחינה חינוכית, הביקור בקזינו היה מעניין ביותר – זו הייתה הפעם הראשונה שביקרתי במקום כזה, ותמיד מעניין לראות איך אפשר לעשות כסף גדול תוך כדי שימוש בסטטיסטיקה.

מלבד שיטוט בבתי קזינו והאזנה להרצאות על סטטיסטיקה יישומית, אין עוד הרבה מה לעשות באטלנטיק סיטי, שהיא עיר מכוערת ומשעממת בעיני. בכל העיר אין אפילו חנות ספרים נורמלית אחת, ולכן ערב אחד, לאחר סיום תכנית הכנס היומית, נסעתי אל חנות הספרים הקרובה ביותר, סניף של רשת Border's שנמצא כ-20 מייל ממערב למרכז העיר. חזרתי כשבאמתחתי שני ספרים מדוברים. הספר הראשון הוא Freakonomics, או בעברית: "חלחלה". כותרת המשנה אומרת: "כלכלן נודד מביט אל הצד האפל של כל דבר". הספר שנכתב ע"י פרופ' סטיב לויט מאוניברסיטת שיקגו  והעיתונאי סטיבן דאבנר מהניו-יורק טיימס, אכן עוסק בנושאים "אפלים" כגון הכלכלה של סחר הסמים והונאות בבחינות ותחרויות סומו. לויט נעזר רבות בסטטיסטיקה כדי להגיע למסקנותיו, אך גם נכשל לפעמים בכשלים סטטיסטיים. אקדיש לספר רשימה בעתיד הלא רחוק. בינתיים, אתם מוזמנים לעיין באתר הספר, בו כותב לויט בלוג משלו, ומביא קישורים לטור שלו בטיימס.

הספר השני אותו רכשתי הוא Moneyball, מאת מייקל לואיס. כותרת המשנה של הספר היא "אמנות הנצחון במשחק לא הוגן". הספר מתאר שנה בחייו של בילי בין, מנהל קבוצת הבייסבול המקצוענית אוקלנד אייס. בעזרת תקציב מהקטנים בליגה (כ-40 מליון דולר "בלבד"), הצליח בין להעמיד על המגרש קבוצת בייסבול שהתמודדה בהצלחה עם קבוצות בעלות תקציב גדול בהרבה (תקציב הניו-יורק יאנקיס בשנה שעבר היה מעל 200 מליון דולר). איך בין עושה זאת? על ידי שימוש יעיל ביותר בנתונים סטטיסטיים, שאיפשרו לו לאתר שחקנים זולים בעלי פוטנציאל גבוה. גם לספר זה אקדיש רשימה בעתיד (לאחר שאקרא אותו, כמובן).

ועתה לסקרת. מדובר כמובן בקדחת הסקרים שמפעפעת כל השנה, אך מתגברת עם התקרבות הבחירות. במילה "סָקֶרֶת" נתקלתי השבוע פעמיים. פרופ' גבי וימן כותב על כך במאמר חריף בהארץ, בו הוא מאשים את התקשורת ועורכי הסקרים בחוסר אתיקה מקצועית והתעלמות מדרישות החוק. חלק מטענותיו של פרופ' וימן מוצדקות, אם כי לדעתי האשמותיו גורפות מדי ועושות הכללות מסוכנות. בנוסף, מתעלם פרופ וימן מבעיות נוספות שיש בתחום הסקרים בישראל ובפרט. הקדשתי כאן  מספר רשימות שסקרו את הבעייתיות שבסקרי דעת הקהל הנערכים בקרב הציבור (להשיב או לא להשיב, בחירות 1936 – המנצח שלא היה, הרהורים בין כרכור לסינגפור (א) ) ואני ממליץ שוב לכולכם לקרוא שוב את המדריך לצרכן הסקרים שהופיע ב"סלייט" לפני כשנה  ואת המאמר על סקרי דעת קהל שהופיע באתר של מכון שריד.

מי שמודע בהחלט לכל ההטיות האפשריות בסקרי דעת קהל הם אנשיו של משה פייגלין, המתמודד בפריימריז על ראשות הליכוד. בעדכון השבועי שבאתרו מתאריך 1.12.2005, מביאים אנשיו של פייגלין את תוצאות אחד מהסקרים שנערכו לקראת הפריימריז האלה, ומצביעים על הבעיות האפשריות שיכולות להביא להטיה בתוצאות הסקרים  – אי יציבות במערכת הפוליטית ובדעת הקהל, אי התאמה אפשרית בין אוכלוסית המדגם והאוכלוסיה בפועל, וטעויות דגימה אפשריות שגודלן לא תמיד ידוע.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 17 בדצמבר 2005שם התקבלו 3 תגובות

עזי  בתאריך 12/17/2005 4:19:06 PM

*ה*בעיה עם הסקרים

יוסי, בנוסף לבעיות שמנית או הזכרת — הבעיה המרכזית, לדעתי, שעצם פרסום תוצאות הסקרים — בין מדוייקים אם לאו, מוטים או בלתי-מוטים — משפיע בצורה מהותית, בעיקרון, על התנהגות אנשים בנוגע לנושא הסקר. מה שמסבך עוד יותר את העניין הוא שאין אנו יודעים *מהי* ההשפעה (גודלה וכיוונה), ויתכן ואף אין בעצם כלל לגבי זה…
תוצאות סקר בחירות, למשל, אפילו אם הסקר נעשה על מדגם גדול ומייצג היטב את אוכלוסיית המטרה, יכול להשפיע על בוחרים שלא ללכת להצביע (שכן התוצאות ידועות מראש, כביכול…), או לשנות את דעתם לכיוון הרוב (ע"מ להיות נורמטיבי), או דווקא להיפך מכיוון הרוב (כדי להיות נונקונפורמיסט או "סתם" מיוחד), או כל מיני השפעות אחרות…
וזוהי אמנם אחת המטרות בפרסום תוצאות סקרים — לא רק לתת אומדן למי שעומד לבחירה בקשר לכוחו ולפלחי אוהדיו/מתנגדיו, אלא להשפיע באמצעות פרסום זה על האנשים באורח מניפולטיבי ויזום בכיוון זה או אחר… כלומר, אם נשתמש באנאלוגיה רפואית, ההסקר אינו מהווה בהכרח מכשיר לאיבחון אלא כחלק מהטיפול…
הבעייתיות בכך נעוצה הן בפן האתי, כמובן, אך לא פחות גם בפן הענייני לכשעצמו, שכן ניבוי השפעת המניפולציה יכול להביא לנזק דווקא (כמו שגם רופא היה טוען לגבי המצב הרפואי האנאלוגי).

יובל  בתאריך 12/18/2005 11:18:24 PM

חלחלה

תרגום מקסים של השם. הצעה שלי לתרגום כותרת המשנה:
כלכלן ארחי-פרחי מביט אל הצד האפל של כל דבר
אגב, באחד המאמרים בבלוג מתואר סטיבן לויט כמי שהצליח מאד ככלכלן למרות (או בגלל) חולשתו המתמטית יחסית לסטודנטים שלמדו איתו.

מאיר  בתאריך 12/22/2005 2:13:59 PM

אני מסכים עם עזי

לדעתי הסקר הכי משפיע הוא הסקר הראשון שנעשה לאחר מקרה שקורה. לדוגמא הסקר שניבא למפלגת "קדימה" 40 מנדטים מיד לאחר הקמתה הוא הסקר שישפיע הכי הרבה. מדוע? כי אנשים באותו זמן התלבטו לגבי בחירתם והנה מופיע סקר שקובע ש"קדימה" תקבל 40 מנדטים. אותם אנשים ינהרו מיד אחרי המפלגה שהרי היא תהפוך להיות הרוב והם יהפכו להיות אנשים משפיעים ומקובלים חברתית. גורם נוסף של אותם סקרים הוא פגיעה במפלגות קטנות – מפלגות קטנות שקיבלו באותם סקרים 3-4 מנדטים עלולות לא לעבור את אחוז החסימה מפני שאנשים יעדיפו להמר על סוס מנצח ולא ירצו להצביע למפלגה שמקומה בכנסת לא מובטח.
כאמור אלו הן השערות אך אשמח לשמוע תגובות על כך.

לפני 7 חודשים פרסמתי כאן רשימה תחת הכותרת "הידד, אנו צומחים", בה התייחסתי לדברי שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, כי תוך 10 שנים תימנה ישראל בין 10 המדינות העשירות בעולם. כדי להגיע לכך, על התמ"ג לנפש של ישראל לצמוח לרמה של כ-30,000 דולר לשנה לנפש. ב-2003 היה התמ"ג בישראל כ-16,000 דולר לנפש, וב-2004 עלה לכ-17,000 דולר.
והנה, פורסמה היום ידיעה מפעימה ב-Ynet: מממצאים שהזמין ח"כ רוני בריזון ממרכז המחקר של הכנסת עולה כי בעשר השנים האחרונות היו 606 שביתות, המשק הפסיד יותר מ-15 מיליון ימי עבודה, והנזק שנגרם לכלכלה עלה על 16.5 מיליארד שקלים!

אם כן – הנזק שגרם אבדן יום עבודה הוא 1100 ש"ח ליום, שהם כ-233 דולר. בהנחה שבשנה יש 250 ימי עבודה – זה נותן לנו תמ"ג לנפש של 58,250 דולר, הרבה יותר מהתמ"ג לנפש של מי שהייתה המדינה העשירה בעולם בשנת 2004, לוכסמבורג, עם תמ"ג לנפש של כ-44,000 דולר בלבד.

הידד! צמחנו!

(או שהנתונים של רוני בריזון לא ממש מדוייקים? והוא מנפנף בהם כדי לצבור כמה פרוטות פוליטיות? לא. לא יכול להיות).

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 22 בנובמבר 2005 17:17 שם התקבלו 8 תגובות

רוני ה.  [אתר]  בתאריך 11/22/2005 6:15:15 PM

איזה מן חשבון אתה עושה?

ימי העבודה שהמשק הפסיד הם ימי העבודה של השובתים בלבד.
אבל הנזק שנגרם למשק מהשביתות גדול בהרבה מהמשכורות של השובתים – סחורה שלא הגיעה ליעדה, יצואנים שאיבדו שווקים בחו"ל, עצמאים שלא קיבלו החזרים ממס הכנסה ופשטו רגל והרשימה ארוכה.
בחישוב ישיר של הנזק (16.5 מיליארד ש"ח חלקי ששה מליון אזרחים על פני עשר שנים), השביתות גרמו לנזק שנתי של $57 לתמ"ג לנפש במשך עשר השנים האחרונות. זה לא נתון שמשנה את נתוני התוצר באופן מהותי.

האזרחית ק.  [אתר]  בתאריך 11/22/2005 8:39:15 PM

זה מסביר למה

כך או כך, אני תמיד יוצאת נשכרת

מרק ק.  בתאריך 11/22/2005 9:16:21 PM

בעיה בסיסית כאשר מנסים להשתמש

במתמטיקה. השימוש בדרך כלל דורש הבנה של מושגי יסוד בתחום עליו מישמים שיטות מתמטיות, כמובן שפוליטיקאים ובעלי אג'נדות למינהן פוטרים את עצמם מהטורח הזה.
יוסי, התמ"ג לנפש הוא לכל נפש ולא רק לאנשים עובדים. גם ילדים, זקנים ומובטלים מובאים בחשבון.
בחישוב פשוט, כמות העובדים בישראל מהווה 2/7 מהאוכלוסיה (7 מיליון תושבים מתוכם 4 בגיל עבודה ורק כחצי מהם עובדים) לכן את המספר שקיבלת, שהוא התל"ג לעובד, צריך להכפיל ב2/7 ואז מקבלים מספר שהוא בין 16 ל 17 אלף. אני מניח שבריזון פשוט עשה את החישוב בכיוון ההפוך.
אז מה למדנו היון? שבריזון מבין מונחים בסיסים בכלכלה וגם אריטמטיקה פשוטה.

מרק ק.  בתאריך 11/22/2005 9:40:30 PM

במחשבה שניה

ניתן להשתמש בצורת החישוב הזו לבדוק את תקפות טענתו של אמיר פרץ שהעלאת שכר המינימום תביא לצמיחה.
נניח שבעקבות השינוי כל עובד בישראל מקבל שכר נטו שהוא ב300$ יותר משכרו הנוכחי, ושאותה תוספת מנוצלת רק לצריכה. בחישוב כולל התמג יגדל ב600 מיליון דולר 🙂 והתמג לנפש יגדל ב~90$ 🙁 .
אני מניח שאפילו אמיר פרץ לא מתכוון לטעון ש90$ מתוך 17,000 יכולים להקרא צמיחה, ולכן הייתי מבקש הסבר מכל האנשים כאן למה מתכוון אמיר פרץ כשהוא אומר צמיחה.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 11/22/2005 10:22:42 PM

תשובות למרק ק.

יש משהו בטיעון שלך, ולכן בדקתי בפרסומי הלמ"ס והמוסד לביטוח לאומי.
במשק יש כ-2.5 מליון שכירים בכוח העבודה האזרחי, כרבע מליון מובטלים (שחלק נכבד מהם לא היה מובטל רק לפני 3 שנים), עוד כ-300,000 עצמאיים, ועוד מספר לא ידוע של מועסקים בכוח העבודה שאינו אזרחי (כלומר – חיילים בשירות סדיר ובקבע). כלומר מתוך 7 מליוני האזרחים יש לנו כ-3 עד 3.5 מליון עובדים כאלה ואחרים.
זה נותן לנו תמ"ג לנפש של כמעט 30000 דולר לשנה. יודע מה? בוא נהיה שמרנים וניקח רק 3/7 (3 מליון מתוך 7) ועדיין יהיה לנו תמג לנפש של 24000 דולר – ב-50% יותר מהתמ"ג האמיתי.

מרק ק.  בתאריך 11/22/2005 11:07:40 PM

ללא נושא

1. יצאתי אידיוט. צריך להכפיל את ה90 ב12 ואז מקבלים בערך צמיחה של 5%. התנאים שהנחתי היו מאוד אופטימאליים אז במציאות צמיחה אפשרית תהיה בטח בסביבות האחוז ופחות.
2. אין לי חשק לגגל אבל הנתונים על כח העבודה שאתה מביא נשמעים לי אופטימיים מדי. אם אני לא טועה רק 55% מהאנשים בגיל שבין 15-67 עובדים לכן לא נראה לי ש3.5 מליון איש בארץ עובדים, וודאי שחלק מהמשרות המדווחות על ידי הלמס הן חלקיות.
3. וגם אם החישוב של 24,000 נכון זה מוציא את בריזון כאדם שחלש בחשבון במקום כאדם שממציא עובדות.

מרק ק.  בתאריך 11/29/2005 6:22:55 AM

מספר מועסקים

לפי הסקר האחרון של הלמס הוא 2.5 מליון

דרור  בתאריך 12/21/2005 4:14:54 PM

הערכות מלאכותיות

יש כאן הנחה מוטעית כאילו מידת העבודה בכל יום היא זהה. כאילו כל עובד מחלק את עבודתו שווה בשווה – כל יום ומנת העבודה שלו. המציאות שונה לחלוטין. יש כל מיני גורמים שמשפיעים על האינטנסיביות של העבודה בכל יום. יש להניח, שכשעובד חוזר מחופשה או משביתה הוא עובד יותר באינטנסיביות (מרצונו או על-פי דרישות המעסיק) כדי להשלים את הפער בעבודה. הנזק הוא, אם כן, מצומצם יותר מההערכות. יוצאות מכלל זה שביתות שקורות ב"עונה הבוערת". למשל שביתת התחבורה הציבורית בניו-יורק בימים אלה עשויה לגרום יותר נזק כיוון שאי אפשר לערוך את הקניות לרגל החגים בארה"ב אחרי החגים.

Blog Day Is Here!

מכור לקפאין, טבעוני, חולה בטרשת נפוצה, סטודנטית למתמטיקה, ופרופסור לכלכלה חובב בייסבול – חמישה בלוגים מומלצים.

היום נחגג יום הבלוגים ברחבי העולם. אני מרים את תרומתי הצנועה ומתכבד להמליץ לכם על חמישה בלוגים שגיליתי ממש לאחרונה. הנה הם חמשת הנבחרים, בסדר לא מקרי בהחלט.

אל הבלוג Energy Fiend -  "המכור לאנרגיה", הגעתי דרך צירוף הטאגים statistics ו-humor ב-delicious. האמת היא שרוב הלינקים שם משעממים ומשום מה חוזרים על עצמם, אבל הסבלנות משתלמת. Energy Fiend עוסק באחד הסמים הממכרים הנפוצים ביותר – הקפאין. הכותב (שאינו מספר על עצמו דבר, אפילו אין אפשרות לשלוח אליו או אליה מייל) מעיד על עצמו בפוסט הראשון מה-9 באוגוסט 2005 כעל מכור לקפאין. הוא סוקר מאמרים העוסקים בקפאין, מתאר חוויות אישיות הקשורות בקפאין, וגולת הכותרת של הבלוג הצעיר הזה הוא מחשבון הקפאין בעזרתו תוכלו לחשב מה כמות הקפאין שעליכם לצרוך כדי לסיים את חייכם – ביחידות הראויות (אני למשל, זקוק לכ-440 פחיות קולה).

מקורו של הקפאין, למי שאינו יודע, הוא מן הצומח. לכן צמחוניים וטבעוניים יכולים ללגום קפה, קולה או רדבול, ללא חשש. מצד שני, לא כל מכור לקפה הוא צמחוני. לכן לא ממש הופתעתי כאשר בבלוג של VEGANiUM2  בתפוז, הנושא את הכותרת "מה עובר לך בראש??", אין אזכור לקפה או לקפאין. VEGANiUM2 "המעיד כי הוא צמחוני מלידה וטבעוני לנצח" מביא בבלוג שלו בעיקר טיעונים נגד אכילת בשר ובעד הצמחונות והטבעונות. בשלושת החדשים בהם הבלוג קיים הוא מצליח לגוון ולהעלות טיעונים רבים ומגוונים, ללא מחזור (בינתיים). הוא גם חורג מדי פעם אל נושאים נוספים הקרובים לליבו, ונותן שפע של קישורים רלוונטיים, כגון ארגונים לזכויות בעלי החיים. אני לא צמחוני, ולא מסכים עם חלק מהטיעונים שלו. ובכל זאת אני ממליץ לקרוא את הבלוג הזה.

אילו היו דעותיו של VEGANiUM2 וחבריו מתקבלות, וניסויים בבעלי חיים לא היו נערכים, פירוש הדבר היה גזר דין מוות בייסורים על מיליוני בני אדם. חולי טרשת נפוצה, למשל, היו נותרים ללא אופציה רפואית טיפולית (טוב, חוץ מה"טיפולים האלטרנטיביים" למינהם). לטרשת נפוצה קיימים כיום שלושה טיפולים תרופתיים יעילים (ואני גאה לעבוד בחברה המייצרת את אחת התרופות האלה, ומפתחת תרופות נספות למחלה זו ואף למחלות נוראות ממנה). קים מאפין אובחנה כחולה בטרשת נפוצה (Benign RRMS) באוקטובר 2004, ומנהלת את הבלוג Mandatory Rest Period (מנוחת חובה) בו היא מתארת את קורות חייה מאז, ביחד עם סקירה של התפתחויות במחקר המדעי והפניות ללינקים חשובים. כסטטיסטיקאי אני רואה סריקות MRI והתקפים בקבצי נתונים, אבל דרך הבלוג של קים (ויש עוד בלוגים רבים של חולי טרשת נפוצה ברחבי הרשת) אני יכול להבין באמת במה כרוכה סריקת MRI, ומה המשמעות האמיתית של התקף. מצבה של קים טוב יחסית, ולכן היא עדיין יכולה להרשות לעצמה לא להיות מטופלת בתרופות כיוון שבכוונתה להספיק ולהביא ילדים לעולם (היא רק בשנות העשרים של חייה). בזכות המדע קים תוכל להמשיך ולחיות עוד שנים ארוכות באיכות חיים טובה. אני אמשיך לעקוב אחרי הבלוג שלה, גם אתם מוזמנים.

אז כסטטיסטיקאי אני תורם את תרומתי הצנועה למדע הרפואה. אבל איך הפכתי להיות סטטיסטיקאי ומתמטיקאי? זה לא קרה ביום אחד כמובן, וזה סיפור ארוך שלא אספר כאן. אומר רק שכאשר אני מספר לאנשים כי אני סטטיסטיקאי ומתמטיקאי התגובה הראשונית היא בדרך כלל הבעת הפתעה. "מה? אתה נורמלי?" – נשאלתי פעם. כן, אני נורמלי (בקירוב:-). אז איך אדם הופך למתמטיקאי וסטטיסטיקאי? בלוג של קורטני גיבונס, סטודנטית למתמטיקה במכללת קולורדו יכול לתת לכם תשובה אפשרית. הגעתי לבלוג .:{confessions of a mathematician}:.   – וידויה של מתמטיקאית, על ידי גיגול של המלים math ו-blog, כמובן. אבל קורטני עצמה אומרת כי הבלוג שלה הוא לא בלוג על מתמטיקה אלא בלוג של מתמטיקאית, ואלה כמובן שני דברים שונים לחלוטין. היא מעידה כי בבלוג ניתן לקרוא בעיקר על חיי היומיום המשעממים שלה, וגם קצת מתמטיקה. האם הבלוג היה שונה לו בחרה קורטני ללמוד היסטוריה? אין לדעת, אבל הניחוש שלי הוא שלא היה הבדל רב, כי קורטני היא בסופו של דבר אדם, כמו כולנו.

גם אני ביליתי חלק מחיי בארה"ב, וחלק מתקופתי שם שהיתי באחת האוניברסיטאות הנודעות של המערב התיכון. הגעתי לשם בתחילת עונת הפוטבול, וכולם עסקו בסיכוייה של נבחרת הפוטבול של האוניברסיטה להגן על תואר האליפות ההיסטורי בו זכתה שנה קודם לכן. לכן, אף אחד לא שם לב לקבוצת הבייסבול המקצוענית של העיר שדשדשה כהרגלה במקום האחרון בליגה. אבל כשהסתיימה עונת הפוטבול והחלה עונת הבייסבול – התברר כי קבוצת הבייסבול המקומית עברה שינוי רציני, והפכה לקבוצת צמרת המתמודדת על תואר האליפות. שיגעון הבייסבול סחף את כולנו. באליפות לא זכינו (כן, אני מזדהה), אבל האהבה למשחק (ולקבוצה) בוערת בליבי עד עצם היום הזה. בייסבול הוא הספורט לסטטיסטיקאים בהא הידיעה. כמות הנתונים הסטטיסטיים הקיימים היא פנטסטית, וכך גם השימוש בהם. אוהדים מנתחים בכובד ראש את הנתונים הסטטיסטיים של קבוצתם, ויותר ויותר מנהלי קבוצות נעזרים בסטטיסטיקה כבכלי ראשון במעלה לקבלת החלטות. לכן לא תופתעו למצוא בלוגים העוסקים ב-sabermetrics, כלומר בסטטיסטיקת הבייסבול. אחד מהם הוא Sabernomics – העוסק בחשיבה כלכלית בנושאי בייסבול. הסטטיסטיקה משחקת גם כאן בתפקיד הראשי, כמובן, וקריאה בבלוג יכולה לשפוך אור רב על תהליכים של קבלת החלטות – לא רק בבייסבול. רק חבל שג'ון-צ'רלס ברדבורי, כותב הבלוג ופרופסור לכלכלה בטנסי, אוהד את הקבוצה היריבה.
תהנו.
יום בלוגים שמח לכם!

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 31 באוגוסט 2005

<ציני>

חברה ישראלית מובילה בתחומה בעולם זרקה (על פי ההערכות) 150 מליון דולר לפח בשנת 2004. למה להשקיע כל כך הרבה? יש פתרונות הרבה יותר טובים.

</ציני>

פורסם לראשונה באתר רשימות ב 7 ביולי 2005 שם התקבלו 4 תגובות

אורן  בתאריך 7/7/2005 11:16:16 PM

ספקן לא מקצועי

הגישה שלך לנושא ההומאופתיה מרמזת על מוטיבציה אישית מדי, מבחינתך זה כבר ממש מסע צלב, לא?
רחלי שבי הזמינה אותך לקליניקה, אז למה שלא תלך לבדוק את דבריה? אם אתה כל כך בטוח, זה בטח לא קשה לך ותוכל להרים את הכפפה ובקלות גם להראות כמה אתה נורא צודק.
אגב, המאה וחמישים מליון האלה הצילו או ריפאו מישהו, שאתה כל כך יהיר?
אתה לא עושה רושם של בחור טוב, בינתיי ם, יוסי לוי. אתה בעיקר ארסי.

שחף  בתאריך 7/7/2005 11:48:45 PM

גם ל"טבע" אין פתרון חד-משמעי

הם מדברים על פרופילים של חולים שיכולים להתאים לתרופות שונות. זה מזכיר את מה שההומאופתים טוענים.
"יחד עם אהרון מילר מבית חולים כרמל וקבוצה ממכון ויצמן השתתפה טבע ב"מגנטון", פרויקט שמומן בחלקו על ידי המדען הראשי במשרד התמ"ת. הפרויקט, המתמקד בפארמקוגנטיקה, ניסה לפתח כלים שיאפשרו לדעת בעתיד איזה סוג חולים יגיב לתרופה נתונה. "עדיין אין לי תשובה שתגיד איזה חולה יגיב טוב לקופקסון, אבל אנחנו מתחילים לראות אפיונים, הבדלים בתגובות חולים לפי השוני הגנטי ביניהם", אמרה פנחסי. לדבריה, טבע שוקלת להצטרף לקבוצת המשך עם מילר, שקיבל מענק גדול מהאיחוד האירופי. "בסוף הדרך אפשר יהיה להפנות תרופה אחת לחולים עם פרופיל גנטי מסוים, ותרופה שנייה לחולים עם פרופיל גנטי אחר", הוסיפה.
חוץ מזה, הכסף לא יצא מהכיס הפרטי שלך, יוסי , אז תפסיק להיות פאסיבי אגרסיבי. אם טענת בפוסט הקודם שאתה
מסיים בכך את הדיון, אז תבליג ותפסיק להיות עוקצני.

גרי אפשטיין  בתאריך 7/7/2005 11:50:37 PM

אתה נפיחת המדעים

זה מה שאתה, אבל אני חולה עליך בכל זאת, יוס'לה.

בוב  בתאריך 7/10/2005 7:56:03 PM

ללא נושא

מדהים איך מסורות של ריפוי, ומסורות בכלל, מצליחות להישמר למרות חוסר הערך שלהן או חוסר האמת הבסיסי שבהן.
זה מזכיר לי ניסוי ששמעתי עליו – קבוצה של קופים בכלוב, הרבה בננות למעלה וחבל אחד. בהתחלה כשמנסה לעלות קוף אל הבננה, החוקרים שופכים מים קרים על חבריו. אלה שמבינים את הקשר מונעים ממנו לעלות.
עכשיו מכניסים קוף חדש לחבורה. הוא מנסה וחבריו מונעים ממנו. אט אט מחליפים את כל הקופים, תוך שכל קוף חדש "מחונך" שלא לטפס, עד שלא נשאר קוף אחד בחבורה שראה מים נשפכים, או הרגיש אותם. עדיין כולם "מחונכים", לא מנסים לטפס ומחנכים את החדשים. ללא כל סיבה נראית לעין.
טוב, זה רק מראה איך התנהגויות יכולות לחלחל ללא קשר לתועלת הממשית שלהן(למרות שבמקרה זה אכן היתה משמעות ראשונית)1
ובכלל – איך אנשים לא מסוגלים לראות את יתרונותו העצום של המדע על פני המסורות העתיקות, שהוא נכון להודות בטעותו, מפעיל אמצעים ובדיקות לבדיקת אמיתותוונכון להשתנות מן הקצה אל הקצה, אם זה מה שיתאים למציאות.
ליוסי – כל הכבוד על הרשימה בנושא, כתובה נהדר.
המשך כך – אולי משהו על האסטרולוגיה? מה לגבי "אגודת האסטרולוגיה המדעית בישראל"?1

מתברר שכאשר לא הייתי בארץ כינס שר האוצר מסיבת עיתונאים, והבטיח כי תוך 10 שנים תימנה ישראל בין 10 המדינות העשירות בעולם. אכן, יש סיבה לאופטימיות זהירה. הדבר נודע לי בטיסה חזרה היום, תוך כדי קריאת מאמר מאת סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות".

פלוצקר עושה את החשבון שכל תלמיד תיכון אמור לדעת לעשות (בתנאי שלמד והבין את הנושא הקרוי "סדרה הנדסית"), ומסיק כי בקצב הצמיחה הנוכחי של המשק (2.7% בשנת 2004, שהייתה שנה מוצלחת יחסית מבחינת הצמיחה הכלכלית) , תגיע ישראל לרמת תמ"ג לנפש השווה לממוצע של עשרת המדינות העשירות בעולם כיום, תוך 70 שנה.

אני קצת יותר אופטימי. לפי הנתונים שאני מצאתי באתר הבנק העולמי (לינק לקובץ pdf), התמ"ג לנפש בשנת 2003 היה 16020 דולר (מקום 38), ואילו התמ"ג לנפש של איסלנד, שדורגה במקום העשירי היה 30810 דולר. אם כולם ידרכו במקום ורק אנחנו נצמח בקצב של 2.7% לשנה, נשיג את איסלנד תוך 25 שנים בלבד, ולרמה של לוקסמבורג, המובילה את הרשימה עם תמ"ג של כמעט 44000 דולר לנפש, נגיע תוך 38 שנה בלבד בקצב הנוכחי.

כמובן, אם כלכלת ישראל תצמח בקצב של 5% לשנה, נוכל תוך 10 שנים להגיע לתמ"ג לנפש של 26094 דולר, שזה בין הולנד ובלגיה כפי שהיו ב-2003. ואני סבור שזהו יעד ריאלי בהחלט. אחרי הכל, כלכלת ישראל כבר צמחה בקצב כזה בעבר, בין 1952 ל-1977, וגם בין 1992 ל-1995. אין סיבה שלא נוכל לעשות זאת שוב.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 17 באפריל 2005 20:53שם התקבלו 11 תגובות

ערדי  בתאריך 4/18/2005 12:34:18 AM

ללא נושא

ברור לך הרי שהתחזית/שאיפה הזו לא מובנית על קצב הצמיחה הנוכחי, אלא מעריכה שהוא יגדל בהרבה. אם אתה לא חושב שהוא יגדל, פשוט תגיד את זה. אם אתה חושב שצמיחה מתרחשת רק תחת שלטון מפא"י/מערך/עבודה, פשוט תאמר גם את זה. ציניות לא מעידה על עומק, בדרך כלל להיפך.

ליאור  בתאריך 4/18/2005 12:51:29 AM

ללא נושא

הגידול בתוצר לנפש מושפע לא רק מקצב הצמיחה אלא גם מהגידול הטיבעי. פלוצקר מניח שהגידול הטיבעי ימשך בקצב הנוכחי שהוא רחוק מכל מדינה בעשירייה המובילה. באוכלוסיות שלמות בישראל (חרדים, ערבים) מספר הילדים גדול מהממוצע מכל מדינה במערב ובחלק גדול ממדינות העולם השלישי.
אי אפשר להמשיך לעודד קיצבאות שמעודדות ריבוי ילדים ולדבר על דימיון ל10 המדינות העשירות בעולם, זה פשוט לא הולך ביחד.

עמרי  בתאריך 4/18/2005 12:44:12 PM

ייתכן שיצליחו לשמר את התוצר

תוך הפחתת מספר הנפשות.

מרק ק.  בתאריך 4/18/2005 12:52:39 PM

ללא נושא

למה שלא תשנה את הכותרת של הבלוג ל"אני מתעב את ביבי" ואז אנשים יפסיקו לנסות לחפש את המתמטיקה שלא ממש קימת בו?
באופן עקרוני כאשר יש מצב שבו a/b > c/d יש הרבה אפשרויות להגיע למצב שבו האי שיוויון מתהפך תוך X מהלכים. פלוצקר (כמה כסף ג'ודי משלמת לו על כל מאמר שמלגלג על נתניהו?) ואתה משום מה החלטתם שהדרך היחידה למהפך הוא שהיחס c/d יגדל באופן קבוע יותר מa/b למרות שגם c וגם d יגדלו. לצערכם המתמטיקה הפשוטה לא מחיבת את זה, וניתן להגיע לאותו היפוך על ידי משחק עם המכנים בלבד. למשל נניח שמחר ישראל מוותרת על האוכלוסיה הערבית שלה והופ תוך שניה גדל מאוד הGDP, ובכיוון ההפוך אם מדינות אירופה יכלילו את כל המהגרים כחלק מהאוכלוסיה שלהן אז הGDP שלהן ירד. אפשרות נוספת היא שה a יקטן, אפשרות שהיא מאוד רלבנטית לארצות אירופה שבהן האוכלוסיה הרבה יותר זקנה מהאוכלוסיה בישראל ויציאת האנשים לפנסיה תקטין בהכרח את הGDP שלהן.
מסקנה: בשביל להגיע להיות במקום העשירי כלכלת ישראל לא בהכרח חיבת לגדול (ובתסריט של הפרדות מהערבים היא אפילו יכולה לקטון!)

מינוס אחד  בתאריך 4/18/2005 9:46:59 PM

ללא נושא

עזוב, יוסק'ה קשה להם… אל תיקח את התגובות שלהם ללב…ביבי הוא מותק

פלוספלוס  בתאריך 4/18/2005 11:39:53 PM

ללא נושא

לפי השקט מצדו של יוסי נראה שדוקא לו קשה.

אבנר  בתאריך 4/19/2005 3:34:19 PM

ללא נושא

אכן, יוסי לוי אמר את שלו ונעלם. מן הסתם עסוק בחישובים מורכבים כרגע.

אבי  [אתר]  בתאריך 4/28/2005 3:05:55 PM

איזו בחירה אקראית של טווחי שנים

ממש מתמטיקאי אובייקטיבי אתה, מה?

יאן  בתאריך 5/10/2005 11:01:33 PM

למרק ק.

ההנחה שכולם ידרכו במקום היא הנחה מקלה. גם בשנים האחרונות שלא היו טובות במיוחד באירופה, צמחו כל הכלכלות במערב היבשת בשיעור של לפחות אחוז אחד בשנה במונחים של תוצר לנפש. כלכלות אחרות צמחו מהר יותר.
לגבי הזדקנות האוכלוסייה, 10 שנים אינן כה משמעותיות.
נתניהו קבע בתחזיתו הנלהבת כי אם נמשיך בצמיחה כפי שהיתה בשנתיים האחרונות נזנק לעשיריה הפותחת על-סמך ביצועי הכלכלה בלבד, בלי שום שינויים דמוגרפים מרחיקי לכת. ברור שנוכל גם לכבוש את סעודיה ולהחרים את הנפט שם, הכל יכול להיות, אבל ביבי דיבר על כלכלה נטו ומה לעשות, הוא טיפטיפה טעה.

יאן  בתאריך 5/10/2005 11:05:40 PM

למרק ק.

ההנחה שכולם ידרכו במקום היא הנחה מקלה. גם בשנים האחרונות שלא היו טובות במיוחד באירופה, צמחו כל הכלכלות במערב היבשת בשיעור של לפחות אחוז אחד בשנה במונחים של תוצר לנפש. כלכלות אחרות צמחו מהר יותר.
לגבי הזדקנות האוכלוסייה, 10 שנים אינן כה משמעותיות.
נתניהו קבע בתחזיתו הנלהבת כי אם נמשיך בצמיחה כפי שהיתה בשנתיים האחרונות נזנק לעשיריה הפותחת על-סמך ביצועי הכלכלה בלבד, בלי שום שינויים דמוגרפים מרחיקי לכת. ברור שנוכל גם לכבוש את סעודיה ולהחרים את הנפט שם, הכל יכול להיות, אבל ביבי דיבר על כלכלה נטו ומה לעשות, הוא טיפטיפה טעה.

יאן  בתאריך 5/10/2005 11:07:23 PM

לערדי

משרד האוצר עצמו צופה צמיחה של 2 אחוז (בתוצר לנפש) בחמש השנים הקרובות. צמיחה של 5 אחוז דרושה כדי להדביק את העשיריה הראשונה בתוך עשר שנים בהנחה שכולם יעמדו במקום.
ביבי קצת נסחף, מה לעשות.

אדם סמית פרסם את ספרו "עושר האומות" בשנת 1776. נזכרתי בכך כאשר קראתי את מאמרו של סבר פלוצקר בידיעות אחרונות/Ynet בשבוע שעבר. כתב פלוצקר : "אדם סמית טען כי הרווחה הכלכלית של המדינה נוסקת לשיאה כאשר היא מעניקה לכל אזרח את החופש הגמור לרדוף אחר הרווח האישי שלו. היד הנעלמה של השוק החופשי, הבטיח סמית , כבר תדאג לכך שסך התועלות האישיות של האזרחים יגיע למקסימום האפשרי". בכל פעם, אני מופתע מחדש לראות כיצד תיאוריה מהמאה ה-18 נתפסת כאקסיומה במאה ה-21, לפחות בעיני ציבור מסויים של כלכלנים.

אני לא חושב שהכלכלנים המודרניים באמת מאמינים בקיומה של "יד נעלמה" הנוהגת את המערכות הכלכליות אל גן העדן הכלכלי. הם ללא ספק מתייחסים אל יד זו כאל מנגנון כלשהו, הגורם למערכת להתכנס אל נקודת שיווי משקל כלשהי, וקיומה של נקודת שיווי משקל אחת לפחות מובטח תמיד – כך הוכיח ג'ון נאש במאמר שזיכה אותו בתואר הדוקטור וכעבור שנים – גם בפרס נובל לכלכלה.

השאלה האמיתית היא: האם מנגנון "היד הנעלמה" אכן מוליך את המערכת הכלכלית אל "המקסימום האפשרי"? האם כאשר כל יחידה כלכלית תפעל כדי להביא את רווחיה/רווחתה למקסימום – סה"כ הרווח/רווחה יהיה גם הוא מקסימלי? למרבה הצער אין זה תמיד נכון, כפי שהראה המתמטיקאי אלפרד טאקר ב-1950. בדוגמה פשוטה, הידועה בשם "דילמת האסירים", הראה טאקר כיצד היד הנעלמה עשויה להוליך את הפרטים הפועלים באופן אנוכי למען רווח מקסימלי אל האבדון של נקודת שיווי המשקל.

למי שלא מכיר את דילמת האסירים – הרי הסיפור בקצרה: שני פושעים נעצרו על ידי המשטרה בחשד שביצעו פשע חמור. חוקר המשטרה משוחח עם כל אחד מהעצורים בנפרד. בשיחה מודה החוקר בפני העצור כי אין בידו הוכחות מספיקות כדי להרשיעם בבית המשפט, ולכן בכוונתו להאשים אותם בעבירה פחותת ערך, בגינה יישלחו לשנת מאסר כ"א. החוקר, מציע לכן לכל אחד מהעצורים להודות בביצוע הפשע ולהעיד כנגד חברו. העצור שיעיד כנגד חברו ישוחרר, ואילו חברו יישלח ל-20 שנות מאסר. אולם, החוקר מדגיש בפני העצור כי הצעה זו הוצעה גם לחברו. שני העצורים וגם החוקר יודעים היטב כי אם שניהם יודו בביצוע הפשע יידונו שניהם ל-15 שנות מאסר.

מה יקרה? העצור עושה לעצמו את החשבון הבא: נניח שחברי יודה באשמה. אם אשתוק בחקירה , אלך לכלא ל-20 שנה, ואם אודה – אקבל 15 שנות מאסר. לכן במקרה זה עדיף להודות. ומה אם חברי לא יודה בחקירה? אזי אם גם אני אשתוק, אקבל שנת מאסר, ואם אודה – אשוחרר. לכן, גם במקרה זה עדיף להודות. בכל מקרה, הודאה באשמה מביאה לתוצאה טובה יותר משתיקה, ולכן העצור יודה בביצוע הפשע. אלא מה? גם חברו יודה, מאותם שיקולים בדיוק. התוצאה – שניהם יישלחו ל-15 שנות מאסר, בעוד שלו שניהם שתקו – היו יוצאים בשנת מאסר אחת בלבד.

אז הנה דוגמא לנקודת שיווי משקל שלא מעניקה את "המקסימום האפשרי" לכולם.
מדוע זה קורה? הסיבה פשוטה – הרווחים של המשתתפים אינם בלתי תלויים זה בזה. אם סך כל הרווחים היה אכן שווה לרווח הכללי, אכן היה ניתן להגיע לרווח מקסימלי על ידי מיקסום הרווחים האישיים של הפרטים.

ועכשיו אענה לשאלתו של הסטודנט היושב במרכז השורה הראשונה. אומר הסטודנט: "כל הדוגמא הזו היא היפותטית. ברור ששני האסירים ישתקו בחקירתם ולא יודו בביצוע הפשע. כי הרי מי שיודה ויעיד כנגד חברו, עם צאתו מהמעצר יחכה לו כדור וחייו שווים כקליפת השום". אהא. אכן, חוקי העולם התחתון ברורים: מי שמעיד כנגד חברו – דינו נחרץ. חוקי העולם התחתון הופכים את התועלת של מתן עדות נגד חבר לתועלת שלילית ביותר – ובכך נחלצים שני הפושעים בסיפורנו מהדילמה. ואני שואל – אם העולם התחתון יכול לחלץ את חבריו מנקודת שיווי המשקל הבלתי נעימה של דילמת האסירים – מדוע לא ייושם אותו עיקרון בתחומים אחרים? התשובה היא שזה נעשה כל הזמן. חוקי התנועה, למשל. כל אחד יודע מה קורה כאשר כל נהג ינסה להיכנס לצומת ללא כל התחשבות בתנועה שסביבו – העיקר להתקדם עוד מטר בדרך הביתה. כולם, אבל כולם, יחכו יותר זמן בפקק. לכן קיימים חוקי התנועה, תמרורים, רמזורים, שנועדו לווסת את זרימת התנועה ובסך הכל לשפר את סך משך זמן הנסיעה של הכלל, גם אם אתה תצטרך לחכות עוד דקה ברמזור למען מטרה זו. אם תחשבו קצת, תוכלו לראות של כל חוק מונע סיטואציה דומה – בה אם איש הישר בעיניו יעשה התוצאה תהיה אנרכיה כללית.

אבל כשמגיעים לכלכלה, ההגיון נעצר בשער הכניסה לפקולטה. אדם סמית כתב לפני 229 שנה כי אם כל איש יעשה את הישר בעיניו למען רווחתו הכלכלית, אז התוצאה תהיה רווחה כלכלית לכל, ועדיין מטיפים לנו חכמי כלכלה למינהם כי זוהי האמת ואין בלתה, וכל התערבות בדרכיה של היד הנעלמה אסורה ומסוכנת. ואל תיתנו לעובדות או למתמטיקה לבלבל אותם. אני חושב שהגיע הזמן לומר בקול ברור: אדם סמית טעה. התיאוריה שלו נסתרה. ומי שממשיך לטעון כי תיאוריית השוק החופשי וההסתמכות על חוכמתה של היד הנעלמה הם הדרך היחידה  אל הרווחה הכלכלית, אינם אנשי מדע אלא אנשי דת.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 21 בינואר 2005  שם התקבלו 11 תגובות

.  בתאריך 1/21/2005 5:38:50 PM

?

!

גרי אפשטיין  בתאריך 1/21/2005 9:44:53 PM

@^^@

$)))

אבי  [אתר]  בתאריך 1/21/2005 9:48:19 PM

ללא נושא

פלוצקר לא מכיר את אדם סמית כלל
סמית כתב ספר שלם על הרגש המוסרי של האדם
בניגוד לתיאוריה הניאו-קלאסית שגורסת שכל אדם הוא אגואיסט השואף רק למקסם את תועלתו (בעיקר הכלכלית), סמית חושב שלכל אדם יש רגש מוסרי שמהותו היא השאיפה לעזור לזולת ולגרום לו תועלת

נח פלדראוף  בתאריך 1/22/2005 1:09:47 AM

סמית בעברית

ה"יד הנעלמה" היא מוטיב זניח בתורתו של סמית.
ספרו בתורת המוסר (אליו התייחס אבי) הוא אכן המפתח לתורתו.
לקראת פסח ייצא בהוצאת "מפה" הספר הראשון בעברית על סמית, מאת אדם חפרי-וינוגרדוב, המביא בחשבון את כל תורתו, בתחומי הלשון, תורת המוסר, השירה, הרטוריקה, האסתטיקה ועוד. עד כה פורסמה בעברית על סמית רק מסה של חיים ברקאי, שהתייחסה רק לתורתו הכלכלית.

עומרון  בתאריך 1/22/2005 7:35:35 PM

כלכלנים מודרניים

תקרא את מילטון פרידמן. הוא מודרני ומאמין דגול ביד הנעלמה.

יוסי  [אתר]  בתאריך 1/22/2005 8:05:27 PM

תשובה לעומרון

תודה על שחיזקת את דברי.
מילת המפתח היא "מאמין".

הלל  בתאריך 2/20/2005 1:45:54 AM

ללא נושא

איזה יופי של דוגמה (דילמת האסיר). יפה לראות איך ניתן לעשות שימוש במדע באופן שישליך על המציאות החברתית. דוגמה יפה להציג לאלה הנוטים לראות בתאוריות חברתיות מדע מדויק. בעבר עשו את זה עם קומוניזם, והיום הנטייה היא להתייחס כך לקפיטליזם הקיצוני.
נהניתי מהפוסט :-).

גילי נחום  בתאריך 3/17/2005 8:18:04 PM

ללא נושא

מבחינת יעילות כלכלית נטו ברור שהמנגנון הקפיטלסטי הוא הטוב ביותר (אין מנגנון מושלם), ראה מקרה ארה"ב.
הבעיה האמיתית היא חלוקת ההכנסות המעוותת שמנגנון זה יוצר. שוב ראה מקרה ארה"ב.

יוסי  [אתר]  בתאריך 3/19/2005 10:05:46 AM

תשובה לגילי

יש כמה דוגמאות למדינות שבהן המנגנון הקפיטליסטי פועל בצורה לא ממש יעילה, הודו למשל, או בריטניה של שנות השבעים ותחילת שנות השמונים. או ארה"ב של שנות שלושים.

נתי  [אתר]  בתאריך 10/23/2007 3:06:44 PM

לא ברור

אהלן יוסי,
אני מגיב באיחור גדול, בעקבות הלינק אצל תמר בן יוסף, בתקווה שתראה.
לא לחלוטין ברורה לי דילמת האסיר. אסביר: לוּ אני אחד הפושעים, ואני יודע שחברי בחור אינטליגנטי, אשתוק בידיעה שגם הוא ישתוק ואספוג שנה בכלא.
שהרי אם שנינו אגואיסטים ולכן נשאף להודות כדי להינצל על חשבון האחר, התוצאה תהיה ששנינו ניכנס ל15 שנים בכלא. ושנינו יודעים שהאחר גם הוא אגואיסט כמונו וינסה לעשות "סיבוב" על הגב שלנו, וזה עוד לפני שאלת המחיר בחוץ ע"פ הקודים של העולם התחתון.
בגישה של הודאה אין תועלת ואגואיזם בעיני, רק טיפשות. תועלתנות מבחינת שני הפושעים תהיה לא לומר דבר ולשלם מחיר קטן. זה גם הופך את הסיכון בהימור של השניים לקטן הרבה יותר. סטיה מהדפוס הזה מכניסה להימור גורם חזק מאוד של חוסר ודאות וסיכון.
כל זה כמובן לא אומר שאני טוען שהיד הנעלמה אכן מווסתת את הכלכלה בדיוק על פי האינטרסים המצרפיים של כלל האוכלוסיה.
תקן אותי אם אני טועה

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 10/24/2007 10:23:42 AM

נתי

מתברר שתועלתנות (לטווח הקצר) וטיפשות אינן שונות כל כך זו מזו…
בעניין שאלת המחיר בחוץ ע"פ הקודים של העולם התחתון: אכן, ככל הנראה חוקים קיימים כדי למנוע את קיומה של נקודת שיווי המשקל הזו בדילמת האסירים.