חיפוש באתר

קישורים

עמודים

קטגוריות

ארכיב עבור 'בנימה אישית'

הליידי הטועמת תה קר

הקוראים הוותיקים של הבלוג זוכרים בוודאי את סיפור הליידי הטועמת תה. השאלה שעמדה אז על הפרק הייתה הם ניתן להבדיל בין הטעם של תה שנמזג לתוכו חלב ובין הטעם של חלב שנמזג לתוכו תה. הניסוי שהוכיח כי אכן ניתן להבדיל בין הטעמים הוא אחד הניסויים הקלאסיים בתולדות המדע בכלל והסטטיסטיקה בפרט.

אנוכי הקטן ניסיתי היום לברר את התשובה לשאלה לא פחות חשובה.

בבית הספר של בני הצעיר נערך מדי שנה “יום ההורה המעשיר”, בו הורים מגיעים לבית הספר ומעבירים לתלמידים שיעורים בנושאים שונים לפי בחירתם, רצוי בנושאים שהם מבינים בהם משהו. ואני מה אני מבין? בקושי קצת סטטיסטיקה. לכן החלטתי לשחזר את ניסוי הליידי הטועמת תה.

השאלה שעמדה על הפרק היא האם יש הבדלים בין הטעם של שני המותגים המובילים של תה קר בישראל: נסטי ופיוז טי. וזו שאלה קריטית, מכיוון שבני הוא חסיד של אחד המותגים האלה ומסרב בכל תוקף לצרוך את המותג השני, דבר שמטיל על משפחתנו הקטנה מגבלות בלתי סבירות.

כמובן שאת השיעור התחלתי בסקירה קצרה של נושא תכנון הניסויים ותיאור הניסוי הקלאסי של פישר, אבל גולת הכותרת הייתה הניסוי עצמו.

תכנון הניסוי היה כדלקמן: בכל שלב, הוצגו לאחד התלמידים[1] שתי כוסות תה קר. לעיתים בשתי הכוסות נמזג אותו מותג תה, לעיתים בכל כוס נמזג מותג אחר. לאחר טעימה ורחרוח היה על שפן הניסוי לומר האם הוא חש בהבדל טעמים בין הכוסות או לא.

ההחלטה האם למזוג לתוך שתי הכוסות את אותו סוג תה או האם למזוג לכל כוס סוג אחר נקבעה על ידי הטלת מטבע. במקרה שהגורל קבע כי לשתי הכוסות יימזג אותו מותג תה, הטלת מטבע נוספת קבעה את המותג שיימזג לשתי הכוסות.

הזמן שלנו הספיק לביצוע של 17 טעימות, והנה התוצאות:

 

 

 

 

 

 

 

 

האם הטועם צדק
כן לא סך הכל
האם תכולת הכוסות זהה כן 5 5 10
לא 4 3 7
סך הכל 9 8 17

 

המסקנה שלי היא כי לא נמצאה עדות להבדלים בטעמים בין שני המותגים[2].  הבן שלי שוכנע. בארוחת הצהריים הוא שתה להנאה מהמותג שעד כה הוחרם. הניסוי הוכתר כהצלחה.


הערות
  1. אני נצמד לכללי האקדמיה ללשון העברית, אבל אני גם חייב לציין כי מספר הבנות היה גדול פי 3 ממספר הבנים []
  2. אתם מוזמנים לערוך מבחן חי בריבוע או מבחן פישר []

סטטיסטיקה ופיתוח תרופות לכיתה ג

בבית הספר של ילדיי התקיים הבוקר “יום ההורה המעשיר”, במסגרתו הגיעו הורים והעבירו שיעורים בכל מיני נושאים מעניינים. אני, כמובן, העברתי שיעור על סטטיסטיקה ופיתוח תרופות, לתלמידי כיתה ג.

למעוניינים, מצגת השיעור נמצאת כאן.

 

סטטיסטיקה והסתברות לגיל הרך

שום דבר חדש או מפתיע בפוסט הזה, שום דיון על תובנות (לא שאין כאלה), רק קצת חומר חימום ללב.

בגן של בני הצעיר[1], כמו בהרבה גני ילדים אחרים, יש בכניסה לגן לוח אליו מצמיד כל ילד שלט קטן עם שמו בכל בוקר, מין לוח נוכחות כזה. בכל שבוע, משתנה השאלה שבראש הלוח, ובהתאם לכך משתנה התצורה של לוח הנוכחות. כך, למשל, נוצרה דיאגרמת עמודות של התפלגות מספר האותיות בשמות ילדי הגן:

pashoshname

לקראת חג החנוכה, הונח ליד הלוח סביבון, וכל ילד או ילדה מסובבים את הסביבון, ומצרפים את שמם לעמודה המתאימה לאות שעליה “נעצר הסביבון”[2]:

pashoshsevivon

הערות
  1. גן פשוש, עם הגננות הנפלאות תמי וסווטה []
  2. כאן יכול לבוא דיון על ההתפלגות האחידה שאמורה להתקבל ועל מבחני טיב ההתאמה, אבל אוותר לכם על זה. []

ניהול סיכונים במערכות יחסים (כולל סקס)

 הקדמה קצרה: ב-13/11/2012 הופיע בבלוג “יחסי מין – הגיגים של (א)נשים על מגדר” פוסט מעורר הדים שכתבה קרן תחת הכותרת “על חלוקת סיכונים בסקס ובכלל“.  הקדשתי לפוסט ולרעיונות שהועלו בו מחשבה רבה, וארבעה ימים לאחר מכן כתבתי תגובה מסודרת ושלחתי אותה לעורכי הבלוג בבקשה לפרסמו כפוסט אורח. הם מצידם השקיעו גם כן מחשבה רבה בבקשתי, והיום הודיעו לי כי אינם מעוניינים לפרסם את תגובתי כפוסט אורח מכיוון שפוסט כזה “לא יחדש הרבה”, כפי שניסח זאת חגי, אחד העורכים. מכיוון שכך, אני מפרסם את תגובתי כאן, בבלוג הבית שלי, למרות שבלוג זה עוסק במוצהר בנושאים אחרים. עם זאת, יש גם קשר לסטטיסטיקה, כפי שתראו אם תמשיכו לקרוא.

הפוסט שכתבה קרן עסק בהשוואה בין הסיכונים שבהם עומדים גברים ונשים כתוצאה מקיום יחסי מין הטרוסקסואליים. הטענה המרכזית הייתה כי נשים עומדות בפני סיכונים גבוהים יותר מאשר גברים במצבים אלה, ולכן הגיעה למסקנה כי יש לנסות לחפש דרכים להעביר חלק מהסיכון הקיים מהצד הנשי לצד הגברי, במטרה לייצר מצב שבו סך הסיכון הקיים מתחלק באופן שווה (או לפחות שווה יותר) בין הצדדים. האם זה אפשרי? לדעתי לא, ולכן נכתב פוסט זה: להסביר מדוע זה לא אפשרי, ולהציע דרך אחרת, אפשרית.

ברצוני להציע נקודת מבט אחרת לנושא זה. אני בעוונותיי סטטיסטיקאי, ולכן נוטה לראות כל דבר מזווית ראיה סטטיסטית. בפרט, למונח “סיכון” יש בעיניי משמעות אחרת ממשמעותו בעיני קרן, והניתוח שאציע מבוסס על הגדרה מדויקת יותר של מונח זה.

ליחסי מין (או, עדיף, למערכת יחסים שכוללת בתוכה מין) יש הרבה תוצאות אפשריות. חלק מהתוצאות האפשריות רעות מאוד, חלקן סתם רעות, ולעומת זאת יש גם תוצאות אפשריות טובות ואפילו מצוינות (“והם חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה”). הבעיה העיקרית, שהיא אינהרנטית לכל אספקט של חיינו, היא בעיית חוסר הודאות. אנחנו לא יכולים לדעת מראש מה יהיה. מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה לנסות לערוך רשימה של כל התוצאות האפשריות, והעריך את ההסתברות (הסיכוי) של כל תוצאה אפשרית להתרחש. ההערכה יכולה להיות כמותית (מספר בין 0% ל100%) או איכותית (סבירות נמוכה/גבוהה וכולי).

כמו כן, גם את מידת החוּמרה של כל תוצאה אפשרית ניתן להעריך. כשדנים בפיננסים זה קל – החומרה נקבעת לפי כמות הכסף שמרוויחים או מפסידים. בתוצאות של מערכת יחסים בין שני בני אדם לא ניתן לכמת את התוצאות האפשריות באופן כזה, עם זאת, אני מניח כי ניתן לדרג את התוצאות האפשריות על פי חומרתן. אני מניח, למשל, שכן אפשר לקבוע כי אונס גרוע יותר מסתם סקס משעמם שלא יוביל לדייט נוסף, וסקס טוב שלא יוביל לדייט נוסף עדיף על סקס משעמם שלא יוביל לדייט נוסף, וכדומה.

כאשר יש לנו רשימת תוצאות אפשריות עם הערכות להסתברות של כל אחת מהן להתרחש (אי-ודאות) ואפשרות להשוות בין כל שתי תוצאות על פי חומרתן (או טיבן), ניתן לומר כי סיכון הוא מצב של אי ודאות בו חלק מהתוצאות האפשריות הינן רעות, וסיכון ניתן למדידה על ידי כימות הנזק שייגרם אם תקרה תוצאה מסויימת וכימות הסיכוי כי תוצאה זו אכן תתרחש. למעשה אני מכליל כאן את ההגדרה הקלאסית של הובארד לסיכון, שהתמקדה בסיכונים כלכליים. אם מדובר בפיננסים, אז אפשר למדוד את הסיכון על ידי הכפלת ההסתברות בנזק הכספי הצפוי. כשעוברים ליחסים בין בני אדם זה בלתי אפשרי, כמובן, אבל אני חושב שלא תחלקו עלי אם אקבע כי, בהתאם להגדרה שנתתי, המאורע “אונס בסבירות גבוהה” טומן בתוכו יותר סיכון מאשר המאורע “סקס גרוע בסבירות נמוכה”.

עוד הבדל בין סיכונים פיננסיים וסיכונים במערכות יחסים: בתחום הפיננסי ניתן לקנות ולמכור סיכונים – כל המשבר הכלכלי העולמי הנוכחי החל מסחר לא מבוקר בסיכונים פיננסיים. במערכות יחסים הסיכונים הם סובייקטיביים (הנושא נדון בהרחבה בתגובות לפוסט של קרן), ולכן העברת סיכונים אינה אפשרית למעשה (“תשמעי, יש לי דייט, הוא ממש נחמד וחתיך, אבל בפעם הקודמת הסקס איתו היה ממש גרוע, אז אחרי היציאה את יכולה לעלות אליו במקומי ולקבל את הסקס הגרוע?” – לא נראה לי). ההצעה של קרן להעביר סיכון מצד לצד נחמדה, אבל לדעתי לא ישימה.

וכאן, אפשר גם לראות את הבעיה בתרגיל המחשבתי (המבריק) שהציעה קרן כנקודת פתיחה לדיון שלה: התרגיל לא עסק באמת בסיכונים, אלא בתרחיש הגרוע ביותר (worst case scenario), בו הציבה הרשעה ודאית באונס ללא אפשרות משפטית להתגונן לגבר, מול אונס לאשה. מה שקרן יצרה למעשה בתרגיל המחשבתי שלה הוא מאזן אימה. היא הגדילה סיכון לגבר, בלי הפחתה משמעותית בסיכון לאשה, מתוך תקווה שאנס פוטנציאלי יירתע אם הסיכוי שיורשע באונס יגדל בצורה משמעותית.

אני שונא מאזני אימה, משתי סיבות. קודם כל, הם כוללים בתוכם אימה. שנית, האיזון בדרך כלל לא יציב. אני מעדיף מצבים נטולי אימה עד כמה שאפשר. את האימה לא ניתן לבטל לגמרי. אמנם איני קרימינולוג, אבל אני לא חושב שקיימת מערכת ענישה כלשהי שתיצור דמוטיבציה מוחלטת לביצוע פשעים. זה לא אומר שאני מציע לוותר על מערכת החוק והענישה, אבל בהחלט יש צורך במודעות למגבלות שלהם. עד כמה החמרה בענישה והורדת רף ההוכחה תביא להקטנת ההסתברות למקרי אונס (או רצח, או נסיעה במהירות גבוהה מהמותרת, או שימוש בסמים לא חוקיים)? פתרון הרבה יותר טוב הוא פשוט להפחית את הסיכונים.

דרך אחת להקטנת סיכון היא הפחתה של הנזק הצפוי במקרה של התרחשות המאורע הרע. כשעוסקים בפיננסים זה אפשרי – אפשר לקנות ביטוח. שוב, במערכות יחסים הפתרון הזה לא ישים. אולי אפשר לקנות ביטוח שבמקרה של אונס ישלם לקורבן סכום של X שקלים, אבל אני באופן אישי לא הייתי רואה בכך הפחתה משמעותית של הסיכון. אני סבור שרוב הקוראים מסכימים עימי.

כיוון שלסיכון יש שני מרכיבים: חומרת התוצאה של מאורע וההסתברות להתרחשותו, וכשמדובר בסיכונים במערכת יחסים לא ניתן לשנות באופן משמעותי את חומרת התוצאה, הדרך היחידה להפחתת הסיכונים היא על ידי הקטנת ההסתברויות של המאורעות הרעים. אונס הוא רע, ויישאר רע בכל מצב, אבל אם נוכל להקטין את הסיכוי להתרחשותו, הסיכון יפחת.

עד כאן התיאוריה. באופן מעשי, זה הרבה יותר מסובך. ברור לחלוטין שכל אחת ואחד צריכים לנקוט בצעדים שיפחיתו את ההסתברויות להתרחשות מאורעות עם תוצאות חמורות במידת האפשר. זה אומר לנהוג בזהירות, זה אומר לרוץ לממ”ד כשיש אזעקה, וזה אומר להיות זהירים במערכות יחסים, בייחוד במערכות יחסים שכוללות גם מין או פוטנציאל למין. עד לאן אפשר לקחת את זה? יש מי שיאמר כי הפתרון הוא לא לצאת מהבית (פתרון אדיוטי) , ואם את כבר יוצאת אז תלבשי בורקה ורעלה (עיצה מטופשת, כמובן, זה ממש לא מגן מפני אונס). מה בכל זאת? אני מציע שכל אחד ואחת יחשבו מה הפתרונות שמתאימים להם ויישמו אותם.

החברה צריכה גם היא לתת פתרונות לטובת הכלל. מערכות חוקים וענישה הם כאמור פתרון קיים אך בעל יעילות מוגבלת. פתרון הרבה יותר יעיל, אך דורש אומץ ואורך נשימה, טמון בחינוך. חינוך לשוויון וכבוד הדדי, חינוך להכרה כי כל אחד ואחת הם בעלי הזכויות על גופם, חינוך כי מערכות יחסים ויחסי מין הם יותר מאשר סקס. זה אינו פתרון קסם, אבל לעומת זאת זהו פתרון אמיתי.

מה עושה סטטיסטיקאי

כיף לראות את הלייקים מצטברים בפייסבוק…