נסיכת המדעים

הקפיטליסטים נגד הירוקים

בבלוג הקפיטליסט היומי הופיע פוסט שכותרתו "הסכנה הירוקה – ארגוני איכות הסביבה נגד העניים". מתברר שבקרוב יוקרן בארץ סרט קולנוע שיחשוף את "ההשלכות הקטסטופאליות של אמונת השווא בדת הירוקה" (שגיאת הכתיב במקור). ארגוני איכות הסביבה, והמזהירים מפני הסכנות לעתידו של כדור הארץ, הם בעצם "תימהוני לבוש בשלט המזהיר שהעולם קרב לאובדנו" (השפה העילגת במקור). התחממות כדור הארץ והחור באוזון הם לא יותר מאשר "חזונות אפוקליפטיים", שאותם מנצל המערב כדי למנוע מהמדינות העניות בעולם "ליהנות מאורח החיים מהחיים הטובים, הארוכים והבריאים שאנו במערב לוקחים כמובנים מאליהם", אלא אם יבואו הקפיטליסט וחבריו ויצילו את העולם מפני הארגונים הירוקים. כאילו שרק בזכות כריתת יערות הגשם ושימוש יתר בגז CFC ודומיו הגיע המערב להישגיו המדעיים שאפשרו את השיפור באיכות החיים בכלל  והתפתחות הרפואה בפרט.

אני לא ממש מתכוון להגיב כאן על כל השטויות האלה. האמת היא שלא התאפקתי, והגבתי בבלוג הנ"ל, אבל, לא תאמינו, התגובה שלי נמחקה (למרות שהקפיטליסט עצמו ביקש ממני להגיב אצלו בבלוג, ולא סתם לשלוח טראקבק ). כשירות לקוראיי אני מביא כאן את תגובתי לפוסט ההוא (ובכל זאת אשלח גם טראקבק, כשירות לקוראיו):

<ציניות>
ממש מרגש, איך שכל הקפיטליסטים דואגים בעצם לעניים, וטוב לדעת שכל המחקרים המדעיים בדבר התחממות כדור הארץ, החור באוזון, הדלדלות מקורות האנרגיה ועוד, הם סתם עורבא פרח, עובדה – בספר של מילטון פרידמן לא כתוב על זה כלום.
</ציניות>

לפחות כאן התגובה הזו לא תימחק.

עדכון: התגובה שלי בבלוג הקפיטליסט אושרה לפרסום בשבת, 03 בפברואר 2007 בשעה 1:26, לא לפני שנערכה, וההבהרה כי מדובר בתגובה צינית נמחקה. הטראקבק שלי לשם עדיין לא אושר לפרסום על ידי אבירי החופש לבחור.

עדכון 10.3.2018: בלוג הקפיטליסט היומי אינו קיים יותר, וטוב שכך.

מירב ארלוזורוב נגד האוניברסיטאות

מירב ארלוזורוב הקדישה בשבוע האחרון מרץ רב למלחמה באוניברסיטאות, שמהוות כידוע עוד חוליה בציר הרשע המונע מהעולם את בשורת הקפיטליזם. בסדרת של מאמרים (לא ספרתי כמה מלים היו בכל מאמר) תקפה ארלוזורוב את האוניברסיטאות הציבוריות בישראל, בניסיון להכין את הקרקע לקראת המסקנות הצפויות של ועדת שוחט.

דווקא במעוזה של ארלוזורוב, בבלוג שמופיע באתר דה-מרקר, עונה לה יהונתן קלינגר בקצרה: "בלי מחקר באוניברסיטאות השוק הפרטי בכלל לא יוכל לקום. בלי הכשרה של אקדמאיים שיפתחו חומרים מתקדמים אין למדינה יכולת לעודד יזמות פרטית. השוק הפרטי זקוק לאקדמיה לא פחות מכמה שהאקדמיה זקוקה לשוק הפרטי, ולכן כל מימון של אוניברסיטה על ידי המדינה נועד לממן ניוד חברתי."

הדברים האלה לא שכנעו את מרק ק., שהגיב בבלוג של קלינגר: "זה יפה התמודדות שנעשתה פה מול הטענות של ארלוזורוב. היא הביאה טענות מנומקות ומה אנחנו מקבלים כטיעון כנגדה? אוסף קלישאות חסרות ביסוס."
ובכן, כדי להתייחס לכל מה שארלוזורוב אומרת בצורה רצינית (כלומר להביא נתונים שיסתרו את הטענות שהיא מפריחה באוויר) צריך מישהו במשרה מלאה, ולי, וגם ליהונתן, כבר יש משרה מלאה אחת לפחות. כבר ראינו לפחות במקרה אחד (כמה מכוניות יש לסטודנטים?) כי הנתונים שלה לא מדויקים במקרה הטוב, ומצוצים מהאצבע במקרה היותר שכיח.

ובכל זאת, מי שמעוניין (מרק, אתה מעוניין, לא?), יכול לקרוא כמה תגובות מנומקות למאמריה של ארלוזורוב: גיא דוידוב מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה כותב על חיוניותם של ארגוני עובדים – גם באוניברסיטאות,  ואילו משה יוסטמן ואביה ספיבק, פרופסורים לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון ועמיתים בכירים בתוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר ירושלים הבהירו במאמר בהארץ כי האוניברסיטאות בישראל הן דווקא מצוינות, ובמאמר נוסף כעבור מספר ימים הסבירו כי המשבר באקדמיה לא ייפתר באמצעות שכר דיפרנציאלי- הוא רק יעמיק.

כולם נגד מס הכנסה שלילי

הנרי קיסינג'ר אמר פעם כי הסדר הוגן במזרח התיכון הוא הסדר שמקפח את כל הצדדים במידה שווה. בפרפראזה על דבריו ניתן לאפיין רעיון גרוע כרעיון שכל הצדדים מתנגדים לו נחרצות. ורעיון מס ההכנסה השלילי הוא רעיון כזה. לרעיון המטופש הזה מתנגדים גם אנשי מרכז אדווה במאמר מנומק, וגם בלוג הקפיטליסט היומי, שפרסם מאמר מנומק לא פחות של הוגה הדעות הקפיטליסטי הנרי הזליט בגנות הרעיון הזה שהגה דווקא הנביא מילטון פרידמן. לא משנה איזה מאמר משכנע אתכם יותר – אני לא מתכוון להכנס כאן לויכוח – המסקנה בשורה התחתונה היא אותה מסקנה.

וכדי לשים דברים בפרופורציות, הזכיר סבר פלוצקר במאמר מערכת בידיעות (שפורסם גם ב-Ynet) כי מנגנון דומה ברוחו למס ההכנסה השלילי קיים בישראל מאז ימי ממשלתו של בגין – זהו חוק הבטחת והשלמת הכנסה – שקוצץ וסורס במשך השנים. פלוצקר גם מזכיר כי בישראל יש גם מנגנון של "פנסיה חובה" – עוד רפורמה ששלף שר האוצר הירשנזון ממגבעתו, רק שקוראים לו בשם פחות אטרקטיבי – "ביטוח לאומי".

ההערכה שלי – רפורמת מס ההכנסה השלילי תצא לדרך מסיבה פשוטה – יש מי שירוויח ממנה, והרבה, ואלה לא מי שהרפורמה הזו מיועדת כביכול לעזור להם.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 2 בפברואר 2007 שם התקבלו 20 תגובות

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 2/2/2007 9:18:33 PM

אולי אני צריך לבקש תשלום מארלוזורוב 😉

הדה הומניזם שעושים לדברים של ארלוזורוב ממש נוגע ללב. חבל שאיש לא טורח לציין שחלק מהדברים הנורא מרגיזים שכתובים במאמרים שלה הם ציטוטים של אנשים אחרים (אם אני לא טועה גם האמירה על המכוניות).
אני מרגיש צורך לציין לשבח את גיא דוידוב שהאמירה שלו על כך שבארצות הברית אין זכות התאגדות ודאי הפכה אותו מידית לליצן הרשמי של האוניברסיטה.
אני מתפלא על כל העצבים שמופנים כלפי ארלוזורוב. אני נשבע בהן צדק שעבדתי במפעל הסתדרותי והיה שם שכר דיפרנציאלי למרות ההתאגדות. ואני לא לא מבין מה רע בכך שאדם מעלה טענות שאחרים יכולים להתיחס אליהן ולהציג הסברים ולסתור אותן. האם עדיף היה שארלוזורוב תנהג כמנהג עדות החברתיים ותכתוב מאמר שהכותרת שלו היא ועדים זה רע!!!1!!! ? (ודרך אגב בתור מי שחייבו אותו לקחת קורס באנגלית כתנאי ללימודים אקדמאים אני לא יכול לקבל את הטעון של מחסום שפה שספיבק מעלה)
בכל מקרה ממה שידוע לי בארצות הברית הממשלה ממנת פרויקטי מחקר ולא אוניברסיטאות. אני לא רואה שהשיטה הזו גורמת לירידה ברמת המחקר של האקדמיה האמריקאית. כמובן שאם שיטה כזו תונהג בארץ אנשי הסגל יצטרכו להצדיק את השכר שלהם וזה אוי ואבוי. זה לא שועדת שוחט תציע דבר כזה, אבל אם לא יתאים למרצים מה שודעת שוחט תחליט הם ודאי יכולים לקום כאיש אחד ולפתוח אוניברסיטה חדשה שממנה הם יוכלו להתפרנס בכבוד בהתאם למה שמגיע להם לפי היכולות האקדמיות שלהם.

רון  בתאריך 2/2/2007 9:45:28 PM

ללא נושא

בקשר לקפיטליסטים נגד הירוקים – באופן מרתק פתאום הפכו הקפיטליסטים לאלטרואיסטים שרק מעוניינים בטובתו של הזולת ולפתע נשכח עקרון התועלת האישית והאגואיזם שאמור להיות העקרון המכונן שלהם ושל ההתקדמות
האנושית (הרי "הקפיטליסט היומי" הוא חלק מהמערב). אם כך, קיימות 2 אופציות מתבקשות או שעקרון התועלת האישית והאגואיזם המפורסם
שלהם (האופה אופה בגלל תועלתו האישית להרוויח כסף בלבד) אינו נכון בתור מניע להתקדמות האנושית (הרי "הקפיטליסט היומי" הוא מערבי, אם כך למה שהוא לא ירצה להיות מתקדם ומפותח יותר ממדינות עולם שלישי?) או שדבריו של "הקפיטליסט היומי" הם אגואיסטים ואינטרסנטים והם רק מתעטפים באלטרואיזם ובדאגה לזולת
מזוייפים (וכך גם אפשר לראות את כל טענותיו האחרות, לדוגמא שהוא דואג ואכפתי למצב העניים ולכן תומך בהפרטת האוניברסיטאות וכו').

ד.ט  בתאריך 2/2/2007 10:21:23 PM

למרק, התרעומת המרכזית על ארלוזורוב

היתה בגלל התמונה הלא מדוייקת שהיא ציירה. היא כתבה שאין בקרה על כספים המיועדים להשתלמויות מדעיות, בעוד שלמעשה יש בקרה קפדנית ביותר. היא נתנה לכתבה כותרת בנוסח "כספי השתלמויות עוברים כירושה לנכדים" על סמך הנתון המרעיש שגם מרצים שפרשו מקבלים כספים להשתלמויות, ופטרה כ"מעניין" את הטענה שהם ממשיכים לחקור. במציאות, מה שקצת קשה לה אולי להבין, מרצים רבים מאד ממשיכים לחקור כל עוד הם יכולים, יש להם תפוקה מדעית, והם נוסעים לכנסים.

ד.ט  בתאריך 2/2/2007 10:22:47 PM

אולי צריך להבהיר

שמרצים שפרשו – הכוונה יצאו לפנסיה ואינם מלמדים, סטטוס שמכונה אמריטוס. הם עדיין חוקרים ויכולים להנחות סטודנטים לתואר שני ולעתים גם שלישי.

דרומי  [אתר]  בתאריך 2/3/2007 12:01:35 AM

מס הכנסה שלילי זה ממש לא השלמת הכנסה

א. מס הכנסה שלילי אינו אוניברסלי – מקבלים אותו רק עובדים
ב. מס הכנסה שלילי הוא סיבסוד מעסיקים – הוא מתקבל בתלוש, לעומת הבטחת הכנסה שמתקבלת בנפרד. לכן המעסיק יכול לקחת אותו בחשבון כמרכיב בשכר, ולהוריד את השכר בהתאם.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 2/3/2007 7:23:05 AM

ד. ט.

הכי רחוק שהגעתי באקדמיה זו דרגת סטודנט, אז אני אפילו לא מנסה לטעון שארלוזורוב צודקת. גם לי יש דברים אחרים לעשות בחיי פרט לבחינת הנכונות של הטענות שלה והמסקנות שהיא מסיקה מהן.
מצד שני כאשר אני קורא שאנשים שחולקים עליה משתמשים בכל מיני סיסמאות של "קפיטליסטים נצלנים", כמו שרון מדגים פה בתגובות, אני מניח שאין להם תגובה ענינית, כי היא לא קימת.

אזרח.  בתאריך 2/3/2007 8:10:21 AM

ליוסי.תגובה דומה שכתבתי לקפיטליסט אחר.

אותו הקפיטליסט גם הוא רמז שהירוקים מפריעים למדינות העניות לצמוח.ציטוט:" "עם זאת הנאומים של קנדי, שאחד מהם – כשהוא יושב מול כיתה של ילדים, נשמעו בחלקים מהסרט על סף האבסורד. השמאל שטורח להבהיר שהתעשיינים והקפיטל מזהמים את העולם, מגיע לא אחת לכדי טיעונים שבראי הזמן הם מטופשים עד להחריד. יושב קנדי ואומר לילדים (ב-1968): "אתם יודעים שזיהום הסביבה הוא כל כך חמור, שבעוד כמה עשרות שנים אנשים יסתובבו בניו יורק עם מסיכות גז. גם בערים נוספות זה יקרה".
מעבר לכך שהיפנים, שהם האנשים היותר אסתטיים וקפריזיים לגבי היגיינה בעולם מסתובבים עם מסיכות על פניהם כדי לא לנשום חלקיקי עשן, דווקא הערים המתועשות שרדו את האסון האקולוגי. אלה שהן עניות (ניו דלהי וחברותיה) הן הסובלות האמיתיות. ודווקא הן ערים סוציאליסטיות עם המון שאין לו כלום.
כתבתי שתי תגובות על דבריו אלה.במיוחד ציטטות של קיינס ומלטון פרידמן, ומסה של מילטון פרידמן.
אזרח.

רון  בתאריך 2/3/2007 10:47:55 AM

ללא נושא

לא כתבתי בשום מקום "קפיטליסטים נצלנים".

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 2/3/2007 12:26:55 PM

רון

לא, רק טענת שקפיטליסטים אינם מעונינים ברווחתו של הזולת.

רון  בתאריך 2/3/2007 12:42:37 PM

ללא נושא

מרק אני למדתי כלכלה באוניברסיטת ת"א ושמה לימדו אותנו בקורס המבוא שכל פרט שואף בראש ובראשונה למקסם את תועלתו ושתועלנות ואגואיזם הם הכוחות שמניעים את האדם. זה לא היה סתם טענות אגב, אלו הנחות בסיס של הקפיטליזם הניאו-קלאסי ובאמצעותם ניתחנו במשך 3 שנים. בהמשך התואר שלי למדתי תיאוריות "אלטרואיסטיות" כגון "המנצח לוקח הכל" (כלכלת עבודה) וכו'.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 2/3/2007 3:40:24 PM

רון

בהחלט יתכן שאתה צודק ורק 99.999% מהאנשות במאה ה21 שואפת למקסם את תועלתה ומונענת על ידי מניעים אגואיסטיים שלה. מצד שני לא ממש מענינת אותי בנית תיאוריות בשביל 0.001% של האוכלוסיה, ולא משנה עד כמה שהיא נכונה.
אם אתה לא מאמין שאנשים הם חיות אגוצנטריות, אתה מוזמן להתחיל עם החברה של הקומוניסט הקרוב אליך ביותר, ולזכות לשמוע מה הוא חושב על חלוקה שווה.

רון  בתאריך 2/3/2007 6:10:33 PM

ללא נושא

אתה שם לב איך שינית את דעתך. כתבתי שפרץ האלטרואיזם הזה שהופיע בבלוג קפיטליסטי מוזר ואני לא מאמין לו. בפוסט הראשון כתבת שאני רק כותב השמצות לא נכונות ושאין לי טיעון (זה לא נכון שהקפיטליסטים תומכים בתועלתנות אישית) ולפתע שינית לגמרי את דעתך וכעת אתה טוען שההנחה בדבר תועלתנות אישית אגואיסטית היא נכונה, הייתי מציע לך קודם כל לגבש את השקפתך ואחר כך להתווכח איתי.

הקפיטליסט היומי  [אתר]  בתאריך 2/4/2007 12:43:46 AM

רפורמה באוניברסיטאות

נסיכה שלום,
אשמח מאוד לפרסם את כל תגובותיך באתר הקפיטליסט, אין ולא תהיה צנזורה בקפיטליסט.
בנוגע למאמרם ההזוי של ספיבק ומשה יוסטמן. לטענתם אנשי אקדמיה הם מין מלכים פילוסופיים שלא מושפעים מתמריצים כלכליים ושיכולים וצריכים ליצור בסביבה חסרת לחצים, תמריצים ומדדים.
אני לא מבין מאיפה יוסטמן מביא את השטויות האלו, בנוגע לספיבק, לו יש את הפנסיה מבנק ישראל שבטח עוזרת לא להמנע מלחשוב על ענייני פרנסה. אני מכיר דוקטורנטים ודוקטורים רבים שהם גם בני אדם, וכן אכפת להם כמה הם מרוויחים, והם כן רוצים לראות אוניברסיטה ששמקדמת אותם על פי כישוריהם ויכולותיהם האינדיבידואליות, ויעידו על כך מאות המוחות הבורחים מהאקדמיה הישראלית כל שנה לרעות בשדות זרים.
בנוגע למס הכנסה שלילי, מדובר ביריה באוויר של שר אוצר מיואש שגמר את הסוס.

ניחן  בתאריך 2/4/2007 1:47:17 AM

קפיטליסט יקר,

נסה לקרוא פעם את הבלוג המשיחי שלך, שבו כל דבר הוא "אסון", "סכנה", או "קטסטרופה", בדיוק כמו ההתנסחויות במניפסט של כת מצויה, עבור על הפוסטים רוויי הבוז, העלגות והטעויות, ונסה להבין עד כמה מגוחך זה מצדך לקרוא למאמר הפרופסורים שפורסם בדה מרקר "הזוי"

באתר "מסעותיו של מרק בשבילי החיים" פורסמה התייחסות לרשימה זו
בתאריך 2/4/2007 8:18:00 AM

עבור מי אני עמל? בעיקר עבור עצמי!

רון, בתגובות למאמר של יוסי לוי, עושה את מה שבני אדם הכי נהנים לעשות ומחלק את העולם לטוב מוחלט ורע מוחלט. אצל רון אדם קפיטליסט הוא רק דרגה אחת … המשך…

מוסיף  [אתר]  בתאריך 2/4/2007 3:21:43 PM

יוסי,

אל תבזבז את זמנך היקר על חבורת הפוצים, קפוצי הישבן, השמרנים, והדי ביזאריים הללו.
כאן תוכל לקרוא על נסיון חד פעמי, וכנראה מייצג שהיה לי איתם לפני מספר חודשים:
http://www.popup.co.il/?p=1845
כפי שכתבתי בפוסט שלי, אני לא נכנס ולא קורא את הבלוג של החבר'ה האלה, שבאמת מביישים את האינטיליגנציה והטעם הטוב. שם לא תוכל ליצור או למצוא דיון אינטלקטואלי ראוי.
את הבלוג שלך, לעומת זאת, אני מכבד וקורא באדיקות.

אסף הדני  [אתר]  בתאריך 2/4/2007 5:04:51 PM

הבהרה מה"קפיטליסט היומי"

ראשית, אישור התגובה לוקח לעיתים זמן. לא צריך לעשות ביג- דיל מכל דבר, אנחנו לא מצנזרים אף אחד, אנו מגיני חופש הביטוי והחופש לבחור. ההכפשות הנ"ל די מיותרות, חבל.
שנית, לא ערכנו ולא נערוך לעולם תגובות, כל עוד הן בגבולות הטעם הטוב, כמובן. התגובה שלך הייתה בגבולות הללו, אך מתקלות ובעיות טכניות שעדיין אנו מנסים להתגבר עליהן, משום מה נמחק משהו (לא ברור לי איך), אבל בכל מקרה אתה מוזמן לכתוב תגובה חדשה מהתחלה ועד הסוף, אנו נשמח ומבטיחים לא לצנזר.
שוב, לעשות דמוניזציה מכלום, זה מדלדל את הרוח בישראל. נשמח שתתייחס לגופו של עניין.
שלישית, על סמך מה אתה קובע שהייתה שגיאת כתיב? לא מצאתי כזו ואני הייתי סגן עורך בטאון הפקולטה למשפטים.

הכלכלן המתוסכל  [אתר]  בתאריך 2/5/2007 4:48:48 PM

בטאון הפקולטה למשפטים

באמת? אתה סגן עורך? וואו, איך אין לך זיקפה בכל בוקר?
ולעניין מס ההכנסה השלילי, אמר פעם יורם גבאי: לא יהיה בישראל מנגנון של מס הכנסה שלילי כל עוד אין מערכת של דיווח למס הכנסה של כל אזרח ואזרח. קשה לי לדמיין כיצד המכשלה הפעוטה הזו לא תעמוד בדרכה של הרפורמה הזו. במלים אחרות, הכאב ראש האדמיניסטרטיבי הרציני שכרוך בכלך הוא גדול מדי. פשוט אין סיכוי.

אליק  בתאריך 2/6/2007 8:40:15 AM

סגן עורך ביטאון יקר

קטסטופאליות זאת לא מילה כותבים קטסטרופאליות(הושמטה ר)
המילה שווא פירושה ניקוד, המילה הנכונה תהייה שוא

אפרסק  בתאריך 2/10/2007 6:48:04 PM

אופס, מציצה לך ההחפצה!

(תגובה למרק ק.)
חברתו של הקומוניסט הקרוב ביותר איננה רכוש שניתן לחלק אותו או לזכות בו, היא אדם בזכות עצמה.

כאשר הלך פרופ' מילטון פרידמן לעולמו, לפני כשלושה וחצי שבועות, מלאו העיתונים במאמרי הספד לרוב. אני נמנעתי מלכתוב על כך. ומה הייתי יכול להוסיף על כל המלים שהרעיפו עלינו טובי הכותבים? פרידמן, אדם רב השפעה ושנוי במחלוקת, היה לדעתי יותר נביא מאשר איש מדע. המלים הבלתי נשכחות שאמר לסבר פלוצקר בראיון בשנת 2002: "צדקתי אז, צדקתי מאז ואני צודק כעת. איני רואה סיבה לשנות את דעותיי" אומרות את הכל – פרידמן ראה את האור בשנות הששים, ומאז שוב לא הרגיש צורך לבחון את דעותיו. מתנגדיו זכו בפרס נובל לכלכלה לפניו וגם אחריו: פול סמואלסון, אמרטיה סן, דניאל כהנמן הם מהבולטים שבהם, וגם תומכיו זכו בפרסי נובל: ג'ון נאש וישראל אומן למשל. מה זה אומר? זה אומר בעיקר שהכלכלה אינה מדע מדוייק, וכי גדולי הכלכלה אינם מסכימים בינם ובין עצמם על הנחות היסוד של המדע הזה.

שתי סיבות גרמו לי להזכיר היום את פרידמן. באוסלו הוענק אתמול פרס נובל לשלום דווקא, לכלכלן איש בנגלדש, מוחמד יונוס. יונוס אמנם קפיטליסט מתון בדיעותיו, אך בניגוד לפרידמן אינו סבור כי עלינו להפקיר את גורלנו לחסדי היד הנעלמה. יונוס הושיט יד נוספת, בנק גראמין, שאפשרה לאלפי עסקים קטנים בבנגלדש להתפתח. תוכלו לקרוא עוד על יונוס ופועלו בבלוג של יונית, ואסתפק כאן רק בציטוט של עיקרי דבריו בנאום קבלת הפרס: "העוני הוא איום על השלום. התסכולים, העויינות והכעס שנובעים מעוני משפיל לא יכולים לתרום לשימור של שלום באף חברה בעולם… באמצעות הגדרת היזם בצורה רחבה יותר אנו יכולים לבצע שינוי רדיקלי באופיו של הקפיטליזם, ולפתור רבות מהבעיות החברתיות והכלכליות הבלתי פתורות בתוך המסגרת של השוק החופשי… יש לפתח מנגנונים חדשים כדי להתמודד עם אי השוויון העצום בחלוקת העושר… לא ניתן להשיג שלום אמיתי ומתמשך אלא אם קבוצות אוכלוסיה גדולות ימצאו דרכים להיחלץ מהעוני. מיקרו-קרדיט הוא דרך כזו. יוזמות כמו זו מקדמות את הדמוקרטיה ואת זכויות האדם… אני מאמין שהשקעת משאבים בשיפור חייהם של אנשים עניים היא אסטרטגיה טובה יותר מאשר להשקיע את הכסף ברובים". אם העולם הבא קיים, אני מקווה שמילטון פרידמן הקשיב.

והנה הסיבה השניה לכתוב על מילטון פרידמן היום. אמנם מי שהיה שר האוצר של ישראל, שמחה ארליך, ניסה ליישם כאן את רעיונותיו של פרידמן, לא בהצלחה רבה, אולם המדינה בה יושמו רעיונות אלה באופן העקבי ביותר הייתה צ'ילה. ובכן, שבועות אחדים אחרי שהלך פרידמן לעולמו, הלך אתמול לעולמו האיש שיישם את עקרונות הכלכלה של פרידמן בצ'ילה, אחרי שתפס את השלטון במדינה בהפיכה צבאית בשנת 1973: הגנרל אוגוסטו פינושה. יואב קרני מציין בבלוג שלו כי לזכות פינושה "אין מנוס מלזקוף את השיקום המזהיר של כלכלת צ'ילה". (הכלכלה המזהירה של צ'ילה מפיקה כיום, דרך אגב, תמ"ג של 4420 דולר לנפש. קצת פחות מלבנון, קצת יותר מפולין). את מחיר השיקום נמנע קרני מלציין: ביטול שכר המינימום והזכות לאיגוד מקצועי, הפרטת קרנות הפנסיה, תעשיות בבעלות ממשלתית ובנקים, והפחתת מיסים על רווחים ועל הון, תוך כדי הטבה עם השכבות העשירות ופגיעה קשה במעמדות הנמוכים ובמעמד הביניים. אם העולם הבא קיים, אני משוכנע שפרידמן ופינושה ייפגשו שם. מעניין על מה הם ידברו.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 11 בדצמבר 2006  שם התקבלו 11 תגובות

באנדר  בתאריך 12/11/2006 8:37:40 PM

לבחון את פינושה מהזוית הכלכלית

זאת פרובוקציה.
מחר יבוא מי שיטען שהיטלר הבריא את כלכלת גרמניה.

אייל גרוס  [אתר]  בתאריך 12/11/2006 8:40:38 PM

פינושה

והיה גם מחיר של עינויים, העלמויות, מוות
http://www.notes.co.il/gross/26332.asp
http://www.notes.co.il/gross/26336.asp

הצועד בנעליו  [אתר]  בתאריך 12/11/2006 8:47:52 PM

אם העולם הבא קיים

השרץ כבר הגיעה אל הכירה הממתינה לו שם, ללא תחנות.

הצועד בנעליו  [אתר]  בתאריך 12/11/2006 8:48:28 PM

הגיע. סליחה.

אורי פז  [אתר]  בתאריך 12/11/2006 8:48:33 PM

ללא כותרת

אין זה מדויק לומר שמתנגדי מילטון פרידמן "זכו בפרס נובל לכלכלה *לפניו* וגם אחריו", ולו משום שפרידמן היה ראשון מקבלי פרס נובל לכלכלה. לפניו לא הוענק הפרס לאיש בתחום חקר הכלכלה.
ויותר משהזכיות שאתה מונה לכלכלנים המגוונים מעידות על אופיו של מדע הכלכלה, הן מעידות בעיני על אופיו של פרס הנובל. לפיו, כל מי שתרם להתפתחות האנושות והצעידה קדימה ראוי לפרס בתחום תרומתו. שלא לדבר על הפוליטיזציה של פרס נובל.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 12/11/2006 11:52:10 PM

תשובה לאורי פז

אורי, אתה פשוט טועה.
פרס נובל לכלכלה מוענק החל מ-1969, והזוכים הראשונים בפרס היו ההולנדי יאן טינברגן והנורווגי ראגנר פריש. פול סמואלסון, מגדולי מתנגדיו של פרידמן זכה בפרס ב-1970. עוד 8 כלכלנים זכו בפרס בשנים 1971-1975, ובינהם גונאר מירדאל, מאבות מדינת הרווחה השוודית, שזכה בפרס ב-1974. לפרידמן הפרס הוענק ב-1976.
רשימה מלאה של כל הזוכים נמצאת באתר מוסד נובל: http://nobelprize.org/nobel_prizes/economics/laureates/

מתן  בתאריך 12/12/2006 12:47:43 PM

מילטון םרידמן כלכלה ומיקרו קרדיט

הערה קטנה בקשר למיקרו בנקינג ומילטון פרידמן
מיקרו בנקינג דבר מבורך הוא ומצויין ואפילו מגזין האקונומיסט ממהללי מילטון מברך ומצדיק אותו. אני לא בטוח שלמילטון עצמו הייתה בעיה איתו כי בסוף מה שהמיקרו בנקינג עושה וזאת יודע כל סטודנט שנה א לכלכלה הוא יוצר שוק משוכלל שמורכב מעשרות עסקים קטנים דבכר שגורר שוק חופשי ולא להפך.
המיקרו בנקס ברובם הינם מיזמים פרטים ולא ממשלתיים ולכן "מוקש נוסף " נוטרל.
דבר נוסף הוא כמובן אמירה שהוא אנטי עזרה לעניים הוא לא אומר את זה הוא אומר שהוא לא רואה למה הכסף שלו שבה מעבודה קשה צריך לממן את העני (אני לא מביע במקרה זה דעה גישתו קיצונית) דבר שאנו רואים היום כבעיה חמורה בעולם המערבי עם זה
MEDCARE או תוכניות דומות לה
הכלכלה מעניקה לנו כלים מה אנחנו עושים איתם זה החלטה שלנו בלבד לא של הכלכלה
זה שארהב החליטה להגיע לירח לא שינה את חוקי הפיזיקה הם היו לפני וישערו אחרי
הכלכלה עוזרת לנו להבין מהן העלויות של ההחלטות האלו!

עומר  בתאריך 12/12/2006 5:06:58 PM

מהיכן אתה יודע

שנאש הוא מתומכיו של פרידמן? נאש זכה בפרס בשל התרומה העצומה של התוצאה שלו למספר ענפים בכלכלה (ובעיקר בשל הלחץ הלא ממש מתון מצידו של אריאל רובינשטיין…). כיצד אתה מסיק מכך שהוא מתומכי פרידמן?

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 12/13/2006 12:36:35 AM

תשובה לעומר

נאש זכה בפרס נובל בזכות תרומתו לפיתוח תורת המשחקים, שבבסיסה עומדת הנחת הרציונליות של הפרט, והנחה זו היא גם אחת מהאקסיומות שהתיאוריה של פרידמן נבנית עליהן.
אולי היה מוגזם לכלול אותו ברשימת תומכי פרידמן, אבל ללא ספק, שניהם נשענים על אותו בסיס.

עומר  בתאריך 12/14/2006 10:55:28 AM

אני עדיין לא משוכנע

אותו בסיס? נאש לקח מודל מסויים של משחקים לא שיתופיים והציג תוצאה מסויימת שתקפה בו. המודל אכן מניח הנחת רציונליות חזקה למדי. אבל מכאן ועד האמירה שהוא ופרידמן נשענים על אותו הבסיס יש מרחק רב מאוד…

עומר  בתאריך 12/14/2006 11:04:22 AM

עניין נוסף

התמ"ג לנפש בצ'ילה אינו 4420 דולר כפי שכתבת אלא כ-11900 דולר (לפי נתוני שנת 2005).

ביום חמישי האחרון הופיעה בגלובס כתבה שכותרתה "אין חלב? תשתו בוץ". הכתבה עוסקת בקמצנות של מעבידים: הנהלה שמזרימה מי ברז למיכלי מים מינרליים, שירותים ללא נייר טואלט, הוראה לא לחזור ללקוח שמשאיר מספר טלפון נייד בהודעה, וכיוצא באלה. הכתבה כתובה בסגנון משעשע, אבל המסר הוא עצוב – מסתבר שגם למנכל"י חברות הייטק יש מנטליות של בעלי חנות מכולת.

סיפור נוסף באותו נושא הופיע בטור של נחום ברנע בידיעות אחרונות, ממש למחרת היום (הטור של ברנע לא מפורסם ברשת). הפעם מדובר בחשב הכללי של האותר, ירון זליכה, שסירב לאשר קניית שי למנכ"לים פורשים של משרדי הממשלה בסך של 300 ₪ (למרות שהדבר מעוגן בתקשי"ר) ואישר שי בסך 150 ₪ בלבד. זליכה חסך 750 ₪ תמימים לתקציב. כל הכבוד.

והאמת, מי שמכיר את חוק פרקינסון לא ממש מופתע משני הסיפורים האלה.

ובכל זאת, הבוקר הופתעתי כשקראתי את כתבתה של רותי סיני בהארץ הבוקר. מתברר שגם במדינת ישראל עדיין ניתן לשבור את שיאי הציניות.

במשרד התמ"ת הצטברו כ-2000 תלונות נגד מעסיקים שהפרו חוקי עבודה, אבל מחסור בפקחים מונע מהמשרד את הטיפול בתלונות. למשרד התמ"ת יש רק 18 פקחים לאכיפת החוקים האלה. משרד האוצר מסכים עקרונית לתקצוב פקחים נוספים, אבל דורש כי הפקחים החדשים שיגוייסו יהיו עובדי קבלן. הם יעלו פחות כסף, וגם יהיה ניתן לפטר אותם אחרי 9 חודשים ולשכור אחרים במקומם. הקבלן שיעסיק את הפקחים האלה יהיה כמובן מעסיק הוגן, שהרי מן המפורסמות הוא שבדיני עבודה כל חברות כח האדם מקפידות  על קטנה כחמורה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 27 בנובמבר 2006  שם התקבלו 6 תגובות

 

חייש  [אתר]  בתאריך 11/27/2006 10:28:52 PM

אתה חייב להעריך את האירוניה,

שפקחי העתיד על דיני עבודה במדינת ישראל יהיו עובדי קבלן. זה כמו לתת לחתול רעב לשמור על צנצנת ריקה.

א.ל.  בתאריך 11/28/2006 7:54:29 AM

תיקון קל

הפתגם הוא "קלה כבחמורה" ולא "קטנה כחמורה"

noamt  בתאריך 11/28/2006 10:08:28 AM

חייש

שיחקת אותה עם האנלוגיה הזאת. עשית לי את הבוקר.

ד.ט  בתאריך 12/1/2006 3:49:25 PM

לפרסום על זליכה הייתי מתייחס בצורה

ביקורתית. האיש נמצא במרכזן של כמה מגה-שערוריות ובראשן פרשת מכרז בנק לאומי שיש לה פוטנציאל להפיל את אולמרט. יש לו אוייבים רציניים וכל האמצעים כשרים.

יהל זמיר  [אתר]  בתאריך 12/11/2006 3:20:35 AM

עובדי קבלן – הפיתרון לכל בעיה

עובדי קבלן בתור פקחים של משרד העבודה, זו רק ההתחלה. המשק כולו הוא כר מרעה נפלא לעבודה קבלנית, והזורעים בדמעה, בדמעותיים יקצורו.
שהרי ניתן גם למנות חיילים ומפקדים כעובדי קבלן – ואם הם נהרגים, אפשר מייד לגייס חדשים.
ולמה לא פקידי אוצר ובנק ישראל? וכך ייפטרו מספיבק-עם-דעות-משלו וזליכה-ישר-כמו-סרגל ועוד כמה עושי צרות.
ובעצם, אפשר אפילו שרים בממשלה, וגם מנכ"לי משרדים – הרי ממילא תקופת ההעסקה שלהם היא שנה, קצת פחות או קצת יותר.

ב-30 באוקטובר 2006 פרסמתי לראשונה באתר “רשימות” את הרשימה "כמה מכוניות יש לסטודנטים?", שהכיל תגובה לשני מאמרי דיעה ועוד ידיעה "חדשותית" (שהיתתה למעשה מאמר המציג את דעתו של קובי הבר ממשרד האוצר) שפרסמה מירב ארלוזורוב בנושא שכר הלימוד באוניברסיטאות.

למחרת שלחתי את הרשימה אל גיא רולניק, עורך דה-מרקר, וביקשתי ממנו להביא את תגובתי לידיעת קוראיו. רולניק לחץ מייד על כפתור ה-Forward, והעביר את המייל שלי אל מירב ארלוזורוב בכבודה ובעצמה. כעבור כמעט יומיים ענתה לי מירב ארלוזורוב וביקשה ממני לקצר את המאמר שלי ל-500 מלים. אכן, אורך המאמר המקורי שפירסמתי ברשימות היה 1400 מילה. טרחתי וקיצרתי, ובסופו של דבר הצלחתי לקצרו לאורך של 800 מלים.

החזרתי את המאמר המקוצר לארלוזורוב, ציינתי כי קיצרתי את המאמר מ-1400 מלים ל-800 מלים, והערתי כי לדעתי מדובר בהיקף סביר למאמר המכיל תגובה ל-3 מאמרים שהיקפם הכולל היה 1700 מלים. (מכאן, אגב, אפשר להסיק כי לפחות אחד משלושת המאמרים האלו הכיל יותר מ-500 מילים)

את מירב ארלוזורוב זה לא שכנע: "אני מצטערת", כתבה לי ב-2 בנובמבר, "אין אפשרות לפרסם מאמרים של יותר מ-500 מילה. זוהי התבנית הגרפית".

אני יודע שיש הרבה דברים בלתי אפשריים – כמו לנוע במהירות הגבוהה ממהירות האור או לרבע את המעגל. אבל למצוא מקום לעוד 300 מלים על גבי עיתון? אני לא קונה את זה. ניסיתי להחזיר את הכדור אל גיא רולניק, וביקשתי ממנו לשקול חריגה מכלל 500 המלים. רולניק לא ענה לי עד כה. האם לחץ שוב על כפתור ה-Forward? איני יודע.

האמת – עיתון הארץ/דה-מרקר, רולניק וארלוזורוב לא חייבים לי כלום. הם היו יכולים לענות לי ולומר כי לדעתם ועל פי שיקול דעתם המאמר שכתבתי אינו ראוי לפרסום. אבל ההתנהלות שלהם (ובמיוחד של ארלוזורוב) בנושא זה מביכה.

ארלוזורוב יכלה לתת במה לדברי. במהדורת האינטרנט של עיתונה אין מגבלה של נפח מלים בעמוד (אני מניח). היא יכלה להציע לפצל את תגובתי לשני מאמרי תגובה. אפשר לנסות למצוא מקום לעוד 300 מלים. הנימוק של מכסת 500 המלים קלוש בעיני.  אני סבור שארלוזורוב יודעת למה היא מסרבת לפרסם תגובה למאמרים שלה, שחושף את הטיעונים הדמגוגיים והנתונים המסולפים אותם הציגה כדי לתמוך באידיאולגיה שלה. היא בהחלט לא מעוניינת שקהל הקוראים שלה יתוודע לאמת. וחבל.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 9 בנובמבר 2006  שם התקבלו 14 תגובות

מיכל  בתאריך 11/9/2006 8:17:37 AM

שתתבייש הגב' ארלוזרוב בתירוץ הנלעג שלה

וגם האדון רולניק.
בא לי הקיא מהדמגוגיה של הבר והאורלוזורובה.

אומפה לומפה  בתאריך 11/9/2006 8:47:55 AM

ללא נושא

יוסי, לעניות דעתי היא צודקת. אכן, לשנות תבנית של עמוד זו בעיה יותר יותר מורכבת משנדמה לך. למעשה, הסיכוי שהיא אמרה לך אמת גבוה לאין שיעור מההנחה שלך שהיא מחפשת תירוץ.

אביבה  [אתר]  בתאריך 11/9/2006 9:53:44 AM

ללא נושא

הם באמת לא חייבים לך כלום – ודווקא לכן נראה שהיא דיברה אמת.
משקלו של העיצוב הגרפי בעיתונות המודפסת גדול יותר ממה שאתה משער (וזה לטוב ולרע גם יחד).
נסה לכתוב את הרעיון שלך מחדש ב-500 מילה. האם באמת זה בלתי ניתן לביצוע? אפילו את תורת היחסות אפשר לצמצם לפורמט הזה.

ערס פואטי  בתאריך 11/9/2006 10:16:52 AM

אני עם אביבה

מאוד סביר שדיברה אמת, ואם אינך יכול לקצר, הגב רק על שניים ממאמריה, לא על שלושה, בחמש מאות מילה. תן לינק לבלוג ופרסם בו ביום הפרסום את המאמר המלא

שחר  בתאריך 11/9/2006 10:27:43 AM

ספירה פשוטה תגלה כי

במאמר של מירב ארלוזרוב מהיום יש 549 מילים ועוד גרף.
ויש ארוכים יותר לעיתים.

דוד  בתאריך 11/9/2006 11:34:55 AM

מסכים עם אביבה וגדי

בבלוג אפשר להתפרע כמה שרוצים, אבל לאתר כמו דה מרקר יש את הפורמטים שלו, לא כל שכן בעיתון עם מקום מוגבל.
אני חושב שכדאי לך לקחת את הצעתו של גדי. במקרה הטוב תוכל להמשיך לפרסם שם תגובות.

ערן  בתאריך 11/9/2006 2:00:19 PM

אולי תקצר את המאמר?

ל-The Marker יש פורמטים קבועים למאמרי תגובה, והם באמת קצרים יותר. כיוון שמאמר המכוניות היה מצוין אני ממש ממליץ לקצר אותו. דרך אגב, אולי כדאי להתמקד רק בחלקים מהטיעונים שהיו שם.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 11/9/2006 5:24:57 PM

יש גבול

לא ניתן לקצר עוד את המאמר מבלי לוותר על טיעונים, ולכך אני לא מוכן.
אסתפק בבמה שלי כאן ובעוד כמה במות באינטרנט – בתקווה להפצה ויראלית של המסר שלי.

לא ממתין עוד  בתאריך 11/9/2006 9:00:35 PM

איך לפרסם 800 מילה ב"הארץ"

מחלקת מודעות: 03-5121121. שאל את מי שכבר ניסה, למשל פרופ' דני גור.

אביבה  [אתר]  בתאריך 11/9/2006 9:57:16 PM

ללא נושא

יש דרך נוספת לפרסם 800 מילה: פנה לעיתון המתחרה 😛 הם ישמחו לפרסם מאמר שקוטל את נושאי הדגל של המארקר.
(הכנס גילוי נאות כאן).

משה  בתאריך 11/10/2006 2:29:14 PM

מדוע אתה מתייחס ברצינות?

יוסי, הסטנדרטים ב"עיתונות" הכתובה נמוכים כמעט מכל בחינה אפשרית: אמינות, עומק, מקוריות, רהיטות, ערכיות… לא נשאר הרבה מעבר לעיצוב הגרפי.
"דה-מארקר", למרות הרצון לשוות לו צביון מקצועי, הוא לא מוסף רציני יותר מאשר מוספי האופנה וה-"לייף-סטייל" למחיניהם.

אייל גרוס  [אתר]  בתאריך 2/5/2007 1:26:00 PM

ללא נושא

http://www.notes.co.il/gross/28491.asp

ניר אלפסי  בתאריך 2/7/2008 8:08:08 AM

אכן, הם לא חייבים לך כלום

ותראה כמה רעש אתה עושה על שטות…
עיתון זה עיתון – והוא בטח לא יתחיל להתנהל אחרת עבורך, אז או שתקצר את המאמר שלך או שתפסיק להתבכיין
!!!

שלומית  בתאריך 3/1/2008 4:20:54 AM

נו, באמת. הגזמת

פשוט תקצר, אפשר לחשוב.
מרוב עקרונות שכחת מה רצית להשיג. חבל
במקום להשקיע את הזמן בפוסט הזה, היית מנסה עוד טיפה לקצר.
יבבנות מיותרת המפחיתה מכבודך.

בידיעות אחרונות התפרסמה ביום שני האחרון כתבה העוסקת בדיון הציבורי שמתקיים כעת ברצות הברית בדבר ביטול מטבע הסנט – צעד דומה לזה שבוצע בישראל לפני מספר שנים כאשר בוטל מטבע האגורה. "אמריקאים רבים", מספרת כותרת המשנה, "מסרבים לוותר על הסנט, המטבע עם פני לינקולן שמסמל את ההיסטוריה שלהם". רק חבל שלכתבה צורף צילום המטבע של חמישה סנט, הניקל, עם פניו של תומס ג'פרסון, שמסמל את ההיסטוריה האמריקאית לא פחות מלינקולן.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 13 באוקטובר 2006

את הידיעה על מותו של המתמטיקאי פרופסור אמנון פזי, שהיה רקטור ונשיא האוניברסיטה העברית, שמעתי רק לפני יומיים, באיחור של כמעט שבועיים.

כאשר התחלתי את לימודי באוניברסיטה העברית, בשנת 1984, נרשמתי לחוג לכלכלה. מאחר והייתי חייב לבחור במסלול דו-חוגי, בחרתי בסטטיסטיקה כבחוג שני (זה היה עדיף בעיני על אפשרויות כמו סוציולוגיה, מדעי המדינה או יחסים בינלאומיים). לבחירה הזו הייתה השפעה מכרעת על עתידי. הבנתי כי מקצוע הכלכלה אינו בשבילי, וכי עלי להמשיך ללמוד סטטיסטיקה, וגם מתמטיקה. המרצים המצויינים שלימדו אותי את הקורסים של שנה א בסטטיסטיקה תרמו רבות להחלטתי, ואחד המרצים האלה היה פרופ' אמנון פזי, שלימד את הקורס באינפי לסטטיסטיקאים. עד היום אני אסיר תודה לפרופ' פזי על שהצית בי מחדש את האהבה למתמטיקה, וגם סייע לי לעבור מעבר חלק אל החוג למתמטיקה שם המשכתי ללמוד בשנה ב.

במהלך השנה בה למדתי אצלו, מונה פרופ' פזי לרקטור האוניברסיטה, וב-1987 מונה לנשיא האוניברסיטה,  לאחר שהנשיא המכהן, פרופ' דן פטנקין, התפטר עקב המשבר הכספי החמור אליו נקלע המוסד. לזכות פזי נזקפת הוצאת המוסד מן המשבר, אך לצערי אחד הצעדים שבהם נקט ייזכר תמיד לחובתו.

בתקופת נשיאותו, שינתה האוניברסיטה באופן חד צדדי ושנוי במחלוקת את מעמדם של אנשי הסגל האקדמי הזוטר – רובם ככולם תלמידי מחקר. האסיסטנטים, הלא הם דוקטורנטים שלמדו באוניברסיטה וקיבלו שכר תמורת עבודתם במשך כל השנה, נעלמו ממצבת כח האדם של האוניברסיטה. האנשים עצמם נשארו עם תואר חדש: "מורה עוזר". המשמעות לא הייתה רק סמנטית. שכרם קוצץ ב-50%, ושולם כעת רק במשך 8 חודשים. כך נשבר רצף ההעסקה, והאוניברסיטה פטרה את עצמה מתשלום פיצויי פיטורים. המחצית השניה של השכר הפכה ל"מלגת מחיה", שאכן שולמה במשך 12 חודשים, אבל האוניברסיטה חסכה את תשלומי המעביד (בעיקר תשלומים לביטוח הלאומי). כמו כן, תוספות שכר להם היו זכאים האסיסטנטים, כגון תשלום עבור ימי חופשה, דמי הבראה והוצאות נסיעה, "הפכו" לפתע לחלק משכר היסוד, שכזכור קוצץ ב-50%. בסך הכל הקיצוץ האפקטיבי בשכר הסגל הזוטר היה מעל ל-20%. גרוע מכך – בעוד שהביטוח הלאומי אכן לא ראה במלגה (ששולמה רק לאנשי הסגל הזוטר, ולא לכל הדוקטורנטים) שכר, מס הכנסה כן דרש ממקבלי המלגה תשלום מס, בטענה (הנכונה לכשעצמה) כי זהו שכר לכל דבר. כמה כסף חסך התרגיל לאוניברסיטה? איני יודע, אבל לדעתי הפגיעה הייתה מיותרת והנזק לטווח ארוך שנגרם על ידי הפגיעה במחקר עלה על התועלת. אני יכול לומר בבטחון מלא כי לו פנתה האוניברסיטה אל נציגי הסגל הזוטר ובקשה מהם להשתתף במאמץ להצלת האוניברסיטה, הפניה הייתה נענית ברצון. אני יודע זאת כי הייתי חבר בוועד המורים העוזרים שניסה (לשוא) לנהל משא ומתן עם האוניברסיטה על תנאי ההעסקה המפלים האלה. לבסוף נאלצנו לתבוע את האוניברסיטה בבית הדין לעבודה, ורק אז נכנעה האוניברסיטה, ובהסכם פשרה שילמה לכל אחד מ-800 חברי הסגל הזוטר כמה אלפי שקלים ובסך הכל קרוב ל-3 מליון ש"ח. האם התרגיל הזה היה שווה לאוניברסיטה? מבחינה כספית אולי כן, אבל לא מכל בחינה אחרת.

הזכרתי קודם כי קודמו של אמנון פזי בתפקיד נשיא האוניברסיטה העברית היה דן פטנקין, פרופסור לכלכלה. פרופסור אחר לכלכלה שהגיע לנשיאות הוא פרופ' ג'ד בארטלט, נשיא ארה"ב בסדרת הטלויזיה "הבית הלבן". בארטלט, שהינו גם חתן פרס נובל לכלכלה, הוא הנשיא שהאמריקאים ללא ספק מייחלים לו: מדען בעל שם עולמי, דמוקרט הבקי היטב בכתבי הקודש, איש אשכולות במלוא מובן המילה, מסור למשפחתו, נאמן לעקרונותיו, צאצא למייסדי מדינת ניו-המפשייר, שסב סב סבו היה בין חותמי הכרזת העצמאות של ארה"ב ואחד ממנסחי החוקה. ללא ספק אחד הנשיאים הגדולים בתולדות ארה"ב. רק חבל שהוא דמות בדיונית. העולם היה נראה טוב יותר לו היה בארטלט אדם אמיתי.

פרופ' אחר לכלכלה מניו-אינגלנד (שעבר לפני מספר שנים לניו-יורק) הוא ג'פרי זקס (שמו נכתב בד"כ סאקס, משום מה). לא חתן פרס נובל (עדיין), אבל ללא ספק נמנה עם השורה הראשונה של הכלכלנים בעולם. האם דמותו של בארטלט מבוססת במידת מה על דמותו של זקס? שאלה נחמדה, אבל לא ממש חשובה. שאלה הרבה יותר מעניינת וחשובה היא האם זקס יכול להיות המימוש של בארטלט. יש אנשים שחושבים שכן, ומנהלים קמפיין נמרץ כדי… לשכנע את פרופ' זקס להציג את מועמדותו. האם יצליחו, ואם כן, האם ייבחר זקס לנשיא? ימים יגידו. אני מקווה רק שיספיק לזכות בפרס נובל לפני שייכנס לפוליטיקה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 31 באוגוסט 2006 שם התקבלו 4 תגובות

סקרנית  בתאריך 9/2/2006 1:21:21 PM

שאלה

מהפוסטים שלך עולה אצלי רושם שאתה יחסית צעיר, באמת התחלת ללמוד בעברית ב84'?

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 9/3/2006 8:32:37 AM

תשובה לסקרנית

כן. ותודה על המחמאה, בכל אופן.

עומר  בתאריך 9/3/2006 12:20:16 PM

למדתי את הקורס

באינפי מתקדם עם אמנון פזי. ליתר דיוק – פזי לימד את הקורס בזמן שלקחתי אותו. אני, כדרכי בתואר הראשון (וגם השני), לא ממש הייתי נוכח בכיתה. אבל זכורה לי אמרה אחת של פרופ' פזי (עליה שמעתי מאחד הפרופ' שהיו מעורבים בעניין שלהלן): באותה שנה ממוצע הקורס הנ"ל היה גבוה משמעותית מאשר בשנים הקודמות. כאשר פנה יו"ר החוג דאז לפרופ' פזי לקבלת הסבר הוא ענה:"איני מבין מה הבעיה. סוף סוף התלמידים למדו והצליחו!". איני יודע אם הצלחנו כי המבחן היה קל יותר, אך אותו מחזור אכן הניב מספר שנים לאחר מכן את אחד ה"יבולים" המוצלחים ביותר של תלמידי מוסמך בחוג למתמטיקה בשנים האחרונות (כפי שטען יו"ר החוג דאז).
בהחלט יתכן כי כל פרופ' אחר היה מנסה להתגונן. תגובתו הטבעית של פרופ' פזי היתה תמיכה בתלמידיו!
(נ.ב. – יוסי, בשנים האחרונות הורע מצבן של המחלקות השונות באונ' העברית, ובינהן המחלקה למתמטיקה, עקב קיצוצי תקציב המוסדות והשתת מרבית הקיצוץ על תקציבי החוגים. דווקא בשנתיים שעברו, מצא לנכון החוג למתמטיקה לשתף את תלמידי המחקר בשיקולים השונים, ויחד הצלחנו למצוא פתרונות לבעיות הכלכליות ללא פגיעה בסגל הזוטר. אולי דברים כן משתנים בסופו של דבר…).

שי  בתאריך 10/13/2006 7:44:15 PM

ללא נושא

את פרופ' פזי יצא לי לשמוע בהרצאה רק פעמיים, כשהחליף את אחד מעמיתיו. אני מצטער כי לא יצא לי לשמוע אותו עוד.
את סיפורו של עומר על המחזור המצטיין (שאם אני מזהה אותו נכון, אזי לקחתי חלק בהנמכת ממוצע ציוניו של אותו מחזור) שמעתי מפרופ' אחר במכון. הוא סיפר לכיתה, שאמנם הושגו ציונים מרשימים בשנה שעברה. אלא כשהעניין נדון בישיבת הסגל, הסתבר שהפעם ממוצע הציונים חושב ללא הנכשלים. ולכן אל לנו לחשוב את עצמנו…

אם אין לכם רכב צמוד, סימן שאתם יכולים להרשות לעצמכם לקנות מכונית. עובדה.

לא מאמינים? תקראו את המאמר שהופיע היום בהארץ, ותבינו. כך כותב אוריאל לין: "מי נהנה מכלי רכב צמוד? מי שלא יכול להרשות לעצמו לקנות מכונית".

עכשיו אני מבין עד כמה מצבי הכלכלי מעולה. ואם יוצע לי מחר רכב צמוד – אסרב, כדי שלא יוטבע בי אות הקין של "מי שאינו יכול להרשות לעצמו לקנות מכונית".

ציניות בצד: לין מסביר מדוע אדם ששכרו 10,000 ש"ח ברוטו יעדיף לקבל רכב צמוד במקום תשלום הוצאות רכב. לין טוען שמבחינה כלכלית זה עדיף. זה לא ממש נכון. העלות של קבלת רכב צמוד בדרך כלל קרובה למדי לעלות הרכישה של רכב דומה כיוון שיש לקחת בחשבון את תשלום המס על שווי השימוש, וכן אי קבלת הוצאות רכב, והפסד של הפרשות המעביד לתכניות פנסיוניות וקרן השתלמות (החישוב הזה נכון בהנחה שמקבל רכב צמוד משתמש בו כאילו היה רכבו הפרטי – מה שלא ממש מדוייק). מצד שני, איכשהו נדמה לי שמקבלי הרכב הצמוד אינם נמנים על העובדים קשי היום שאינם יכולים להרשות לעצמם מכונית פרטית. מעניין לדעת כמה אנשים ששכרם 10,000 ש"ח או פחות מקבלים רכב צמוד ממקום עבודתם – אבל את הסטטיסטיקה הזו קשה למצוא.

אני לא מאשים את לין – הוא אדם בעל אינטרסים (נשיא איגוד לשכות המסחר – האיגוד המקצועי של הסוחרים), וזכותו לקדם את האינטרסים של הציבור שהוא מייצג. אבל אם לין דואג כל כך לחסרי היכולת – הנה הצעה שאכן תביא לצדק חברתי: יחוייב כל מעסיק להעניק רכב צמוד לכל עובד ששכרו נמוך מ-10,000 שקל, ועובדים אלה לא יחוייבו בתשלום מס על שווי השימוש. עובדים ששכרם בין 10,000 ל-15,000 ש"ח יוכלו לבחור בין קבלת רכב צמוד או תשלום הוצאות רכב. על עובדים ששכרם גבוה מכך, תיאסר בחוק קבלת רכב צמוד.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 6 ביולי 2006  שם התקבלו 6 תגובות

איתי  בתאריך 7/6/2006 9:46:03 AM

ללא נושא

לפחות לפני העלאת שווי השימוש ברכב, היה כדאי יותר לקבל רכב מליסינג מאשר לקנות או לשכור באופן פרטי – חיסכון המס שנגרם מהסך (ברוטו) שנוכה מהשכר היה גדול מהמס עקב שווי השימוש פלוס ההפסד ההטבות הסוציאליות. עכשיו, לאור עדכון הסכומים, אני לא בטוח.
אבל החשיוב הזה מתבסס על ההנחה הסמויה שאם היה תלוי בעובד, זה הרכב שהיה קונה לעצמו ממילא – מודל, סוג, גודל וכו'. ולא היא – אני מניח שרבים העובדים שהיו מסתפקים בג'אסטי מודל 98 במקום פוקוס מהניילונים, או להתנייד בציר המפרך ר"ג-עתידים במוניות, במקום להחזיק (ולשלם עבור) רכב 1800 מודל 06. אממה – אם "נותנים", לא ניקח?

האזרח דרור   [אתר]  בתאריך 7/7/2006 5:43:22 PM

התפוטרתי, מגיע באופניים

א. עד כמה שאני יודע אוריאל לין הוא גם אחד הבעלים של אחת מחברות כוח האדם הגדולות בישראל, כך שיש לו עוד כמה אינטרסים פרטיים עוד לפני האינטרס הציבורי של תפקידו
ב. החברה הקודמת שלי עברה לראש העין, ניסיתי להגיע ברכבת, אבזל זה היה מייאש
כעת אני מגיע לעבודה החדשה בתל אביב באופניים – הרבה יותר נעים וספורטיבי
ג. וזה גם הדבר היחיד שיוריד בסופו של דבר את תאונות הדרכים
אני תמיד מסרב להצעות רכב ליסינג, אני מניח שזה סוג של לוקסוס
ד. אין כזה דבר כלכלי. כלכלי למי? לבעל הרכב? למי שנדרס, לאלו שתקועים בפקק? לאנשים עוד 10 שנים? לחולי ברונכיט?

סיזיפוס  בתאריך 7/7/2006 11:31:17 PM

לא קשור אבל אשמח לתשובה

תוך כדי קריאה שמתי לב לעמודה כאן מימין, איפה שיש המלצות ספרים, והנה עיני צדו את
"Freakonimics" מאת סטיב לויט וסטיבן דאנבר, אותו אתה מציג כ-"כלכלן נוכל מביט אל הצד האפל של כל דבר – ..". כלכלן נוכל?
נוכל?
אתה יכול להסביר או לפרט?
תודה

סיון  בתאריך 7/8/2006 11:16:59 PM

רכב צמוד

אוריאל לין מתמחה מזה שנים במחקרים/עמדות פסאודו-כלכליות שמטרתן לציג עמדה ליברלית לכאורה שמגינה על מעסיקים. זכור לי יום עיון של אגף התקציבים לפני מס' שנים, בו דיבר פרופ' אריאל רובינשטיין והציג כיצד נתונים שהציג שר האוצר דאז נתניהו הסתמכו על איגוד לשכות המסחר, שבתורם הסתמכו על אתר אינטרנט מפוקפק ימני קיצוני. באמת דמגוגיה זולה.
לסיזיפוס: הניחוש שלי הוא ש"כלכלן נוכל" הוא פשוט תרגום ל-Rogue Economist המופיע בכותרת המשנה של הספר. אולי היה כדאי לך ללחוץ על הלינק.

ד.  בתאריך 7/8/2006 11:16:53 PM

מי נהנה? אוריאל לין, כמובן!

פעם היתה לאשתו מכונית אוסטין קטנה ואדומה, שהוא ואני עשינו בה כל מיני דברים מהנים. הוא היה אז קצת יותר צנוע, אבל גם אז מילת המפתח שלו היתה "הנאה", או "נהנה".
היום הוא נהנה ממכונית צמודה מפוארת, לא סתם "רכב".
לא מזמן הוא שאל אותי אם "נהניתי".
נו, מה לעשות, אני מעולם לא נהניתי מרכב צמוד. וגם לא יכולתי להרשות לעצמי, אף כי אני זקוקה לרכב צמוד עם נהג צמוד לצורך תפקוד יומיומי, לא לשם הנאות גרידא.
גם במאמר ההוא שלו ב"הארץ" מילת המפתח היא "נהנה" מרכב צמוד.
זו אכן הנאה גדולה, אבל היא שמורה רק לבעלי תפקידים בכירים, כמו אוריאל לין.
הפתרון לבעיה שהעלה, בלי שום קשר להנאות, הוא בהורדת נטל מס הקנייה.
שום מכונית לא צריכה לעלות בארץ פי שלוש ממחירה בחו"ל.
וממאמרים עוד אף אחד לא מת, רק אני לא נהניתי, מאוד לא נהניתי (מדבריו).

פישנזון  [אתר]  בתאריך 7/11/2006 9:53:30 AM

ללא נושא

רק בשביל לא לראות מסוכניק יותר בחיים שלי ולא להתעסק עם קנית רכב מסוחרי רכב אני מוכל גם להפסיד בשביל שיהיה לי ליסינג…

חשמל

הרבה זעם הופנה בתחילת השבוע לעבר חברת החשמל, עובדיה, מנהליה, ומי לא, אך לא בבת אחת כמובן. כל אחד בוחר את מטרת זעמו בהתאם לאג'נדה שלו. שטרסלר מאשים את העובדים כמובן, מירב ארלוזורוב וגיא רולניק מאשימים את שר התשתיות ומשרדו, וכולם, כולם מאשימים את המונופול, ומזכירים שלו הייתה חברת החשמל חברה פרטית במשק תחרותי, זה לא היה קורה, כמובן. האשמים העיקריים בכל מקרה הם עובדי חברת החשמל – להם יש אינטרס. עובדי חברת החשמל – אומרים הפרשנים – מעוניינים ליצור מצב של חוסר בחשמל, כדי לבנות עוד תחנות כח.

אבל האמת היא כמובן הרבה יותר מורכבת. באוגוסט 2003 משק החשמל הפרטי והתחרותי של צפון מזרח אמריקה קרס וגר לאחת מהפסקות החשמל הגדולות ביותר בהיסטוריה. זו לא הפסקת החשמל הגדולה ביותר בהיסטוריה, כי פחות מחודש לאחר מכן סיפקה חברת החשמל המופרטת של איטליה הפסקת חשמל גדולה יותר. משק חשמל מופרט לא הועיל גם למדינת קליפורניה, שתושביה שילמו מחיר מופקע עבור חשמל מופרט, בעקבות הרפורמה במשק החשמל שנערכה שם ב-1996.

להפסקות חשמל יש שתי סיבות עיקריות. תיתכן תקלה טכנית מסוג זה או אחר שגורמת להפסקת חשמל, וכמובן, ייתכן מצב בו הביקוש לחשמל עולה על ההיצע. כיוון שחשמל אי אפשר לייצר ולשמור את העודף במחסן לשעת הצורך, התוצאה בעודף ביקוש לחשמל היא הפסקת חשמל – חלקית או מלאה.

כיצד מונעים מצב של עודף ביקוש לחשמל? יש שתי דרכים כמובן: להגדיל את ההיצע או להקטין את הביקוש. להקטין את הביקוש זה קל – אפשר להעלות את מחיר החשמל. להגדיל את ההיצע עולה כסף – צריך לבנות עוד תחנות כח. תחנות כח עולות הרבה כסף. כל כך הרבה, עד שהאחים עופר, שזכו בשנת 2004 במכרז לבניית תחנת כח פרטית, חזרו בהם מכוונתם לבנות את התחנה. מתברר שייצור חשמל זה לא עסק רווחי במדינת ישראל. כדי שהעסק יהיה רווחי לאחים עופר, מחיר החשמל לצרכן צריך להיות גבוה יותר מכפי שהוא היום. בכל מקרה, מחיר החשמל צריך לעלות. השאלה היא רק אם אתם רוצים לקנות חשמל מהאחים עופר, שבוודאי יש להם תכניות מה לעשות בכסף שירוויחו, או שאתם מעדיפים בכל זאת את חברת החשמל שלנו. אל תדאגו – האחים עופר, או כל יצרן פרטי אחר, אם יהיה כזה, לא יהיו מעוניינים בבניית עוד תחנות כח כדי להגדיל את היצע החשמל – זה הרי יוריד את מחיר החשמל ויקטין את הרווחים שלהם.

חשמל ומונדיאל

בעוד שתרופת הפלא לחוליי משק החשמל היא הפרטה, קיוו רבים כי חוליי משק המונדיאל ירפאו על ידי הלאמה. שידורי המונדיאל הופרטו, זכויות השידור מוחזקות בידי מונופול, והתוצאה היא שמי שרוצה לצפות בשידורים צריך לשלם עבור התענוג. ודי הרבה. התקוות להצלה התבדו – ומשחקי הכדורגל משודרים בתשלום (ישיר לחברת צ'רלטון, או עקיף על ידי פרסומות). משק חופשי זה טוב כדי לשחרר לחצים שנוצרים על ידי הפסקת חשמל, אבל כדי לשחרר לחצים הנובעים מדרישת תשלום עבור צפיה בכדורגל – קריאה להתערבות הממשלה עדיפה.

מונדיאל וכלכלה

אז רגע – האם פרשת שידורי המונדיאל היא נצחון לכלכלת השוק, או שמא כשלון? הנה שני ציטוטים של שני פרשנים כלכליים בכירים, סבר פלוצקר מידיעות אחרונות/ווינט ונחמיה שטרסלר מהארץ/דה-מרקר:
פרשן בכיר א כותב בנושא שידורי המונדיאל: "חברת צ'רלטון … רכשה את זכויות שידור המונדיאל, וכך נהפכה למונופול, אשר באופן טבעי מנצל עכשיו את כוחו המונופוליסטי – כלומר, קובע מחיר הגבוה ממחיר-שיווי-משקל כדי לגרוף את מרב הרווחים… יש כאן כשל שוק ברור: מונופול".
פרשן בכיר ב כותב על אותו נושא עצמו: "קרה נס גדול בישראל: כוחות השוק פעלו בחופשיות. וכשהם פועלים בחופשיות, כוחות השוק עושים את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב: לאזן את ההיצע והביקוש ולקבוע מחיר נכון".

מבולבלים? אל דאגה, אני בטוח שלכלכלנים יהיה הסבר גם לזה.

כלכלה וחלחלה

עוד שתי הפרטות מתרגשות ובאות עלינו: הפרטה חלקית של הפרקליטות, בחסות שר המשפטים הטרי חיים רמון, והפרטה של מערכת הענישה – בתי הסוהר – באדיבות ח"כ יורי שטרן, אורי יוגב, אורית אדטו ולב לבייב. הגליון האחרון של המגזין "ארץ אחרת" עוסק בסוגיה של הפרטת מערכת בתי הסוהר. לצערי לא ניתן לקרוא את הגליון ברשת, ולכן לא נותר לי אלא להמליץ לכם להשקיע שלושים וחמישה שקלים ולרכוש לעצמכם את הגליון, או לגשת לספריה הציבורית הקרובה. מדובר בקריאת חובה.  צירוף של פרקליטות פרטית, משטרה פרטית (ביטוי שצץ יותר ויותר) ובית סוהר פרטי, הכל בשם הכלכלה, פשוט מעורר חלחלה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 10 ביוני 2006  שם התקבלו 13 תגובות

noamt  בתאריך 6/10/2006 7:07:57 PM

הרייטינג של המונדיאל

בכל הדיון על מחיר חבילת המונדיאל, שידורו בחינם וכו', לא מצאתי התייחסות לנקודה אחת חשובה.
זכייניות ערוץ 2 ו/או 10 יכלו, אם רצו, לרכוש את זכויות השידור של כל המשחקים – ולשדרם עם פרסומות. הן בחרו שלא לעשות זאת.
מדוע?
התשובה הכמעט מובנת מאליה, היא שהם ערכו חישוב כלכלי, וגילו שלא כדאי – מפני שהרייטינג הצפוי לא יהיה גבוה מספיק. במלים אחרות, הן ערכו סקרים, והגיעו למסקנה שהמשחקים אותם בחרו לא לשדר לא מעניינים את רוב תושבי המדינה, ולכן לא כדאי לשדרם.
אם אני טועה, אני אשמח לדעת איפה. אם לא – אמשיך ואטען שאם השידורים מעניינים כל כך מעט אנשים, אין סיבה שהממשלה (כלומר ערוץ 1) תשלם על שידור המשחקים. יותר מזה – הרעיון של ערוצי נישה בתשלום ו/או תשלום לפי צפייה (PPV) ממש תפור על מצב כזה. עכשיו נשאר רק להתמקח על המחיר.
-נועם.

פדרו  בתאריך 6/10/2006 9:40:54 PM

אחסנת חשמל

בדבר אחד טעית, קיימות בעולם טכניקות לאחסנת חשמל – לא, ולא בבטריות – כגון דחיסת אוויר לחללים סגורים והרמת מים לגבהים. נשמע ביזארי אבל זה קיים. מדובר בטכנולוגיות אשר עושות שימוש בעודפי אנרגיה שהתחנות מייצרות

צפריר  בתאריך 6/10/2006 10:03:29 PM

לא משנה אם אתה טועה או לא

נועם, גם אם המונדיאל מעניין 85% מהאנשים במדינה, והוא לא, אין סיבה שעלותו תוטל על 100% משלמי האגרה (כפי שכבר הוצע להעלות את האגרה של שנה הבאה במיוחד לצורך שידור המונדיאל, יוזמה שלמזלנו נכשלה).
לו הייתה הממשלה רוצה לספק מונדיאל בחינם לכולם, הרי שהיה עליה לעשות זאת כבר במכרז מול בעלי הזכויות שקיבלו אותם מפיפ"א, שבו כזכור צ'רלטון זכתה, וכעת זכויות השידור בידה והיא יכולה לעשות איתם מה שברצונה.
הסיפור כולו מסוכם במקור ראשון בכתובת http://www.makorrishon.co.il/show.asp?id=12893 , כולל הסיכום האופטימי שאת שני המונדיאלים הבאים נראה בערוץ 1.

גלעד סרי לוי  [אתר]  בתאריך 6/11/2006 2:21:33 AM

הפסקות חשמל

כן, אנשים נוטים לשכוח את הפסקות החשמל הגדולות בארצות הברית, במשק מופרט לגמרי
כתבתי על זה קצת כאן
http://www.notes.co.il/gilad/18995.asp

יואב  [אתר]  בתאריך 6/11/2006 8:18:54 AM

עשית דייסה

א. זה שמישהו כותב ומקשקש בעיתון כבר זמן רב על נושאי כלכלה עדיין לא עושה אותו כלכלן בכיר. כלכלן בכיר הוא מי שמשכיל להציג משנה סדורה הניתנת לשיפוט, בקרה וקבלת החלטות ו \ או נושא באחריות מעשית למהלכים כלכליים המעוגנים בתורה עקבית.
ב. לערבב כדוררגל, הפרטה, קשקושי עיתון ולקרוא להם כלכלה ומיד לצרף חלחלה ליד, זה קצת שטחי מדי, לא?
ג. ובכלל: לא ברור לי מדוע ההתעלמות העיוורת הזו מכך שאבן יסוד של כל !! תורה כלכלית רצינית ב- 250 שנה האחרונות היא קיומה של חברה צודקת ומוסרית. לא ייתכן לטעון ולו גם רבע טיעון "כלכלי" מבלי לבחון קודם לכל אם הוא יושב על בסיס איתן של צדק ומוסר. כלכלה היא עיסוק חברתי, גם בקטעים המורכבים ביותר שלה. התעלמות מיסודות המבנה מביאה תמיד להתמוטטות. במקרה זה לא המבנה "אשם" אלא המהנדס !!!

דוד  בתאריך 6/11/2006 10:38:34 AM

לצפריר

שום שידור אינו מענייין 100% או אפילו 85% מהצופים , ועדיין עלותו ממוממנת ע"י ציבור משלמי האגרה (בהנחה שמשודר בערוץ 1). לא צריך להרחיק למכבי ת"א בכדורסל, כל דרמה , הפקה או שידור הם כאלה.
אני מניח (לא ראיתי עדיין את נתוני הצפייה ) ששידורי המונדיאל בערוץ 2 היו גבוהים מאוד, לא 85% אבל בהחלט 30% ומעלה. מצדיק רכישת זכויות לכל הדיעות.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 6/12/2006 7:46:59 AM

ללא נושא

אני מקוה שאתה מודע שבקטע של השוואת הפסקות חשמל אתה משווה בין דברים שלא בהכרח ניתנים להשוואה. הפסקות החשמל באיטליה ובארצות הברית נבעו מכשלונות טכניים ותנאי מזג אויר חריגים. הפסקת החשמל בארץ נבעה מחוסר הרצון של חברת החשמל לבצע את הוראות הממשלה ולהעביר את רידינג לשימוש בגז ולהפעיל את תחנות גזר ותבור.
ויש צורך לזכור שחברת החשמל לא מאפשרת הקמת תחנות כח קטנות לפי דרישת הממשלה כי היא רוצה להקים רק תחנות כח גדולות.
קליפורניה, איזה יופי של דחליל גדול בחרת. לפני 1996 היו הפסקות חשמל בקליפורניה וזו אחת הסיבות שהפריטו את משק החשמל שם. ההפרטה לא עזרה ולכן זרקו משם את החברה שלא עמדה בציפיות. בו תסביר לי איך זורקים מכאן את חברת החשמל מאחר שהיא לא עומדת בציפיות?

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 6/12/2006 8:01:22 AM

תשובה למרק

בתנ"ך של הקפיטליזם הישראלי, ספר המבוא לכלכלה של פטנקין, עליו התחנכו דורות של נערי אוצר, מצויין המושג של "מונופול טבעי", וחברת חשמל מובאת שם כדוגמא מספר אחת למצב כזה. גם חברת חשמל מופרטת תישאר מונופול טבעי, גם אם הייצור יפוצל בין מספר יצרנים שכביכול יתחרו זה בזה ויהוו קרטל לכל דבר ועניין.
לכן, הפתרון הוא לא בהכרח הפרטה, אלא רגולציה יעילה.
ייתכן בהחלט שאת חברת החשמל הישראלית ניתן לנהל טוב יותר (וניהול טוב יותר אין פירושו בהכרח פגיעה בעובדי החברה), אבל הפרטה של חברת החשמל לא בהכרח תוביל לשירות טוב יותר.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 6/12/2006 1:34:09 PM

אתה בסך הכל מחליף דחליל בדחליל

אני בטוח שגם בשנות השישים טענו שבזק זה מונופול טבעי וראה זה פלא, ברגע שהממשלה החליטה לשבור את המונופול הזה (טוב אני קצת נסחף פה) קיבלנו שתי טכנולוגיות נוספות לתקשורת טלפוניה ובערך 10 חברות שונות הנותנות או רוצות לתת שירותי טלפוניה.
בכל העולם המערבי שירותי חשמל אינם מונופול טבעי, ולמעשה גם בארץ הם לא. באלוני הבשן יש טורבינות רוח המפיקות חשמל המספק כ50% מתצרוכת החשמל של הישוב וגם לקיבוצים יש אמצאי יצור משל עצמם. בנוסף לזאת כמעט בכל בית יש קולט שמש שניתן להסב ליצור חשמל.
ומי בכלל דיבר על הפרטת חברת החשמל? אפילו האידיוט בן אליעזר מדבר על השארת השליטה בידי הממשלה. מדובר בסך הכל על אירגון מחדש של החברה שכולל פיצול לשלוש חברות בת, חברת יצור, חברת שינוע וחברת הספקה ללקוחות. אם חברת החשמל מפוצלת היום למעשה לשלוש מחוזות שמתנהלי םחלקית בצורה אוטונומית מה הבעיה בחלוקה לשלושה חלקים לפי הגיון אחר? הפרטה? אולי בסופו של דבר ב2050.
ומי בכלל דיבר על פגיעה בעובדי חברת החשמל? למה בדיוק צריך לפגוע בהם ולמה שמישהוא ירצה לעשות זאת?

ד.ט  בתאריך 6/12/2006 5:49:11 PM

מרק

ההפרטה בקליפורניה לא "לא עזרה", היא החמירה מאד את המצב לעומת המצב הקודם. המחיר זינק, והפסקות חשמל יזומות היו תדירות וארוכות.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 6/13/2006 10:48:56 AM

ללא נושא

והוא שאמרתי, לא עבד אז מחליפים. כאשר חברת החשמל היא ממשלתית את מי תחליף?

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 6/13/2006 10:53:58 AM

ללא נושא

או במילים אחרות.
יש הגיון לחברות ממשלתיות בתחומים שפשוט אין חברות מסחריות שיכולות לספק את השירותים הנדרשים. השאלה איך מגדירים מתי אין חברות כאלו היא השאלה הקשה. במקרה הספציפי של חברת החשמל אין שום ספק שאת יצור החשמל אפשר להפריט.

מסעודון  בתאריך 6/13/2006 2:50:22 PM

הכשלון בקליפורניה

נבע בעיקר משרידים רגולטוריים כמו הגבלת מחירים והגבלה על דרכי ההתקשרות בין צרכנים ליצרנים.
כך שלהזכיר את העניין זה ממש כמו להפעיל את המזגן, אבל להשאיר את המסננים מלוכלכים ואז להסיק שמזגן לא מקרר….

דמגוגיה

תרגיל בדמגוגיה: נניח שיש לכם כמה עשרות מיליוני שקלים. מה תעשו בהם? לפניכם מספר אפשרויות: לממן את שידור משחקי המונדיאל בערוץ טלוויזיה ציבורי, למגן את גני הילדים בשדרות מפני פגיעת קסאמים, או לממן טיפול באווסטין לחולי סרטן המעי הגס במשך שנה.

ועוד תרגיל: נניח שאין לכם את הכסף הפנוי, כיוון שהחלטתם כבר להוציא את כספכם על דברים אחרים. ובכל זאת, אתם ממש נחושים בדעתכם לקדם את אחת המטרות שהזכרתי קודם. על מה תוותרו? כמובן שלא מדובר בכספכם האישי, אלא בכספכם הנמצא בידי הממשלה. כיצד תמליצו לממשלתכם לגייס את הסכום הדרוש? הנה מספר אפשרויות: לוותר על רכישת מטוס אחד לחיל האוויר, להוציא תרופה מסל התרופות (אולי את ההרצפטין?), לבקש תרומה ממיליונר כלשהו, או להעלות את מס ההכנסה השולי המקסימלי באחוז אחד.

מונדיאל

כאשר כתבתי כאן על סוגיית שידורי המונדיאל, ותקפתי את החברה המחזיקה בזכויות השידור של המשחקים – חלק מקוראי תקפו אותי בחזרה. "אתה רגיל לקבל דברים בחינם?" שאלו, ובצדק. במקומות אחרים הובעו דעות הרבה יותר נחרצות: "הממשלה… לא צריכה לממן לציבור מונדיאל או כל תרבות אחרת … וגם לא לממן תרופות לציבור הרחב",  כתב מישהו בתגובה לפוסט בבלוג של מרק ק. אבל אנחנו לא המושבות באמריקה במאה ה-18, והממשלה היא לא ממשלת ג'ורג' השלישי. אני רוצה להאמין שהממשלה שלנו יותר קרובה למודל של לינקולן: "ממשלה של העם, על-ידי העם, למען העם".

אני עדיין סבור כי הממשלה/הציבור לא צריך לממן את שידורי המונדיאל "בחינם" לחובבי הכדורגל. נחמיה שטרסלר העלה לפני מספר ימים  הצעה אחרת (בחלק השני של המאמר הזה): במקום שיימכרו כל המשחקים בחבילה יקרה אחת, יש לחייב את בעלי הזכויות למכור כל משחק בנפרד, ובמחיר אחיד לכל משחק. יש 51 משחקים שלא ישודרו בערוצים הציבוריים. המחיר המקורי של החבילה היה כ-900 ₪, או קצת יותר מ-17 ₪ למשחק. זה נראה לי מחיר הוגן – דומה למדי למחיר הרכישה של סרט קולנוע בכבלים או בלווין.

רציונליות

בשיעור הראשון של מבוא לכלכלה לומדים על תופעת המחסור ועל עקומת התמורה. הרעיון פשוט: יש מוצרים שקיים בהם מחסור, ולכן יש למוצרים אלה מחיר. כיוון שמשאבינו מוגבלים, כל החלטה לטובת צריכת אחד המוצרים האלה, פירושה בהכרח ויתור על צריכת מוצר אחר. זה נכון, אבל רק כאשר כל המשאבים נוצלו. אם עדיין יש משאבים פנויים, ניתן להגדיל את צריכתו של מוצר מסויים מבלי להקטין את צריכתו של מוצר אחר.

מה שלא מלמדים בקורס המבוא לכלכלה הוא כיצד נקבע סדר העדיפויות. מניחים כי יש "פונקציית העדפה" המדרגת את האלטרנטיבות השונות, ואז תהליך ההחלטה פשוט: מחשבים את ערך ההעדפה לכל אפשרות, ובוחרים בזו שקיבלה את הערך הגבוה ביותר. שני ישראלים זכו בשנים האחרונות בפרס נובל לכלכלה. האחד חקר את מה שיקרה אם פונקציית ההעדפה נבנית על סמך שיקולים רציונאליים, השני הראה כי  השיקולים העומדים בדרך כלל בפני המחליטים אינם תמיד רציונאליים. אופס.

אבל ממשלה שונה מאזרח בודד. הממשלה צריכה וחייבת לשקול שיקולים רציונאליים, אם טובתם הכללית של האזרחים בראש מעייניה. וזה אמור להיות כך במדינה דמוקרטית.

האם הממשלה שוקלת שיקולים רציונליים בפרשת חולי סרטן המעי הגס? אני חושש שלא. ועדת סל הבריאות דווקא עשתה את מלאכתה כהלכה. היעילות של הטיפול באווסטין שנויה במחלוקת. ועדת סל הבריאות לא הכלילה אותה בסל כיוון שלא השתכנעה כי יש הצדקה רפואית מספיקה לכך. ההתנהלות של שאר הגורמים הייתה במקרה הטוב שלומיאלית, ואני חושש שהמחמאה "שלומיאלית" לא ממש מוצדקת. בקשת הנדבה של השר איתן מאיש העסקים חובב הפרסום נראתה בתחילה כמו מהתלה תפלה, אבל מהר מאוד התברר כי מדובר באידיאולוגיה, וכי מר איתן מציע למעשה להפריט את מימון הטיפול הרפואי על ידי העברת האחריות לעמותות. הקורא של מרק ק. בודאי מאוד מרוצה.

סרטן

ובעניין האווסטין וההרצפטין: אבי חלה בסרטן המעי הגס לפני חמש שנים, וככל הנראה גבר על המחלה. אמי נפטרה בשנת 1988 ממחלת סרטן השד הגרורתי. בשנת 1988 לא היה הרצפטין. מה היה עולה בגורלה של אמי לו עמד הטיפול לרשותה? הרצפטין היא תרופה מאריכת חיים. הטיפול מעכב את  ההידרדרות במצב של סרטן שד גרורתי ב-8.5 חודשים, וגם זאת ביעילות נמוכה, כיוון שכ-70% מהחולות אינן מגיבות לטיפול. נכון – 30% מהמטופלות ירוויחו 8.5 חודשי חיים – ובממוצע ההרצפטין קונה כחודשיים וחצי לחולה. בדיוק כמו הרילוזול – התרופה המאושרת היחידה לטיפול בחולי ALS – שמאריכה את משך ההשרדות של החולים בקצת יותר מחודשיים. האם זה שווה את הכסף? האם הייתי רוצה לקנות עוד שמונה חודשים של סבל לאמי? אין לי תשובה לשאלה הזו. בכל מקרה, הטיפול אינו מציל חיים, ולא היה מציל את חייה.

הצלת חיים אינה חייבת להיות יקרה. אקמול מציל יותר חיים מהרצפטין ואווסטין – כאשר הוא ניתן לחולי שפעת. אמנם הוא לא מרפא את השפעת, אבל מונע את הדרדרות המחלה לסיבוכים מסוכנים (מהם מתים אלפי אנשים בשנה).

ויש דרכים הרבה יותר יעילות להציל חיים – באמצעות רפואה מונעת והקטנת זיהומים סביבתיים. אבל ההתייחסות לנושא הזה דומה להתייחסות למזג האויר – מדברים הרבה אבל לא עושים כלום. אבל בניגוד למזג האוויר, בנושא הזה אפשר לעשות, והרבה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 24 במאי 2006 שם התקבלו 6 תגובות

איתי  בתאריך 5/24/2006 9:33:33 AM

ללא נושא

קודם כל תודה על הפוסט המחבר באופן נפלא חוויה אישית קשה עם תפיסת עולם רציונלית רחבה.
מעבר לנושא התרופות אתה מצביע על בעיה קשה בשיח התקשורתי בנושאים חברתיים כלכליים. כל פעם עולה נושא חדש ורציני שלגביו מסבירים לנו שאין כסף, ומצד שני בכירי האוצר ובכירי המשק נוהגים לדבר על שכבות השומן. ובינתיים הבעיות החברתיות הולכות ותופחות, וכספים מוקצים רק לפי מידת הסערה הציבורית או לפי חוזק הלובי הפוליטי, וגם זה רק פותר בעיות לטווח קצר ללא דיון כולל על סדר עדיפויות.
בדיון ציבורי רציני, על אלו (כמוני) שמבקשים להוסיף כסף לתרופות, לקצבאות זקנה, או למלחמה בפשיעה מוטלת החובה להצביע על המקומות שבהם כדאי לקצץ.
אלו בערך דברים שכתבתי בעבר בתגובה לשוקי גלילי:
בדרך שבה מתקבלות החלטות בפוליטיקה שלנו תוספת תקציב למטרה חברתית X או לסתם סחטנות של סיעה Yנלקח מקיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה.
ומה יקרה אז? שר הבטחון יעדיף להמשיך לקנות מטוסי קרב שאנחנו לא באמת צריכים, ויקצץ באבטחת גנים בקו העימות. שר התחבורה לא יבטל תקני מינויים פוליטיים מיותרים, וכן יבטל מעקי בטיחות ומסילות ברזל. שר הרווחה יבטל תקנים לעו"סים לאיתור נוער בסיכון וגברים מכים, אך לא יצמצם מנגנון בירוקרטי לא יעיל בביטוח הלאומי.
גם אזרח כמוני בלי השכלה בניהול ציבורי יכול להבין כי המפתח לשינוי חברתי הוא לא רק בחלוקה הגלובלית של עוגת התקציב (כמה להחזר חובות, כמה לבטחון, כמה לחינוך) אלא במה עושים בכל משרד, ובייחוד בשאלות כמו:
1. תקציב המטה מול תקציב לעובדי השטח (משרד החינוך!)
2. תקציב לציוד מול תקציב לכ"א (משרד הבריאות!)
3. תקציב לאירועים חד פעמיים מול תקציב לפעילות יומיומית "אפורה" (בטחון הפנים)
4. מינויים פוליטיים מול מינויים מקצועיים
5. מהם המדדים להצלחה, והאם מישהו בדרג המקצועי והפוליטי משלם את המחיר על כשלון מתמשך (תאונות דרכים, פשיעה וכו')

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 5/24/2006 11:16:15 AM

מרוצה חלקית

1. השימוש במינוח "מצילות חיים" הוא שגוי מאחר שאיש לא גילה את סוד חיי הנצח ולכן כולנו נמות. השאלה היא רק האם במוקדם או במאוחר.
2. מזמן מזמן קראתי ספר מזן הרומן הבלשי שבו הסופר הציע שהרפואה המודרנית די הגיע לגבולות היכולת שלה להאריך את תוחלת החיים של בני אדם וצריכה להתמקד בשיפור האיכות שלהם.
3. היוזמה של מפלגת גיל פסולה מאחר שהם נבחרו לכנסת בשביל לתעדף את השימוש בכספי המדינה ולא בכדי להציע לאנשים פרטיים מה לעשות עם הכסף שלהם. אם הם חושבים כמוני שהמדינה מעורבת יותר מדי במערכת הבריאות (והם לא) הם צריכים לפעול לשינוי החוקים הרלבנטיים במקום לשלוח הודעות לתקשורת.

חנן  בתאריך 5/24/2006 12:12:31 PM

"מישהו שמבין"

אתמול ברדיו היה דיון על סל התרופות. רופא אחד (זה שכל הזמן התראיין על שרון) אמר שבאנגליה התרופות היקרות האלה לא ממומנות בכלל. וגם שאף אחד לא צועק שם.
שאלתי מישהו שמבין בענייני מדיניות תיקצוב למה בישראל עושים הפגנות ובאנגליה לא? האם זה קשור לתפישה התרבותית של חיים, חולי ומוות? הוא ענה לי תשובה פשוטה יותר. הוא אמר שהסיבה שמוחים היא בגלל חולשת המערכת הפוליטית שהיא לחיצה. אז אם יודעים שהלחץ יעזור, לוחצים. שום דבר רציונאלי.
ואחזור על מה שכתבתי כבר, "הם מבינים רק כח". יודעים להפעיל כח ויודעים להרוויח מ"כניעה" להפעלת כח.

זה שו  בתאריך 5/24/2006 12:44:39 PM

ללא נושא

אבוי לנו אם ממשלה לא תהיה לחיצה כמו בצרפת למשל. אז מה נעשה 4 שנים? נחכה למושיעינו מההון?

אבי  בתאריך 5/24/2006 12:47:39 PM

ללא נושא

ובקנדה, שבדיה, נורבגיה וכו' התרופות היקרות הללו כן ממומנות, נו אז מה?

kavod  [אתר]  בתאריך 5/25/2006 10:11:42 PM

ללא נושא

המדינה לדעתי היא אינה חברת ביטוח.
נכון שבמצב של היום כשאנשים כן משלמים ביטוח למדינה, אז זה כן תחת אחריותה, אבל גם כאן אין עליה לחרוג מהתקציב שלה.
אני לא יהיה מרוצה עם בעלי ההון ישלמו את התרופות(גם ככה הם ממנים-חלקם מרצונם וחלקם שלא) את רוב סל התרופות(ואת רוב תקציב המדינה).
אני יהיה מרוצה כשאיש איש יממן את עצמו. אם החולים היו יכולים לבטח את עצמם לכל המחלות האפשריות, הייתי מצפה מהם לעשות כך. במידה ולא הם היו צריכים לחסוך כסף למקרה שכזה.
אם הם לא עשו כך, אינני מרחם עליהם.

4 הערות על תורת החבורות, זכויות יוצרים, שוק הליסינג לרכב ושידורי המונדיאל – לא בסדר שציינתי.

• למרות שהתבכיינו כי תמחור חבילת שידורי המונדיאל בפחות מ-800 ₪ ללא פרסומות יגרום להם נזקים כלכליים כבדים, הסכימו חברות צ'רלטון, הוט ויס לשווק את החבילה ב-492 ₪ "בלבד". כפי שחישבתי, הם ירוויחו רווחים נאים ביותר גם במחיר זה, שלמרות היותו נמוך בכמעט 40% מהמחיר אותו קיוו לגבות, הינו עדיין מחיר מופקע לחלוטין. אני קורא שוב לכל חובבי הכדורגל להמנע מהתשלום המופקע הזה, גם אם התוצאה תהיה ויתור צפיה בחלק מהמשחקים. אין כאן שוק חופשי. 3 החברות האלה יצרו קרטל, והתשובה הנאותה לקרטל, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה מוסרית, התאגדות נגדית.
• כל מי שיעיין בספר מבוא לכלכלה יגלה מייד כי אחד התנאים לקיומו של שוק חופשי הוא זמינותה של אינפורמציה מלאה לכל הצדדים בשוק. אבל במסגרת הטלטלה שהחליטה ממשלת ישראל להטיל על שוק מכוניות הליסינג,הופיעה היום ידיעה לפיה משרד התחבורה יאפשר לחברות הליסינג להסתיר את עובדת היות הרכב מושכר בעסקת ליסינג, ולרשום אותו על שם הנהג המשתמש ברכב. שוק חופשי זה טוב? אולי, אבל הכשלה מכוונת של השוק זה דבר רע. סליחה, לחברות הליסינג זה טוב – הן יוכלו למכור את הרכבים המשומשים שברשותן במחיר גבוה יותר ולגרוף עוד כמה עשרות מיליונים בלי להתאמץ. ומי עוד ירוויח מזה? שאול מופז? בכיר במשרד התחבורה? אולי יום יבוא ונדע.
• ועוד בעניין הליסינג. משרד האוצר מתכנן להעלות את "שווי השימוש" ברכב הליסינג ל"שוויו הריאלי". מה השווי הריאלי? תלוי את מי שואלים, כמובן. לפי האוצר, השווי הריאלי הוא כ-3000 ₪, ובדעתם להטיל מס על כל הסכום הזה. אבל אפשר לעשות גם חישובים אחרים. הנה למשל, החישוב שערך פבל קנור בדה-מרקר. שווי השימוש האמיתי לפי קנור הוא כ-1270 ₪ לרכב מסוג מזדה 3, רק כ-1030 ₪ לרכב מסוג יונדאי גץ. על שניהם מוטל היום מס לפי שווי שימוש של 1240 ₪. אז בעלי המזדות נהנים מהטבה של 15% ₪ שמסובסדת על ידי נהגי היונדאי. וזה עוד לפני שלקחנו בחשבון את התועלת הנגרמת למדינה משוק הליסינג – היוצר הכנסות נוספות לאוצר וכן מקטין הוצאות ממשלתיות (בתחום הבריאות, איכות הסביבה וכדומה). אבל העיקר זה לדפוק עוד את מעמד הביניים, ולעזאזל התועלת הכללית.
• ביום שישי האחרון נתקלתי באחת מחנויות הספרים בספר חדש שכתב מריו ליביו (מחבר הספר המשעמם על חיתוך הזהב), שכותרתו "שפת הסימטריה – המשוואה שלא נמצא לה פתרון". עלעלתי בספר וגיליתי שחלקים ניכרים מהספר עוסקים בתורת החבורות ובעבודתם של גלואה ואבֵּל. כמו כן, סגנון הכתיבה של ליביו (ואולי גם התרגום והעריכה) השתפר, והספר (לפחות החלקים שעיינתי בהם) כתוב בצורה מעניינת. למעוניינים, ניתן לקרוא את הפרק הראשון ברשת, באתר טקסט. כן יש סקירה של הספר במדור הספרים של הארץ.
• מי שילחץ על הלינק הראשון בסעיף הקודם, יגיע למאמר על אווריסט גלואה שכתבתי לפני מספר שנים בפורום המתמטיקה של תפוז. המאמר הוא אחד מ-30 מאמרים על מתמטיקאים שכתבתי בשלוש השנים בהן ניהלתי את הפורום. תוכלו למצוא שם גם מאמר על פלורנס נייטינגייל, שגרסה מורחבת שלו פרסמתי כאן לפני מספר ימים. לצורך הרחבת המאמר עשיתי חיפוש גוגל על פלורנס נייטינגייל, ואיכשהו הגעתי לערך ש"נכתב" אודותיה בגירסה העברית של ויקיפדיה. השתמשתי במרכאות כפולות, שכן ערך זה הועתק בקופי ופייסט היישר מהמאמר המקורי שלי בתפוז. זה לא הנסיון הרע הראשון שלי עם ויקיפדיה. לפני זמן מה טרחתי ועדכנתי בויקיפדיה את ערך החציון, שכלל הגדרה מדוייקת, והסבר מדוע ההגדרה העממית של "נתון חצי מנתונים קטנים ממנו" אינה תמיד נכונה. זמן קצר לאחר מכן אחד מחכמי הויקיפדיה ערך את הערך, סילק את ההגדרה שלי, למרות שחתמתי עליה בשמי המלא ובתוארי האקדמי, והחזיר למקומה את ההגדרה השגויה. (יש היסטוריית שינויים – הכל מתועד). נו, מילא. אני לא מתכוון לעשות שום דבר בעניין. להתעצבן? זה רק להעניש את עצמי בגלל מעשים של אחרים.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 15 במאי 2006 שם התקבלו 4 תגובות

אחד  בתאריך 5/15/2006 8:06:15 PM

4 הערות, כמובן

4 נערות אשמח לפגוש בנסיבות אחרות.

אחד  בתאריך 5/15/2006 8:36:18 PM

אכן, היסטוריית ויקי מרתקת

מעניין לציין כי הקצרמר הנוכחי כולל:
הגדרה (שגוייה, הפותחת את הקצרמר)
"הגדרה מעט יותר מדוייקת (שונה מקודמתה)"
ולקינוח:
"הגדרה מתמטית מדוייקת יותר וכללית יותר".
כמו שאתה אומר: המממ… מעניין.

בועז  [אתר]  בתאריך 5/15/2006 10:48:21 PM

אני לא מתכוון לשלם אפילו שקל אחד

Odedee  [אתר]  בתאריך 5/16/2006 3:55:54 AM

זכויות יוצרים

שלום יוסי, שמי עודד ואני מפעיל מערכת בוויקיפדיה העברית. אנו מקפידים מאד על זכויות יוצרים ומנסים לזהות ולמחוק העתקות בכל האמצעים העומדים לרשותנו. כנראה שכאן פספסנו, אבל הדרך היעילה להביא לתיקון העניין היא לא לכתוב ב"רשימות" אלא לפנות אלינו בוויקיפדיה. תגלה שבאופן פנייה כזה אנו זריזים הרבה יותר.
לגבי פלורנס נייטינגייל אודה לך אם תסב את תשומת לבנו (רצוי בדף השיחה של הערך) לגבי הגירסה שבה התבצעה ההעתקה מהמאמר שלך (פשוט לא מצאתי אותו בקישורים שנתת). נמחק את ההעתקה לבלי זכר. כמובן, נשמח עוד יותר אם תתיר לנו לעשות שימוש בתוכן המאמר.
לגבי חציון, אם תשים לב בהיסטוריה שהפנית אליה מי שערכ/ו את הערך מיד אחריך הם אלמונים ולא ויקיפדים רשומים. קורה שאנחנו לא עולים על נזקים שהם עושים – הרעיון בוויקיפדיה הוא שמי שאכפת לו מהערך עוקב אחרי שינויים בו ויכול בקלות לתקן נזקים. לא צריך להתעצבן – כמה לחיצות כפתור והכל חוזר לקדמותו.
בברכה, עודד