נסיכת המדעים

במאמר שפרסם אתמול ב"הארץ", מגיב פרופ' שלמה יצחקי, ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, להתקפות על אמינות נתוני דו"ח העוני, שהושמעו על ידי כתבים כלכליים שונים. להלן עיקרי דבריו:

כותב יצחקי, בהתייחסו לטענות הפרשנים כי התרשמותם האישית אינה עולה בקנה אחד עם הנתונים הסטטיסטיים: "האינטואיציה של אדם ומראה עיניו משמשים מדריך גרוע, שהרי בדרך כלל אדם נפגש עם הדומים לו ובחברה מגוונת מעטים הם האנשים שנפגשים בצורה מאוזנת עם כל שכבות החברה."

יצחקי גם מצביע על הצביעות של הכתבים, המאמצים רק את הנתונים הנוחים להם: "נתון שנכנס ללמ"ס משמש בסטטיסטיקות שונות, כך שאי קבלת נתוני העוני כנכונים צריכה לחייב גם באי קבלת נתוני הצמיחה של המשק כנכונים. שניהם מתבססים על אותם מקורות".

יצחקי עונה גם ישירות לטענות שהפריח נחמיה שטרסלר במאמריו. לגבי הטענה כי הנסקרים משקרים באופן קבוע, עונה יצחקי את המובן מאליו: "אין זה הוגן להטיל דופי באוכלוסייה המדווחת ללמ"ס כאשר אין שום ממצא המוכיח שאינה מדווחת נכונה.". וגבי הטענה כי "הסוקרים מקבלים את דברי הנסקרים כתורה מסיני בלי בדיקה ואימות", מבהיר יצחקי כי הנתונים עוברים ביקורת ושיפוט והשוואה למקורות אחרים, ושלבים אלה נעשים בלמ"ס בסדרת תהליכים מובנים ומבוקרים המפורטים בפרסומי הלמ"ס.

כאשר הסטטיסטיקן הראשי אמר בעבר דברים שלא היו מקובלים על דעתי (שגם הם היו קשורים, אגב, לנתוני ההכנסות והעוני), לא היססתי למתוח עליו ביקורת באתר זה. אני שמח לכן להביע את תמיכתי המלאה בתשובות הנחרצות שהשיב פרופ' יצחקי לביקורת המופרכת שהושמע לאחרונה על ידי אנשים כשטרסלר, וימן ואלמוג, שעולות בקנה אחד עם הדברים שכתבתי כאן לאחרונה ("בעיית העוני? איזה בעיה?" -  22/1/2006, "דו"ח העוני – הרהורים בעקבות ההרהורים" 28/1/2006).

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 8 בפברואר 2006שם התקבלה תגובה אחת

מרק ק.  בתאריך 2/8/2006 9:08:45 AM

המביא דבר בשם אומרו בלי לסלפו …

יש להבחין בין טיב נתונים להגדרות. הגדרת העוני אינה בתחום האחריות של הלמ"ס אלא של המוסד לביטוח לאומי. עם זאת, כדי להבהיר את דעתי על נתוני העוני ואת הסתייגותי משיטת מדידתו העליתי את הנושא בצורה הפרובוקטיווית ביותר שעלתה על דעתי, בעת הצגת השנתון הסטטיסטי לעיתונאים הכלכליים. אמרתי שם, שכל שנה אני מתפלל שמספר העניים הנמדד יגדל, שהרי שהמקרה הסביר שבו מספר העניים אמור לקטון באופן שיטתי הוא אם תהיה חס וחלילה ירידה גדולה מהארץ. זאת, כי גידול במספר העניים, בשיטת המדידה הנהוגה על ידי המוסד לביטוח לאומי, נובע בעיקר מגידול האוכלוסייה, דבר שאנו מברכים עליו. "הארץ" לא טרח לפרסם ניתוח זה. על כן התפלאתי לראות שטל מאשים את הלמ"ס כי היא "נאלמת דום כי היא ספקית הנתונים המפוקפקים".
נתוני העוני אינם סובלים מאי אמינות. קיימות בעיות הקשורות להגדרת העוני, ובעיה עוד יותר מהותית – האם הנתונים המתפרסמים הם הנתונים הרלוונטיים למדיניות הטיפול בבעיית העוני.

טוב, דו"ח העוני פורסם, והפסטיבל הפעם היה קצר במיוחד – בקושי יומיים. ואני בכל זאת, עקשן שכמותי, רוצה להמשיך ולהרהר כאן בהרהורים שהועלו בנושא בשבוע האחרון.

נחמיה שטרסלר, שמזהיר "שלא יעבדו עליכם", מרשה לעצמו (כרגיל) לנסות לעבוד על כולם. שטרסלר עשה כנראה שיעורי בית, וקרא את המאמר של הפרופסורים אלמוג ווימן שפורסם במעריב לפני שמונה ימים. בשני מאמרים שפרסם בהארץ/דה-מרקר (ב-24/1/06 וב-26/1/06), חוזר שטרסלר על טיעונים של וימן ואלמוג, שהם בעצם אותם טיעונים שהוא ממחזר שוב ושוב: העניים שקרנים ובעצם מעלימים הכנסות, שיטת המדידה אינה מדוייקת, העוני משרת אינטרסים פוליטיים ולכן יש בעלי אינטרסים המעוניינים בניפוח הנתונים, העניים לא באמת רוצים לעבוד, הבעיה היא בכלל אי השוויון במשק ולא העוני – שנמדד באופן יחסי. ובכן, הטענות האלה ידועות, והתייחסתי אליהן בתגובתי למאמר של וימן ואלמוג, ולא אחזור עליהן שוב. אעיר רק שמר שטרסלר מתעלה על הציניות הרגילה שלו כאשר הוא מאמץ בהתלהבות את השיפור הקל שחל במדד אי השוויון (מדד ג'יני) על פי דו"ח הביטוח הלאומי, אותו דו"ח שהוא פוסל את אמינותו כאשר הוא מתייחס לנתוני קו העוני.

אתייחס כאן רק לטיעון יום הדין של אלמוג, וימן ושטרסלר:  אם יש כל כך הרבה עניים אז למה לא רואים אותם? ובכן, רואים גם רואים – אם מתבוננים בעזרת הכלים הנכונים. אני מניח ששטרסלר מעולם לא ראה במו עיניו את כוכב הלכת פלוטו, אבל מאמין בקיומו. הוא יוכל לראות את גרם השמיים הזה במו עינו אם ישתמש בטלסקופ. ובכן, אחד הטלסקופים בו אפשר להשתמש כדי לראות את המצב הכלכלי-חברתי במדינה נקרא "סטטיסטיקה". האם שלושת האדונים הנכבדים האלה פוסלים את הסטטיסטיקה ככלי מחקר לגיטימי?

נקודת אור: שטרסלר מסכם וממליץ על שני צעדים הראויים לבדיקה מעמיקה: העלאת שכר המינימום והנהגת מס הכנסה שלילי (כלומר – הדגלת תשלומי ההעברה שנתניהו קיצץ לקול תשואותיו של שטרסלר עצמו לפני מספר שנים). היהפוך כושי עורו ושטרסלר חברבורותיו? ימים יגידו.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 28 בינואר 2006 שם התקבלו 4 תגובות

זו ש  [אתר]  בתאריך 1/28/2006 5:29:06 PM

לא רק סטטיסטיקה

קל מאוד לראות עניים. צריך רק לצאת מהגטו המעמד-בינוני של לב העיר. או, חלילה, ממש לקום ולנסוע אל הפריפריה. הצעה שערורייתית, אני יודעת, אבל עניים נוטים לשבת פחות בבתי הקפה שבהם שטרסלר וחבריו ודאי מסתובבים, ועל כן, ייכבדו ויקחו את הארבע על ארבע שלהם וייצאו לטיול קצר (שאינו שופינג בלונדון), ממש קצר (למרות שבוודאי אינם צריכים לדאוג להוצאות הדלק שלהם, יש מעסיק שמשלם). מספיק לנסוע לדרום העיר, באמת, מתחת לאף ממש. אבל מעל האף הזה צריך להיות זוג עיניים שמוכן להביט.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 1/28/2006 7:06:35 PM

תגובה לזו ש

מסכים לחלוטין.

אבי  בתאריך 1/29/2006 9:16:51 PM

ללא נושא

השיפור הקל במדד הג'יני היה עבור הכנסה לא פנוייה, כלומר לפני הורדות של מיסים (למרות השיפור הקליל המדד עדיין גבוה מאוד). אחרי הורדות המיסים, כלומר מדד הג'יני להכנסה פנוייה מראה על עלייה באי השוויון. כלומר, לעשירים כנראה יש הרבה הנחות במיסים והם לא משלמים כל כך הרבה מיסים כמו שהם מתלוננים

יואב  בתאריך 2/4/2006 2:19:04 PM

ללא נושא

לכל החוכמולוגים, ובתוכם הדוקטורים המלומדים דהאן וספורטא וגם יוסי לוי, שחושבים שהם יודעים סטטיסטיקה ושיעשו הכל כדי להוכיח שאנחנו מדינת עולם שלישי, כולל עיוות נתונים וצעקנות אינסופית – למשל בתוכנית טלויזיה עם אורן נהרי (ואגב, היכן בדיוק הם ראו "מאות אלפי מבוגרים וילדים לבושים בבלויי סחבות, ישנים בקרנות ומתחננים לנדבות בצמתים". אני ראיתי לא יותר ממספר עשרות, רובם עובדים זרים).
אז לידיעתכם הטעות הסטטיסטית היא לא של וימן ואלמוג. למעשה הם לא חידשו הרבה והשתמשו בדוגמא שכבר התפרסמה במקומות אחרים ושעסקה בנושא.
הטענה שלהם לא היתה, כפי שכתבו דהאן וספורטא, בעקבות ההערה שלך יוסי, ש"מתן הטבות ישפיע על מספר העניים" וגם לא על שיעורם באוכלוסיה (ברור שחציון זה משהו קבוע) אלא שערך (במספרים) ההכנסה החציונית עשוי להשתנות בעקבות המרת האופציות למשכורות. הסיבה היא פשוטה ביותר: ענף ההיי טק מגלגל מיליונים (וגם קשורים אליו ענפי שירות רבים שבהם עובדים אנשי הצווארון הכחול). כאשר כסף עובר ממצב צבירה קפוא (אופציות) למצב נזיל (סכום במשכורת) נכנסת תוספת משמעותית מאד למחזור הכספים הפעיל בשוק. זה משפיע על משכורות ומסחר וכו' בשוק כולו – ובסופו של דבר גם על ערכה הנומינלי של ההכנסה החציונית. במלים אחרות, הטענה שלהם היא שערך ההכנסה החציוני הוא בעייתי משום שהוא מושפע בין השאר משינויים קוסמטיים (ולא ממשיים) בכלכלה.
ערך החציון חשוב מאד לדיון הזה כי יש הבדל גדול בין ערך החציון בישראל לבין ערך החציון באוגנדה למשל. רוב האנשים שהכנסתם מעל לחציון באוגנדה לא היו עוברים בהכנסתם את קו החציון בארץ.
בקיצור, אם בשבילכם כל העניים עובדים (כולל 70% המובטלים של כוח העבודה החרדי) וכל העניים מצהירים הצהרות אמת ללשכות אבטלה ולמוסד לביטוח לאומי, וכל הנשים הערביות רוצות לעבוד מחוץ לבית ופשוט לא יכולות – אם כל זה נכון אז באמת נשאלת השאלה מי מכחיש את המציאות.

שני פרופסורים מכובדים מאוניברסיטת חיפה, עוז אלמוג וגבי וימן, פרסמו ביום שישי האחרון מאמר במעריב/NRG שכותרתו "הרייטינג של פסטיגל העוני". למה דווקא "פסטיגל" ולא סתם פסטיבל, לא ברור לי, אך אני בטוח ששני הפרופסורים המכובדים, שעיסוקם בסוציולוגיה והתקשורת, יוכלו לספק הסבר מניח את הדעת לעניין זה. אולם לא על כך באתי לספר לכם, אלא על הדברים שאמרו הקשורים בענייני כלכלה וסטטיסטיקה, שבהם יש לי הבנה מסויימת.

המאמר מחולק לששה פרקים. הראשון שבהם אמור לענות לשאלה "מהו 'עוני' ומיהם ה'עניים'?". למרבה הצער, לא ניתנת תשובה לשאלה. הכותבים מציינים כי יש הגדרות אפשריות רבות, וכי התשובה לשאלה "מורכבת ותלויה בהשקפת עולם". אוקיי. אם כך, הרי אין טעם להמשך המאמר, אלא אם יאמצו הכותבים הגדרה המתאימה להשקפת עולמם וימשיכו את הדיון לפי הגדרה זו. אך לא כך נעשה, ובכל זאת המאמר נמשך.

וכך הגענו לחלק השני: "כיצד מודדים את העוני?" . שאלה לא פשוטה, בייחוד אם אין הסכמה על הגדרת המושג. ובכל זאת, מזכירים הכותבים שתי שיטות: באחת מהן, נקבע קו העוני כאחוז מסויים של ההכנסה החציונית (60% באיחוד האירופי, 50% בישראל), או על פי מספר נתמכי הסעד, כמקובל בבריטניה, לדברי הכותבים. (שתי שאלות תם: כיצד קובעים בבריטניה מי זכאי לתמיכת סעד? וחוץ מזה, בפעם האחרונה שבדקתי, בריטניה הייתה חלק מהאיחוד האירופי). אל הגישה הנהוגה בארה"ב, המתבססת על הגדרת סל מוצרים בסיסי שמאפשר קיום מינימלי, לא מתייחסים הכותבים.

כאן אנו מגיעים לכשל הראשון. כותבים וימן ואלמוג: "שינויים במרכיבי ההכנסה (לא בגודלה) יכולים להביא לתנודות מלאכותיות בקו העוני, במספר העניים ובשיעורם באוכלוסייה. כך, למשל, די בהחלטת חברות ההיי-טק להמיר את האופציות או את הטבות הרכב של עובדיהם במשכורת כדי לשנות את ערכו של החציון.". ובכן, השימוש בחציון כבסיס עבור קביעת קו העוני אינו מקרי. החציון נבחר בשל היותו מדד עמיד (robust) לשינויים בערכים קיצוניים. למה הכוונה? אם מחר יקבל יו"ר בנק הפועלים העלאה של 10% בשכרו, הדבר יגרום ללא ספק לשינוי בשכר הממוצע במשק, שכן סך כל השכר יעלה, וסך מקבלי השכר יישאר כשהיה. אולם השכר החציוני לא ישתנה. כדי שיחול שינוי בשכר החציוני, מישהו ששכרו נמוך מהחציון צריך לקבל העלאת שכר שתעלה את רמת שכרו אל מעל החציון (או להיפך). כדי שיחול שינוי משמעותי בערך השכר החציוני (זכרו כי במשק יש כשני מליון שכירים), צריכות לחול תנודות משמעותיות בשכרם של עובדים רבים. איני יודע כמה עובדי הייטק בעלי אופציות ו/או הטבות רכב יש במדינה, אולם אני סבור כי שכרם גבוה מהשכר החציוני (שדי קשה לגלות מהו), ולכן העלאה בשכרם לא תשפיע על השכר החציוני.

ומכיוון שאין הגדרה מדוייקת של עוני המקובלת על הכותבים, ואף מדד עוני הדומה לזה המקובל באיחוד האירופי אינו קביל על צמד הכותבים, מה הפלא שגם השאלה שבכותרת הפרק השלישי: "מהו מספרם האמיתי של העניים?" נותרת ללא תשובה? במקום זה טוענים שני הפרופסורים כי כולם שקרנים. כן, כן, "השקר והתרמית במדינתנו … הפכו מזמן לנורמה מקובלת בכל שדרות העם". ולכן, מי שנכלל בסטטיסטיקת העוני, חזקה עליו שהינו עשיר וגם רמאי. בד בבד עם הטלת דופי כולל בציבור אזרחי המדינה על היותם שקרנים ורמאים (סליחה, לא בכל האזרחים, רק באלה שנחשבים לעניים על פי הסטטיסטיקה), הם מטילים דופי גם באנשי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אשר ללא ספק לו היו מקצועיים יותר בודאי היו מגלים את האמת המרה, שאין עניים, רק עשירים שקרנים ורמאים. אני מקווה שהציניות ניכרה בדברי. ולו הייתי אני סטטיסטיקאי בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הייתי רואה עצמי כזכאי להתנצלות מהאדונים וימן ואלמוג.

אם כך, עד כמה אנחנו באמת עניים? זוהי כותרתו של החלק הרביעי במאמר.  כאן לפתע מגלים וימן ואלמוג את מדד העוני האולטימטיבי – שיעור הבעלות על מקררים. ל-99% משוכני העשירון התחתון יש מקרר, ולכן כמובן אינם עניים  (למרות שמי שזוכר את שני הפרקים הראשונים במאמר מתקשה להבין כיצד כל התהיות וההתלבטויות שם נעלמו כעת).

אל הפרק הבא, "מה בין עוני לאי שוויון?", אין באפשרותי להתייחס, שכן לא הבנתי מה הקשר בין כותרת הפרק ותוכנו. הפרק עוסק בהגדרות בעייתיות של "אשכנזי" ו-"מזרחי" בהקשר של מחקר שעסק בפערים עדתיים במערכת החינוך.

וכך הגענו לפרק האחרון, האמור לעסוק בשאלה החשובה באמת: "מהם הכלים להתמודד עם בעיית העוני?". אל תעצרו את נשימתכם. לוימן ואלמוג אין תשובה, והם עצמם מודים בכך: "מאמר זה מסתפק בהצגת השאלות עצמן ואינו מתיימר להציג תשובות ופתרונות". לא ממש מדוייק, לאור קריאה ביקורתית של הפרקים הקודמים במאמר, אבל ניחא. במקום זאת, טוענים הכותבים בכלליות  כי "רבים מהפתרונות … אינם ישימים כלכלית ופוליטית ולוקים לא אחת בפופוליזם זול", ומסתפקים ב"הוכחה" באמצעות דוגמא, מביאים הצעה משלהם לפתרון נקודתי בדימונה, אשר לוקה גם היא בפופוליזם זול' ורומזים כי בעצם העוני (שאולי אינו קיים, כי לכולם יש מקררים) מביא תועלת לפוליטיקאים, שלכן מעדיפים להנציחו.

על משפט אחד שכתבו וימן ואלמוג אני חותם בשתי הידיים: "נושא העוני בישראל ראוי להתייחסות רצינית יותר". דרושה התייחסות הרבה יותר רצינית מהתייחסותם של וימן ואלמוג.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 22 בינואר 2006 שם התקבלו 13 תגובות

מרק ק.  בתאריך 1/23/2006 6:23:12 AM

אכן זה מעצבן

כאשר יש מאמר שהוא נייטרלי ופשוט מסביר את העובדות הבסיסיות הקשורות למדידת העוני. הרי הציבור הנבער עוד עלול להבין אותו ולהתיחס בספקנות לקשקושי הביטוח הלאומי והפוליטיקאים שעומדים להציף אותנו בקרוב. לכן צריך לתקוף אותו על כל מיני פסיקים שוליים בשביל לנסות לערער את כל המידע המובא בו.
נ.ב. זה שבריטניה היא חלק מהEU לא סותר את זה שיהיה לה דרך חישוב אחרת של העוני. חישוב העוני הבריטי תופס רק לבריטניה בעוד שחישוב העוני של הEU תופס לכל הEU. איפה הסתירה?

מרק ק.  בתאריך 1/23/2006 6:38:31 AM

על החציון כמדד

מוזר בעיני שאתה כסטטיסטיקאי מתיחס לחציון באיזושהי רמת אמינות. בשביל שהחציון אכן יהיה פרמטר יציב, התפלגות הנתונים צריכה להיות קרובה להתפלגות נורמלית (בה הרבה דגימות נותנות תוצאות שהן קרובות לחציון שבעצמו קרוב לממוצא), אבל התפלגות השכר בישראל היא לחלוטין לא דומה להתפלגות הנורמלית. לפי נתוני הלמס כ30%-35% ממקבלי השכר בארץ מקבלים שכר שהוא פחות מ50% מהשכר החציוני לכן ניתן להסיק במידה מסוימת של ודאות שיש פחות אנשים המקבלים שכר הקרוב לשכר החציוני מאשר כאלו המקבלים 50% מהשכר החציוני, לכן לא כל כך קשה להשפיע על ערך החציון.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 1/23/2006 7:13:03 AM

תשובה למרק

תשובה למרק להערתו "על החציון כמדד"
מאז שמזכיר ההסתדרות ישראל קיסר אמר שלא ייתכן מצב בו אנשים ישתכרו שכר הנמוך מהשכר הממוצע, לא צחקתי כל כך.
ובמלים אחרות – אין לך מושג על מה אתה מדבר.
אני מציע שתיקח ספר סטטיסטיקה בסיסי ותרענן את ידיעותיך בנושא, ואח"כ נדבר.

בתאריך 1/23/2006 8:03:30 AM

ללא נושא

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F
העובדה שחציון הוא מדד יציב יחסית לשינויים בקצוות לא רלבנטי לחלוטין לטענות שלך כלפי המאמר. כותבי המאמר דיברו על שינויים מלאבותיים למעשה בשכר של אותו עובד שמהווה את החציון. בשביל שהחציון יהיה מדד אמין צריך להתקיים התנאי ששינוי קטן בשכר האדם החציוני יביא לשינוי קטן בממדי העוני. אם לדוגמא האדם החציוני מקבל תוספת של 10 שקל שבעקבותיו עוד 50,000 אנשים הופכים להיות עניים אז החציון אינו כזה.
מי שמביא את הנתונים צריך להסביר למה הם רלבנטיים ולמה השימוש בחציון יותר נכון למשל, מהשימוש בממוצע. ובשביל זה צריך לדעת איך נראית התפלגות הנתונים ולא סתם לשלוח אנשים לקרוא ספרים משעממים בשעות אלו של הבוקר.

עזי  בתאריך 1/23/2006 8:12:15 AM

מי שאינו יודע לשאול

יוסי,
מצד אחד, ההערות שלך ראויות וחשובות. עלית על מספר נקודות במאמר שיתכן ודורשות חשיבה נוספת, ואולי כתיבה מפורטת ובהירה יותר.
מצד שני, נדמה לי שחטאת לכותבים המכובדים (למען גילוי נאות: שניהם נמנים על ידידיי) בכך שהוצאת, ללא הצדקה, את התכנים הספציפיים שהתייחסת אליהם והמסרים המתלווים אליהם מהקונטקסט של המאמר, ובעיקר ממטרתו.
כמוך, קראתי את המאמר בעיון. כמוך, הוא העלה בי מחשבות, תהיות ורעיונות שונים. כמוך, יש לי כמה הסתייגויות מהנכתב בו. עם זאת, נראה לי שחטאת לכותבים בכך שהנחת וייחסת להם כוונה ומטרה שלא היתה להם — לתת תשובות. מסגרת ההתייחסות הראויה למאמר — והיא ברורה משורותיו הראשונות, ומתבררת עוד יותר עם המשך קריאתו — קשורה להעלאת שאלות, תהיות וסוגיות חשובות הקשורות להגדרת מושג העוני ולמדידתו, תוך קשירתם של אלו לשימוש המניפולטיבי (למטרות פוליטיות, בדרך-כלל) הנעשה בהן.
אין שאלות טפשיות. יש רק תשובות טפשיות. זכותם, ואפילו חובתם, של אנשים בעלי שכל-ישר, מודעות חברתית ומטען ידע להעלות שאלות — נוקבות וביקורתיות ככל שיהיו — גם מבלי לתת תשובות. זהו צעד הכרחי (אם כי לא מספיק) על-מנת ליזום שינוי. במקום שבו לא שואלים שאלות ולא תוהים גם לא מגיעים לעולם לשינוי וסוגדים, למעשה, לטכסי פולחן שמהווים אמצעים יעילים להשגת יעדיהם הפוליטיים של רודנים במשטרים אפלים.
אני בטוח שאינך אחד מכוהני הטכס. יתר-על-כן, אני בטוח שאתה, בידיעותיך בתחום הסטטיסיטי, תוכל לקחת צעד אחד קדימה את התהיות החשובות המובאות במאמר המדובר ולהציע כמה פתרונות נדרשים, על-מנת להביא את התייחסותך הרצינית לנושא העוני בישראל.

ליאור  בתאריך 1/23/2006 1:19:39 PM

שאלת תם

אני לכשעצמי דווקא חושב שההערות במקומם. נכון, שלא כולם הערות לגבי סטטיסטיקה אך הן מאירות עיניים למי שמנסה לקרוא "מאמרים" בצורה מפוכחת יותר.
באשר לי, אשמח אם מישהו יסביר למה חציון הוא מדד רלוונטי בכלל למדידת עוני. לדעתי הוא יכול לשקף פערי מעמדות ותו לא. אין בו כדי ללמד על היקפי העוני (אולי הוא מתאים יותר למדינות סוציאליסטיות שם מתעקשים לחשוב שפערי מעמדות משמעותם עוני). לדעתי, קביעת סל מוצרים בסיסי (אפילו אותו סל המשמש לקביעת המדד) מהווה אינדיקטור טוב יותר. הבעיה היא, שאף פוליטקאי לא יעז לשנות את הפרמטר מחשש שיואשם ב"זילות" העוני.

אבי  בתאריך 1/23/2006 4:33:23 PM

ללא נושא

שיעור עוני יחסי הוא מקובל ברוב המדינות בעולם ומתייחס לשיעור האנשים שבאותה מדינה נחשבים לעניים, זהו מדד שמקובל אפילו בהונג קונג הקפיטליסטית (מקום ראשון ב"מדד החופש הכלכלי"). יש לציין שאפילו עוני אבסולוטי (סל) הוא יחסי והסל משתנה ממדינה למדינה. האו"ם מגדיר עוד מספר מדדי עוני כגון שיעור האנשים שמרוויחים פחות מ-11$ ליום ומדד עוני שבודק בנוסף על שיעור עוני יחסי גם את הסיכויים להגיע לגיל 60, אבטלה ארוכת טווח ואת שיעורי ידיעת קרוא וכתוב פונקציונלית (כלומר, היכולת להשתמש בקריאה ובכתיבה בצורה ראויה והולמת מעבר לרמה בסיסית) וגם בהם ישראל (וגם ארה"ב) מדורגת בתחתית המדינות המערביות. הביטוח הלאומי ערך פיילוט למדד עוני אבסולוטי של סל מוצרים והוא מצא שחישוב שכזה מראה על שיעור עוני גדול אפילו יותר ממדד עוני יחסי
http://www.btl.gov.il/pirsumim/mechkar_82.pdf

תם  בתאריך 1/23/2006 6:24:08 PM

עוד שאלת תם

בשיעורים כאלו של עוני, איך זה שאנחנו לא שומעים על גלויים אחרים שלו בכלכלה? לדוגמה, היכן הירידה בצריכת מוצרי חשמל, או חיבור מהיר לאינטרנט, או חיבור לכבלים וללווין? בפלאפונים?
אני לא כלכלן או סטיסטיקאי, אבל נראה לי הגיוני שיש לא מעט עסקים בישראל שתלויים במעמד בינוני גדול עם הכנסה פנויה. למה לא שומעים על ירידה ברווחים של בורגר ראנץ', נניח? או סאקאל?

lior  [אתר]  בתאריך 1/23/2006 6:40:09 PM

מצאתי את השכר החציוני בשנת 2003

הנה כאן:
http://www.cbs.gov.il/publications/income_survey03/pdf/t27.pdf
פשוט לקחתי את הגבול העליון של העשירון החמישי, והוא צריך להיות השכר שיש חמישה עשירונים מתחתיו וחמישה עשירונים מעליו.
בשנת 2003 הרוויח האדם הממוצע במשק (לא השכר הממוצע, אלא האדם הממוצע) שכר של 5078 ש"ח.
כלומר, 5078 ש"ח היתה משכורתו של האדם שנמצא בדיוק במרכז החברה הישראלית מבחינת גובה ההכנסה.
לצערי לא הצלחתי למצוא גליון נתונים דומה לשנת 2005. .

אבי  בתאריך 1/23/2006 6:56:15 PM

ללא נושא

לתם
תבדוק את ניתוח סיכון החברות במשק של ארגון
D&B
בחודש שעבר ותראה שלטענתם שיעור הסיכון עלה בצורה דרסטית בשנה האחרונה, עקב הירידה בכוח הקנייה של השכבות התחתונות שפוגעת בעיקר בעסקים הקטנים
http://www.dundb.co.il

תם  בתאריך 1/23/2006 8:49:58 PM

אבי, תודה על הלינק

אגב, ראיתי שבאחד הדוחות העליה בשעור הסיכון מיוחסת אכן לירידה בכח הקניה ואילו בשני הוא לא מוזכר כלל, והיא מיוחסת דוקא לצמיחה שמחזקת קודם כל את החברות החזקות – וכך גורמת לסגירת מכולות שכונתיות, למשל, לטובת סניפי רשתות מזון.
אני לא לגמרי מבין את קו העוני. תגובה שראיתי באחד האתרים טוענת שלפי שיטת החישוב, עליה ברווחי העשירון העליון תוביל לעליה במספר העניים, גם אם הכנסתם תשאר זהה. האם זה נכון?
המדדים האחרים גם מעניינים: הסיכויים להגיע לגיל 60, אבטלה ארוכת טווח ושיעורי ידיעת קרוא וכתוב. מפתיע אותי שישראל נמצאת במיקום נמוך – עד כמה שאני יודע דוקא תוחלת החיים כאן נחשבת גבוהה? לגבי ידיעת קרוא וכתוב, אדם ששולט ברוסית, למשל, ולא בעברית יחשב כיודע קרוא וכתוב או לא?

אבי  בתאריך 1/23/2006 11:23:21 PM

ללא נושא

כפי שהסבירו פה כבר עלייה בהכנסת העשירים לא תשנה את שיעור העוני היחסי משום שבודקים הכנסה חציונית ולא ממוצעת. מה עוד שכפי שהראיתי מדד אבסולוטי של עוני שהוכן ע"י הביטוח הלאומי מראה שמספר העניים הוא אפילו גדול יותר

אבי  בתאריך 1/23/2006 11:35:10 PM

ללא נושא

שים לב שלמרות שהיו תנודות גדולות השנה מדד מוסר התשלומים לא השתפר כלל בשנת 2005 לעומת 2004 ובחודשים האחרונים ישנה התדרדרות במדד זה

באתר העוקץ הופיע אתמול מאמר מאת מני אביב תחת הכותרת "כזב הממוצעים". המאמר עוסק בראיון שערכו ירון לונדון ומרדכי קירשנבאום עם שלי יחימוביץ (ניתן לצפות בראיון באתר ואללה). במהלך הראיון, העלה לונדון בפני יחימוביץ נתון בדבר השכר הממוצע בתעשיית הטקסטיל בארץ – שגובהו 6000 ש"ח לחודש, על פי לונדון.

דוגמת השכר הממוצע של המנהל והפועלים (עליה כתבתי כאן בעבר) היא דוגמא קלאסית שכל מי שלמד קורס מבוא לסטטיסטיקה אמור להכיר, וחוסר היכולת של שלי יחימוביץ להתמודד עם כשל כה פשוט עשוי לעורר שאלות לגבי מועמדותה. מצד שני, אין חובה להציג ציון עובר בסטטיסטיקה כדי להבחר לכנסת, אז למה שנדרוש זה גם משלי?

כמו כן, אני לא בטוח שירון לונדון אינו מודע לבעייתיות שבשימוש בממוצע בלבד לתיאור נתונים – ייתכן מאוד שהוא הציג ליחימוביץ שאלה מכשילה כזו בכוונה תחילה. כבר כתבתי כאן בעבר על הצגת הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – גוף בו עובדים סטטיסטיקאים מוכשרים רבים – אך מציג תוצאות מעוותות .

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 21 בדצמבר 2005 שם התקבלו 4 תגובות

חנן כהן  [אתר]  בתאריך 12/21/2005 11:53:06 AM

מני אביב חבר שלך?

אז למה הוא כתב פוסט ב"העוקץ" על אותו עניין עם אותה כותרת?
ועוד עניין. הנה מה שכותב רונן סנדר על לימודי הכלכלה בארץ. את התואר השני שלו בכלכלה הוא למד בסקוטלנד.
"באברדין לעומת זאת, כאשר נדרשנו לבצע בדיקה של פרויקטים ולחשב את כדאיותם, לא התעניין איש מהמרצים בתוצאה המספרית/חישובית הסופית. מה שעמד למבחן היה אופן הצבת התרגיל וההתייחסות לגורמים כלכליים ועסקיים כגון ניגוד עניינים, מחירים אלטרנטיביים, דרישות השוק והצרכנים, האם הפילוסופיה הארגונית של הגורם המבצע הולמת את הפעילות, וכיו"ב. את גובה הציון של התרגיל קבעו ההבנה הכלכלית והנימוקים בדרך לפתרון. את המספרים של עלות התשומות, מחיר המכירה והריבית הציב כל סטודנט על פי שיקול דעתו."
http://www.kibbutz.org.il/shav….icles/yomyom/051216_sender.htm

אורן  [אתר]  בתאריך 12/21/2005 11:54:03 AM

היגיון בריא

כדי להבין את הבעייתיות בהצגת סטטיסטיקה כזו מספיק היגיון בריא ולא צריך להבים בסטטיסטיקה, שונויות, סטיות תקן ומגוון מדדים אחרים. זה בהחלט מאכזב ואולי גם מפתיע ששלי יחימוביץ' חסרה את הקומון סנס הזה. מאידך, חבר הכנסת ה"ממוצע" אינו מרשים באינטליגנציה שלו.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 12/21/2005 12:47:00 PM

לחנן

אני לא מכיר את מני אביב – ואני לקחתי את הכותרת ממנו – כל הקרדיט (על הכותרת) מגיע לו

חנן כהן  [אתר]  בתאריך 12/21/2005 2:02:44 PM

סליחה ומחיקה

לא שמתי לב וחשדתי בכשר.

לפני 7 חודשים פרסמתי כאן רשימה תחת הכותרת "הידד, אנו צומחים", בה התייחסתי לדברי שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, כי תוך 10 שנים תימנה ישראל בין 10 המדינות העשירות בעולם. כדי להגיע לכך, על התמ"ג לנפש של ישראל לצמוח לרמה של כ-30,000 דולר לשנה לנפש. ב-2003 היה התמ"ג בישראל כ-16,000 דולר לנפש, וב-2004 עלה לכ-17,000 דולר.
והנה, פורסמה היום ידיעה מפעימה ב-Ynet: מממצאים שהזמין ח"כ רוני בריזון ממרכז המחקר של הכנסת עולה כי בעשר השנים האחרונות היו 606 שביתות, המשק הפסיד יותר מ-15 מיליון ימי עבודה, והנזק שנגרם לכלכלה עלה על 16.5 מיליארד שקלים!

אם כן – הנזק שגרם אבדן יום עבודה הוא 1100 ש"ח ליום, שהם כ-233 דולר. בהנחה שבשנה יש 250 ימי עבודה – זה נותן לנו תמ"ג לנפש של 58,250 דולר, הרבה יותר מהתמ"ג לנפש של מי שהייתה המדינה העשירה בעולם בשנת 2004, לוכסמבורג, עם תמ"ג לנפש של כ-44,000 דולר בלבד.

הידד! צמחנו!

(או שהנתונים של רוני בריזון לא ממש מדוייקים? והוא מנפנף בהם כדי לצבור כמה פרוטות פוליטיות? לא. לא יכול להיות).

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 22 בנובמבר 2005 17:17 שם התקבלו 8 תגובות

רוני ה.  [אתר]  בתאריך 11/22/2005 6:15:15 PM

איזה מן חשבון אתה עושה?

ימי העבודה שהמשק הפסיד הם ימי העבודה של השובתים בלבד.
אבל הנזק שנגרם למשק מהשביתות גדול בהרבה מהמשכורות של השובתים – סחורה שלא הגיעה ליעדה, יצואנים שאיבדו שווקים בחו"ל, עצמאים שלא קיבלו החזרים ממס הכנסה ופשטו רגל והרשימה ארוכה.
בחישוב ישיר של הנזק (16.5 מיליארד ש"ח חלקי ששה מליון אזרחים על פני עשר שנים), השביתות גרמו לנזק שנתי של $57 לתמ"ג לנפש במשך עשר השנים האחרונות. זה לא נתון שמשנה את נתוני התוצר באופן מהותי.

האזרחית ק.  [אתר]  בתאריך 11/22/2005 8:39:15 PM

זה מסביר למה

כך או כך, אני תמיד יוצאת נשכרת

מרק ק.  בתאריך 11/22/2005 9:16:21 PM

בעיה בסיסית כאשר מנסים להשתמש

במתמטיקה. השימוש בדרך כלל דורש הבנה של מושגי יסוד בתחום עליו מישמים שיטות מתמטיות, כמובן שפוליטיקאים ובעלי אג'נדות למינהן פוטרים את עצמם מהטורח הזה.
יוסי, התמ"ג לנפש הוא לכל נפש ולא רק לאנשים עובדים. גם ילדים, זקנים ומובטלים מובאים בחשבון.
בחישוב פשוט, כמות העובדים בישראל מהווה 2/7 מהאוכלוסיה (7 מיליון תושבים מתוכם 4 בגיל עבודה ורק כחצי מהם עובדים) לכן את המספר שקיבלת, שהוא התל"ג לעובד, צריך להכפיל ב2/7 ואז מקבלים מספר שהוא בין 16 ל 17 אלף. אני מניח שבריזון פשוט עשה את החישוב בכיוון ההפוך.
אז מה למדנו היון? שבריזון מבין מונחים בסיסים בכלכלה וגם אריטמטיקה פשוטה.

מרק ק.  בתאריך 11/22/2005 9:40:30 PM

במחשבה שניה

ניתן להשתמש בצורת החישוב הזו לבדוק את תקפות טענתו של אמיר פרץ שהעלאת שכר המינימום תביא לצמיחה.
נניח שבעקבות השינוי כל עובד בישראל מקבל שכר נטו שהוא ב300$ יותר משכרו הנוכחי, ושאותה תוספת מנוצלת רק לצריכה. בחישוב כולל התמג יגדל ב600 מיליון דולר 🙂 והתמג לנפש יגדל ב~90$ 🙁 .
אני מניח שאפילו אמיר פרץ לא מתכוון לטעון ש90$ מתוך 17,000 יכולים להקרא צמיחה, ולכן הייתי מבקש הסבר מכל האנשים כאן למה מתכוון אמיר פרץ כשהוא אומר צמיחה.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 11/22/2005 10:22:42 PM

תשובות למרק ק.

יש משהו בטיעון שלך, ולכן בדקתי בפרסומי הלמ"ס והמוסד לביטוח לאומי.
במשק יש כ-2.5 מליון שכירים בכוח העבודה האזרחי, כרבע מליון מובטלים (שחלק נכבד מהם לא היה מובטל רק לפני 3 שנים), עוד כ-300,000 עצמאיים, ועוד מספר לא ידוע של מועסקים בכוח העבודה שאינו אזרחי (כלומר – חיילים בשירות סדיר ובקבע). כלומר מתוך 7 מליוני האזרחים יש לנו כ-3 עד 3.5 מליון עובדים כאלה ואחרים.
זה נותן לנו תמ"ג לנפש של כמעט 30000 דולר לשנה. יודע מה? בוא נהיה שמרנים וניקח רק 3/7 (3 מליון מתוך 7) ועדיין יהיה לנו תמג לנפש של 24000 דולר – ב-50% יותר מהתמ"ג האמיתי.

מרק ק.  בתאריך 11/22/2005 11:07:40 PM

ללא נושא

1. יצאתי אידיוט. צריך להכפיל את ה90 ב12 ואז מקבלים בערך צמיחה של 5%. התנאים שהנחתי היו מאוד אופטימאליים אז במציאות צמיחה אפשרית תהיה בטח בסביבות האחוז ופחות.
2. אין לי חשק לגגל אבל הנתונים על כח העבודה שאתה מביא נשמעים לי אופטימיים מדי. אם אני לא טועה רק 55% מהאנשים בגיל שבין 15-67 עובדים לכן לא נראה לי ש3.5 מליון איש בארץ עובדים, וודאי שחלק מהמשרות המדווחות על ידי הלמס הן חלקיות.
3. וגם אם החישוב של 24,000 נכון זה מוציא את בריזון כאדם שחלש בחשבון במקום כאדם שממציא עובדות.

מרק ק.  בתאריך 11/29/2005 6:22:55 AM

מספר מועסקים

לפי הסקר האחרון של הלמס הוא 2.5 מליון

דרור  בתאריך 12/21/2005 4:14:54 PM

הערכות מלאכותיות

יש כאן הנחה מוטעית כאילו מידת העבודה בכל יום היא זהה. כאילו כל עובד מחלק את עבודתו שווה בשווה – כל יום ומנת העבודה שלו. המציאות שונה לחלוטין. יש כל מיני גורמים שמשפיעים על האינטנסיביות של העבודה בכל יום. יש להניח, שכשעובד חוזר מחופשה או משביתה הוא עובד יותר באינטנסיביות (מרצונו או על-פי דרישות המעסיק) כדי להשלים את הפער בעבודה. הנזק הוא, אם כן, מצומצם יותר מההערכות. יוצאות מכלל זה שביתות שקורות ב"עונה הבוערת". למשל שביתת התחבורה הציבורית בניו-יורק בימים אלה עשויה לגרום יותר נזק כיוון שאי אפשר לערוך את הקניות לרגל החגים בארה"ב אחרי החגים.

הסטטיסטיקן הראשי, פרופ' שלמה יצחקי (שאינו סטטיסטיקאי במקצועו, אלא כלכלן), ערך היום מסיבת עיתונאים לרגל פרסום השנתון הסטטיסטי לישראל. אתם מוזמנים לקרוא את דבריו ב-Ynet. חלק מהדברים מתייחסים לנושאים סטטיסטיים, ובהמשך חורגים דבריו אל תחומי הכלכלה והמדיניות החברתית. התייחסות לדבריו מאת יוסי דהאן שמומלץ לקרוא מופיעה באתר "העוקץ". ברצוני להתייחס כאן לדבריו הקשורים ישירות בסטטיסטיקה.

אומר פרופ' יצחקי: "ההצלחה והכישלון של תכניות למלחמה בעוני תלויה בדיוק הטכני של שיעור העוני…אם רוצים אפשר גם לקבוע שכל תושבי המדינה עניים…מדידת עוני צריכה להיות מדוייקת כמו מדידת עושר או גובה".

אכן, דברים כדורבנות. אבל אז ממשיך פרופ' יצחקי ואומר: "שיטת המדידה הקיימת מקנה "עדיפות" למשפחות מרובות ילדים…בגלל שסופרים נפשות ולא בודקים את הצרכים שלהם, מובטח שמספר העניים יגדל מדי שנה, בלא קשר למדיניות הממשלה".

ובכן, כמה דברים לידיעת פרופ' יצחקי: קיימות מספר שיטות למדידת רמת העוני, ושיטת המדידה של הביטוח הלאומי – שהיא השיטה "הרשמית" – שמרנית למדי, ועל פי מדידות אחרות שעורכים ארגונים אחרים מימדי העוני בישראל רחבים הרבה יותר.

כמו כן, דבריו של יצחקי על העיוות הנגרם במדידת המוסד לביטוח לאומי עקב גודלן השונה של משפחות שונות. האם פרופ' יצחקי עיין אי פעם בדו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי (קובץ pdf)? אילו עשה כן, היה ודאי יודע שקו העוני מחושב בנפרד לכל גודל של משפחה – קו העוני למשפחה בת נפש אחת שונה מקו העוני למשפחה בת 4 נפשות, וקו זה שונה מקו העוני של משפחה בת 8 נפשות. אין לינאריות. לנפש אחת קו העוני היה ב-2004 בגובה 1777 ש"ח, אך עבור משפחה בת 4 נפשות גובה קו העוני היה 4548 ש"ח, ולא 7108 ש"ח. משפחה בת 8 נפשות נחשת ל-"לא עניה" אם הכנסת המשפחה היא מעל 7391 ש"ח בלבד, ולא 14216 ש"ח – הקו שהיה צריך להתקבל אילו רק "ספרו נפשות בלי לבדוק את הצרכים שלהן", כמו שחושב הסטטיסטיקן הראשי.

כמו כן, לא ברור לי איך "מובטח שמספר העניים יגדל מדי שנה". זה כנראה דבר שברור לכלכלנים מסויימים, ואני איני כלכלן. אשמח להסברים.

ממשיך יצחקי ואומר: "כשמוסיפים מעט לקצבאותיהם של הקשישים, קו העוני יכול לרדת מכיוון שהם מאוד קרובים אליו". ובכן, קו העוני נקבע כ-50% מההכנסה החציונית. כל סטטיסטיקאי יודע כי שינוי בערכן של תצפיות קצה אינו משנה את ערך החציון. איך העלאת הקצבאות לקשישים תוריד את קו העוני? זה יכול לקרות רק אם יותר ממחצית האוכלוסיה חיה מקצבאות זקנה. זה לא המצב כרגע, אז "התרגיל הזה שכבר נעשה לא מזמן", לטענת הסטטיסטיקן, כנראה שלא היה ולא נברא.

אבל הסטטיסטיקן אינו רוצה שנבין אותו לא נכון: "אני בעד שיעזרו למבוגרים. אני לא מתנגד, בשום אופן, לסיוע לעניים, אני מותח ביקורת על דרכי המדידה ועל דרכי הסיוע שנובעות ישירות מהן. אני מתנגד בכלל למדידה של עוני ותומך במדידה של אי שוויון".

ובכן, פרופ' יצחקי, סטטיסטיקאי השומר על האינטגריטי המקצועי שלו לעולם לא יאמר  כי הוא מתנגד למדידה של תופעה מסויימת. אחד מתפקידי הסטטיסטיקה הוא לספק מדידות מדוייקות, או במלים מדוייקות יותר – לספק אמדנים מדוייקים לאנשי מקצוע. אם לא נמדוד את שיעור העוני – האם העוני ייעלם? כל בת יענה תאמר שכן, אבל אנחנו לא יענים. פרופ' יצחקי הוא כלכלן ופוליטיקאי, ולכן כנראה קרוב יותר בהשקפותיו אל ציבור בנות היענה.

פורסם לראשונה בשתי רשימות נפרדות אתר "רשימות" בתאריכים 4 באוקטובר 2005 ו-28 בספטמבר 2005  שם התקבלו 2 תגובות

אבי  בתאריך 9/28/2005 4:23:08 PM

ללא נושא

לא כל כך הבנתי מה הוא מציע? במחקר שנערך לאחרונה אודות עוני אבסולוטי (עוני סל) נמצא שבישראל יש יותר עניים מאשר בבדיקה של עוני יחסי (50% מהשכר החציוני). כך שבישראל יש הרבה עניים לא משנה איך בודקים את זה
בדיקה של עוני יחסי מקובלת בכל העולם וגם האו"ם מקבל שיטה זו וטוען שהיא טובה יותר, שיטה זו מאפשרת לבדוק כמה אנשים נחשבים לעניים בחברה מסויימת, תוך הבנה שעני בשבדיה הוא לא עני ברואנדה, יש לו צרכים אחרים ומצבו שונה, אולם בחברה שבה הוא נמצא הוא נחשב לעני
אם נבדוק את ההבדלים בעוני במדינות המתועשות נמצא שאין הבדל גדול- בארה"ב ובבריטניה הן העוני היחסי והן העוני האבסולוטי גבוה לעומתן בשבדיה ובנורבגיה הן העוני היחסי והן העוני האבסולוטי נמוך
כמו כן לא הבנתי את טענתו על ישראל, בישראל רמת עוני גבוהה ופערים גבוהים, אך ישאל לא ענייה במיוחד, אם כי גם לא עשירה ברמה אירופאית

זוריק  בתאריך 10/10/2005 10:37:22 PM

תודה

פשוט ככה

מתברר שכאשר לא הייתי בארץ כינס שר האוצר מסיבת עיתונאים, והבטיח כי תוך 10 שנים תימנה ישראל בין 10 המדינות העשירות בעולם. אכן, יש סיבה לאופטימיות זהירה. הדבר נודע לי בטיסה חזרה היום, תוך כדי קריאת מאמר מאת סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות".

פלוצקר עושה את החשבון שכל תלמיד תיכון אמור לדעת לעשות (בתנאי שלמד והבין את הנושא הקרוי "סדרה הנדסית"), ומסיק כי בקצב הצמיחה הנוכחי של המשק (2.7% בשנת 2004, שהייתה שנה מוצלחת יחסית מבחינת הצמיחה הכלכלית) , תגיע ישראל לרמת תמ"ג לנפש השווה לממוצע של עשרת המדינות העשירות בעולם כיום, תוך 70 שנה.

אני קצת יותר אופטימי. לפי הנתונים שאני מצאתי באתר הבנק העולמי (לינק לקובץ pdf), התמ"ג לנפש בשנת 2003 היה 16020 דולר (מקום 38), ואילו התמ"ג לנפש של איסלנד, שדורגה במקום העשירי היה 30810 דולר. אם כולם ידרכו במקום ורק אנחנו נצמח בקצב של 2.7% לשנה, נשיג את איסלנד תוך 25 שנים בלבד, ולרמה של לוקסמבורג, המובילה את הרשימה עם תמ"ג של כמעט 44000 דולר לנפש, נגיע תוך 38 שנה בלבד בקצב הנוכחי.

כמובן, אם כלכלת ישראל תצמח בקצב של 5% לשנה, נוכל תוך 10 שנים להגיע לתמ"ג לנפש של 26094 דולר, שזה בין הולנד ובלגיה כפי שהיו ב-2003. ואני סבור שזהו יעד ריאלי בהחלט. אחרי הכל, כלכלת ישראל כבר צמחה בקצב כזה בעבר, בין 1952 ל-1977, וגם בין 1992 ל-1995. אין סיבה שלא נוכל לעשות זאת שוב.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 17 באפריל 2005 20:53שם התקבלו 11 תגובות

ערדי  בתאריך 4/18/2005 12:34:18 AM

ללא נושא

ברור לך הרי שהתחזית/שאיפה הזו לא מובנית על קצב הצמיחה הנוכחי, אלא מעריכה שהוא יגדל בהרבה. אם אתה לא חושב שהוא יגדל, פשוט תגיד את זה. אם אתה חושב שצמיחה מתרחשת רק תחת שלטון מפא"י/מערך/עבודה, פשוט תאמר גם את זה. ציניות לא מעידה על עומק, בדרך כלל להיפך.

ליאור  בתאריך 4/18/2005 12:51:29 AM

ללא נושא

הגידול בתוצר לנפש מושפע לא רק מקצב הצמיחה אלא גם מהגידול הטיבעי. פלוצקר מניח שהגידול הטיבעי ימשך בקצב הנוכחי שהוא רחוק מכל מדינה בעשירייה המובילה. באוכלוסיות שלמות בישראל (חרדים, ערבים) מספר הילדים גדול מהממוצע מכל מדינה במערב ובחלק גדול ממדינות העולם השלישי.
אי אפשר להמשיך לעודד קיצבאות שמעודדות ריבוי ילדים ולדבר על דימיון ל10 המדינות העשירות בעולם, זה פשוט לא הולך ביחד.

עמרי  בתאריך 4/18/2005 12:44:12 PM

ייתכן שיצליחו לשמר את התוצר

תוך הפחתת מספר הנפשות.

מרק ק.  בתאריך 4/18/2005 12:52:39 PM

ללא נושא

למה שלא תשנה את הכותרת של הבלוג ל"אני מתעב את ביבי" ואז אנשים יפסיקו לנסות לחפש את המתמטיקה שלא ממש קימת בו?
באופן עקרוני כאשר יש מצב שבו a/b > c/d יש הרבה אפשרויות להגיע למצב שבו האי שיוויון מתהפך תוך X מהלכים. פלוצקר (כמה כסף ג'ודי משלמת לו על כל מאמר שמלגלג על נתניהו?) ואתה משום מה החלטתם שהדרך היחידה למהפך הוא שהיחס c/d יגדל באופן קבוע יותר מa/b למרות שגם c וגם d יגדלו. לצערכם המתמטיקה הפשוטה לא מחיבת את זה, וניתן להגיע לאותו היפוך על ידי משחק עם המכנים בלבד. למשל נניח שמחר ישראל מוותרת על האוכלוסיה הערבית שלה והופ תוך שניה גדל מאוד הGDP, ובכיוון ההפוך אם מדינות אירופה יכלילו את כל המהגרים כחלק מהאוכלוסיה שלהן אז הGDP שלהן ירד. אפשרות נוספת היא שה a יקטן, אפשרות שהיא מאוד רלבנטית לארצות אירופה שבהן האוכלוסיה הרבה יותר זקנה מהאוכלוסיה בישראל ויציאת האנשים לפנסיה תקטין בהכרח את הGDP שלהן.
מסקנה: בשביל להגיע להיות במקום העשירי כלכלת ישראל לא בהכרח חיבת לגדול (ובתסריט של הפרדות מהערבים היא אפילו יכולה לקטון!)

מינוס אחד  בתאריך 4/18/2005 9:46:59 PM

ללא נושא

עזוב, יוסק'ה קשה להם… אל תיקח את התגובות שלהם ללב…ביבי הוא מותק

פלוספלוס  בתאריך 4/18/2005 11:39:53 PM

ללא נושא

לפי השקט מצדו של יוסי נראה שדוקא לו קשה.

אבנר  בתאריך 4/19/2005 3:34:19 PM

ללא נושא

אכן, יוסי לוי אמר את שלו ונעלם. מן הסתם עסוק בחישובים מורכבים כרגע.

אבי  [אתר]  בתאריך 4/28/2005 3:05:55 PM

איזו בחירה אקראית של טווחי שנים

ממש מתמטיקאי אובייקטיבי אתה, מה?

יאן  בתאריך 5/10/2005 11:01:33 PM

למרק ק.

ההנחה שכולם ידרכו במקום היא הנחה מקלה. גם בשנים האחרונות שלא היו טובות במיוחד באירופה, צמחו כל הכלכלות במערב היבשת בשיעור של לפחות אחוז אחד בשנה במונחים של תוצר לנפש. כלכלות אחרות צמחו מהר יותר.
לגבי הזדקנות האוכלוסייה, 10 שנים אינן כה משמעותיות.
נתניהו קבע בתחזיתו הנלהבת כי אם נמשיך בצמיחה כפי שהיתה בשנתיים האחרונות נזנק לעשיריה הפותחת על-סמך ביצועי הכלכלה בלבד, בלי שום שינויים דמוגרפים מרחיקי לכת. ברור שנוכל גם לכבוש את סעודיה ולהחרים את הנפט שם, הכל יכול להיות, אבל ביבי דיבר על כלכלה נטו ומה לעשות, הוא טיפטיפה טעה.

יאן  בתאריך 5/10/2005 11:05:40 PM

למרק ק.

ההנחה שכולם ידרכו במקום היא הנחה מקלה. גם בשנים האחרונות שלא היו טובות במיוחד באירופה, צמחו כל הכלכלות במערב היבשת בשיעור של לפחות אחוז אחד בשנה במונחים של תוצר לנפש. כלכלות אחרות צמחו מהר יותר.
לגבי הזדקנות האוכלוסייה, 10 שנים אינן כה משמעותיות.
נתניהו קבע בתחזיתו הנלהבת כי אם נמשיך בצמיחה כפי שהיתה בשנתיים האחרונות נזנק לעשיריה הפותחת על-סמך ביצועי הכלכלה בלבד, בלי שום שינויים דמוגרפים מרחיקי לכת. ברור שנוכל גם לכבוש את סעודיה ולהחרים את הנפט שם, הכל יכול להיות, אבל ביבי דיבר על כלכלה נטו ומה לעשות, הוא טיפטיפה טעה.

יאן  בתאריך 5/10/2005 11:07:23 PM

לערדי

משרד האוצר עצמו צופה צמיחה של 2 אחוז (בתוצר לנפש) בחמש השנים הקרובות. צמיחה של 5 אחוז דרושה כדי להדביק את העשיריה הראשונה בתוך עשר שנים בהנחה שכולם יעמדו במקום.
ביבי קצת נסחף, מה לעשות.

במאמר שהתפרסם היום בדה-מרקר, כותב פרופ' יעקב עמיהוד על המשבר הפיננסי של המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, ויוצא חוצץ נגד התנהלות הסטודנטים בנושא. הפתרון של עמיהוד למשבר הוא, איך לא, הנהגת תחרות בין האוניברסיטאות והעלאת שכר הלימוד. פרופ' עמיהוד הוא פרופ' לפיננסים בביה"ס הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת ניו-יורק, והינו בעל תואר דוקטור בכלכלה וניתוח כמותי מאוניברסיטה זו. אני מכבד את דעתו של עמיהוד (אם כי מתנגד לה).

הבעיה היא כאשר עמיהוד מנסה לגייס את הסטטיסטיקה לעזרתו. וכך הוא כותב: "שכר הלימוד באוניברסיטאות בישראל נמוך מאוד. בארה"ב, למשל, שכר הלימוד הממוצע באוניברסיטאות הציבוריות הוא 5,132 דולר…" ומייד מסייג את דבריו: "…אך באוניברסיטאות הציבוריות הטובות, שכר הלימוד גבוה בהרבה. כך, באוניברסיטה הציבורית של פנסילווניה, שכר הלימוד הוא 10,856 דולר. שכר הלימוד הממוצע באוניברסיטאות הפרטיות הוא כ-20 אלף דולר".

עמיהוד מודע היטב לפערים הכלכליים בין ישראל לארה"ב: "ההכנסה הממוצעת לנפש בארה"ב מעט יותר מכפולה מזו שבישראל, ובהתאמה שכר הלימוד בארץ היה צריך להיות כמחצית מזה בארה"ב". ולאחרשהביא בפנינו תובנה זו הוא קובע: "בפועל, הוא נמוך בהרבה".

תרשו לי לעשות חשבון: שכר הלימוד באוניברסיטאות הציבוריות שלנו הוא כ-2400 דולר לשנה. 5132 הם קצת יותר מפי שניים מ-2400 (פי 2.13 למי שמתעקש). לכן, לפי החשבון שלי, שכר הלימוד באוניברסיטאות הציבוריות ביחס להכנסה לנפש שווה שערך בשתי המדינות. אז איך קובע עמיהוד כי שכר הלימוד בישראל "נמוך בהרבה"?

ובכן, כנראה שהוא משווה את שכר הלימוד כאן לשכר הלימוד באוניברסיטה הציבורית של פנסילווניה. כלומר, הוא משווה את הממוצע שלנו, לערך המקסימלי (או כמעט מקסימלי) של ארה"ב. זכותו. אבל שיספר לנו את זה, בבקשה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 22 במרץ 20

05 שם התקבלו 6 תגובות

יאן  בתאריך 3/22/2005 8:02:28 PM

ללא נושא

זאת ועוד: הוא גם שכח שיש עוד מדינות פרט לארה"ב בעולם. באירופה, להוציא בריטניה, שכר הלימוד נמוך או שהלימודים הם בחינם.

עזי  בתאריך 3/22/2005 8:19:22 PM

שים לב…

שים לב שאת הטענות האלו (גם את של המגיב לפני) העלו בתגובות ב"הארץ" למאמרו של עמיהוד.
אם תרשה לי – אני *לא* מכבד את דעתו. הוא מבסס את דבריו על-סמך נתונים חלקיים, שגויים ומטעים, ומגיע בהכרח למסקנה מטופשת.

lior  [אתר]  בתאריך 3/22/2005 9:22:16 PM

כל הכתבה הזאת תמוהה מאוד

"בארצות הברית, למשל…". יופי. לקח את המדינה שבה שכר הלימוד המקסימלי הוא מהגבוהים בעולם והפך אותה למשל, כאילו מדובר במקרה ממוצע.
הוא גם שכח לציין שבארצות הברית יכול כל סטודנט ללמוד כמעט בחינם במכללה הקרובה למקום מגוריו.
אל נושא המחקר באוניברסיטאות הוא בכלל לא מתייחס, ומתעלם באלגנטיות מכך שמחאת הסטודנטים, במקרה זה, אינה באופן ישיר נגד גובה שכר הלימוד.
כל זה ייאוש אחד גדול. עוד שנה וחצי אני צפוי לסיים את הדוקטורט, ולפי המצב שנראה עכשיו אין לי שום סיכוי למצוא משרה בישראל. עם רשימת המאמרים המדעיים הדלה שלי (לפחות כרגע) היה לי גם ככה קשה להתחרות במועמדים אחרים, אבל עכשיו זה נראה שבכלל אין תחרות. פשוט אין משרות פתוחות. ולהיות עובד קבלן שמפטרים אותו אחרי שנה ממש לא בא לי, מה גם שאפילו לזה לא בטוח שיקבלו אותי.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/23/2005 8:01:33 AM

תגובה לעזי

זה בסדר, אני מרשה לך 🙂

ערדי  בתאריך 3/23/2005 1:32:23 PM

אבל בלי קשר לעמיהוד,

לא תסכימו ששכר הלימוד בארץ נמוך למדי, בטח ביחס לרמת האוניברסיטאות?
2400 דולר לשנה, כשמי שמוכן לתת כמה שעות שבועיות יכול להשתתף בפרויקט פר"ח ולשלם חצי מזה – 1200 דולר לשנה. 450 ש"ח לחודש, בחישוב שנתי.
בכל זאת, נראה לי שמדובר בשכ"ל מהנמוכים בעולם, לא כן?

יוני  בתאריך 4/28/2005 6:45:34 PM

ארה"ב לא חייבת להיות מושא לחיקוי

לא כל מה שנעשה בארה"ב ירד הישר מהר סיני. בארה"ב יש גם דברים לא טובים.

אדם סמית פרסם את ספרו "עושר האומות" בשנת 1776. נזכרתי בכך כאשר קראתי את מאמרו של סבר פלוצקר בידיעות אחרונות/Ynet בשבוע שעבר. כתב פלוצקר : "אדם סמית טען כי הרווחה הכלכלית של המדינה נוסקת לשיאה כאשר היא מעניקה לכל אזרח את החופש הגמור לרדוף אחר הרווח האישי שלו. היד הנעלמה של השוק החופשי, הבטיח סמית , כבר תדאג לכך שסך התועלות האישיות של האזרחים יגיע למקסימום האפשרי". בכל פעם, אני מופתע מחדש לראות כיצד תיאוריה מהמאה ה-18 נתפסת כאקסיומה במאה ה-21, לפחות בעיני ציבור מסויים של כלכלנים.

אני לא חושב שהכלכלנים המודרניים באמת מאמינים בקיומה של "יד נעלמה" הנוהגת את המערכות הכלכליות אל גן העדן הכלכלי. הם ללא ספק מתייחסים אל יד זו כאל מנגנון כלשהו, הגורם למערכת להתכנס אל נקודת שיווי משקל כלשהי, וקיומה של נקודת שיווי משקל אחת לפחות מובטח תמיד – כך הוכיח ג'ון נאש במאמר שזיכה אותו בתואר הדוקטור וכעבור שנים – גם בפרס נובל לכלכלה.

השאלה האמיתית היא: האם מנגנון "היד הנעלמה" אכן מוליך את המערכת הכלכלית אל "המקסימום האפשרי"? האם כאשר כל יחידה כלכלית תפעל כדי להביא את רווחיה/רווחתה למקסימום – סה"כ הרווח/רווחה יהיה גם הוא מקסימלי? למרבה הצער אין זה תמיד נכון, כפי שהראה המתמטיקאי אלפרד טאקר ב-1950. בדוגמה פשוטה, הידועה בשם "דילמת האסירים", הראה טאקר כיצד היד הנעלמה עשויה להוליך את הפרטים הפועלים באופן אנוכי למען רווח מקסימלי אל האבדון של נקודת שיווי המשקל.

למי שלא מכיר את דילמת האסירים – הרי הסיפור בקצרה: שני פושעים נעצרו על ידי המשטרה בחשד שביצעו פשע חמור. חוקר המשטרה משוחח עם כל אחד מהעצורים בנפרד. בשיחה מודה החוקר בפני העצור כי אין בידו הוכחות מספיקות כדי להרשיעם בבית המשפט, ולכן בכוונתו להאשים אותם בעבירה פחותת ערך, בגינה יישלחו לשנת מאסר כ"א. החוקר, מציע לכן לכל אחד מהעצורים להודות בביצוע הפשע ולהעיד כנגד חברו. העצור שיעיד כנגד חברו ישוחרר, ואילו חברו יישלח ל-20 שנות מאסר. אולם, החוקר מדגיש בפני העצור כי הצעה זו הוצעה גם לחברו. שני העצורים וגם החוקר יודעים היטב כי אם שניהם יודו בביצוע הפשע יידונו שניהם ל-15 שנות מאסר.

מה יקרה? העצור עושה לעצמו את החשבון הבא: נניח שחברי יודה באשמה. אם אשתוק בחקירה , אלך לכלא ל-20 שנה, ואם אודה – אקבל 15 שנות מאסר. לכן במקרה זה עדיף להודות. ומה אם חברי לא יודה בחקירה? אזי אם גם אני אשתוק, אקבל שנת מאסר, ואם אודה – אשוחרר. לכן, גם במקרה זה עדיף להודות. בכל מקרה, הודאה באשמה מביאה לתוצאה טובה יותר משתיקה, ולכן העצור יודה בביצוע הפשע. אלא מה? גם חברו יודה, מאותם שיקולים בדיוק. התוצאה – שניהם יישלחו ל-15 שנות מאסר, בעוד שלו שניהם שתקו – היו יוצאים בשנת מאסר אחת בלבד.

אז הנה דוגמא לנקודת שיווי משקל שלא מעניקה את "המקסימום האפשרי" לכולם.
מדוע זה קורה? הסיבה פשוטה – הרווחים של המשתתפים אינם בלתי תלויים זה בזה. אם סך כל הרווחים היה אכן שווה לרווח הכללי, אכן היה ניתן להגיע לרווח מקסימלי על ידי מיקסום הרווחים האישיים של הפרטים.

ועכשיו אענה לשאלתו של הסטודנט היושב במרכז השורה הראשונה. אומר הסטודנט: "כל הדוגמא הזו היא היפותטית. ברור ששני האסירים ישתקו בחקירתם ולא יודו בביצוע הפשע. כי הרי מי שיודה ויעיד כנגד חברו, עם צאתו מהמעצר יחכה לו כדור וחייו שווים כקליפת השום". אהא. אכן, חוקי העולם התחתון ברורים: מי שמעיד כנגד חברו – דינו נחרץ. חוקי העולם התחתון הופכים את התועלת של מתן עדות נגד חבר לתועלת שלילית ביותר – ובכך נחלצים שני הפושעים בסיפורנו מהדילמה. ואני שואל – אם העולם התחתון יכול לחלץ את חבריו מנקודת שיווי המשקל הבלתי נעימה של דילמת האסירים – מדוע לא ייושם אותו עיקרון בתחומים אחרים? התשובה היא שזה נעשה כל הזמן. חוקי התנועה, למשל. כל אחד יודע מה קורה כאשר כל נהג ינסה להיכנס לצומת ללא כל התחשבות בתנועה שסביבו – העיקר להתקדם עוד מטר בדרך הביתה. כולם, אבל כולם, יחכו יותר זמן בפקק. לכן קיימים חוקי התנועה, תמרורים, רמזורים, שנועדו לווסת את זרימת התנועה ובסך הכל לשפר את סך משך זמן הנסיעה של הכלל, גם אם אתה תצטרך לחכות עוד דקה ברמזור למען מטרה זו. אם תחשבו קצת, תוכלו לראות של כל חוק מונע סיטואציה דומה – בה אם איש הישר בעיניו יעשה התוצאה תהיה אנרכיה כללית.

אבל כשמגיעים לכלכלה, ההגיון נעצר בשער הכניסה לפקולטה. אדם סמית כתב לפני 229 שנה כי אם כל איש יעשה את הישר בעיניו למען רווחתו הכלכלית, אז התוצאה תהיה רווחה כלכלית לכל, ועדיין מטיפים לנו חכמי כלכלה למינהם כי זוהי האמת ואין בלתה, וכל התערבות בדרכיה של היד הנעלמה אסורה ומסוכנת. ואל תיתנו לעובדות או למתמטיקה לבלבל אותם. אני חושב שהגיע הזמן לומר בקול ברור: אדם סמית טעה. התיאוריה שלו נסתרה. ומי שממשיך לטעון כי תיאוריית השוק החופשי וההסתמכות על חוכמתה של היד הנעלמה הם הדרך היחידה  אל הרווחה הכלכלית, אינם אנשי מדע אלא אנשי דת.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 21 בינואר 2005  שם התקבלו 11 תגובות

.  בתאריך 1/21/2005 5:38:50 PM

?

!

גרי אפשטיין  בתאריך 1/21/2005 9:44:53 PM

@^^@

$)))

אבי  [אתר]  בתאריך 1/21/2005 9:48:19 PM

ללא נושא

פלוצקר לא מכיר את אדם סמית כלל
סמית כתב ספר שלם על הרגש המוסרי של האדם
בניגוד לתיאוריה הניאו-קלאסית שגורסת שכל אדם הוא אגואיסט השואף רק למקסם את תועלתו (בעיקר הכלכלית), סמית חושב שלכל אדם יש רגש מוסרי שמהותו היא השאיפה לעזור לזולת ולגרום לו תועלת

נח פלדראוף  בתאריך 1/22/2005 1:09:47 AM

סמית בעברית

ה"יד הנעלמה" היא מוטיב זניח בתורתו של סמית.
ספרו בתורת המוסר (אליו התייחס אבי) הוא אכן המפתח לתורתו.
לקראת פסח ייצא בהוצאת "מפה" הספר הראשון בעברית על סמית, מאת אדם חפרי-וינוגרדוב, המביא בחשבון את כל תורתו, בתחומי הלשון, תורת המוסר, השירה, הרטוריקה, האסתטיקה ועוד. עד כה פורסמה בעברית על סמית רק מסה של חיים ברקאי, שהתייחסה רק לתורתו הכלכלית.

עומרון  בתאריך 1/22/2005 7:35:35 PM

כלכלנים מודרניים

תקרא את מילטון פרידמן. הוא מודרני ומאמין דגול ביד הנעלמה.

יוסי  [אתר]  בתאריך 1/22/2005 8:05:27 PM

תשובה לעומרון

תודה על שחיזקת את דברי.
מילת המפתח היא "מאמין".

הלל  בתאריך 2/20/2005 1:45:54 AM

ללא נושא

איזה יופי של דוגמה (דילמת האסיר). יפה לראות איך ניתן לעשות שימוש במדע באופן שישליך על המציאות החברתית. דוגמה יפה להציג לאלה הנוטים לראות בתאוריות חברתיות מדע מדויק. בעבר עשו את זה עם קומוניזם, והיום הנטייה היא להתייחס כך לקפיטליזם הקיצוני.
נהניתי מהפוסט :-).

גילי נחום  בתאריך 3/17/2005 8:18:04 PM

ללא נושא

מבחינת יעילות כלכלית נטו ברור שהמנגנון הקפיטלסטי הוא הטוב ביותר (אין מנגנון מושלם), ראה מקרה ארה"ב.
הבעיה האמיתית היא חלוקת ההכנסות המעוותת שמנגנון זה יוצר. שוב ראה מקרה ארה"ב.

יוסי  [אתר]  בתאריך 3/19/2005 10:05:46 AM

תשובה לגילי

יש כמה דוגמאות למדינות שבהן המנגנון הקפיטליסטי פועל בצורה לא ממש יעילה, הודו למשל, או בריטניה של שנות השבעים ותחילת שנות השמונים. או ארה"ב של שנות שלושים.

נתי  [אתר]  בתאריך 10/23/2007 3:06:44 PM

לא ברור

אהלן יוסי,
אני מגיב באיחור גדול, בעקבות הלינק אצל תמר בן יוסף, בתקווה שתראה.
לא לחלוטין ברורה לי דילמת האסיר. אסביר: לוּ אני אחד הפושעים, ואני יודע שחברי בחור אינטליגנטי, אשתוק בידיעה שגם הוא ישתוק ואספוג שנה בכלא.
שהרי אם שנינו אגואיסטים ולכן נשאף להודות כדי להינצל על חשבון האחר, התוצאה תהיה ששנינו ניכנס ל15 שנים בכלא. ושנינו יודעים שהאחר גם הוא אגואיסט כמונו וינסה לעשות "סיבוב" על הגב שלנו, וזה עוד לפני שאלת המחיר בחוץ ע"פ הקודים של העולם התחתון.
בגישה של הודאה אין תועלת ואגואיזם בעיני, רק טיפשות. תועלתנות מבחינת שני הפושעים תהיה לא לומר דבר ולשלם מחיר קטן. זה גם הופך את הסיכון בהימור של השניים לקטן הרבה יותר. סטיה מהדפוס הזה מכניסה להימור גורם חזק מאוד של חוסר ודאות וסיכון.
כל זה כמובן לא אומר שאני טוען שהיד הנעלמה אכן מווסתת את הכלכלה בדיוק על פי האינטרסים המצרפיים של כלל האוכלוסיה.
תקן אותי אם אני טועה

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 10/24/2007 10:23:42 AM

נתי

מתברר שתועלתנות (לטווח הקצר) וטיפשות אינן שונות כל כך זו מזו…
בעניין שאלת המחיר בחוץ ע"פ הקודים של העולם התחתון: אכן, ככל הנראה חוקים קיימים כדי למנוע את קיומה של נקודת שיווי המשקל הזו בדילמת האסירים.

 2004 היא שנת המפנה – כותב שטרסלר ב"הארץ". אני לא רוצה להכנס לכל הטיעונים של אותו עורך בכיר לענייני כלכלה וחברה, אבל בסיכום שלו השקר זועק מייד בראש העמוד. שטרסלר מציג את הגרף הבא המראה כיצד צנחו שיעורי האבטלה בשנה שעברה – מה זה צנחו? האבטלה נעלמה. רואים את העמודה של אוקטובר 2004? כמה שהיא נמוכה. מצבנו לא היה מעולם טוב יותר.

את ההפניה לכתבה של שטרסלר ולתרגיל הגרפי השקוף שלו מצאתי באתר "העוקץ".

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 4 בינואר 2005  שם התקבלו 3 תגובות

דנה  [אתר]  בתאריך 1/4/2005 1:35:36 PM

מדהים

בתור אחת שעבדה פעם בתחום, בחיים לא הייתי מאשרת את הגרף הזה, בשל ההטעיה האדירה הזאת. כנראה שמי שערך את הכתבה הזאת לא היה מספיק מרוכז. וחבל.

רבינו  בתאריך 1/4/2005 5:42:59 PM

מדהים

מדהים שהטריק הזה תמיד עובד…

ערדי  בתאריך 1/5/2005 1:41:28 PM

נו

אתה באמת חושב ששטרסלר מצייר בעצמו את הגרפים?
(ל"הארץ" יש באופן כללי אובססיה משונה לגרפים – הכי מצחיקים הגרפים במדור הספורט כמו "שערים של קולאוטי למשחק")