נסיכת המדעים

רשימותיו של גדעון עשת בידיעות אחרונות (קריאת חובה בכל יום שלישי) לא מתפרסמות בדרך כלל ב-Ynet, הזרוע האינטרנטית של העיתון. הראיון שקיים עשת עם פרופ' אלן קרוגר, שפורסם ביום שלישי שעבר, היה כנראה חשוב מדי ולא ניתן להעלמה בבמהדורה המודפסת בלבד. קראו את דעתו של פרופ' קרוגר:  למה חשוב שיהיה שכר מינימום, איך קובעים את גובה השכר הזה, למה לא לקבוע גם שכר מקסימום, ומה ההבדל בין עובדים למלפפונים.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 2 בינואר 2005

שם התקבלו 3 תגובות

מיץ פטל  [אתר]  בתאריך 1/3/2005 12:22:57 AM

רק בישראל?

"קרוגר במפורש לא מתייחס למצב בארץ", ו"נקודת המוצא […] ששכר המינימום בישראל הוא 3,335 שקל" אינה עומדת במבחן הבדיקה בשטח (נתוני 2000), לפי מאמר התגובה של אברהם טל במהדורה המודפסת של "הארץ":

"בינתיים", כותב טל, "מוטב להתמקד באכיפת החוק הקיים המופר בסיטונות ויופר עוד יותר אם יועלה שכר המינימום".

שוקי  [אתר]  בתאריך 1/4/2005 1:57:39 AM

מיץ

חשוב לאכוף, וזה לגמרי לא קשור לשאלה מה שכר המינימום צריך להיות.

מיץ פטל  [אתר]  בתאריך 1/4/2005 3:25:14 PM

אכן, רק רציתי להזכיר

שגם הראיון עם קרוגר לא קשור ישירות לשאלה מה שכר המינימום צריך להיות *בישראל*.

הויכוח על נושא שכר המינימום נמשך במלוא עוזו. מלבד הרשימות שלי שעסקו בעיקר בהיבט הסטטיסטי של הטיעונים המופרכים המופרחים באוויר, ראוי לציין עוד כמה כותבים שהביעו כאן, ברשימות, את דעתם בנושא. שוקי גלילי כתב רשימה מצויינת תחת הכותרת "האם הפגיעה בחלשים באמת תעזור לשיקום הכלכלה?". אני מסכים עם כל מילה. שוקי המשיך אתמול ברשימה נוספת – "שכר המינימום – האם להעלות או לא?", שבעקבותיה התפתח דיון מעניין. כמובן שיש היבטים נוספים לנושא פרט להיבט הכלכלי גרידא, וצודק חנן כהן באומרו כי נושא אכיפת החוק הינו חשוב לא פחות מהנושא הכלכלי. וכדי להמחיש עד כמה צודק חנן בטענתו, קורא בשם מושיק הגיב לרשימתו של שוקי מאתמול בהבאת ציטוט מהעיתון "מקור ראשון" – שם כתב ערן ברטל כי לדעתו אי אכיפת חוק שכר המינימום היא מוצדקת, בהצדיקו את בעל דוכן הפלאפל שאמר "אתה חושב שאם יהיה חוק כזה אני אשלם לעובדים שלי יותר? שיחפשו אותי".

בתגובה אחרת מפנה ימימה עברון לרשימה של אייל שחר כאן ברשימות, שהינו סמנכ"ל בחברת הייטק כלשהי (לא, אני לא מתכוון לצרף לינק, הרשימה הזו לא ראויה לכך). כותב אייל שחר: "בסופר-פארם עדיין עומדים רבע שעה בתור כדי לקנות מוצרים שעולים בעשרות אחוזים יותר מאשר בחנויות אחרות.  ובאותו תור עדיין עומדים אנשים עם 1.03 טלפונים ניידים בממוצע ושולחים הודעות שלחלוטין אינן נחוצות במחיר חצי לחמניה. בסינמה-סיטי עדיין סיוט לבוא לראות סרט בצהרי שבת ולהשתחל בין אלפי הזאטוטים והוריהם. בחנוכה הקרוב עדיין ישקיע כל הורה כמה מאות שקלים עבור כל ילד, כדי שחס וחלילה הוא לא יעבור את החופשה בלי לראות את אגם רודברג." זה שהוא לא יודע מה מחירה של לחמניה, ניחא. אבל כפי שהעיר ליאור שמיר בתגובתו לאייל שחר, אייל שחר מזכיר את אלפרד לנדון, שהתמודד בבחירות לנשיאות ארה"ב מול פרנקלין דילנו רוזוולט ב-1936. מה היה גורלו של לנדון  אנו כבר יודעים. מה יהיה גורלנו – זו שאלה אחרת לגמרי. אני חושש שאצלנו רוזוולט היה מפסיד בבחירות.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 10 בדצמבר 2004 שם התקבלו 18 תגובות

מרק ק.  בתאריך 12/10/2004 6:40:20 PM

זה יפה מאוד שאנשים פה משקיעים

בדאגה לזולת, אבל אולי מישהוא מוכן לכתוב שתי שורות על למה הוא רוצה שיעלו את שכר המינימום ומה תהיה התועלת בכך. עד עכשיו הטיעון היחידי שקראתי הוא שזה צודק (חוץ מטיעון עבודת האלילים של ההסתדרות שזה יגביר את הצמיחה) אבל אף אחד לא כתב במה זה צודק.
וגם היה כדאי שאנשים יגידו בקול רם שהם גם מוכנים לשלם מכיסם יותר ארנונה ומיסים בשביל העלאת שכר המינימום.

שוקי  [אתר]  בתאריך 12/10/2004 6:44:46 PM

מרק

שלושה דברים:
א. הטיעון המוסרי הוא לא עניין של מה בכך.
ב. בשתי שורות: במצב של שפל צריכה ציבורית מגדילה את התוצר, וההשקעה חוזרת לקופת המדינה כמיסים. לכן אפילו אם המדינה תצטרך לסבסד חלק מהגידול בשכר המינימום, יש סיכוי שזה לא יגדיל את הגירעון שלה.
ג. אם תטרח לקרוא מה שכתבתי בנושא, תמצא הסבר מפורט יותר.

שוקי  [אתר]  בתאריך 12/10/2004 6:45:39 PM

יצא שלוש שורות

מקווה שזה עדיין ענה על הציפיות שלך. אם לא, אז זכית בהסבר מן ההפקר מדוע צריך פוסט שלם.

lior  [אתר]  בתאריך 12/10/2004 9:04:09 PM

אבל האוצר יודע לעשות הסברה. וזה מה שינצח

משרד האוצר עוטף את טענותיו ב"מחקרים" ודוחות לאמור "לא רק שזו דעתי, אלא אני גם צודק ויכול להוכיח את זה בצורה מדעית ורצינית", בעוד שטענות ההסתדרות מוגדרות כאן "עבודת אלילים".
בעבר נכתב כאן בפוסט קודם שטענות האוצר אינן מגובות דיין מבחינה מדעית-סטטיסטית. למזלי גם אני מבין דבר וחצי בסטטיסטירה ולכן לא צריך לבחור אם להאמין לכותב הרשימה או לפקידי האוצר. ההבנה הבסיסית שלי בסטטיסטיקה מאפשרת לי לבחון את הדברים בכוחות עצמי. אחרי בחינה של טענות האוצר אין לי שום ספק שה"מחקר" אינו אלא תעמולה זולה. ההסברים של האוצר במקרה הטוב אינם קשורים לטענות, ובמקרה הרע נראים כמו הולכת שולל מכוונת. מחבר הפוסט יכול לחזור עוד אלף פעם על המשפט "מתאם אינו מראה על סיבתיות", אבל זה לא יעזור לו. למי שמבין קצת בסטטיסטיקה הדבר הזה מובן מאליו. אבל למי שסטטיסטיקה זרה לו מתאם משמש בתור הוכחה, ובגלל שמצורפים לשם גם מספרים וגרפים אז מה שכתוב שם הוא גם בהכרח רציני ונכון לעומת הסיסמאות המתלהמות וחסרות הבסיס של ההסתדרות.
השימוש במתאם להוכחת נסיבתיות ידוע בתור אמצעי נפוץ בקרב מחקרים סטטיסטיים מגוייסים. זה מזכיר לי את המחקר "המהולל" שבדק ומצא שיהודים באירופה מעורבים בתביעות משפטיות הרבה מעל לשיעורם באוכלוסיה. ברור שאדם שמתמצא בסטטיסטיקה יפסול את ה"מחקר" הזה על הסף, אבל אותם מוחות תמימים שאליהם מכוון המחקר יבלעו את הדברים בשקיקה, ויקבלו אותם כהוכחה מדעית למה שכבר ידעו בעצמם אבל לא יכלו להוכיח.
מבחינה סטטיסטית, האוצר פועל כאן בערך באותה שיטה. זה שהקורבנות הם לא המיעוט היהודי באירופה לא הופך את הסטטיסטיקה שלהם למדע.
אינני יודע אם טענות ההסתדרות חזקות יותר מטענות האוצר, אבל אני רק יכול לקבוע ברמה די גבוהה של ודאות שטענות האוצר הן ברמה מדעית-סטטיסטית נמוכה עד תמוהה. אם מדברים על עבודת אלילים, הכתובת היא משרד האוצר.

ליאור  בתאריך 12/11/2004 3:38:04 AM

ללא נושא

העלאת שכר המינימום היא לא בהכרח מוסרית, הגדלת רמת החיים של העניים היא מוסרית, העלאה כזאת יכולה להתבצע גם ע"י הורדת יוקר המחייה מה שיאפשר לעניים לרכוש כאן יותר במעט הכסף שלהם.
את יוקר המחייה ניתן להוריד ע"י קיצוץ במיסים שבישראל הם מהגבוהים בעולם, קיצוץ כזה יכול להעשות ע"י ריסון המגזר הציבורי שבישראל הוא עצום יחסית למדינות אחרות במערב. הכשל האמיתי של המשק הישראלי הוא מיסוי יתר והפניית הכסף למטרות שלא תורמות לאיש פרט לעובדים מיותרים ומקורבים לצלחת.
את פרץ האפשרות הזאת לא מעניינת בגלל ש:
1. הכוח של ההסתדרות מגיע מהוועדים הגדולים של המגזר הציבורי, מובן שההסתדרות לא תסכים לפגיעה בהם.
2. פרץ דואג לחברי ההסתדרות, הזקנים, המובטלים ובעלי העסקים מעניינים אותו כקליפת השום. מהורדת יוקר המחייה יהנו כולם, מהעלאת שכר המינימום יהנו רק העובדים שישרדו.
חבל שאנשים מרבים לצטט כאן את פרץ ומסרבים להביט ולו לרגע בחלופות המוצעות, בעיני הן מוסריות והגיוניות יותר מההצעות של ההסתדרות. יש כל כך הרבה לקצץ מהמגזר הציבורי השמן, יש כל כך הרבה קיצבאות שרק מעודדות אנשים להוליד יותר ילדים ומגדילות את הפערים.

יוסי    בתאריך 12/11/2004 10:10:18 AM

תגובה לליאור (השני)

התגובה הראויה באמת היא למחוק את התגובה הבלתי עניינית הזאת, שחוזרת על ההשמצות הרגילות מבית מדרשו של ביבי.

ליאור  בתאריך 12/11/2004 2:26:26 PM

אז למה אתה לא מוחק?

כמה עובדות על החברים של פרץ מהמגזר הציבורי והמונופולים:
1. בנק ישראל הוא הבנק הלאומי השני בגודלו בעולם ביחס לאוכלוסית המדינה אותה הוא משרת, לפניו נימצא רק הפדרל ריזרב האמריקאי.
2. בהשוואה למערב אירופה, בישראל היחס בין מספר העובדים ברשות מקומית למספר התושבים ברשות הוא כפול.
3. ממוצע השכר בחברת חשמל ומקורות גבוה מהממוצע בענף ההיי טק.
4. חברת חשמל אינה מפרסמת מודעות דרושים בעיתונים, היא מפרסמת אותם בתלושי השכר של העובדים, זאת על מנת שהעובדים יוכלו להציע את המשרות לבני משפחותיהם.
5. בישראל החלק מהתל"ג שמשקע בחינוך הוא גבוה יותר מכל מדינה אחרת בעולם, מדוע אם כן החינוך גרוע כל כך? משכורות המורים נמוכות משום שמשרד החינוך מוציא הון עתק על פקידים מיותרים.
—————————————————
הכסף של העניים נימצא אצל החברים של פרץ, במקום לדבר על שכר מינימום הגיע הזמן לדאוג שהכסף יחזור אליהם.

אבי  בתאריך 12/11/2004 2:44:09 PM

ללא נושא

בשבדיה ובדנמרק מוציאים יותר על חינוך-לפי דו"ח ההתפתחות האנושי של האו"ם
בקשר ללימודים על-תיכוניים לפי דו"ח זה כמעט כל מדינות אירופה מוציאות יותר מישראל

ליאור  בתאריך 12/11/2004 5:40:35 PM

ללא נושא

אני התייחסתי לאחוז המושקע מהתל"ג, זהו הנתון הרלבנטי. לא קראתי את הדו"ח שאתה מדבר עליו אבל אני מאמין ששם מצויינים סכומים. בשבדיה ודנמרק התל"ג לנפש גבוה מבישראל בכ 40%, יוקר המחיה ומשכורות המורים והפקידים שם גבוהות בהתאם לכן סכומי ההשקעה במערכת החינוך גבוהים יותר מישראל. מאידך, אם מחלקים את הסכום שמושקע שם בחינוך בתל"ג מקבלים יחס נמוך יותר מבישראל.

פחזנית  בתאריך 12/11/2004 7:13:28 PM

מס שלילי הוא סוג של פתרון למרוויחים שכר

http://www.nrg.co.il/online/16/ART/831/627.html

יוסי

בתאריך 12/11/2004 9:12:52 PM

למה אני לא מוחק

אני לא נוהג למחוק תגובות, גם אם הדיעה המובעת בהן אינה מוצאת חן בעיני, וגם אם התגובות משתמשות בדמגוגיה נחותה המערכת חצאי אמיתות עם השמצות, כמו שתי ההודעות של ליאור.
למען הפרוטוקול, נמחקה כאן הודעה אחרת שהשתמשה בשפה בוטה ובהכפשות אישיות.

ליאור  בתאריך 12/11/2004 9:26:39 PM

ללא נושא

מוזר שאתה קורא לי דמגוג אבל לא מנסה לסתור אף עובדה שהצגתי(למשל עובדות 1-5 בפוסט השני שלי).העובדות נכונות והרבה יותר קל לקרוא לי דמגוג מאשר להתמודד עימן ולנהל עימי ויכוח אינטלקטואלי. עוד יותר מוזר שאתה כותב שהתגובה הראויה היא מחיקת ההודעות שלי אבל בוחר לא למחוק אותן.

lior  [אתר]  בתאריך 12/12/2004 6:00:40 AM

ליאור

מה הקשר בין הטענות שלך לבין שכר המינימום? אף אחד כאן לא טוען שעמיר פרץ זו הפיה הטובה ונתניהו זה המכשף הרשע. הדיון הוא לגופו של עניין ולא לגופם של האנשים המעורבים. בחיי שלא הצלחתי לפענח את הקשר בין ההיבטים הכלכליים של העלאת שכר המינימום לבין עובדי חברת חשמל או לגודל היחסי של בנק ישראל. אנא הסבר.

אבי  בתאריך 12/12/2004 12:58:47 PM

ללא נושא

ליאור טענותיך אינן נכונות-בניכוי של השכר בשבדיה ,בדנמרק ואפילו באיסלנד ההוצאה הממשלתית על חינוך כאחוז מהתמ"ג גבוהה יותר(אם אינך מאמין תבדוק בדו"ח ההתפתחות האנושי של האו"ם).בקשר להוצאה הממשלתית על חינוך על תיכוני,אז ההוצאה בישראל היא אפסית ביחס למדינות אירופה.כך לדוגמא בכמעט כל מדינות אירופה(חוץ מבבריטניה)אין שכר לימוד לאוניברסיטאות או שהוא סכום זעום ביותר והמדינה אף מעניקה מלגת מחייה חודשית לכל סטודנט בכדי שיתרכז בלימודיו
בקשר לטענות של שכר המינימום,ההנחה ששכר מינימום גורם לאבטלה היא הנחה מיושנת שנסתרה בעשור האחרון.כך לדוגמא בתקופתו של קלינטון הועלה השכר אך האבטלה לא גדלה כלל. יש אף לזכור שלפי דו"ח ההתפתחות האנושי של האו"ם שיצא השנה המדינה עם אחוזי האבטלה הנמוכים ביותר היא הולנד שלה 2.3% אבטלה כששכר המינימום בה הוא 7.41$ לשעה ואף תנאים סוציאלים נרחבים ביותר לעובדים כשכמעט כל העובדים מאוגדים באיגודים חזקים מאוד,בישראל לעומתה שכר המינימום עומד על 4$ לשעה ואחוז האבטלה גבוה מ-10%.
באירלנד לדוגמא בכדי לצאת מהמשבר הם העלו את שכר המינימום ל-9$ לשעה ואכן יצאו מהמשבר שהם נכנסו אליו
עוד בשנות השלושים ג'ון מיינארד קיינס עלה על הרעיון הזה ובזכות התערבות ממשלתית של המדינה הידועה בכינויה "ניו-דיל" שכללה גם את העלאת השכר, ארה"ב יצאה מהמשבר ואחוזי האבטלה הגבוהים בה לא חזרו לעולם(יש לציין שמשבר זה הראה שהשוק לא יכול תמיד לטפל בעצמו בבעיות וחשוב יותר שאין שיווי משקל אמיתי בשוק העבודה).בבחירות האחרונות בארה"ב קרי הציע להעלות את שכר המינימום מ-5.15$ ל-7$ ,בוש לא טען שהדבר יגביר את האבטלה משום שכמעט אין כלכלן כיום שחושב כך ואפילו טען שגם הוא יעלה את השכר(למי שראה את העימותים ביניהם).לבסוף אתן לינק לאתר שחתמו עליו 560 כלכלנים אמריקנים ביניהם זוכי פרס נובל בכלכלה- ג'וזף שטיגליץ,רוברט סולו,דניאל כהנמן(הישראלי)ואפילו פול סמואלסון הניאו-ליברלי אשר דורשים את עליית שכר המינימום בארצם
www.epinet.org/stmt/economistsminwage200410web.pdf
אחרי שתבדוק את האתר הזה הנה עוד אתר
www.tompaine.com/print/the_buck_doesnt_have_to_stop here.php

אבי  בתאריך 12/12/2004 1:06:23 PM

ללא נושא

בכדי לעזור לך
http://www.epinet.org/stmt/economistsminwage200410web.pdf
http://www.tompaine.com/print/the_buck_doesnt_have_to_stop here.php

אבי  בתאריך 12/12/2004 1:15:12 PM

ללא נושא

טעות באתר
http://www.tompaine.com/print/…._does'nt_have_to_stop_here.php

אבי  בתאריך 12/12/2004 2:23:28 PM

ללא נושא

כנראה שיש לי בעיות במקלדת אז ניסיון אחר ון
http://www.tompaine.com/print/….k_doesnt_have_to_stop_here.php
בקשר להנחות כנגד שכר מינימום הם מסתמכות על הנחות רבות כמו שיש שיווי משקל בשוק ה עבודה ובשוק המוצרים ושכל עובד מקבל את תרומתו לפירמה,אלו הנחות בלבד,כך לדוגמא הכל כלן גדעון עשת מצא ש-40% מהשכר שמשולם בתעשייה בישראל(לפני שתקפצו מדובר במגזר "היצ רני"ולא במגזר הציבורי)משולם ל-10 אחוז מהעובדים.עלייה בשכר המינימום רק תגרום לעשי רון העליון להרוויח טיפה פחות.עשת הראה מתימטית איך עלייה בשכר לא חייבת לגרום לפיט ורין.בנוסף זוכה פרס נובל לכלכלה אקרלוף הוכיח (על זה הוא זכה בפרס)ששכר גבוה יותר גורם לתפוקה גדולה יותר ומכאן שעלות התעסוקה למעשה יורדת,אקרלוף השתמש בשוק הקופאיו ת בכדי להוכיח זאת,אך הוא נכון לדבריו לכל שוק.כלכלנים רבים טוענים שזה היה המצב בת קופת קלינטון כאשר העלייה בשכר המינימום הגדילה את התפוקה והורידה אגב כך את העלות פר עובד.כל מי שאי פעם למד מנהל יודע על מחקריהם של סקינר ופבלוב שהוכיחו שתמריצים חיוביים אפקטיבים בהרבה מתמריצים שליליים ומעונשים
אגב כל ההנחה של פיריון הון שולי ושל שיווי משקל היא בעייתית מאוד, מטרתה להוכיח שכל אדם ראוי למשכורתו.בכדי להוכיח זאת יש צורך למדוד תפוקה של עובד,בשביל זה יש צורך למדוד תפוקה של טכנולוגיה. אולם מכונות וציוד הם הטרוגניים.לדוגמא מכונה לעיבוד שבבי מחשב,מנוע סילון וקו לייצור מזון מוכן הינם בעלי איכויות שונות,ולכן לא ניתנים למדידה ביחידות סטנדרטיות.הדרך למדוד את חלקי ההון במשותף,היא בערכים כספיים.מודדים את "כמות ההון" ע"י חיבור מחירי הסחורות המסווגות כהון.אלא שכאן הבעיה-מחיר ההון תלוי בשיעור הרווח ושיעור הרווח כבר כולל במכנה שלו(למי שמכיר את הנוסחה לחישוב)את כמות ההון.הרווח בתפיסה הניאו-ליברלית תלוי ב"פיריון ההון" וזה האחרון הינו פרופורציונלי לכמות ההון.
לדוגמא-בואו ונניח שהרווח הצפוי ממכונה מסויימת הוא מיליון דולר ובמשק שורר שיעור רווח ממוצע של חמישה אחוזים. ע"פ החישוב,מחיר ההון,או יותר נכון מחיר המכונה, הוא 20 מיליון דולר (0.05\1=20).מה יקרה אם הציפיות לרווחים בעתיד יעלו ל-1.2 מיליון דולר?מחיר ההון יעלה
ל-24
מיליון דולר (0.05\1.2=24). מכאן שאותו "מוצר הון" הינו יותר מאשר כמות הון אחת. ע"פ הדוקטרינה הניאו-ליברלית,כמות הרווח תלויה בפיריון השולי של כמות ההון.אולם כמות ההון הזאת מוסברת ע"י כמות הרווח שאותו,למעשה,התיאוריה אמורה להסביר. קיבלנו הסבר מעגלי,שבו,כמות ההון תלויה ב…כמות ההון
הפרכה מתוחכמת יותר וקשה יותר הוצאה ע"י פיירו סרפה ואיני מתכוון להיכנס אליה כעת (אולי בעתיד) אולם בעקבותיה הודו כלכלני התיאוריה הניאו-ליברלית שאין פיריון שולי של הון.סמואלסון טען שתיאוריה זו ותיאוריית פונקציית הייצור אינן נכונות והם "משלים" שעוזרים לנו,פרגוסון טען שמכיוון שאי אפשר להוכיח את אמיתותה אימוצה היא עניין של אמונה,אך הוא מאמין שהיא קיימת
אך אם אי אפשר לחשב את הפיריון השולי של ההון אזי נופלת פונקציית היצור ובלעדיה אין פונקציית עלות ובלעדיה אין פונקציית היצע,אשר בלעדיה אין שיווי משקל וכל התיאוריה הניאו-ליברלית נופלת

אבי  בתאריך 12/12/2004 4:14:07 PM

ללא נושא

ליאור-עובדי הועדים הגדולים מרוויחים יותר משכר המינימום אחרת המשמעות היא שהועדים הם למעשה חלשים מאוד ולא מסוגלים להשיג זכויות,הנהנים מעליית שכר המינימום הם עובדי קבלן,כח אדם,חברות שמירה ואחרים אשר אינם מאוגדים, זו המשמעות של המונחים "עובדי קבלן וכוח אדם".אי אפשר להמשיך להאשים את פרץ בעזרה לחזקים כשהוא עושה מעשה שאמור לעזור לחלשים-לפחות בנושא זה אי אפשר להאשים את פרץ בטענות אלו

שוב, ברצוני להשיב ברשימה נפרדת לתגובות שהתקבלו ברשימה הקודמת בנושא.

כותב ד"ר בר-ביצוע: "חובת ההוכחה צריכה להיות מוטלת על אלו התומכים בהחלת והגדלת שכר המינימום ולא על אלו המתנגדים לו". טענה דומה כותב מרק ק. בתגובה נוספת: "הכרתי את הפילוסופיה המדעית מלמדת אותי שיש בהחלט תחומים שבהם מסתפקים בהוכחות אמפיריות גם בלי לקבל תשובה לשאלה למה". אני מסכים בהחלט.

אני מסכים חלקית. טענתו של מרק ק. נכונה ברמה הפילוסופית.השאלה היא האם מחקר האוצר מהווה תשובה אמפירית. תשובתי לכך היא שלילית, וזאת עקב כל הטעויות וההטעיות המתודולוגיות במחקר הזה.האוצר מנסה להוכיח את טענתו בנימוקים המבוססים על ניתוחים סטטיסטיים. בסטטיסטיקה אני מבין, ועל סמך הידע והנסיון המקצועי שלי בתחום אני טען כי האוצר לא הוכיח את טענתו, ואף עיוות בכוונה תחילה את הנתונים כדי לנסות ליצור רושם כי טענתו נכונה.

ובעניין חובת ההוכחה: חוק שכר המינימום קיים, לכן לא מוטלת כל חובת הוכחה על אלה התומכים בהחלתו – הנושא נידון על ידי המחוקקים, והחוק נמצא ראוי. חובת הוכחה חלה על כל המבקשים לשנות את החוק: ההסתדרות המציעה להעלות את שיעור שכר המינימום, והאוצר המציע להקטין את שיעור שכר המינימום ואף לבטל את החוק.

ד"ר בר-ביצוע ומרק ק. טוענים כי גם על ההסתדרות להביא טיעונים לטובת עמדתה. אני מסכים בהחלט. ככל הידוע לי ההסתדרות לא פרסמה כל מחקר סטטיסטי כדי לתמוך בטענתה, אלא בחרה להביא טיעונים משני תחונים אחרים: התחום המקרו-כלכלי והתחום המוסרי. אם יוצג בפני מחקר סטטיסטי התומך בטענת ההסתדרות – אשמח לקרוא ולהתייחס. ברצוני רק להבהיר כי גם אם אין בידי ההסתדרות כל טיעון תקף לטובת עמדתה (ואני סבור שזה לא המצב), הבעייתיות במחקר האוצר לא תיעלם, כיוון שטענותיי לגבי המחקר הזה אינן קשורות לעמדתה של ההסתדרות.

ד"ר בר-ביצוע ממשיך וכותב כי שכר המינימום הוא סוג של התערבות ממשלתית הגוררת תופעות לוואי, וכי יש לבחון היטב את השפעתן על המערכת הכלכלית (דברים דומים כותב בהמשך רוני ה.). שוב – דברים כדורבנות. טענתי היא כי האוצר לא בחן היטב את השפעות שכר המינימום על המערכת, אלא עשה זאת ברשלנות ובהטעיה.

לסיום מציין ד"ר בר-ביצוע נתון נוסף שהוזכר במחקר, לפיו רק חמישית מכלל העניים הינם בין משתכרי שכר המינימום. לאור כל הבעייתיות שראיתי באופן הצגת הנתונים במחקר האוצר, אני סבור שיש להתייחס בחשדנות גם לנתון זה. אך גם אם הנתון נכון, אני סבור שמדובר בנתון בלתי נסבל מבחינה מוסרית, ואין להרשות מצב בו אדם העובד במשרה מלאה צריך לחיות בעוני. ואם יש מחיר שהחברה צריכה לשלם כדי שמצב זה יתקיים – המטרה ראויה דיה כדי להצדיק תשלום המחיר, גם אם הוא גבוה.

ואם כבר אנו נדרשים לנתון זה, אני חייב להתייחס להערתו הדמגוגית של ד"ר בר-ביצוע האומר כי "שכר המינימום איננו בעיה של עניים משום שרוב העניים אינם עובדים". ובכן, נניח חמישית מהעניים עובדים ומשתכרים שכר מינימום. מיהם שאר ארבע החמישיות? איזה חלק מהם הוא ילדים? איזה חלק מהם הם נכים? גימלאים? אנשים המשתכרים שכר נמוך משכר המינימום? איזה חלק מהם הם מובטלים שאינם מצליחים למצוא עבודה גם בשכר המינימום? לכל השאלות האלה אין תשובות במחקר האוצר.

מרק ק. כותב בסעיף השלישי של הערתו כי "המחקר מציג בנספח… שיש מתאם בין העלאתו היחסית של שכר המינימום לבין גידול באבטלה ברבעון שלאחריו, כלומר לפי המחקר יש סיבתיות". הטענה הזו חוזרת שוב ושוב, ואין לי בריה אלא להתייחס אליה שוב ושוב. מתאם לא מעיד על סיבתיות. מתאם לא מעיד על סיבתיות. מתאם לא מעיד על סיבתיות. (שוב – ראו את רשימתי בנושא). ונזכור גם כי המתאם הוא בין שיעור השכר הממוצע לשיעור אבטלה – שכר המינימום קבוע ומתעדכן רק אחת לשנתיים – זוהי אחת הבעיות המרכזיות של מחקר האוצר.

רוני ה. מעדיף להביא טענות מתחום הכלכלה: "כל מי שלמד מקרו א' יכול לצייר את הגרף של ביקוש והיצע לעבודה…" וכולי. ובכן, כל מי שלמד מיקרו כלכלה (ולא מקרו) אכן יודע לצייר גרף של ביקוש והיצא. אבל מי שלמד מיקרו כלכלה צריך גם לדעת את הנחות המודל ומגבלותיו. לעומת זאת, מי שלמד מקרו-כלכלה (זה בסמסטר ב', אני חושב, וצריך לעבור את המיקרו כדי להגיע למקרו) למד גם על המודל הקיינסיאני (ראו מאמר על ג'ון מיינארד קיינס בפורום המתמטיקה של תפוז), ועל ההבדל בין שיקולים ברמת המיקרו (שם עקומות ההיצע והביקוש תקפות, במגבלות מסויימות) לבין שיקולים ברמת המקרו – שם יש להביא בחשבון נתונים מצרפיים והשפעות גומלין.

עוד שתי שאלות חשובות שמעלה מרק ק. הן מה המטרה של הגדלת הצמיחה, והאם יתכן שיש כלים יותר יעילים להגיע לאותה מטרה. אלה שאלות מצויינות, הלוקחות את הדיון מהתחום הסטטיסטי הצר אל התחום הנחב של ההשלכות המוסריות של החלטות כלכליות. לא אני הוא האיש להשיב על שאלות אלה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 6 בדצמבר 2004

שם התקבלו 11 תגובות

חנן כהן  בתאריך 12/6/2004 10:49:28 AM

יוסי, אני לא מבין למה אתה מתעקש

השאלה החשובה בנושא שכר המינימום היא האכיפה, או ה"כיפה" (כי הרי אי א-כיפה היא שלילה כפולה. סתם משחק מלים מטופש).
ראה קישור ברשימה הראשונה שלך בנושא.
יכול להיות שאתה מוצא בדיון בנושא הזה עניין אינטלקטואלי המנותק מהמציאות, אז תהנה. אני רואה בזה ביזבוז משאבי מוח, שלך ושל הקוראים.
אני כותב את זה כי אני מעריך אותך, לא כדי לריב.
חנן

רוני ה.  [אתר]  בתאריך 12/6/2004 1:02:04 PM

לא נכון

ביקוש והיצע בשוק העבודה נלמדים כחלק מהקורס במקרו־כלכלה ולא במיקרו. להזכירך, מיקרו כלכלה עוסקת בשוק המוצרים ובתורת היצרן והצרכן. ומקרו כלכלה הוא קורס שנה ב' ולא סמסטר ב'.
אבל מה זה משנה לאיזה קורס זה שייך? ואיך הגעת לקיינס? מה לקיינס ולשכר מינימום?
אם אתה רוצה לנהל דיון כלכלי אתה צריך לפחות להכיר את התאוריות.

שוקי  [אתר]  בתאריך 12/6/2004 1:20:45 PM

השאלות המוסריות

מכיוון שסיימת את הרשימה בלומר שאינך האיש להשיב על השאלות המוסריות, נדמה לי שכדאי בכל זאת לומר על זה משהו.
אני אתחיל דווקא מאחת מטענות המחקר של משרד האוצר, שיש בה כדי להמחיש את האבסורד. לדברי האוצר, כל שקל נוסף לשכר המינימום ישלח הביתה 73 אנשים, מובטלים חדשים. לפי החישוב הזה, אני אומר – אדרבא: אם שכר המינימום יהיה 200 ש"ח אז בוודאי נגיע לתעסוקה מלאה.
זו אמירה מעצבנת, אבל היא ממחישה את האבסורד: הרי אף אחד לא חושב שאפשר להתקיים מ-200 ש"ח לחודש, וזה מחייב אותנו לשאול מה כן מספיק לקיום.
שכר מינימום, בהגדרה, הוא פגיעה בעקרונות השוק החופשי. אבל כך הם גם חוקי ההגבלים העסקיים, הפיקוח על הבנקים ומיסים. גם מי שמדבר על הפחתת מיסים לא טוען שצריך לבטל מיסים, וגם מי שתומך בהפרטה כדי שתהיה תחרות משתמש היום בטיעונים לפיהם מונופול הוא דבר רע.
לכן, אפשר להסכים שגם להשקפתם של ליברלים בני ימינו, לא יכול להתקיים שוק חופשי לגמרי. השאלה באיזה אופן ועד כמה מותר או רצוי לפגוע בפעולה החופשית של השוק, היא ממילא שאלה פרקטית ולא מוסרית. לכן, צריך לבדוק אילו ערכים היא משרתת.
שגשוג המשק הוא מטרה חשובה. אבל שגשוג המשק נועד לשרת את רווחת הציבור, וצעדים שפוגעים ברווחת כל הציבור או חלק ממנו צריכים להיבחן לאור התובנה הזו. פגיעה לא קשה לזמן מוגבל היא דבר אחד. פגיעה קשה וחמורה היא דבר אחר.
לכן, לצעדים שפוגעים בצורה קשה ברווחתם של אחוזים ניכרים מתושבי ישראל, לא יכולה להיות הצדקה מוסרית. זהו לא רק קידוש של האמצעים אלא פגיעה בעצם המטרה. שכר המינימום הוא אחד הכלים שנועדו למנוע בדיוק את זה, ולכן נדרשת לא רק אכיפה שלו אלא הכרחי שהוא יהיה "ריאלי", כלומר יאפשר להתקיים בכבוד.

ענבל  בתאריך 12/6/2004 1:55:49 PM

לשוקי

תודה – כתבת מעולה. עזרת לי להבין את מה שאני מרגישה איסטינקטיבית

ענבל  בתאריך 12/6/2004 1:55:49 PM

לשוקי

תודה – כתבת מעולה. עזרת לי להבין את מה שאני מרגישה איסטינקטיבית

חנן כהן  בתאריך 12/6/2004 2:32:22 PM

והמלצת קריאה

יסודות מעורערים – תקציב 2005 והכלכלנים
מאת: עופר סיטבון
בצד ביקורת נקודתית נוקבת וחיונית כנגד 'גזירות' התקציב השונות, צריך לנסות ולערער את הנחות היסוד שעליהן מבוסס התקציב. תפקידם של הפעילים החברתיים הוא לנסות ולהראות כיצד קורסים הבניינים הכלכליים שבונה האוצר, על-פי הנחות היסוד שלהם עצמם.
http://www.yesod.net/yesod/archives/2004/12/_2005.html

עומרון  בתאריך 12/6/2004 3:02:52 PM

שוק חופשי

אין דבר כזה. ממתי מטבע זה משהו שנולד בטבע? או בורסות? או כללים שמגנים על זכויות יוצרים? או מיסוי?
אין דבר כזה שוק חופשי וכדי שיתקיים שוק חופשי יש צורך בחקיקה שתסדיר זאת.
לכן כל הטיעונים בדבר פגיעה בשוק החופשי מטרתם אחת – לגרום לנו לחשוב כאילו אין דבר טבעי יותר משוק חופשי, בעוד שעצם קיום השוק מותנה בהסכמת המשתתפים.

דני בלוך  בתאריך 12/7/2004 2:23:16 AM

הבטחת הכנסה

הפתרון הנכון לצמצום העוני הוא העלאת שכר המינימום תוך סיוע מודרג לעסקים קטנים לסבסוד השכר למעסיק שאינו יכול לעמוד בכך. לפני כמה שנים ניתנה סובסידיה למעסיק על-ידי ביטול המס המקביל. הביטול הזה לא השיג את מטרתו = פגע בתקציב הבריאות ולא צמצם את האבטלה. לכן, להבא, כל סבסוד צריך להגיע ישירות לעובד, דרך הביטוח הלאומי.

ד  בתאריך 12/7/2004 4:12:15 PM

ללא נושא

א. חובת ההוכחה – לטעון שקיום החוק פוטר את המצדדים בו מחובת ההוכחה זו טענה מגוחכת. גם אם היינו מניחים את ההנחה הסטטית (שמה שהיה טוב לאתמול טוב גם להיום) בוודאי שאין לנו שום סיבה להניח שמקבלי ההחלטות היו נקיים משיקולים פסולים או הבנה לקויה של המציאות. על פי ההגיון הזה לא היינו צריכים לבטל את הצנע, פיקוח על מטבע זר, מס נסיעות ועוד שורה ארוכה של חוקים מזיקים, רק משום שהם כבר קיימים.
ב. אתה כנראה לא הבנת את הנתון שהבאתי. חמישית ממקבלי השכר הנמוך הם ממשפחות עניות. שאר המשתכרים שכר נמוך באים ממשפחות מבוססות או מעמד בינוני – קרי – מדובר באנשים צעירים אחרי צבא, סטודנטים וכו. שכר נמוך במעמד הזה הוא צפוי והגיוני – אנשים מרוויחים פחות בתחילת הקריירה.
ע"פ דו"ח העוני, למחצית (51 אחוזים) מהמשפחות המוגדרות עניות אין מפרנס. למחצית השניה יש מפרנס אחד (ומרביתן אינן משפחות חד הוריות, אגב) ורק לאחוז זעום מקרב המשפחות העניות יש שני מפרנסים. מכאן שהאבחון של העוני כבעיה של אי עבודה איננו בלתי סביר כלל, סביר להניח שעבודה של בן הזוג השני, גם בשכר נמוך משכר המינימום, הייתה מוציאה רבות מהן אל מעל לקו העוני. ובכל מקרה, הנתון מצביע באופן מובהק על כך ששכר מינימום *איננו* בעיה של עוני משום שהוא איננו מאפיין את העוני.
גם אם נניח את ההנחה חסרת הביסוס שהעלאת שכר המינימום לא תגרום לצמצום היצע העבודה, היא בוודאי לא תגרום להרחבתו. מאחר והבעיה האמתית של העוני נגרמת מאי עבודה, לא הועלנו בדבר.

ד"ר בר ביצוע  בתאריך 12/7/2004 4:14:24 PM

ההודעה הקודמת הייתה ממני

ההודעה הקודמת הייתה ממני

יחיאל   בתאריך 3/20/2005 3:33:30 PM

יש כסף

שכר שנתי ברוטו** שכר חודשי ברוטו* שם דרגה שם דירוג תאור המשרה
610,128.13 50,626.25 שופ מח מוקבלים לשופטים מנהל נציבות תלונות הציבור
544,000.62 45,095.15 סג.נ.מ מוקבלים לשופטים מנכ"ל
504,796.77 41,826.27 46+ ביקורת מדינה משנה למנכ"ל
500,308.26 41,229.15 46+ ביקורת מדינה משנה למנכ"ל
509,710.84 41,007.83 46 ביקורת מדינה עוזר למבקר המדינה
509,957.13 40,427.65 45+ ביקורת מדינה מנהל אגף
495,413.93 38,954.84 45+ ביקורת מדינה מנהל אגף
485,272.01 38,427.10 44+ ביקורת מדינה מנהל אגף
537,915.85 37,394.37 46+ ביקורת מדינה יועץ
447,748.52 37,214.84 46 ביקורת מדינה יועץ
444,913.77 36,896.39 46+ ביקורת מדינה סמנכ"ל
462,827.69 36,385.40 45+ ביקורת מדינה מנהל אגף
459,671.68 36,263.01 45+ ביקורת מדינה מנהל אגף
456,403.30 36,256.98 45+ ביקורת מדינה מנהל אגף
א. אם יקצצו בשכר הבכירים 80% יהיה מספיק גם להעלות את שכר המינימום העסק הוא לא רק שלהם אלא גם של העובדים וגם בזכותם הוא קיים.
ב. מעסיק שלא מרויח מספיק כדי לשלם שכר הוגן שיסגור את העסק
ג. יש לשדרג את אחוז המס שמשלמים
ד. פשוט שודדים לאור היום את הקופה הציבורית בלי טיפת בושה

ברכבת נפגשות שתי חבורות, ארבעה סטטיסטיקאים וארבעה כלכלנים. התברר כי כולם נוסעים לכנס בנושא אקונומטריקה. אחד הכלכלנים שם לב תוך כדי השיחה כי כל אחד מהכלכלנים מחזיק בידו כרטיס נסיעה, אבל רק לאחד מהסטטיסטיקאים יש כרטיס. הוא שאל אותם לפשר הדבר. "אל תדאג", אמרו לו הסטטיסטיקאים, "חכה ותראה". כאשר התקרב הכרטיסן אליהם, נכנסו כל ארבעת הסטטיסטיקאים לתא השירותים. הכרטיסן הגיע וניקב את כרטיסו של כל אחד מהכלכלנים. לאחר מכן ניגש אל דלת תא השירותים, דפק עליה ואמר "כרטיס בבקשה!". הסטטיסטיקאים הושיטו לו את הכרטיס דרך החריץ שמתחת לדלת.

כעבור שבוע נפגשו שוב שתי החבורות על הרכבת, בדרכן חזרה מהכנס הבייתה. ארבעת הכלכלנים קנו הפעם רק כרטיס אחד, אך להפתעתם שמו לב כי לסטטיסטיקאים אין כרטיס בכלל. כאשר התקרב הכרטיסן אליהם, נכנסו ארבעת הכלכלנים אל תא השירותים. מייד אחר כך פנו הסטטיסטיקאים אל תא השירותים השני. בדרכם, הקיש אחד מהם על דלת תא השירותים בו נמצאו הכלכלנים ואמר: "כרטיס בבקשה!".

מוסר השכל: אין להשתמש בשיטות סטטיסטיות אם לא מבינים היטב את הרעיון העומד מאחוריהן.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 14 בדצמבר 2004

 

לרשימתי  על מחקר האוצר התקבלו שתי תגובות. להלן תגובתי לתגובות אלה.
להזכירכם, טענתי כי מחקר האוצר, הטוען כי העלאת שכר המינימום תביא להגברת האבטלה הוא בעייתי, וזאת ממספר סיבות:
1) המדד העיקרי עליו מסתמך האוצר, היחס בין שכר המינימום לשכר הממוצע, משקף דווקא את התנודות בשכר הממוצע ולא את השינויים בשכר המינימום, המתעדכן רק אחת לשנה או שנתיים. עליה ביחס זה נובעת בדרך כלל מירידה בשכר הממוצע, ולא מעליה בשכר המינימום.
2) מחקר האוצר הוכיח כי קיימת קורלציה בין יחס שכר המינימום והשכר הממוצע לבין שיעור האבטלה, אך הקורלציה עצמה אינה מעידה על סיבתיות, וייתכן בהחלט כי השינוי ביחס השר נגרם על ידי השינוי בשיעור האבטלה, ולא להיפך כפי שהאוצר טוען.
3) עורכי המחקר בחרו להתמקד בתקופת זמן קצרה יחסית לתקופת הזמן בה נהוג שכר המינימום, למרות שהנתונים ברשותם.
4) לאורך כל המחקר מוצגים נתונים בצורה מסולפת ומעוותת, כדי לנסות ולהדגיש את דעתם של עורכי המחקר, ונוצר בי הרושם כי דעתם נקבעה מראש.

כתב ליאור: "ניראה שאתה עושה סאלטות באוויר כדי לספר לנו מדוע המסמך בעייתי"

ובכן, מה לעשות, והמסמך באמת בעייתי, ואני משוכנע כי לו הוגש מסמך זה לפרסום בכתב עת מדעי, היה המאמר נדחה על הסף על ידי העורכים, ולו רק בגלל המניפולציות שנעשו בהצגת הנתונים, והסקירה הבלתי מאוזנת של העבודות הקודמות שנערכו בנושא זה.

כמו כן כתב מרק ק. כי הצגת בעייתיות אין בה כדי להפריך את הטענה.

ובכן, חובת ההוכחה מוטלת על בעל הטענה. אני לא מתיימר להפריך את טענת האוצר. אני טוען כי טענת האוצר אינה תקפה מלכתחילה, כיוון שלא הוכחה כלל – הוכחה שגויה אינה נחשבת להוכחה.
בהחלט ייתכן כי טענת האוצר נכונה, והעלאת שכר המינימום תגרום לנזקים. אולם, ייתכן גם כי האוצר טועה. האוצר לא הוכיח את טענתו. נקודה. ולכן טענת האוצר נותרת בגדר השערה בלבד.

ממשיך מרק וכותב: "בהחלט יתכן שהמתאם הזה מקרי או שהמדגם לא מספיק גדול". כבר הסברתי את ההבדל בין מתאם לסיבתיות, ולא אחזור על כך שוב. ולגבי ה"מדגם", כפי שהסברתי, לא נעשה כאן מדגם. נלקחו נתונים חלקיים – הנתונים הנוחים לאוצר. שכר מינימום נהוג בישראל מראשית שנות ה-70 של המאה ה-20. האוצר בחר להתעלם מנתונים של 20 שנה, בהם לא עלתה האבטלה למרות הנהגת שכר המינימום ועלייה בגובהו של שכר זה. מרק תומך בטענת האוצר כיוון שזהו "הטיעון הרציונלי היחיד בשטח". אבל הטיעון של האוצר אינו רציונלי, מה לעשות.
 

 

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 2 בדצמבר 2004 שם התקבלו 7 תגובות

לפני כשבוע פרסם משרד האוצר מחקר שערך תחת הכותרת "השפעת שכר המינימום ונזקיו", שמהווה את תשובת האוצר למסע הציבורי שמנהלת ההסתדרות למען העלאת גובה שכר המינימום בישראל. כ פי שכותרת המחקר מעידה, מסקנת המחקר היא כי חוק שכר המינימום גורם נזק כלכלי למשק, והעלאתו אף תגרום לנזקים כלכליים נוספים.
טיעוני נייר העמדה שפרסם האוצר מתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות: ציטוט מחקרים ומאמרים העוסקים בנושא השפעות שכר המינימום, ה שוואת שכר המינימום בישראל לשכר המינימום הנהוג במדינות אחרות, ומחקר אקונומטרי/סטט יסטי שערכו כלכלני האוצר על פי נתוני המשק הישראלי.

עורכי המחקר מודים כי אין הס כמה בקרב החוקרים בדבר השפעת גובה שכר המינימום על שיעור התעסוקה, וכותבים בפירוש כ י "העדויות האמפיריות  לגבי השפעת העלאת שכר המינימום על התעסוקה, על העוני וא י השוויון… מגוונות ולעיתים סותרות". כמו היופי, גם הקשר בין שני משתנים כלכליים הוא בעיני המתבונן. הנכם מוזמנים לקרוא את סקירת האוצר ואת המחקרים המצוטטים במסמך האוצר, ולשפוט בעצמכם. ברשותכם אתעכב רק על ציטוט אחד, שמקורו דווקא לא אקדמי.  ; כותב מסמך האוצר מציין כי "התאחדות התעשיינים מעריכה כי סך כל תוספת העלות למעסיק ים במשק…בגין העלאת שכר המינימום ל-4500 ש"ח נאמד בכ-22 מיליארד ש"ח". הבה נעשה ח שבון. שכר המינימום כיום הוא מעט יותר מ-3300 ש"ח. העלאתו ל-4500 ש"ח פירושה העלאה של 1200 ש"ח לחודש לעובד פירושה העלאה של כ-14400 ש"ח לשנה. האם העלות של 22 מיליאר ד ש"ח הינה עלות לשנה? מספר משתכרי שכר מינימום הוא כ-10% מהשכירים במשק, שהם כ-180 ,000 עובדים. הכפלה של  14400 ש"ח ב-18000 תיתן 2.5 מיליארד ש"ח. מספר זה שונה למדי מהערכת התעשיינים.

השוואת שכר המינימום בישראל לשכר המינימום במדינות אחרו ת מתחילה, כראוי, בסקירת המצב בארץ. כבר בקריאה של הסקירה ההיסטורית, הקורא מתבלבל. כותב הסקירה מערבב בין סקירה היסטורית של התפתחות שכר המינימום, ובין דעותיו לגבי השפעות שכר המינימום על מצב המשק. כך למשל הוא כותב כי "היחס בין שכר המינימום לשכר הממוצע עלה החל ב-1995 בקצב מהיר. בשנת 1995 עמד היחס על 40.0 אחוזים, לעומת 47.8 אחוזים בשנת 2003". האמת היא ששכר המינימום עמד על 40% מהשכר הממוצע עד 1997, ואז ש ונה בחוק להיות שווה ל-47% מהשכר הממוצע. לכן התייחסות ל"קצב" גידול הינה מטעה.

בחלק זה של הסקירה מושווה שכר המינימום בישראל לשכר המינימום לפי בסיסים שונים – בי חס לשכר הממוצע, ביחס לשכר החציוני, וביחס לתוצר לנפש. כך, למשל, מראה אחת הטבלאות עליה בשכר המינימום בישראל ביחס לתוצר לנפש, מ-47.8% בשנת 2000 ל-53.3% בשנת 2003. בולט במיוחד בטבלה הזינוק שבין שנת 2001, בה היה שכר המינימום 47.8% מהתוצר לנפש לח ודש, לשנת 2002, בה עלה היחס בין שכר המינימום לתוצר ל-52.8%. אולם, הכלכלן מהאוצר לא מביא בפנינו את הנתונים לפיהם חושבו היחסים. בדיקה תראה כי בין שנת 2001 ל-2002 לא עודכן שכר המינימום כלל – בשנים אלה השכר עמד על 3266.58 ש"ח (ראו נתונים הסטוריים לגבי שכר המינימום והשכר הממוצע באתר חברת "נתון").. העלייה ביחס בין שכר המינימום לתוצר לא חלה בגלל עליית שכר המינימום, אלא בגלל הירידה בתוצר. כך גם "זינק" היחס בין שכר המינימ ום לשכר הממוצע מ-44.4% ב-2001 ל-45.7% ב-2002. שוב, לא שכר המינימום עלה, אלא השכר הממוצע ירד. נקודה זו חשובה במיוחד כיוון שבחלק השלישי מסתמך עורך המחקר על היחס ב ין שכר המינימום לשכר הממוצע כאל המשתנה המרכזי בניתוח. עלינו לזכור כי יחס זה אינו גדל רק כתוצאה מעליית שכר המינימום, אלא גם כאשר השכר הממוצע יורד. כך, כאשר באחד הגרפים מראה הכותב כי במקביל לעליה היחס שכר המינימום והשכר הממוצע בין 2001 ל-2002 חלה גם עליה באבטלה מ-11% ל-12%, עלינו לזכור כי לא חלה עליה בשכר המינימום אלא יר ידה בשכר הממוצע במקביל לעליה באבטלה.
חלק ההשוואות משופע בגרפים ובאיורים, ושם חוזר שוב ושוב הטריק של עיוות הצגת הנתונים באמצעות שינוי מלאכותי של בסיס ההשוואה, כפי שהסברתי ברשימתי הקודמת שעסק במחקר הזה.

החלק האחרון במחקר הוא ניתוח אקונומטרי סטטיסטי של נתונים היסטוריים מהמשק הישראלי. במחקר זה ישנם שני כשלים עיקריים. ראשית, המחקר מתייחס לתקופה של 11 שנים, מ-1993 ל-2003, וזאת למרות ששכר המינימום נהוג בישראל מראשית שנות ה-70. מדוע? מסביר עורך המחקר: "תקופת המדגם נבחרה כך שלא תכלול את השינויים המבניים הגדולים שהתרחשו בתחילת שנות ה-90". ובכן, יש כאן הטעיה גדולה. זה אינו מדגם. החוקר מעדיף להתרכז מסיבותיו שלו בתקופה מסויימת, ולוקח את כל הנתונים מאותה תקופה. הנתונים משקפים אכן את שאירע בשנים אלה, אך רק אותן.

הכשל השני הוא הבלבול בין קשר לסיבתיות, כפי שהסברתי כבר ברשימה "האם החסידה מביאה ילדים לעולם?" שעסקה בנושא זה. עצם העובדה שמתגלה קשר בין מספר משתנים, לא אומר כי שינו בערכו של משתנה אחד גורם לשינוי בערכו של משתנה אחר. המחקר האקונומטרי אכן מצביע על קשר בין שיעור התעסוקה והיחס בין שכר המינימום והשכר הממוצע, אך אינו מבסס את הסיבתיות שהאוצר טוען לקיומה. כפי שכבר ראינו, היחס בין שכר המינימום לשכר הממוצע יכול לעלות כי השכר הממוצע יורד, והשכר הממוצע יורד בגלל ירידת הביקוש לעובדים (כפי שלכל כלכלן יסביר לכם), כלומר בגלל עליה באבטלה. ייתכן בהחלט מצב בו עליה באבטלה מגדילה את היחס בין שכר המינימום לשכר הממוצע, גורמת באותה עת לירידה בתוצר, ואז גם היחס בין שכר המינימום לתוצר עולה.
לסיכום, המחקר של משרד האוצר הינו בעייתי במספר מישורים. הוא מסתמך על נתונים לתקופה קצרה יחסית – שהיא כשליש מהתקופה בה נהוג שכר המינימום בישראל. המדד בו משתמש האוצר לייצוג שכר המינימום יכול להשתנות גם כאשר שכר המינימום אינו משתנה, ועלול להראות עליה בשכר המינימום היחסי דווקא עקב עליה באבטלה וירידה בתוצר. בנוסף לכך האוצר מציג את הנתונים בצורה המציגה את המציאות האמיתי  באופן מעוות, מבלבל בין קשר וסיבתיות, אינו מציע תיאוריה כלכלית לביסוס הסיבתיות שותה הוא מנסה להוכיח, ומבטל כלאחר יד מחקרים אחרים שהגיעו לתוצאות מנוגדות לשלו.
 
פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 27 בנובמבר 2004 שם התקבלו 7 תגובות

משרד האוצר פרסם מחקר על מה שהוא מכנה "השפעת שכר המינימום ונזקיו". אני קורא עכשיו את המחקר המרתק הזה. מדובר במסמך לא קל לקריאה, ואת תגובתי המלאה אליו אפרסם בהמשך. בינתיים, הנה דוגמא למניפולציה קטנה מהמחקר הזה.

עורך המחקר מודד את שכר המינימום כ-% מהשכר הממוצע במשק. הוא חישב ומצא כי אם יועלה שכר המינימום ל-4500 ש"ח כפי שמציעה ההסתדרות, שכר המינימום בשנת 2007 יהיה שווה ל-54.5% מהשכר הממוצע במשק, וזוהי רמה גבוהה ביותר לשכר המינימום, לדעת החוקר. כדי להמחיש עד כמה השכר גבוה, מצורף בדו"ח האוצר הגרף הבא, המראה את היחס בין שכר המינימום לשכר הממוצע לאורך השנים:

רואים בבירור כי העמודה של שנת 2007 גבוהה ב-60% מהעמודה של שנת 2003, וגבוהה כפליים ויותר מעמודות האחרות. אוי ווי.

אבל שימו לב לציר ה-Y שבצד ימין – תחתית כל עמודה היא בגובה של 38% – עורך המחקר קיצץ את העמודות באופן שווה וכך שינה את היחסים בין הגבהים. העמודה של 2007 מייצגת 54.5%, והעמודה של 2002 מייצגת 45.7%, ולכן העמודה של 2007 צריכה להיות גבוהה מהעמודה של 2002 פי 1.2, ולא פי 2 כפי שמופיע בשרטוט.

קל להעתיק את הנתונים לתכנת אקסל, ולייצר את הגרף מחדש, ללא עיוות. כך עשיתי, ולהלן הגרף שקיבלתי:

האמת, שמשרד האוצר לא רוצה לספר לכם, היא כי ההעלאה המוצעת בשכר המינימום אינה גבוהה כלל וכלל. אז, כמו שנחמיה שטרסלר אוהב להגיד, שלא יעבדו עליכם.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 21 בנובמבר 2004 שם התקבלו 10 תגובות

מכירים את החשבון לפיו כמעט ולא עובדים? יש 365 ימים בשנה. נוריד 104 ימי סופשבוע, 30 ימי חג (כולל ערבי חג), 24 ימי מילואים, 30 ימי מחלה, 21 יום חופשה שנתית, גשרים, שעות בטלה בשעות העבודה, הפסקות צהריים, עיצומים, איחורים וסידורים, ונגיע איכשהו לכך שכל אחד עובד למעשה רק יום אחד בשנה, אז פלא שהכלכלה על הפנים?

לבדיחה הזו יש זקן כל כך ארוך, שאפילו ילד בכיתה ג שתספר לו אותה יביט בך ברחמים. אבל, עיתון מכובד יכול גם יכול ליישם את הרעיון שבבדיחה לעניין רציני ביותר שנדון בכתבה במוסף הכלכלי המכובד.
אז מה העלות של לימודים אקדמיים במדינת ישראל? לפי ידיעות אחרונות/Ynet, "מחירו של תואר ראשון בישראל בשנת 2004/5 הוא לא פחות מ-178,260 שקל".

איך הם הגיעו לזה? כמו כל מסע בן אלף מילין, גם מסע זה מתחיל בצעד הראשון. להלן תיאור התחשיב, שנעשה עבור העיתון משה וסמדר קצין מחברת חשב.

לתוך העלות נמזגו טופס מועמדות והרשמה, שכר לימוד, תוספת לקורסים חיצוניים,  ספרי לימוד, מחברות, כלי כתיבה וחומרי עזר, תשלומים עבור אישורים, וגם עלויות צילומים, שירותי הדפסה ואפילו דמי שמירה. על חלק מהסעיפים ניתן אולי להתווכח, אבל ברובם מדובר בסכומים קטנים. סך כל הסעיפים האלה מגיע ל-35,575 ש"ח, או כ-1000 ש"ח לחודש במשך 3 שנים. לא סכום שיש לזלזל בו. אבל גם לא סכום שיוצר כותרת.

אז בואו ונוסיף עוד עלויות: הוצאות נסיעה – 7560 באוטובוס או 6020 ברכב פרטי, כולל עלות החניה (בעיתון סוכם סעיף זה כ-5940 ש"ח בממוצע – בין הפותרים נכונה יוגרלו תודות). ארוחות בקפטריה – 3600 ש"ח, טלפונים הקשורים בלימודים – 360 ש"ח, מגורים – 10,800 ש"ח. הנה עוד 20,700 ש"ח.  עם המנה הראשונה, הכל מסתכם ל-56,275 ש"ח. כמובן, יש כאן את ההנחה שמי שאינו סטודנט אינו זקוק לשירותי תחבורה או לרכב כדי להגיע לעיסוקיו הרבים והמגוונים, אינו אוכל, חי ברחוב, וטלפונים שאינם קשורים בלימודים הם בחינם, כמובן.
אבל – עדיין אין מספיק בשר לכותרת. לכן – הנה הקינוח: אובדן שכר פוטנציאלי. "זהו הנתון החשוב ביותר בחישוב עלותו של התואר הראשון" – טוענים בעלי הכתבה. החשבון: במקום ללמוד אפשר לעבוד, ולהשתכר 5157 ש"ח נטו לחודש (השכר הממוצע במשק). אבדן ההכנסה לפי תחשיב זה הוא 123,786 ש"ח. נוסיף את זה ל-56,275 השקלים שהיו לנו, נפחית קצת הנחות לסטודנטים, ונגיע ל-178,260 ש"ח.

יופי, ממש יופי.

תרשו לי לעשות חשבון קצת אחר.

להערכתי עלות הלימודים היא 36,000 ש"ח, לא כולל נסיעות, מגורים, מחיה, הוצאות רפואיות, וכל הוצאה אחרת שלא קשורה ישירות ללימודים.

הכנסה ללא לימודים – אדם שיבחר להיכנס ישירות לשוק העבודה, ויעבור מגיל 21 עד גיל 67, כלומר 46 שנה,  ישתכר על פי הערכתי כ-4000 עד 5000 ש"ח ברוטו לחודש. הכנסתו משכר של אדם זה תהיה לכן לכל היותר 2,760,000 ש"ח.

אדם שילמד לימודי תואר ראשון מגיל 21 עד גיל 24, יוכל להרוויח לאחר סיום לימודיו שכר הגבוה מהשכר הממוצע במשק (שהרי שכרו הממוצע של בעל השכלה אקדמאית גבוה משכרו הממוצע של מי שאינו בעל השכלה כזו). לאקדמאי שלנו יוותרו 43 שנות עבודה, ובהנחה השמרנית ששכרו הממוצע לאורך שנים אלה יהיה 8000 ש"ח ברוטו בלבד, ישתכר במשך שנות עבודתו 4,128,000 ש"ח ברוטו. לא נשכח כי אותו אדם שילם 36,000 ש"ח תמורת לימודיו. לא, בואו ניקח את 56,275 השקלים שחישב העיתון. נחסיר סכום זה מ-4,128,000  ונקבל 4,071,725 ש"ח, שזה 1,311,725 ש"ח יותר מהכנסתו של אותו אדם שהעדיף להשתלב בשוק העבודה במקום לפנות ללימודים אקדמאיים.

אמור מעתה: לימודים אקדמאיים הם השקעה שתשואתה לפחות 2300%. ללא ספק – ההשקעה המשתלמת ביותר במשק.
 

 

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 23 באוגוסט 2004 00:00 שם התקבלו 9 תגובות