שוב, ברצוני להשיב ברשימה נפרדת לתגובות שהתקבלו ברשימה הקודמת בנושא.
כותב ד"ר בר-ביצוע: "חובת ההוכחה צריכה להיות מוטלת על אלו התומכים בהחלת והגדלת שכר המינימום ולא על אלו המתנגדים לו". טענה דומה כותב מרק ק. בתגובה נוספת: "הכרתי את הפילוסופיה המדעית מלמדת אותי שיש בהחלט תחומים שבהם מסתפקים בהוכחות אמפיריות גם בלי לקבל תשובה לשאלה למה". אני מסכים בהחלט.
אני מסכים חלקית. טענתו של מרק ק. נכונה ברמה הפילוסופית.השאלה היא האם מחקר האוצר מהווה תשובה אמפירית. תשובתי לכך היא שלילית, וזאת עקב כל הטעויות וההטעיות המתודולוגיות במחקר הזה.האוצר מנסה להוכיח את טענתו בנימוקים המבוססים על ניתוחים סטטיסטיים. בסטטיסטיקה אני מבין, ועל סמך הידע והנסיון המקצועי שלי בתחום אני טען כי האוצר לא הוכיח את טענתו, ואף עיוות בכוונה תחילה את הנתונים כדי לנסות ליצור רושם כי טענתו נכונה.
ובעניין חובת ההוכחה: חוק שכר המינימום קיים, לכן לא מוטלת כל חובת הוכחה על אלה התומכים בהחלתו – הנושא נידון על ידי המחוקקים, והחוק נמצא ראוי. חובת הוכחה חלה על כל המבקשים לשנות את החוק: ההסתדרות המציעה להעלות את שיעור שכר המינימום, והאוצר המציע להקטין את שיעור שכר המינימום ואף לבטל את החוק.
ד"ר בר-ביצוע ומרק ק. טוענים כי גם על ההסתדרות להביא טיעונים לטובת עמדתה. אני מסכים בהחלט. ככל הידוע לי ההסתדרות לא פרסמה כל מחקר סטטיסטי כדי לתמוך בטענתה, אלא בחרה להביא טיעונים משני תחונים אחרים: התחום המקרו-כלכלי והתחום המוסרי. אם יוצג בפני מחקר סטטיסטי התומך בטענת ההסתדרות – אשמח לקרוא ולהתייחס. ברצוני רק להבהיר כי גם אם אין בידי ההסתדרות כל טיעון תקף לטובת עמדתה (ואני סבור שזה לא המצב), הבעייתיות במחקר האוצר לא תיעלם, כיוון שטענותיי לגבי המחקר הזה אינן קשורות לעמדתה של ההסתדרות.
ד"ר בר-ביצוע ממשיך וכותב כי שכר המינימום הוא סוג של התערבות ממשלתית הגוררת תופעות לוואי, וכי יש לבחון היטב את השפעתן על המערכת הכלכלית (דברים דומים כותב בהמשך רוני ה.). שוב – דברים כדורבנות. טענתי היא כי האוצר לא בחן היטב את השפעות שכר המינימום על המערכת, אלא עשה זאת ברשלנות ובהטעיה.
לסיום מציין ד"ר בר-ביצוע נתון נוסף שהוזכר במחקר, לפיו רק חמישית מכלל העניים הינם בין משתכרי שכר המינימום. לאור כל הבעייתיות שראיתי באופן הצגת הנתונים במחקר האוצר, אני סבור שיש להתייחס בחשדנות גם לנתון זה. אך גם אם הנתון נכון, אני סבור שמדובר בנתון בלתי נסבל מבחינה מוסרית, ואין להרשות מצב בו אדם העובד במשרה מלאה צריך לחיות בעוני. ואם יש מחיר שהחברה צריכה לשלם כדי שמצב זה יתקיים – המטרה ראויה דיה כדי להצדיק תשלום המחיר, גם אם הוא גבוה.
ואם כבר אנו נדרשים לנתון זה, אני חייב להתייחס להערתו הדמגוגית של ד"ר בר-ביצוע האומר כי "שכר המינימום איננו בעיה של עניים משום שרוב העניים אינם עובדים". ובכן, נניח חמישית מהעניים עובדים ומשתכרים שכר מינימום. מיהם שאר ארבע החמישיות? איזה חלק מהם הוא ילדים? איזה חלק מהם הם נכים? גימלאים? אנשים המשתכרים שכר נמוך משכר המינימום? איזה חלק מהם הם מובטלים שאינם מצליחים למצוא עבודה גם בשכר המינימום? לכל השאלות האלה אין תשובות במחקר האוצר.
מרק ק. כותב בסעיף השלישי של הערתו כי "המחקר מציג בנספח… שיש מתאם בין העלאתו היחסית של שכר המינימום לבין גידול באבטלה ברבעון שלאחריו, כלומר לפי המחקר יש סיבתיות". הטענה הזו חוזרת שוב ושוב, ואין לי בריה אלא להתייחס אליה שוב ושוב. מתאם לא מעיד על סיבתיות. מתאם לא מעיד על סיבתיות. מתאם לא מעיד על סיבתיות. (שוב – ראו את רשימתי בנושא). ונזכור גם כי המתאם הוא בין שיעור השכר הממוצע לשיעור אבטלה – שכר המינימום קבוע ומתעדכן רק אחת לשנתיים – זוהי אחת הבעיות המרכזיות של מחקר האוצר.
רוני ה. מעדיף להביא טענות מתחום הכלכלה: "כל מי שלמד מקרו א’ יכול לצייר את הגרף של ביקוש והיצע לעבודה…" וכולי. ובכן, כל מי שלמד מיקרו כלכלה (ולא מקרו) אכן יודע לצייר גרף של ביקוש והיצא. אבל מי שלמד מיקרו כלכלה צריך גם לדעת את הנחות המודל ומגבלותיו. לעומת זאת, מי שלמד מקרו-כלכלה (זה בסמסטר ב’, אני חושב, וצריך לעבור את המיקרו כדי להגיע למקרו) למד גם על המודל הקיינסיאני (ראו מאמר על ג’ון מיינארד קיינס בפורום המתמטיקה של תפוז), ועל ההבדל בין שיקולים ברמת המיקרו (שם עקומות ההיצע והביקוש תקפות, במגבלות מסויימות) לבין שיקולים ברמת המקרו – שם יש להביא בחשבון נתונים מצרפיים והשפעות גומלין.
עוד שתי שאלות חשובות שמעלה מרק ק. הן מה המטרה של הגדלת הצמיחה, והאם יתכן שיש כלים יותר יעילים להגיע לאותה מטרה. אלה שאלות מצויינות, הלוקחות את הדיון מהתחום הסטטיסטי הצר אל התחום הנחב של ההשלכות המוסריות של החלטות כלכליות. לא אני הוא האיש להשיב על שאלות אלה.
פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 6 בדצמבר 2004
שם התקבלו 11 תגובות
חנן כהן בתאריך 12/6/2004 10:49:28 AM
יוסי, אני לא מבין למה אתה מתעקש
השאלה החשובה בנושא שכר המינימום היא האכיפה, או ה"כיפה" (כי הרי אי א-כיפה היא שלילה כפולה. סתם משחק מלים מטופש).
ראה קישור ברשימה הראשונה שלך בנושא.
יכול להיות שאתה מוצא בדיון בנושא הזה עניין אינטלקטואלי המנותק מהמציאות, אז תהנה. אני רואה בזה ביזבוז משאבי מוח, שלך ושל הקוראים.
אני כותב את זה כי אני מעריך אותך, לא כדי לריב.
חנן
רוני ה. [אתר] בתאריך 12/6/2004 1:02:04 PM
לא נכון
ביקוש והיצע בשוק העבודה נלמדים כחלק מהקורס במקרו־כלכלה ולא במיקרו. להזכירך, מיקרו כלכלה עוסקת בשוק המוצרים ובתורת היצרן והצרכן. ומקרו כלכלה הוא קורס שנה ב’ ולא סמסטר ב’.
אבל מה זה משנה לאיזה קורס זה שייך? ואיך הגעת לקיינס? מה לקיינס ולשכר מינימום?
אם אתה רוצה לנהל דיון כלכלי אתה צריך לפחות להכיר את התאוריות.
שוקי [אתר] בתאריך 12/6/2004 1:20:45 PM
השאלות המוסריות
מכיוון שסיימת את הרשימה בלומר שאינך האיש להשיב על השאלות המוסריות, נדמה לי שכדאי בכל זאת לומר על זה משהו.
אני אתחיל דווקא מאחת מטענות המחקר של משרד האוצר, שיש בה כדי להמחיש את האבסורד. לדברי האוצר, כל שקל נוסף לשכר המינימום ישלח הביתה 73 אנשים, מובטלים חדשים. לפי החישוב הזה, אני אומר – אדרבא: אם שכר המינימום יהיה 200 ש"ח אז בוודאי נגיע לתעסוקה מלאה.
זו אמירה מעצבנת, אבל היא ממחישה את האבסורד: הרי אף אחד לא חושב שאפשר להתקיים מ-200 ש"ח לחודש, וזה מחייב אותנו לשאול מה כן מספיק לקיום.
שכר מינימום, בהגדרה, הוא פגיעה בעקרונות השוק החופשי. אבל כך הם גם חוקי ההגבלים העסקיים, הפיקוח על הבנקים ומיסים. גם מי שמדבר על הפחתת מיסים לא טוען שצריך לבטל מיסים, וגם מי שתומך בהפרטה כדי שתהיה תחרות משתמש היום בטיעונים לפיהם מונופול הוא דבר רע.
לכן, אפשר להסכים שגם להשקפתם של ליברלים בני ימינו, לא יכול להתקיים שוק חופשי לגמרי. השאלה באיזה אופן ועד כמה מותר או רצוי לפגוע בפעולה החופשית של השוק, היא ממילא שאלה פרקטית ולא מוסרית. לכן, צריך לבדוק אילו ערכים היא משרתת.
שגשוג המשק הוא מטרה חשובה. אבל שגשוג המשק נועד לשרת את רווחת הציבור, וצעדים שפוגעים ברווחת כל הציבור או חלק ממנו צריכים להיבחן לאור התובנה הזו. פגיעה לא קשה לזמן מוגבל היא דבר אחד. פגיעה קשה וחמורה היא דבר אחר.
לכן, לצעדים שפוגעים בצורה קשה ברווחתם של אחוזים ניכרים מתושבי ישראל, לא יכולה להיות הצדקה מוסרית. זהו לא רק קידוש של האמצעים אלא פגיעה בעצם המטרה. שכר המינימום הוא אחד הכלים שנועדו למנוע בדיוק את זה, ולכן נדרשת לא רק אכיפה שלו אלא הכרחי שהוא יהיה "ריאלי", כלומר יאפשר להתקיים בכבוד.
ענבל בתאריך 12/6/2004 1:55:49 PM
לשוקי
תודה – כתבת מעולה. עזרת לי להבין את מה שאני מרגישה איסטינקטיבית
ענבל בתאריך 12/6/2004 1:55:49 PM
לשוקי
תודה – כתבת מעולה. עזרת לי להבין את מה שאני מרגישה איסטינקטיבית
חנן כהן בתאריך 12/6/2004 2:32:22 PM
והמלצת קריאה
יסודות מעורערים – תקציב 2005 והכלכלנים
מאת: עופר סיטבון
בצד ביקורת נקודתית נוקבת וחיונית כנגד ‘גזירות’ התקציב השונות, צריך לנסות ולערער את הנחות היסוד שעליהן מבוסס התקציב. תפקידם של הפעילים החברתיים הוא לנסות ולהראות כיצד קורסים הבניינים הכלכליים שבונה האוצר, על-פי הנחות היסוד שלהם עצמם.
http://www.yesod.net/yesod/archives/2004/12/_2005.html
עומרון בתאריך 12/6/2004 3:02:52 PM
שוק חופשי
אין דבר כזה. ממתי מטבע זה משהו שנולד בטבע? או בורסות? או כללים שמגנים על זכויות יוצרים? או מיסוי?
אין דבר כזה שוק חופשי וכדי שיתקיים שוק חופשי יש צורך בחקיקה שתסדיר זאת.
לכן כל הטיעונים בדבר פגיעה בשוק החופשי מטרתם אחת – לגרום לנו לחשוב כאילו אין דבר טבעי יותר משוק חופשי, בעוד שעצם קיום השוק מותנה בהסכמת המשתתפים.
דני בלוך בתאריך 12/7/2004 2:23:16 AM
הבטחת הכנסה
הפתרון הנכון לצמצום העוני הוא העלאת שכר המינימום תוך סיוע מודרג לעסקים קטנים לסבסוד השכר למעסיק שאינו יכול לעמוד בכך. לפני כמה שנים ניתנה סובסידיה למעסיק על-ידי ביטול המס המקביל. הביטול הזה לא השיג את מטרתו = פגע בתקציב הבריאות ולא צמצם את האבטלה. לכן, להבא, כל סבסוד צריך להגיע ישירות לעובד, דרך הביטוח הלאומי.
ד בתאריך 12/7/2004 4:12:15 PM
ללא נושא
א. חובת ההוכחה – לטעון שקיום החוק פוטר את המצדדים בו מחובת ההוכחה זו טענה מגוחכת. גם אם היינו מניחים את ההנחה הסטטית (שמה שהיה טוב לאתמול טוב גם להיום) בוודאי שאין לנו שום סיבה להניח שמקבלי ההחלטות היו נקיים משיקולים פסולים או הבנה לקויה של המציאות. על פי ההגיון הזה לא היינו צריכים לבטל את הצנע, פיקוח על מטבע זר, מס נסיעות ועוד שורה ארוכה של חוקים מזיקים, רק משום שהם כבר קיימים.
ב. אתה כנראה לא הבנת את הנתון שהבאתי. חמישית ממקבלי השכר הנמוך הם ממשפחות עניות. שאר המשתכרים שכר נמוך באים ממשפחות מבוססות או מעמד בינוני – קרי – מדובר באנשים צעירים אחרי צבא, סטודנטים וכו. שכר נמוך במעמד הזה הוא צפוי והגיוני – אנשים מרוויחים פחות בתחילת הקריירה.
ע"פ דו"ח העוני, למחצית (51 אחוזים) מהמשפחות המוגדרות עניות אין מפרנס. למחצית השניה יש מפרנס אחד (ומרביתן אינן משפחות חד הוריות, אגב) ורק לאחוז זעום מקרב המשפחות העניות יש שני מפרנסים. מכאן שהאבחון של העוני כבעיה של אי עבודה איננו בלתי סביר כלל, סביר להניח שעבודה של בן הזוג השני, גם בשכר נמוך משכר המינימום, הייתה מוציאה רבות מהן אל מעל לקו העוני. ובכל מקרה, הנתון מצביע באופן מובהק על כך ששכר מינימום *איננו* בעיה של עוני משום שהוא איננו מאפיין את העוני.
גם אם נניח את ההנחה חסרת הביסוס שהעלאת שכר המינימום לא תגרום לצמצום היצע העבודה, היא בוודאי לא תגרום להרחבתו. מאחר והבעיה האמתית של העוני נגרמת מאי עבודה, לא הועלנו בדבר.
ד"ר בר ביצוע בתאריך 12/7/2004 4:14:24 PM
ההודעה הקודמת הייתה ממני
ההודעה הקודמת הייתה ממני
יחיאל בתאריך 3/20/2005 3:33:30 PM
יש כסף
שכר שנתי ברוטו** שכר חודשי ברוטו* שם דרגה שם דירוג תאור המשרה
610,128.13 50,626.25 שופ מח מוקבלים לשופטים מנהל נציבות תלונות הציבור
544,000.62 45,095.15 סג.נ.מ מוקבלים לשופטים מנכ"ל
504,796.77 41,826.27 46+ ביקורת מדינה משנה למנכ"ל
500,308.26 41,229.15 46+ ביקורת מדינה משנה למנכ"ל
509,710.84 41,007.83 46 ביקורת מדינה עוזר למבקר המדינה
509,957.13 40,427.65 45+ ביקורת מדינה מנהל אגף
495,413.93 38,954.84 45+ ביקורת מדינה מנהל אגף
485,272.01 38,427.10 44+ ביקורת מדינה מנהל אגף
537,915.85 37,394.37 46+ ביקורת מדינה יועץ
447,748.52 37,214.84 46 ביקורת מדינה יועץ
444,913.77 36,896.39 46+ ביקורת מדינה סמנכ"ל
462,827.69 36,385.40 45+ ביקורת מדינה מנהל אגף
459,671.68 36,263.01 45+ ביקורת מדינה מנהל אגף
456,403.30 36,256.98 45+ ביקורת מדינה מנהל אגף
א. אם יקצצו בשכר הבכירים 80% יהיה מספיק גם להעלות את שכר המינימום העסק הוא לא רק שלהם אלא גם של העובדים וגם בזכותם הוא קיים.
ב. מעסיק שלא מרויח מספיק כדי לשלם שכר הוגן שיסגור את העסק
ג. יש לשדרג את אחוז המס שמשלמים
ד. פשוט שודדים לאור היום את הקופה הציבורית בלי טיפת בושה