שני פרופסורים מכובדים מאוניברסיטת חיפה, עוז אלמוג וגבי וימן, פרסמו ביום שישי האחרון מאמר במעריב/NRG שכותרתו “הרייטינג של פסטיגל העוני“. למה דווקא “פסטיגל” ולא סתם פסטיבל, לא ברור לי, אך אני בטוח ששני הפרופסורים המכובדים, שעיסוקם בסוציולוגיה והתקשורת, יוכלו לספק הסבר מניח את הדעת לעניין זה. אולם לא על כך באתי לספר לכם, אלא על הדברים שאמרו הקשורים בענייני כלכלה וסטטיסטיקה, שבהם יש לי הבנה מסויימת.
המאמר מחולק לששה פרקים. הראשון שבהם אמור לענות לשאלה “מהו ‘עוני’ ומיהם ה’עניים’?”. למרבה הצער, לא ניתנת תשובה לשאלה. הכותבים מציינים כי יש הגדרות אפשריות רבות, וכי התשובה לשאלה “מורכבת ותלויה בהשקפת עולם”. אוקיי. אם כך, הרי אין טעם להמשך המאמר, אלא אם יאמצו הכותבים הגדרה המתאימה להשקפת עולמם וימשיכו את הדיון לפי הגדרה זו. אך לא כך נעשה, ובכל זאת המאמר נמשך.
וכך הגענו לחלק השני: “כיצד מודדים את העוני?” . שאלה לא פשוטה, בייחוד אם אין הסכמה על הגדרת המושג. ובכל זאת, מזכירים הכותבים שתי שיטות: באחת מהן, נקבע קו העוני כאחוז מסויים של ההכנסה החציונית (60% באיחוד האירופי, 50% בישראל), או על פי מספר נתמכי הסעד, כמקובל בבריטניה, לדברי הכותבים. (שתי שאלות תם: כיצד קובעים בבריטניה מי זכאי לתמיכת סעד? וחוץ מזה, בפעם האחרונה שבדקתי, בריטניה הייתה חלק מהאיחוד האירופי). אל הגישה הנהוגה בארה”ב, המתבססת על הגדרת סל מוצרים בסיסי שמאפשר קיום מינימלי, לא מתייחסים הכותבים.
כאן אנו מגיעים לכשל הראשון. כותבים וימן ואלמוג: “שינויים במרכיבי ההכנסה (לא בגודלה) יכולים להביא לתנודות מלאכותיות בקו העוני, במספר העניים ובשיעורם באוכלוסייה. כך, למשל, די בהחלטת חברות ההיי-טק להמיר את האופציות או את הטבות הרכב של עובדיהם במשכורת כדי לשנות את ערכו של החציון.”. ובכן, השימוש בחציון כבסיס עבור קביעת קו העוני אינו מקרי. החציון נבחר בשל היותו מדד עמיד (robust) לשינויים בערכים קיצוניים. למה הכוונה? אם מחר יקבל יו”ר בנק הפועלים העלאה של 10% בשכרו, הדבר יגרום ללא ספק לשינוי בשכר הממוצע במשק, שכן סך כל השכר יעלה, וסך מקבלי השכר יישאר כשהיה. אולם השכר החציוני לא ישתנה. כדי שיחול שינוי בשכר החציוני, מישהו ששכרו נמוך מהחציון צריך לקבל העלאת שכר שתעלה את רמת שכרו אל מעל החציון (או להיפך). כדי שיחול שינוי משמעותי בערך השכר החציוני (זכרו כי במשק יש כשני מליון שכירים), צריכות לחול תנודות משמעותיות בשכרם של עובדים רבים. איני יודע כמה עובדי הייטק בעלי אופציות ו/או הטבות רכב יש במדינה, אולם אני סבור כי שכרם גבוה מהשכר החציוני (שדי קשה לגלות מהו), ולכן העלאה בשכרם לא תשפיע על השכר החציוני.
ומכיוון שאין הגדרה מדוייקת של עוני המקובלת על הכותבים, ואף מדד עוני הדומה לזה המקובל באיחוד האירופי אינו קביל על צמד הכותבים, מה הפלא שגם השאלה שבכותרת הפרק השלישי: “מהו מספרם האמיתי של העניים?” נותרת ללא תשובה? במקום זה טוענים שני הפרופסורים כי כולם שקרנים. כן, כן, “השקר והתרמית במדינתנו … הפכו מזמן לנורמה מקובלת בכל שדרות העם”. ולכן, מי שנכלל בסטטיסטיקת העוני, חזקה עליו שהינו עשיר וגם רמאי. בד בבד עם הטלת דופי כולל בציבור אזרחי המדינה על היותם שקרנים ורמאים (סליחה, לא בכל האזרחים, רק באלה שנחשבים לעניים על פי הסטטיסטיקה), הם מטילים דופי גם באנשי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אשר ללא ספק לו היו מקצועיים יותר בודאי היו מגלים את האמת המרה, שאין עניים, רק עשירים שקרנים ורמאים. אני מקווה שהציניות ניכרה בדברי. ולו הייתי אני סטטיסטיקאי בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הייתי רואה עצמי כזכאי להתנצלות מהאדונים וימן ואלמוג.
אם כך, עד כמה אנחנו באמת עניים? זוהי כותרתו של החלק הרביעי במאמר. כאן לפתע מגלים וימן ואלמוג את מדד העוני האולטימטיבי – שיעור הבעלות על מקררים. ל-99% משוכני העשירון התחתון יש מקרר, ולכן כמובן אינם עניים (למרות שמי שזוכר את שני הפרקים הראשונים במאמר מתקשה להבין כיצד כל התהיות וההתלבטויות שם נעלמו כעת).
אל הפרק הבא, “מה בין עוני לאי שוויון?”, אין באפשרותי להתייחס, שכן לא הבנתי מה הקשר בין כותרת הפרק ותוכנו. הפרק עוסק בהגדרות בעייתיות של “אשכנזי” ו-“מזרחי” בהקשר של מחקר שעסק בפערים עדתיים במערכת החינוך.
וכך הגענו לפרק האחרון, האמור לעסוק בשאלה החשובה באמת: “מהם הכלים להתמודד עם בעיית העוני?”. אל תעצרו את נשימתכם. לוימן ואלמוג אין תשובה, והם עצמם מודים בכך: “מאמר זה מסתפק בהצגת השאלות עצמן ואינו מתיימר להציג תשובות ופתרונות”. לא ממש מדוייק, לאור קריאה ביקורתית של הפרקים הקודמים במאמר, אבל ניחא. במקום זאת, טוענים הכותבים בכלליות כי “רבים מהפתרונות … אינם ישימים כלכלית ופוליטית ולוקים לא אחת בפופוליזם זול”, ומסתפקים ב”הוכחה” באמצעות דוגמא, מביאים הצעה משלהם לפתרון נקודתי בדימונה, אשר לוקה גם היא בפופוליזם זול’ ורומזים כי בעצם העוני (שאולי אינו קיים, כי לכולם יש מקררים) מביא תועלת לפוליטיקאים, שלכן מעדיפים להנציחו.
על משפט אחד שכתבו וימן ואלמוג אני חותם בשתי הידיים: “נושא העוני בישראל ראוי להתייחסות רצינית יותר”. דרושה התייחסות הרבה יותר רצינית מהתייחסותם של וימן ואלמוג.
פורסם לראשונה באתר “רשימות” בתאריך 22 בינואר 2006 שם התקבלו 13 תגובות
מרק ק. בתאריך 1/23/2006 6:23:12 AM
אכן זה מעצבן
כאשר יש מאמר שהוא נייטרלי ופשוט מסביר את העובדות הבסיסיות הקשורות למדידת העוני. הרי הציבור הנבער עוד עלול להבין אותו ולהתיחס בספקנות לקשקושי הביטוח הלאומי והפוליטיקאים שעומדים להציף אותנו בקרוב. לכן צריך לתקוף אותו על כל מיני פסיקים שוליים בשביל לנסות לערער את כל המידע המובא בו.
נ.ב. זה שבריטניה היא חלק מהEU לא סותר את זה שיהיה לה דרך חישוב אחרת של העוני. חישוב העוני הבריטי תופס רק לבריטניה בעוד שחישוב העוני של הEU תופס לכל הEU. איפה הסתירה?
מרק ק. בתאריך 1/23/2006 6:38:31 AM
על החציון כמדד
מוזר בעיני שאתה כסטטיסטיקאי מתיחס לחציון באיזושהי רמת אמינות. בשביל שהחציון אכן יהיה פרמטר יציב, התפלגות הנתונים צריכה להיות קרובה להתפלגות נורמלית (בה הרבה דגימות נותנות תוצאות שהן קרובות לחציון שבעצמו קרוב לממוצא), אבל התפלגות השכר בישראל היא לחלוטין לא דומה להתפלגות הנורמלית. לפי נתוני הלמס כ30%-35% ממקבלי השכר בארץ מקבלים שכר שהוא פחות מ50% מהשכר החציוני לכן ניתן להסיק במידה מסוימת של ודאות שיש פחות אנשים המקבלים שכר הקרוב לשכר החציוני מאשר כאלו המקבלים 50% מהשכר החציוני, לכן לא כל כך קשה להשפיע על ערך החציון.
יוסי לוי [אתר] בתאריך 1/23/2006 7:13:03 AM
תשובה למרק
תשובה למרק להערתו “על החציון כמדד”
מאז שמזכיר ההסתדרות ישראל קיסר אמר שלא ייתכן מצב בו אנשים ישתכרו שכר הנמוך מהשכר הממוצע, לא צחקתי כל כך.
ובמלים אחרות – אין לך מושג על מה אתה מדבר.
אני מציע שתיקח ספר סטטיסטיקה בסיסי ותרענן את ידיעותיך בנושא, ואח”כ נדבר.
בתאריך 1/23/2006 8:03:30 AM
ללא נושא
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%9F
העובדה שחציון הוא מדד יציב יחסית לשינויים בקצוות לא רלבנטי לחלוטין לטענות שלך כלפי המאמר. כותבי המאמר דיברו על שינויים מלאבותיים למעשה בשכר של אותו עובד שמהווה את החציון. בשביל שהחציון יהיה מדד אמין צריך להתקיים התנאי ששינוי קטן בשכר האדם החציוני יביא לשינוי קטן בממדי העוני. אם לדוגמא האדם החציוני מקבל תוספת של 10 שקל שבעקבותיו עוד 50,000 אנשים הופכים להיות עניים אז החציון אינו כזה.
מי שמביא את הנתונים צריך להסביר למה הם רלבנטיים ולמה השימוש בחציון יותר נכון למשל, מהשימוש בממוצע. ובשביל זה צריך לדעת איך נראית התפלגות הנתונים ולא סתם לשלוח אנשים לקרוא ספרים משעממים בשעות אלו של הבוקר.
עזי בתאריך 1/23/2006 8:12:15 AM
מי שאינו יודע לשאול
יוסי,
מצד אחד, ההערות שלך ראויות וחשובות. עלית על מספר נקודות במאמר שיתכן ודורשות חשיבה נוספת, ואולי כתיבה מפורטת ובהירה יותר.
מצד שני, נדמה לי שחטאת לכותבים המכובדים (למען גילוי נאות: שניהם נמנים על ידידיי) בכך שהוצאת, ללא הצדקה, את התכנים הספציפיים שהתייחסת אליהם והמסרים המתלווים אליהם מהקונטקסט של המאמר, ובעיקר ממטרתו.
כמוך, קראתי את המאמר בעיון. כמוך, הוא העלה בי מחשבות, תהיות ורעיונות שונים. כמוך, יש לי כמה הסתייגויות מהנכתב בו. עם זאת, נראה לי שחטאת לכותבים בכך שהנחת וייחסת להם כוונה ומטרה שלא היתה להם — לתת תשובות. מסגרת ההתייחסות הראויה למאמר — והיא ברורה משורותיו הראשונות, ומתבררת עוד יותר עם המשך קריאתו — קשורה להעלאת שאלות, תהיות וסוגיות חשובות הקשורות להגדרת מושג העוני ולמדידתו, תוך קשירתם של אלו לשימוש המניפולטיבי (למטרות פוליטיות, בדרך-כלל) הנעשה בהן.
אין שאלות טפשיות. יש רק תשובות טפשיות. זכותם, ואפילו חובתם, של אנשים בעלי שכל-ישר, מודעות חברתית ומטען ידע להעלות שאלות — נוקבות וביקורתיות ככל שיהיו — גם מבלי לתת תשובות. זהו צעד הכרחי (אם כי לא מספיק) על-מנת ליזום שינוי. במקום שבו לא שואלים שאלות ולא תוהים גם לא מגיעים לעולם לשינוי וסוגדים, למעשה, לטכסי פולחן שמהווים אמצעים יעילים להשגת יעדיהם הפוליטיים של רודנים במשטרים אפלים.
אני בטוח שאינך אחד מכוהני הטכס. יתר-על-כן, אני בטוח שאתה, בידיעותיך בתחום הסטטיסיטי, תוכל לקחת צעד אחד קדימה את התהיות החשובות המובאות במאמר המדובר ולהציע כמה פתרונות נדרשים, על-מנת להביא את התייחסותך הרצינית לנושא העוני בישראל.
ליאור בתאריך 1/23/2006 1:19:39 PM
שאלת תם
אני לכשעצמי דווקא חושב שההערות במקומם. נכון, שלא כולם הערות לגבי סטטיסטיקה אך הן מאירות עיניים למי שמנסה לקרוא “מאמרים” בצורה מפוכחת יותר.
באשר לי, אשמח אם מישהו יסביר למה חציון הוא מדד רלוונטי בכלל למדידת עוני. לדעתי הוא יכול לשקף פערי מעמדות ותו לא. אין בו כדי ללמד על היקפי העוני (אולי הוא מתאים יותר למדינות סוציאליסטיות שם מתעקשים לחשוב שפערי מעמדות משמעותם עוני). לדעתי, קביעת סל מוצרים בסיסי (אפילו אותו סל המשמש לקביעת המדד) מהווה אינדיקטור טוב יותר. הבעיה היא, שאף פוליטקאי לא יעז לשנות את הפרמטר מחשש שיואשם ב”זילות” העוני.
אבי בתאריך 1/23/2006 4:33:23 PM
ללא נושא
שיעור עוני יחסי הוא מקובל ברוב המדינות בעולם ומתייחס לשיעור האנשים שבאותה מדינה נחשבים לעניים, זהו מדד שמקובל אפילו בהונג קונג הקפיטליסטית (מקום ראשון ב”מדד החופש הכלכלי”). יש לציין שאפילו עוני אבסולוטי (סל) הוא יחסי והסל משתנה ממדינה למדינה. האו”ם מגדיר עוד מספר מדדי עוני כגון שיעור האנשים שמרוויחים פחות מ-11$ ליום ומדד עוני שבודק בנוסף על שיעור עוני יחסי גם את הסיכויים להגיע לגיל 60, אבטלה ארוכת טווח ואת שיעורי ידיעת קרוא וכתוב פונקציונלית (כלומר, היכולת להשתמש בקריאה ובכתיבה בצורה ראויה והולמת מעבר לרמה בסיסית) וגם בהם ישראל (וגם ארה”ב) מדורגת בתחתית המדינות המערביות. הביטוח הלאומי ערך פיילוט למדד עוני אבסולוטי של סל מוצרים והוא מצא שחישוב שכזה מראה על שיעור עוני גדול אפילו יותר ממדד עוני יחסי
http://www.btl.gov.il/pirsumim/mechkar_82.pdf
תם בתאריך 1/23/2006 6:24:08 PM
עוד שאלת תם
בשיעורים כאלו של עוני, איך זה שאנחנו לא שומעים על גלויים אחרים שלו בכלכלה? לדוגמה, היכן הירידה בצריכת מוצרי חשמל, או חיבור מהיר לאינטרנט, או חיבור לכבלים וללווין? בפלאפונים?
אני לא כלכלן או סטיסטיקאי, אבל נראה לי הגיוני שיש לא מעט עסקים בישראל שתלויים במעמד בינוני גדול עם הכנסה פנויה. למה לא שומעים על ירידה ברווחים של בורגר ראנץ’, נניח? או סאקאל?
lior [אתר] בתאריך 1/23/2006 6:40:09 PM
מצאתי את השכר החציוני בשנת 2003
הנה כאן:
http://www.cbs.gov.il/publications/income_survey03/pdf/t27.pdf
פשוט לקחתי את הגבול העליון של העשירון החמישי, והוא צריך להיות השכר שיש חמישה עשירונים מתחתיו וחמישה עשירונים מעליו.
בשנת 2003 הרוויח האדם הממוצע במשק (לא השכר הממוצע, אלא האדם הממוצע) שכר של 5078 ש”ח.
כלומר, 5078 ש”ח היתה משכורתו של האדם שנמצא בדיוק במרכז החברה הישראלית מבחינת גובה ההכנסה.
לצערי לא הצלחתי למצוא גליון נתונים דומה לשנת 2005. .
אבי בתאריך 1/23/2006 6:56:15 PM
ללא נושא
לתם
תבדוק את ניתוח סיכון החברות במשק של ארגון
D&B
בחודש שעבר ותראה שלטענתם שיעור הסיכון עלה בצורה דרסטית בשנה האחרונה, עקב הירידה בכוח הקנייה של השכבות התחתונות שפוגעת בעיקר בעסקים הקטנים
http://www.dundb.co.il
תם בתאריך 1/23/2006 8:49:58 PM
אבי, תודה על הלינק
אגב, ראיתי שבאחד הדוחות העליה בשעור הסיכון מיוחסת אכן לירידה בכח הקניה ואילו בשני הוא לא מוזכר כלל, והיא מיוחסת דוקא לצמיחה שמחזקת קודם כל את החברות החזקות – וכך גורמת לסגירת מכולות שכונתיות, למשל, לטובת סניפי רשתות מזון.
אני לא לגמרי מבין את קו העוני. תגובה שראיתי באחד האתרים טוענת שלפי שיטת החישוב, עליה ברווחי העשירון העליון תוביל לעליה במספר העניים, גם אם הכנסתם תשאר זהה. האם זה נכון?
המדדים האחרים גם מעניינים: הסיכויים להגיע לגיל 60, אבטלה ארוכת טווח ושיעורי ידיעת קרוא וכתוב. מפתיע אותי שישראל נמצאת במיקום נמוך – עד כמה שאני יודע דוקא תוחלת החיים כאן נחשבת גבוהה? לגבי ידיעת קרוא וכתוב, אדם ששולט ברוסית, למשל, ולא בעברית יחשב כיודע קרוא וכתוב או לא?
אבי בתאריך 1/23/2006 11:23:21 PM
ללא נושא
כפי שהסבירו פה כבר עלייה בהכנסת העשירים לא תשנה את שיעור העוני היחסי משום שבודקים הכנסה חציונית ולא ממוצעת. מה עוד שכפי שהראיתי מדד אבסולוטי של עוני שהוכן ע”י הביטוח הלאומי מראה שמספר העניים הוא אפילו גדול יותר
אבי בתאריך 1/23/2006 11:35:10 PM
ללא נושא
שים לב שלמרות שהיו תנודות גדולות השנה מדד מוסר התשלומים לא השתפר כלל בשנת 2005 לעומת 2004 ובחודשים האחרונים ישנה התדרדרות במדד זה