נסיכת המדעים

ב"גלובס" דווח אתמול על הרצאה שנשא פרופ' דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה, בפני תלמידי בי"ס "שבח" בתל-אביב, בנושא: "רציונליות חסומה: המקור התפיסתי של טעויות קוגניטיביות".

סיכום מהיר בשני משפטים: האינטואיציה שלנו מתבססת על תפיסת ממוצעים, שהיא קלה ונחה בהרבה מאשר תפיסת סכומים, העומדת בסיס קבלת החלטות רציונלית. אינטואיציה מועדת לטעויות שיטתיות, להוציא מקרים ספציפיים של שחקני שחמט או רופא מאבחן, שזקוקים לה.

מומלץ לקרוא (דרושה הרשמה לאתר).

בבלוג freakonomics, לעומת זאת, דווח אתמול על החלטה יוצאת דופן שביצע מאמן קבוצת הפוטבול של קנזס סיטי. בשניות הסיום של המשחק, כאשר קבוצתו בפיגור, היה יכול לבחור בין מהלך שיביא בודאות לשוויון במשחק, ובכך יכפה הארכה בה יש לו 50% סיכוי לנצח, ובין מהלך שעשוי להביא ניצחון מיידי לקבוצתו, אך גם הפסד מיידי אם המהלך ייכשל. מה אתם הייתם עושים? כהנמן וטברסקי חזו והוכיחו כי רוב האשים יבחרו באפשרות הראשונה, אך המאמן בחר באפשרות השניה, וניצח.

פורסם ב 8 בנובמבר 2005 13:35 במדור קבלת החלטות | 4 תגובות

עזי  בתאריך 11/8/2005 2:22:43 PM

נדרש תיקון (פסיכולוגי?) לחישוב…

יוסי,
אילו היתה נכפית הארכה, בעקבות בעיטה מוצלחת של "שער שדה", הסיכויים לא היו בהכרח 50-50, שכן הקבוצה השניה (הריידרס) היוותה — מבחינה סטטיסטית או מבחינות אמונתו/ציפייתו של המאמן — יריב חזק מאשר הצ'יפס. לכן לקיחת הסיכון במהלך של הליכה על טאצ'דאון היה ראציונלי ולא אינטואיטיבי, שכן הוא האמין שבתרגיל מוצלח הוא יוכל לעבור את היארד החסר…

נועם  בתאריך 11/8/2005 3:45:03 PM

בענין הכוסות השבורות

לא הבנתי למה האופציה הראשונה פחות הגיונית. אולי תוכל להרחיב בענין הדוגמה ה"כלכלית" שכהנמן הציג?

DL  בתאריך 11/8/2005 7:04:34 PM

הסבר ברוח כהנמן

בתגובה הראשונה לסיפור באתר freakonomics נכתב שלמהלך המכריע של המאמן קדמו מספר דקות שבהם הריידרס (הקבוצה היריבה) "הפכו" את תוצאת המשחק.
הכותב שם העלה את הטיעון הבא:
יתכן שהמאמן כבר "סיפח" לעצמו פסיכולוגית את הניצחון במשחק (כיוון שקבוצתו הובילה עד לרגעים האחרונים לפני ההחלטה), ולכן צריך להתייחס להחלטה כאל הימור שמטרתו צמצום הפסדים (הפסד אפשרי במשחק שלכאורה כבר זכית בו), ולא כאל הימור שמטרתו להשיג רווח.
התיאוריה הזאת נאמנה מאוד לתיאוריה של כהנמן וטברסקי, שכתבו רבות על ההשפעה של נקודת ההסתכלות הסוביקטיבית של מקבל ההחלטה, ועל שנאת סיכון בתחום הרווח לעומת אהבת סיכון בתחום ההפסד.

עופר  בתאריך 11/8/2005 8:09:56 PM

עוד קצת

בנושא ההחלטה של ורמיל (יותר מהזווית "ספורטאית")
http://www.salon.com/news/spor…./2005/11/07/monday/index1.html

זכייתו של המתמטיקאי הישראלי פרופ' ישראל אומן בפרס נובל לכלכלה העלתה שוב את סוגיית אי קיומו של פרס נובל למתמטיקה. האגדות האורבניות בנושא זה רבות. למשל, נטען  כי המתמטיקאי הצרפתי אוגוסטין קושי היה המאהב של הגברת נובל, ולכן נובל לא הקצה פרס למתמטיקה כדי שהלה לא יזכה בפרס. סיפור יפה, אלא שנובל לא היה נשוי, וקושי הלך לעולמו כאשר אלפרד נובל היה בן שנתיים בלבד.

פרס נובל למתמטיקה אין, אבל פרס נובל למתמטיקאים יש ויש. באופן טבעי, מספרם של המתמטיקאים שזכו בפרס לכלכלה גבוה למדי, ובין הזוכים הבולטים היו המתמטיקאים ג'ון נאש וקנת ארו. אולם, המדקדקים יטענו כי פרס נובל לכלכלה אינו פרס נובל אמיתי אלא פרס על שם נובל. נו, טוב.

גם בין הזוכים בפרס נובל לפיזיקה ישנם מתמטיקאים רבים, כיוון למעשה אין אפשרות לעסוק בפיזיקה ברמה גבוהה ללא השכלה מתמטית ראויה, והעוסקים בפיזיקה תיאורטית זקוקים לפתח עבור עצמם כלים מתמטיים חדשניים. בין הזוכים הבולטים בקטגוריה זו ניתן למנות את אלברט איינשטיין, פול דיראק וריצ'רד פיינמן.

אולם, חיפושי העלו כי ארבעה מתמטיקאים זכו בפרסי נובל שאינם בתחומי הכלכלה או הפיזיקה. שניים זכו בפרס לספרות, ושניים בפרס לכימיה. ברשימה זו אסקור אותם ואת פועלם.

ארבעה מתמטיקאים שזכו בפרס נובל. משמאל לימין: חוזה אצ'גאראי (ספרות, 1904), ברטראנד ראסל (ספרות, 1950), הרברט האופטמן (כימיה, 1985), ג'ון פופל (כימיה, 1998).

המתמטיקאי הראשון שזכה בפרס נובל היה הספרדי חוזה אצ'גאראי. אצ'גאראי, בן העם הבאסקי, נולד במדריד בשנת 1832. הוא בלט כבר בגיל צעיר בכשרונו המתמטי, ובגיל 21 התמנה כפרופסור למתמטיקה באוניברסיטה של מדריד. בנוסף לעיסוקו במתמטיקה הקדיש מזמנו גם למחקר בכלכלה, ופעל לקידום הסחר הבינלאומי של ספרד. עם ביטול המלוכה בספרד במהפכה של שנת 1868, פרש ממשרתו האקדמית והתמנה לתפקיד שר האוצר והחינוך בממשלת ספרד. עם החזרת המלוכה בשנת 1874, פרש מהחיים הפוליטיים, ופתח בקריירה חדשה כסופר ומחזאי, שהניבה שורה של מחזות סאטיריים מצליחים שהוצגו ברחבי אירופה בסוף המאה ה-19. מחזות אלה זיכו אותו בפרס נובל לספרות, שהוענק לו ב-1904. האם כישוריו המתמטיים של אצ'גאראי הועילו לו בקריירה הספרותית שלו? ייתכן. חוקרי ספרות משבחים את המבנה הקפדני של מחזותיו. סביר יותר להניח כי הוא היה אדם מוכשר מאוד, שהצליח בכל אשר שלח ידו.

מתמטיקאי נוסף זכה בפרס נובל לספרות 46 שנה לאחר מכן – זהו ברטאנד ראסל, שהפרס הוענק לו ב-1950. ועדת הפרס מציינת כי הפרס הוענק לו עבור כתביו המהווים "ניצחון לאידיאלים האנושיים ולחופש המחשבה". בין כתבים אלה מוזכרים "יסודות הגיאומטריה" (1897), "סקירה ביקורתית של הפילוסופיה של לייבניץ" (1900), "יסודות המתמטיקה" – היצירה המונומנטלית שכתב יחד עם וייטהד בין 1910 ל-1913 "מבוא לפילוסופיה מתמטית" (1919), ומספר ספרים שעוסקים בלוגיקה, יחד עם עוד כתבים רבים בתחומים רבים נוספים. ברטראנד ראסל ללא ספק זכה בפרס בזכות עבודתו המתמטית.

ב-1985 זכה מתמטיקאי נוסף בפגישה עם מלך שוודיה. הרברט א. האופטמן, ד"ר למתמטיקה שעבד במכון למחקר רפואי בעיר בפאלו, ניו-יורק, זכה בפרס במשותף עם חברו ללימודים, הכימאי ג'רום קארל. השניים פיתחו יחדיו אלגוריתם ששילב שיטות גיאומטריות והסתברותיות,  שבעזרתו ניתן לקבוע את המבנה המולקולרי של חומרים תוך שימוש בקרני רנטגן. שיטה זו, כאשר יושמה בשנות השמונים באמצעות מחשב, קיצרה את משך הזמן שנצרך לקביעת המבנה המולקולרי של מולקולה ביולוגית פשוטה משנתיים ליומיים. כך ניתן היה לקבוע את המבנה המולקולרי התלת מימדי של ויטמינים, הורמונים וחומרים אנטיביוטיים בקלות, ובעזרת הידע שהתגלה ניתן היה להמשיך לפיתוח תרופות חדשות.

בשנת 1998 זכה בפרס נובל לכימיה מתמטיקאי נוסף, ג'ון א. פופל. גם פופל זכה בפרס עבור פיתוח שיטות חישוביות חדשות, בתחום הכימיה הקוואנטית. פופל חיפש ומצא שיטות לפתרון משוואות שרדינגר, המשוואות היסודיות של תורת הקוואנטים. משוואות אלה נחשבו קודם לכן לבלתי פתירות, פרט למספר מקרים פרטיים פשוטים. התכנה שפיתח ליישום שיטותיו נושאת את השם המחייב "גאוסיאן", ומשמשת כיום ככלי עבודה בסיסי של כל כימאי.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 11 באוקטובר 2005 שם התקבלו 4 תגובות

יעקב  בתאריך 10/13/2005 1:09:12 PM

מעניין מאוד

תודה.

חן שפירא  בתאריך 10/14/2005 8:42:27 PM

נהדר

השכלתי והחכמתי.
המון תודה!

שי פישר  [אתר]  בתאריך 10/16/2005 11:14:47 AM

ללא כותרת

מדוע אין פרס נובל למתמטיקה?

שרון קנובליך  בתאריך 12/16/2007 2:52:37 PM

אין פרס נובל מכייון ש..

אין פרס נובל למתמטיקה מכיוון שאישתו של אלפרד נובל בגדה בו עם מתמטיקאי.

הסטטיסטיקן הראשי, פרופ' שלמה יצחקי (שאינו סטטיסטיקאי במקצועו, אלא כלכלן), ערך היום מסיבת עיתונאים לרגל פרסום השנתון הסטטיסטי לישראל. אתם מוזמנים לקרוא את דבריו ב-Ynet. חלק מהדברים מתייחסים לנושאים סטטיסטיים, ובהמשך חורגים דבריו אל תחומי הכלכלה והמדיניות החברתית. התייחסות לדבריו מאת יוסי דהאן שמומלץ לקרוא מופיעה באתר "העוקץ". ברצוני להתייחס כאן לדבריו הקשורים ישירות בסטטיסטיקה.

אומר פרופ' יצחקי: "ההצלחה והכישלון של תכניות למלחמה בעוני תלויה בדיוק הטכני של שיעור העוני…אם רוצים אפשר גם לקבוע שכל תושבי המדינה עניים…מדידת עוני צריכה להיות מדוייקת כמו מדידת עושר או גובה".

אכן, דברים כדורבנות. אבל אז ממשיך פרופ' יצחקי ואומר: "שיטת המדידה הקיימת מקנה "עדיפות" למשפחות מרובות ילדים…בגלל שסופרים נפשות ולא בודקים את הצרכים שלהם, מובטח שמספר העניים יגדל מדי שנה, בלא קשר למדיניות הממשלה".

ובכן, כמה דברים לידיעת פרופ' יצחקי: קיימות מספר שיטות למדידת רמת העוני, ושיטת המדידה של הביטוח הלאומי – שהיא השיטה "הרשמית" – שמרנית למדי, ועל פי מדידות אחרות שעורכים ארגונים אחרים מימדי העוני בישראל רחבים הרבה יותר.

כמו כן, דבריו של יצחקי על העיוות הנגרם במדידת המוסד לביטוח לאומי עקב גודלן השונה של משפחות שונות. האם פרופ' יצחקי עיין אי פעם בדו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי (קובץ pdf)? אילו עשה כן, היה ודאי יודע שקו העוני מחושב בנפרד לכל גודל של משפחה – קו העוני למשפחה בת נפש אחת שונה מקו העוני למשפחה בת 4 נפשות, וקו זה שונה מקו העוני של משפחה בת 8 נפשות. אין לינאריות. לנפש אחת קו העוני היה ב-2004 בגובה 1777 ש"ח, אך עבור משפחה בת 4 נפשות גובה קו העוני היה 4548 ש"ח, ולא 7108 ש"ח. משפחה בת 8 נפשות נחשת ל-"לא עניה" אם הכנסת המשפחה היא מעל 7391 ש"ח בלבד, ולא 14216 ש"ח – הקו שהיה צריך להתקבל אילו רק "ספרו נפשות בלי לבדוק את הצרכים שלהן", כמו שחושב הסטטיסטיקן הראשי.

כמו כן, לא ברור לי איך "מובטח שמספר העניים יגדל מדי שנה". זה כנראה דבר שברור לכלכלנים מסויימים, ואני איני כלכלן. אשמח להסברים.

ממשיך יצחקי ואומר: "כשמוסיפים מעט לקצבאותיהם של הקשישים, קו העוני יכול לרדת מכיוון שהם מאוד קרובים אליו". ובכן, קו העוני נקבע כ-50% מההכנסה החציונית. כל סטטיסטיקאי יודע כי שינוי בערכן של תצפיות קצה אינו משנה את ערך החציון. איך העלאת הקצבאות לקשישים תוריד את קו העוני? זה יכול לקרות רק אם יותר ממחצית האוכלוסיה חיה מקצבאות זקנה. זה לא המצב כרגע, אז "התרגיל הזה שכבר נעשה לא מזמן", לטענת הסטטיסטיקן, כנראה שלא היה ולא נברא.

אבל הסטטיסטיקן אינו רוצה שנבין אותו לא נכון: "אני בעד שיעזרו למבוגרים. אני לא מתנגד, בשום אופן, לסיוע לעניים, אני מותח ביקורת על דרכי המדידה ועל דרכי הסיוע שנובעות ישירות מהן. אני מתנגד בכלל למדידה של עוני ותומך במדידה של אי שוויון".

ובכן, פרופ' יצחקי, סטטיסטיקאי השומר על האינטגריטי המקצועי שלו לעולם לא יאמר  כי הוא מתנגד למדידה של תופעה מסויימת. אחד מתפקידי הסטטיסטיקה הוא לספק מדידות מדוייקות, או במלים מדוייקות יותר – לספק אמדנים מדוייקים לאנשי מקצוע. אם לא נמדוד את שיעור העוני – האם העוני ייעלם? כל בת יענה תאמר שכן, אבל אנחנו לא יענים. פרופ' יצחקי הוא כלכלן ופוליטיקאי, ולכן כנראה קרוב יותר בהשקפותיו אל ציבור בנות היענה.

פורסם לראשונה בשתי רשימות נפרדות אתר "רשימות" בתאריכים 4 באוקטובר 2005 ו-28 בספטמבר 2005  שם התקבלו 2 תגובות

אבי  בתאריך 9/28/2005 4:23:08 PM

ללא נושא

לא כל כך הבנתי מה הוא מציע? במחקר שנערך לאחרונה אודות עוני אבסולוטי (עוני סל) נמצא שבישראל יש יותר עניים מאשר בבדיקה של עוני יחסי (50% מהשכר החציוני). כך שבישראל יש הרבה עניים לא משנה איך בודקים את זה
בדיקה של עוני יחסי מקובלת בכל העולם וגם האו"ם מקבל שיטה זו וטוען שהיא טובה יותר, שיטה זו מאפשרת לבדוק כמה אנשים נחשבים לעניים בחברה מסויימת, תוך הבנה שעני בשבדיה הוא לא עני ברואנדה, יש לו צרכים אחרים ומצבו שונה, אולם בחברה שבה הוא נמצא הוא נחשב לעני
אם נבדוק את ההבדלים בעוני במדינות המתועשות נמצא שאין הבדל גדול- בארה"ב ובבריטניה הן העוני היחסי והן העוני האבסולוטי גבוה לעומתן בשבדיה ובנורבגיה הן העוני היחסי והן העוני האבסולוטי נמוך
כמו כן לא הבנתי את טענתו על ישראל, בישראל רמת עוני גבוהה ופערים גבוהים, אך ישאל לא ענייה במיוחד, אם כי גם לא עשירה ברמה אירופאית

זוריק  בתאריך 10/10/2005 10:37:22 PM

תודה

פשוט ככה

לפני כשעה דווח ב-Ynet כי עד עתה נשלחו 750,000 טפסים להגרלה בהשקעה ממוצעת של 73 שקל למשתתף. נתונים אלה מאפשרים להעריך את הסיכוי כי אף אחד לא ינחש את כל המספרים הזוכים ויזכה בפרס הראשון, ויותר מכך – את התפלגות מספר הזוכים בפרס הראשון.

ובכן: כל טבלה עולה 5.5 ש"ח. כיוון שכך – בטופס ממוצע יש 13.27 טבלאות (73/5.5). כיוון שסיכוי הזכיה של טבלה אחת הוא בערך 1 ל-2 מליון, הרי סיכוי הזכיה של טופס ממוצע הוא כ-1 ל- 153000 או 0.0000065. אבל יש 750,000 טפסים, ולכן, תוחלת מספר הטפסים שיזכו בפרס הראשון הוא 750,000 כפול 0.0000065 כלומר 4.9. כיוון שבשעות הקרובות יישלחו עוד כמה טפסים (ניתן לשלוח טפסים עד 23:45) אני מעריך שהתוחלת תגדל ל-5.5 (כלומר יישלחו עוד כ-100,000 טפסים ב-6 השעות הקרובות).

אבל, אפשר להניח הנחה חזקה יותר – כיוון שיש מידה מסויימת של אי תלות בין הטפסים הנשלחים – או יותר נכון – תלות חלשה – אפשר להניח כי בקירוב התפלגות מספר הזוכים תהיה התפלגות פואסונית עם פרמטר 5.5=ג. בעזרת הנהחה זו ניתן לחשב כי ההסתברות כי איש לא יזכה בפרס הראשון היא 0.0041, ההסתברות כי יהיה זוכה יחיד היא 0.0225, ההסתברות לשני זוכים היא 0.0618, לשלושה – 0.1133, לארבעה – 0.1558, לחמישה 0.1714, לשישה – 0.1571, לשבעה ההסתברות היא 0.1234, ההסתברות כי יהיו 8 זוכים בפרס הראשון היא 0.0849, וההסתברות כי יהיו תשעה זוכים או יותר היא 0.1056 (וייתכן כי בגלל טעויות עיגול או הקשה כל ההסתברויות האלה לא מסתכמות בדיוק ל-1.0000 – מי שמעוניין לבדוק אותי מוזמן להוריד את מחשבון ההסתברויות של NCSS – כלי מצויין בעזרתו חישבתי את ההסתברויות האלה).

לסיכום – ההימור שלי הוא כי מחר בבוקר נתבשר כי חמישה משתתפים מתחלקים בפרס הגדול – וזוכים ב-10 מיליון ש"ח כ"א (לפני מס).

ועכשיו סיפור: בשנת 1993 (או אולי 1994? אני לא ממש זוכר) לימדתי את הקורס "מבוא להסתברות ולסטטיסטיקה" באוניברסיטה העברית. רצה הגורל, ובדיוק כאשר לימדתי את הנושא של הקירוב הפואסוני להתפלגות הבינומית, הצטברו 16 מליוני שקלים בפרס הראשון של הגרלת הלוטו, הפרס הגבוה ביותר שהוצע אי פעם בהגרלה זו. מכיוון שפורסמו נתונים על מספר הטפסים שנשלחו, יכולתי להשתמש בהם כדוגמא לשימוש בקירוב בשיעור של יום שני. החישוב הוביל למסקנה כי בהתפלגות מספר הזוכים הצפוי, הסתברות הגבוהה ביותר הייתה למאורע כי ארבעה זוכים יזכו בפרס הראשון. ההגרלה הייתה ביום שלישי, ובשיעור של יום רביעי כולנו כבר ידענו כי 16 מיליוני השקלים אכן התחלקו בין 4 זוכים.

ואז, במשך מספר שבועות שוב לא זכה איש בפרס הראשון בלוטו, ולפתע נשבר שיא הפרס – והפרס הראשון עמד על 20 מיליון שקלים. הסטודנטים ביקשו ממני שאנבא שוב את מספר הזוכים – אני אני סירבתי בתקיפות: "כבר לימדתי אתכם את הנושא הזה. יש לכם נתונים בעיתון – תחשבו לבד!". החישוב שערכתי לעצמי הראה שוב כי יש סיכוי גבוה לחלוקת הפרס בין 4 או 5 זוכים, אולם למחרת ההגרלה כי בפרס הגדול – 20 מיליון שקלים – זכה אדם יחיד – קיבוצניק מרמת הגולן.

מוסר השכל – הסטטיסטיקה אינה מאפשרת ניבוי אלא רק ניחוש אינטליגנטי.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 26 בספטמבר 2005שם התקבלו 7 תגובות

גילי  [אתר]  בתאריך 9/26/2005 7:21:16 PM

ועוד חיזוק למוסר ההשכל

סתלמידי פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית מחוייבים בשנה א' ללמוד קורס בסטטיסטיקה לפסיכולוגים. רצה הגורל שבשנה שבה הייתי אני תלמידת שנה א' בחוג, את קורס החובה בסטטיסטיקה לימדה פרופסור אחת שהיא במקרה גם אמא שלי, מה שמוסיף קצת פיקנטיות לסיפור הבא.
פרופ' בר-הלל העלתה בפני הכיתה טענה, שגם אם למאורע יש שני outcomes אפשריים, אין הדבר מחייב שההסתברות לכל אחד מהם תהיה 50%. היא נתנה לדוגמא הטלה של מטבע לעומת הטלה של נעץ. ההסתברות שהמטבע תנחת על עץ שווה להסתברות שהמטבע תנחת על פלי (בהנחה שזו מטבע כשרה, תנאים אידיאלים וכו'), אבל ההסתברות שהנעץ ינחת על הכיפה קטנה מההסתברות שהנעץ ינחת על הצד. כך טענה אמא שלי, ועמדה להטיל נעץ לשם הניסוי האמפירי. אבל כמובן, מישהו היה חייב להצביע ולהתווכח עם הנחות היסוד: והרי נעץ יכול לנחות ביותר משני אופנים, הוא יכול לנחות גם על החוד, לדוגמא.
"כן," אמרה אמא שלי, "גם המטבע יכולה לנחות על ההיקף שלה ולהיעמד. אבל הסבירות לכך מזערית, ולצורך העניין אפשר להתעלם מהאופציה הזאת. כך גם לגבי הנעץ: ההסתברות שהנעץ ינחת בדיוק על החוד ולא יפול לצד, כל כך קטנה, שאפשר פשוט להתעלם ממנה."
אמרה, והטילה את הנעץ.
הנעץ נתקע בתקרה.

גילעד  בתאריך 9/26/2005 8:48:23 PM

לעניין מוסר ההשכל

אחד משתיים, כלומר 50%, כלומר 'או שכן או שלא' זה 'ניחוש אינטליגנטי'?

lior  [אתר]  בתאריך 9/26/2005 9:15:39 PM

תוצאה מעניינת

התוצאה שלך מתאימה מאוד מבחינה כלכלית: אילו תוחלת מספר הזוכים היתה נמוכה מ 4, היה ניתן לעשות ארביטראז' על ידי שליחת כל הטפסים האפשריים. זה כרוך בהשקעה של 11 מיליון שקל, אבל ההשקעה הזאת גורפת רווח בטוח.
אם חמישה זוכים מתחלקים בפרס כל אחד מהם מקבל 10 מיליון שקל. זה קצת פחות מהסכום הדרוש לכיסוי כל האפשרויות. יכול להיות שיחד עם הפרסים המשניים שני הסכומים משתווים. לכאורה אין קשר בין הסכומים האלה (גובה הפרס לכל זוכה תלוי במספר הטפסים הנשלחים שהוא משתנה די רנדומי), אבל מה שיפה כאן זה שהם בכל זאת מתאזנים.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 9/26/2005 10:30:26 PM

תשובה לגילי

הסיפור שלך מבהיר למה חשוב לעשות הבחנה בין מודל למציאות.
אני נהגתי למנות בין התוצאות האפשריות של הטלת מטבע, בנוסף לשתי האפשרויות הקלאסיות ולאפשרות שהמטבע תיפול על צידה, גם עוד כמה אפשרויות אקזוטיות, כגון האפשרות שהמטבע תתגלגל ותיעלם בסדק ברצפה, או שעורב יכנס דרך החלון, יחטוף את המטבע במקורו ויתעופף משם.
במציאות אי אפשר תמיד להתעלם מאפשרויות זניחות, שהרי, כפי שאמר לי פעם פרופ' ריטוב, מאורעות שהסתברותם שואפת לאפס קורים כל הזמן. במודל ההסתברותי אנו אכן מזניחים את כל האפשרויות הפחות סבירות לשם נוחות הדיון, אך למרות שבתיאוריה אין הבדל בין התיאוריה והמציאות, במציאות יש.

חנן כהן  [אתר]  בתאריך 9/27/2005 7:09:35 AM

6 יתחלקו ב-50 מיליון שקלים

.

עזי  בתאריך 9/30/2005 7:02:14 PM

החשבון הנכון

כתבה של משה פרל במעריב/אנרג'י היום צופה בפיס בזווית שונה ומעניינת:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/991/089.html
הפרט השולי שפרל לא לקח בחשבון, ויש לו משקל מועט אך קיים — יש כאלו שרואים בקניית פיס גם מעין תרומה לקהילה, לא?

אסף רזון  [אתר]  בתאריך 6/21/2007 3:50:25 PM

והנה עוד אנקדוטה

קראתי את זה כמדומני בכתבה על "איפה היית במלחמת יום כיפור".
העונה, כמדומני שזה פרופ' יצחק בן ישראל, סיפר שהוא היה עתודאי צעיר במחלקת חקר ביצועים בחיל האוויר. המשימה שלו היתה לחשב את מספר האבדות (מטוסים) הצפוי ממתקפה על סוללות נ"מ בסוריה.
הוא עשה כמקובל – בנה מודל, הגדיר הסתברויות, חישב תוחלת. מספר המטוסים שיצא היה 6.5 .
ואז הגיעה המלחמה. והמבצע יצא לפועל. ומה קרה?
6 מטוסים נפלו. אחד נפגע אבל הצליח לחזור אל הבסיס.
ומאז התחילה האגדה על הסגן שחזה בדיוק מוחלט מה יקרה במלחמה…

את "מלחמת הצפנים" קראתי בפעם הראשונה בערך בכיתה ח, זמן קצר אחרי שהספר יצא לאור והגיע נוצץ ומבריק אל הספריה העירונית. הייתי אז תלמיד טוב במתמטיקה, אבל ודאי שלא חשבתי על מתמטיקה כמקצוע, ודאי לא על סטטיסטיקה. את הספר לקחתי כי הוא הבטיח סיפורי ריגול מרגשים, וכמובן, תיאור מלחמת המוחות בין מומחי הצופן והמודיעין של הצדדים הנלחמים.

מבחינה מתמטית, אין הרבה בספר. יש תיאור של מספר שיטות הצפנה, רובן שיטות של החלפה למינהן, וכן את שיטת הרשת של קארדנו. באשר לפיצוח צפנים, הספר עוסק בנושא בקצרה, ורק מזכיר כי המפתח לפיצוח צפנים נמצא בניתוח סטטיסטי של טקסטים מוצפנים.

בולטים בחסרונם בספר שני נושאים מרכזיים בתחום ההצפנה: צופן RSA שעדיין לא הומצא בשעת כתיבת הספר (שיצא לאור לראשונה ב-1973), וכן סיפור הפיצוח של צופן האניגמה בו השתמשה גרמניה הנאצית, שפרטיו עדיין היו סודיים יותר בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים. לכן גם שמו של אלן טיורינג נעדר מהספר.

למרות חסרונות אלה, הספר מעניין ומרתק, וכשנתקלתי בו שוב בספריה לפני זמן מה, לא היססתי ולקחתי אותו מייד לקריאה חוזרת, ועלי לומר שלא התאכזבתי, למרות שכעת היה עלי להשוות אותו ל"סודות ההצפנה", שכן, כפי שהסברתי, ההשוואה בין הספרים אינה הוגנת.

"סודות ההצפנה" אכן עולה על "מלחמת הצפנים" בכמה דרגות. השיטות בסיסיות לפענוח צפנים מוסברות באופן מפורט למדי. נושא פיצוח האניגמה על ידי טיורינג וצוותו נסקר בהרחבה. הבעיות הכרוכות בהצפנה יעילה ובטוחה הוסברו בלשון פשוטה, וכן מוספר בפירוט כיצד הובילו הנסיונות לפתור את הבעיות האלה להמצאת אלגוריתם RSA. פרק מרתק נוסף בספר מתאר כיצד שיטות קלאסיות לפיצוח צפנים סייעו לארכיאולוגיים בפענוח של שפות עתיקות, ככתבי היתדות למינהם, וכמובן – כתב החרטומים.
* "מלחמת הצפנים" מאת ברוס נורמן, הוצאת מערכות, 1978.
* "סודות ההצפנה" מאת סיימון סינג, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 12 בספטמבר 2005 שם התקבלה תגובה אחת

יניב  בתאריך 9/13/2005 4:36:27 PM

סודות ההצפנה יצא להורדה – חוקית

http://www.sunsite.org.uk/package/simonsingh-codebook

במצפה הכוכבים שבגטינגן ישב קרל פרידיריך גאוס ועמל על חישוב מסלוליהם של גרמי השמיים. גאוס, גדול המתמטיקאים של המאה ה-17 (ואולי גדול המתמטיקאים אי פעם), היה מודע לטעויות המדידה של תצפיותיו. הוא הבחין כי להתפלגות של הטעויות המצטברות יש צורה פעמונית – רוב הטעויות מתרכזות סביב ערך מרכזי, אבל לעיתים ערכי הטעויות מצטברים לסכום גבוה או נמוך במיוחד. גאוס הצליח למצוא את הנוסחה המתמטית המאפיינת את ההתפלגות הפעמונית הזו ופרסם אותה במאמר בשנת 1809. אבל האם הבחין כי מדובר בחוק כללי הניתן ליישום גם לגבי תופעות אחרות? ייתכן שכן, אך הוא לא טרח לתעד זאת.

אברהם דה-מואבר - הראשון שהוכיח את קיומו של הגבול המרכזי

אברהם דה-מואבר, צרפתי הוגנוטי שגלה לאנגליה בסוף המאה ה-17, לא הצליח למצוא משרה אקדמית בארצו החדשה, ולכן נאלץ לעסוק בהוראה פרטית ובייעוץ למהמרים. הוא חקר את פרופורציית ההצלחות בסדרות של הימורים, וגילה כי להתפלגות הפרופורציות יש צורה פעמונית – בדרך כלל פרופורציית הזכיות קרובה לסיכוי הזכיה בהימור, אך לעתים פרופורציית הזכיות גבוהה במיוחד או נמוכה במיוחד. דה-מואבר הצליח למצוא את הנוסחה  המתמטית המאפיינת את ההתפלגות הפעמונית הזו, ואף הוכיח כי כאשר מספר ההימורים גדל, הולכת ההתפלגות ומתקרבת אל הנוסחה התיאורטית. הוא פרסם תוצאה זו בספר שהופיע בשנת 1718. למרבה הצער, ספרו של המתמטיקאי האלמוני לא היה לרב מכר, למרות שהופיע במספר מהדורות.

פייר סימון לפלס לא היה מתמטיקאי אלמוני כלל וכלל כאשר הופיע ספרו "התיאוריה האנליטית של ההסתברות" בשנת 1812. לפלס התעניין גם בהימורים וגם בתנועות הכוכבים, ולכן הכיר גם את עבודתו של גאוס בנושא, וגם את המשפט של דה-מואבר. לכן הבחין לפלס בקשר בין שתי העבודות, ויצר מהן משפט חדש – משפט הגבול המרכזי. עבודתו של לפלס הושלמה על ידי מתמטיקאים שבאו אחריו – פואסון, צ'ביצ'ב, מרקוב, ליאפונוב, לינדברג, פלר ולוי – כולם תרמו לניסוח ההוכחה המדוייקת של משפט זה.

על פי משפט הגבול המרכזי (בניסוח רשלני) – ההתפלגות של ממוצע תצפיות מקריות ובלתי תלויות שואפת לגבול מרכזי – וגבול זה הוא ההתפלגות הפעמונית המפורסמת. התפלגות זו ידועה בגרמניה בשם "התפלגות גאוסיאנית", בצרפת בשם "התפלגות לפלס" ובכל מקום אחר בשם "ההתפלגות הנורמלית". גרמניה הביעה את הערכתה לגאוס כאשר הדפיסה את דיוקנו על השטר של 10 מרק (שכבר אינו בשימוש). על השטר ניתן לראות את הפעמון המפורסם של העקומה הנורמלית ואת הנוסחה המתמטית המאפיינת אותה.

המשפט הזה מקל עד מאוד את חייהם של הסטטיסטיקאים – במקרים רבים מאוד אין צורך לחשב הסתברויות מדוייקות – כיוון שעל ידי שימוש במשפט ניתן לערוך חישוב מקורב שהינו מדוייק דיו לכל צורך מעשי. שיטתו של גאוס להערכת שגיאות המדידה (שהוזכרה בראשית רשימה זו) משמשת עד היום כל חוקר במדעי הטבע והחברה – פשוט אין בנמצא שיטה טובה ממנה (על כך אכתוב ברשימה אחרת) ועקרונות המשפט המקורי שניסח דה-מואבר עומדים ביסודותיהם של כל סקרי הדגימה ומספקים פרנסה לכל מכוני הסקרי למינהם.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 11 בספטמבר 2005

Blog Day Is Here!

מכור לקפאין, טבעוני, חולה בטרשת נפוצה, סטודנטית למתמטיקה, ופרופסור לכלכלה חובב בייסבול – חמישה בלוגים מומלצים.

היום נחגג יום הבלוגים ברחבי העולם. אני מרים את תרומתי הצנועה ומתכבד להמליץ לכם על חמישה בלוגים שגיליתי ממש לאחרונה. הנה הם חמשת הנבחרים, בסדר לא מקרי בהחלט.

אל הבלוג Energy Fiend -  "המכור לאנרגיה", הגעתי דרך צירוף הטאגים statistics ו-humor ב-delicious. האמת היא שרוב הלינקים שם משעממים ומשום מה חוזרים על עצמם, אבל הסבלנות משתלמת. Energy Fiend עוסק באחד הסמים הממכרים הנפוצים ביותר – הקפאין. הכותב (שאינו מספר על עצמו דבר, אפילו אין אפשרות לשלוח אליו או אליה מייל) מעיד על עצמו בפוסט הראשון מה-9 באוגוסט 2005 כעל מכור לקפאין. הוא סוקר מאמרים העוסקים בקפאין, מתאר חוויות אישיות הקשורות בקפאין, וגולת הכותרת של הבלוג הצעיר הזה הוא מחשבון הקפאין בעזרתו תוכלו לחשב מה כמות הקפאין שעליכם לצרוך כדי לסיים את חייכם – ביחידות הראויות (אני למשל, זקוק לכ-440 פחיות קולה).

מקורו של הקפאין, למי שאינו יודע, הוא מן הצומח. לכן צמחוניים וטבעוניים יכולים ללגום קפה, קולה או רדבול, ללא חשש. מצד שני, לא כל מכור לקפה הוא צמחוני. לכן לא ממש הופתעתי כאשר בבלוג של VEGANiUM2  בתפוז, הנושא את הכותרת "מה עובר לך בראש??", אין אזכור לקפה או לקפאין. VEGANiUM2 "המעיד כי הוא צמחוני מלידה וטבעוני לנצח" מביא בבלוג שלו בעיקר טיעונים נגד אכילת בשר ובעד הצמחונות והטבעונות. בשלושת החדשים בהם הבלוג קיים הוא מצליח לגוון ולהעלות טיעונים רבים ומגוונים, ללא מחזור (בינתיים). הוא גם חורג מדי פעם אל נושאים נוספים הקרובים לליבו, ונותן שפע של קישורים רלוונטיים, כגון ארגונים לזכויות בעלי החיים. אני לא צמחוני, ולא מסכים עם חלק מהטיעונים שלו. ובכל זאת אני ממליץ לקרוא את הבלוג הזה.

אילו היו דעותיו של VEGANiUM2 וחבריו מתקבלות, וניסויים בבעלי חיים לא היו נערכים, פירוש הדבר היה גזר דין מוות בייסורים על מיליוני בני אדם. חולי טרשת נפוצה, למשל, היו נותרים ללא אופציה רפואית טיפולית (טוב, חוץ מה"טיפולים האלטרנטיביים" למינהם). לטרשת נפוצה קיימים כיום שלושה טיפולים תרופתיים יעילים (ואני גאה לעבוד בחברה המייצרת את אחת התרופות האלה, ומפתחת תרופות נספות למחלה זו ואף למחלות נוראות ממנה). קים מאפין אובחנה כחולה בטרשת נפוצה (Benign RRMS) באוקטובר 2004, ומנהלת את הבלוג Mandatory Rest Period (מנוחת חובה) בו היא מתארת את קורות חייה מאז, ביחד עם סקירה של התפתחויות במחקר המדעי והפניות ללינקים חשובים. כסטטיסטיקאי אני רואה סריקות MRI והתקפים בקבצי נתונים, אבל דרך הבלוג של קים (ויש עוד בלוגים רבים של חולי טרשת נפוצה ברחבי הרשת) אני יכול להבין באמת במה כרוכה סריקת MRI, ומה המשמעות האמיתית של התקף. מצבה של קים טוב יחסית, ולכן היא עדיין יכולה להרשות לעצמה לא להיות מטופלת בתרופות כיוון שבכוונתה להספיק ולהביא ילדים לעולם (היא רק בשנות העשרים של חייה). בזכות המדע קים תוכל להמשיך ולחיות עוד שנים ארוכות באיכות חיים טובה. אני אמשיך לעקוב אחרי הבלוג שלה, גם אתם מוזמנים.

אז כסטטיסטיקאי אני תורם את תרומתי הצנועה למדע הרפואה. אבל איך הפכתי להיות סטטיסטיקאי ומתמטיקאי? זה לא קרה ביום אחד כמובן, וזה סיפור ארוך שלא אספר כאן. אומר רק שכאשר אני מספר לאנשים כי אני סטטיסטיקאי ומתמטיקאי התגובה הראשונית היא בדרך כלל הבעת הפתעה. "מה? אתה נורמלי?" – נשאלתי פעם. כן, אני נורמלי (בקירוב:-). אז איך אדם הופך למתמטיקאי וסטטיסטיקאי? בלוג של קורטני גיבונס, סטודנטית למתמטיקה במכללת קולורדו יכול לתת לכם תשובה אפשרית. הגעתי לבלוג .:{confessions of a mathematician}:.   – וידויה של מתמטיקאית, על ידי גיגול של המלים math ו-blog, כמובן. אבל קורטני עצמה אומרת כי הבלוג שלה הוא לא בלוג על מתמטיקה אלא בלוג של מתמטיקאית, ואלה כמובן שני דברים שונים לחלוטין. היא מעידה כי בבלוג ניתן לקרוא בעיקר על חיי היומיום המשעממים שלה, וגם קצת מתמטיקה. האם הבלוג היה שונה לו בחרה קורטני ללמוד היסטוריה? אין לדעת, אבל הניחוש שלי הוא שלא היה הבדל רב, כי קורטני היא בסופו של דבר אדם, כמו כולנו.

גם אני ביליתי חלק מחיי בארה"ב, וחלק מתקופתי שם שהיתי באחת האוניברסיטאות הנודעות של המערב התיכון. הגעתי לשם בתחילת עונת הפוטבול, וכולם עסקו בסיכוייה של נבחרת הפוטבול של האוניברסיטה להגן על תואר האליפות ההיסטורי בו זכתה שנה קודם לכן. לכן, אף אחד לא שם לב לקבוצת הבייסבול המקצוענית של העיר שדשדשה כהרגלה במקום האחרון בליגה. אבל כשהסתיימה עונת הפוטבול והחלה עונת הבייסבול – התברר כי קבוצת הבייסבול המקומית עברה שינוי רציני, והפכה לקבוצת צמרת המתמודדת על תואר האליפות. שיגעון הבייסבול סחף את כולנו. באליפות לא זכינו (כן, אני מזדהה), אבל האהבה למשחק (ולקבוצה) בוערת בליבי עד עצם היום הזה. בייסבול הוא הספורט לסטטיסטיקאים בהא הידיעה. כמות הנתונים הסטטיסטיים הקיימים היא פנטסטית, וכך גם השימוש בהם. אוהדים מנתחים בכובד ראש את הנתונים הסטטיסטיים של קבוצתם, ויותר ויותר מנהלי קבוצות נעזרים בסטטיסטיקה כבכלי ראשון במעלה לקבלת החלטות. לכן לא תופתעו למצוא בלוגים העוסקים ב-sabermetrics, כלומר בסטטיסטיקת הבייסבול. אחד מהם הוא Sabernomics – העוסק בחשיבה כלכלית בנושאי בייסבול. הסטטיסטיקה משחקת גם כאן בתפקיד הראשי, כמובן, וקריאה בבלוג יכולה לשפוך אור רב על תהליכים של קבלת החלטות – לא רק בבייסבול. רק חבל שג'ון-צ'רלס ברדבורי, כותב הבלוג ופרופסור לכלכלה בטנסי, אוהד את הקבוצה היריבה.
תהנו.
יום בלוגים שמח לכם!

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 31 באוגוסט 2005

במאמר שפורסם היום ב-Lancet נמסר כי מחקר קליני מבוקר הראה כי ההשפעה של תכשירים הומיאופתיים אינו שונה מהשפעה של אי טיפול (כלומר – טיפול על ידי פלסבו). המאמר עצמו פתוח רק למנויי כתב העת. עיקרי המאמר מובאים בידיעה ב-Ynet. לא שזה ישכנע מישהו מהמאמינים.

תוספת לרשימה – 31/8/05

ד"ר בן גולדאקר, הכותב את הטור Bad Science בגארדיין הגיב שלשום למאמר. המאמר שלו תורגם לעברית והופיע היום בהארץ.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 26 באוגוסט 2005 שם התקבלו 11 תגובות

תגובה מאת רחלי שבי  [אתר] בתאריך 8/26/2005 9:15:48 PM

העיקר שתאיית נכון

יוסי, תקן את שגיאות הכתיב שלך (כותבים "פלצבו" או פלסבו"). בטח נורא-נורא מיהרת לדווח לאומה.
שנית, אותו "לנצט" הגיע למסקנה שונה בתכלית ב1997, כשפרסם שההומאופתיה יעילה פי 2.45 בהשוואה לפלצבו. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/en….ist_uids=9310601&dopt=Citation
עוד שמונה שנים יפורסם משהו אחר, וחו"ח.
אני סבורה שאתה מעיד אמת על עיסתך ושאתה ספקן מקצועי (בדגש על מקצועי). כפי שהצעתי בזמנו מעל דפי אתרך – הצעה, אגב, שלא זכתה למענה מצדך, וברור לנו למה – אני עדיין מזמינה אותך לקליניקת המתמחים בהומאופתיה שאני מנחה. הקליניקה חוזרת לפעילות בראשית השנה האקדמית במרפאת החוץ של "אסף הרופא". תוכל להתרשם מהומאופתיה בפעולה, ולא רק לתרגם מאמרים בגנותה. כפי שמעידות מעידות קודמות שלך, ממאמרים שכאלה שאבת חלק ניכר מידיעותיך על הומאופתיה.
ובאשר למילים האמוטיביות, את האמונה אני מבכרת להשאיר למאמינים. ההומאופתיה עובדת. לא שזה יפריע לך לטעון אחרת.

תגובה מאת רחלי שבי  [אתר] בתאריך 8/26/2005 10:42:48 PM

עוד קטנה וזהו, לגמרי.

מעיון ראשוני באסופת המחקרים שעליה מתבססת מסקנת החוקר השוויצרי, דר' אגר (Egger) אני רואה שמדובר בשיטות שונות, שחלקן אינן מקובלות על מרבית המטפלים ההומאופתים. הומאופתיה אינה מקשה אחת.
אני מזכירה שהומאופתיה לא מרפאה שם של מחלה, אלא את ה ח ו ל ה. אין "משו הומאופתי" לאסטמה, כי מתייחסים לאדם שחולה באסטמה על שלל מאפייני החולי שלו, ולכן התמונה היא ייחודית בכל פעם וקיימות *מאות* הכנות המסוגלות לרפאה. כתבתי על זה כאן – http://www.notes.co.il/rakheli/6447.asp .
מחקרים שמתבססים על בדיקת יעילות תכשיר הומאופתי אל"ף למצב בי"ת לא צפויים להצלחה שהיא יותר מאקראית, אין ספק בכך. שוב, בהומאופתיה ההתאמה היא לאדם.
מעניין לקרוא את מאמר המערכת שנלווה לדברי דר' אגר. יותר מעניינת, כתוב שם, היא העובדה שהמחלוקת בכלל נמשכת, גם כעבור מאה וחמישים שנה.
וכעבור (רק) כשנה של פוסטים עוינים מצדו של יוסי לוי, שמסרב להקשיב או להדבר על אף שהוא מעיד על עצמו כספקן מקצועי, אני מודיעה בשמחה שאין לי את הכוונה להתייחס יותר לדבריו בנושא ההומאופתי, שכן הוא אינו מאזין להצעותיי או הסבריי. יש לי גם הרושם שפוסטיו-אלה, על נימתם המזלזלת (שעליה התנצל בפניי בעבר, אגב, בטרם חזר לסורו), נובעת ממניעים אישיים.
מלבד ההזמנה למרפאת החוץ בביה"ח דלעיל, אני כמובן מאחלת לו הצלחה בהמשך דרכו. להגיב לדבריו בנושא הומאופתיה זה, איך לומר, לטחון מים.

תגובה מאת הניה סימון RCHom  [אתר] בתאריך 8/26/2005 11:20:46 PM

בספקנות עיקשת הוא בהחלט מתבלט

ועם עיקש תתפתל. השאלה אם כדאי – אם הספקנות היא מקצוע, אז בחוסר הקשבה הוא עובר את הסטנדרט – שמיעה סלקטיבית מאד המתאימה לפרקליטות, לעו"ד, ולסרסורים ל"אמת" שבאה מהאינטרס של הפופיק האישי שלך ולא של שום דבר ששייך לקוסמי לטובת הכלל
כמו שאמרה רחלי
לדבר אתו על הומאופתיה זה כמו לטחון מים.
אז חבל על המים היקרים
נדלל אתם רמדיס במקום לטחון אותן לשווא.
שיהיה בריא הלוואי הלוי
וחו"ח
"מקסים"
גם זה ציטוט מרחלי
אנחנו גרופיס

תגובה מאת מנשה  בתאריך 8/27/2005 6:13:09 PM

לא מבין

את ההתלהמות כאן.
אתם משוכנעים או "יודעים" שההומיאופתיה יעילה. יופי לכם.
זכותו של כל אדם להחזיק בכל סברה. אין לכם כאן מונופול על האמת, גם אם נדמה לכם שערימת ההוכחות היא אינסופית. והיא לא – כמו כל דבר בחיים.

תגובה מאת משה בן הראש  [אתר] בתאריך 8/27/2005 8:14:41 PM

השאלה היא לא יעילות ההומאופטיה

אלא באיזה כלים אתה בודק את יעילותה.
לא ניתן לבדוק את ההומאופטיה בכלים של רפואה אלופטית (קונווציונלית) מהסיבות שנמנו לעיל.
ואם כן, התוצאות לא יכולות להיות שונות מאלה שהתקבלו במחקר. לכן במידה רבה עדיף לא לבזבז כסף על מחקרים כאלה, כי הם לא ישכנעו את מי שכן משתמש או רוצה להשתמש בהומיאופטיה והם ישכנעו את אלה שלא מאמינים בדילולים.
בכל מקרה למי שרוצה לדעת קצת יותר, ולכל בר דעת אני ממליץ מאוד לקרוא את האורגנון של האנמן, ולהבין על מה מדובר, ובמיוחד לקרוא את "המדע של ההומיאופטיה" של ג'ורג, ויטולקס, שממנו אפשר ללמוד הרבה על האדם גם אם ההומאיפטיה אינה מעניינת את הקורא.

תגובה מאת מיכל יקיר  בתאריך 8/27/2005 9:03:30 PM

27/8/2005
The response is ine nglish as it wreetn by me: I read the article (the Lancet vol 366 aug 27, 2005, p 726-732) and had to say: I AM disappointed: as an attack, the article its hardly worth referring to: its a poor trial, that fails by its own standards. Not to mention by proper scientific standards:
– Most of the assumptions made in this research are based on the "higher quality" trials. In conventional-medicine trials, only 9 (!) were found out of 110, and the analysis is based on that? On 9 trials? As we so often hear, smaller studies tend to show larger effects….
More than that, the Funnel plot (fig 2) is based on 91% not so good trials – how can one relate to statistics based on that?
from a proper scientific point of view, their declaration that they had assumed before starting the trial that " the effect observed in placebo -controlled trials of homeopathy could be explained by combination of methodological deficiencies and biased reporting…" while "the same biases could not explain the effect observed in…. conventional trials". Now these pre-assumptions, besides being narrow minded, is irrelevant and inappropriate in a study that tries to compare truthfully 2 different methods. One could say that a biased mind could influence the, let say, the course of collecting the data? Or of interrupting the results?
In comparing 2 such different method a theoretical- not statistical – thinking should have been groundwork. The comparison of homeopathy and conventional medicine is interesting- but requires serious philosophical reference. Only by that can a further work be done, statistic without logic is a very bad tool. Like a care without driver.
To conclude: the article is biased, and therefore of low scientific value and its conclusion is not relevant to the debate of the homeopathic medical system and its relation to conventional medicine.
Michal Yakir PhD.
Chairwoman of the Israeli Association for Classical Homeopathy
Israel

תגובה מאת אבנר  בתאריך 8/27/2005 11:18:01 PM

Michal Yakir אולי תתרגמי לעברית

את מה שכתבת.
אנגלית זה לא (לפחות לא זו שאני מכיר)

תגובה מאת אדל אמינוף  בתאריך 8/29/2005 1:06:53 PM

הקושי במעבר לאמת חדשה- פרדיגמה שונה

שלום לכולם,
הנה יוצא עוד מאמר (די לוקה, המסכם במטה אנליזה די לוקה את כמות המחקרים שרובם די לוקים- בחסר, ושוב- חסר!) והוא לא מוסיף ולא גורע מהאמת שבהומאופתיה. הוא רק מעיד על כך שנעשית פעילות גדולה של ההומאופתים בהבאת ההומאופתיה לתודעת הציבור ובשל כך גם קמה התנגדות חזקה.
אין דרך אחרת- כל אמת חדשה, או כל פרדיגמה חדשה (כפי שד"ר אוברבאום- הרופא והומאופת, ציין אמש ב"לונדון את קירשנברוך" בערוץ 10), יוצרת בקרב הציבור (המקצועי במיוחד) התנגדות נוראית מאחר שאותו ציבור אוחז באמיתותיו הנושנות מבלי לבחון אותן שוב (כולל בחינת הכלים לבחינת האמיתות!!!).
יש בעיה גדולה להכיר בדבר חדש, זהו תהליך: ראשית- ההתנגדות לשינוי, ואז- בחינת השונה בכלים ישנים ואח"כ- התנגדות חזקה אף יותר, ואח"כ- בחינת מציאות שמשתנה תחת ידי המתבונן (!)- ושוב- התנגדות רגשית חריפה אף יותר, ואז- בחינת העובדות בעיניים קצת שונות, וחוזר חלילה- בדרגים שונים של הכרה- עד להכרה מלאה- המציאות משתנה- מתחת לאף ממש.
יש מי שהוא בר מזל ועיניו בראשו והאינטאיציה שלו עובדת נון סטופ וישנו המסכן- שחש שהקרקע נשמטת תחת רגליו- הקרקע הבטוחה של האמת שבנה.
נו שויין, זו דרכו של עולם. לא נצליח לשכנע את כולם בעולם הרפואה שראיית הבריאות באופן שונה היום היא דבר הכרחי. קשה להם לומר- שגינו ולזרוק את כל הכלים עליהם הם אומנו שנים על גבי שנים מבלי לבחון אותם. כל סטודנט לרפואה לומד רפואה מבלי ללמוד ממש מהי בריאות, מהי מחלה- זוהי ראשונת הצרות של בתי הספר לרפואה ויוצאי חלציה…
ונוכל כך להמשיך עוד ועוד.
אין טעם באמת להתמקח. ובטח שלא איזה ויכוח על מספרים סטטיסטיקה שאינה אומרת דבר. שישו קצת סטטיסטיקות אמת על החיסונים ותוצאותיהם, למשל.
רחלי עושה בשכל ומזמינה לצפייה קלינית ולחווייה מעשית- שרק היא אולי תוכל להזיז במעט את הסומים.
בואו נמשיך את עבודת הריפוי- זה מה שחשוב…

תגובה מאת ראובן  בתאריך 8/30/2005 10:29:27 PM

אז מה (לכל הרוחות?) הם אותם כלים חדשים?

מכל הדיונים הארוכים והמיגעים כאן ובפורומים השונים, עדיין לא הצלחתי להבין מהם אותם הכלים בעזרתם בודקים את האמיתות כדבריך.
חוץ מהתחמקויות ומשפטים מעורפלים וחסרי פשר, לא קיבלתי שום תשובה.
תן לי קריטריון, (נתחיל מקריטריון כלשהו, בלי שום מגבלות) כדי שאפשר יהיה לדבר אתך בכלל.
כי אם לא, אז אני יכול להגיד שריקודי בטן בימי שלישי בחצות בקומה ה27 של בנין לא מאוכלם הם שיטת ריפוי לא פחות לגיטימית.
תגיד לי למה לא, ובמה זה שונה. ואל תגיד לי "יש הרבה לקוחות". לכל מדווה אנושי מוכנים אנשים למכור את סבתם תמורת בדל תקווה להפטר ממנו. מסחר באשליות על ריפוי הוא אחת מהפעילויות הכלכליות העתיקות ומגלגלות הכסף הרב ביותר מאז ומעולם.

תגובה מאת קובי  בתאריך 8/31/2005 2:47:11 PM

לכל המאמינים

משה בן הרוש טוען שלא ניתן לבדוק את ההומאופטיה ב"כלים של רפואה קונבנציונלית" ובכן, אין כזה דבר
הכלים הללו אינם יותר מהיגיון פשוט – מאחר וכל מקרה הוא פרטי וכו' – כדאי לבדוק קבוצה גדולה ולבדוק האם חל שיפור אם לאו. אין בכלים יותר מהיגיון בריא. אל נא תתקיפו את ההיגיון הבריא – כי איך אחרת תגדירו הצלחה? אם עובד – נראה שיפור וכו'…
בכלל – כל הסטטיסטיקה והמתמטיקה נובעות מדברים אשר כל אחד יסכים איתם, הסקת המסקנות לעיתים סבוכה ולא כל אחד יבינם(לכן כל המפקפקים ב"מדעים), אך הבסיס פשוט ומוסכם מאין כמוהו
שימו לב כי ההצעות ל"הוכחת" יעילות ההומאופטיה מציעות להגיע לטיפול – משמע לא בדיקה אמיתית, אלא מפגש והיכרות עם האנשים – יצירת אמפטיה וקשר אין בהם כדי להעיד על יעילותו האמיתי של הטיפול.
מאמרו של ד"ר גולדאקר מאיר עיניים , תודה על ההפניה.

תגובה מאת ראובן  [אתר] בתאריך 8/31/2005 10:24:05 PM

ובאותו נושא, מ"הארץ" היום

מתוך הטור (המצוין) "מדע רע"

בעקבות הרשימה על האוניברסיטאות הטובות ביותר כתב אלי גיא יריב מחברת "מעל הממוצע – מחקר וייעוץ ללימודים אקדמיים" והפנה את תשומת ליבי לדרוג האוניברסיטאות והמכללות בישראל שעורכת החברה. מאחר וזו חברה מסחרית, ניתן לראות רק את צמרת הדירוג. דירוג זה נעשה על סמך פרמטרים הקשורים לרווחת הסטודנט, על פי התפיסה הרואה את הסטודנט כלקוח ואת המוסד האקדמי כנותן שירות, ולכן סדר הדירוג שונה מסדר הדירוג של אוניברסיטת זיאו טנג, וזה לגיטימי, כמובן.

באתר של "מעל הממוצע" ניתן למצוא גם סקירה רחבה של מתודולוגית המחקר והדירוג, שנעשתה על ידי פרופ' יעקב הורניק מאוניברסיטת תל-אביב. מומלץ לקרוא.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 26 באוגוסט 2005 14:48שם התקבלו 4 תגובות

lior  [אתר]  בתאריך 8/26/2005 7:33:13 PM

ומה עם ביקורת?

מה שאתה מציג נראה לי חסר ערך כמעט לחלוטין. קודם כל, כפי שאתה מציין, לא מדובר בדירוג אוניברסיטאות ואפילו לא בדירוג איכות ההוראה באוניברסיטאות אלא בדירוג רווחת הסטודנט. דבר שני מדובר בסקר, ולא בפרמטרים אובייקטיביים אמיתיים. קשה לעשות דירוג אמיתי בלי לכלול פרמטרים כמו השכר הממוצע של הבוגרים, אחוז הממשיכים לתארים מתקדמים, מספר הפטנטים שרושמים בוגרי המוסד ומספר הזוכים בפרסים הישגיים בתחום המדע. אלה הפרמטרים החשובים באמת. לדעתי הדירוג שאתה כותב עליו שווה ביקורת פחות מרומזת.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 8/27/2005 12:51:14 PM

תשובה לליאור

אני מסכים איתך.

אלי  בתאריך 2/5/2006 6:25:00 PM

ובכן …

מה עם לטביה …הסטודנטים הכי אוהבים אותה התואר בא בקלות .
מספר המסיימים בפתוחה הוא הנמוך מבין כל המוסדות בודאי ..
אז למה שסטודנטים יאהבו את המוסד??

גיא יריב  [אתר]  בתאריך 6/28/2006 2:30:48 PM

לא כדאי לקרוא קודם לפני שמותחים ביקורת?

הדרוג מתבסס על הרבה יותר מידע מאשר רווחת הסטודנט, במיוחד בהתחשב במאמצים שהאוניברסיטאות עושות למנוע פרסום מידע בכלל ומידע שלילי בפרט.
נתונים אלמנטריים כמו מספר הסטודנטים בפקולטה (כדי להשוות למספר הסגל) או תקציב המוסד (והחלק ממנו שמוקדש למחקר) אינם מתפרסמים.
כתוצאה מכך היה צורך לאסוף מידע באמצעים 'עוקפי צנזורה' כמו ספירת תעודות זהות על לוחות ציונים או הערכת מספר פרסומים לפי מספר הדרגות המוענק. אלו כמובן כלים גסים יותר, אבל הם נותנים מידע בעל מהימנות ותוקף סבירים לגמרי.
אגב, גם הסטודנטים הרבה פחות מטומטמים ממה שאתם נותנים להם קרדיט- במוסדות שמתאפיינים בעומס נמוך ורמת דרישות נמוכה ישנה שביעות רצון נמוכה. הם יודעים בדיוק מה הם מקבלים.
גיא

אוניברסיטת זיאו טנג שבשנחאי פירסמה את דירוג 500 האוניברסיטאות הטובות בעולם, זו השנה השלישית. רוב עיתוני העולם סיקרו את ראש הרשימה (הארווארד עדיין ראשונה, למי שמודאג), ודנו בכובד ראש בזינוק של קיימברידג' הבריטית אל המקום השני, מייד לאחר סטנפורד, תוך כדי דחיקת ברקלי ו-MIT אל המקומות הרביעי והחמישי.

איך מדרגים? ראשית, אספו החוקרים משנחאי נתונים לגבי ההישגים האקדמיים של כל אוניברסיטה, כגון מספר אנשי הסגל והבוגרים שזכו בפרס נובל או במדליית פילדס (פרס טיורינג לא נחשב), מספר המאמרים שפורסמו על ידי אנשי הסגל והבוגרים בכתבי העת Nature ו-Science,  מספר המאמרים המצוטטים באינדקסים נחשבים, כולל מאמרים התחומי מדעי הרוח והחברה, וכדומה. גם גודל האוניברסיטה (כלומר – מספר הסטודנטים) נלקח בחשבון. לאחר מכן, ניתן לכל אוניברסיטה ציון יחסי באחוזים בכל אחת מהקטגוריות (ביחס לאוניברסיטה המובילה באותה קטגוריה), ולבסוף, משקללים את ציוני הקטגוריות לציון אחד לפיו נקבע הדירוג. מעל 1000 אוניברסיטאות דורגו, אך פורסמה רק רשימת 500 הראשונות בדירוג.

עורכי הדירוג מודעים לבעיות המתודולוגיות המתעוררות ומפרטים אותן בדף השאלות הנפוצות. המעוניינים ימצאו גם הפניה למאמר הדן בבעיות אלה ובהתמודדות עימן בפירוט.

ועכשיו, למי שהגיע עד לכאן, הפרטים המעניינים באמת. איפה אנחנו?

האוניברסיטה הטובה ביותר בישראל, על פי הדירוג, היא האוניברסיטה העברית, המדורגת בסה"כ במקום ה-78 בעולם. (גילוי נאות – כל שלושת תארי הוענקו לי על ידי האוניברסיטה העברית). הטכניון, מכון ויצמן, ואוניברסיטת תל-אביב מתחלקים במקום ה-101 (יחד עם עוד 49 אוניברסיטאות אחרות שזכו לאותו ציון). אוניברסיטאות בר-אילן ובן-גוריון מדורגות במקום 301-400 ואוניברסיטת חיפה במקום 401-500. כל שבע האוניברסיטאות שבישראל נכנסו לרשימת ה-500, הישג מכובד.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 21 באוגוסט 2005 שם התקבלו 3 תגובות

יעקב  בתאריך 8/25/2005 11:27:46 PM

אז מה היה לנו

אוניברסיטה אחת בעשירון העליון, שלוש בעשירון השני, והיתר ברביעי ובחמישי.
נאה, אך לא מעורר השתאות.

עודד  בתאריך 8/27/2005 11:04:10 PM

הישג מכובד

דורגו 1000 אוניברסיטאות מתוך יותר מ 2000
להיכנס לרשימת ה 500 זהו אכן הישג מכובד

יעקב  בתאריך 8/28/2005 2:01:36 AM

לעודד

לא נכנסנו ל-500 הראשונים, נכנסנו ל-50% הראשונים.
מוסד שלא נסקר, יכול היה טכנית להגיע להישגים גבוהים, נמוכים או שווים למוסדות שנסקרו. אין שום משמעות לכמות הכוללת של המוסדות, בהתייחס לרמת ההישגיות, כל עוד המוסדות לא נסקרו.