זכייתו של המתמטיקאי הישראלי פרופ’ ישראל אומן בפרס נובל לכלכלה העלתה שוב את סוגיית אי קיומו של פרס נובל למתמטיקה. האגדות האורבניות בנושא זה רבות. למשל, נטען כי המתמטיקאי הצרפתי אוגוסטין קושי היה המאהב של הגברת נובל, ולכן נובל לא הקצה פרס למתמטיקה כדי שהלה לא יזכה בפרס. סיפור יפה, אלא שנובל לא היה נשוי, וקושי הלך לעולמו כאשר אלפרד נובל היה בן שנתיים בלבד.
פרס נובל למתמטיקה אין, אבל פרס נובל למתמטיקאים יש ויש. באופן טבעי, מספרם של המתמטיקאים שזכו בפרס לכלכלה גבוה למדי, ובין הזוכים הבולטים היו המתמטיקאים ג’ון נאש וקנת ארו. אולם, המדקדקים יטענו כי פרס נובל לכלכלה אינו פרס נובל אמיתי אלא פרס על שם נובל. נו, טוב.
גם בין הזוכים בפרס נובל לפיזיקה ישנם מתמטיקאים רבים, כיוון למעשה אין אפשרות לעסוק בפיזיקה ברמה גבוהה ללא השכלה מתמטית ראויה, והעוסקים בפיזיקה תיאורטית זקוקים לפתח עבור עצמם כלים מתמטיים חדשניים. בין הזוכים הבולטים בקטגוריה זו ניתן למנות את אלברט איינשטיין, פול דיראק וריצ’רד פיינמן.
אולם, חיפושי העלו כי ארבעה מתמטיקאים זכו בפרסי נובל שאינם בתחומי הכלכלה או הפיזיקה. שניים זכו בפרס לספרות, ושניים בפרס לכימיה. ברשימה זו אסקור אותם ואת פועלם.
המתמטיקאי הראשון שזכה בפרס נובל היה הספרדי חוזה אצ’גאראי. אצ’גאראי, בן העם הבאסקי, נולד במדריד בשנת 1832. הוא בלט כבר בגיל צעיר בכשרונו המתמטי, ובגיל 21 התמנה כפרופסור למתמטיקה באוניברסיטה של מדריד. בנוסף לעיסוקו במתמטיקה הקדיש מזמנו גם למחקר בכלכלה, ופעל לקידום הסחר הבינלאומי של ספרד. עם ביטול המלוכה בספרד במהפכה של שנת 1868, פרש ממשרתו האקדמית והתמנה לתפקיד שר האוצר והחינוך בממשלת ספרד. עם החזרת המלוכה בשנת 1874, פרש מהחיים הפוליטיים, ופתח בקריירה חדשה כסופר ומחזאי, שהניבה שורה של מחזות סאטיריים מצליחים שהוצגו ברחבי אירופה בסוף המאה ה-19. מחזות אלה זיכו אותו בפרס נובל לספרות, שהוענק לו ב-1904. האם כישוריו המתמטיים של אצ’גאראי הועילו לו בקריירה הספרותית שלו? ייתכן. חוקרי ספרות משבחים את המבנה הקפדני של מחזותיו. סביר יותר להניח כי הוא היה אדם מוכשר מאוד, שהצליח בכל אשר שלח ידו.
מתמטיקאי נוסף זכה בפרס נובל לספרות 46 שנה לאחר מכן – זהו ברטאנד ראסל, שהפרס הוענק לו ב-1950. ועדת הפרס מציינת כי הפרס הוענק לו עבור כתביו המהווים “ניצחון לאידיאלים האנושיים ולחופש המחשבה”. בין כתבים אלה מוזכרים “יסודות הגיאומטריה” (1897), “סקירה ביקורתית של הפילוסופיה של לייבניץ” (1900), “יסודות המתמטיקה” – היצירה המונומנטלית שכתב יחד עם וייטהד בין 1910 ל-1913 “מבוא לפילוסופיה מתמטית” (1919), ומספר ספרים שעוסקים בלוגיקה, יחד עם עוד כתבים רבים בתחומים רבים נוספים. ברטראנד ראסל ללא ספק זכה בפרס בזכות עבודתו המתמטית.
ב-1985 זכה מתמטיקאי נוסף בפגישה עם מלך שוודיה. הרברט א. האופטמן, ד”ר למתמטיקה שעבד במכון למחקר רפואי בעיר בפאלו, ניו-יורק, זכה בפרס במשותף עם חברו ללימודים, הכימאי ג’רום קארל. השניים פיתחו יחדיו אלגוריתם ששילב שיטות גיאומטריות והסתברותיות, שבעזרתו ניתן לקבוע את המבנה המולקולרי של חומרים תוך שימוש בקרני רנטגן. שיטה זו, כאשר יושמה בשנות השמונים באמצעות מחשב, קיצרה את משך הזמן שנצרך לקביעת המבנה המולקולרי של מולקולה ביולוגית פשוטה משנתיים ליומיים. כך ניתן היה לקבוע את המבנה המולקולרי התלת מימדי של ויטמינים, הורמונים וחומרים אנטיביוטיים בקלות, ובעזרת הידע שהתגלה ניתן היה להמשיך לפיתוח תרופות חדשות.
בשנת 1998 זכה בפרס נובל לכימיה מתמטיקאי נוסף, ג’ון א. פופל. גם פופל זכה בפרס עבור פיתוח שיטות חישוביות חדשות, בתחום הכימיה הקוואנטית. פופל חיפש ומצא שיטות לפתרון משוואות שרדינגר, המשוואות היסודיות של תורת הקוואנטים. משוואות אלה נחשבו קודם לכן לבלתי פתירות, פרט למספר מקרים פרטיים פשוטים. התכנה שפיתח ליישום שיטותיו נושאת את השם המחייב “גאוסיאן”, ומשמשת כיום ככלי עבודה בסיסי של כל כימאי.
פורסם לראשונה באתר “רשימות” בתאריך 11 באוקטובר 2005 שם התקבלו 4 תגובות
יעקב בתאריך 10/13/2005 1:09:12 PM
מעניין מאוד
תודה.
חן שפירא בתאריך 10/14/2005 8:42:27 PM
נהדר
השכלתי והחכמתי.
המון תודה!
שי פישר [אתר] בתאריך 10/16/2005 11:14:47 AM
ללא כותרת
מדוע אין פרס נובל למתמטיקה?
שרון קנובליך בתאריך 12/16/2007 2:52:37 PM
אין פרס נובל מכייון ש..
אין פרס נובל למתמטיקה מכיוון שאישתו של אלפרד נובל בגדה בו עם מתמטיקאי.