נסיכת המדעים

כל מי שלמד קורס בסיסי בסטטיסטיקה והסתברות צריך לדעת (אני מקווה) כי הסתברות של מאורע חייבת לקבל ערך בין 0 ל-1, וכי סטיית התקן לעולם אינה שלילית. כאשר לימדתי קורסים כאלה, חזרתי והתרעתי בפני הסטודנטים, כי עליהם לשים לב לתוצאות חישוביהם, ולעולם לא להשאיר תוצאות בלתי אפשרויות ללא התייחסות. זה בהחלט יכול להיות שעקב טעות חישוב (או כל טעות אחרת) מישהו יקבל כי ההסתברות שהיה עליו לחשב היא 1.3 או 0.22-. אבל כאן התוצאה הסופית מתריעה על עצמה כי היא שגויה. מה עושים במקרה כזה? מחפשים את הטעות, כמובן. ואם אין זמן כי הבחינה מסתיימת עוד מעט? המינימום לו אני מצפה, אמרתי לסטודנטים, הוא שתבהירו לי כי ידוע לכם שיש כאן טעות. אפשר לכתוב הערה, כמו: "קיבלתי כי ההסתברות גדולה מ-1, וזה לא ייתכן. יש כאן טעות, אך איני מצליח למצוא אותה". במקרה כזה, אני, המרצה, אמצא את הטעות, והניקוד במבחן יהיה בהתאם לגודל הטעות. אבל, אם תושאר תוצאה כזו ללא התייחסות, הבהרתי, תיפסל השאלה כולה.

ההגיון הוא שכמורה עלי ללמד את תלמידי הסטודנטים לא רק את הטכניקות החישוביות. עלי להקנות להם הבנה של הנושא הנלמד, כי בעתיד הלא רחוק (חלקם, לפחות) יצטרכו להסתמך על הידע שרכשו  וליישם אותו. לחשב הסתברויות זה חשוב, אבל הרבה יותר חשוב להבין אותן, ומי שמקבל בשוויון נפש הסתברות גדולה מ-1 או קטנה מ-0 פשוט אינו מבין את המושג. נקודה.

העקרון הזה נכון לא רק להסתברויות. סטיית התקן, למשל, גם היא אינה יכולה להיות קטנה מ-0, ולכן חלים עליה כללים דומים. הסטודנט של היום יכול להיות האדם שמגיש מחר דו"ח להנהלה, או ללקוח. אם יופיעו בדו"ח כזה נתונים כגון הסתברויות או סטיות תקן שליליות, הסטודנט של היום יהיה בצרות מחר.

ולמה אני מספר את כל זה?

ובכן, במסגרת עבודתי, אני צריך לסקור דוח"ות מחקריים שונים. בדו"ח שסקרתי אתמול, ביצעו כותבי הדו"ח מבחן סטטיסטי בשם מבחן חי-בריבוע. השם של המבחן מדבר בעד עצמו. הביטוי "בריבוע" אומר כי הערך המספרי המחושב של המבחן אינו יכול להיות שלילי. ובכל זאת, הערך שהופיע בטבלה היה 0.077-. אבל זה לא סטודנט, זה רק מישהו שמגיש ללקוח שלו דו"ח.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 12 באפריל 2006  שם התקבלו 5 תגובות

איריס  בתאריך 4/13/2006 12:09:35 PM

גדול

יכול גם להיות שזה קרה כי מישהו הכניס נתונים לתכנת מחשב, וזה מה שיצא לו. אפשר למצוא ברשת טבלאות פשוטות שמזינים אליהן נתונים והתוצאה של מבחן החי בריבוע, למשל, מתקבלת. אבל למי שאין מושג, זה לא יעזור, ואם הכניס נתונים לא נכונים או אין לו הבנה בסיסית בנושא, הוא יאמין לכל מה שיקבל.
לא מחשבה ביקורתית במיוחד.
צודק המורה

משוטט  בתאריך 4/15/2006 3:04:37 AM

פויה, אינטיליגנציה!

לך תדע איזה חידקים יש בזה ובאילו מחלות אתה עלול להדבק. מהר, לשטוף את הידיים! טוב, בתור סטטיסטיקאי שעובד בחברת תרופות יש סיכוי (קרוב ל-1) שאתה יודע איזה מחלות.
וכל הקטע הזה של לחשוב. זה כל כך מעייף, עדיף להריח את תאי המוח נשרפים מול הטלוויזיה (גם לה יש כמה מעלות…)
ובטון פחות אירוני/מבדר, אתה כרגיל צודק. האם הדרישה שילד בכיתה ו"ו ידע לכתוב רופא ללא שגיאות כתיב זה סביר? האם אדם העוסק בתחום מסוים שדורש ידע מסוים, גם ידע אותו זה סביר? תלוי את מי שואלים.
במתמטיקה לדוגמא, יש להרבה שאלות דרכים לוודא את נכונות התשובה או ההוכחה, שגוזלות זמן מועט. הדבר נראה כל כך פשוט, שלפעמים לא עושים אותו- כמו בדוגמא שנתת.

mrbob  [אתר]  בתאריך 4/17/2006 3:34:44 PM

צחוק הגורל

אולי הוא היה סטודנט שלך.

n  בתאריך 5/3/2006 1:20:19 PM

סיימתי תואר ראשון שהסטטיסטיקה בו קשה

אני בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה ותקשורת, מעולם לא הבנתי למה אני צריך ששליש מהתואר ימולא בסטטיסטיקה שנועדה בעיקר כדי להכשיר את עשרת האחוזים (או פחות) שמצליחים להתקבל לתואר השני. לא שיש לי בעיה עם שיטות מחקר שאכן צריך ללמד, או סטטיסטיקה ברמה הגיונית, אבל אם הלימוד משרת רק את תלמידי התואר השני, מדוע לא ללמד את הסטטיסטיקה במסגרת התואר השני ולא להעמיס סתם על כל היתר?

אלי  בתאריך 5/20/2006 1:05:57 PM

בוגר תואר ראשון. "בוגר"???

צר לי "בוגר תואר ראשון" יקר על שאינך מבין מדוע רצוי שאדם העוסק בפסיכולוגיה יהיה בעל ידע בסיסי בסטטיסטיקה. אין לי אלא להאשים כאן שני גורמים:
א. סגל ההוראה שאינו טורח במקרים רבים להצביע בפני הסטודנטים על הקשר בין "התאוריה" לבין "השדה" [מקום העבודה].
ב. ההתדרדרות במערכת החינוך [מהגן ועד לאוניברסיטה] שבמסגרת "ההפרטה" הכללית נאלצת לראות בסטודנט "לקוח".
את הלקוח, כידוע, אסור להרגיז כי אחרת הוא "ילך למסעדה אחרת". וכך כל מי שמכיר את השאלונים לשביעות רצון שממלאים הסטודנטים [לקוחות] בכל סמסטר יש שאלות מהסוג: "הקורס הקנה לי ידע בנושא הנלמד" [לשון פאסיבית]. השאלון לא כולל שאלות מהסוג "מה עשיתי על מנת לבחון את נושא הקורס בהקשר לכלל תוכנית הלימודים?" [לשון אקטיבית מבחינת הסטודנט.
ולגופה של שאלתך: אם אתה עוסק בפסיכולוגיה, ראוי שתתעדכן הנעשה בתחום – צורך זה מופיע גם בקוד האתי של איגוד הפסיכולוגים, איגוד העובדים הסוציאלים, ועוד איגודים ואירגונים מקצועיים בתחום "העבודה עם אנשים". כאשר אתה קורא מאמר מקצועי, ראוי שתהיה לך יכולת לקריאה ביקורתית שכוללת הבנה ביחס למהות הנתונים הסטטיסטיים.
בהצלחה במקצוע

מכון פרייזר הקנדי פרסם לאחרונה מחקר שכותרתו "גידול מריחואנה בקולומביה הבריטית". המאמר מנסה לבחון את ההיבטים הכלכליים של תעשיית גידול המריחואנה. מחבר המחקר, ד"ר סטיבן ט. איסטון סוקר את תעשיית המריחואנה, ומנסה לאמוד את המדדים הכלכליים הקשורים בשוק זה.

ראשית אומד איסטון את הביקוש למוצר בהסתמכו על מחקרים  שפורסמו. בשנת 2000, מעריך איסטון, היו בקנדה כ-1.7 מיליון משתמשים , שצרכו בסה"כ כ-164 טון מריחואנה, והוציאו על כך 1.8 מיליארד דולר (קנדיים, כנראה). לשם השוואה מובא נתון נוסף – סה"כ ההוצאות לצריכת טבק בקנדה באותה שנה היה 2.3 מיליארד דולר.

ההיצע שווה, כמובן, לביקוש (אם השוק בשיווי משקל), והרי אם נצרכו בפועל 164 טון מריחואנה, היה מי שייצר ומכר את כל החומר הזה. השאלות המעניינות באשר לצד ההיצע הן: מהו הרווח של יצרן מריחואנה? וכמה יצרנים יש?

איסטון נעזר במחקרים שפורסמו אודות תהליך הגידול של המריחואנה כדי לערוך הערכה גסה של תזרים

מה יקרה אם החוק ישונה והשימוש במריחואנה יהיה חוקי? הממשלה תטיל כמובן מס על המריחואנה

המזומנים בחממת גידול טיפוסית, בה מגדלים 100 צמחי מריחואנה. איסטון מעריך את עלות הציוד הדרוש (מנורות, מאווררים, זרעים ודשנים), עלות החשמל הנצרך במהלך הגידול, (הוא מודה כי חלק גדול היצרנים פשוט גונבים את החשמל), ולא שוכח לכלול בחשבון תשלומי שכירות וכן שכר לעובדים. בסיכומו של דבר, מעריך איסטון את ההוצאות השנתיות של עסק טיפוסי ב-24,500 דולר. היבול הטיפוסי הוא 13.5 ק"ג מריחואנה, שמחירו בשוק כ-76,000 דולר. בשקללו את הסיכון הכרוך בתפיסה של היבול על ידי רשויות החוק או מתחרים, מעריך איסטון כי החזר ההשקעה (ROI – return on investment) הוא כ-40%  לשנה, רווח נאה למדי, בהשוואה לאפיקי השוואה מקובלים יותר. (לחצו כאן כדי לראות את התחשיב של איסטון).

בעזרת נתון זה יכול כעת איסטון ללהטט בנוסחאותיו כדי לנסות להעריך את מספר בתי הגידול (לחובבי תורת המחירים צפויות שעות של הנאה  – אני ויתרתי על קריאת החלק הזה של המאמר). הוא מגיע למסקנה כי מספר בתי הגידול נע בין 10,500 ל-17,500.

בסופו של דבר, אחרי כל ההסתייגויות בדבר מגבלות החישובים שערך עד כה, ועוד פרק על מצב שוק המריחואנה בקולומביה הבריטית, מגיע איסטון לשאלה המעניינת באמת: מה יקרה אם החוק ישונה והשימוש במריחואנה יהיה חוקי?

ובכן – הממשלה תטיל כמובן מס על המריחואנה, כפי שממוסים "חטאים אחרים" (בלשונו של איסטון) כגון טבק, הימורים ואלכוהול. איסטון מעריך כי מחירה הסיטונאי של סיגריית מריחואנה, על פי החישובים שערך קודם, הוא בין 1.60 ל-4.70 דולר (תלוי בכמות המריחואנה שבסיגריה – בין 0.33 ל-1 גרם), לעומת המחיר הקמעונאי לצרכן העומד על 8.60 דולר לסיגריה המכילה חצי גרם מריחואנה. ההפרש הממוצע הוא לכן כ-7 דולר לסיגריה – טוען איסטון -  והסיבה להפרש זה היא אי החוקיות של השימוש במריחואנה (הוצאות ייצור, הפצה ושיווק מכוסות, על פי איסטון, במחיר הסיטונאי). לכן, סבור איסטון, יכולה הממשלה לגרוף את כל ההפרש הזה לכיסה, ולהגיע לסך הכנסות של כ-2 מיליארד דולר. גם הרווח ליצרנים ולמפיצים יגדל, כי הלגליזציה תאפשר ייצור המוני יותר בעלות נמוכה יותר. אח, איזה עולם נפלא צפוי לנו.

אבל קריאה ביקורתית יותר של המאמר מעלה כמה תהיות.

ראשית, שימו לב כי כדי לאסוף 2 מיליארד דולר המתקבלים ממיסוי של 7 דולר לסיגריה יש למסות כ-286 מיליון סיגריות, שלצורך ייצורן דרושים כ-192 טון מריחואנה – גידול של כ-20% בצריכה – שיבוא ככל הנראה כתוצאה מהלגליזציה. הגידול בצריכה הוא הנחה סבירה למדי – אבל האם זהו הגידול האמיתי הצפוי? בין 1990 ל-2000 כמעט הוכפלה צריכת המריחואנה הבלתי לגלית בקנדה – מ-92 טון ל-164. עד 2006 בוודאי תגיע הצריכה ל-190 ק"ג בשנה. איזה גידול נוסף בצריכה צפוי עקב לגליזציה אפשרית? מה הנזק הצפוי עקב גידול זה (למשל, עקב גידול אפשרי במספר האשפוזים הפסיכיאטריים ו/או ירידה אפשרית בפריון העבודה, אם להזכיר רק שני נזקים אפשריים )? האם התועלת עולה על הנזק? לאיסטון אין תשובה.

שנית, כאשר ערך איסטון את צד ההכנסות של בית הגידול, חישב אותו לפי מחיר של כ-5700 דולר לק"ג, או כ-2.85 דולר לחצי גרם. לא מסתדר לי. לפי זה סיגריה של חצי גרם צריכה לעלות 9.85 דולר + הוצאות הפצה ושיווק. המחיר הסיטונאי הוא 8.60 דולר בלבד – וההפרש בין מחיר המריחואנה למחיר הקמעונאי הוא 5.75 דולר בלבד – והפרש זה כולל בתוכו עוד הוצאת לייצור הסיגריה, הפצה ושיווק. כיוון שהוצאות ההפצה והשיווק הן גבוהות למדי, הערכה יותר ריאלית של המס שניטל להטיל על סיגרית מריחואנה חוקית הוא להערכתי 2 דולר בלבד – דבר המוריד את סך ההכנסות הצפוי ממסים ל-570 מליון דולר (כאשר לוקחים בחשבון את הגידול בצריכה).

שלישית – האם חשבון ההכנסות וההוצאות של עסק לגידול מריחואנה מדוייק? הנושא הזה פתוח לספקולציות. אז בואו נניח לעניין. איסטון טוען כי ליגליזציה תקטין את הוצאות הייצור. האמנם?. בתי הגידול יצטרכו לשלם מסים מקומיים לפי תעריף עסקים, למשל, ולא תעריף מגורים (בצפון אמריקה המסים נכללים בשכר הדירה – אין דרך למגדלים להתחמק מתשלום). גם את עלויות הייצור יצטרכו המגדלים לשלם באופן מלא – החל בתשלום עבור צריכת החשמל, וכלה בתשלום שכר מינימום (לפחות) לעובדים (איסטון העריך את מרכיב השכר השנתי ב-2000 דולר בלבד – סכום בלתי ריאלי בעליל). איסטון לא מתייחס לכל הנושאים האלה.

ונשארה כמובן, השאלה המוסרית, שגם בה יש לדון בכובד ראש.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 2 באפריל 2006 22:27 במדור כלכלה וחברה שם התקבלו 5 תגובות

אחד העם  בתאריך 4/3/2006 1:13:03 PM

איזו שאלה מוסרית?

הרי האלכוהול גורם להרבה יותר נזקים בריאותיים, כלכליים וחברתיים. אלכוהול הוא סם מסוכן ביותר שהנזק המצטבר שלו בצריכה גבוהה מוכח וידוע.
גם נזקי הניקוטין/סיגריות ידועים וברורים.
מדוע המדינה לא מבטלת? פוליטיקה. משום שזו החלטה פוליטית. מלבד זה, ראה מה קרה בארה"ב בתקופת היובש.
לגבי מריחואנה הדיעות חלוקות ועובדה שהיא משמשת גם כמשכך כאבים במרשם. האירוניה היא שמי שמקבל אישור חוקי להחזיק מריחואנה על צורותיה צריך להשתמש בדרכים לא חוקיות על מנת להשיגה……
מוסר הוא דבר חלקלק לעיתים והוא מושפע תרבותית (עבדות, עישון, צריכת אלכוהול וכו'). והרי פרויד כתב על סגולות האופיום שרווח בתקופתו. סופרים רבים כתבו תחת השפעת אבסינת (קיקיון?).

בנו של האין  [אתר]  בתאריך 4/3/2006 2:06:10 PM

הנה קצת צבע למספרים

http://israblog.nana.co.il/blo….sp?blog=21034&blogcode=1038856

n  בתאריך 5/3/2006 1:34:37 PM

מאיפה המחירים האלה?

בארץ 50 גרם מריחואנה עולים בין 200-250 שקל, ומספיקים לקצת יותר מעשר סיגריות. למיטב ידיעתי המריחואנה בקנדה טובה ועולה בערך אותו דבר, יש הצעות לסיבה לגובה המחיר האמור? פרט למיסי הממשלה כמובן.

אריאל  בתאריך 7/17/2007 10:19:35 PM

מופרך לחלוטין תיכנסו ליקרוא !!!

בארץ למיטב הבנתי ולמיטב הכסף שהוצאתי בעברי על זה ולא עברי הרחוק טולה הלוא היא 12 גרם חשיש (מריחואנה) עולה 200 ש"ח ולא כימעט ולא בערך זה מה שאתה קונה במחיר הנ"ל ובארץ כולם גנבים וזה עובר כמה ידיים לפיך ככה שאחרי קיצוץ של הקניין הראשון נישאר לך איזה 10 גרם.אז חלאס ליחיות בפנטזיה…

…  בתאריך 3/30/2008 10:49:20 PM

ללא נושא

תראה, הבעיה עם החישוב שלך הוא שאם המריחואנה תהיה חוקית, אף אחד לא יפחד לגדל יותר מ 100 צמחים, משום שמאחר וחוקי לו לגדלם הוא יהפוך את זה לעסק קטן במקום תחביב שמכניס מהצד קצת..

 

האם אתמול (28 במרץ 2006, הבחירות לכנסת ה-17)  התרחש יום כיפור של הסוקרים? אני לא בטוח.

מבט ראשוני מראה כי:

• 3 סקרי היציאה של 3 ערוצי הטלוויזיה הראו תוצאות דומות. לצערי לא הצלחתי למצוא עדיין את הנתונים על גודלי המדגם ושיטות הדגימה – אבל כיוון שסביר להניח כי אלה היו 3 מדגמים שונים – הרי שהסוקרים עשו ככל הנראה את עבודתם כהלכה. הבדלים של 2-3 מנדטים נכללים בדרך כלל בטעות הדגימה, שהיא כ-3% במדגם של 1200 איש. זכרו כי מושב בכנסת שקול לפחות מאחוז מסך הקולות.
• התוצאות הכמעט סופיות דומות למדי לתוצאות הסקרים בהתחשב בטעויות הדגימה.
• בניגוד לטענתו של ידידי חנן כהן – 3 סקרי היציאה הראו בהחלט את ההישג המפתיע של הגימלאים. נכון שהסקרים שפורסמו לפני שבוע לא חזו הישג כזה – אבל האם מדובר בקרוב ל-100,000 איש שהסתירו את כוונת הצבעתם מהסוקרים לאורך חודשים – או בהצבעת מחאה אימפולסיבית של הרגע האחרון? איני יודע את התשובה לבטח, אבל הנה רמז: 7 המנדטים של הגימלאים הם בדיוק ההפרש בין 35 המנדטים שחזו הסקרים לקדימה לפני שבוע ובין ה-28 שקיבלה בסופו של דבר.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 29 במרץ 2006 09:29 במדור לסקר יש רגליים שם התקבלו 4 תגובות

דרומי  [אתר]  בתאריך 3/29/2006 10:41:34 AM

צדקו סטטיסטית, טעו מהותית

מבחינה סטטיסטית, הסקרים לא טעו באופן מחריד.
מבחינה מהותית, הסקרים הוכיחו, שוב, את הבעיתיות שלהם בתור כלי דיווח וכלי עבודה פוליטי. רוב מי שהלך היום לקלפי, הלך בידיעה שקדימה היא מפלגה גדולה וחזקה שתשלוט ללא עוררין – בגלל הסקרים. זה השפיע על ההצבעה של אנשים – בעד ונגד קדימה. בפועל, זה ממש לא המצב.
השאלה היא לא האם צריך שיפור מתודולוגי בסקרים כך שישקפו טוב יותר את התשובה של הישראלים לשאלה "אם הבחירות היו נערכות היום, כיצד היית מצביע?"
השאלה היא האם התשובה הזו רלוונטית, או לפחות – האם הרלוונטיות שלה היא כזו שמצדיקה את ההסתמכות האדירה על סקרים במערכת הבחירות הזו, הסתמכות שהחליפה, לפחות לטעמי, דיון ענייני במצעי המפלגות ובכוונותיהם.

יובל  [אתר]  בתאריך 3/29/2006 4:01:01 PM

עיצבו – לא שיקפו !!!

הגימלאי קם על יוצרו
רבות דובר על מגבלות הסקרים ביכולתם לחזות את תוצאות האמת. מספר מקרים בפוליטיקה הישראלית הר או בצורה ברורה ביותר כי האפשרות של מכוני המחקר לנבא את תוצאות האמת אפילו המידה ק רובה הינה מוגבלת במקרה הטוב, שלא לומר בלתי אפשרית.
כך היה בהתמודדות של עמי ר פרץ מול שמעון פרס על ראשות מפלגת העבודה. כך היה בבחירות לכנסת ולראשות הממשלה ב -1996. וכל גם היה עם מפלגת הגימלאים.
אתמול אמרה מינה צמח באיזושהי נימה מתנצ לת כי אלמלי הסקרים שנתנו למפלגת הגימלאים את אותם שתי מנדטים קריטיים שהיו נחוצים לה על מנת לעבור את אחוז החסימה, ספק אם הייתה המפלגה מקבלת את מספר המנדטים הגבוה שקיבלה.
אמרתה הנכונה של מינה צמח מוכיחה את מה שעומד מאחורי תעשיית הסקרים במ שך זמן רב. הסקרים אינם עוד כלי ניבוי אמיתי המציג את המציאות כפי שהיא אלא כלי בעל כוח רב ויכולת לעצב את המציאות !
כבר בשנות ה70' פרסמה אליזבט נואלה-נוימן את מאמרה "ספירלת השתיקה". מאמר זה גורס כי אמצעי התקשורת מסוגלים להשפיע על דעת הקהל ע"י כך שהיא קובעת מהוא ה"קונצנזוס". ניומן מראה במחקרה כי אנשים תמים יעדיפו להיו ת בדעת הרוב כיוון שנטוע בהם הפחד הבסיסי מלהיות במצב של בדידות רעיונית, מלהיות בד עת מיעוט. התקשורת מראה לציבור קונצנזוס "מזויף" אשר בו יש לדעה שהיא חפצה בייקרו ר וב אשר אינו קיים במציאות. האדם הפשוט, אשר חושש להישארות בדעת המיעוט מתחיל להביע דעות התואמות את מה שראה בסקרים ובחדשות מאמץ אותה גם בכדי לצאת מאותה בדידות רעיונ ית וגם כיוון שהתקשורת נוטה לתאר את המגמה כאופנה חדשה הסוחפת אחריה את ההמונים – ו מי לא רוצה להרגיש שייך ? מי לא רוצה לקפוץ על הרכבת ?
אמצעי התקשורת לא רק יו צרים את האקלים הציבורי המחולל את אפקט הספירלה; בדיעבד הם עצמם מושפעים ממנו, וכך האפקט הולך וגובר: הסיקור המוגזם של דעת המיעוט הופך אותה לדומיננטית יותר ויותר ומ שתיק עוד יותר את החולקים עליה ; או אז היא מסוקרת עוד יותר וחוזר חלילה. התהליך כו לו משול אפוא לספירלה, לסליל של מעגלי שתיקה ההולכים ומתרחבים.
עיתונאים רבים מגדילים ומוסיפים לתופעה על ידי ביטול של דעות אשר עלולות היו להיות אלטרנטיבה לאות ה דעה עיקרית. עיתונאי/פרשן יכול, בתמימות או שלא, לקבוע בפני קוראיו כי דעה או דרך מסוימת אינה אפשרית מבחינה פוליטית ובכך לגדוע אותה באיבה עוד לפני שניתנה לאותה ד רך הזדמנות להוכיח את עצמה במבחן אמיתי מול הציבור עצמו.
אינני חסיד גדול של תורות הקונספירציה למיניהן אך אין להטיל ספק בכוחה של התקשורת ככלל והסקרים בפרט להטות את כף מאזניים לכאן או לכאן ע"י יצירת תמונה שאינה תואמת את המציאות.
הסקרים הפכו אם כן לכלי בידיהם של יועצי תקשורת וספינרים אשר משתמשים בהם בכדיי להראות כי לדעה שהם מקדמים יש רוב בציבור, או לחילופין, שהיא מתחילה לצבור תאוצה.
כמעט כל פוליטיקאי המפגר במרוץ אחר יריבו נוטה לפרסם סקרים מטעם אשר יראו כי הוא מצמצם את הפער. הפוליטיקאי המוביל לעומת זאת – יפרסם סקרים מטעמו שיראו כי הפער יציב והסיכוי לסגור אותו הינו אפסי. מצביעים רבים הצהירו לאחר הבחירות הקודמות כי לו היו יודעים כי מפלגת עלה ירוק כל כך קרובה לעבור את אחוז החסימה, הם היו מצביעים בשבילה. תארו לעצמכם מה היה קורה אם סמכות מקצועית בדמותה של מינה צמח הייתה צופה כי "עלה ירוק" יעברו את אחוז החסימה . . .
מפלגת הירוקים לדוגמא ניסתה לעשות את מה שעשו הסוקרים עבור מפלגת הגימלאים – הפרסומים שלהם התמקדו בעצם היותם מעל אחוז החסימה כמעט באותה מידה שהתמקדו במצע הסביבתי שלהם.
האזרח הפשוט כמעט חסר אונים מול השפעתם של הסקרים כיוון שזהו למעשה מקור המידע היחידי שלו. האפשרות היחידה שלו היא לקבל את הנתונים במידה מסוימת של ספקנות אך הדבר אינו מאפשר לו לקבל תמונה נכונה יותר של המפה הפוליטית.
השפעתם של הסקרים וחוסר היכולת של האזרח לעמוד מולן הביאו לכך שבמדינות רבות באירופה ישנה הגבלה של פרסומם של סקרים תקופה מסוימת לפני יום ההצבעה. במדינות כדוגמת צרפת, ספרד, שוויץ ועוד חל איסור לפרסם סקרים בין 4 ימים לשבוע לפני הבחירות ! מדינות דמוקרטיות אלו העמידו את טוהר הבחירות לפני עיקרון זכות הציבור לדעת תוך מודעות להשפעתם של הסקרים על הציבור.
מינה צמח ומקרה הגימלאים אם כן, מראה בצורה הברורה ביותר את ההבדל בין יכולת ליכולת הניבוי העיצוב של הסקרים:
הסוקרים חצי תרצו חצי התרברבו כי לולא הם היו נותנים לגימלאים את שני המנדטים שהעלו אותם מעל לאחוז החסימה הם לא היו סוחפים אחריהם כמות כה גדולה של אנשים.
אם זאת אף מכון לא היה קרוב אפילו לנבא את כמות המנדטים שקיבלה הרשימה, ובכך בעצם, לא הצליחו הסקרים לנבא את תוצאות התהליך שהם עצמם התחילו ו"עודדו".
www.omedia.co.il

חגי הלמן  בתאריך 4/1/2006 8:46:19 PM

האמנם?

יובל, לא שמת לב שדווקא "מפלגת הקונצנזוס" נפגעה פגיעה אנושה מהסקרים שניבאו לה ניצחון מוחץ? זה קצת סותר את רעיון "ספירלת השתיקה" על הקונפורמיות של הבוחרים.
בכל מקרה, אני אכן חושב שיש בעייתיות בצורת החשיבה של "אני אצביע כך וכך, מתוך הנחה שהשאר יצביעו כך וכך". הצבעות ספקולטיביות יוצרות מצב שבו תוצאות הבחירות לא בהכרח משקפות את הכנסת שהציבור היה רוצה לראות. זה נשמע לי רעיון מוצלח מאוד למנוע פרסום סקרים במהלך מערכת הבחירות.

יובל  בתאריך 4/3/2006 1:46:02 PM

אמנם !

כמו שהסקרים מעלים כך הם גם מורידים !
ההידרדרות של קדימה רק הואצה ע"י הסקרים.
כשאתה כותב כנגד הצבעה מושפעת מקונפורמיזם אתה כותב כאילו המניעים הם מודעים בעוד שלתת-מודע משקל עצום בקבלת החלטות מסוג זה.
כפי שבטח גם חכלת להבין מהמאמר גם אני מתנגד לפרסום סקרים בימים שלפני הבחירות.
www.omedia.co.il

אברהם טל החליט גם הוא לכתוב על הנושא של שכר המינימום במאמר שפורסם אתמול ב"הארץ". במאמר, לצערי, ניתן למצוא בעיקר הטעיות, טיעונים דמגוגיים, וחוסר הבנה בסיסי בנושאים שפרשן בכיר לענייני כלכלה צריך להיות בקיא בהם.

ראשית החליט טל להעלות מהאוב את המחקר המניפולטיבי שפרסם משרד האוצר בנובמבר 2004,שהשתמש בין היתר בציטוט סלקטיבי של מחקרים. אנשי האוצר היו הוגנים מספיק להודות כי קיימים מחקרים שמגיעים למסקנה כי העלאת שכר (ושכר המינימום בפרט) הינה מהלך חיובי מבחינה כלכלית. אצל טל גם ההגינות הבסיסית נעלמה – והוא מזכיר רק את שלושת המאמרים שמסקנתם הייתה כי שכר העלאת שכר המינימום היא מהלך שלילי. כנראה שגם טל עצמו לא בוטח המאמרים אלה, שכן הוא מזהיר: "אם יש ממש במחקרים אלה, נשמטת הקרקע מתחת לטיעון, שהעלאת שכר המינימום תביא להגדלת הביקושים ולהגדלת התעסוקה…". טל עצמו נמנע מלקבוע נחרצות אם אכן יש ממש במחקרים אלה. האם יש ממש במחקרים האלה? לא בטוח, אך למה לדון בכך אם אפשר לחרוץ מייד מסקנה לאחר הסתייגות בחצי פה?

מכאן עובר טל לפסילה של הטענות כי להעלאת שכר המינימום בארה"ב ובבריטניה (ע"י קלינטון ובלייר) הייתה השפעה חיובית על הכלכלה שם. ראשית הוא פוסל את הטענות האלה פסילה גורפת ולא מנומקת, ואח"כ מביא מספר נימוקים משלו.

טל טוען כי העלאת עלות העבודה תגרום לפגיעה בסחר החוץ של ישראל, דבר שיביא, לדבריו, לפגיעה ברווחיות ולקריסת מפעלים.  ובכן, התמ"ג בישראל הוא כ-17000 דולר לנפש, וכיוון שיש בישראל כ-7 מליון תושבים, התמ"ג הכולל הוא קצת פחות מ-120 מיליארד דולר. לפי טל, היקף סחר החוץ של ישראל הוא 90% מהתמ"ג, כלומר כ-107 מיליארד דולר. לעומת זאת, לפי תחשיבי התאחדות התעשיינים, עלות העלאת שכר המינימום ל-4500 ש"ח, כולל תחשיבים בלתי מוסברים (לחצי שכר שיופיעו רק עם העלאת שכר המינימום אך לא אם יונהג מס הכנסה שלילי), שווה ל-26 מיליארד ש"ח, שמהווים כ-5% מהיקף הסחר. העלות האמיתית, לפי התחשיב שלי נמוכה כמעט פי 4 מהעלות שחישבה התאחדות התעשיינים, וזה יוצא בערך אחוז אחד מהיקף הסחר. האם הנזק שייגרם הוא כל כך גדול? מפעלים יקרסו? אולי. בודאי מפעלים שמתבססים על עבודה זולה כדי לשמור את הראש מעל למים. שואה כלכלית לא תהיה כאן. טל מסביר כי בארה"ב ובבריטניה שיעור סחר החוץ מהתוצר נמוך בהרבה מזה של ישראל. לכן – עלות העלאת שכר המינימום שם ביחס להיקף סחר החוץ גבוהה יותר. לא קרתה שם שואה כלכלית, ככל הזכור לי, אאז למה שתקרה אצלנו? לא ברור, אבל במאמר טל לא צריך לעשות חישובים, רק להפחיד.

טל עובר כעת לטיעון אחר נגד בהבאת המקרים של העלאת שכר המינימום בארה"ב ובבריטניה כדוגמא חיובית: ההשוואה אינה מביאה בחשבון את ההבדלים בתוצר לנפש. מה הבעיה? קראתי שוב ושוב את הפסקה שכתב טל, ולא הצלחתי להבין. שכר המנימום בישראל ובבריטניה הוא דומה- 53.3% ו-49% – אם מודדים אותו ביחס לתוצר הממוצע לנפש. בקנה מידה זה, שכר המינימום בארה"ב נמוך מזה של ישראל ובריטניה בחצי בערך – 28.4%. זאת לפי הגרף שמופיע בראש המאמר (באדיבות משרד האוצר). טל לא מסביר מה כאן הבעיה. אולי האחוז הישראלי גבוה כי התוצר לנפש דווקא נמוך, ולא בגלל ששכר המינימום גבוה? במקום זאת, טל טוען, ללא כל קשר לבעיה שהוא מנסה להבהיר: "כבר היום שכר המינימום בישראל גבוה במקצת מהשכר החציוני". תגיד לי טל, אנחנו חיים באותה מדינה?  השכר החציוני בישראל הוא 5156 ש"ח (לפי הלשכה המרכזית לסטטיטיקה – לוח 27), ושכר המינימום הוא 3335 ש"ח. איזה מספר יותר גבוה? טל מוסיף כי אם יועלה שכר המינימום ל-4700 ש"ח הוא יהיה גבוה יותר מהשכר החציוני ב-75%. אם זה היה סיטקום טלוויזיוני ולא מאמר מודפס – היה נשמע ברקע צחוק מתגלגל. אברהם טל זקוק לקורס רענון דחוף במבוא לסטטיסטיקה.

מבין המאמרים שפורסמו נגד העלאה אפשרית של שכר המינימום, מאמר זה הינו אחד המגוחכים ביותר. טוב היה אילו לא פורסם מעולם.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 18 במרץ 2006 17:13 במדור כלכלה וחברה שם התקבלו 8 תגובות

קטנוני, אך לא משעמם  בתאריך 3/18/2006 8:41:04 PM

יפה מאוד

שלח את זה ל"הארץ" כתגובה, או כמאמר אורח.

אבי  בתאריך 3/18/2006 10:09:55 PM

ללא נושא

למעשה מבחינה אבסולוטית שכר המינימום בישראל הוא הנמוך בעולם המערבי, יותר נמוך מ-5.35 ליש"ט באנגליה ו-5.15 דולר בארה"ב. אם התיאוריה הקפיטליסטית הייתה נכונה לא היו מפעלים יותר באנגליה ובארה"ב וכולם היו עוברים לישראל

יהל זמיר  [אתר]  בתאריך 3/18/2006 11:56:21 PM

עוד כמה הערות

1. קודם כל, שכר המינימום אינו נאכף היטב בישראל, כך שמקומות עבודה רבים משלמים הרבה מתחת לשכר המינימום. ואכן, מפלגת העבודה מציעה גם, קודם כל לשפר את האכיפה. ראה למשל את המסמך של מרכז "אדוה" בנושא זה:
http://www.adva.org/ivrit/MinimumWage1.htm
2. מעבר לשיקולי הכלכלה, הבעיה המרכזית לגבי שכר המינימום היא, שאינו מאפשר קיום הוגן, ואינו מאפשר לאדם לשמור על בריאות משפחתו, ולהקנות חינוך לילדיו. כלומר, שכר מינימום נמוך הוא מתכון בטוח להגברת רמות הבורות, הפשיעה והנכות בחברה. אכן, מטרות ראויות. אגב, גם נשיא התאחדות התעשיינים הסכים על כך:

3. מקובל להשוות את שכר המינימום לשכר הממוצע או החציוני, ולא לתל"ג לנפש, ויש לכך סיבות טובות. בהשוואה כזו, בישראל שכר המינימום הוא 47.5 אחוז מהשכר הממוצע, בעוד שבמדינות אירופיות רבות הוא גבוה יותר. ראה למשל: http://www.federalreserve.gov/….feds/2003/200323/200323pap.pdf
4. אם כל-כך מסוכן להעלות את שכר המינימום, אולי באמת כדאי להוריד אותו באופן משמעותי, או פשוט לבטל אותו בכלל? כל מתנגדי ההעלאה צריכים לפחות להסביר, מדוע הרמה הנוכחית מהווה איזון טוב כל-כך בין הצרכים השונים ששכר מינימום ממלא.

מרק ק.  בתאריך 3/19/2006 7:17:31 AM

יהל

איש אינו טוען שמסוכן להעלות את שכר המינימום. הטענה בעיקרה מסתכמת בכך שהעלאת שכר המינימום עלולה לגרום לעליה באבטלה ואינה פותרת כלל את בעיות אי השיוויון והעוני.
אנשים כן טוענים שהמספר של 1000$ שפרץ נוקב בו חסר כל משמעות ושעל פרץ לתת הסבר כלכלי מעמיק למה זה הערך הנכון עבור המשק הישראלי.
אם מסתכלים על ארה"ב ובריטניה, שפרץ מנפנף בשינויי השכר שנערכו בהן, רואים שבשתי הארצות חוקי שכר מינימום הם שונים מחוקי שכר המינימום בישראל. בשתי המדינות אנשים צעירים פטורים מהחוק בארה"ב עד גיל 20 ובבריטניה סטודנטים לעומת ישראל שבה החוק חל על כל אדם מגיל 18. בנוסף בארה"ב פטורות מהחוק חברות שאינן עוסקות בסחר בין מדינתי או שהמחזור שלהן קטן מ500,000$.
השינויים בשכר המינימום של שתי הארצות היו מינוריים ולא דומים כלל להעלאה ב50% שפרץ רוצה. בארה"ב לרוב המדינות יש חוקי שכר מינימום משלהן ובתקופה שקלינטון העלה את שכר המינימום הפדרלי ברוב המדינות שכר המינימום היה יותר גבוה או כמעט זהה ל 5.15$. בבריטניה החוק החליף אאל"ט הסדרי עבודה בין מעסיקים לועדים.
מאחר שהשינוי בארה"ב היה מינורי, זה מגוחך ליחס לו את הצמיחה בתקופת קלינטון. בבריטניה השינוי היה חלק מסדרת חוקים חברתיים ששינו את מפת העבודה הבריטית. סטטיסטיקאים שמאלנים בבריטניה מאשימים את ממשלת בלייר בכך שהיא לא טיפלה כלל בבעית האבטלה אלא בצורת ההצגה שלה, ושהאבטלה בבריטניה זהה לזו האירופאית. הסיבה לכך שהאבטלה הבריטית מוצגת להיות 5% היא ש 7% מכח העבודה מצהיר שהוא חולה (מספר 1 באירופה), כי יותר קל לקבל קצבת מחלה מקצבת אבטלה.
ואם בכל זאת כל כך טוב, אז למה ההסתדרות, עם אחד ומפלגת העבודה לא מישמות את השכר הזה בביתן? למה ההיסתדרות לא דואגת בחוזים שלה מול הקבלנים שהם ישלמו 4,700 שקל לעובדים שלהם? למה בעיריה היחידה שנשלטת על ידי עם אחד (רמת השרון, עיריה לחלוטין לא ענייה) משלמים שכר שנמוך מכך? למה מפלגת העבודה על מוסדותיה ועיריותיה

אורי  בתאריך 3/21/2006 1:08:28 AM

ולהיפך

"מבין המאמרים שפורסמו בעד העלאה אפשרית של שכר המינימום, מאמר זה הינו אחד המגוחכים ביותר. טוב היה אילו לא פורסם מעולם."

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/21/2006 7:31:15 AM

תגובה לאורי

בניגוד למה שחושבים, רשימה זו אינה רשימה בעד העלאה אפשרית של שכר המינימום.
אברהם טל נגד העלאת שכר המינימום – זכותו. אבל חובתו, כבעל טור בעיתון מכובד, להבין את המשמעות של דבריו.
כמו שיש נימוקים כבדי משקל בעד העלאת שכר המינימום, יש גם כמה נימוקים כבדי משקל בכיוון השני, שבהחלט יש צורך להתחשב בהם כאשר מגיעים לדיון רציני בהחלטה. הנימוקים של אברהם טל אינם נמנים על אלה.

dw  בתאריך 4/2/2006 1:35:31 AM

זכית להפניה בערך שכר מינימום בויקיפדיה

אולי תוכל לתרום לו. אתה נראה בקי מאוד
http://he.wikipedia.org/wiki/%….%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9D

אופיר  בתאריך 2/26/2008 4:02:08 PM

תפרסמו את זה !

טל זה לא יפה שכתבתה את דנית ואת אמא ואבא ואותי לא אני כועסת עליך כי אני אחותך ואתה צריך להזכיר אותי יש לך מאמר מאוד גרוע אחותך אופיר

התעשיינים מעדיפים הנהגת מס הכנסה שלילי על פני העלאת שכר המינימום – אבל אלה לא ממש חדשות.

התעשיינים מעדיפים הנהגת מס הכנסה שלילי על פני העלאת שכר המינימום – אבל אלה לא ממש חדשות. הרי בהעלאת שכר המינימום יממנו המעסיקים את ההעלאה באופן ישיר, וחלקה יגולגל על הציבור, ובמס הכנסה שלילי החלוקה תהיה הפוכה –  הציבור יממן את המס השלילי באופן ישיר, וחלק מזה יגולגל על המעסיקים. השאלות המעניינות הן – מה תהיה העלות של כל אחת מהאלטרנטיבות, ואיזה חלק מהעלות יגולגל מהמעסיקים לכלל הציבור, או להיפך.

זה מה שעושה את הידיעה הזו שפורסמה אתמול ב-Ynet למעניינת. על פי הידיעה, התאחדות התעשיינים חישבה ומצאה כי:

• העלאת שכר המינימום ל- 4,500 שקל בחודש תביא לתוספת עלות שנתית של כ-26 מיליארד שקל לכלל המעסיקים במשק – בסקטור העסקי והציבורי כאחד.
• מנגד, העלות הכוללת למשק בהנהגת מס הכנסה שלילי, שיתן לעובדים הטבה זהה, נאמדת בכ-12 מיליארד שקל לשנה.

אכן, מספרים מדהימים, ואם הם נכונים, הרי שללא ספק הנהגת מס הכנסה שלילי עדיפה. אבל, האם המספרים האלה אכן נכונים?

12 מיליארד ₪ לשנה – עלות מס ההכנסה השלילי לפי התעשיינים – הם מיליארד ₪ לחודש. במשק יש 2 מיליון שכירים בערך, אבל מספר השכירים המרוויחים פחות מ-4500 ₪ לחודש הוא נמוך יותר כמובן, ועומד על כ-860 אלף (לפי סקר ההכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – טבלה 27). מיליארד חלקי 860 אלף נותן בערך 1160 ₪ תוספת ממוצעת לכל שכיר המרוויח פחות מ-4500 ₪. הגיוני? לא ממש. שכר המינימום הוא 3335 ₪, ולפי התאחדות התעשיינים עצמה, "כדי לתת לעובד, המשתכר כיום שכר מינימום הטבה זהה לשכר שהיה מקבל אילו היה מתעדכן שכר המינימום ל-4,500 שקל לחודש, יש לזכות אותו במס הכנסה בסך של כ-1,120 שקל בחודש". כמובן, שכיר שמרוויח יותר משכר המינימום צריך לקבל זיכוי נמוך יותר, שהרי זיכוי המס אמור להעלות את שכרו ל-4500 ₪ ברוטו. כלומר – הנתון של 12 מיליארד ₪ הינו מנופח. לפי חישובים שאני עשיתי, עלות הזיכוי תהיה 6.8 מיליארד ₪ לשנה בלבד,  על חשבון משלמי המסים, וזאת בהנחה שהמעסיק ישמור על השכר הקודם של העובד עם הנהגת המס. חלק מהעלות הזו תתגלגל בסופו של דבר חזרה אל המעסיקים, כי את הכסף הזה הממשלה תצטרך לקחת או מהעלאת מסים אחרים, או על ידי קיצוץ בהוצאות אחרות, ודבר זה יביא בסופו של דבר לירידה כלשהי בהכנסותיהם.

מאיפה באמת הגיע הנתון של 12 מיליארד? תחשבו לרגע שאתם מעסיקים עובד אחד, ומשלמים לו 4000 ₪ ברוטו לחודש. לפתע מונהג מס הכנסה שלילי. מה תעשו? אתם יכולים להמשיך לשלם לו 4000 ₪, והוא יזכה במס שלילי של 500 ₪ שיעלה אותו לרמת הכנסה של 4500 ₪ לחודש. אתם גם יכולים להוריד את שכרו לרמת שכר המינימום – 3335 ₪ , ואז הוא יזכה במס שלילי של 1165 ₪. לעובד לא אכפת, כיוון שהוא עדיין מרוויח 4500 ₪ לחודש. אתם,לעומת זאת,חסכתם 665 ₪ מעלות שכרו על חשבון משלמי המסים. עכשיו תכפילו 1165 ב-860,000 שכירים, ותקבלו את המיליארד מקודם.

המסקנה החד-משמעית  – התאחדות התעשיינים מודיעה כי אם יונהג מס הכנסה שלילי – הם יורידו מייד את שכר כל העובדים המרוויחים בין שכר המינימום ל-4500 ₪ לרמת שכר המינימום. הורדת השכר הכוללת היא ההפרש בין תחשיב התעשיינים לתחשיב האמיתי, יותר מ-5 מיליארד  ₪, שאותו ישלשלו המעסיקים לכיסם.

מה תהיה העלות האמיתית של העלאת שכר המינימום? זה לא שונה הרבה מהנהגת מס הכנסה שלילי כאשר המעסיקים הוגנים – העובדים יזכו להעלאה של 1165 ₪ אם שכרם הקודם היה שכר מינימום, ובהעלאה קטנה יותר אם שכרם היה גבוה יותר. העובד שלכם למשל, יזכה בתוספת של 500 ₪, וחלק מזה תגלגלו על משלמי המסים – שהרי תשלומי שכר הם הוצאה מוכרת לצרכי מס. העלות היא בערך אותה עלות – קצת פחות מ-7 מיליארד ₪ לשנה.

רגע. אם כך, מאיפה ההפרש של 14 מיליארד שקל בין שני התחשיבים של התעשיינים? "תוספת עלות זו לוקחת בחשבון את השפעת העלאת שכר המינימום גם על דרגות השכר הסמוכות לו, עד לרמה של השכר הממוצע במשק", אומרת ההודעה לעיתונות של התאחדות התעשיינים. קודם כל, לא ברור לי מדוע הנהגת מס הכנסה שלילי לא תיצור השפעה דומה (אולי חלשה יותר), אבל נניח לעניין זה.ההפרש בין שני התחשיבים, 14 מיליארד ₪, מעורר מחשבות. נאמר כאן בעצם שציבור השכירים ששכרו בין 4500 ל-7000 ₪ יזכה בתוספת שכר כוללת של 14 מיליארד ₪ לשנה עקב העלאת שכר המינימום. ציבור זה מהווה את העשירונים החמישי, השישי, והשביעי –  כ-625,000 שכירים, שיזכו עקב העלאת שכר המינימום בתוספת שכר ממוצעת של כמעט 1900 ₪ לחודש. נשמע לכם סביר? לי ממש לא.

מכל הניתוח הזה אני מסיק כי בניגוד להצהרת התעשיינים, העלאת שכר המינימום עדיפה על פני הנהגת מס הכנסה שלילי. עלות העלאת שכר המינימום נמוכה מעלות הנהגת מס הכנסה שלילי, ובנוסף לכך – חלוקת העלות בין המעסיקים לציבור הינה הוגנת יותר.

גילוי נאות: פניתי אל התאחדות התעשיינים וביקשתי מהם אם פרטי התחשיב שעשו – וקיבלתי מהם את מסמך שהינו ככל הנראה ההודעה לעיתונות עליה התבססה הידיעה של Ynet.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 13 במרץ 2006 22:44 במדור כלכלה וחברה שם התקבלו 4 תגובות

יהל זמיר  [אתר]  בתאריך 3/14/2006 12:42:41 AM

ללא נושא

לינק מעניין – הארץ – נשיא התאחדות התעשיינים: אדם בישראל אינו יכול להתקיים מ-3,335 שקל בחודש

בכלל, מס ההכנסה השלילי הוא רעיון גרוע מאוד, לפי נייר עמדה של מרכז אדוה:
http://www.adva.org/ivrit/NegativeIncomeTax.pdf

פועלת קשה  בתאריך 3/14/2006 7:19:50 AM

ללא נושא

מרשים מאד, רוצים עוד!

משוטט  בתאריך 3/14/2006 8:40:00 PM

תמיכה בפועלת קשה

נכון מרשים מאוד, וזה ממש חבל שהאנשים הממש טובים לא מדרדרים את עצמם לפוליטיקה…
אגב יש לי שאלה אחרת מהתחום הכלכלי: האם מישהו יודע מה הנזק שנגרם עקב פיגור בתשלומים? (שאגב מתחיל אפילו מהממשלה עצמה) כמה חברות, במיוחד קטנות, נפגעות מתזרים מזומנים שאיננו רצוי? קראתי כבר כמה כתבות בעיתונים שבהם רואיינו ראשי הסניף הישראלי של חברות בינ"ל והם בדרך כלל אומרים שהתלונה העיקרית עליהם היא הפיגור הנ"ל. בקיצור מהו הנזק, לא החברתי, אלא הכלכלי מימים רבים של צפיה לתשלום?

חיים פ  בתאריך 5/10/2006 8:45:05 AM

נימוק נוסף וחשוב

כמו במקרים רבים נוספים אסור לוותר על רצף הפונקציה. והנה ההסבר:
מעסיק א משלם לעובד 3335. מס שלילי מרים את שכר העובד לדרגה של 4500.
המעסיק רוצה לשפר את שכר העובד (יש גם כאלה!!) אלא מאי? כדי שהעובד יקבל תוספת של 100 שקל למשכורת, המעביד חייב להוציא מכיסו 3335+1165+100שהם 4600 שקל.
ממש מרתיע ! אז המעביד "מוותר" על התוספת. או, לחילופין, מחפש קומבינות.
חיים פ

בסקר שנערך בפורום מתמטיקה של תפוז באפריל 2004 , הוצגה השאלה הבאה, שנלקחה מספרם של ורדה ליברמן ועמוס טברסקי "חשיבה הסתברותית" שיצא לאור בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה:

מיכל היא בת 31, רווקה תקיפה ואינטליגנטית. יש לה תואר בפילוסופיה. כסטודנטית הייתה מעורבת בנושאים הקשורים באפליה ובצדק חברתי, והשתתפה בפעילויות של התנועה לזכויות האזרח. מה עושה מיכל היום? בחרו באפשרות הסבירה ביותר:
1) מיכל היא מורה בבית ספר יסודי.
2) מיכל עובדת בחנות ספרים ולומדת יוגה.
3) מיכל פעילה בתנועה הפמיניסטית.
4) מיכל היא עובדת סוציאלית.
5) מיכל היא פקידת בנק.
6) מיכל היא סוכנת ביטוח.
7) מיכל היא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית.

נכון לזמן כתיבת המאמר(*) הצביעו 92 גולשים בסקר, והתוצאות מוצגות כאן:

סקר זה משחזר (בסביבה לא מבוקרת) את אחד ממחקריהם הקלאסיים של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, מחלוצי חקר הראציונליות. מתוך 7 התשובות שהוצעו, 4 היו תשובות סרק, ולמעשה 3 התשובות המעניינות הן "מיכל היא פקידת בנק", "מיכל פעילה בתנועה הפמיניסטית", ו-"מיכל היא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית". תשובות אלה קיבלו 9, 14 ו-23 קולות בהתאמה, כאשר התשובה האחרונה הוכתרה על ידי הגולשים כתשובה הסבירה ביותר לשאלה מה עושה מיכל כיום.

מה קורה כאן בעצם? לא משנה מה ההסתברות כי מיכל היא פקידת בנק, ההסתברות כי מיכל היא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית קטנה יותר. ההסתברות של חיתוך שני מאורעות תמיד קטנה מהסתברות של אחד המאורעות בלבד, וזאת על פי חוקי תורת ההסתברות. כאשר צירפנו את שני המאורעות "מיכל היא פקידת בנק" ו-"מיכל פעילה בתנועה הפמיניסטית" למאורע אחד, קיבלנו מאורע מפורט יותר, שייתכן והינו מייצג יותר את אישיותה של מיכל, אבל אינו סביר יותר בהתאם לחוקי תורת ההסתברות. כשל זה, בו צירוף מאורעות נתפש כסביר יותר מכל אחד ממרכיביו, נקרא "כשל הצירוף".

האם באמת הכשל הוא כשל הצירוף? אולי יש כאן כשל אחר?

הסבר אפשרי אחר לכשל הוא כי הנשאלים חשבו כי אם בתיאור כלשהו נשמט פרט הנתפש כמהותי, הרי שפרט זה אינו מתקיים. לכן המשפט "מיכל היא פקידת בנק" פורש כ-"מיכל היא פקידת בנק ואינה פעילה בתנועה הפמיניסטית". הנכם מוזמנים לקרוא בשרשור בפורום תרבות עברית את הסברה של הגולשת hapax legomenon , המתבסס על עקרון שיתוף הפעולה של פול גרייס. אולם, במחקר נוסף שערכו כהנמן וטברסקי, בו נערכה השוואה בין שתי קבוצות של נבדקים, נשללה השערה זו. הניסוי זה הושמטה מרשימת האפשרויות שהוצגה לאחת הקבוצות האפשרות כי "מיכל היא פקידת בנק", ומהרשימה שהוגשה לקבוצה השניה הושמטה האפשרות כי "מיכל היא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית". עדיין האפשרות המורכבת יותר נתפסה גם כסבירה יותר.

כשל אפשרי אחר הוצע בפורום מתמטיקה על ידי הגולש טללי בוקר, שטען כי "אנשים בחיי היומיום לא פועלים על פי תיאוריות בענייני מתמטיקה". נראה לי כי הוא התכוון לומר שהמונח "סבירות" כפי שמשתמשים בו בחיי היום יום אינו בהכרח שקול למונח המתמטי "הסתברות", ולכן חוקי תורת ההסתברות אינם חלים על מושג הסבירות. אולם, במחקרים נוספים בהם הוחלפה הבקשה להערכת הסתברויות בבקשה לבחירה בין הימורים, עדיין מתגלה כשל הצירוף, אם כי במידה פחותה יותר.

לקריאה נוספת:

• ורדה ליברמן ועמוס טברסקי – "חשיבה הסתברותית", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
• פרופ´ דניאל כהנמן – זוכה פרס נובל לכלכלה – מבט אישי מאת פרופ´ רות בייט-מרום.

(*) מאמר זה פורסם לראשונה בפורום המתמטיקה של תפוז באפריל 2004.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 11 במרץ 2006 21:22 במדור קבלת החלטות שם התקבלו 11 תגובות

הלל  בתאריך 3/11/2006 10:27:18 PM

לא הבנתי את ההפרכה

מה שהגולשת כתבה נשמע לי נכון, ולא הבנתי למה הניסוי המשך מפריך את דבריה.
גם אם נניח שהם הורידו את המשפט "מיכל פעילה בתנועה פמיניסטית" בשתי הקבוצות,
כשמוצג בפני המשפט "מיכל היא פקידת בנק" בהקשר הנתון, אני אבין אותו כ"מיכל היא פקידת בנק ולא פעילה בתנועה הפמיניסטית" שהרי אם זה נחשב עיסוק, ואם היא אכן עוסקת בו, הייתי מצפה שזה יהיה מצויין.

אחת, לא חשוב מי  בתאריך 3/12/2006 1:51:02 AM

גם לי זה נשמע הגיוני מאד

הבחורה דעתנית (תקיפה, אינטליגנטית, היתה מעורבת בצדק חברתי), בשנות ה-30 לחייה ובעלת תואר שאי אפשר לקנות איתו במכולת אבל אפשר לעבוד איתו בבנק.
לי היה ברור שהיא פמיניסטית, לא חשוב מה היא עושה. ושאר האפשרויות האחרות – פשוט לא מתאימות. מילא אם היה שם "מנהלת חנות", "מנכ"לית בבנק", סטארט-אפיסטית, מדענית, כותבת תסריטים לטלנובלות. אבל לא – כל האפשרויות שהוצעו מתאימות לתארים אחרים לגמרי.
זה נראה כמו עוד אחד מהסקרים המעוותים האלו שמכילים גם כל מיני הנחות יסוד חברתיות מחלישות. הפעם, במקרה, כנגד נשים. לא הוכחה ולא נעליים. מקסימום מניפולציה! מי האדיוט שחיבר את הסקר הזה? בבקשה אל תגיד לי שזה גבר, שלא אתחיל לפתח איזו פרנויה 🙂

lior  [אתר]  בתאריך 3/12/2006 4:33:21 AM

ללא נושא

"אנשים בחיי היומיום לא פועלים על פי תיאוריות בענייני מתמטיקה"
אני נאלץ להסכים. לפעמים מונחים מסויימים משמשים בתפקידים שונים לחלוטין. לדוגמא המשפט הבא: "באופן תיאורטי אנחנו לא יכולים לעשות את זה, אבל באופן מעשי יכול להיות שנצליח". זה משפט די פשוט מחיי היום-יום שכולם מבינים את המשמעות שלו. אבל אם חושבים על המשפט הזה, מגלים שאין בו אפילו טיפה אחת של היגיון. הרי אם ביצוע פעולה מסויימת נכשל כבר בשלב התיאוריה, בוודאי שלא ניתן לבצע אותה באופן מעשי (אלא אם כן התיאוריה אינה נכונה).

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/12/2006 7:47:58 AM

תשובה לאחת, לא חשוב מי

האדיוטים שחיברו את הסקר הזה הם עמוס טברסקי ודניאל כהנמן.
דניאל כהנמן זכה בפרס נובל על מחקריו בתחום חקר הרציונליות (בגלל שפרס נובל מוענק רק לאנשים חיים נמנע מעמוס טברסקי לזכות בפרס).
תוכלי לקרוא עוד על עבודתם של כהנמן וטברסקי בספר "רציונאליות, הוגנות, אושר: מבחר מאמרים ", מאת דניאל כהנמן ואחרים, בעריכת מיה בר- הלל.
http://www.openu.ac.il/Library/whatisnew/92742.htm

אחד  בתאריך 3/12/2006 8:08:58 AM

תיאוריה לא מבוססת

נראה לי שבאופן אינסטיקטיבי (שהוא כנראה מנחה את האנשים) אנשים תפסו את השאלה כך: "עבור המאפיינים הרשומים מטה, אצל מי תמצאו בסבירות הגבוהה ביותר מאפיינים כמו של מיכל?". כאן, ככל שנרבה בפרטים מדוייקים (או סבירים) ישתפרו סיכויינו.
מעניין איך אפשר לעשות מזה כסף.

אחד  בתאריך 3/12/2006 10:47:15 PM

נדמה לי, או ש…

שם הספר הוא "חשיבה ביקורתית"?
אחלה ספר. צריך להבחן עליו בבגרות.

אחת, לא חשוב מי  בתאריך 3/14/2006 7:26:42 AM

וואלה

היה סמוך ובטוח שאכין את שיעורי הבית (בלי ציניות). אף מילה על הפרנויה המוצדקת שלי? נראה לי שיהיה כיף לקרוא את הספר הזה ואולי להסיק עוד כמה דברים על אופיים החמקמק של מחקרים

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/14/2006 7:42:57 AM

תשובה לאחת לא חשוב מי

אני לא חושב שהפרנויה כאן מוצדקת. הכשל מתגלה בכל מצב בו אנשים מתבקשים להעריך סבירויות של מאורעות – צירופי מאורעות, שבהכרח הסתברותם נמוכה יותר, נתפסים כסבירים יותר מכל אחד מהמאורעות שצורפו.
אולי הדוגמא הפמיניסטית לא מוצלחת, אבל הכשל היה מופיע גם אם היינו מחליפים את מיכל ביוסי, ואת הפעילות בתנועה הפמיניסטית בפעילות ספורטיבית.

Mordechai  בתאריך 3/17/2006 1:06:08 PM

ללא נושא

אני פשוט אחזור על דברים שנאמרו כבר, אולי אדגיש אותם…
הענין של צמצום האפשרויות כאשר מוסיפים מאפיינים / תכונות הרי ברור לחלוטין לכל אדם בעל השכלה מספקת במתימטיקה, ואולי גם במדעים ובכלל אנשים בכיוון של חשיבה אבסטרקטית, אשר
ג ם
מסתכלים על השאלות כך
ב א ו ת ו ה ר ג ע.
א ב ל ,
והנקודה הזו נאמרה כאן, לדעתי כשמסתכלים על השאלון בוחנים את התשובות במידה רבה לפי התאמתן לאופי ותחומי הענין של הבחורה כפי שתוארה בהתחלה, ותשובה
ש א י נ ה מ ר א ה המשכיות של אישיות הבחורה – נתפסת כפחות מתקבלת על הדעת…
נקודה למחשבה: אולי המשיבים לסקר בעצם בוחרים את מה ש מ ת א י ם לבחורה להיות, מאשר את מה שהיא ה י נ ה ; אולי באופן כאילו תת-הכרתי, כי השאלה בכל זאת ברורה…
בקיצור: ההתיחסות לשאלון is in the eyes of the beholder …

שניצל  בתאריך 5/3/2006 3:10:01 PM

הכשל כאן די ברור

אדם שמצביע לסקר מצביע רק פעם אחת וצריך לבחור את האפשרות הסבירה בעיניו.
בגלל שהוא (או היא) בוחר רק אפשרות אחת, אין דרך "לפצות" ולהגדיל באופן יחסי את הסבירות של אופצייה אחרת.
מעניין איך היו תוצאות הסקר אם ניתן היה לכל מצביא להקציות אחוזי-סבירות לכל אופצייה.

אותו 1  בתאריך 5/21/2008 5:11:42 PM

פתוח לציבור, תחת הרשמה

http://ocw.openu.ac.il/c10145/

עונת הסקרים בעיצומה, וכיוון שכך, נראה שאיאלץ להמשיך ולעסוק בנושא הזה למרות שיש לי נושאים הרבה יותר מעניינים (אך פחות אקטואליים) לכתוב עליהם.

הנושא הראשון על הפרק הוא דואל שקיבלתי מאחד מקוראי, ג'רמי חלימי. וכך כותב לי ג'רמי, בהתייחסו לרשימה "סקר לדוגמא":

ליוסי שלום,

על רשימתך האחרונה: קראתי שפרסמת אותה ללא כל קשר פוליטי. בכנות, האם היית מפרסם אותה אם היה מדובר בסקר הנוטה לטובת השמאל ?

אכן, שאלה ראויה שזכתה מייד לתשובה המתבקשת: בודאי.

ובכל זאת, למרות שעברו כשבועיים מאז – ברצוני להבהיר. בלוג הזה מיועד לספק מבט מתמטי/סטטיסטי ביקורתי על העולם, ועל אחת כמה וכמה מבט ביקורתי על נושאים הקשורים בסטטיסטיקה ובממתמטיקה. יותר מכך, אני מתיימר לקוות שקוראי יוכלו לרכוש בעזרת הרשימות שלי כלים ביקורתיים בעזרתם יוכלו להיות צרכנים טובים יותר של אינפורמציה בכלל ואינפורמציה סטטיסטית בפרט.

הסקר שנותח ברשימה אליה התייחס ג'רמי פשוט הגיע לתיבת הדואר הביתית שלי. זה היה סקר "טוב" בכך שהוא אפשר לי להמחיש נושאים בעייתיים רבים.  אני לא עוסק בקריאה שיטתית של כל הסקרים שמתפרסמים, זמני מוגבל. גם אין טעם שאכתוב רשימה לניתוח כל סקר שמופיע – גם משרה מלאה לא תספיק לכך.

אני סבור שקורא אינטליגנטי יכול לנסות לנתח באופן דומה סקרים אחרים על פי הקווים המנחים שברשימתי. ואם יש ספקות – אז תמיד אפשר לפנות אלי בשאלות.

ולנושא הבא:

שוקי גלילי פרסם היום לינק לסקר שקבע כי "רוב הציבור סבור שהתקשורת אוהדת את קדימה". אני לא מתכוון לדון בכל הסקר הזה, אלא רק בשני נושאים, הקשורים שניהם בפסקה האחרונה של הכתבה.

מהי טעות הדגימה?

כפי שהסברתי כבר, "טעות הדגימה המרבית" (שאינה מרבית, אלא מאפשרת רווח-סמך/רמת בטחון של 95%) נקבעת על ידי גודל המדגם, N, ושווה לפעמיים סטיית התקן של המדגם. סטיית התקן, מצידה, אינה גבוהה מ חצי מהשורש הריבועי של אחד חלקי שורש המדגם, ולכן נוכל לחשב ולמצוא כי "טעות הדגימה" כאן היא בערך 4.5%  כמו בסקר של "מאגר מוחות", ולא 1%, כמצויין כאן. ניתן גם לעשות את החישוב ההפוך, ולהראות כי המדגם הדרוש כדי להבטיח טעות דגימה של 1% ברמת-סמך של 95% הינו בגודל של 10000 (כן, עשרת אלפים). אשמח לדעת כיצד ד"ר יורם פרי הגיע לטעות דגימה של 1%.

הנושא האחרון שיידון ברשימה זו הוא תיאוריית האדם השלישי.

"9.5% מאמינים כי התקשורת תשפיע מאוד על הצבעתם של אחרים, אך רק 2.5% ציינו זאת לגבי עצמם", נכתב בידיעה.

מה המשמעות של הנתון הזה?

קשה לדעת, כיוון שחסר נתון. לא נמסר איזה אחוז מהמשיבים סבור כי התקשורת משפיעה מאוד גם על הצבעתם שלהם וגם על הצבעתם של אחרים.

הבה נראה: 9.5% מ-509 הם 48 איש (בערך). 2.5% מ-509 הם 13 איש בערך. מה יכול להיות ערכו של הנתון החסר? ובכן,  בנתונים הקיימים האחוז הזה יכול לנוע בין 0 ל-2.5% (יהיה לכם קל יותר לברר מדוע אם תחשבו במספרים מוחלטים ולא באחוזים – מספר האנשים במדגם הסבורים כי התקשורת משפיעה מאוד גם על הצבעתם שלהם וגם על הצבעתם של אחרים לא יכול להיות יותר מ-13!).

התשובה לקיומו או אי קיומו של אפקט "אדם שלישי" תלויה בערכו של הנתון הזה. אם ערכו נמוך (בסביבות 0) – אז אין אפקט, ואם ערכו גבוה (בסביבות 13, או 2.5% ) אז יש אפקט – כך מגלה לנו מבחן פישר (למעוניינים: הסבר על מבחן פישר באתר mathworld). נקודת האיזון בין קיומו של האפקט ואי קיומו היא בערך 4. האפקט התיאורטי אכן מעניין, אך מהתוצאות שפורסמו לא ניתן לדעת האם הוא אכן קיים.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 7 במרץ 2006 18:55 במדור לסקר יש רגליים שם התקבלו 5 תגובות

אבי  בתאריך 3/8/2006 7:12:22 AM

מדגם טלפוני

האם בעצם עריכת המדגם בטלפון אין טעות ביצוג ? לכמה מבני ה 18 עד ה 25 יש טלפון שמופיע במדריך ביחס למספרם באוכלסיה ולכוח ההצבעה וההשפעה שלהם ? איך נתון זה משוקלל, אם בכלל ?

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/8/2006 7:57:16 AM

תשובה לאבי

שאלה מצויינת.
כיום לא דוגמים מספרי טלפונים מהמדריך, אלא באמצעים ממוחשבים.
חפש בגוגל את הביטוי
"computer-assisted telephone interviewing"
או פשוט CATI ותמצא יותר פרטים.
אני מצידי רושם לי לרשום על כך רשימה בעתיד.

אבי  בתאריך 3/8/2006 6:06:56 PM

תודה

ממתין לרשימה העתידית מאחר ולדעתי עדיין, ולא חשוב מה האמצעי, הרי שלרוב בני ה 18 עד ה 25 והגיל עולה כל הזמן – אין טלפון רשום. מנסיון שלי, בדקתי בסביבתי הקרובה -מ 10 בני ה 18 עד ה 30 ששאלתי – רק אחד ניתן לאתר טלפונית

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/8/2006 9:52:39 PM

עוד תשובה לאבי

בעניין המשקל של קבוצת אוכלוסיה מסויימת במדגם – הוא לא חייב להיות זהה למשקל באוכלוסיה, אפשר אח"כ לערוך שקלולים מתאימים.

מיתר  בתאריך 3/14/2006 11:23:38 AM

תגובה ליוסי

האם השקלולים לא מורידים את האמינות (מגדילים את טעות הדגימה)

(נלקח מהבלוג של לויט ודאבנר – עורכי פריקונומיקס)

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 5 במרץ 2006 07:17 במדור ….הממממ… מעניין שם התקבלו 1 תגובות

אביבה  בתאריך 3/5/2006 8:03:03 AM

ללא נושא

אחר כך מתפלאים שילדים רוקדים פוגו.

כמו לפני כל מערכת בחירות, מתחילים להשמע קולות הקוראים להצבעת מחאה בפתקים לבנים. בשילוב של בורות ופאתטיות, טוענים אנשים שונים כי "רק הצבעה בפתק לבן תשנה משהו" ואנשים תמימים מתפתים להשליך את יכולת ההשפעה הממשית שלהם לפח האשפה.

אז הנה העובדות (ולא משנה מה רשום בכל מיני אתרים):

• פתק לבן הוא פתק פסול לכל דבר ועניין. אין תיעוד של מספר הפתקים הלבנים – הם נספרים יחד עם כל שאר הקולות שנפסלו.
• בחישובי אחוז החסימה וחלוקת המנדטים, הפתקים הלבנים לא נלקחים בחשבון. לכן הצבעה בפתק לבן מקטינה את מספר הקולות הדרושים כדי לעבור את אחוז החסימה.

אתם מוזמנים להציץ בתוצאות הבחירות לכנסת ה-16 באתר הכנסת. אמרו לי – כמה "פתקים לבנים" הוטלו לקלפיות בבחירות ההן? אין נתון כזה. היו 3200773 קולות בסה"כ, מתוכם 52409 קולות פסולים, ו-3148364 קולות כשרים.

בהמשך מפורטים מספר הקולות הכשרים שקיבלה כל רשימה, החל ברשימת אהבת ישראל בראשות הרב כדורי וכלה בש"ס. אין "רשימת הפתק הלבן". אתם מוזמנים לסכם את המספרים בטבלה הארוכה הזו ולגלות שסכומם הוא בדיוק 3148364 – מספר הקולות הכשרים.

אחוז החסימה בבחירות הקודמות היה 1.5% מכלל הקולות הכשרים. בעזרת מחשבון תוכלו לגלות 1.5% מ-3148364 שווה ל-47225.46, ולכן כדי לעבור את אחוז החסימה בבחירות לכנסת ה-16 נדרשו 47226 קולות, בדיוק כפי שמצויין בפרסום הרשמי של תוצאות הבחירות. הצבעה בפתק לבן מגדילה את כוחן של המפלגות הסקטוריאליות, הנסמכות על קהל בוחרים קבוע ונאמן, ומגדילה את סיכוייהן של הרשימות "הקטנות" לעבור את אחוז החסימה.

לסיכום – הצבעה בפתק לבן היא בזבוז במקרה הטוב, וחיזוק גורמים אינטרסנטים במקרה הרע יותר. אל תצביעו בפתק לבן.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 28 בפברואר 2006 08:52 במדור חשבון פשוט שם התקבלו 7 תגובות

אסי  [אתר]  בתאריך 2/28/2006 9:12:16 AM

תודה

אחלה. יש מה לענות למחאתיים.
בכלל תמיד הבטתי בעין עקומה על מחאה בצורה של פסיביות מוחלטת.
מחאה חייבת להיות אקטיבית – גם מחאה לא אלימה ולא מתלהמת.
מחאה אקטיבית אפשר בבחירות להביע רק על ידי הצבעה בעד מפלגה אחרת ממפלגות השלטון.
אסי

מוחה  בתאריך 2/28/2006 4:56:42 PM

נימוקים לא רלוונטיים

כתבת: "הצבעה בפתק לבן מגדילה את כוחן של המפלגות הסקטוריאליות, הנסמכות על קהל בוחרים קבוע ונאמן, ומגדילה את סיכוייהן של הרשימות "הקטנות" לעבור את אחוז החסימה."
אני חושב שזו בסך הכל דמגוגיה. זה בסך הכל כמו לטעון שהצבעה בפתק לבן שקולה לאי-הצבעה, אשר לטענתך מגדילה את כוחן של המפלגות הסקטוריאליות.
הנסיונות "הסטטיסטיים" או ה"לוגיים" להראות כי הצבעה בפתק לבן "אינה מועילה ואף מזיקה" הם ריקים מתוכן. הצבעה בפתק לבן מבטאת מחאה קונקרטית ואישית של המצביע, ואין לכך כל קשר עם ספירתם/אי-ספירתם של הפתקים הלבנים. הצבעה בפתק לבן משולה לזריקת מכשיר הטלוויזיה אל מחוץ לבית, פעולה המבטאת מיאוס. איש אינו סופר את הטלוויזיות הנזרקות, וניתן אף לטעון כי זריקת הטלוויזיה מחזקת את כוחם היחסי של צופי ערוץ 2 בקרב כלל צופי הטלוויזיה, טיעון "סטטיסטי" חסר משמעות.

מוחה  בתאריך 2/28/2006 5:00:20 PM

לאסי

כתבת: "מחאה חייבת להיות אקטיבית – גם מחאה לא אלימה ולא מתלהמת. "
מחאה לא "חייבת" להיות שום דבר שאתה חושב שהיא. אתה מבטא כאן תפיסת עולם פשטנית מאוד.

זוריק  בתאריך 3/2/2006 2:25:25 PM

למוחה

אלא אם כן, נעשה מחקר (או כתבה עיתונאית) שתסקור את הטרנד החדש בשכונות מגורים שבעות, בהן התחילו אנשים להשליך טלויזיות מחלונות בתיהם.
עצם סקירת התופעה יוצרת התיחסות ומגדירה אותה
ולפיכך משפיעה.
אז בעצם למה להליך טלויזיות, אולי נמשיך פשוט בספורט האהוב עלינו השלכת גמדים למרחק.
ולגבי הפתק הלבן, יוסי כמובן צודק, לפחות כל עוד לא נעשתה כתבת עובדה/ רינו צרור וכו' על התופעה הגוברת והולכת של "השלכת פתקים לבנים"
ברגע שזה יקרה, לפתק הלבו תהיה משמעות מחאתית, ובעתיד אולי גם סטטיסטית.
יוסי – תמיד תענוג.

olympia  בתאריך 3/2/2006 4:53:05 PM

Yosi

In that case, the problem is not in the empty voting, but in the fact that these notes are not counted and reported to the public – which could serve as a good diagnostic & democratic tool.
The affect on the sectoral parties power is not necessarily a threat, as you perceive it.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/2/2006 5:57:29 PM

תשובה לאולימפיה

דברייך נכונים, אבל חורגים מתחום הדיון.
אני מסכים שאילו נספרו הפתקים הלבנים, דווחו, ואולי אפילו היו מובאים בחשבון לחישוב אחוז החסימה – ניתן היה לשקול הצבעה בפתק לבן. אבל מה לעשות – זה לא המצב, ולכן "הצבעה בפתק לבן" היא למעשה ויתור על זכות ההצבעה על כל המשתמע מכך.
ובעניין המפלגות הסקטוריאליות – זה לא נושא הדיון. אני מניח שמי שתומך באחת המפלגות האלה רואה את הדברים אחרת. זכותו.

מוחה  בתאריך 3/2/2006 6:58:41 PM

לזוריק

כתבת: "אלא אם כן, נעשה מחקר (או כתבה עיתונאית) שתסקור את הטרנד החדש בשכונות מגורים שבעות, בהן התחילו אנשים להשליך טלויזיות מחלונות בתיהם.
עצם סקירת התופעה יוצרת התיחסות ומגדירה אותה
ולפיכך משפיעה."
גם לך, לדאבוני, יש תפיסה צרה מאוד של מושג המחאה. ראשית, מחאה אישית לא זקוקה ל"כיסוי תקשורתי" על מנת שתהיה מוגדרת. ביטוי של מיאוס וסלידה יכול ללבוש צורות שונות, גם בלי "מחקר" או "כתבה" שתסקור אותו בתורת "טרנד". אי-הכנסת טלויזיה הביתה (או "השלכתה") היא דוגמא טובה מאוד לדעתי, ולא ברור לי מדוע היא מעוררת סוג מסוים של גיחוך בעיניך.
שנית, נושא ההצבעה בפתק לבן דווקא בהחלט מעורר דיון תקשורתי ותשומת לב ציבורית (אפילו כאן, למשל), לכן נראה כי עצם הטיעון שלך לא ברור. הצבעה בפתק לבן היא פעולת מחאה לכל דבר ועניין, ללא קשר (כפי שכבר ציינתי) לעובדת ספירתם/אי-ספירתם של הפתקים הלבנים. חלק מעוצמתה של פעולה זו נובע מכך שיש בה אספקט "בלתי-יעיל", מאתגר, פרובוקטיבי, על סף אי-העשייה, אך בהחלט לא שם. במובן זה הצבעה בפתק לבן בבחירות בישראל שקולה, בין השאר, לאקט אמנותי, על כל הנובע מכך (גם התגובות לפעולה זו מזכירות במידה רבה תגובות שמרניות לאמנות פרובוקטיבית או לא מובנת) ועל כן ביטול ערכה בכלים סטטיסיטיים או לוגיים גרידא הוא חסר פשר.
אגב, גם אני כמו אחרים, נהנה בדרך כלל לקרוא את הפוסטים של יוסי לוי, ואין בדבריי כאן איזה ניסיון להתנגח בו סתם. כמו כן, רוב הסיכויים שלא אצביע בפתק לבן בבחירות הקרובות. גם בעבר מעולם לא הצבעתי בפתק לבן.

ידידי חנן כהן ביקש ממני לפני מספר שבועות לכתוב רשימה על התועלת שבהצבעה – "ההשפעה של הפתק היחיד". האם יש טיעונים מתמטיים או סטטיסטיים שישכנעו את האזרחים להשתתף בבחירות?

ובכן, מי שמתמצא בתורת המשחקים יודע שמראש לכל הקולות יש משקל שווה (בעגה המתמטית אומרים כי לכל הקולות ערך שאפלי שווה), ולכן הקול שלך משפיע כמו כל קול אחר. זה משהו, אבל לא יותר מדי.

כלכלנים יטענו כי התמריץ להצבעה נמוך – התועלת האישית המיידית הנובעת מהצבעה בבחירות עשויה להיות נמוכה מהתועלת האישית המיידית הנובעת מאי השתתפות בבחירות. גם כאן, תורת המשחקים מלמדת אותנו כי תועלת מיידית לפרט בטווח הקצר עלולה להפוך לנזק כללי בטווח היותר ארוך – הדוגמא המפורסמת מכולם היא ידועה בשם "דילמת האסירים" (וכבר כתבתי על כך בהרחבה ברשימה "על חוכמתה של היד הנעלמה").

והיום, במאמר שפרסם ב-Ynet, מסביר פרופ' יורם פרי מהו אותו נזק לטווח ארוך שעלול להגרם אם תבחרו שלא להשתתף בבחירות (או "להצביע" בפתק לבן – אפשרות המשמעותה אי השתתפות בהצבעה מכל בחינה שהיא). להלן עיקרי דבריו:

שיעורי הצבעה נמוכים עלולים לפגוע בעצם המשטר. למרות שהכנסת היוצאת לא הייתה משוש חיינו, ואף שחלק מהמושחתים ימשיכו לנסוע בוולבו גם אחרי ה-28 במרס, פתק לבן אינו הפתרון. גם לא הליכה לים ביום הבחירות.

מה רע כל-כך אם נשים בקלפי פתק לבן? או לא נלך כלל להצביע? לכל מי שמכיר את התיאוריה הדמוקרטית, עצם המחשבה הזו גורמת חלחלה. הדמוקרטיה הרי בנויה על השתתפות הציבור בקביעת השלטון. מדינה שאין בה אזרחים פעילים אינה יכולה להישאר דמוקרטיה. לעמדה תיאורטית זו יש ביטוי מאוד מעשי: שיעורי הצבעה נמוכים פוגעים בעצם הלגיטימיות של הממשל. ראו למשל את היחס של הציבור האמריקני לנשיא בוש, לאחר שחשו כי "גנב את הבחירות" ב-2000.

שיעורי הצבעה נמוכים לאורך זמן עלולים לפגוע לא רק בממשל המכהן, אלא בעצם המשטר. לגיטימציה נמוכה למשטר היא קרקע פורייה לאלימות פוליטית, אבל גם מחזקת כוחות שמעדיפים משטר מסוג אחר.

מה שווה התיאוריה הדמוקרטית, אם לרבים כל-כך מאיתנו תחושה שכל הפוליטיקאים הם אותו הדבר, שכולם מושחתים, שבין כה וכה הבחירות אינן משפיעות על התוצאה? התשובה היא, כמובן, שאלו הן טענות מופרכות. גם בכנסת ה-16 היו לא מעט פוליטיקאים נקיים והגונים. לשים את כולם בסל אחד ולומר "כל הפוליטיקאים הם אותו דבר" – זה לא נכון ולא חכם.

הטענה שהבחירות אינן משפיעות אינה נכונה. בארצות-הברית למשל, המפלגה הרפובליקנית מצליחה לנצח בבחירות כיוון שחלק גדול מבעלי זכות הבחירה שלא מימשו את זכותם הם שחורים. אלה קרובים בדעותיהם למפלגה הדמוקרטית, אך אינם מטריחים עצמם לקלפי מכיוון שאין להם תחושה של יכולת השפעה. מסיבה זו בדיוק עשתה המפלגה של הנשיא בוש מאמץ – לעתים, למשל בפלורידה, בדרכים עקלקלות וספק חוקיות – למנוע מהם להגיע לקלפיות. תופעה דומה קורית גם בארץ. אצלנו שיעור ההצבעה של הערבים נמוך מזה של היהודים, ולכן ייצוגם בכנסת קטן יותר מאשר חלקם באוכלוסייה. במו ידיהם – בעצם ברגליהם – הם מפחיתים את כוחם הפוליטי. ונכון הדבר לכל השכבות החברתיות הנמוכות, שלפי מחקרים משווים, נוהגים להדיר בשיעור גבוה יותר את רגליהם מן הקלפי.

כשם שהדמוקרטיה אינה משטר מצויין, אלא הטובה מכל סוגי המשטרים, כך הנשק הטוב ביותר בדמוקרטיה הוא, למרות הכל, הפתק בקלפי. צריך לנצל אותו בתבונה.

ואסכם בכותרת הרשימה:  הצביעו למי שתרצו – העיקר שתצביעו.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 27 בפברואר 2006 שם התקבלו 8 תגובות

אדם  בתאריך 2/27/2006 1:40:57 PM

מאה אחוז!

בדיוק כך.

olympia  בתאריך 2/27/2006 2:40:48 PM

ללא נושא

I believe that a "white note" is a valid note like any other, because it says something. It is not like not participating altogether.
(This is not to say that I am using this option. I still however believe that it is a legitimate one in a democracy)

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 2/27/2006 3:48:13 PM

תשובה לאולימפיה

מה לעשות, ו"פתק לבן" הוא קול פסול לכל דבר – ככתוב בחוק הבחירות לכנסת.

יובל  בתאריך 2/27/2006 5:54:16 PM

ללא נושא

נכון יוסי, פתק לבן הוא אכן פסול, ושקול מבחינת השפעתו לאי הליכה. אבל מבחינה אתית, הצבעה בפתק לבן אינה כמו אי השתתפות. אי השתתפות פרושה "לא אכפת לי. לא מספיק מזיז לי מי יהיו נבחרי הציבור כדי שאלך להצביע". פתק לבן פרושו "לא הצלחתי למצוא מפלגה שמתאימה לי וזו מחאתי על ההצע הדל/השחיתות וכולי". עדיף כמובן, אם כבר שמים פתק לבן, לכתוב עליו משהו – קול פסול הוא קול פסול, אבל אולי יש סיכוי שיקראו את זה בחדשות.
ואני בכלל מצביע לעבודה.

olympia  בתאריך 2/27/2006 5:56:45 PM

ללא נושא

I agree with Yuval.
Also found this:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3164352,00.html
(But basically, the first point is the most critical, as also suggested by Yuval)

olympia  בתאריך 2/27/2006 6:26:27 PM

to Yosi

By the way, do you have a link to the knesset election act that you mention?

olympia  בתאריך 2/27/2006 6:56:31 PM

ללא נושא

OK,I've found this:
http://he.wikisource.org/wiki/….%D7%9C%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA
I was looking for this because I specifically recall learning that a "white note" is a valid vote. I don't have my 'citizenship' notebook from high school with me anymore, but have managed to find this on the web:
קול כשר
פתק הצבעה שעליו סימן הרשימה. או, פתק לבן שאין עליו סימן הרשימה.
(from:
http://www.sikumim.co.il/sikumim/grade9/ezrahut.htm
)

chui  בתאריך 3/4/2006 6:52:56 PM

אבל זאת בדיוק סיבה לא להצביע

לא להשתתף בבחירות בגלל שכל הפוליטיקאים גרועים באותה מידה זה דבר חכם.
כמו שהפרופסור אמר, זה יחליש את הלגיטמציה של הממשל הבא, וכך את כוחו.
זאת מחאה שמבטאת את תסכולו של העם מכך שאין מועמדים ראויים, ואולי תביא לכך שמפלגות חדשות יעלו.
תצביעו סתם לכל אחד? זה סתם אבסורד!
כך יוצר מצב שבו נבחר ממשל שהעם לא באמת רוצה, שפשוט לא היתה לו ברירה.
שהממשל שלי יוכב מאנשים שכל הצלחתם היא שהם יצרו לעצמם שם רע ככ עד ששום מועמד ראוי לא מתקרב אל התחום?
בחיים לא.