נסיכת המדעים

אני מקווה שרוב קוראיי (כלומר, לפחות ארבעה!) מכירים את הבלוג “חשיבה חדה" שכותב ידידי גלעד דיאמנט, ו/או את קבוצת הפייסבוק הקשורה אליו. אם לא זו ההזדמנות לערוך היכרות. אני פותח המלצה על הבלוג והקבוצה, משום שדיון בקבוצה הוביל אותי לכתיבת הרשימה הנוכחית.

הכל התחיל בלינק לידיעה על יצרנית תכשירים הומיאופתיים שנאלצה לקרוא להחזרת חלק ממוצריה בגלל שהכילו אנטיביוטיקה (אופס). בדיון שהתפתח, כתב אחד מחברי הקבוצה, אור גרשון, כי מישהו הציג לו מחקר קליני שבדק טיפול הומיאופתי לאלרגיה, שהראה כי הטיפול ההומיאופתי יעיל, ותהה כיצד משיבים לטיעון כזה. חבר אחר בקבוצה התנדב לקרוא את המאמרים ולנתח את הכשלים שבהם.

עד כאן הכל טוב ויפה, אולם לאחר שקראתי את הניתוחים בפייסבוק נאלצתי להסתייג מהם. הבטחתי לקרוא את המאמרים, והתחייבתי להגיב גם למאמרים וגם להערות שבדיון במועד מאוחר יותר. אמנם עברו כבר כמה שבועות, ואני אמנם לא בן למשפחת לאניסטר, אבל אעמוד בהתחייבותי, לאחר שקראתי גם את המאמר עצמו, וגם את התגובות למאמר שפורסמו בכתב העת לאחר פרסומו.

אני רוצה להדגיש כי הביקורת שאכתוב מייד על הדברים שכתב הקורא אינה מיועדת להלבין את פניו ברבים, אלא מתוך רצון כן לסייע לו ולקוראים האחרים להבין טוב יותר את הניסוי, תכנונו, והניתוח הסטטיסטי.

כמו כן, אני מוצא את עצמי נאלץ להגן על ניסוי קליני הומיאופתי מפני טענות על כשלים כביכול שהוטחו בו, מכיוון שהטענות אינן נכונות. הניסוי המתואר במאמר הוא לדעתי ניסוי מתוכנן היטב, ומנטרל בצורה טובה מאוד הטיות אפשריות במחקר מסוג זה. למרות זאת, תקפות התוצאה שפורסמה בהבלטה במאמר, המראה יתרון טיפולי להומיאופתיה על פני פלסבו באחד המדדים, מוטלת בספק. רק אחד המבקרים של הניסוי הצליח להצביע על נקודת הכשל.

מדובר המאמר ישן למדי, שפורסם בשנת 2000 בכתב העת BMJ, שבהחלט אינו כתב עת זניח. המאמר (( 1. Taylor, M. A., Reilly, D., Llewellyn-Jones, R. H., McSharry, C., & Aitchison, T. C. (2000). Randomised controlled trial of homoeopathy versus placebo in perennial allergic rhinitis with overview of four trial series. BMJ: British Medical Journal,321(7259), 471.)) תיאר, כאמור, ניסוי קליני בו נבדק טיפול הומיאופתי ל- perennial allergic rhinitis (דלקת/נזלת בחלל האף הנגרמת עקב אלרגיה לא עונתית). הניסוי המתואר פשוט מאוד. המועמדים/מתנדבים להשתתפות בניסוי עברו תהליך סינון, בו נבדק האם מצבם הרפואי מתאים לטיפול, נעשתה הערכה של האלרגנים שגרמו למצבם, ולכולם ניתן טיפול ראשוני. לכל החולים בשלב זה ניתן פלסבו, אך נאמר להם כי הם קיבלו טיפול הומיאופתי מותאם למצבם. במשך שבועיים המועמדים היו מטופלים בפלסבו שחשבו כי הוא טיפול הומיאופתי, וניהלו רישום יומי של מצבם. לתקופת מעבר זו, בה החולים אינם מטופלים אך חושבים כי קיבלו טיפול הומיאופתי, יש שתי מטרות: איסוף נתוני בסיס, וניטרול אפקט פלסבו אפשרי. לאחר תקופת המעבר, חולקו החולים בהקצאה רנדומלית לשתי קבוצות. קבוצה אחת קיבלה טיפול הומיאופתי, השניה המשיכה לקבל פלסבו. החלוקה נעשתה בסמיות כפולה; לא החולים ולא הרופאים/חוקרים ידעו איזה סוג של טיפול קיבל כל חולה. החולים המשיכו לערוך רישום של מצבם במשך ארבעה שבועות נוספים. בסיום הניסוי, נערכה השוואה של השינוי הממוצע מהבסיס לסיום הטיפול בין שתי הקבוצות. החוקרים חישבו כי כדי לשמור על רמת מובהקות (הסתברות לתוצאה חיובית שלילית – false positive) של 5%, ובמקביל להשיג עוצמה (הסתברות לתוצאה חיובית כאשר יש אפקט טיפולי  – true positive) של 80%,  יש צורך במדגם בגודל 120 חולים (60 בכל קבוצה). בפועל הצליחו החוקרים לגייס לניסוי רק 51 חולים. עד כמה זה קריטי? אתייחס לכך בהמשך.

תוצאת הניסוי: נצפה הבדל מובהק סטטיסטית בין הקבוצות, המראה יתרון לטיפול ההומיאופתי במדד Nasal inspiratory peak flow, עם זאת, במדד Visual analogue scale (VAS), לא נצפה אפקט טיפולי. המדד הראשון, בו התקבלה תוצאה מובהקת סטטיסטית נחשב למדד אובייקטיבי, ואילו המדד השני נחשב לסובייקטיבי. החוקרים גם מציינים כי ההבדל המובהק במדד הראשון נחשב משמעותי מבחינה קלינית.

בהמשך סוקרים החוקרים תוצאות של שלושה ניסויים אחרים שקדמו לניסוי זה, ועורכים ניתוח מאוחד (pooled  analysis) המסכם יחדיו את תוצאותיהם. ברשימה זו לא אתייחס לחלק זה של המאמר/

כצפוי, המחקר עורר סערה, ובמערכת כתב העת התקבלו מספר תגובות המבקרות את המחקר וממצאיו (( 2. Homoeopathy versus placebo in perennial allergic rhinitis. BMJ: British Medical Journal, 2001; 322(7279): 169. )). הנה סקירה של חלק מהתגובות (הקשורות לתחומים שאני מבין בהם משהו) והתייחסותי.

בארי מילר, רופא מרדים במקצועו, טוען כי הניתוח הסטטיסטי לקוי, מכיוון שגודל המדגם בפועל היה רק 51 חולים, ולא 120 כפי שתוכנן. לכן עוצמת הניסוי הייתה, לפי חישוביו, רק 43% ולא 80% (לא בדקתי את החישוב). אומר בעדינות כי הטענה הזו מראה חוסר הבנה בסטטיסטיקה ובמתודולוגיה של ניסויים קליניים. ניתן לטעון, אולי, כי אין זה אתי לבצע ניסוי קליני שעוצמתו נמוכה, אבל מה זה קשור לניתוח הסטטיסטי? החוקרים משיבים לו כראוי, ומסבירים כי הסיכון הנובע מעוצמה נמוכה הוא הסתברות גבוהה יותר להחמצה של תגלית – false negative. במלים אחרות, כאשר העוצמה נמוכה, ייתכן שהניסוי לא יצליח לגלות את קיומו של אפקט אמיתי, אם הוא קיים. רמת המובהקות של הניסוי, ההסתברות לתגלית שגויה – false positive, כלומר מצב בו נראה כאילו יש אפקט טיפולי כאשר בפועל אין אפקט כזה, אינה תלויה בגודל המדגם. החוקרים עוד מגדילים לעשות, ומשערים כי ייתכן והתוצאה השלילית שהתקבלה במדד הסובייקטיבי VAS נבעה מגודל המדגם הקטן והעוצמה הנמוכה. במובן הזה, הביקורת של ד"ר מילר הייתה סוג של גול עצמי.

בריאן ליפוורת', פרופסור לאלרגיה ורפואה נשימתית, מעיר בין היתר כי היה רצוי וראוי לבצע ניסוי המשווה את הטיפול ההומיאופתי לטיפול הרפואי המקובל (כגון סטרואידים או אנטיהיסטמינים), הידוע כיעיל לטווח ארוך. הצדק עימו.

ד"ר יורגן וינדלר, ראש המחלקה לרפואה מבוססת ראיות במכון המחקר MDS באסן, גרמניה, מעלה טענה חזקה: חישובי גודל המדגם נעשו על פי מדד VAS, ועל סמך התוצאות שהתקבלו בשלושת הניסויים הקודמים. במדד זה הניסוי נכשל. כלומר, הניסוי לא הצליח לשחזר את התוצאות של הניסויים הקודמים. לדעתי זהו הכשל העיקרי בניסוי זה. מכיוון שחישובי גודל המדגם נעשו על פי מדד זה, הרי שבפועל זהו משתנה המחקר הראשי (primary endpoint) של הניסוי, (( 3. לא ברור לי מהקריאה במאמר האם בפרוטוקול הניסוי הוגדר מראש משתנה מחקר ראשי, ואם כן, מהו.)) ועל פי הכללים המקובלים בניסויים קליניים, כשלון במשתנה המחקר הראשי הוא כשלון הניסוי כולו. התייחסות להצלחה במשתנה מחקר משני לאחר כשלון במשתנה המחקר הראשי משמעותה ניפוח ההסתברות לטעות מסוג ראשון – false positive – של המחקר, והיא גדולה מ-5%, בניגוד למה שהוצהר. (( 4. לו נתנו החוקרים את דעתם על כך מראש, היו יכולים להגדיר את שני המשתנים כראשיים, ולהגדיר תיקון סטטיסטי שהיה מאפשר תוצאה מובהקת למשתנה השני גם כאשר הראשון אינו מובהק. ברור שלא עשו כן, אחרת היו מציינים זאת במאמר.)) ד"ר וינדלר מתייחס בהמשך גם לניתוח המאוחד של תוצאות כל ארבעת הניסויים, ומעיר מספר הערות נכונות לגבי ניתוח זה.

שתי תגובות נוספות הן של ה. מורו בראון, מומחה לאלרגיה, התוהה האם החולים סבלו מלכתחילה מדלקת אלרגית לא עונתית), ומייקל דין, סטודנט לדוקטורט בבריאות הציבור מאוניברסיטת יורק, שטען כי פרסום מחקר ברמה גבוהה המראה תוצאות חיוביות בטיפול הומיאופתי רק מבליט את הסטנדרט הכפול בהתייחסות של הממסד הרפואי להומיאופתיה.

מכאן אעבור להערות של הקורא בקבוצת הפייסבוק. הוא התייחס בתחילה דווקא לתגובות הקוראים למחקר, ובטעות ייחס אותן לעורכי כתב העת. כך הוא כותב , למשל (תיקנתי כמה טעויות כתיב/הקלדה):  "המאמר המצורף מתחיל בהערה מאת המפרסם: ‘Statistics in study were flawed’-סטטיסטיקות במחקר לוקות בחסר. מה זה אומר? זה אומר שהעורכים המקצועיים (שהם אנשי מקצוע לפני היותם עורכים מדעיים) עבור על הנתונים (שחייב כל מפרסם מאמר לספק יחד עם המאמר) ומצעו בו פגמים/כשלים בתחום הסטטיסטי."

ובכן, ההערה היא למעשה הכותרת שנתנו עורכי כתב העת לתגובתו של בארי מילר, וכבר הסברתי את הבעייתיות שבה. הקורא מצטט גם חלק מתגובתו של ד"ר וינדלר, ומייחס אותה לעורכי כתב העת, ולאחר מכן שוב חוזר לטענה לפיה המחקר פגום בגלל גודל המדגם הנמוך מהמתוכנן, וכותב: "החוקרים בסופו של דבר גייסו רק 51 נבדקים, אבל ניתחו את הנתונים כאילו היו להם כל ה120!". זה חוסר הבנה של הניתוח שבוצע במחקר. החוקרים ניתחו נתונים של 51 חולים, כי אלה הנתונים שהצליחו לאסוף. מספר החולים בכל קבוצה אכן נלקח בחשבון בעת ביצוע המבחן הסטטיסטי (מבחן t בניסוי הספציפי הזה). האם הקורא טוען כי החוקרים הציבו בנוסחאות גדלי קבוצות השווים ל-60, במקום 24 ו-27 כפי שהיה בפועל? זוהי האשמה חמורה ביותר, כיוון שמעשה כזה הוא רמאות לכל דבר. אני מתקשה להאמין שזה מה שקרה. כפי שהסברתי, גודל המדגם הנמוך פוגע אמנם בעוצמה הסטטיסטית של הניסוי, אך לא בתקפות הסטטיסטית שלו.

בהערה הבאה שלו בדיון, מתייחס הקורא למאמר המתאר את המחקר עצמו (וזה אינו המאמר "בצורה לא ערוכה" כפי שחשב בטעות). תחילה טוען הקורא כי "51 חולים אינה נחשבת קבוצת מדגם רחבה דיה". מדוע? האם זה נכון תמיד? לא ולא! גודל המדגם נקבע על פי שלושה גורמים: ההתפלגות הצפויה של הנתונים שייאספו בניסוי, גודל האפקט הטיפולי שמבקשים החוקרים לזהות, והעוצמה הסטטיסטית שהם מבקשים לעצמם (וזאת בהנחה שרמת המובהקות חייבת להיות 5%, הסטנדרט המקובל במחקר). לכל מחקר גודל המדגם המתאים לו. אפשר בקלות לבנות דוגמה בה גודל מדגם של 50, 40 או אפילו פחות מכך יהיה מספיק בהחלט.

הקורא טוען גם כי העובדה ש המשתתפים בניסוי הכירו את עקרונות ההומיאופתיה יצרה הטיה מחשבתית כלפי התרופה הנבדקת. אז מה? והאם בניסוי "רגיל", בו בודקים למשל את ההשפעה הטיפולית של אנטיביוטיקה לעומת פלסבו אין "הטיה מחשבתית"? בדיוק לשם כך עורכים ניסוי כפול סמיות. החולים לא ידעו אם טופלו בפלסבו או בתכשיר הומיאופתי, וגם החוקרים לא ידעו זאת. זהו סטנדרט הזהב לניסוי קליני. במאמר מסבירים החוקרים בפירוט את הנוהלים בעזרתם נשמרה הסמיות הכפולה.

הקורא ממשיך וטוען כי בגלל שבזמן הניסוי (אם כי לא בתקופת הסינון) הותר לחולים לקחת תרופות נוספות, אזי כל טענה שעולה מהמחקר מופרכת לחלוטין. זה בפירוש לא נכון, מכיוון שהחולים בשתי קבוצות הטיפול השתמשו בתרופות נוספות, וההשפעות אמורות להתאזן. אני מסכים שייתכן והיה מקום להגביל את השימוש בתרופות מסויימות, ו/או לתקנן את הניתוח הסטטיסטי על ידי הוספת משתנה מסביר לניתוח, אבל לא חושב שזו נקודה קריטית. הטענה של הקורא כי המחקר חייב להתבצע ב-"ואקום כימי" בו אסור למשתתפים ליטול אף תרופה אחרת היא בפירוש לא נכונה, ודרישה גורפת כזו אינה אתית.

הקורא גם טוען כי החלוקה הלא שווה בין הקבוצות: 27 בקבוצת פלסבו לעומת 24 בקבוצת הטיפול, מעלה תהיות לגבי מהימנות שיטת החלוקה (רנדומיזציה). ובכן, אי אפשר לחלק 51 חולים לשתי קבוצות שוות. הטוב ביותר שאפשר הוא חלוקה של 26-25. נכון, כאן החלוקה קצת פחות טובה: 24-27. אם תקחו מטבע ותטילו 51 פעמים, מה ההסתברות כי תקבלו בדיוק 26 הטלות של עץ ו-25 הטלות של פלי? (( 5. רק 11%, כלומר יש הסתברות של 89% כי התוצאה לא תהיה 25-26.)) אם תקבלו 27 עץ ו-24 פלי, האם תחשדו כי המטבע אינו הוגן? (( 6. לא. אם תבדקו את ההשערה כי ההסתברות של המטבע ליפול על עץ היא 0.5 תקבלו ערך-p של 0.6683. ))

הקורא חוזר לפרוצדורות של הניסוי: במאמר הוסבר כי הותאם תכשיר הומאופתי לכל משתמש בנפרד, על בסיס האלרגן שאליו הייתה לו התגובה הכי חמורה במבחן עור, ושבמקרה של אי ודאות נעשתה התייעצות עם רופא מנוסה בהומיאופתיה. מכאן מסיק הקורא, לא ברור לי על סמך מה, כי "המחקר כולו מבולגן ע"פ אנשים שונים עם אלרגיות שונות לאלרגנים שונים. כל אחד מהם מקבל תכשיר הומיאופתי שונה". אחת הטענות עיקריות של הומיאופתים בבואם להסביר מדוע לא ניתן לבחון טיפול הומיאופתי בניסויים קליניים, היא בדיוק הטענה הזו – לכל חולה יש צורך להתאים טיפול ייחודי. זהו עקרון בסיסי בהומיאופתיה. החוקרים עקפו את הבעיה הזו בצורה נהדרת: לכל חולה הותאם התכשיר ההומיאופתי המתאים לו, לדעת הרופא/הומיאופת המטפל. לאחר מכן הלך החולה לבית המרקחת, וקיבל שם או את התכשיר הומיאפתי שהותאם לו, או פלסבו, לפי תכנית הרנדומיזציה! החולה לא ידע אם קיבל תכשיר הומיאופתי או פלסבו, וגם לא הרופא המטפל. כך נשמרה הסמיות הכפולה. התהליך הוסבר במפורט במאמר, ולדעתי אין בכך כל פגם, אם כללי הפרוטוקול נשמרו.

הקורא ממשיך וכותב: "כמו גם מצוין כי ‘although the researchers were not blinded.’ – החוקרים לא היו 'בעיוורון', כלומר המחקר אינו באמת בסמיות כפולה.". זו הערה גרועה במיוחד מצידו של הקורא, המראה כי לקה בקריאה סלקטיבית והוציא דברים מהקשרם. החוקרים ידעו כי נתנו לחולים פלסבו ובכל זאת אמרו לחולים כי קיבלו תכשיר הומיאופתי בתחילת תהליך הסינון, אשר התרחש שבועיים לפני הרנדומיזציה עצמה. כפי שהסברתי קודם, המטרה הייתה לגרום לחולים לחשוב כי הם מקבלים טיפול הומיאופתי כדי לנטרל את אפקט הפלסבו, ובאותו זמן להחזיק אותם שבועיים ללא טיפול הומיאופתי, כדי לייצר נתוני בסיס נקיים מהשפעה אפשרית של הטיפול. תכנון מבריק.

לסיכום: רוב ה"כשלים" בניסוי עליהם הצביעו מבקריו אינם כשלים כלל וכלל. הבעיה העיקרית בניסוי היא הבעיה עליה הצביע ד"ר וינדלר: מתיאור הניסוי עולה כי הוא תוכנן כדי לזהות אפקט במדד מסויים – VAS, ונכשל לזהות את האפקט במדד הזה, ש/הוא משתנה המחקר הראשי (בפועל). אמנם נצפה אפקט במשתנה אחר, אבל מדובר במשתנה מחקר משני, והסיכוי לתוצאת false positive במשתנה המשני גבוהה יותר מ-5% אם לא נצפה אפקט במשתנה הראשי.

בארץ משתוללת פרשת גלנט, מצרים על סף מהפכה, ואני כאן, כותב לכם על הומיאופתיה, כי גם זה חשוב.

כתבתי כאן על נושא ההומיאופתיה פעמים רבות. בקצרה – הומיאופתיה היא פסוודו-מדע. טכניקה המתיימרת לרפא חוליים, על ידי מתן מים לחולים. המים עוברים כביכול "תהליך עיבוד" שאמור להעניק להם "תכונות ריפוי", אך כל מחקר רציני שנערך בנושא הראה כי התיאוריה ההומאופתית לא מחזיקה מים, תרתי משמע. אסתפק כאן רק בהפניה אחת, לכתב העת החשוב ביותר בעולם בתחום הרפואה, ה-Lancet, שקבע מפורשות כי להומיאופתיה אין כל אפקט מעבר לאפקט הפלסבו.

והכן, מה רע בכך? אז חולה בא להומיאופת, שותה קצת מים או לוקח גלולת סוכר, ונהנה מאפקט פלסבו. לא מועיל, לא מזיק?

האמת המרה היא שההומיאופתיה טומנת בחובה נזקים ממשיים. כבר כתבתי על כך ברשימתי "מבט אל ההומיאופתיה". גם סיימון סינג ואדזרד ארנסט כתבו על נזקי ההומיאופתיה בספרם "ריפוי או פיתוי". הלינק יוליך אתכם אל קטע מהספר הדן בנזקי ההומיאופתיה.

חולים שפונים לטיפול הומיאופתי דוחים בכך טיפול רפואי מבוסס או מועיל, או אפילו מוותרים עליו. אסתפק רק בתיאור מקרה אחד, ממש מהשבוע האחרון.

רק לפני מספר ימים הופיעה הודעה בפורום ההומיאופתיה בתפוז, ובה מבקשת אם עצה לטיפול בביתה בת השלוש, הסובלת מדלקת אזניים המלווה בכאבים וחום גבוה מזה שלושה ימים. רופאת הילדים הורתה על טיפול באנטיביוטיקה, אך האם "חיכתה", וביום השלישי, אחרי שמצב הילדה לא השתפר, פנתה להומיאופת, שהורה על טיפול הומיאופתי כלשהו. האם ביקשה דעה נוספת בפורום. ההומיאופתים היו חד משמעיים – יש לתת לילדה את הרמדי ההומיאופתי ומייד. כתב ההומיאופת אבישי קמינר: "קיבלת רמדי מההומאופתית שמטפלת בבתך למה לא לתת לה את הרמדי?  למה לחכות? הילדה סובלת, לא חבל?". הוא לא המליץ לה לנסות את הטיפול האנטיביוטי שרשמה רופאת הילדים. נעמהמה, דמות מוכרת בפורום זה ובקומונה "בין ניו-אייג' למדע" המליצה "ליצור קשר במיידי עם ההומאופתית המטפלת ולשאול אותה בדיוק מה לעשות". ליצור קשר "במיידי" עם רופאת הילדים? חלילה. נועה שגיא, מנהלת הפורום, יעצה "לתת טיפול הומיאופתי מיד ולא לחכות". ולמקרה שחלילה תחליט האם המודאגת לטפל בביתה באנטיביוטיקה, מדגישה שגיא כי "גם אם החלטת לתת אנטיביוטיקה, פני להומיאופתית שלכם והיא תתאים טיפול לאחרי הדלקת כדי למנוע את הישנותה".

צריך לעשות משהו, ואני וחבריי לקהילה הספקנית נעשה משהו.

אנו נצא למחות נגד הלגיטימציה שנותנות קופות החולים ורשתות הפארם לטיפולים ההומאופתיים חסרי הערך, ונקרא לציבור הרחב לבחון בשיקול דעת את התועלת והנזק הפוטנציאליים הטמונים בטיפול הומיאופתי לפני ההחלטה לפנות לטיפול כזה.

לא נהיה לבד. יחד עימנו ימחו אלפי אנשים בעשרות מדינות, במסגרת אירוע 10:23, אירוע מחאה גלובלי נגד ההומיאופתיה ונזקיה. אני גאה להיות חלק מהמחאה הזו. אשמח אם תצטרפו אליי,ביום שישי הקרוב, ה-4.2.2011, בשעה 10:23, בכיכר דיזנגוף בתל-אביב.

אתמול, 19.10.2010, התקיימו שתי הרצאות בבית אריאלה בתל אביב.

בהרצאה הראשונה היו שני דוברים, אדזארד ארנסט וסימון סינג, מחברי הספר "ריפוי או פיתוי". ארנסט דיבר על הרפואה האלטרנטיבית, הגדרתה הבעייתית, ותיאר סיבות אפשריות להווצרות הרושם כי טיפולים לא יעילים נראים כאילו הם עובדים. בהמשך הוא דיבר על הדרכים לבחון שיטות ריפוי אלטרנטיביות ואת יעילותן (ניסויים קליניים), על הסכנות שבטיפול על ידי פלסבו/שיטות לא יעילות, ועל ההשלכות החברתיות/כלכליות של שימוש בשיטות כאלה.

סינג דיבר על תהליך כתיבת הספר, על עקרונות ההומיאופתיה והבעייתיות שלהם, על הגישה המדעית לבחינת טענות, וגם על תביעת הדיבה שהוגשה נגדו על ידי ארגון הכירופרקטים בבריטניה, בה זכה לאחר הליך משפטי ארוך ויקר.

הקלטת ההרצאה של סינג וארנס על הספר "ריפוי או פיתוי"

בהרצאה השניה דיבר סינג על שלושת ספריו הקודמים: "המשפט האחרון של פרמה", "סודות ההצפנה", ו-"המפץ הגדול". הוא דיבר על המוטיבציה שלו לכתוב את הספרים האלה, ועל הסיפורים שמאחורי הספרים. בהרצאה שולבו קליפים מתוך הסרט על המשפט האחרון של פרמה שסינג הפיק עבור ה-BBC. בנוסף, הוכיח סינג מתמטית כי הטלטאביז הם התגלמות הרוע.

הקלטת ההרצאה של סינג על שלושת ספריו הראשונים (דברי פתיחה: אבשלום אליצור)

לכבוד שבוע המודעות העולמי להומיאופתיה שיתקיים בתאריכים 10-16 לאפריל, 2010, אני שמח להגיש לקוראיי הנאמנים מבחר לינקים לרשימות שלי ושל אחרים בנושא החשוב הזה.

לינקים לרשימות שפורסמו כאן בעבר

• מבט אל ההומיאופתיה: במאמר זה סקרתי את שיטת הטיפול ההומיאופתית וההנחות העומדות בבסיסה. בהמשך בחנתי את ההומיאופתיה באמות המידה המקובלות של הרפואה המדעית – היא הרפואה מבוססת הראיות (Evidence based medicine): יעילות קלינית (efficacy) ובטיחות השימוש  (safety). כמו כן סקרתי את ההיבטים המדעיים של התיאוריה ההומיאופתית והסברים אלטרנטיביים לפעולת התכשירים הומיאופתיים, התייחסתי למספר היבטים אתיים הקשורים בשיטת טיפול זו, ונתתי מענה לכמה טיעונים נפוצים התומכים בהומיאופתיה כאמצעי טיפולי לגיטימי.
• סיכום הדיון על ההומיאופתיה: סיכום ההתרשמות הסובייקטיבית שלי מגל התגובות לרשימתי "מבט אל ההומיאופתיה", לרשימה נוספת שכתבתי בה הזכרתי מאמר שפרסם ד"ר בני מוזס ב"הארץ" (לינק בהמשך), ודיונים נוספים ברשת שנערכו בנושא. התייחסתי בעיקר לביטויי האמונה והדיסוננס שבין מדע ואמונה המופיעים בטיעוניהם של תומכי ההומיאופתיה.
• מאמר ב-Lancet על ההומיאופתיה: לינק למאמר שהופיע בכתב העת Lancet בו נמסר כי מחקר קליני מבוקר הראה כי ההשפעה של תכשירים הומיאופתיים אינו שונה מהשפעה של אי טיפול (כלומר – טיפול על ידי פלסבו). המאמר עצמו פתוח רק למנויי כתב העת. עיקרי המאמר הובאו בידיעה ב-  Ynet   (לינק בהמשך).  מעניין לקרוא את התגובות לרשימה הזו, אם כי הטיעונים הבסיסיים הם אותם טיעונים שהופיעו בתגובות לרשימות קודמות.

לינקים חיצוניים

• אשליית הרפואה האלטרנטיווית –מאת ד"ר בני מוזס: הפופולריות הגואה של הרפואה האלטרנטיווית גובה מחיר בבריאותם של מטופלים רבים. משיקולים כלכליים קצרי טווח מעדיף הממסד הרפואי לאמץ את הרפואה האלטרנטיווית ללב הקונסנזוס. הוא מעמיד אותה במבחנים מדעיים מופרכים. אך תוצאותיהם מכרסמות דווקא באמינות הרפואה המדעית
• עכשיו זה מדעי: הומיאופתיה אינה משפיעה על הגוף: סקירת המאמר שהופיע ב-Lancet שקבע כי הומיאופתיה אינה יעילה יותר מפלסבו. הקביעה "עכשיו זה מדעי", דרך אגב, היא של עורכי וויינט. לא היה צורך במאמר בלנצט לצורך הזה. חובת ההוכחה היא על בעלי התיאוריה, וההומיאופתים מעולם לא סיפקו עדויות מדעיות התומכות בתיאוריה שלהם, או הצהירו אלו עדויות יגרמו להפרכת התיאוריה שלהם. חלק מהם אף עושים זאת מתוך אידיאולוגיה.
• ירוק עוזר יותר מאדום: זוהי תגובתו של בן גולדאקר למאמר שפורסם ב-Lancet.
• ארגון הבריאות העולמי מזהיר מפני טיפולים הומיאופתיים:ראשי המחלקות לטיפול באיידס, שחפת ומלריה, בארגון קראו לאמץ טיפולים מבוססי מחקר, ולזנוח טיפולים שאין להם ראיות מדעיות
• הבלוף ששמו: "רפואה אלטרנטיבית": רשימה מאת חגי גלבוע באתר "צופר
• "הומאופתיה, רפואה או אשליה? הפולמוס הבריטי מגיע לישראל עם ספר חדש: סקירת ספרם של סיימון סינג ואדוארד ארנסט, "ריפוי או פיתוי", העוסק ברפואה אלטרנטיבית וחלק ניכר ממנו מוקדש להומיאופתיה, מאת שאול אדר
• עיוותים, טעויות ואי הבנה? ד"ר בועז רון, רופא והומאופת (זה צירוף אוקימורוני משהו), מערער על הטענה כי המחקר המדעי הוא הכלי הבלעדי לקבוע מה אמת ומה לא. טיעונים מעגליים נפלאים, יחד עם כל הכשלים הלוגיים הרגילים.
• כוסות רוח וצלצולים: גם אביה שטויר סוקרת את ספרו של סיימון סינג, וקולעת אל המטרה: "הרפואה המערבית, עם כל הצלחותיה המרשימות, עדיין לא רשמה ניצחון מלא במאבקה הנצחי של האנושות במחלות ובמוות, וכל עוד היא מותירה את הריק הזה לפנינו, יצמחו בו פתרונות-שווא כפטריות בצלחת פטרי.
• מדע וחיות אחרות – הבלוג של lotem82 – רשימה לכבוד שבוע המודעות להומיאופתיה. לוטם מעלה נקודה חשובה ומעניינת שנעלמה עד כה מעיני: עקרונות ההומאופתיה מציינים כי יש לטפל בסימפטומים ולא בגורם למחלה – לא רפואה מונעת כי אם מעלימת תסמינים. למעשה הנמן, ממציא ההומיאופתיה, התלונן על הרופאים והחוקרים ועל עיקשותם לברר את הגורם האמיתי למחלה. עבורו גישה זו נחשבה מיותרת.
• הומיאופת התחזה לרופא וכמעט גרם למותו של נער: הומיאופת מצפון הארץ התחזה לרופא ודרש מנער שחלה במחלה נדירה כי יפסיק מיידית את הטיפול התרופתי הקונבנציונאלי. כתוצאה מכך הידרדר מצבו של הנער עד לכדי סכנת חיים. פניות חוזרות ונשנות של הורי הנער להומיאופת, יוסף רווס, נענו בתשובה: "אנחנו בדרך הנכונה". לבסוף החליטו ההורים לקחת על דעת עצמם את בנם לבית-החולים – שם התברר כי מצבו קריטי.  בבית-משפט השלום בחיפה, הורשע ההומיאופת בהתחזות לרופא ובעיסוק רשלני ברפואה שלא כדין.
• הומיאופתיה בפעולה:

(ואל הסרטון הזה הגעתי דרך החתולה של שרדינגר)

הבלוג המעניין "The list universe" (שאני קורא באופן קבוע דרך הרסס, מומלץ) מביא היום את רשימת 10 האמונות המדעיות המופרכות של העבר (או יותר נכון, את ה-top 10 של הקטגוריה הזו). ברשימה ניתן למצוא, בין היתר, את האלכימיה, התיאוריה הגיאוצנטרית (לפיה הארץ היא מרכז היקום), תיאוריית הפלוגיסטון, וכמובן, את תיאוריית הבריאה הספומטנית.

ההומיאופתיה לא נמצאת לצערי ברשימה הזו. יש לכך שתי סיבות, לדעתי. ראשית, זו לא ממש אמונה מדעית (למרות שפה ושם יש מדענים שתומכים בתיאוריה הזו).

שנית, האמונה עדיין קיימת וקהל המאמינים גדול למדי. האפיפיור כבר יודע שהשמש לא סובבת את כדור הארץ, אבל חסידי ההומיאופתיה לא משתכנעים באותה הקלות. אולי בעוד כמה עשרות שנים נוכל להוסיף אותה לרשימה.

במאמר שפורסם היום ב-Lancet נמסר כי מחקר קליני מבוקר הראה כי ההשפעה של תכשירים הומיאופתיים אינו שונה מהשפעה של אי טיפול (כלומר – טיפול על ידי פלסבו). המאמר עצמו פתוח רק למנויי כתב העת. עיקרי המאמר מובאים בידיעה ב-Ynet. לא שזה ישכנע מישהו מהמאמינים.

תוספת לרשימה – 31/8/05

ד"ר בן גולדאקר, הכותב את הטור Bad Science בגארדיין הגיב שלשום למאמר. המאמר שלו תורגם לעברית והופיע היום בהארץ.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 26 באוגוסט 2005 שם התקבלו 11 תגובות

תגובה מאת רחלי שבי  [אתר] בתאריך 8/26/2005 9:15:48 PM

העיקר שתאיית נכון

יוסי, תקן את שגיאות הכתיב שלך (כותבים "פלצבו" או פלסבו"). בטח נורא-נורא מיהרת לדווח לאומה.
שנית, אותו "לנצט" הגיע למסקנה שונה בתכלית ב1997, כשפרסם שההומאופתיה יעילה פי 2.45 בהשוואה לפלצבו. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/en….ist_uids=9310601&dopt=Citation
עוד שמונה שנים יפורסם משהו אחר, וחו"ח.
אני סבורה שאתה מעיד אמת על עיסתך ושאתה ספקן מקצועי (בדגש על מקצועי). כפי שהצעתי בזמנו מעל דפי אתרך – הצעה, אגב, שלא זכתה למענה מצדך, וברור לנו למה – אני עדיין מזמינה אותך לקליניקת המתמחים בהומאופתיה שאני מנחה. הקליניקה חוזרת לפעילות בראשית השנה האקדמית במרפאת החוץ של "אסף הרופא". תוכל להתרשם מהומאופתיה בפעולה, ולא רק לתרגם מאמרים בגנותה. כפי שמעידות מעידות קודמות שלך, ממאמרים שכאלה שאבת חלק ניכר מידיעותיך על הומאופתיה.
ובאשר למילים האמוטיביות, את האמונה אני מבכרת להשאיר למאמינים. ההומאופתיה עובדת. לא שזה יפריע לך לטעון אחרת.

תגובה מאת רחלי שבי  [אתר] בתאריך 8/26/2005 10:42:48 PM

עוד קטנה וזהו, לגמרי.

מעיון ראשוני באסופת המחקרים שעליה מתבססת מסקנת החוקר השוויצרי, דר' אגר (Egger) אני רואה שמדובר בשיטות שונות, שחלקן אינן מקובלות על מרבית המטפלים ההומאופתים. הומאופתיה אינה מקשה אחת.
אני מזכירה שהומאופתיה לא מרפאה שם של מחלה, אלא את ה ח ו ל ה. אין "משו הומאופתי" לאסטמה, כי מתייחסים לאדם שחולה באסטמה על שלל מאפייני החולי שלו, ולכן התמונה היא ייחודית בכל פעם וקיימות *מאות* הכנות המסוגלות לרפאה. כתבתי על זה כאן – http://www.notes.co.il/rakheli/6447.asp .
מחקרים שמתבססים על בדיקת יעילות תכשיר הומאופתי אל"ף למצב בי"ת לא צפויים להצלחה שהיא יותר מאקראית, אין ספק בכך. שוב, בהומאופתיה ההתאמה היא לאדם.
מעניין לקרוא את מאמר המערכת שנלווה לדברי דר' אגר. יותר מעניינת, כתוב שם, היא העובדה שהמחלוקת בכלל נמשכת, גם כעבור מאה וחמישים שנה.
וכעבור (רק) כשנה של פוסטים עוינים מצדו של יוסי לוי, שמסרב להקשיב או להדבר על אף שהוא מעיד על עצמו כספקן מקצועי, אני מודיעה בשמחה שאין לי את הכוונה להתייחס יותר לדבריו בנושא ההומאופתי, שכן הוא אינו מאזין להצעותיי או הסבריי. יש לי גם הרושם שפוסטיו-אלה, על נימתם המזלזלת (שעליה התנצל בפניי בעבר, אגב, בטרם חזר לסורו), נובעת ממניעים אישיים.
מלבד ההזמנה למרפאת החוץ בביה"ח דלעיל, אני כמובן מאחלת לו הצלחה בהמשך דרכו. להגיב לדבריו בנושא הומאופתיה זה, איך לומר, לטחון מים.

תגובה מאת הניה סימון RCHom  [אתר] בתאריך 8/26/2005 11:20:46 PM

בספקנות עיקשת הוא בהחלט מתבלט

ועם עיקש תתפתל. השאלה אם כדאי – אם הספקנות היא מקצוע, אז בחוסר הקשבה הוא עובר את הסטנדרט – שמיעה סלקטיבית מאד המתאימה לפרקליטות, לעו"ד, ולסרסורים ל"אמת" שבאה מהאינטרס של הפופיק האישי שלך ולא של שום דבר ששייך לקוסמי לטובת הכלל
כמו שאמרה רחלי
לדבר אתו על הומאופתיה זה כמו לטחון מים.
אז חבל על המים היקרים
נדלל אתם רמדיס במקום לטחון אותן לשווא.
שיהיה בריא הלוואי הלוי
וחו"ח
"מקסים"
גם זה ציטוט מרחלי
אנחנו גרופיס

תגובה מאת מנשה  בתאריך 8/27/2005 6:13:09 PM

לא מבין

את ההתלהמות כאן.
אתם משוכנעים או "יודעים" שההומיאופתיה יעילה. יופי לכם.
זכותו של כל אדם להחזיק בכל סברה. אין לכם כאן מונופול על האמת, גם אם נדמה לכם שערימת ההוכחות היא אינסופית. והיא לא – כמו כל דבר בחיים.

תגובה מאת משה בן הראש  [אתר] בתאריך 8/27/2005 8:14:41 PM

השאלה היא לא יעילות ההומאופטיה

אלא באיזה כלים אתה בודק את יעילותה.
לא ניתן לבדוק את ההומאופטיה בכלים של רפואה אלופטית (קונווציונלית) מהסיבות שנמנו לעיל.
ואם כן, התוצאות לא יכולות להיות שונות מאלה שהתקבלו במחקר. לכן במידה רבה עדיף לא לבזבז כסף על מחקרים כאלה, כי הם לא ישכנעו את מי שכן משתמש או רוצה להשתמש בהומיאופטיה והם ישכנעו את אלה שלא מאמינים בדילולים.
בכל מקרה למי שרוצה לדעת קצת יותר, ולכל בר דעת אני ממליץ מאוד לקרוא את האורגנון של האנמן, ולהבין על מה מדובר, ובמיוחד לקרוא את "המדע של ההומיאופטיה" של ג'ורג, ויטולקס, שממנו אפשר ללמוד הרבה על האדם גם אם ההומאיפטיה אינה מעניינת את הקורא.

תגובה מאת מיכל יקיר  בתאריך 8/27/2005 9:03:30 PM

27/8/2005
The response is ine nglish as it wreetn by me: I read the article (the Lancet vol 366 aug 27, 2005, p 726-732) and had to say: I AM disappointed: as an attack, the article its hardly worth referring to: its a poor trial, that fails by its own standards. Not to mention by proper scientific standards:
– Most of the assumptions made in this research are based on the "higher quality" trials. In conventional-medicine trials, only 9 (!) were found out of 110, and the analysis is based on that? On 9 trials? As we so often hear, smaller studies tend to show larger effects….
More than that, the Funnel plot (fig 2) is based on 91% not so good trials – how can one relate to statistics based on that?
from a proper scientific point of view, their declaration that they had assumed before starting the trial that " the effect observed in placebo -controlled trials of homeopathy could be explained by combination of methodological deficiencies and biased reporting…" while "the same biases could not explain the effect observed in…. conventional trials". Now these pre-assumptions, besides being narrow minded, is irrelevant and inappropriate in a study that tries to compare truthfully 2 different methods. One could say that a biased mind could influence the, let say, the course of collecting the data? Or of interrupting the results?
In comparing 2 such different method a theoretical- not statistical – thinking should have been groundwork. The comparison of homeopathy and conventional medicine is interesting- but requires serious philosophical reference. Only by that can a further work be done, statistic without logic is a very bad tool. Like a care without driver.
To conclude: the article is biased, and therefore of low scientific value and its conclusion is not relevant to the debate of the homeopathic medical system and its relation to conventional medicine.
Michal Yakir PhD.
Chairwoman of the Israeli Association for Classical Homeopathy
Israel

תגובה מאת אבנר  בתאריך 8/27/2005 11:18:01 PM

Michal Yakir אולי תתרגמי לעברית

את מה שכתבת.
אנגלית זה לא (לפחות לא זו שאני מכיר)

תגובה מאת אדל אמינוף  בתאריך 8/29/2005 1:06:53 PM

הקושי במעבר לאמת חדשה- פרדיגמה שונה

שלום לכולם,
הנה יוצא עוד מאמר (די לוקה, המסכם במטה אנליזה די לוקה את כמות המחקרים שרובם די לוקים- בחסר, ושוב- חסר!) והוא לא מוסיף ולא גורע מהאמת שבהומאופתיה. הוא רק מעיד על כך שנעשית פעילות גדולה של ההומאופתים בהבאת ההומאופתיה לתודעת הציבור ובשל כך גם קמה התנגדות חזקה.
אין דרך אחרת- כל אמת חדשה, או כל פרדיגמה חדשה (כפי שד"ר אוברבאום- הרופא והומאופת, ציין אמש ב"לונדון את קירשנברוך" בערוץ 10), יוצרת בקרב הציבור (המקצועי במיוחד) התנגדות נוראית מאחר שאותו ציבור אוחז באמיתותיו הנושנות מבלי לבחון אותן שוב (כולל בחינת הכלים לבחינת האמיתות!!!).
יש בעיה גדולה להכיר בדבר חדש, זהו תהליך: ראשית- ההתנגדות לשינוי, ואז- בחינת השונה בכלים ישנים ואח"כ- התנגדות חזקה אף יותר, ואח"כ- בחינת מציאות שמשתנה תחת ידי המתבונן (!)- ושוב- התנגדות רגשית חריפה אף יותר, ואז- בחינת העובדות בעיניים קצת שונות, וחוזר חלילה- בדרגים שונים של הכרה- עד להכרה מלאה- המציאות משתנה- מתחת לאף ממש.
יש מי שהוא בר מזל ועיניו בראשו והאינטאיציה שלו עובדת נון סטופ וישנו המסכן- שחש שהקרקע נשמטת תחת רגליו- הקרקע הבטוחה של האמת שבנה.
נו שויין, זו דרכו של עולם. לא נצליח לשכנע את כולם בעולם הרפואה שראיית הבריאות באופן שונה היום היא דבר הכרחי. קשה להם לומר- שגינו ולזרוק את כל הכלים עליהם הם אומנו שנים על גבי שנים מבלי לבחון אותם. כל סטודנט לרפואה לומד רפואה מבלי ללמוד ממש מהי בריאות, מהי מחלה- זוהי ראשונת הצרות של בתי הספר לרפואה ויוצאי חלציה…
ונוכל כך להמשיך עוד ועוד.
אין טעם באמת להתמקח. ובטח שלא איזה ויכוח על מספרים סטטיסטיקה שאינה אומרת דבר. שישו קצת סטטיסטיקות אמת על החיסונים ותוצאותיהם, למשל.
רחלי עושה בשכל ומזמינה לצפייה קלינית ולחווייה מעשית- שרק היא אולי תוכל להזיז במעט את הסומים.
בואו נמשיך את עבודת הריפוי- זה מה שחשוב…

תגובה מאת ראובן  בתאריך 8/30/2005 10:29:27 PM

אז מה (לכל הרוחות?) הם אותם כלים חדשים?

מכל הדיונים הארוכים והמיגעים כאן ובפורומים השונים, עדיין לא הצלחתי להבין מהם אותם הכלים בעזרתם בודקים את האמיתות כדבריך.
חוץ מהתחמקויות ומשפטים מעורפלים וחסרי פשר, לא קיבלתי שום תשובה.
תן לי קריטריון, (נתחיל מקריטריון כלשהו, בלי שום מגבלות) כדי שאפשר יהיה לדבר אתך בכלל.
כי אם לא, אז אני יכול להגיד שריקודי בטן בימי שלישי בחצות בקומה ה27 של בנין לא מאוכלם הם שיטת ריפוי לא פחות לגיטימית.
תגיד לי למה לא, ובמה זה שונה. ואל תגיד לי "יש הרבה לקוחות". לכל מדווה אנושי מוכנים אנשים למכור את סבתם תמורת בדל תקווה להפטר ממנו. מסחר באשליות על ריפוי הוא אחת מהפעילויות הכלכליות העתיקות ומגלגלות הכסף הרב ביותר מאז ומעולם.

תגובה מאת קובי  בתאריך 8/31/2005 2:47:11 PM

לכל המאמינים

משה בן הרוש טוען שלא ניתן לבדוק את ההומאופטיה ב"כלים של רפואה קונבנציונלית" ובכן, אין כזה דבר
הכלים הללו אינם יותר מהיגיון פשוט – מאחר וכל מקרה הוא פרטי וכו' – כדאי לבדוק קבוצה גדולה ולבדוק האם חל שיפור אם לאו. אין בכלים יותר מהיגיון בריא. אל נא תתקיפו את ההיגיון הבריא – כי איך אחרת תגדירו הצלחה? אם עובד – נראה שיפור וכו'…
בכלל – כל הסטטיסטיקה והמתמטיקה נובעות מדברים אשר כל אחד יסכים איתם, הסקת המסקנות לעיתים סבוכה ולא כל אחד יבינם(לכן כל המפקפקים ב"מדעים), אך הבסיס פשוט ומוסכם מאין כמוהו
שימו לב כי ההצעות ל"הוכחת" יעילות ההומאופטיה מציעות להגיע לטיפול – משמע לא בדיקה אמיתית, אלא מפגש והיכרות עם האנשים – יצירת אמפטיה וקשר אין בהם כדי להעיד על יעילותו האמיתי של הטיפול.
מאמרו של ד"ר גולדאקר מאיר עיניים , תודה על ההפניה.

תגובה מאת ראובן  [אתר] בתאריך 8/31/2005 10:24:05 PM

ובאותו נושא, מ"הארץ" היום

מתוך הטור (המצוין) "מדע רע"

האמת, בהתחלה חשבתי לענות בפרוטרוט לכל הטענות שהושמעו בדיון הזה, להתפלפל האם משך הטיפול אצל הומיאופת הוא דקות ספורות כפי שטענה רחלי שבי בתגובתה לרשימתי או שעתיים כפי שטענה מיכל יקיר בתגובתה שפורסמה במוסף הארץ, להסביר למה זה לא ממש חשוב אם ההומיאפתיה מבוססת על עקרונות מטפיזיים או שלא, הבסיס לא מטפיזי אלא רק ההסבר הניתן לתיאוריה ההומיאופתית הינו מטפיזי, האם המאמר ב-Nature חובר על ידי "בנבניסטה" או שמה יש לאיית את שמו "בנווניסט", וכולי וכולי.

אני גם לא רוצה להתייחס לחוסר ההבנה הבסיסי בעקרונות המדע שמגלים תומכי ההומיאופתיה למיניהם (כולל אלה שזכו בתארים מאוניברסיטאות מכובדות) – את הנושא הזה אשאיר לרשימה אחרת, שכן העניין לא קשור כלל בהומיאופתיה.

אני גם מוותר על הנסיון להעביר שיעור בהבנת הנקרא לאלה הזקוקים לכך (למשל, כתבתי בפירוש כי אין לתלות באפקט הפלסבו את ההצלחות הטיפוליות שנוחלת ההומיאופתיה פה ושם, ובכל זאת ננזפתי על כך שכביכול טענתי זאת). אם לא הובנתי כהלכה על ידי מי מהקוראים – איאלץ לחיות עם זה.

לכן הרשימה הזו מופיעה תחת הקטגוריה "בנימה אישית". הרשימה באה לסכם את ההתרשמות הסובייקטיבית שלי מגל התגובות לשתי הרשימות שלי ("מבט אל ההומיאופתיה", "מדע טוב, מדע רע") ולמאמרו של בני מוזס. זה כולל גם את שרשור התגובות בפורום רפואה משלימה בתפוז למאמר של בני מוזס בפורום רפואה משלימה (אני נמנעתי מלשים שם לינק לרשימה שלי, כדי לא להצטייר כטרול), תגובות כאן ברשימות מאת דוד כפרי ורחלי שבי, מכתבו למערכת הארץ של יאיר שמר, יו"ר "הלשכה למקצועות בריאות משלימים" והומאופת קלאסי מורשה, שהעתקו מופיע בתוך השרשור בתפוז, וכן מאמרה של מיכל יקיר בהארץ.

כשקוראים את התגובות, הדבר הראשון שמתרשמים ממנו הוא ביטויי האמונה המופיעים בו. באחת הרשימות יש התייחסות ל"חזרתו בתשובה" של האנמן. מספר ציטוטים מהפורום: "הלכתי להרצאת מבוא, ופשוט ידעתי שזה מה שאני רוצה ללמוד", "היום יש לי יותר אמונה", "מהר מאוד הבנתי שזו האמת שאני מאמינה בה", "אני לא מניח אני יודע", "לי אין צורך להאמין אני יודע. את שלב האמונה כבר עברתי מזמן, אני באמון.", "האם כשהתאהבת לראשונה בחייך ביקשת לדעת איך זה קרה ?" (זו תשובה שענה מישהו שכשנשאל איך הגיע להומיאופתיה), "לפעמים אני פשוט יודעת" "יהלום אמיתי לא זקוק לכתב הגנה. יהלום אמיתי זוהר וקורן ומאיר למרחוק", ועוד. גם הפניה "בוא תראה ותתנסה, אח"כ תחליט", מזכירה יותר מכל את ההזמנה לבוא ל"עשות שבת" הנפוצה בקרב המחזירים בתשובה של הדת היהודית. עם מאמינים אני לא מתווכח.

הדבר השני הבולט הוא טיעון גליליאו – עליו חוזרים מיכל יקיר, יאיר שמר, רחלי שבי, וכמה גולשים בתפוז. טיעון זה בעייתי משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא הסיבה הלוגית, אותה כבר הסברתי ברשימתי. זה שטענו נגד גליליאו ולבסוף התברר כי הוא צדק, לא אומר כי כל מי שטוענים נגדו אכן צודק. הסיבה השניה היא יותר בעייתית – ההתנגדות לתיאוריה של גליליאו הגיעה מן האינקוויזיציה. המשווים את גליליאו להומיאופתיה בהכרח משווים את הטוענים נגד ההומיאופתיה לאינקוויזיציה. גולשת אחת בתפוז אף הרחיקה לכת ויצרה אנלוגיה בין הטענות נגד ההומיאופתיה לבין האנטישמיות, לא פחות. אני מצטער, אבל כשבדקתי בפעם האחרונה לא השתייכתי לאינקוויזיציה או לכל ארגון דומה, וגם איני אנטישמי. אכן, אני טוען כי ההומיאופתיה אינה עומדת בקנה המידה המקובל על המדע, ולכן היא פסולה בעיני כטיפול רפואי. אבל אני בהחלט מוכן לקבל עדויות לטובת ההומיאופתיה (שיעמדו בקריטריונים המדעיים המקובלים) ואם אראה עדויות כאלה אשנה את דעתי.

עניין נוסף הוא הדיסוננס שבין מדע ואמונה. למרות ביטויי האמונה הרבים שמופיעים, נראה כי הומיאופתים רבים (וגם אנשים מתחומים אחרים של "רפואה אלטרנטיבית") מחפשים כל בדל טיעון מדעי שניתן להיאחז בו כדי להצדיק את עמדתם. החל מהמאמר הנודע של בנווניסט, שהוא לפי הצורך חלוצי או אומלל, המשך במאות "מחקרים אמיתיים" שנמצאים אי שם ברשת, "סטטיסטיקות" של הצלחות ("עובדה שמליונים פונים אל הרפואה האלטרנטיבית"), וכוכב השביט האחרון – הדוקטורט של מיכל יקיר. זאת כשבמקביל אותם אנשים עצמם טוענים כי למדע ולסטטיסטיקה אין ממילא חשיבות, ומצביעים על כשלונות המדע והרפואה המדעית. אם המדע תומך בהם (או לפחות עוזר קצת לטיעון) אז הוא בסדר גמור. אבל כשאותו מדע עצמו דורש מהם יותר מאשר דיבורים בעלמא, הוא נעשה לא רלוונטי.

אז זהו. מבחינתי זהו סיום הדיון. כמובן, אם תעלה טענה חדשה שלא הושמעה קודם, אשמח לשמוע אותה והגיב, אבל אני בספק אם טענה כזו תעלה.

פורסם לראשונה באתר רשימות ב 2 ביולי 2005 21:46שם התקבלו 17 תגובות

תגובה מאת נתי  בתאריך 7/2/2005 11:18:45 PM

למתמטיקאי,
אני מבין קטן מאד בהומאופתיה, אבל ככל שאני קורא את טענותיך והסבר המתה-אנליסטים, אני מוצא שיש הרבה מאד הגיון לדברים שכתבו מיכל ורחלי. אולי ביום שתצא למסע של מה שאינך יודע, תגלה את קיומם של הדברים שאין לך דרך להוכיח – ותישאר מבולבל ומבויש.
בהצלחה במסע,
נתי

תגובה מאת מנשה  בתאריך 7/2/2005 11:28:17 PM

לנתי

התגובה שלך דומה מאוד לתגובות המתהלמות שיש בווינט, שתוכנן הוא בערך כך: "איני דתי, אבל אחרי שבחנתי את הדברים, מילותיו של הרב גראס שיכנעו אותי שאכן יש אלוקים בשמים. אחי החילונים, כולי תקווה שיום אחד גם אתם תתעוררו ותשיבו עטרה ליושנה".
במלים אחרות, דחיל-רבקום.

תגובה מאת חנן כהן  [אתר] בתאריך 7/2/2005 11:34:32 PM

שני דברים

1. להעביר דחוף בספלר.
2. גילוי נאות על כך שאתה עובד בחברת תרופות מסורתית. ממש לא חשוב איזו חברה אבל העובדה שאתה שוהה חלק גדול מיומך בחברת תרופות גורמת להשפעה מתמשכת.

תגובה מאת רחלי שבי  [אתר] בתאריך 7/2/2005 11:57:30 PM

שלום יוסי

1. אגב הבנת הנקרא..טענתי שהומאופתים *מס ויימים* מתשאלים מספר דקות. לא כתבתי שכולם, ולכן אין טעם בטענתך כאילו יש הבדלי גר סאות ביני לבין דר' מיכל יקיר. בעבודתי, אני בהחלט מקדישה שעתיים לכל מטופל/ת המגיע /ה אליי לראשונה וכך עושים מרבית ההומאופתים הקלאסיים. בדבריי-אלה על ההומאופתים ש מתשאלים מספר דקות, התייחסתי במיוחד לג'ורג' ויתולקס ולתלמידו, וגה רוזנברג. וגה הו א הומאופת ישראלי-אמריקאי שמלמד בארץ אחת לכמה חודשים. בקש להיות נוכח בתשאולים שהו א עורך בסמינרים, עקוב אחר התוצאות ותיווכח במו-עיניך.
2. העובדה שפרופ' מוזס איית שמות בצורה שגוייה מצביעה לדידי על אי-שליטתו במטריה, ממש כשם שאתה, יוס י, מציין ישירות מאיזשהו מקור שההומאופת "מכין לכל חולה תכשיר ייחודי במעבדתו" http://www.notes.co.il/joseph/119 89.asp. ציטוט נטול בדיקה מקרין על רצינות המאמרים ועל רמת ההעמקה.
3. לא צריך להאמין בהומאופתיה כדי שהיא תעבוד. אני עובדת עם אנשים שאינם יודעים שהם מטופלים – כאלה הסובלים מפיגור, או מחוסרי הכרה, או תינוקות. אני מטפלת גם בבעלי-חיים. את הריפוי במצבים כאלה קצת קשה לייחס לפלצבו.
4. מיכל יקיר לא זכתה בדוקטורט מסיבות אמוניות. תסכים איתי, דוקטורט מהאוניברסיטה העברית, חזקה עליו שישמש טיעון בעל-תוקף *כלשהו *? האקדמיה, הלוא, לא ששה לאמץ את ההומאופתיה – או כל "רפואה אלטרנאיבית" אחרת – לחיקה. כתבת שאתה "בהחלט מוכן לקבל עדויות לטובת ההומיאופתיה (שיעמדו בקריטריונים המדעיים המקובלים)"? האם התזה של מיכל יקיר אינה כזו? התעניינת אי-פעם במחקר שערכה? מצאת בו כשלים חריפים? אתה אומר כוכב שביט, אני אומרת, סנונית ראשונה.
5. אני מנחה מתמחים בהומאופתיה במרכז לרפואה משלימה בביה"ח "אסף הרופא". הסטאז' לשנה זו הסתיים. אני מזמינה אותך, יוסי לוי, להעדר קלות מחברת התרופות שאתה עובד בה, ולהגיע למפגשי קבוצת הסטאז' הבאה שלי, החל מאוקטובר. זו קבוצה לימודית, המטופלים יודעים וכך אין לנו בעייה אתית. אתה מוזמן למפגשים, לשאול אותנו שאלות, להתרשם מהתהליך. בכבוד (מלרעי). איש מדע, "ספקן מקצועי", בוא לראות את זה בעבודה. לא אמונה, לא שבת. תוצאות. אתה יודע איך לפנות אליי.
6. כאיש מדע אתה מדבר על התיאוריה. כמטפלת בהומאופתיה אני מדברת על התוצאות בשטח. אני יכולה לשער שמנקודת הראות שלך ושל עמיתיך, ההומאופתיה נראית אבסורדית – "דומה בדומה יירפא", דילולים הרבה למעבר למספר אבוגדרו..ועם כל הפרדוקסים, וחרף העדר המנגנון שמסביר, אני חושבת שהתיאור המדעי הקיים אינו חזות הכל. הוא לא מבטיח ריפוי, היו פעמים שכשל באופן חריף (כן, ברור לי שלוגית זה לא מעניק תוקף לטיעון "שלי", אבל זה גם חומר למחשבה).
אני עובדת עם כלי, שאין לי דרך רציונלית להסביר את מנגנון הפעולה שלו, אבל להמתין להסבר נראה לי אבסורדי עוד יותר. אני רואה ברכה בעבודה שלי, ואני מזמינה אותך, יוסי לוי, ואת מגיביך/קוראיך שנמצאים באותו ראש, לפנות אליי, לשבת בקליניקות הפתוחות שאני מעבירה, ושמעבירים מוריי ורביי, ולהקשיב. לפתוח את הראש, לשאול (ולא רק רטורית).

תגובה מאת הניה סימון RCHom  [אתר] בתאריך 7/3/2005 4:05:48 AM

ארניקה

הצעתי לבני מוזס, אני מציעה גם לך ולכל מי שבוגר מספיק לקחת אקמול בעצמו, להשתתף במחקר AD HOC
כזה כדי לבדוק תרופה הומ אופתית ישנה מאד , ארניקה מונטנה . השימוש בתרופה זו נדרשת בחיי כל אחד כמעט .
אין אדם שלא קיבל בעצמו חבטה הגונה,או ראה מישהו על ידו מתנסה בכאב הזה, בהתנגשות, בנפילה , בנפול משהו כבד על רגל על יד, צביטת אצבע בדלת וכו' , מכה, חבטה, צביטה שיש עמה איזה שהו שטף דם קטן פנימי או חיצוני, בנלווה יש חבורה כחולה , כתם כחול איזו נפיחות מה והמקום כואב.
טוב מאד לקחת גלובול אחד מארניקה 30 סי
(30C)
כאשר המכה היא כזו שרואים כוכבים לרגע שניים והיא שוככת.
כאשר הכאב בלתי נסבל למשך שעה שעתיים ויותר אפשר להזמין מראש
ARNICA 10M
ושוב לקחת גלובול תחת הלשון ולחזור על כך כל פעם שכואב.
במקרה של תאונה, שבר באיזו עצם, הלם כזה שהאדם שוכב, קשה לו אבל הוא לא רוצה שום דבר וגם לא רוצה רופא, תנו לו ארניקה
כמה טיפות במים מתמיסה מומסת תספקנה.
גם במקרה של נקע זו תרופה ראשונית טובה.
רוב מצבי ארניקה מצריכים איזה שהוא מעקב עם תרופות נוספות.
לא אלאה אתכם עם זה.
אם ארניקה עבדה עבורכם או עבור חבריכם או מי שקיבל מכה וחבורה סביבכם. אם תהיו סתם ישרים עם עצמכם, כדאי שתיגשו להומאופת קלאסי אם המצב מצריך עוד טיפול (במקרה של שבר כמובן שיש לקבע וכך במקרה של פציעה חמורה לחדר מיון וכו')
מאד מאד כדאי להשתמש בה במצב של CVA ממש כשזה סמוך לארוע, וכן לאחר ניתוח , חיתוך כלשהו, כמובן שנדרשים במקרים כאלה טיפולים נוספים, עזרה ראשונה וטיפול התאוששות נוגספים.
אל תדווחו לנו, יוסף את מוזס וחברים, אם הובכתם כהוגן בשימוש בתרופה הנהדרת הזו.
במעבדה אל תבדקו, לא תמצאו כלום .
דווחו לעצמכם , בוודאי יש בכם איזה שהוא יושר מדעי סובייקטיבי, כאשר דברים פועלים סביבכם ואתם לא מבינים בדיוק איך, כיוון שאינכם בעלי מקצוע… אני מציעה לכם לטובתכם האישית את המחקרון הזה.
אתם תברכו אותי, את ההומאופתיה, את דר' סמואל האנמן ותלמידיו שהחזיקו בתורתו עד היום, ואולי גם תתחילו להאמין בה, או טוב יותר לדעת שהיא פועלת. אף שלא תמצאו כנראה שום דרך להוכיח זאת מדעית, אם כי סטטיסטית אפשר גם אפשר להוכיח, עם קבוצת ביקורת, בלעדיה, בגיוון של נוטלי תרופות קונבנציונליות, נוטלי פלאסיבו.וכו'.
הניה סימון

תגובה מאת יוסי לוי  [אתר] בתאריך 7/3/2005 7:43:20 AM

שני נושאים שצריכים התייחסות

עצם העובדה שאני עובד בחברת תרופות לא מעלה ולא מורידה.
העובדה כי אני עובד בחברה כזו מופיעה בדף הפרטים הנוספים מהיום הראשון שנסיכת המדעים עלתה לאויר, וכל מי שבאמת התעניין מיהו הכותב יכול היה לגלוש לדף זה ולהתיידע.
ובעניין הדוקטורט של מיכל יקיר: אכן, מדובר בדוקטורט מאוניברסיטה מכובדת, וכל עוד לא סקרתי אותו ומצאתי בו כשלים חריפים, הוא מקובל עלי. הביטוי "כוכב שביט" היה אולי לא במקום. רחלי מעדיפה להתייחס אליו כאל "סנונית ראשונה" – לו יהי.

תגובה מאת הניה סימון RCHom  [אתר] בתאריך 7/3/2005 4:26:27 PM

תיקון חשוב לתגובתי – ARNICA MONTANA

למי שמוכן לעבור את טבילת הארניקה, הזמינו שתי מנות
ONE DOSE
בגלובולים
האחד ARNICA 30C
והשניה
ARNICA 10M
(מחיר כל אחת כעשרים שקל -וזה ישתלם לכם.
בהקשר למקרים חמורים של ארוע מוחי , חשד לזעזוע מוח וכו' כמובן שצריךם מישהו בקי ורגיל שיטפל, מנה אחת לא מספיקה צריך פיקוח ושמירה על קשר עם הומאופת קלאסי שיתמוך, ויתכן עד מאד שדרוש טיפול קונבנציונלי, כן
סיפור ארניקה טרי מהיום. פגשתי שכנה כאן ביפו עם פנס גדול בעין – ממש אדום כחול כזה מסביב. לשאלתי ענתה שחטפה ביום שלישי שעבר (לפני חמשה ימים) מכה בקדקד מבול עץ שנתקלה בו כשהרימה את ראשה במהירות, (הבית בשיפוצים אצלה) כאב מאד, בכתה רצתה להקיא, פחדה לגשת לרופא.
קבלה ממני ארניקה
1M
נגעה בראשה ואמרה
ביסמללה רחמן א רחים '- אללה הרחום וכו'.
נו, הבטיחה לדווח לי על שנת הלילה שלה, אמרה שהמקום כאב בשינה
הסתכלה בראי ואמרה 'וואללה ירד הכחול' – לא כולו עדיין אבל הוטב בהרבה
העין לא כאבה לה אולם שטף הדם הפנימי הגיע עד לשם.
וזה כאמור רק אחד מני רבים מהשימושים של התרופה המצילה חיים הזו.

תגובה מאת ראובן העורב  בתאריך 7/3/2005 5:31:26 PM

דברי במספרים…

רלי,
שוב חוזרת הנקודה שאינה זוכה להתיחסות המתאימה (גם יוסי וגם אני אמרנו זאת אם אני זוכר נכון):
אין שום צורך (אם כי היה עדיף, כמובן) לדעת את מנגנון הפעולה ו"להכנס למטפיזיקה". אבל צריך הוכחה אמפירית אובייקטיבית לאפקיביות. לא ביקור בסדנה ולא דיווחים אנקדוטליים. מספרים.
כשאת אומרת:
"כאיש מדע אתה מדבר על התיאוריה. כמטפלת בהומאופתיה אני מדברת על התוצאות בשטח" את מטעה:
הוא לא מדבר על שום תאוריה. הוא מדבר בדיוק על התוצאות בשטח. ולמרות שאת מאוד נחמדה ואנו רוצים להאמין לך, אנחנו מחפשים את המידע האובייקטיבי שיראה את זה, מעבר לזה שתכריזי בקול שזה עובד.
זה כל מה שנדרש. לא יותר, אבל גם לא פחות

תגובה מאת אורי  בתאריך 7/3/2005 5:41:12 PM

ספקנות

יוסי, שאלה קטנה:
רשמת על עצמך "ספקן מקצועי".
האם אתה מטיל ספק גם במתודה המדעית? בפרדוקס של הלוגיקה (כדורשת צידוק לכל טענה אך לכשעצמה כשיטה – מוגדרת כאקסיומה)?
פשוט אישית אני חושב שספקן מקצועי לא יכול להאחז בצורה מאמינה כל כך בדוגמטיות של המדע האנליטי, הלוגי.
האם אתה באמת ספקן?

תגובה מאת שלומי  בתאריך 7/3/2005 6:33:05 PM

לכל הספקנים והמאמינים , גם לך יוסי

שלום לכולם. ברצוני להפנות את תשומת ליבכם לארגון שהקים אדם בשם ג'יימס רנדי. מטרתו המוצהרת הינה למצוא הוכחות לקיום דברים שהמדע אינו יכול לאשש כרגע. לשם כך מציע ארגונו פרס של מיליון דולר לכל אחד שיוכל להוכיח קיום דברים כאלו. אחד מהדברים המפורסמים שנבחנו היתה יעילות של תרופות הומאופתיות. נכון להיום אף אחד לא הצליח לקחת את הפרס. הלינקים להלן
האתר של הארגון http://www.randi.org/
האתר של המבחן שנערך ב BBC
http://www.bbc.co.uk/science/horizon/2002/homeopathytrans.shtml

תגובה מאת רחלי שבי  [אתר] בתאריך 7/3/2005 8:01:20 PM

לראובן (וליוסי ושות')

לא באתי לדבר איתך במספרים, תפקידי אינו להפיס אותך בסטטיסטיקות. אני לא חושבת שההומאופתיה צריכה להתיימר לרצות את הסכימה שלך, תפקידה הוא לרפא. בכלים שלה. אני עוסקת בטיפול ורואה את ההצלחה המתמשכת שבפירוש אינה אנקדוטלית (ולמען הגילוי הנאות, יודעת טיפונת סטטיסטיקה, יוצאת המרכז "ההוא" של שוויד והחברים).
מבחינתכם, כל עוד זה לא נראה יפה על הנייר, זה לא ראוי להתייחסות. ככה נקלעים למעגל קסמים, לא יוזמים ניסוי אלא רק עומדים מהצד ומוקיעים.
האקדמיה לא חוקרת מספיק את ההומאופתיה הקלאסית, מכל הסיבות – אידאולוגיות, כלכליות, פוליטיות.. כתבתי על זה כאן – אז שוב, כפי שכתבתי, אני אשמח לראות מחקרים שבודקים את יעילות ההומאופתיה תוך התחשבות בתחביר שלה. זה ייקח כמה שנים טובות ועד אז, אני עובדת עם התוצאות. אני יכולה לספר, בשם מאות הומאופתים קלאסיים בישראל ועשרות אלפי מטופלינו, שזה עובד מאד יפה. גם במצבים מולם הרפואה המערבית עומדת אובדת עצות.
יש מעט מאד סטטיסטיקות. אתה אוהב מספרים. קח קצת.
Lancet 1997;350:834-43. ההומאופתיה יעילה פי 2.45 מפלצבו. יש ביקורת על מסגרת הניסוי, אבל הוא מציע איזשהו מדד שלא ניתן להתעלם ממנו, הייתי אומרת שזה מתאבן למחקר יותר מעמיק.
אתה מחפש את המידע האובייקטיבי שיראה את זה, לדבריך. עד שהוא יתאסף, אני שוב מציעה לעיין בתזה לדוקטורט של מיכל יקיר. גם שם יש מספרים יפים.
ובזאת אני חגיגית פורשת ממשחק ה"תראי לנו מספרים". יכול להיות שאין עדיין מספיק מחקרים איכותיים שבודקים הומאופתיה קלאסית מתוך התייחסות לעיקריה. עד שזה יקרה, אני שוב מציעה לך לעיין במה שקיים. אני חוזרת לעבודה שלי. הדיונים האלה אינם פוריים, וגוזלים את זמני. "זה מה שנדרש"? זה מה ש*אתה * דורש, אבל לא בודק את מה שמציעים לך.
ובקטנה. הצחיקה אותי הכותרת שלך, שאסוציאטיבית הזכירה את "אריק" של שלומי שבן. "דברי במספרים גברת (..) אל תעני לי אפילו". אבל זו כמובן רק אסוציאציה. אגב, גם אתה ממש נורא נחמד, אבל זה, כמדומני, לא נושא הדיון.

תגובה מאת גילי נחום  בתאריך 7/6/2005 1:06:09 AM

הנקודה החשובה

היא שאם הומופתיה היתה באמת עובדת ניסויים קלינים היו מוכיחים זאת מזמן.
הטענה ש"המדע" לא רוצה להוכיח זאת מגוכחת, מדען שיפרסם מחקר שמוכיח זאת ויביא להכרה בהומופתיה יזכה לתהילת עולם.

תגובה מאת רחלי שבי  [אתר] בתאריך 7/6/2005 9:31:47 AM

קו חשוב (לגילי נחום)

קרא/י בבקשה את מה שכתוב בפוסט שלהלן .
רוב המחקרים שבודקים הומאופתיה עושים את זה בכלים שלהם, כפי שמקובל בעולם הרפואה הקונוונציונלית – "האם תרופה הומאופתית אל"ף טובה למצב בי"ת". בהומאופתיה קלאסית זה *לא עובד* ככה, אין ויכוח שהתועלת שלה לא ניכרת שם.
הסיבה היא שבהומאופתיה קלאסית מסתכלים על מכלול הסימפטומים של האדם ולא על שם התופעה שיש לו. ברור שכל מחקר שמתייחס ליכולת ההומאופתית דרך הספקטרום השגור מועד לכשלון, או להצלחות אקראיות סטטיסטית. לדוגמא, יש שלושים הכנות הומאופתיות שמתוארות כיעילות במצבי קרוהן. אם בוחרים אחת מהן ובודקים את יעילותה, כפי שנהוג ברפואה הממוסדת, ברור א-פריורי שהיא אמורה לסייע בכשלושה אחוזים מהמקרים וזה באמת לא משו..
רק מחקר שאינו מבצע טיפול סימפטומטי, אלא מתייחס ליסוד האינדיבידואלי ולמכלול התופעות (האופן שבו ההומאופתיה אכן מדווחת על הצלחות), מסוגל להדגים את כוחה. כדי לבצע מחקר באופן שמתחשב בעקרונות האלה, צריך לתכנן אותו בתיאום עם הומאופתים קלאסיים. עד היום תוכננו ופורסמו מחקרים ספורים ביותר כאלה, אחד מהם בוצע בישראל בעשור האחרון (כאמור, התזה של מיכל יקיר).
שרשור התגובות לפוסט הזה עד כה מראה שהאנשים המדברים בלהט נוקב, לא מוכנים להקשיב ולהתעניין ולבדוק כשמראים להם עובדות אחרות אלא נצמדים למוכר ולידוע. זה מאד אנושי.

תגובה מאת רחלי שבי  [אתר] בתאריך 7/6/2005 9:33:50 AM

וגם הנקודה חשובה.. 🙂

הנקודה שבסופמשפט נוטה להצטרף ללינקים שלי. הנה, מתוקן,
נקודה.

תגובה מאת ליאור הגדול  בתאריך 7/6/2005 12:08:08 PM

אני לא מצליח לשלוח את זה

אנסה שוב
נכתבה לרחלי אבל תקפה לכל מי שחושב כמוה
א) ברגע שטענת שמדע אינו כלי מתאים או ראוי (לדוגמה: "ועם כל הפרדוקסים, וחרף העדר המנגנון שמסביר, אני חושבת שהתיאור המדעי הקיים אינו חזות הכל" ועוד הרבה ציטטות דומות) את לא יכולה להסתמך על שום דוקטורט ושום הפניה מדעית כמו שעשית במקום אחר. אל תהיי רלטיביסטית. או שהמתודות המדעיות שבשימוש הרפואה (והביולוגיה והפיזיקה והמתמטיקה) יכולות לאשר את הטענה שלך (שההומאופתיה תקפה ככלי ריפוי בעולמנו) או שלא. אבל הן לא גם מאשרות כשזה מתאים לך וגם לא מפריכות כשזה מתאים לך.
ב) כך שכמו כל רלטיביסט ממוצע, את במלכודת שטמנת לעצמך. אם את חוזרת מטענה א', את חושפת את ההומאופתיה לעינו הביקורתית של המדע. יכול להיות שבעתיד יתגלה משהו חדש אבל כרגע תחת אבן הבוחן של המדע הבסיסי, אין להומאופתיה לא הוכחות אמפיריות, ולא הוכחות תאורתיות. ועל זה אשמח להתווכח אבל אז אסור לך להשתמש ב"עוד משהו" איזה אקסטרה אומפף עם קצפת מחוץ לעולמנו שיש שם. ואם אינך חוזרת בך מטענה א' את מצרפת את ההומאופתיה לאותם דברים ש"מעל המדע" ולמעשה "מעל האדם". מין מתת אלוה/עניין של אמונה/דבר מטהפיזי כלשהוא שבשמיים, ושומטת לחלוטין את האמינות של העניין כמתודה קלינית שימושית.
ג)אין לי בעיה עם אמונה, שלך או של אחר. התאוריות המדעיות על ה"אמת האבסולוטית" הם כל כך מסובכות שבינתיים למרות על רובינו לבחור מומחה בנושא מהות העולם(עשה לך רב) ולסמוך עליו. אבל מה, לרובינו אין את הכישורים לקבוע מי מומחה, או את הכישורים להכיר במוגבלותינו זו. אז (כמו שמלמדים בשיעור שני לשיווק להמונים) את (וכולנו) בוחרת לפי הדוגמה
(DOGMA) שלך משהו שיתאים לך. עדיין, אין לי בעייה, זה העולם.
אבל מניסיונך לכפור פומבי במקריות של בחירתך (ובכך לכפות אותה על אחרים) מצטיירת אותה צביעות האופיינית (והכרחית) לרלטיבסטים(ראי למעלה), שהיא היא זו המחליאה אותי. (הצורך לצעוק את הדוגמה שלך לעולם מחליא אותי, לא את. את בחורה נחמדה מהיכרות אישית)
וזו הבעיה שלי איתך(ם).

תגובה מאת רחלי שבי  [אתר] בתאריך 7/6/2005 3:12:48 PM

הגבתי בפוסט הרלוונטי שלי

מבחינתי הדיון הזה הסתיים.

תגובה בתאריך 3/3/2008 12:05:47 PM

יש לי סיפור קטן בשבילך על האיש והדג….

איש אחד עומד על גשר מעל נהר גדול ומתבונן. לפתע הוא רואה דג, הדג מספר לו עד כמה הוא מרוצה מהנהר הגדול בו הוא חי וכמה יפה וגדול הוא.
האיש עונה לדג- אומנם הנהר הוא גדול אבל האוקיינוס הוא הרבה הרבה יותר גדול עד שלא רואים את סופו באופק.
הדג אינו מאמין לאיש והאיש אומר לו שהוא מוכן לקחת אותו אל מעבר להר
(בשקית מים או משהו…)
ולהראות לו את האוקיינוס הגדול. אבל הדג אינו מאמין ואומר לאיש שהוא לא יבוא איתו והוא ישתכנע רק אם האיש יביא את האוקיינוס אליו…..
לפעמים שאדם לא רואה משהו בעיניו זה לא בגלל שזה לא קיים זה פשוט בגלל שהוא עצמו עדיין אינו מסוגל לראות.

מבוא

במאמר זה אסקור את שיטת הטיפול ההומיאופתית וההנחות העומדות בבסיסה. בהמשך אבחן את ההומיאופתיה באמות המידה המקובלות של הרפואה המדעית: יעילות קלינית (efficacy) ובטיחות השימוש (safety). לאחר מכן אסקור את ההיבטים המדעיים של התיאוריה ההומיאופתית והסברים אלטרנטיביים לפעולת התכשירים הומיאופתיים. לסיום אתייחס למספר היבטים אתיים הקשורים בשיטת טיפול זו, ואתן מענה לכמה טיעונים נפוצים התומכים בהומיאופתיה כאמצעי טיפולי לגיטימי.

עקרונות ההומיאופתיה

ההומיאופתיה פותחה בסוף המאה ה-18 על ידי הרופא הגרמני סמואל האנמן, לאור חוסר שביעות הרצון שלו מהשיטות הרפואיות המקובלות דאז, שכללו בין היתר הקזת דם וכוסות רוח, והיו מסוכנות יותר מהמחלות עצמן.
התיאוריה הומיאופתית טוענת כי לכל אדם יש אנרגיה הנקראת כח חיות (vital force). כאשר אנרגיה זו מופרעת או מוצאת מאיזון, מופיעות בעיות בריאותיות. ההומיאופתיה אמורה להחזיר את כח החיות לאיזון על ידי הפעלת כוח הריפוי העצמי של הגוף.

האנמן ביסס את שיטתו הרפואית החדשה על שני עקרונות. הראשון בהם הוא עקרון הדמיון, לפיו חומר הגורם להופעת סימפטום מסויים באדם בריא, יביא לריפוי אותו סימפטום עצמו באדם חולה. בהתאם לעקרון זה, ההומיאופתיה הקלאסית מתאימה לכל מטופל תכשיר אישי, המורכב מחומרים האמורים לגרום לסימפטומים מהם הוא סובל. הטיפול בסימפטומים אמור להחזיר לכוח החיות את האיזון, וכך תיעלם המחלה.

העקרון השני הוא עקרון המזעור, לפיו הקטנת המינון של החומר הפעיל בתכשיר הטיפול תגרום להגברת היעילות הטיפולית. התכשיר ההומיאופתי הוא לכן חומר פעיל המדולל שוב ושוב, תוך כדי ניעור.

כדי לקבוע את החומרים הפעילים הגורמים לסימפטומים, ולכן יכללו בהכנת התכשיר ההומיאופתי, הסתייעו האנמן ותלמידיו בתהליך שכינו "פרובינג" (proving). בתהליך זה בולע אדם בריא מרכיב מסויים המיועד להכנת התכשיר ההומיאופתי, ומנהל רישום מפורט של הסימפטומים אותם חש. על פי עקרון הדמיון, המרכיב אותו נטל ישמש לאחר מכן כתכשיר לריפוי סימפטומים דומים אצל אדם חולה. תהליך זה משמש עד היום הומיאופתים במחקריהם.

ההומיאופתיה במבחן הרפואה המדעית

מכל טיפול רפואי נדרשות שתי דרישות בסיסיות: יעילות קלינית (efficacy) ובטיחות טיפולית (safety). ההחלטה על מתן טיפול רפואי מסויים נקבעת על פי המאזן בין היעילות הקלינית ובטיחות הטיפול. האם התכשירים ההומיאופתיים עומדים בדרישות אלה?

נדון תחילה ביעילות הקלינית. הדרך המדעית להעריך את היעילות הטיפולית של טיפול רפואי הינה באמצעות ניסוי קליני מבוקר. בניסוי כזה, חלק מהנבדקים מקבלים את הטיפול הנבחן, וחלק אחר מהנבדקים מקבל טיפול ביקורת. טיפול ביקורת יכול להיות טיפול שיעילותו כבר הוכחה, או טיפול חסר ערך (פלסבו). הנבדקים, ואנשי המקצוע המטפלים בהם, אינם יודעים האם מי מקבל את הטיפול הנבדק ומי את טיפול הביקורת. גם הצוות המפקח על הניסוי והאחראים לניתוח התוצאות אינם יודעים את החלוקה לקבוצות הטיפול כל עוד הניסוי טרם הסתיים. למרבה הצער, ניסויים קליניים מבוקרים בתכשירים הומיאופתיים הינם נדירים יחסית, וקיימת מחלוקת בדבר הפרשנות לתוצאותיהם. בכל מקרה, אף תכשיר הומיאופתי לא נרשם כתרופה בעקבות תהליך מחקר קליני.

בעניין בטיחות השימוש, מקובל לחשוב כי התכשירים ההומיאופתיים הינם בטוחים לשימוש. רמות הדילול בהכנת התכשיר הומיאופתי הינן כה גבוהות, עד שלעיתים קרובות מנת תכשיר אינה מכילה אפילו מולקולה אחת של המרכיב המקורי ממנו הוכנה, כלומר התכשיר מכיל למעשה מים (ולעיתים אלכוהול) בלבד. למרות זאת, קיימים בספרות הרפואית דיווחים אודות תופעות לואי שנגרמו עקב שימוש בתכשירים הומיאופתיים. התכשירים ההומיאופתיים עלולים להיות בלתי בטוחים לשימוש ממספר סיבות. ראשית, חלק מהתכשירים אינם כה מדוללים, וריכוז החומר הפעיל הנותר בהם גבוה דיו כדי לגרום לתגובה בלתי רצויה. כיוון שהתכשירים ההומיאופתיים מיוצרים מחומרים מסוכנים, וביניהם סרפדים, כספית וארסניק, הסכנה הבטיחותית בתכשירים אלה ברורה. סיבה נוספת היא זיהום אפשרי של התכשיר בתהליך ההכנה, וזאת מכיוון שבשיטת ההומיאופתיה הקלאסית המטפל מכין לכל חולה תכשיר ייחודי במעבדתו, ותהליך ההכנה אינו עומד בדרך כלל בסטנדרטים המקובלים בתעשיית התרופות. בעיה נוספת היא תכשירים המשווקים כתכשירים הומיאופתיים, אך מכילים מרכיבים פעילים נוספים, העלולים לגרום נזק (למען ההגינות אציין כי בעניין זה לא אשמה ההומיאופתיה עצמה). ולבסוף, טיפול הומיאופתי בלתי יעיל עלול לגרום לדחייתו של טיפול רפואי יעיל במטופל, ובינתיים עלול להיגרם נזק נוסף לחולה.

עלי לציין כי רוב הבעיות הבטיחותיות שנידונו כאן עלולות להיגרם גם בשימוש בתרופות "רגילות". אולם, התרופות המקובלות נתונות תחת תהליך בקרה בטיחותית בעת פיתוחן, וגם לאחר השלמת הפיתוח והכנסתן לשימוש. במקרים רבים נאספים נתונים אודות תופעות לואי לאחר תחילת שימוש נרחב בתרופה, ועקב כך מופסק השימוש בהן. התכשירים ההומיאופתיים אינם נתונים לבקרה דומה.

מבט מדעי

אם טיפול רפואי פועל, אין טוב מכך. קיימות תרופות שעברו את תהליך המחקר הקליני ונמצאות בשימוש, למרות שמנגנון הפעולה שלהן אינו ברור. במקרים כאלה, ממשיכים המדענים לחקור את מנגנון הפעולה של התרופה, מתוך תקווה לגלות אותו ולהמשיך משם לתגליות חדשות. לכן, העובדה כי אופן הפעולה של התכשירים ההומיאופתיים (שלצורך הדיון נניח כי חלקם אכן פועלים) אינו ידוע אינה מהווה בעיה. עם זאת אני סבור כי כולנו מעוניינים לדעת את מנגנון הפעולה של התכשירים הומיאופתיים.

כפי שהוסבר לעיל, ההומיאופתיה מבוססת על עקרונות מטאפיזיים: הנחת קיומו של כוח חיות,  עקרון הדמיון, ועקרון המזעור. ההסבר ההומיאופתי לכך שתכשיר שאינו מכיל אף מולקולה של החומר הפעיל הינו בכל זאת בעל תכונות תרפויטיות, הוא בכך שהמים בהם הומס המרכיב המקורי "זוכרים" את תכונותיו הריפוייות. התיאוריה ההומיאופתית עומדת בסתירה לעקרונות הידועים של המדע המודרני. בכך אין כל רע. תיאוריות מדעיות נסתרו בעבר וייסתרו בעתיד. אולם כדי לסתור תיאוריה מדעית יש להציג במקומה תיאוריה אלטרנטיבית, ולהראות הוכחות מדעיות לתקפותה של התיאוריה החליפית. ההומיאופתיה מציגה תיאוריה חליפית, אך אינה מספקת עדויות מדעיות התומכות בכך. אמנם, מתבצע מחקר מדעי בתחום, אך עד כה לא הניב מחקר זה כל עדות לתמיכה בתיאוריה ההומיאופתית.

עם זאת, קיימים הסברים אחרים לאפקט הנוצר בחולה המטופל בטיפול הומיאופתי.

ההסבר המתבקש הראשון הוא קיומו של אפקט פלסבו – אפקט הנוצר ע"י עצם מתן הטיפול, גם אם אינו יעיל. אולם אפקט פלסבו לא תמיד מתרחש, ויותר מכך, אפקט פלסבו מתבטא בשיפור ההרגשה של המטופל, אך אינו גורם לריפוי המחלה עצמה. (הערה: אמנם, לפי התיאוריה ההומיאופתית אין "מחלה" אלא "חולה", והטיפול ההומיאופתי מטפל לכן בסימפטומים אותם חש החולה, אולם חלק זה של הדיון עוסק במדע ולא בהומיאופתיה). לכן אפקט פלסבו יכול אולי להסביר חלק מהאפקט של הטיפול ההומיאופתי, אך לא את כולו.

סיבה נוספת להצלחה טיפולית היא הגישה האישית הנהוגה בטיפול ההומיאופתי. המטפל ההומיאופתי מקדיש למטופליו זמן ארוך באופן משמעותי מהזמן שמקדיש רופא "רגיל" לחוליו. זאת עקב הפילוסופיה ההומיאופתית הטוענת כי יש לטפל בחולה כמכלול, ולהתייחס לכלל תחושותיו ולא למחלה ספציפית. תשומת הלב וההתעניינות בחולה ללא ספק גורמת לשיפור בהרגשתו. בהחלט ניתן לומר כי ההומיאופתיה כוללת בתוכה אלמנטים של טיפול פסיכולוגי.

ישנן סיבות נוספות להצלחות של טיפולים הומיאופתיים המדווחות מדי פעם. הכל יודעים כי טיפול רפואי יגרום לריפוי הצטננות תוך שבעה ימים, בעוד שללא טיפול ההצטננות חולפת תוך שבוע. ההצטננות חולפת כיוון שמערכת החיסון של הגוף גברה על הוירוס שחולל את ההצטננות. המערכת החיסונית של הגוף גוברת בכוחות עצמה על מחלות רבות (אם כי לא על כולן!), ולא רק על הצטננות. במקרים רבים בהם חולה מטופל בהומיאופתיה, המחלה הייתה חולפת ללא כל טיפול. כיוון שניתן טיפול, המטפל (וגם המטופל) מייחסים את ההבראה לטיפול, גם אם אין בידם להוכיח כי הטיפול אכן גרם להבראה.

אפקט דומה של "הצלחת הטיפול" נובע מכך שישנן מחלות בעלות תהליך מחזורי (remission), בו מצבו של החולה משתפר מדי פעם, עד להתפרצות הבאה של המחלה. שוב, אין הוכחה כי הטיפול שניתן אכן גרם לשיפור במצב החולה, אבל ניתן טיפול, וחל שיפור, ולכן נוצרת אשליה של הצלחה טיפולית.

הסבר נוסף ליעילות הנצפית לעיתים בטיפול ההומיאופתי הוא בכך שתכשירים הומיאופתיים רבים, בעיקר כאלה המיוצרים בייצור המוני, מכילים גם חומרים פעילים מבחינה פארמקולוגית. רכיבים אלה, ולא הרכיבים ההומיאופתיים, גורמים לשיפור במצבו הבריאותי של המטופל.

ולבסוף, קיים גם האפקט התקשורתי. כידוע לכל עיתונאי מתחיל, המקרה בו כלב נשך אדם אינו מהווה ידיעה עיתונאית, אלא המקרה בו אדם נשך כלב. בעיתונות ששים יותר לדווח על הצלחות של טיפולים "אלטרנטיביים" וכשלונות של הרפואה המדעית, ולא להיפך. כך נוצר רושם להצלחות טיפוליות של הומיאופתיה וטכניקות טיפול דומות.

היבטים אתיים

הבעיה אתית העיקרית הקשורה בהומיאופתיה היא האפשרות של דחיית מתן טיפול רפואי יעיל לחולה המעדיף לקבל טיפול הומיאופתי. חלק מהמטפלים ההומיאופתיים מגדירים את עיסוקם כרפואה "משלימה", במובן שהטיפול ההומיאופתי משלים את הטיפול הרפואי ה"קונבנציונלי". הומיאופתיים אחרים מגדירים את עיסוקם כרפואה "אלטרנטיבית", וימליצו למטופליהם לוותר על טיפול רפואי לטובת טיפול הומיאופתי, גם כאשר יש בנמצא טיפול רפואי יעיל. רופא טוב, המחויב לטובת החולה, יציע למטופל מספר אפשרויות טיפוליות, אם הדבר אפשרי.

מדוע מטפל הומיאופתי ימליץ למטופל לוותר על טיפול רפואי אחר? התשובה היחידה האפשרית היא אמונתו של המטפל ביעילות הטיפול. הטיעונים להצדקה רבים, אך כיוון שמבחינה מדעית אין ביסוס להומיאופתיה, רק האמונה נותרת. במלים אחרות – להומיאופתיה יש סממנים של דת. אין לזלזל בכוח האמונה הדתית, אך הסתמכות בלעדית על כוח זה הוא מעשה נמהר.

בחינה של טיעונים בעד הגישה הטיפולית ההומיאופתית
נתקלתי במספר טיעונים הדוחים את כל הטענות נגד ההומיאופתיה שהועלו במאמר זה. אסקור אותם ואשיב.

טיעון אחד אומר כי עצם העובדה שההומיאופתיה קיימת כפרקטיקה טיפולית מאות שנים "מוכיח" את אמיתותה של התיאוריה הזו. כפי שציינתי, כדי להוכיח תיאוריה יש להביא ראיות חותכות לאמיתותה, וותק אינו מהווה ראיה כזו.

טיעון דומה הוא "טיעון גלילאו" – כאשר טען גלילאו כי הארץ מסתובבת סביב השמש הוא הוקע ככופר. אותם אלה שהתנגדו לגלילאו טעו, ואלה  הטוענים כיום נגד ההומיאופתיה הם מהדורה מודרנית של מוקיעי גליליאו. ובכן, עצם קיום ההתנגדות לרעיון כלשהו אינו עדות לנכונות הרעיון, אלא עדות לחילוקי דעות שיש ליישב. כאשר הובאו הוכחות חותכות  לתיאוריית גלילאו, נאלצו מתנגדיו (כלומר הכנסייה) להודות בטעותם. כאשר יובאו הוכחות חותכות ליעילות הטיפול ההומיאופתי, אני בטוח כי כל טועני הנגד של היום יודו גם הם בטעותם. אנא הודיעו לי כאשר ימצאו הוכחות כאלו.

טיעון נוסף אומר כי קיומם של אלפי מטופלים מרוצים (או מליוני סינים, וכדומה) מהווה הוכחה מספקת ליעילות הטיפול ההומיאופתי. כן מופיע לעתים קרובות אדם הטוען כי הטיפול ההומיאופתי היה טוב עבורו, או עבור חברו, או עבור קרוב משפחה, ולכן די בכך להוכחת יעילות הטיפול. שוב אומר כי המטופלים עשויים להיות מרוצים ממספר סיבות שאינן קשורות בטיפול עצמו, ומאידך, כנגד המטופלים המרוצים ישנם אולי מטופלים בלתי מרוצים. יעילות טיפולית יש להראות בניסוי קליני מבוקר, ואף טיפול הומיאופתי לא עמד במבחן זה באופן מלא.

הטיעון האולטימטיבי אומר כי אין מה להפסיד, ואם הטיפול ההומיאופתי לא יועיל – הוא גם לא יזיק. לא נותר לי אלא לומר שוב כי הטיפול ההומיאופתי כולל בתוכו נזקים פוטנציאליים, כפי שהסברתי במאמר זה.

הטיעון החזק ביותר שנתקלתי בו שולל כלל את התקפות של השיטה המדעית ככלי לתמיכה או הפרכה של תיאוריה. עליי להודות כי לטיעון כזה אין לי תשובה.

סיכום ומסקנות

ההומיאופתיה מתבססת על עקרונות מטאפיסיים הסותרים את הידע המדעי הקיים. היעילות הטיפולית של התכשירים ההומיאופתיים לא הוכחה, ובו בזמן השימוש בתכשירים אלה עלול להיות בלתי בטיחותי. עקב כך, הטיפול ההומיאופתי בעייתי יותר מבחינה אתית.

מקורות

• • Homeopathy: The Ultimate Fake – Stephen Barrett, M.D
  • Skeptic's Dictionary – Homeopathy
  • Questions and Answers About Homeopathy – at the NIH web site
  • Is Homeopathy "New Science" or "New Age"? – Mahlon W. Wagner, Ph.D.
  • Overview of Homeopathic Research – Stephen Barrett, M.D
  • Homeopathy: Real Medicine or Empty Promises? – Isadora Stehlin, FDA Public Affairs Officer. Reprinted from the December 1996 issue of FDA Consumer.
  • NCAHF (National Council Against Health Fraud) Position Paper on Homeopathy
  • Homeopathy and Science: A Closer Look – David W. Ramey, DVM, Mahlon Wagner, PhD, Robert H. Imrie, DVM, & Victor Stenger, PhD

פורסם לראשונה באתר רשימות ב 19 ביוני 2005שם התקבלו 13 תגובות

תגובה מאת רחלי   [אתר] בתאריך 6/20/2005 2:36:57 AM

אי-דיוקים, בורות והטעיות

לפי הסדר בהם נכתבו.
1. התפיס ה בדבר קיומו של כוח ויטאלי אינה רק נחלת ההומאופתיה או פרי-פיתוחה, ישנה מסורת מפו ארת כזו במערב, וותיקה ממנה בהרבה במזרח (צ'י).
2. מנסח ההומאופתיה, דר' האנמן, שילב את האלמנט הויטאלי אל שיטתו אחרי עשרות שנים של פרקטיקה מוצלחת. הוא נ תן לאמפיריות של מחקריו להוליך אותו לקראת פיתוח שיטה של טיפול, ולמען הדיוק, לא הת עמק במימד המטפיזי שעשוי היה לשמש רקע לשיטה. הסטורית, הוא לא יכל לדעת על קיומם של חיידקים, וירוסים או מספר אבוגדרו. לכן, הטענה המופיעה בהמשך הפוסט, לפיה ההומאופת יה "מבוססת על עקרונות מטאפיזיים" היא בלתי-רלוונטית למטרות מעשיות של טיפול. השורה התחתונה של האנמן ושל ממשיכיו (והכותבת מבקשת להמנות עליהם-) זה עובד או לא? זה מר פא או לא? הכותב ממשיך ומצטט הסבר על "הזכרון של המים". זהו הסבר של השנים האחרונות , שמצוטט על ידי כאלה ואחרים. ההסבר של דר' האנמן הוא שאין הסבר. הוא מציע תיאוריה, שלדבריו, יכולה לסבר את האוזן אבל שאינה מתיימרת להציג מכניזם מדוקדק. הכותב מוזמן לעיין גם במקורות ההומאופתיים ולא רק בביקורת עליהם. בבקשה – האורגנון של אמנות הר יפוי, סעיף 28 ואילך.
3. עדיין אין מילים בשפה המדעית המתהווה (או בד בריו של הכותב, ב"ידע מדעי קיים") כדי להסביר למה ההומאופתיה פועל (מועילה כשנכון, מזיקה כשלא). עדיין אין כלים בפיזיקה של ימינו כדי להסביר את מכניקת הקוואנטים עד-ת ומה. אז לא משתמשים בה? אז מוחקים את התופעה מההתנסות?
4. ההומאופתיה הק לאסית מתאימה לכל מטופל תכשיר אישי, נכון. חשוב לדייק – התכשיר הזה לקוח ממקור פשוט אחד, ולא מורכב ממספר חומרים כפי שמצויין.
5. הכותב שכח לציין שהאנמן ה עמיד עקרון שלישי במסגרת ההומאופתית – ההתייחסות למכלול של התופעות, השאיפה לריפוי הוליסטי. זו נקודה קריטית, מפני שהיא מדגימה את השוני בין תפיסת העולם של ההומאופתי ה לגישה הרפואית המקובלת. השפות הן שונות בתכלית. במחקר הקליני בהומאופתיה, לא שואל ים "האם החומר שלהלן יעיל לריפוי קרוהן", אלא מציגים שאלה פתוחה. כתבתי על כך כאן – http://www.notes.co.il/rakhel i/6447.asp
6. למה הכוונה ב"ניסויים קליניים מבוקרים בתכשירים הו מאופתיים" שהם "נדירים יחסית"? אלה הנערכים באקדמיה? (נחרת צחוק קלה, הרשו לי). האק דמיה דוחה את ההומאופתיה. יש פער רעיוני עצום (הפוסט הזה הוא דוגמית נאה), אין הכרה עם עקרונות השיטה או פתיחות לקראתה, אין אינטרס כלכלי לקדם את פיתוחן של הכנות הומ אופתיות (הן נורא זולות, בכל קנה מידה של פיתוח, הפקה והפצה – http://www.notes.co.il/rakheli/10394.asp). אם למחקר קליני שנערך על ידי הומאופתים הכוונה, הרי שמחקרים כאלה נערכים – ובכמויות – בכל העולם, גם בארץ. היחס בין מספר ההומאופתים למספר המחקרים בישראל הוא מרשים ל כל הדעות.
7. תכשיר הומאופתי לא יכול להרשם כתרופה, כי תרופה מוגדרת, בי ן השאר כחומר כימי – קריטריון שהכנה הומאופתית לא עומדת בו. דרך חוקית ארוכה עוד צפ ויה לנו בעניין.
8. בהומאופתיה הקלאסית המטפל/ת לא מכין/ה את התכשיר "במ עבדתו". זוהי אמירה מגוחכת, שלמעשה מעמידה את כל הפוסט הזה ואת אמינות מקורותיו באור עגום במיוחד . ישנם בתי מרקחת העוסקים בייבוא ההכנות ממפעלים מיוחדים. כל ההכנות ההומאופתיות מיוצרות, עד לדילול מסויים, באופן המוני (ולא כפי שהכותב טוען בהמשך).
9. אף מטפל/ת הומאופתי/ת לא יכול/ה לקחת על עצמו/ה את האחריות שבהנחיית המטופל/ת להפסיק טיפול רפואי, בוודאי כשמדובר בטיפול יעיל ונגיש. ואם מאן-דהוא/ית עושה זאת, מדוע להניח שבא/ה דווקא מקרב ההומאופתיה? אנחנו לא קצת ממהרים להאשים? תיאור ההומאופתיה כדת..הו באמת. אילו לפחות היה הטיעון מקורי ולא מועתק מאתר מסויים מאד.. לא צריך להאמין בהומאופתיה כדי שתעבוד, אני אישית מטפלת באנשים ללא ידיעתם (שכיבים-מרע בבית חולים, בהסכמת צוות רפואי שנואש. שומו שמיים, ימות המשיח הגיעו!!)
10. ועדיין, יש טיפולים רפואיים רגילים שהם בלתי-יעילים, או שדוחים מתן של טיפול רפואי שהינו יעיל, אין על כך מחלוקת.
11. "תופעות הלוואי" שהכותב מציין הן פרי ההסתכלות הקונוונציונלית, הסימפטומטית. בהומאופתיה הקלאסית מותאמת למטופל/ת הכנה, המתייחסת למכלול התופעות שלו/ה בכל האיברים ובכל המישורים. בטיפול הקונוונציונלי מתמקדים בהסרת סימפטום או צבר סימפטומים, וביטויים של תופעות-לוואי הן פועל-יוצא של ההתמקדות הזו.
12. תליית פעולת ההומאופתיה באפקט הפלצבו הוא חסר-שחר, ויעידו על כך הטיפולים היעילים בתינוקות, באנשים מחוסרי-הכרה ובבעלי חיים. אי אפשר לטעון שמטופלים כאלה מוטבים רק מעצם ההנהון והאוזן הקשבת. ומאידך, המטפל/ת ההומאופתי/ת עשוי/ה להציע את כל ההכלה והקשב ולפספס משום-מה את המרשם הנכון – ולכן לא יירשם כל שיפור במצב המטופל/ת.
13. הוא הדין ביחס לאורך המפגש. אני מזמינה את הכותב לשבת בסמינרים ובקליניקות של מטפלים מסויימים ולראות כיצד ניתן טיפול הומאופתי תוך דקות ספורות ביותר, ובלי יותר מדי חיוכים.
14. ביחס לרמיסיות – מעניין לראות שטיפול הומאופתי נכון מצליח "לשבור" את המחזוריות, לעצור התפרצויות של המחלה בשיאן ובכך לשמוט את הקרקע מתחת לטיעון בדבר "הטבע (או הזמן) עשה את שלו".
15. אף מטפל/ת שנזהר בשלום מטופליו/ה ושמכבד/ת את המקצוע, לא יטען "אם זה לא יועיל, זה לא יזיק". טיפול לא-נכון, לא מיומן ולא רציני עלול בהחלט להזיק.

תגובה מאת שירלי רחל  בתאריך 6/20/2005 10:45:22 PM

יוסי

בהתחלה עוד חשבתי להגיב לטיעוניך אבל רחלי עשתה זאת טוב הרבה ממני.
ואחר כך חשבתי לעצמי שיהלום אמיתי לא זקוק לכתב הגנה.
יהלום אמיתי זוהר וקורן ומאיר למרחוק.
וזו בעיני ההומאופתיה . בפשטותה, אמיתותה ואנושיותה הצרופה.
אז נכון שלומר" בזכות ההומאופתיה השתנו חיי וחיי משפחתי" לא עומד בקרטריונים מדעיים
אבל לפחות נותר לקוות ש.
מי שיזהה את הטוב הזה יבוא וייתרם
ומי שמאמרים מכרסמים כמו שלך משפיעים עליו באמת חבל על הזדמנות מוחמצת לשפר את איכות החיים ולרפא את הדורש ריפוי במובן הכי עמוק שנתקלתי בו

תגובה מאת רם  בתאריך 6/25/2005 8:04:23 PM

אמונה עיוורת

ל2 המגיבות המתלהמות,
אפשר לקבל דוגמה לתכשיר הומאופטי בעל יעילות מוכחת שנבדק ועמד במבחני יעילות? מה זאת אומרת "ריפוי במובן הכי עמוק"? כזה שמשאיר את החולה סובל כלפי חוץ למרות שהוא בריא עמוק בפנים? אולי הוא לא יודע שהוא חולה , אולי הוא לא שם לב שהבריא? אולי נמכור לו עוד קצת מים שעמדו ליד כבד ברווז (אוסילו)?
מה בקשר ליכולת הריפוי של חשיפה לכספית?

תגובה מאת רחלי   [אתר] בתאריך 6/25/2005 8:57:04 PM

לרם

א. כל ההכנות ההומאופתיות יעילות, אבל המסגרת בה הן נבדקות שונה מזו המדעית. בהומאופתיה מבקשים לבדוק את הפוטנציאל של החומר, ולא רק האם יש קשר בינו לבין, נניח, מיגרנה. האקדמיה לא מעוניינת מאד במחקר על יעילות ההומאופתיה. זה מתנגש עם תמונת עולמה, וסותר את האינטרסים הכלכליים של חברות התרופות. קרא (שוב, או לראשונה) את סעיף מס' 5 בתגובה שלי.
ב. ואגב תגובות, לא אעיד על עיסתי, אבל אני לא רואה בתגובתי דלעיל דבר שניתן לכנותו "מתלהם". אני מתייחסת לאי דיוקים ולטעויות בפוסט, זו זכותי כמישהי שבאה מתוך התחום.
ג. בהמשך לשאלתך, ריפוי מבפנים זה מבפנים החוצה. ריפוי של מצבים של אוטיזם, מצבים של מחלות ניווניות שמוגדרות כחשוכות-מרפא, ריפוי של מצבים של סרטן. מספיק נחשב?
ד. כשאתה כותב על "כבד ברווז", אתה מתייחס להכנה הקרוייה Oscillococcinum . זה לא נחשב הומאופתיה קלאסית, זה טיפול מאד סימפטומטי שלא מותאם לאדם. ואם לדייק בעובדות, המים לא עמדו ליד הכבד, אלא היו מעורבים בדילול שלו.
ה. למה אתה מתכוון בריפוי של חשיפה לכספית? אשמח לקבל פירוט של הסיטואציה. כך או כך, במיוחד בשבילך – ישנן 92 הכנות הומאופתיות שנמצאו אפקטיביות בריפוי של נזקי כספית. ישנה גם הכנה הומאופתית מכספית, מתאים מאד לפרנואידים.
ו. אתה מוזמן לבוא לקליניקות פתוחות ללימודי הומאופתיה, או לסמינרים של האגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית. זה כמובן, דורש פתיחות ורצון להאזין ולבדוק באמת. אם זה מעניין אותך, אתה יכול לפנות אליי דרך אתרי.

תגובה מאת ראובן  בתאריך 6/25/2005 11:16:57 PM

תשובה מפורטת לרחלי (אצל מי ההטעיות?)

תגובות למספר נקודות של רחלי (לא לכולן, רק לרלבנטיות)
1. אין משמעות לשאלה האם ההומאופתיה
המציאה משה ו או לא. מה גם שאותו משהו אינו מוגדר היטב.
2. הטענה היא שלא היתה שום ק פיצה למטפיזיקה. וש"השורה התחתונה של האנמן ושל ממשיכיו … – זה עובד או לא? זה מר פא או לא?". מצויין. אין הכרח לדעת את מנגנון הפעולה. אבל אם הבדיקה האמפירית היא נ ר לרגלי ההומאופתיה, אזי בדיקה אמפירית היא בדיוק כפי שצויין לעיל: זה עובד או לא ע ובד. והדרך ה י ח י ד ה להראות את זה היא בעזרת שיטות מחקר סטטיסטיות מדעיות.
3. אני לא יודע למה הכוונה שאין כלים בפיזיקה כדי להסביר את מכניקת הקוונטים . מכניקת הקוונטים היא ההסבר (לתופעות הטבע) לא הדבר שצריך להיות מוסבר. קיימים קשי ים קונספטואליים ופילוסופיים בתורת הקוונטים, אבל איש אינו טוען שמחר לא נוכל לגלות תופעה שאינה מתאימה לתורה ואז נאלץ לשנות אותה. כיוון שבהומאופתיה אין קריטריונים ברורים להפרכה, ברור שדבר כזה לא יכול לקרות בה, בהגדרה.
5. העקרון ההולי סטי אינו מנוגד לאידיאולוגיה של הרפואה הקונבנציונלית. התמחות-היתר הנדרשת לאור היד ע הרב שהצטבר והמיומנויות המסובכות שיש לרכוש אכן גורמת לפעמים לבעיה, אבל את זה יש לפתור בעזרת חיזוק מעמד רופא המשפחה כאינטגרטור של הטיפול הרפואי בתוך מסגרת הרפוא ה המדעית, ולא מחוצה לה. הסיסמה "לראות את האדם כולו" ברפואה אלטרנטיבית היא יפה ונ כונה, אך ריקה מתוכן. ברור שטיפול צריך להסתמך על מכנים משותפים לבעיות. אמנם כל אד ם מיוחד ושונה, אבל אם לא מחפשים את המשותף והדומה, והטיפול שונה לחלוטין בין אדם לאדם, אין שום דרך לדעת איך לטפל במישהו, כי אף פעם לא היה אף אחד כמוהו. לכן צריך להתיחס לפרטים ואח"כ לקומבינציה המיוחדת של האדם הספציפי, בהתאם לכללים ברורים ותוך איזונים וסדרי עדיפויות מתאימים.
6. אינני יודע מי זאת ה"אקדמיה" שדוחה את ההומאופתיה. אם היא נדחית, אולי זה כיוון שיש סיבות טובות לכך. אבל חשוב יותר: התחום מוצף בממון וחברות, מטפלים, "מכללות" וארגונים רבים מרוויחים כסף טוב מהנושא. האינטרס שלהם, עם או בלי האקדמיה, הוא להוכיח בצורה ברורה את יעילות הטיפול שלהם. מדוע, אם כן, המחקרים שנעשו בנושא הם מעטים, ואלו אינם מצליחים להוכיח את יעילותה של השיטה? תמצאו כאן http://skepdic.com/homeo.html סיכומי מחקרים בנושא – כאשר השורה התחתונה היא ש:
Homeopathy has been the subject of at least 12 scientific reviews, including meta-analytic studies, published since the mid-1980s….[And] the findings are remarkably consistent:….homeopathic "remedies" are not effective
11. את טוענת שאין תופעות לוואי, כי המושג מתאים רק להתיחסות פרטנית ולא הוליסטית "בהומאופתיה הקלאסית מותאמת למטופל/ת הכנה, המתייחסת למכלול התופעות שלו/ה בכל האיברים ובכל המישורים". כלומר את יודעת כל פרט על המטופל שלך עד המולקולה האחרונה ויודעת להכין בדיוק את התכשיר שיתאים עצמו לכל הבעיות וימנע מכל האפקטים השליליים. אשמח אם תסבירי לי איך עושים את זה (ולא בצורה של "מסתכלים על החולה ומתאימים לו את מה שהוא צריך כמכלול". זאת סיסמה, לא תשובה).
12. איך את מסבירה את מתן הטיפול במפגש של דקות ספורות עם הצורך להכיר לעומק את "האדם כולו" על מנת להתאים לו את נוסחת הפלא ההוליסטית? טלפתיה? אנרגיות? חוצנים?
14. רמיסיות: איפה ההוכחה ל"שבירת המחזוריות" של ההומאופתיה. דומני שהטיעון היה שדברים רבים נרפאים טבעית מעצמם, וההומאופתיה מנכסת לעצמה הצלחות שאין להן שום קשר אליה.
15. אם טיפול יכול להזיק, מהם אמצעי האבטחה שאתם נוקטים בהם על מנת שטיפולים מזיקים לא ינתנו. האם תוכלי לתת לי דוגמה של טיפול שאת מכירה שהזיק? האם ישנם תחקירים לאחר נזקים כאלו על מנת ללמוד את הלקחים? והיכן הם מפורסמים?

תגובה מאת נילי גולן  [אתר] בתאריך 6/26/2005 8:49:25 AM

יעילות קלינית (efficacy) ובטיחות טיפולית

יוסי לוי יקירי
אם מדובר ביעילות קלינית ובבטיחות טיפולית איני בטוחה שכל הטיפולים הרפואיים הקונבנציונלים יכולים להסתופף תחת המטריה הזאת. תשאל כל רופא מתחיל והוא יספר לך כמה אנשים מתו בתקופת שביתת הרופאים הגדולה (פחות ממספרם בתקופה מקבילה כשהרופאים עובדים!!)..
אני בכל אופן קבלתי מד"ר אילן זמיר, רופא והוימאופט את שניהם כשהציל אותו מהטיפולים הקונבנציונליים ומהתרופות הכימיות נגד אסטמה.
אני מזמינה כל חוקר לפתוח את התיק הרפואי שלי ולבדוק מה קרה בשלוש השנים האחרונות לעומת עשר השנים שקדמו להן.
מכיוון שכך, אני ממליצה לכל מי שמוכן לשמוע ולא לעסוק בבדיקות מדעיות מקובעות לנסות טיפול אחר: יעיל, אינו רעיל, אינו מסוכן, אינו דורש הפסקת טיפול רפואי ובעיקר אנושי.
אתה מוזמן לקרא מעט מזעיר מהמלצות החולים על ד"ר אילן זמיר ובעיקר על ההומיאופטיה שהוא אמון עליה, כדי להבין שכל מה שכתבת כאן הוא עורבא פרח.
נילי גולן
מנהלת עם ד"ר זמיר את דפי בריאות, שהוקם לאחר הטיפול הרפואי המוצלח שלו.

תגובה מאת רחלי   [אתר] בתאריך 6/26/2005 10:22:15 AM

לראובן
1. מנסח ההומאופתיה מע ולם לא טען שהוא "המציא" משהו, אלא שחשף עקרון שקודמיו השתמשו בו אקראית. מה שיצא מ תחת ידיו בהחלט מוגדר היטב, "חוק הדומים": החומר המסוגל לעורר סימפטומים באדם בריא, יכול גם לסלקם מאדם הסובל מסימפ' דומים. כל כך פשוט, כבר יותר ממאתיים שנה. כמה הש תנתה האמת הרפואית מאז? הנה הצעה אחת – html?itemNo=571829
2. אחד מעקרונות ההומאופתיה הוא אינדי בידואליות. כלומר, גם אם עשרה אנשים זוכים להגדרה קונוונציונלית אחת, הם עדיין עשוי ים להרפא בעזרת הכנות הומאופתיות *שונות*, מפני שסך התופעות שלהם שונה.
לדוגמא, יש בהומאופתיה למעלה משלוש מאות הכנות שיכולות לסייע במצבי אסטמה. אצל אחד ההתקף מופיע לפני שהוא ניגש לבחינות, אצל שני הבעייה החלה אחרי גירושין ואצל שלישי כשעבר להתגורר בגוש-דן והחל לנשום את האוויר הצלול כיין. מבחינת ההומאופתיה, מדובר בשלוש סיטואציות שונות, והמטרה, מלבד זיהוי הטריגר, היא ללמוד את שאר המאפיינים של המטופלים (שכיחות, מה מקל, מה מחמיר ומה עוד מאפיין) ולהתאים הכנות שעשויות להיות ש ונות זו מזו. לא די ב"טייטל" הקונווציונלי.
מבחינת מחקר סטטיסטי, זה "ב לבול-מוח" לא נורמלי. בגלל השוני העצום בגישה, צריך לבנות מבחן שיתייחס לעקרון ההומ אופתי הזה. אין טעם להגיד "נבחן את יעילות ההכנה ההומאופתית המסויימת למצב של אסטמה ". מראש ניתן לחזות שהיעילות תהיה בטלה בששים (או שלוש מאות). מבחן סטטיסטי צריך לה תייחס לאופן שבו ההומאופתיה "מפלחת" את השאלה הנבדקת.
עד כה, המחקרים שמ תייחסים לאופן בו ההומאופתיה תופסת את המחלה ואת האופנים לרפאה הם ספורים ביותר. מב חינת הומאופתים רבים, וכאן אנחנו (כלומר, הגישה שאתה ויוסי לוי מייצגים, לעומת הגיש ה ההומאופתית) חלוקים בדיעותינו, המבחן הסטטיסטי אינו חזות הכל.
כמה פעמ ים נמצאו תרופות, שיעילותן הסטטיסטית הוכחה, כמסוכנות ואף קטלניות? אולי המודל ש"את ם" מציעים אינו מושלם? ואולי, מלבד זאת, הוא לא יכול לכסות את כל אפשרויות הריפוי ו צריך להקשיב לתופעות נוספות ולא לבטל אותן? מה שאתה לא רואה לא קיים?
מב חינתי, המבחן הטוב ביותר הוא לראות שמטופלים שלא נעזרו בשיטות הקונוונציונליות נרפא ים בהומאופתיה. לא מכוח אישיות המטפל, לא מכוח הפסקת התרופות הקונוונציונליות. איך תסביר הומאופתיה וטרינרית? טיפול בילודים? הומאופתיה בחדר לידה?
אני ש וב מפנה לפוסט בו כתבתי על כך. כדאי לקרוא גם את שרשור התגובות. דר' מיכל יקיר, שהת זה לדוקטורט שלה נסובה על מחקר סטטיסטי בהומאופתיה, מתייחסת שם לנקודה הזו.
3. בדבריי על מכניקת הקוואנטים (ואם תקרא שוב, אולי תר אה למה הכוונה) ביקשתי להדגים, שהעדר ההסבר שמיישב את התעלומות שהתיאוריה מציעה, לא מונע מאיתנו להעזר בה לצרכים מעשיים.
מדברים פופר? בבקשה. ההומאופתיה מנסחת קריטריונים שאפשר לבדוק את תקפותם ומידת המופרכות שלהם. עליך רק להוכיח שחוק הדומים (סעיף 1) לעיל אינו פועל והוא תצפית אקראית וחסרת משמעות סטטיסטית.
5. באומרי "עקרון הוליסטי", התכוונתי לכך שהומאופתיה מזהה שורש משותף אחד בב סיס התופעות הנפשיות והגופניות. על כך שרופא המשפחה בן-זמננו צריך לבצע אינטגרציה ב ין אינפורמציות של מומחים שונים אין עוררין, אבל מדובר בשתי פרשנויות שונות *לחלוטי ן* למושג ה"הוליסטיות".
6. נכון, הרפואה המשלימה תופסת תאוצה ויש ל כך היבט כלכלי. עם זאת, האקדמיה שיכולה לתת את הגושפנקא ליותר מחקרים, מלגות, משרות וכו' וכו', לא ששה להתאים פרוטוקול מחקרי שיבדוק את ההומאופתיה מתוך התייחסות לעקר ונות שלה (שוב, הוליסטיות ואינדיבידואליות).
המחקר של דר' מיכל יקיר באו ניברסיטה העברית מלמד, שהומאופתיה יכולה להחקר בכליים אקדמיים, אבל שנדרשת הקשבה לש פה ההומאופתית. עדיין, מדובר בזרזוף, ואולי הזרם יגבר עם הזמן והחשיפה. אני מופקדת, בימים האלה, על הזרוע הישראלית בשני מחקרים שבודקים את תקפות הפרוטוקול ההומאופתי לעריכת ניסויים בהכנות חדשות. כך שיש ניצנים, אבל ימים יגידו מה קורה עם זה.
לגבי הציטטה שאתה מביא מהאתר הזה. זו רמה של מחקר מדעי? על סמך האתר הזה אתה פוסל? זו הגישה המחקרית שלך לנושא? זו רמת ההתעמקות שלך בפרטים, הדעה העצמאית שגיבשת אחרי בדיקת כל הגרסאות? הבנתי.
11. אני לא יודעת על המטופל עד המולקולה האחרונה, אבל הנימה העולה מדבריך מלמדת אותי על גישתך לנושא. במפגש עם מטופל/ת אני שואלת על כל ההיבטים בחייו – פיזיים, רגשיים, מנטליים. יש טכניקה לתשא ול הומאופתי, יש טכניקה להתאמת ההכנה והמינון, יש כלים להתמודדות עם התהליך. אגב, י כולות להיות תופעות לוואי ולא טענתי שלא. אם הטיפול אינו מדויק, בוודאי שיקרו. נקוד ת המוצא היא שבהתאמה נכונה של ההכנה, היא לא תשפיע על מערכות נכונות.
את ה לא יכול לומר את זה על תרופה קונוונציונלית, מפני שא-פריורי, מתמקדים במערכת אחת. דוגמא ממחישה – הנוירולוג נותן תרופה נוגדת פרכוסים, ולוקח בחשבון תופעות לוואי אפ שריות (סחרחורת, הפרעות ראייה, בלבול וכיוב') ומשתדל לבצע הערכת נזק-תועלת כדי למקסם את הטיפול. בהומאופתיה יש מאות הכנות לפרכוסים, וכדי לבחור אחת מתייחסים לכל התופעות של האדם, לאו-דווקא נוירולוגית אלא גם במערכות פיזיות אחרות, מנטלית ורגשית, כדי להתאים לו את ההכנה לפני ולפנים.
אגב, לימודי ההומאופתיה הסדירים בארץ אורכים ארבע שנים. אני נסעתי לחו"ל כדי להתמחות עוד, שבע שנים בסה"כ. כמה משפטים אתה רוצה על זה? במה אתה עוסק? תסביר לי הכל ותענה לכל שאלותיי (אני אוהבת לשאול), בפסקה אחת בבקשה.
12. לגבי אבחונים מהירים – ראשית, מדובר במצבים מאד מסוימים. למשל, טיפול המוני במגפות, למשל "הומאופתים ללא גבולות" בדר' מזרח אסיה בעקבות הצונאמי בדצמבר אשתקד. באותן נסיבות לא שאלו את הנפגעים על ילדותם או מה הם אוהבים לאכול, אלא הסתכלו על סוג הפציעות, הסימפ' הכי בולטים (שוק, אבל, אמנזיה וכו'). שנית, בחלק מהמקרים הנסיון הרב הוא שמדבר (הומאופתים כמו שר, רוזנברג, ויתולקס).
אני עובדת עם אוטיסטים, עם חולי קרוהן, עם חולי סרטן. מצבים שנחשבים פרוגרסיביים, בלתי הפיכים ו"פתאום" התמונה משתנה כליל. מה קורה כשדלקות אוזניים נפסקות באיבן "פתאום" אחרי הכנה הומאופתית, אם כל הדלקות הקודמות נגמרו באנטיביוטיקה? איך עוברים הגזים לתינוק למרות שמבחינת הגיל, התזונה וכיוב' דבר לא השתנה? אני משערת שעבורך, כל עוד זה לא מכוייל סטטיסטית זה לא נחשב, אבל זו שיגרת העבודה שלי, ועם כל הכבוד, אני חושבת שזה יהיה מאד בלתי-אתי להפסיק את זה עד שתתרצה מהמספרים.
15. טיפול הומאופתי שמכוון לסימפטום, ולסימפטום בלבד, יכול להזיק. אם תתן הכנה הומאופתית ("שמעתי שזה טוב לדלקת בדרכי השתן") בלי לבחון את כל מאפייני המצב ובלי להתאים להם את ההכנה (למשל, שתן דמי יכול ללמד על התפתחות לא רצויה, וצריך למצוא את ההכנה שמכסה גם את זה), הרי שנמנע מהמטופל/ת המענה הבאמת מעמיק לבעייה.
נורא חבל שאתה מסרב להקשיב, ושנקודת המוצא שלך היא לפסול ויהי-מה. במקום לומר, "זה לא ברור, זה נשמע פרדוקסלי, אבל אומרים שזה קורה, בואו נתייחס לזה". אחדות מאמות המידה של מדען טוב הן פתיחות וסקרנות. אני לא רואה את זה אצלך. אולי הסטנדרט המדעי הקיים הוא לא חזות הכל? אולי אינו מקיף את כל התופעות?

תגובה מאת אחד העם  בתאריך 6/26/2005 10:41:04 AM

יעילות ובטיחות (?!)

יש בכך משום חוסר הגיון בעצם העיקרון הבסיסי-מה שגורם לסימפטום מביא גם לריפוי. על זה אף אחד לא דיבר כאן.
לנילי גולן-
את כנראה לא מבינה דבר בסטטיסטיקה… העובדה שאצלך "עבדה" הומאופטיה לא מצביעה על כך שבאופן עקרוני זה נכון. כמו שצוין במאמר יש אפקטים שונים שבהחלט יכולים להיות הגורם.
האם ניסית שיטות חלופיות נוספות? בובת וודו, שאיפה של צואת דבורים בוערת (ידוע שאין להם אסטמה ), עליה לקברי צדיקים, תליית סרט כתום על האוטו, ריקוד בעירום בגשם השני של החורף…. ?
ואם בעקבות אחת מההצעות שלי היית "נרפאת" האם היית פורצת בשבחי השיטה? האם היית קוראת גם לי "ד"ר"?

תגובה מאת רחלי שבי  [אתר] בתאריך 6/26/2005 11:11:47 AM

שלום עליכם, אחד העם

נורא לא הגיוני, אבל עובד. אף אחד לא דיבר על זה כאן, מפני שהאתר שלי ואתרו של יוסי לוי מתנהלים ב"רשימות" כבר כשנה, ועל זה דנו כבר בעבר.

תגובה מאת שלומי  בתאריך 6/30/2005 1:08:50 PM

כל תאוריה ניתן להפריך

לכל המאמינים למיניהם – כל תאוריה שיש לה השלכות אופרטיביות ניתנות למדידה – ניתנת להפרכה ע"י מציאת דוגמאות נגדיות – כל מה שנדרש מהומאופתיה הוא קריטריונים לא משנה עד כמה מסובכים אך עם זאת אוביקטיבים אשר ניתן לפיהם ליצור מבחן אשר עשוי להפריך את התאוריה
המבחן לצערי חייב להיות סטטיסטי במידה והעקרונות אינם ידועים (שאם לא כן היה ניתן לבדוק אמיתות העקרונות במידה והם מדידים)

תגובה מאת גילי נחום  בתאריך 7/6/2005 12:56:29 AM

דרוש חינוך למניעת בערות

עצוב מאוד לראות שלמרות ההתקדמות המדעית הענקית במאות האחרונות בני האדם עדיין מאמינים בשיקויים ומרקחות שלא עושים כלום חוץ מלרוקן את כיסם (מעצם העובדה שאם היו אפקטיבים היו מתייצבים למבחנים קלינים מתאימים).
מערכת החינוך צריכה לשלב הדרכה והסברה בתחום על מנת לשרש את החשיבה הלא רציונאלית הזו.

תגובה מאת גל   [אתר] בתאריך 10/24/2005 2:08:13 PM

הוכחות במחקרים מדעיים

http://www.homeopathy-israel.co.il/Index.asp?CategoryID=99

תגובה מאת מאדאם ה.  בתאריך 11/15/2006 11:58:40 AM

יוסי, האם תוכל להפנות אותי למידע אודות הרפואה הסינית? הכוונה לנקודת המבט המדעית. אני זקוקה לתחמושת כנגד מכריי הרציונליים לכאורה, שאחז בהם הדיבוק.