קרן נויבך לא מגיבה לביקורת

בעצם, היא הגיבה. גם התעלמות זה סוג של תגובה.

תזכורת: בתאריך 20.2.2018 אירחה קרן נויבך בתכנית שלה ברשת ב אדם בשם גדי. האייטם הפך במהירות מסיפור אישי (שאכן נגע ללב) להתקפה חסרת רסן על כל מדע הפסיכיאטריה. אמנם יש לי בעיה עם ההתקפה הזו, אבל אני מכיר בזכותו של גדי להביע את דעתו הקונטרוברסלית. הבעיה שלי הייתה עם מגישת התכנית, קרן נויבך, שגישתה הייתה חד צדדית לחלוטין, נמנעה שהבעת שמץ של ביקורתיות, ואמרה דברים חמורים (כגון השימוש במילה "גמילה" בהקשר של תרופות פסיכיאטריות, פעמיים).

לאחר שתיארה את האייטם בטוויטר, פניתי אליה בשאלה לגבי האייטם, ונעניתי כי מאחר ולא האזנתי לתכנית לא ראוי כי אמתח עליה ביקורת. קיבלתי את ההערה הזו, האזנתי לתכנית, המתנתי שלושה ימים כדי לעכל את מה ששמעתי (וגם להרגע), וכתבתי את תגובתי המנומקת כאן בבלוג. דרך טוויטר העברתי לנויבך קישור לפוסט שפירסמתי. לא האמנתי שאקבל תגובה, אם כי תיקנתי את האמירה הזו באמירה כי אני מקווה שתתקבל תגובה. בעידוד חברים בטוויטר גם כתבתי מייל לתיבת הדואל של התכנית, וביקשתי התייחסות.

ואכן קיבלתי התייחסות. נויבך התעלמה מכל הפניות שלי אליה דרך טוויטר, ולבסוף השתיקה אותי (mute). גם העורך של התכנית, דדי מרקוביץ, התעלם מהפניות שלי אליו בטוויטר. לפניה שלי במייל קיבלתי לפני יומיים תגובה בלתי עניינית (מייד אביא אותה), שלא התייחסה לטענה על חוסר האובייקטיביות של נויבך, לא לחוסר הביקורתיות שלה, ולא לשימוש השערורייתי שלה במילה "גמילה" בהקשר של טיפול תרופתי. התגובה הייתה חתומה על ידי "צוות התכנית". ביקשתי הבהרה האם קרן נויבך עומדת מאחורי התגובה. נכון למועד כתיבת שורות אלה, לא קיבלתי תשובה לשאלת ההבהרה הזו. מכאן לא נותר לי אלא להסיק כי נויבך אינה עומדת מאחורי התגובה הזו ואינה מוכנה להגיב לביקורת אפילו לא בצורה אנמית.

עם זאת ניכר שיפור מסויים. לתכנית הוזמן ד"ר ירדן לוינסקי, שמתח ביקורת מתונה על הספר "אנטומיה של מגיפה" בבלוג שלו. עם זאת, נויבך לא הייתה מעוניינת לדון בספר שכה המליצה עליו באייטם הקודם. היא גם קטעה את דבריו של ד"ר לוינסקי שבע פעמים במהלך הראיון. כמובן שהפעם היה באייטם "איזון" בדמות ד"ר טוני שחר שמנהל דף פייסבוק ששולל מכל וכל את הטיפולים התרופתיים. היא גם השתמשה בצורה יותר מתונה במילה גמילה, ואמרה הפעם כי זה במרכאות כפולות.

הנה התגובה שקיבלתי במייל

 


ד"ר לוי שלום, קודם כל תודה רבה על התגובה המפורטת ועל האכפתיות וההשקעה. מערכת סדר יום מטפלת באופן מתמשך בנושאים שונים הנוגעים לבריאות הנפש בישראל ובעולם ובתוך זאת גם בסוגיית התרופות הפסיכיאטריות. סוגייה סביבה מתנהל דיון ער ע"י פסיכיאטרים וגורמי מקצוע נוספים מזה מספר שנים. בין השאר קיימנו שיחה בנושא עם פרופ חיים בלמקר ועם דליה וירצברג רופא, שיחה עם "גדי" שסיפר את הסיפור האישי שלו ושל בנו ואתמול דיון נוסף עם ד"ר ירדן לוינסקי וד"ר טוני שחר. בשיחות אלו באו לידי ביטוי עמדות שונות ומגוונות, תוך ניסיון ומאמץ לייצר דיון מורכב. יתכן שלתפיסתך, לא הצלחנו בכך בחלק מן המקרים. אנחנו מבטיחים להמשיך להתאמץ לעשות זאת. זה תפקידנו. אנחנו מודים לך על הערותייך. בברכה, צוות סדר יום


 

אני אתן לצוות התכנית להינות מהספק ואומר כי התגובה הזו מעידה על חוסר הבנת הנקרא. הביקורת שלי לא הייתה על הדברים שנאמרו על ידי "גדי" בראיון ((ולא שאין לי ביקורת)), אלא על התנהלותה הבלתי מקצועית בעליל של נויבך. התגובה מתעלמת מכך לחלוטין. כמו שאמרתי בהתחלה: גם טמינת הראש בחול זה סוג של תגובה.

הילדה מרי וודס

הילדה מרי וודס (1892-1971) הייתה סטטיסטיקאית אנגלית שהתמחתה במחקר רפואי. היא הייתה בעלת תואר דוקטור למדעים, אם כי לא הצלחתי לאתר מתי הוענק לה התואר ומטעם איזו אוניברסיטה. כן הייתה חברת כבוד בחברה המלכותית לסטטיסטיקה.

הילדה מרי וודס

הילדה מרי וודס (1892-1971)

בספרה האוטוביוגרפי וודס סיפרה כי ב-1916 חיפשה בלונדון עבודה, מתוך כוונה לקבל כל משרה שתוצע לה. היא הגיעה למשרד התחמושת שם נשאלה האם היא טובה במתמטיקה. משהשיבה בחיוב נאמר לה כי מישהו שמחפש אדם משכיל שיסתובב בבתי החרושת לייצור תחמושת ויאסוף שם נתונים. אולם, כך נאמר לה, היא נראית צעירה מדי למשרה זו. היא הוסיפה שלוש שנים לגילה וקיבלה את המשרה.

אותו מישהו היה מ. גרינווד, איתו עבדה בשיתוף פעולה עד 1933. לאחר סיום המלחמה, ב-1919, עברה וודס לעבוד במחלקה הסטטיסטיקה החדשה של משרד הבריאות, לשם עבר גם גרינווד, ב-1928 עברה לעבוד במחלקה לאפידמיולוגיה ב-LHSTM (The London School of Hygiene & Tropical Medicine), שם הייתה חברת סגל האישה הראשונה. ב-1933 היא עזבה את LHSTM ועברה להתגורר בציילון בעקבות נישואיה לרוג'ר פאוקה, למרבה הצער, פאוקה נפטר כחודשיים לאחר שנישאו. למרות הטרגדיה, וודס המשיכה בעבודתה כסטטיסטיקאית ואפידמיולוגית, הפעם בשירות ממשלת ציילון. עבור פעילותה המדעית בציילון הוענק לה תואר האצולה MBE. ב-1938 חזרה לאנגליה, וב-1940 הצטרפה למשרד המזון, שם עבדה עד 1947, אז פרשה מעיסוק בסטטיסטיקה.

עבודתה המדעית של וודס הייתה בתחום הסטטיסטיקה הרפואית והאפידמיולוגיה. ב-1919 פירסמה יחד עם גרינווד מחקר רב השפעה שעסק בשכיחותן של תאונות עבודה. בשנותיה ב-LHSTM פירסמה וודס שורה של מחקרים אפידמיולוגיים שעסקו, בין היתר, במחלות נשימתיות, שנית ודיפטריה. כמו כן פירסמה מאמר תיאורטי שעסק בניתוח לוחות תמותה.  ב-1931 הוציאה לאור, ביחד עם ויליאם ראסל, ספר לימוד על סטטיסטיקה רפואית.

לקריאה נוספת

קראו עוד על נשים בסטטיסטיקה

ארינס ג'וי ויקנס

ארינס ג'וי ויקנס (1901-1991) הייתה סטטיסטיקאית וכלכלנית אמריקנית.

ארינס ג'וי ויקנס (1901-1991)

לאחר שסיימה את לימודי התואר השני בכלכלה באוניברסיטת שיקגו, לימדה במשך מספר שנים במכללה קטנה במסצ'וסטס. ב-1928 עברה לוושינגטון ועבדה במשרד האוצר הפדרלי, שם עסקה במדידת התפוקה התעשייתית של המדינה. ב-1933 עברה ללשכה לסטטיסטיקה של עבודה, שם עסקה במחקר על פרקטיקות עסקיות של מונופולים. ב-1940 קודמה לתפקיד מנהלת מחלקה, והובילה קבוצת מחקר שהתמקדה באמידת מחירים ויוקר המחיה. המחקר הוביל לפיתוח מדד המחירים לצרכן של ארצות הברית. בהמשך קודמה ויקנס לתפקיד סגן מנהל הלשכה, ואף מילאה בפועל את תפקיד מנהל הלשכה מספר פעמים, אם כי לא מונתה לתפקיד עצמו. ב-1955 הייתה האשה בעלת השכר הגבוה ביותר במגזר הציבורי בארצות הברית.

ב-1937 נבחרה לחברת כבוד באיגוד האמריקני לסטטיסטיקה, וב-1952 נבחרה לנשיאת האיגוד.

לקריאה נוספת

קראו עוד על נשים בסטטיסטיקה

הלן מרי ווקר

הלן מרי ווקר (1891-1983) הייתה סטטיסטיקאית אמריקנית וחוקרת בתחום החינוך. היא הייתה האישה הראשונה שנבחרה לנשיאות האיגוד האמריקני לסטטיסטיקה, בשנת 1944. כן כיהנה כנשיאת האיגוד האמריקני למחקר בחינוך.

הלן מרי ווקר

הלן מרי ווקר (1891-1983)

לאחר שסיימה את לימודיה בפילוסופיה במכללת ווסליאן באיובה, לימדה מתמטיקה בבתי ספר תיכוניים במשך 9 שנים. ב-1922 קיבלה תואר שני בחינוך מאוניברסיטת קולומביה, ומונתה לפרןפסור באוניברסיטת קנזס. ב-1925 חזרה לאוניברסיטת קולומביה כמרצה לסטטיסטיקה. ב-1929 קיבלה תואר דוקטור, בזכות מחקרה על ההיסטוריה של הסטטיסטיקה. בין האנשים שראיינה לצורך המחקר היה קרל פירסון. היא המשיכה להיות חברת סגל באוניברסיטת קולומביה, וב-1940 מונתה לפרופסור מן המניין. במקביל למשרתה בקולומביה לימדה גם באוניברסיטאות אחרות ברחבי העולם. כמו כן למדה משפטים, וב-1944 קיבלה תואר דוקטור למשפטים. ב-1957 פרשה לגימלאות. עם זאת, המשיכה ללמד מדי פעם במספר מכללות, עד לפרישתה הסופית מהוראה ב-1970, כאשר הייתה בת 78.

ווקר כתבה מספר ספרי לימוד במתמטיקה וסטטיסטיקה, והדגישה את החשיבות של הוראת הסטטיסטיקה ללא-סטטיסטיקאים. היא עסקה בכתיבה עד 1979.

Statisticians in History – Helen M. Walker

The Biographical Dictionary of Women in Science: L-Z   מאת Marilyn Bailey Ogilvie‏,Joy Dorothy Harvey‏ – עמוד 1340

קרא על עוד נשים בסטטיסטיקה

איבון בישופ

איבון מיליסנט מהאלה בישופ (נפטרה ב-2015) הייתה סטטיסטיקאית אמריקנית. היא נודעה בזכות הספר הקלאסי שכתבה על ניתוח רב משתני של נתונים קטגוריים (בשיתוף פעולה עם סטיב פיינברג ופול הולנד), וכן בזכות מחקריה על האפקטים הבריאותיים של חומרי הרדמה וכן של זיהום אויר.

לא נותר מידע רב על תחילת דרכה של בישופ במדע. היא קיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת הארווארד ב-1967. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בניתוח לוחות שכיחות רב מימדיים, בהדרכתו של פרדריק מוסטלר. בזמן לימודיה הייתה מעורבת גם במחקר על האפקטים הבריאותיים של חומרי הרדמה, ולצורך זה שהתה זמן מה בסטנפורד.

לאחר סיום לימודי הדוקטורט היא עבדה במכון לחקר הסרטן בילדים, וכן הייתה חברת הסגל האקדמי של בית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת הארווארד, שם היא הובילה מחקר רב השפעה שבדק את ההשפעה של זיהום האויר על בריאות הציבור. ב-1982 עברה לוושינגטון שם עבדה במשרד האנרגיה של ארצות הברית.

בישופ נבחרה לחברת כבוד של האיגוד האמריקני לסטטיסטיקה בשנת 1975.

בנימה אישית: מכיוון שאני התעניינתי בניתוח לוחות שכיחות ועבודת הדוקטורט שלי התמקדה בתחום זה, הספר של בישופ היה סוג של תנ"ך עבורי, והגיתי בו יומם ולילה (טוב, קצת הגזמתי). במהלך הדוקטורט השתתפתי בסמינר שהנחה פרופ דוד אסף ז"ל, שם התגלעה מחלוקת בעניין כלשהו, ופרופ אסף הטיל עלי לברר את הנושא ולחזור עם תשובות בשבוע שלאחר מכן. חזרתי ואמרתי כי קראתי בספר של בישופ, והיא כתבה שם כך וכך. תגובתו של פרופ אסף הייתה: "בישופ זו היא? עכשיו אנחנו יכולים להיות בטוחים שלמדנו בסמינר הזה משהו חשוב".

לקריאה נוספת:

קראו על עוד נשים בסטטיסטיקה

אלינור זינגר

אלינור זינגר (1930-2017) הייתה סטטיסטיקאית אמריקנית ילידת אוסטריה, שהתמחתה במתודולוגיה של סקרי דגימה.

אלינור זינגר

אלינור זינגר (1930-2017)

זינגר נולדה בוינה למשפחה יהודית, ועם סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית נמלטה משפחתה לארצות הברית. זינגר בת ה-8 לימדה את עצמה אנגלית על ידי האזנה לרדיו וקריאת עיתונים. ב-1951 סיימה את לימודיה בספרות אנגלית במכללת קווינס, בהצטיינות יתרה. לאחר סיום הלימודים עבדה כעורכת במספר הוצאות ספרים, ותוך כדי כך התוודעה לתחום של מדעי החברה. ההתעניינות במדעי החברה הובילה אותה לאוניברסיטת קולומביה שם למדה פסיכולוגיה חברתית, וקיבלה תואר דוקטור ב-1966.

המחקר המדעי שלה התמקד בתיקוף מדידות. היא חקרה כיצד נושאים כגון שמירה על פרטיות או סודיות, הסכמה מדעת, ותמריצים כלכליים משפיעים על שיעורי ההשתתפות בסקרים, האם הם יוצרים הטיות, ועד כמה התשובות מדוייקות לאור כל הנושאים האלה. המחקר שלה גם בדק כיצד ההתקדמות הטכנולוגית השפיעה על התקפות של סקרים: החל מסקרים בראיונות אישיים או סקרים שנערכו באמצעות הדואר, ומשם עברה לסקרים טלפוניים וסקרים אינטרנטיים. לעבודתה יש עד היום תפקיד חשוב בחקר המתודולוגיה של סקרים. כן חקרה את האופן בו מדווחים אמצעי התקשורת על מחקרים במדעי החברה.

את רוב עבודתה, כ-30 שנה, ביצעה כחוקרת באוניברסיטת קולומביה. ב-1994 עברה למרכז לחקר מתודולוגיה של סקרים באוניברסיטת מישיגן, שם עבדה עד פרישתה ב-2006. למרות זאת, המשיכה לעסוק במחקר כמעט עד מותה ב-2017.

זינגר הייתה שותפה לכתיבה של ספר לימוד על המתודולוגיה של סקרי דגימה. ב-2011 תרמה כ-60000 דולר מהתמלוגים שקיבלה עבור הספר לקרן מילגות לתלמידי מחקר בתחום המתודולוגיה של סקרים. היא נבחרה כחברת כבוד של האיגוד האמריקני לסטטיסטיקה בשנת 2008.

לקריאה נוספת:

קראו על עוד נשים בסטטיסטיקה

 

 

גרטרוד מרי קוקס

גרטרוד מרי קוקס (1900-1978) הייתה סטטיסטיקאית אמריקאית שהתמחתה בתכנון ניסויים.

גרטרוד מרי קוקס

גרטרוד מרי קוקס (1900-1978)

היא נולדה למשפחת איכרים במדינת איווה. בהיותה תלמידה בתיכון הראתה כשרון במתמטיקה, ולמרות שבתחילה חשבה לבחור בקריירה של טיפול ביתומים, החליטה בסופו של דבר ללמוד מתמטיקה בקולג́. בחירה זו הייתה ללא ספק בלתי שגרתית באותם ימים, אך קוקס עצמה סיפרה מאוחר יותר על העידוד והתמיכה לה זכתה מהוריה, ובייחוד מאימה. ב-1929 קיבלה תואר BS במתמטיקה מהאוניברסיטה של מדינת איווה, וב-1931 הייתה האדם הראשון שקיבל תואר MS בסטטיסטיקה באוניברסיטה זו. היא עברה לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי כדי לכתוב דוקטורט בפסיכולוגיה, אך כעבור שנתיים הפסיקה את כתיבת העבודה כדי לחזור לנהל את המעבדה לסטטיסטיקה באוניברסיטה של מדינת איווה. הקריירה של קוקס זינקה ב-1940 .פרופ́ שנדור, ראש המחלקה לסטטיסטיקה באיווה נתבקש ע"י אוניברסיטת המדינה של צפון קרוליינה להציע מועמדים לתפקיד ראש המחלקה לסטטיסטיקה שם (שטרם הוקמה). הוא ערך רשימת מועמדים, אך לפני ששלח את הרשימה ביקש מקוקס להביע את דעתה על המועמדים שהציע. היא שמה לב כי כל המועמדים הם גברים, ושאלה אותו מדוע שמה לא נכלל ברשימה. הוא הסביר לה כי האוניברסיטה ביקשה כי ימליץ על גברים בלבד. לבסוף הוסיף הערה למכתבו וציין כי אם התפקיד פתוח גם למועמדות של נשים, הרי שהוא ממליץ על גב́ קוקס כמועמדת ראויה. קוקס זכתה בתפקיד, וזמן קצר לאחר מכן עברה לצפון קרוליינה והחלה בהקמת המחלקה החדשה. ב-1945 נתבקשה להקים מכון מחקר לסטטיסטיקה, הראשון מסוגו, וב-1946 הקימה גם מחלקה לסטטיסטיקה מתמטית. נוסף לכך, הייתה בין המפתחים הראשונים של תוכנת SAS, אחת התוכנות המובילות לחישובים סטטיסטיים. ב-1949 הייתה לאשה הראשונה שנבחרה למכון הבינלאומי לסטטיסטיקה. ב-1956 נבחרה לנשיאת האיגוד האמריקני לסטטיסטיקה. ב-1958 הוענק לה תואר דוקטור כבוד למדעים מאוניברסיטת איווה, כהוקרה על הישגיה המדעיים. באותה שנה שוב נקראה להוכיח גם את כישוריה הארגוניים. הפעם נקראה להקים את האגף לסטטיסטיקה במכון משולש המחקר (RSI) הנמצא גם הוא בצפון קרוליינה. קוקס הייתה בין התורמים העיקריים להפיכתה של הסטטיסטיקה מענף מתמטי למדע בזכות עצמו. היא תרמה רבות למחקר בסטטיסטיקה תיאורטית, ותרמה תרומה מכרעת בשני תחומים עיקריים: תכנון ניסויים, וסטטיסטיקה אי-פרמטרית. לצורך הבטחת התקפות של מחקר הנעזר בסטטיסטיקה, יש לתכנן מראש את מהלך הניסוי. קוקס קבעה את שלושת התנאים הבסיסיים הנדרשים מניסוי על מנת להיות תקף מבחינה סטטיסטית בפרט ומדעית בכלל: (1)  על החוקר (או החוקרת) לקבוע בבירור את מטרות המחקר לפני שיתחיל בו. (2) יש לתאר בפירוט את כל מהלך הניסוי על פרטיו לפני ביצועו. (3) יש לקבוע מראש, לפני ביצוע הניסוי, כיצד ינותחו הנתונים שייאספו בניסוי. כמו כן, הכניסה קוקס את מושג הרנדומיזציה, הראתה כי זוהי הדרך היחידה להבטיח שתוצאותיו של ניסוי סטטיסטי לא יהיו מוטות, והתוותה דרכים לקביעת גדלי המדגמים הדרושים במבנים שונים של ניסויים. התחום העיקרי השני בו הובילה את המחקר הוא סטטיסטיקה אי-פרמטרית. רוב המבחנים הסטטיסטיים מתבססים על ההנחה כי התפלגות הנתונים ידועה (בדרך כלל התפלגות נורמלית, כלומר פעמונית). מבחנים אלה אינם תקפים כאשר ההנחות על התפלגות הנתונים אינן מתקיימות. קוקס הובילה את פיתוח התיאוריה המאפשרת הסקת סטטיסטית מנתונים שאינן מקיימים את ההנחות הקלאסיות של ההתפלגות הנורמלית, ולמעשה לא ידוע דבר על אופן התפלגותם. ב-1970 קראה אוניברסיטת צפון קרוליינה את בניין המכון לסטטיסטיקה על שמה. ב-1975 נבחרה לאקדמיה הלאומית למדעים.

לקריאה נוספת:

קראו עוד על נשים בסטטיסטיקה

אסתר זיידן

אסתר זיידן (1908-2014) הייתה סטטיסטיקאית ישראלית, הידועה בעיקר בזכות תרומתה לענף של תכנון ניסויים וניסויים קומבינטוריים.

אסתר זיידן

אסתר זיידן (1908-2014)

אסתר זיידן נולדה במערב גליציה ולמדה בבית הספר התיכון הציוני בקרקוב. בניגוד לדעתו של אביה החליטה ללמוד מתמטיקה. תחילה למדה באוניברסיטת קרקוב ולאחר שנה עברה ללמוד באוניברסיטה בוילנה, שם התגורר אחיה. היא למדה מתמטיקה טהורה, פיזיקה ולוגיקה. במהלך הלימודים התפרנסה מהוראת מתמטיקה ועברית, ובשנת הלימודים האחרונה זכתה במילגת הצטיינות. לאחר שקיבלה תואר מגיסטר בפילוסופיה, הוזמנה לשנת fellowship באוניברסיטת ורשה, שם למדה, בין היתר, אצל אלפרד טארסקי. לאחר מכן עבדה כמורה.

ב-1935 עברה זיידן לארץ ישראל (פלשתינה), שם עבדה במשך מספר שנים כמורה בתיכון. במקביל המשיכה בלימודי מתמטיקה מתקדמים באוניברסיטה העברית, אם כי התעניינותה במתמטיקה דעכה. כמו כן הייתה חברה בהגנה. במלחמת העולם השנייה עבדה בצלב האדום.

לאחר סיום המלחמה עבדה בלשכת הסקרים של ממשלת המנדט הבריטי ותוך כדי כך החלה ללמוד סטטיסטיקה אצל אריה דבורצקי. ב-1947, בהמלצתו של טארסקי קיבלה מילגה ללימודים מתקדמים בסטטיסטיקה באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. מחקרה שם עסק בציאוריה של תכנון ניסויים, תחת הדרכתו של ג'רזי ניימן. תואר הדוקטור הוענק לה ב-1949.

לאחר מכן במשך כעשר שנים, זיידן כיהנה במספר משרות הוראה באוניברסיטת באפלו, אוניברסיטת שיקגו, האוניברסיטה האמריקנית בוושינגטון, אוניברסיטת נורתווסטרן, והמכון ההודי לסטטיסטיקה בכלכותה. ב-1960 קיבלה משרה קבועה באוניברסיטת מישיגן, עד לפרישתה ב-1978, כאשר הייתה בת 70. אולם אז חזרה לישראל, והתמנתה לפרופסור באוניברסיטה העברית, שם המשיכה לעסוק במחקר ובהוראה עוד שנים רבות.

אסתר זיידן נבחרה כחברה במכון הבינלאומי לסטטיסטיקה ולחברת כבוד במכון לסטטיסטיקה מתמטית. היא הייתה האשה הראשונה שנבחרה כנשיאת האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה וכיהנה בתפקיד זה בין 1983 ל-1985.

בנימה אישית: הייתה לי הזכות להכיר את אסתר זיידן, כאשר הייתי דוקטורנט לסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בראשית שנות ה-90. היא ידעה שאני דוקטורנט במחלקה, ומדי פעם הייתה שואלת לשלומי ומתעניינת כיצד העבודה שלי מתקדמת. אמנם היה לה אינטרסט – היא אירגנה את הסמינר המחלקתי ורצתה לדעת מתי אהיה בשל לתת שם הרצאה :-), אולם אני זוכר אותה כאישה נעימה ונחמדה.

לקריאה נוספת:

קראו עוד על נשים בסטטיסטיקה

נשים בסטטיסטיקה

מחר יהיה היום הראשון בחודש מרץ, המצויין כחודש הנשים בהיסטוריה ((אולי לא התרגום הכי טוב ל-"Women's history month", אשמח לקבל הצעות)) במספר מדינות, בכללן ארצות הברית, בריטניה ואוסטרליה, וב-8 לחודש מרץ מצויין יום האישה הבינלאומי.

כדי לציין את החודש הזה, אפרסם כאן בכל יום במהלך חודש מרץ פוסט שיוקדש לסטטיסטיקאית אחת, ובסך הכל 31 סטטיסטיקאיות.

בויקיפדיה האנגלית יש מעל 250 ערכים על נשים סטטיסטיקאיות, ובויקיפדיה העברית זיהיתי רק שתי נשים בסטטיסטיקה. לכאורה המשימה קלה: צריך לבחור 31 סטטיסטיקאיות מתוך רשימה של כ-250, ולתרגם את הערכים שלהן. אבל זה לא כל כך פשוט. קודם כל, צריך לבחור, והבחירה קשה. שנית, רוב הערכים האלה כתובים בתמציתיות: היא נולדה פה, למדה שם, עבדה כאן וכאן, תרומתה לסטטיסטיקה היא (תיאור קצר), ואולי גם זכתה בהכרה כלשהי על הישגיה המדעיים. לפעמים זה באמת כל מה שאפשר לדעת, ולפעמים גם חלק מהפרטים הבסיסיים האלה אינם ידועים. אבל לפעמים, כאשר בודקים את רשימת המקורות של הערך, אפשר לגלות סיפורים מעוררי השראה.

במהלך החודש הזה תוכלו לגלות מיהי האישה שהתמנתה לפרופסור לסטטיסטיקה ללא כל השכלה פורמלית, מי הוסיפה שנים לגילה כי נאמר לה שהיא צעירה מכדי לקבל משרה של איסוף נתונים סטטיסטיים, מי המציאה תחום חדש לגמרי בסטטיסטיקה ואז פרשה כדי להיות מורה בבית ספר תיכון, מי הייתה האישה הראשונה שנבחרה לתפקיד נשיאת האיגוד האמריקני לסטטיסטיקה, מי הסטטיסטיקאית שהייתה חברה בהגנה, ממי נמנע תואר דוקטור עקב סכסוכים בין חברי סגל המחלקה – דבר שלא מנע ממנה קריירה מדעית מפוארת, מיהי הסטטיסטקאית שנמנתה על מייסדי הביטוח הלאומי של ארצות הברית (ה-social security), מיהי הסטטיסטיקאית שעבודתה הובילה להקמת ביטוח הבריאות הפדרלי medicare, מי הסטטיסטיקאית ששפיתחה (ב-1951) אלגוריתם הנמצא בשימוש נפוץ בתחום ה-machine learning, ועוד.

אני מקווה שתיהנו מהקריאה. מתחילים מחר.

קראו עוד על נשים בסטטיסטיקה.

אנטומיה של מגיפה

בתאריך 20.2.2018 אירחה קרן נויבך בתכנית שלה ברשת ב אדם בשם גדי, שסיפר על הניסיון הקשה של בנו, שחלה בדיכאון וחרדה וסבל מהתקפים פסיכוטיים. הסיפור האישי אכן נוגע ללב, אולם ההתייחסות של נויבך למרואיין ולדברים שטען מעבר לסיפורו האישי הייתה בעייתית ביותר.

מה נאמר באייטם

אביא כאן תקציר של הדברים שנאמרו. אתם גם יכולים להאזין לראיון באתר של תאגיד השידור, או להקלטה ששמרתי בשרת שלי. אתם גם מוזמנים לקרוא את תמלול הריאיון שערכתי.

בהקדמה לראיון נויבך מבהירה כי אין לראות בדברים שיאמרו בראיון כהמלצה לקחת או לא לקחת תרופות פסיכיאטריות, אבל אומרת באותה נשימה כי הריאיון יתאר "מסע להשתחררות מהתרופות הפסיכיאטריות".

בחלק הראשון של הריאיון מספר גדי על בנו שלקה בחרדה, דיכאון והתקפים פסיכוטיים. הטיפול בו לא צלח למרות ששני רופאים ניסו מספר טיפולים, והוא גם חווה תופעות לוואי. אי אפשר שלא לחוש אמפתיה לסיפור הזה.

כאן הריאיון עובר פאזה. גדי מספר על כתבה שקרא בעיתון ושבעקבותיה נחשף לדבריו לכל הידע שיש בתחום של התרופות הפסיכיאטריות. לדבריו, הרופאים הפריכו את התיאוריה של חוסר איזון כימי במוח, שבכלל הומצאה על ידי חברת התרופות לילי לקראת השקת הפרוזאק. התיאוריה הזו היא לטענתו אגדה אורבנית. כן טען כי בעידן שלפני התרופות חולי סכיזופרניה החלימו ב-60%. בנוסף טען כי יש שפע של מחקרים המוכיחים כי בטווח הארוך תרופות פסיכיאטריות גורמות יותר נזק מאשר תועלת.

הראיון חזר לסיפור האישי. גדי סיפר על התהליך שבנו עבר כאשר החליטו להפסיק לו את הטיפול התרופתי. הוא סיפר כי זה תהליך קשה ומסוכן ומזהיר כי כל מי שרוצה לבצע תהליך כזה חייב לעשות אותו מאוד בזהירות. לא ברור מדבריו אם תהליך הפסקת הטיפול התרופתי שבנו עבר נעשה בעקבות התייעצות עם רופא, או שהם החליטו על דעת עצמם להפסיק את הטיפול. עם זאת, ככל הנראה התהליך של הבן שלו התבצע תחת השגחה רפואית.

לאחר מכן גדי מסביר תהליכים במוח שקשורים לדופמין ושבגללם הורדת המינון התרופתי הוא מסוכן. הוא מסביר כי "אתה חייב שיהיה לך את הידע והביטחון במה שאתה עושה", אחרת התופעות המקוריות, כגון פסיכוזה, יופיעו שוב ((לדעתי זה צפוי שאם מפסיקים טיפול רפואי במחלה, אז תסמיני המחלה מופיעים שוב, אבל מה אני מבין)).

בחלק השלישי של הראיון, גדי מספר על החלטתו להנחיל את הידע שצבר לציבור הרחב. הוא פעל לתרגום הספר (השנוי במחלוקת) של העיתונאי רוברט ויטאקר "אנטומיה של מגיפה". הוא מספר כי כאשר ויטאקר ביקר בארץ הוא נפגש עם פרופסור חיים בלמקר, יושב ראש האיגוד הפסיכיאטרי. בעקבות הפגישה הקים פרופ בלמקר ועדה, וגדי יודע לספר על המלצות הועדה למרות שהיא תסיים את עבודתה רק בחודש מאי. כמו כן, הוא מספר כי פרופ בלמקר הוציא הנחיות לכל הפסיכיאטרים בארץ "להפחית את המינונים". הוא גם מספר על ניסוי שבלמקר ערך ב-1978 בו השתתפו שני אנשים, בלמקר עצמו ואדם נוסף, שנטלו תרופה פסיכיאטרית (לא ברור איזה) וחוו לדבריהם תסמינים קשים.

כאן בעצם מסתיים הריאיון. נויבך ממליצה למאזינים לקרוא את ספרו של ויטאקר. נויבך גם מוסיפה ואומרת כי אין לעשות את זה (את ה"גמילה" מתרופות) בלי להיעזר ובלי להתייעץ, וכי אנשים חייבים לקבל את האחריות עליהם את ההחלטה על עצמם.

מה לא בסדר כאן?

הרבה דברים. לגדי אין לי הרבה טענות. הוא בא לקדם אג'נדה, ועשה זאת בהצלחה רבה. הוא אמנם משתמש במניפולציות רגשיות ואחרות, אומר חצאי אמיתות (ולעיתים פחות מכך), ויודע מראש מה יהיו המסקנות של ועדה שתסיים את עבודתה בעוד שלושה חודשים – דבר תמוה ביותר. הוא מטיף למעשה להפסקת השימוש בכל התרופות הפסיכיאטריות (למרות שלא אמר זאת במפורש) ומטיל דופי בציבור שלם של רופאים. הוא טוען טענות מדעיות למרות שככל הנראה אין לו כל הכשרה מדעית בתחומים ביו-רפואיים (אני מניח שאם הייתה לו הכשרה כזו הוא היה מציין את זה), ובוודאי אינו רופא.

אל קרן נויבך, לעומת זאת, אפשר לטעון הרבה טענות.

במהלך הריאיון היא לא שאלה את גדי אפילו שאלה ביקורתית אחת (ועוד אגיע לזה בהמשך), כמו שאנשים תמימים כמוני מצפים מעיתונאים, ובייחוד מעיתונאית כמו קרן נויבך שעושה לעצמה שם של עיתונאית לוחמת, ואף זכתה בפרס סוקולוב על עבודתה העיתונאית שהינה בעלת "נקודת מבט ביקורתית".

היא לא אובייקטיבית, בייחוד בראיון הזה. היא תומכת לגמרי באג'נדה של גדי, וניתן ללמוד זאת מהאמירות שלה במהלך האייטם. כך למשל, שאלה, ככל הנראה כשאלה רטורית, "על סמך מה הרופא החליט שיש פסיכוזה?", וזאת לאחר שגדי סיפר בפירוש שלבנו היו תסמינים פסיכוטיים. היא אמרה אמירה דמגוגית כי הדרך היחידה לעצור את זה (את מחשבות השווא והפסיכוזה) היא "על ידי תרופות על גבי תרופות". אמירה זו נועדה לדעתי למתוח ביקורת על הרופא (שאותו ככל הנראה לא פגשה כלל). כשגדי מספר שבנו הועבר לטיפול בריספרדל היא אומרת ש-"זה כדור הרבה יותר חזק", אמירה שמראה חוסר הבנה ברפואה. ריספרדל אינו כדור יותר חזק מציפרלקס, או יותר חלש. ריספרדל היא תרופה שנועדה לטיפול במחלה אחת, וציפרלקס היא תרופה שנועדה לטפל במחלה אחרת. לאחר מכן היא מספקת אבחון "רפואי" למצבו של בנו של גדי: "הילד זומבי". כאשר גדי מתאר ניסוי (לדעתי תמוה) שערך פרופ בלמקר בתרופה פסיכיאטרית כלשהי (לא ברור איזה) היא אומרת שזה "כמו סמים". היא קוטעת את המשפט של גדי שאומר על הניסוי של בלמקר שזה "תיאור מהמם" ומשלימה אותו באמירה שזה "(תיאור מהמם) של מה קורה לאדם תחת התרופות האלה בדיוק".

הגרוע מכל, נויבך משתמשת פעמיים בביטוי "גמילה" בהקשר של תרופות פסיכיאטריות. היא יודעת היטב שלביטוי כזה יש קונוטציה שלילית. אף אחד לא ידבר על הצורך לגמול חולה סרטן מאווסטין, או לגמול חולת טרשת נפוצה מקופקסון.

כמו כן, הרושם האישי שלי הוא ששתי ההסתייגויות שהביעה נויבך בתחילת האייטם וסופו על כך ש-"אין כאן שום המלצה" נאמרו מן השפה ולחוץ, לצורך כיסוי משפטי, וזאת לאור ההזדהות המוחלטת שלה עם המסרים של גדי.

מותר לעיתונאי להחזיק באג'נדה. יש הרבה עיתונאים כאלה (למשל עמית סגל, מירב ארלוזורוב, צבי יחזקאלי, ועוד רבים אחרים). אבל החובה המקצועית של בעל אג'נדה היא להביא לידיעת הציבור על היותו בעל עניין. נויבך לא עשתה זאת.

מה עיתונאי ביקורתי אמיתי היה שואל?

יש מי שיאמרו שזו שאלה לא הוגנת, כיוון שמדובר בראיון שהוקלט ככל הנראה בטייק אחד. כאשר גדי רומז כי פסיכוזה (בין היתר) היא תופעת לוואי של ציפרלקס וזה כתוב בעלון של התרופה, קל לבדוק ולראות כי זה לא נכון. אם היה מדובר בכתבה בעיתונות הכתובה, המראיין היה יכול לבדוק את זה אחרי קיום הריאיון, ולציין בכתבה כי הטענה הזו לא נכונה. את זה, אכן, אי אפשר לעשות בראיון רדיופוני (אם כי היה אפשר לעשות זאת במסגרת התחקיר שנערך, אני מקווה, לפני הריאיון). אבל בהחלט היה מקום והייתה אפשרות לשאול שאלות אחרות. הנה מספר שאלות שהיו צריכות להישאל ולא נשאלו:

  • לאחר שהטיפול הרפואי בבן הופסק ועברו כמעט שנתיים, מהו כעת מצבו הבריאותי? האם הוא עדיין סובל מחרדות ופסיכוזות? (הניחוש שלי: לו הבן הבריא באורח פלא עקב הפסקת הטיפול הרפואי, גדי בוודאי היה מספר זאת בראיון).
  • מה הייתה המעורבות של הבן בהחלטות הרפואיות? גדי לא אומר על כך דבר. זה חשוב כי הבן אינו ילד אלא אדם בוגר שגילו מעל 18.
  • האם ההחלטה להפסיק את הטיפול התרופתי נעשתה בהתייעצות עם רופא? מי קיבל את ההחלטה?
  • מה האמינות של המידע שגדי אסף, ככל הנראה באינטרנט? האם מצא בנוסף דברים שלא תמכו באג'נדה שלו? ואם כן, מה עשה בנידון? האם התעלם מהם? האם התייעץ עם אדם בעל הכשרה מדעית?
  • האם התיאוריה של חוסר האיזון הכימי פותחה לצורך השקת הפרוזאק, או שמא הפרוזאק פותחה על סמך התיאוריה?
  • אם התיאוריה של חוסר האיזון הכימי הופרכה, מדוע ה-FDA לא הורה להפסיק את השימוש בתרופות הפסיכיאטריות?
  • מה הקשר של ההסבר על הדופאמין לשתי תרופות (ציפרלקס וריספרדל) שמנגנון הפעולה שלהן אינו קשור בדופאמין? (אני מודה שזה לא הוגן. כדי לשאול את השאלה הזו יש צורך לערוך מחקר קטן של חמש דקות, אולם אי אפשר לערוך אותו במסגרת ראיון שמוקלט בטייק אחד. עם זאת, היה אפשר לבדוק את זה בתחקיר שקודם לראיון)
  • בקשר לספר של רוברט ויטאקר: האם הדברים שכתובים בו הם תורה מסיני או שיש גם ביקורת על הספר? (ספוילר: יש והרבה) מה הכשרה המדעית/רפואית של ויטאקר? (אין לו). האם ויטאקר נעזר בייעוץ מדעי/רפואי במהלך כתיבת הספר? (זה לא ברור)
  • מדוע לא היה עורך מדעי לתרגום העברי לספרו של ויטאקר? (אני שוב לא הוגן. כדי לשאול את השאלה הזו צריך לפתוח את הספר ולשים לב לכך שלא היה עורך מדעי)
  • כיצד גדי יודע מה יהיו המסקנות של ועדה שעדיין לא סיימה את עבודתה?
  • מה התקפות המדעית של המחקר של בלמקר, שהסתמך על מדגם בגודל 2? האם מחקר שנערך לפני 40 שנה הינו רלוונטי בהקשר של תרופות שנכנסו לשימוש רק במאה ה-21?
  • מה הסמכות המקצועית של בלמקר? הוא אמנם יו"ר האיגוד הפסיכיאטרי, אבל אין הדבר אומר כי הוא הפסיכיאטר הטוב ביותר בארץ. כמו כן, הסמכות המקצועית והחוקית להוציא הנחיות רפואיות מחייבו לכלל הרופאים נתונה בידי משרד הבריאות.

שאלות לקרן נויבך

יש לי גם כמה שאלות לקרן נויבך:

    • מדוע לא הבאת את התגובה של הרופאים המטפלים? קיבלתי מספר הערות על כך שיש עניין של שמירת פרטיות ולכן מחקתי את השאלה הזו.
  • מדוע לא העלית לשידור מומחה שיציג עמדה שונה מזו של גדי?
  • אמרת שאת מתכוונת להזמין את גדי לדיון נוסף שייערך במסגרת התכנית. האם את מתכוונת להזמין לדיון גם מישהו, רצוי מדען או רופא, שיציג את העמדה הנגדית? האם את תתני לו במה דומה לזו שנתת לגדי, שנשא מונולוג באורך 17 דקות?
  • כאשר מתחתי עלייך ביקורת בטוויטר, בחרת לא להתייחס לביקורת, בין ביתר בטענה שלא האזנתי לתכנית. אני מודה שהביקורת שלי שם הייתה תוקפנית- זה חלק מתרבות הטוויטר (אני מצרף קישורים לצילומי מסך). האם עתה, לאחר שהאזנתי לתוכנית, והעליתי ביקורת מפורטת, יש בכוונתך לענות לביקורת?

למה אתה מצפה, יוסי?

האמת, לכלום.

אני לא מאמין שיינקטו צעדים משפטיים נגד אדם שמנסה לשכנע את הציבור לדחות באופן גורף המלצות רפואיות למרות שאין לו כל הכשרה בתחום.

אני לא מאמין שאנשים כמו גדי ונויבך ורבים אחרים, המאמינים בתיאוריות הקונספירציה אודות חברות התרופות והממסד הרפואי, יפסיקו להאמין בהן בעקבות הדברים שנכתבו כאן.

אני לא סבור שקרן נויבך תקיים דיון ענייני בנושא בתכנית שלה, או תראיין אדם שימתח את הביקורת (הראויה) על ויטאקר ועל האג'נדה המסוכנת שהוא מקדם (מי יודע? הלוואי ואתבדה). אני לא סבור שנויבך תאתר את הרופאים של בנו של גדי ותבקש את תגובתם.

אני לא סבור שנויבך תעלה לשידור אדם שיספר איך חייו השתפרו בעקבות הטיפול הרפואי המסור במחלת הנפש שלו, שקיבל מאחד הרופאים המצויינים שיש במדינה שלנו (יש בארץ מאות אלפי חולים כאלה, אך לא מספיק רופאים, לצערנו).

אני לא חושב מקווה שקרן נויבך תתייחס ברצינות לביקורת שנמתחה עליה כאן, בוודאי לא אולי אפילו בשידור.

עדכון

קיבלתי סוג של תגובה מצוות התכנית שמתעלמת למעשה מהביקורת שנמתחה כאן על התנהלותה של נויבך (לא ברור אם קרן נויבך עומדת מאחורי התגובה הזו). אתם מוזמנים לקרוא את התגובה בקישור הזה.