נסיכת המדעים

נבצרות זמנית

על נבצרות זמנית אמנם לא הודעתי, אבל ששת קוראי בודאי שמו לב על מיעוט הרשימות שכתבתי לאחרונה. התירוץ הקלוש אך אמיתי – עומס עבודה, וחופשה בעקבותיה. עומס העבודה לא ירד (הצד החיובי הוא שיש פרנסה), אבל התירוץ הוצא משימוש, עד לפעם הבאה.

סקרים

בפורום תרבות עברית של תפוז העלה הגולש masorti את נושא סקרי דעת הקהל אל סדר היום, בעקבות סקר דעת קהל תמוה במיוחד שפורסם במעריב/nrg. כתבתי שם תגובה קצרה בה נמנעתי מהתייחסות למתודולוגיה הסטטיסטית (הבעייתית), כי הבעיה העיקרית בסקר הזה היא אי עמידה של עורכי הסקר בכללים בסיסיים של אתיקה מקצועית בכלל, ובכללי האתיקה לעוסקים בסטטיסטיקה בפרט. גם כאן לא ארחיב את הדיבור על הנושא (כמה פעמים אפשר לחזור על אותו הדבר?) ואסתפק בהפניה לדף באתר האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה ובו סיקור התקפתו של פרופ' ישראל אומן של סקרי דעת הקהל ומבצעיהם בכנס האחרון של האיגוד שנערך לפני כארבעה חודשים, וכן תגובות לדבריו מפי פרופ' אפי יער, מר מנו גבע, פרופ' רון קנת, פרופ' גד נתן,  וגם קישור לתגובה שלי לדברי פרופ' אומן שנכתבו כאן באתר רשימות תחת הכותרת "סקרי דעת קהל – מי כאן הטיפש?".

ועוד בענייני סקרים – אני מצרף כאן קישורים (וממליץ לקרוא) לשני אתרים/בלוגים שעוסקים בסקרי דעת קהל, למתעניינים.

Pollster הוא אתר הכולל קישורים לסקרי דעת קהל וכן בלוגים של שני עורכיו: מרק בלומנטל – סוקר מקצועי, ופרופ' צ'רלס פרנקלין מאוניברסיטת ויסקונסין במדיסון.

פרופ' פרנקלין כותב בלוג נוסף בנושא סקרי דעת קהל – Political Arithmetik – תחת כותרת המשנה: "המקום בו הפוליטיקה והמספרים נפגשים".

מתוצאות המלחמה

בגליון ערב החג של ידיעות אחרונות כתב נחום ברנע על דב לאוטמן ומפעל הטקסטיל שלו בכרמיאל, והתלאות ששניהם עברו במלחמת לבנון II בקיץ האחרון. הכתבה בעייתית בפני עצמה, ושווה התייחסות נפרדת, אבל ציטוט אחד העלה במיוחד את הסעיף לרמות מסוכנות. כיוון שכתבותיו של ברנע לא מתפרסמות במהדורת האינטרנט של העיתון, והעיתון עצמו יושלך על ידי הקוראים אל מיכלי המחזור (אני מקווה) או אל פחי האשפה כבר בשבוע הקרוב, אני מביא כאן את הציטוט של דברי לאוטמן, בתקווה שבכל פעם שמישהו יחפש אותו בגוגל, יימצא גם הציטוט. "המלחמה עשתה לי טוב" – אמר לאוטמן. בנג'מין פרנקלין, אחד האבות המייסדים של ארצות הברית, אמר כי מעולם לא הייתה מלחמה טובה או שלום רע, אבל מה הוא יודע. הוא לא הכיר את לאוטמן.

פרס האיגנובל

חודש אוקטובר הוא החודש בו מפרסמים שמות הזוכים בפרסי נובל. השנה כנראה לא יהיו ישראלים בין הזוכים (אם כי נותרו עוד שני פרסים בהם הזוכים לא הוכרזו, כך שיש תקוה), וניאלץ להסתפק בזוכה שאשתו לישראלית לשעבר. אבל אל דאגה – כבודנו נשמר. פרס האיגנובל, המוענק מדי שנה עבור הישגים "הגורמי לאנשים לצחוק, ואחר כך לחשוב", יוקרתי לא פחות. ובכן, אני שמח לבשר לכם כי בפרס איגנובל לרפואה לשנת 2006 זכה צוות חוקרים ישראלי מהמרכז הרפואי בני ציון בחיפה עבור מחקרם החלוצי שכותרתו: "Termination of Intractable Hiccups with Digital Rectal Massage." לחיים!

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 7 באוקטובר 2006 שם התקבלו 7 תגובות

אזרח.  בתאריך 10/7/2006 1:20:57 PM

ברור שמלחמות עושות טוב למישהו.

http://en.wikiquote.org/wiki/Smedley_Butler
War is a racket. It always has been. It is possibly the oldest, easily the most profita ble, surely the most vicious. It is the only one international in scope. It is the only one in which the profits are reckoned in dollars and the losses in lives."
War is a racket. (1935)
http://en.wikipedia.org/wiki/War_is_a_Racket
http://lexrex.com/enlightened/articles/warisaracket.htm
WAR IS A RACKET
Smedley Darlington Butler
או כמו שאורוול אמר:אם האוליגרכיה השלטת תשרוף את הכסף של האוכלוסיה ואת התוצר של האוכלוסיה במלחמה,או אז מי שירוויח יהיו בעלי ההון.כמו שתיאר הגנרל סמדלי בטלר.כי אז ההמונים המחוקים כלכלית,יפלו כעלה נידף לרגלי בעל ההון.
http://www.newspeakdictionary.com/go-goldstein.html#ch3
The essential act of war is destruction, not necessarily of human lives, but of the products of human labour. War is a way of shattering to pieces, or pouring into the stratosphere, or sinking in the depths of the sea, materials which might otherwise be used to make the masses too comfortable, and hence, in the long run, too intelligent. Even when weapons of war are not actually destroyed, their manufacture is still a convenient way of expending labour power without producing anything that can be consumed
In principle, the war effort is always so planned ,as to eat up any surplus that might exist, after meeting the bare needs of the population. In practice, the needs of the population are always underestimated, with the result that there is a chronic shortage of half the necessities of life. But this is looked on as an advantage. It is deliberate policy to keep even the favoured groups somewhere near the brink of hardship, because a general state of scarcity increases the importance of small privileges and thus magnifies the distinction between one group and another

עומר  בתאריך 10/7/2006 3:10:53 PM

אם בנג'מין פרנקלין

היה ממתין 150 שנה הוא היה מגיע למינכן 38 ומלחמת העולם השניה והיה מקבל איזו דוגמא נגדית….

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 10/7/2006 6:36:37 PM

תגובה צפויה

מלחמת העולם השניה – אח, איזה מלחמה טובה זו הייתה, נכון עומר?
הימים הטובים שלעולם לא יחזרו – אאושוויץ, הירושימה, הכיבוש היפני במזרח אסיה – ממש דוגמא נגדית מעולה לבנג'מין פרנקלין.

Ferma  בתאריך 10/10/2006 12:29:13 PM

אתה צנוע…

יש גם קוראים סמויים שמחכים בכליון עיניים לעדכון.
ואפילו הגיבו בעבר.
טוב, סמויים הם כבר לא.
חג שמח!

א  בתאריך 10/13/2006 8:36:11 AM

אין כזה דבר מלחמה טובה

אבל בהחלט יש כזה דבר שלום רע. הדוגמא של מלה"ע השניה לא אומרת שהיה כיף להלחם, אלא שאם לא היו נלחמים ויוצרים הסכם שלום או הפסקת אש עם גרמניה (כמו שלמעשה מסבירים שהיטלר התכוון לעשות עם בריטניה, ע"י תקיפת יריבתה רוסיה, וכמו שאכן צ'מברלין עשה – וזה לא עזר), היה הרבה יותר רע.
אבל אולי אפשר להבין את הביטוי "מלחמה טובה", למשל כמו שאומר "טוב שגילו לה את הסרטן בשלב מוקדם כ"כ" או "איזה מזל שהרופא הצליח לכרות לו את הרגל עם הנמק", אז זה לא שאני שמח שגילו אצלה סרטן או שאין לו רגל, אבל ממילא צריך היה לטפל במחלה – אז טוב שגילו את זה.

א  בתאריך 10/13/2006 8:39:50 AM

שכחתי – תקבולת ללבנון

גם אני, ואני סבור שיש עוד רבים כמוני, חושבים שטוב שקרתה המלחמה בלבנון. לא כי רעמי התותחי עריבים לאוזננו, אלא כי אנו[1] הזהרנו עוד ביציאה\בריחה מלבנון שיירו משם פגזים ושזו טעות פאטאלית, אז אנו שמחים שתיקנו חלקית את הטעות של נטישת לבנון, ומצטערים שלא נשארו עוד זמן בלבנון והמשיכו את הלחימה, שוב כי לפי הבנתנו את המציאות זה הפיתרון הטוב ביותר וכו'.
[1] אנו=הימניים שמחזיקים בדעות דומות לי, אין פיצול אישיות.

יעקב  בתאריך 11/3/2006 7:52:01 PM

עוד אנשים שהמלחמה עשתה להם טוב

גם אני, סטודנט שמאלני שגויס בצו שמונה, נהניתי במלחמה.
היה הרבה לחץ, הייתי בתותחנים ובהתחלה ירינו 24 שעות ביממה, אבל החברה היו טובים, היה הרבה טבע ושקט מהעיר(לא ממש שקט, כי כל הזמן היה ירי תותחים, אבל היה מקום יפה, עם נוף יפה), היו גם כמה ימים שקטים יותר, מזג האוויר היה טוב, היינו בלב מטעים לא קטופים כך שאגסים, אפרסקים ,ענבים ונקטרינות מעולים היו בשפע(באישור החקלאים כמובן), אחרי שבועיים הבאנו מנגל וכיריים לשטח וקנינו והכנו את רוב מזוננו בעצמנו(חביתה עם בצל ונקניק בלחמניה בצהריים ובשרים על האש בערב).
חבר אחד שלי(מהמלחמה) התאהב בבחורה שעבד איתה באפטר, לטענתו בגלל המלחמה, והם עדיין חברים.
בימים הספורים שאחרי הפסקת האש, אחרי שחזרו הציפורים(בבוקר של הפסקת האש היה שקט מוחלט. בבוקר שלאחר מכן שמעו את ציוץ הציפורים) היה בכלל נעים. אך גם הפעילות שהייתה קשה ואינטנסיבית הניבה סיפוק
ותחושת פעילות ויציאה מהשגרה, כך שבסך הכל גם לי הייתה מלחמה נעימה.

עוד הוכחה לאטימות הממשלתית רבת השנים.

ועדת וינוגרד, שמונתה על ידי ממשלת ברק והציעה הפחתה הדרגתית של שכר הלימוד באוניברסיטאות, ממשלת ברק שאימצה את ההמלצה, וממשלת אולמרט, שחזרה בה תוך 24 שעות מההצעה להעלות את שכר הלימוד ב-50% – כולן כולן מתנכלות לעניים.

לא מאמינים? תקראו מה שד"ר אמיר שהם כותב היום בהארץ/דה-מרקר: "העלאת שכר הלימוד תסייע לסטודנטים עניים", כלומר – הורדת שכר הלימוד תפגע בהם.

לא ממש מפתיע – זהו בדיוק אותו ההגיון האומר שמי שנהנה מרכב צמוד הוא זה שאינו יכול להרשות לעצמו לקנות מכונית, קל וחומר לשלם את שכר הלימוד באוניברסיטה.

בואו ונמשיך את ההגיון הזה. כך למשל, עדכון והעלאת קצבאות הזקנה תפגע בקשישים, והמשך העסקת אחיות בבתי הספר תפגע בבריאות התלמידים. אתם מוזמנים להוסיף דוגמאות משלכם.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 13 בספטמבר 2006 שם התקבלו 7 תגובות

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 9/13/2006 9:50:34 AM

עוד דוקטור לכלכלה

לא יודע אם זה ענין של זילות התואר בכלכלה או שפשוט האנשים שמוצאים לנכון להתבטא בעיתונים הם גם אלו שמבינים הכי פחות בכלכלה.
פיסקת המפתח של הטענה היא "להעלאת שכר הלימוד יש גם פן סוציאלי. מחקרים מוכיחים שככל שהפרט עשיר יותר הוא צורך יותר השכלה אקדמית. מכיוון שהמערכת האקדמית מסובסדת בצורה משמעותית דרך תקציב המדינה, המשמעות היא שהפרטים מהעשירונים הנמוכים יותר מסבסדים את הפרטים העשירים."
אבל כל ילד שהוא לא דוקטור לכלכלה יודע ששני העשירונים העליונים משלמים כ85% מהכנסות המדינה ממיסים ולכן הכסף של העשירים מסבסד את האוניברסיטאות.

אילן  בתאריך 9/13/2006 10:03:07 AM

פינוי ישובים מפלג את העם

בדיוק אותה לוגיקה…

ערן  בתאריך 9/13/2006 11:26:13 AM

גם לשפשף את העיניים

גם אני שיפשפתי את העיניים כאשר קראתי את הכתבה. יש מספר רב של טעויות בכתבה, אבל המובהקת ביותר היא זו: הכותב טוען כי כיוון שרוב מוחלט ממי שנהנה מלימודים אקדמיים הם העשירונים העליונים, הרי שסיבסוד האקדמיה ייטיב עם אותם עשירונים עליונים. הטעות היא פשוטה: אחת הסיבות שהעשירונים העליונים נהנים יותר היא בגלל שכר הלימוד, וההוצאות הנילוות ללימודים. אם שכר הלימוד יעלה, הדבר רק יחריף את התופעה ולא ישפר אותו.

אלי  בתאריך 9/13/2006 11:49:54 PM

הסכם עם הערבים יביא שלום

בדיוק אותה לוגיקה

בתאריך 9/15/2006 6:36:58 PM

הורדת שכר המורים תסייע לתלמידים

וכמובן למורים, אבל זה מובן מאליו, לא צריך להיות כלכלן בשביל תובנה כזו

אלמוני  בתאריך 9/27/2006 7:47:37 AM

הטעות הבסיסית בכתבה…

"להעלאת שכר הלימוד יש גם פן סוציאלי. מחקרים מוכיחים שככל שהפרט עשיר יותר הוא צורך יותר השכלה אקדמית. מכיוון שהמערכת האקדמית מסובסדת בצורה משמעותית דרך תקציב המדינה, המשמעות היא שהפרטים מהעשירונים הנמוכים יותר מסבסדים את הפרטים העשירים."
והפסקה העוקבת מסבירה שהעלת שכר הלימוד תפתור את הבעיה הזו. אם נמשיך עם מה שהכותב הנכבד מציע הפתרון האופטימלי יהיה לפתוח אוניברסיטאות פרטיות לגמרי, עם שכר לימוד עצום. כך בוודאי לא יקרה מצב שהעשירונים הנמוכים יותר מסבסדים את הפרטים העשירים. אבל יווצר מצב שהעשירונים הנמוכים יותר לא יוכלו לרכוש השכלה.
המאמר רצוף בטעויות לוגיות והרי ידוע שמאבסורד ניתן להסיק כל דבר.
חבל.

יוני  בתאריך 10/3/2006 3:23:11 PM

ללא נושא

אני אומנם לא מתייחס לנושא שכ"ל. אבל אני יכול להצביע על רבים מעמיתי שעובדים עבור חברת "הי-טק" במגזר הממשלתי ששכרם נע סביב 10K ש"ח אשר לא יכלו להרשות לעצמם לקנות רכב חדיש במקום רכב הליסינג. בל נשכח שבשנים האחרונות זינקה עלות הרכב הצמוד ב-33% אולם מי שיוותר כיום על הרכב לא יקבל את העלות כיום אלא את הסכום שעליו ויתר לפני שנים. אם ניקח עובד אשר מרוויח כ-15K ש"ח אשר קבל רכב לפני 9 שנים וויתר אז על כ-2K ש"ח לא עובד מקביל לו ירצה היום לקחת רכב הוא יאלץ לותר על קרוב ל-4K ש"ח אבל לא העובד הראשון ירצה להחזיר את הרכב הוא יקבל בחזרה לשכרו רק 2K ש"ח ברוטו. תסבירי לי איך ב-2K ש"ח ברוטו אתה קונה רכב חדיש ולא רכב מודל 2000 בעל עבר בחברת ליסינג או חברת השכרה?

את הידיעה על מותו של המתמטיקאי פרופסור אמנון פזי, שהיה רקטור ונשיא האוניברסיטה העברית, שמעתי רק לפני יומיים, באיחור של כמעט שבועיים.

כאשר התחלתי את לימודי באוניברסיטה העברית, בשנת 1984, נרשמתי לחוג לכלכלה. מאחר והייתי חייב לבחור במסלול דו-חוגי, בחרתי בסטטיסטיקה כבחוג שני (זה היה עדיף בעיני על אפשרויות כמו סוציולוגיה, מדעי המדינה או יחסים בינלאומיים). לבחירה הזו הייתה השפעה מכרעת על עתידי. הבנתי כי מקצוע הכלכלה אינו בשבילי, וכי עלי להמשיך ללמוד סטטיסטיקה, וגם מתמטיקה. המרצים המצויינים שלימדו אותי את הקורסים של שנה א בסטטיסטיקה תרמו רבות להחלטתי, ואחד המרצים האלה היה פרופ' אמנון פזי, שלימד את הקורס באינפי לסטטיסטיקאים. עד היום אני אסיר תודה לפרופ' פזי על שהצית בי מחדש את האהבה למתמטיקה, וגם סייע לי לעבור מעבר חלק אל החוג למתמטיקה שם המשכתי ללמוד בשנה ב.

במהלך השנה בה למדתי אצלו, מונה פרופ' פזי לרקטור האוניברסיטה, וב-1987 מונה לנשיא האוניברסיטה,  לאחר שהנשיא המכהן, פרופ' דן פטנקין, התפטר עקב המשבר הכספי החמור אליו נקלע המוסד. לזכות פזי נזקפת הוצאת המוסד מן המשבר, אך לצערי אחד הצעדים שבהם נקט ייזכר תמיד לחובתו.

בתקופת נשיאותו, שינתה האוניברסיטה באופן חד צדדי ושנוי במחלוקת את מעמדם של אנשי הסגל האקדמי הזוטר – רובם ככולם תלמידי מחקר. האסיסטנטים, הלא הם דוקטורנטים שלמדו באוניברסיטה וקיבלו שכר תמורת עבודתם במשך כל השנה, נעלמו ממצבת כח האדם של האוניברסיטה. האנשים עצמם נשארו עם תואר חדש: "מורה עוזר". המשמעות לא הייתה רק סמנטית. שכרם קוצץ ב-50%, ושולם כעת רק במשך 8 חודשים. כך נשבר רצף ההעסקה, והאוניברסיטה פטרה את עצמה מתשלום פיצויי פיטורים. המחצית השניה של השכר הפכה ל"מלגת מחיה", שאכן שולמה במשך 12 חודשים, אבל האוניברסיטה חסכה את תשלומי המעביד (בעיקר תשלומים לביטוח הלאומי). כמו כן, תוספות שכר להם היו זכאים האסיסטנטים, כגון תשלום עבור ימי חופשה, דמי הבראה והוצאות נסיעה, "הפכו" לפתע לחלק משכר היסוד, שכזכור קוצץ ב-50%. בסך הכל הקיצוץ האפקטיבי בשכר הסגל הזוטר היה מעל ל-20%. גרוע מכך – בעוד שהביטוח הלאומי אכן לא ראה במלגה (ששולמה רק לאנשי הסגל הזוטר, ולא לכל הדוקטורנטים) שכר, מס הכנסה כן דרש ממקבלי המלגה תשלום מס, בטענה (הנכונה לכשעצמה) כי זהו שכר לכל דבר. כמה כסף חסך התרגיל לאוניברסיטה? איני יודע, אבל לדעתי הפגיעה הייתה מיותרת והנזק לטווח ארוך שנגרם על ידי הפגיעה במחקר עלה על התועלת. אני יכול לומר בבטחון מלא כי לו פנתה האוניברסיטה אל נציגי הסגל הזוטר ובקשה מהם להשתתף במאמץ להצלת האוניברסיטה, הפניה הייתה נענית ברצון. אני יודע זאת כי הייתי חבר בוועד המורים העוזרים שניסה (לשוא) לנהל משא ומתן עם האוניברסיטה על תנאי ההעסקה המפלים האלה. לבסוף נאלצנו לתבוע את האוניברסיטה בבית הדין לעבודה, ורק אז נכנעה האוניברסיטה, ובהסכם פשרה שילמה לכל אחד מ-800 חברי הסגל הזוטר כמה אלפי שקלים ובסך הכל קרוב ל-3 מליון ש"ח. האם התרגיל הזה היה שווה לאוניברסיטה? מבחינה כספית אולי כן, אבל לא מכל בחינה אחרת.

הזכרתי קודם כי קודמו של אמנון פזי בתפקיד נשיא האוניברסיטה העברית היה דן פטנקין, פרופסור לכלכלה. פרופסור אחר לכלכלה שהגיע לנשיאות הוא פרופ' ג'ד בארטלט, נשיא ארה"ב בסדרת הטלויזיה "הבית הלבן". בארטלט, שהינו גם חתן פרס נובל לכלכלה, הוא הנשיא שהאמריקאים ללא ספק מייחלים לו: מדען בעל שם עולמי, דמוקרט הבקי היטב בכתבי הקודש, איש אשכולות במלוא מובן המילה, מסור למשפחתו, נאמן לעקרונותיו, צאצא למייסדי מדינת ניו-המפשייר, שסב סב סבו היה בין חותמי הכרזת העצמאות של ארה"ב ואחד ממנסחי החוקה. ללא ספק אחד הנשיאים הגדולים בתולדות ארה"ב. רק חבל שהוא דמות בדיונית. העולם היה נראה טוב יותר לו היה בארטלט אדם אמיתי.

פרופ' אחר לכלכלה מניו-אינגלנד (שעבר לפני מספר שנים לניו-יורק) הוא ג'פרי זקס (שמו נכתב בד"כ סאקס, משום מה). לא חתן פרס נובל (עדיין), אבל ללא ספק נמנה עם השורה הראשונה של הכלכלנים בעולם. האם דמותו של בארטלט מבוססת במידת מה על דמותו של זקס? שאלה נחמדה, אבל לא ממש חשובה. שאלה הרבה יותר מעניינת וחשובה היא האם זקס יכול להיות המימוש של בארטלט. יש אנשים שחושבים שכן, ומנהלים קמפיין נמרץ כדי… לשכנע את פרופ' זקס להציג את מועמדותו. האם יצליחו, ואם כן, האם ייבחר זקס לנשיא? ימים יגידו. אני מקווה רק שיספיק לזכות בפרס נובל לפני שייכנס לפוליטיקה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 31 באוגוסט 2006 שם התקבלו 4 תגובות

סקרנית  בתאריך 9/2/2006 1:21:21 PM

שאלה

מהפוסטים שלך עולה אצלי רושם שאתה יחסית צעיר, באמת התחלת ללמוד בעברית ב84'?

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 9/3/2006 8:32:37 AM

תשובה לסקרנית

כן. ותודה על המחמאה, בכל אופן.

עומר  בתאריך 9/3/2006 12:20:16 PM

למדתי את הקורס

באינפי מתקדם עם אמנון פזי. ליתר דיוק – פזי לימד את הקורס בזמן שלקחתי אותו. אני, כדרכי בתואר הראשון (וגם השני), לא ממש הייתי נוכח בכיתה. אבל זכורה לי אמרה אחת של פרופ' פזי (עליה שמעתי מאחד הפרופ' שהיו מעורבים בעניין שלהלן): באותה שנה ממוצע הקורס הנ"ל היה גבוה משמעותית מאשר בשנים הקודמות. כאשר פנה יו"ר החוג דאז לפרופ' פזי לקבלת הסבר הוא ענה:"איני מבין מה הבעיה. סוף סוף התלמידים למדו והצליחו!". איני יודע אם הצלחנו כי המבחן היה קל יותר, אך אותו מחזור אכן הניב מספר שנים לאחר מכן את אחד ה"יבולים" המוצלחים ביותר של תלמידי מוסמך בחוג למתמטיקה בשנים האחרונות (כפי שטען יו"ר החוג דאז).
בהחלט יתכן כי כל פרופ' אחר היה מנסה להתגונן. תגובתו הטבעית של פרופ' פזי היתה תמיכה בתלמידיו!
(נ.ב. – יוסי, בשנים האחרונות הורע מצבן של המחלקות השונות באונ' העברית, ובינהן המחלקה למתמטיקה, עקב קיצוצי תקציב המוסדות והשתת מרבית הקיצוץ על תקציבי החוגים. דווקא בשנתיים שעברו, מצא לנכון החוג למתמטיקה לשתף את תלמידי המחקר בשיקולים השונים, ויחד הצלחנו למצוא פתרונות לבעיות הכלכליות ללא פגיעה בסגל הזוטר. אולי דברים כן משתנים בסופו של דבר…).

שי  בתאריך 10/13/2006 7:44:15 PM

ללא נושא

את פרופ' פזי יצא לי לשמוע בהרצאה רק פעמיים, כשהחליף את אחד מעמיתיו. אני מצטער כי לא יצא לי לשמוע אותו עוד.
את סיפורו של עומר על המחזור המצטיין (שאם אני מזהה אותו נכון, אזי לקחתי חלק בהנמכת ממוצע ציוניו של אותו מחזור) שמעתי מפרופ' אחר במכון. הוא סיפר לכיתה, שאמנם הושגו ציונים מרשימים בשנה שעברה. אלא כשהעניין נדון בישיבת הסגל, הסתבר שהפעם ממוצע הציונים חושב ללא הנכשלים. ולכן אל לנו לחשוב את עצמנו…

אם אין לכם רכב צמוד, סימן שאתם יכולים להרשות לעצמכם לקנות מכונית. עובדה.

לא מאמינים? תקראו את המאמר שהופיע היום בהארץ, ותבינו. כך כותב אוריאל לין: "מי נהנה מכלי רכב צמוד? מי שלא יכול להרשות לעצמו לקנות מכונית".

עכשיו אני מבין עד כמה מצבי הכלכלי מעולה. ואם יוצע לי מחר רכב צמוד – אסרב, כדי שלא יוטבע בי אות הקין של "מי שאינו יכול להרשות לעצמו לקנות מכונית".

ציניות בצד: לין מסביר מדוע אדם ששכרו 10,000 ש"ח ברוטו יעדיף לקבל רכב צמוד במקום תשלום הוצאות רכב. לין טוען שמבחינה כלכלית זה עדיף. זה לא ממש נכון. העלות של קבלת רכב צמוד בדרך כלל קרובה למדי לעלות הרכישה של רכב דומה כיוון שיש לקחת בחשבון את תשלום המס על שווי השימוש, וכן אי קבלת הוצאות רכב, והפסד של הפרשות המעביד לתכניות פנסיוניות וקרן השתלמות (החישוב הזה נכון בהנחה שמקבל רכב צמוד משתמש בו כאילו היה רכבו הפרטי – מה שלא ממש מדוייק). מצד שני, איכשהו נדמה לי שמקבלי הרכב הצמוד אינם נמנים על העובדים קשי היום שאינם יכולים להרשות לעצמם מכונית פרטית. מעניין לדעת כמה אנשים ששכרם 10,000 ש"ח או פחות מקבלים רכב צמוד ממקום עבודתם – אבל את הסטטיסטיקה הזו קשה למצוא.

אני לא מאשים את לין – הוא אדם בעל אינטרסים (נשיא איגוד לשכות המסחר – האיגוד המקצועי של הסוחרים), וזכותו לקדם את האינטרסים של הציבור שהוא מייצג. אבל אם לין דואג כל כך לחסרי היכולת – הנה הצעה שאכן תביא לצדק חברתי: יחוייב כל מעסיק להעניק רכב צמוד לכל עובד ששכרו נמוך מ-10,000 שקל, ועובדים אלה לא יחוייבו בתשלום מס על שווי השימוש. עובדים ששכרם בין 10,000 ל-15,000 ש"ח יוכלו לבחור בין קבלת רכב צמוד או תשלום הוצאות רכב. על עובדים ששכרם גבוה מכך, תיאסר בחוק קבלת רכב צמוד.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 6 ביולי 2006  שם התקבלו 6 תגובות

איתי  בתאריך 7/6/2006 9:46:03 AM

ללא נושא

לפחות לפני העלאת שווי השימוש ברכב, היה כדאי יותר לקבל רכב מליסינג מאשר לקנות או לשכור באופן פרטי – חיסכון המס שנגרם מהסך (ברוטו) שנוכה מהשכר היה גדול מהמס עקב שווי השימוש פלוס ההפסד ההטבות הסוציאליות. עכשיו, לאור עדכון הסכומים, אני לא בטוח.
אבל החשיוב הזה מתבסס על ההנחה הסמויה שאם היה תלוי בעובד, זה הרכב שהיה קונה לעצמו ממילא – מודל, סוג, גודל וכו'. ולא היא – אני מניח שרבים העובדים שהיו מסתפקים בג'אסטי מודל 98 במקום פוקוס מהניילונים, או להתנייד בציר המפרך ר"ג-עתידים במוניות, במקום להחזיק (ולשלם עבור) רכב 1800 מודל 06. אממה – אם "נותנים", לא ניקח?

האזרח דרור   [אתר]  בתאריך 7/7/2006 5:43:22 PM

התפוטרתי, מגיע באופניים

א. עד כמה שאני יודע אוריאל לין הוא גם אחד הבעלים של אחת מחברות כוח האדם הגדולות בישראל, כך שיש לו עוד כמה אינטרסים פרטיים עוד לפני האינטרס הציבורי של תפקידו
ב. החברה הקודמת שלי עברה לראש העין, ניסיתי להגיע ברכבת, אבזל זה היה מייאש
כעת אני מגיע לעבודה החדשה בתל אביב באופניים – הרבה יותר נעים וספורטיבי
ג. וזה גם הדבר היחיד שיוריד בסופו של דבר את תאונות הדרכים
אני תמיד מסרב להצעות רכב ליסינג, אני מניח שזה סוג של לוקסוס
ד. אין כזה דבר כלכלי. כלכלי למי? לבעל הרכב? למי שנדרס, לאלו שתקועים בפקק? לאנשים עוד 10 שנים? לחולי ברונכיט?

סיזיפוס  בתאריך 7/7/2006 11:31:17 PM

לא קשור אבל אשמח לתשובה

תוך כדי קריאה שמתי לב לעמודה כאן מימין, איפה שיש המלצות ספרים, והנה עיני צדו את
"Freakonimics" מאת סטיב לויט וסטיבן דאנבר, אותו אתה מציג כ-"כלכלן נוכל מביט אל הצד האפל של כל דבר – ..". כלכלן נוכל?
נוכל?
אתה יכול להסביר או לפרט?
תודה

סיון  בתאריך 7/8/2006 11:16:59 PM

רכב צמוד

אוריאל לין מתמחה מזה שנים במחקרים/עמדות פסאודו-כלכליות שמטרתן לציג עמדה ליברלית לכאורה שמגינה על מעסיקים. זכור לי יום עיון של אגף התקציבים לפני מס' שנים, בו דיבר פרופ' אריאל רובינשטיין והציג כיצד נתונים שהציג שר האוצר דאז נתניהו הסתמכו על איגוד לשכות המסחר, שבתורם הסתמכו על אתר אינטרנט מפוקפק ימני קיצוני. באמת דמגוגיה זולה.
לסיזיפוס: הניחוש שלי הוא ש"כלכלן נוכל" הוא פשוט תרגום ל-Rogue Economist המופיע בכותרת המשנה של הספר. אולי היה כדאי לך ללחוץ על הלינק.

ד.  בתאריך 7/8/2006 11:16:53 PM

מי נהנה? אוריאל לין, כמובן!

פעם היתה לאשתו מכונית אוסטין קטנה ואדומה, שהוא ואני עשינו בה כל מיני דברים מהנים. הוא היה אז קצת יותר צנוע, אבל גם אז מילת המפתח שלו היתה "הנאה", או "נהנה".
היום הוא נהנה ממכונית צמודה מפוארת, לא סתם "רכב".
לא מזמן הוא שאל אותי אם "נהניתי".
נו, מה לעשות, אני מעולם לא נהניתי מרכב צמוד. וגם לא יכולתי להרשות לעצמי, אף כי אני זקוקה לרכב צמוד עם נהג צמוד לצורך תפקוד יומיומי, לא לשם הנאות גרידא.
גם במאמר ההוא שלו ב"הארץ" מילת המפתח היא "נהנה" מרכב צמוד.
זו אכן הנאה גדולה, אבל היא שמורה רק לבעלי תפקידים בכירים, כמו אוריאל לין.
הפתרון לבעיה שהעלה, בלי שום קשר להנאות, הוא בהורדת נטל מס הקנייה.
שום מכונית לא צריכה לעלות בארץ פי שלוש ממחירה בחו"ל.
וממאמרים עוד אף אחד לא מת, רק אני לא נהניתי, מאוד לא נהניתי (מדבריו).

פישנזון  [אתר]  בתאריך 7/11/2006 9:53:30 AM

ללא נושא

רק בשביל לא לראות מסוכניק יותר בחיים שלי ולא להתעסק עם קנית רכב מסוחרי רכב אני מוכל גם להפסיד בשביל שיהיה לי ליסינג…

האוס

דבורית שרגל כתבה סקירה מעניינת על סדרות בתי חולים, בעקבות הסדרה האוס המשודרת בערוץ 3 של הכבלים. הסדרה טובה למדי ומעניינת לצפיה. הפרקים בנויים בתבנית קבועה: מישהו או מישהי מרגיש לפתע לא טוב היכנשהו (מסיבה בעבודה, מופע של הילדים בבית הספר, סוכנות הימורים), מתעלף ובדרך כלל חוטף מכה בראש, ומגיע אל בית החולים שם ד"ר האוס וצוותו נדרשים לאבחן את המחלה, ואנו צופים בתהליך האבחון, במשברים הקורים תוך כדי האשפוז, בתגליות מפתיעות אודות החולים, וכמובן בטוויסט שבו פןתר האוס את התעלומה הרפואית, כל זאת בצירוף עלילות משנה כפי שיש בכל סדרת טלוויזיה המכבדת את עצמה.

מה שמשעשע אותי במיוחד הוא פגישת הצוות הראשונית בתחילת כל פרק, שם נזרקות לחלל האוויר כל הדיאגוזות האפשריות למצבו הבלתי מוסבר של החולה השבועי. ותמיד, תמיד, אחת האפשרויות היא מחלת הזאבת. ותמיד, חמש דקות לאחר מכן, מתברר שלא מדובר בזאבת אלא במשהו אחר. נו, מילא. מדובר רק בסדרת טלוויזיה, והתסריטאים לא חייבים להיות ממש מומחים ברפואה. תהיו בריאים.

תאונות דרכים

אני תמיד שמח לקבל מיילים מקוראי. הקורא עודד שאל אותי במייל: "האם יש לך נתונים על הקשר שבין רמת האכיפה (דוחות) לבין תאונות הדרכים?". האמת, אין לי נתונים, אבל תמיד אפשר למצוא משהו בגוגל. באתר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים אפשר למצוא בהחלט כמות רבה של נתונים. גם באתר המשטרה יש נתונים, אך יש צורך ביותר מאמץ כדי למצוא אותם. אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פחות מועיל בעניין הזה.

באתר המשטרה אפשר למצוא הערכה למספר עבירות התנועה של חציית צומת באור אדום. ההערכה כי מדי יום יש כ-16,000 עבירות כאלה, וקרוב ל-6 מליון עבירות בשנה. אך מדי שנה נרשמים רק כ-40,000 דוחות על עבירה זו. אי ציות לרמזור היה הסיבה העיקרית לתאונות ב-2004 (על פי נתוני המשטרה – קישור לקובץ pdf) והיווה 13% מסך כל הסיבות לתאונות (ו-4% מסך הסיבות לתאונות קטלניות).  ב-2004 היו כ-18000 תאונות (מתוכן כ-500 קטלניות) – ולכן אי ציות לרמזור גרם לכ-2300 תאונות, מתוכן כ-20 תאונות קטלניות. שאר העבירות של אי ציות לרמזור (כמעט 6 מליון עבירות) עברו בשלום – ללא תאונה. האם האכיפה עזרה? לא בטוח. הרי אכיפה נעשית בדיעבד – לאחר שהעבירה נעברה.

בואו נסתכל על הנושא באופן אחר. לפי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, היו בישראל בשנת 2004 כ-2 מליון כלי רכב, וכ-3 מליון בעלי רשיון נהיגה. לי נראה כי סביר להניח שבממוצע כל נהג עובר כ-3 עבירות תנועה ביום, וזה נותן לנו 9 מליון עבירות תנועה ביום, ויותר מ-3 מיליארד עבירות בשנה. לא הצלחתי לאתר את מספר הדוחות הנרשמים בשנה על ידי המשטרה בגין עבירות תנועה, אבל ברור לחלוטין שהם מהווים רק שבר אחוז ממספר העבירות. וגם אם תוגבר האכיפה ותוכפל רמתה, המצב יהיה אותו מצב. לדעתי, אנו צריכים להודות למזלנו הטוב שמתרחשות רק כ-18000 תאונות דרכים בשנה. ומה כן צריך לעשות? כנראה שצריך שינוי בקונספציה.

ספרים

הרי השלל שאספתי בדוכני שבוע הספר (4 ספרים מאותה הוצאה שקיבלתי במתנה במסגרת קומבינה שיווקית):

• המדענים הגדולים – מאת מלווין בראג.
• מצאתי – מאת אביקם גזית. ספר על ההיסטוריה של המתמטיקה שעדיין לא ניתן להשיג בחנויות.
• הליכת אקראי בוול סטריט – מאת ברטון ג. מלכיאל. תרגום לא מוצלח למונח ההסתברותי random walk. מקווה שהתרגום עצמו מוצלח יותר.
• כלכלה עירומה – מאת צ'ארלס וילן. הכותב הוא פרופ לכלכלה מאוניברסיטת שיקגו, מה שמחייב לקרוא את הספר בעיון ובזהירות. ברשימת הממליצים על הספר נמצאים פרופ' ברטון מלכיאל, וחתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' גארי בקר (גם הוא מאוניברסיטת שיקגו).
• סיינפלד ופילוסופיה – מאת וויליאם ארוין, כי לא כל ספר שקונים חייב לעסוק במתמטמטיקה או כלכלה. הקישור הוא לסקירה של תרצה הכטר על הספר, שהופיע באתר רשימות לפני כשנה.

ראפ

אני לא חסיד גדול של הסגנון המוסיקלי הזה, אבל הוידאו הזה  (לינק מת) בכל משעשע – חבורת סטודנטים לפסיכולוגיה מאוניברסיטת אורגון משתמשים במדיום האמנותי הזה כדי להעביר לקהל הרחב את חוויותיהם מהקורס לסטטיסטיקה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 17 ביוני 2006 שם התקבלו 4 תגובות

יואב  בתאריך 6/18/2006 11:22:08 AM

זאבת

לא תמיד הזאבת עולה, למעשה היא עלתה רק בפרק ה-11 של העונה הראשונה (http://www.twiztv.com/scripts/house/season1/house-111.htm)

משוטט  בתאריך 6/19/2006 9:43:19 AM

רגע רגע רגע

גם אני מוצא את הסדרה הזו די מוצלחת, יותר מER או כל מיני דרמות בית חולים שאני לא אוהב בגלל ההומור והמימד הMonk-י שקיים בתוכה- תמיד אתה יודע שתפתר הבעיה בסיום הפרק, רק אתה לא בטוח איך. מה שאומר שאפשר להנות גם אם רואים באדיקות פרק אחר פרק, או רק "בקפיצות".
יוסי, גם בקישור שנתת להסבר על הזאבת, כתוב שיש למחלה שלל תסמינים והרפואה לא ממש יודעת את סיבתה, אז זה תמיד נחמד לזרוק אותה בחלל האויר שבחדר ההתייעצות שם ולהשמע חכם (אפילו שברור שהאוס יבין את העיה בסופו של דבר).
רק עכשיו שמתי לב: מונק-י, חי חי.

אנונימוס  בתאריך 6/19/2006 5:04:00 PM

משטרת ישראל נלחמת בסטטיסטיקה

שהיא ע0מה מייצרת.
שימו לב שרוב הדוחות הן על עבירות שבהן ניתן לאסוף קנסות בקלות וביעילות (מהירות למשל).
אולי זה המקור לנתונים???

נדב  בתאריך 7/16/2007 12:29:44 PM

זאבת

בפרק ששודר אתמול התגלה שהאוס הרס ספר על זאבת כדי להחביא בו את הכדורים שלו. לאחר הבעת התמיהה של פורמן, האוס משיב "זה אף פעם לא זאבת".

חשמל

הרבה זעם הופנה בתחילת השבוע לעבר חברת החשמל, עובדיה, מנהליה, ומי לא, אך לא בבת אחת כמובן. כל אחד בוחר את מטרת זעמו בהתאם לאג'נדה שלו. שטרסלר מאשים את העובדים כמובן, מירב ארלוזורוב וגיא רולניק מאשימים את שר התשתיות ומשרדו, וכולם, כולם מאשימים את המונופול, ומזכירים שלו הייתה חברת החשמל חברה פרטית במשק תחרותי, זה לא היה קורה, כמובן. האשמים העיקריים בכל מקרה הם עובדי חברת החשמל – להם יש אינטרס. עובדי חברת החשמל – אומרים הפרשנים – מעוניינים ליצור מצב של חוסר בחשמל, כדי לבנות עוד תחנות כח.

אבל האמת היא כמובן הרבה יותר מורכבת. באוגוסט 2003 משק החשמל הפרטי והתחרותי של צפון מזרח אמריקה קרס וגר לאחת מהפסקות החשמל הגדולות ביותר בהיסטוריה. זו לא הפסקת החשמל הגדולה ביותר בהיסטוריה, כי פחות מחודש לאחר מכן סיפקה חברת החשמל המופרטת של איטליה הפסקת חשמל גדולה יותר. משק חשמל מופרט לא הועיל גם למדינת קליפורניה, שתושביה שילמו מחיר מופקע עבור חשמל מופרט, בעקבות הרפורמה במשק החשמל שנערכה שם ב-1996.

להפסקות חשמל יש שתי סיבות עיקריות. תיתכן תקלה טכנית מסוג זה או אחר שגורמת להפסקת חשמל, וכמובן, ייתכן מצב בו הביקוש לחשמל עולה על ההיצע. כיוון שחשמל אי אפשר לייצר ולשמור את העודף במחסן לשעת הצורך, התוצאה בעודף ביקוש לחשמל היא הפסקת חשמל – חלקית או מלאה.

כיצד מונעים מצב של עודף ביקוש לחשמל? יש שתי דרכים כמובן: להגדיל את ההיצע או להקטין את הביקוש. להקטין את הביקוש זה קל – אפשר להעלות את מחיר החשמל. להגדיל את ההיצע עולה כסף – צריך לבנות עוד תחנות כח. תחנות כח עולות הרבה כסף. כל כך הרבה, עד שהאחים עופר, שזכו בשנת 2004 במכרז לבניית תחנת כח פרטית, חזרו בהם מכוונתם לבנות את התחנה. מתברר שייצור חשמל זה לא עסק רווחי במדינת ישראל. כדי שהעסק יהיה רווחי לאחים עופר, מחיר החשמל לצרכן צריך להיות גבוה יותר מכפי שהוא היום. בכל מקרה, מחיר החשמל צריך לעלות. השאלה היא רק אם אתם רוצים לקנות חשמל מהאחים עופר, שבוודאי יש להם תכניות מה לעשות בכסף שירוויחו, או שאתם מעדיפים בכל זאת את חברת החשמל שלנו. אל תדאגו – האחים עופר, או כל יצרן פרטי אחר, אם יהיה כזה, לא יהיו מעוניינים בבניית עוד תחנות כח כדי להגדיל את היצע החשמל – זה הרי יוריד את מחיר החשמל ויקטין את הרווחים שלהם.

חשמל ומונדיאל

בעוד שתרופת הפלא לחוליי משק החשמל היא הפרטה, קיוו רבים כי חוליי משק המונדיאל ירפאו על ידי הלאמה. שידורי המונדיאל הופרטו, זכויות השידור מוחזקות בידי מונופול, והתוצאה היא שמי שרוצה לצפות בשידורים צריך לשלם עבור התענוג. ודי הרבה. התקוות להצלה התבדו – ומשחקי הכדורגל משודרים בתשלום (ישיר לחברת צ'רלטון, או עקיף על ידי פרסומות). משק חופשי זה טוב כדי לשחרר לחצים שנוצרים על ידי הפסקת חשמל, אבל כדי לשחרר לחצים הנובעים מדרישת תשלום עבור צפיה בכדורגל – קריאה להתערבות הממשלה עדיפה.

מונדיאל וכלכלה

אז רגע – האם פרשת שידורי המונדיאל היא נצחון לכלכלת השוק, או שמא כשלון? הנה שני ציטוטים של שני פרשנים כלכליים בכירים, סבר פלוצקר מידיעות אחרונות/ווינט ונחמיה שטרסלר מהארץ/דה-מרקר:
פרשן בכיר א כותב בנושא שידורי המונדיאל: "חברת צ'רלטון … רכשה את זכויות שידור המונדיאל, וכך נהפכה למונופול, אשר באופן טבעי מנצל עכשיו את כוחו המונופוליסטי – כלומר, קובע מחיר הגבוה ממחיר-שיווי-משקל כדי לגרוף את מרב הרווחים… יש כאן כשל שוק ברור: מונופול".
פרשן בכיר ב כותב על אותו נושא עצמו: "קרה נס גדול בישראל: כוחות השוק פעלו בחופשיות. וכשהם פועלים בחופשיות, כוחות השוק עושים את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב: לאזן את ההיצע והביקוש ולקבוע מחיר נכון".

מבולבלים? אל דאגה, אני בטוח שלכלכלנים יהיה הסבר גם לזה.

כלכלה וחלחלה

עוד שתי הפרטות מתרגשות ובאות עלינו: הפרטה חלקית של הפרקליטות, בחסות שר המשפטים הטרי חיים רמון, והפרטה של מערכת הענישה – בתי הסוהר – באדיבות ח"כ יורי שטרן, אורי יוגב, אורית אדטו ולב לבייב. הגליון האחרון של המגזין "ארץ אחרת" עוסק בסוגיה של הפרטת מערכת בתי הסוהר. לצערי לא ניתן לקרוא את הגליון ברשת, ולכן לא נותר לי אלא להמליץ לכם להשקיע שלושים וחמישה שקלים ולרכוש לעצמכם את הגליון, או לגשת לספריה הציבורית הקרובה. מדובר בקריאת חובה.  צירוף של פרקליטות פרטית, משטרה פרטית (ביטוי שצץ יותר ויותר) ובית סוהר פרטי, הכל בשם הכלכלה, פשוט מעורר חלחלה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 10 ביוני 2006  שם התקבלו 13 תגובות

noamt  בתאריך 6/10/2006 7:07:57 PM

הרייטינג של המונדיאל

בכל הדיון על מחיר חבילת המונדיאל, שידורו בחינם וכו', לא מצאתי התייחסות לנקודה אחת חשובה.
זכייניות ערוץ 2 ו/או 10 יכלו, אם רצו, לרכוש את זכויות השידור של כל המשחקים – ולשדרם עם פרסומות. הן בחרו שלא לעשות זאת.
מדוע?
התשובה הכמעט מובנת מאליה, היא שהם ערכו חישוב כלכלי, וגילו שלא כדאי – מפני שהרייטינג הצפוי לא יהיה גבוה מספיק. במלים אחרות, הן ערכו סקרים, והגיעו למסקנה שהמשחקים אותם בחרו לא לשדר לא מעניינים את רוב תושבי המדינה, ולכן לא כדאי לשדרם.
אם אני טועה, אני אשמח לדעת איפה. אם לא – אמשיך ואטען שאם השידורים מעניינים כל כך מעט אנשים, אין סיבה שהממשלה (כלומר ערוץ 1) תשלם על שידור המשחקים. יותר מזה – הרעיון של ערוצי נישה בתשלום ו/או תשלום לפי צפייה (PPV) ממש תפור על מצב כזה. עכשיו נשאר רק להתמקח על המחיר.
-נועם.

פדרו  בתאריך 6/10/2006 9:40:54 PM

אחסנת חשמל

בדבר אחד טעית, קיימות בעולם טכניקות לאחסנת חשמל – לא, ולא בבטריות – כגון דחיסת אוויר לחללים סגורים והרמת מים לגבהים. נשמע ביזארי אבל זה קיים. מדובר בטכנולוגיות אשר עושות שימוש בעודפי אנרגיה שהתחנות מייצרות

צפריר  בתאריך 6/10/2006 10:03:29 PM

לא משנה אם אתה טועה או לא

נועם, גם אם המונדיאל מעניין 85% מהאנשים במדינה, והוא לא, אין סיבה שעלותו תוטל על 100% משלמי האגרה (כפי שכבר הוצע להעלות את האגרה של שנה הבאה במיוחד לצורך שידור המונדיאל, יוזמה שלמזלנו נכשלה).
לו הייתה הממשלה רוצה לספק מונדיאל בחינם לכולם, הרי שהיה עליה לעשות זאת כבר במכרז מול בעלי הזכויות שקיבלו אותם מפיפ"א, שבו כזכור צ'רלטון זכתה, וכעת זכויות השידור בידה והיא יכולה לעשות איתם מה שברצונה.
הסיפור כולו מסוכם במקור ראשון בכתובת http://www.makorrishon.co.il/show.asp?id=12893 , כולל הסיכום האופטימי שאת שני המונדיאלים הבאים נראה בערוץ 1.

גלעד סרי לוי  [אתר]  בתאריך 6/11/2006 2:21:33 AM

הפסקות חשמל

כן, אנשים נוטים לשכוח את הפסקות החשמל הגדולות בארצות הברית, במשק מופרט לגמרי
כתבתי על זה קצת כאן
http://www.notes.co.il/gilad/18995.asp

יואב  [אתר]  בתאריך 6/11/2006 8:18:54 AM

עשית דייסה

א. זה שמישהו כותב ומקשקש בעיתון כבר זמן רב על נושאי כלכלה עדיין לא עושה אותו כלכלן בכיר. כלכלן בכיר הוא מי שמשכיל להציג משנה סדורה הניתנת לשיפוט, בקרה וקבלת החלטות ו \ או נושא באחריות מעשית למהלכים כלכליים המעוגנים בתורה עקבית.
ב. לערבב כדוררגל, הפרטה, קשקושי עיתון ולקרוא להם כלכלה ומיד לצרף חלחלה ליד, זה קצת שטחי מדי, לא?
ג. ובכלל: לא ברור לי מדוע ההתעלמות העיוורת הזו מכך שאבן יסוד של כל !! תורה כלכלית רצינית ב- 250 שנה האחרונות היא קיומה של חברה צודקת ומוסרית. לא ייתכן לטעון ולו גם רבע טיעון "כלכלי" מבלי לבחון קודם לכל אם הוא יושב על בסיס איתן של צדק ומוסר. כלכלה היא עיסוק חברתי, גם בקטעים המורכבים ביותר שלה. התעלמות מיסודות המבנה מביאה תמיד להתמוטטות. במקרה זה לא המבנה "אשם" אלא המהנדס !!!

דוד  בתאריך 6/11/2006 10:38:34 AM

לצפריר

שום שידור אינו מענייין 100% או אפילו 85% מהצופים , ועדיין עלותו ממוממנת ע"י ציבור משלמי האגרה (בהנחה שמשודר בערוץ 1). לא צריך להרחיק למכבי ת"א בכדורסל, כל דרמה , הפקה או שידור הם כאלה.
אני מניח (לא ראיתי עדיין את נתוני הצפייה ) ששידורי המונדיאל בערוץ 2 היו גבוהים מאוד, לא 85% אבל בהחלט 30% ומעלה. מצדיק רכישת זכויות לכל הדיעות.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 6/12/2006 7:46:59 AM

ללא נושא

אני מקוה שאתה מודע שבקטע של השוואת הפסקות חשמל אתה משווה בין דברים שלא בהכרח ניתנים להשוואה. הפסקות החשמל באיטליה ובארצות הברית נבעו מכשלונות טכניים ותנאי מזג אויר חריגים. הפסקת החשמל בארץ נבעה מחוסר הרצון של חברת החשמל לבצע את הוראות הממשלה ולהעביר את רידינג לשימוש בגז ולהפעיל את תחנות גזר ותבור.
ויש צורך לזכור שחברת החשמל לא מאפשרת הקמת תחנות כח קטנות לפי דרישת הממשלה כי היא רוצה להקים רק תחנות כח גדולות.
קליפורניה, איזה יופי של דחליל גדול בחרת. לפני 1996 היו הפסקות חשמל בקליפורניה וזו אחת הסיבות שהפריטו את משק החשמל שם. ההפרטה לא עזרה ולכן זרקו משם את החברה שלא עמדה בציפיות. בו תסביר לי איך זורקים מכאן את חברת החשמל מאחר שהיא לא עומדת בציפיות?

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 6/12/2006 8:01:22 AM

תשובה למרק

בתנ"ך של הקפיטליזם הישראלי, ספר המבוא לכלכלה של פטנקין, עליו התחנכו דורות של נערי אוצר, מצויין המושג של "מונופול טבעי", וחברת חשמל מובאת שם כדוגמא מספר אחת למצב כזה. גם חברת חשמל מופרטת תישאר מונופול טבעי, גם אם הייצור יפוצל בין מספר יצרנים שכביכול יתחרו זה בזה ויהוו קרטל לכל דבר ועניין.
לכן, הפתרון הוא לא בהכרח הפרטה, אלא רגולציה יעילה.
ייתכן בהחלט שאת חברת החשמל הישראלית ניתן לנהל טוב יותר (וניהול טוב יותר אין פירושו בהכרח פגיעה בעובדי החברה), אבל הפרטה של חברת החשמל לא בהכרח תוביל לשירות טוב יותר.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 6/12/2006 1:34:09 PM

אתה בסך הכל מחליף דחליל בדחליל

אני בטוח שגם בשנות השישים טענו שבזק זה מונופול טבעי וראה זה פלא, ברגע שהממשלה החליטה לשבור את המונופול הזה (טוב אני קצת נסחף פה) קיבלנו שתי טכנולוגיות נוספות לתקשורת טלפוניה ובערך 10 חברות שונות הנותנות או רוצות לתת שירותי טלפוניה.
בכל העולם המערבי שירותי חשמל אינם מונופול טבעי, ולמעשה גם בארץ הם לא. באלוני הבשן יש טורבינות רוח המפיקות חשמל המספק כ50% מתצרוכת החשמל של הישוב וגם לקיבוצים יש אמצאי יצור משל עצמם. בנוסף לזאת כמעט בכל בית יש קולט שמש שניתן להסב ליצור חשמל.
ומי בכלל דיבר על הפרטת חברת החשמל? אפילו האידיוט בן אליעזר מדבר על השארת השליטה בידי הממשלה. מדובר בסך הכל על אירגון מחדש של החברה שכולל פיצול לשלוש חברות בת, חברת יצור, חברת שינוע וחברת הספקה ללקוחות. אם חברת החשמל מפוצלת היום למעשה לשלוש מחוזות שמתנהלי םחלקית בצורה אוטונומית מה הבעיה בחלוקה לשלושה חלקים לפי הגיון אחר? הפרטה? אולי בסופו של דבר ב2050.
ומי בכלל דיבר על פגיעה בעובדי חברת החשמל? למה בדיוק צריך לפגוע בהם ולמה שמישהוא ירצה לעשות זאת?

ד.ט  בתאריך 6/12/2006 5:49:11 PM

מרק

ההפרטה בקליפורניה לא "לא עזרה", היא החמירה מאד את המצב לעומת המצב הקודם. המחיר זינק, והפסקות חשמל יזומות היו תדירות וארוכות.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 6/13/2006 10:48:56 AM

ללא נושא

והוא שאמרתי, לא עבד אז מחליפים. כאשר חברת החשמל היא ממשלתית את מי תחליף?

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 6/13/2006 10:53:58 AM

ללא נושא

או במילים אחרות.
יש הגיון לחברות ממשלתיות בתחומים שפשוט אין חברות מסחריות שיכולות לספק את השירותים הנדרשים. השאלה איך מגדירים מתי אין חברות כאלו היא השאלה הקשה. במקרה הספציפי של חברת החשמל אין שום ספק שאת יצור החשמל אפשר להפריט.

מסעודון  בתאריך 6/13/2006 2:50:22 PM

הכשלון בקליפורניה

נבע בעיקר משרידים רגולטוריים כמו הגבלת מחירים והגבלה על דרכי ההתקשרות בין צרכנים ליצרנים.
כך שלהזכיר את העניין זה ממש כמו להפעיל את המזגן, אבל להשאיר את המסננים מלוכלכים ואז להסיק שמזגן לא מקרר….

דמגוגיה

תרגיל בדמגוגיה: נניח שיש לכם כמה עשרות מיליוני שקלים. מה תעשו בהם? לפניכם מספר אפשרויות: לממן את שידור משחקי המונדיאל בערוץ טלוויזיה ציבורי, למגן את גני הילדים בשדרות מפני פגיעת קסאמים, או לממן טיפול באווסטין לחולי סרטן המעי הגס במשך שנה.

ועוד תרגיל: נניח שאין לכם את הכסף הפנוי, כיוון שהחלטתם כבר להוציא את כספכם על דברים אחרים. ובכל זאת, אתם ממש נחושים בדעתכם לקדם את אחת המטרות שהזכרתי קודם. על מה תוותרו? כמובן שלא מדובר בכספכם האישי, אלא בכספכם הנמצא בידי הממשלה. כיצד תמליצו לממשלתכם לגייס את הסכום הדרוש? הנה מספר אפשרויות: לוותר על רכישת מטוס אחד לחיל האוויר, להוציא תרופה מסל התרופות (אולי את ההרצפטין?), לבקש תרומה ממיליונר כלשהו, או להעלות את מס ההכנסה השולי המקסימלי באחוז אחד.

מונדיאל

כאשר כתבתי כאן על סוגיית שידורי המונדיאל, ותקפתי את החברה המחזיקה בזכויות השידור של המשחקים – חלק מקוראי תקפו אותי בחזרה. "אתה רגיל לקבל דברים בחינם?" שאלו, ובצדק. במקומות אחרים הובעו דעות הרבה יותר נחרצות: "הממשלה… לא צריכה לממן לציבור מונדיאל או כל תרבות אחרת … וגם לא לממן תרופות לציבור הרחב",  כתב מישהו בתגובה לפוסט בבלוג של מרק ק. אבל אנחנו לא המושבות באמריקה במאה ה-18, והממשלה היא לא ממשלת ג'ורג' השלישי. אני רוצה להאמין שהממשלה שלנו יותר קרובה למודל של לינקולן: "ממשלה של העם, על-ידי העם, למען העם".

אני עדיין סבור כי הממשלה/הציבור לא צריך לממן את שידורי המונדיאל "בחינם" לחובבי הכדורגל. נחמיה שטרסלר העלה לפני מספר ימים  הצעה אחרת (בחלק השני של המאמר הזה): במקום שיימכרו כל המשחקים בחבילה יקרה אחת, יש לחייב את בעלי הזכויות למכור כל משחק בנפרד, ובמחיר אחיד לכל משחק. יש 51 משחקים שלא ישודרו בערוצים הציבוריים. המחיר המקורי של החבילה היה כ-900 ₪, או קצת יותר מ-17 ₪ למשחק. זה נראה לי מחיר הוגן – דומה למדי למחיר הרכישה של סרט קולנוע בכבלים או בלווין.

רציונליות

בשיעור הראשון של מבוא לכלכלה לומדים על תופעת המחסור ועל עקומת התמורה. הרעיון פשוט: יש מוצרים שקיים בהם מחסור, ולכן יש למוצרים אלה מחיר. כיוון שמשאבינו מוגבלים, כל החלטה לטובת צריכת אחד המוצרים האלה, פירושה בהכרח ויתור על צריכת מוצר אחר. זה נכון, אבל רק כאשר כל המשאבים נוצלו. אם עדיין יש משאבים פנויים, ניתן להגדיל את צריכתו של מוצר מסויים מבלי להקטין את צריכתו של מוצר אחר.

מה שלא מלמדים בקורס המבוא לכלכלה הוא כיצד נקבע סדר העדיפויות. מניחים כי יש "פונקציית העדפה" המדרגת את האלטרנטיבות השונות, ואז תהליך ההחלטה פשוט: מחשבים את ערך ההעדפה לכל אפשרות, ובוחרים בזו שקיבלה את הערך הגבוה ביותר. שני ישראלים זכו בשנים האחרונות בפרס נובל לכלכלה. האחד חקר את מה שיקרה אם פונקציית ההעדפה נבנית על סמך שיקולים רציונאליים, השני הראה כי  השיקולים העומדים בדרך כלל בפני המחליטים אינם תמיד רציונאליים. אופס.

אבל ממשלה שונה מאזרח בודד. הממשלה צריכה וחייבת לשקול שיקולים רציונאליים, אם טובתם הכללית של האזרחים בראש מעייניה. וזה אמור להיות כך במדינה דמוקרטית.

האם הממשלה שוקלת שיקולים רציונליים בפרשת חולי סרטן המעי הגס? אני חושש שלא. ועדת סל הבריאות דווקא עשתה את מלאכתה כהלכה. היעילות של הטיפול באווסטין שנויה במחלוקת. ועדת סל הבריאות לא הכלילה אותה בסל כיוון שלא השתכנעה כי יש הצדקה רפואית מספיקה לכך. ההתנהלות של שאר הגורמים הייתה במקרה הטוב שלומיאלית, ואני חושש שהמחמאה "שלומיאלית" לא ממש מוצדקת. בקשת הנדבה של השר איתן מאיש העסקים חובב הפרסום נראתה בתחילה כמו מהתלה תפלה, אבל מהר מאוד התברר כי מדובר באידיאולוגיה, וכי מר איתן מציע למעשה להפריט את מימון הטיפול הרפואי על ידי העברת האחריות לעמותות. הקורא של מרק ק. בודאי מאוד מרוצה.

סרטן

ובעניין האווסטין וההרצפטין: אבי חלה בסרטן המעי הגס לפני חמש שנים, וככל הנראה גבר על המחלה. אמי נפטרה בשנת 1988 ממחלת סרטן השד הגרורתי. בשנת 1988 לא היה הרצפטין. מה היה עולה בגורלה של אמי לו עמד הטיפול לרשותה? הרצפטין היא תרופה מאריכת חיים. הטיפול מעכב את  ההידרדרות במצב של סרטן שד גרורתי ב-8.5 חודשים, וגם זאת ביעילות נמוכה, כיוון שכ-70% מהחולות אינן מגיבות לטיפול. נכון – 30% מהמטופלות ירוויחו 8.5 חודשי חיים – ובממוצע ההרצפטין קונה כחודשיים וחצי לחולה. בדיוק כמו הרילוזול – התרופה המאושרת היחידה לטיפול בחולי ALS – שמאריכה את משך ההשרדות של החולים בקצת יותר מחודשיים. האם זה שווה את הכסף? האם הייתי רוצה לקנות עוד שמונה חודשים של סבל לאמי? אין לי תשובה לשאלה הזו. בכל מקרה, הטיפול אינו מציל חיים, ולא היה מציל את חייה.

הצלת חיים אינה חייבת להיות יקרה. אקמול מציל יותר חיים מהרצפטין ואווסטין – כאשר הוא ניתן לחולי שפעת. אמנם הוא לא מרפא את השפעת, אבל מונע את הדרדרות המחלה לסיבוכים מסוכנים (מהם מתים אלפי אנשים בשנה).

ויש דרכים הרבה יותר יעילות להציל חיים – באמצעות רפואה מונעת והקטנת זיהומים סביבתיים. אבל ההתייחסות לנושא הזה דומה להתייחסות למזג האויר – מדברים הרבה אבל לא עושים כלום. אבל בניגוד למזג האוויר, בנושא הזה אפשר לעשות, והרבה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 24 במאי 2006 שם התקבלו 6 תגובות

איתי  בתאריך 5/24/2006 9:33:33 AM

ללא נושא

קודם כל תודה על הפוסט המחבר באופן נפלא חוויה אישית קשה עם תפיסת עולם רציונלית רחבה.
מעבר לנושא התרופות אתה מצביע על בעיה קשה בשיח התקשורתי בנושאים חברתיים כלכליים. כל פעם עולה נושא חדש ורציני שלגביו מסבירים לנו שאין כסף, ומצד שני בכירי האוצר ובכירי המשק נוהגים לדבר על שכבות השומן. ובינתיים הבעיות החברתיות הולכות ותופחות, וכספים מוקצים רק לפי מידת הסערה הציבורית או לפי חוזק הלובי הפוליטי, וגם זה רק פותר בעיות לטווח קצר ללא דיון כולל על סדר עדיפויות.
בדיון ציבורי רציני, על אלו (כמוני) שמבקשים להוסיף כסף לתרופות, לקצבאות זקנה, או למלחמה בפשיעה מוטלת החובה להצביע על המקומות שבהם כדאי לקצץ.
אלו בערך דברים שכתבתי בעבר בתגובה לשוקי גלילי:
בדרך שבה מתקבלות החלטות בפוליטיקה שלנו תוספת תקציב למטרה חברתית X או לסתם סחטנות של סיעה Yנלקח מקיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה.
ומה יקרה אז? שר הבטחון יעדיף להמשיך לקנות מטוסי קרב שאנחנו לא באמת צריכים, ויקצץ באבטחת גנים בקו העימות. שר התחבורה לא יבטל תקני מינויים פוליטיים מיותרים, וכן יבטל מעקי בטיחות ומסילות ברזל. שר הרווחה יבטל תקנים לעו"סים לאיתור נוער בסיכון וגברים מכים, אך לא יצמצם מנגנון בירוקרטי לא יעיל בביטוח הלאומי.
גם אזרח כמוני בלי השכלה בניהול ציבורי יכול להבין כי המפתח לשינוי חברתי הוא לא רק בחלוקה הגלובלית של עוגת התקציב (כמה להחזר חובות, כמה לבטחון, כמה לחינוך) אלא במה עושים בכל משרד, ובייחוד בשאלות כמו:
1. תקציב המטה מול תקציב לעובדי השטח (משרד החינוך!)
2. תקציב לציוד מול תקציב לכ"א (משרד הבריאות!)
3. תקציב לאירועים חד פעמיים מול תקציב לפעילות יומיומית "אפורה" (בטחון הפנים)
4. מינויים פוליטיים מול מינויים מקצועיים
5. מהם המדדים להצלחה, והאם מישהו בדרג המקצועי והפוליטי משלם את המחיר על כשלון מתמשך (תאונות דרכים, פשיעה וכו')

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 5/24/2006 11:16:15 AM

מרוצה חלקית

1. השימוש במינוח "מצילות חיים" הוא שגוי מאחר שאיש לא גילה את סוד חיי הנצח ולכן כולנו נמות. השאלה היא רק האם במוקדם או במאוחר.
2. מזמן מזמן קראתי ספר מזן הרומן הבלשי שבו הסופר הציע שהרפואה המודרנית די הגיע לגבולות היכולת שלה להאריך את תוחלת החיים של בני אדם וצריכה להתמקד בשיפור האיכות שלהם.
3. היוזמה של מפלגת גיל פסולה מאחר שהם נבחרו לכנסת בשביל לתעדף את השימוש בכספי המדינה ולא בכדי להציע לאנשים פרטיים מה לעשות עם הכסף שלהם. אם הם חושבים כמוני שהמדינה מעורבת יותר מדי במערכת הבריאות (והם לא) הם צריכים לפעול לשינוי החוקים הרלבנטיים במקום לשלוח הודעות לתקשורת.

חנן  בתאריך 5/24/2006 12:12:31 PM

"מישהו שמבין"

אתמול ברדיו היה דיון על סל התרופות. רופא אחד (זה שכל הזמן התראיין על שרון) אמר שבאנגליה התרופות היקרות האלה לא ממומנות בכלל. וגם שאף אחד לא צועק שם.
שאלתי מישהו שמבין בענייני מדיניות תיקצוב למה בישראל עושים הפגנות ובאנגליה לא? האם זה קשור לתפישה התרבותית של חיים, חולי ומוות? הוא ענה לי תשובה פשוטה יותר. הוא אמר שהסיבה שמוחים היא בגלל חולשת המערכת הפוליטית שהיא לחיצה. אז אם יודעים שהלחץ יעזור, לוחצים. שום דבר רציונאלי.
ואחזור על מה שכתבתי כבר, "הם מבינים רק כח". יודעים להפעיל כח ויודעים להרוויח מ"כניעה" להפעלת כח.

זה שו  בתאריך 5/24/2006 12:44:39 PM

ללא נושא

אבוי לנו אם ממשלה לא תהיה לחיצה כמו בצרפת למשל. אז מה נעשה 4 שנים? נחכה למושיעינו מההון?

אבי  בתאריך 5/24/2006 12:47:39 PM

ללא נושא

ובקנדה, שבדיה, נורבגיה וכו' התרופות היקרות הללו כן ממומנות, נו אז מה?

kavod  [אתר]  בתאריך 5/25/2006 10:11:42 PM

ללא נושא

המדינה לדעתי היא אינה חברת ביטוח.
נכון שבמצב של היום כשאנשים כן משלמים ביטוח למדינה, אז זה כן תחת אחריותה, אבל גם כאן אין עליה לחרוג מהתקציב שלה.
אני לא יהיה מרוצה עם בעלי ההון ישלמו את התרופות(גם ככה הם ממנים-חלקם מרצונם וחלקם שלא) את רוב סל התרופות(ואת רוב תקציב המדינה).
אני יהיה מרוצה כשאיש איש יממן את עצמו. אם החולים היו יכולים לבטח את עצמם לכל המחלות האפשריות, הייתי מצפה מהם לעשות כך. במידה ולא הם היו צריכים לחסוך כסף למקרה שכזה.
אם הם לא עשו כך, אינני מרחם עליהם.

אליפות העולם בכדורגל, המונדיאל, תפתח בעוד חודש ושלושה ימים בגרמניה. האם המשחקים ישודרו בטלוויזיה בארץ? לחלוטין לא ברור, עקב ויכוח שניטש בדבר עלות השידורים לצרכן.

גיא לשם – מדווח אתמול בהארץ/דה-מרקר  כי חברת צ'רלטון שילמה תמורת זכויות השידור של המונדיאל כ-28 מיליון דולר. כדי לממן את ההוצאה הכבדה מבקשת החברה לגבות מכל צופה טלוויזיה כ-800 שקל… 80% מההכנסה יועברו לצ'רלטון ו-20% בלבד לחברות HOT ו-yes. ראשי חברות הלוויין והכבלים הצהירו כי תשלום נמוך יותר ייאלץ אותן לדרוש התרת שידור פרסומות במהלך המשחקים. ואילו כותרת בגלובס משלשום מבשרת לעומת זאת כי הירשזון המליץ: חבילת משחקי המונדיאל בכבלים תשודר ב-492 שקל – ללא פרסומות

בואו ננסה להבין מה אומרים המספרים האלה. התשלום שצ'רלטון שילמה עבור זכויות השידור הוא 28 מיליון דולר, שהם כ-125 מיליון ₪. אם תעלה חבילת המונדיאל 800 שקל, אז חברות הכבלים והלווין יצטרכו למכור אותה לקצת מעל 156,000 לקוחות, וזאת רק כדי לכסות את עלות זכויות השידור. אם תעלה החבילה 492 ₪ ללא פרסומות, יהיה צורך למכור מעל 254,000 חבילות כדי לכסות את עלות זכויות השידור בלבד. כיוון שלחברות הכבלים והלווין יש כמליון וחצי מנויים, בתסריט הראשון הן יצטרכו למכור את החבילה ל-10% מלקוחותיהן, בשני ל-כ-17% מהם.

שידורי המונדיאל – מישהו רוצה לעשות כאן כסף גדול

אבל כאן לא נגמר הסיפור. חברת צ'רלטון, רוצה מן הסתם להרוויח. כמה הם רוצים? בואו נניח, לצורך הדיון, כי הם מעוניינים ברווח של 25% על השקעתם.  בתסריט הזה, חברות הכבלים והלווין צריכות למכור עוד חבילות, רק כדי לכסות את עלות רכישת זכויות השידור מצ'רלטון – 40,000 אם החבילה תעלה 800 ₪, 64,000 אם מחירה יהיה 492 ₪. בכל מקרה, תידרש מכירה של 200,000 חבילות לפחות כדי לכסות את עלות זכויות השידור לחברות הטלוויזיה.

כמה חבילות מעריכות החברות שיוכלו למכור ב-800 ₪? את זה אפשר לנסות להעריך מהנתון על חלוקת ההכנסות הצפויה בין המשדרים לבעלי הזכויות. כדי  ש-80% מההכנסות יספקו את צ'רלטון, עליהן לכסות את ההוצאות ולהותיר רווח. 80% מ-800 הם 640, ואם נצרף 640 ש"ח ל-640 ₪ עד שיתקבלו 28 מליון דולר +25%, נקבל כי ההערכה הייתה כי יימכרו כ-244,000 חבילות. אם חברת צ'רלטון קיוותה לרווח צנוע יותר, נניח 10% (מסופקני), אז צפי המכירות היה כ-215 אלף חבילות. שימו לב, כי במקרה כזה יקבלו חברות הטלוויזיה 160 ₪ לכל חבילה שימכרו, שיביא אותן להכנסות של יותר מ-34 מיליון ₪. שימו לב כי בתסריט הזה הכנסות חברות הטלוויזיה יהיו גבוהות מהרווח ההיפותטי של צ'רלטון שהוא כ-31 מליון ₪ "בלבד".

ואם תעלה החבילה פחות מ-800 ₪, נניח 700 ₪?  לא תהיה ברירה אלא לדרוש שילוב פרסומות, כי לקופה של חברות הכבלים והלווין ייכנסו בתסריט הזה 13 מליון ₪ "בלבד", ולהם, כידוע זה עולה יותר. (שאלת תם – האם במקרה כזה יצליחו למכור פרסומות ב-21 מליון ₪?)

מה יקרה אם החבילות אכן יימכרו ב-492 ₪ בלבד? אם הביקוש לשידורי המונדיאל גמיש, ואם ההערכה הייתה כי ימכרו 244 אלף חבילות ב-800 ₪, ייתכן מאוד כי במחיר הנמוך יותר יימכרו 350 אלף חבילות, ואולי אף יותר. במקרה כזה ההכנסות יהיו 172 מליון ₪, צ'רלטון יקחו לעצמם 156 מליון, ולחברות הכבלים והלווין יישארו 16 מליון ₪, שיאפשרו להם להחזיק את הראש מעל המים. אם הביקוש לא גמיש, החברות המשדרות עלולות להיות בבעיה. אני מניח שהן עשו כמה בדיקות לפני כן, ויודעות כי יש גבול למה שהן יכולות לחלוב מהלקוחות שלהן.
אה, ואל תשכחו כי החבילה לא כוללת את משחק הפתיחה, משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר, לפי תקנות פיפ"א משחקים אלה יש לשדר בשידור ציבורי בכל מקרה, ולכן זכויות השידור למשחקים אלה נמכרו כבר בנפרד לאחד הערוצים הציבוריים.

אני כמובן לא מכיר את כל הפרטים העסקיים והנתונים הכלכליים, והקוראים מוזמנים להניח הנחות אחרות, ולשחק בנתונים. אבל התמונה העולה מכל הסיפור הזה ברורה: יש חברה אחת שמתכוננת לעשות מכל הסיפור הזה הרבה כסף, ועוד שתי חברות שמתכוונות להרוויח לא פחות ואולי אף יותר.

אני חובב כדורגל, לא החמצתי אף מונדיאל מאז 1974 פרט לזה שנערך בשנת 1982 (הייתי עסוק בעניינים אחרים), ואני לא מתכוון לשלם אגורה מעבר לדמי המנוי החודשיים המופקעים שאני כבר משלם לכבלים תמורת הצפיה במשחקים אלה. ואני קורא לכם להצטרף אלי ולשכנע את חבריכם ללכת בעקבותי. כי את הטייקונים של

צ'רלטון, הכבלים והלווין אפשר להכות רק במקום אחד – בכיס.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 6 במאי 2006 שם התקבלו 15 תגובות

חיים  בתאריך 5/6/2006 8:27:18 PM

ממילא הנוקאאוט חופשי

הרי ערוצים 2,10 משדרים 12-14 משחקים
רבע גמר ומעלה חינם ובטח רוב השמינית
אז מי שרוצה מכסיקו אנגולה ופולין אקוודור שישלם כדי שלאלי עזור ופיני זהבי יהיו עוד כמה פרוטות ביד
ממילא רק האירופאיות הבכירות וברזיל וארגנטינה מעניינות
ויש פאבים ולוויינים
במילה אחת: להחרים

ליאור  בתאריך 5/6/2006 8:31:44 PM

ביקוש והיצע

הרי אם 2 ו- 10 היו חושבים שיש רייטינג בטוח היו קונים גם את השלב הראשון המשעמם
עם כל הנבחרות האיזוטריות שהגיעו בגלל פוליטיקה
טרינידאד וטובאגו כבר אמרנו?
לא כל מה שמתהדר בטייטל מונדיאל הוא זהב
בדיוק כמו שליגת האלופות מלאת משחקים סתמיים
כמו ההוא בקפריסין נגד מנצ'סטר יונייטד

noamt  בתאריך 5/6/2006 9:06:51 PM

28 מליון

נסיון לעשות סדר בנתונים:
1. אם אני מבין נכון את הכתבה, צ'רלטון שילמה 28 מליון דולר על כל המשחקים – כולל אלה שישודרו בערוצים הפתוחים.
2. סביר להניח שהמשחקים שמשודרים בערוצים הפתוחים יקרים יותר – כלומר, למשל, משחק חצי גמר שווה יותר כסף מסתם משחק בין נבחרות לא מוכרות.
3. לפיכך, 800 או 492 ש"ח שייגבו מהפראיירים לא נועדו לכסות 28 מליון דולר (125 מליון ש"ח) אלא הרבה פחות. כמה פחות? אין לי את הנתונים. אני אפילו לא יודע כמה משחקים יש.
4. מהאמור לעיל, כנראה שהרווח הצפוי של צ'רלטון אפילו גבוה יותר.
נועם.

עזי  בתאריך 5/6/2006 9:10:53 PM

אתה רגיל לקבל הרבה דברים בחינם?

ברור שאנחנו לא מוכנים לשלם "מחיר מופקע" (שצריך להגדיר אותו), אבל מכאן ועד לקבלת השידורים בחינם יש מרחק… אני, לא כמוך, בהחלט מוכן לשלם עבור משהו שמספק לי בידור והנאה. אני לא מבין מדוע אתה (או מישהו אחר)מוכן לשלם להצגה חד-פעמית של שעה וחצי 250 ש"ח (ומעלה), ונמנע מלשלם לחודש של כיף פחות מכפול מזה.
למה שתקבל את זה בחינם? אתה עושה את החשבון הרווחים של של אסם כשאתה קונה במבה, או את חשבון הרווחים של ישקר כשאתה טס במטוס שלהבי מטוסו מיוצרים שם, והמחיר הזה נכנס בעבוע במחיר (המופקע?) של מחיר כרטיס הטיסה שלך?
משהו בהגיון שלך, יוסי, נראה לי קצת עמום. אולי תסביר, חוץ ממתמטיקה של רווחים, את ההגיון המסחרי שלך.

דוד  בתאריך 5/6/2006 11:39:21 PM

עזי, אתה חבר של זהבי?

מהנ אתה מקשקש בכלל
מי מינה אותך לפרקליט שלהם
או שאתה סתם שותף בצ'רלטון?

אחד העם  בתאריך 5/7/2006 1:10:23 PM

דברים בחינם

עד היום קיבלנו את שידורי המונדיאל בחינם.זה שצ'רלטון רוצה לגזור קופון זה לגיטימי מצידם אבל די גועלי (כשר אבל מסריח).
אני אסתפק בשידורים הציבוריים. תודה.

אורי  בתאריך 5/7/2006 3:19:14 PM

ללא נושא

במקרה של המונדיאל, לא רק אנחנו אלא כמעט כל אזרחי העולם רגילים לקבל אותו חינם. לפי מה שאני מבין, ישראל נמנית על שלושת המדינות היחידות שיגבה בהן תשלום מיוחד לצפיה במונדיאל.
הפשלה כאן היא בעיקר של ערוץ 1, לדעתי, כי זה בדיוק סוג הדברים שחבורת הדבילים מרוממה אמורה לעשות עם כספי האגרה שהיא מקבלת – אם כי הסכוי לראות את המונדיאל עם דני נוימן כפרשן גם הוא לא מלבב במיוחד.
492 ש"ח יקנו לי בערך 30 חצאי-ליטרים של גולדסטאר בפאבים שבהם אראה את המונדיאל. בשאיפה יהיו שם עוד הרבה חובבי כדורגל שנמאס להם מהסחטנות.

גבי   בתאריך 5/7/2006 6:09:27 PM

כמה עובדות (לכבוד הדיוק)

נתחיל בטיפ קטן: מי שרוצה לקלוט את המונדיאל במחשב שלו (ומשם לטלוויזיה) לא צריך אלא להתחבר לאתרים לא מעטים שידאגו להעביר כל דקה של משחק.
ולגופו….מי שטוען ש"מכסיקו, פולין ואקוודור לא מעניינות"….מוטב לו באמת לוותר על הציפיה במשהו שהוא לא ממש מבין בו מכסיקו נחשבת למעצמה עולה וניצחה את ארגנטינה וברזיל במסגרות רשמיות בשנתיים האחרונות. פולין נחשבת נבחרת כדורגל חזקה ועל אקוודות לא הייתי מוותר. אז מילא להיות טיפש אבל למה להפגין זאת בפומבי?

ד"ר ישראל רז  בתאריך 5/7/2006 6:12:34 PM

שמור לי מקום בפאב שלך, אורי, לי ולחבריי

אנחנו 7 חברים שהחליטו לראות את המונדיאל ב"מאש" (פאב מיתולוגי בתל אביב).
הרווח הוא כפול ומכופל. את הכסף נוציא על בירות טובות במקום על צ'רלטון המזדיינת בתחת – וגם נוכל לראות ביחד את המשחקים עם עוד אוהדים. אין כמו חברותא טובה לצפיה בכדורגל

בועז כהן  [אתר]  בתאריך 5/7/2006 6:22:33 PM

אני לא משלם שקל אחד על המונדיאל הזה

מ-1978 לא הפסדתי אף משחק בשום מונדיאל. אף משחק אחד. למדתי לבגרויות, הייתי בצבא, עבדתי בעבודות שונות, התחתנתי, התגרשתי, ובחיים לא הפסדתי אף משחק בשום מונדיאל.
הפעם אני כנראה אראה משחקים מסויימים. יש גבול לכמה שאפשר לסחוט את הצופה. אני משלם אגרת רדיו וטלוויזיה באדיקות ובהגינות מאז שיש לי טלוויזיה. אני משלם סכום חודשי נכבד ל-YES הטלוויזיה בלווין. אני משלם עוד תוספת לערוץ 5+ … אז עכשיו הם רוצים עוד כסף, בשביל המונדיאל – ומה השלב הבא? תשלום בשביל כל משחק ומשחק?
אז הפעם עד רבע הגמר אני אראה רק משחקים מסויימים, וגם אותם אראה אך ורק ללא תשלום, בפאבים שישדרו משחקים על מסך גדול.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 5/7/2006 9:53:26 PM

משעמם

אין דבר כזה חינם, השאלה היא רק איך גובים ממך את התשלום.

בועז  [אתר]  בתאריך 5/8/2006 12:32:39 PM

יש דבר כזה "בחינם"

מאז ומעולם שילמתי אגרת רדיו וטלוויזיה ולא הוספתי אף גרוש יותר לצורך צפיה במשחקי הגביע העולמי בכדורגל, האולימפיאדה ומשחקי גביע אירופה לנבחרות.
עכשיו אני משלם גם אגרה, גם חיבור ללווינים וגם תשלום לערוץ 5 + וגם רוצים ממני עוד כסף על משחקי המונדיאל.
לא יהיה. לא יהיה.

עמית  בתאריך 5/10/2006 1:12:27 PM

זה עדיין לא בחינם

זה מכיסו של "משלם האגרה". אני לא מעוניין לצפות במונדיאל, ולא מעוניין לממן את צפייתו של אף אחד אחר במונדיאל או בכל תכנית אחרת. מי שרוצה לצפות – שישלם. כל אפשרות אחרת פוגעת בעקרון השיוויון.

רמי  בתאריך 6/4/2006 8:43:12 PM

אני לא אוותר על אף משחק למרות שלא ארכוש

את הערוץ.
שכנעתי את בעל בית הקפה בו אני נוהג לשבת (קפה הנרייטה) שכדאי לו להקרין את המשחקים והוא הלך על זה בגדול. הוא מקרין על מסך ענק את כל המשחקים, מביא בירה מחבית ותפריט מיוחד ובכלל מתלהב מהעניין.
אני הולך להנות מהמונדיאל כפי שמעולם לא חוויתי ובאותה הזדמנות גם אלמד את צ'רלטון לקח בחשיבות סקר שוק לפני קבלת החלטות.

רועי  [אתר]  בתאריך 7/27/2006 9:30:45 PM

ללא נושא

אני כבר שילמתי המונדיאל ננננננננגגגגגגגגגגגגגגגגממממממ….מממממממממררררררררררררררררררררר

אוסף של עניינים שעל סדר היום – אף אחד מהם לא מצדיק רשימה נפרדת.

• ג'אנק מייל שהועבר אלי מבשר על "שיטה חדשה" להגדלת סיכויי הזכיה בלוטו שמציעה חברה בשם "ניולוטו". חברות כאלה צצות מדי פעם (ראו רשימתי "מי אמר 69 ולא קיבל?" מיולי 2004). עיון באתר החברה מגלה שמדובר כרגיל בסינדיקציה של השתתפות בהגרלה, הפעם בתוספת ניתוח תוצאות ההגרלות הקודמות שמאפשר לחברה "להוציא את טורי הלוטו בעלי סיכויי הופעה נמוכים". נו, שיהיה. מה שמשעשע באמת באתר הזה הוא העלגות הלשונית שבה מנוסחים התכנים, שיוכלו לספק שעות רבות של הנאה לפורומים כגון "אחל"ה – אק` חלופית ללשון העברית".
• בשבוע הבא (8-9 במאי) יתקיים בזכרון יעקב הכנס השנתי של האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה. אני אהיה שם. צפויה הרצאה מעניינת של פרופ' ישראל אומן שכותרתה "משאלי דעת קהל, מי כאן הטיפש?", וגם הרצאה שלי בנושא מדידת הדיוק של שיטות ביולוגיות, שמן הסתם תעורר פחות עניין.
• ועניין שלא קשור בסטטיסטיקה: לאחר שאהוד אולמרט "הפר את הבטחתו" של אריאל שרון לאוריאל רייכמן כי ימונה לשר החינוך, החליט רייכמן לפרוש מהחיים הפוליטיים ולהתפטר מהכנסת. אני מודה לרייכמן על פרישתו, אבל מתקשה להבין את כל אלה שמשבחים את רייכמן על כנותו ואומץ ליבו יאדה יאדה יאדה. במיוחד הופתעתי כשלמקהלה הצטרפה אחת הכותבות ברשימות, נעמה כרמי, האוחזת בתואר ד"ר לפילוסופיה. כרמי כותבת על רייכמן כי "התנהגותו בכל הפרשה היתה מכובדת וגילתה יושר נדיר". ולא נותר לי להתפלא על כרמי, שבודאי שמעה על עקרון הפרדת הרשויות, ויודעת כי רייכמן העמיד עצמו בבחירות כמועמד לכנסת, הרשות המחוקקת, ולא כמועמד לתפקיד שר – בישראל הרשות המבצעת – הממשלה – אינה נבחרת אלא ממונה על ידי הכנסת. אני מניח שגם רייכמן יודע את זה. יושר נדיר? ריכמן העמיד עצמו לבחירה לכנסת, כשלמעשה לא התכוון כלל לכהן ברשות המחוקקת. הוא הונה את בוחריו – חד וחלק. התנהגותו של רייכמן לא הייתה מכובדת כלל וכלל – אלא אם התנהגות של ילד מפונק נחשבת למכובדת.
• כשהבלוג הזה עלה לאויר לפני כמעט שנתיים, הצהרתי במפורש כי אעסוק כאן בעניינים הקשורים לתחום המקצועי שלי: סטטיסטיקה ומתמטיקה, ובנושאים קרובים. אני מתכוון להמשיך לעמוד בהבטחה זו, ולהמשיך  לכתוב כאן על נושאים אלה. אבל באופן לא מפתיע, יש לי דעות ומחשבות גם על נושאים אחרים, שברצוני להביא לידיעת ציבור קוראיי (כמו הפסקה הקודמת על רייכמן והתנהגותו הפוליטית, שאכן מקומה לא בדיוק בבלוג זה). לכן אני מתכוון לפתוח בקרוב בלוג נוסף בו אבטא את דעותיי ומחשובתיי בנושאים אחרים ורחבים יותר.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 29 באפריל 2006 שם התקבלו 8 תגובות

הלל כהן  בתאריך 4/29/2006 2:56:56 PM

ללא נושא

אני חושב שיהיה חבל אם תפתח עוד בלוג. תתפלא לגלות שהגיגיך הלא-מתמטיים מעניינים גם הם את קוראיך.

צוצו  בתאריך 4/29/2006 7:11:00 PM

ללא נושא

אודה באם תעלה את תקציר ההרצאה שלך (או קישור)
בנוכחי.

noamt  בתאריך 4/29/2006 9:51:45 PM

הדג נחש

ללהקת "הדג נחש" יצא דיסק חדש לא מזמן, ובו שיר בשם "סטטיסטיקה". המלים כאן:
http://www.zong.co.il/staticHTML/mooma/1-16554-333.html
הנתונים שהופיעו בשיר – לפחות חלקם מפוברקים – גרמו לי לחשוב: איפה יש נתונים כאלה? נגיד שאני רוצה לאמת אותם – למה להשוות? האם יש מאגר מידע ציבורי כזה?
נועם.

דרומי  [אתר]  בתאריך 4/29/2006 11:41:36 PM

מאמרים

כדי לאמת שיר כזה, אתה צריך לשבת מול מאגר מידע אוניברסיטאי, ולחפש מחקר שעוסק בכל אחד מהנתונים.
לא בטוח שיש בכל דבר נתון רלוונטי בישראל.
זה בדיוק מסוג הדברים שהרבה יותר קל לכתוב מאשר לשחזר – כדי לכתוב את זה, מספיק לרפרף על כותרות של כתבי עת שונים, ולבחור מאמרים שנראים כמכילים נתונים מעניינים.

איריס אחרת  בתאריך 5/1/2006 2:15:25 AM

מסכימה עם הלל

ההגיגים שלך בעניינים שאינם סטטיסטיקה ומתמטיקה מעניינים בהחלט. הקטע על רייכמן צודק לגמרי.
אני לא רואה סיבה למה עליך לפתוח בלוג חדש, גם ככה קשה להתגבר על שטף הבלוגים. ולמה להפריד? בדרך כלל דעות ותחומי ענין נגזרים מהשקפת עולם שלמה.

ממ  בתאריך 5/3/2006 12:31:55 PM

בקשר לרייכמן

לא הבנתי מה אתה רוצה ממנו, הוא הצהיר מראש שהוא בא לפוליטיקה להיות שר החינוך, הוא לא אמר שלא יעשה שום עבודה בכנסת אלא התנה את הצטרפותו לרשות המחוקקת בכך שינתן לו תפקיד ברשות המבצעת, בכלל כל מה שכתבת על הפרדת רשויות הוא בבלת מוחלט מאחר וכידוע לך הרשות המבצעת אצלנו נבחרת מבין אנשי הרשות המחוקקת ואף היו פרלמנטרים מכובדים כדוגמת יוסי שריד שפרשו כי לטענתם כבר לא היה להם סיכוי להתמנות לאותו תפקיד שר חינוך ברשות המבצעת.
בקיצור לגיטימי להגיד על רייכמן שהוא מפונק ולא נראה לך אבל לטעון שהיתה פה הונאה.. הפרדת רשויות בלה בלה.. זה כבר סתם קשקוש.

גמד רשע  [אתר]  בתאריך 5/4/2006 12:08:53 PM

תהייה

היית אומר שהכנס יתקיים ב- 8.5 במאי, בממוצע?

הקוף מכה בשנית  בתאריך 5/5/2006 7:07:10 PM

פיצול

באמת שאין צורך לפצל את הבלוג, הוא אחלה כמות שהוא.