דובי קננגיסר כתב בבלוג שלו, תחת הכותרת “האם מידע הוא חסר משמעות?” הסבר מפורט על מנגנון לפיו פרסום תוצאות סקרים יכול להשפיע על המציאות (הפוליטית, ובכלל). אני מוכן להסכים עם רוב הטיעונים שלו. אני מסכים כי למידע יש משמעות. אני מסכים כי חשיפה למידע יכולה להשפיע על החלטות של אנשים, ובפרט, חשיפה למידע המתקבל מסקרי בחירות, יכולה להשפיע על החלטות של בוחרים בקשר לאופן הצבעתם בבחירות. אני מסכים לחלוטין (ותמיד טענתי זאת) עם טענתו של דובי כי יש בעיה אתית חמורה ומתמשכת בעצם הצגת המידע שבסקרים כפי שהוא מוצג בישראל, וכי שותפים לבעיה הזו גם אמצעי תקשורת וגם סוקרים. הכל נכון.
אבל יש שתי שאלות גדולות שדובי לא עונה עליהן.
באופן פילוסופי אפשר לטעון שכל דבר משפיע על המציאות, וזה בסך הכל נכון (במובן מסויים). נו, אז מה? אז גם סקרים משפיעים על המציאות (דרך המנגנון שדובי תיאר, ו/או דרך כל מנגנון אחר). אין מחלקות. השאלה החשובה באמת שצריך לשאול היא מה מידת ההשפעה שיש לסקרים על המציאות.
לומר שהסקרים מייצרים מציאות, זה לומר שמידת ההשפעה שלהם היא גבוהה ביותר. על סמך מה אפשר לומר את זה? האם ניתן להעריך מהי מידת ההשפעה של הסקרים על המציאות הפוליטית ביחס למידת ההשפעה שיש להחלטה על פעולה צבאית שראש הממשלה מקבל כמה שבועות לפני הבחירות? ביחס להודעה לעיתונות, יומיים לפני הבחירות, על המצאה גאונית שתשנה את העולם? ביחס לפיגוע שמתרחש יום וחצי לפני מועד הבחירות? אני משוכנע שתסכימו איתי כי כל אחד מהאירועים האלה השפיעו על תוצאות הבחירות שהתרחשו זמן קצר לאחר מכן, יותר מכל סקר, ויותר מכל הסקרים ביחד. ובוא לא נשכח כי הגורם העיקרי המשפיע על המציאות הפוליטית ותוצאות הבחירות הוא התפקוד של הממשלה היוצאת.
לאחר שנצליח לכמת (או לפחות להעריך) את מידת ההשפעה שיש לסקרי הבחירות (ולסקרים בכלל) על המציאות, נוכל לענות של השאלה השניה: כיצד לאזן בין הנזק שהסקרים גורמים ובין התועלת שהם מביאים, אם בכלל יש צורך לעשות זאת.
אם נחליט שיש צורך לעשות משהו בעניין, כבר הצבעתי על הפתרון בעבר, ואצביע עליו שוב.
בטווח הקצר יש לדרוש מעורכי הסקים וממי שמפרסם את תוצאותיהם להקפיד לשמור על אתיקה מקצועית. בנוסף, אפשר וצריך לדרוש מכלי התקשורת לקיים את הוראות תיקון מספר 22 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה) הקובע כללים ברורים לאופן פרסום תוצאות סקרי בחירות, ולמידע שעל הסוקר למסור יחד עם תוצאות הסקר. אפשר גם לאכוף את החוק (לתשומת לבו של הקורא אליעזר ריבלין).
בטווח הארוך, הפתרון הראוי טמון בחינוך. יש ללמד את עקרונות הסטטיסטיקה וקבלת ההחלטות בבתי הספר ובאוניברסיטאות באופן מקיף ויסודי. זה לא פתרון קל, ותוצאותיו יורגשו רק בעוד מספר לא מועט של שנים, אבל זהו הפתרון הרציונלי היחיד
השאלה שצריכה להשאל היא מה לגיטימי שישפיע על הבחירה, ואיזה השפעות בלתי לגיטימיות אפשר לצמצם.
לגיטימי שהמציאות תשפיע על הבחירה, כלומר, שפעולות ראש הממשלה תשפענה על האופי שהבוחרים מצביעים בעד או נגד מפלגתו – וזאת תוך שאנחנו מאמינים בתבונתו של הבוחר שידע לזהות פעולה שמטרתה להשיג בוחרים לעומת פעולה שהייתה מתבצעת גם בלי הבחירות.
פחות לגיטימי ששקרים ישפיעו על המציאות, ולכן עלינו לעשות כמיטב יכולתנו, למשל, שלא לפרסם יומיים לפני הבחירות דברים שיתבררו יום אחריהן כשקרים, ושעלולים להשפיע על החלטת הבוחר. לכתוב יומיים לפני הבחירות “ראש הליכוד חולה באלצהיימר ויהפוך לבלתי כשיר לעמוד בראש הממשלה תוך חודשים ספורים”, כאשר אין לכך הוכחות חותכות, זהו שקר (ובה במידה, אם ראש הליכוד יודע כי הדבר נכון ומסתיר זאת מן הציבור – גם זה לא לגיטימי).
איפה עומדים הסקרים? סקר טוב ושלם נמצא יותר לכיוון האופציה הראשונה: הוא נותן לנו מידע על המציאות, תוך שהוא מצביע על מידת המהימנות של המידע הזה (מהימנות בשימוש היומיומי של המילה, לא בשימוש סטטיסטי). אבל החלטות מסויימות של הסוקרים, למשל לרכז את המפלגות הערביות תחת שם כולל אחד, או להכריע אם מפלגה עוברת את אחוז החסימה או לא בלי להגיד מה הסבירות של ההכרעה הזו, זה מייצר כבר מציאות, או משנה בצורה מהותית את תפיסת המציאות של המצביע, ולכן יש למנוע זאת עד כמה שניתן. למרבה הצער, שקרים של מועמדים קשה למנוע, אבל סקרים מטעים – דווקא קל.
מה שלא אומר שאני לא מסכים עם המסקנות שלך. רק שהקריאה שלך “הבו לי מספרים!” הייתה קצת לא רלוונטית.
(בהתחלה קראתי את המשפט האחרון שלך “רק בעוד מספר לא מועט של שרים” – שזה גם נכון).