נסיכת המדעים

בעקבות הרשימה על האוניברסיטאות הטובות ביותר כתב אלי גיא יריב מחברת "מעל הממוצע – מחקר וייעוץ ללימודים אקדמיים" והפנה את תשומת ליבי לדרוג האוניברסיטאות והמכללות בישראל שעורכת החברה. מאחר וזו חברה מסחרית, ניתן לראות רק את צמרת הדירוג. דירוג זה נעשה על סמך פרמטרים הקשורים לרווחת הסטודנט, על פי התפיסה הרואה את הסטודנט כלקוח ואת המוסד האקדמי כנותן שירות, ולכן סדר הדירוג שונה מסדר הדירוג של אוניברסיטת זיאו טנג, וזה לגיטימי, כמובן.

באתר של "מעל הממוצע" ניתן למצוא גם סקירה רחבה של מתודולוגית המחקר והדירוג, שנעשתה על ידי פרופ' יעקב הורניק מאוניברסיטת תל-אביב. מומלץ לקרוא.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 26 באוגוסט 2005 14:48שם התקבלו 4 תגובות

lior  [אתר]  בתאריך 8/26/2005 7:33:13 PM

ומה עם ביקורת?

מה שאתה מציג נראה לי חסר ערך כמעט לחלוטין. קודם כל, כפי שאתה מציין, לא מדובר בדירוג אוניברסיטאות ואפילו לא בדירוג איכות ההוראה באוניברסיטאות אלא בדירוג רווחת הסטודנט. דבר שני מדובר בסקר, ולא בפרמטרים אובייקטיביים אמיתיים. קשה לעשות דירוג אמיתי בלי לכלול פרמטרים כמו השכר הממוצע של הבוגרים, אחוז הממשיכים לתארים מתקדמים, מספר הפטנטים שרושמים בוגרי המוסד ומספר הזוכים בפרסים הישגיים בתחום המדע. אלה הפרמטרים החשובים באמת. לדעתי הדירוג שאתה כותב עליו שווה ביקורת פחות מרומזת.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 8/27/2005 12:51:14 PM

תשובה לליאור

אני מסכים איתך.

אלי  בתאריך 2/5/2006 6:25:00 PM

ובכן …

מה עם לטביה …הסטודנטים הכי אוהבים אותה התואר בא בקלות .
מספר המסיימים בפתוחה הוא הנמוך מבין כל המוסדות בודאי ..
אז למה שסטודנטים יאהבו את המוסד??

גיא יריב  [אתר]  בתאריך 6/28/2006 2:30:48 PM

לא כדאי לקרוא קודם לפני שמותחים ביקורת?

הדרוג מתבסס על הרבה יותר מידע מאשר רווחת הסטודנט, במיוחד בהתחשב במאמצים שהאוניברסיטאות עושות למנוע פרסום מידע בכלל ומידע שלילי בפרט.
נתונים אלמנטריים כמו מספר הסטודנטים בפקולטה (כדי להשוות למספר הסגל) או תקציב המוסד (והחלק ממנו שמוקדש למחקר) אינם מתפרסמים.
כתוצאה מכך היה צורך לאסוף מידע באמצעים 'עוקפי צנזורה' כמו ספירת תעודות זהות על לוחות ציונים או הערכת מספר פרסומים לפי מספר הדרגות המוענק. אלו כמובן כלים גסים יותר, אבל הם נותנים מידע בעל מהימנות ותוקף סבירים לגמרי.
אגב, גם הסטודנטים הרבה פחות מטומטמים ממה שאתם נותנים להם קרדיט- במוסדות שמתאפיינים בעומס נמוך ורמת דרישות נמוכה ישנה שביעות רצון נמוכה. הם יודעים בדיוק מה הם מקבלים.
גיא

במאמר שהתפרסם היום בדה-מרקר, כותב פרופ' יעקב עמיהוד על המשבר הפיננסי של המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, ויוצא חוצץ נגד התנהלות הסטודנטים בנושא. הפתרון של עמיהוד למשבר הוא, איך לא, הנהגת תחרות בין האוניברסיטאות והעלאת שכר הלימוד. פרופ' עמיהוד הוא פרופ' לפיננסים בביה"ס הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת ניו-יורק, והינו בעל תואר דוקטור בכלכלה וניתוח כמותי מאוניברסיטה זו. אני מכבד את דעתו של עמיהוד (אם כי מתנגד לה).

הבעיה היא כאשר עמיהוד מנסה לגייס את הסטטיסטיקה לעזרתו. וכך הוא כותב: "שכר הלימוד באוניברסיטאות בישראל נמוך מאוד. בארה"ב, למשל, שכר הלימוד הממוצע באוניברסיטאות הציבוריות הוא 5,132 דולר…" ומייד מסייג את דבריו: "…אך באוניברסיטאות הציבוריות הטובות, שכר הלימוד גבוה בהרבה. כך, באוניברסיטה הציבורית של פנסילווניה, שכר הלימוד הוא 10,856 דולר. שכר הלימוד הממוצע באוניברסיטאות הפרטיות הוא כ-20 אלף דולר".

עמיהוד מודע היטב לפערים הכלכליים בין ישראל לארה"ב: "ההכנסה הממוצעת לנפש בארה"ב מעט יותר מכפולה מזו שבישראל, ובהתאמה שכר הלימוד בארץ היה צריך להיות כמחצית מזה בארה"ב". ולאחרשהביא בפנינו תובנה זו הוא קובע: "בפועל, הוא נמוך בהרבה".

תרשו לי לעשות חשבון: שכר הלימוד באוניברסיטאות הציבוריות שלנו הוא כ-2400 דולר לשנה. 5132 הם קצת יותר מפי שניים מ-2400 (פי 2.13 למי שמתעקש). לכן, לפי החשבון שלי, שכר הלימוד באוניברסיטאות הציבוריות ביחס להכנסה לנפש שווה שערך בשתי המדינות. אז איך קובע עמיהוד כי שכר הלימוד בישראל "נמוך בהרבה"?

ובכן, כנראה שהוא משווה את שכר הלימוד כאן לשכר הלימוד באוניברסיטה הציבורית של פנסילווניה. כלומר, הוא משווה את הממוצע שלנו, לערך המקסימלי (או כמעט מקסימלי) של ארה"ב. זכותו. אבל שיספר לנו את זה, בבקשה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 22 במרץ 20

05 שם התקבלו 6 תגובות

יאן  בתאריך 3/22/2005 8:02:28 PM

ללא נושא

זאת ועוד: הוא גם שכח שיש עוד מדינות פרט לארה"ב בעולם. באירופה, להוציא בריטניה, שכר הלימוד נמוך או שהלימודים הם בחינם.

עזי  בתאריך 3/22/2005 8:19:22 PM

שים לב…

שים לב שאת הטענות האלו (גם את של המגיב לפני) העלו בתגובות ב"הארץ" למאמרו של עמיהוד.
אם תרשה לי – אני *לא* מכבד את דעתו. הוא מבסס את דבריו על-סמך נתונים חלקיים, שגויים ומטעים, ומגיע בהכרח למסקנה מטופשת.

lior  [אתר]  בתאריך 3/22/2005 9:22:16 PM

כל הכתבה הזאת תמוהה מאוד

"בארצות הברית, למשל…". יופי. לקח את המדינה שבה שכר הלימוד המקסימלי הוא מהגבוהים בעולם והפך אותה למשל, כאילו מדובר במקרה ממוצע.
הוא גם שכח לציין שבארצות הברית יכול כל סטודנט ללמוד כמעט בחינם במכללה הקרובה למקום מגוריו.
אל נושא המחקר באוניברסיטאות הוא בכלל לא מתייחס, ומתעלם באלגנטיות מכך שמחאת הסטודנטים, במקרה זה, אינה באופן ישיר נגד גובה שכר הלימוד.
כל זה ייאוש אחד גדול. עוד שנה וחצי אני צפוי לסיים את הדוקטורט, ולפי המצב שנראה עכשיו אין לי שום סיכוי למצוא משרה בישראל. עם רשימת המאמרים המדעיים הדלה שלי (לפחות כרגע) היה לי גם ככה קשה להתחרות במועמדים אחרים, אבל עכשיו זה נראה שבכלל אין תחרות. פשוט אין משרות פתוחות. ולהיות עובד קבלן שמפטרים אותו אחרי שנה ממש לא בא לי, מה גם שאפילו לזה לא בטוח שיקבלו אותי.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/23/2005 8:01:33 AM

תגובה לעזי

זה בסדר, אני מרשה לך 🙂

ערדי  בתאריך 3/23/2005 1:32:23 PM

אבל בלי קשר לעמיהוד,

לא תסכימו ששכר הלימוד בארץ נמוך למדי, בטח ביחס לרמת האוניברסיטאות?
2400 דולר לשנה, כשמי שמוכן לתת כמה שעות שבועיות יכול להשתתף בפרויקט פר"ח ולשלם חצי מזה – 1200 דולר לשנה. 450 ש"ח לחודש, בחישוב שנתי.
בכל זאת, נראה לי שמדובר בשכ"ל מהנמוכים בעולם, לא כן?

יוני  בתאריך 4/28/2005 6:45:34 PM

ארה"ב לא חייבת להיות מושא לחיקוי

לא כל מה שנעשה בארה"ב ירד הישר מהר סיני. בארה"ב יש גם דברים לא טובים.

מכירים את החשבון לפיו כמעט ולא עובדים? יש 365 ימים בשנה. נוריד 104 ימי סופשבוע, 30 ימי חג (כולל ערבי חג), 24 ימי מילואים, 30 ימי מחלה, 21 יום חופשה שנתית, גשרים, שעות בטלה בשעות העבודה, הפסקות צהריים, עיצומים, איחורים וסידורים, ונגיע איכשהו לכך שכל אחד עובד למעשה רק יום אחד בשנה, אז פלא שהכלכלה על הפנים?

לבדיחה הזו יש זקן כל כך ארוך, שאפילו ילד בכיתה ג שתספר לו אותה יביט בך ברחמים. אבל, עיתון מכובד יכול גם יכול ליישם את הרעיון שבבדיחה לעניין רציני ביותר שנדון בכתבה במוסף הכלכלי המכובד.
אז מה העלות של לימודים אקדמיים במדינת ישראל? לפי ידיעות אחרונות/Ynet, "מחירו של תואר ראשון בישראל בשנת 2004/5 הוא לא פחות מ-178,260 שקל".

איך הם הגיעו לזה? כמו כל מסע בן אלף מילין, גם מסע זה מתחיל בצעד הראשון. להלן תיאור התחשיב, שנעשה עבור העיתון משה וסמדר קצין מחברת חשב.

לתוך העלות נמזגו טופס מועמדות והרשמה, שכר לימוד, תוספת לקורסים חיצוניים,  ספרי לימוד, מחברות, כלי כתיבה וחומרי עזר, תשלומים עבור אישורים, וגם עלויות צילומים, שירותי הדפסה ואפילו דמי שמירה. על חלק מהסעיפים ניתן אולי להתווכח, אבל ברובם מדובר בסכומים קטנים. סך כל הסעיפים האלה מגיע ל-35,575 ש"ח, או כ-1000 ש"ח לחודש במשך 3 שנים. לא סכום שיש לזלזל בו. אבל גם לא סכום שיוצר כותרת.

אז בואו ונוסיף עוד עלויות: הוצאות נסיעה – 7560 באוטובוס או 6020 ברכב פרטי, כולל עלות החניה (בעיתון סוכם סעיף זה כ-5940 ש"ח בממוצע – בין הפותרים נכונה יוגרלו תודות). ארוחות בקפטריה – 3600 ש"ח, טלפונים הקשורים בלימודים – 360 ש"ח, מגורים – 10,800 ש"ח. הנה עוד 20,700 ש"ח.  עם המנה הראשונה, הכל מסתכם ל-56,275 ש"ח. כמובן, יש כאן את ההנחה שמי שאינו סטודנט אינו זקוק לשירותי תחבורה או לרכב כדי להגיע לעיסוקיו הרבים והמגוונים, אינו אוכל, חי ברחוב, וטלפונים שאינם קשורים בלימודים הם בחינם, כמובן.
אבל – עדיין אין מספיק בשר לכותרת. לכן – הנה הקינוח: אובדן שכר פוטנציאלי. "זהו הנתון החשוב ביותר בחישוב עלותו של התואר הראשון" – טוענים בעלי הכתבה. החשבון: במקום ללמוד אפשר לעבוד, ולהשתכר 5157 ש"ח נטו לחודש (השכר הממוצע במשק). אבדן ההכנסה לפי תחשיב זה הוא 123,786 ש"ח. נוסיף את זה ל-56,275 השקלים שהיו לנו, נפחית קצת הנחות לסטודנטים, ונגיע ל-178,260 ש"ח.

יופי, ממש יופי.

תרשו לי לעשות חשבון קצת אחר.

להערכתי עלות הלימודים היא 36,000 ש"ח, לא כולל נסיעות, מגורים, מחיה, הוצאות רפואיות, וכל הוצאה אחרת שלא קשורה ישירות ללימודים.

הכנסה ללא לימודים – אדם שיבחר להיכנס ישירות לשוק העבודה, ויעבור מגיל 21 עד גיל 67, כלומר 46 שנה,  ישתכר על פי הערכתי כ-4000 עד 5000 ש"ח ברוטו לחודש. הכנסתו משכר של אדם זה תהיה לכן לכל היותר 2,760,000 ש"ח.

אדם שילמד לימודי תואר ראשון מגיל 21 עד גיל 24, יוכל להרוויח לאחר סיום לימודיו שכר הגבוה מהשכר הממוצע במשק (שהרי שכרו הממוצע של בעל השכלה אקדמאית גבוה משכרו הממוצע של מי שאינו בעל השכלה כזו). לאקדמאי שלנו יוותרו 43 שנות עבודה, ובהנחה השמרנית ששכרו הממוצע לאורך שנים אלה יהיה 8000 ש"ח ברוטו בלבד, ישתכר במשך שנות עבודתו 4,128,000 ש"ח ברוטו. לא נשכח כי אותו אדם שילם 36,000 ש"ח תמורת לימודיו. לא, בואו ניקח את 56,275 השקלים שחישב העיתון. נחסיר סכום זה מ-4,128,000  ונקבל 4,071,725 ש"ח, שזה 1,311,725 ש"ח יותר מהכנסתו של אותו אדם שהעדיף להשתלב בשוק העבודה במקום לפנות ללימודים אקדמאיים.

אמור מעתה: לימודים אקדמאיים הם השקעה שתשואתה לפחות 2300%. ללא ספק – ההשקעה המשתלמת ביותר במשק.
 

 

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 23 באוגוסט 2004 00:00 שם התקבלו 9 תגובות