נסיכת המדעים

עוד הוכחה לאטימות הממשלתית רבת השנים.

ועדת וינוגרד, שמונתה על ידי ממשלת ברק והציעה הפחתה הדרגתית של שכר הלימוד באוניברסיטאות, ממשלת ברק שאימצה את ההמלצה, וממשלת אולמרט, שחזרה בה תוך 24 שעות מההצעה להעלות את שכר הלימוד ב-50% – כולן כולן מתנכלות לעניים.

לא מאמינים? תקראו מה שד"ר אמיר שהם כותב היום בהארץ/דה-מרקר: "העלאת שכר הלימוד תסייע לסטודנטים עניים", כלומר – הורדת שכר הלימוד תפגע בהם.

לא ממש מפתיע – זהו בדיוק אותו ההגיון האומר שמי שנהנה מרכב צמוד הוא זה שאינו יכול להרשות לעצמו לקנות מכונית, קל וחומר לשלם את שכר הלימוד באוניברסיטה.

בואו ונמשיך את ההגיון הזה. כך למשל, עדכון והעלאת קצבאות הזקנה תפגע בקשישים, והמשך העסקת אחיות בבתי הספר תפגע בבריאות התלמידים. אתם מוזמנים להוסיף דוגמאות משלכם.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 13 בספטמבר 2006 שם התקבלו 7 תגובות

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 9/13/2006 9:50:34 AM

עוד דוקטור לכלכלה

לא יודע אם זה ענין של זילות התואר בכלכלה או שפשוט האנשים שמוצאים לנכון להתבטא בעיתונים הם גם אלו שמבינים הכי פחות בכלכלה.
פיסקת המפתח של הטענה היא "להעלאת שכר הלימוד יש גם פן סוציאלי. מחקרים מוכיחים שככל שהפרט עשיר יותר הוא צורך יותר השכלה אקדמית. מכיוון שהמערכת האקדמית מסובסדת בצורה משמעותית דרך תקציב המדינה, המשמעות היא שהפרטים מהעשירונים הנמוכים יותר מסבסדים את הפרטים העשירים."
אבל כל ילד שהוא לא דוקטור לכלכלה יודע ששני העשירונים העליונים משלמים כ85% מהכנסות המדינה ממיסים ולכן הכסף של העשירים מסבסד את האוניברסיטאות.

אילן  בתאריך 9/13/2006 10:03:07 AM

פינוי ישובים מפלג את העם

בדיוק אותה לוגיקה…

ערן  בתאריך 9/13/2006 11:26:13 AM

גם לשפשף את העיניים

גם אני שיפשפתי את העיניים כאשר קראתי את הכתבה. יש מספר רב של טעויות בכתבה, אבל המובהקת ביותר היא זו: הכותב טוען כי כיוון שרוב מוחלט ממי שנהנה מלימודים אקדמיים הם העשירונים העליונים, הרי שסיבסוד האקדמיה ייטיב עם אותם עשירונים עליונים. הטעות היא פשוטה: אחת הסיבות שהעשירונים העליונים נהנים יותר היא בגלל שכר הלימוד, וההוצאות הנילוות ללימודים. אם שכר הלימוד יעלה, הדבר רק יחריף את התופעה ולא ישפר אותו.

אלי  בתאריך 9/13/2006 11:49:54 PM

הסכם עם הערבים יביא שלום

בדיוק אותה לוגיקה

בתאריך 9/15/2006 6:36:58 PM

הורדת שכר המורים תסייע לתלמידים

וכמובן למורים, אבל זה מובן מאליו, לא צריך להיות כלכלן בשביל תובנה כזו

אלמוני  בתאריך 9/27/2006 7:47:37 AM

הטעות הבסיסית בכתבה…

"להעלאת שכר הלימוד יש גם פן סוציאלי. מחקרים מוכיחים שככל שהפרט עשיר יותר הוא צורך יותר השכלה אקדמית. מכיוון שהמערכת האקדמית מסובסדת בצורה משמעותית דרך תקציב המדינה, המשמעות היא שהפרטים מהעשירונים הנמוכים יותר מסבסדים את הפרטים העשירים."
והפסקה העוקבת מסבירה שהעלת שכר הלימוד תפתור את הבעיה הזו. אם נמשיך עם מה שהכותב הנכבד מציע הפתרון האופטימלי יהיה לפתוח אוניברסיטאות פרטיות לגמרי, עם שכר לימוד עצום. כך בוודאי לא יקרה מצב שהעשירונים הנמוכים יותר מסבסדים את הפרטים העשירים. אבל יווצר מצב שהעשירונים הנמוכים יותר לא יוכלו לרכוש השכלה.
המאמר רצוף בטעויות לוגיות והרי ידוע שמאבסורד ניתן להסיק כל דבר.
חבל.

יוני  בתאריך 10/3/2006 3:23:11 PM

ללא נושא

אני אומנם לא מתייחס לנושא שכ"ל. אבל אני יכול להצביע על רבים מעמיתי שעובדים עבור חברת "הי-טק" במגזר הממשלתי ששכרם נע סביב 10K ש"ח אשר לא יכלו להרשות לעצמם לקנות רכב חדיש במקום רכב הליסינג. בל נשכח שבשנים האחרונות זינקה עלות הרכב הצמוד ב-33% אולם מי שיוותר כיום על הרכב לא יקבל את העלות כיום אלא את הסכום שעליו ויתר לפני שנים. אם ניקח עובד אשר מרוויח כ-15K ש"ח אשר קבל רכב לפני 9 שנים וויתר אז על כ-2K ש"ח לא עובד מקביל לו ירצה היום לקחת רכב הוא יאלץ לותר על קרוב ל-4K ש"ח אבל לא העובד הראשון ירצה להחזיר את הרכב הוא יקבל בחזרה לשכרו רק 2K ש"ח ברוטו. תסבירי לי איך ב-2K ש"ח ברוטו אתה קונה רכב חדיש ולא רכב מודל 2000 בעל עבר בחברת ליסינג או חברת השכרה?

כל מי שלמד קורס בסיסי בסטטיסטיקה והסתברות צריך לדעת (אני מקווה) כי הסתברות של מאורע חייבת לקבל ערך בין 0 ל-1, וכי סטיית התקן לעולם אינה שלילית. כאשר לימדתי קורסים כאלה, חזרתי והתרעתי בפני הסטודנטים, כי עליהם לשים לב לתוצאות חישוביהם, ולעולם לא להשאיר תוצאות בלתי אפשרויות ללא התייחסות. זה בהחלט יכול להיות שעקב טעות חישוב (או כל טעות אחרת) מישהו יקבל כי ההסתברות שהיה עליו לחשב היא 1.3 או 0.22-. אבל כאן התוצאה הסופית מתריעה על עצמה כי היא שגויה. מה עושים במקרה כזה? מחפשים את הטעות, כמובן. ואם אין זמן כי הבחינה מסתיימת עוד מעט? המינימום לו אני מצפה, אמרתי לסטודנטים, הוא שתבהירו לי כי ידוע לכם שיש כאן טעות. אפשר לכתוב הערה, כמו: "קיבלתי כי ההסתברות גדולה מ-1, וזה לא ייתכן. יש כאן טעות, אך איני מצליח למצוא אותה". במקרה כזה, אני, המרצה, אמצא את הטעות, והניקוד במבחן יהיה בהתאם לגודל הטעות. אבל, אם תושאר תוצאה כזו ללא התייחסות, הבהרתי, תיפסל השאלה כולה.

ההגיון הוא שכמורה עלי ללמד את תלמידי הסטודנטים לא רק את הטכניקות החישוביות. עלי להקנות להם הבנה של הנושא הנלמד, כי בעתיד הלא רחוק (חלקם, לפחות) יצטרכו להסתמך על הידע שרכשו  וליישם אותו. לחשב הסתברויות זה חשוב, אבל הרבה יותר חשוב להבין אותן, ומי שמקבל בשוויון נפש הסתברות גדולה מ-1 או קטנה מ-0 פשוט אינו מבין את המושג. נקודה.

העקרון הזה נכון לא רק להסתברויות. סטיית התקן, למשל, גם היא אינה יכולה להיות קטנה מ-0, ולכן חלים עליה כללים דומים. הסטודנט של היום יכול להיות האדם שמגיש מחר דו"ח להנהלה, או ללקוח. אם יופיעו בדו"ח כזה נתונים כגון הסתברויות או סטיות תקן שליליות, הסטודנט של היום יהיה בצרות מחר.

ולמה אני מספר את כל זה?

ובכן, במסגרת עבודתי, אני צריך לסקור דוח"ות מחקריים שונים. בדו"ח שסקרתי אתמול, ביצעו כותבי הדו"ח מבחן סטטיסטי בשם מבחן חי-בריבוע. השם של המבחן מדבר בעד עצמו. הביטוי "בריבוע" אומר כי הערך המספרי המחושב של המבחן אינו יכול להיות שלילי. ובכל זאת, הערך שהופיע בטבלה היה 0.077-. אבל זה לא סטודנט, זה רק מישהו שמגיש ללקוח שלו דו"ח.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 12 באפריל 2006  שם התקבלו 5 תגובות

איריס  בתאריך 4/13/2006 12:09:35 PM

גדול

יכול גם להיות שזה קרה כי מישהו הכניס נתונים לתכנת מחשב, וזה מה שיצא לו. אפשר למצוא ברשת טבלאות פשוטות שמזינים אליהן נתונים והתוצאה של מבחן החי בריבוע, למשל, מתקבלת. אבל למי שאין מושג, זה לא יעזור, ואם הכניס נתונים לא נכונים או אין לו הבנה בסיסית בנושא, הוא יאמין לכל מה שיקבל.
לא מחשבה ביקורתית במיוחד.
צודק המורה

משוטט  בתאריך 4/15/2006 3:04:37 AM

פויה, אינטיליגנציה!

לך תדע איזה חידקים יש בזה ובאילו מחלות אתה עלול להדבק. מהר, לשטוף את הידיים! טוב, בתור סטטיסטיקאי שעובד בחברת תרופות יש סיכוי (קרוב ל-1) שאתה יודע איזה מחלות.
וכל הקטע הזה של לחשוב. זה כל כך מעייף, עדיף להריח את תאי המוח נשרפים מול הטלוויזיה (גם לה יש כמה מעלות…)
ובטון פחות אירוני/מבדר, אתה כרגיל צודק. האם הדרישה שילד בכיתה ו"ו ידע לכתוב רופא ללא שגיאות כתיב זה סביר? האם אדם העוסק בתחום מסוים שדורש ידע מסוים, גם ידע אותו זה סביר? תלוי את מי שואלים.
במתמטיקה לדוגמא, יש להרבה שאלות דרכים לוודא את נכונות התשובה או ההוכחה, שגוזלות זמן מועט. הדבר נראה כל כך פשוט, שלפעמים לא עושים אותו- כמו בדוגמא שנתת.

mrbob  [אתר]  בתאריך 4/17/2006 3:34:44 PM

צחוק הגורל

אולי הוא היה סטודנט שלך.

n  בתאריך 5/3/2006 1:20:19 PM

סיימתי תואר ראשון שהסטטיסטיקה בו קשה

אני בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה ותקשורת, מעולם לא הבנתי למה אני צריך ששליש מהתואר ימולא בסטטיסטיקה שנועדה בעיקר כדי להכשיר את עשרת האחוזים (או פחות) שמצליחים להתקבל לתואר השני. לא שיש לי בעיה עם שיטות מחקר שאכן צריך ללמד, או סטטיסטיקה ברמה הגיונית, אבל אם הלימוד משרת רק את תלמידי התואר השני, מדוע לא ללמד את הסטטיסטיקה במסגרת התואר השני ולא להעמיס סתם על כל היתר?

אלי  בתאריך 5/20/2006 1:05:57 PM

בוגר תואר ראשון. "בוגר"???

צר לי "בוגר תואר ראשון" יקר על שאינך מבין מדוע רצוי שאדם העוסק בפסיכולוגיה יהיה בעל ידע בסיסי בסטטיסטיקה. אין לי אלא להאשים כאן שני גורמים:
א. סגל ההוראה שאינו טורח במקרים רבים להצביע בפני הסטודנטים על הקשר בין "התאוריה" לבין "השדה" [מקום העבודה].
ב. ההתדרדרות במערכת החינוך [מהגן ועד לאוניברסיטה] שבמסגרת "ההפרטה" הכללית נאלצת לראות בסטודנט "לקוח".
את הלקוח, כידוע, אסור להרגיז כי אחרת הוא "ילך למסעדה אחרת". וכך כל מי שמכיר את השאלונים לשביעות רצון שממלאים הסטודנטים [לקוחות] בכל סמסטר יש שאלות מהסוג: "הקורס הקנה לי ידע בנושא הנלמד" [לשון פאסיבית]. השאלון לא כולל שאלות מהסוג "מה עשיתי על מנת לבחון את נושא הקורס בהקשר לכלל תוכנית הלימודים?" [לשון אקטיבית מבחינת הסטודנט.
ולגופה של שאלתך: אם אתה עוסק בפסיכולוגיה, ראוי שתתעדכן הנעשה בתחום – צורך זה מופיע גם בקוד האתי של איגוד הפסיכולוגים, איגוד העובדים הסוציאלים, ועוד איגודים ואירגונים מקצועיים בתחום "העבודה עם אנשים". כאשר אתה קורא מאמר מקצועי, ראוי שתהיה לך יכולת לקריאה ביקורתית שכוללת הבנה ביחס למהות הנתונים הסטטיסטיים.
בהצלחה במקצוע

אוניברסיטת זיאו טנג שבשנחאי פירסמה את דירוג 500 האוניברסיטאות הטובות בעולם, זו השנה השלישית. רוב עיתוני העולם סיקרו את ראש הרשימה (הארווארד עדיין ראשונה, למי שמודאג), ודנו בכובד ראש בזינוק של קיימברידג' הבריטית אל המקום השני, מייד לאחר סטנפורד, תוך כדי דחיקת ברקלי ו-MIT אל המקומות הרביעי והחמישי.

איך מדרגים? ראשית, אספו החוקרים משנחאי נתונים לגבי ההישגים האקדמיים של כל אוניברסיטה, כגון מספר אנשי הסגל והבוגרים שזכו בפרס נובל או במדליית פילדס (פרס טיורינג לא נחשב), מספר המאמרים שפורסמו על ידי אנשי הסגל והבוגרים בכתבי העת Nature ו-Science,  מספר המאמרים המצוטטים באינדקסים נחשבים, כולל מאמרים התחומי מדעי הרוח והחברה, וכדומה. גם גודל האוניברסיטה (כלומר – מספר הסטודנטים) נלקח בחשבון. לאחר מכן, ניתן לכל אוניברסיטה ציון יחסי באחוזים בכל אחת מהקטגוריות (ביחס לאוניברסיטה המובילה באותה קטגוריה), ולבסוף, משקללים את ציוני הקטגוריות לציון אחד לפיו נקבע הדירוג. מעל 1000 אוניברסיטאות דורגו, אך פורסמה רק רשימת 500 הראשונות בדירוג.

עורכי הדירוג מודעים לבעיות המתודולוגיות המתעוררות ומפרטים אותן בדף השאלות הנפוצות. המעוניינים ימצאו גם הפניה למאמר הדן בבעיות אלה ובהתמודדות עימן בפירוט.

ועכשיו, למי שהגיע עד לכאן, הפרטים המעניינים באמת. איפה אנחנו?

האוניברסיטה הטובה ביותר בישראל, על פי הדירוג, היא האוניברסיטה העברית, המדורגת בסה"כ במקום ה-78 בעולם. (גילוי נאות – כל שלושת תארי הוענקו לי על ידי האוניברסיטה העברית). הטכניון, מכון ויצמן, ואוניברסיטת תל-אביב מתחלקים במקום ה-101 (יחד עם עוד 49 אוניברסיטאות אחרות שזכו לאותו ציון). אוניברסיטאות בר-אילן ובן-גוריון מדורגות במקום 301-400 ואוניברסיטת חיפה במקום 401-500. כל שבע האוניברסיטאות שבישראל נכנסו לרשימת ה-500, הישג מכובד.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 21 באוגוסט 2005 שם התקבלו 3 תגובות

יעקב  בתאריך 8/25/2005 11:27:46 PM

אז מה היה לנו

אוניברסיטה אחת בעשירון העליון, שלוש בעשירון השני, והיתר ברביעי ובחמישי.
נאה, אך לא מעורר השתאות.

עודד  בתאריך 8/27/2005 11:04:10 PM

הישג מכובד

דורגו 1000 אוניברסיטאות מתוך יותר מ 2000
להיכנס לרשימת ה 500 זהו אכן הישג מכובד

יעקב  בתאריך 8/28/2005 2:01:36 AM

לעודד

לא נכנסנו ל-500 הראשונים, נכנסנו ל-50% הראשונים.
מוסד שלא נסקר, יכול היה טכנית להגיע להישגים גבוהים, נמוכים או שווים למוסדות שנסקרו. אין שום משמעות לכמות הכוללת של המוסדות, בהתייחס לרמת ההישגיות, כל עוד המוסדות לא נסקרו.

לפני יומיים פורסמה בפורום מתמטיקה בתפוז ההודעה הבאה:

נתונים מספר נקודות (x,y) .אני צריך למצוא קו מקורב לכל הנקודות. (אין לי הגדרת מתמטית לזה). אני צריך רק את הנוסחא לזה, אין צורך בהסברים

כיוון שכך, הוא אכן קיבל את הנוסחא בלבד, ללא הסברים, ממנהל הפורום שהיה באותו בוקר במצב רוח ציני משהו:

אתה מעוניין לחשב את קו הריבועים הפחותים, שנקרא גם קו הרגרסיה.
אמנם אתה לא מעוניין בהסברים אבל אני ממליץ לך להתעניין – הנה סיפור שיבהיר מדוע זה כדאי.
הנוסחא, בכל אופן היא:

b=inv(X'X)*X'*Y

בהצלחה.

וכצפוי, כעבור שעה קלה באה הודעת תגובה משואל השאלה שכותרתה "סליחה, אבל לא הבנתי את התשובה" עם בקשות להסברים ("מה זה INV?" וכולי), בהם לא היה מעוניין בתחילה.

כל אחד מאיתנו משתמש בחיי היום יום במכשירים רבים. לרובנו אין מושג כיצד המכשירים האלה פועלים. איך פועלת הטלוויזיה? מה גורם למקרר לקרר? ומהם העקרונות הפיזיקליים והמכניים המניעים את המכונית שלנו? ובכל זאת, רובנו המכריע יודע להשתמש במכשירים האלה בצורה נכונה. אנו יודעים שצפיה מרובה בטלוויזיה מזיקה, שאין להכניס סיר חם למקרר, ושיש לבדוק בקביעות את מצב השמן והמים במנוע המכונית, למלא את מיכל הדלק ולנהוג לפי חוקי התנועה.

אבל כשהדברים מגיעים לשימוש בכלי סטטיסטי מתוחכם, הגישה משתנית פתאום.

נכון, כדי להשתמש בשיטת הריבועים הפחותים לא צריך ידע מעמיק בתיאוריה של מרחבים וקטוריים והבנה של משפט גאוס-מרקוב. אבל צריך בכל זאת לדעת איך להשתמש בכלי הזה. כי לא מספיק רק לחשב את המקדמים של קו הרגרסיה על פי הנוסחה הנ"ל. צריך לבדוק תחילה האם השימוש ברגרסיה לינארית מתאים לנתונים שבידי השואל (ובהמשך השרשור מתברר שלא), ואם מתברר שכן, צריך גם לבדוק האם התוצאה שהתקבלה מתקבלת על הדעת. ובשביל זה צריך לדעת יותר מאשר להציב מספרים בנוסחה ולחשב.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 10 באוגוסט 2005

להלן ציטוט מכתבה שהופיעה ב"הארץ":

עמנואל הדנה … סיים ב-2000 תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב.

…

לאחרונה הוזמן הדנה להשתתף בדיון בוועדת העלייה והקליטה בכנסת בנושא "הצלחות בקליטת העלייה מאתיופיה". בדיון הוא סיפר שהנהלת האוניברסיטה ביקשה ממנו לשבח את הצלחתה בקליטת עולים מאתיופיה, במהלך הופעות בפני תורמים וחברי חבר הנאמנים של האוניברסיטה. "אני הייתי הסטודנט השני (ממוצא אתיופי) באוניברסיטה. אני זוכר שנערך באוניברסיטה כנס שבו נדרשתי להציג כי יש גידול של 100% במספר הסטודנטים האתיופים באוניברסיטת תל אביב. זה היה מצב מאוד עגום, ואני מאוד התנגדתי לזה", הוא סיפר.

הממ.. גידול מ-1 ל-2 זה גידול של 100%. הם צודקים, החבר'ה האלה מהנהלת האוניברסיטה.

תודה לחנן כהן ששלח לי את הלינק.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך8 במאי 2005

במאמר שהתפרסם היום בדה-מרקר, כותב פרופ' יעקב עמיהוד על המשבר הפיננסי של המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, ויוצא חוצץ נגד התנהלות הסטודנטים בנושא. הפתרון של עמיהוד למשבר הוא, איך לא, הנהגת תחרות בין האוניברסיטאות והעלאת שכר הלימוד. פרופ' עמיהוד הוא פרופ' לפיננסים בביה"ס הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת ניו-יורק, והינו בעל תואר דוקטור בכלכלה וניתוח כמותי מאוניברסיטה זו. אני מכבד את דעתו של עמיהוד (אם כי מתנגד לה).

הבעיה היא כאשר עמיהוד מנסה לגייס את הסטטיסטיקה לעזרתו. וכך הוא כותב: "שכר הלימוד באוניברסיטאות בישראל נמוך מאוד. בארה"ב, למשל, שכר הלימוד הממוצע באוניברסיטאות הציבוריות הוא 5,132 דולר…" ומייד מסייג את דבריו: "…אך באוניברסיטאות הציבוריות הטובות, שכר הלימוד גבוה בהרבה. כך, באוניברסיטה הציבורית של פנסילווניה, שכר הלימוד הוא 10,856 דולר. שכר הלימוד הממוצע באוניברסיטאות הפרטיות הוא כ-20 אלף דולר".

עמיהוד מודע היטב לפערים הכלכליים בין ישראל לארה"ב: "ההכנסה הממוצעת לנפש בארה"ב מעט יותר מכפולה מזו שבישראל, ובהתאמה שכר הלימוד בארץ היה צריך להיות כמחצית מזה בארה"ב". ולאחרשהביא בפנינו תובנה זו הוא קובע: "בפועל, הוא נמוך בהרבה".

תרשו לי לעשות חשבון: שכר הלימוד באוניברסיטאות הציבוריות שלנו הוא כ-2400 דולר לשנה. 5132 הם קצת יותר מפי שניים מ-2400 (פי 2.13 למי שמתעקש). לכן, לפי החשבון שלי, שכר הלימוד באוניברסיטאות הציבוריות ביחס להכנסה לנפש שווה שערך בשתי המדינות. אז איך קובע עמיהוד כי שכר הלימוד בישראל "נמוך בהרבה"?

ובכן, כנראה שהוא משווה את שכר הלימוד כאן לשכר הלימוד באוניברסיטה הציבורית של פנסילווניה. כלומר, הוא משווה את הממוצע שלנו, לערך המקסימלי (או כמעט מקסימלי) של ארה"ב. זכותו. אבל שיספר לנו את זה, בבקשה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 22 במרץ 20

05 שם התקבלו 6 תגובות

יאן  בתאריך 3/22/2005 8:02:28 PM

ללא נושא

זאת ועוד: הוא גם שכח שיש עוד מדינות פרט לארה"ב בעולם. באירופה, להוציא בריטניה, שכר הלימוד נמוך או שהלימודים הם בחינם.

עזי  בתאריך 3/22/2005 8:19:22 PM

שים לב…

שים לב שאת הטענות האלו (גם את של המגיב לפני) העלו בתגובות ב"הארץ" למאמרו של עמיהוד.
אם תרשה לי – אני *לא* מכבד את דעתו. הוא מבסס את דבריו על-סמך נתונים חלקיים, שגויים ומטעים, ומגיע בהכרח למסקנה מטופשת.

lior  [אתר]  בתאריך 3/22/2005 9:22:16 PM

כל הכתבה הזאת תמוהה מאוד

"בארצות הברית, למשל…". יופי. לקח את המדינה שבה שכר הלימוד המקסימלי הוא מהגבוהים בעולם והפך אותה למשל, כאילו מדובר במקרה ממוצע.
הוא גם שכח לציין שבארצות הברית יכול כל סטודנט ללמוד כמעט בחינם במכללה הקרובה למקום מגוריו.
אל נושא המחקר באוניברסיטאות הוא בכלל לא מתייחס, ומתעלם באלגנטיות מכך שמחאת הסטודנטים, במקרה זה, אינה באופן ישיר נגד גובה שכר הלימוד.
כל זה ייאוש אחד גדול. עוד שנה וחצי אני צפוי לסיים את הדוקטורט, ולפי המצב שנראה עכשיו אין לי שום סיכוי למצוא משרה בישראל. עם רשימת המאמרים המדעיים הדלה שלי (לפחות כרגע) היה לי גם ככה קשה להתחרות במועמדים אחרים, אבל עכשיו זה נראה שבכלל אין תחרות. פשוט אין משרות פתוחות. ולהיות עובד קבלן שמפטרים אותו אחרי שנה ממש לא בא לי, מה גם שאפילו לזה לא בטוח שיקבלו אותי.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/23/2005 8:01:33 AM

תגובה לעזי

זה בסדר, אני מרשה לך 🙂

ערדי  בתאריך 3/23/2005 1:32:23 PM

אבל בלי קשר לעמיהוד,

לא תסכימו ששכר הלימוד בארץ נמוך למדי, בטח ביחס לרמת האוניברסיטאות?
2400 דולר לשנה, כשמי שמוכן לתת כמה שעות שבועיות יכול להשתתף בפרויקט פר"ח ולשלם חצי מזה – 1200 דולר לשנה. 450 ש"ח לחודש, בחישוב שנתי.
בכל זאת, נראה לי שמדובר בשכ"ל מהנמוכים בעולם, לא כן?

יוני  בתאריך 4/28/2005 6:45:34 PM

ארה"ב לא חייבת להיות מושא לחיקוי

לא כל מה שנעשה בארה"ב ירד הישר מהר סיני. בארה"ב יש גם דברים לא טובים.

היום ב"הארץ", מופיע מאמר מאת דונלד מקניל (מתורגם מהניו יורק טיימס) שכותרתו "מי צריך מתמטיקה?". כותרת המשנה, שמסכמת היטב את רוח המאמר היא: "ארה"ב הגיעה בשבוע שעבר רק למקום ה-28 בעולם במבחני המתמטיקה; נו אז?".

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 20 בדצמבר

שם התקבלו 9 תגובות

הסטוריון מצעד המחץ  [אתר]  בתאריך 12/20/2004 8:56:34 AM

ואיפה ישראל בעולם?

עידן  בתאריך 12/20/2004 10:39:23 AM

זוועה

נקווה שלא יאמצו גישה זו אצלנו.
מילא העובדה שמדענים חייבים מתמטיקה ושלמדע יש חשיבות מכרעת לטווח ארוך.
למטמתיקה וחשיבה לוגית יש חשיבות עצומה ביום יום.
אדם מהישוב לא פותר משוואות ריבועיות אולם מאד כדאי שידע להסיק מסקנות באופן לוגי ולא פחות חשוב, לזהות מתי מסקנה כלשהיא לא נכונה.
וכל זאת בלי להזכיר את האלגנטיות והיופי.

הקומיקסר  בתאריך 12/20/2004 12:17:58 PM

השורה התחתונה החשובה שם

בעיני היא שמתמטיקה חשובה כמו כל מיומנות מחשבה אחרת.
כולל שירה.

אורן  [אתר]  בתאריך 12/20/2004 12:34:54 PM

מעשה שהיה

שלום רוזנברג, מרצה לפילוסופיה ואדם משעשע שהיה בעברו מורה למתימטיקה סיפר פעם (באחד השיעורים בקורס מבוא לתורת ההכרה. אני לא זוכר מה הקשר) שתלמידה שלו בתיכון שאלה אותו בשביל מה ללמוד מתמטיקה.
הוא ענה לה שהמח הוא כמו עיפרון – צריך לחדד אותו כדי שיהיה אפשר להשתמש.
היא ענתה, כך הוא מספר, שעיפרון שמחדדים יותר מדי – נשבר לו השפיץ ואי אפשר להשתמש בכלל…

גיל  [אתר]  בתאריך 12/20/2004 7:02:58 PM

שירה היא מיומנות מחשבה?

לקומיקסר, בתמיהה-
האם ניתוח שיר הוא כניתוח צפרדע
והתרגשות ממטאפורה כתזזית האינדוקציה?

אסף ברטוב  [אתר]  בתאריך 12/21/2004 12:02:34 AM

הרבה מתמטיקה לא צריך

לדעתי אין הצדקה לחייב אוניברסלית ללמוד אלגברה, חדו"א, טריגונומטריה, לוגריתמים, וכו'. יש לשמור על מסלול "ריאלי", היינו לאנשים שמתעתדים לעסוק במדעים או בהנדסה, ולדרוש מכלל האוכלוסיה רק מיומנות באריתמטיקה (כולל אחוזים, כמובן) ובהסתברות, שהם לטעמי שני התחומים השימושיים לכל אדם בחברה המודרנית.
את הפונקציה הממיינת של לימודי המתמטיקה, שמוזכרת במאמר, יש להחליף במיון לפי נושא לימוד חשוב יותר, ואמין יותר כקריטריון ממיין, לטעמי, והוא הלשון: רמת לימודי הלשון, ההבעה, הלוגיקה המילולית, והרטוריקה הנהוגים כיום מחפירים, והרמה הנדרשת מכל תלמיד מייצרת אזרחים בורים, עילגים, ומעורפלי מחשבה.
*בכל* נושא יש חשיבות ליכולת ביטוי והבעה בהירה ומדויקת, ובכל נושא יש צורך בהבנת הנקרא ובחשיבה מופשטת. לכן את הזמן שיתפנה אם יופחת הדגש על לימודי המתמטיקה הבלתי-נחוצים שתיארתי כדאי להקדיש לשיפור הוראת הבנת הנקרא, חשיבה מילולית, וכן לפתוח בלימודי רטוריקה בסיסיים, שנעדרים לחלוטין מתכנית הלימודים התיכונית, ואפילו מזו של האוניברסיטאות.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 12/21/2004 1:56:37 PM

תגובה לאסף

ראשית, אציין כאן כי אסף העלה את הנושא לדיון גם בבלוג שלו, ושם התפתח דיון מעניין שבו יש כרגע 17 תגובות. אני ממליץ לקרוא:
http://www.livejournal.com/users/ijon/150038.html?view=862486
התגובה ה-17 בדיון הנ"ל היא תגובתי, ואני מביא אותה גם כאן (חלק מהתגובה מתייחס גם לדברים שנאמרו במהלך הדיון בבלוג של אסף):
אני חושב שיש הסכמה גורפת על כך שצריך לשנות את האופן שבו מלמדים היום את רוב המקצועות בבתי הספר. אני בהחלט חושב שיש צורך לערוך רפורמה רצינית בייחוד בלימודי המתמטיקה.
אולם, הטענה המרכזית במאמר מהניו יורק טיימס, שאתה חוזר עליה במובלע, היא כי לימודי המתמטיקה (או רובם) "מיותרים", והטיעון הדמגוגי של קתלין טרנר (?, או יותר נכון של הדמות שאותה היא מגלמת בסרט כלשהו) כי מעולם לא נאלצה לפתור משוואה אחרי סיום הלימודים בתיכון עובד גם לגבי מקצועות אחרים. למשל:
* מעולם לא נזקקתי לניתוח ספרותי של שיר משירי ביאליק לאחר סיום הלימודים בתיכון.
* מעולם לא הייתי צריך לנקד מילה עברית כלשהי לאחר סיום הלימודים בתיכון.
* מעולם לא נזקקתי לפרש פרק בתנ"ך לאחר סיום לימודי בתיכון.
ועוד ועוד.
אני בטוח שאתה יכול להבין להסביר מדוע בכל זאת חשוב ללמוד ספרות, תנ"ך, לשון עברית, ועוד מקצועות אחרים (אזרחות? היסטוריה? מי צריך את זה?) בבית הספר. יש גם נימוקים כבדי משקל לטובת המתמטיקה, ואני סבור שאדם בעל רמת השכלה מינימלית בחברה המודרנית אכן צריך ללמוד פרקים מסויימים במתמטיקה מתקדמת – כן, וזה כולל גם טריגונומטריה וחשבון דיפרנציאלי.
אני מקווה להרחיב על כך במאמר שאכתוב בעתיד.

ג'ון דו  בתאריך 12/23/2004 10:55:08 AM

צודק בהחלט

העיתונאי לא משתמש לאחר סיום לימודיו במשוואות טריגונומטריות, והפיזיקאי לא משתמש בשירי ביאליק.
הסופר לא יצטרך לעולם לחשב אינטגרלים, והמתמטיקאי לא ימצא שימוש בפירוש רש"י לבראשית י"ג.
אז למה להסתפק רק בלימודי המתמטיקה? בוא נסיים את הלימודים בכיתה ז' (בערך הכיתה שבה מסיימים ללמוד את המעט שצריך לחיים), וניתן לתלמידים ללכת לעבוד.
הבעיה לדעתי, היא שבניגוד להיסטוריה ולספרות, משום מה מתמטיקה לא נחשבת כ"תרבות", כדבר שחיוני לדעת גם מעבר לשימושים הפרקטים בחיי היומיום. נערים שלא יודעים מי היה הרצל או מי היה ביאליק מוקעים בעיתונות ובתקשורת כחסרי השכלה ותרבות. לעומת זאת, לא מעט אנשי רוח מפורסמים דווקא מתגאים (במידה זו או אחרת) בכך שאין להם מושג קלוש במתמטיקה.
הסיבה לחלוקה הזאת היא פשוטה: אותם האנשים שנוטים באופן טבעי להומניסטיקה, הם אלה שיתפסו את משבצות העיתונאים, הסופרים, כתבי הטלוויזיה ושאר המדיומים שבהם ניתן להשפיע על תפיסת העולם של הציבור. אלה הנוטים דווקא לתחום הריאלי הולכים לאוניברסיטה ונחשבים כ"עופות מוזרים".
לדעתי, אדם שרוצה להחשיב עצמו כאינטלקטואל צריך לדעת מהו הקשר בין מושג האינפלציה למושג הנגזרת, בדיוק כמו שהוא צריך להכיר את "עוד חוזר הניגון" של אלתרמן
(אגב – חידה ידועה שואלת מי היה הנשיא האמריקאי שנעזר בנגזרת שלישית כדי לזכות בבחירות)

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 5/13/2008 8:51:17 AM

תשובה לחידה של ג'ון דו

ניקסון
http://homepage.smc.edu/nestler_andrew/math7/derivatives.htm

איתמר שאלתיאל כתב שלשום 100 מלים על המצב באתר נענע: "חיים הכט ניסה למכור לציבור 'דמוקטטורה', והציבור קנה. ככה זה כשבמערכת החינוך מעדיפים ללמד אותך אינטגרלים במקום אזרחות".

אני האחרון שיזלזל בחשיבות של לימודי האזרחות, ואני מסכים עם רוב אמירותיו של שאלתיאל לגבי חשיבות לימודי האזרחות, והבעייתיות הרבה באופן שבה מלמדים מקצוע זה כיום.

אולם – המשוואה שהוצבה מולנו – אזרחות מול מתמטיקה – הינה דמגוגית, מזיקה ומטעה.

כאן המקום להזכיר כי המתמטיקה תרמה לקידום הדמוקרטיה בעולם לא פחות, ואף יותר, מלימודי האזרחות והפילוסופיה. המתמטיקה תרמה תרומה מכרעת לנצחון בעלות הברית במלחמת העולם השניה. פיצוח צופן האניגמה, שהכריע את הקרב על האוקיינוס האטלנטי, הושג הודות לעבודה מאומצת של בכירי המתמטיקאים באנגליה, ובראשם אלן טיורינג. פיתוח הפצצה האטומית, שזירזה את סיום המלחמה מול יפן, לא היה מתאפשר לולא הגה מתמטיקאי אנגלי אחר, אייזיק ניוטון, את החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי 200 שנה קודם לכן.

כן. אני מסכים עם שאלתיאל וקורא למנהיגי המדינה ליישם את כל המלצותיו לרפורמות בלימודי האזרחות. אבל לא על חשבון המתמטיקה.

הערה: בעקבות הערתה של אורית למטה, תוקן נוסח הרשימה. הציטוט "אינטגרלים במקום אזרחות" מקורו בכותרת המשנה של המאמר בנענע. ברור לי כי המאמר עצמו אינו קורא להרחיב את לימודי האזרחות על חשבון המתמטיקה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 30 בנובמבר 2004 20:21 במדור בנימה אישית שם התקבלו 3 תגובות

אורית  בתאריך 11/30/2004 8:40:04 PM

הוצאו מהקשרם

כנראה שגם בהבנת הנקרא לא השקיעו במשרד החינוך 🙂
שאלתיאל לא מציע לבטל שעות מתמטיקה לטובת שעות אזרחות אלא מראה את הזלזול שמפגין משרד החינוך כלפי מקצוע האזרחות כפי שהוא משתקף – לדוגמא – מול מקצוע "נחשב" כמו מתמטיקה.
(ובסוגריים, לעיתים רחוקות לכותב המאמר יש שליטה על תוכנן של כותרות המשנה)

יוסי

בתאריך 11/30/2004 9:20:49 PM

תשובה לאורית

כן, אני מסכים איתך בעקרון (לא בעניין הבנת הנקרא אלא בעניין כותרת המשנה).

איתמר שאלתיאל  בתאריך 12/1/2004 11:26:05 AM

כמה מלים

ראשית, המאמר אליו אתה מפנה אינו חלק מהטור "מאה מלים על המצב" (שמכיל, אגב, מאה מלים בלבד).
חוצמזה, לא התכוונתי לטעון ולו לרגע שלימודי מתמטיקה אינם חשובים. כל שרציתי לומר הוא שלימודי אזרחות מקבלים יחס מפלה, שאינו מוצדק, לעומת דברים אחרים, וביניהם מתמטיקה.
אגב, אני מאמין שגם מתמטיקה לא מלמדים כהלכה. מה שמלמדים בבתי הספר הוא משחק בנוסחאות, לא מתמטיקה. עדות לכך תמצא אם תשאל תלמידי תיכון מהי אותה "מתמטיקה" שהם לומדים.

אחד האנשים הנושאים באחריות להתפתחותי כמתמטיקאי הוא מר יוסף רוטנברג ז"ל, שהיה המורה שלי למתמטיקה בכיתה י"א וגם בתחילת י"ב, עד שחלה ונפטר. לא נעים לומר (כי יש לכבד את המת) אבל אין ברירה: מר רוטנברג היה אחד המורים הגרועים ביותר שהיו לי אי פעם, וללא ספק הגרוע ביותר מבין כל המורים (והמורות) למתמטיקה שלמדתי אצלם.

טכניקת ההוראה שלו הייתה פשוטה: הוא מסר לנו את ההגדרות הבסיסיות של הנושא הנלמד (נניח – הגדרת הפונקציות הטריגונומטריות), ולפעמים גם מסר בידינו משפט או שניים (בנושא הטריגונומטריה זכיתי ללמוד ממנו את הוכחת הנוסחה לסינוס סכום של שתי זוויות, משפט הסינוסים ומשפט הקוסינוס – זהו). עכשיו, תלמידים מכובדים, פתחו את הספר ופתרו את תרגיל מספר 1. מי שהצליח מצביע, ונקרא אל הלוח להציג את פתרונו בפני שאר הכיתה. עכשיו נעבור לתרגיל 3 (תרגיל 2 – לשיעורי הבית), ואח"כ ל-5, וכן הלאה. למעשה, למדנו את החומר בלימוד עצמי. הכשרה מצויינת למי שמתעתד להיות מתמטיקאי מקצועי, אבל לא לתלמיד בכיתה י"א שחושש לגורלו בבחינת הבגרות.

ובכל זאת – יש הגיון בשיגעון. כאשר הייתי סטודנט, מספר שנים מאוחר יותר, נהגתי לגשת לספריה בתחילת כל סמסטר ולצלם את הבחינות משנים קודמות בקורסים שהתעתדתי ללמוד באותו סמסטר. מיותר לציין שכל הצצה בטופס בחינה עוררה בי חלחלה – הכל נראה בעיני כסינית עתיקה. כמובן שטופס בחינה בנושא ניתוח שונות למשל נראה אחרת לגמרי בסוף הסמסטר מאשר בתחילתו. השיטה של מר רוטנברג חסכה את המבט לעתיד.

ההיגיון של מר רוטנברג אמר –  מי שלומד לשחות, כדאי שיעשה זאת במים הרדודים, ומי שאינו יודע לפתור את שאלה מספר 3, עדיף לו שלא ינסה כלל להתמודד עם שאלה מספר 5. אכן, קו מחשבה נכון בהחלט, וכפי שהמתמטיקאים אומרים – זהו תנאי הכרחי, אבל בהחלט לא מספיק.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 22 באוגוסט 2004 00:00 במדור מתמטיקה של בית-ספר

לפני "כמה" שנים, בערך שנה אחרי שסיימתי את הב.א. שלי במתמטיקה, חיפשתי עבודה. רציתי לעשות משהו שאני אוהב, שלא ידרוש ממני הרבה שעות עבודה, ויאפשר לי להמשיך בעיסוקים שלי באוניברסיטה (הייתי אז מאסטרנט, וגם עבדתי כמתרגל).

בתמימותי, החלטתי שמה שאני צריך לעשות זה להיות מורה למתמטיקה,  וכך, בראש חודש ספטמבר שנת אלף תשע מאות לא משנה כמה, התייצבתי בחדר המורים של בי"ס תיכון מקצועי לא ממש ידוע בעיירת פיתוח לא רחוקה ממרכז הארץ. קיבלתי לידי כיתה י' אחת, כיתה י"א אחת במסלול "עיוני", ושתי כיתות י"ב – האחת "עיונית" (5 תלמידים) והשנייה של בנות מגמת התפירה שנכשלו שנה קודם לכן במבחן של 3 יחידות והחליטו לנסות שוב בכיתה י"ב.

מי שמכיר אותי מספיק בטח יסכים איתי שמתמטיקה אני יודע. ובאותה עת גם לימדתי בהצלחה באוניברסיטה מזה שלוש שנים (הייתי מתרגל כבר בשנה ג'). אבל ללמד בבית-ספר – זה סיפור אחר. הייתי מורה גרוע. נקודה. ואחרי שנה – פרשתי מההוראה ופניתי לעיסוקים שבהם אני יותר מוכשר.

מורה בבית הספר צריך לדעת לעמוד מול כיתה, לנהל מאבק כוחות ומוחות מול התלמידים שלא ממש רוצים ללמוד (בטח לא מתמטיקה), צריך לדעת איך להסביר את החומר באופן שהתלמידים יבינו, צריך לעורר בתלמידים רצון ללמוד, צריך לנטוע בתלמידים את האמונה שהם מסוגלים ללמוד ולהצליח, צריך לכבד את התלמידים. אה, כן, ומורה למתמטיקה צריך גם לדעת מתמטיקה.

זה קשה.

נכון, יש הרבה מורים לא טובים במערכת, אפילו מורים גרועים לא חסר. אבל…

אם המורה שלכם לא (היה) כל כך טוב (או טובה…), תעמידו את עצמכם במקומו. תחשבו על מה שהוא צריך לעבור. תחשבו עם מה הוא צריך להתמודד. ותחשבו על זה שהוא בכל זאת בא כל יום, ומנסה לעשות את העבודה שלו. כי כל מורה למתמטיקה יכול להיות פקיד בבנק, ולהרוויח כפליים כסף תמורת עבודה קלה הרבה יותר. המורה שלכם בחר/ה להיות מורה, וזה אומר עליו/ה משהו. משהו חיובי.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 19 באוגוסט 2004 14:09 במדור מתמטיקה של בית-ספר שם התקבלו 3 תגובות