נסיכת המדעים

פרופ' מריו ליביו, מחברם של מספר ספרי מתמטיקה פופולרית, ירצה בתאריך 17.12.09 במועדון האסטרונומי של אוניברסיטת תל אביב בנושא ספרו האחרון "האם אלוהים הוא מתמטיקאי?". לפרטים לחצו כאן. אני אשתדל מאוד להיות שם.

אני קורא כעת את ספרו האחרון של ליביו. לשבחו אוכל לומר שסגנון הכתיבה שלו משתפר, והספר יותר מעניין לקריאה מספריו הקודמים. התכנים שבספריו מרתקים כמובן, בלי קשר לסגנון הכתיבה. בספר האחרון יש פרק העוסק בסטטיסטיקה – אני חייב לומר שקצת התאכזבתי כשקראתי אותו. מקווה לדווח בקרוב על רשמי מהקריאה.

האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה יקיים סדנאות בנושא התכנה הסטטיסטית החופשית R.

יתקיימו שתי סדנאות: סדנה בסיסית וסדנה מתקדמת. שתי הסדנאות יתקיימו בחודש מרץ 2010, בבית יד לבנים שברעננה (אחוזה 147). שתי הסדנאות יתקיימו בשעות הבוקר (בשעות 9-13). ההשתתפות תהיה פתוחה לכולם תמורת תשלום סמלי לכיסוי הוצאות שיוחלט בקרוב. לסדנה הבסיסית, שתתקיים בתאריך 4.3.2010, לא נדרש ידע מוקדם. לסדנה המתקדמת, שתתקיים בתאריך 24.3.2010, נדרש לכל הפחות ידע בנושאים המכוסים בסדנה הבסיסית.
לפרטים נוספים, בקרו באתר האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה.

העמותה הזו אמנם נתמכת על ידי גורם מסחרי (חברת ביופורום), אבל זה לא אומר שהיא פסולה מלכתחילה – אני מכיר חלק מהאנשים בביופורום והם בהחלט מקצועיים. אמנם לא החלטתי אם אשתתף בכנס הזה, אבל תוכלו להסיק שאם טרחתי לפרסם את דבר קיומו כאן, אני בהחלט מייחס חשיבות לקיומו.

למעוניינים בפרטים, הנה לינק לדף הבית של העמותה והכנס.

http://www.twitter.com/yoslevy

הכנס השני של הקבוצה הישראלית ליישומי סטטיסטיקה בתעשייה ובעסקים- isENBIS יתקיים בתאריך 6.4.2009 בבית חיל האויר שבהרצליה. אמנם לא אוכל להגיע, אך נראה כי הכנס יהיה מעניין.

European Network of Business and industrial Statistics)  ENBIS ) הינה התאגדות של סטטיסטיקאים מרחבי אירופה ובכלל, המתמחה ביישומי סטטיסטיקה בתעשייה ובעסקים. מטרת הארגון הינה לפתח דו שיח בין סטטיסטיקאים למנהלים. החברות בארגון חינם אבל מחייבת רישום ב http://www.enbis.org/register . פעילות isENBIS הקבוצה הישראלית מתוארת ב http://www.enbis.org/ln/isenbis/index .

נושא הכנס הינו "Predictive Analytics" (מתודולוגיה אשר מסייעת ללקוחות לחקור תסריטי עבר והווה עסקיים כדי לחזות מגמות עתידיות, לזהות מכשולים ולצפות התנהגות לקוחות). מרבית ההרצאות יידונו ביישום שיטה זו בעולם האינטרנטי, ההרצאה המרכזית בנושא זה תינתן ע"י יאיר שמשוני- חוקר ראשי בחברת "Google". לצערי אין לי לינק לתכנית המלאה של הכנס.

ניתן להירשם לכנס (חינם) בלינק הזה.

הבלוג "מציאות נושכת" מספק כמעט כל שבוע חידה שבועית, בדרך כלל מתמטית, לקוראיו, ביחד עם עוד כל מיני פוסטים מעניינים. מה שיפה הוא שהחידות האלה דורשות בדרך כלל הגיון פשוט, קצת מתמטיקה של בית ספר, וזהו. אני ממליץ.

כמו לפני כל מערכת בחירות, מתחילים להשמע קולות הקוראים להצבעת מחאה בפתקים לבנים. בשילוב של בורות ופאתטיות, טוענים אנשים שונים כי "רק הצבעה בפתק לבן תשנה משהו" ואנשים תמימים מתפתים להשליך את יכולת ההשפעה הממשית שלהם לפח האשפה.

אז הנה העובדות (ולא משנה מה רשום בכל מיני אתרים):

• פתק לבן הוא פתק פסול לכל דבר ועניין. אין תיעוד של מספר הפתקים הלבנים – הם נספרים יחד עם כל שאר הקולות שנפסלו.
• בחישובי אחוז החסימה וחלוקת המנדטים, הפתקים הלבנים לא נלקחים בחשבון. לכן הצבעה בפתק לבן מקטינה את מספר הקולות הדרושים כדי לעבור את אחוז החסימה.

אתם מוזמנים להציץ בתוצאות הבחירות לכנסת ה-16 באתר הכנסת. אמרו לי – כמה "פתקים לבנים" הוטלו לקלפיות בבחירות ההן? אין נתון כזה. היו 3200773 קולות בסה"כ, מתוכם 52409 קולות פסולים, ו-3148364 קולות כשרים.

בהמשך מפורטים מספר הקולות הכשרים שקיבלה כל רשימה, החל ברשימת אהבת ישראל בראשות הרב כדורי וכלה בש"ס. אין "רשימת הפתק הלבן". אתם מוזמנים לסכם את המספרים בטבלה הארוכה הזו ולגלות שסכומם הוא בדיוק 3148364 – מספר הקולות הכשרים.

אחוז החסימה בבחירות הקודמות היה 1.5% מכלל הקולות הכשרים. בעזרת מחשבון תוכלו לגלות 1.5% מ-3148364 שווה ל-47225.46, ולכן כדי לעבור את אחוז החסימה בבחירות לכנסת ה-16 נדרשו 47226 קולות, בדיוק כפי שמצויין בפרסום הרשמי של תוצאות הבחירות. הצבעה בפתק לבן מגדילה את כוחן של המפלגות הסקטוריאליות, הנסמכות על קהל בוחרים קבוע ונאמן, ומגדילה את סיכוייהן של הרשימות "הקטנות" לעבור את אחוז החסימה.

לסיכום – הצבעה בפתק לבן היא בזבוז במקרה הטוב, וחיזוק גורמים אינטרסנטים במקרה הרע יותר. אל תצביעו בפתק לבן.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 28 בפברואר 2006 08:52 במדור חשבון פשוט שם התקבלו 7 תגובות

אסי  [אתר]  בתאריך 2/28/2006 9:12:16 AM

תודה

אחלה. יש מה לענות למחאתיים.
בכלל תמיד הבטתי בעין עקומה על מחאה בצורה של פסיביות מוחלטת.
מחאה חייבת להיות אקטיבית – גם מחאה לא אלימה ולא מתלהמת.
מחאה אקטיבית אפשר בבחירות להביע רק על ידי הצבעה בעד מפלגה אחרת ממפלגות השלטון.
אסי

מוחה  בתאריך 2/28/2006 4:56:42 PM

נימוקים לא רלוונטיים

כתבת: "הצבעה בפתק לבן מגדילה את כוחן של המפלגות הסקטוריאליות, הנסמכות על קהל בוחרים קבוע ונאמן, ומגדילה את סיכוייהן של הרשימות "הקטנות" לעבור את אחוז החסימה."
אני חושב שזו בסך הכל דמגוגיה. זה בסך הכל כמו לטעון שהצבעה בפתק לבן שקולה לאי-הצבעה, אשר לטענתך מגדילה את כוחן של המפלגות הסקטוריאליות.
הנסיונות "הסטטיסטיים" או ה"לוגיים" להראות כי הצבעה בפתק לבן "אינה מועילה ואף מזיקה" הם ריקים מתוכן. הצבעה בפתק לבן מבטאת מחאה קונקרטית ואישית של המצביע, ואין לכך כל קשר עם ספירתם/אי-ספירתם של הפתקים הלבנים. הצבעה בפתק לבן משולה לזריקת מכשיר הטלוויזיה אל מחוץ לבית, פעולה המבטאת מיאוס. איש אינו סופר את הטלוויזיות הנזרקות, וניתן אף לטעון כי זריקת הטלוויזיה מחזקת את כוחם היחסי של צופי ערוץ 2 בקרב כלל צופי הטלוויזיה, טיעון "סטטיסטי" חסר משמעות.

מוחה  בתאריך 2/28/2006 5:00:20 PM

לאסי

כתבת: "מחאה חייבת להיות אקטיבית – גם מחאה לא אלימה ולא מתלהמת. "
מחאה לא "חייבת" להיות שום דבר שאתה חושב שהיא. אתה מבטא כאן תפיסת עולם פשטנית מאוד.

זוריק  בתאריך 3/2/2006 2:25:25 PM

למוחה

אלא אם כן, נעשה מחקר (או כתבה עיתונאית) שתסקור את הטרנד החדש בשכונות מגורים שבעות, בהן התחילו אנשים להשליך טלויזיות מחלונות בתיהם.
עצם סקירת התופעה יוצרת התיחסות ומגדירה אותה
ולפיכך משפיעה.
אז בעצם למה להליך טלויזיות, אולי נמשיך פשוט בספורט האהוב עלינו השלכת גמדים למרחק.
ולגבי הפתק הלבן, יוסי כמובן צודק, לפחות כל עוד לא נעשתה כתבת עובדה/ רינו צרור וכו' על התופעה הגוברת והולכת של "השלכת פתקים לבנים"
ברגע שזה יקרה, לפתק הלבו תהיה משמעות מחאתית, ובעתיד אולי גם סטטיסטית.
יוסי – תמיד תענוג.

olympia  בתאריך 3/2/2006 4:53:05 PM

Yosi

In that case, the problem is not in the empty voting, but in the fact that these notes are not counted and reported to the public – which could serve as a good diagnostic & democratic tool.
The affect on the sectoral parties power is not necessarily a threat, as you perceive it.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/2/2006 5:57:29 PM

תשובה לאולימפיה

דברייך נכונים, אבל חורגים מתחום הדיון.
אני מסכים שאילו נספרו הפתקים הלבנים, דווחו, ואולי אפילו היו מובאים בחשבון לחישוב אחוז החסימה – ניתן היה לשקול הצבעה בפתק לבן. אבל מה לעשות – זה לא המצב, ולכן "הצבעה בפתק לבן" היא למעשה ויתור על זכות ההצבעה על כל המשתמע מכך.
ובעניין המפלגות הסקטוריאליות – זה לא נושא הדיון. אני מניח שמי שתומך באחת המפלגות האלה רואה את הדברים אחרת. זכותו.

מוחה  בתאריך 3/2/2006 6:58:41 PM

לזוריק

כתבת: "אלא אם כן, נעשה מחקר (או כתבה עיתונאית) שתסקור את הטרנד החדש בשכונות מגורים שבעות, בהן התחילו אנשים להשליך טלויזיות מחלונות בתיהם.
עצם סקירת התופעה יוצרת התיחסות ומגדירה אותה
ולפיכך משפיעה."
גם לך, לדאבוני, יש תפיסה צרה מאוד של מושג המחאה. ראשית, מחאה אישית לא זקוקה ל"כיסוי תקשורתי" על מנת שתהיה מוגדרת. ביטוי של מיאוס וסלידה יכול ללבוש צורות שונות, גם בלי "מחקר" או "כתבה" שתסקור אותו בתורת "טרנד". אי-הכנסת טלויזיה הביתה (או "השלכתה") היא דוגמא טובה מאוד לדעתי, ולא ברור לי מדוע היא מעוררת סוג מסוים של גיחוך בעיניך.
שנית, נושא ההצבעה בפתק לבן דווקא בהחלט מעורר דיון תקשורתי ותשומת לב ציבורית (אפילו כאן, למשל), לכן נראה כי עצם הטיעון שלך לא ברור. הצבעה בפתק לבן היא פעולת מחאה לכל דבר ועניין, ללא קשר (כפי שכבר ציינתי) לעובדת ספירתם/אי-ספירתם של הפתקים הלבנים. חלק מעוצמתה של פעולה זו נובע מכך שיש בה אספקט "בלתי-יעיל", מאתגר, פרובוקטיבי, על סף אי-העשייה, אך בהחלט לא שם. במובן זה הצבעה בפתק לבן בבחירות בישראל שקולה, בין השאר, לאקט אמנותי, על כל הנובע מכך (גם התגובות לפעולה זו מזכירות במידה רבה תגובות שמרניות לאמנות פרובוקטיבית או לא מובנת) ועל כן ביטול ערכה בכלים סטטיסיטיים או לוגיים גרידא הוא חסר פשר.
אגב, גם אני כמו אחרים, נהנה בדרך כלל לקרוא את הפוסטים של יוסי לוי, ואין בדבריי כאן איזה ניסיון להתנגח בו סתם. כמו כן, רוב הסיכויים שלא אצביע בפתק לבן בבחירות הקרובות. גם בעבר מעולם לא הצבעתי בפתק לבן.

ידידי חנן כהן ביקש ממני לפני מספר שבועות לכתוב רשימה על התועלת שבהצבעה – "ההשפעה של הפתק היחיד". האם יש טיעונים מתמטיים או סטטיסטיים שישכנעו את האזרחים להשתתף בבחירות?

ובכן, מי שמתמצא בתורת המשחקים יודע שמראש לכל הקולות יש משקל שווה (בעגה המתמטית אומרים כי לכל הקולות ערך שאפלי שווה), ולכן הקול שלך משפיע כמו כל קול אחר. זה משהו, אבל לא יותר מדי.

כלכלנים יטענו כי התמריץ להצבעה נמוך – התועלת האישית המיידית הנובעת מהצבעה בבחירות עשויה להיות נמוכה מהתועלת האישית המיידית הנובעת מאי השתתפות בבחירות. גם כאן, תורת המשחקים מלמדת אותנו כי תועלת מיידית לפרט בטווח הקצר עלולה להפוך לנזק כללי בטווח היותר ארוך – הדוגמא המפורסמת מכולם היא ידועה בשם "דילמת האסירים" (וכבר כתבתי על כך בהרחבה ברשימה "על חוכמתה של היד הנעלמה").

והיום, במאמר שפרסם ב-Ynet, מסביר פרופ' יורם פרי מהו אותו נזק לטווח ארוך שעלול להגרם אם תבחרו שלא להשתתף בבחירות (או "להצביע" בפתק לבן – אפשרות המשמעותה אי השתתפות בהצבעה מכל בחינה שהיא). להלן עיקרי דבריו:

שיעורי הצבעה נמוכים עלולים לפגוע בעצם המשטר. למרות שהכנסת היוצאת לא הייתה משוש חיינו, ואף שחלק מהמושחתים ימשיכו לנסוע בוולבו גם אחרי ה-28 במרס, פתק לבן אינו הפתרון. גם לא הליכה לים ביום הבחירות.

מה רע כל-כך אם נשים בקלפי פתק לבן? או לא נלך כלל להצביע? לכל מי שמכיר את התיאוריה הדמוקרטית, עצם המחשבה הזו גורמת חלחלה. הדמוקרטיה הרי בנויה על השתתפות הציבור בקביעת השלטון. מדינה שאין בה אזרחים פעילים אינה יכולה להישאר דמוקרטיה. לעמדה תיאורטית זו יש ביטוי מאוד מעשי: שיעורי הצבעה נמוכים פוגעים בעצם הלגיטימיות של הממשל. ראו למשל את היחס של הציבור האמריקני לנשיא בוש, לאחר שחשו כי "גנב את הבחירות" ב-2000.

שיעורי הצבעה נמוכים לאורך זמן עלולים לפגוע לא רק בממשל המכהן, אלא בעצם המשטר. לגיטימציה נמוכה למשטר היא קרקע פורייה לאלימות פוליטית, אבל גם מחזקת כוחות שמעדיפים משטר מסוג אחר.

מה שווה התיאוריה הדמוקרטית, אם לרבים כל-כך מאיתנו תחושה שכל הפוליטיקאים הם אותו הדבר, שכולם מושחתים, שבין כה וכה הבחירות אינן משפיעות על התוצאה? התשובה היא, כמובן, שאלו הן טענות מופרכות. גם בכנסת ה-16 היו לא מעט פוליטיקאים נקיים והגונים. לשים את כולם בסל אחד ולומר "כל הפוליטיקאים הם אותו דבר" – זה לא נכון ולא חכם.

הטענה שהבחירות אינן משפיעות אינה נכונה. בארצות-הברית למשל, המפלגה הרפובליקנית מצליחה לנצח בבחירות כיוון שחלק גדול מבעלי זכות הבחירה שלא מימשו את זכותם הם שחורים. אלה קרובים בדעותיהם למפלגה הדמוקרטית, אך אינם מטריחים עצמם לקלפי מכיוון שאין להם תחושה של יכולת השפעה. מסיבה זו בדיוק עשתה המפלגה של הנשיא בוש מאמץ – לעתים, למשל בפלורידה, בדרכים עקלקלות וספק חוקיות – למנוע מהם להגיע לקלפיות. תופעה דומה קורית גם בארץ. אצלנו שיעור ההצבעה של הערבים נמוך מזה של היהודים, ולכן ייצוגם בכנסת קטן יותר מאשר חלקם באוכלוסייה. במו ידיהם – בעצם ברגליהם – הם מפחיתים את כוחם הפוליטי. ונכון הדבר לכל השכבות החברתיות הנמוכות, שלפי מחקרים משווים, נוהגים להדיר בשיעור גבוה יותר את רגליהם מן הקלפי.

כשם שהדמוקרטיה אינה משטר מצויין, אלא הטובה מכל סוגי המשטרים, כך הנשק הטוב ביותר בדמוקרטיה הוא, למרות הכל, הפתק בקלפי. צריך לנצל אותו בתבונה.

ואסכם בכותרת הרשימה:  הצביעו למי שתרצו – העיקר שתצביעו.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 27 בפברואר 2006 שם התקבלו 8 תגובות

אדם  בתאריך 2/27/2006 1:40:57 PM

מאה אחוז!

בדיוק כך.

olympia  בתאריך 2/27/2006 2:40:48 PM

ללא נושא

I believe that a "white note" is a valid note like any other, because it says something. It is not like not participating altogether.
(This is not to say that I am using this option. I still however believe that it is a legitimate one in a democracy)

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 2/27/2006 3:48:13 PM

תשובה לאולימפיה

מה לעשות, ו"פתק לבן" הוא קול פסול לכל דבר – ככתוב בחוק הבחירות לכנסת.

יובל  בתאריך 2/27/2006 5:54:16 PM

ללא נושא

נכון יוסי, פתק לבן הוא אכן פסול, ושקול מבחינת השפעתו לאי הליכה. אבל מבחינה אתית, הצבעה בפתק לבן אינה כמו אי השתתפות. אי השתתפות פרושה "לא אכפת לי. לא מספיק מזיז לי מי יהיו נבחרי הציבור כדי שאלך להצביע". פתק לבן פרושו "לא הצלחתי למצוא מפלגה שמתאימה לי וזו מחאתי על ההצע הדל/השחיתות וכולי". עדיף כמובן, אם כבר שמים פתק לבן, לכתוב עליו משהו – קול פסול הוא קול פסול, אבל אולי יש סיכוי שיקראו את זה בחדשות.
ואני בכלל מצביע לעבודה.

olympia  בתאריך 2/27/2006 5:56:45 PM

ללא נושא

I agree with Yuval.
Also found this:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3164352,00.html
(But basically, the first point is the most critical, as also suggested by Yuval)

olympia  בתאריך 2/27/2006 6:26:27 PM

to Yosi

By the way, do you have a link to the knesset election act that you mention?

olympia  בתאריך 2/27/2006 6:56:31 PM

ללא נושא

OK,I've found this:
http://he.wikisource.org/wiki/….%D7%9C%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA
I was looking for this because I specifically recall learning that a "white note" is a valid vote. I don't have my 'citizenship' notebook from high school with me anymore, but have managed to find this on the web:
קול כשר
פתק הצבעה שעליו סימן הרשימה. או, פתק לבן שאין עליו סימן הרשימה.
(from:
http://www.sikumim.co.il/sikumim/grade9/ezrahut.htm
)

chui  בתאריך 3/4/2006 6:52:56 PM

אבל זאת בדיוק סיבה לא להצביע

לא להשתתף בבחירות בגלל שכל הפוליטיקאים גרועים באותה מידה זה דבר חכם.
כמו שהפרופסור אמר, זה יחליש את הלגיטמציה של הממשל הבא, וכך את כוחו.
זאת מחאה שמבטאת את תסכולו של העם מכך שאין מועמדים ראויים, ואולי תביא לכך שמפלגות חדשות יעלו.
תצביעו סתם לכל אחד? זה סתם אבסורד!
כך יוצר מצב שבו נבחר ממשל שהעם לא באמת רוצה, שפשוט לא היתה לו ברירה.
שהממשל שלי יוכב מאנשים שכל הצלחתם היא שהם יצרו לעצמם שם רע ככ עד ששום מועמד ראוי לא מתקרב אל התחום?
בחיים לא.

הבוקר (27 בדצמבר 2005 ), עקב חיידק שהציק לי באופן אישי, הגעתי אל מרפאת קופת החולים הסמוכה למקום מגוריי. בעודי ממתין לתורי להכנס לרופאה, צפיתי בטלוויזיה שעמדה בלובי במהדורת הבוקר של חדשות ערוץ 2, וכך נודע לי על תאונת הרכבת שהייתה בבינימינה.

מי שהקשיב לכתב שדיווח טלפונית ממקום האירוע, הבין פחות או יותר מה קרה: מיניבוס נתקע דווקא על הפסים, המחסום ירד, נהג המיניבוס התעשת והורה לנוסעיו לנטוש את המיניבוס, הרכבת התנגשה במיניבוס הריק, אין נפגעים פרט להלם שפגע בנהג המיניבוס.

מי שצפה במסך – ראה תמונה אחרת לגמרי: קטע מצולם בן פחות מדקה, שנשלף מהארכיון, ושודר בלולאה על רקע הדיווח הטלפוני. בקטע זה ניתן היה לראות נוף צחיח, מפגש של מסילת ברזל עם דרך עפר ללא מחסום, ומבט מתא הנהג של רכבת נוסעת על הנוף שנשקף אל נהג הקטר. כך גם ניתן היה לראות כי בנתיב הרכבת הזאת הייתה רק מסילה אחת, ולא מסילה כפולה, כמו שיש בין תל-אביב לחיפה. הניחוש שלי – מדובר בצילומים מאחת הכתבות שנעשו לאחר תאונות הרכבת הגדולות שהיו הנגב בשנה האחרונה.

על המסר שקלטו הצופים יכלתי ללמוד מתגובת אדם אחר שעמד לידי: "תראה, מה הפלא שיש תאונות כאלה?", אמר לי, "אין מחסום, אין כלום".

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 27 בדצמבר 2005

כזכור, בין 450000 מינויי מפעל הפיס הוגרלו  180 מכוניות בכל שבוע במשך 5 שבועות. ברשימה "צריך פיס בחיים" העליתי מספר שאלות בנושא. להלן התשובות לשאלות שנשאלו (למעוניינים, ניתן לראות את החישוב המפורט בפורום המתמטיקה של תפוז):

1) מה הסיכוי של בעל כרטיס בודד לזכות במכונית בהגרלה אחת? 0.0004 או בערך 1 ל-2500.
2) מה הסיכוי של בעל כרטיס בודד לזכות במכונית אחת לפחות בסדרה של 5 הגרלות? 0.002 או בערך 1 ל-500.
3) ממפעל הפיס נמסר כי היו"ר מחזיק (ומשלם מכיסו) עבור 4 כרטיסי מנוי. מה סיכוייו של אדם המחזיק ב-4 כרטיסי מנוי לזכות במכונית אחת לפחות בסדרה של 5 הגרלות? 0.008 או בערך 1 ל-125.
4) בפעם הבאה שיהיה מבצע הגרלות כזה (180 מכוניות בשבוע, במשך 5 שבועות), כמה כרטיסי מנוי צריך להחזיק כדי שהסיכוי לזכות במכונית יהיה גדול מ-50%? כדי להבטיח הסתברות זכיה של 50% לפחות יש לרכוש 347 כרטיסי מנוי.
5) האם לדעתכם הסגנון התוקפני של הכתבה מוצדק לאור הנתונים הנ"ל? מבחינה מתמטית, סיכוי של 1 ל-125 הוא גבוה למדי, בודאי אם משווים אותו (למשל) לסיכוי להיהרג בתאונת דרכים במהלך שנה נתונה, והרבה יותר גבוה מהסיכוי לזכות בפרס הגדול בפיס (1 למיליון בהגרלה נתונה, ואחד ל-19231 במהלך שנה נתונה) או במפעלי הימורים אחרים (לוטו/טוטו). לכן הרמיזות של ידיעות/Ynet בדבר אי-הגינות בהגרלה הינן בלתי מוצדקות, ואינן נתמכות על ידי החישובים המתמטיים. מבחינה ציבורית הסיפור הוא שונה לגמרי כמובן, ודעתי האישית היא שמוטב היה לו נאסר על עובדי מפעל הפיס להשתתף בהגרלות. העובדה כי היו"ר הזוכה בחר לתרום את המכונית בה זכה (האם שילם מכיסו את המס על הזכיה?) מעידה כי הוא שותף לדעתי.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 20 באוקטובר 2004 11:30 במדור חשבון פשוט שם התקבלו 8 תגובות