סקרי דעת קהל הם כלי נפוץ להשבעת הרצון לחזות את העתיד. כך גם במערכת הבחירות לנשיאות בארה”ב. יואב קרני מנהל באתרו האישי ב”רשימות” רשימת קישורים העוקבת אחרי סקרי דעת הקהל במערכת בחירות זו, עבור כל אלה שלא מוכנים להמתין בסבלנות עוד חודשיים.
אולם יש עוד דרכים לנסות לחזות את העתיד. לפרופ’ ריי ס. פייר, כלכלן מאוניברסיטת ייל, אין כדור בדולח, אולם הוא מפצה על כך בידע. פייר חיבר ספר בשם “Predicting Presidential Elections and Other Things”, ובתרגום חופשי “כיצד לחזות את התוצאות בבחירות לנשיאות ודברים נוספים”. למעשה, ספר זה הוא טקסט ללימוד הטכניקה הסטטיסטית הידועה בשם “רגרסיה לינארית”, ומודלים סטטיסטיים נוספים המהווים הכללות של הטכניקה הבסיסית. הכלכלנים, מסתבר, כל כך מאוהבים במשפחת המודלים הזו, עד שהעניקו לה שם חיבה: “אקונומטריקה” – או “מדידה כלכלית”.
העיקרון הוא פשוט: אתה משער שיש קשר של סיבה ותוצאה בין שני משתנים, X ו-Y. אתה אוסף כמות מספיקה של תצפיות אודות שני המשתנים האלה, ובעזרתן מנסה למצוא נוסחה Y=aX+b המתארת את הקשר בין שני המשתנים. את הערכים a ו-b אומדים מתוך הנתונים, בעזרת שיטה שפותחה ע”י המתמטיקאי קרל פרידריך גאוס ושוכללה ע”י דורות של סטטיסטיקאים.
ובכן, פרופ’ פייר ניסה לחזות את התוצאות לבחירות לנשיאות ארה”ב באמצעות שיטה דומה. ה-Y שלו הוא אחוז הקולות שמקבל אחד המועמדים, והוא משתמש במספר X-ים, שהם מדדים כלכליים שונים. פייר חוזה כי בבחירות הקרובות לנשיאות ארה”ב יקבל ג’ורג’ וו. בוש 58% מהקולות.
בראיון לניו-יורק טיימס מסביר פייר מדוע הוא צודק והסקרים המתארים מירוץ צמוד טועים (ציטוטים בתרגום חופשי): “יש גבול למידת האמינות של הסקרים… המודל שלי הוכיח עצמו היסטורית עם טעות ממוצעת של 2.5% בלבד… מלחמות לא משפיעות על תוצאות הבחירות, רק האינדיקטורים הכלכליים.”
אל תעצרו את נשימתכם. ב-1991 חזה המודל של פייר כי ג’ורג’ בוש יביס את המועמד האלמוני מארקנסו, ביל מה-שמו. כמו כל כלכלן, ידע פייר להסביר מדוע המודל שלו טעה במקרה זה: לדבריו, השיפור במצב הכלכלי החל בעקבות מדיניות בוש, אך הבוחרים החלו להרגיש בו רק ב-1992, אחרי שקלינטון כבר תפס את מקומו בבית הלבן.
למתמטיקאי ג’ון אלן פאולוס מאוניברסיטת טמפל שבפילדלפיה יש עוד כמה טיעונים נגד המודל של פייר: כמות הנתונים בו קטנה למדי, המודל הופעל לראשונה ב-1978 על נתונים היסטוריים ולכן רוב ההצלחה שלו נובעת מעצם תהליך הבניה של המודל, וכמו כן, יש אינדיקטורים כלכליים נוספים שלא נכללים במודל אך עשויים להשפיע על תוצאות מערכת הבחירות הנוכחית.
אני אוסיף עוד הערה אחת: המודל לא באמת מנבא. המודל הוא ניחוש אינטליגנטי לגבי מאורע שיקרה בעתיד. זה מה שהסטטיסטיקה יכולה להציע לגבי העתיד: ניחוש אינטליגנטי. זה לא מעט, אבל לא יותר מכך.
אני מציע שנחכה לנובמבר (או עד לסיום ספירת הקולות בפלורידה) ונראה.
פורסם לראשונה באתר “רשימות” בתאריך 10 בספטמבר 2004 במדור מה אומרת הסטטיסטיקה שם התקבלו 6 תגובות
עדכון מתאריך 28 בננובמבר 2008: המודל צדק הניבוי המנצח, אך לא בפער הקולות (למעשה, בוש קיבל פחות קולות מגור ונבחר בזכות עיוותי שיטת האלקטורים)
רותי בתאריך 9/10/2004 6:33:18 PM
מגדת עתידות
אולי כדאי פשוט לגשת למגידת עתידות .
נראה לי כי האינטואציה של מגדת עתידות יכולה להועיל לא פחות מהמודלים של הפרופסורים המכובדים .
רותי הרחוקה מכדור הבדולח
אורי [אתר] בתאריך 9/10/2004 10:32:04 PM
ללא נושא
בשנות הארבעים הופק בהוליווד סרט שאינני זוכר כרגע את שמו, ועסק במודל לניבוי תוצאות בחירות. הסרט הוא על עיירה שהתפלגות התוצאות בה, בכל מערכת בחירות, זהה לחלוטין להתפלגות הארצית. במלים אחרות, די לעשות סקר בחירות בעיירה זו בלבד כדי לנבא את תוצאות הבחירות בזמן נתון.
יוסי לוי [אתר] בתאריך 9/11/2004 12:08:38 PM
תשובה לרותי
בואי לא ניסחף.
למודלים יש מגבלות, אמת. חשוב להיות מודעים למגבלות, ופרופ’ פייר הוא לא דוגמא טובה למודעות הזו. זה לא אומר שכל מודל ראוי להזרק לפח האשפה.
יוסי לוי [אתר] בתאריך 9/11/2004 12:11:23 PM
תשובה לאורי
העיר בת-ים הייתה מנבא טוב למדי של תוצאות הבחירות בישראל בשנות ה-80.
ואם מעלים זכרונות, זכור לי סיפור של אסימוב על עתיד בו השתכללה הסטטיסטיקה עד כדי כך שמדגם של אדם אחד החליף את הבחירות הכלליות. כמובן, הסיפור היה הרבה יותר משעשע כשקראתי אותו אי שם בהיותי תלמיד תיכון, לפני שהתחלתי לעסוק בסטטיסטיקה באופן רציני.
גיל בתאריך 9/16/2004 11:48:27 PM
כמי שלמד אקונומטריקה באוניברסיטה
אני יכול לומר שזו אכן שיטה הגיונית מאוד.
אנשים הם פחות הגיוניים – הוכיח זאת פרופסור כהנמן שזכה בנובל בכלכלה על כך.
נקודה נוספת – יש מלא בדיחות עבשות על העוסקים באקונומטריקה – הקאץ’ של רובן הוא שבד”כ מוצאים את מה שמחפשים.
כאן יש כמה דוגמיות:
http://cob.tamucc.edu/jlee/4310/Jokes.htm