טוב, אז גם אני קראתי את הספר הזה. מראש הוא נראה מבטיח. בראש רשימת רבי המכר. הביקורות מהללות. ספר רגיש ונוגע ללב. הסופר מצליח לחדור בכשרון אל תוכי נפשו של הילד. ויש גם מתמטיקה. אני אוהב מתמטיקה. הפרקים ממוספרים במספרים ראשוניים. יש הסברים ותיאורים של כל מיני נושאים במתמטיקה: המשוואה הלוגיסטית. בעיית מונטי הול. נפת ארטוסתנס. החיילים של קונווי. ממש מרקחת מנצחת. ויש גם פיזיקה, ביולוגיה ועוד.
אבל ככל שקראתי והתקדמתי בספר, נעשיתי יותר ויותר כעוס. למעשה, רק בגלל שהחלטתי לכתוב כאן על הספר, המשכתי לקרוא אותו עד סופו. למה בעצם?
אולי בגלל שהתיאורים המתמטיים (וגם התיאורים המדעיים האחרים) נראים כאילו הועתקו מאיזה אתר? לא. אני מניח שהסופר טרח לשוות לתיאורים האלה מראה שטחי כדי להדגיש שמדובר כאן בילד בעל זיכרון פנומנלי, שאוצר במוחו כל פריט מידע שנכנס אליו.
אולי בגלל שהספר כתוב בצורה ספרותית ירודה? האמת, אין לי שום כלי לשפוט האם זה כך. מבקרי הספרות מהללים את הספר, ואני סומך על דעתם. אז זה לא העניין הספרותי.
מה שהרגיז אותי זו המשוואה שהוצבה מול הקורא: אוטיזם=מתמטיקה. על כריכת הספר קובע אוליבר סאקס, מחברם של ספרי פסיכולוגיה פופולארית, כי “מארק הדון חודר בכשרון לתודעה של נער אוטיסט”. וגם מסופר כי “כריסטופר בון… פותר בקלות בעיות סבוכות במתמטיקה”. יש לנו אוטיסט. יש לנו נער בעל כשרון למתמטיקה. בינגו. וכולם בטח ראו או לפחות שמעו על הסרט Rainman , שם דאסטין הופמן לבש דמות של אוטיסט בעל כישורים חישוביים. והניוזלטר “הקולקטיב” מזכיר במהדורתו האחרונה את איש הגשם בצירוף לינקים על ה”תופעה המרתקת של ה- savants, אוטיסטים בעלי כישורים מנטליים חריגים”. ויש גם עוד מתמטיקאים שחלו בנפשם (נאש, קנטור, גדל).
עכשיו זה כבר לא משנה שכריסטופר, גיבור הספר, אינו אוטיסט (למרות האבחון של אוליבר סאקס), וגם לא ממש משנה שהוא אפילו לא עונה להגדרה של savant. המסר כבר הועבר.
אני חושב שלו היה מארק האדון סופר כל כך גדול, היה מצליח לחדור בכשרון לתודעה של נער אוטיסט (סליחה, נער הסובל מתסמונת אספרגר) גם אם הנער הזה לא היה בעל כשרון למתמטיקה. אבל אפשר לעשות את החיים קלים, לא?
פורסם לראשונה באתר “רשימות” בתאריך 29 בספטמבר 2004 12:34 במדור ספרים וסרטים שם התקבלו 8 תגובות
דבי בתאריך 9/29/2004 1:20:34 PM
תודה רבה יוסי
אני חושבת שניסחת לי בזה הרגע למה אפילו לא שקלתי לקרוא את הספר הזה.
טלי [אתר] בתאריך 9/29/2004 3:11:31 PM
אני לא יודעת אם המתמטיקה
דווקא עושה לו את החיים קלים, אבל שמעתי מחברה בעלת חשיבה עצמאית שזה ספר מעצבן, טרחני ומשעמם, כן מתמטיקה או לא מתמטיקה.
ככה, זה לפעמים (ולפעמים יותר מרק לפעמים…) רבי המכר הם לאו דווקא ספרים טובים.
אתה יודע, כולם קנו, לא בטוח שכולם קראו…
גילעד [אתר] בתאריך 9/29/2004 4:24:24 PM
זאת ועוד
לעניין “מונטי הול” – האם גם לך נדמה שניסוח השאלה שם מעורר ספקות באשר לתוצאה (כלומר, יתכן שההסבר הסטטיסטי מנצח את השאיפה האינטואיטיבית בדוגמא המקורית, אולם מילה אחת שחסרה במובאה של האדון גורמת להסבר הסטטיסטי להיות שגוי? – העובדה שלא מצויין האם המנחה מציג למתחרה את הדלת עם העז, או עושה זאת רק לעיני הקהל, היא המאפשרת גם לתשובה האינטואיטיבית וגם לתשובה הסטטיסטית להיות נכונות, לדעתי (ואפשר להרחיב על כך אם לא הצלחתי להסביר למה אני מתכוון).
ובכלל, הילד אולי גאון, אבל הסופר לא מיודע לגבי מסלולי הרכבות התחתיות בלונדון, וטועה שם בגדול (קו Jubilee לא עובר דרך תחנת פיקדילי).
הד בתאריך 9/30/2004 2:29:02 AM
ולמרות זאת
לא הבנתי את הבקורת שלך, האם אתה אומר:
1. תאור דמות האוטיסט אינו טוב.
2. אפשר היה לתאר אותו גם ללא נטייה מתמטית.
אם 1, אז אנחנו פשוט חלוקים אם 2 אז נכון אבל אז מה.
אפשר היה ליצג אותו גם כילדה, שחור או לכתוב ספר אחר.
בעיני לא קיימת המשוואה שהגדרת בספר, האוטיזם שלו (שלא ברור לי למה אתה פוסק שהוא לא אוטיסט) כולל הרבה יותר מהנטייה המתמטית.
עקרו הוא חוסר הבנה טוטאלית של העולם, מערכות יחסים ורגשות.
הספר היה עבורי ממש לא קל ומאוד מטריד, אבל טוב.
יוסי לוי בתאריך 9/30/2004 11:18:11 PM
תשובה להד
1. ככל שהבנתי (המוגבלת בתחום) משגת, הילד אינו אוטיסט אלא סובל מתסמונת אספרגר. אני מסתמך בטענתי זו על הבנתי, לאחר שקראתי קצת על אוטיזם, והתיאור בספר לא תואם את התיאורים שקראתי לתסמונת האוטיזם. בנוסף לכך, במקומות שונים (פורום אוטיזם בתפוז, ביקורת בעיתון הארץ) גם כן נטען כי התיאור אינו של אוטיסט אלא של תסמונת אספרגר.
לעומת זאת, התיאור החיצוני של התנהגותו כסובל מתסמונת אספרגר הוא טוב למדי, ככל הנראה.
לגבי 2, זו אכן טענתי. הטענה שלך “אז מה” נכונה לחלוטין. פרט לכך שזו סיבה מספיק טובה בשבילי לא לאהוב את הספר.
עניין של טעם.
מקורבת בתאריך 10/20/2004 12:33:36 PM
לידיעתך
תסמונת אספרגר מוגדרת כתת-קבוצה של אוטיזם. ובמילים אחרות: טכנית, אין אדם בעל תסמונת אספרגר שאינו אוטיסט. זה שנעשה שימוש מבלבל במושג “אוטיסט”, לפעמים גם בפורומים מקצועיים, זאת כבר בעיה אחרת. (לכאורה “אוטיסט” הוא כל אדם בעל תסמינים אוטיסטיים, ובפרט בתפקוד נמוך, שאינו נופל תחת הגדרה ספציפית יותר, כגון תסמונת אספרגר, תסמונת רט, תסמונת איקס שביר וכו).
הנה לך, סתם לשל השכלתך, ביקורת על אותו ספר שכתבה בחורה אוטיסטית:
http://www.sonic.net/mustang/moggy/archives/Literature.html
על טעם ועל ריח אין להתווכח, זכותך לא לאהוב את הספר. אבל אל תלמד אותנו מה זה אוטיזם, אם אתה לא ממש יודע. ואת זה אני כותבת בתור אמא של ילד שידע לזהות מספרים בשמם, וידע להבחין בין משושה למתומן ולתת להם את השם הנכון – עוד לפני שידע לקרוא לי “אמא”. יש כאלה באמת, לא רק בסרטים ובספרים.
דוקטור הנס [אתר] בתאריך 4/22/2006 12:28:20 PM
תסמונת אספרגר אינה ליקוי
תסמונת אספרגר אינה ליקוי, כי אם תסמונת: אוסף של סימפטומים. חלקם שלילייםוחלקם חיוביים.
פורום האינטרנט הישראלי של אנשים עם אספרגר נמצא כאן:
http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommuna.asp?Communaid=15669
כל מי שיש לו תסמונת אספרגר מוזמן להצטרף אל הפורום.
גם מי שרק חושב שאולי יש לו תסמונת אספרגר מוזמן להצטרף אל הפורום.
הדס בתאריך 5/28/2006 10:32:31 PM
ללא נושא
ממתי ספר טוב קשור באמיתות או בדיוק הפרטים שבו?????? באמת… אני אמא לילד עם תיסמונת אספרגר ולא יאומן כמה שהספר קולע בול לתיאור של התיסמונת. אתא כניראה לא ממש יודע באמת מהי תיסמונת אספרגר – בספקטרום האוטיסטי עם אינטיליגנציה לרוב הרבה מעל הממוצע. מתמטיקה או מדע או מוסיקה לכל אחד מהילדים האלה יש איזה תחום של (לא נעים לומר אבל) גאונות מסויימת.