כמקובל בכל מערכת בחירות, גם עתה שב ועולה נושא “ההצבעה האסטרטגית”. הרעיון הוא כזה: אני יכול להצביע למפלגה קטנה שדעותיי קרובות לעמדותיה, או למפלגה גדולה שדעותיי קרובות גם לעמדותיה, אבל פחות. למי להצביע?
תשובה אפשרית אחת היא להצביע למפלגה שאני הכי קרוב לעמדותיה, במקרה זה – המפלגה הקטנה.
גישה אחרת מציעה לבחור לפי שיקולים אסטרטגיים: המפלגה הגדולה ודאי תעבור את אחוז החסימה ותיוצג בכנסת, בעוד שזה לא ודאי לגבי המפלגה הקטנה. ואם המפלגה הקטנה לא תעבור את אחוז החסימה – הקול שלי יבוזבז. גם אם תעבור המפלגה הקטנה את אחוז החסימה, השפעתה תהיה קטנה יחסית להשפעת המפלגה הגדולה, וגרוע מכך – היא תגרע מכוחה של המפלגה הגדולה ובכך תגביל את השפעתה. המסקנה המתבקשת – עלי להתפשר ולהצביע למפלגה הגדולה.
עוד מילה על בזבוז הקולות: אם המפלגה לה הצבעתי לא עברה את אחוז החסימה – מדובר בהרבה קולות שמתבזבזים. שלשום פרסמה מיה בנגל סטטוס בטוויטר בו כתבה כי שלושה מנדטים בבחירות 2009 נזרקו לפח. הטענה מתבססת על חיבור הקולות שקיבלו 9 מפלגות שאינן מפלגות ימין שלא עברו את אחוז החסימה בבחירות אלה. מדובר בקצת יותר מ-88 אלף קולות, ומכיוון שבכנסת ה-18 המודד למנדט (מספר הקולות המזכים במנדט) היה 27246 קולות, הרי שאותם 88 אלף קולות הם קצת יותר משלושה מנדטים. עיון בתוצאות הבחירות לכנסת ה-18 מעלה כי בסך הכל ניתנו כ-104 אלף קולות למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. שאר 16 אלפי הקולות ניתנו למפלגות “ימין”, אך 16 אלף קולות אינם מזכים במנדט. כיוון שגוש המרכז שמאל בתחילת כהונת הכנסת ה-18 מנה 55 מנדטים, לו לא היו מתבזבזים אותם 104 אלפי קולות, גוש המרכז שמאל היה מונה 58 מנדטים. עדיין לא מספיק כדי לשנות את התוצאה הסופית של הבחירות – הקמת ממשלת ימין בראשות נתניהו, אך מאזן הכוחות בכנסת היה שקול יותר, וזה מצב טוב יותר לאופוזיציה (במסגרת הגילוי הנאות אספר כי אני מצביע בקביעות לאחת ממפלגות האופוזיציה).
האמנם?
התשובה המיידית היא כמובן “לא”. ההסבר פשוט: אם יצורפו אותם 88 אלף קולות למפלגות שעברו את אחוז החסימה, מספר הקולות הדרוש למנדט יגדל מ27246 ל-28100 בערך, וזה אוצר כי בחלוקה הראשונית של המנדטים וגם בהמשך החלוקה (בחישובי העודפים לפי חוק בדר-עופר) יקבלו חלק מהמפלגות פחות מנדטים. אלו מפלגות? זה כבר תלוי בפרטים.
קל לבדוק מה היה קורה אילו. נתוני ההצבעה קיימים, וכל מה שצריך זה “לקחת” את הקולות מהמפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, להעביר אותן למפלגות שעברו אותו, ולחשב מחדש את חלוקת המנדטים לפי חוק בדר-עופר (זה דווקא מסובך, אבל אפשרי). אז עשיתי זאת.
החישובים שערכתי מתבססים על ההנחות הבאות:
1) רק המצביעים של ארבע המפלגות הגדולות ביותר שלא עברו את אחוז החסימה (התנועה הירוקה מימד, גיל – גמלאי ישראל לכנסת, עלה ירוק, מפלגת הירוקים) יצביעו “הצבעה אסטרטגית” בחישובים ההיפותטיים שלי. מפלגות אלה קיבלו 71 אלף קולות יחד. שהיו ככל הנראה מספיקים ל-3 מנדטים בכנסת (בזכות עודף הקולות הגדול שהיה נשאר לאחר חלוקת המנדטים הראשונית).
2) המצביעים של שאר המפלגות הקטנות (שכל אחת מהן קיבלה פחות מ-7000 קולות, ובדרך כלל הרבה פחות מכך) היו מצביעים עבורן בכל מקרה, וגם לו היו משנים את הצבעתם, זה לא היה משפיע על תוצאות הבחירות.
3) המצביעים של ארבע ה-“קטנות הגדולות” יתפלגו בין המפלגות הגדולות להם הם מצביעים בניתוח ההיפותטי שלי בהתאם ליחס מספר הקולות בין המפלגות הגדולות, ובפרט:
א. קולות התנועה הירוקה מימד יתחלקו בין קדימה ומפלגת העבודה ביחס של 69% ל-31%.
ב. קולות גיל – גמלאי ישראל לכנסת יתחלקו בין קדימה, הליכוד, ישראל ביתנו, ומפלגת העבודה ביחס: 34% : 33% : 18% : 15%.
ג. קולות עלה ירוק לכנסת יתחלקו בין קדימה, ישראל ביתנו, ומפלגת העבודה ביחס: 51% : 27% : 23% .
ד. קולות מפלגת הירוקים יתחלקו בין קדימה ומפלגת העבודה ביחס של 69% ל-31%.
לפי הנחות אלה, מבין 71 אלפי המצביעים ל-“קטנות הגדולות”, כ-40 אלף מעבירים את קולם לקדימה, 6 אלפים לליכוד, 7 אלפים לישראל ביתנו ו- 18 אלף למפלגת העבודה.
בדקתי מספר תרחישים:
1) הצבעה אסטרטגית של כל מצביעי ארבע “הקטנות הגדולות”, כלומר אותם 71 אלף קולות מתחלקים בין קדימה, הליכוד, ישראל ביתנו והעבודה כמפורט למעלה.
2) הצבעה אסטרטגית ימין-מרכז: קדימה, הליכוד וישראל ביתנו מקבלות תוספת קולות ממצביעי ארבע “הקטנות הגדולות”, 18 אלף קולות פוטנציאליים של מפלגת העבודה הולכים לאיבוד.
3) הצבעה אסטרטגית שמאל-מרכז: קדימה, והעבודה מקבלות תוספת קולות ממצביעי ארבע “הקטנות הגדולות”, אך הקולות הפוטנציאליים של הליכוד וישראל ביתנו הולכים לאיבוד.
4) הצבעה אסטרטגית ימין-שמאל: הליכוד, ישראל ביתנו, והעבודה מקבלות תוספת קולות ממצביעי ארבע “הקטנות הגדולות”, אך הקולות הפוטנציאליים של קדימה הולכים לאיבוד.
5) הליכוד זוכה בכל הקופה ומקבל את כל 71 אלפי הקולות.
6) העבודה זוכה בכל הקופה ומקבל את כל 71 אלפי הקולות.
7) קדימה זוכה בכל הקופה ומקבל את כל 71 אלפי הקולות.
התוצאות הלא מפתיעות: גוש ה-“שמאל-מרכז” (קדימה, העבודה, מרץ, חדש, רעם-תעל ובלד) שמנה בתחילת הכהונה של הכנסת ה-18 55 מנדטים אינו משתנה באופן משמעותי. ברוב התרחישים הוא גדל ל-56 מנדטים. הנה עיקרי התוצאות (השינויים הפרסונליים על פי רשימות המועמדים באתר הכנסת, הפירוט המלא בקובץ האקסל המצורף, וכן מצוךף לינק לתכנית ה-SAS שכתבתי לצורך חישובי המנדטים):
1) הצבעה אסטרטגית של כל מצביעי ארבע “הקטנות הגדולות”: קדימה עולה במנדט על חשבון ישראל ביתנו; גוש השמאל-מרכז מונה 56 מנדטים. יוליה שמאלוב- ברקוביץ נכנסת לכנסת במקום אלכס מילר.
2) הצבעה אסטרטגית ימין-מרכז קדימה עולה במנדט על חשבון ישראל ביתנו; גוש השמאל-מרכז מונה 56 מנדטים. יוליה שמאלוב- ברקוביץ נכנסת לכנסת במקום אלכס מילר.
3) הצבעה אסטרטגית שמאל-מרכז: קדימה עולה במנדט על חשבון ישראל ביתנו; גוש השמאל-מרכז מונה 56 מנדטים. יוליה שמאלוב- ברקוביץ נכנסת לכנסת במקום אלכס מילר.
4) הצבעה אסטרטגית ימין-שמאל: העבודה עולה במנדט על חשבון ישראל ביתנו; גוש השמאל-מרכז מונה 56 מנדטים. עינת וילף נכנסת לכנסת במקום אלכס מילר.
5) הליכוד זוכה בכל הקופה: הליכוד עולה בשני מנדטים על חשבון קדימה ושס; גוש השמאל-מרכז מונה 54 מנדטים. אללי אדמסו ויצחק דנינו נכנסים לכנסת במקום אורית זוארץ ואברהם מיכאלי.
6) העבודה זוכה בכל הקופה: העבודה עולה בשני מנדטים על חשבון קדימה וישראל ביתנו; גוש השמאל-מרכז מונה 56 מנדטים. עינת וילף וראלב מגאדלה נכנסים לכנסת במקום אורית זוארץ ואלכס מילר.
7) קדימה זוכה בכל הקופה: קדימה עולה בשני מנדטים על חשבון ישראל ביתנו ושס; גוש השמאל-מרכז מונה 57 מנדטים. יוליה שמאלוב- ברקוביץ ונינו אבסדזה נכנסים לכנסת במקום אלכס מילר ואברהם מיכאלי.
המסקנה שלי מהתרגיל התיאורטי שערכתי: ההשפעה של “הצבעה אסטרטגית” מוגבלת ביותר, ויש לה פוטנציאל מוגבל מאוד לשנות את התוצאות המהותיות של הבחירות, רק כאשר המאבק בין הגושים צמוד ביותר. לו לא היו הולכים אותם קולות שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, המרוויחה הגדולה ביותר הייתה ככל הנראה יוליה שמאלוב-ברקוביץ.
את המסקנות לבחירות הקרובות מוזמן כל אחד להסיק בעצמו. אני, באופן אישי, אמשיך להצביע על פי צו מצפוני, ואתן את קולי לאותה מפלגה קטנה שקיבלה אותו מאז 1984 בכל גילגוליה.
אני מכיר לפחות שני אנשים שהצביעו לירוקה-מימד והם לא בשמאל בשום צורה. לא הוכחה לכלום אבל לא הייתי ממהר לזהות את המצביעים שלהם עם מחנה מסוים.
המפלגה שלך כנראה עברה את אחוז החסימה מאז 1984 בכל גילגוליה (הסקה פשוטה. מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה לא ממשיכות לרוץ עשרות שנים). מי שלא חושב שיש סיכוי שהמפלגה שלו תעבור את האחוז החסימה נמצא במצב אחר ממך. אני כבר זרקתי את הקול לפח פעם אחת מתוך אמונה שיש בכל זאת סיכוי. והצבעתי פעם אחת אסטרטגית (והפסדתי בכל מקרה בתחרות הגדולה).
היתרון הגדול בלא לעבור את אחוז החסימה זה שאתה יכול להסיר מעצמך את האחריות לגמרי. כל מה שהליצנים בכנסת עושים זה לא עלי. אני הצבעתי בשביל אלה שנשארו בחוץ. אפשר לעשות את זה גם כשאתה סתם באופוזיציה אבל זה פחות אפקטיבי. גם מהאופוזיציה הם יכולים לעשות לך בושות.
אני מניח שאתה יודע היטב שהנחות הן רק הנחות. אני חושב שהניתוח רובסטי למדי, מכיוון שבשלושת מקרי הקצה (תרחישים 5 עד 7) התקבלו תוצאות דומות מאוד.
אוקי.
עכשיו תעשה את החישוב הזה על בחירות 92. מה היה קורה אם הקולות של לווינגר ושאר הימין הקקיוני שלא עבר את אחוז החסימה היו הולכים למפלגת התחיה שגם לא עברה.
בדקתי את המספרים בעצמי. זה לא היה מספיק כנראה בשביל התחיה. אבל בבחירות האלה היה לעבודה גוש של 61, והימין איבד כמעט 2 מנדטים בגלל “התחיה” (ועוד בגלל שלתחיה היה הסכם עודפים עם הליכוד אם אני זוכר נכון).
המצב הזה חריף ככל שמעלים את אחוז החסימה.
לתחיה לא היה הסכם עודפים כלל והימין לא איבד אף מנדט כנראה כי המנדט ורבע של התחייה היה מתחלק בין , לא מציביעים, מודלת, צומת, המפדל והליכוד ולא היה מוסיף כנראה לאף אחת מהם מנדט.
השאלה שאתה שואל היא לא נכונה. אתה שואל ‘מה היה קורה אילו כל מצביעי המפלגות הקטנות היו מצביעים למפלגות גדולות’, בעוד שהשאלה הרלוונטית היא ‘מה היה קורה אילו אני (ובמשתמע – ואנשים שמצביעים כמוני) לא היינו מבזבזים את הקול שלנו’. אין לי שום בעיה עם ימנים שמצביעים למפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה.
אם אתה רוצה לקבל תשובות ראשוניות לשאלה *הזאת*, קח את כל התרחישים שלך, אבל תתחשב רק בקולות שקיבלה מפלגת העבודה (שאר הקולות עדיין הולכים למפלגות הקטנות).
מה שאתה מציע דומה מאוד לתרחיש מספר 6. אני חושב שדי ברור שהשינויים יהיו קטנים יותר ממה שקרה בתרחיש 6, אולי מפלגת העבודה תעלה מ-13 ל-14, וזה יקרה על חשבון על חשבון קדימה או ישראל ביתנו
כתוצאה מהפוסט הופתעתי לגלות (או להיזכר בכך) שהסכם עודפים לא מתממש אם המפלגה לא עוברת את אחוז החסימה. כלומר, מפלגה שחתמה הסכם עודפים עם מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה לא מקבלת את קולות המצביעים למפלגה הקטנה.
זה חבל מאוד, כי אם היו מאפשרים מימוש הסכמי עודפים גם עם מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, אז אנשים היו יכולים להצביע לפי צו מצפונם, ובמקרה הצורך הקולות היו עוברים למפלגה דומה. כך היה נמצא איזון ראוי בין משילות וייצוגיות.
אגב, נדמה לי שהשאלה העיקרית הקשורה להצבעה אסטרטגית היא אם כדאי להצביע למפלגות גדולות מבחינת יכולת המפלגה להוציא את מצעהּ אל הפועל. ולשאלה זו הפוסט אינו רלבנטי.
יוסי – תודה על ההערות המעניינות.
בעניין העודפים של המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה שאכן הולכים לאיבוד – אלה “כללי המשחק”, ולדעתי יש בהם הגיון מסויים. כדאי לשים לב כי קדימה חתמה על הסכם עודפים עם התנועה הירוקה, ולו הייתה מקבלת קולות אלה, הייתה זוכה בעוד מנדט אחד לפחות.
בעניין יכולת הוצאת המצע אל הפועל – זה אכן לא רלוונטי לפוסט. אני מפנה את תשומת ליבך כי ברוב תרחישי ההצבעות האסטרטגיות נכנסת לכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ, שלא ממש הזדהתה עם הקו הפוליטי של קדימה, וסביר להניח שהייתה “עושה צרות” לו הייתה בקואליציה בראשות מפלגתה שלה. גם עינת וילף וראלב מגאדלה, כאשר נכנסו לכנסת, בחרו לפרוש מסיעת העבודה. זו בעיה של תרבות פוליטית, לצערנו.
תיקון קטן: עינת וילף אכן פרשה ממפלגת העבודה יחד עם אהוד ברק, אבל ראלב מג’אדלה לא פרש איתה (כנראה התבלבלת בינו לבין שכיב שנאן).
נכון. תודה על התיקון.
יש הבדל עקרוני חשוב בין הצבעה למפלגה קטנה שעוברת את אחוז החסימה למפלגה שלא.
במקרה הראשון יש לך נציגים בכנסת. יש חברי כנסת שמחוייבים לך מוסרית. במקרה השני אין. ההצבעה במקרה הזה לא שונה מהבעת דעה בטוקבק לכתבה על תוצאות הבחירות. זו פחות או יותר השפעתה.
והאמת שגם יש הבדל בין הבחירות הקודמות בהן מפלגת המרכז-שמאל העיקרית היתה קדימה, ש(אם אני זוכר נכון) אילן גילאון אמר עליה שהיא כמו מכונית שנוסעת 70 קמ”ש בנתיב השמאלי, ושהצבעה לה היתה מכניסה יותר מוקדם את יוליה שמאלוב ברקוביץ’, לבין המצב בבחירות האלה בהן המפלגה הראשית של הגוש היא מפלגת העבודה שבכל זאת היא מפלגה עם היסטוריה ואידאולוגיה.
אני כמובן אמשיך להצביע למרצ, שהיתה מורגשת באופוזיציה יותר מכל קדימה. אבל כל הצבעה למפלגה שלפני הבחירות מסתמן שהיא עוברת את אחוז החסימה היא לגיטימית. לעומת זאת להצביע למפלגה שאין סיכוי, או שהסיכוי קטן מאוד היא כאמור בזבוז הקול.
ניתוח מעניין מאוד (תמיד חשבתי שההשפעה הרבה יותר גדולה).
בהמשך לזה, האם תוכל להעריך עד כמה יכולה להיות השפעה במנדטים לשתי תופעות אפשריות שאולי יקטינו את ההפרש בין הגושים:
א. הצבעה מסיבית של הערבים (20 מנדטים במקום 11. ראה מאמרו של זיאד אבו חבלה היום בהארץ:
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1865808 )
ב. אחוז הצבעה גבוה יותר של הצעירים.
תודה על הפוסט המרתק,
האמת שידעתי שזה המצב אבל לא היו לי הכלים להוכיח זאת.
לדעתי כדאי להמשיך בבדיקה מעניינת עוד יותר.
בכל הסקרים הפנימיים של המפלגות לפני הבחירות הקודמות עברה התנועה הירוקה מימד את אחוז החסימה. ראה כאן למשל:
http://www.shooky101.com/?p=53477
כלומר בימים האחרונים טרם עשרות אלפי אזרחים הצביעו הצבעה אסטרטגית ולמרות כוונתם להצביע לתי”מ הצביעו הצבעה אסטרטגית כנראה לקדימה (או לציפי, כפי שהם הגדירו זאת).
מעניין לבדוק כיצד היתה משתנה התמונה אם נאמר 35 אלף ממצביעי קדימה היו מצביעים לת”ימ ועוד 10 אלף ממצביעי העבודה היו עושים כן.
לדעתי יש סיכוי טוב שתי”מ היו מקבלים 2 מנדטים שאחד מהם היה יורד מקדימה והשני ממפלגת ימין.
מאלף! משום מה תמיד הייתי בטוח שהצבעה למפלגה קטנטנה שוות ערך לבזבוז הקול שלי. הניתוח הזה פותח פתח לאפשרויות הצבעה מעניינות…תודה!
השאלה שמעניינת אותי יותר מכל היא מה ההסתברות שאני – בקולי הבודד – אשנה את תוצאת הבחירות. אכניס מישהו לכנסת.
אפשר לחשב?
אפשר, אם כי החישוב לא מיידי. מוכן להמר כי ההסתברות אכן מאוד קטנה. אם אתה מעוניין, אני יכול להפנות אותך למאמר דומה שעסק בחישוב בבחירות בארה”ב.
מאוד קטנה?
1:1,000 ?
1:10,000 ?
1:100,000 ?
1:1,000,000 ?
מזערית? אפסית? זניחה?
שלום יוסי,
אפשר קישור למאמר המוזכר?
תודה מראש
The next President: Will your vote decide it?
תודה!
זו השאלה האמיתית מכיוון שכל האקרובטיקה המספרית שלהלן מתעלמת מהדבר החשוב באמת: להצבעה האחת שלי יש השפעה אפסית.
כל החישובים כאן הרי מניחים שלא רק אני אבחר בהצבעה “אסטרטגית” או לא, אלא כולם יינהגו כמוני. אבל אם כולם יעשו כמותי, ויצביעו גם למפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה בסקרים – הן יעברו את אחוז החסימה. הדוגמא הבולטת היא כמובן הגמלאים שעברו את אחוז החסימה בסקרים הסמוכים לבחירות ודפקו קופה.
במילים אחרות, הצבעה היא לא מעשה מעשי, אלא מעשה מוסרי (ע”ע תועלתנות כלל), והפתק צריך ללכת למפלגה הכי ראוייה בעיני – יהא גודלה אשר יהיה. מבחינה מעשית אפשר להישאר בבית.
אפשר לכתוב על זה דוקטורטים שלמים. אני מתכנן לכתוב על זה פוסט.
לקישור לתכנית האסטרטגית להצלת השמאל בראשות הפרופ בן-שלוס מהטכניון
https://www.facebook.com/KolHaSmol