ב-1954 יצא לאור ספרון בן 142 עמודים לא גדולים, עם הרבה ציורים, שהפך לרב מכר עולמי. למעשה, זהו ספר הסטטיסטיקה הנמכר ביותר בכל הזמנים. כותרתו: How to lie with Statistics“”.
מחבר הספר, דארל האף, לא היה כלל סטטיסטיקאי. הוא היה עיתונאי בהכשרתו, ובשיא הקריירה העיתונאית שלו היה עורך המגזין “Better Homes and Gardens“. עם זאת, חוסר ההשכלה הסטטיסטית של האף לא מנעה מהספר להפוך לטקסט קלאסי. כאשר סטטיסטיקאי אומר לכם על תרגיל הטעיה סטטיסטי כלשהו כי זה “תרגיל מהספר”, הוא מתכוון לספר הזה.
את הספר הזה פגשתי לראשונה כאשר הייתי סטודנט צעיר לסטטיסטיקה בירושלים. העותק שבספריה היה ישן וצהבהב. כבר אז היה מדובר בטקסט בן 30 ומשהו שנים. אולם אז, וגם היום, הטקסט רלוונטי. קראתי אותו בהנאה רבה, ושילבתי דוגמאות שלקחתי ממנו בקורסים שלימדתי במשך השנים. ספר זה גם מהווה עד היום השראה לבלוג שאני כותב. למעשה, אני יכול לומר כי לספר זה הייתה השפעה רבה להתפתחותי כסטטיסטיקאי וכספקן, ובזכותו, בין היתר, פיתחתי את המיומנות לקרוא טקסטים בצורה ביקורתית ולנסות לגלות אם ואיך מנסים לעבוד עלי. כמובן, למי שקרא את הספר הזה זה הרבה יותר קל.
למרות ההתקדמות הרבה בתחום הסטטיסטיקה בשנים שעברו מאז יציאתו לאור, תחום ההונאה בעזרת סטטיסטיקה לא התפתח באותו קצב. רוב ההונאות נעשות בעזרת אותן טכניקות המתוארות בספר.
להלן סקירה קצרה מאוד של תכני הספר, או טכניקות עבודה בעיניים שתוארו בו: מדגמים מוטים, מדדים תיאוריים לא מתאימים (זוכרים את המנהל והפועלים?), הסתרה של פרטים משמעותיים (למשל: התוצאה מתבססת על סקר שנערך בקרב 12 איש) הבלטה של תוצאות חסרות משמעות, עיוות של גרפים, אינטרפרטציה לא נכונה או מטעה של התוצאות, וכמובן, הסקת סיבתיות בעקבות מתאם.
בעזרת שילוב כל השיטות הללו מתקבלת “סטטיסטיפולציה”, והאף דן בשאלה המתבקשת” האם סטטיסטיפולציה היא תוצאה של הטעיה מכוונת או פשוט תוצאה של חוסר ידע והבנה? לדעת האף, ברוב המקרים סטטיסטיפולציות הינן מכוונות, ומטרתן להטעות ביודעין.
הפרק האחרון בספר מסביר כיצד ניתן לנסות ולהתמודד עם הסטטיסטיפולציות האלה, ודן בנושאים המכוסים היום בכל קורס או ספר העוסק בחשיבה ביקורתית. ניתן לסכם את הגישה של האף בחמש שאלות שכל אחד חייב לשאול כאשר מוצג בפניו מידע כלשהו:
- מי אמר את זה?
- איך הוא יודע?
- מה חסר?
- האם מישהו שינה את הנושא?
- האם כל זה הגיוני?
בעקבות הצלחת הספר כתב האף עוד שישה ספרים שעוסקים במה שמכונה היום “אוריינות כמותית” (“quantitative literacy”), הידוע שבהם הוא “How to take a chance”, אך הם הצליחו פחות מאחיהם הגדול.
כשאר מלאו 50 שנה ליציאת How to lie with Statistics לאור, הקדיש לו כתב העת Statistical Science גליון מיוחד. במאמר הסוקר את הספר ומחברו (קישור לקובץ pdf), מפרט ג’יי מייקל סטיל מאוניברסיטת פנסילבניה את הסיבות להצלחתו רבת השנים.
הסיבה הראשית להצלחה היא הכותרת הפרובוקטיבית שלו. סטטיסטיקאים לא ממש אוהבים אותה, אבל מה לעשות, אנשים משקרים בעזרת סטטיסטיקה על בסיס קבוע (אם כי יש גם טכניקות אחרות להפצת שקרים, כמו שימוש בעברית או אנגלית, למשל). אילו היה הספר נקרא “מבוא לסטטיסטיקה” (והוא אכן מבוא לסטטיסטיקה), כמה עותקים היו נמכרים?
האיורים שבספר (וכמובן המאייר, אירווינג גייס) השביחו אותו מאוד. הקלישאה “תמונה אחת שווה אלף מלים” מוצדקת מתמיד על ידי הספר הזה. גם מי שלא אוהב לקרוא יוכל להבין בכף את המסרים שבספר, פשוט על ידי הסתכלות בתמונות.
הסגנון הקליל והרענן שבו כתוב הספר בודאי לא הזיק. היום, ספרי הדרכה כמו “Idiot guide to…” ו-“ABC for Dummies” נפוצים למדי, אך ב-1954 זה היה חידוש כביר. האף הוכיח כי ניתן לכתוב על נושא רציני ומאתגר כסטטיסטיקה בשפה שווה לכל נפש.
אבל למרות הכותרת, האיורים והשפה הקלילה, הספר לא היה שורד זמן כה רב כטקסט קלאסי אלמלא התוכן המצוין שהוא מכיל (שכבר סקרתי למעלה). אני מאמין שבשנת 2054 הספר הזה עדיין יהיה ראוי לגליון מיוחד של Statistical Science, לציון 100 שנה ליציאתו לאור.
בתקופה הזאת התפרסמו ספרים דומים בסגנון דומה שהשאירו את חותמם עד היום – חוק פרקינסון והעיקרון הפיטרי.
חוק פרקינסון אכן מאותה תקופה – פורסם לראשונה ב-1955. הספר על העקרון הפיטרי פורסם ב-1969
זה ספר נפלא שקראתי אותו לראשונה מזמן ויש לי עותק (הכחול) שאותו אני שומר מכל משמר. הלוואי שהיו יותר ספרים כאלו גם היום.
יופי של פוסט. אני לא מכירה את הספר (אקנה אותו עכשיו). מאידך אני מכירה היטב שיטות ‘מתוחכמות’ בסטטיסטיקה הכלכלית.
אבי היה בעל תואר שני בכלכלה וסטטיסטיקה ואף עבד בלישכה המרכזית לסטטיסטיקה כסטטיסטיקאי. ביום הולדתי החמישה עשר הוא קרא לי ובחגיגיות העניק לי עותק ישן של הספר הזה. הספר מונח אצלי על המדף עד היום.
זוכרת היטב את שם הספר משום שהמרצה שלי לסטטיסטיקה הזכיר אותו וזה קסם לי אז מאוד. אף שלא קראתי בו מילה, אני אוהבת להשתמש מדי פעם בעצם קיומו של הספר כדי לומר שאפשר לשקר בחן רב עם סטטיסטיקה. (זה בסדר, יש עוד הרבה ספרים שלא קראתי והשתמשתי בהם כדוגמה למשהו. כזאת אני, בחורה שטחית.)
על זה כבר תנו רבותינו ב-Yes Prime Minister
אני מניח שזה שהקטע בו האמפרי מסביר לברנרד איך לקבל בסקר את התוצאה הרצויה. אכן, קטע משעשמע ביותר מסדרה קלאסית, אבל זו מניפולציה פסיכולוגית, לא סטטיסטית.
עוד לא ראינו את הרגרסיות שלהם…
1965. אוניברסיטת תל אביב, שיעור ראשון במבוא לסטאטיסטיקה. פרופ’ משה סיקרון , עומד ומכריז על הספר :” איך לשקר עם סטאטיסטיקה”- כספר חובה!!!
קראתי בכיתה ח’ ועיצב את מחשבתי וגישתי לחיים עד היום