היום הייתי בקורס כלשהו מטעם מקום העבודה שלי. כדי להדגים את אחד העקרונות שאנו אמורים ללמוד בקורס, הציע המנחה שנשחק משחק, שהתברר מייד כגירסה של דילמת האסירים.
ההרחבה הראשונה של המשחק מדילמת האסירים הקלאסית הייתה שזה היה משחק לארבעה שחקנים, כאשר כל השחקנים אמורים להכריז בו זמנית על בחירתם באחת משתי הפעולות האפשריות: שיתוף פעולה (מקביל לשתיקה בחקירה בדילמה המקורית) על ידי כך ששמים על השולחן קלף עם האות Y, או בגידה (מקביל להודאה בפשע בדילמה המקורית) על ידי הנחת הקלף עם האות X. התשלומים נבנו כך שאם כל הארבעה בוחרים ב-Y כל שחקן זוכה בנקודה, אם כל הארבעה בוחרים ב-X כל שחקן מפסיד נקודה, ושלושת הצירופים האחרים מזכים את שחקני ה-X בנקודות אותן מפסידים שחקני ה-Y: אם יש שחקן X בודד מול 3 Y הוא זוכה ב-3 נקודות, וכל שחקן Y מפסיד נקודה, במקרה של שני X ושני Y כל שחקן X זוכה בשתי נקודות וכל שחקן Y מפסיד 2 נקודות, ובמקרה של שלושה X כל שחקן X מקבל נקודה, ושחקן ה-Y, הפראייר הבודד במקרה זה, מפסיד 3 נקודות.
ההרחבה השניה הייתה שדובר במשחק איטרטיבי: היינו אמורים לשחק את המשחק 10 פעמים בזו אחר זו. בדרך כלל היה אסור לנו לדבר ביננו בין סיבוב לסיבוב, אבל היו שלוש נקודות התייעצות, לפני הסיבוב החמישי, השביעי והתשיעי.
הרחבה שלישית הייתה סיבובי בונוס: בשלושה מהסיבובים מספר הנקודות הוכפל. באחד מהם פי שלוש, בשני פי חמש, ובסיבוב האחרון מספר הנקודות הוכפל פי 10.
שיחקנו את המשחק וערכנו רישום של המהלכים.
עלי לציין כי היה לי יתרון מסויים על פני שחקנים האחרים, כי אני מכיר את המשחק ואת הניתוח התיאורטי שלו. בחרתי לנקוט באסטרטגיית מידה כנגד מידה. בסיבוב בראשון אותתי ב-Y, היה עוד Y, הפסדתי שתי נקודות. עברתי ל-X וצברתי מספר נקודות, עד שבסיבוב האחרון לפני ההתייעצות הראשונה הגענו לנקודת שיווי המשקל הידועה לשמצה של המשחק – ארבעה איקסים.
בשלב הזה הסברתי לשותפותי למשחק כי אם בכל סיבוב כולנו נשחק Y, כולם יזכו בנקודות, והסכמנו שכך נעשה. כולנו עמדנו בדיבורנו עד סיום המשחק. עלי לציין כי הפיתוי לבגוד בסיבוב האחרון היה גדול מאוד. אם שלוש השחקניות האחרות היו ממשיכות לשחק Y ואני הייתי עובר ל-X הייתי גורף 30 נקודות. אבל אלה היו קולגות מהעבודה, שאני עובד איתן ברמה יומיומית, וגם לא רציתי לאכול את ארוחת הצהריים לבד, אז ויתרתי. זה בסך הכל משחק.
התברר כי בקבוצות האחרות (נערכו שלושה משחקים במקביל) העניינים היו סוערים יותר. בכל אחת משתי הקבוצות האחרות היה שחקן (או שחקנית) ששיחקו Y לאורך כל הדרך. באחת הקבוצות, שחקן ששיחק Y בשלב מוקדם מתוך מטרה לעודד שיתוף פעולה ברוח אסטרטגית “מידה כנגד מידה”, דרש בשלב ההתייעצות, כאשר הוצע לאמץ אסטרטגיה של שיתוף פעולה, פיצוי מהקבוצה על שיתוף הפעולה שלו בשלב המוקדם (כלומר שבאחד הסיבובים שיוסכם עליהם מראש כולם ישחקו Y ורק הוא יורשה לשחק X). בקבוצה אחרת הייתה שחקנית שלא עמדה בפיתוי, בגדה בסיבוב האחרון וגרפה את שלושים נקודות הבונוס.בקיצור, היה שמח.
למרות שכולנו משחקים בוריאציות של משחק דילמת האסירים מדי יום: בפקק התנועה, בשירותים של מקום העבודה, בעבודה עצמה, ועוד ועוד, אנחנו לא תמיד מודעים למשמעות של הבחירות שלנו. המשחק הזה יכול ללמד הרבה. אני לא יודע אם זה מומלץ כמשחק חברה של יום שישי בערב. זו יכולה להיות תחילתה של יריבות מופלאה. אבל אני בכל זאת ממליץ לכל אחד לבחון את עצמו ואת התנהגותו מזוית הראיה של דילמת האסיר. האם אתם יותר X או יותר Y?
לא נעים לומר, אבל נשמע שמי ששיחקת איתם היו טיפשים. למה אני אומר טיפשים? כי הם לא הבינו מה זה אומר לבחור X לעומת לבחור Y. כמובן שאדם חברתי סביר בוחר Y וכך כולם מרוויחים, אלא אם כן הוא רוצה להרעיל את הבאר ולפרוש מהשבט, וברור שבסופו של דבר כולם יפסידו מזה. ההסברים היחידים שאני יכול למצוא לכך שמישהו משחק X הוא או שהוא משחק אסטרטגית ובכוונה עילאית לנצח (כמו בחירת X בסיבוב האחרון) או שהוא משחק מתוך עיקרון אקזיסטנציאליסטי כדי להראות שאדם לאדם זאב, או שהוא, כמו במקרה של מי ששיחקת איתם, לא מבין את המשחק (וליתר דיוק, לא מסוגל לקשר בין ייצוג אבסטרקטי לעולם הממשי).
או שהוא אדם שהמשחק נראה לו מטופש ומצביע רנדומלית, או שהוא אדם עם חיבה למעשי קונדס. להשליך ממשחק עם ניקוד וירטואלי על אינטיליגנציה ממשית זה קצת לא מבוסס. אם היית מחליף את הניקוד בסכומי כסף משמעותיים, הפיתוי של יוסי לבגוד בסיבוב האחרון היה גדול יותר, והאנרגיה שיתר המשתתפים במשחק היו משקיעים בהבנת חוקי המשחק והשלכותיהם על התנהגות האחר היתה שונה במידה ניכרת. דמה זאת למשחק פוקר כשבקופה מפתחות הרכב שלך לעומת גפרורים.
אמנם לא בדיוק אותו דבר אבל כתבתי על משחק דומה בהקשר של רכילות:
כמי שהתנסה בכמה משחקים כאלו אני יכול להעיד שכאשר מדובר באנשים שאתה מכיר יש לזה משמעות שונה לגמרי מזרים גמורים, במיוחד אם אתה ממשיך לעבוד איתם. זה רק מעיד בעיניי עד כמה אנחנו חיות חברתיות ושיקולים של רווח ותועלת הם הרבה מעבר לרווח כספי מיידי.
פוסט מצוין 🙂
השחקן שדרש פיצוי – כל כך ישראלי…
אני לא חושב שיש פה עניין של אנשים שהם “יותר Y או יותר X”.
בסופו של דבר, מדובר במשחק, ומשחק אמורים לשחק לפי המטרה המוצהרת שלו (לנצח), אחרת אין למשחק משמעות. אם המטרה היא למקסם את הנקודות שלך, אז בגוד בסיבוב האחרון, רצוי אחרי ששכנעת את שאר השחקנים לשתף פעולה. אם המטרה היא למקסם את הנקודות של כל הקבוצה, האסטרטגיה היא אחרת.
כמי שמשחק משחקי לוח (כולל כאלה בעלי פוטנציאל בגידה), אני יכול להגיד שמשחק טוב לא פוגם במערכת היחסים בין השחקנים – בתנאי שמבהירים שזהו רק משחק.
יבגני: תזכיר לי לא לעבוד איתך באותו מקום.
“אבל אלה היו קולגות מהעבודה, שאני עובד איתן ברמה יומיומית, וגם לא רציתי לאכול את ארוחת הצהריים לבד, אז ויתרתי.”
או, במילים אחרות, האיטרציה של המשחק לא באמת נגמרה אחרי הפעם העשירית. המשחק הזה היה מוטמע בתוך משחק אחר, הרבה יותר משמעותי בתועלות ובהפסדים הפוטנציאליים שלו. כאמור, אם המשחק היה על סכום כסף משמעותי, ובמיוחד אם המשחק היה עם זרים גמורים, סביר להניח שהתוצאות היו שונות בעליל. ההטמעה של המשחק במשחק החברתי הגדול יותר של מקום העבודה יצרה את התנאים הדרושים לקיומו של אמון – שבלעדיו אין משמעות לעצם יצירת התקשורת ביניכם.
דובי,
ניתוח מדוייק!
בטח שהייתי בוגד בסיבוב האחרון. זה משחק והמטרה בו היא לנצח. מה, היית מציע למישהו תיקו בשחמט?