אז במצב הנוכחי
עד כה נמנעתי מלהביע דיעה על המצב הבטחוני בדרום, בעיקר בגלל שלא גיבשתי אותה. אבל אתמול בערב נקלעתי למצב סוריאליסטי: אני יושב לי וכותב פוסט מושקע על ענייני סטטיסטיקה, כשברקע אני שומע את דיווחי החדשות הישירים על ההרוגים באשדוד ובנחל עוז. הפוסט המושקע יחכה קצת.
נשמעו הרבה דיעות לכאן ולכאן בעניין המלחמה בדרום, ואני בטוח שהקוראים נחשפו לכולן. ציטטתי פעם בבלוג זה את האימרה המיוחסת לבנג’מין פרנקלין, לפיה מעולם לא הייתה מלחמה טובה או שלום רע. אני עדיין מאמין בכך, אם כי אני מודע לכך שלפעמים הרע הוא הכרחי כדי לפתוח את הדרך לעתיד טוב יותר. לעומת זאת, אני לא מאמין בדבריו של לנין, שטען שככל שיהיה רע יותר כך יהיה אחר כך טוב יותר. אני מבין כי המלחמה הנוכחית בדרום היא רע הכרחי. אני יכול רק לקוות שהפעם נסתפק כולנו רק ברע ההכרחי להוביל אותנו למצב טוב יותר.
נשלח: 30 בדצמבר, 2008 נושאים: בנימה אישית, על סדר היום.
תגובות: 4
| טראקבק
תגובה מאת אבי
תאריך 30 בדצמבר 2008 22:03
אם כבר מדברים פוליטיקה, אולי כדאי לציין שכבר היו שנים ארוכות של שקט בעזה, עד שיום אחד ישראל החליטה שיהיה חכם לתת למחבלים נשק ביד.
תגובה מאת דרומי
תאריך 31 בדצמבר 2008 17:32
אבי, אני אשמח לדעת מתי בדיוק הייתה התקופה הזו.
אתה בטח לא מדבר על גלי הסכינאות של 90-93, נכון?
תגובה מאת יוסי לוי
תאריך 1 בינואר 2009 15:51
אבי,
אני לא מנסה לדבר על פוליטיקה, לפחות לא כאן. ואם כבר מדברים על פוליטיקה, אני מעדיף שיהיה דיון ענייני, ולא הטחת טענות דמגוגיות.
תגובה מאת אבי
תאריך 21 בינואר 2009 00:24
דרומי, יוסי: היה שקט בעזה מ-1967 עד 1987, למעט 1970-1971 בהן היה קצת טרור שצה”ל הצליח לדכא לחלוטין. אלה העובדות. היכן הדמגוגיה?