לצערי, למרות שיש לי המון רעיונות לרשימות על נושאים מרתקים, פירסמתי כאן מראשית השנה 10 רשימות בלבד (לעומת 213 רשימות שפרסמתי -3.5 השנים הראשונות כאן (החל מיוני 2004). הסיבה – אני עסוק מאוד, וזה אומר שלפחות יש פרנסה. הנה בכל זאת כמה הרהורים/עדכונים.
מילים טובות על צומת ספרים
אתמול פיניתי לי את אחה”צ לבילוי עם בני הצעיר. הסתובבנו ברחובות העיר, ולגמרי לא במקרה הגענו אל הסניף המקומי של רשת צומת ספרים, שם יש מבצע מפתה של “ספר שני בשקל”. כלומר, קונים שני ספרים, עבור היקר משניהם משלמים מחיר מלא, ועבור השני משלמים שקל בלבד. הבאתי לקופה ארבעה ספרים שמחיריהם היו 96, 79, 45 ושוב 45 שקלים. ציפיתי כי אתבקש לשלם מחיר מלא עבור שני הספרים היקרים, ועוד 2 שקלים עבור השנים הזולים, ובסך הכל 177 שקלים (כמקובל ברשתות השיווק והסופרמרקטים למינם), והכנתי אסטרטגיית מעקף (“טוב, בעצם אני רוצה רק את שני אלה… “, משלם 97 שקלים, ואח”כ מחליט לקחת “בכל זאת” גם את שני הספרים הנוספים תמורת 46 שקלים). להפתעתי הנעימה, המחשב של הרשת צפה את המהלך, והודיע לי כי התשלום הכולל שעלי לשלם הוא 143 שקלים. כל הכבוד לרשת צומת ספרים, שמכבדת את לקוחותיה, מודעת להיותם אינטליגנטים (ל-50% מהם יש IQ גבוה מ-100!), ובכלל. ברשת הספרים הגדולה השניה אני לא בטוח שזה היה קורה.
חמשת שלבי הדדליין
לפני שנתיים בדיוק, ב-11.6.2006, פרסמתי כאן את האזהרה הבאה: “תאריכי היעד קרובים מכפי שהם נראים”. ובכן, האזהרה הזאת הייתה שוב בתוקף, ותאריך היעד… אני מעדיף לא לחשוב עליו, אבל הוא קרוב. מאוד קרוב. הרבה יותר קרוב. ובכל זאת, אני רוצה לחלוק עמכם תובנה חדשה לגבי הנושא הכאוב הזה. תיאוריית חמשת שלבי האבל של אליזבת קובלר-רוס ניתנת ליישום גם לגבי פרוייקטים המתקרבים אל תאריך היעד. הכחשה: מה קרה? סוף יוני? זה עוד המווווון זמן. כעס: איך הם קבעו את התאריך הזה? בדיוק נגמרת שנת הלימודים, רוצים לצאת לחופש עם הילדים, חום אימים, ממילא ביולי אוגוסט כלום לא יזוז כי כולם יהיו בחופש, אז מה בוער לסיים ביוני?, מיקוח: סוף יוני זה ה-30. מה פתאום אתם אומרים לי ה-26? ולמה צריך לסיים את את (משימה מסויימת) ב-10? אי אפשר ב-15? דיכאון: ממילא אני בפיגור מטורף בלוחות הזמנים, אז מה כבר ישנו בילוי אחה”צ בעיר וכתיבת רשימה? קבלה: (אני עוד עובד על זה. הצעות יתקבלו בברכה. י.ל.)
הבהרה
אל תדאגו. אני בסדר. אני אעמוד בזמנים ללא בעיה. הכל נכתב בהומור.
כנס האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה
כשעוד הייתי בשלב ההדחקה או המיקוח, הודעתי כי אשתתף בכנס השנתי של האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה ואיעדר מהעבודה ליומיים. נרשמתי, שילמתי, ובשבוע שעבר אכן ביליתי את ימי רביעי וחמישי בכנס, שנערך השנה בהרצליה. לצערי, תכנית הכנס לא הבטיחה רבות, ואכן גם לא קיימה (אם כי בדיעבד הבנתי שעשיתי כמה בחירות מוטעות). ובכל זאת אני לא מצטער שהשתתפתי בכנס. הייתה סדנא מעניינת על מדריכי ה-ICH, ובייחוד על מדריך E9 – עקרונות סטטיסטיים בניסויים קליניים (הנה נושא לסדרה של רשימות, אם וכאשר). הרצאת הפתיחה של פרופ’ הנרי בראון מבוסטון קולג’ על האתגרים הסטטיסטיים בקביעת מדיניות חינוך ובמחקר חינוכי הייתה גם היא מעניינת למדי. האירוע הראוי לציון הבא הייתה האסיפה הכללית של האיגוד, במסגרתה הוענקו פרסים לעבודות מוסמך ודוקטורט מצטיינות, והזוכים, איתי דטנר וסיגל לוי הציגו את עבודותיהם. את היום הראשון סיימה הרצאת האורח האפוקליפטית של ד”ר דן בן-דוד על “האיום מבית”. מי שמכיר – מכיר, מי שלא יכול לגגל. ביום השני של הכנס העניין העיקרי היה אמור להיות המושב שעסק בסטטיסטיקה בחינוך, אבל לצערי ההרצאות בעיקר הפציצו אותנו בנתונים סטטיסטיים ממבחנים בינלאומיים למינהם ומבחני המיצב.ההרצאה המעניינת של מושב זה ניתנה על יד אנליה שלוסר מאוניברסיטת תל אביב, שסקרה מספר מחקרים שניסו לבדוק את השפעת גודל הכיתה על ההישגים בלימודים, פירטה את הקשיים המתודולוגיים בהם נתקלו החוקרים. המסקנות, כצפוי, אינן חד משמעיות.
ועוד על הכנס
וכמובן, נחמד לבוא לכנס ולפגוש מכרים ותיקים (ואני מסתובב בסצינה הסטטיסטית בארץ יותר מ-20 שנה, ויש לי כמה וכמה מכרים ותיקים), ועוד יותר נחמד לפגוש ולהכיר אנשים חדשים, אבל הכי כף זה כשניגשים אליך אנשים ואומרים משהו כמו: “אתה יוסי לוי? אני קורא את הרשימות שלך”. תודה. תודה מכל הלב לכולכם. נתראה בכנס הבא. אחרי תאריך היעד.
פורסם לראשונה באתר “רשימות” בתאריך 12 ביוני 2008 שם התקבלו 2 תגובות
אשמדאי בתאריך 6/13/2008 1:19:24 AM
ללא נושא
(ל-50% מהם יש IQ גבוה מ-100!)
אתה מניח שהתפלגות הקונים ב”צומת” זהה להתפלגותם בכלל האוכלוסיה.
דומני כי אתה טועה, רוב בעלי ה IQ הנמוך מ100 בקושי יודעים לקרוא את מדור הספורט בעיתון – ולכן לא יטריחו את עצמם לקנות ספר.
הייתי מוסיף – למעלה מ50% מהם יש IQ וגו’
גילי נחום [אתר] בתאריך 6/21/2008 12:33:19 PM
ומן הצד השני של הכריכה
בלבקש ממך 177 ש”ח ישנם כמה יתרונות בכל זאת:
1. חלק מהקונים לא יעמיקו בחשיבתם וישלמו – בעל החנות שמח.
2. החלק האחר של הקונים יבצעו את הטריק שפירטת ויתמלא בתחושת סיפוק של דפקנו את המערכת – קונה שמח.
כמובן שהכל נאמר בבדיחות הדעת.
כל הכבוד לצומת ספרים!