זרעים מהונדסים גנטית מעוררים רגשות עזים בקרב אנשים מסויימים. מתברר שגם אצלי.
לפני כשבוע הופיעה באתר “המקום הכי חם בגיהנום” טור דיעה תחת הכותרת “זרע הפורענות“. הכותב, יוסי דורפמן, יוצא נגד הסכם שנחתם לאחרונה בין משרד הכלכלה ותאגיד החקלאות המהונדסת גנטית וחומרי ההדברה מונסנטו. אתר “עבודה שחורה” חזר ופרסם חלק מטורו של דורפמן, ושם הגבתי ביום חמישי האחרון במלים הבאות:
“חשוב מאוד להפריד בין המהות של זרעים מהונדסים גנטית, שצופנים בתוכם תועלת רבה לאנושות, ובין ההתנהלות העסקית של תאגיד מונסנטו, שהיא אכן בעייתית.
הדרך הראויה להתמודדות היא לא להתעלם מההתקדמות המדעית/טכנולוגית שמאפשרת יבולים גדולים יותר ואיכותיים יותר, אלא להשית רגולציה נכונה על התאגיד.”
אני חושב שהסברים נוספים מיותרים. זרעים מהונדסים גנטית מניבים יבולים גדולים יותר, ומתוכננים לעמוד בפני מזיקים שונים, שצמחים “רגילים” אינם עמידים אליהם. הם משקפים את היכולות המדעיות והטכנולוגיות אליהם הגיעה האנושות בשנים האחרונות.
אני גם רוצה לחזור ולהדגיש כי ההתנהלות העסקית של תאגיד מונסנטו (בעיקר בנושא תביעות על הפרות פטנטים) היא בעייתית גם בעיני. עם התנהלות זו יש להתמודד באמצעות רגולציה, חקיקה, וגם בעזרת שופטים שיעיפו לכל הרוחות תביעות לא מוצדקות (( 1. למשל אם היבול נוצר כתוצאה מהאבקה טבעית באמצעות רוח או ציפורים, שפיזרו את הזרעים בשטח, והגיעו מחקלאי שכן)) עם הוצאות משפט כבדות. אני בהחלט גם מתנגד לחקיקה ייעודית לטובת תאגידים בכלל ומונסנטו בפרט, לקשרי הון שלטון, לשוחד, ולפעולות פליליות אחרות.
ולאחר כל ההסתייגויות הנ”ל, אני רוצה להפנות את תשומת לב קוראיי לכמה אמירות בעייתיות של דורפמן.
דורפמן כותב כי מונסנטו מחזיקה ב-90% משוק הזרעים המהונדסים גנטית, וזה נכון. הסיבה לכך: מונסנטו מחזיקה ברוב הפטנטים בתחום, והפטנטים עדיין בתוקף. עם זאת, יש לשים לב כי החל ב-2015 יחלו פטנטים רבים לפקוע, וצפויה תחרות גדולה מצד יצרנים גנריים, בדיוק כפי שקורה בתעשיות אחרות, כגון תרופות וחומרי הדברה. לכן צפוי כרסום במונופול. עד אז, יש לזכור כי מונופולים מעצם הגדרתם נתונים לרגולציה (בישראל, על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים). אני מקווה שהממונה לא יגלה אזלת יד בנושא זה.
בעניין שימוש חוזר בזרעים: למיטב ידיעתי, הזרעים הצמחים המהונדסים גנטית כלל אינם מניבים זרעים. הסיבה לכך נעוצה בטבע. אם יניבו צמחים אלה זרעים, יופיעו באופן טבעי מוטציות שונות שעשויות/עלולות לשנות את התכונות של הצמחים בדור הבא. אם רוצים להבטיח תכונות מסויימות של זרעים, המוטבעות בהם באופן גנטי, הדרך היחידה להבטיח זאת היא על ידי הנדוס. האם זה הוגן? אפשר להתווכח. אפשר אולי להנדס זרעים כך שתתאפשר הצמחת מספר נוסף של דורות (שנים או שלושה) באופן שההסתברות לסחף גנטי משמעותי היא קטנה דיה. אני מניח שזה גם יתבטא במחיר הזרעים.
עד עכשיו דיברתי על אי דיוקים ועל אי הבנה. עכשיו מגיעים להטעיות.
דורפמן כותב: “מחיר של שקית זרעי תירס בשנות ה-80 בארצות הברית היה כ-70 דולר, ואילו היום עולה שקית זרעי תירס יותר מ-160 דולר”. נו באמת. זה הטריק הכי ישן בספר. יכול להיות שדורפמן לא יודע כי כח הקניה של הדולר השתנה מעט מאז שנות ה-80 של המאה העשרים ועד היום? אני מפנה אתכם למחשבון האינפלציה באתר משרד העבודה של ארצות הברית. 70 דולר של שנת 1980 שווים ל-201 דולר של שנת 2014, מה שמשקף ירידה ריאלית של 20% במחיר שקית הזרעים. כן, אני קצת דמגוגי כאן. אולי שנות ה-80 של דורפמן חלו בשנת 1989? 70 דולר של 1989 שווים לכ-134 דולר, וזוהי אכן עליית מחיר ריאלית של 20% ((2. מ-70 דולר ב-1989 ל-160 היום)). אוקיי, אבל בכל זאת מדובר במוצר שיניב יבול גדול יותר ועשוי להביא רווח גדול יותר לחקלאי.
דורפמן ממשיך, וזועק כי הזרעים המהונדסים גנטית העלו את שיעור ההתאבדויות של איכרים בהודו (( 3. הוא נותן לינק לכתבה בהארץ, ותוך כדי כך מעוות את הדברים שנאמרו בכתבה)), בלי לבדוק את העובדות, כמובן. כתבתי על כך בהרחבה לא מזמן. הנתונים מראים דווקא את ההיפך: ניתן לקשר את הנהגת השימוש בגידולים מהונדסים גנטית לירידה בשיעורי ההתאבדות בקרב איכרים בהודו (שגם הם נמוכים יחסית ללא-איכרים בהודו בפרט, ולמדינות העולם בכלל). אך דורפמן לא מתעניין, כנראה, בעובדות.
מעניין לציין שקיבלתי תגובה לתגובה שלי ב-“עבודה שחורה” (( 4. המגיב הגיבור לא מספיק אמיץ כדי להזדהות בשמו, והוא יודע למה)):
“אחשלי אין משהו מתקדם יותר מהטבע וגם ידוע שאתה מקבל כסף על הפוסט הזה ,
וכל המהות של החברה זה לעשות כסף ממה שהטבע עושה בחינם יא גנבים קפיטליסטים )) ספר להם שהזרעים שלכם צריכים ריסוס מתמיד מאסיבי”
כן, אין משהו יותר מתקדם מהטבע. רעידות אדמה, בצורת, נגיפי אבעבועות שחורות ופוליו, הכל טבעי. שיהיה לך לבריאות.
צריך גם להפריד בין הנדסה גנטית להשבחה גנטית. לא ראיתי את ההפרדה הזו ואני חושב שהיא חשובה מאד. באופן אישי אני יכול להבין את הרתיעה מהנדסה גנטית שהיא התערבות טכנולוגית בוטה בתהליך יצירת הצמח. כפי שכתבת אתה – צמח כזה, לו ימשיך להתרבות כדרך הטבע, עלול ליצור מוטציות בעייתיות וכו’. בהתאם אפשר להבין את החשש שפירותיו המניבים של אותו צמח עשויים להיות להם אפקטים תזונתיים בעייתיים, חלקם עשויים אפילו להיות ארוכי טווח וכאלה שקשים לבידוד ומדידה. לכן, אגב, יש רגולציה לא מבוטלת על תוצרי הנדסה גנטית. אפשר להבין את החשדנות, אפשר להבין את החשיבות והתועלת הפוטנציאליים, ולהתקדם בעניין בזהירות
לעומת זאת, השבחה מסורתית של זנים היא תהליך שכבר עושים מאז האדם גילה את החקלאות. זוהי אינה הנדסה גנטית, אם כי הטכנולוגיה המשמשמת לבחירת “מי יזווג עם מי” ויכולת הייצור של זרעים זהים בכמויות מסחריות בהחלט מתבססת על גנטיקה מתקדמת למדי. אבל זו אינה הנדסה גנטית. אין כאן שום פגיעה ב”אורגניות” של הגנום. מקסימום זו האצה מלאכותית של תהליך האבולוציה.
למיטב ידיעתי עיקר ההכנסות והפעילות של מונסנטו נובעים מהסוג השני, הלא בעייתי. הפעילות של הנדסה גנטית היא מחקרית בעיקרה, ובגלל רגולציה מיועדת לעתים רחוקות לצריכה של בני אדם, אם בכלל.
אני מסכים שעם ההתנהלות העסקית הבריונית של מונסנטו צריך להתמודד בנפרד.
היסודות של חזיונות אפוקליפטים הם טפשות ורשעות
יהיה מעניין לבדוק את ההסתברות שאכן דווקא שני היסודות הללו יכלו את המין האנושי
זרעים מהונדסים גנטית כמו ה maize Bt חוסכים לחקלאי רכישת חומרי הדברה ולנו את השאריות של אותם חומרי הדברה ולכן בהחלט יש מקום גם לגבות פרמיה על אותם מוצרים.
בעניין שימוש חוזר בזרעים: כן אפשר לעשות שימוש חוזר בזרעים. לפעמים אכן זרעי הדור השני יהיו פחות טובים אבל לא יאבדו את היכולות של הדור הראשון. החקלאים בארגנטינה נוהגים להשאיר חלקה אחת של סויה טרנסגנית שמיועדת לכך. הכינוי הוא bolsa blanca כי שק הזרעים הוא לבן ולא של מונסנטו או סינג’נטה.
השאלה היא כמובן אם הוסיפו גנים שיורידו את כמות הזרעים (מי ביקש אבטיח ללא גרעינים ולא קיבל??, 🙂 )/ איכות הזרעים של הדור השני.
אגב הסויה GM שינתה את כל שיטת הגידול והפכה אותו ליותר אקולוגי כי היום ניתן לעבוד בזריעה ישירה על הגידול הקודם ואין צורך בחריש ויתר העבודות המכינות אשר הרסו את הקרקע לאורך זמן.
את הנושא של הזרעים המהונדסים גנטית אני מכיר כבר כמה שנים. אני באופן אישי כמוך חושב שהטכנולוגיה היא לא האויב. ההתנהגות של מי שמחזיק בטכנולוגיה… זה כבר סיפור אחר.
והנה זווית מאוד מוזרה שנחשפתי אליה ממש לאחרונה ואני לא בטוח אם היא נכונה וכמה זה קורה. הטענה היא שכאשר זרעים של מונטסטו פולשים ומשתלטים על שדה של חקלאי בניגוד לרצונו (לא לגמרי ברור לי איך זה קורה), הוא נאלץ לשלם קנסות כבדים למונסנטו. אם זה נכון זה מזעזע, אבל כמו שציינת הבעיה היא בכלל לא הטכנולוגיה אלא אחיזת החנק של תאגידי ענק על מערכת האכיפה והצדק בארצות הברית.
כל השיח הזה של “פרנקנאוכל” הוא נתעב ומגוחך. כל האוכל שאנחנו אוכלים היה נראה לאבותנו סטוי. פירות, ירקות וקלחי תירס בגדלים לא נכונים, אשכולית, פומלית ושאר כימרות. אנחנו התרחקנו מה-“טבע”, כן, זה מה שאנחנו עושים. זה מה שלהיות אדם אומר כבר אלפי שנים, מאז המהפכה החקלאית. הנוסטלגיה הזו לטבעי הטהור היא קישקוש סנטימנטלי. מי שלא רוצה לרדוף אחרי נברנים ולחפור כדי למצוא פקעות בסוואנה לא חי חיים טבעיים. כולנו פרנקנאנשים שאוכלים פרנקנאוכל, נקודה. השאלה היא לא אם להשתמש בטכנולוגיה כדי לשפר את איכות חיינו, אלא רק באילו טכנולוגיות אנחנו רוצים להשתמש.
תודה על הפוטס המעניין . התגובה לדבריך באתר “עבודה שחורה” לא מותירה הרבה אפשרות להתעלות עליה, ואם זה לא היה עצוב זה היה אפילו מצחיק..
לגבי מה שהוזכר בתגובות – שמונסנטו תובעת איכרים בצורה אכזרית – אכן נכון הדבר. אפשר לחפש ולמצוא תביעות די תמוהות שבהן איכרים שלא פעלו בכוונה תחילה להרע – בכל מקרה נתבעו לשלם סכומים לא מבוטלים, או – להתחייב לרכוש זרעים ממונסנטו.
העילות לתביעות היו תמוהות, ומקריאה של תקדימי התביעה עלה גיחוך, שבמהרה התחלף בהפתעה עקב ניצחונה של התובעת.
אני מניח שנחת זרועה של מונסנטו תורגש ע”י החבר’ה בישראל גם כן, בשנים הקרובות. מצד שני, לחקלאים בארץ יש לובי חזק מאוד (קיבוצים, מושבים), אז מעניין לראות לאן זה יוביל. (ולא במובן החיובי של המילה).
לגבי איך שחלק מה”טכנולוגיה” (המרכאות עקב אי-יכולת למצוא מילה טובה יותר, לא עקב זילזול) של מונסנטו עובדת – למיטב ידיעתי הם מוכרים שתי יכולות שונות: זרעים שעמידים לחלוטין בפני חומר הריסוס הבלעדי שמונסנטו משווקת, ולכן, ניתן לרסס את היבולים בכמויות עצומות של חומרי ריסוס – ללא שום חשש שהיבול ייפגע. בנוסף , הם מפרסמים שחומרי ההדברה שלהם ידידותיים (לאדם ולסביבה) יחסית לחומרי הדברה ותיקים יותר, כך שהדברת היתר אינה בהכרח מוסיפה רעלים לתוצר הסופי בהשוואה לחומרי הדברה מדורות קודמים.
הטכנולוגיה הנוספת כלולה בזרעים עצמם, הצמח מכיל בתוכו את חומר הרעל הדוחה מזיקים. מונסנטו מצהירה שכל ה”טריק” הוא, שהרעל מהונדס בצורה כזו שהוא יקטול\ידחה מזיקים, אך הוא “שקוף” למערכת החיסונית של בני האדם, שיכולים לאכול, לעכל ולפלוט את המזון מבלי לספוג את הרעל. כשאנשים זועקים חמס נגד מונסנטו (אלו שאכן מכירים את מוצרי החברה, ולוא דווקא מתוקממים עקב אינסטיקט זה או אחר), זה המוצר שמעורר בהם התנגדות רבה. קשה מאוד לאכול מזון שמחסל חרקים באופן מוכח, אפילו אם הוא לא מחסל אותך באופן מיידי (כמו שהוא עושה למזיקים), לא קל להתחמק ממחשבות על נזקים מצטברים לטווח ארוך. כמובן, אפשר פשוט להאמין לדברי מונסנטו,תאגיד ענק ידועים בכנותם.
על כל מחקר שמונסנטו מפרסמת כדי לאשש את טענותיה, מתפרסם אחד שטוען שמונסנטו היא השטן בכבודו ובעצמו. אינני יודע למי להאמין, אך מה שמוריד את קרנה את מונסנטו בעיניי היא ההתנהלות האיומה שלה כלפי כל העומד בדרכה. אכן, ביל גייטס (מראשי מונסנטו הנוכחיים) משחזר את אסטרטגיית מייקרוסופט, אך הפעם מדובר במשהו אינטימי יותר מאשר מחשבים, מדובר על המזון שאנו צורכים , אני לא סומך עליו. אם לסמוך על עברו, הוא הצליח לדחוף לעולם כולו מוצר נחות, על גבול הרמאות, תוך שימוש בטקטיקות שפלות, ודאג לכך שהמוצר המנצח (מע’ הפעלה “חלונות”), ינצח, ללא קשר לניקוד בתחרות.
אני לא סומך עליו, או עליהם, ללא שום קשר להנדסה גנטית.