השיר Take Me Out To The Ball Game מסכם את כל חווית הבייסבול. כשלקחתי את בני הבכור למשחק לראשונה בחייו (קאבס נגד הקרדינלס, הפסדנו 8:5 למרות ההום ראן ה-7 מתוך 66 שסמי סוסה הכה באותה עונה) הוא אמר לי בדרך:אני מקווה שלא יהיה shame, מתייחס בבירור לשורה מהשיר “”If they don’t win it’s a shame. היה shame.
קצת היסטוריה (בחסות ויקיפדיה): השיר נכתב בשנת 1908 (שהייתה שנה היסטורית לבייסבול, דרך אגב). לשיר מספר בתים, ובמשחקי הבייסבול שר הקהל רק את הפזמון החוזר. יש רק שני שירים המושרים יותר ממנו בארה”ב. אלה הם ההמנון הלאומי – “הדגל הזרוע כוכבים” ושיר היומולדת הידוע “Happy Birthday To You”. לשיר יש, מטבע הדברים, ביצועים רבים. הוא בוצע, בין היתר, בסרטם של האחים מרקס “לילה באופרה”, והרפו מרקס ניגן אותו על נבל דווקא בתכנית הטלוויזיה המיתולוגית “I Love Lucy”. אחד הביצועים הידועים ביותר של השיר הוא הביצוע של פרנק סינטרה וג’ין קלי, במיוזיקל משנת 1949 שנקרא על שם השיר. עוד ביצועים ראויים לציון הם ביצוע א-קאפלה של בוב דילן, וגירסת היידיש של מנדי פטנקין. השיר הושמע גם בסרט המלחמה המופתי מ.א.ש, ובשלל סרטי בייסבול, כולל הסרט “גאוות היאנקיז” שסיפר את סיפרו חייו של לו גריג.
את המסורת של שירת Take Me Out To The Ball Game באמצע האינינג השביעי של המשחק התחיל השדר האגדי של הקאבס, הארי קארי. למען האמת, קארי נהג לשיר אותו עוד כאשר שידר את משחקי הקבוצה השניה של שיקגו, הוויט סוקס, באצטדיון קומיסקי פארק, אבל ההיסטוריה בכל זאת זוכרת אותו כשדר של הקאבס, ומסורת השירה מזוהה עם ריגלי פילד (כיוון שכאשר קארי עבר לקאבס, מסורת השירה עברה איתו, וננטשה על ידי הווייט סוקס). אני זכיתי לראות את קארי שר ב”לייב” מספר פעמים.למי שלא זכה, או סתם רוצה להזכר, הנה סרטון מיוטיוב שצולם ב-10 ביולי, 1985 (הקאבס ניצחו את סן דייגו 4:3, זה היה משחק יום, כמובן, התאורה בריגלי התחילה לפעול רק ב-8.8.88):
כשהלך הארי קארי לעולמו המשיכה מסורת השירה בריגלי, כשבכל משחק עלה סלבריטאי אחר להוביל את השירה. הנה למשל אוזי אוסבורן, לא ברור מה הוא לקח לפני ההופעה:
אם חשבתם שהביצוע של אוסבורן לא משהו, תשנו את דעתכם אחרי שתצפו בביצוע של מייק דיטקה, מאמן הפוטבול הנערץ שהוביל את השיקגו בירס לנצחון בסופרבול של 1985 (שהיה גם משחק הפוטבול הראשון בו צפיתי מימי, בטלוויזיה):
המנהג של שירת Take Me Out To The Ball Game באמצע האינינג השביעי התפשט במשך השנים אל מחוץ לריגלי פילד, ונדמה לי שהיום הוא מושר בכל משחק בכל מגרש. הנה דוגמא מאצטדיון הדודג’רס, שם נהוג לשיר את הפזמון פעמיים:
ונעצור כאן, כי אין לזה סוף. חיפוש ביוטיוב יעלה עוד ביצועים רבים. כל אחד מוזמן לחפש את הביצוע באצטדיון של קבוצתו האהודה.