ביום חמישי האחרון הופיעה בגלובס כתבה שכותרתה “אין חלב? תשתו בוץ“. הכתבה עוסקת בקמצנות של מעבידים: הנהלה שמזרימה מי ברז למיכלי מים מינרליים, שירותים ללא נייר טואלט, הוראה לא לחזור ללקוח שמשאיר מספר טלפון נייד בהודעה, וכיוצא באלה. הכתבה כתובה בסגנון משעשע, אבל המסר הוא עצוב – מסתבר שגם למנכל”י חברות הייטק יש מנטליות של בעלי חנות מכולת.
סיפור נוסף באותו נושא הופיע בטור של נחום ברנע בידיעות אחרונות, ממש למחרת היום (הטור של ברנע לא מפורסם ברשת). הפעם מדובר בחשב הכללי של האותר, ירון זליכה, שסירב לאשר קניית שי למנכ”לים פורשים של משרדי הממשלה בסך של 300 ₪ (למרות שהדבר מעוגן בתקשי”ר) ואישר שי בסך 150 ₪ בלבד. זליכה חסך 750 ₪ תמימים לתקציב. כל הכבוד.
והאמת, מי שמכיר את חוק פרקינסון לא ממש מופתע משני הסיפורים האלה.
ובכל זאת, הבוקר הופתעתי כשקראתי את כתבתה של רותי סיני בהארץ הבוקר. מתברר שגם במדינת ישראל עדיין ניתן לשבור את שיאי הציניות.
במשרד התמ”ת הצטברו כ-2000 תלונות נגד מעסיקים שהפרו חוקי עבודה, אבל מחסור בפקחים מונע מהמשרד את הטיפול בתלונות. למשרד התמ”ת יש רק 18 פקחים לאכיפת החוקים האלה. משרד האוצר מסכים עקרונית לתקצוב פקחים נוספים, אבל דורש כי הפקחים החדשים שיגוייסו יהיו עובדי קבלן. הם יעלו פחות כסף, וגם יהיה ניתן לפטר אותם אחרי 9 חודשים ולשכור אחרים במקומם. הקבלן שיעסיק את הפקחים האלה יהיה כמובן מעסיק הוגן, שהרי מן המפורסמות הוא שבדיני עבודה כל חברות כח האדם מקפידות על קטנה כחמורה.
פורסם לראשונה באתר “רשימות” בתאריך 27 בנובמבר 2006 שם התקבלו 6 תגובות
חייש [אתר] בתאריך 11/27/2006 10:28:52 PM
אתה חייב להעריך את האירוניה,
שפקחי העתיד על דיני עבודה במדינת ישראל יהיו עובדי קבלן. זה כמו לתת לחתול רעב לשמור על צנצנת ריקה.
א.ל. בתאריך 11/28/2006 7:54:29 AM
תיקון קל
הפתגם הוא “קלה כבחמורה” ולא “קטנה כחמורה”
noamt בתאריך 11/28/2006 10:08:28 AM
חייש
שיחקת אותה עם האנלוגיה הזאת. עשית לי את הבוקר.
ד.ט בתאריך 12/1/2006 3:49:25 PM
לפרסום על זליכה הייתי מתייחס בצורה
ביקורתית. האיש נמצא במרכזן של כמה מגה-שערוריות ובראשן פרשת מכרז בנק לאומי שיש לה פוטנציאל להפיל את אולמרט. יש לו אוייבים רציניים וכל האמצעים כשרים.
יהל זמיר [אתר] בתאריך 12/11/2006 3:20:35 AM
עובדי קבלן – הפיתרון לכל בעיה
עובדי קבלן בתור פקחים של משרד העבודה, זו רק ההתחלה. המשק כולו הוא כר מרעה נפלא לעבודה קבלנית, והזורעים בדמעה, בדמעותיים יקצורו.
שהרי ניתן גם למנות חיילים ומפקדים כעובדי קבלן – ואם הם נהרגים, אפשר מייד לגייס חדשים.
ולמה לא פקידי אוצר ובנק ישראל? וכך ייפטרו מספיבק-עם-דעות-משלו וזליכה-ישר-כמו-סרגל ועוד כמה עושי צרות.
ובעצם, אפשר אפילו שרים בממשלה, וגם מנכ”לי משרדים – הרי ממילא תקופת ההעסקה שלהם היא שנה, קצת פחות או קצת יותר.