חיפוש באתר

קישורים

עמודים

קטגוריות

סטטיסטיקה רעה: פרשנות לא נכונה של ה-p-value ואי הבחנה בין תוצאות מובהקות לתוצאות משמעותיות

כבר הסברתי כאן באריכות מהו ה-p-value, ומה הוא לא. לא אחזור כאן על כל הפרשנויות המוטעות למשמעותו של ה-p-value, אך אציין את המובן מאליו – פרשנות לא נכונה של ה-p-value והתרכזות בלעדית בשאלה האם תוצאה היא מובהקת או לא, מהווה סטטיסטיקה רעה שעלולה להביא לתוצאות חמורות.

האיגוד האמריקני לסטטיסטיקה (ASA) פירסם בראשית 2016 הצהרה בדבר המובהקות הסטטיסטית ו-p-values ,[1] ובה מפורטים שישה עקרונות שישפרו את הביצוע והפרשנות של מחקרים כמותיים. ASA מציינים כי ה-p-value אמנם מספק הערכה עד כמה הנתונים אינם עולים בקנה אחד עם מודל סטטיסטי ספציפי, אך אינו מודד את ההסתברות כי השערת האפס נכונה[2] או את ההסתברות כי התוצאות התקבלו במקרה. ASA מבהירים כי אין להסיק מסקנות מדעיות, או לקבל החלטות עסקיות או החלטות בדבר מדיניות על סמך ה-p-value בלבד. ה-p-value  לכשעצמו אינו מדד טוב של ראיות (evidence) בעד או נגד השערה או מודל. וכמובן, מובהקות סטטיסטית אינה מעידה או מודדת את גודלו של האפקט הנצפה או חשיבותו.

הבאתי כאן בעבר מספר דוגמאות היפותטיות ואמיתיות בדבר פרשנות לקויה של p-values, והתעלמות מהמשמעות של האפקט הנצפה או חשיבותו. חברת תרופות עלולה להיאחז בתוצאה מובהקת של ניסוי קליני כדי להחליט על המשך הפיתוח של תרופה חסרת תועלת ולבזבז מאות מיליוני דולרים. חוקרים מכובדים פרסמו תוצאות מובהקות של מודל רגרסיה שהריצו, בלי להתייחס לכך שאין משמעות מעשית לתוצאות וגרוע מכך, לא שמו לב כי אחת התוצאות היא אבסורדית. חוקרים אחרים הגיעו למסקנה המובהקת כי במשפחות שבהן שלושה בנים, ההסתברות שהילד הרביעי יהיה גם הוא בן גבוהה יותר. המשמעות של התוצאה היא שכל שנתיים נולד בן אחד יותר ממה שהיה "צריך" להיות אילו ההסתברות לבן רביעי לא הייתה שונה, כלומר ההבדל בין ההסתברות התיאורטית וההסתברות הנצפית ללידת בן רביעי לא היה משמעותי.

אבל הבעיה היא ככל הנראה רחבה יותר וקיימת במחקרים בתחומים רבים.

ב-1996, החוקרים מקלוסקי וזיליאק בדקו 182 מחקרים שהתפרסמו בכתב העת American Economic Review בשנות ה-80 של המאה העשרים והשתמשו ברגרסיה ככלי ניתוח סטטיסטי. הם מצאו כי 70% מהמחקרים לא הבדילו בין מובהקות סטטיסטית למשמעות כלכלית. השניים מציינים גם כי ספרי הלימוד בכלכלה לא דנים בהבדל בין תוצאה מובהקת לתוצאה משמעותית.[3]  הם חזרו על המחקר כעבור עשר שנים, ומצאו כי לא חל שיפור. מתוך 137 מחקרים שפורסמו בשנות ה-90, 82% לא הבחינו בין מובהקות סטטיסטית ומשמעות כלכלית. מאחר ולכלכלנים יש השפעה רבה על החלטות בדבר מדיניות ציבורית, לסטטיסטיקה רעה כזו יש השפעה ישירה על כל אחד מאיתנו.

גם בתחום כלכלת הבריאות יש בעיה. הבלוגר סם ווטסון, אחד הכותבים בבלוג העוסק בכלכלת בריאות, סקר[4] את גיליון מאי 2017 של כתב העת Health Economics. בתשעת המאמרים שהופיעו בגיליון, הוא מצא שמונה מקרים בהם השתמשו ב-p-value באופן בלעדי כדי לקבוע האם קיים אפקט. וכאשר מיישמים סטטיסטיקה רעה לקביעת מדיניות ציבורית בתחום הבריאות, יש לכך השפעה על חיי אדם.

לסיכום: ה-p-value הוא כלי יעיל לבדיקת מובהקות סטטיסטית, כאשר שיטת ניתוח הנתונים ורמת המובהקות של הניתוח נקבעות מראש. עם זאת, ה-p-value אינו מדד טוב לטיבם של הנתונים (ראיות), לגודלו של האפקט הנצפה, משמועות או חשיבותו.

נסיים בדבריו של רון וסרשטיין: “The p-value was never intended to be a substitute for scientific reasoning" – ה-p-value מעולם לא נועד להיות תחליף לחשיבה מדעית.


רשימות נוספות בסדרה:


הערות
  1. קישור לקובץ pdf []
  2. אין דבר כזה []
  3. המצב בספרי הלימוד בסטטיסטיקה אינו טוב יותר, לצערי []
  4. אמנם באופן לא שיטתי []

תגובה