חיפוש באתר

קישורים

עמודים

קטגוריות

דש מואנקובר

למי שלא יודע, השבוע אני נמצא בואנקובר, קנדה, לרגל ה-Joint Statistical Meetings, הכנס המשותף לשישה ארגוני סטטיסטיקאים הנערך מדי שנה בשבוע הראשון של חודש אוגוסט, באחת מערי צפון אמריקה. חזרתי לכנס הזה אחרי 10 שנים שלא השתתפתי בו (כי העדפתי להגיע לכנסים קטנים יותר), ובסך הכל מדובר בחוויה.

על האספקטים המקצועיים של הכנס אכתוב ברשימה אחרת. יותר דחוף לי לשתף את ששת הקוראים שלי בחוויות מואנקובר. זו עיר גדולה למדי, בסדר גודל של תל אביב או של בוסטון (כ-2.5 תושבים במטרופולין), ומאוד מאוד נעימה. העיר שוכנת על כמה איים בתוך מפרץ, ומזג האוויר מאוד נעים בזכות הבריזה שנושבת כאן כל הזמן. הנוף יפהפה. הכנס נערך במרכז הכנסים שנמצא על חוף הים ממש, ובהפסקות אני פשוט נהנה לצאת מהבניין, להשען על המעקה ולהשקיף על המפרץ, הספינות והסירות ששטות בו, מטוסי הים הממריאים ונוחתים, וכמובן, ההרים הירוקים שמצידו השני של המפרץ.

המלון שלי שוכן בדאון טאון, מרחק חמש דקות הליכה ממרכז הכנסים (אין לי נוף לפרץ, התקציב לא מאפשר). מה שמדהים בדאון טאון של ואנקובר הוא שהוא לא עמוס. המדרכות רחבות, אנשים הולכים ברחובות, אבל לא צפוף. מספר המכוניות ברחובות קטן מאוד. ביומיים הראשונים (הגעתי לכאן בשבת בבוקר) חשבתי שזה בגלל סוף השבוע, אבל יום שני הגיע, וגם יום שלישי עבר, ותנועת המכוניות עדיין דלילה מאוד. מדהים מה שמערכת תחבורה ציבורית מעולה וחניה במחיר שערורייתי של 6 דולר לשעה יכולים לעשות.

מה עוד – העיר ירוקה מאוד – המון עצים וערוגות פרחים בכל מקום. נקיה להפליא, ויש המון דגש על מחזור – בכל מקום יש פחים מיוחדים לאיסוף נייר, פלסטיק, פחיות, זבל אורגני וזבל “אחר”. גם בחדר המלון יש פח מיוחד למחזור.

כתבתי על יעילות התחבורה הציבורית. הנה הרחבה. בשבת, אחרי שהתארגנתי במלון, התקלחתי, והתאוששתי מ-18 שעות הטיסה, יצאתי אל Grouse Mountain, שמורת טבע הנמצאת כ-15 ק”מ מחוץ לעיר. התכוונתי להסתמך על התחבורה הציבורית, כמובן. מדריך התיירים ששאלתי מספריית רעננה טען שזה אפשרי. מסתבר שזה אכן אפשרי, מאוד פשוט, ומאוד יעיל. חציתי את המפרץ במעבורת הנקראת Seabus שיצאה מה-Waterfront, ממש ליד מרכז הכנסים. כל חמש דקות יוצאת מעבורת. בצד השני של המפרץ, ממש ביציאה ממזח המעבורת, ממוקמת תחנת אוטובוסים, משם יוצא כל 20 דקות אוטובוס שמביא אותך ממש לכניסה לשמורה. כל הדרך ארכה משהו כמו 40 דקות. פנטסטי. עלות התחבורה הציבורית, אגב, 9 דולר בסך הכל, עלות כרטיס יומי שתקף לכל אמצעי התחבורה הציבורית במטרופולין של ואנקובר. לשם השוואה, נסו לחשוב איך תגיעו אל, נניח, שמורת נחל אלכסנדר בתחבורה הציבורית.

Grouse Montain, דרך אגב, הוא הר בגובה כ-1300 מטר, אליו מעפילים ברכבל שהנסיעה בו היא חוויה בפני עצמה. בראש ההר יש נוף משגע, עצים, בעלי חיים, מופע lumberjack, דובי גריזלי, מרכז מבקרים בו מוקרנים סרטים על המקום, ופעילות אתגרית שלא מיועדת לאנשים כמוני. אם תגיעו לכאן אי פעם, אל תעזו להחמיץ.

זהו, עד כאן סיכום ממש לא מסודר של חוויות מארבעת הימים הראשונים כאן. יש לי עוד יומיים של כנס, וביום שישי בבוקר אצא בדרכי חזרה הבייתה. אני מקווה לכתוב מכאן עוד רשימה על הפן המקצועי של הכנס, ואולי גם להעלות כמה תמונות שצילמתי.

לקריאה נוספת בנושאים הקשורים לנושא רשימה זו

7 תגובות ל“דש מואנקובר”

  • תגובה מאת שמוליק
    תאריך 4 באוגוסט 2010 09:46

    מה רכבל??? לא טיפסת ברגל?

    האמת שיש שם קטע נחמד לחובבי סטטיסטיקה: אפשר לקנות מין כרטיס מגנטי למטפס המתמיד, כרטיס שמעבירים בקורא בתחילת העליה ובסופה, וזה אוסף נתונים שאפשר לגשת אליהם באתר מיוחד, שם נותנים לך חתכים על המטפסים המתמידים ביותר, הקשישים ביותר, הצעירים ביותר ונתונים על מספר הטיפוסים לכל שכבת גיל, מהירויות טיפוס וכו’ וכו’.

    • תגובה מאת יוסי לוי
      תאריך 6 באוגוסט 2010 05:45

      היי, גם ברכבל זה היה מאמץ מאוד גדול עבורי.

      • תגובה מאת משה
        תאריך 9 באוגוסט 2010 03:03

        אני מתגורר כרגע בונקובר ונחמד לקרוא על העיר ממישהו שמבקר בה. באמת עיר נעימה מאוד מאוד (בקיץ , אל תבוא בחורף…) עם מזג אויר קייצי מופלא , אם כי בסופשבוע ירד גשם מעצבן.

        בקשר לגראוס – ממש לא שמורת טבע , זה בעצם אתר סקי בחורף כך שזה לא מקביל (ממש לא מקביל) לנחל אלכסנדר.
        תנסה להגיע לשמורה/פארק אמיתי עם תחבורה ציבורית, לא ממש קל.

        ובקשר לטיפוס – שמוליק , אני משער , התכוון בצחוק. הטיפוס ממש לא קל , שלא להגיד משעמם , וקרוב לוודאי שהמוני קשישים ספורטיביים או בחורות גרמניות גרומות היו עוקפים אותך , מה שהיה גורם לך ריגשות אשם. גם אני מעדיף לעלות לשם ברכבל המופלא. ושוב – עדיף לעלות לשם במזג אויר נכון , כמו שהיה לך. כבר היו לנו תיירים שהגיעו בימים אפורים – אפילו הגריזלי סירבו לצאת מהמאורה שלהם.

        אני מקווה שהטיסה חזרה הביתה היתה טובה וחלקה.

  • תגובה מאת דובי
    תאריך 4 באוגוסט 2010 17:33

    (סתם שתדע, יום שני היה civic holiday – יום חופש).

    • תגובה מאת יוסי לוי
      תאריך 6 באוגוסט 2010 05:44

      טוב, זה מסביר כמה דברים.
      ביום שלישי יצאתי מאוד מוקדם וחזרתי מאוד מאוחר, אז לא ראיתי מה קורה ברחוב. בימים רביעי וחמישי היו אכן יותר אנשים ברחוב וגם יותר מכוניות, אבל עדיין הרבה פחות ממה שרואים בערים דומות מבחינת הגודל.

  • תגובה מאת איילת ברטוב
    תאריך 5 באוגוסט 2010 10:40

    ד”ש בחזרה!

  • תגובה מאת אסף רזון
    תאריך 5 באוגוסט 2010 22:13

    מילא להגיע לנחל אלכסנדר בתחבורה ציבורית, אבל לך תעשה את זה בשבת…

תגובה