נסיכת המדעים

לא פלא, אם לוקחים בחשבון שכמות השערים המובקעים ירדה ב-234% מאז 1954. כן. מאתיים שלושים וארבעה אחוז. תקראו בהארץ. בשוויץ 54 הובקעו 5.38 שערים בממוצע למשחק, בגרמניה 2006 רק 2.3.

234 או לא 234?

עדכון (10/7/2006):בתגובות התפתח דיון על כדורגל, בעוד שאני בעיקר הייתי משועשע מהמספר הבלתי אפשרי של 234%, שנובע מאי הבנה בסיסית של חשבון של כיתה ו. לא הייתה כל כוונה לחוות דעה על איכות המשחקים במונדיאל הזה. כפי שמרק ק. העיר בבלוג שלו, על הטעות החשבונית להזקף לזכותו של העורך (גם ייתכן שמקורה בכתב), כיוון שאותה כתבה פורסמה גם בוואלה עם חישוב אחוזים נכון. יש גם צילומי מסך למזכרת מאתרי הארץ (234%) ווואלה (60%).

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 10 ביולי 2006 שם התקבלו 13 תגובות

עזי  בתאריך 7/9/2006 2:21:12 PM

להגנת ההגנה

אני שומע שוב ושוב, מפי כל הפרשנים, השדר נים והידענים למיניהם, עד כמה המונדיאל הזה משעמם ויבש בגלל יבול שערים נמוך. וזוהי גם הקונוטציה של הפוסט שלך, יוסי. ואכן — אין מה להתווכח עם הסטטיסטיקה: מספר השע רים הממוצע שהובקע במונדיאל הנוכחי נמוך מכל מונדיאל שקדם לו!
השאלה היא: האם זה מה שהופך משחק כדורגל למשעמם? האם רק שערים מרהיבים הם-הם אלו שעושים משחק למרתק? האם משחק הגנה איכותי לא נחשב?
אני חייב לומר שכאוהד כדורגל ותיק, ולאחר שצפיתי לפחות ב-40 משחקים במונדיאל הנוכחי, אני בהחלט מרגיש מרוצה ואפילו מתענג. אני נהנה מאד מהדיפה, חסימה, תיקול, עצירה ושיבוש לא פחות מאשר מבעיטת בננה מרהיבה שמסתיימת ברשת. מה שהופך משחק למרתק הוא הלחימה, המוטיבציה, הכושר הגופני, השימוש בטקטיקה מתוחכמת, ביצוע טוב של תרגילים, הדבקות במטרה והנחישות שלא להישבר, ההשקעה האדירה של אנרגיה, וכמובן שגם המקצועיות — וזה נכון בהגנה כמו גם בהתקפה!
למה בכדורסל אנחנו מהללים גג ומשבחים חסימות? למה שם כל מאמן ושחקן יגידו במפורש שההגנה היא המפתח לניצחון? כל שחקן טניס, פוטבול אמריקאי, כדורעף, או בייסבול יודע ומבין שללא הגנה משובחת אין שום משמעות ל"שערים" שיכבשו. האימון והתרגול המושקעים בהגנה, בכל משחקי הספורט, הם לפחות כמו בהתקפה. מאמנים ומומחים רבים יגידו שדווקא בהגנה נדרשת השקעה וקידום רבים יותר כי באופן טבעי שחקן מחפש את ההבקעה (או הקליעה, לצורך האנאלוגיה), בעוד שההגנה נחשבת כדבר נחות וצדדי והרבה פחות מביא למחמאות (ולספירה כמותית של הישגים).
למה ה נחות? פשוט מאד: כי השחקן הקולע, המנחית, המבקיע זוכה לשבחים ולכותרות, להכתרה בכתרי מלוכה, לגביעים ולתחרות על מיקום. השחקן המגן זוכה, לכל היותר, לאיזכור שולי בעיתון (מי יודע איזה שוער ספג הכי פחות שערים בליגה? כמה זוכרים איזה בלם מנע הכי הרבה שערים?).
ובכן, שחקנים מדהימים כמו גאטוזו או קאנאברו לא יזכו לכותרות ולכתרים כמו רונאלדו, זידאן, בקהאם, רונאלדיניו, או קלוזה. אבל הם אלו שמביאים *לניצחון* (זו מטרת המשחק, לא?) לא פחות מהמבקיעים. מבחינתי — הכדורגל ההגנתי המקצועי מענג ומרתק לא פחות מאשר הכדורגל רב-השערים. נהניתי מאד מה-118 הדקות הראשונות של איטליה-גרמניה, ללא שני השערים של הדקותיים האחרונות של ההארכה (ששימחו אותי מאד, אגב) לא פחות (בעצם – הרבה יותר) מאשר ה-6:0 של ארגנטינה על סרביה.
הפרשנים ושאר המתהדרים בתקשורת מחפשים ללכת עם הכותרות והמלכים. זה כנראה מחבר אותם טוב לתהילה. אבל כדורגל מוצלח, ולגמרי לא משעמם, הוא קודם כל הגנה איכותית! משחק טוב הוא משחק טוב. מי שמחפש אינדיקציה למשחק טוב במספר השערים שהובקעו בו, מוטב לו שיצפה בליגת השכונה.

עמי  בתאריך 7/9/2006 3:17:02 PM

ללא נושא

בואנ'ה עזי, הוצאתי לי את המילים מהפה.נראה לי שאני מבין קטן הרבה יותר מכם אבל ראיתי את רוב המשחקים ונהניתי מכל מה שראיתי. מהרבה פרשנים וחברים אני שומע את אותן מטבעות לשון שחוזרות על עצמן ומדברות תמיד על על משחק טקטי, משעמם, הרבה הגנה, בלי גולים וכד'. אז קודם כל, אם יש מה שאני לא מחבב זה היעדר אמירה אישית. (אני אוהב בעניין הזה את הקטעים של רחביה ברמן שהם כמו קליעים ירויים עם הרבה פרשנות מקורית…).
מה ראיתי כאן? כל מיני דברים ואפילו כתבתי כאן משהו על דגי הסלמון של המונדיאל:http://www.notes.co.il/benbasat/20194.asp
אבל גם ראיתי ראיתי שחקנים שרצים מהר, טכניים מאד, בועטים חזק והיטב ושוטפים את המגרש בסערה כמו להקת ציפורים מתואמת, פעם לכאן ופעם..לכאן. איך אפשר שלא להיהנות?

נ.א.  בתאריך 7/9/2006 4:13:42 PM

תכליתו של הכדורגל היא הבקעת שערים

ומשחק שתכליתו אינו בא לידי מימוש, הוא לא משחק טוב. חד וחלק.
2:3 תמיד יהנה יותר את הקהל מאשר 0:1 – ולא משנה אם זה בליגת החובבים של נורת'המפטון, או במונדיאל.

עומר  בתאריך 7/9/2006 7:27:05 PM

ירד ב-234%?

אז אם אני מחשב נכון 234% מ-5.38 זה 12.59 בערך, ואם מדובר ב-234% פחות אז מקבלים 7.21- בערך…
כלומר, המונדיאל חייב לנו בערך 7.21 גולים למשחק … אנחנו מוכנים לקבל את ההחזר בתשלומים (ואם כן – באיזו ריבית)?

עזי  בתאריך 7/9/2006 7:29:14 PM

חד וחלק?

עמי, מה יהיה?
איך נשכנע את נ.א. שתכליתו של כל משחק (גם כדורגל) הוא ניצחון ולא הבקעת שערים או צבירת נקודות דווקא?
האם זה שנסביר לו שניצחון במלחמה לא קשור בהכרח במספר חיילי האוייב שאתה הורג ישכנע אותו? האם כשנסביר לו שמה שמרגש במשחק כדורגל הוא התחרותיות, רמת הביצוע של כל שחקן בכל תפקיד, הקבוצתיות, רוח הלחימה, ההתלהבות? האם זה שנגיד לו שמשחק בתוצאה של 10:0 יכול לשקף לא יותר מעליבות ספורטיבית מאשר "השגת התכלית" כפי שהוא הגדיר אותה?
כנראה שלא.
אז בוא נהנה ממשחק הגמר, אפילו אם יסתיים בתוצאה נמוכה. פורצה איטליה!

דרומי  בתאריך 7/9/2006 8:30:29 PM

הבעיה היא לא השערים

מצד אחד, אני לא מסכים עם יוסי. משחק כדורגל לא חייב להיות רב שערים כדי שיהיה מעניין
מצד שני, אני לא מסכים גם עם עזי ועמי – המונדיאל הזה, למרות הברקות פה ושם, לא היה טוב. לא רק שלא היו שערים, גם לא היה משחק טקטיקה מעניינת, לא היו הגנות מפוארות (אפילו איטליה היא צל של ההגנה האיטלקית שאנחנו מכירים) ובמקביל – לא היו התקפות מזהירות, לא דרום אמריקאיות (מישהו ראה דריבלים?) ולא אירופאיות (מסירות קצרות אולי?)

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 7/10/2006 7:18:30 AM

הבהרה

אני בעיקר הייתי משועשע מהמספר הבלתי אפשרי של 234%, שנובע מאי הבנה בסיסית של חשבון של כיתה ו. לא הייתה כל כוונה לחוות דעה על איכות המשחקים במונדיאל הזה.

עומר  בתאריך 7/10/2006 9:27:44 AM

יוסי – גם אני…

מה דעתך לפנות בעניין השעשוע הזה לעורך הארץ?

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 7/10/2006 11:37:35 AM

גם כן שעשוע

העורך לא יהיה משועשע אם נפנה אליו ונגיד לו שהוא טמבל.
כפי שמרק ק. מיין בבלוג שלו (http://marksw.com/wordpress/?p=101)
זו אכן בעיית עריכה – כיוון שאותה כתבה פורסמה בוואלה ללא חישוב האחוזים השגוי.

עומר  בתאריך 7/10/2006 12:25:26 PM

אני בטוח שהוא

לא יהיה משועשע. מצד שני,מי שלא מבין את משמעות המושג אחוז לא יכול לנהל חנות מכולת, ובטח ובטח שלא לערוך את העיתון "לאנשים חושבים"…

שחר  [אתר]  בתאריך 7/10/2006 4:17:50 PM

מטרת הצבא – לנצח במלחמה

האמת היא שהדיון הזה כבר חזר לפסים המקוריים שלו בענייני אחוזים ועריכה אבל כיוון שאני עמל עכשיו על ניסוח מקיף של כל מה שיש לי נגד פולחן הכדורגל הפתוח של הפרשנים ושל פיפ"א אז הנה.
הכותרת לקוחה מחומר הלימוד שלנו אי אז בבה"ד 1 של לפני שנים, אני מקווה שהיא אינה מהווה איזו עבירת ב"ש.
בלכ מקרה, ובהקבלה מלאה, מטרת הקבוצה – לנצח במשחק. כאן זה מתחיל וכאן זה היה אמור להיגמר. מי שלא מבין את זה מעולם לא היה אוהד של קבוצת כדורגל. כי עוד לא נולד האוהד שייצא מרוצה מהפסד 2:3 ומאוכזב מניצחון 1:0 משער מביך שהובקע בנבדל ביד בזמן פציעות. הצרה היא שבליגות האירופיות ובעקבותיהן בפיפ"א הוחלט שקהל היעד של כדורגל הוא לא אוהדים אלא משפחות בורגניות עם כסף למקומות ישיבה מסודרים ולחולצות מתחלפות של בקהאם. האנשים האלה, מה לעשות, לא מגיעים למגרש או לכורסת הטלוויזיה שלהם עם אהדה אמיתית לאחת הקבוצות, גם לא עם רקע מעמיק והכרות ארוכת שנים עם כדורגל, וכתוצאה מזה הם רוצים לראות משהו מייד שאפשר לספור אותו, להתרגש ולקפוץ איתו – גולים. מה שמפתיע הוא ההתגייסות הכמעט מלאה של הפרשנים לרוח השטות הזו. בעצם לא ממש מפתיע, כי זלצר וגיא לוי (סתם דוגמאות מייצגות), כמו המשפחות הבורגניות ההן לא ממש מושקעים רגשית במשחקים. אם יבוא יום וישראל תגיע למונדיאל נשמע סוף סוף פרשנים שמסבירים לנו עד כמה מסוכן לשחק פתוח ולמה חייבים להתבצר בהגנה ולגנוב איזה גול קטן.

שוקי   [אתר]  בתאריך 7/10/2006 8:01:47 PM

ללא נושא

זה מזכיר לי סיפור.
לפני קרוב לשנה שלח אליי יחצ"ן אחד הודעה לפיה החברה X שהוא מייצג מציעה מבצע שמאפשר חיסכון של 400 אחוזים על המוצרים שלהם.
שלחתי לו מייד אימייל וביקשתי שיודיע להם שאני קונה את כל המלאי.

  בתאריך 7/11/2006 4:29:40 AM

המונדיאל הזה היה גרוע

גם בלי קשר לכמות-השערים.
אני עדיין זוכר את המונדיאל ב-82',שבו איטליה גם זכתה בפעם הקודמת,ואיזה הבדל…
זה לא רק השערים,אלא איכות המשחק.
מי שלא ראה את הנבחרת הצרפתית ב-82', הפסיד הרבה מ אוד.
נבחרת נהדרת,ששנתיים מאוחר יותר זכתה ביורו,תוך שהיא פשוט מפרקת את יריבו תיה, וכל השוואה של הנבחרת הצרפתית הנוכחית לההיא,הוא פשוט עלבון לנבחרת של אז.
עם כל הכבוד לזידאן,ויש כבוד למרות סיום-הקריירה המכוער שלו,איפה הוא ואיפה פלטינ י…
ועניין כמות השערים כאינדקציה לאיכות- אז בחצי-הגמר של 82', במשחק בין גר מניה לצרפת, בתום 90 הדקות של הזמן החוקי, הובקעו רק שני שערים, 1-1, שנשמע על-פניו משעמם,אבל איזה משחק זה היה,איזה כדורגל נהדר,הזדמנויות לשני המדדים,והכדורגל הנהד ר של הצרפתים שפשוט שטפו את המגרש,וזה ממש לא שינה שנכבשו רק שני שערים, וזו היתה ב עיקר תוצאה של החמצות,ולא של הגנה-הגנה-הגנה.
יש הבדל בין טקטיקה מזהירה, משחק-הגנה מוצלח וכד',לכדורגל פחדני,קפוץ-תחת,משעמם להחריד,כפי שהיה במונדיאל הזה.
עם כל הכבוד,אם נבחרת כמו פורטוגל,שרוב הטקטיקה שלה היתה מבוססת על בזבוזי-זמן ןביום פציעות,כמעט הגיעה לגמר, זה אומר הכל על המונדיאל הזה.
אני גם זוכר מ-82', את הנבחרת המופלאה של ברזיל ד'אז.
כדי לעלות לחצי-הגמר,אם אני זוכר נכון,ברזיל היתה זקוקה לתיקו בלבד,מול איטליה, אכל הנבחרת הזו פשוט לא היתה מסוגלת לשחק על תיקו,וכך במחשק מופלא, היא נוצחה 3-2, ועפה מהמשך המשחקים,אבל,לדעתיףנכנסה לספר-הזהב של הנבחרות הגדולות שהיו בתולדות המונדיאלים.
נבחרת ברזיל הנוכחית?
נובמת.
היא גם הציגה משחק משעמם חסר-השראה,שלא הזכיר בכלל כדורגל דרום-אמריקני במיטבו, וגם הודחה ברבע-הגמר, אז מה הרווחנו עם המשחק ההגנתי שלה?
מצד שני- עם כל הכבוד לרונלדיניו,שלא ראינו ממנו כלום,אגב,ורונאלדו ושות', הנבחרת של 82,היתה כנראה מהטובות אצל ברזיל אי-פעם,עם שחקנים כמו סוקרטס,אדר,זיקו…
רק השמות מתחילים לגרום לי להזיל ריר, נבחרת ברזיל הנוכחית גורמת לי להזיל דמעות,כתוצאה מהפיהוקים האדירים…
ושתי הנבחרות שמבחנת הכדורגל נטו היו הטובות במונדיאל הזה,בכלל לא הגיעו לחצי-הגמר,אני מתכוון לארגנטינה וספרד…
ולצערי,זה לא מוכיח את איכותו של המונדיאל,א לא רק את נצחונו של הכדורגל המכוער,במסווה של "טקטיקה."
מה לעשות,ושערים זה לא משהו מגונה,שרק פלבאים שלא מבינים בטקטיקות אמורים ליהנות ממנו, וראיתי בחיי מעט מאוד משחקים של 0-0, שגם גרמו איזו מידה של הנאה.
אולי אני חסר-הבנה לחלוטין, אבל במונדיאל של 86',נדמה לי,עדיין זכור לי משחק באחד השלבים המתקדמים של המפעל, אנגליה מנצחת את בלגיה 3-4,לאחר הארכה (הארכה,כן? לא פנדלים),במשחק יוצא-מן-הכלל,עם מהפכים,דרמה,וגם שערים יפים כבונוס, שצר לי אבל גרם לי הנאה, יותר מרוב -רובם של משחקי המונדיאל הנוכחי.
ולכל מהללי הטקטיקות בפוסט הזה,מה,נהייתם אייל לחמנים??
אותו אייל לחמן שכשהוא מפרשן,והמשחק שאנו רואים פשוט מזוויע, לחמן עוד מעט יגמור במכנסיים מרוב התפעלות מהטקטיקה והעמידה על המגרש וכד'…
מצטער,אבל,לדעתי,כדורגל מכוער ו"טקטיקה",הם לא בהכרח היינו-הך, ולפעמים כדורגל מכוער,הוא סתם כדטורגל מכוער…

חשמל

הרבה זעם הופנה בתחילת השבוע לעבר חברת החשמל, עובדיה, מנהליה, ומי לא, אך לא בבת אחת כמובן. כל אחד בוחר את מטרת זעמו בהתאם לאג'נדה שלו. שטרסלר מאשים את העובדים כמובן, מירב ארלוזורוב וגיא רולניק מאשימים את שר התשתיות ומשרדו, וכולם, כולם מאשימים את המונופול, ומזכירים שלו הייתה חברת החשמל חברה פרטית במשק תחרותי, זה לא היה קורה, כמובן. האשמים העיקריים בכל מקרה הם עובדי חברת החשמל – להם יש אינטרס. עובדי חברת החשמל – אומרים הפרשנים – מעוניינים ליצור מצב של חוסר בחשמל, כדי לבנות עוד תחנות כח.

אבל האמת היא כמובן הרבה יותר מורכבת. באוגוסט 2003 משק החשמל הפרטי והתחרותי של צפון מזרח אמריקה קרס וגר לאחת מהפסקות החשמל הגדולות ביותר בהיסטוריה. זו לא הפסקת החשמל הגדולה ביותר בהיסטוריה, כי פחות מחודש לאחר מכן סיפקה חברת החשמל המופרטת של איטליה הפסקת חשמל גדולה יותר. משק חשמל מופרט לא הועיל גם למדינת קליפורניה, שתושביה שילמו מחיר מופקע עבור חשמל מופרט, בעקבות הרפורמה במשק החשמל שנערכה שם ב-1996.

להפסקות חשמל יש שתי סיבות עיקריות. תיתכן תקלה טכנית מסוג זה או אחר שגורמת להפסקת חשמל, וכמובן, ייתכן מצב בו הביקוש לחשמל עולה על ההיצע. כיוון שחשמל אי אפשר לייצר ולשמור את העודף במחסן לשעת הצורך, התוצאה בעודף ביקוש לחשמל היא הפסקת חשמל – חלקית או מלאה.

כיצד מונעים מצב של עודף ביקוש לחשמל? יש שתי דרכים כמובן: להגדיל את ההיצע או להקטין את הביקוש. להקטין את הביקוש זה קל – אפשר להעלות את מחיר החשמל. להגדיל את ההיצע עולה כסף – צריך לבנות עוד תחנות כח. תחנות כח עולות הרבה כסף. כל כך הרבה, עד שהאחים עופר, שזכו בשנת 2004 במכרז לבניית תחנת כח פרטית, חזרו בהם מכוונתם לבנות את התחנה. מתברר שייצור חשמל זה לא עסק רווחי במדינת ישראל. כדי שהעסק יהיה רווחי לאחים עופר, מחיר החשמל לצרכן צריך להיות גבוה יותר מכפי שהוא היום. בכל מקרה, מחיר החשמל צריך לעלות. השאלה היא רק אם אתם רוצים לקנות חשמל מהאחים עופר, שבוודאי יש להם תכניות מה לעשות בכסף שירוויחו, או שאתם מעדיפים בכל זאת את חברת החשמל שלנו. אל תדאגו – האחים עופר, או כל יצרן פרטי אחר, אם יהיה כזה, לא יהיו מעוניינים בבניית עוד תחנות כח כדי להגדיל את היצע החשמל – זה הרי יוריד את מחיר החשמל ויקטין את הרווחים שלהם.

חשמל ומונדיאל

בעוד שתרופת הפלא לחוליי משק החשמל היא הפרטה, קיוו רבים כי חוליי משק המונדיאל ירפאו על ידי הלאמה. שידורי המונדיאל הופרטו, זכויות השידור מוחזקות בידי מונופול, והתוצאה היא שמי שרוצה לצפות בשידורים צריך לשלם עבור התענוג. ודי הרבה. התקוות להצלה התבדו – ומשחקי הכדורגל משודרים בתשלום (ישיר לחברת צ'רלטון, או עקיף על ידי פרסומות). משק חופשי זה טוב כדי לשחרר לחצים שנוצרים על ידי הפסקת חשמל, אבל כדי לשחרר לחצים הנובעים מדרישת תשלום עבור צפיה בכדורגל – קריאה להתערבות הממשלה עדיפה.

מונדיאל וכלכלה

אז רגע – האם פרשת שידורי המונדיאל היא נצחון לכלכלת השוק, או שמא כשלון? הנה שני ציטוטים של שני פרשנים כלכליים בכירים, סבר פלוצקר מידיעות אחרונות/ווינט ונחמיה שטרסלר מהארץ/דה-מרקר:
פרשן בכיר א כותב בנושא שידורי המונדיאל: "חברת צ'רלטון … רכשה את זכויות שידור המונדיאל, וכך נהפכה למונופול, אשר באופן טבעי מנצל עכשיו את כוחו המונופוליסטי – כלומר, קובע מחיר הגבוה ממחיר-שיווי-משקל כדי לגרוף את מרב הרווחים… יש כאן כשל שוק ברור: מונופול".
פרשן בכיר ב כותב על אותו נושא עצמו: "קרה נס גדול בישראל: כוחות השוק פעלו בחופשיות. וכשהם פועלים בחופשיות, כוחות השוק עושים את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב: לאזן את ההיצע והביקוש ולקבוע מחיר נכון".

מבולבלים? אל דאגה, אני בטוח שלכלכלנים יהיה הסבר גם לזה.

כלכלה וחלחלה

עוד שתי הפרטות מתרגשות ובאות עלינו: הפרטה חלקית של הפרקליטות, בחסות שר המשפטים הטרי חיים רמון, והפרטה של מערכת הענישה – בתי הסוהר – באדיבות ח"כ יורי שטרן, אורי יוגב, אורית אדטו ולב לבייב. הגליון האחרון של המגזין "ארץ אחרת" עוסק בסוגיה של הפרטת מערכת בתי הסוהר. לצערי לא ניתן לקרוא את הגליון ברשת, ולכן לא נותר לי אלא להמליץ לכם להשקיע שלושים וחמישה שקלים ולרכוש לעצמכם את הגליון, או לגשת לספריה הציבורית הקרובה. מדובר בקריאת חובה.  צירוף של פרקליטות פרטית, משטרה פרטית (ביטוי שצץ יותר ויותר) ובית סוהר פרטי, הכל בשם הכלכלה, פשוט מעורר חלחלה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 10 ביוני 2006  שם התקבלו 13 תגובות

noamt  בתאריך 6/10/2006 7:07:57 PM

הרייטינג של המונדיאל

בכל הדיון על מחיר חבילת המונדיאל, שידורו בחינם וכו', לא מצאתי התייחסות לנקודה אחת חשובה.
זכייניות ערוץ 2 ו/או 10 יכלו, אם רצו, לרכוש את זכויות השידור של כל המשחקים – ולשדרם עם פרסומות. הן בחרו שלא לעשות זאת.
מדוע?
התשובה הכמעט מובנת מאליה, היא שהם ערכו חישוב כלכלי, וגילו שלא כדאי – מפני שהרייטינג הצפוי לא יהיה גבוה מספיק. במלים אחרות, הן ערכו סקרים, והגיעו למסקנה שהמשחקים אותם בחרו לא לשדר לא מעניינים את רוב תושבי המדינה, ולכן לא כדאי לשדרם.
אם אני טועה, אני אשמח לדעת איפה. אם לא – אמשיך ואטען שאם השידורים מעניינים כל כך מעט אנשים, אין סיבה שהממשלה (כלומר ערוץ 1) תשלם על שידור המשחקים. יותר מזה – הרעיון של ערוצי נישה בתשלום ו/או תשלום לפי צפייה (PPV) ממש תפור על מצב כזה. עכשיו נשאר רק להתמקח על המחיר.
-נועם.

פדרו  בתאריך 6/10/2006 9:40:54 PM

אחסנת חשמל

בדבר אחד טעית, קיימות בעולם טכניקות לאחסנת חשמל – לא, ולא בבטריות – כגון דחיסת אוויר לחללים סגורים והרמת מים לגבהים. נשמע ביזארי אבל זה קיים. מדובר בטכנולוגיות אשר עושות שימוש בעודפי אנרגיה שהתחנות מייצרות

צפריר  בתאריך 6/10/2006 10:03:29 PM

לא משנה אם אתה טועה או לא

נועם, גם אם המונדיאל מעניין 85% מהאנשים במדינה, והוא לא, אין סיבה שעלותו תוטל על 100% משלמי האגרה (כפי שכבר הוצע להעלות את האגרה של שנה הבאה במיוחד לצורך שידור המונדיאל, יוזמה שלמזלנו נכשלה).
לו הייתה הממשלה רוצה לספק מונדיאל בחינם לכולם, הרי שהיה עליה לעשות זאת כבר במכרז מול בעלי הזכויות שקיבלו אותם מפיפ"א, שבו כזכור צ'רלטון זכתה, וכעת זכויות השידור בידה והיא יכולה לעשות איתם מה שברצונה.
הסיפור כולו מסוכם במקור ראשון בכתובת http://www.makorrishon.co.il/show.asp?id=12893 , כולל הסיכום האופטימי שאת שני המונדיאלים הבאים נראה בערוץ 1.

גלעד סרי לוי  [אתר]  בתאריך 6/11/2006 2:21:33 AM

הפסקות חשמל

כן, אנשים נוטים לשכוח את הפסקות החשמל הגדולות בארצות הברית, במשק מופרט לגמרי
כתבתי על זה קצת כאן
http://www.notes.co.il/gilad/18995.asp

יואב  [אתר]  בתאריך 6/11/2006 8:18:54 AM

עשית דייסה

א. זה שמישהו כותב ומקשקש בעיתון כבר זמן רב על נושאי כלכלה עדיין לא עושה אותו כלכלן בכיר. כלכלן בכיר הוא מי שמשכיל להציג משנה סדורה הניתנת לשיפוט, בקרה וקבלת החלטות ו \ או נושא באחריות מעשית למהלכים כלכליים המעוגנים בתורה עקבית.
ב. לערבב כדוררגל, הפרטה, קשקושי עיתון ולקרוא להם כלכלה ומיד לצרף חלחלה ליד, זה קצת שטחי מדי, לא?
ג. ובכלל: לא ברור לי מדוע ההתעלמות העיוורת הזו מכך שאבן יסוד של כל !! תורה כלכלית רצינית ב- 250 שנה האחרונות היא קיומה של חברה צודקת ומוסרית. לא ייתכן לטעון ולו גם רבע טיעון "כלכלי" מבלי לבחון קודם לכל אם הוא יושב על בסיס איתן של צדק ומוסר. כלכלה היא עיסוק חברתי, גם בקטעים המורכבים ביותר שלה. התעלמות מיסודות המבנה מביאה תמיד להתמוטטות. במקרה זה לא המבנה "אשם" אלא המהנדס !!!

דוד  בתאריך 6/11/2006 10:38:34 AM

לצפריר

שום שידור אינו מענייין 100% או אפילו 85% מהצופים , ועדיין עלותו ממוממנת ע"י ציבור משלמי האגרה (בהנחה שמשודר בערוץ 1). לא צריך להרחיק למכבי ת"א בכדורסל, כל דרמה , הפקה או שידור הם כאלה.
אני מניח (לא ראיתי עדיין את נתוני הצפייה ) ששידורי המונדיאל בערוץ 2 היו גבוהים מאוד, לא 85% אבל בהחלט 30% ומעלה. מצדיק רכישת זכויות לכל הדיעות.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 6/12/2006 7:46:59 AM

ללא נושא

אני מקוה שאתה מודע שבקטע של השוואת הפסקות חשמל אתה משווה בין דברים שלא בהכרח ניתנים להשוואה. הפסקות החשמל באיטליה ובארצות הברית נבעו מכשלונות טכניים ותנאי מזג אויר חריגים. הפסקת החשמל בארץ נבעה מחוסר הרצון של חברת החשמל לבצע את הוראות הממשלה ולהעביר את רידינג לשימוש בגז ולהפעיל את תחנות גזר ותבור.
ויש צורך לזכור שחברת החשמל לא מאפשרת הקמת תחנות כח קטנות לפי דרישת הממשלה כי היא רוצה להקים רק תחנות כח גדולות.
קליפורניה, איזה יופי של דחליל גדול בחרת. לפני 1996 היו הפסקות חשמל בקליפורניה וזו אחת הסיבות שהפריטו את משק החשמל שם. ההפרטה לא עזרה ולכן זרקו משם את החברה שלא עמדה בציפיות. בו תסביר לי איך זורקים מכאן את חברת החשמל מאחר שהיא לא עומדת בציפיות?

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 6/12/2006 8:01:22 AM

תשובה למרק

בתנ"ך של הקפיטליזם הישראלי, ספר המבוא לכלכלה של פטנקין, עליו התחנכו דורות של נערי אוצר, מצויין המושג של "מונופול טבעי", וחברת חשמל מובאת שם כדוגמא מספר אחת למצב כזה. גם חברת חשמל מופרטת תישאר מונופול טבעי, גם אם הייצור יפוצל בין מספר יצרנים שכביכול יתחרו זה בזה ויהוו קרטל לכל דבר ועניין.
לכן, הפתרון הוא לא בהכרח הפרטה, אלא רגולציה יעילה.
ייתכן בהחלט שאת חברת החשמל הישראלית ניתן לנהל טוב יותר (וניהול טוב יותר אין פירושו בהכרח פגיעה בעובדי החברה), אבל הפרטה של חברת החשמל לא בהכרח תוביל לשירות טוב יותר.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 6/12/2006 1:34:09 PM

אתה בסך הכל מחליף דחליל בדחליל

אני בטוח שגם בשנות השישים טענו שבזק זה מונופול טבעי וראה זה פלא, ברגע שהממשלה החליטה לשבור את המונופול הזה (טוב אני קצת נסחף פה) קיבלנו שתי טכנולוגיות נוספות לתקשורת טלפוניה ובערך 10 חברות שונות הנותנות או רוצות לתת שירותי טלפוניה.
בכל העולם המערבי שירותי חשמל אינם מונופול טבעי, ולמעשה גם בארץ הם לא. באלוני הבשן יש טורבינות רוח המפיקות חשמל המספק כ50% מתצרוכת החשמל של הישוב וגם לקיבוצים יש אמצאי יצור משל עצמם. בנוסף לזאת כמעט בכל בית יש קולט שמש שניתן להסב ליצור חשמל.
ומי בכלל דיבר על הפרטת חברת החשמל? אפילו האידיוט בן אליעזר מדבר על השארת השליטה בידי הממשלה. מדובר בסך הכל על אירגון מחדש של החברה שכולל פיצול לשלוש חברות בת, חברת יצור, חברת שינוע וחברת הספקה ללקוחות. אם חברת החשמל מפוצלת היום למעשה לשלוש מחוזות שמתנהלי םחלקית בצורה אוטונומית מה הבעיה בחלוקה לשלושה חלקים לפי הגיון אחר? הפרטה? אולי בסופו של דבר ב2050.
ומי בכלל דיבר על פגיעה בעובדי חברת החשמל? למה בדיוק צריך לפגוע בהם ולמה שמישהוא ירצה לעשות זאת?

ד.ט  בתאריך 6/12/2006 5:49:11 PM

מרק

ההפרטה בקליפורניה לא "לא עזרה", היא החמירה מאד את המצב לעומת המצב הקודם. המחיר זינק, והפסקות חשמל יזומות היו תדירות וארוכות.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 6/13/2006 10:48:56 AM

ללא נושא

והוא שאמרתי, לא עבד אז מחליפים. כאשר חברת החשמל היא ממשלתית את מי תחליף?

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 6/13/2006 10:53:58 AM

ללא נושא

או במילים אחרות.
יש הגיון לחברות ממשלתיות בתחומים שפשוט אין חברות מסחריות שיכולות לספק את השירותים הנדרשים. השאלה איך מגדירים מתי אין חברות כאלו היא השאלה הקשה. במקרה הספציפי של חברת החשמל אין שום ספק שאת יצור החשמל אפשר להפריט.

מסעודון  בתאריך 6/13/2006 2:50:22 PM

הכשלון בקליפורניה

נבע בעיקר משרידים רגולטוריים כמו הגבלת מחירים והגבלה על דרכי ההתקשרות בין צרכנים ליצרנים.
כך שלהזכיר את העניין זה ממש כמו להפעיל את המזגן, אבל להשאיר את המסננים מלוכלכים ואז להסיק שמזגן לא מקרר….

דמגוגיה

תרגיל בדמגוגיה: נניח שיש לכם כמה עשרות מיליוני שקלים. מה תעשו בהם? לפניכם מספר אפשרויות: לממן את שידור משחקי המונדיאל בערוץ טלוויזיה ציבורי, למגן את גני הילדים בשדרות מפני פגיעת קסאמים, או לממן טיפול באווסטין לחולי סרטן המעי הגס במשך שנה.

ועוד תרגיל: נניח שאין לכם את הכסף הפנוי, כיוון שהחלטתם כבר להוציא את כספכם על דברים אחרים. ובכל זאת, אתם ממש נחושים בדעתכם לקדם את אחת המטרות שהזכרתי קודם. על מה תוותרו? כמובן שלא מדובר בכספכם האישי, אלא בכספכם הנמצא בידי הממשלה. כיצד תמליצו לממשלתכם לגייס את הסכום הדרוש? הנה מספר אפשרויות: לוותר על רכישת מטוס אחד לחיל האוויר, להוציא תרופה מסל התרופות (אולי את ההרצפטין?), לבקש תרומה ממיליונר כלשהו, או להעלות את מס ההכנסה השולי המקסימלי באחוז אחד.

מונדיאל

כאשר כתבתי כאן על סוגיית שידורי המונדיאל, ותקפתי את החברה המחזיקה בזכויות השידור של המשחקים – חלק מקוראי תקפו אותי בחזרה. "אתה רגיל לקבל דברים בחינם?" שאלו, ובצדק. במקומות אחרים הובעו דעות הרבה יותר נחרצות: "הממשלה… לא צריכה לממן לציבור מונדיאל או כל תרבות אחרת … וגם לא לממן תרופות לציבור הרחב",  כתב מישהו בתגובה לפוסט בבלוג של מרק ק. אבל אנחנו לא המושבות באמריקה במאה ה-18, והממשלה היא לא ממשלת ג'ורג' השלישי. אני רוצה להאמין שהממשלה שלנו יותר קרובה למודל של לינקולן: "ממשלה של העם, על-ידי העם, למען העם".

אני עדיין סבור כי הממשלה/הציבור לא צריך לממן את שידורי המונדיאל "בחינם" לחובבי הכדורגל. נחמיה שטרסלר העלה לפני מספר ימים  הצעה אחרת (בחלק השני של המאמר הזה): במקום שיימכרו כל המשחקים בחבילה יקרה אחת, יש לחייב את בעלי הזכויות למכור כל משחק בנפרד, ובמחיר אחיד לכל משחק. יש 51 משחקים שלא ישודרו בערוצים הציבוריים. המחיר המקורי של החבילה היה כ-900 ₪, או קצת יותר מ-17 ₪ למשחק. זה נראה לי מחיר הוגן – דומה למדי למחיר הרכישה של סרט קולנוע בכבלים או בלווין.

רציונליות

בשיעור הראשון של מבוא לכלכלה לומדים על תופעת המחסור ועל עקומת התמורה. הרעיון פשוט: יש מוצרים שקיים בהם מחסור, ולכן יש למוצרים אלה מחיר. כיוון שמשאבינו מוגבלים, כל החלטה לטובת צריכת אחד המוצרים האלה, פירושה בהכרח ויתור על צריכת מוצר אחר. זה נכון, אבל רק כאשר כל המשאבים נוצלו. אם עדיין יש משאבים פנויים, ניתן להגדיל את צריכתו של מוצר מסויים מבלי להקטין את צריכתו של מוצר אחר.

מה שלא מלמדים בקורס המבוא לכלכלה הוא כיצד נקבע סדר העדיפויות. מניחים כי יש "פונקציית העדפה" המדרגת את האלטרנטיבות השונות, ואז תהליך ההחלטה פשוט: מחשבים את ערך ההעדפה לכל אפשרות, ובוחרים בזו שקיבלה את הערך הגבוה ביותר. שני ישראלים זכו בשנים האחרונות בפרס נובל לכלכלה. האחד חקר את מה שיקרה אם פונקציית ההעדפה נבנית על סמך שיקולים רציונאליים, השני הראה כי  השיקולים העומדים בדרך כלל בפני המחליטים אינם תמיד רציונאליים. אופס.

אבל ממשלה שונה מאזרח בודד. הממשלה צריכה וחייבת לשקול שיקולים רציונאליים, אם טובתם הכללית של האזרחים בראש מעייניה. וזה אמור להיות כך במדינה דמוקרטית.

האם הממשלה שוקלת שיקולים רציונליים בפרשת חולי סרטן המעי הגס? אני חושש שלא. ועדת סל הבריאות דווקא עשתה את מלאכתה כהלכה. היעילות של הטיפול באווסטין שנויה במחלוקת. ועדת סל הבריאות לא הכלילה אותה בסל כיוון שלא השתכנעה כי יש הצדקה רפואית מספיקה לכך. ההתנהלות של שאר הגורמים הייתה במקרה הטוב שלומיאלית, ואני חושש שהמחמאה "שלומיאלית" לא ממש מוצדקת. בקשת הנדבה של השר איתן מאיש העסקים חובב הפרסום נראתה בתחילה כמו מהתלה תפלה, אבל מהר מאוד התברר כי מדובר באידיאולוגיה, וכי מר איתן מציע למעשה להפריט את מימון הטיפול הרפואי על ידי העברת האחריות לעמותות. הקורא של מרק ק. בודאי מאוד מרוצה.

סרטן

ובעניין האווסטין וההרצפטין: אבי חלה בסרטן המעי הגס לפני חמש שנים, וככל הנראה גבר על המחלה. אמי נפטרה בשנת 1988 ממחלת סרטן השד הגרורתי. בשנת 1988 לא היה הרצפטין. מה היה עולה בגורלה של אמי לו עמד הטיפול לרשותה? הרצפטין היא תרופה מאריכת חיים. הטיפול מעכב את  ההידרדרות במצב של סרטן שד גרורתי ב-8.5 חודשים, וגם זאת ביעילות נמוכה, כיוון שכ-70% מהחולות אינן מגיבות לטיפול. נכון – 30% מהמטופלות ירוויחו 8.5 חודשי חיים – ובממוצע ההרצפטין קונה כחודשיים וחצי לחולה. בדיוק כמו הרילוזול – התרופה המאושרת היחידה לטיפול בחולי ALS – שמאריכה את משך ההשרדות של החולים בקצת יותר מחודשיים. האם זה שווה את הכסף? האם הייתי רוצה לקנות עוד שמונה חודשים של סבל לאמי? אין לי תשובה לשאלה הזו. בכל מקרה, הטיפול אינו מציל חיים, ולא היה מציל את חייה.

הצלת חיים אינה חייבת להיות יקרה. אקמול מציל יותר חיים מהרצפטין ואווסטין – כאשר הוא ניתן לחולי שפעת. אמנם הוא לא מרפא את השפעת, אבל מונע את הדרדרות המחלה לסיבוכים מסוכנים (מהם מתים אלפי אנשים בשנה).

ויש דרכים הרבה יותר יעילות להציל חיים – באמצעות רפואה מונעת והקטנת זיהומים סביבתיים. אבל ההתייחסות לנושא הזה דומה להתייחסות למזג האויר – מדברים הרבה אבל לא עושים כלום. אבל בניגוד למזג האוויר, בנושא הזה אפשר לעשות, והרבה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 24 במאי 2006 שם התקבלו 6 תגובות

איתי  בתאריך 5/24/2006 9:33:33 AM

ללא נושא

קודם כל תודה על הפוסט המחבר באופן נפלא חוויה אישית קשה עם תפיסת עולם רציונלית רחבה.
מעבר לנושא התרופות אתה מצביע על בעיה קשה בשיח התקשורתי בנושאים חברתיים כלכליים. כל פעם עולה נושא חדש ורציני שלגביו מסבירים לנו שאין כסף, ומצד שני בכירי האוצר ובכירי המשק נוהגים לדבר על שכבות השומן. ובינתיים הבעיות החברתיות הולכות ותופחות, וכספים מוקצים רק לפי מידת הסערה הציבורית או לפי חוזק הלובי הפוליטי, וגם זה רק פותר בעיות לטווח קצר ללא דיון כולל על סדר עדיפויות.
בדיון ציבורי רציני, על אלו (כמוני) שמבקשים להוסיף כסף לתרופות, לקצבאות זקנה, או למלחמה בפשיעה מוטלת החובה להצביע על המקומות שבהם כדאי לקצץ.
אלו בערך דברים שכתבתי בעבר בתגובה לשוקי גלילי:
בדרך שבה מתקבלות החלטות בפוליטיקה שלנו תוספת תקציב למטרה חברתית X או לסתם סחטנות של סיעה Yנלקח מקיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה.
ומה יקרה אז? שר הבטחון יעדיף להמשיך לקנות מטוסי קרב שאנחנו לא באמת צריכים, ויקצץ באבטחת גנים בקו העימות. שר התחבורה לא יבטל תקני מינויים פוליטיים מיותרים, וכן יבטל מעקי בטיחות ומסילות ברזל. שר הרווחה יבטל תקנים לעו"סים לאיתור נוער בסיכון וגברים מכים, אך לא יצמצם מנגנון בירוקרטי לא יעיל בביטוח הלאומי.
גם אזרח כמוני בלי השכלה בניהול ציבורי יכול להבין כי המפתח לשינוי חברתי הוא לא רק בחלוקה הגלובלית של עוגת התקציב (כמה להחזר חובות, כמה לבטחון, כמה לחינוך) אלא במה עושים בכל משרד, ובייחוד בשאלות כמו:
1. תקציב המטה מול תקציב לעובדי השטח (משרד החינוך!)
2. תקציב לציוד מול תקציב לכ"א (משרד הבריאות!)
3. תקציב לאירועים חד פעמיים מול תקציב לפעילות יומיומית "אפורה" (בטחון הפנים)
4. מינויים פוליטיים מול מינויים מקצועיים
5. מהם המדדים להצלחה, והאם מישהו בדרג המקצועי והפוליטי משלם את המחיר על כשלון מתמשך (תאונות דרכים, פשיעה וכו')

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 5/24/2006 11:16:15 AM

מרוצה חלקית

1. השימוש במינוח "מצילות חיים" הוא שגוי מאחר שאיש לא גילה את סוד חיי הנצח ולכן כולנו נמות. השאלה היא רק האם במוקדם או במאוחר.
2. מזמן מזמן קראתי ספר מזן הרומן הבלשי שבו הסופר הציע שהרפואה המודרנית די הגיע לגבולות היכולת שלה להאריך את תוחלת החיים של בני אדם וצריכה להתמקד בשיפור האיכות שלהם.
3. היוזמה של מפלגת גיל פסולה מאחר שהם נבחרו לכנסת בשביל לתעדף את השימוש בכספי המדינה ולא בכדי להציע לאנשים פרטיים מה לעשות עם הכסף שלהם. אם הם חושבים כמוני שהמדינה מעורבת יותר מדי במערכת הבריאות (והם לא) הם צריכים לפעול לשינוי החוקים הרלבנטיים במקום לשלוח הודעות לתקשורת.

חנן  בתאריך 5/24/2006 12:12:31 PM

"מישהו שמבין"

אתמול ברדיו היה דיון על סל התרופות. רופא אחד (זה שכל הזמן התראיין על שרון) אמר שבאנגליה התרופות היקרות האלה לא ממומנות בכלל. וגם שאף אחד לא צועק שם.
שאלתי מישהו שמבין בענייני מדיניות תיקצוב למה בישראל עושים הפגנות ובאנגליה לא? האם זה קשור לתפישה התרבותית של חיים, חולי ומוות? הוא ענה לי תשובה פשוטה יותר. הוא אמר שהסיבה שמוחים היא בגלל חולשת המערכת הפוליטית שהיא לחיצה. אז אם יודעים שהלחץ יעזור, לוחצים. שום דבר רציונאלי.
ואחזור על מה שכתבתי כבר, "הם מבינים רק כח". יודעים להפעיל כח ויודעים להרוויח מ"כניעה" להפעלת כח.

זה שו  בתאריך 5/24/2006 12:44:39 PM

ללא נושא

אבוי לנו אם ממשלה לא תהיה לחיצה כמו בצרפת למשל. אז מה נעשה 4 שנים? נחכה למושיעינו מההון?

אבי  בתאריך 5/24/2006 12:47:39 PM

ללא נושא

ובקנדה, שבדיה, נורבגיה וכו' התרופות היקרות הללו כן ממומנות, נו אז מה?

kavod  [אתר]  בתאריך 5/25/2006 10:11:42 PM

ללא נושא

המדינה לדעתי היא אינה חברת ביטוח.
נכון שבמצב של היום כשאנשים כן משלמים ביטוח למדינה, אז זה כן תחת אחריותה, אבל גם כאן אין עליה לחרוג מהתקציב שלה.
אני לא יהיה מרוצה עם בעלי ההון ישלמו את התרופות(גם ככה הם ממנים-חלקם מרצונם וחלקם שלא) את רוב סל התרופות(ואת רוב תקציב המדינה).
אני יהיה מרוצה כשאיש איש יממן את עצמו. אם החולים היו יכולים לבטח את עצמם לכל המחלות האפשריות, הייתי מצפה מהם לעשות כך. במידה ולא הם היו צריכים לחסוך כסף למקרה שכזה.
אם הם לא עשו כך, אינני מרחם עליהם.

4 הערות על תורת החבורות, זכויות יוצרים, שוק הליסינג לרכב ושידורי המונדיאל – לא בסדר שציינתי.

• למרות שהתבכיינו כי תמחור חבילת שידורי המונדיאל בפחות מ-800 ₪ ללא פרסומות יגרום להם נזקים כלכליים כבדים, הסכימו חברות צ'רלטון, הוט ויס לשווק את החבילה ב-492 ₪ "בלבד". כפי שחישבתי, הם ירוויחו רווחים נאים ביותר גם במחיר זה, שלמרות היותו נמוך בכמעט 40% מהמחיר אותו קיוו לגבות, הינו עדיין מחיר מופקע לחלוטין. אני קורא שוב לכל חובבי הכדורגל להמנע מהתשלום המופקע הזה, גם אם התוצאה תהיה ויתור צפיה בחלק מהמשחקים. אין כאן שוק חופשי. 3 החברות האלה יצרו קרטל, והתשובה הנאותה לקרטל, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה מוסרית, התאגדות נגדית.
• כל מי שיעיין בספר מבוא לכלכלה יגלה מייד כי אחד התנאים לקיומו של שוק חופשי הוא זמינותה של אינפורמציה מלאה לכל הצדדים בשוק. אבל במסגרת הטלטלה שהחליטה ממשלת ישראל להטיל על שוק מכוניות הליסינג,הופיעה היום ידיעה לפיה משרד התחבורה יאפשר לחברות הליסינג להסתיר את עובדת היות הרכב מושכר בעסקת ליסינג, ולרשום אותו על שם הנהג המשתמש ברכב. שוק חופשי זה טוב? אולי, אבל הכשלה מכוונת של השוק זה דבר רע. סליחה, לחברות הליסינג זה טוב – הן יוכלו למכור את הרכבים המשומשים שברשותן במחיר גבוה יותר ולגרוף עוד כמה עשרות מיליונים בלי להתאמץ. ומי עוד ירוויח מזה? שאול מופז? בכיר במשרד התחבורה? אולי יום יבוא ונדע.
• ועוד בעניין הליסינג. משרד האוצר מתכנן להעלות את "שווי השימוש" ברכב הליסינג ל"שוויו הריאלי". מה השווי הריאלי? תלוי את מי שואלים, כמובן. לפי האוצר, השווי הריאלי הוא כ-3000 ₪, ובדעתם להטיל מס על כל הסכום הזה. אבל אפשר לעשות גם חישובים אחרים. הנה למשל, החישוב שערך פבל קנור בדה-מרקר. שווי השימוש האמיתי לפי קנור הוא כ-1270 ₪ לרכב מסוג מזדה 3, רק כ-1030 ₪ לרכב מסוג יונדאי גץ. על שניהם מוטל היום מס לפי שווי שימוש של 1240 ₪. אז בעלי המזדות נהנים מהטבה של 15% ₪ שמסובסדת על ידי נהגי היונדאי. וזה עוד לפני שלקחנו בחשבון את התועלת הנגרמת למדינה משוק הליסינג – היוצר הכנסות נוספות לאוצר וכן מקטין הוצאות ממשלתיות (בתחום הבריאות, איכות הסביבה וכדומה). אבל העיקר זה לדפוק עוד את מעמד הביניים, ולעזאזל התועלת הכללית.
• ביום שישי האחרון נתקלתי באחת מחנויות הספרים בספר חדש שכתב מריו ליביו (מחבר הספר המשעמם על חיתוך הזהב), שכותרתו "שפת הסימטריה – המשוואה שלא נמצא לה פתרון". עלעלתי בספר וגיליתי שחלקים ניכרים מהספר עוסקים בתורת החבורות ובעבודתם של גלואה ואבֵּל. כמו כן, סגנון הכתיבה של ליביו (ואולי גם התרגום והעריכה) השתפר, והספר (לפחות החלקים שעיינתי בהם) כתוב בצורה מעניינת. למעוניינים, ניתן לקרוא את הפרק הראשון ברשת, באתר טקסט. כן יש סקירה של הספר במדור הספרים של הארץ.
• מי שילחץ על הלינק הראשון בסעיף הקודם, יגיע למאמר על אווריסט גלואה שכתבתי לפני מספר שנים בפורום המתמטיקה של תפוז. המאמר הוא אחד מ-30 מאמרים על מתמטיקאים שכתבתי בשלוש השנים בהן ניהלתי את הפורום. תוכלו למצוא שם גם מאמר על פלורנס נייטינגייל, שגרסה מורחבת שלו פרסמתי כאן לפני מספר ימים. לצורך הרחבת המאמר עשיתי חיפוש גוגל על פלורנס נייטינגייל, ואיכשהו הגעתי לערך ש"נכתב" אודותיה בגירסה העברית של ויקיפדיה. השתמשתי במרכאות כפולות, שכן ערך זה הועתק בקופי ופייסט היישר מהמאמר המקורי שלי בתפוז. זה לא הנסיון הרע הראשון שלי עם ויקיפדיה. לפני זמן מה טרחתי ועדכנתי בויקיפדיה את ערך החציון, שכלל הגדרה מדוייקת, והסבר מדוע ההגדרה העממית של "נתון חצי מנתונים קטנים ממנו" אינה תמיד נכונה. זמן קצר לאחר מכן אחד מחכמי הויקיפדיה ערך את הערך, סילק את ההגדרה שלי, למרות שחתמתי עליה בשמי המלא ובתוארי האקדמי, והחזיר למקומה את ההגדרה השגויה. (יש היסטוריית שינויים – הכל מתועד). נו, מילא. אני לא מתכוון לעשות שום דבר בעניין. להתעצבן? זה רק להעניש את עצמי בגלל מעשים של אחרים.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 15 במאי 2006 שם התקבלו 4 תגובות

אחד  בתאריך 5/15/2006 8:06:15 PM

4 הערות, כמובן

4 נערות אשמח לפגוש בנסיבות אחרות.

אחד  בתאריך 5/15/2006 8:36:18 PM

אכן, היסטוריית ויקי מרתקת

מעניין לציין כי הקצרמר הנוכחי כולל:
הגדרה (שגוייה, הפותחת את הקצרמר)
"הגדרה מעט יותר מדוייקת (שונה מקודמתה)"
ולקינוח:
"הגדרה מתמטית מדוייקת יותר וכללית יותר".
כמו שאתה אומר: המממ… מעניין.

בועז  [אתר]  בתאריך 5/15/2006 10:48:21 PM

אני לא מתכוון לשלם אפילו שקל אחד

Odedee  [אתר]  בתאריך 5/16/2006 3:55:54 AM

זכויות יוצרים

שלום יוסי, שמי עודד ואני מפעיל מערכת בוויקיפדיה העברית. אנו מקפידים מאד על זכויות יוצרים ומנסים לזהות ולמחוק העתקות בכל האמצעים העומדים לרשותנו. כנראה שכאן פספסנו, אבל הדרך היעילה להביא לתיקון העניין היא לא לכתוב ב"רשימות" אלא לפנות אלינו בוויקיפדיה. תגלה שבאופן פנייה כזה אנו זריזים הרבה יותר.
לגבי פלורנס נייטינגייל אודה לך אם תסב את תשומת לבנו (רצוי בדף השיחה של הערך) לגבי הגירסה שבה התבצעה ההעתקה מהמאמר שלך (פשוט לא מצאתי אותו בקישורים שנתת). נמחק את ההעתקה לבלי זכר. כמובן, נשמח עוד יותר אם תתיר לנו לעשות שימוש בתוכן המאמר.
לגבי חציון, אם תשים לב בהיסטוריה שהפנית אליה מי שערכ/ו את הערך מיד אחריך הם אלמונים ולא ויקיפדים רשומים. קורה שאנחנו לא עולים על נזקים שהם עושים – הרעיון בוויקיפדיה הוא שמי שאכפת לו מהערך עוקב אחרי שינויים בו ויכול בקלות לתקן נזקים. לא צריך להתעצבן – כמה לחיצות כפתור והכל חוזר לקדמותו.
בברכה, עודד

אליפות העולם בכדורגל, המונדיאל, תפתח בעוד חודש ושלושה ימים בגרמניה. האם המשחקים ישודרו בטלוויזיה בארץ? לחלוטין לא ברור, עקב ויכוח שניטש בדבר עלות השידורים לצרכן.

גיא לשם – מדווח אתמול בהארץ/דה-מרקר  כי חברת צ'רלטון שילמה תמורת זכויות השידור של המונדיאל כ-28 מיליון דולר. כדי לממן את ההוצאה הכבדה מבקשת החברה לגבות מכל צופה טלוויזיה כ-800 שקל… 80% מההכנסה יועברו לצ'רלטון ו-20% בלבד לחברות HOT ו-yes. ראשי חברות הלוויין והכבלים הצהירו כי תשלום נמוך יותר ייאלץ אותן לדרוש התרת שידור פרסומות במהלך המשחקים. ואילו כותרת בגלובס משלשום מבשרת לעומת זאת כי הירשזון המליץ: חבילת משחקי המונדיאל בכבלים תשודר ב-492 שקל – ללא פרסומות

בואו ננסה להבין מה אומרים המספרים האלה. התשלום שצ'רלטון שילמה עבור זכויות השידור הוא 28 מיליון דולר, שהם כ-125 מיליון ₪. אם תעלה חבילת המונדיאל 800 שקל, אז חברות הכבלים והלווין יצטרכו למכור אותה לקצת מעל 156,000 לקוחות, וזאת רק כדי לכסות את עלות זכויות השידור. אם תעלה החבילה 492 ₪ ללא פרסומות, יהיה צורך למכור מעל 254,000 חבילות כדי לכסות את עלות זכויות השידור בלבד. כיוון שלחברות הכבלים והלווין יש כמליון וחצי מנויים, בתסריט הראשון הן יצטרכו למכור את החבילה ל-10% מלקוחותיהן, בשני ל-כ-17% מהם.

שידורי המונדיאל – מישהו רוצה לעשות כאן כסף גדול

אבל כאן לא נגמר הסיפור. חברת צ'רלטון, רוצה מן הסתם להרוויח. כמה הם רוצים? בואו נניח, לצורך הדיון, כי הם מעוניינים ברווח של 25% על השקעתם.  בתסריט הזה, חברות הכבלים והלווין צריכות למכור עוד חבילות, רק כדי לכסות את עלות רכישת זכויות השידור מצ'רלטון – 40,000 אם החבילה תעלה 800 ₪, 64,000 אם מחירה יהיה 492 ₪. בכל מקרה, תידרש מכירה של 200,000 חבילות לפחות כדי לכסות את עלות זכויות השידור לחברות הטלוויזיה.

כמה חבילות מעריכות החברות שיוכלו למכור ב-800 ₪? את זה אפשר לנסות להעריך מהנתון על חלוקת ההכנסות הצפויה בין המשדרים לבעלי הזכויות. כדי  ש-80% מההכנסות יספקו את צ'רלטון, עליהן לכסות את ההוצאות ולהותיר רווח. 80% מ-800 הם 640, ואם נצרף 640 ש"ח ל-640 ₪ עד שיתקבלו 28 מליון דולר +25%, נקבל כי ההערכה הייתה כי יימכרו כ-244,000 חבילות. אם חברת צ'רלטון קיוותה לרווח צנוע יותר, נניח 10% (מסופקני), אז צפי המכירות היה כ-215 אלף חבילות. שימו לב, כי במקרה כזה יקבלו חברות הטלוויזיה 160 ₪ לכל חבילה שימכרו, שיביא אותן להכנסות של יותר מ-34 מיליון ₪. שימו לב כי בתסריט הזה הכנסות חברות הטלוויזיה יהיו גבוהות מהרווח ההיפותטי של צ'רלטון שהוא כ-31 מליון ₪ "בלבד".

ואם תעלה החבילה פחות מ-800 ₪, נניח 700 ₪?  לא תהיה ברירה אלא לדרוש שילוב פרסומות, כי לקופה של חברות הכבלים והלווין ייכנסו בתסריט הזה 13 מליון ₪ "בלבד", ולהם, כידוע זה עולה יותר. (שאלת תם – האם במקרה כזה יצליחו למכור פרסומות ב-21 מליון ₪?)

מה יקרה אם החבילות אכן יימכרו ב-492 ₪ בלבד? אם הביקוש לשידורי המונדיאל גמיש, ואם ההערכה הייתה כי ימכרו 244 אלף חבילות ב-800 ₪, ייתכן מאוד כי במחיר הנמוך יותר יימכרו 350 אלף חבילות, ואולי אף יותר. במקרה כזה ההכנסות יהיו 172 מליון ₪, צ'רלטון יקחו לעצמם 156 מליון, ולחברות הכבלים והלווין יישארו 16 מליון ₪, שיאפשרו להם להחזיק את הראש מעל המים. אם הביקוש לא גמיש, החברות המשדרות עלולות להיות בבעיה. אני מניח שהן עשו כמה בדיקות לפני כן, ויודעות כי יש גבול למה שהן יכולות לחלוב מהלקוחות שלהן.
אה, ואל תשכחו כי החבילה לא כוללת את משחק הפתיחה, משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר, לפי תקנות פיפ"א משחקים אלה יש לשדר בשידור ציבורי בכל מקרה, ולכן זכויות השידור למשחקים אלה נמכרו כבר בנפרד לאחד הערוצים הציבוריים.

אני כמובן לא מכיר את כל הפרטים העסקיים והנתונים הכלכליים, והקוראים מוזמנים להניח הנחות אחרות, ולשחק בנתונים. אבל התמונה העולה מכל הסיפור הזה ברורה: יש חברה אחת שמתכוננת לעשות מכל הסיפור הזה הרבה כסף, ועוד שתי חברות שמתכוונות להרוויח לא פחות ואולי אף יותר.

אני חובב כדורגל, לא החמצתי אף מונדיאל מאז 1974 פרט לזה שנערך בשנת 1982 (הייתי עסוק בעניינים אחרים), ואני לא מתכוון לשלם אגורה מעבר לדמי המנוי החודשיים המופקעים שאני כבר משלם לכבלים תמורת הצפיה במשחקים אלה. ואני קורא לכם להצטרף אלי ולשכנע את חבריכם ללכת בעקבותי. כי את הטייקונים של

צ'רלטון, הכבלים והלווין אפשר להכות רק במקום אחד – בכיס.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 6 במאי 2006 שם התקבלו 15 תגובות

חיים  בתאריך 5/6/2006 8:27:18 PM

ממילא הנוקאאוט חופשי

הרי ערוצים 2,10 משדרים 12-14 משחקים
רבע גמר ומעלה חינם ובטח רוב השמינית
אז מי שרוצה מכסיקו אנגולה ופולין אקוודור שישלם כדי שלאלי עזור ופיני זהבי יהיו עוד כמה פרוטות ביד
ממילא רק האירופאיות הבכירות וברזיל וארגנטינה מעניינות
ויש פאבים ולוויינים
במילה אחת: להחרים

ליאור  בתאריך 5/6/2006 8:31:44 PM

ביקוש והיצע

הרי אם 2 ו- 10 היו חושבים שיש רייטינג בטוח היו קונים גם את השלב הראשון המשעמם
עם כל הנבחרות האיזוטריות שהגיעו בגלל פוליטיקה
טרינידאד וטובאגו כבר אמרנו?
לא כל מה שמתהדר בטייטל מונדיאל הוא זהב
בדיוק כמו שליגת האלופות מלאת משחקים סתמיים
כמו ההוא בקפריסין נגד מנצ'סטר יונייטד

noamt  בתאריך 5/6/2006 9:06:51 PM

28 מליון

נסיון לעשות סדר בנתונים:
1. אם אני מבין נכון את הכתבה, צ'רלטון שילמה 28 מליון דולר על כל המשחקים – כולל אלה שישודרו בערוצים הפתוחים.
2. סביר להניח שהמשחקים שמשודרים בערוצים הפתוחים יקרים יותר – כלומר, למשל, משחק חצי גמר שווה יותר כסף מסתם משחק בין נבחרות לא מוכרות.
3. לפיכך, 800 או 492 ש"ח שייגבו מהפראיירים לא נועדו לכסות 28 מליון דולר (125 מליון ש"ח) אלא הרבה פחות. כמה פחות? אין לי את הנתונים. אני אפילו לא יודע כמה משחקים יש.
4. מהאמור לעיל, כנראה שהרווח הצפוי של צ'רלטון אפילו גבוה יותר.
נועם.

עזי  בתאריך 5/6/2006 9:10:53 PM

אתה רגיל לקבל הרבה דברים בחינם?

ברור שאנחנו לא מוכנים לשלם "מחיר מופקע" (שצריך להגדיר אותו), אבל מכאן ועד לקבלת השידורים בחינם יש מרחק… אני, לא כמוך, בהחלט מוכן לשלם עבור משהו שמספק לי בידור והנאה. אני לא מבין מדוע אתה (או מישהו אחר)מוכן לשלם להצגה חד-פעמית של שעה וחצי 250 ש"ח (ומעלה), ונמנע מלשלם לחודש של כיף פחות מכפול מזה.
למה שתקבל את זה בחינם? אתה עושה את החשבון הרווחים של של אסם כשאתה קונה במבה, או את חשבון הרווחים של ישקר כשאתה טס במטוס שלהבי מטוסו מיוצרים שם, והמחיר הזה נכנס בעבוע במחיר (המופקע?) של מחיר כרטיס הטיסה שלך?
משהו בהגיון שלך, יוסי, נראה לי קצת עמום. אולי תסביר, חוץ ממתמטיקה של רווחים, את ההגיון המסחרי שלך.

דוד  בתאריך 5/6/2006 11:39:21 PM

עזי, אתה חבר של זהבי?

מהנ אתה מקשקש בכלל
מי מינה אותך לפרקליט שלהם
או שאתה סתם שותף בצ'רלטון?

אחד העם  בתאריך 5/7/2006 1:10:23 PM

דברים בחינם

עד היום קיבלנו את שידורי המונדיאל בחינם.זה שצ'רלטון רוצה לגזור קופון זה לגיטימי מצידם אבל די גועלי (כשר אבל מסריח).
אני אסתפק בשידורים הציבוריים. תודה.

אורי  בתאריך 5/7/2006 3:19:14 PM

ללא נושא

במקרה של המונדיאל, לא רק אנחנו אלא כמעט כל אזרחי העולם רגילים לקבל אותו חינם. לפי מה שאני מבין, ישראל נמנית על שלושת המדינות היחידות שיגבה בהן תשלום מיוחד לצפיה במונדיאל.
הפשלה כאן היא בעיקר של ערוץ 1, לדעתי, כי זה בדיוק סוג הדברים שחבורת הדבילים מרוממה אמורה לעשות עם כספי האגרה שהיא מקבלת – אם כי הסכוי לראות את המונדיאל עם דני נוימן כפרשן גם הוא לא מלבב במיוחד.
492 ש"ח יקנו לי בערך 30 חצאי-ליטרים של גולדסטאר בפאבים שבהם אראה את המונדיאל. בשאיפה יהיו שם עוד הרבה חובבי כדורגל שנמאס להם מהסחטנות.

גבי   בתאריך 5/7/2006 6:09:27 PM

כמה עובדות (לכבוד הדיוק)

נתחיל בטיפ קטן: מי שרוצה לקלוט את המונדיאל במחשב שלו (ומשם לטלוויזיה) לא צריך אלא להתחבר לאתרים לא מעטים שידאגו להעביר כל דקה של משחק.
ולגופו….מי שטוען ש"מכסיקו, פולין ואקוודור לא מעניינות"….מוטב לו באמת לוותר על הציפיה במשהו שהוא לא ממש מבין בו מכסיקו נחשבת למעצמה עולה וניצחה את ארגנטינה וברזיל במסגרות רשמיות בשנתיים האחרונות. פולין נחשבת נבחרת כדורגל חזקה ועל אקוודות לא הייתי מוותר. אז מילא להיות טיפש אבל למה להפגין זאת בפומבי?

ד"ר ישראל רז  בתאריך 5/7/2006 6:12:34 PM

שמור לי מקום בפאב שלך, אורי, לי ולחבריי

אנחנו 7 חברים שהחליטו לראות את המונדיאל ב"מאש" (פאב מיתולוגי בתל אביב).
הרווח הוא כפול ומכופל. את הכסף נוציא על בירות טובות במקום על צ'רלטון המזדיינת בתחת – וגם נוכל לראות ביחד את המשחקים עם עוד אוהדים. אין כמו חברותא טובה לצפיה בכדורגל

בועז כהן  [אתר]  בתאריך 5/7/2006 6:22:33 PM

אני לא משלם שקל אחד על המונדיאל הזה

מ-1978 לא הפסדתי אף משחק בשום מונדיאל. אף משחק אחד. למדתי לבגרויות, הייתי בצבא, עבדתי בעבודות שונות, התחתנתי, התגרשתי, ובחיים לא הפסדתי אף משחק בשום מונדיאל.
הפעם אני כנראה אראה משחקים מסויימים. יש גבול לכמה שאפשר לסחוט את הצופה. אני משלם אגרת רדיו וטלוויזיה באדיקות ובהגינות מאז שיש לי טלוויזיה. אני משלם סכום חודשי נכבד ל-YES הטלוויזיה בלווין. אני משלם עוד תוספת לערוץ 5+ … אז עכשיו הם רוצים עוד כסף, בשביל המונדיאל – ומה השלב הבא? תשלום בשביל כל משחק ומשחק?
אז הפעם עד רבע הגמר אני אראה רק משחקים מסויימים, וגם אותם אראה אך ורק ללא תשלום, בפאבים שישדרו משחקים על מסך גדול.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 5/7/2006 9:53:26 PM

משעמם

אין דבר כזה חינם, השאלה היא רק איך גובים ממך את התשלום.

בועז  [אתר]  בתאריך 5/8/2006 12:32:39 PM

יש דבר כזה "בחינם"

מאז ומעולם שילמתי אגרת רדיו וטלוויזיה ולא הוספתי אף גרוש יותר לצורך צפיה במשחקי הגביע העולמי בכדורגל, האולימפיאדה ומשחקי גביע אירופה לנבחרות.
עכשיו אני משלם גם אגרה, גם חיבור ללווינים וגם תשלום לערוץ 5 + וגם רוצים ממני עוד כסף על משחקי המונדיאל.
לא יהיה. לא יהיה.

עמית  בתאריך 5/10/2006 1:12:27 PM

זה עדיין לא בחינם

זה מכיסו של "משלם האגרה". אני לא מעוניין לצפות במונדיאל, ולא מעוניין לממן את צפייתו של אף אחד אחר במונדיאל או בכל תכנית אחרת. מי שרוצה לצפות – שישלם. כל אפשרות אחרת פוגעת בעקרון השיוויון.

רמי  בתאריך 6/4/2006 8:43:12 PM

אני לא אוותר על אף משחק למרות שלא ארכוש

את הערוץ.
שכנעתי את בעל בית הקפה בו אני נוהג לשבת (קפה הנרייטה) שכדאי לו להקרין את המשחקים והוא הלך על זה בגדול. הוא מקרין על מסך ענק את כל המשחקים, מביא בירה מחבית ותפריט מיוחד ובכלל מתלהב מהעניין.
אני הולך להנות מהמונדיאל כפי שמעולם לא חוויתי ובאותה הזדמנות גם אלמד את צ'רלטון לקח בחשיבות סקר שוק לפני קבלת החלטות.

רועי  [אתר]  בתאריך 7/27/2006 9:30:45 PM

ללא נושא

אני כבר שילמתי המונדיאל ננננננננגגגגגגגגגגגגגגגגממממממ….מממממממממררררררררררררררררררררר

ב"גלובס" דווח אתמול על הרצאה שנשא פרופ' דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה, בפני תלמידי בי"ס "שבח" בתל-אביב, בנושא: "רציונליות חסומה: המקור התפיסתי של טעויות קוגניטיביות".

סיכום מהיר בשני משפטים: האינטואיציה שלנו מתבססת על תפיסת ממוצעים, שהיא קלה ונחה בהרבה מאשר תפיסת סכומים, העומדת בסיס קבלת החלטות רציונלית. אינטואיציה מועדת לטעויות שיטתיות, להוציא מקרים ספציפיים של שחקני שחמט או רופא מאבחן, שזקוקים לה.

מומלץ לקרוא (דרושה הרשמה לאתר).

בבלוג freakonomics, לעומת זאת, דווח אתמול על החלטה יוצאת דופן שביצע מאמן קבוצת הפוטבול של קנזס סיטי. בשניות הסיום של המשחק, כאשר קבוצתו בפיגור, היה יכול לבחור בין מהלך שיביא בודאות לשוויון במשחק, ובכך יכפה הארכה בה יש לו 50% סיכוי לנצח, ובין מהלך שעשוי להביא ניצחון מיידי לקבוצתו, אך גם הפסד מיידי אם המהלך ייכשל. מה אתם הייתם עושים? כהנמן וטברסקי חזו והוכיחו כי רוב האשים יבחרו באפשרות הראשונה, אך המאמן בחר באפשרות השניה, וניצח.

פורסם ב 8 בנובמבר 2005 13:35 במדור קבלת החלטות | 4 תגובות

עזי  בתאריך 11/8/2005 2:22:43 PM

נדרש תיקון (פסיכולוגי?) לחישוב…

יוסי,
אילו היתה נכפית הארכה, בעקבות בעיטה מוצלחת של "שער שדה", הסיכויים לא היו בהכרח 50-50, שכן הקבוצה השניה (הריידרס) היוותה — מבחינה סטטיסטית או מבחינות אמונתו/ציפייתו של המאמן — יריב חזק מאשר הצ'יפס. לכן לקיחת הסיכון במהלך של הליכה על טאצ'דאון היה ראציונלי ולא אינטואיטיבי, שכן הוא האמין שבתרגיל מוצלח הוא יוכל לעבור את היארד החסר…

נועם  בתאריך 11/8/2005 3:45:03 PM

בענין הכוסות השבורות

לא הבנתי למה האופציה הראשונה פחות הגיונית. אולי תוכל להרחיב בענין הדוגמה ה"כלכלית" שכהנמן הציג?

DL  בתאריך 11/8/2005 7:04:34 PM

הסבר ברוח כהנמן

בתגובה הראשונה לסיפור באתר freakonomics נכתב שלמהלך המכריע של המאמן קדמו מספר דקות שבהם הריידרס (הקבוצה היריבה) "הפכו" את תוצאת המשחק.
הכותב שם העלה את הטיעון הבא:
יתכן שהמאמן כבר "סיפח" לעצמו פסיכולוגית את הניצחון במשחק (כיוון שקבוצתו הובילה עד לרגעים האחרונים לפני ההחלטה), ולכן צריך להתייחס להחלטה כאל הימור שמטרתו צמצום הפסדים (הפסד אפשרי במשחק שלכאורה כבר זכית בו), ולא כאל הימור שמטרתו להשיג רווח.
התיאוריה הזאת נאמנה מאוד לתיאוריה של כהנמן וטברסקי, שכתבו רבות על ההשפעה של נקודת ההסתכלות הסוביקטיבית של מקבל ההחלטה, ועל שנאת סיכון בתחום הרווח לעומת אהבת סיכון בתחום ההפסד.

עופר  בתאריך 11/8/2005 8:09:56 PM

עוד קצת

בנושא ההחלטה של ורמיל (יותר מהזווית "ספורטאית")
http://www.salon.com/news/spor…./2005/11/07/monday/index1.html

Blog Day Is Here!

מכור לקפאין, טבעוני, חולה בטרשת נפוצה, סטודנטית למתמטיקה, ופרופסור לכלכלה חובב בייסבול – חמישה בלוגים מומלצים.

היום נחגג יום הבלוגים ברחבי העולם. אני מרים את תרומתי הצנועה ומתכבד להמליץ לכם על חמישה בלוגים שגיליתי ממש לאחרונה. הנה הם חמשת הנבחרים, בסדר לא מקרי בהחלט.

אל הבלוג Energy Fiend -  "המכור לאנרגיה", הגעתי דרך צירוף הטאגים statistics ו-humor ב-delicious. האמת היא שרוב הלינקים שם משעממים ומשום מה חוזרים על עצמם, אבל הסבלנות משתלמת. Energy Fiend עוסק באחד הסמים הממכרים הנפוצים ביותר – הקפאין. הכותב (שאינו מספר על עצמו דבר, אפילו אין אפשרות לשלוח אליו או אליה מייל) מעיד על עצמו בפוסט הראשון מה-9 באוגוסט 2005 כעל מכור לקפאין. הוא סוקר מאמרים העוסקים בקפאין, מתאר חוויות אישיות הקשורות בקפאין, וגולת הכותרת של הבלוג הצעיר הזה הוא מחשבון הקפאין בעזרתו תוכלו לחשב מה כמות הקפאין שעליכם לצרוך כדי לסיים את חייכם – ביחידות הראויות (אני למשל, זקוק לכ-440 פחיות קולה).

מקורו של הקפאין, למי שאינו יודע, הוא מן הצומח. לכן צמחוניים וטבעוניים יכולים ללגום קפה, קולה או רדבול, ללא חשש. מצד שני, לא כל מכור לקפה הוא צמחוני. לכן לא ממש הופתעתי כאשר בבלוג של VEGANiUM2  בתפוז, הנושא את הכותרת "מה עובר לך בראש??", אין אזכור לקפה או לקפאין. VEGANiUM2 "המעיד כי הוא צמחוני מלידה וטבעוני לנצח" מביא בבלוג שלו בעיקר טיעונים נגד אכילת בשר ובעד הצמחונות והטבעונות. בשלושת החדשים בהם הבלוג קיים הוא מצליח לגוון ולהעלות טיעונים רבים ומגוונים, ללא מחזור (בינתיים). הוא גם חורג מדי פעם אל נושאים נוספים הקרובים לליבו, ונותן שפע של קישורים רלוונטיים, כגון ארגונים לזכויות בעלי החיים. אני לא צמחוני, ולא מסכים עם חלק מהטיעונים שלו. ובכל זאת אני ממליץ לקרוא את הבלוג הזה.

אילו היו דעותיו של VEGANiUM2 וחבריו מתקבלות, וניסויים בבעלי חיים לא היו נערכים, פירוש הדבר היה גזר דין מוות בייסורים על מיליוני בני אדם. חולי טרשת נפוצה, למשל, היו נותרים ללא אופציה רפואית טיפולית (טוב, חוץ מה"טיפולים האלטרנטיביים" למינהם). לטרשת נפוצה קיימים כיום שלושה טיפולים תרופתיים יעילים (ואני גאה לעבוד בחברה המייצרת את אחת התרופות האלה, ומפתחת תרופות נספות למחלה זו ואף למחלות נוראות ממנה). קים מאפין אובחנה כחולה בטרשת נפוצה (Benign RRMS) באוקטובר 2004, ומנהלת את הבלוג Mandatory Rest Period (מנוחת חובה) בו היא מתארת את קורות חייה מאז, ביחד עם סקירה של התפתחויות במחקר המדעי והפניות ללינקים חשובים. כסטטיסטיקאי אני רואה סריקות MRI והתקפים בקבצי נתונים, אבל דרך הבלוג של קים (ויש עוד בלוגים רבים של חולי טרשת נפוצה ברחבי הרשת) אני יכול להבין באמת במה כרוכה סריקת MRI, ומה המשמעות האמיתית של התקף. מצבה של קים טוב יחסית, ולכן היא עדיין יכולה להרשות לעצמה לא להיות מטופלת בתרופות כיוון שבכוונתה להספיק ולהביא ילדים לעולם (היא רק בשנות העשרים של חייה). בזכות המדע קים תוכל להמשיך ולחיות עוד שנים ארוכות באיכות חיים טובה. אני אמשיך לעקוב אחרי הבלוג שלה, גם אתם מוזמנים.

אז כסטטיסטיקאי אני תורם את תרומתי הצנועה למדע הרפואה. אבל איך הפכתי להיות סטטיסטיקאי ומתמטיקאי? זה לא קרה ביום אחד כמובן, וזה סיפור ארוך שלא אספר כאן. אומר רק שכאשר אני מספר לאנשים כי אני סטטיסטיקאי ומתמטיקאי התגובה הראשונית היא בדרך כלל הבעת הפתעה. "מה? אתה נורמלי?" – נשאלתי פעם. כן, אני נורמלי (בקירוב:-). אז איך אדם הופך למתמטיקאי וסטטיסטיקאי? בלוג של קורטני גיבונס, סטודנטית למתמטיקה במכללת קולורדו יכול לתת לכם תשובה אפשרית. הגעתי לבלוג .:{confessions of a mathematician}:.   – וידויה של מתמטיקאית, על ידי גיגול של המלים math ו-blog, כמובן. אבל קורטני עצמה אומרת כי הבלוג שלה הוא לא בלוג על מתמטיקה אלא בלוג של מתמטיקאית, ואלה כמובן שני דברים שונים לחלוטין. היא מעידה כי בבלוג ניתן לקרוא בעיקר על חיי היומיום המשעממים שלה, וגם קצת מתמטיקה. האם הבלוג היה שונה לו בחרה קורטני ללמוד היסטוריה? אין לדעת, אבל הניחוש שלי הוא שלא היה הבדל רב, כי קורטני היא בסופו של דבר אדם, כמו כולנו.

גם אני ביליתי חלק מחיי בארה"ב, וחלק מתקופתי שם שהיתי באחת האוניברסיטאות הנודעות של המערב התיכון. הגעתי לשם בתחילת עונת הפוטבול, וכולם עסקו בסיכוייה של נבחרת הפוטבול של האוניברסיטה להגן על תואר האליפות ההיסטורי בו זכתה שנה קודם לכן. לכן, אף אחד לא שם לב לקבוצת הבייסבול המקצוענית של העיר שדשדשה כהרגלה במקום האחרון בליגה. אבל כשהסתיימה עונת הפוטבול והחלה עונת הבייסבול – התברר כי קבוצת הבייסבול המקומית עברה שינוי רציני, והפכה לקבוצת צמרת המתמודדת על תואר האליפות. שיגעון הבייסבול סחף את כולנו. באליפות לא זכינו (כן, אני מזדהה), אבל האהבה למשחק (ולקבוצה) בוערת בליבי עד עצם היום הזה. בייסבול הוא הספורט לסטטיסטיקאים בהא הידיעה. כמות הנתונים הסטטיסטיים הקיימים היא פנטסטית, וכך גם השימוש בהם. אוהדים מנתחים בכובד ראש את הנתונים הסטטיסטיים של קבוצתם, ויותר ויותר מנהלי קבוצות נעזרים בסטטיסטיקה כבכלי ראשון במעלה לקבלת החלטות. לכן לא תופתעו למצוא בלוגים העוסקים ב-sabermetrics, כלומר בסטטיסטיקת הבייסבול. אחד מהם הוא Sabernomics – העוסק בחשיבה כלכלית בנושאי בייסבול. הסטטיסטיקה משחקת גם כאן בתפקיד הראשי, כמובן, וקריאה בבלוג יכולה לשפוך אור רב על תהליכים של קבלת החלטות – לא רק בבייסבול. רק חבל שג'ון-צ'רלס ברדבורי, כותב הבלוג ופרופסור לכלכלה בטנסי, אוהד את הקבוצה היריבה.
תהנו.
יום בלוגים שמח לכם!

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 31 באוגוסט 2005

בלדד השוחי הסביר השבוע במדורו שבנענע את ההגיון העומד מאחורי שיטת הניקוד של משחק הטניס.
למי שאינו יודע, משחק הטניס מורכב ממשחקונים, וכדי לזכות במשחקון, יש לזכות בארבע נקודות (שהן בעצם ארבעה רבעי משחקון). אולם בטניס הזכיה הראשונה מקנה 15 נקודות, השניה 15 נקודות נוספות, השלישית 10 נקודות נוספות, והרביעית משלימה את סך הנקודות ל-60, שמקנות זכיה במשחקון. בלדד השוחי מסביר כי מקורה של שיטה זו בספירה לפי בסיס 60, שהביאה אותנו גם לחלוקת השעה ל-60 דקות, וחלוקת כל דקה ל-60 שניות, וכדומה.
הרשו לי להוסיף הסבר נוסף. נניח כי שני המתמודדים הינם שחקנים ברמה דומה. בכל מהלך של המשחק, לאחד מהם

יש סיכוי של 51% לזכות בנקודה, ולשני יש סיכוי של 49% לזכות בנקודה. מה הסיכוי של כל אחד מהם לזכות במשחקון? כדי לזכות במשחקון יש לזכות בארבע נקודות, ולהיות ביתרון של שתי נקודות על פני היריב. ובכן, אם יש לך סיכוי של 51% לזכות בכל נקודה, הסיכוי שלך לזכות במשחקון הוא 52.5%  ובאופן כללי יותר, אם הסיכוי שלך לזכות בנקודה הוא p והסיכוי שלך להפסיד נקודה הוא q=1-p, אז הסיכוי שלך לזכות במשחקון הוא:

לכן אם הסיכוי שלך לזכות בנקודה מול היריב הוא 60%, אז הסיכוי שלך לזכות במשחקון הוא כבר 73.5%, ואם אתה רוז'ה פדרר, והסיכוי שלך לזכות בנקודה מול יריב המדורג (נניח) במקום ה-100 בעולם הוא 75%, אז הסיכוי שלך לזכות במשחקון הוא כבר 95%.
כדי לזכות במערכה יש לזכות ב-6 משחקונים ולהיות ביתרון של 2 משחקונים על היריב , או לזכות ב-7 משחקונים. חישוב דומה לחישוב הקודם מעלה כי סיכוי של 51% לזכיה בנקודה מקנה סיכוי של 57% לזכות במערכה, וסיכוי של 60% לזכיה בנקודה מקנה סיכוי של 96% לזכות במערכה!
כדי לזכות במשחק שלם יש לנצח בשתי מערכות מתוך 3, או ב-3 מתוך 5 (בטורנירים הגדולים).  במשחק בן 3 מערכות, בטורנירים הגדולים, שם יש לזכות ב-3 מערכות מתוך 5 – סיכוי של 51% לזכות בנקודה נותן סיכוי של 63% לזכות במשחק כולו, וסיכוי של 60% לזכות בנקודה נותן סיכוי של 99.9% לזכות במשחק כולו.
נכון שהתעלמתי כאן מכמה ניואנסים במשחק (כגון היתרון שיש למגיש, ושיטת שובר השוויון המחליפה את מהלך המשחקון הרגיל כאשר מאזן המשחקונים הוא 6:6), והנחתי כי הסיכוי לזכיה במשחקון נשאר קבוע לאורך המשחק וכי אין תלות בין מהלכי המשחק, אבל החישובים האלה נותנים תמונה די ברורה – שיטת הניקוד בטניס מעצימה את הבדלי האיכות בין השחקנים – ונותנת יתרון משמעותי לשחקנים הטובים. איני יודע אם מי שהמציא את שיטת הניקוד הזו התכוון לכך – אך זו בהחלט התוצאה.
מי שעוקב אחרי ליגות הספורט המקצועני בחו"ל – יודע כי הפתעות אינן נדירות. נצחון של קבוצה כדורסל או בייסבול חלשה יחסית מול יריבה עדיפה אמנם מהווה הפתעה – אך לא הפתעה מרעישה (רק אתמול ניצחה קבוצת הבייסבול הבינונית של מילווקי את הקבוצה בעלת המאזן הטוב בליגה – סנט לואיס). לעומת זאת, הפסדים של פדרר, אגאסי או אחת האחיות ויליאמס ליריב שאינו בעשיריה הראשונה של דירוג הטניס העולמי נחשב להפתעה מרעיה. פשוט, נצחונות כאלה נדירים הרבה יותר – בגלל האפליה לטובת שחקני הצמרת הנובעת משיטת הניקוד של הטניס.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 29 באפריל 2005שם התקבלו 6 תגובות

הסתברותן  בתאריך 4/29/2005 4:47:27 PM

נחמד!

חישוב נחמד מאד – אף פעם לא חשבתי כך על טניס.
אני קצת חולק עליך בנוגע לטענה על הכדורסל. באמת שאני מבין מעט מאד בספורט, אבל נדמה לי שבכדורסל גם כן יש יחסית מעט מאד הפתעות (בטח לא כמו בכדורגל). ניסיתי למדל קצת את משחק הכדורסל, והגעתי למודל המאד פשטני הבא: במשחק נקלעים 100 סלים, וההסתברות שסל יהיה לטובת קבוצה א' הוא p, ולטובת קבוצה ב' הוא q.
הסיכוי שא' תנצח הוא ההסברות שההילוך המקרי שנוצר יהיה בעל ערך חיובי לאחר מאה צעדים. משפט הגבול המרכזי נתן לי את הערכים המקורבים הבאים (מקווה שלא עשיתי טעויות בדרך):
p P(sum > 0)
0.51 0.679
0.52 0.655
0.53 0.726
0.54 0.788
0.55 0.842
0.56 0.886
0.57 0.921
0.58 0.947
0.59 0.966
0.60 0.979
0.61 0.987
0.62 0.993
0.63 0.996
0.64 0.998
0.65 0.999
כמובן שהמרחק בין המציאות למודל הכדורסל שלי הוא רב יותר מאשר המרחק בין המציאות למודל הטניס שאתה ניתחת, אבל אני חושב שהמודל הפשוט הזה מסביר למה גם בכדורסל יש יחסית מעט הפתעות.

אסף ברטוב  [אתר]  בתאריך 4/29/2005 5:13:38 PM

תודה!

תודה על ההסבר המאלף. כילד, התפלאתי מאוד על השיטה בטניס, אבל לא העליתי על דעתי שיש בה העדפה כלשהי.

אלכסנדר  [אתר]  בתאריך 4/29/2005 8:45:54 PM

ללא נושא

זו לא שאלה של אפליה. אם קבוצת כדורגל מליגת העל היתה משחקת מול קבוצה מליגה ב'- סדר גודל של 100 קבוצות שמפרידות ביניהן – היא היתה מנצחת כמעט תמיד, בדיוק כמו שפדרר מנצח שחקן המדורג במקום המאה. אגב, לפי החישוב שלך, המצב גרוע פי כמה בטניס שולחן, או, אם מסתכלים על ספורט קבוצתי – בכדורעף.

יואב  בתאריך 4/29/2005 11:46:56 PM

ללא נושא

ומה הסיבה לניקוד המוזר (15, 30, 40) ?
אני שמעתי שזה כיוון שרק האצילים ידעו לספור למספרים גבוהים, ובעזרת שיטה זו מנעו מפשוטי העם להבין את המשחק.

חנן כהן  בתאריך 4/30/2005 4:15:16 AM

אין היגיון בכותרת

הפוסט הזה הוא על השיטה לקביעת המנצח במשחק ולא על שיטת הניקוד. היה אפשר גם לתת נקודה אחת במקום 15, 30 וכו'.

עזי  בתאריך 5/2/2005 4:10:38 PM

שתי הערות לא סטטיסיטיות

יוסי, תודה על הפוסט המעניין והמאתגר-מוח!
ראשית, צודק אלכסנדר שההשוואה של טניס אל מול כדורגל (או בייסבול) אינה באה על בסיס שווה, שכן בכדורגל ובבייסבול יש ליגות (המשקפות רמת משחק) והמשחקים מתבצעים *בתוך* ליגה, המהווה אוסף הומוגני יותר של קבוצות בעלות רמה דומה. זה שונה בעיקרון מטניס, ולכן ה"הפתעות" בטניס נדירות יותר. ראה מה קורה במשחקי גביע בכדורגל — שם ההפתעות נדירות מאד…
שנית, השיטה בטניס נותנת, למעשה, ניקוד-יתר על היתרון הפסיכולוגי שב"הובלה". כלומר, היא פועלת כנגד המפסיד במשחקון באורח כפול: הוא גם יודע שהוא מופסד (בינתיים) ושעליו להתגבר על הפער העכשווי, וגם להתאמץ שבעתיים כדי להתגבר על ההסתברות הבעייתית של שיטת הניקוד. זה אומר שמנצח במערכה שהתגבר על הפסד במשחקונים מאופיין בגורם פסיכולוגי חזק במיוחד!