נסיכת המדעים

לפני כתשעה חודשים סקרתי כאן מאמר של עמוס כרמל שעסק בנושא ניהול סיכוני הטרור. את הנושא הזה בוחן מזוית אחרת פרופסור נאסים טאלב מאוניברסיטת מסצ'וסטס, במאמר שפורסם אתמול בניו-יורק טיימס (דרושה הרשמה).

טאלב טוען כי התגובות לאירועי הטרור הינן לא רציונליות, אלא מבוססות על מנגנונים רגשיים. מנגנונים אלה היו טובים דיים כדי להתריע בפני אבות אבותינו על הסכנה הצפויה במפגש עם נמר, אך אינם מתאימים להערכת סיכונים בסביבה המודרנית בה אנו חיים כיום. כך מתקבלות החלטות אי רציונליות. למשל, בעקבות התקפת הטרור של ה-11 בספטמבר קטן נפח תעבורת הנוסעים בטיסות, ועלה נפח התחבורה הקרקעית. התוצאה – יותר הרוגים בתאונות דרכים. אבל הרוגים אלה לא נספרים במאזן הרוגי הטרור, למרות שבהחלט מקרי מוות אלה נגרמו עקב התקפת הטרור של ארגון אל-קעידה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 26 ביולי 2005 שם התקבלה תגובה אחת

שי פישר  [אתר]  בתאריך 7/27/2005 1:15:03 PM

אין מוכנות לתמחר חיי אדם

הדעה המוצהרת הרווחת היא שחייו של אדם אחד שווים יותר מאיכות חייהם של אנשים אחרים, רבים ככל שיהיו.
בפועל זה לא מיושם – למשל מכוניות ותאונות הדרכים. אך נהלי העבודה של כוחות הביטחון לא מוכנים לקחת סיכון, ולו הקטן ביותר, לסיכון חיי אדם ובתמורה מאמללים חיים של אלפי/רבבות/מליוני אנשים. הדוגמא שנתת היא לנזק לחיי אדם, אך הדוגמא הזו מעט ערטילאית ועקיפה, ולדעתי אין בה צורך כיוון שגם פגיעה ברמת החיים של מספר אנשים רב מצדיקה סיכון חיי אדם (ברמה כלשהי).
בצבא אין ניהול סיכונים משום שהנתון הכי חשוב של כל קודקוד הוא מס' הפאשלות שהוא אחראי להם. לכן המטרה היא אפס סיכונים, אפס פאשלות, והקטנת ראש לגבי ההשלכות.

בנו של המשורר מנחם בן לקה לפני מספר שנים בהתקף פסיכוטי סכיזופרני. מר בן החליט שלא להפקיר את בנו לחסדי הרפואה המודרנית ואנשי המדע, אלא העדיף לטפל בבנו בעזרת אהבה, טיולים בשדות, ומשום מה גם בדיאטה עתירת ויטמין B12. לפרשה זו, שפורסמה בשבוע שעבר במעריב, התייחסו כאן ברשימות טלי וישנה וריקי כהן, ואני ממליץ בחום למי שעדיין לא קרא את רשימותיהן לעשות זאת בהקדם.

אני מביא כאן כמה ציטוטים מפרי עטו של מנחם בן מהכתבה המדוברת: "השיגעון, על פי הבנתי, הוא מחלת גוף…אין לי ספק שלא מדובר בשום "מחלה נפשית" (ספק אם יש דבר כזה) אלא בכעין אירוע מוחי מתמשך ומצב מוחי ועצבי וגופני, הנובע ממחסורים מסוימים או מעודפים מסוימים בחומרי גוף מסוג ויטמינים או הורמונים, על רקע תזונה משובשת או עודפי סוכר." ובהמשך הוא ממשיך וכותב "לא מדובר בכלל בבעיה פסיכולוגית אלא בבעיה גופנית מובהקת".  וממשיך בן ומצטט פסיכיאטר בכיר מתוך ספר שכתבה עדנה גחטן: "הטיפול התרופתי מאוד מרכזי, ובלעדיו אין סיכוי שתחול הטבה בסימפטומים של המחלה".

אבל בן יודע טוב יותר מהפסיכיאטר הבכיר: "שטויות. אפשר להתרפא להפליא, והרבה יותר טוב, בלי תרופות." ואכן, בן ממשיך ומפרט כיצד ריפא את בנו בעזרת "אהבה וטיולים בשדות" (כפי שהגדירה זו שלומית בפוסט בבלוג שלה שהובא ברשימה של טלי וישנה), או ליתר דיוק, על ידי שילוב של חמישה גורמים: השגחה מתמדת, בדיקות דם, דיאטה וויטמינים, ואלוהים. בנו של בן נרפא, התגייס לצבא, " ואז קרה משהו נורא למדי: ההתקף השגעוני חזר".

ומה עניין המריחואנה לעניינו?

אתמול נפל דבר בבורסה: ערך מניותיה של חברת פארמוס צנח ב-66%, לאחר שהחברה הודיעה על כשלון הניסוי הקליני שערכה בתרופה "דקסבינול", המיוצרת מחומר הנמצא בצמח המריחואנה. כי חברת פארמוס היא חברה המעסיקה מדענים, לא משוררים. לכן נערך ניסוי קליני בו נבדקה התרופה המוצעת באופן מבוקר, במקום לשלוח ל-FDA גיבוב של תחושות בטן בסגנון הכתבה של מנחם בן במעריב. התרופה של פארמוס נכשלה, ולכן לא תיוצר ולא תוצע לחולים. כי הטיפול התרופתי, שבן מדגיר כ-"שטויות", ניתן לחולים רק לאחר שהוכחה יעילותו הטיפולית ובטיחות השימוש בו בסדרה של ניסויים קליניים מבוקרים. כי המדענים הם לא משוררים – הם אומרים את דברם רק כאשר הם יכולים להוכיח את טענותיהם.

אני מאחל לכל קוראי רק בריאות, ולאלה שיחלו, אני מקווה שמי שיטפל בהם ידאג להם לטיפול טוב יותר מה"טיפול" שהעניק מנחם בן לבנו.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 21 בדצמבר 2004 17:22 שם התקבלו 9 תגובות

עומרון  בתאריך 12/21/2004 6:25:43 PM

אני מאחל לך

שלא תסתמך יותר מדי על היתרי ה-FDA.
בשנים האחרונות היו כמה תרופות שירדו מהמדפים בגלל שהרגו בני אדם, למרות אישור ה-FDA.
בו לא נגזים בעוצמתו של המדע.

שרונה  [אתר]  בתאריך 12/21/2004 7:28:00 PM

לכל אחד יש מה להגיד

קודם כל לפי צירוף המקרים של הזמנים בין התרסקות מניות פארמוס ומנחם בן, אולי זה היה בסך הכל חלק מהניסוי, ותמורת ההשתתפות הם קיבלו נפאס חינם שש שנים.
המדע הוא אולי בסדר אבל המדענים לא תמיד ישרים,
בקיצור החיים עכשיו הם ג'ונגל וכל אחד לעצמו צריך להחליט על מי לסמוך ומתי, כולל ברפואה תרופות וסכיזופרניה אם בכלל יש מחלה כזו, לא יודעת

זו ש  [אתר]  בתאריך 12/21/2004 8:52:53 PM

אתמהה

אתה מעדיף לצטט פוסט מרשימות (של טלי) שמצטט פוסט ממקום אחר (של שלומית), ולא לתת לינק אל המקור? יש סיבה מיוחדת או שזו סתם עצלות?

הרצל  בתאריך 12/21/2004 9:17:00 PM

פרשת קן הקוקיה

מה עם שאלת פרסום המאמר הלא אחראי המדובר?
כיצד יכול עיתון מוביל בכתבה ראשית, לתת עצות נוסח אודטה לטיפול במחלה כה קשה ומסוכנת.
לא צריך לקרוא בין השורות בכדי להבין שכתבת ההמשך על הניסוי האנושי הזה תהיה מרגיזה לא פחות.
"ואז קוקי לקח את הנשק וריסס את כל החברים שלו, זה לא שהוא לא שפוי, הוא פשוט רצה להגדיל את החדר."

יוסי  [אתר]  בתאריך 12/21/2004 9:39:25 PM

תשובה לזו ש

את צודקת לחלוטין, אין סיבה מיוחדת וגם לא עצלות, פשוט טעיתי.
אז מוטב מאוחר מאשר לעולם לו – התגובה הבלוגית הראשונה , שצוטטה ברשימה של טלי וישנה, הייתה בבלוג של שלומית בישראבלוג, והרי הלינק
http://israblog.nana.co.il/tbl….sp?blog=11491&blogcode=1171082

יוסי

בתאריך 12/21/2004 9:43:13 PM

תשובה לעומרון

אני סומך על ה-FDA יותר מאשר אני סומך על מעריב ומנחם בן, לפחות בכל הקשור לענייני תרופות.
כל תרופה נושאת בחובה סיכון, ותרופות מורדות מהמדפים כל הזמן. יש הצדקה לשימוש בתרופה אם התועלת שהיא עשויה להביא עולה בהרבה על הסיכון הנגרם במתן התרופה. תרופה שאינה עונה על קריטריון זה פשוט לא תאושר לשימוש.

ליאור  בתאריך 12/22/2004 4:08:57 AM

הרצל

מעריב והארץ גם פירסמו כתבות שבועיים לפני הפיגוע בסיני בחגים, גדעון לוי מהארץ הורה לקוראים "לצפצף על אזהרות מערכת הביטחון" ולצאת בהמוניו לסיני.
שומר נפשו ירחק מעצות העיתונים.

עומרון  בתאריך 12/22/2004 8:09:59 AM

ליוסי

לא אמרתי לא להסתמך על ה-FDA, אלא להפעיל גם שם שיקול דעת.
אני מתרחק מתרופות היכן שלא ברור לי באופן וודאי כי יש צורך. מדוע? כי זה התערבות במהלך תקין של הגוף וצריכה להיות סיבה טובה לאירוע מעין זה מבחינתי.
לגבי הטענה של תועלת לעומת נזק – הרי שתרופות מורדות מהמדפים בדיוק מכיוון שרק אחרי שאושרו גילו שהנזק רב על התועלת, לרוב במחיר של גרימת נזק.
לכן, כל שאמרתי הוא לא להסתמך בעיניים עצומות על הממסד הרפואי.

גורו יאיא  [אתר]  בתאריך 12/31/2004 9:42:47 AM

לגבי הFDA

עומרון, הטענה שלך לגבי הFDA, היא אבסורדית לחלוטין. אולי היו תרופות שהFDA אישר והיו מסוכנות. אולי דני רופ אמר שירד גשם ולא ירד. אולי פרופ' צמח חזתה שפרס ינצח ודווקא ביבי ניצח. השאלה היא האם דני רופ צמצם את אי הוודאות שלנו לגבי הגשם, אם הסקר של הפרופ' צמח צמצם את אי הוודאות שלנו לגבי הבחירות והאם הFDA צמצם את אי הודאות שלנו לגבי בטיחותן של תרופות. צמצם. לא העלים. עדיין הFDA יותר יעיל מכדור בדולח בנושא זה.

 

בימים האחרונים ניטש ויכוח תקשורתי על מידת האחריות של הנפגעים בפיגועי הטרור שהיו בסיני.
הטענה שהעלו שרים בממשלה (זבולון אורלב, לימור לבנת), פובליציסטים, ואזרחים אחרים, היא כי אין המדינה אחראית לטיפול בנפגעים ולפיצויים, כיוון שאלה התעלמו מהתראות לגבי פיגוע טרור אפשרי בסיני, ובכל זאת בחרו לצאת לנופש שם. כיוון שהחוק הנוכחי אינו מאפשר למדיה לזנוח את הנפגעים, הועלו הצעות לתיקון החוק, כך שבעתיד התראה על פיגוע תפטור את המדינה מאחריות לטיפול במי שיפגע בפיגוע. היו שהגדילו לעשות, והציעו לאסור על חברות הביטוח לבטח אנשים הבוחרים מסיבה כלשהי לנסוע לאיזור שהוכרז כ-"מסוכן" על ידי הממשלה (המטה ללוחמה בטרור, משרד החוץ, וכדומה).

אני לא מתכוון להתייחס כאן להיבטים האתיים והמוסריים של ההצעות האלה. קטונתי. אני רק סטטיסטיקאי. ובעניין הסטטיסטי, הקדים אותי עמוס כרמל (שעם דעותיו איני מסכים בדרך כלל) במאמר מבריק שפרסם אתמול ב"ידיעות אחרונות" (לצערי המאמר לא עלה לרשת באתר העיתון).

כותב כרמל: "על כל קופסת סיגריות… נאמר שהעישון האקטיבי מזיק לבריאות… 2% מהמעשנים לוקים בסרטן הריאות, ו-25% מהם מועדים ללקות במחלות ריאות חסימתיות כרוניות, ול-80% מחולי סרטן הריאות יש רקורד של עישון." לאחר מכן הוא ממשיך וכותב: "2% מ-40,000 הישראלים שיצאו לסיני בחגים, למרות ההתראה של המטה ללוחמה בטרור הם 800 בני אדם". על פי הנתונים על מספר ההרוגים שהיו בידיו מסיק כרמל כי הסיכון להיהרג בפיגוע בסיני קטן פי 40 מהסיכון של מעשן אקטיבי ללקות בסרטן הריאות (ועבור מעשנים אקטיביים, סרטן הריאות הינה מחלה סופנית).

הנתונים לפיהם חישב כרמל  את הסיכון למוות בפיגוע בסיני היו מוטעים. מספר ההרוגים הישראלים הסתכם ב-12 איש, ולכן בדיעבד הסיכון הכרוך בעישון אקטיבי גדול פי 66 מהסיכון למוות בפיגוע בסיני, ולא פי 40.
למעוניינים: רמת הסיכון למוות בפיגוע בסיני הייתה גבוהה יחסית: 0.03% (פשוט חלקו 2% ב-66). לשם השוואה, הסיכון למוות בתאונת דרכים בכבישי ישראל הוא כ-0.009% (לפי 600 הרוגים בשנה באוכלוסיה של 7 מליון), וזהו בערך, לצערנו, גם הסיכון למוות בפעולת טרור בתחומי שלטונה ש/ל מדינת ישראל בשנים האחרונות. אולם אני מניח כי לו יצאו לסיני 80000 ישראלי במקום 40000, מספר ההרוגים הישראלים בפיגועים שאירעו לא היה עולה מ-12 ל-24 (יש גבול לקיבולת מלון, מפואר וגדול ככל שיהיה). פרדוקסאלית, לו יצאו יותר ישראלים לסיני בחגים, הסיכון הקולקטיבי שלהם להיהרג בפיגוע היה קטן ל-0.015%.

את העיקרון הזה מכירות היטב חברות הביטוח, ומיטיבות לתרגם אותו לרווחים כלכליים: ככל שהקבוצה שבסיכון גדולה יותר, הסיכון הקולקטיבי שלה יורד. לכן חברות הביטוח מעוניינות למכור עוד ועוד פוליסות. לכן נראית ההצעה לאסור על חברות הביטוח לבטח אנשים היוצאים לאזורי סיכון כה מגוחכת. כל חברת ביטוח מעסיקה גדוד של סטטיסטיקאים מוכשרים, היודעים היטב את מלאכת חישוב הסיכונים. חזקה על חברת הביטוח שלא תמכור פוליסה שאינה משתלמת לה.

 

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 12 באוקטובר 2004 00:00 במדור מה אומרת הסטטיסטיקה שם התקבלו 7 תגובות