חיפוש באתר

קישורים

עמודים

קטגוריות

על ניהול סיכונים והתחסדויות

 

בימים האחרונים ניטש ויכוח תקשורתי על מידת האחריות של הנפגעים בפיגועי הטרור שהיו בסיני.
הטענה שהעלו שרים בממשלה (זבולון אורלב, לימור לבנת), פובליציסטים, ואזרחים אחרים, היא כי אין המדינה אחראית לטיפול בנפגעים ולפיצויים, כיוון שאלה התעלמו מהתראות לגבי פיגוע טרור אפשרי בסיני, ובכל זאת בחרו לצאת לנופש שם. כיוון שהחוק הנוכחי אינו מאפשר למדיה לזנוח את הנפגעים, הועלו הצעות לתיקון החוק, כך שבעתיד התראה על פיגוע תפטור את המדינה מאחריות לטיפול במי שיפגע בפיגוע. היו שהגדילו לעשות, והציעו לאסור על חברות הביטוח לבטח אנשים הבוחרים מסיבה כלשהי לנסוע לאיזור שהוכרז כ-“מסוכן” על ידי הממשלה (המטה ללוחמה בטרור, משרד החוץ, וכדומה).

אני לא מתכוון להתייחס כאן להיבטים האתיים והמוסריים של ההצעות האלה. קטונתי. אני רק סטטיסטיקאי. ובעניין הסטטיסטי, הקדים אותי עמוס כרמל (שעם דעותיו איני מסכים בדרך כלל) במאמר מבריק שפרסם אתמול ב”ידיעות אחרונות” (לצערי המאמר לא עלה לרשת באתר העיתון).

כותב כרמל: “על כל קופסת סיגריות… נאמר שהעישון האקטיבי מזיק לבריאות… 2% מהמעשנים לוקים בסרטן הריאות, ו-25% מהם מועדים ללקות במחלות ריאות חסימתיות כרוניות, ול-80% מחולי סרטן הריאות יש רקורד של עישון.” לאחר מכן הוא ממשיך וכותב: “2% מ-40,000 הישראלים שיצאו לסיני בחגים, למרות ההתראה של המטה ללוחמה בטרור הם 800 בני אדם”. על פי הנתונים על מספר ההרוגים שהיו בידיו מסיק כרמל כי הסיכון להיהרג בפיגוע בסיני קטן פי 40 מהסיכון של מעשן אקטיבי ללקות בסרטן הריאות (ועבור מעשנים אקטיביים, סרטן הריאות הינה מחלה סופנית).

הנתונים לפיהם חישב כרמל  את הסיכון למוות בפיגוע בסיני היו מוטעים. מספר ההרוגים הישראלים הסתכם ב-12 איש, ולכן בדיעבד הסיכון הכרוך בעישון אקטיבי גדול פי 66 מהסיכון למוות בפיגוע בסיני, ולא פי 40.
למעוניינים: רמת הסיכון למוות בפיגוע בסיני הייתה גבוהה יחסית: 0.03% (פשוט חלקו 2% ב-66). לשם השוואה, הסיכון למוות בתאונת דרכים בכבישי ישראל הוא כ-0.009% (לפי 600 הרוגים בשנה באוכלוסיה של 7 מליון), וזהו בערך, לצערנו, גם הסיכון למוות בפעולת טרור בתחומי שלטונה ש/ל מדינת ישראל בשנים האחרונות. אולם אני מניח כי לו יצאו לסיני 80000 ישראלי במקום 40000, מספר ההרוגים הישראלים בפיגועים שאירעו לא היה עולה מ-12 ל-24 (יש גבול לקיבולת מלון, מפואר וגדול ככל שיהיה). פרדוקסאלית, לו יצאו יותר ישראלים לסיני בחגים, הסיכון הקולקטיבי שלהם להיהרג בפיגוע היה קטן ל-0.015%.

את העיקרון הזה מכירות היטב חברות הביטוח, ומיטיבות לתרגם אותו לרווחים כלכליים: ככל שהקבוצה שבסיכון גדולה יותר, הסיכון הקולקטיבי שלה יורד. לכן חברות הביטוח מעוניינות למכור עוד ועוד פוליסות. לכן נראית ההצעה לאסור על חברות הביטוח לבטח אנשים היוצאים לאזורי סיכון כה מגוחכת. כל חברת ביטוח מעסיקה גדוד של סטטיסטיקאים מוכשרים, היודעים היטב את מלאכת חישוב הסיכונים. חזקה על חברת הביטוח שלא תמכור פוליסה שאינה משתלמת לה.

 

פורסם לראשונה באתר “רשימות” בתאריך 12 באוקטובר 2004 00:00 במדור מה אומרת הסטטיסטיקה שם התקבלו 7 תגובות

אבי  בתאריך 10/12/2004 12:44:53 PM

סטטיסטיקה אינה הכלי המתאים

כשאני עושה ביטוח חיים, למשל, מעניין אותי כמה יעלה לי לוודא שאשתי לא תישאר עם משכנתא במקרה מותי. אני מניח שיתכן שאמות מסיבה כלשהי שאינה בשליטתי.

כשאני נוסע לסיני, לעומת זאת, אני לא מניח שאמות מסיבה שאינה בשליטתי משום שכאן אני יכול לבחור שלא לנסוע דווקא לסיני, כן לשעות לאזהרות מעכת הבטחון הסופר-מקצועית שלנו, וכו’.

קולמוגורוב  בתאריך 10/12/2004 12:48:16 PM

הסיכוי למות בתאונת דרכים

הסיכוי של מי?
של רוכב האופניים?
הולך הרגל?
נהג המשאית?
הנהג החדש?

והסיכוי למות בסיני – מהו מרחב המדגם? התיירים שהיו בסיני בחג? מאז רוה”ש? בשנה האחרונה?

מרק ק.  בתאריך 10/12/2004 3:11:07 PM

השוואות מטעות

בסופו של דבר אם הסטטיסטיקה של כרמלי היתה נכונה לפחות 300 אנשים היו צריכים למות בסיני כתוצאה מעישון, אבל מאחר ואנשים מעשנים לא נוטים למות בשבוע מסוים של השנה אלא המוות שלהם מתפזר בצורה פחות או יותר אחידה על כל הימים ב (ניחוש שלי) טווח של 15 שנה, לכן מספר המתים מעישון הצפוי באותה כמות של אנשים הוא 600/)365/20*15( שזה 3 אנשים, פחות ממספר ההרוגים בפיגוע.

באותה המידה ההשוואה לתאנות הדרכים מוטעית מאחר שגם התאונות מתפזרות במידה שווה על פני השנה ולא ממוקדות כמו ההתראה רק לחג.

הניתוח הרטרואקטיבי הזה הוא לדעתי מוטעה לחלוטין. השאלה היא האם הערכת הסיכון של האנשים שירדו לסיני היתה מוטעת בהתחשב בנתונים שהיו בידיהם בהשוואה ל, למשל, טיול בצפון. מאחר ועד אותו רגע הניסיון הראה שההתראות לא מתממשות ולכן הסיכון בנסיעה לסיני הוא אפסי. עכשיו אחרי הפיגוע כולנו מתיחסים להתרעות בצורה יותר רצינית ולכן רמת הסיכון כבר לא אפסית ואנשים מבטלים טיסות לטורקיה ותאילנד.

חטא שין  בתאריך 10/12/2004 3:24:22 PM

מה שאותי מזעזע

זה שהצבוע ההוא, אורלב, מתעלם מרמת הסיכון בה חיים בוחריו. אולי באמת כדאי שהמדינה תפסיק לממן פיצויים למי שנפגע בפיגועים צפויים בשטחים הכבושים.

dh  בתאריך 10/12/2004 8:42:13 PM

ׁבערך באותו עניין (לא סטטיסטיקה)

לא ברור לי בדיוק על איזה הטבות (אולי “פיצויים” תהיה מילה הולמת יותר) מתנהל הויכוח.
לדעתי אין מקום לפצות מי שנפגע מטרור בחו”ל יותר מאשר מי שנפגע בדרך אחרת.
המדינה מחויבת לתת לאזרחיה הגנה בתחומה, ובמקרה שכשלה בכך עליה לפצותם עד כמה שניתן.
היא אינה מסוגלת ואינה מחויבת להגן עליהם בעת שהם נופשים בחו”ל.

מובן שלמדינה אין זכות לאסור על מכירת ביטוח לנוסעים.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 10/13/2004 12:13:21 PM

תשובה לאבי

כתבת “סטטיסטיקה אינה הכלי המתאים”, אבל בנימוקיך לא הייתה התייחסות כמותית אלא איכותית.
אם החלטת לנסוע לסיני, ואתה מעוניין להעריך את הסיכון שאתה נוטל עליך, האיזה כלי תשתמש להערכת הסיכון?

ההוביט  בתאריך 10/13/2004 11:54:30 PM

חוק המספרים הגדולים

מעניין מה היה קורה אם ארה”ב היתה מודיעה שהיא איננה אחראית לגורל אזרחיה השמים נפשם בכפם ומבקרים בישראל.
לגבי השאלה למה חברות הביטוח רוצות למכור הרבה פוליסות – קודם כל כדי להרוויח כסף. חוץ מזה, ככל שתמכור במספרים גבוהים יותר גדל הסיכוי שהתחזית האקטוארית שלך אכן תתממש.

לקריאה נוספת בנושאים הקשורים לנושא רשימה זו

תגובה