היום התפרסם ב”הארץ” מאמר מאת גיל קלעי, פרופסור למתמטיקה וחבר במרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית בירושלים, שכותרתו “על פוליטיקה ורציונליות”. קלעי סוקר מספר מהלכים פוליטיים, וביניהם גם התנהלותה של הילרי קלינטון במירוץ מול ברק אובמה להשגת המועמדות לנשיאות ארה”ב.
כצפוי, מאמר של חוקר מהזרם המרכזי של תורת המשחקים הוא בהכרח שיר הלל לרציונליות. הילרי קלינטון פעלה באופן רמיונלי לגמרי במסע הבחירות שלה, טוען קלעי. בנימין נתניהו וציפי לבני פעלו ברציונליות כשהכריזו, שניהם, על ניצחון בליל הבחירות, מסביר קלעי. “תומכי מרצ שהצביעו לקדימה לא נהגו בחוסר רציונליות”, כותב קלעי, ומסביר מדוע. “מובן שגם תומכי מרצ שהצביעו מרצ פעלו באופן רציונלי”, מוסיף קלעי.
רגע, אני פיספסתי משהו. תומך מרץ שהצביע עבור מרץ פעל באופן רציונלי, את זה אני מבין. גם תומך מרץ שלא הצביע עבור מרץ אלא עבור מפלגה אחרת (קדימה, במקרה הזה) פעל באופן רציונלי? איכשהו זה לא מסתדר לי.
אני מניח שלפרופסור קלעי יש איזשהו הסבר כדי ליישב את הסתירה הזו. אני מניח שחלק מקוראיי יטרחו ויסבירו לי מדוע אין כאן שום סתירה (אולי אני לא בוחן את דבריו של קלעי באופן רציונלי?)
קוראיי הותיקים יודעים בודאי שאני לא תומך של הטענה כי אנשים תמיד מקבלים החלטות באופן רציונלי. מקבל החלטות רציונלי עושה את החיים של אנשי תורת המשחקים והמודלים הכלכליים הרבה יותר קלים. אבל יש עדויות כבדות משקל נגד הטענה הזו. דניאל כהנמן זכה בפרס נובל לכלכלה על מחקריו המשותפים עם עמוס טברסקי ז”ל, שהראו כיצד החלטות לא מתקבלות באופן רציונלי אצל בני אדם, ואף פירטו את מנגננוני ההטיה המרחיקים את מקבל ההחלטות האנושי מההחלטה שהיה מקבל “האדם הרציונלי”.
לכן אני סבור כי מסקנתו של פרופ’ קלעי, כי התנהלות הפוליטיקאים אצלנו איננה התנהגות בלתי רציונלית, אלא קושי בקבלת החלטות בתנאי אי ודאות, גורפת מדי. אני חושש שיש לנו דוגמאות רבות מדי של התנהגות בלתי רציונלית של פוליטיקאים. נכון, לא כולם, אבל ההתנהלות הנוכחית במשא ומתן להרכבת הממשלה (שהיא הטריגר לכתיבת המאמר של קלעי) בהחלט מראה כי חלק מהשחקנים אינם פועלים באופן רציונלי.
מה פירוש? איפה אתה רואה סתירה? מי אמר ששתי האפשרויות שוללות אחת את השנייה?
האם הפרופסור טען סתירה לוגית כמו “מצביע מרץ שמצביע מרצ הוא חכם וגם מצביע מרץ שמצביע מרצ הוא לא חכם”?
מצביעי מרצ יכולים לבחור להשפיע בכל מיני דרכים רציונליות. אחת מהן (הטריויאלית) היא להצביע למרצ. אחרת יכולה בהחלט להגיע להבנה שמרצ לא תגיע לשום מקום בבחירות האלה, ועדיף לחזק את מי שכן יש לו סיכוי להיות יותר מפרצוף עצוב (ג’ומס). כך שאין ספק שיש למצביע מרצ יותר מדרך פעולה רציונלית אחת. הבחירה ביניהן מתבססת על שיפוט הבוחר לגבי תקפות ההנחות שבבסיס הבחירה (למשל שג’ומס יגמור בתור פרצוף עצוב).
אפשר למעשה לחשוב על בחירות מוזרות יותר שעדיין יהיו רציונליות. למשל, מצביע מרצ יכול להצביע כצל’ה כדי לכפות ממשלת ימין צרה, מתוך אמונה שרק לאחר הנזקים הכבדים שזו תעשה יבינו האנשים שהוא כל הזמן צדק ובבחירות הבאות יצביעו מרצ. לבוחר כזה אסטרטגיה של שתי מערכות בחירות, והוא לא מנסה לחזק את מרצ בטווח הקצר (זו למעשה אסטרטגיית העבודה וקדימה לגבי הכניסה לקואליציה – תנו להם לשלוט שנה וחצי ותראו את הציבור זוחל אלינו).
חבקוק
התגובה שלך צפויה. אתה אומר – לכל מצביע יש פונקציית תועלת אחרת ולכן שני תומכי מרץ עם שתי פונקציות תועלת שונות יכולים להגיע לשתי החלטות שונות, ושתיהן רציונליות.
אבל זה טיעון בעייתי. הטיעון הזה אומר בעצם שאם מישהו נקט בפעולה מסויימת, היא משקפת את מיקסום פונקציית התועלת שלו. אם תומך מרץ הצביע לליברמן, הרי שבהכרח יש לו פונקציית תועלת לפיה הצבעה לליברמן נותנת לו תועלת מקסימלית. אריאל רובינשטיין, בספרו האחרון “אגדות הכלכלה” מנתח את הטיעון הזה ושולל אותו מכל וכל. זה טיעון נחמד כדי לבנות עליו מודל, אבל מודלים ומציאות לא תמיד הולכים ביחד.
השאלה המתבקשת היא על פי איזו רציונליות אנשים פועלים. יכול להיות שיש בעייה במילה רציונליות כי היא מניחה שאנשים מקבלים החלטות בצורה קרה ומחושבת, ועל בסיס מידע רב. נניח שיש מצביע מרצ שהחליט להצביע לקדימה כי דחקו את זהבה גילאון למקום החמישי והוא התעצבן שאין אישה במקומות הראשונים. האם זו רציונליות או לא? פחות חשוב לו כמה מנדטים מרצ תקבל ויותר לחזק את הציבור הנשי. לאותו אותו בוחר, לא ממש איכפת אם מרצ ישבו באופוזיציה.
טברסקי וכנהמן הראו שלאנשים אין רציונליות כלכלית, אבל גיגרנזר כתב הרבה על המחקרים שלהם וטען בזכות רציונליות אקולוגית ולא כלכלית.
גיל
השאלה שלך לא מתבקשת לפי דעתי. לשאול “לפי איזה רציונליות אנשים פועלים” זה לקבל את הנחת הרציונליות כעובדה. אני ממש לא מוכן לקבל את ההנחה הזו כעובדה אוניברסלית.
לגופו של עניין, אני יכול לחשוב על לפחות שלוש סיטואציות תיאורטיות בהן תומכי מרץ יצביעו במקביל לקדימה ולמרץ, ועדיין לא תשבר הנחת הרציונליות.
נניח, לצורך הדיון, שקדימה מתחייבת בצורה אמינה שתכניס את מרץ לקואליציה אם ורק אם קדימה תקבל למעלה מ-20 מנדטים, ונניח שתומכי מרץ מסכימים שהתרומה של מרץ בתוך הממשלה גדולה מהתרומה של מרץ מחוץ לה.
מקרה 1:
מרץ א’ יודע (נגיש לסקרי יום הבחירות שלא פורסמו עדין) שקדימה צפויה לקבל 19 מנדטים. מרץ ב’ משוכנע שקדימה צפויה לקבל 30 מנדטים. במקרה זה סביר שמרץ ב’ יצביע למרץ, ומרץ א’ יצביע לקדימה.
מקרה 2:
פורסם ברבים שקדימה צפויה לקבל 19 מנדטים. אם כל תומכי מרץ יצביעו לקדימה, קדימה אמנם תקבל 20 מנדטים ומעלה, אבל מרץ לא תכנס לכנסת. אם כולם יצביעו למרץ, מרץ תכנס ולא תהיה בממשלה. אסטרטגית שיווי משקל במקרה זה היא שכל תומך מרץ יבצע הגרלה בלתי תלויה ויצביע בהתאם לקדימה או למרץ.
מקרה 3:
תומכי מרץ שונים מעריכים בצורה שונה את הרווח מכניסת מרץ לממשלה. תומך שמאמין שמרץ בתוך הממשלה תשיג משמעותית יותר ממרץ מחוץ לממשלה, עשוי להעדיף להצביע לקדימה.
תכל’ס, מקרה 1 מתאר הבדל באינפורמציה של השחקנים, מקרה 2 מתאר שיווי משקל באסטרטגיות מעורבות, ומקרה 3 מתאר פונקציית תשלומים (פונקציית ערך) שונה לשחקנים. בכל אחד מהמקרים האלה, ובודאי יש גם אחרים, תומכי מרץ עשויים לקבל החלטות שונות זה מזה – והכל תוך רציונליות מוחלטת.
דני,
אני לא מבין איך הטיעון שלך עונה לטענה שלי (בעצם, לטענה של כהנמן וטברסקי) שהנחת הרציונליות אינה בהכרח תקפה.
בהחלט יכולים להיות מצבים כפי שתיארת. תמיד אפשר לבנות פונקציית תועלת שלפיה בחירה מסויימת תיראה כמביאה את התועלת למקסימום, כלומר “רציונלית”. אבל זו חוכמה שלאחר מעשה.
השאלות שיש לשאול הן: האם קיימות באמת פונקציות כאלה? ואם כן, האם כל אדם מחליט את החלטותיו באופן שיביא למקסימום את התועלת שלו?
אפשר להניח שזה כך. זוהי הנחת הרציונליות. אבל יש עדויות אמפיריות חזקות השוללות את התקפות הכללית של ההנחה הזו .
יוסי,
אני מתנצל על כך שהתגובה שלי צפויה (מצד שני אני לא רואה איך הנתון הזה עוזר להוכיח שהיא שגויה).
משום מה הבנת שאני טוען שאם אדם הצביע ליברמן זה אומר _שבהכרח_ יש לו פונקצית תועלת שהוא מצליח למקסם. זה לא מה שאמרתי. אינני שולל את קיומם של טיפשים. אמרתי שאדם יכול לאמץ אסטרטגיה שתוליך אותו לבחור בליברמן בצורה רציונלית (טוב, נו, אמרתי כצל’ה אבל אם אתה רוצה ליברמן שיהיה ליברמן). בקיצור – טענתי “אם” ולא “אם ורק אם”.
אם הבנתי נכון את הפרופסור ע”פ הכתבה המודל שלו מאפשר לבוחר הרציונלי לבחור קדימה ולנסות לקבוע את מפלגת השלטון (“בוחר מניפולטיבי”) או לבחור במרצ ולחזק את המפלגה האידאלית בעיניו. הכל תלוי בסופו של דבר במטרה שהבוחר מגדיר לעצמו על בסיס ניתוח אישי של נתונים והנחות.
בלי להכיר את המודל, נראה לי שהוא עושה עבודה טובה יותר במידול המציאות מאשר מודל שיגיע למסקנה שאחד משני המצביעים של מרצ לא נהג בצורה רציונלית.
יש סיכוי לפוסט אורח של הפרופסור?
חבקוק,
זה שהתגובה שלך צפויה אכן לא מוכיח שהיא לא נכונה, אבל מצד שני גם לא מראה את נכונותה 🙂
קודם כל, אני שמח שאינך “שולל את קיומם של טיפשים”, כלומר, מסכים איתי כי הנחת הרציונליות אינה תמיד נכונה. כמו כן, אני מודה לך על הבהרתך, שעזרה לי להבין את דבריך טוב יותר.
בעניין בחירת המודל : המודל של פרופ’ קלעי מניח כי כולם פועלים באופן רציונלי, ולי כאמור יש בעיה עם ההנחה הזו. אנשים שפועלים באופן לא-רציונלי (לפחות בחלק מהזמן) – קיימים. מצד שני, מודל שמגיע למסקנה כי אחד משני מצביעי מרץ ההיפותטיים שלנו בהכרח לא רציונלי הוא בעייתי לא פחות בעיני, כי הוא עדיין מניח את קיומה של פונקציית התועלת, וההבדל הוא שמצביע אחד פועל כדי למקסם אותה והשני לא. שני המודלים האלה נראים לי פשטניים.
בעניין פוסט אורח של הפרופסור – אם הוא יפנה אלי ויציע לפרסם פוסט אורח – אשמח לפרסם. אני לא מכיר אותו באופן אישי. אבל אגלה לך (בסוד) שגיל קלעי כותב בלוג משלו ואולי יש שם עוד מידע מעניין (אני לא עוקב אחריו באופן קבוע)
יוסי, כמו שאמרתי יתכן שהמילה רציונלית מטעה. אנחנו מקבילים רציונליות עם הגיון צרוף נטול רגש. אני דווקא חושב שאנשים עושים דברים מתוך רגשות בלי לשקול את כל האפשרויות בצורה מעמיקה. עם זאת, לרגשות הללו יש רציונל מסוים והם לא נוצרו בחלל ריק. מה שקורה הוא שאנשים משתמשים לפעמים ביוריסטיקות שלא במקום הנכון.
ואני שואל את עצמי (בבדיחות הדעת): מצביע מרץ יכול בכלל להחשב רציונלי?
ראשית, אני לא חושב שגיל קלאי (ושאר אנשי תורת המשחקים) מניחים רציונליות, אלא לגמרי להפך: הם מראים שהרבה פעמים (כמו בדוגמאות שגיל הביא) *אם* מניחים שחקנים רציונליים, אז התוצאות האופטימליות שמנבאת התיאוריה הן ההתנהגויות הנצפות במציאות (ושעל פניהן נראות לא רציונליות), ועל כן מסיקים שהמציאות – למרות מה שאפשר היה לחשוב בטעות – עקבית עם ההנחה שאנשים הם רציונליים. מסקנה, לא הנחה.
שנית, The Prospect Theory של כהנמן ושות’ מאפיינת את הרציונאליות בה אנשים פועלים, ולכן קשה לומר שהיא מערערת על הנחת הרציונליות (אלא אם בכך אתה מתכוון למובן הקלאסי של המילה). מסקנתה היא שאנשים פועלים באופן עקבי, ומחזיקים בעקומת תועלת מאד מסויימת. לצורך העניין, זו רציונלאיות לעילא.
כדי להדגיש זאת, הנה עוד שתי נקודות:
(א) הפונקציה הזו, כמו גם היוריסטיקות אחרות המשמשות לשיפוט וקבלת החלטות, מאפשרות להגיע לתוצאות אופטימליות בתנאים “רגילים” תוך השקעת משאבים מועטים. במובן הזה הרציונליות במובן של כהנמן מתלכדת עם הרציונאליות במובן הקלאסי.
(ב) שים לב גם, שלעיתים קרובות הפורמליזציה המתמטית של משחקים אינה רגישה במיוחד לפונקציות התועלת של השחקנים, ולפעמים מספיק להניח תנאי קמירות בתחומים מסויימים של הפונקציה, או מאפיינים כללים של מטריצת התשלומים, כדי לקבוע את התוצאות. אז מובן שהמתודה שתיארתי בהתחלה (ובקווים מאד מאד כללים, גיל הציג במאמר אליו קישרת) אינה בלתי תלויה במחקר פסיכולוגי אמפירי – אבל היא גם אינה כל כך רגישה במיוחד לתוצאות שלו.
הי יוסי
רק עכשיו שמתי לב למאמר שלך על המאמר שלי. דווקא המאמר שלי איננו שיר הלל לרציונאליות, כמעט להפך. המאמר טוען שהרציונליות היא מטריה כל כך רחבה שאפשר להסביר לפיה התנהגויות שונות, ושקשה לתת תובנות חד משמעיות הנובעות מרציונליות.
יש נטיה רחבה (ומובנת)להאשים כל מי שאין אנו מסכימים איתו בחוסר רציונליות. המאמר מנסה להטיל ספק בקביעות גורפות שהפוליטיקה אצלנו בלתי רציונלית. גם במשא ומתן הקואליציוני הנוכחי לא הבחנתי בהתנהגות בךתי רציונלית באופן ברור. האם יש לך דוגמה לכך?