5 דברים? שלא ידעתם? עלי?
האמת, לא חשבתי שמישהו מתעניין, וגם לא עקבתי במיוחד אחרי כל הפוסטים האלה שנפוצו בבלוגוספירה כמו לחמניות אחרי הגשם, אבל כיוון שמוסיף ביקש החלטתי להיענות (באיחור אפנתי שבועיים וקצת). אז הנה, 5 דברים ש(אולי) לא ידעתם עלי.
- לקראת סוף כיתה יו”ד, כאשר תלמידי התיכון בו למדתי חולקו למגמות לקראת כיתה י”א, המורה למתמטיקה שלי הסביר להוריי כי אני “לא מתאים ללמוד 5 יחידות מתמטיקה”. לדבריו, 4 יחידות מספיקות לי בהחלט, “קוראים לזה מגמה ביולוגית”, אמר בביטול מה. דעתו של המורה הזה לא נתקבלה בסופו של דבר, ולמדתי במגמה הריאלית, עם 5 יחידות מתמטיקה (וכעונש, גם 5 יחידות פיזיקה). תיאוריית אי ההתאמה של אותו מורה זכתה לחיזוק בזכות ציון “לא מספיק” במתמטיקה שקיבלתי בסוף כיתה “א לאחר שמר רוטנברג תפס אותי 3 פעמים ברציפות ללא שיעורי בית, אבל בסופו של דבר הוכחתי שהצדק היה עימי.
- אחד הספרים היותר אהובים עלי הוא “100 שנים של בדידות”. פעם, בראשית שירותי הצבאי, מצאתי את עצמי בחדר חולים למשך שבוע, וחומר הקריאה היחיד שברשותי היה ספר זה. אז קראתי אותו שוב ושוב, וכשהגעתי לסופו, פשוט חזרתי להתחלה והמשכתי לקרוא. לא נמאס לי.
- אני אלרגי לדשא, פריחת עצי זית, לענה חד-זרעית, אבק וחתולים, והשד יודע למה עוד. בשנה הראשונה שבה התגוררתי בארה”ב כל חמשת האלרגנים הנ”ל לא היו בסביבתי, וכך נהניתי משנה נטולת עיטושים סדרתיים, נזלת, גירוי בעיניים וגירודים. השנה שלאחר מכן כבר הייתה פחות מוצלחת, ופיתחתי אלרגיות חדשות, כולל אלרגיה לניקל (הנמצא בחלק מהמטבעות המקומיים) שגרם לי לפריחה בידיים.
- עד שעברתי לגור בארה”ב אהבתי לצפות במשחקי כדורסל. אבל בארה”ב התגוררתי בשיקגו, וכך התאפשר לי לצפות רבות במעלליו של מיכאל ירדן, בטלוויזיה וגם ממש על הפרקט (פעמיים). לאחר פרישתו של הנ”ל גיליתי שמשחקי כדורסל עם שחקנים “רגילים” פשוט משעממים אותי. כפיצוי, פיתחתי אהבה חדשה לספורט הבייסבול בכלל, ולקבוצת השיקגו קאבס בפרט.
- כשסיימתי את לימודי בתיכון, צה”ל החליט לגייס אותי לשירותיו כחצי שנה לאחר סיום הלימודים, בחודש פברואר. אני חששתי להפסיד שנת לימודים אחרי השחרור, ולכן ביקשתי להקדים את גיוסי לחודש אוגוסט ונעניתי, אולם עקב כך לא השתתפתי בטיול השרשים המשפחתי לבולגריה, שתוכנן לאוקטובר. הוריי נסעו לשם עם אחי בעוד אני הייתי בטירונות. הביקור בבולגריה נדחה ב-25 שנה, ולבסוף נסעתי לשם עם אבי ובני. החדשות הטובות – לא הרבה דברים השתנו שם במשך חצי יובל שנים.
ועכשיו לחלק הקשה באמת – מאיזה חמישה בלוגרים אבקש לספר על עצמם חמישה דברים, בהתחשב בעובדה שכמעט כולם כבר תרמו את 5 הדברים שלהם? את הרשימה שלי בחרתי מרשימת הבלוגים שאני עוקב אחריהם בקביעות, ולאחר שוידאתי שהם עדיין לא נסחפו במשחק הזה, והיא כוללת את: דני מדיסוננס קוגניטיבי, רוית ושקדיה מ-Watchers, הגברת עם אובססיית השואה, עמוס, נביא הזעם המינורי, ואלון, הסטודנט לכלכלה.
פורסם לראשונה באתר “רשימות” בתאריך 12 בפברואר 2007 שם התקבלו 6 תגובות
עופר בתאריך 2/12/2007 6:25:12 PM
ללא נושא
שיקאגו קאבס?
אני משתתף בצערך…
שקדיה [אתר] בתאריך 2/12/2007 6:56:23 PM
מצטערת לאכזב…
אבל כבר תרמנו בעבודה 🙂
האמת שהמשחק (בשינויים קלים) חצה לאורכו ולרוחבו של ישראבלוג לפני יותר משנה. אז קראו לו “העברת שרביט”.
אם אתה סקרן, תוכל לקרוא כאן:
http://israblog.nana.co.il/blo….sp?blog=15765&blogcode=2637247
רוית בתאריך 2/12/2007 9:34:37 PM
יאללה שקדי – מה איכפת לך
בואי נספר לכולם עוד חמישה דברים עליו.
זה הרי לא יהיה ממש קשה ולנו יש אובססיית חשיפה מטורפת כל כך…. 🙂
asd בתאריך 2/12/2007 10:20:09 PM
למה אתה הומו ?
מעולה, תודה רבה
רועי [אתר] בתאריך 2/18/2007 2:24:00 PM
גם אני מצטער לאכזב…
היי יוסי,
אני מודה לך מאוד על ההזמנה, אבל גם אני נאלץ לסרב.
ברמה הפרקטית, אני מעדיף להשקיע זמן-בלוג בכתיבת פוסטים חדשים, ולא ב”אלה הם חיי”.
ברמה האידיאולוגית, אני חושב שסצינת הבלוגים בישראל (מה שמכונה “הבלוגספירה”) שקועה בעצמה יותר מדי. לא נראה לי שהדבר הנכון הוא לכתוב עוד פוסטים ארס-פואטים, לשחק עוד משחקי שרשרת וגם לא לשלב ביניהם…
רק לשם ההבהרה: את הפסקאות האחרונות יש לקרוא בנימה מתנצלת, לא מאשימה 🙂
דני
דני [אתר] בתאריך 2/18/2007 2:25:01 PM
אופס,
שם הכותב היה אמור להיות דני, כמובן 🙂
(זה מה שקורה כשמשתמשים במחשב פומבי)