נסיכת המדעים

בתאריך 29.1.2009 התראיינו שני סוקרים: מינה צמח ממכון דחף ואיציק רוזנבלום ממכון PORI בתכנית תיק תקשורת שהנחה עמנואל רוזן. נושא הראיון (איך לא?): סקרי הבחירות. להלן הראיון (שהועלה  במקור באתר העין השביעית תחת הכותרת "טוטו בחירות"). לאחר שתצפו, תוכלו לקרוא כמה מלים משלי.

 

תיק תקשרות 3-29.1.09 from the7eye on Vimeo.
 

אני נוטה להסכים עם רוזנבלום. הבעיה עם סקרי הבחירות כפי שתוצאותיהם מפורסמות כיום, בחלוקה למנדטים, כוללים בתוכם שני מרכיבי טעות. מרכיב אחד הוא טעות הדגימה המפורסמת, שניתן לשלוט בה בעזרת הקפדה על דגימה מקרית ולהקטינה בעיקר על ידי הגדלת גודל המדגם, וגם על ידי הפעלת שיטות דגימה מורכבות יותר, כדון דגימת שכבות.

אבל יש מרכיב טעות נוסף – שנובעת ממה שמינה צמח מכנה "נוסחת הפיצוח". כשצמח, או כל סוקר אחר, עורכים מדגם, הם נתקלים בתופעה הידועה של "הקולות הצפים" – אותם אנשים שלא החליטו, מתלבטים, או סתם מסרבים לענות. מה עושים איתם? למינה צמח יש נוסחא כלשהי, לפיה היא מסווגת את הקולות הצפים ומנסה לנבא לנחש באופן אינטליגנטי למי יצביעו נסקרים אלה, וזאת בהסתמך על תשובותיהם לשאלות אחרות (משתני רקע). דוגמא פופולרית לפרוצדורת קלאסיפיקציה כזו "מצפן הבחירות" של המכון הישראלי לדמוקרטיה. ענו על שאלות שונות, והאפליקציה תאמר לכם באיזה מפלגה אתם תומכים.

נושא הקלאסיפיקציה הוא מורכב למדי. אפשר להקדיש קריירה שלמה לנושא הזה בלבד. ביישום של שיטת קלאסיפיקציה, כמו ביישום של כל שיטה סטטיסטית אחרת, התוצאות תלויות (לאחר שנבחרה השיטה הספציפית) בהנחות שמניחים, בנתונים לפיהם מתבצעת הקלסיפיקיציה הראשונית, וברמת המרווח לטעויות שמשאירים. טעות – יש תמיד, וניתן לשלוט בה במידה מסויימת, אך הדבר הרבה יותר מסובך משליטה בגודל טעות הדגימה.

לרוע המזל, טעות הקלאסיפיקציה ("הפיצוח" של מינה צמח) מצטרפת אל טעות הדגימה, ואם שני סוקרים משתמשים בשתי שיטות שונות, הם יקבלו תוצאות שונות, כפי שאנו רואים (לצערנו) יום יום.

וכאן עולה בעיה אתית חמורה. תקנון האתיקה לעוסקים בסטטיסטיקה קובע במפורש כי:

מסירת ממצאים סטטיסטיים לציבור תלווה בהסברים הדרושים כדי לאפשר לציבור להעריך נכון את מהימנותם. במחקרי דגימה יפרט סטטיסטיקן את האוכלוסייה, שיטת הדגימה, גודל המדגם, שיעור אי-ההשבה, צורת הראיון וכיו"ב וכן יביא לידיעת הציבור אם מדובר בממצאים ישירים, או בפירוש של ממצאים או התחזיות המבוססות עליהם.

מה שאנחנו רואים ב"תוצאות סקרים" המפורמות בעיתונות זה למעשה תחזיות המבוססות על פירוש של הממצאים. לא נמסרים הנתונים המאפשרים לציבור להעריך את מהימנות הסקרים. בודאי שלא נמסרת הערכה של מידת הטעות ב"נוסחת הפיצוח". האם מינה צמח מוסרת לעיתון את כל הפרטים האלה והם לא מפורסמים? או שמה צמח (ו/או סוקרים אחרים) לא מעבירים כלל את הנתונים האלה? במקרה הראשון זו עבירה אתית על העיתון (וגם עבירה פלילת על פי חוק הבחירות – דרכי תעמולה, שלצערנו אינו נאכף). במקרה השני זו עבירה אתית חמורה של הסוקר/ת. לצערי, אין באפשרותי לדעת מה קורה בפועל.

הפרסום התקופתי של דו"ח העוני בשבוע שעבר נתן למירב ארלוזורוב עוד הזדמנות להביע את דעותיה על גבי העיתון בו היא כותבת, דה-מרקר. ארלוזורוב בחרה שלא לכתוב מאמר דיעה, אלא נקטה בטכניקה אחרת, פרסום שלושה ראיונות עם שני אינטרסנטים במסווה של ידיעה עיתונאית.

ברשימה של היום אדון בידיעה שהקדישה ארלוזורוב לדבריו של הסטטיסטיקן הממשלתי, פרופ' שלמה יצחקי, שאינו סטטיסטיקאי אלא כלכלן. יצחקי אמר לארלוזורוב: "קו העוני הוא קו מטופש, מכיוון שהוא נתון למניפולציות של האוצר ושל משרד הרווחה". ועוד אמר: "חיתוך ההתפלגות של האוכלוסייה בנקודה מסוימת, כדי לקבוע שכל מי שנמצא מתחתיה נחשב לעני, הוא חסר חשיבות". במקום קו שרירותי, מדווחת ארלוזורוב, מציע יצחקי לקבוע קו אחיד; למשל, לקבוע כי שני העשירונים התחתונים של האוכלוסייה ייחשבו לעניים. אבל יצחקי מפגין גם נדיבות: הוא מוכן לחשב את קו העוני ללא תוספת תקציב במקום המוסד לביטוח לאומי. זה דורש יום אחד של עבודה, הוא אומר. הוא לא דורש תקציב, אבל בהחלט מבהיר את המחיר: "אצלי", אומר יצחקי, "קו העוני יהיה סתם עוד נתון סטטיסטי אחד".

עד כאן דברי הסטטיסטיקן הממשלתי.

מה באמת אומר יצחקי? בוא נעבור על הטיעונים אחד לאחד.

"קו העוני הוא קו מטופש, כיוון שהוא נתון למניפולציות". הוא אכן מביא דוגמאות, כגון עדכון או אי-עדכון מדרגות המס. אם לא מעדכנים את המדרגות (דבר שאסור על פי החוק, אז לא ברור לי איך זה קורה), אומר יצחקי, הכנסתם של משלמי המסים יורדת ולכן גם השכר החציוני יורד ועימו קו העוני. לא נכון, מר יצחקי. קודם כל, טבלאות השכר, וגם חישובי קו העוני, נעשים על פי שכר הברוטו, אז מה לחישובי מס ההכנסה ולקו העוני? וגם אם החישוב היה נעשה על פי שכר הנטו ולא על פי שכר הברוטו, הטעון של יצחקי לא ממש מדוייק. ב-2006, למשל, היה השכר החציוני 5246 שח לחודש (קישור לאתר הלמ"ס, קובץ pdf). סף המס באותה שנה, (ההכנסה החודשית המינימלית שבגינה משלמים מס הכנסה) נע בין 4005 שח לגבר שאינו משפחה חד הורית, 4560 שח לאשה ללא ילדים, 5370 שח לאשה נשואה עם ילד אחד, ועד 6178 שח לאשה נשואה עם שני ילדים. במלים אחרות, סף המס קרוב למדי לשכר החציוני. השינויים שחלים בערכים שמעל החציון בגלל "מניפולציות" כביכול במדרגות המס, לא חלים בערכים שמתחת לחציון, והחציון יישאר בערך באותו מקום (לא בדיוק, כי סף המס אינו שווה בדיוק לחציון), ועימו יישאר גם קו העוני השווה למחצית החציון. ה"מניפולציות" שיצחקי תיאר לא משפיעות על קו העוני באופן משמעותי, והסבריו של יצחקי מעידים על חוסר הבנה או ציניות.

האם חיתוך ההתפלגות של האוכלוסיה בנקודה מסוימת, כדי לראות איזה אחוז נמצא מתחת לקו החיתוך ואיזה אחוז מעליו הוא חסר חשיבות? יצחקי לא טורח להסביר מדוע, כי אין לו הסבר. אם זהו נתון כל כך חסר חשיבות, מדוע הוא טורח כל כך להשמיץ אותו? ברור שלנתון יש חשיבות. ראשית, המתודולוגיה של קביעת ערך סף היא מתודולוגיה מדעית מקובלת, במדעי החיים, למשל, אך לא רק שם. את הטיעון העיקרי אומר בדברים שיצחקי עצמו כתב לי לפני כשנתיים: "במידה ויש נושא חשוב לדיווח שיטתי בסטטיסטיקה הרשמית הרי שהוא קיים לאורך זמן ולא בגלל שמישהו כרגע העלה את הנושא לראש שמחתו. כלל זה גם מעוגן בתקנות בינלאומיות המדגישות את הצורך לאי תלות של סטטיסטיקה ממלכתית באירועים פוליטיים". ובמלים פשוטות: חשיבותו של נתון זה נובעת מכך שפרסומו לאורך זמן מאפשרת מעקב אחרי השינויים בחלוקת ההכנסות ואחרי הדינמיקה של האוכלוסיה שבתחתית סולם ההכנסה. אני מסכים שאפשר היה לבחור מדד אחר, אולי בעל עדיפות מתודולוגית כלשהי על המדד הנוכחי. אפשר אולי גם להחליף אותו במדד אחר, אם הדבר ייעשה באופן שיאפשר את המעקב (למשל, תקופת מעבר בה יפורסמו שני המדדים גם יחד)*. אבל להגיד שהמדד לא חשוב – זה חוסר הבנה או ציניות.

טוב, בואו נבחר מדד אחר. מה בקשר להצעת יצחקי כי שני העשירונים התחתונים של האוכלוסייה ייחשבו לעניים? יש כאן כמה בעיות. ראשית, זהו מדד יחסי, כמו המדד הנוכחי שיצחקי ואחרים כל כך מתעבים. שנית, הוא לא ילמד אותנו דבר על שיעור העוני באוכלוסיה, כי שני העשירונים התחתונים מהווים תמיד 20% מהאוכלוסיה. היתרון: לא יהיה גידול בעוני, לפחות לא בשיעור באוכלוסיה, אם כי מספר העניים המוחלט לפי מדד יצחקי ילך ויגדל עם גידול האוכלוסיה. הרי לכם מדד מטופש וחסר חשיבות. האם יצחקי באמת לא מבין מה הוא הציע, או שזו פשוט הצעה צינית שתאפשר לו ולחבריו לטאטא את בעיית העוני אל מתחת לשטיח?

ולסיום, הבה נדון בהצעתו הנדיבה של יצחקי לחשב את קו העוני ללא תוספת תקציב. ביננו, זה לא ייקח יום עבודה, לי זה לקח חמש דקות (למצוא את השכר החציוני בטבלה ולחלק ב-2, כולל הזמן שהוקדש לחיפוש אחרי המחשבון בתוך ארגז הצעצועים של בני הצעיר). ובלמ"ס יש הרבה סטטיסטיקאים מוכשרים. המחיר בו נוקב יצחקי הוא מחיר הרבה יותר גבוה מתוספת תקציב. "אצלי זה יהיה סתם עוד נתון". נתון שייקבר בין טבלאות נתונים אחרים, נתון שננסה לחפש אחריו ונקבל תשובות סתומות מהלמ"ס (כמו הנתון על מספר המורים ושכרם הממוצע, שלא נמצא עד היום). יצחקי מבקש שנרשה לו לקחת את נתוני העוני ולהעלים אותם, ובכך לשבש את הדיון הציבורי בנושא. כאן אני בטוח שיצחקי מבין היטב מה הוא מציע. וזוהי הצעה צינית. נקודה.

* למיטב זכרוני, העיתונאי אריה כספי ז"ל השווה בשעתו מספר מדדי עוני אלטרנטיביים, כולל מדד מוחלט, והגיע למסקנה (הבלתי מפתhעה) כי כל המדדים שבחן מתנהגים באןפן דומה לאורך זמן (כלומר, קיים בינהם מתאם), ולכן לא ממש משנה באיזה מדד משתמשים. אני מקווה למצוא את הציטוט בספר המקבץ את מבחר מאמריו ולהביא ואתו בפניכם.

כן, כן, ביבי נתניהו מבטיח שאם ייבחר (למה בדיוק?) יעלה את שכר המינימום.

רגע, רגע, ביבי היה פעם שר האוצר? לא? הוא היה שר האוצר במשך כשנתיים וחצי, בתאריכים 28 בפברואר 2003 – 9 באוגוסט 2005. למה הוא לא העלה אז את שכר המינימום? אולי בגלל שמשרד האוצר, שבראשותו עמד, פרסם "מחקר" בו "הוכיח" באותות ובמופתים כי שכר המינימום הינו "מסוכן ומזיק"?

נברתי בארכיון שלי ומצאתי רשימה (שפרסמתי לראשונה באתר "רשימות") שכותרתה: מחקר האוצר על "שכר המינימום ונזקיו" – קריאה ביקורתית. הרשימה הזו פורסמה לראשונה בתאריך 27 בנובמבר 2004, בערך באמצע כהונת ביבי בתפקיד שר האוצר. תחליטו עכשיו לאיזה ביבי אתם מאמינים. לזה שלא עשה כאשר הייתה בידו היכולת לעשות, או לזה שמבטיח הבטחות לפני הבחירות.