נסיכת המדעים

התעשיינים מעדיפים הנהגת מס הכנסה שלילי על פני העלאת שכר המינימום – אבל אלה לא ממש חדשות.

התעשיינים מעדיפים הנהגת מס הכנסה שלילי על פני העלאת שכר המינימום – אבל אלה לא ממש חדשות. הרי בהעלאת שכר המינימום יממנו המעסיקים את ההעלאה באופן ישיר, וחלקה יגולגל על הציבור, ובמס הכנסה שלילי החלוקה תהיה הפוכה –  הציבור יממן את המס השלילי באופן ישיר, וחלק מזה יגולגל על המעסיקים. השאלות המעניינות הן – מה תהיה העלות של כל אחת מהאלטרנטיבות, ואיזה חלק מהעלות יגולגל מהמעסיקים לכלל הציבור, או להיפך.

זה מה שעושה את הידיעה הזו שפורסמה אתמול ב-Ynet למעניינת. על פי הידיעה, התאחדות התעשיינים חישבה ומצאה כי:

• העלאת שכר המינימום ל- 4,500 שקל בחודש תביא לתוספת עלות שנתית של כ-26 מיליארד שקל לכלל המעסיקים במשק – בסקטור העסקי והציבורי כאחד.
• מנגד, העלות הכוללת למשק בהנהגת מס הכנסה שלילי, שיתן לעובדים הטבה זהה, נאמדת בכ-12 מיליארד שקל לשנה.

אכן, מספרים מדהימים, ואם הם נכונים, הרי שללא ספק הנהגת מס הכנסה שלילי עדיפה. אבל, האם המספרים האלה אכן נכונים?

12 מיליארד ₪ לשנה – עלות מס ההכנסה השלילי לפי התעשיינים – הם מיליארד ₪ לחודש. במשק יש 2 מיליון שכירים בערך, אבל מספר השכירים המרוויחים פחות מ-4500 ₪ לחודש הוא נמוך יותר כמובן, ועומד על כ-860 אלף (לפי סקר ההכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – טבלה 27). מיליארד חלקי 860 אלף נותן בערך 1160 ₪ תוספת ממוצעת לכל שכיר המרוויח פחות מ-4500 ₪. הגיוני? לא ממש. שכר המינימום הוא 3335 ₪, ולפי התאחדות התעשיינים עצמה, "כדי לתת לעובד, המשתכר כיום שכר מינימום הטבה זהה לשכר שהיה מקבל אילו היה מתעדכן שכר המינימום ל-4,500 שקל לחודש, יש לזכות אותו במס הכנסה בסך של כ-1,120 שקל בחודש". כמובן, שכיר שמרוויח יותר משכר המינימום צריך לקבל זיכוי נמוך יותר, שהרי זיכוי המס אמור להעלות את שכרו ל-4500 ₪ ברוטו. כלומר – הנתון של 12 מיליארד ₪ הינו מנופח. לפי חישובים שאני עשיתי, עלות הזיכוי תהיה 6.8 מיליארד ₪ לשנה בלבד,  על חשבון משלמי המסים, וזאת בהנחה שהמעסיק ישמור על השכר הקודם של העובד עם הנהגת המס. חלק מהעלות הזו תתגלגל בסופו של דבר חזרה אל המעסיקים, כי את הכסף הזה הממשלה תצטרך לקחת או מהעלאת מסים אחרים, או על ידי קיצוץ בהוצאות אחרות, ודבר זה יביא בסופו של דבר לירידה כלשהי בהכנסותיהם.

מאיפה באמת הגיע הנתון של 12 מיליארד? תחשבו לרגע שאתם מעסיקים עובד אחד, ומשלמים לו 4000 ₪ ברוטו לחודש. לפתע מונהג מס הכנסה שלילי. מה תעשו? אתם יכולים להמשיך לשלם לו 4000 ₪, והוא יזכה במס שלילי של 500 ₪ שיעלה אותו לרמת הכנסה של 4500 ₪ לחודש. אתם גם יכולים להוריד את שכרו לרמת שכר המינימום – 3335 ₪ , ואז הוא יזכה במס שלילי של 1165 ₪. לעובד לא אכפת, כיוון שהוא עדיין מרוויח 4500 ₪ לחודש. אתם,לעומת זאת,חסכתם 665 ₪ מעלות שכרו על חשבון משלמי המסים. עכשיו תכפילו 1165 ב-860,000 שכירים, ותקבלו את המיליארד מקודם.

המסקנה החד-משמעית  – התאחדות התעשיינים מודיעה כי אם יונהג מס הכנסה שלילי – הם יורידו מייד את שכר כל העובדים המרוויחים בין שכר המינימום ל-4500 ₪ לרמת שכר המינימום. הורדת השכר הכוללת היא ההפרש בין תחשיב התעשיינים לתחשיב האמיתי, יותר מ-5 מיליארד  ₪, שאותו ישלשלו המעסיקים לכיסם.

מה תהיה העלות האמיתית של העלאת שכר המינימום? זה לא שונה הרבה מהנהגת מס הכנסה שלילי כאשר המעסיקים הוגנים – העובדים יזכו להעלאה של 1165 ₪ אם שכרם הקודם היה שכר מינימום, ובהעלאה קטנה יותר אם שכרם היה גבוה יותר. העובד שלכם למשל, יזכה בתוספת של 500 ₪, וחלק מזה תגלגלו על משלמי המסים – שהרי תשלומי שכר הם הוצאה מוכרת לצרכי מס. העלות היא בערך אותה עלות – קצת פחות מ-7 מיליארד ₪ לשנה.

רגע. אם כך, מאיפה ההפרש של 14 מיליארד שקל בין שני התחשיבים של התעשיינים? "תוספת עלות זו לוקחת בחשבון את השפעת העלאת שכר המינימום גם על דרגות השכר הסמוכות לו, עד לרמה של השכר הממוצע במשק", אומרת ההודעה לעיתונות של התאחדות התעשיינים. קודם כל, לא ברור לי מדוע הנהגת מס הכנסה שלילי לא תיצור השפעה דומה (אולי חלשה יותר), אבל נניח לעניין זה.ההפרש בין שני התחשיבים, 14 מיליארד ₪, מעורר מחשבות. נאמר כאן בעצם שציבור השכירים ששכרו בין 4500 ל-7000 ₪ יזכה בתוספת שכר כוללת של 14 מיליארד ₪ לשנה עקב העלאת שכר המינימום. ציבור זה מהווה את העשירונים החמישי, השישי, והשביעי –  כ-625,000 שכירים, שיזכו עקב העלאת שכר המינימום בתוספת שכר ממוצעת של כמעט 1900 ₪ לחודש. נשמע לכם סביר? לי ממש לא.

מכל הניתוח הזה אני מסיק כי בניגוד להצהרת התעשיינים, העלאת שכר המינימום עדיפה על פני הנהגת מס הכנסה שלילי. עלות העלאת שכר המינימום נמוכה מעלות הנהגת מס הכנסה שלילי, ובנוסף לכך – חלוקת העלות בין המעסיקים לציבור הינה הוגנת יותר.

גילוי נאות: פניתי אל התאחדות התעשיינים וביקשתי מהם אם פרטי התחשיב שעשו – וקיבלתי מהם את מסמך שהינו ככל הנראה ההודעה לעיתונות עליה התבססה הידיעה של Ynet.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 13 במרץ 2006 22:44 במדור כלכלה וחברה שם התקבלו 4 תגובות

יהל זמיר  [אתר]  בתאריך 3/14/2006 12:42:41 AM

ללא נושא

לינק מעניין – הארץ – נשיא התאחדות התעשיינים: אדם בישראל אינו יכול להתקיים מ-3,335 שקל בחודש

בכלל, מס ההכנסה השלילי הוא רעיון גרוע מאוד, לפי נייר עמדה של מרכז אדוה:
http://www.adva.org/ivrit/NegativeIncomeTax.pdf

פועלת קשה  בתאריך 3/14/2006 7:19:50 AM

ללא נושא

מרשים מאד, רוצים עוד!

משוטט  בתאריך 3/14/2006 8:40:00 PM

תמיכה בפועלת קשה

נכון מרשים מאוד, וזה ממש חבל שהאנשים הממש טובים לא מדרדרים את עצמם לפוליטיקה…
אגב יש לי שאלה אחרת מהתחום הכלכלי: האם מישהו יודע מה הנזק שנגרם עקב פיגור בתשלומים? (שאגב מתחיל אפילו מהממשלה עצמה) כמה חברות, במיוחד קטנות, נפגעות מתזרים מזומנים שאיננו רצוי? קראתי כבר כמה כתבות בעיתונים שבהם רואיינו ראשי הסניף הישראלי של חברות בינ"ל והם בדרך כלל אומרים שהתלונה העיקרית עליהם היא הפיגור הנ"ל. בקיצור מהו הנזק, לא החברתי, אלא הכלכלי מימים רבים של צפיה לתשלום?

חיים פ  בתאריך 5/10/2006 8:45:05 AM

נימוק נוסף וחשוב

כמו במקרים רבים נוספים אסור לוותר על רצף הפונקציה. והנה ההסבר:
מעסיק א משלם לעובד 3335. מס שלילי מרים את שכר העובד לדרגה של 4500.
המעסיק רוצה לשפר את שכר העובד (יש גם כאלה!!) אלא מאי? כדי שהעובד יקבל תוספת של 100 שקל למשכורת, המעביד חייב להוציא מכיסו 3335+1165+100שהם 4600 שקל.
ממש מרתיע ! אז המעביד "מוותר" על התוספת. או, לחילופין, מחפש קומבינות.
חיים פ

בסקר שנערך בפורום מתמטיקה של תפוז באפריל 2004 , הוצגה השאלה הבאה, שנלקחה מספרם של ורדה ליברמן ועמוס טברסקי "חשיבה הסתברותית" שיצא לאור בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה:

מיכל היא בת 31, רווקה תקיפה ואינטליגנטית. יש לה תואר בפילוסופיה. כסטודנטית הייתה מעורבת בנושאים הקשורים באפליה ובצדק חברתי, והשתתפה בפעילויות של התנועה לזכויות האזרח. מה עושה מיכל היום? בחרו באפשרות הסבירה ביותר:
1) מיכל היא מורה בבית ספר יסודי.
2) מיכל עובדת בחנות ספרים ולומדת יוגה.
3) מיכל פעילה בתנועה הפמיניסטית.
4) מיכל היא עובדת סוציאלית.
5) מיכל היא פקידת בנק.
6) מיכל היא סוכנת ביטוח.
7) מיכל היא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית.

נכון לזמן כתיבת המאמר(*) הצביעו 92 גולשים בסקר, והתוצאות מוצגות כאן:

סקר זה משחזר (בסביבה לא מבוקרת) את אחד ממחקריהם הקלאסיים של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, מחלוצי חקר הראציונליות. מתוך 7 התשובות שהוצעו, 4 היו תשובות סרק, ולמעשה 3 התשובות המעניינות הן "מיכל היא פקידת בנק", "מיכל פעילה בתנועה הפמיניסטית", ו-"מיכל היא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית". תשובות אלה קיבלו 9, 14 ו-23 קולות בהתאמה, כאשר התשובה האחרונה הוכתרה על ידי הגולשים כתשובה הסבירה ביותר לשאלה מה עושה מיכל כיום.

מה קורה כאן בעצם? לא משנה מה ההסתברות כי מיכל היא פקידת בנק, ההסתברות כי מיכל היא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית קטנה יותר. ההסתברות של חיתוך שני מאורעות תמיד קטנה מהסתברות של אחד המאורעות בלבד, וזאת על פי חוקי תורת ההסתברות. כאשר צירפנו את שני המאורעות "מיכל היא פקידת בנק" ו-"מיכל פעילה בתנועה הפמיניסטית" למאורע אחד, קיבלנו מאורע מפורט יותר, שייתכן והינו מייצג יותר את אישיותה של מיכל, אבל אינו סביר יותר בהתאם לחוקי תורת ההסתברות. כשל זה, בו צירוף מאורעות נתפש כסביר יותר מכל אחד ממרכיביו, נקרא "כשל הצירוף".

האם באמת הכשל הוא כשל הצירוף? אולי יש כאן כשל אחר?

הסבר אפשרי אחר לכשל הוא כי הנשאלים חשבו כי אם בתיאור כלשהו נשמט פרט הנתפש כמהותי, הרי שפרט זה אינו מתקיים. לכן המשפט "מיכל היא פקידת בנק" פורש כ-"מיכל היא פקידת בנק ואינה פעילה בתנועה הפמיניסטית". הנכם מוזמנים לקרוא בשרשור בפורום תרבות עברית את הסברה של הגולשת hapax legomenon , המתבסס על עקרון שיתוף הפעולה של פול גרייס. אולם, במחקר נוסף שערכו כהנמן וטברסקי, בו נערכה השוואה בין שתי קבוצות של נבדקים, נשללה השערה זו. הניסוי זה הושמטה מרשימת האפשרויות שהוצגה לאחת הקבוצות האפשרות כי "מיכל היא פקידת בנק", ומהרשימה שהוגשה לקבוצה השניה הושמטה האפשרות כי "מיכל היא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית". עדיין האפשרות המורכבת יותר נתפסה גם כסבירה יותר.

כשל אפשרי אחר הוצע בפורום מתמטיקה על ידי הגולש טללי בוקר, שטען כי "אנשים בחיי היומיום לא פועלים על פי תיאוריות בענייני מתמטיקה". נראה לי כי הוא התכוון לומר שהמונח "סבירות" כפי שמשתמשים בו בחיי היום יום אינו בהכרח שקול למונח המתמטי "הסתברות", ולכן חוקי תורת ההסתברות אינם חלים על מושג הסבירות. אולם, במחקרים נוספים בהם הוחלפה הבקשה להערכת הסתברויות בבקשה לבחירה בין הימורים, עדיין מתגלה כשל הצירוף, אם כי במידה פחותה יותר.

לקריאה נוספת:

• ורדה ליברמן ועמוס טברסקי – "חשיבה הסתברותית", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
• פרופ´ דניאל כהנמן – זוכה פרס נובל לכלכלה – מבט אישי מאת פרופ´ רות בייט-מרום.

(*) מאמר זה פורסם לראשונה בפורום המתמטיקה של תפוז באפריל 2004.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 11 במרץ 2006 21:22 במדור קבלת החלטות שם התקבלו 11 תגובות

הלל  בתאריך 3/11/2006 10:27:18 PM

לא הבנתי את ההפרכה

מה שהגולשת כתבה נשמע לי נכון, ולא הבנתי למה הניסוי המשך מפריך את דבריה.
גם אם נניח שהם הורידו את המשפט "מיכל פעילה בתנועה פמיניסטית" בשתי הקבוצות,
כשמוצג בפני המשפט "מיכל היא פקידת בנק" בהקשר הנתון, אני אבין אותו כ"מיכל היא פקידת בנק ולא פעילה בתנועה הפמיניסטית" שהרי אם זה נחשב עיסוק, ואם היא אכן עוסקת בו, הייתי מצפה שזה יהיה מצויין.

אחת, לא חשוב מי  בתאריך 3/12/2006 1:51:02 AM

גם לי זה נשמע הגיוני מאד

הבחורה דעתנית (תקיפה, אינטליגנטית, היתה מעורבת בצדק חברתי), בשנות ה-30 לחייה ובעלת תואר שאי אפשר לקנות איתו במכולת אבל אפשר לעבוד איתו בבנק.
לי היה ברור שהיא פמיניסטית, לא חשוב מה היא עושה. ושאר האפשרויות האחרות – פשוט לא מתאימות. מילא אם היה שם "מנהלת חנות", "מנכ"לית בבנק", סטארט-אפיסטית, מדענית, כותבת תסריטים לטלנובלות. אבל לא – כל האפשרויות שהוצעו מתאימות לתארים אחרים לגמרי.
זה נראה כמו עוד אחד מהסקרים המעוותים האלו שמכילים גם כל מיני הנחות יסוד חברתיות מחלישות. הפעם, במקרה, כנגד נשים. לא הוכחה ולא נעליים. מקסימום מניפולציה! מי האדיוט שחיבר את הסקר הזה? בבקשה אל תגיד לי שזה גבר, שלא אתחיל לפתח איזו פרנויה 🙂

lior  [אתר]  בתאריך 3/12/2006 4:33:21 AM

ללא נושא

"אנשים בחיי היומיום לא פועלים על פי תיאוריות בענייני מתמטיקה"
אני נאלץ להסכים. לפעמים מונחים מסויימים משמשים בתפקידים שונים לחלוטין. לדוגמא המשפט הבא: "באופן תיאורטי אנחנו לא יכולים לעשות את זה, אבל באופן מעשי יכול להיות שנצליח". זה משפט די פשוט מחיי היום-יום שכולם מבינים את המשמעות שלו. אבל אם חושבים על המשפט הזה, מגלים שאין בו אפילו טיפה אחת של היגיון. הרי אם ביצוע פעולה מסויימת נכשל כבר בשלב התיאוריה, בוודאי שלא ניתן לבצע אותה באופן מעשי (אלא אם כן התיאוריה אינה נכונה).

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/12/2006 7:47:58 AM

תשובה לאחת, לא חשוב מי

האדיוטים שחיברו את הסקר הזה הם עמוס טברסקי ודניאל כהנמן.
דניאל כהנמן זכה בפרס נובל על מחקריו בתחום חקר הרציונליות (בגלל שפרס נובל מוענק רק לאנשים חיים נמנע מעמוס טברסקי לזכות בפרס).
תוכלי לקרוא עוד על עבודתם של כהנמן וטברסקי בספר "רציונאליות, הוגנות, אושר: מבחר מאמרים ", מאת דניאל כהנמן ואחרים, בעריכת מיה בר- הלל.
http://www.openu.ac.il/Library/whatisnew/92742.htm

אחד  בתאריך 3/12/2006 8:08:58 AM

תיאוריה לא מבוססת

נראה לי שבאופן אינסטיקטיבי (שהוא כנראה מנחה את האנשים) אנשים תפסו את השאלה כך: "עבור המאפיינים הרשומים מטה, אצל מי תמצאו בסבירות הגבוהה ביותר מאפיינים כמו של מיכל?". כאן, ככל שנרבה בפרטים מדוייקים (או סבירים) ישתפרו סיכויינו.
מעניין איך אפשר לעשות מזה כסף.

אחד  בתאריך 3/12/2006 10:47:15 PM

נדמה לי, או ש…

שם הספר הוא "חשיבה ביקורתית"?
אחלה ספר. צריך להבחן עליו בבגרות.

אחת, לא חשוב מי  בתאריך 3/14/2006 7:26:42 AM

וואלה

היה סמוך ובטוח שאכין את שיעורי הבית (בלי ציניות). אף מילה על הפרנויה המוצדקת שלי? נראה לי שיהיה כיף לקרוא את הספר הזה ואולי להסיק עוד כמה דברים על אופיים החמקמק של מחקרים

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/14/2006 7:42:57 AM

תשובה לאחת לא חשוב מי

אני לא חושב שהפרנויה כאן מוצדקת. הכשל מתגלה בכל מצב בו אנשים מתבקשים להעריך סבירויות של מאורעות – צירופי מאורעות, שבהכרח הסתברותם נמוכה יותר, נתפסים כסבירים יותר מכל אחד מהמאורעות שצורפו.
אולי הדוגמא הפמיניסטית לא מוצלחת, אבל הכשל היה מופיע גם אם היינו מחליפים את מיכל ביוסי, ואת הפעילות בתנועה הפמיניסטית בפעילות ספורטיבית.

Mordechai  בתאריך 3/17/2006 1:06:08 PM

ללא נושא

אני פשוט אחזור על דברים שנאמרו כבר, אולי אדגיש אותם…
הענין של צמצום האפשרויות כאשר מוסיפים מאפיינים / תכונות הרי ברור לחלוטין לכל אדם בעל השכלה מספקת במתימטיקה, ואולי גם במדעים ובכלל אנשים בכיוון של חשיבה אבסטרקטית, אשר
ג ם
מסתכלים על השאלות כך
ב א ו ת ו ה ר ג ע.
א ב ל ,
והנקודה הזו נאמרה כאן, לדעתי כשמסתכלים על השאלון בוחנים את התשובות במידה רבה לפי התאמתן לאופי ותחומי הענין של הבחורה כפי שתוארה בהתחלה, ותשובה
ש א י נ ה מ ר א ה המשכיות של אישיות הבחורה – נתפסת כפחות מתקבלת על הדעת…
נקודה למחשבה: אולי המשיבים לסקר בעצם בוחרים את מה ש מ ת א י ם לבחורה להיות, מאשר את מה שהיא ה י נ ה ; אולי באופן כאילו תת-הכרתי, כי השאלה בכל זאת ברורה…
בקיצור: ההתיחסות לשאלון is in the eyes of the beholder …

שניצל  בתאריך 5/3/2006 3:10:01 PM

הכשל כאן די ברור

אדם שמצביע לסקר מצביע רק פעם אחת וצריך לבחור את האפשרות הסבירה בעיניו.
בגלל שהוא (או היא) בוחר רק אפשרות אחת, אין דרך "לפצות" ולהגדיל באופן יחסי את הסבירות של אופצייה אחרת.
מעניין איך היו תוצאות הסקר אם ניתן היה לכל מצביא להקציות אחוזי-סבירות לכל אופצייה.

אותו 1  בתאריך 5/21/2008 5:11:42 PM

פתוח לציבור, תחת הרשמה

http://ocw.openu.ac.il/c10145/

עונת הסקרים בעיצומה, וכיוון שכך, נראה שאיאלץ להמשיך ולעסוק בנושא הזה למרות שיש לי נושאים הרבה יותר מעניינים (אך פחות אקטואליים) לכתוב עליהם.

הנושא הראשון על הפרק הוא דואל שקיבלתי מאחד מקוראי, ג'רמי חלימי. וכך כותב לי ג'רמי, בהתייחסו לרשימה "סקר לדוגמא":

ליוסי שלום,

על רשימתך האחרונה: קראתי שפרסמת אותה ללא כל קשר פוליטי. בכנות, האם היית מפרסם אותה אם היה מדובר בסקר הנוטה לטובת השמאל ?

אכן, שאלה ראויה שזכתה מייד לתשובה המתבקשת: בודאי.

ובכל זאת, למרות שעברו כשבועיים מאז – ברצוני להבהיר. בלוג הזה מיועד לספק מבט מתמטי/סטטיסטי ביקורתי על העולם, ועל אחת כמה וכמה מבט ביקורתי על נושאים הקשורים בסטטיסטיקה ובממתמטיקה. יותר מכך, אני מתיימר לקוות שקוראי יוכלו לרכוש בעזרת הרשימות שלי כלים ביקורתיים בעזרתם יוכלו להיות צרכנים טובים יותר של אינפורמציה בכלל ואינפורמציה סטטיסטית בפרט.

הסקר שנותח ברשימה אליה התייחס ג'רמי פשוט הגיע לתיבת הדואר הביתית שלי. זה היה סקר "טוב" בכך שהוא אפשר לי להמחיש נושאים בעייתיים רבים.  אני לא עוסק בקריאה שיטתית של כל הסקרים שמתפרסמים, זמני מוגבל. גם אין טעם שאכתוב רשימה לניתוח כל סקר שמופיע – גם משרה מלאה לא תספיק לכך.

אני סבור שקורא אינטליגנטי יכול לנסות לנתח באופן דומה סקרים אחרים על פי הקווים המנחים שברשימתי. ואם יש ספקות – אז תמיד אפשר לפנות אלי בשאלות.

ולנושא הבא:

שוקי גלילי פרסם היום לינק לסקר שקבע כי "רוב הציבור סבור שהתקשורת אוהדת את קדימה". אני לא מתכוון לדון בכל הסקר הזה, אלא רק בשני נושאים, הקשורים שניהם בפסקה האחרונה של הכתבה.

מהי טעות הדגימה?

כפי שהסברתי כבר, "טעות הדגימה המרבית" (שאינה מרבית, אלא מאפשרת רווח-סמך/רמת בטחון של 95%) נקבעת על ידי גודל המדגם, N, ושווה לפעמיים סטיית התקן של המדגם. סטיית התקן, מצידה, אינה גבוהה מ חצי מהשורש הריבועי של אחד חלקי שורש המדגם, ולכן נוכל לחשב ולמצוא כי "טעות הדגימה" כאן היא בערך 4.5%  כמו בסקר של "מאגר מוחות", ולא 1%, כמצויין כאן. ניתן גם לעשות את החישוב ההפוך, ולהראות כי המדגם הדרוש כדי להבטיח טעות דגימה של 1% ברמת-סמך של 95% הינו בגודל של 10000 (כן, עשרת אלפים). אשמח לדעת כיצד ד"ר יורם פרי הגיע לטעות דגימה של 1%.

הנושא האחרון שיידון ברשימה זו הוא תיאוריית האדם השלישי.

"9.5% מאמינים כי התקשורת תשפיע מאוד על הצבעתם של אחרים, אך רק 2.5% ציינו זאת לגבי עצמם", נכתב בידיעה.

מה המשמעות של הנתון הזה?

קשה לדעת, כיוון שחסר נתון. לא נמסר איזה אחוז מהמשיבים סבור כי התקשורת משפיעה מאוד גם על הצבעתם שלהם וגם על הצבעתם של אחרים.

הבה נראה: 9.5% מ-509 הם 48 איש (בערך). 2.5% מ-509 הם 13 איש בערך. מה יכול להיות ערכו של הנתון החסר? ובכן,  בנתונים הקיימים האחוז הזה יכול לנוע בין 0 ל-2.5% (יהיה לכם קל יותר לברר מדוע אם תחשבו במספרים מוחלטים ולא באחוזים – מספר האנשים במדגם הסבורים כי התקשורת משפיעה מאוד גם על הצבעתם שלהם וגם על הצבעתם של אחרים לא יכול להיות יותר מ-13!).

התשובה לקיומו או אי קיומו של אפקט "אדם שלישי" תלויה בערכו של הנתון הזה. אם ערכו נמוך (בסביבות 0) – אז אין אפקט, ואם ערכו גבוה (בסביבות 13, או 2.5% ) אז יש אפקט – כך מגלה לנו מבחן פישר (למעוניינים: הסבר על מבחן פישר באתר mathworld). נקודת האיזון בין קיומו של האפקט ואי קיומו היא בערך 4. האפקט התיאורטי אכן מעניין, אך מהתוצאות שפורסמו לא ניתן לדעת האם הוא אכן קיים.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 7 במרץ 2006 18:55 במדור לסקר יש רגליים שם התקבלו 5 תגובות

אבי  בתאריך 3/8/2006 7:12:22 AM

מדגם טלפוני

האם בעצם עריכת המדגם בטלפון אין טעות ביצוג ? לכמה מבני ה 18 עד ה 25 יש טלפון שמופיע במדריך ביחס למספרם באוכלסיה ולכוח ההצבעה וההשפעה שלהם ? איך נתון זה משוקלל, אם בכלל ?

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/8/2006 7:57:16 AM

תשובה לאבי

שאלה מצויינת.
כיום לא דוגמים מספרי טלפונים מהמדריך, אלא באמצעים ממוחשבים.
חפש בגוגל את הביטוי
"computer-assisted telephone interviewing"
או פשוט CATI ותמצא יותר פרטים.
אני מצידי רושם לי לרשום על כך רשימה בעתיד.

אבי  בתאריך 3/8/2006 6:06:56 PM

תודה

ממתין לרשימה העתידית מאחר ולדעתי עדיין, ולא חשוב מה האמצעי, הרי שלרוב בני ה 18 עד ה 25 והגיל עולה כל הזמן – אין טלפון רשום. מנסיון שלי, בדקתי בסביבתי הקרובה -מ 10 בני ה 18 עד ה 30 ששאלתי – רק אחד ניתן לאתר טלפונית

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/8/2006 9:52:39 PM

עוד תשובה לאבי

בעניין המשקל של קבוצת אוכלוסיה מסויימת במדגם – הוא לא חייב להיות זהה למשקל באוכלוסיה, אפשר אח"כ לערוך שקלולים מתאימים.

מיתר  בתאריך 3/14/2006 11:23:38 AM

תגובה ליוסי

האם השקלולים לא מורידים את האמינות (מגדילים את טעות הדגימה)

(נלקח מהבלוג של לויט ודאבנר – עורכי פריקונומיקס)

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 5 במרץ 2006 07:17 במדור ….הממממ… מעניין שם התקבלו 1 תגובות

אביבה  בתאריך 3/5/2006 8:03:03 AM

ללא נושא

אחר כך מתפלאים שילדים רוקדים פוגו.

כמו לפני כל מערכת בחירות, מתחילים להשמע קולות הקוראים להצבעת מחאה בפתקים לבנים. בשילוב של בורות ופאתטיות, טוענים אנשים שונים כי "רק הצבעה בפתק לבן תשנה משהו" ואנשים תמימים מתפתים להשליך את יכולת ההשפעה הממשית שלהם לפח האשפה.

אז הנה העובדות (ולא משנה מה רשום בכל מיני אתרים):

• פתק לבן הוא פתק פסול לכל דבר ועניין. אין תיעוד של מספר הפתקים הלבנים – הם נספרים יחד עם כל שאר הקולות שנפסלו.
• בחישובי אחוז החסימה וחלוקת המנדטים, הפתקים הלבנים לא נלקחים בחשבון. לכן הצבעה בפתק לבן מקטינה את מספר הקולות הדרושים כדי לעבור את אחוז החסימה.

אתם מוזמנים להציץ בתוצאות הבחירות לכנסת ה-16 באתר הכנסת. אמרו לי – כמה "פתקים לבנים" הוטלו לקלפיות בבחירות ההן? אין נתון כזה. היו 3200773 קולות בסה"כ, מתוכם 52409 קולות פסולים, ו-3148364 קולות כשרים.

בהמשך מפורטים מספר הקולות הכשרים שקיבלה כל רשימה, החל ברשימת אהבת ישראל בראשות הרב כדורי וכלה בש"ס. אין "רשימת הפתק הלבן". אתם מוזמנים לסכם את המספרים בטבלה הארוכה הזו ולגלות שסכומם הוא בדיוק 3148364 – מספר הקולות הכשרים.

אחוז החסימה בבחירות הקודמות היה 1.5% מכלל הקולות הכשרים. בעזרת מחשבון תוכלו לגלות 1.5% מ-3148364 שווה ל-47225.46, ולכן כדי לעבור את אחוז החסימה בבחירות לכנסת ה-16 נדרשו 47226 קולות, בדיוק כפי שמצויין בפרסום הרשמי של תוצאות הבחירות. הצבעה בפתק לבן מגדילה את כוחן של המפלגות הסקטוריאליות, הנסמכות על קהל בוחרים קבוע ונאמן, ומגדילה את סיכוייהן של הרשימות "הקטנות" לעבור את אחוז החסימה.

לסיכום – הצבעה בפתק לבן היא בזבוז במקרה הטוב, וחיזוק גורמים אינטרסנטים במקרה הרע יותר. אל תצביעו בפתק לבן.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 28 בפברואר 2006 08:52 במדור חשבון פשוט שם התקבלו 7 תגובות

אסי  [אתר]  בתאריך 2/28/2006 9:12:16 AM

תודה

אחלה. יש מה לענות למחאתיים.
בכלל תמיד הבטתי בעין עקומה על מחאה בצורה של פסיביות מוחלטת.
מחאה חייבת להיות אקטיבית – גם מחאה לא אלימה ולא מתלהמת.
מחאה אקטיבית אפשר בבחירות להביע רק על ידי הצבעה בעד מפלגה אחרת ממפלגות השלטון.
אסי

מוחה  בתאריך 2/28/2006 4:56:42 PM

נימוקים לא רלוונטיים

כתבת: "הצבעה בפתק לבן מגדילה את כוחן של המפלגות הסקטוריאליות, הנסמכות על קהל בוחרים קבוע ונאמן, ומגדילה את סיכוייהן של הרשימות "הקטנות" לעבור את אחוז החסימה."
אני חושב שזו בסך הכל דמגוגיה. זה בסך הכל כמו לטעון שהצבעה בפתק לבן שקולה לאי-הצבעה, אשר לטענתך מגדילה את כוחן של המפלגות הסקטוריאליות.
הנסיונות "הסטטיסטיים" או ה"לוגיים" להראות כי הצבעה בפתק לבן "אינה מועילה ואף מזיקה" הם ריקים מתוכן. הצבעה בפתק לבן מבטאת מחאה קונקרטית ואישית של המצביע, ואין לכך כל קשר עם ספירתם/אי-ספירתם של הפתקים הלבנים. הצבעה בפתק לבן משולה לזריקת מכשיר הטלוויזיה אל מחוץ לבית, פעולה המבטאת מיאוס. איש אינו סופר את הטלוויזיות הנזרקות, וניתן אף לטעון כי זריקת הטלוויזיה מחזקת את כוחם היחסי של צופי ערוץ 2 בקרב כלל צופי הטלוויזיה, טיעון "סטטיסטי" חסר משמעות.

מוחה  בתאריך 2/28/2006 5:00:20 PM

לאסי

כתבת: "מחאה חייבת להיות אקטיבית – גם מחאה לא אלימה ולא מתלהמת. "
מחאה לא "חייבת" להיות שום דבר שאתה חושב שהיא. אתה מבטא כאן תפיסת עולם פשטנית מאוד.

זוריק  בתאריך 3/2/2006 2:25:25 PM

למוחה

אלא אם כן, נעשה מחקר (או כתבה עיתונאית) שתסקור את הטרנד החדש בשכונות מגורים שבעות, בהן התחילו אנשים להשליך טלויזיות מחלונות בתיהם.
עצם סקירת התופעה יוצרת התיחסות ומגדירה אותה
ולפיכך משפיעה.
אז בעצם למה להליך טלויזיות, אולי נמשיך פשוט בספורט האהוב עלינו השלכת גמדים למרחק.
ולגבי הפתק הלבן, יוסי כמובן צודק, לפחות כל עוד לא נעשתה כתבת עובדה/ רינו צרור וכו' על התופעה הגוברת והולכת של "השלכת פתקים לבנים"
ברגע שזה יקרה, לפתק הלבו תהיה משמעות מחאתית, ובעתיד אולי גם סטטיסטית.
יוסי – תמיד תענוג.

olympia  בתאריך 3/2/2006 4:53:05 PM

Yosi

In that case, the problem is not in the empty voting, but in the fact that these notes are not counted and reported to the public – which could serve as a good diagnostic & democratic tool.
The affect on the sectoral parties power is not necessarily a threat, as you perceive it.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/2/2006 5:57:29 PM

תשובה לאולימפיה

דברייך נכונים, אבל חורגים מתחום הדיון.
אני מסכים שאילו נספרו הפתקים הלבנים, דווחו, ואולי אפילו היו מובאים בחשבון לחישוב אחוז החסימה – ניתן היה לשקול הצבעה בפתק לבן. אבל מה לעשות – זה לא המצב, ולכן "הצבעה בפתק לבן" היא למעשה ויתור על זכות ההצבעה על כל המשתמע מכך.
ובעניין המפלגות הסקטוריאליות – זה לא נושא הדיון. אני מניח שמי שתומך באחת המפלגות האלה רואה את הדברים אחרת. זכותו.

מוחה  בתאריך 3/2/2006 6:58:41 PM

לזוריק

כתבת: "אלא אם כן, נעשה מחקר (או כתבה עיתונאית) שתסקור את הטרנד החדש בשכונות מגורים שבעות, בהן התחילו אנשים להשליך טלויזיות מחלונות בתיהם.
עצם סקירת התופעה יוצרת התיחסות ומגדירה אותה
ולפיכך משפיעה."
גם לך, לדאבוני, יש תפיסה צרה מאוד של מושג המחאה. ראשית, מחאה אישית לא זקוקה ל"כיסוי תקשורתי" על מנת שתהיה מוגדרת. ביטוי של מיאוס וסלידה יכול ללבוש צורות שונות, גם בלי "מחקר" או "כתבה" שתסקור אותו בתורת "טרנד". אי-הכנסת טלויזיה הביתה (או "השלכתה") היא דוגמא טובה מאוד לדעתי, ולא ברור לי מדוע היא מעוררת סוג מסוים של גיחוך בעיניך.
שנית, נושא ההצבעה בפתק לבן דווקא בהחלט מעורר דיון תקשורתי ותשומת לב ציבורית (אפילו כאן, למשל), לכן נראה כי עצם הטיעון שלך לא ברור. הצבעה בפתק לבן היא פעולת מחאה לכל דבר ועניין, ללא קשר (כפי שכבר ציינתי) לעובדת ספירתם/אי-ספירתם של הפתקים הלבנים. חלק מעוצמתה של פעולה זו נובע מכך שיש בה אספקט "בלתי-יעיל", מאתגר, פרובוקטיבי, על סף אי-העשייה, אך בהחלט לא שם. במובן זה הצבעה בפתק לבן בבחירות בישראל שקולה, בין השאר, לאקט אמנותי, על כל הנובע מכך (גם התגובות לפעולה זו מזכירות במידה רבה תגובות שמרניות לאמנות פרובוקטיבית או לא מובנת) ועל כן ביטול ערכה בכלים סטטיסיטיים או לוגיים גרידא הוא חסר פשר.
אגב, גם אני כמו אחרים, נהנה בדרך כלל לקרוא את הפוסטים של יוסי לוי, ואין בדבריי כאן איזה ניסיון להתנגח בו סתם. כמו כן, רוב הסיכויים שלא אצביע בפתק לבן בבחירות הקרובות. גם בעבר מעולם לא הצבעתי בפתק לבן.

ידידי חנן כהן ביקש ממני לפני מספר שבועות לכתוב רשימה על התועלת שבהצבעה – "ההשפעה של הפתק היחיד". האם יש טיעונים מתמטיים או סטטיסטיים שישכנעו את האזרחים להשתתף בבחירות?

ובכן, מי שמתמצא בתורת המשחקים יודע שמראש לכל הקולות יש משקל שווה (בעגה המתמטית אומרים כי לכל הקולות ערך שאפלי שווה), ולכן הקול שלך משפיע כמו כל קול אחר. זה משהו, אבל לא יותר מדי.

כלכלנים יטענו כי התמריץ להצבעה נמוך – התועלת האישית המיידית הנובעת מהצבעה בבחירות עשויה להיות נמוכה מהתועלת האישית המיידית הנובעת מאי השתתפות בבחירות. גם כאן, תורת המשחקים מלמדת אותנו כי תועלת מיידית לפרט בטווח הקצר עלולה להפוך לנזק כללי בטווח היותר ארוך – הדוגמא המפורסמת מכולם היא ידועה בשם "דילמת האסירים" (וכבר כתבתי על כך בהרחבה ברשימה "על חוכמתה של היד הנעלמה").

והיום, במאמר שפרסם ב-Ynet, מסביר פרופ' יורם פרי מהו אותו נזק לטווח ארוך שעלול להגרם אם תבחרו שלא להשתתף בבחירות (או "להצביע" בפתק לבן – אפשרות המשמעותה אי השתתפות בהצבעה מכל בחינה שהיא). להלן עיקרי דבריו:

שיעורי הצבעה נמוכים עלולים לפגוע בעצם המשטר. למרות שהכנסת היוצאת לא הייתה משוש חיינו, ואף שחלק מהמושחתים ימשיכו לנסוע בוולבו גם אחרי ה-28 במרס, פתק לבן אינו הפתרון. גם לא הליכה לים ביום הבחירות.

מה רע כל-כך אם נשים בקלפי פתק לבן? או לא נלך כלל להצביע? לכל מי שמכיר את התיאוריה הדמוקרטית, עצם המחשבה הזו גורמת חלחלה. הדמוקרטיה הרי בנויה על השתתפות הציבור בקביעת השלטון. מדינה שאין בה אזרחים פעילים אינה יכולה להישאר דמוקרטיה. לעמדה תיאורטית זו יש ביטוי מאוד מעשי: שיעורי הצבעה נמוכים פוגעים בעצם הלגיטימיות של הממשל. ראו למשל את היחס של הציבור האמריקני לנשיא בוש, לאחר שחשו כי "גנב את הבחירות" ב-2000.

שיעורי הצבעה נמוכים לאורך זמן עלולים לפגוע לא רק בממשל המכהן, אלא בעצם המשטר. לגיטימציה נמוכה למשטר היא קרקע פורייה לאלימות פוליטית, אבל גם מחזקת כוחות שמעדיפים משטר מסוג אחר.

מה שווה התיאוריה הדמוקרטית, אם לרבים כל-כך מאיתנו תחושה שכל הפוליטיקאים הם אותו הדבר, שכולם מושחתים, שבין כה וכה הבחירות אינן משפיעות על התוצאה? התשובה היא, כמובן, שאלו הן טענות מופרכות. גם בכנסת ה-16 היו לא מעט פוליטיקאים נקיים והגונים. לשים את כולם בסל אחד ולומר "כל הפוליטיקאים הם אותו דבר" – זה לא נכון ולא חכם.

הטענה שהבחירות אינן משפיעות אינה נכונה. בארצות-הברית למשל, המפלגה הרפובליקנית מצליחה לנצח בבחירות כיוון שחלק גדול מבעלי זכות הבחירה שלא מימשו את זכותם הם שחורים. אלה קרובים בדעותיהם למפלגה הדמוקרטית, אך אינם מטריחים עצמם לקלפי מכיוון שאין להם תחושה של יכולת השפעה. מסיבה זו בדיוק עשתה המפלגה של הנשיא בוש מאמץ – לעתים, למשל בפלורידה, בדרכים עקלקלות וספק חוקיות – למנוע מהם להגיע לקלפיות. תופעה דומה קורית גם בארץ. אצלנו שיעור ההצבעה של הערבים נמוך מזה של היהודים, ולכן ייצוגם בכנסת קטן יותר מאשר חלקם באוכלוסייה. במו ידיהם – בעצם ברגליהם – הם מפחיתים את כוחם הפוליטי. ונכון הדבר לכל השכבות החברתיות הנמוכות, שלפי מחקרים משווים, נוהגים להדיר בשיעור גבוה יותר את רגליהם מן הקלפי.

כשם שהדמוקרטיה אינה משטר מצויין, אלא הטובה מכל סוגי המשטרים, כך הנשק הטוב ביותר בדמוקרטיה הוא, למרות הכל, הפתק בקלפי. צריך לנצל אותו בתבונה.

ואסכם בכותרת הרשימה:  הצביעו למי שתרצו – העיקר שתצביעו.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 27 בפברואר 2006 שם התקבלו 8 תגובות

אדם  בתאריך 2/27/2006 1:40:57 PM

מאה אחוז!

בדיוק כך.

olympia  בתאריך 2/27/2006 2:40:48 PM

ללא נושא

I believe that a "white note" is a valid note like any other, because it says something. It is not like not participating altogether.
(This is not to say that I am using this option. I still however believe that it is a legitimate one in a democracy)

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 2/27/2006 3:48:13 PM

תשובה לאולימפיה

מה לעשות, ו"פתק לבן" הוא קול פסול לכל דבר – ככתוב בחוק הבחירות לכנסת.

יובל  בתאריך 2/27/2006 5:54:16 PM

ללא נושא

נכון יוסי, פתק לבן הוא אכן פסול, ושקול מבחינת השפעתו לאי הליכה. אבל מבחינה אתית, הצבעה בפתק לבן אינה כמו אי השתתפות. אי השתתפות פרושה "לא אכפת לי. לא מספיק מזיז לי מי יהיו נבחרי הציבור כדי שאלך להצביע". פתק לבן פרושו "לא הצלחתי למצוא מפלגה שמתאימה לי וזו מחאתי על ההצע הדל/השחיתות וכולי". עדיף כמובן, אם כבר שמים פתק לבן, לכתוב עליו משהו – קול פסול הוא קול פסול, אבל אולי יש סיכוי שיקראו את זה בחדשות.
ואני בכלל מצביע לעבודה.

olympia  בתאריך 2/27/2006 5:56:45 PM

ללא נושא

I agree with Yuval.
Also found this:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3164352,00.html
(But basically, the first point is the most critical, as also suggested by Yuval)

olympia  בתאריך 2/27/2006 6:26:27 PM

to Yosi

By the way, do you have a link to the knesset election act that you mention?

olympia  בתאריך 2/27/2006 6:56:31 PM

ללא נושא

OK,I've found this:
http://he.wikisource.org/wiki/….%D7%9C%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA
I was looking for this because I specifically recall learning that a "white note" is a valid vote. I don't have my 'citizenship' notebook from high school with me anymore, but have managed to find this on the web:
קול כשר
פתק הצבעה שעליו סימן הרשימה. או, פתק לבן שאין עליו סימן הרשימה.
(from:
http://www.sikumim.co.il/sikumim/grade9/ezrahut.htm
)

chui  בתאריך 3/4/2006 6:52:56 PM

אבל זאת בדיוק סיבה לא להצביע

לא להשתתף בבחירות בגלל שכל הפוליטיקאים גרועים באותה מידה זה דבר חכם.
כמו שהפרופסור אמר, זה יחליש את הלגיטמציה של הממשל הבא, וכך את כוחו.
זאת מחאה שמבטאת את תסכולו של העם מכך שאין מועמדים ראויים, ואולי תביא לכך שמפלגות חדשות יעלו.
תצביעו סתם לכל אחד? זה סתם אבסורד!
כך יוצר מצב שבו נבחר ממשל שהעם לא באמת רוצה, שפשוט לא היתה לו ברירה.
שהממשל שלי יוכב מאנשים שכל הצלחתם היא שהם יצרו לעצמם שם רע ככ עד ששום מועמד ראוי לא מתקרב אל התחום?
בחיים לא.

הסקר

השבוע קיבלתי לתיבת הדואר שלי חינמון בשם "ישראל שלי" – מוסף מיוחד לציבור הרחב של העיתון "בשבע". בעמוד הראשון של העלון התנוסס סקר הקובע כי "רוב הציבור מאמין כי גוש הימין בראשותו של נתניהו ישמור על אחדות ירושלים". ואכן, לפי תוצאות הסקר, 53.5% סומכים על גוש הימין, ו-46.5% סומכים על גוש השמאל.

בשולי הידיעה המלאה, בעמוד 3, נכתב כי "הסקר נערך  על ידי מכון 'מאגר מוחות' בניהולו של פרופ' יצחק כ"ץ, בקרב מדגם אקראי הסתברותי של 505 משיבים, המהווה מדגם מייצג של הציבור הבוגר במדינת ישראל. טעות הדגימה המרבית 4.5% בהתייחסות לאומדנים השונים."

 

האם הסקר עומד בדרישות החוק?

על פי תיקון 22 לחוק הבחירות – דרכי תעמולה, יש לדווח יחד עם תוצאות הסקר את הפרטים הבאים: שמו של הגוף שהזמין את הסקר, שמו של הגורם שערך את הסקר, התאריך או התקופה שבה בוצע הסקר, האוכלוסייה שמתוכה נלקח מדגם המשיבים לסקר, מספר האנשים שהתבקשו להשתתף בסקר ומספר האנשים שהשתתפו בו בפועל, מרווח הטעות לגבי הנתונים שהושגו, ואת השאלות שנשאלו בסקר.

ובכן, לא צריך להיות מומחה כדי לראות שמפרסמי הסקר הזה, עיתון עם אג'נדה פוליטית ברורה, לא עמדו בדרישות החוק. אכן דווחו שמו של הגורם שערך את הסקר, וכן "טעות הדגימה המרבית" (שבהמשך אסביר את משמעותה). כן, פורסמה שאלה אחת שנשאלה (לא ברור האם נשאלו שאלות נוספות), אך לא צויין האם זו הייתה שאלה פתוחה, או שאלת "ברירה", כלומר שאלה עם  מספר תשובות אפשריות מתוכן היה על המשיבים לבחור תשובה אחת.

בחוק יש דרישות נוספות הכוללות דיווח מפורט יותר לועדת הבחירות המרכזית ולמבקר המדיה, וכן יש לדווח למבקר המדינה את הפרטים העסקיים הקשורים בסקר. מי שרוצה, מוזמן לפנות לועדת הבחירות המרכזית כדי לקבל פרטים נוספים.

האם הסקר קביל מבחינה סטטיסטית?

ראשית, יש להדגיש כי הסקר לא נערך של ידי סטטיסטיקאים – מנהלי מכון "מאגר מוחות", הפרופסורים יצחק כ"ץ וברוך מבורך, הינם מתחום המינהל הציבורי ומדעי המדינה. למרות זאת, נראה לי כי בסך הכל נעשתה עבודה ראויה: גודל המדגם סביר יחסית (ובהמשך אסביר כיצד גודל המדגם קובע את גודל טעות הדגימה), מוצהר כי מדובר במדגם הסתברותי אקראי המהווה מדגם מייצג של הציבור הבוגר (גם ערבים?). אני מניח כי שני הפרופסורים המכובדים לא יסכנו את המוניטין שלהם בעריכת סקר בלתי קביל. למרות זאת, חבל שלא דאגו כי העיתון יפרסם את כל הפרטים הנדרשים כדי שיהיה אפשר להעריך את תקפותו של הסקר.

איזה הטיות יש כאן?

אין לדעת. אבל יש לשאול: אם 50% (בערך) מהאוכלוסיה הבוגרת סומכים על גוש הימין – למה שיעור הקולות שהם צפויים לקבל בבחירות (על פי סקרים אחרים) עומד כל כ-35% בלבד? האם 15% מהציבור סומך על הימין אבל מצביע לשמאל? האם אנשים ענו לסוקרים תשובות אמת? (ראו את רשימתי "להשיב או לא להשיב" העוסקת בתופעה של הטעיה מכוונת הסקרים). האם לשאלה אליה מתייחסת הידיעה קדמו שאלות שהובילו להטיה בתשובות לשאלה המכרעת? האם היה שיעור אי-השבה גבוה במיוחד?  (שיעור ההשבה הוא קריטי – ראו את רשימתי: בחירות 1936 – המנצח שלא היה מ-4.11.2004 ).

מהי מסקנת הסקר?

כדי לדעת זאת יש להבין מה משמעות "טעות הדגימה המרבית", שדווח כי ערכה 4.5%. המדגם הוא אקראי, ולכן אם נחזור עליו שוב, קרוב לודאי שנקבל תוצאה אחרת. אם ניקח מדגם שלישי, נקבל תוצאה שלישית. במלים אחרות – תוצאת המדגם (במקרה זה: אחוז הסומכים על גוש הימין) היא משתנה מקרי. למשתנה מקרי יש תוחלת השווה לאחוז האמיתי של הסומכים על גוש הימין באוכלוסיה, וגם סטיית תקן, אותה ניתן לחשב אם ידוע האחוז האמיתי של הסומכים על גוש הימין. האחוז האמיתי כמובן לא ידוע (אחרת למה לטרוח לסקור), ולכן אי אפשר לחשב את סטיית התקן במדויק, אבל אפשר להוכיח כי בכל מקרה ערכה לא יעלה חצי מהשורש הריבועי של אחד חלקי שורש המדגם. כאן גודל המדגם הוא 505, השורש של 1 חלקי 505 הוא  0.04449, ולכן סטיית התקן לא תעלה על 0.0222 או 2.3% (מעניין שלגודל האוכלוסייה אין משמעות!).  מאיפה הגיעו ה-4.5%? לפי משפט הגבול המרכזי – 95% מכל התוצאות האפשריות של כל המדגמים האפשריים נמצאים בטווח של פלוס/מינוס שתי סטיות תקן מהערך האמיתי. מסקנה ראשונה – זו לא באמת טעות הדגימה המרבית. מסקנה שניה – לא ניתן להסיק בוודאות כי אחוז הסומכים על גוש הימין אכן גבוה מ-50%.

האם הפרשנות לתוצאת הסקר סבירה?

לדעתי האישית לא. מבחינה סטטיסטית, התוצאה שהתקבלה אינה מובהקת, ולכן אין כאן ידיעה, בודאי לא הידיעה שבכותרת – שסותרת את מה שעולה מהנתונים. השאלה שפורסמה התייחסה לאדם ("על מי אתה סומך…") והפרשנות מתייחסת ל"גוש", ולא רק זאת, אלא גוש בראשות נתניהו. ומ"מ ראש הממשלה, אולמרט, סווג כאן כ"שמאל". הפרשנות היא העיני המתבונן, כמובן, וקוראיי יכולים לחלוק על דעתי ולומר כי הפרשנות קבילה לדעתם. אין לי בעיה שאנשים יחזיקו בדעות שונות משלי – אני רק מקווה ורוצה להאמין שאנשים מקדישים מחשבה

סיכום

• הסקר, למרות שלא נערך על ידי סטטיסטיקאים מקצועיים, נערך ככל הנראה בצורה מקצועית.
• פרסום התוצאות של הסקר לקוי מאוד, ואינו עומד בדרישות החוק.
• תוצאות הסקר אינן מתיישבות עם תוצאות מסקרים אחרים – דבר זה מצביע על הטיה אפשרית בתוצאות.
• למרות זאת, העיתון פרסם את התוצאה בליווי פרשנות מגמתית ומטעה של התוצאות.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 24 בפברואר 2006 שם התקבלו 6 תגובות

נועם  בתאריך 2/24/2006 4:45:50 PM

כי יש כאלה המעוניינים בחלוקת ירושלים

אתה שואל, תחת הכותרת "איזה הטיות יש כאן?":
<
אם 50% (בערך) מהאוכלוסיה הבוגרת סומכים על גוש הימין – למה שיעור הקולות שהם צפויים לקבל בבחירות (על פי סקרים אחרים) עומד כל כ-35% בלבד?
>
תשובתי: יש אנשים המעוניינים בחלוקת ירושלים, ולכן מצביעים לשמאל. אני למשל. זה לא שאני לא משתוקק לחלוקת ירושלים, אבל אני כן רואה אותה כחלק מפתרון. אם הייתי נשאל בסקר זה, הייתי אומר שלדעתי גוש הימין לא יחלק, אבל גוש השמאל כן. אם הייתי נשאל בנוסף למי אצביע, זה היה לשמאל (מרצ או עבודה, טרם החלטתי).
לסיכום: כנראה שכדי לנתח סקרים כראוי צריך להבין גם בסטטיסטיקה וגם בפוליטיקה. אתה כנראה טוב בסטטיסטיקה, אבל לא פרשן פוליטי.

אסי  [אתר]  בתאריך 2/24/2006 7:03:00 PM

תודה

תודה. אולי תהיה מוכן לשקול הוראה מתקנת בביוסטטיסטיקה לרופאים?
נראה לי שכולנו זקוקים לקצת תיקון
אסי

משוטט  בתאריך 2/24/2006 7:04:24 PM

בקשר לכמה דברים

"מוצהר כי מדובר במדגם הסתברותי אקראי המהווה מדגם מייצג של הציבור הבוגר (גם ערבים?)."
בעיתונים אחרים שמפרסמים סקרים בדר"כ נאמר כי המדגם מייצג את "האוכלוסיה היהודית הבוגרת (18 ומעלה)", ועל אף שלא מצויין מי היא האוכלוסיה הנבדקת במקרה זה, נראה לי שגם כאן מדובר רק ביהודים. מה שככל הנראה מוריד מאחוז האנשים שתומכים בימין. בנוסף צריך לציין שבמגזר הערבי אחוז ההצבעה נמוך מהאחוז באוכלוסיה הכללית, אז ישנו שינוי, אבל קטן.
סתם אנקדוטה: מישהו סיפר/כתב/אמר לי (אולי תגובה לכתבה ב"הארץ" שאתה הפנת אליה) שהתקשרו אליו וכששאלו אותו מי הוא היה רוצה לבחור בתור ממשלת ישראל: עמיר פרץ, בנימין נתניהו או אהוד אולמרט, אז הוא ענה אף אחד מהם. הוא אמר שהוא יעדיף איש עסקים שהצליח לגרום לעסק שלו לצמוח כלכלית ואז הסוקר צחקק וטען שהוא כנראה לא הבין את השאלה…
לפעמים כשנשאלת שאלה סגורה (אמריקאית שכזו) מקבלים תשובה שהיא כלל לא נכונה. נניח אם הייתה שאלה "פתוחה", אז אנשים היו בוחרים מישהו שלדעתם צריך להבחר ואילו בשאלה רב-ברירתית סגורה, אנשים יסתפקו באיזו ברירת מחדל שהם לא באמת רוצים. דוגמא לשאלה כזו יכולה להיות "האדם הכי יפה" או מוכשר או מכניס איטריות באוזן אחת ומוציא מן השניה הכי טוב. כשעיתונים מפרסמים "האדם היפה בתבל" שכאלו, אני תמיד חושב שאני אישית מכיר אנשים בסביבתי הקרובה שאני חושב שנראים הרבה יותר טוב מחלק גדול מאנשים באותה רשימה.
וליוסי: אתר מצוין! הרשימות שלך פשוט מהנות לקריאה.

אילן  בתאריך 2/25/2006 12:12:26 PM

גם ב"הארץ" וב-ynet מצפצפים על החוק 🙁

עוד יותר גרוע:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3220525,00.html

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 2/25/2006 1:45:36 PM

תשובה לנועם

לא התיימרתי להיות פרשן פוליטי, ואין ברשימה הזו הבעת דעה פוליטית.
ייתכן כי ההבדל בין 50% התמיכה בימין כאן ל-35% תמיכה בסקרים אחרים מלמד שכוחו של גוש הימין גבוה יותר ממה שמשתקף בסקרים אחרים.
ההתייחסות שלי היא לסקר עצמו, ולסתירה בין תוצאותיו ובין הפרשנות שניתנה להן.

זוריק  בתאריך 2/26/2006 9:46:54 AM

אני תמיד נהנית

יוסי יקר,
לא תמיד אני מגיבה (האמת היא, כמעט ואיני מגיבה כלל)
אבל זה לא אומר שאנחנו לא קוראים (והנה עברתי ללשון רבים)
ולא סתם, ממש ממש נהנים
ואפילו משרבבים פה ושם ציטוטים ממך, בשיחות עם החבר'ה
תענוג
תודה, חיוך, וקריצה
בבניין ציון הנהרסת ננוחם
זוריק

פרופ'  דן כספי פרסם בשבוע שעבר מאמר ב-Ynet בעקבות תחקיר ערוץ 10 על מכוני הסקרים. כספי, שביקש כנראה לייצר מאמר פרובוקטיבי, נתן לו את הכותרת "מי יתבע את הסוקרים?".  כספי אמנם נסחף קצת במסקנותיו, אך מעלה גם מספר נקודות חשובות.

ראשית, אבהיר כי לא ראיתי את התחקיר, ולכן איני יכול להתייחס לתחקיר ישירות. האינפורמציה היחידה שיש לי אודות התחקיר היא ממאמרו של כספי עצמו. למיטב הבנתי, התחקיר חשף ליקויים בתהליכי איסוף המידע והפיקוח על המראיינים האוספים אותו. המראיינים "אינם מקצועיים", היו מקרים שבו מראיינים זייפו תשובות לשאלונים כדי להשלים את מכסת השאלונים הדרושה, וכן היו ראיונות חוזרים עם אותם מרואיינים. לצורך הדיון, אני מניח שכל ההאשמות שהועלו בתחקיר וכספי תיאר במאמרו הינן נכונות.

אולם, חלק ממסקנותיו של כספי מרחיקות לכת. התחקיר, טוען כספי, "מעורר סימני שאלה כבדים על איכות השלטון בארץ". איזה סימני שאלה בדיוק? מה לאיכות השלטון ולסקר לקוי? כספי מסביר: "הסקר הפך לא מכבר לאחד המכשירים המרכזיים בזירה הפוליטית. על פי ממצאיו, פוליטיקאים ותועמלנים גוזרים גורלות אישיים… ואף החלטות הרות גורל". ובכן – האם הבעיה היא בסקר, או במי שמשתמש בו? למי עלינו לבוא בטענות? ובכן – עלינו לבוא בטענות לפוליטיקאים שגוזרים גורלות על פי תוצאות הסקרים, ולעצמנו – כי אנו, ציבור הבוחרים, בחרנו בפוליטיקאים אלה.

אולם כספי מעלה גם עניין חשוב – והוא העניין האתי. כספי טוען, וכנראה בצדק מסויים, כי האתיקה המקצועית אינה נר לרגליהם של חלק ממכוני הסקרים. שיקולים עסקיים אכן עלולים להביא לקיצוץ בהוצאות, גם אם מדובר בפיקוח חסר על תהליך איסוף הנתונים ובפגיעה במהימנותם. תחקרי ערוץ 10 מצביע על כשלים אלה. כספי מספר כי נעשה בעבר נסיון לגבש תקנון אתיקה שיהיה מוסכם על כל מכוני הסקרים, אך לא הושגה הסכמה והנסיון נגנז.
אני יכול להוסיף לכך כי לפני כ-12 שנה ניסה האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה, שנשיאו אז היה פרופ' גד נתן מהמחלקה לסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית, לגבש תקנון אתיקה לסטטיסטיקאים. האיגוד קרא לסטטיסטיקאים ולמכוני המחקר במגזר העסקי להודיע על אימוץ התקנון והתחייבות לפעול לפיו, אולם היוזמה הזו גוועה בסופו של דבר. הכללים אכן נמצאים באתר האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה, אולם לא ברור מי אכן אימץ כללים אלה. חיפוש באינטרנט אחרי צירוף המלים "אתיקה" ו-"סטטיסטיקה" מוביל בסופו שלח דבר אל כללי האתיקה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שאכן מבוססים על אותם כללים שנוסחו ע"י האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה באמצע שנות התשעים.

אני מצטרף לדעתו של כספי, וקורא לאיגוד הישראלי לסטטיסטיקה לחדש את היוזמה הזו. האם הנושא צריך להיות מעוגן בחוק – כפי שדורש כספי? ייתכן, אך התשובה לכך אינה חד משמעית, וחורגת מתחום הדיון הנוכחי. אציין רק שאין טעם בחקיקת חוק אם החוק לא ייאכף.

כספי מצביע על חוק אחד שאינו נאכף – תיקון מספר 22 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה) קובע כללים ברורים לאופן פרסום תוצאות סקרי בחירות, ולמידע שעל הסוקר למסור יחד עם תוצאות הסקר. מעיון בסקרים שונים המפורסמים באמצעי התקשורת, המידע הנמסר הינו בדרך כלל חלקי בלבד, ולא עונה על דרישות החוק. ובכל זאת, לא ידוע לי על מקרה יחיד בו אכפו חוק זה.

ובכל זאת, דברי הסיכום של כספי מוגזמים. הוא מדבר על "נזקי הסקרים האם כספי ידבר על "נזקי הרפואה" באופן גורף בגלל רופאים בלתי מקצועיים?  הסקרים עצמם אינם גורמים נזק. הנזק נגרם על ידי סקרים בלתי מקצועיים, ועל ידי מי שמשתמש בתוצאותיהם לצורך קבלת החלטות. בניגוד למה שכספי טוען, יש מודעות ציבורית לכשלים הנובעים מפרקטיקה סטטיסטית לקויה. אני סבור כי יש לחדד את המודעות הזו, על ידי קידום נושא תקנון האתיקה לסטטיסטיקאים, ויידוע הציבור על הגופים המקצועיים שהתחייבו לאמץ אותו.

ומי צריך לתבוע את הסוקרים? מובן מאליו – הלקוחות שלהם, אם הם סוברים כי ספקי השירות התרשלו.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 20 בפברואר 2006 שם התקבלו 2 תגובות

שקדיה  [אתר]  בתאריך 2/20/2006 9:46:55 AM

חוסר מקצועיות אינה תמימות

מכוני סקרים נבחנים במהיימנות הסקרים והמחקרים שהם מנפיקים. מאחר ולסקרים יש השפעה על דעת הקהל (בעיקר בזמן בחירות, ובעיקר על הקול הצף), המשמעות היא שסקר "משופץ" אינו תמים, אלא מגמתי. מטרתו להשפיע על הבוחרים באופן שיקרי.

אורן  [אתר]  בתאריך 2/20/2006 10:59:18 AM

מה שאני לא מבין

זה איך כוחות השוק לא מעיפים את הסוקרים הביתה. כאשר סקר נעשה בצורה רשלנית/לא אתית אזי התוצאות מדברות בעד עצמן וצרכן הסקרים כלומר העיתן, הציבור או מזמין הסקר יכול לבחון את תוצאות הסקר אל מול תוצאות האמת.
איך זה שסוקרים שנכשלים בחיזוי פעם אחר פעם ממשיכים לשווק את מרכולתם ויש לא מעט קונים. לכאורה היו צריכים להישאר בשוק רק אותם סוקרים רציניים שמגדירים נכון את מרחב הדגימה ובונים את שיטת הדגימה בהתאם.
זו פשוט חידה ואולי כדאי להזמין סקר בנידון.

היום ביקרתי אצל רופא כלשהו. בשלב כלשהו הוא שאל אותי למקצועי, וכשהשבתי כי אני סטטיסטיקאי (תשובה שתמיד יוצרת תגובות משעשעות) הוא דווקא התעניין, שאל איפה ובאיזה תחום, ואח"כ המשיך כרגיל. בהמשך, הוא עבר לפרט בפני אפשרויות שונות, תופעות לוואי, וסיכונים אפשריים, תוך כדי פירוט הסיכויים ו/או השכיחות של כל אפשרות/תופעה/סיכון. בסיום ההרצאה הוא שאל אותי: "נו, הסטטיסטיקות שלי בסדר?", והוסיף מייד כי "אנחנו הרופאים מפחדים מהסטטיסטיקאים, הם האוייב שלנו". נחפזתי להרגיע אותו ולומר לו כי "הסטטיסטיקאי הוא ידידך". מקווה שהמסר עבר.

במפגש שערכתי לא מזמן עם רופא אחר, שוב פורטו באוזני הסיכויים לאפשרויות שונות, אלא שאלה היו הפעם אפשרויות משלימות. הרופא הסביר כי לאפשרות אחת יש 30% סיכוי, לשניה 60%, לשלישית 20%, וכן הלאה. האחוזים, למרבה הצער, הסתכמו להרבה יותר ממאה, מה שמטיל ספק על כל ההערכות. אותו רופא, אגב, סובל לדעתי מדיסקלקולציה (אם כי כמובן איני מתיימר לאבחן זאת). בהזדמנות אחרת הוא התבלבל בביצוע בע"פ של הכפלה פשוטה, ובפעם אחרת העתיק מספר זהות מהכרטיס המגנטי אל מרשם ידני ספרה-ספרה מימין לשמאל דווקא.

במסגרת תפקידי כסטטיסטיקאי בחטיבת המחקר והפיתוח של חברת תרופות גדולה, עובד באופן שוטף ויומיומי עם רופאים ועם אנשים מתחום מדעי החיים, רובם בעלי תואר דוקטור (MD או PhD), ועבור רובם הסטטיסטיקה היא אכן קופסא שחורה ומפחידה. אני מודה שסטטיסטיקה היא אכן כלי מדעי מסובך למדי, אבל חושב גם שניתן להסביר את עקרונותיה בצורה שתהיה מובנת לרוב האנשים. עם זאת, הרתיעה מהסטטיסטיקה ומהעוסקים בה מאוד מתסכלת. לעיתים אכן אני מרגיש שהיושב מולי רואה אותי כסוג אויב, למרות שכל אדם הגיוני אמור להבין כי טובת הפרוייקט שבו אני עוסק עומדת כנגד עיניי, ומטרתי היא היא לסייע להצלחתו, ולא להכשיל את הרופא/ביולוג שנמצא ביחד איתי בצוות הפרוייקט. את המסר "הסטטיסטיקאי הוא ידידך" אפשר לנסות ולהעביר, אבל הבעיה היא קשה. לעיתים מעלים מולי את טיעון המחץ:  "אבל אנחנו מדברים כאן על ביולוגיה – מה אתה כבר מבין בזה?" ובכן, אני מודה שהידע שלי בתחומים אלה מצומצם, ולכן אני מנסה לצבור עוד ידע, לשאול וללמוד. כאשר משהו לא ברור לי אני שואל, וכאשר יש חילוקי דעות או אי הבנות בתחום המקצועי, אני מקבל את הכרעת היושב מולי אם מדובר בנושא שבתחום מומחיותו. אני מצפה גם שכאשר חילוקי הדעות הם בתחום הסטטיסטי, יקבלו את דעתי המקצועית בתחום שבו אני מתמחה. לצערי, לא לכל מי שאני עובד איתו זה מובן מאליו.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 13 בפברואר 2006 שם התקבלו 5 תגובות

דניאל  בתאריך 2/15/2006 5:45:22 PM

וודאי הפרעת

לכל אותם רופאים\ביולוגים לשנות ולעקם את המספרים והסטטיסטיקות כך שיתאימו לתוצאה הרצויה

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 2/16/2006 10:12:59 AM

תשובה לדניאל

אני לא אומר שאין בכלל תופעה של רצון לעוות נתונים כך שיראו את התוצאה הרצויה, אבל בסביבה שאני עובד בה זה מאוד נדיר. בסופו של דבר, כל התוצאות שלנו נבחנות על ידי הרשויות (FDA, EMEA) והם כמובן יבחינו במסאז' נתונים, אם יהיה כזה.
הבעיות העיקריות באינטראקציות שלי בעבודה: ויכוחים על בחירת השיטה הסטטיסטית המתאימה – משום מה אני לא מסתפק במה שהם למדו בקורס מבוא לסטטיסטיקה, ורוצה לבצע ניתוחים יותר מתוחכמים, ובנושא תכנון ניסויים. על כך אולי ארחיב ברישמה אחרת בעתיד.

אסי  [אתר]  בתאריך 2/21/2006 11:20:43 PM

ללא נושא

ברור שאנחנו פוחדים מסטטיסטיקה. אם היינו יודעים לעשות חשבון היינו הולכים להיות מהנדסים בהי טק. רופאים מפחדים ממספרים.
בנוסף, חשדנות טבעית היא כאשר רואים שגם סטטיסטיקה אינה אמת צרופה. אפשר בעזרת ניתוחים ועיסויים שונים להגיע לתוצאות שונות.
בכל מקרה… חברים?

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 2/22/2006 12:56:25 PM

תשובה לאסי

בניגוד למה שחושבים, נתונים אינם בני אדם. גם אם תענה אותה – הם לא יודו.
"עיסוי נתונים" זה משהו אחר לגמרי -זהו פשוט ביטוי נקי למונחים פחות מכובדים כמו זיוף ושקר. סטטיסטיקאי ששומר על האתיקה המקצועית לא ייתן ידו לכך, ואני גאה להיות סטטיסטיקאי כזה.
וישנה כמובן דרך שלישית – להתעלם מהתוצאות ולהציג מסקנות שמנוגדות להן. גם זה קורה, והיום או מחר אביא דוגמא מהתחום הפוליטי.

משה  בתאריך 2/26/2006 3:34:48 AM

סתם לידע הכללי,

נהוג להעתיק מספרי זהות לתיקים רפואים מימין לשמאל בגלל שיטת תיוק ידנית (שעדיין קיימת במקומות בהם יש עדיין תיקים מנייר) שסימן הבסיס בה הוא ספרת הביקורת, וכדי לודא שממקמים אותה במקום הנכון מתחילים מהסוף. יכול להיות שהוא ספג איפשהו את ההרגל הזה.

במאמר שפרסם אתמול ב"הארץ", מגיב פרופ' שלמה יצחקי, ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, להתקפות על אמינות נתוני דו"ח העוני, שהושמעו על ידי כתבים כלכליים שונים. להלן עיקרי דבריו:

כותב יצחקי, בהתייחסו לטענות הפרשנים כי התרשמותם האישית אינה עולה בקנה אחד עם הנתונים הסטטיסטיים: "האינטואיציה של אדם ומראה עיניו משמשים מדריך גרוע, שהרי בדרך כלל אדם נפגש עם הדומים לו ובחברה מגוונת מעטים הם האנשים שנפגשים בצורה מאוזנת עם כל שכבות החברה."

יצחקי גם מצביע על הצביעות של הכתבים, המאמצים רק את הנתונים הנוחים להם: "נתון שנכנס ללמ"ס משמש בסטטיסטיקות שונות, כך שאי קבלת נתוני העוני כנכונים צריכה לחייב גם באי קבלת נתוני הצמיחה של המשק כנכונים. שניהם מתבססים על אותם מקורות".

יצחקי עונה גם ישירות לטענות שהפריח נחמיה שטרסלר במאמריו. לגבי הטענה כי הנסקרים משקרים באופן קבוע, עונה יצחקי את המובן מאליו: "אין זה הוגן להטיל דופי באוכלוסייה המדווחת ללמ"ס כאשר אין שום ממצא המוכיח שאינה מדווחת נכונה.". וגבי הטענה כי "הסוקרים מקבלים את דברי הנסקרים כתורה מסיני בלי בדיקה ואימות", מבהיר יצחקי כי הנתונים עוברים ביקורת ושיפוט והשוואה למקורות אחרים, ושלבים אלה נעשים בלמ"ס בסדרת תהליכים מובנים ומבוקרים המפורטים בפרסומי הלמ"ס.

כאשר הסטטיסטיקן הראשי אמר בעבר דברים שלא היו מקובלים על דעתי (שגם הם היו קשורים, אגב, לנתוני ההכנסות והעוני), לא היססתי למתוח עליו ביקורת באתר זה. אני שמח לכן להביע את תמיכתי המלאה בתשובות הנחרצות שהשיב פרופ' יצחקי לביקורת המופרכת שהושמע לאחרונה על ידי אנשים כשטרסלר, וימן ואלמוג, שעולות בקנה אחד עם הדברים שכתבתי כאן לאחרונה ("בעיית העוני? איזה בעיה?" -  22/1/2006, "דו"ח העוני – הרהורים בעקבות ההרהורים" 28/1/2006).

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 8 בפברואר 2006שם התקבלה תגובה אחת

מרק ק.  בתאריך 2/8/2006 9:08:45 AM

המביא דבר בשם אומרו בלי לסלפו …

יש להבחין בין טיב נתונים להגדרות. הגדרת העוני אינה בתחום האחריות של הלמ"ס אלא של המוסד לביטוח לאומי. עם זאת, כדי להבהיר את דעתי על נתוני העוני ואת הסתייגותי משיטת מדידתו העליתי את הנושא בצורה הפרובוקטיווית ביותר שעלתה על דעתי, בעת הצגת השנתון הסטטיסטי לעיתונאים הכלכליים. אמרתי שם, שכל שנה אני מתפלל שמספר העניים הנמדד יגדל, שהרי שהמקרה הסביר שבו מספר העניים אמור לקטון באופן שיטתי הוא אם תהיה חס וחלילה ירידה גדולה מהארץ. זאת, כי גידול במספר העניים, בשיטת המדידה הנהוגה על ידי המוסד לביטוח לאומי, נובע בעיקר מגידול האוכלוסייה, דבר שאנו מברכים עליו. "הארץ" לא טרח לפרסם ניתוח זה. על כן התפלאתי לראות שטל מאשים את הלמ"ס כי היא "נאלמת דום כי היא ספקית הנתונים המפוקפקים".
נתוני העוני אינם סובלים מאי אמינות. קיימות בעיות הקשורות להגדרת העוני, ובעיה עוד יותר מהותית – האם הנתונים המתפרסמים הם הנתונים הרלוונטיים למדיניות הטיפול בבעיית העוני.