בשנת 1936 פרנקלין ד. רוזוולט סיים את כהונתו הראשונה כנשיא ארצות הברית, והעמיד עצמו לבחירה לכהונה שניה. מולו התמודד אלפרד מ. לנדון, מושל קנזס, נציג המפלגה הרפובליקנית.
לקראת הבחירות ערך המגזין Literary Digest סקר שנועד לחזות את תוצאות הבחירות. ה-Digest ערך סקרי בחירות בקביעות החל מבחירות 1916, ותמיד הצליח לחזות את תוצאות הבחירות בדיוק רב. תוצאות הסקר של 1936 , שהתבסס על 2.4 מליון משיבים, חזו כי לנדון יזכה ב-56% מכלל הקולות, ובתפקיד הנשיא הבא של ארצות הברית.
המציאות הייתה שונה, כידוע. רוזוולט זכה ב-62% מהקולות וגרף את האלקטורים של 46 מדינות, ובינהן גם קנזס, מדינתו של לנדון. לנדון הסתפק ב-8 אלקטורים בלבד. מה קרה? מדוע סקר הבחירות הגדול ביותר שנערך אי פעם הניב תוצאה כה שגויה? כדי להבין זאת, עלינו לדעת כיצד נדגמו המשיבים.
ובכן, המגזין שלח שאלונים לבתיהם של 10 מליון מצביעים פוטנציאליים, וביקש מהם לשלוח בדואר חוזר את אופן הצבעתם. 7.6 מליון מהנמענים לא טרחו לענות. שיעור התגובה לסקר היה 24% בלבד. המשיבים נבדלים מהלא משיבים בכך שהשיבו לסקר, כמובן, אך הנסיון שהצטבר מאז הראה כי הבדל זה משקף הבדלים נוספים. האם אותם 2.4 מליון משיבים מייצגים את 10 מליון המצביעים אליהם נשלח שאלון הסקר? ככל הנראה לא.
בעיה נוספת, חמורה יותר, נבעה מרשימת הנמענים. כיצד תשיגו שמות וכתובות של 10 מליון איש? ה-Digest השתמש בספרי הטלפונים וברשימות של חברי מועדונים. ב-1936 היו בארצות הברית 12 מליון טלפונים, ו-9 מליון מובטלים. אפשר להניח כי רשימת המובטלים הייתה שונה למדי מרשימת בעלי הטלפונים, וכי דעתם של בעלי הטלפונים וחברי המועדונים בענייני כלכלה שונה מדעת המובטלים. הסקר של המגזין דגם באופן שיטתי מצביעים שמצבם הכלכלי היה טוב, ולכן לא בהכרח תמכו במדיניותו של הכלכלית של רוזוולט.
שיטת הסקירה של ה- Literary Digest שפעלה היטב במשך 5 מערכות בחירות, כשלה בפעם השישית. כל עוד מערכות הבחירות לא נסבו על עניינים כלכליים, ההטיה במדגם לטובת העשירים לא גרמה לעיוות התוצאות – שכן בעניינים של מדיניות חוץ אין בהכרח הבדלי דיעות משמעותיים בין עניים לעשירים. כאשר נושא הבחירות היה כלכלי, הסקר חזה היטב את אופן הצבעתם של העשירים, אך לא לקח בחשבון את דעתם של העניים והמובטלים שהכריעו את הבחירות ההן.
ה-Literary Digest פשט את הרגל וחדל לצאת לאור זמן קצר לאחר בחירות 1936, וגם שיטת הדגימה שלו חלפה מן העולם. על עולם הסקרים השתלט ג’ורג’ גאלופ, שבעזרת מדגם של 50000 איש בלבד חזה את נצחונו של רוזוולט, ובמדגם נוסף של 3000 איש בלבד חזה גם את הטעות של ה-Digest. שיטת הדגימה החדישה שפיתח גאלופ תשלוט בעולם הסקרים עד 1948.
פורסם לראשונה באתר “רשימות” בתאריך 4 בנובמבר 2004 שם התקבלו 3 תגובות
אורי [אתר] בתאריך 11/5/2004 8:07:01 AM
כמה דברים: באותה שנה נחשב כבר הטלפון למכשיר עממי למדי, לא יקר מדי לרכישה ולהתקנה. להערכתי, גם אם הושגו שמות וכתובות הנשאלים מספרי הטלפונים אין בכך כדי להעיד על אי-תקינות בהנחות היסוד. השאלה, להערכתי, היא מאלו ספרי טלפונים נלקחו השמות.
המיתון באותן שנים כבר היה בירידה. מכל מקום, מדינות ניו אינגלנד, למשל, נגעו פחות מאזורי המערב, המרכז והדרום. באזורים אחרונים אלה, הוכיח הניו-דיל את עצמו באופן שהעניק לרוזוולט לעתים למעלה מתשעים אחוז מהקולות (דרום קרולינה ומיסיסיפי), או לפחות למעלה משבעים אחוז (כל המדינות ממערב לקו מונטנה-ניו מכסיקו ומדרום לקו וירג’יניה-טקסאס). כלומר, אם הסוקרים עשו שימוש בספרי טלפונים של איזורים מסוימים בניו אינגלנד (מיין או ורמונט, למשל), כולל אפילו ניו יורק וסביבתה, ולא עשו שימוש בספרי טלפונים של איזורים בדרום ובמערב, יתכן שזו הייתה הסיבה לטעות.
אגב, הבחירות לנשיאות ארה”ב הביאו בכנפיהן כמה פרדוכסים מעניינים בעבר, כמו נשיא שנבחר בקולות שלושים אחוז מהתושבים בלבד או נשיא שזכה בניצחון על חודו של אלקטור בודד כשקיבל את מיעוט הקולות. עמדתי על כך במאמר שפרסמתי כאן: http://www.aplaton.co.il/story_56
איציק [אתר] בתאריך 12/20/2006 11:19:32 PM
מספרים על מינה צמח שהיטיבה מחנוך סמית לחזות את תוצאות הבחירות בגלל המתכון הסודי שלה:
“קח מה שיצא אחרי כל החישובים, ותעביר 3 מנדטים לימין”.
אלעד [אתר] בתאריך 7/16/2007 3:09:55 PM