רשימה זו היא השלישית בסדרת הרשימות הסוקרות את גיליון פברואר של כתב העת Significance, המוקדש לנושאי העוני והפיתוח הכלכלי. היא עוסקת במאמר בדבר הטענה כי יש קשר בין התאבדויות איכרים בהודו וגידולים מהונדסים גנטית (( 1. Plewis, I. (2014), Indian farmer suicides: Is GM cotton to blame?. Significance, 11: 14–18. doi: 10.1111/j.1740-9713.2014.00719.x))
גידולים מהונדסים גנטית נמצאים במוקדם של ויכוחים רבים. בקהילה המדעית יש קונצנזוס לגבי התועלת בגידולים כאלה, אם כי ברור שאין בהם פתרון לכל הבעיות בחקלאות בעולם השלישי. מנגד, יש פעילות רבה של התנגדות לגידולים כאלה, ואין להקל ראש גם בנימוקיהם, בודאי ללא בדיקה רצינית של הנתונים אותם הם מביאים. מטבע הדברים, רוב הנימוקים בעד ונגד מתבססים על נתונים סטטיסטיים, מה שמחייב הערכה ביקורתית של הנתונים, השיטות הסטטיסטיות לניתוחם, והפרשנות לממצאים.
בשנת 2008 העלה יורש העצר הבריטי, הנסיך צ’רלס, טענה חמורה כנגד הגידולים המהונדסים גנטית, כאשר התייחס לתופעה של התאבדות איכרים בהודו, וטען כי לפחות חלק מהמקרים נובע מגידולים מהונדסים גנטית שנכשלו והובילו להתרוששות כלכלית של אותם איכרים (( 2. Daily Mail (2008) The GM genocide: Thousands of Indian farmers are committing suicide after using genetically modified crops. Mail Online, November 3rd. )).
כיצד בודקים את נכונותה של טענה כזו? הדרך הטובה ביותר היא, כמובן, לתכנן ולערוך ניסוי פרוספקטיבי, שידגום שתי קבוצות איכרים, כאלה המשתמשים בגידולים מהונדסים גנטית, וכאלה שלא, ויעקוב אחריהם לאורך זמן (כולל הזמן שלפני המעבר לגידולים מהונדסים גנטית). מחקר כזה מעולם לא נערך. במקום זאת פנה איאן פלויס, פרופסור לסטטיסטיקה חברתית באוניברסיטת מנצ’סטר, לנתונים קיימים ממקורות רשמיים שונים. סוכנות נתוני הפשיעה הלאומית של הודו (NCRB) אוספת ומפרסמת נתונים על התאבדויות החל מ-1996, בחתכי מדינה, משלח יד ומגדר. בנתונים עלול להיות דיווח חסר ממספר סיבות, כגון חשש מתביעה פלילית (התאבדות היא עבירה פלילית בהודו), ואי דיווח נשים כחקלאיות (כיוון שהשטח החקלאי רשום על שם גבר). כאשר צורפו יחד נתוני ה-NCRB ונתונים שפורסמו בכתב העת המדעי Lancet ב-2012, ניתן היה לקבל אמדנים אמינים למספר האיכרים המתאבדים בכל אחת מ-9 מדינות הודו המגדלות ביחד יותר מ-90% מהכותנה בהודו, שבהן התמקד המחקר הנוכחי.
אין די במספר האיכרים המתאבדים. יש לדעת גם מהו מספר האיכרים הכולל, כדי לדעת מהו שיעור המתאבדים. גם מספר האיכרים משתנה משנה לשנה. יותר קשה לאמוד מספרים אלה. יש שני מקורות רשמיים למספר האיכרים. סקר האוכלוסין נערך מדי 10 שנים, ונערך לאחרונה ב-2011. ישנו גם סקר חקלאי, הנערך מדי חמש שנים. הנתונים בשני הסקרים אינם מושלמים, ופרופ’ פלויס מתאר כיצד גזר מהם אמדנים למספר האיכרים בכל מדינה בכל שנה, מוסיף את האזהרות המתבקשות, ומציין את הבעיות הפוטנציאליות באמדניו ואת המחקר הנוסף הדרוש.
הממצא הראשון אולי מפתיע מעט: שיעורי ההתאבדות בקרב איכרים גברים בהודו נמוך מעט משיעורי ההתאבדות בקרב שאר האוכלוסיה. בקרב נשים העוסקות בחקלאות, לעומת זאת, נראה כי שיעורי ההתאבדות גבוהים יותר בהשוואה לנשים שלא עוסקות בחקלאות.
האם שיעורי ההתאבדות בקרב האיכרים משתנים לאורך זמן? התשובה היא חיובית. בקרב הגברים יש עליה מכ-25 ל-100000 ב-1996 לכ-35 ל-100000 ב-2005, ואח”כ יש ירידה עד לשיעור של כ-29 ל-100000 ב-2011. בקרב הנשים יש ירידה מתמדת, מכ-63 ל-100000 (!) ב-1996 לכ-29 ל-100000 ב-2011. למעשה, החל מ-2009 אין הבדל בשיעורי ההתאבדות בין גברים לנשים. הנתונים אינם תומכים בטענה כי שיעורי ההתאבדות עלו לאחר הכנסת גידולים מהונדסים גנטית לשימוש.
כל זאת ברמה הארצית. ברמה המדינתית, התמונה אינה אחידה, ובמדינות שונות שיעורי ההתאבדות מתנהגים באופן לאורך זמן. האם יש גורם נוסף שלא נלקח בחשבון?
מהנתונים ניתן לקבוע כי רק במדינת פאנג’ב אכן עלו שיעורי ההתאבדות בקרב האיכרים מאז שנת 2002. במדינת מהרשטרה, לעומת זאת, נצפית ירידה תלולה בשיעורי ההתאבדות מאז 2003. שתי מדינות אלה מגדלות כמעט מחצית מהכותנה בהודו (26% ו-20%, בהתאמה) ובשתיהן כ-56% מהכותנה המגודלת הינה מהונדסת גנטית. מאז 2002 הייתה ירידה ביבולים בפאנג’ב ועליה במדינת מהרשטרה. תוצאה זו מתאימה לתיאוריה כי יש מרכיב כלכלי המשפיע על שיעורי ההתאבדות.
המסקנה היא בדרך כלל ניתן לקשר את הנהגת השימוש בגידולים מהונדסים גנטית לירידה בשיעורי ההתאבדות בקרב איכרים בהודו (שגם הם נמוכים יחסית ללא-איכרים בהודו בפרט, ולמדינות העולם בכלל), ולסייג את הדברים בכך שיצויין כי בפאנג’ב נצפתה התנהגות שונה.
אני מתקשה להבין מה אפשר להבין מהנתונים האלה, פרט לכך שיש מתאם שלילי בין שיעור השימוש בגידולים מהונדסים-גנטית לבין שיעור ההתאבדויות.
כל עוד הנתונים הם ברמת המדינה, ולא משווים מגדלי כותנה מהונדסת למגדלי כותנה לא-מהונדסת, קשה מאוד להסיק שהסיבה להתאבדות היא דווקא סוג הכותנה, ולא נתונים חיצוניים. אלוהים יודע שיש מספיק משתנים מתערבים כשאנחנו מדברים על שיעור התאבדות ברמת המדינה.
אני מסכים שהדרך הטובה ביותר לענות על השאלה היא להשוות בין מגדלי כותנה מהונדסת למגדלי כותנה לא מהונדסת.
הניתוח שהוצג כאן התבסס על נתונים קיימים. זו חוזקתו וזו גם חולשתו. אני חושב שהטיעון שולל את רוב הטענות הקושרות בין התאבדיויות לגידולים מהונדסים גנטית, אם כי תתכן האפשרות התיאורטית לפיה הייתה ירידה מאוד חדה בשיעור ההתאבדויות בקרב איכרים שלא עברו לכותנה מהונדסת ומקביל עליה בשיעורן בקרב אלה שעברו לכותנה מהונדסת (אך לא כזו שתטה את כל שיעור ההתאבדויות כלפי מעלה). כדי שזה יקרה צריכים לקרות עוד דברים, ולכן האפשרות הזו מאוד לא סבירה. בשורה התחתונה, הניתוח שולל כמעט בודאות את הטענה שמעבר לגידולים מהונדסים גנטית גרם לעליה בשיעורי ההתאבדות (מה גם שלא הייתה עליה כזו).
זה נשמע כמו ניסיון לקשר בין שני דברים שקשה למדוד ושיש הברה משתנים מתערבים.
גל ההתאבדויות (אם קיים) נגרם (ע”פ ההנחה בבסיס הטענה) לא בגלל ההנדסה הגנטית לשעצמה (אף אחד לא טוען שצמחים מהונדסים יוצרים אובדנות בקרב מגדליהם) אלא בגלל שהמערכת הכלכלית שההנדסה הגנטית יוצרת תנאים שגורמים ליותר איכרים להתרושש וזה בתורו גורם לחלק (קטן) מהם להתאבד.
לכן השיטה היותר פשוטה לבדוק האם כל הטיעון הזה נכון הוא לשאול האם יותר איכרים מתרוששים עם כניסת ההנדסה הגנטית לשוק (והאם איכרים מרוששים מתאבדים). ובכל מקרה השאלה האם האיכר מגדל כותנה מהונדסת או לא כלל לא רלוונטית כי הטיעון הוא על המערכת הכלכלית הנוצרת בהנתן ההנדסה הגנטית לא על הגידול כשלעצמו.
ברור שיש כאן משתנה מתווך שהינו כלכלי באופיו. זה צויין בפירוש במאמר, והזכרתי זאת (מאוד בקצרה אמנם) גם ברשימה.
השיטה שאתה מציע היא אולי יותר “יעילה” כשחושבים עליה ליד שולחן הכתיבה, אבל לא בהכרח יותר פשוטה, בהתחשב בקשיים העומדים בפני חוקרים בעולם השלישי בכל הנוגע לאיסוף נתונים מהימנים (וראה גם רשימתי על סומליה מלפני כמה ימים).