חיפוש באתר

קישורים

עמודים

קטגוריות

ארכיב עבור תגית מירב ארלוזורוב

לידיעת הקוראת מירב ארלוזורוב

ב"הארץ", היום, מובאים עיקרי דו"ח ה-OECD על מערכות החינוך במדינות המפותחות. הציון שנתן העורך לישראל הוא "מספיק בקושי": 27 תלמידים לומדים בכיתה ישראלית ממוצעת, לעומת 22 במדינות המפותחות; ההוצאה השנתית לתלמיד בישראל היא 6,100 דולר, לעומת 7,300 דולר; ולא, זה לא נכון ששכר הלימוד באוניברסיטאות מתייקר בכל העולם, בטח שלא בשיעור שמוצע כעת בישראל. דו"ח ה-OECD מציג את ישראל באור לגמרי לא חיובי.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 19 בספטמבר 2007  שם התקבלו 11 תגובות

אביב  [אתר]  בתאריך 9/19/2007 2:28:29 PM

ללא נושא

יוסי שלום,
איך אפשר לשקלל את ההשקעה הכספית יחד עם יוקר המחיה (או משהו רלבנטי אחר)? במקרה של המידע שהבאת, אני מניח ש-6100 דולר שווים בארץ יותר ממה שהם שווים באירופה.
תודה מראש
אביב

הגר שקד  [אתר]  בתאריך 9/19/2007 2:44:08 PM

נהפוך הוא, אביב

ההשקעה פר תלמיד בישראל לא רק נמוכה יותר, אלא גם לא מדויקת. הנתון מתייחס למעשה לס"כ ההוצאה ש*רשאי* בית הספר להשקיע בשנה בכל תלמיד, ולא בסכום גלובלי אותו מקבל ביה"ס.
ז"א: אם לבית הספר יש מה להציע בסכום הזה, הוא יקבל את התקצוב. אבל בפועל, בפריפריות החלשות – שמתקשות להחזיק מורים גם למקצועות החובה – ההשקעה בתלמיד קרובה יותר למחצית.

עומר  בתאריך 9/19/2007 4:30:02 PM

יוסי,

כנראה שלא נאמר מספיק על עניין גודל הכיתות. אז הנה – גודל הכיתה כבר נמצא כחסר משמעות מבחינת כושר הלמידה.
אשר להוצאה על ההשכלה לנפש – אם היית מעיין במקור הנתונים היית מגלה שבעוד שמדינות ההמפותחות רק 25% מהאוכלוסיה הם ילדים בגיל בית הספר (20% באירופה והנתון בירידה!) הרי שבישראל מדובר בכ-30% מהאוכלוסיה, כך שהפער מוסבר ע"י הנתון הנ"ל. כמוכן היית מגלה שישראל צועדת בראש ההשקעה בחינוך כאחוז תמ"ג.
אולי אפילו היית מגלה שההשקעה בתלמיד מסבירה רק 15% מהשונות בציונים במבחני פיזה, והמשמעות של הנתון ברורה.
יתכן שהיית גם נתקל בחלק שעוסק בהשפעה של הגירה על הצלחה בלימודים, ואם היית קורא היטב את הדו"ח (ואף מעיין בטבלה שפורסמה בהארץ) היית מגלה שהנתונים מתאימים לשנת 2004 (רק דוגמא – האונ’ בבריטניה רשאיות החל מספט’ 2006לגבות מאזרחים בריטיים שכ"ל של בין 1000 ל-3000 פאונדס, ורוב בתי הספר גובים שכ"ל שקרוב למקסימום).
יכולת לדעת את הנ"ל אם רק היית מתאמץ טיפה (10 דקות של קריאה במקור מספיקות להתרשמות). אבל מדוע לעשות זאת אם הנתונים המסויימים שפורסמו ב"הארץ" תואמים את עמדתך ודעותיך?!

עומר  בתאריך 9/19/2007 4:40:32 PM

אביב,

הנתונים הם במונחי
PPP
כך שלמעשה עניין "יוקר המחייה" כבר כלול בחשבון.

ד.ט  בתאריך 9/19/2007 5:27:44 PM

לעומר

נתון חשוב שהופיע בהארץ ולא הוזכר אצל יוסי – משכורות המורים.
בישראל הן נמוכות ביותר.
"ההשוואה הבינלאומית של שכר המורים השנתי (לאחר 15 שנות ותק ובשיא דרגת הקידום האפשרית), מגלה כי בישראל מרוויח מורה בבית הספר היסודי 25,131 דולר, לעומת ממוצע של 45,666 דולר במדינות OECD. בראש טבלת השכר אפשר למצוא את לוקסמבורג (100,314 דולר), דרום קוריאה (82,915 דולר), שווייץ (63,899 דולר) ויפאן (61,054 דולר). מבין המדינות שיש נתונים לגביהן, רק בטורקיה (21,623 דולר) ובהונגריה (20,682 דולר) מרוויחים המורים פחות מאשר בישראל."

ד.ט  בתאריך 9/19/2007 5:46:40 PM

ועוד לעומר

הנתונים שהביא יוסי הם על השקעה בחינוך פר תלמיד, לא השקעה בחינוך לנפש. לכן הפער אינו מתבטל בגלל ההבדל בשיעורם של התלמידים באוכלוסייה.

הגר שקד  [אתר]  בתאריך 9/19/2007 5:56:59 PM

עומר

השפעת ההגירה הייתה רלוונטית לו היה מדובר בדוח משנות ה-90. היא, אגב, הייתה גם מאוד רלוונטית לשנות ה 50-60, ובכל זאת מערכת החינוך הישראלית באותן שנים הצליחה להתמודד בגבורה עם גלי העליה.
אשר לעלויות ההשכלה הגבוהה – אם ציינת את בריטניה, ראוי היה לציין גם מדינות כמו גרמניה ופינלנד שבהן גם אזרחים זרים מתקבלים ללימודים גבוהים בחינם.
ועוד מידע שקיבלתי רק השבוע מבחור ישראלי שהחליט ללמוד בארה"ב: כדי ללמוד בארץ הוא היה צריך לחיות מעבודות מזדמנות בשכר מינימום ולחיות ע"ח ההורים. בארה"ב, בארבע חודשי עבודה כברמן, הוא חסך מספיק כסף לשנת לימודים.
ואם כבר מדייקים, אז הטבלה בהארץ מתייחסת לשנים 2004-2005.

איציק ש.  בתאריך 9/19/2007 11:02:23 PM

לעומר

אחד הדברים ההזויים ביותר מעשי ידי כלכלני האוצר וגרוריהם ממשרד החינוך, היה מציאת מחקרים מתחת לאדמה המראים שאין קשר בין גודל הכתה לאיכות הלמידה. יתכן שבהשוואה בין קבוצה של 10 ילדים ו-15 ילדים, לא נמצא הבדל. בהשוואה בין 40 לבין 30 לא נמצא הבדל? אני רוצה לראות את המחקר הזה. אולי בין 40 לבין 39 לא נמצא הבדל. יש גבול לציניות של השולפים מין שפנים כאלה מהכובע.

רותם  [אתר]  בתאריך 9/19/2007 11:17:16 PM

אגב גם בצרפת הלימודים לזרים

חינם – הם פשוט צריכים להוכיח יכולת מימון המחיה, ועם ויזת סטודנט אפשר לעבוד 20 שעות.
כתבתי בדיוק גם על הנושא הזה ביומיים האחרונים.
הממשלות האחרונות כל כך מתות על קפיטליזם דורסני.
אין כזה דבר השכלה כ-ערך. ערך כאן זה נשק, והערך הנמוך בו המדינה מוכרת את נכסיה.
הערך הנמוך שהיא נותנת לאזרחים שאינם מהאלפיון העליון.
חינוך והשכלה – ברגע שהם נמדדים אך ורק בעלות כספית (שלא נאמר – סטודנטים שיוצאים עם מקצועות, מרוויחים יותר ומשלמים יותר מיסים), זה בערך משקף את מצב הערכים בארץ…
לא בא לי לחיות במדינה כזאת…
ולא ברור לי איך אממן את הלימודים אם המסקנות ייושמו…

יונתן  בתאריך 9/28/2007 3:19:09 PM

ללכת למקורות

רותם-
בעוד אפשר להתפלפל האם חינוך הוא ערך, זכות מולדת או מוצר השקעה, לא ניתן להתווכח עם הצורך בכיתות משכורות ושאר תשתיות. כלומר לא ניתן לנתק בין החינוך והצורך במימונו ולכן הדיון לא יכול להיות מנותק מהיבטיו הכלכליים.
לגבי המאמר בהארץ- לצערי עוד לא הספקתי ללכת למאמר המקורי, אבל אני גם לא ממהר. בעוד תמרה טראובמן מתהדרת בתואר עיתונאית מדווחת (להבדיל מפרשנית), הדיווחים שלה מעולם לא היו אוביקטיביים.

ד"ר אוֹרי אמיתי  [אתר]  בתאריך 10/11/2007 10:43:46 AM

מספר תלמידים בכתה

איציק ש. הגדיר למעלה את הטיעון, לפי מספר התלמידים בכתה אינו משפיע על הלמידה, כ"הזוי". מה שמחזיר אותי לשאלה העומדת על סדר היום: האם אנשי הימין הקיצוני הם אוילים, מושחתים (או אולי גם וגם)?
מי שעמד אי-פעם מול כתה, יודע שמספר האנשים אתם אתה עובד הוא אחד הגורמים הקריטיים ביותר. אבל למה לעמוד מול כתה כשאפשר לעבוד במשׂרד האוצר?

שלושה סוגי שקרים

ישנם שלושה סוגי שקרים: שקרים, שקרים מטומטמים, ופרשנות כלכלית.

אני קורא באופן קבוע את מדור הכלכלה של “הארץ/דה-מרקר” (באדיבות מהדורת הרשת של העיתון). אני בעל הבנה מסויימת בכלכלה אבל בהחלט לא מומחה לנושא, ולכן אני נאלץ  בדרך כלל לקרוא את הטקסטים שם (במיוחד את טורי הפרשנות) כשאני בעמדת נחיתות – הרי הכותבים הם המומחים לנושא עליו הם כותבים. כאשר מדווחות עובדות הקריאה קלה יותר, אם מניחים שהעיתונאים בעיתון המכובד הזה עושים את עבודתם נאמנה, ומדווחים אמת לקוראים. הנה למשל, הידיעה שהופיעה בראש דף הכלכלה במהדורה של ערב יום העצמאות – האם יש לי סיבה לחשוד במוטי בסוק כי ידווח דיווח שקר על הורדת הריבית ב-0.25%? ממש לא.

לכל כלל יש יוצא מהכלל. הנה למשל המשפט הבא, שפורסם באחד מטורי הדעות של מדור הכלכלה בתאריך 16/4/2007 : “שכר ממוצע של מורה בישראל הוא כ-7,200 שקל בחודש, כשכר הממוצע במשק”. האם תקבלו את המשפט הבא בתנודת ראש ותמשיכו הלאה?

השכר הממוצע במשק הוא במשק בינואר 2007 היה 7740 שקל ברוטו, כך פורסם 5 ימים קודם לכן באותו דה-מרקר עצמו. אז או ששכר המורים (הממוצע) נמוך מהשכר הממוצע, או שהוא גבוה מ-7200 שקלים, או שיש כאן משהו שדורש בדיקה מעמיקה יותר.

האמת היא שחשבתי לעצמי שכותב המשפט הנ”ל פשוט טעה באחד הנתונים, מין פליטת קולמוס שכזו, אבל הכותב במקרה זה היא הפרשנית הכלכלית הבכירה וסגנית העורך של דה-מרקר, מירב ארלוזורוב.

האם מירב ארלוזורוב נתפסה בשקר? אם זה היה שקר, וארלוזורוב פרסמה בכוונה תחילה נתון שגוי בדבר השכר הממוצע במשק, הרי שזהו שקר מהסוג השני. לא סתם שקר, אלא שקר מטומטם, שניתן לחשוף אותו מייד, וללא כל מאמץ. לא, אני לא חושב שמדובר כאן בשקר מפורש. אבל נורה אדומה נדלקה. האם הנתון בדבר השכר הממוצע של המורים הוא אמיתי או שקרי? השאלה הזו כבר נידונה אצל מרק ק. ולא זכתה שם לתשובה ראויה בעת כתיבת שורות אלה.

ארלוזורוב ממשיכה ומביאה עוד נתונים. היא מדווחת כי מנוהל משא ומתן בה נידונה העלאת שכר ממוצעת של 30% בשכר המורים. לכן, “שכרו הממוצע של מורה בישראל יעלה בקרוב לכ-9,500 שקל בחודש”. אבל אם מוסיפים 30% ל-7200, מקבלים 9360, לא 9500. אופס. Strike two. אבל עדיין, ניתן להניח שמדובר בטעות, לא בשקר. למה שארלוזורוב שוב תביא נתון שניתן להפריך בעזרת מחשבון פשוט?

נמשיך לקרוא. כותבת ארלוזורוב, בהתייחסה אל ציבור המורים: “מדובר בסקטור הגדול ביותר בישראל – 130-150 אלף מורים”. כאן כבר כל הנורות האדומות מהבהבות. ארלוזורוב לא יודעת כמה מורים יש? והיא לא יכולה לברר? ואם היא ביררה, איך זה שלא הגיע לנתון הזה? מה, היא לא יכולה להרים טלפון לקובי הבר ולבקש ממנו את הנתון?

היא כותבת וממשיכה: “10% תוספת שכר למורים תעלה למשק 1.2-1.75 מיליארד שקל בשנה (תלוי איך סופרים את מגזר המורים). 30% תוספת שכר הם לכן בעיה של 3.6-5.5 מיליארד שקל בשנה”.

רגע, אם 10% תוספת פירושם 1.75 מיליארד שקלים בשנה, 30% פירושם 1.75*3 שהם 5.25, ולכל היותר 5.3 אם מעגלים כלפי מעלה. אבל יותר מכך: 10% מ-7200 הם 720, הכפילו זאת ב-12 והכפילו ב-150,000 מורים, ותקבלו 1.296 מיליארד בלבד, לא 1.75. הכפילו ב-3 ותקבלו כי על פי הנתון המקורי של ארלוזורוב, לפיו שכר ממוצע של מורה הוא 7200 ₪ לחודש, ובהנחה כי ישנם 150,000 מורים, תוספת שכר של 30% למורים הינה תוספת כוללת קצת פחות מ-3.9 מיליארד שקלים בשנה, לא סכום שיש לזלזל בו, אבל סכום יום הדין של ארלוזורוב, 5.5 מיליארד, גבוה ממנו ב-41%.

מה קורה כאן באמת? האמת היא שלגברת ארלוזורוב יש אג’נדה. ארלוזורוב מתנגדת להעלאת שכר המורים. נקודה. והיא מגייסת לעזרתה אל כל שלושת סוגי השקרים: שקרים, שקרים מטומטמים, ופרשנות כלכלית.

ארלוזורוב לא מסתפקת בהבאת נתונים שגויים או לא מאומתים, בטעויות חישוב ובעיגול נדיב של התוצאות. היא מגדילה וכותבת: “כל תוספת שכר למורים מיתרגמת מיד לבעיה מאקרו-כלכלית”. ומה אוכל לומר נגד טיעון זה? אני בטוח שיטענו מולי שגם תוספת שכר כוללת של 3.9 מיליארד שקלים בשנה היא בעיה מאקרו כלכלית. אני לא מבין במקרו כלכלה. אין לי תשובות למי שיטען את הטענה הזו. ארלוזורוב יודעת שרוב הקוראים פשוט יקבלו את דבריה בדבר הבעיות המאקרו כלכליות הרות הגורל,

אפשר לנסות לברר את המספרים האמיתיים. לא צריך לצלצל לקובי הבר. מספיק לגלוש לאתר משרד האוצר ולפתוח את דו”ח הוצאות השכר בשירות המדינה. מי שיפתח את הדו”ח (קובץ pdf, 780 ק”ב), יגלה כי בשנת 2005 הועסקו בשירות המדינה  86,077  עובדי הוראה  ב-75,052 משרות מלאות. אני לא זוכר שבשנת 2006 נוספו עשרות אלפי מורים למערכת החינוך, מספרם ודאי לא הוכפל. אז אם הנתון של 7200 שקלים למשרה ממוצעת של מורה אכן נכון, הרי שהעלאה של 30% בממוצע תגרור תוספת שכר שנתית כוללת של 1.9 מיליארד שקלים בשנה.

ואפילו הנתון בדבר השכר הממוצע של המורים מוטל בספק. לפי נתוני האוצר באותו דו”ח היה השכר הממוצע למשרת מורה 7440 שקלים בחודש. הרושם הוא כי ארלוזורוב לא טרחה לברר את העובדות לפני שכתבה את המאמר שלה, אלא קיוותה שאף אחד לא יבדוק ברצינות את מה שכתבה.

 

פורסם לראשונה באתר “רשימות” בתאריך 24 באפריל 2007  שם התקבלו 32 תגובות

 

אבי  בתאריך 4/24/2007 10:39:07 PM

ללא נושא

לפי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה השכר הממוצע של המורים הוא בכלל 5628 ש”ח
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3386738,00.html

דב  בתאריך 4/24/2007 10:45:58 PM

יכול להיות שבדוח של שירות המדינה

לא כוללים מורים שמועסקים דרך הרשויות המקומיות?

asd  [אתר]  בתאריך 4/24/2007 11:07:42 PM

עד הוכחה שבמדינת ישראל אסור לאכזב אנשים

עד הוכחה שבמדינת ישראל אסור לאכזב אנשים
בעמדות כוח כי אם אכן כך תעשה תישפט לעונש
ציבורי וישללו ממך זכויות הביטוי השונות.

סטודנט  בתאריך 4/24/2007 11:21:25 PM

מירב ארלוזרוב

אני איבדתי כל שמץ של אמון במירב ארלוזרוב כעיתונאית אחרי שראיינה את שוחט בעניין הועדה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/824245.html
הראיון הזה הוא פשוט קטסטרופלי. ארלוזרוב מנסה להכניס מלים לפיו, ולגרור אותו להתבטאויות קיצוניות יותר כדי שיתקרב עוד קצת לדעות שלה.
אבל אין ספק שגולת הכותרת בראיון היא השאלה הנפלאה:
“וצריך לקיים את המלצות וינוגרד? היום ברור שהן פאסה, לא?”
אני לא חושב שאחרי ראיון שכזה צריך להתייחס ברצינות לכתבות שלה. אני רק מתפלא ש”הארץ” ממשיכים להעסיק “עיתונאית” כזו.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 4/24/2007 11:22:01 PM

תשובה לאבי

הנתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כולל את כל עובדי מערכת החינוך, כולל אנשי מנהלה.
פניתי ללשכה בבקשה לנתון מפורט יותר, אך טרם קיבלתי תשובה.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 4/24/2007 11:27:26 PM

תשובה לדב

אתה צודק כמובן, אך ההבדל לא משמעותי.
לפי נתוני הלמ”ס (שנתון סטטיסטי לישראל, לוח 8.29(, היו בשנת תשס”ו 92000 מורים, כלומר היו עוד כ-6000 מורים שלא הועסקו בשירות המדינה אלא על ידי מעסיקים אחרים (רובם ברשויות המקומיות, מן הסתם)

דב  בתאריך 4/25/2007 12:12:53 AM

תודה, יוסי

אם כך קשה להסביר איך הגיעה הגברת מירב ל 150 אלף מורים. אולי מנתה גם פנסיונרים במניין? לדה-מארקר פתרונים.

utai  בתאריך 4/25/2007 12:15:57 AM

מאלף

תודה רבה, יכול להיות מאד מעניין לקבל תשובה מ”הארץ/דה-מארקר”, אני מקווה שכתבת להם גם כן מכתב

אמיר  בתאריך 4/25/2007 1:43:36 AM

תיקון אחד קטן

יש הבדל בין השכר ברוטו לעלות השכר. הסכום שהמעסיק מוציא כדי לתת לעובד משכורת (עלות השכר) גבוה יותר מהשכר ברוטו שהעובד מקבל. לכן ברור שהתוספת הדרושה לתקציב גדולה יותר ממכפלת התוספת לברוטו במספר המורים.
בנוגע לכל השאר אי ההתאמות, אין לי מושג.

אסי  [אתר]  בתאריך 4/25/2007 7:43:15 AM

יוסי

לסטטיסטיקאי של רשימות. תודה. תודה רבה, ושוב תודה.
רשימה מצויינה

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 4/25/2007 8:23:26 AM

תשובה לאמיר

אתה צודק עקרונית בעניין ההבדל בין עלות השכר והשכר ברוטו.
ארלוזורוב התייחסה לשכר ברוטו ולא לעלות השכר, וכך עשיתי גם אני.
מצד שני, זכור שמדובר בעובדי מדינה – והעלאת שכרם ממומנת בחלקה על ידי תוספת המסים הנגבית ישירות משכרם – אני מניח שזה מכסה את ההפרש לכל הפחות.

איתי אשר  [אתר]  בתאריך 4/25/2007 9:02:07 AM

השקר הגדול ביותר בעניין האוצר והמורים

הוא שקר הנירמול. לשקר הזה שותפה ארלוזורוב אך גם כאן מקורו באוצר.
האוצר מוכן “לראשונה מזה שנים” להעלאה דרמטית בשכר המורים (30%, ביחס למה שמשיגים פה במאבקי שכר זה המון). זה משווק כהכרה בצורך להעלות את מעמד המורה ולהקפיץ את מערכת החינוך קדימה ע”י עידוד אנשים איכותיים לעבוד ולשרוד במערכת תובענית זו.
אלא מאי, שהאוצר דורש במקביל עלייה בשיעור דומה במספר שעות העבודה המהוות משרה של מורה.
כלומר, ומשום מה זה לא נמצא בראש הטיעונים של ארגוני המורים: השכר שמקבל מורה *לשעת עבודה* ימשיך להיות עלוב ומשפיל ביחס לשכר בעלי השכלה דומה במגזר הציבורי והפרטי.
תאר לך שחברת אבטחה היתה יוצאת למבצע “אצלנו תתעשר מאבטחה”, ובאותיות הקטנות היו כותבים שכל משמרת היא 16 שעות ועובדים 6 משמרות בשבוע.
ככה לא מעלים את רמת החינוך וככה לא משפרים את מעמד המורה.
אם תרצה לשתף איתנו פעולה באופן קבוע בחשיפת השקרים היפים של האוצר אנא כתוב לאתר.

יואב  בתאריך 4/25/2007 10:37:34 AM

ללא נושא

בשתי ה”טעויות” הראשונות ארלוזרוב כתבה במפורש “כ” ז”א שלא מדובר במספרים מדוייקים. 7740 ו-7200 הם בודאי באותו סדר גודל, לכן הזה מדוייק להגיד ש-7,200 ו7,440 הם בערך אותו הדבר. גם 9,360 ו9,500 הם מספרים קרובים, ויש להניח שארלוזרוב, כמו כלכלנים רבים התרגלה לעגל מספרים. ה”טעות” השלישית היא פשוט ההבדל בין עלות שכר למשכורת. שכר המורים הוא לא רק המשכורת, יש להם גם עלות של תנאים סוציאלים וכו’. עליה של 30% במשכורת יכולה להגיע גם לעליה של 40% בעלות.

רועי  בתאריך 4/25/2007 11:20:09 AM

האמנם מדובר בטעות כל כך גדולה?

7,200 שקל לחודש הם כ-7,740 שקל לחודש (טעות יחסית של 7.5%).
9,360 שקל לחודש הם כ-9,500 שקל לחודש (טעות יחסית של 1.5%).
בשני המקרים האומדן שניתן ע”י הכותבת נשמע לי בתחומי הסביר.

דב  [אתר]  בתאריך 4/25/2007 12:45:57 PM

כדאי שתקרא שוב את הנתונים

כדאי שתקרא שוב את הנתונים <a href=”http://www.mof.gov.il/sa…./docs/state_m0-13.pdf”>בדוח של הממונה על השכר באוצר</a>.
כתוב שם במפורש:
הדוח מתייחס רק לעובדי מדינה (מרבית המורים בתיכונים אינם כאלו)
השכר הממוצע בשנת 2005 הוא 7440 די דומה למה שהיה אז השכר הממוצע במשק.
העלות הממוצעת של העובדים היא9486 ש”ח .
תחשב מחדש את כל הטענות שלך ומתברר פתאום שמירב צדקה, לא נעים.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 4/25/2007 1:34:23 PM

תגובות למצדיקים

ארלוזורוב לא התייחסה לעלויות שכר אלא לשכר ממוצע ותוספות שכר. מי שמעוניין להתפלפל בפרשנויות, שיבושם לו.
אני התייחסתי לפעולות הכפל הפשוטות שהיא ביצעה, תוך כדי הסתמכות על הספרים שלה, והגעתי לפער של 1.6 מיליארד שקלים. מי שחושב שזה בתחום הטעות הסבירה, שיהיה בריא. אדם באמונתו יחיה.

אבים  [אתר]  בתאריך 4/25/2007 2:35:38 PM

ללא נושא

המורים שמועסקים דרך העיריות לא אמורים לעניין אותנו משום שהסעיף התקציבי לשכר שלהם הוא של הרשות המקומית ולא של משרד החינוך .

דב הראשן  בתאריך 4/25/2007 3:58:56 PM

לדב השני

כמוך גם אני תהיתי בקשר למספר המורים.
כפי שכתב יוסי בתגובות, ע”פ הלמ”ס כלל המועסקים בהוראה מונים 92,000 איש.
זה קצת שונה מה-150 אלף של מירב.
יוסי, כדאי שתצרף את הנתון לטור.

דב (השני)  [אתר]  בתאריך 4/25/2007 4:52:13 PM

בכל זאת מתעקש

יוסי, בתחילת הפוסט שלך כתבת:
<blockquote>אני בעל הבנה מסויימת בכלכלה אבל בהחלט לא מומחה לנושא</blockquote>,
אז כאשר מירב מדברת על “תוספת שכר למורים תעלה למשק” ברור שהיא מתכוונת לעלות השכר ולא לברוטו בלבד.
ולדב הראשון:
תקרא את הטבלאות <a href=”http://www.cbs.gov.il/saka_y/02_17.pdf”>הללו</a> של הלמ”ס
ותראה שבעצם מספר עובדי ההוראה גבוה יותר:
יש שם עובדי הוראה במוסדות על תיכוניים -75,000
ועובדי הוראה בבתי ספר יסודיים וגנים 140,000
כך שהאומדן של 150,000 מורים הוא מוטה כלפי מטה.
זה אולי לא מתאים לכם לדעות הפוליטיות אבל הסכומים שננקבו בכתבה אכן סבירים.

אזרח.  בתאריך 4/26/2007 8:28:50 PM

כתבת יפה.קרא בדיחה על קלקלנים.

A mathematician, an accountant and an economist apply for the same job.
The interviewer calls in the mathematician and asks :”What do two plus two equal?” The mathematician replies “Four.” The interviewer asks “Four, exactly?” The mathematician looks at the interviewer incredulously and says “Yes, four, exactly.”
Then the interviewer calls in the accountant and asks the same question .”What do two plus two equal?” The accountant says “On average, four – give or take ten percent, but on average, four.”
Then the interviewer calls in the economist and poses the same question “What do two plus two equal?” The economist gets up, locks the door, closes the shade, sits down next to the interviewer, and says: “What do you want it to equal?”
הנמשל,בשטרסלר ומירב ארלוזורוב.אלה אינם כלכלנים העושים עבודתם נאמנה,אלא, קלקלנים.אידאולוגים.בעלי אידואולוגיה קפיטליסטית דרווניסטית.מושכי עט להשכיר ,בידי מגזר מסויים.לכן אין הם ודומיהם יכולים לראות את הנתונים האמיתיים.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 4/29/2007 10:44:22 AM

תשובה לדב השני

יש המון טבלאות והמון נתונים, לצערי, אין מקור מוסמך, ופנייתי ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה לקבלת הבהרות לא נענתה למעשה. כפי שציינתי באחת ההערות הקודמות, הלמ”ס מדווחת על כ-92 אלף עובדי הוראה השנתון הסטטיסטי.
שטרסלר מדווח היום (http://www.haaretz.co.il/hasi….ontrassID=6&sbSubContrassID=0) על נתון אחר שיותר דומה לנתוני ארלוזורוב – כ-120 אלף מורים. לא ברור לי על מה מתבססים הנתונים שלו. מבחינת נתוני השכר, לעומת זאת, שטרסלר סותר את ארלוזורוב, ולפיו השכר הממוצע הוא נמוך מ-7200 ש”ח (אך אין נתונים מדוייקים). הוא גם מעריך את כלות תוספת השכר ב-4 עד 5 מיליארד ש”ח, עדיין טווח רחב למדי אך צר מזה של ארלוזורוב.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 4/29/2007 10:45:10 AM

הלינק לכתבה של שטרסלר

http://www.haaretz.co.il/hasit….ContrassID=6&sbSubContrassID=0

עמוס  בתאריך 4/29/2007 4:04:26 PM

ללא נושא

מרב ארלוזורוב כבר מזמן זכתה להיות יקירת אתר “העוקץ” (שלמי שלא מכיר הוא מקום מעולה לשמוע דעות.)
וזאת בזכות אי דיוק כרוני והחנפנות ארוכת לשון לממסד הכלכלי העשיר
שני קישורים לדוגמא, אחד בנושא שכר הלימוד באנוברסיטאות (שם יוסי דיבר עליו)
ושני בנושא רמת המדעיות של הכלכלה
http://www.haokets.org/article.asp?ArticleID=2137
http://www.haokets.org/article.asp?ArticleID=1717

עמוס  בתאריך 4/29/2007 4:06:56 PM

נ.ב

בהמשך לקודם
מתחת לכותרת יש לינק “הצג- הסתר” ….תשתמשו בו כי אצלי ברירת המחדל היא הסתר ואז לא רואים את המאמר אלה רק את התגובות

עומר  בתאריך 4/30/2007 4:24:59 PM

שכר המורים,

מסתבר שמירב ארלוזורוב מקבלת תמיכה דווקא ממקור לא צפוי – הסתדרות המורים:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3331127,00.html
הנה הדו”ח עצמו:
http://www.itu.org.il/_Uploads/7771body.pdf
כרגיל, הנתון הממוצע אינו בהכרח מייצג. שכר מורה מתחיל עומד על כמחצית מכך.
הנתונים לגבי המערב מסתמכים על האתר הבא:
http://www.oecd.org/document/5….34515_37328564_1_1_1_1,00.html
כדאי גם לעיין במסמך הבא:
http://www.oecd.org/dataoecd/44/35/37376068.pdf
אז מסתבר שהגב’ ארלוזורוב לא שיקרה, ועם זאת, מצבנו אינו מזהיר; נדמה לי שדווקא החלק המעניין בכל הדו”ח הוא ההוצאה הכוללת על שכר המורים. אם אכן מדובר בכ-90,000 עובדים, הרי שמדובר בכמעט פי שתיים ממספר המורים באירלנד(חביבתו של יוסי; כ-52,000 מורים), בעוד שמספר התלמידים בחינוך היסודי והתיכוני באירלנד עומד על
כ-950,000, לעומת 1.4 מליון בישראל. כלומר, בישראל מורה אחד לכל 15 תלמידים בממוצע, לעומת מורה לכל 18 תלמידים בממוצע באירלנד, פער של כ-20%. מכאן, שאם מצבת המורים בישראל היתה דומה לזו שבאירלנד, וההוצאה על שכרם היתה נותרת כפי שהיא היינו יכולים להגדיל את שכר המורים בכ-20% (משמעות הדבר הוא גם פיטורי 12,000 מורים…). ועדיין לא דנו בעובדה הפשוטה ששכר המורים מהווה פחות מ-40% מהוצאות משרד החינוך (לפי הנתונים הנ”ל) בעוד שעיון בנתוני התקציב מראים שמדובר בכ-68% אחוזים. מעניין, לא?!
הנה גם סקירה מעניינת מאת מכון מופת:
http://portal.macam.ac.il/Arti….=%2FSectionPage.aspx%3Fid%3D19
בקצרה – ההוצאה הלאומית על חינוך בישראל גבוהה מהממוצע של מדינות המערב, אך ההוצאה לנפש במונחי כוח קניה קטנה יותר. ניתן לכך הסבר בכתבה; שכר המורים המתחילים הוא נמוך מאוד במונחי תמ”ג ביחס למערב.
הפער בין מורים חדשים לוותיקים בישראל אף הוא גדול מהממוצע במערב; דווקא מספר המורים לתלמיד בחינוך היסודי הוא נמוך יחסית לממוצע במערב, ולטענת מחברי הדו”ח יש לדבר השפעה על גובה השכר.

מסעודון  בתאריך 5/2/2007 9:55:57 PM

ושקר מסוג רביעי-

בלוגים של יוסי לוי….

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 5/3/2007 2:36:34 PM

סיכום והבהרות

אני מסכים שיש בעיה בהשגת נתונים מדוייקים ואמינים, בייחוד בנושא המדובר, ואקדיש לנושא רשימה נפרדת.
בעניין סוגי השקרים – אני חושש שהמסר שרציתי להעביר לא הובן, ולכן אנסה לחדד אותו כאן:
לא משנה באמת כמה עולה תוספת שכר למורים. מה שמשנה זה להחליט האם ההוצאה חשובה ומוצדקת. אם התשובה היא כן, צריך לברר איך ניתן להשיג את היעד, ולמצוא את המקורות התקציביים. אם התשובה היא לא, אז לא צריך לתת להם תוספת בכלל.
מה שאסור לעשות זה להגיד שהתוספת יוצרת “בעיה מקרו כלכלית” ולכן יש לגנוז את הנושא. אם יש בעיה, צריך להתמודד איתה ולפתור אותה. אני בטוח שיש כלכלנים רבים עם שפע של הצעות מה לעשות, אבל הפרשנית הכלכלית שלנו אינה נמנית עימם.

עומר  בתאריך 5/4/2007 6:14:18 PM

מעבר לעניין הפרשנות

הכלכלית – נדמה לי שהנתונים ברורים וארלוזורוב לא שיקרה לגביהם; מעבר לכך – למה בעיניך יצירת “בעיה מקרו כלכלית” היא טיעון לא רלוונטי? הרי זה בדיוק כמו משפחה שיש לה מספר ילדים וצריכה לקנות בגד לאחד מהם. בהחלט יתכן שההוצאה מוצדקת, אבל היא עשויה לגרום לכך שעל הילדים ירצו שיקנו להם גם; זו המשמעות של בעיה מקרו-כלכלית, וזה אחד הדברים שצריך לקחת בחשבון כשמקבלים החלטות מעין אלה – העלות הכוללת שלהן עשויה להיות גדולה הרבה מעבר לעלות של ההחלטה המסויימת של קניית בגד/ העלאת שכר; בהחלט יתכן שיש לדברים פתרונות, אבל מכאן ועד לומר שיצירת בעיה מקרו כלכלית אינה טיעון הדרך עוד ארוכה…

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 5/6/2007 9:39:40 AM

עומר

אני שמח שסוף סוף אנו מסכימים.
זו בדיוק הטענה שלי: צריך לבחון את הנושא ולהחליט. אי אפשר לומר שיש “בעיה מקרו כלכלית” ולכן צריך להוריד את כל העניין מסדר היום ולדחות בצורה גורפת העלאת שכר אפשרית למורים.

עומר  בתאריך 5/10/2007 11:43:41 AM

אבל בהחלט יתכן

שלאחר שתשקול את העלאת שכר המורים, שראויה בפני עצמה, אתה תחליט שההשפעות המקרו כלכליות על המשק יהיו עצומות (כולם יבקשו העלאת שכר), ומצד שני, המורים ידחו כל הצעה להבניה של העלאת שכרם (למשל – התניית של כל תוספת במציאת מקורות תוך תקציביים נוספים בתקציב החינוך עצמו. זה עשוי למנוע דרישות מסקטורים נוספים מחד גיסא, אבל יש לזה מחיר…), כך שבסופו של יום תחליט לדחות את העניין משיקולים “מקרו-כלכליים”. לכן, דחיה מלכתחילה של שיקולים מעין אלה אינה ממין העניין…

הערות אחרונות בנושא שכר הלימוד באוניברסיטאות – לקראת השביתה ביום ראשון

הערה על הלוואות מסובסדות לסטודנטים למימון עלות שכר הלימוד

כאשר כתבתי את הרשימה הראשונה בנושא שכר הלימוד באוניברסיטאות, שהתייחסה למאמרה של מירב ארלוזורוב על המכוניות של הסטודנטים, לא התייחסתי לכל הטיעונים שהועלו במאמר ההזוי ההוא. אחת הטענות הייתה שסטודנט יכול לממן את ההעלאה של שכר הלימוד המוצעת על ידי האוצר במחיר “פחות מעלות מנוי לכבלים” – כך טען קובי הבר, ראש אגף תקציבים במשרד האוצר, תוך כדי נפנוף במחשבון שלו. ” אם מממנים את כל עלות התואר, 42 אלף שקל, בהלוואה… לעשר שנים, בריבית מסובסדת, ללא ביטחונות, ועם לפחות שנתיים לאחר הלימודים שבהן אין צורך להחזיר את ההלוואה “, הסביר הבר, “ההחזר החודשי במשך עשר שנים יהיה 425 שקל בחודש”, וכל מי שיודע לחשב יודע שמדובר בריבית של פחות מ- 4% בשנה, אכן, דיל לא רע, בהתחשב שכיום שער הריבית הבסיסי של בנק ישראל הוא 4.25%, ובזמן הראיון ההוא שער הריבית הבסיסי היה גבוה יותר. האמת, שעם הטיעון ההוא של הבר קשה להתווכח – אכן מדובר בסובסידיה משמעותית, והטיעונים היחידים שיכולים לעלות נגד הם טיעונים טכניים במהותם (איך ינוהל מנגנון ההלוואות, מי יממן אותו, מאיזה סעיף תקציבי תמומן הסובסידיה, ובכלל, מדוע לסבסד את שכר הלימוד באופן עקיף במקום באופן ישיר). ההצהרה ההיא של הבר הייתה למעשה סנסציונית – בכיר באוצר מצהיר על כוונתו לסבסד את מימון שכר הלימוד לסטודנטים.

אבל כמו כל הטיעונים האחרים שהועלו במאמר ההוא, גם הטיעון ההוא היה לא יותר מאחיזת עיניים במטרה להסיח את הדעת מהמטרות האמיתיות של הבר ושלוחתו מירב ארלוזורוב. הנה מה שאמר קובי הבר בראיון לעורך הכלכלי של ידיעות אחרונות, סבר פלוצקר, שהתפרסם במוסף הכלכלה של יום ששי, 23.2.2007. “מה עם הלוואות מסובסדות לסטודנטים למימון הלימודים?” שאל פלוצקר, והבר השיב: “שהסטודנטים יפנו לבנקים. יש בישראל שוק הון ואשראי פרטי המתפקד מצויין. האוצר יהיה מוכן, במקרים יוצאי דופן, להעניק סבסוד עקיף קטן. קטן מאוד.”

ובכך קבר הבר גם את המודל האוסטרלי של הלוואות מסובסדות למימון שכר לימוד (“מימון שכר לימוד בהלוואות המדינה המוחזרות במיסוי” – קישור למסמך רקע באתר הכנסת – הלינק מת).

הערה על גובה שכר הלימוד הראוי על פי השקפת האוצר

ועוד חשבון קטן: אם כל עלות התואר היא 42,000 ₪, כפי שטען הבר בראיון שנתן לארלוזורוב,  הרי שמדובר בשכר לימוד של 14,000 ₪ לשנה.   אבל אצל פלוצקר מתברר שוב כי הבר לא באמת חשף אצל ארלוזורוב את מטרותיו האמיתיות. הנה דבריו של הבר כפי שהובאו בידיעות אחרונות: “שכר הלימוד לסטודנט ממוצע צריך להגיע, להשקפת האוצר, ל-18-20 אלף שקל לשנה”. למה 18-20 אלף ₪? לא ברור, שכן כמה שורות לאחר מכן מוסבר כי שכר הלימוד הכולל המשולם על ידי הסטודנטים (במוסדות הזוכים לתמיכה מתקציב המדינה) הוא כ-1.25 מיליארד ₪ בשנה, ולדעת האוצר עליהם לשלם 2 מיליארד בשנה. כלומר, האוצר חושב שיש להעלות את שכר הלימוד ב-60%, לגובה של 16,000 ₪ בשנה. ואם הבר יצליח לחלוב מהסטודנטים עוד 20-40% (שמשמעותם רבע עד חצי מיליארד ₪ בשנה) למה לא לנסות את שיטת המצליח?

עכשיו אתם צריכים להחליט לאיזה קובי הבר אתם מאמינים – לזה שהתראיין לארלוזורוב או לזה שהתראיין לפלוצקר.

הערה בעניין גובה שכר הלימוד הראוי על פי אברהם שוחט

כפי שהבהיר הבר בראיון אצל פלוצקר, גובה שכר הלימוד הראוי בעיניו צריך להגיע ל-20,000 ₪ בשנה, ובקנה מידה כלכלי מדובר בכ-25% מהתמ”ג לנפש. השיקול של הבר פשוט – הסטודנטים צריכים להביא מהבית עוד שלושת רבעי מיליארד שקלים (לפחות), ויעלה כמה שיעלה. אף אחד לא צריך להתרגש מהלך המחשבה של החנווני הלאומי. הוא “לא ישפוך מיליארדי שקלים” על “המשאב היקר של ישראל”, שהרי הוא ראש אגף התקציבים, ומתפקידו לחשוב רק על הטווח הקצרצר.

גם מאברהם שוחט וועדתו אל תצפו מחשיבה לטווח ארוך – הועדה הרי הוקמה כדי להצדיק את זריקת מסקנות ועדת וינוגרד לפח האשפה. ועדת וינוגרד, כזכור, הוקמה כדי “להציג דרכים ואמצעים שיבטיחו נגישות להשכלה גבוהה לכל צעיר וצעירה בישראל”. ועדת וינוגרד הוקמה כדי לחשוב על הטווח הארוך. ועדת שוחט הוקמה כדי לפתור בעיות תקציביות, כך אמר בפירוש יו”ר הועדה, אברהם שוחט, בראיון למירב ארלוזורוב (אתם לא מופתעים, נכון?): ” כל אחד מבין שיש בעיית מקורות. המקורות הם תקציבי ממשלה, 70%, שכר לימוד, 17%, והיתר מגיע מתרומות והכנסות האוניברסיטאות. ברור לכן שנושא שכר הלימוד הוא נושא מרכזי בדיונים במצב האקדמיה היום”. שוחט, תסמכו עליו, יפתור את בעיית המקורות, והוא אכן מבהיר לארלוזורוב כי “שכר הלימוד באוניברסיטאות יצטרך להתייקר”. “צריך לייקר את שכר הלימוד, כי אחרת אנחנו מחזקים את החזקים”, אומר שוחט, כלומר, הורדת שכר הלימוד תפגע בסטודנטים מהשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות. ארלוזורוב קונה את זה, ועל זה כבר כתב ג’ורג’ אורוול: “בערות היא כח”.

הערה בעניין גובה שכר הלימוד הראוי

בעבר כתבתי כאן ששכר הלימוד הראוי צריך להיות בגובה של 5% מהתמ”ג. האמת, שלפתי את המספר הזה על פי תחושה, בעיקר מתוך השוואה למדינות אחרות (40% בארה”ב, 20% בבריטניה וקנדה, 12% ביפן, 13% בישראל לפני העלאת שכר הלימוד בעקבות מסקנות ועדת שוחט).

ישראל, שמשאבי הטבע שלה דלים ואוכלוסייתה מצומצמת, חייבת להשקיע במשאב האנושי שלה. הנגשת ההשכלה הגבוהה לכל אדם במדינת ישראל זה לא מותרות, אלא השקעה אסטרטגית חיונית, אפילו קובי הבר מבין את זה. הבר דורש מהאוניברסיטאות, בראיון לפלוצקר, בקרה תקציבית ושקיפות, וכאן אני דווקא מסכים איתו, אבל מה לזה ולגובה שכר הלימוד? שכר הלימוד צריך להיות בגובה כזה שכל סטודנט פוטנציאלי יוכל לממן אותו בכוחות עצמו. 5% מהתמ”ג, קצת יותר ממשכורת מינימום חדשית, נראה לי סכום סביר. נכון שמדובר במחיר מבצע, ושכר הלימוד הריאלי גבוה יותר. המדינה,כלומר אנחנו, נממן את ההפרש, ונקבל את מלוא ההשקעה בחזרה כאשר הסטודנט יסיים את לימודיו, ויתרום את חלקו לתוצר הלאומי.

פורסם לראשונה באתר “רשימות” בתאריך 24 בפברואר 2007  שם התקבלו 10 תגובות

יובל  בתאריך 2/24/2007 2:57:38 PM

אחד הדברים שמדהימים אותי כל פעם מחדש

איך אנשי האוצר, ונאמניהם ב-The Marker, בכל פעם שהם רוצים לקצץ במשהו, מסבירים שאי אפשר להשקיע בזה כשמקצצים בקצבאות זקנה, ושהכסף העודף יזרום לעידוד השכבות החלשות.
רק שאנשי האוצר מעולם לא העלו קצבאות, או סייעו לשכבות החלשות. רק כאשר הממשלה כפתה זאת עליהם, לאחר תחמונים רבים, הצליחו להחזיר את הקצבאות שקוצצו (באופן “זמני” במקור). קיצוצי המס הולכים להטבות מס לעשירים, באופן קבוע.
ככה גם עם ההשכלה הגבוהה – מי שמאמין לאנשי האוצר, שהכסף שיחסך מההשקעה באוניברסיטאות ילך לשכבות החלשות – שיקום.

ערן בילינסקי  [אתר]  בתאריך 2/24/2007 5:56:30 PM

ועוד קצת דיפרנציאציה

מדוע ששכר הלימוד לא יהיה דיפרנציאלי לפי הפקולטות השונות (אשר יוכלו להתנהל כמשקים סגורים + עלות קבועה לאוניברסיטה אשר מכילה אותן)? מדוע צריכים תלמידי מדעי הרוח ומדעי החברה לממן את המעבדות היקרות של תלמידי המדעים המדויקים?

בתאריך 2/24/2007 9:31:34 PM

דיפרנציאציה?

1. מתכון לחיסול פקולטות קטנות ולא פופולריות.
2. עידוד כלכלי לבריחה מפקולטות יקרות (טכנלוגיות, קולנוע, רפואה).
3. “החלשת החלשים”: הדרך לביסוס כלכלי עוברת, בד”כ, בפקולטות היקרות. מי ילמד בהן?

ליאור  [אתר]  בתאריך 2/25/2007 12:26:19 AM

יוסי

כל הכבוד לך על העקביות במאבק נגד כוונות האוצר לרסק את ההשכלה הגבוהה.
אני לא מסכים עם הטענה ששכר הלימוד בישראל הוא נמוך ביחס למה שמקובל בעולם. זה אולי מה שרוצים באוצר שכולנו נחשוב, אבל זה פשוט לא נכון. אם אפילו אתה, שמדלג בקלילות מעל טיעונים פופוליסטיים לא מבוססים ושם עליהם שלט “זהירות מלכודת”, לא מסמן את הנקודה הזאת אז כנראה שלמעלה באוצר מישהו עושה עבודה טובה (מבחינתו, לפחות).
על פי מיטב הבנתי, באירופה הלימודים הם בחינם ושכר הלימוד ממומן כולו על חשבון המדינה. באוסטרליה ויפן, שכר הלימוד הוא זול. בארצות הברית, שבה ההכנסה הממוצעת היא פי שניים מישראל, סטודנט יכול ללמוד באוניברסיטה מצויינת במחיר של 1000 או 1200 דולר לסימסטר, שזה בערך כמו שכר לימוד ישראלי. גם באוניברסטאות פרטיות סטודנט יכול לסיים את התואר בעלות כוללת של בערך 10,000 דולר. בנוסף קיימת רשת צפופה מאוד של מכללות איזוריות, שהלימודים בהן הם כמעט בחינם.
מי שהיה תלמיד טוב בתיכון יקבל פטור מלא משכר הלימוד בתוספת מלגת קיום נאה. כל זה בלי קשר למצבו הכלכלי.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 2/25/2007 8:59:05 AM

הבהרה לליאור

אני בפירוש לא טענתי ששכר הלימוד בישראל הוא זול, וגם לא נמוך בהשוואה למה שמקובל בעולם. ראה את “רשימת המכוניות”.
שכר הלימוד בישראל דומה לזה של יפן, בריטניה, יפן וקנדה. זה לא זול. זה מצד שני גם לא יקר במיוחד לדעת האוצר, אבל דעתי שונה.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 2/25/2007 9:03:06 AM

תגובה לערן בילסקי

לא ברור לי על מה מסתמכת הטענה שלך. ניתן באותו אופן לשאול למה 150 תלמידי שנה א מתמטיקה צריכים להצטופף בכיתה אחת, ןכך לסבסד כיתה ממוצעת בפקולטה למדעי הרוח שמונה שישה סטודנטים.

ערן בילינסקי  [אתר]  בתאריך 2/25/2007 10:02:47 AM

ב-י-ל-י-נ-ס-ק-י

(קופי פייסט לשם שלי זה כל כך מסובך? אגב, התגובה שלי משום מה לא הופיעה לאחר השליחה. התנצלותי אם היא מופיעה כעת פעמיים)
לא טענתי ממש טענה אלא הצעתי עקרון. אבל אני מסכים. הם לא צריכים. תנוהל כל מחלקה/פקולטה כמשק סגור. יתמכו חברות ההיי-טק בפקולטות המדעים המדויקים, חברות הביוטכנולוגיה במחלקות למדעי החיים, וקרנות ונדבנים שונים בפקולטות למדעי הרוח והחברה. יתומחר שכר הלימוד על פי עלותו בפועל ולא על פי ממוצע כללי. מי שרוצה ללמוד מקצוע יקר יצטרך להגיע עם כסף מהבית, לקבל מלגה אם הוא טוב מספיק לדעתו של מי שיש לו כסף לתת, או לקחת הלוואה אם הוא מאמין בעצמו ובסיכוייו להצליח במקצוע בו בחר.
אני מוכן להתפשר על תמיכה מינימלית מהקופה הציבורית לקיום פקולטות לא-פופולריות, אבל סבור שיש להכניס ענייני היצע וביקוש למערכת. מחלקה שאינה זוכה לפופולריות בקרב התלמידים וגם לא מושכת אליה קרנות, מממנים ונדבנים תצטרך להצטמצם. זה אולי לא נעים כשאתה מלמד אשורולוגיה באוניברסיטה העברית, אבל זה צריך להיות המצב.
אני לא אוהב דמגוגיה בסגנון “לרסק את ההשכלה הגבוהה”, חלוקה ל”רעים” ו”טובים”, וחבל שליאור השתמש במילים הללו (ועוד יותר גרוע אם הוא באמת חושב כך). האם אתם באמת סבורים שמישהו מנסה לרסק את המערכת? לשם מה? קונספירציה ליצירת אזרחים טיפשים שאפשר יהיה למכור להם יותר ויותר מוצרים בלי חוש ביקורת? תנו למי שלא מסכים עם ההשקפה שלכם קצת יותר קרדיט.
(כמובן שהכל בסופו של דבר נובע מהוויכוח הלא מוכרע בין חופש לשוויון ובין קפיטליזם לסוציאליזם. לא נכריע אותו כאן, אבל ראוי להציג את העמדה המתחרה בצורה הוגנת)

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 2/25/2007 10:49:53 AM

ערן

קודם כל, אני מתנצל על השיבוש בשם המשפחה שלך.
לטיעוניך:
אני לא מבין למה צריך להגדיר יחידה אקדמית כמשק סגור, ולא משנה אם מדובר ברמת המחלקה, הפקולטה, או האוניברסיטה.
אני טוען בפירוש את ההיפך: אסור שמערכת ההשכלה הגבוהה תתנהל כמערך עסקי של משקים סגורים. מדובר במשאב שיש להשקיע בו כספים מבחוץ, ואין רע בכך, כיוון שמדובר בהשקעה בעלת תשואה גבוהה ביותר.

ערן בילינסקי  [אתר]  בתאריך 2/25/2007 11:55:34 AM

אדרבא תשואה

(לא נורא, אני כבר רגיל. אולי אכתוב על זה רשומה אצלי, ואספר גם על אלו שמסווגים אותי כשמאלני ומאייתים “ביילינסקי” 🙂 )
האם *כל* מערכת ההשכלה הגבוהה נושאת תשואה גבוהה? איזו תשואה מקבלים מהמחלקות לספרות ולהיסטוריה? מדובר בתחומי ידע שאינם נושאים תשואה (או שמביאים תשואה ישירה/עקיפה קטנה) אלא מעשירים את הידע האנושי, שהוא דבר בעל ערך בפני עצמו, אך קשה לי לראות כיצד ניתן לכמתו במושגים פיננסיים.
הבעיה לדעתי היא שתארים במקצועות מסוימים (בעיקר במדעי החברה והרוח) הפכו לתחליף של תעודת בגרות כתעודת כניסה למקצועות מסוימים, וזאת בשילוב עם הנטייה היהודית ללמדנות. אנשים רבים לומדים תואר אקדמי כדי “להוכיח” למעבידים פוטנציאליים שהם עברו איזשהו רף נוסף, כאשר בפועל הם לא עושים כמעט שימוש בידע שלמדו.
על כן, אם אתה מסכים ש”תשואה” היא שיקול, הרי שיש טעם לבדוק אילו מקצועות לימוד מביאים תשואה גבוהה יותר מאחרים (ואיזה תחומים לא מביאים תשואה), ולא לממן מערכת מיון משוכללת (אם להקצין את זה לרגע). דהיינו, חזרנו לדיפרנציאציה.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 2/26/2007 11:52:00 PM

ערן – אל תשים מלים בפי

תשואה היא מושג ערטילאי בהקשר הזה.
אני ממליץ לך לקרוא את מאמרו של יאיר ברק שהתפרסם היום בהארץ:
מה שטוב לבורסה ומלפפונים – לא מתאים לחינוך
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/830633.html

על סדר היום: מי נגד מי?

הקפיטליסטים נגד הירוקים

בבלוג הקפיטליסט היומי הופיע פוסט שכותרתו “הסכנה הירוקה – ארגוני איכות הסביבה נגד העניים”. מתברר שבקרוב יוקרן בארץ סרט קולנוע שיחשוף את “ההשלכות הקטסטופאליות של אמונת השווא בדת הירוקה” (שגיאת הכתיב במקור). ארגוני איכות הסביבה, והמזהירים מפני הסכנות לעתידו של כדור הארץ, הם בעצם “תימהוני לבוש בשלט המזהיר שהעולם קרב לאובדנו” (השפה העילגת במקור). התחממות כדור הארץ והחור באוזון הם לא יותר מאשר “חזונות אפוקליפטיים”, שאותם מנצל המערב כדי למנוע מהמדינות העניות בעולם “ליהנות מאורח החיים מהחיים הטובים, הארוכים והבריאים שאנו במערב לוקחים כמובנים מאליהם”, אלא אם יבואו הקפיטליסט וחבריו ויצילו את העולם מפני הארגונים הירוקים. כאילו שרק בזכות כריתת יערות הגשם ושימוש יתר בגז CFC ודומיו הגיע המערב להישגיו המדעיים שאפשרו את השיפור באיכות החיים בכלל  והתפתחות הרפואה בפרט.

אני לא ממש מתכוון להגיב כאן על כל השטויות האלה. האמת היא שלא התאפקתי, והגבתי בבלוג הנ”ל, אבל, לא תאמינו, התגובה שלי נמחקה (למרות שהקפיטליסט עצמו ביקש ממני להגיב אצלו בבלוג, ולא סתם לשלוח טראקבק ). כשירות לקוראיי אני מביא כאן את תגובתי לפוסט ההוא (ובכל זאת אשלח גם טראקבק, כשירות לקוראיו):

<ציניות>
ממש מרגש, איך שכל הקפיטליסטים דואגים בעצם לעניים, וטוב לדעת שכל המחקרים המדעיים בדבר התחממות כדור הארץ, החור באוזון, הדלדלות מקורות האנרגיה ועוד, הם סתם עורבא פרח, עובדה – בספר של מילטון פרידמן לא כתוב על זה כלום.
</ציניות>

לפחות כאן התגובה הזו לא תימחק.

עדכון: התגובה שלי בבלוג הקפיטליסט אושרה לפרסום בשבת, 03 בפברואר 2007 בשעה 1:26, לא לפני שנערכה, וההבהרה כי מדובר בתגובה צינית נמחקה. הטראקבק שלי לשם עדיין לא אושר לפרסום על ידי אבירי החופש לבחור.

עדכון 10.3.2018: בלוג הקפיטליסט היומי אינו קיים יותר, וטוב שכך.

מירב ארלוזורוב נגד האוניברסיטאות

מירב ארלוזורוב הקדישה בשבוע האחרון מרץ רב למלחמה באוניברסיטאות, שמהוות כידוע עוד חוליה בציר הרשע המונע מהעולם את בשורת הקפיטליזם. בסדרת של מאמרים (לא ספרתי כמה מלים היו בכל מאמר) תקפה ארלוזורוב את האוניברסיטאות הציבוריות בישראל, בניסיון להכין את הקרקע לקראת המסקנות הצפויות של ועדת שוחט.

דווקא במעוזה של ארלוזורוב, בבלוג שמופיע באתר דה-מרקר, עונה לה יהונתן קלינגר בקצרה: “בלי מחקר באוניברסיטאות השוק הפרטי בכלל לא יוכל לקום. בלי הכשרה של אקדמאיים שיפתחו חומרים מתקדמים אין למדינה יכולת לעודד יזמות פרטית. השוק הפרטי זקוק לאקדמיה לא פחות מכמה שהאקדמיה זקוקה לשוק הפרטי, ולכן כל מימון של אוניברסיטה על ידי המדינה נועד לממן ניוד חברתי.”

הדברים האלה לא שכנעו את מרק ק., שהגיב בבלוג של קלינגר: “זה יפה התמודדות שנעשתה פה מול הטענות של ארלוזורוב. היא הביאה טענות מנומקות ומה אנחנו מקבלים כטיעון כנגדה? אוסף קלישאות חסרות ביסוס.”
ובכן, כדי להתייחס לכל מה שארלוזורוב אומרת בצורה רצינית (כלומר להביא נתונים שיסתרו את הטענות שהיא מפריחה באוויר) צריך מישהו במשרה מלאה, ולי, וגם ליהונתן, כבר יש משרה מלאה אחת לפחות. כבר ראינו לפחות במקרה אחד (כמה מכוניות יש לסטודנטים?) כי הנתונים שלה לא מדויקים במקרה הטוב, ומצוצים מהאצבע במקרה היותר שכיח.

ובכל זאת, מי שמעוניין (מרק, אתה מעוניין, לא?), יכול לקרוא כמה תגובות מנומקות למאמריה של ארלוזורוב: גיא דוידוב מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה כותב על חיוניותם של ארגוני עובדים – גם באוניברסיטאות,  ואילו משה יוסטמן ואביה ספיבק, פרופסורים לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון ועמיתים בכירים בתוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר ירושלים הבהירו במאמר בהארץ כי האוניברסיטאות בישראל הן דווקא מצוינות, ובמאמר נוסף כעבור מספר ימים הסבירו כי המשבר באקדמיה לא ייפתר באמצעות שכר דיפרנציאלי- הוא רק יעמיק.

כולם נגד מס הכנסה שלילי

הנרי קיסינג’ר אמר פעם כי הסדר הוגן במזרח התיכון הוא הסדר שמקפח את כל הצדדים במידה שווה. בפרפראזה על דבריו ניתן לאפיין רעיון גרוע כרעיון שכל הצדדים מתנגדים לו נחרצות. ורעיון מס ההכנסה השלילי הוא רעיון כזה. לרעיון המטופש הזה מתנגדים גם אנשי מרכז אדווה במאמר מנומק, וגם בלוג הקפיטליסט היומי, שפרסם מאמר מנומק לא פחות של הוגה הדעות הקפיטליסטי הנרי הזליט בגנות הרעיון הזה שהגה דווקא הנביא מילטון פרידמן. לא משנה איזה מאמר משכנע אתכם יותר – אני לא מתכוון להכנס כאן לויכוח – המסקנה בשורה התחתונה היא אותה מסקנה.

וכדי לשים דברים בפרופורציות, הזכיר סבר פלוצקר במאמר מערכת בידיעות (שפורסם גם ב-Ynet) כי מנגנון דומה ברוחו למס ההכנסה השלילי קיים בישראל מאז ימי ממשלתו של בגין – זהו חוק הבטחת והשלמת הכנסה – שקוצץ וסורס במשך השנים. פלוצקר גם מזכיר כי בישראל יש גם מנגנון של “פנסיה חובה” – עוד רפורמה ששלף שר האוצר הירשנזון ממגבעתו, רק שקוראים לו בשם פחות אטרקטיבי – “ביטוח לאומי”.

ההערכה שלי – רפורמת מס ההכנסה השלילי תצא לדרך מסיבה פשוטה – יש מי שירוויח ממנה, והרבה, ואלה לא מי שהרפורמה הזו מיועדת כביכול לעזור להם.

פורסם לראשונה באתר “רשימות” בתאריך 2 בפברואר 2007 שם התקבלו 20 תגובות

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 2/2/2007 9:18:33 PM

אולי אני צריך לבקש תשלום מארלוזורוב 😉

הדה הומניזם שעושים לדברים של ארלוזורוב ממש נוגע ללב. חבל שאיש לא טורח לציין שחלק מהדברים הנורא מרגיזים שכתובים במאמרים שלה הם ציטוטים של אנשים אחרים (אם אני לא טועה גם האמירה על המכוניות).
אני מרגיש צורך לציין לשבח את גיא דוידוב שהאמירה שלו על כך שבארצות הברית אין זכות התאגדות ודאי הפכה אותו מידית לליצן הרשמי של האוניברסיטה.
אני מתפלא על כל העצבים שמופנים כלפי ארלוזורוב. אני נשבע בהן צדק שעבדתי במפעל הסתדרותי והיה שם שכר דיפרנציאלי למרות ההתאגדות. ואני לא לא מבין מה רע בכך שאדם מעלה טענות שאחרים יכולים להתיחס אליהן ולהציג הסברים ולסתור אותן. האם עדיף היה שארלוזורוב תנהג כמנהג עדות החברתיים ותכתוב מאמר שהכותרת שלו היא ועדים זה רע!!!1!!! ? (ודרך אגב בתור מי שחייבו אותו לקחת קורס באנגלית כתנאי ללימודים אקדמאים אני לא יכול לקבל את הטעון של מחסום שפה שספיבק מעלה)
בכל מקרה ממה שידוע לי בארצות הברית הממשלה ממנת פרויקטי מחקר ולא אוניברסיטאות. אני לא רואה שהשיטה הזו גורמת לירידה ברמת המחקר של האקדמיה האמריקאית. כמובן שאם שיטה כזו תונהג בארץ אנשי הסגל יצטרכו להצדיק את השכר שלהם וזה אוי ואבוי. זה לא שועדת שוחט תציע דבר כזה, אבל אם לא יתאים למרצים מה שודעת שוחט תחליט הם ודאי יכולים לקום כאיש אחד ולפתוח אוניברסיטה חדשה שממנה הם יוכלו להתפרנס בכבוד בהתאם למה שמגיע להם לפי היכולות האקדמיות שלהם.

רון  בתאריך 2/2/2007 9:45:28 PM

ללא נושא

בקשר לקפיטליסטים נגד הירוקים – באופן מרתק פתאום הפכו הקפיטליסטים לאלטרואיסטים שרק מעוניינים בטובתו של הזולת ולפתע נשכח עקרון התועלת האישית והאגואיזם שאמור להיות העקרון המכונן שלהם ושל ההתקדמות
האנושית (הרי “הקפיטליסט היומי” הוא חלק מהמערב). אם כך, קיימות 2 אופציות מתבקשות או שעקרון התועלת האישית והאגואיזם המפורסם
שלהם (האופה אופה בגלל תועלתו האישית להרוויח כסף בלבד) אינו נכון בתור מניע להתקדמות האנושית (הרי “הקפיטליסט היומי” הוא מערבי, אם כך למה שהוא לא ירצה להיות מתקדם ומפותח יותר ממדינות עולם שלישי?) או שדבריו של “הקפיטליסט היומי” הם אגואיסטים ואינטרסנטים והם רק מתעטפים באלטרואיזם ובדאגה לזולת
מזוייפים (וכך גם אפשר לראות את כל טענותיו האחרות, לדוגמא שהוא דואג ואכפתי למצב העניים ולכן תומך בהפרטת האוניברסיטאות וכו’).

ד.ט  בתאריך 2/2/2007 10:21:23 PM

למרק, התרעומת המרכזית על ארלוזורוב

היתה בגלל התמונה הלא מדוייקת שהיא ציירה. היא כתבה שאין בקרה על כספים המיועדים להשתלמויות מדעיות, בעוד שלמעשה יש בקרה קפדנית ביותר. היא נתנה לכתבה כותרת בנוסח “כספי השתלמויות עוברים כירושה לנכדים” על סמך הנתון המרעיש שגם מרצים שפרשו מקבלים כספים להשתלמויות, ופטרה כ”מעניין” את הטענה שהם ממשיכים לחקור. במציאות, מה שקצת קשה לה אולי להבין, מרצים רבים מאד ממשיכים לחקור כל עוד הם יכולים, יש להם תפוקה מדעית, והם נוסעים לכנסים.

ד.ט  בתאריך 2/2/2007 10:22:47 PM

אולי צריך להבהיר

שמרצים שפרשו – הכוונה יצאו לפנסיה ואינם מלמדים, סטטוס שמכונה אמריטוס. הם עדיין חוקרים ויכולים להנחות סטודנטים לתואר שני ולעתים גם שלישי.

דרומי  [אתר]  בתאריך 2/3/2007 12:01:35 AM

מס הכנסה שלילי זה ממש לא השלמת הכנסה

א. מס הכנסה שלילי אינו אוניברסלי – מקבלים אותו רק עובדים
ב. מס הכנסה שלילי הוא סיבסוד מעסיקים – הוא מתקבל בתלוש, לעומת הבטחת הכנסה שמתקבלת בנפרד. לכן המעסיק יכול לקחת אותו בחשבון כמרכיב בשכר, ולהוריד את השכר בהתאם.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 2/3/2007 7:23:05 AM

ד. ט.

הכי רחוק שהגעתי באקדמיה זו דרגת סטודנט, אז אני אפילו לא מנסה לטעון שארלוזורוב צודקת. גם לי יש דברים אחרים לעשות בחיי פרט לבחינת הנכונות של הטענות שלה והמסקנות שהיא מסיקה מהן.
מצד שני כאשר אני קורא שאנשים שחולקים עליה משתמשים בכל מיני סיסמאות של “קפיטליסטים נצלנים”, כמו שרון מדגים פה בתגובות, אני מניח שאין להם תגובה ענינית, כי היא לא קימת.

אזרח.  בתאריך 2/3/2007 8:10:21 AM

ליוסי.תגובה דומה שכתבתי לקפיטליסט אחר.

אותו הקפיטליסט גם הוא רמז שהירוקים מפריעים למדינות העניות לצמוח.ציטוט:” “עם זאת הנאומים של קנדי, שאחד מהם – כשהוא יושב מול כיתה של ילדים, נשמעו בחלקים מהסרט על סף האבסורד. השמאל שטורח להבהיר שהתעשיינים והקפיטל מזהמים את העולם, מגיע לא אחת לכדי טיעונים שבראי הזמן הם מטופשים עד להחריד. יושב קנדי ואומר לילדים (ב-1968): “אתם יודעים שזיהום הסביבה הוא כל כך חמור, שבעוד כמה עשרות שנים אנשים יסתובבו בניו יורק עם מסיכות גז. גם בערים נוספות זה יקרה”.
מעבר לכך שהיפנים, שהם האנשים היותר אסתטיים וקפריזיים לגבי היגיינה בעולם מסתובבים עם מסיכות על פניהם כדי לא לנשום חלקיקי עשן, דווקא הערים המתועשות שרדו את האסון האקולוגי. אלה שהן עניות (ניו דלהי וחברותיה) הן הסובלות האמיתיות. ודווקא הן ערים סוציאליסטיות עם המון שאין לו כלום.
כתבתי שתי תגובות על דבריו אלה.במיוחד ציטטות של קיינס ומלטון פרידמן, ומסה של מילטון פרידמן.
אזרח.

רון  בתאריך 2/3/2007 10:47:55 AM

ללא נושא

לא כתבתי בשום מקום “קפיטליסטים נצלנים”.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 2/3/2007 12:26:55 PM

רון

לא, רק טענת שקפיטליסטים אינם מעונינים ברווחתו של הזולת.

רון  בתאריך 2/3/2007 12:42:37 PM

ללא נושא

מרק אני למדתי כלכלה באוניברסיטת ת”א ושמה לימדו אותנו בקורס המבוא שכל פרט שואף בראש ובראשונה למקסם את תועלתו ושתועלנות ואגואיזם הם הכוחות שמניעים את האדם. זה לא היה סתם טענות אגב, אלו הנחות בסיס של הקפיטליזם הניאו-קלאסי ובאמצעותם ניתחנו במשך 3 שנים. בהמשך התואר שלי למדתי תיאוריות “אלטרואיסטיות” כגון “המנצח לוקח הכל” (כלכלת עבודה) וכו’.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 2/3/2007 3:40:24 PM

רון

בהחלט יתכן שאתה צודק ורק 99.999% מהאנשות במאה ה21 שואפת למקסם את תועלתה ומונענת על ידי מניעים אגואיסטיים שלה. מצד שני לא ממש מענינת אותי בנית תיאוריות בשביל 0.001% של האוכלוסיה, ולא משנה עד כמה שהיא נכונה.
אם אתה לא מאמין שאנשים הם חיות אגוצנטריות, אתה מוזמן להתחיל עם החברה של הקומוניסט הקרוב אליך ביותר, ולזכות לשמוע מה הוא חושב על חלוקה שווה.

רון  בתאריך 2/3/2007 6:10:33 PM

ללא נושא

אתה שם לב איך שינית את דעתך. כתבתי שפרץ האלטרואיזם הזה שהופיע בבלוג קפיטליסטי מוזר ואני לא מאמין לו. בפוסט הראשון כתבת שאני רק כותב השמצות לא נכונות ושאין לי טיעון (זה לא נכון שהקפיטליסטים תומכים בתועלתנות אישית) ולפתע שינית לגמרי את דעתך וכעת אתה טוען שההנחה בדבר תועלתנות אישית אגואיסטית היא נכונה, הייתי מציע לך קודם כל לגבש את השקפתך ואחר כך להתווכח איתי.

הקפיטליסט היומי  [אתר]  בתאריך 2/4/2007 12:43:46 AM

רפורמה באוניברסיטאות

נסיכה שלום,
אשמח מאוד לפרסם את כל תגובותיך באתר הקפיטליסט, אין ולא תהיה צנזורה בקפיטליסט.
בנוגע למאמרם ההזוי של ספיבק ומשה יוסטמן. לטענתם אנשי אקדמיה הם מין מלכים פילוסופיים שלא מושפעים מתמריצים כלכליים ושיכולים וצריכים ליצור בסביבה חסרת לחצים, תמריצים ומדדים.
אני לא מבין מאיפה יוסטמן מביא את השטויות האלו, בנוגע לספיבק, לו יש את הפנסיה מבנק ישראל שבטח עוזרת לא להמנע מלחשוב על ענייני פרנסה. אני מכיר דוקטורנטים ודוקטורים רבים שהם גם בני אדם, וכן אכפת להם כמה הם מרוויחים, והם כן רוצים לראות אוניברסיטה ששמקדמת אותם על פי כישוריהם ויכולותיהם האינדיבידואליות, ויעידו על כך מאות המוחות הבורחים מהאקדמיה הישראלית כל שנה לרעות בשדות זרים.
בנוגע למס הכנסה שלילי, מדובר ביריה באוויר של שר אוצר מיואש שגמר את הסוס.

ניחן  בתאריך 2/4/2007 1:47:17 AM

קפיטליסט יקר,

נסה לקרוא פעם את הבלוג המשיחי שלך, שבו כל דבר הוא “אסון”, “סכנה”, או “קטסטרופה”, בדיוק כמו ההתנסחויות במניפסט של כת מצויה, עבור על הפוסטים רוויי הבוז, העלגות והטעויות, ונסה להבין עד כמה מגוחך זה מצדך לקרוא למאמר הפרופסורים שפורסם בדה מרקר “הזוי”

באתר “מסעותיו של מרק בשבילי החיים” פורסמה התייחסות לרשימה זו
בתאריך 2/4/2007 8:18:00 AM

עבור מי אני עמל? בעיקר עבור עצמי!

רון, בתגובות למאמר של יוסי לוי, עושה את מה שבני אדם הכי נהנים לעשות ומחלק את העולם לטוב מוחלט ורע מוחלט. אצל רון אדם קפיטליסט הוא רק דרגה אחת … המשך…

מוסיף  [אתר]  בתאריך 2/4/2007 3:21:43 PM

יוסי,

אל תבזבז את זמנך היקר על חבורת הפוצים, קפוצי הישבן, השמרנים, והדי ביזאריים הללו.
כאן תוכל לקרוא על נסיון חד פעמי, וכנראה מייצג שהיה לי איתם לפני מספר חודשים:
http://www.popup.co.il/?p=1845
כפי שכתבתי בפוסט שלי, אני לא נכנס ולא קורא את הבלוג של החבר’ה האלה, שבאמת מביישים את האינטיליגנציה והטעם הטוב. שם לא תוכל ליצור או למצוא דיון אינטלקטואלי ראוי.
את הבלוג שלך, לעומת זאת, אני מכבד וקורא באדיקות.

אסף הדני  [אתר]  בתאריך 2/4/2007 5:04:51 PM

הבהרה מה”קפיטליסט היומי”

ראשית, אישור התגובה לוקח לעיתים זמן. לא צריך לעשות ביג- דיל מכל דבר, אנחנו לא מצנזרים אף אחד, אנו מגיני חופש הביטוי והחופש לבחור. ההכפשות הנ”ל די מיותרות, חבל.
שנית, לא ערכנו ולא נערוך לעולם תגובות, כל עוד הן בגבולות הטעם הטוב, כמובן. התגובה שלך הייתה בגבולות הללו, אך מתקלות ובעיות טכניות שעדיין אנו מנסים להתגבר עליהן, משום מה נמחק משהו (לא ברור לי איך), אבל בכל מקרה אתה מוזמן לכתוב תגובה חדשה מהתחלה ועד הסוף, אנו נשמח ומבטיחים לא לצנזר.
שוב, לעשות דמוניזציה מכלום, זה מדלדל את הרוח בישראל. נשמח שתתייחס לגופו של עניין.
שלישית, על סמך מה אתה קובע שהייתה שגיאת כתיב? לא מצאתי כזו ואני הייתי סגן עורך בטאון הפקולטה למשפטים.

הכלכלן המתוסכל  [אתר]  בתאריך 2/5/2007 4:48:48 PM

בטאון הפקולטה למשפטים

באמת? אתה סגן עורך? וואו, איך אין לך זיקפה בכל בוקר?
ולעניין מס ההכנסה השלילי, אמר פעם יורם גבאי: לא יהיה בישראל מנגנון של מס הכנסה שלילי כל עוד אין מערכת של דיווח למס הכנסה של כל אזרח ואזרח. קשה לי לדמיין כיצד המכשלה הפעוטה הזו לא תעמוד בדרכה של הרפורמה הזו. במלים אחרות, הכאב ראש האדמיניסטרטיבי הרציני שכרוך בכלך הוא גדול מדי. פשוט אין סיכוי.

אליק  בתאריך 2/6/2007 8:40:15 AM

סגן עורך ביטאון יקר

קטסטופאליות זאת לא מילה כותבים קטסטרופאליות(הושמטה ר)
המילה שווא פירושה ניקוד, המילה הנכונה תהייה שוא

אפרסק  בתאריך 2/10/2007 6:48:04 PM

אופס, מציצה לך ההחפצה!

(תגובה למרק ק.)
חברתו של הקומוניסט הקרוב ביותר איננה רכוש שניתן לחלק אותו או לזכות בו, היא אדם בזכות עצמה.

מירב ארלוזורוב מסרבת לפרסם ביקורת אודותיה

ב-30 באוקטובר 2006 פרסמתי לראשונה באתר “רשימות” את הרשימה “כמה מכוניות יש לסטודנטים?“, שהכיל תגובה לשני מאמרי דיעה ועוד ידיעה “חדשותית” (שהיתתה למעשה מאמר המציג את דעתו של קובי הבר ממשרד האוצר) שפרסמה מירב ארלוזורוב בנושא שכר הלימוד באוניברסיטאות.

למחרת שלחתי את הרשימה אל גיא רולניק, עורך דה-מרקר, וביקשתי ממנו להביא את תגובתי לידיעת קוראיו. רולניק לחץ מייד על כפתור ה-Forward, והעביר את המייל שלי אל מירב ארלוזורוב בכבודה ובעצמה. כעבור כמעט יומיים ענתה לי מירב ארלוזורוב וביקשה ממני לקצר את המאמר שלי ל-500 מלים. אכן, אורך המאמר המקורי שפירסמתי ברשימות היה 1400 מילה. טרחתי וקיצרתי, ובסופו של דבר הצלחתי לקצרו לאורך של 800 מלים.

החזרתי את המאמר המקוצר לארלוזורוב, ציינתי כי קיצרתי את המאמר מ-1400 מלים ל-800 מלים, והערתי כי לדעתי מדובר בהיקף סביר למאמר המכיל תגובה ל-3 מאמרים שהיקפם הכולל היה 1700 מלים. (מכאן, אגב, אפשר להסיק כי לפחות אחד משלושת המאמרים האלו הכיל יותר מ-500 מילים)

את מירב ארלוזורוב זה לא שכנע: “אני מצטערת”, כתבה לי ב-2 בנובמבר, “אין אפשרות לפרסם מאמרים של יותר מ-500 מילה. זוהי התבנית הגרפית”.

אני יודע שיש הרבה דברים בלתי אפשריים – כמו לנוע במהירות הגבוהה ממהירות האור או לרבע את המעגל. אבל למצוא מקום לעוד 300 מלים על גבי עיתון? אני לא קונה את זה. ניסיתי להחזיר את הכדור אל גיא רולניק, וביקשתי ממנו לשקול חריגה מכלל 500 המלים. רולניק לא ענה לי עד כה. האם לחץ שוב על כפתור ה-Forward? איני יודע.

האמת – עיתון הארץ/דה-מרקר, רולניק וארלוזורוב לא חייבים לי כלום. הם היו יכולים לענות לי ולומר כי לדעתם ועל פי שיקול דעתם המאמר שכתבתי אינו ראוי לפרסום. אבל ההתנהלות שלהם (ובמיוחד של ארלוזורוב) בנושא זה מביכה.

ארלוזורוב יכלה לתת במה לדברי. במהדורת האינטרנט של עיתונה אין מגבלה של נפח מלים בעמוד (אני מניח). היא יכלה להציע לפצל את תגובתי לשני מאמרי תגובה. אפשר לנסות למצוא מקום לעוד 300 מלים. הנימוק של מכסת 500 המלים קלוש בעיני.  אני סבור שארלוזורוב יודעת למה היא מסרבת לפרסם תגובה למאמרים שלה, שחושף את הטיעונים הדמגוגיים והנתונים המסולפים אותם הציגה כדי לתמוך באידיאולגיה שלה. היא בהחלט לא מעוניינת שקהל הקוראים שלה יתוודע לאמת. וחבל.

פורסם לראשונה באתר “רשימות” בתאריך 9 בנובמבר 2006  שם התקבלו 14 תגובות

מיכל  בתאריך 11/9/2006 8:17:37 AM

שתתבייש הגב’ ארלוזרוב בתירוץ הנלעג שלה

וגם האדון רולניק.
בא לי הקיא מהדמגוגיה של הבר והאורלוזורובה.

אומפה לומפה  בתאריך 11/9/2006 8:47:55 AM

ללא נושא

יוסי, לעניות דעתי היא צודקת. אכן, לשנות תבנית של עמוד זו בעיה יותר יותר מורכבת משנדמה לך. למעשה, הסיכוי שהיא אמרה לך אמת גבוה לאין שיעור מההנחה שלך שהיא מחפשת תירוץ.

אביבה  [אתר]  בתאריך 11/9/2006 9:53:44 AM

ללא נושא

הם באמת לא חייבים לך כלום – ודווקא לכן נראה שהיא דיברה אמת.
משקלו של העיצוב הגרפי בעיתונות המודפסת גדול יותר ממה שאתה משער (וזה לטוב ולרע גם יחד).
נסה לכתוב את הרעיון שלך מחדש ב-500 מילה. האם באמת זה בלתי ניתן לביצוע? אפילו את תורת היחסות אפשר לצמצם לפורמט הזה.

ערס פואטי  בתאריך 11/9/2006 10:16:52 AM

אני עם אביבה

מאוד סביר שדיברה אמת, ואם אינך יכול לקצר, הגב רק על שניים ממאמריה, לא על שלושה, בחמש מאות מילה. תן לינק לבלוג ופרסם בו ביום הפרסום את המאמר המלא

שחר  בתאריך 11/9/2006 10:27:43 AM

ספירה פשוטה תגלה כי

במאמר של מירב ארלוזרוב מהיום יש 549 מילים ועוד גרף.
ויש ארוכים יותר לעיתים.

דוד  בתאריך 11/9/2006 11:34:55 AM

מסכים עם אביבה וגדי

בבלוג אפשר להתפרע כמה שרוצים, אבל לאתר כמו דה מרקר יש את הפורמטים שלו, לא כל שכן בעיתון עם מקום מוגבל.
אני חושב שכדאי לך לקחת את הצעתו של גדי. במקרה הטוב תוכל להמשיך לפרסם שם תגובות.

ערן  בתאריך 11/9/2006 2:00:19 PM

אולי תקצר את המאמר?

ל-The Marker יש פורמטים קבועים למאמרי תגובה, והם באמת קצרים יותר. כיוון שמאמר המכוניות היה מצוין אני ממש ממליץ לקצר אותו. דרך אגב, אולי כדאי להתמקד רק בחלקים מהטיעונים שהיו שם.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 11/9/2006 5:24:57 PM

יש גבול

לא ניתן לקצר עוד את המאמר מבלי לוותר על טיעונים, ולכך אני לא מוכן.
אסתפק בבמה שלי כאן ובעוד כמה במות באינטרנט – בתקווה להפצה ויראלית של המסר שלי.

לא ממתין עוד  בתאריך 11/9/2006 9:00:35 PM

איך לפרסם 800 מילה ב”הארץ”

מחלקת מודעות: 03-5121121. שאל את מי שכבר ניסה, למשל פרופ’ דני גור.

אביבה  [אתר]  בתאריך 11/9/2006 9:57:16 PM

ללא נושא

יש דרך נוספת לפרסם 800 מילה: פנה לעיתון המתחרה 😛 הם ישמחו לפרסם מאמר שקוטל את נושאי הדגל של המארקר.
(הכנס גילוי נאות כאן).

משה  בתאריך 11/10/2006 2:29:14 PM

מדוע אתה מתייחס ברצינות?

יוסי, הסטנדרטים ב”עיתונות” הכתובה נמוכים כמעט מכל בחינה אפשרית: אמינות, עומק, מקוריות, רהיטות, ערכיות… לא נשאר הרבה מעבר לעיצוב הגרפי.
“דה-מארקר”, למרות הרצון לשוות לו צביון מקצועי, הוא לא מוסף רציני יותר מאשר מוספי האופנה וה-“לייף-סטייל” למחיניהם.

אייל גרוס  [אתר]  בתאריך 2/5/2007 1:26:00 PM

ללא נושא

http://www.notes.co.il/gross/28491.asp

ניר אלפסי  בתאריך 2/7/2008 8:08:08 AM

אכן, הם לא חייבים לך כלום

ותראה כמה רעש אתה עושה על שטות…
עיתון זה עיתון – והוא בטח לא יתחיל להתנהל אחרת עבורך, אז או שתקצר את המאמר שלך או שתפסיק להתבכיין
!!!

שלומית  בתאריך 3/1/2008 4:20:54 AM

נו, באמת. הגזמת

פשוט תקצר, אפשר לחשוב.
מרוב עקרונות שכחת מה רצית להשיג. חבל
במקום להשקיע את הזמן בפוסט הזה, היית מנסה עוד טיפה לקצר.
יבבנות מיותרת המפחיתה מכבודך.