נסיכת המדעים

 וכך כתב היום בכלכליסט חתן פרס ישראל לכלכלה, פרופ' אריאל רובינשטיין:
יקיריי, מנהיגי ישראל. עצתי היחידה לכם היא שתפסיקו להאזין לכלכלנים. הרי, איך ייתכן שאחרי התמוטטות השיטה הכלכלית, שלחברי הפורום שזימנתם היה חלק בהאדרתו, אתם עדיין מאמינים שיש להם מה לומר על כלכלה יותר משבעה אנשים מקריים שתלקטו ברחוב? "טובי הכלכלנים" מודים שאין להם מושג מה קרה ומה יקרה. הידע המקצועי הכלכלי המוחזק במוחות השבעה הוא אותו ידע שביסס את הסברה שמחירי המקרקעין באמריקה לא יכולים לצנוח, שהמכשירים הפיננסיים ההזויים הם תעודת ביטוח של כלכלת העולם, ושהמצב הכלכלי בעולם לא היה טוב יותר מאז שאדם וחוה נזרקו משערי גן עדן.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 7 באוקטובר 2008  שם התקבלו 15 תגובות

אלון  בתאריך 10/7/2008 4:01:15 PM

ללא נושא

אז אולי כדאי לקחת את הפרס שלו ממנו,
בשביל מה לתת פרס למי שלא יודעים כלום על שום דבר…

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 10/7/2008 4:49:47 PM

ללא נושא

ובאותם טיעונים ניתן לפסול את כל יתר "מדעי החברה". מתי פעם אחרונה שמעת על סוציולוג שמוכן לנבא משהו?
מעבר לזה מה שאלון אמר. אם אין שום מדע בכלכלה אז על מה הוא קיבל את הפרס ואם יש אז מאיפה הוא טוען שלא ניתן לתת עיצות משמעותיות?

אזרח.  בתאריך 10/7/2008 5:20:17 PM

אריאל רובינשטיין הוא איש יקר.

http://arielrubinstein.tau.ac.il/articles/yedioth_071907.htm
http://arielrubinstein.tau.ac.il/econt/avia.htm
http://arielrubinstein.tau.ac.il/
רובינשטיין צודק.קצת ענווה מצד כל ה"מומחים" לא תזיק.וכמו שאמר John Maynard Keynes,
If economists could manage to get themselves thought of as humble, competent people, on a level with dentists, that would be splendid.
John Maynard Keynes .
http://sedulia.blogs.com/sedul….s/2006/08/keynes_on_pract.html

עומר  בתאריך 10/7/2008 6:07:17 PM

אליה וקוץ בה,

אם כדאי להפסיק לקבל עצות מכלכלנים כדאי גם להפסיק לקבל עצות מאריאל רובינשטיין ולכן לא כדאי לשמוע לעצתו להפסיק לשמוע לכלכלנים…
וברצינות – אריאל רובינשטיין הוא אחד מאריות תורת המשחקים. אלא שכמו רבים ששיקעו את עצמם בחקר התיאוריה הוא מנותק לחלוטין מהמציאות ולפעמים קצת מביך לשמוע אותו מתבטא בענייני דיומא או לראות איך הוא מנהל מחקר אמפירי; גם כאן הוא טועה. היו כלכלנים שחזרו והזהירו מפני חלוקת אשראי זול ובעיקר בתחום הנדל"ן במשך שנים ארוכות. אחד הקולניים שבינהם – פיטר שיף ספג עלבונות רבים כל אימת שהתראיין במהלך השנים 2005-2007 ואפילו כעת יש מי שמעזים להמשיך ולהתווכח. אני חושב שבניגוד לדעתו של רובינשטיין כדאי להקשיב לכלכלנים. פשוט צריך להקשיב לאלה שתחזיותיהם במספר תחומים התקיימו במדוייק ולא לאלה שהביאו אותנו אל עבר פי פחת. למרבה צערו של רובינשטיין (ואני מנחש שגם למרבה צערך) משמעות העניין שצריך להתחיל להקשיב לאנשי האסכולה האוסטרית בכלכלה. אתה חושב שאריאל ואתה מוכנים לכך?

אלעד-וו  בתאריך 10/7/2008 6:08:48 PM

don't feed the trolls

אלון הוא טרול ברור (או לחילופין טיפש גמור, אבל ניתן לו להנות מהספק). אבל מרק ק. — אתה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש ביכולת שלך לנשום עמוק ולגרגר כל דבר שמישהו הפריח לחלל האוויר.
אז, רק כדי שיהיה ברור, אני רוצה לחזור על דברי אלון, שמרק תמך בהם, בשביל הפעם הבאה שמישהו אשכרה שוקל לנהל דיון עם מרק ק.: "אז אולי כדאי לקחת את הפרס שלו ממנו,
בשביל מה לתת פרס למי שלא יודעים כלום על שום דבר… "
(כדי לתת קונטקסט לאלה שלא יודעים: מרק ק. הוא מהח'ברה של הקפיטליסט היומי, בלוג שאני אפילו לא טורח לקרוא יותר מרוב הטפשות ונומך-המצח המופגנים שם. ראו את התגובה של מרק — כזה הוא פרצופם, כזו היא יכולתם.)
.
ואם מרק בכל זאת רוצה להפסיק להביך את עצמו, אז אני מוכן להסביר לו לאט, שיבין: כלכלה היא מדע שעוסק בחקר מדוייק של מודלים של שווקים, ולפעמים מנסה ליישם את העקרונות שנלמדו, על שווקים אמיתיים. החלק הראשון הוא מתימטי בעיקרו, ומתעסק במערכות פשוטות שנקראות toy models. אין קשר לכלכלה אמיתית שהיא מערכת כאוטית ומורכבת ביותר. החלק השני קרוב יותר למדעי החברה, והאמינות שלו שנויה במחלוקת. החלק השני מתעסק בפיתוח שיטות שונות לחיזוי השוק, להסדרתו, לקביעת מדיניות, ועוד.
נסיון לחזות אם מניה תעלה או תרד ביום מסויים דומה לנסיון לחזות אם בשכונה שלי מחק הטמפרטורה בצל בצהרי היום תהיה 33 או 34. הנסיון לחזות את כיוונו של שוק שלם דומה לנסיון לחזות היכן יפגע הוריקן: או שמצליחים, או שלא.
פרופסור רובינשטיין הזהיר את לבני וברק לא להיות קלולסים כמו מרק ק. ולהניח שכלכלנים יודעים לספק תחזיות מדוייקות ואמיתיות על שווקים אמיתיים. אני חוזר: או חישובים אמיתיים על מודלים דמיוניים, או תחזיות משוערות ולא-מבוססות על שווקים אמיתיים. אין גם וגם.

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 10/7/2008 7:51:56 PM

ללא נושא

אלעד, אם זה לא היה ביתו של יוסי ולא היו כמה אנשים סוציאליסטים שאני מכבד את דעתם הייתי שואל אותך האם כל הסוציאליסטים מטומטמים כמוך.
השטויות שכתבת על כך שהתנהגות המניות היא רנדומלית רק מוכיחה את הצורך בלימודי כלכלה סטטיסטיקה וחשיבה מדעית בתיכון. אם היית נותן טיפה כבוד לאתר שאליו שלחת את התגובה המטופשת שלך היית חושב על הוכחה אמפירית לכך שהתנהגות המניות היא רנדומלית. הוכחה אפשרית אחד היא שלשתי מניות שהונפקו באותו זמן יש ערך שאין לו שום מתאם לרווחי החברה בחמש השנים האחרונות.
עכשיו לך ותוכיח את הטענה שלך.

אלעד-וו  בתאריך 10/7/2008 8:39:33 PM

למרק

לא אגיב על המחמאות שלך.
לא טענתי שהתנהגות המניות לא רנדומלית, אלא שהיא כאוטית. חבל שאתה לא מבין את ההבדל.
בכל מקרה, ביקשת ממני להוכיח את טענתי. לא ניתן להוכיח שהתנהגות היא כאוטית (או רנדומלית, לצורך זה) יותר משניתן להוכיח שמזג האוויר הוא כאוטי, או שאין "תורה של הכל" פיזיקלית, או שאין לי אחות.
אני טענתי שלא ניתן לחזות בוודאות התנהגות של מניות בודדות. אתה לא מסכים איתי. נו, תצביע על תוכנה אחת או כלכלן אחד שמסוגלים לחזות התנהגויות בפרטנות כזאת. אם תעשה את זה, אני מבטיח בעצמי ללכת לאריאל רובינשטיין ולדרוש ממנו את פרס ישראל בחזרה. עד אז, תרד מהעץ ותודה שקשקשת, ושכלכלנים שמנסים לחזות את השוק לא אמינים בהרבה ממגדת עתידות.
אגב, כשאתה גומר להוכיח לי שצדקת, תנסה לפתח את הפסיכוהיסטוריה של אסימוב.

אבי  בתאריך 10/7/2008 11:44:42 PM

ללא נושא

הנה תחזית של יצחק תשובה מלפני חצי שנה.
תשובה שהינו בעל הון שעשה הון עתק מנדל"ן אמור להבין את השוק, לנתח אותו במדיוק ולספק תחזית ראויה, אך במקום זאת הנה תחזיתו
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3519858,00.html
פנינים מתוך תחזיתו: "משבר הנדל"ן בארה"ב יחלוף עד תום השנה, אין הרבה אופציות", "ברבעון השני של 2008 הבנקים כבר יתחילו לעשות עסקים ולמכור נכסים שבכינוס, והוא ייראה טוב יותר, גם אם עדיין לא רווחי מאוד. ברבעון השלישי כבר תתחיל התעוררות ממשית עם יותר הכנסות, והרבעון הרביעי יהיה מצוין. סביר להניח שמשבר הסאב־פריים יימחק מעל פני האדמה עד סוף השנה כלא היה, והערכים של הנדל"ן יעלו חזק למעלה" והאהוב עלי "אתה לא חושב שאחד מהבנקים יפשוט את הרגל?
"לא, לא הבנקים הגדולים. כפי שזה נראה היום, הם יחזיקו מעמד"

אלעד-וו  בתאריך 10/8/2008 4:20:14 AM

אבי

תשובה הוא איש עסקים בעל רקע מפוקפק, הוא לא אילן אקדמי להיתלות בו. אין בעיה למצוא כלכלנים מכובדים שטעו והטעו. תשובה לא רלוונטי לדיון.

עמית  [אתר]  בתאריך 10/8/2008 5:05:56 AM

ועל זה נאמר:

"financial forecasting is a science that makes astrology respectable".
הציטוט הוא של ברטון מלקיאל, אחד מגדולי הכלכלנים החיים היום…

עמית  [אתר]  בתאריך 10/8/2008 5:12:42 AM

ואגב,

ישנם מחקרים שמאששים את "השערת השוק היעיל" בהקשר של ערכי מניות. כלומר שמראים שלא ניתן לחזות ערכי מניות על סמך ערכן בעבר. או במלים אחרות – התנהגות מחירי המניות מאד קרובה לרנדומלית.
השערת השוק היעיל היא השערה די מקובלת בכלכלה… לא הייתי מבטל אותה בהינף יד מזלזל.

דפנה לוי  [אתר]  בתאריך 10/8/2008 8:34:07 AM

הי יוסי

האם חזאים וכלכלנים אינם בעצם אלא ספקולטורים?. כלומר מדובר במדע ספקולטיבישהנחותיו והשערותיו מבוססות על צפיות ותחזיות וניתוח תנודות משקיעים.
אם כך, מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועוזב ירוחם…
שנה טובה

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 10/8/2008 10:34:44 AM

ללא נושא

אלעד, על גזים שמעת? איך מתנהגת מולקלות גז בודדת? נכון בצורה כאוטית. האם זה מנע ממשהו לפתח חוקי פיזיקה לגזים?
אתה יכול לטעון שההתנהגות של מחיר מניה בכל נקודת זמן ספציפית היא כאוטית אבל לאורך זמן מניה מתנהגת בצורה שמשקפת את השווי הריאלי של החברה, וכמו בתורת הגזים ובפסיכוהיסטוריה כאשר יש יותר שטרות שנסחרים של אותה מניה ההתנהגות שלה הופכת להיות יותר ויותר צפויה בכל נקודת זמן. אם ההתנהגות של מניות היא כיאוטית לחלוטין היא למעשה רנדומלית ואף בן אדם שפוי לא היה סוחר במניות אלא בקזינו, כי בקזינו לפחות יודעים את הסיכוי להפסיד.
למעשה כל הקישקוש הזה רלבנטי לכל דבר סחיר. איך מתנהג מחיר של עגבניה בכל יום? לא בצורה כאוטית? האם זה ימנה ממך מלהניח הנחות על המחיר של עגבניה בסופר ביום שישי? האם זה מונע מחקלאים לבצע חיזוי של מחירי העגבניות לפני שהם שותלים אותן? אם זה באמת כל כך כאוטי למה הם מתאמצים לבצע את החיזוי?
ואולי דוגמא מטופשת אחרת. האם העובדה שחזאי מזג האויר לא מסוגלים לחזות במדויק ולפעמים את הטמפרטורה והלחות למחרת אומרת שלא צריך לשדר את התחזית? (וזה בעצם הטיעון של רובינשטיין)
ובבקשה אל תעמיד פני קדוש נוצרי סלחני. אני מנהל פה דיאלוג עם יוסי כבר יותר מארבע שנים וזה אתה שהחלטת להפגין את הבורות שלך ולקרוא לי טרול והכפלת אותה כאשר החלטת שיש לי קשר כלשהו לקפיטליסט היומי (אני קורא לפעמים אבל אני לא אוהב כתיבה דתית אפילו אם אני מסכים איתה).

אלעד-וו  בתאריך 10/9/2008 8:30:20 PM

ללא נושא

עכשיו נראה שאתה מסכים איתי שמחירה של מניה בודדת בכל זמן נתון לא ניתן לחזייה, אבל אתה טוען שבטווח הארוך "מניה מתנהגת בצורה שמשקפת את השווי הריאלי של החברה". זה קישקוש. במקרה הטוב, שינוי מחיר מנייה מייצג את הכיוון שספקולנטים חושבים שהמנייה תלך בו. (וראה ההסבר של הג'ונים הארוכים שאני מצרף למטה).
"היא למעשה רנדומלית ואף בן אדם שפוי לא היה סוחר במניות אלא בקזינו, כי בקזינו לפחות יודעים את הסיכוי להפסיד. "
עכשיו הצלחת להוכיח שאתה גם לא מבין בני אדם. אתה וחבריך שכנעתם אנשים שמניות מתנהגות באופן רציונאלי. פלא שהם משקיעים בבורסה ולא בקזינו? חוץ מזה, אאל"ט עמלת התיווך (כלומר האחוז שהולך למפעיל מתוך סך הכסף במחזור) קטנה בבורסה מאשר בקזינו. אז גם אם הבורסה רנדומלית לגמרי, יתכן עדיף להשקיע בה.
לבסוף, כשמישהו הרוויח בבורסה אז הוא נחשב חכם, וכשמישהו הפסיד אז הוא לא מספר. על מי שמרוויח בקזינו חושבים רק שיש לו מזל.
לגבי הפסקה השלישית שלך ("צריך לשדר גם את תחזית מזג האוויר וגם את תחזית המניות") היא נשמעת הגיונית מאד, ואכן מה שיצר את משבר הסאב-פריים אינו משקיעים בודדים, אלא התנהלות פסולה של גופים גדולים.
בכל מקרה, הנקודה של אריאל רובינשטיין היא שיועצים כלכליים מייחסים לעצמם יכולת גבוהה מיכולתם האמיתית. נראה לי שבשלב זה בדיון אפילו אתה לא תתווכח על זה. כל החוכמולוגים שאומרים שאם זה מה שרובינשטיין מאמין אז על מה הוא זכה בפרס ישראל הם קשקשנים. הוא זכה בפרס עשראל על עבודה תיאורטית, ב-toy models.
וההסבר של הלונג ג'והנס, שהגעתי אליו דרך לינק מהאתר של פרופ' רובינשטיין:
http://www.youtube.com/watch?v=UC31Oudc5Bg

יונתן  בתאריך 10/21/2008 7:06:18 PM

ממשיכים למדל את טבע האדם

על הסיבות למשבר הסאב פריים בוודאי ייכתבו עבודות דוקטורט רבות, אך אני מקווה שנסכים שבבסיס הכשל הוא שילוב בין תאוות בצע, חוסר מקצועיות ותמימות.
אני מאמין שמוקדם מכדי להספיד את דעות הכלכלנים. נהפוך הוא- אני מאמין שנתחיל לראות מודלים כלכליים המביאים בחשבון גם חוסר מקצועיות ותמימות של ה"מקצוענים".

לקריאה נוספת בנושאים הקשורים לנושא רשימה זו

• צדיקים מלאכתם
• חמישה בלוגים מומלצים
• על חוכמתה של היד הנעלמה
• בריאות, כמו בשוק
• המלצה על ספר: האם שימפנזים חושבים על פרישה

אני די משוכנע שרובכם לא פיספסתם את מסע הפרסום לספר הזה. האם שימפנזים חושבים על פרישה? אני לא אגלה לכם כאן את התשובה לשאלה הזו, כדי לדעת אותה תצטרכו לגשת לספריה הציבורית הקרובה למקום מגוריכם ולקרוא את הספר (טוב, מי שרוצה גם יכול לקנות אותו בחנות). אבל בכל אופן, לדעתי הספר שווה את הזמן והמאמץ שתשקיעו בקריאתו.

הספר הוא אוסף של מאמרים קצרים, שחלקם ככל הנראה התפרסמו בירחון דה-מרקר, שם כותב המחבר, יעקב בורק, על נושאים שבין פסיכולוגיה לכלכלה. אני לא יכול, וגם לא רוצה, לתת כאן סקירה מפורטת של תכני הספר, אבל אני חושב שלא אחטא לאמת אם אומר שרוחם של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי שורה עליו. בורק מביא דוגמאות רבות ממחקריהם של השניים, ומדגים את יישומם בתהליכים עסקיים (למשל – שימוש במנגנון העיגון בעת משא ומתן)  וגם ממחקרים מאוחרים יותר של כהנמן ועמיתים אחרים שעוסקים בחקר האושר. בורק גם עוסק רבות בנושאים הקשורים לאי הבנה של עניינים סטטיסטיים (הדוגמא הקלאסית היא מתאם וסיבתיות), בהשפעה הרבה של המקריות של חיינו (ואני מרשה לעצמי לכלול גם את האבולוציה והשפעותיה בחבילת המקריות), עוסק בבעייתיות שב"חופש בבחירה" (הטענה אינה שחופש הבחירה הוא דבר רע, אלא ניתן לעיוות – בורק מדגים כיצד), ובכלל, מראה כיצד מרבית ההנחות העומדות בבסיס התיאוריות הדוגלות ב"רציונליות" אינן מתאימות למציאות  (למשל, בתנאים מסוימים אנשים יעדיפו משכורת של 50,000 דולר בשנה על פני משכורת 100,000 דולר בשנה).

אני בטוח שלא כל הקוראים יסכימו עם דעתי על הספר, בייחוד אלה שתכני הספר פוגעים באמונתם הדתית. אציין שגם אני לא מסכים עם כל הטענות שנטענות בו. ובכל זאת, הספר שווה קריאה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 9 באוקטובר 2007

לקריאה נוספת בנושאים הקשורים לנושא רשימה זו

• מה גורם לתאונות הדרכים?
• 3 ספרים חדשים (בספריה שלי)
• הספר החדש ב-wish list שלי
• שני ספרים על צפנים
• כשל הצירוף

דמגוגיה

תרגיל בדמגוגיה: נניח שיש לכם כמה עשרות מיליוני שקלים. מה תעשו בהם? לפניכם מספר אפשרויות: לממן את שידור משחקי המונדיאל בערוץ טלוויזיה ציבורי, למגן את גני הילדים בשדרות מפני פגיעת קסאמים, או לממן טיפול באווסטין לחולי סרטן המעי הגס במשך שנה.

ועוד תרגיל: נניח שאין לכם את הכסף הפנוי, כיוון שהחלטתם כבר להוציא את כספכם על דברים אחרים. ובכל זאת, אתם ממש נחושים בדעתכם לקדם את אחת המטרות שהזכרתי קודם. על מה תוותרו? כמובן שלא מדובר בכספכם האישי, אלא בכספכם הנמצא בידי הממשלה. כיצד תמליצו לממשלתכם לגייס את הסכום הדרוש? הנה מספר אפשרויות: לוותר על רכישת מטוס אחד לחיל האוויר, להוציא תרופה מסל התרופות (אולי את ההרצפטין?), לבקש תרומה ממיליונר כלשהו, או להעלות את מס ההכנסה השולי המקסימלי באחוז אחד.

מונדיאל

כאשר כתבתי כאן על סוגיית שידורי המונדיאל, ותקפתי את החברה המחזיקה בזכויות השידור של המשחקים – חלק מקוראי תקפו אותי בחזרה. "אתה רגיל לקבל דברים בחינם?" שאלו, ובצדק. במקומות אחרים הובעו דעות הרבה יותר נחרצות: "הממשלה… לא צריכה לממן לציבור מונדיאל או כל תרבות אחרת … וגם לא לממן תרופות לציבור הרחב",  כתב מישהו בתגובה לפוסט בבלוג של מרק ק. אבל אנחנו לא המושבות באמריקה במאה ה-18, והממשלה היא לא ממשלת ג'ורג' השלישי. אני רוצה להאמין שהממשלה שלנו יותר קרובה למודל של לינקולן: "ממשלה של העם, על-ידי העם, למען העם".

אני עדיין סבור כי הממשלה/הציבור לא צריך לממן את שידורי המונדיאל "בחינם" לחובבי הכדורגל. נחמיה שטרסלר העלה לפני מספר ימים  הצעה אחרת (בחלק השני של המאמר הזה): במקום שיימכרו כל המשחקים בחבילה יקרה אחת, יש לחייב את בעלי הזכויות למכור כל משחק בנפרד, ובמחיר אחיד לכל משחק. יש 51 משחקים שלא ישודרו בערוצים הציבוריים. המחיר המקורי של החבילה היה כ-900 ₪, או קצת יותר מ-17 ₪ למשחק. זה נראה לי מחיר הוגן – דומה למדי למחיר הרכישה של סרט קולנוע בכבלים או בלווין.

רציונליות

בשיעור הראשון של מבוא לכלכלה לומדים על תופעת המחסור ועל עקומת התמורה. הרעיון פשוט: יש מוצרים שקיים בהם מחסור, ולכן יש למוצרים אלה מחיר. כיוון שמשאבינו מוגבלים, כל החלטה לטובת צריכת אחד המוצרים האלה, פירושה בהכרח ויתור על צריכת מוצר אחר. זה נכון, אבל רק כאשר כל המשאבים נוצלו. אם עדיין יש משאבים פנויים, ניתן להגדיל את צריכתו של מוצר מסויים מבלי להקטין את צריכתו של מוצר אחר.

מה שלא מלמדים בקורס המבוא לכלכלה הוא כיצד נקבע סדר העדיפויות. מניחים כי יש "פונקציית העדפה" המדרגת את האלטרנטיבות השונות, ואז תהליך ההחלטה פשוט: מחשבים את ערך ההעדפה לכל אפשרות, ובוחרים בזו שקיבלה את הערך הגבוה ביותר. שני ישראלים זכו בשנים האחרונות בפרס נובל לכלכלה. האחד חקר את מה שיקרה אם פונקציית ההעדפה נבנית על סמך שיקולים רציונאליים, השני הראה כי  השיקולים העומדים בדרך כלל בפני המחליטים אינם תמיד רציונאליים. אופס.

אבל ממשלה שונה מאזרח בודד. הממשלה צריכה וחייבת לשקול שיקולים רציונאליים, אם טובתם הכללית של האזרחים בראש מעייניה. וזה אמור להיות כך במדינה דמוקרטית.

האם הממשלה שוקלת שיקולים רציונליים בפרשת חולי סרטן המעי הגס? אני חושש שלא. ועדת סל הבריאות דווקא עשתה את מלאכתה כהלכה. היעילות של הטיפול באווסטין שנויה במחלוקת. ועדת סל הבריאות לא הכלילה אותה בסל כיוון שלא השתכנעה כי יש הצדקה רפואית מספיקה לכך. ההתנהלות של שאר הגורמים הייתה במקרה הטוב שלומיאלית, ואני חושש שהמחמאה "שלומיאלית" לא ממש מוצדקת. בקשת הנדבה של השר איתן מאיש העסקים חובב הפרסום נראתה בתחילה כמו מהתלה תפלה, אבל מהר מאוד התברר כי מדובר באידיאולוגיה, וכי מר איתן מציע למעשה להפריט את מימון הטיפול הרפואי על ידי העברת האחריות לעמותות. הקורא של מרק ק. בודאי מאוד מרוצה.

סרטן

ובעניין האווסטין וההרצפטין: אבי חלה בסרטן המעי הגס לפני חמש שנים, וככל הנראה גבר על המחלה. אמי נפטרה בשנת 1988 ממחלת סרטן השד הגרורתי. בשנת 1988 לא היה הרצפטין. מה היה עולה בגורלה של אמי לו עמד הטיפול לרשותה? הרצפטין היא תרופה מאריכת חיים. הטיפול מעכב את  ההידרדרות במצב של סרטן שד גרורתי ב-8.5 חודשים, וגם זאת ביעילות נמוכה, כיוון שכ-70% מהחולות אינן מגיבות לטיפול. נכון – 30% מהמטופלות ירוויחו 8.5 חודשי חיים – ובממוצע ההרצפטין קונה כחודשיים וחצי לחולה. בדיוק כמו הרילוזול – התרופה המאושרת היחידה לטיפול בחולי ALS – שמאריכה את משך ההשרדות של החולים בקצת יותר מחודשיים. האם זה שווה את הכסף? האם הייתי רוצה לקנות עוד שמונה חודשים של סבל לאמי? אין לי תשובה לשאלה הזו. בכל מקרה, הטיפול אינו מציל חיים, ולא היה מציל את חייה.

הצלת חיים אינה חייבת להיות יקרה. אקמול מציל יותר חיים מהרצפטין ואווסטין – כאשר הוא ניתן לחולי שפעת. אמנם הוא לא מרפא את השפעת, אבל מונע את הדרדרות המחלה לסיבוכים מסוכנים (מהם מתים אלפי אנשים בשנה).

ויש דרכים הרבה יותר יעילות להציל חיים – באמצעות רפואה מונעת והקטנת זיהומים סביבתיים. אבל ההתייחסות לנושא הזה דומה להתייחסות למזג האויר – מדברים הרבה אבל לא עושים כלום. אבל בניגוד למזג האוויר, בנושא הזה אפשר לעשות, והרבה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 24 במאי 2006 שם התקבלו 6 תגובות

איתי  בתאריך 5/24/2006 9:33:33 AM

ללא נושא

קודם כל תודה על הפוסט המחבר באופן נפלא חוויה אישית קשה עם תפיסת עולם רציונלית רחבה.
מעבר לנושא התרופות אתה מצביע על בעיה קשה בשיח התקשורתי בנושאים חברתיים כלכליים. כל פעם עולה נושא חדש ורציני שלגביו מסבירים לנו שאין כסף, ומצד שני בכירי האוצר ובכירי המשק נוהגים לדבר על שכבות השומן. ובינתיים הבעיות החברתיות הולכות ותופחות, וכספים מוקצים רק לפי מידת הסערה הציבורית או לפי חוזק הלובי הפוליטי, וגם זה רק פותר בעיות לטווח קצר ללא דיון כולל על סדר עדיפויות.
בדיון ציבורי רציני, על אלו (כמוני) שמבקשים להוסיף כסף לתרופות, לקצבאות זקנה, או למלחמה בפשיעה מוטלת החובה להצביע על המקומות שבהם כדאי לקצץ.
אלו בערך דברים שכתבתי בעבר בתגובה לשוקי גלילי:
בדרך שבה מתקבלות החלטות בפוליטיקה שלנו תוספת תקציב למטרה חברתית X או לסתם סחטנות של סיעה Yנלקח מקיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה.
ומה יקרה אז? שר הבטחון יעדיף להמשיך לקנות מטוסי קרב שאנחנו לא באמת צריכים, ויקצץ באבטחת גנים בקו העימות. שר התחבורה לא יבטל תקני מינויים פוליטיים מיותרים, וכן יבטל מעקי בטיחות ומסילות ברזל. שר הרווחה יבטל תקנים לעו"סים לאיתור נוער בסיכון וגברים מכים, אך לא יצמצם מנגנון בירוקרטי לא יעיל בביטוח הלאומי.
גם אזרח כמוני בלי השכלה בניהול ציבורי יכול להבין כי המפתח לשינוי חברתי הוא לא רק בחלוקה הגלובלית של עוגת התקציב (כמה להחזר חובות, כמה לבטחון, כמה לחינוך) אלא במה עושים בכל משרד, ובייחוד בשאלות כמו:
1. תקציב המטה מול תקציב לעובדי השטח (משרד החינוך!)
2. תקציב לציוד מול תקציב לכ"א (משרד הבריאות!)
3. תקציב לאירועים חד פעמיים מול תקציב לפעילות יומיומית "אפורה" (בטחון הפנים)
4. מינויים פוליטיים מול מינויים מקצועיים
5. מהם המדדים להצלחה, והאם מישהו בדרג המקצועי והפוליטי משלם את המחיר על כשלון מתמשך (תאונות דרכים, פשיעה וכו')

מרק ק.  [אתר]  בתאריך 5/24/2006 11:16:15 AM

מרוצה חלקית

1. השימוש במינוח "מצילות חיים" הוא שגוי מאחר שאיש לא גילה את סוד חיי הנצח ולכן כולנו נמות. השאלה היא רק האם במוקדם או במאוחר.
2. מזמן מזמן קראתי ספר מזן הרומן הבלשי שבו הסופר הציע שהרפואה המודרנית די הגיע לגבולות היכולת שלה להאריך את תוחלת החיים של בני אדם וצריכה להתמקד בשיפור האיכות שלהם.
3. היוזמה של מפלגת גיל פסולה מאחר שהם נבחרו לכנסת בשביל לתעדף את השימוש בכספי המדינה ולא בכדי להציע לאנשים פרטיים מה לעשות עם הכסף שלהם. אם הם חושבים כמוני שהמדינה מעורבת יותר מדי במערכת הבריאות (והם לא) הם צריכים לפעול לשינוי החוקים הרלבנטיים במקום לשלוח הודעות לתקשורת.

חנן  בתאריך 5/24/2006 12:12:31 PM

"מישהו שמבין"

אתמול ברדיו היה דיון על סל התרופות. רופא אחד (זה שכל הזמן התראיין על שרון) אמר שבאנגליה התרופות היקרות האלה לא ממומנות בכלל. וגם שאף אחד לא צועק שם.
שאלתי מישהו שמבין בענייני מדיניות תיקצוב למה בישראל עושים הפגנות ובאנגליה לא? האם זה קשור לתפישה התרבותית של חיים, חולי ומוות? הוא ענה לי תשובה פשוטה יותר. הוא אמר שהסיבה שמוחים היא בגלל חולשת המערכת הפוליטית שהיא לחיצה. אז אם יודעים שהלחץ יעזור, לוחצים. שום דבר רציונאלי.
ואחזור על מה שכתבתי כבר, "הם מבינים רק כח". יודעים להפעיל כח ויודעים להרוויח מ"כניעה" להפעלת כח.

זה שו  בתאריך 5/24/2006 12:44:39 PM

ללא נושא

אבוי לנו אם ממשלה לא תהיה לחיצה כמו בצרפת למשל. אז מה נעשה 4 שנים? נחכה למושיעינו מההון?

אבי  בתאריך 5/24/2006 12:47:39 PM

ללא נושא

ובקנדה, שבדיה, נורבגיה וכו' התרופות היקרות הללו כן ממומנות, נו אז מה?

kavod  [אתר]  בתאריך 5/25/2006 10:11:42 PM

ללא נושא

המדינה לדעתי היא אינה חברת ביטוח.
נכון שבמצב של היום כשאנשים כן משלמים ביטוח למדינה, אז זה כן תחת אחריותה, אבל גם כאן אין עליה לחרוג מהתקציב שלה.
אני לא יהיה מרוצה עם בעלי ההון ישלמו את התרופות(גם ככה הם ממנים-חלקם מרצונם וחלקם שלא) את רוב סל התרופות(ואת רוב תקציב המדינה).
אני יהיה מרוצה כשאיש איש יממן את עצמו. אם החולים היו יכולים לבטח את עצמם לכל המחלות האפשריות, הייתי מצפה מהם לעשות כך. במידה ולא הם היו צריכים לחסוך כסף למקרה שכזה.
אם הם לא עשו כך, אינני מרחם עליהם.

לקריאה נוספת בנושאים הקשורים לנושא רשימה זו

• המנהל והפועלים
• על אהבה, טיולים בשדות, ומריחואנה
• סקר מעורר מחשבה באתר נענע
• כלב נשך אדם
• מכתבים למערכת

 בסקר שנערך בפורום מתמטיקה של תפוז באפריל 2004 , הוצגה השאלה הבאה, שנלקחה מספרם של ורדה ליברמן ועמוס טברסקי "חשיבה הסתברותית" שיצא לאור בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה:

מיכל היא בת 31, רווקה תקיפה ואינטליגנטית. יש לה תואר בפילוסופיה. כסטודנטית הייתה מעורבת בנושאים הקשורים באפליה ובצדק חברתי, והשתתפה בפעילויות של התנועה לזכויות האזרח. מה עושה מיכל היום? בחרו באפשרות הסבירה ביותר:
1) מיכל היא מורה בבית ספר יסודי.
2) מיכל עובדת בחנות ספרים ולומדת יוגה.
3) מיכל פעילה בתנועה הפמיניסטית.
4) מיכל היא עובדת סוציאלית.
5) מיכל היא פקידת בנק.
6) מיכל היא סוכנת ביטוח.
7) מיכל היא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית.

נכון לזמן כתיבת המאמר(*) הצביעו 92 גולשים בסקר, והתוצאות מוצגות כאן:

סקר זה משחזר (בסביבה לא מבוקרת) את אחד ממחקריהם הקלאסיים של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, מחלוצי חקר הראציונליות. מתוך 7 התשובות שהוצעו, 4 היו תשובות סרק, ולמעשה 3 התשובות המעניינות הן "מיכל היא פקידת בנק", "מיכל פעילה בתנועה הפמיניסטית", ו-"מיכל היא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית". תשובות אלה קיבלו 9, 14 ו-23 קולות בהתאמה, כאשר התשובה האחרונה הוכתרה על ידי הגולשים כתשובה הסבירה ביותר לשאלה מה עושה מיכל כיום.

מה קורה כאן בעצם? לא משנה מה ההסתברות כי מיכל היא פקידת בנק, ההסתברות כי מיכל היא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית קטנה יותר. ההסתברות של חיתוך שני מאורעות תמיד קטנה מהסתברות של אחד המאורעות בלבד, וזאת על פי חוקי תורת ההסתברות. כאשר צירפנו את שני המאורעות "מיכל היא פקידת בנק" ו-"מיכל פעילה בתנועה הפמיניסטית" למאורע אחד, קיבלנו מאורע מפורט יותר, שייתכן והינו מייצג יותר את אישיותה של מיכל, אבל אינו סביר יותר בהתאם לחוקי תורת ההסתברות. כשל זה, בו צירוף מאורעות נתפש כסביר יותר מכל אחד ממרכיביו, נקרא "כשל הצירוף".

האם באמת הכשל הוא כשל הצירוף? אולי יש כאן כשל אחר?

הסבר אפשרי אחר לכשל הוא כי הנשאלים חשבו כי אם בתיאור כלשהו נשמט פרט הנתפש כמהותי, הרי שפרט זה אינו מתקיים. לכן המשפט "מיכל היא פקידת בנק" פורש כ-"מיכל היא פקידת בנק ואינה פעילה בתנועה הפמיניסטית". הנכם מוזמנים לקרוא בשרשור בפורום תרבות עברית את הסברה של הגולשת hapax legomenon , המתבסס על עקרון שיתוף הפעולה של פול גרייס. אולם, במחקר נוסף שערכו כהנמן וטברסקי, בו נערכה השוואה בין שתי קבוצות של נבדקים, נשללה השערה זו. הניסוי זה הושמטה מרשימת האפשרויות שהוצגה לאחת הקבוצות האפשרות כי "מיכל היא פקידת בנק", ומהרשימה שהוגשה לקבוצה השניה הושמטה האפשרות כי "מיכל היא פקידת בנק ופעילה בתנועה הפמיניסטית". עדיין האפשרות המורכבת יותר נתפסה גם כסבירה יותר.

כשל אפשרי אחר הוצע בפורום מתמטיקה על ידי הגולש טללי בוקר, שטען כי "אנשים בחיי היומיום לא פועלים על פי תיאוריות בענייני מתמטיקה". נראה לי כי הוא התכוון לומר שהמונח "סבירות" כפי שמשתמשים בו בחיי היום יום אינו בהכרח שקול למונח המתמטי "הסתברות", ולכן חוקי תורת ההסתברות אינם חלים על מושג הסבירות. אולם, במחקרים נוספים בהם הוחלפה הבקשה להערכת הסתברויות בבקשה לבחירה בין הימורים, עדיין מתגלה כשל הצירוף, אם כי במידה פחותה יותר.

לקריאה נוספת:

• ורדה ליברמן ועמוס טברסקי – "חשיבה הסתברותית", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
• פרופ´ דניאל כהנמן – זוכה פרס נובל לכלכלה – מבט אישי מאת פרופ´ רות בייט-מרום.

(*) מאמר זה פורסם לראשונה בפורום המתמטיקה של תפוז באפריל 2004.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 11 במרץ 2006 21:22 במדור קבלת החלטות שם התקבלו 11 תגובות

הלל  בתאריך 3/11/2006 10:27:18 PM

לא הבנתי את ההפרכה

מה שהגולשת כתבה נשמע לי נכון, ולא הבנתי למה הניסוי המשך מפריך את דבריה.
גם אם נניח שהם הורידו את המשפט "מיכל פעילה בתנועה פמיניסטית" בשתי הקבוצות,
כשמוצג בפני המשפט "מיכל היא פקידת בנק" בהקשר הנתון, אני אבין אותו כ"מיכל היא פקידת בנק ולא פעילה בתנועה הפמיניסטית" שהרי אם זה נחשב עיסוק, ואם היא אכן עוסקת בו, הייתי מצפה שזה יהיה מצויין.

אחת, לא חשוב מי  בתאריך 3/12/2006 1:51:02 AM

גם לי זה נשמע הגיוני מאד

הבחורה דעתנית (תקיפה, אינטליגנטית, היתה מעורבת בצדק חברתי), בשנות ה-30 לחייה ובעלת תואר שאי אפשר לקנות איתו במכולת אבל אפשר לעבוד איתו בבנק.
לי היה ברור שהיא פמיניסטית, לא חשוב מה היא עושה. ושאר האפשרויות האחרות – פשוט לא מתאימות. מילא אם היה שם "מנהלת חנות", "מנכ"לית בבנק", סטארט-אפיסטית, מדענית, כותבת תסריטים לטלנובלות. אבל לא – כל האפשרויות שהוצעו מתאימות לתארים אחרים לגמרי.
זה נראה כמו עוד אחד מהסקרים המעוותים האלו שמכילים גם כל מיני הנחות יסוד חברתיות מחלישות. הפעם, במקרה, כנגד נשים. לא הוכחה ולא נעליים. מקסימום מניפולציה! מי האדיוט שחיבר את הסקר הזה? בבקשה אל תגיד לי שזה גבר, שלא אתחיל לפתח איזו פרנויה

lior  [אתר]  בתאריך 3/12/2006 4:33:21 AM

ללא נושא

"אנשים בחיי היומיום לא פועלים על פי תיאוריות בענייני מתמטיקה"
אני נאלץ להסכים. לפעמים מונחים מסויימים משמשים בתפקידים שונים לחלוטין. לדוגמא המשפט הבא: "באופן תיאורטי אנחנו לא יכולים לעשות את זה, אבל באופן מעשי יכול להיות שנצליח". זה משפט די פשוט מחיי היום-יום שכולם מבינים את המשמעות שלו. אבל אם חושבים על המשפט הזה, מגלים שאין בו אפילו טיפה אחת של היגיון. הרי אם ביצוע פעולה מסויימת נכשל כבר בשלב התיאוריה, בוודאי שלא ניתן לבצע אותה באופן מעשי (אלא אם כן התיאוריה אינה נכונה).

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/12/2006 7:47:58 AM

תשובה לאחת, לא חשוב מי

האדיוטים שחיברו את הסקר הזה הם עמוס טברסקי ודניאל כהנמן.
דניאל כהנמן זכה בפרס נובל על מחקריו בתחום חקר הרציונליות (בגלל שפרס נובל מוענק רק לאנשים חיים נמנע מעמוס טברסקי לזכות בפרס).
תוכלי לקרוא עוד על עבודתם של כהנמן וטברסקי בספר "רציונאליות, הוגנות, אושר: מבחר מאמרים ", מאת דניאל כהנמן ואחרים, בעריכת מיה בר- הלל.
http://www.openu.ac.il/Library/whatisnew/92742.htm

אחד  בתאריך 3/12/2006 8:08:58 AM

תיאוריה לא מבוססת

נראה לי שבאופן אינסטיקטיבי (שהוא כנראה מנחה את האנשים) אנשים תפסו את השאלה כך: "עבור המאפיינים הרשומים מטה, אצל מי תמצאו בסבירות הגבוהה ביותר מאפיינים כמו של מיכל?". כאן, ככל שנרבה בפרטים מדוייקים (או סבירים) ישתפרו סיכויינו.
מעניין איך אפשר לעשות מזה כסף.

אחד  בתאריך 3/12/2006 10:47:15 PM

נדמה לי, או ש…

שם הספר הוא "חשיבה ביקורתית"?
אחלה ספר. צריך להבחן עליו בבגרות.

אחת, לא חשוב מי  בתאריך 3/14/2006 7:26:42 AM

וואלה

היה סמוך ובטוח שאכין את שיעורי הבית (בלי ציניות). אף מילה על הפרנויה המוצדקת שלי? נראה לי שיהיה כיף לקרוא את הספר הזה ואולי להסיק עוד כמה דברים על אופיים החמקמק של מחקרים

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 3/14/2006 7:42:57 AM

תשובה לאחת לא חשוב מי

אני לא חושב שהפרנויה כאן מוצדקת. הכשל מתגלה בכל מצב בו אנשים מתבקשים להעריך סבירויות של מאורעות – צירופי מאורעות, שבהכרח הסתברותם נמוכה יותר, נתפסים כסבירים יותר מכל אחד מהמאורעות שצורפו.
אולי הדוגמא הפמיניסטית לא מוצלחת, אבל הכשל היה מופיע גם אם היינו מחליפים את מיכל ביוסי, ואת הפעילות בתנועה הפמיניסטית בפעילות ספורטיבית.

Mordechai  בתאריך 3/17/2006 1:06:08 PM

ללא נושא

אני פשוט אחזור על דברים שנאמרו כבר, אולי אדגיש אותם…
הענין של צמצום האפשרויות כאשר מוסיפים מאפיינים / תכונות הרי ברור לחלוטין לכל אדם בעל השכלה מספקת במתימטיקה, ואולי גם במדעים ובכלל אנשים בכיוון של חשיבה אבסטרקטית, אשר
ג ם
מסתכלים על השאלות כך
ב א ו ת ו ה ר ג ע.
א ב ל ,
והנקודה הזו נאמרה כאן, לדעתי כשמסתכלים על השאלון בוחנים את התשובות במידה רבה לפי התאמתן לאופי ותחומי הענין של הבחורה כפי שתוארה בהתחלה, ותשובה
ש א י נ ה מ ר א ה המשכיות של אישיות הבחורה – נתפסת כפחות מתקבלת על הדעת…
נקודה למחשבה: אולי המשיבים לסקר בעצם בוחרים את מה ש מ ת א י ם לבחורה להיות, מאשר את מה שהיא ה י נ ה ; אולי באופן כאילו תת-הכרתי, כי השאלה בכל זאת ברורה…
בקיצור: ההתיחסות לשאלון is in the eyes of the beholder …

שניצל  בתאריך 5/3/2006 3:10:01 PM

הכשל כאן די ברור

אדם שמצביע לסקר מצביע רק פעם אחת וצריך לבחור את האפשרות הסבירה בעיניו.
בגלל שהוא (או היא) בוחר רק אפשרות אחת, אין דרך "לפצות" ולהגדיל באופן יחסי את הסבירות של אופצייה אחרת.
מעניין איך היו תוצאות הסקר אם ניתן היה לכל מצביא להקציות אחוזי-סבירות לכל אופצייה.

אותו 1  בתאריך 5/21/2008 5:11:42 PM

פתוח לציבור, תחת הרשמה

http://ocw.openu.ac.il/c10145/

לקריאה נוספת בנושאים הקשורים לנושא רשימה זו

• המלצה על ספר: האם שימפנזים חושבים על פרישה
• בין שתי טעויות
• סקר מעורר מחשבה באתר נענע
• 3 ספרים חדשים (בספריה שלי)
• בעיית מונטי הול חוזרת

ב"גלובס" דווח אתמול על הרצאה שנשא פרופ' דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה, בפני תלמידי בי"ס "שבח" בתל-אביב, בנושא: "רציונליות חסומה: המקור התפיסתי של טעויות קוגניטיביות".

סיכום מהיר בשני משפטים: האינטואיציה שלנו מתבססת על תפיסת ממוצעים, שהיא קלה ונחה בהרבה מאשר תפיסת סכומים, העומדת בסיס קבלת החלטות רציונלית. אינטואיציה מועדת לטעויות שיטתיות, להוציא מקרים ספציפיים של שחקני שחמט או רופא מאבחן, שזקוקים לה.

מומלץ לקרוא (דרושה הרשמה לאתר).

בבלוג freakonomics, לעומת זאת, דווח אתמול על החלטה יוצאת דופן שביצע מאמן קבוצת הפוטבול של קנזס סיטי. בשניות הסיום של המשחק, כאשר קבוצתו בפיגור, היה יכול לבחור בין מהלך שיביא בודאות לשוויון במשחק, ובכך יכפה הארכה בה יש לו 50% סיכוי לנצח, ובין מהלך שעשוי להביא ניצחון מיידי לקבוצתו, אך גם הפסד מיידי אם המהלך ייכשל. מה אתם הייתם עושים? כהנמן וטברסקי חזו והוכיחו כי רוב האשים יבחרו באפשרות הראשונה, אך המאמן בחר באפשרות השניה, וניצח.

פורסם ב 8 בנובמבר 2005 13:35 במדור קבלת החלטות | 4 תגובות

עזי  בתאריך 11/8/2005 2:22:43 PM

נדרש תיקון (פסיכולוגי?) לחישוב…

יוסי,
אילו היתה נכפית הארכה, בעקבות בעיטה מוצלחת של "שער שדה", הסיכויים לא היו בהכרח 50-50, שכן הקבוצה השניה (הריידרס) היוותה — מבחינה סטטיסטית או מבחינות אמונתו/ציפייתו של המאמן — יריב חזק מאשר הצ'יפס. לכן לקיחת הסיכון במהלך של הליכה על טאצ'דאון היה ראציונלי ולא אינטואיטיבי, שכן הוא האמין שבתרגיל מוצלח הוא יוכל לעבור את היארד החסר…

נועם  בתאריך 11/8/2005 3:45:03 PM

בענין הכוסות השבורות

לא הבנתי למה האופציה הראשונה פחות הגיונית. אולי תוכל להרחיב בענין הדוגמה ה"כלכלית" שכהנמן הציג?

DL  בתאריך 11/8/2005 7:04:34 PM

הסבר ברוח כהנמן

בתגובה הראשונה לסיפור באתר freakonomics נכתב שלמהלך המכריע של המאמן קדמו מספר דקות שבהם הריידרס (הקבוצה היריבה) "הפכו" את תוצאת המשחק.
הכותב שם העלה את הטיעון הבא:
יתכן שהמאמן כבר "סיפח" לעצמו פסיכולוגית את הניצחון במשחק (כיוון שקבוצתו הובילה עד לרגעים האחרונים לפני ההחלטה), ולכן צריך להתייחס להחלטה כאל הימור שמטרתו צמצום הפסדים (הפסד אפשרי במשחק שלכאורה כבר זכית בו), ולא כאל הימור שמטרתו להשיג רווח.
התיאוריה הזאת נאמנה מאוד לתיאוריה של כהנמן וטברסקי, שכתבו רבות על ההשפעה של נקודת ההסתכלות הסוביקטיבית של מקבל ההחלטה, ועל שנאת סיכון בתחום הרווח לעומת אהבת סיכון בתחום ההפסד.

עופר  בתאריך 11/8/2005 8:09:56 PM

עוד קצת

בנושא ההחלטה של ורמיל (יותר מהזווית "ספורטאית")
http://www.salon.com/news/spor…./2005/11/07/monday/index1.html

לקריאה נוספת בנושאים הקשורים לנושא רשימה זו

• עצתו של אריאל רובינשטיין לברק ולבני בעניין המצב הכלכלי
• מכתבים למערכת
• כשל הצירוף
• מה גורם לתאונות הדרכים?
• חבורות,ליסינג, כדורגל וזכויות יוצרים