נסיכת המדעים

ישנם שלושה סוגי שקרים: שקרים, שקרים מטומטמים, ופרשנות כלכלית.

אני קורא באופן קבוע את מדור הכלכלה של "הארץ/דה-מרקר" (באדיבות מהדורת הרשת של העיתון). אני בעל הבנה מסויימת בכלכלה אבל בהחלט לא מומחה לנושא, ולכן אני נאלץ  בדרך כלל לקרוא את הטקסטים שם (במיוחד את טורי הפרשנות) כשאני בעמדת נחיתות – הרי הכותבים הם המומחים לנושא עליו הם כותבים. כאשר מדווחות עובדות הקריאה קלה יותר, אם מניחים שהעיתונאים בעיתון המכובד הזה עושים את עבודתם נאמנה, ומדווחים אמת לקוראים. הנה למשל, הידיעה שהופיעה בראש דף הכלכלה במהדורה של ערב יום העצמאות – האם יש לי סיבה לחשוד במוטי בסוק כי ידווח דיווח שקר על הורדת הריבית ב-0.25%? ממש לא.

לכל כלל יש יוצא מהכלל. הנה למשל המשפט הבא, שפורסם באחד מטורי הדעות של מדור הכלכלה בתאריך 16/4/2007 : "שכר ממוצע של מורה בישראל הוא כ-7,200 שקל בחודש, כשכר הממוצע במשק". האם תקבלו את המשפט הבא בתנודת ראש ותמשיכו הלאה?

השכר הממוצע במשק הוא במשק בינואר 2007 היה 7740 שקל ברוטו, כך פורסם 5 ימים קודם לכן באותו דה-מרקר עצמו. אז או ששכר המורים (הממוצע) נמוך מהשכר הממוצע, או שהוא גבוה מ-7200 שקלים, או שיש כאן משהו שדורש בדיקה מעמיקה יותר.

האמת היא שחשבתי לעצמי שכותב המשפט הנ"ל פשוט טעה באחד הנתונים, מין פליטת קולמוס שכזו, אבל הכותב במקרה זה היא הפרשנית הכלכלית הבכירה וסגנית העורך של דה-מרקר, מירב ארלוזורוב.

האם מירב ארלוזורוב נתפסה בשקר? אם זה היה שקר, וארלוזורוב פרסמה בכוונה תחילה נתון שגוי בדבר השכר הממוצע במשק, הרי שזהו שקר מהסוג השני. לא סתם שקר, אלא שקר מטומטם, שניתן לחשוף אותו מייד, וללא כל מאמץ. לא, אני לא חושב שמדובר כאן בשקר מפורש. אבל נורה אדומה נדלקה. האם הנתון בדבר השכר הממוצע של המורים הוא אמיתי או שקרי? השאלה הזו כבר נידונה אצל מרק ק. ולא זכתה שם לתשובה ראויה בעת כתיבת שורות אלה.

ארלוזורוב ממשיכה ומביאה עוד נתונים. היא מדווחת כי מנוהל משא ומתן בה נידונה העלאת שכר ממוצעת של 30% בשכר המורים. לכן, "שכרו הממוצע של מורה בישראל יעלה בקרוב לכ-9,500 שקל בחודש". אבל אם מוסיפים 30% ל-7200, מקבלים 9360, לא 9500. אופס. Strike two. אבל עדיין, ניתן להניח שמדובר בטעות, לא בשקר. למה שארלוזורוב שוב תביא נתון שניתן להפריך בעזרת מחשבון פשוט?

נמשיך לקרוא. כותבת ארלוזורוב, בהתייחסה אל ציבור המורים: "מדובר בסקטור הגדול ביותר בישראל – 130-150 אלף מורים". כאן כבר כל הנורות האדומות מהבהבות. ארלוזורוב לא יודעת כמה מורים יש? והיא לא יכולה לברר? ואם היא ביררה, איך זה שלא הגיע לנתון הזה? מה, היא לא יכולה להרים טלפון לקובי הבר ולבקש ממנו את הנתון?

היא כותבת וממשיכה: "10% תוספת שכר למורים תעלה למשק 1.2-1.75 מיליארד שקל בשנה (תלוי איך סופרים את מגזר המורים). 30% תוספת שכר הם לכן בעיה של 3.6-5.5 מיליארד שקל בשנה".

רגע, אם 10% תוספת פירושם 1.75 מיליארד שקלים בשנה, 30% פירושם 1.75*3 שהם 5.25, ולכל היותר 5.3 אם מעגלים כלפי מעלה. אבל יותר מכך: 10% מ-7200 הם 720, הכפילו זאת ב-12 והכפילו ב-150,000 מורים, ותקבלו 1.296 מיליארד בלבד, לא 1.75. הכפילו ב-3 ותקבלו כי על פי הנתון המקורי של ארלוזורוב, לפיו שכר ממוצע של מורה הוא 7200 ₪ לחודש, ובהנחה כי ישנם 150,000 מורים, תוספת שכר של 30% למורים הינה תוספת כוללת קצת פחות מ-3.9 מיליארד שקלים בשנה, לא סכום שיש לזלזל בו, אבל סכום יום הדין של ארלוזורוב, 5.5 מיליארד, גבוה ממנו ב-41%.

מה קורה כאן באמת? האמת היא שלגברת ארלוזורוב יש אג'נדה. ארלוזורוב מתנגדת להעלאת שכר המורים. נקודה. והיא מגייסת לעזרתה אל כל שלושת סוגי השקרים: שקרים, שקרים מטומטמים, ופרשנות כלכלית.

ארלוזורוב לא מסתפקת בהבאת נתונים שגויים או לא מאומתים, בטעויות חישוב ובעיגול נדיב של התוצאות. היא מגדילה וכותבת: "כל תוספת שכר למורים מיתרגמת מיד לבעיה מאקרו-כלכלית". ומה אוכל לומר נגד טיעון זה? אני בטוח שיטענו מולי שגם תוספת שכר כוללת של 3.9 מיליארד שקלים בשנה היא בעיה מאקרו כלכלית. אני לא מבין במקרו כלכלה. אין לי תשובות למי שיטען את הטענה הזו. ארלוזורוב יודעת שרוב הקוראים פשוט יקבלו את דבריה בדבר הבעיות המאקרו כלכליות הרות הגורל,

אפשר לנסות לברר את המספרים האמיתיים. לא צריך לצלצל לקובי הבר. מספיק לגלוש לאתר משרד האוצר ולפתוח את דו"ח הוצאות השכר בשירות המדינה. מי שיפתח את הדו"ח (קובץ pdf, 780 ק"ב), יגלה כי בשנת 2005 הועסקו בשירות המדינה  86,077  עובדי הוראה  ב-75,052 משרות מלאות. אני לא זוכר שבשנת 2006 נוספו עשרות אלפי מורים למערכת החינוך, מספרם ודאי לא הוכפל. אז אם הנתון של 7200 שקלים למשרה ממוצעת של מורה אכן נכון, הרי שהעלאה של 30% בממוצע תגרור תוספת שכר שנתית כוללת של 1.9 מיליארד שקלים בשנה.

ואפילו הנתון בדבר השכר הממוצע של המורים מוטל בספק. לפי נתוני האוצר באותו דו"ח היה השכר הממוצע למשרת מורה 7440 שקלים בחודש. הרושם הוא כי ארלוזורוב לא טרחה לברר את העובדות לפני שכתבה את המאמר שלה, אלא קיוותה שאף אחד לא יבדוק ברצינות את מה שכתבה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 24 באפריל 2007  שם התקבלו 32 תגובות

 

אבי  בתאריך 4/24/2007 10:39:07 PM

ללא נושא

לפי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה השכר הממוצע של המורים הוא בכלל 5628 ש"ח
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3386738,00.html

דב  בתאריך 4/24/2007 10:45:58 PM

יכול להיות שבדוח של שירות המדינה

לא כוללים מורים שמועסקים דרך הרשויות המקומיות?

asd  [אתר]  בתאריך 4/24/2007 11:07:42 PM

עד הוכחה שבמדינת ישראל אסור לאכזב אנשים

עד הוכחה שבמדינת ישראל אסור לאכזב אנשים
בעמדות כוח כי אם אכן כך תעשה תישפט לעונש
ציבורי וישללו ממך זכויות הביטוי השונות.

סטודנט  בתאריך 4/24/2007 11:21:25 PM

מירב ארלוזרוב

אני איבדתי כל שמץ של אמון במירב ארלוזרוב כעיתונאית אחרי שראיינה את שוחט בעניין הועדה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/824245.html
הראיון הזה הוא פשוט קטסטרופלי. ארלוזרוב מנסה להכניס מלים לפיו, ולגרור אותו להתבטאויות קיצוניות יותר כדי שיתקרב עוד קצת לדעות שלה.
אבל אין ספק שגולת הכותרת בראיון היא השאלה הנפלאה:
"וצריך לקיים את המלצות וינוגרד? היום ברור שהן פאסה, לא?"
אני לא חושב שאחרי ראיון שכזה צריך להתייחס ברצינות לכתבות שלה. אני רק מתפלא ש"הארץ" ממשיכים להעסיק "עיתונאית" כזו.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 4/24/2007 11:22:01 PM

תשובה לאבי

הנתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כולל את כל עובדי מערכת החינוך, כולל אנשי מנהלה.
פניתי ללשכה בבקשה לנתון מפורט יותר, אך טרם קיבלתי תשובה.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 4/24/2007 11:27:26 PM

תשובה לדב

אתה צודק כמובן, אך ההבדל לא משמעותי.
לפי נתוני הלמ"ס (שנתון סטטיסטי לישראל, לוח 8.29(, היו בשנת תשס"ו 92000 מורים, כלומר היו עוד כ-6000 מורים שלא הועסקו בשירות המדינה אלא על ידי מעסיקים אחרים (רובם ברשויות המקומיות, מן הסתם)

דב  בתאריך 4/25/2007 12:12:53 AM

תודה, יוסי

אם כך קשה להסביר איך הגיעה הגברת מירב ל 150 אלף מורים. אולי מנתה גם פנסיונרים במניין? לדה-מארקר פתרונים.

utai  בתאריך 4/25/2007 12:15:57 AM

מאלף

תודה רבה, יכול להיות מאד מעניין לקבל תשובה מ"הארץ/דה-מארקר", אני מקווה שכתבת להם גם כן מכתב

אמיר  בתאריך 4/25/2007 1:43:36 AM

תיקון אחד קטן

יש הבדל בין השכר ברוטו לעלות השכר. הסכום שהמעסיק מוציא כדי לתת לעובד משכורת (עלות השכר) גבוה יותר מהשכר ברוטו שהעובד מקבל. לכן ברור שהתוספת הדרושה לתקציב גדולה יותר ממכפלת התוספת לברוטו במספר המורים.
בנוגע לכל השאר אי ההתאמות, אין לי מושג.

אסי  [אתר]  בתאריך 4/25/2007 7:43:15 AM

יוסי

לסטטיסטיקאי של רשימות. תודה. תודה רבה, ושוב תודה.
רשימה מצויינה

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 4/25/2007 8:20:41 AM

תשובה ל-utai

תשובה מדה-מרקר? הצחקת אותי
http://www.sci-princess.info/archives/24935.asp

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 4/25/2007 8:23:26 AM

תשובה לאמיר

אתה צודק עקרונית בעניין ההבדל בין עלות השכר והשכר ברוטו.
ארלוזורוב התייחסה לשכר ברוטו ולא לעלות השכר, וכך עשיתי גם אני.
מצד שני, זכור שמדובר בעובדי מדינה – והעלאת שכרם ממומנת בחלקה על ידי תוספת המסים הנגבית ישירות משכרם – אני מניח שזה מכסה את ההפרש לכל הפחות.

איתי אשר  [אתר]  בתאריך 4/25/2007 9:02:07 AM

השקר הגדול ביותר בעניין האוצר והמורים

הוא שקר הנירמול. לשקר הזה שותפה ארלוזורוב אך גם כאן מקורו באוצר.
האוצר מוכן "לראשונה מזה שנים" להעלאה דרמטית בשכר המורים (30%, ביחס למה שמשיגים פה במאבקי שכר זה המון). זה משווק כהכרה בצורך להעלות את מעמד המורה ולהקפיץ את מערכת החינוך קדימה ע"י עידוד אנשים איכותיים לעבוד ולשרוד במערכת תובענית זו.
אלא מאי, שהאוצר דורש במקביל עלייה בשיעור דומה במספר שעות העבודה המהוות משרה של מורה.
כלומר, ומשום מה זה לא נמצא בראש הטיעונים של ארגוני המורים: השכר שמקבל מורה *לשעת עבודה* ימשיך להיות עלוב ומשפיל ביחס לשכר בעלי השכלה דומה במגזר הציבורי והפרטי.
תאר לך שחברת אבטחה היתה יוצאת למבצע "אצלנו תתעשר מאבטחה", ובאותיות הקטנות היו כותבים שכל משמרת היא 16 שעות ועובדים 6 משמרות בשבוע.
ככה לא מעלים את רמת החינוך וככה לא משפרים את מעמד המורה.
אם תרצה לשתף איתנו פעולה באופן קבוע בחשיפת השקרים היפים של האוצר אנא כתוב לאתר.

יואב  בתאריך 4/25/2007 10:37:34 AM

ללא נושא

בשתי ה"טעויות" הראשונות ארלוזרוב כתבה במפורש "כ" ז"א שלא מדובר במספרים מדוייקים. 7740 ו-7200 הם בודאי באותו סדר גודל, לכן הזה מדוייק להגיד ש-7,200 ו7,440 הם בערך אותו הדבר. גם 9,360 ו9,500 הם מספרים קרובים, ויש להניח שארלוזרוב, כמו כלכלנים רבים התרגלה לעגל מספרים. ה"טעות" השלישית היא פשוט ההבדל בין עלות שכר למשכורת. שכר המורים הוא לא רק המשכורת, יש להם גם עלות של תנאים סוציאלים וכו'. עליה של 30% במשכורת יכולה להגיע גם לעליה של 40% בעלות.

רועי  בתאריך 4/25/2007 11:20:09 AM

האמנם מדובר בטעות כל כך גדולה?

7,200 שקל לחודש הם כ-7,740 שקל לחודש (טעות יחסית של 7.5%).
9,360 שקל לחודש הם כ-9,500 שקל לחודש (טעות יחסית של 1.5%).
בשני המקרים האומדן שניתן ע"י הכותבת נשמע לי בתחומי הסביר.

דב  [אתר]  בתאריך 4/25/2007 12:45:57 PM

כדאי שתקרא שוב את הנתונים

כדאי שתקרא שוב את הנתונים <a href="http://www.mof.gov.il/sa…./docs/state_m0-13.pdf">בדוח של הממונה על השכר באוצר</a>.
כתוב שם במפורש:
הדוח מתייחס רק לעובדי מדינה (מרבית המורים בתיכונים אינם כאלו)
השכר הממוצע בשנת 2005 הוא 7440 די דומה למה שהיה אז השכר הממוצע במשק.
העלות הממוצעת של העובדים היא9486 ש"ח .
תחשב מחדש את כל הטענות שלך ומתברר פתאום שמירב צדקה, לא נעים.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 4/25/2007 1:34:23 PM

תגובות למצדיקים

ארלוזורוב לא התייחסה לעלויות שכר אלא לשכר ממוצע ותוספות שכר. מי שמעוניין להתפלפל בפרשנויות, שיבושם לו.
אני התייחסתי לפעולות הכפל הפשוטות שהיא ביצעה, תוך כדי הסתמכות על הספרים שלה, והגעתי לפער של 1.6 מיליארד שקלים. מי שחושב שזה בתחום הטעות הסבירה, שיהיה בריא. אדם באמונתו יחיה.

אבים  [אתר]  בתאריך 4/25/2007 2:35:38 PM

ללא נושא

המורים שמועסקים דרך העיריות לא אמורים לעניין אותנו משום שהסעיף התקציבי לשכר שלהם הוא של הרשות המקומית ולא של משרד החינוך .

דב הראשן  בתאריך 4/25/2007 3:58:56 PM

לדב השני

כמוך גם אני תהיתי בקשר למספר המורים.
כפי שכתב יוסי בתגובות, ע"פ הלמ"ס כלל המועסקים בהוראה מונים 92,000 איש.
זה קצת שונה מה-150 אלף של מירב.
יוסי, כדאי שתצרף את הנתון לטור.

דב (השני)  [אתר]  בתאריך 4/25/2007 4:52:13 PM

בכל זאת מתעקש

יוסי, בתחילת הפוסט שלך כתבת:
<blockquote>אני בעל הבנה מסויימת בכלכלה אבל בהחלט לא מומחה לנושא</blockquote>,
אז כאשר מירב מדברת על "תוספת שכר למורים תעלה למשק" ברור שהיא מתכוונת לעלות השכר ולא לברוטו בלבד.
ולדב הראשון:
תקרא את הטבלאות <a href="http://www.cbs.gov.il/saka_y/02_17.pdf">הללו</a> של הלמ"ס
ותראה שבעצם מספר עובדי ההוראה גבוה יותר:
יש שם עובדי הוראה במוסדות על תיכוניים -75,000
ועובדי הוראה בבתי ספר יסודיים וגנים 140,000
כך שהאומדן של 150,000 מורים הוא מוטה כלפי מטה.
זה אולי לא מתאים לכם לדעות הפוליטיות אבל הסכומים שננקבו בכתבה אכן סבירים.

אזרח.  בתאריך 4/26/2007 8:28:50 PM

כתבת יפה.קרא בדיחה על קלקלנים.

A mathematician, an accountant and an economist apply for the same job.
The interviewer calls in the mathematician and asks :"What do two plus two equal?" The mathematician replies "Four." The interviewer asks "Four, exactly?" The mathematician looks at the interviewer incredulously and says "Yes, four, exactly."
Then the interviewer calls in the accountant and asks the same question ."What do two plus two equal?" The accountant says "On average, four – give or take ten percent, but on average, four."
Then the interviewer calls in the economist and poses the same question "What do two plus two equal?" The economist gets up, locks the door, closes the shade, sits down next to the interviewer, and says: "What do you want it to equal?"
הנמשל,בשטרסלר ומירב ארלוזורוב.אלה אינם כלכלנים העושים עבודתם נאמנה,אלא, קלקלנים.אידאולוגים.בעלי אידואולוגיה קפיטליסטית דרווניסטית.מושכי עט להשכיר ,בידי מגזר מסויים.לכן אין הם ודומיהם יכולים לראות את הנתונים האמיתיים.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 4/29/2007 10:44:22 AM

תשובה לדב השני

יש המון טבלאות והמון נתונים, לצערי, אין מקור מוסמך, ופנייתי ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה לקבלת הבהרות לא נענתה למעשה. כפי שציינתי באחת ההערות הקודמות, הלמ"ס מדווחת על כ-92 אלף עובדי הוראה השנתון הסטטיסטי.
שטרסלר מדווח היום (http://www.haaretz.co.il/hasi….ontrassID=6&sbSubContrassID=0) על נתון אחר שיותר דומה לנתוני ארלוזורוב – כ-120 אלף מורים. לא ברור לי על מה מתבססים הנתונים שלו. מבחינת נתוני השכר, לעומת זאת, שטרסלר סותר את ארלוזורוב, ולפיו השכר הממוצע הוא נמוך מ-7200 ש"ח (אך אין נתונים מדוייקים). הוא גם מעריך את כלות תוספת השכר ב-4 עד 5 מיליארד ש"ח, עדיין טווח רחב למדי אך צר מזה של ארלוזורוב.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 4/29/2007 10:45:10 AM

הלינק לכתבה של שטרסלר

http://www.haaretz.co.il/hasit….ContrassID=6&sbSubContrassID=0

עמוס  בתאריך 4/29/2007 4:04:26 PM

ללא נושא

מרב ארלוזורוב כבר מזמן זכתה להיות יקירת אתר "העוקץ" (שלמי שלא מכיר הוא מקום מעולה לשמוע דעות.)
וזאת בזכות אי דיוק כרוני והחנפנות ארוכת לשון לממסד הכלכלי העשיר
שני קישורים לדוגמא, אחד בנושא שכר הלימוד באנוברסיטאות (שם יוסי דיבר עליו)
ושני בנושא רמת המדעיות של הכלכלה
http://www.haokets.org/article.asp?ArticleID=2137
http://www.haokets.org/article.asp?ArticleID=1717

עמוס  בתאריך 4/29/2007 4:06:56 PM

נ.ב

בהמשך לקודם
מתחת לכותרת יש לינק "הצג- הסתר" ….תשתמשו בו כי אצלי ברירת המחדל היא הסתר ואז לא רואים את המאמר אלה רק את התגובות

עומר  בתאריך 4/30/2007 4:24:59 PM

שכר המורים,

מסתבר שמירב ארלוזורוב מקבלת תמיכה דווקא ממקור לא צפוי – הסתדרות המורים:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3331127,00.html
הנה הדו"ח עצמו:
http://www.itu.org.il/_Uploads/7771body.pdf
כרגיל, הנתון הממוצע אינו בהכרח מייצג. שכר מורה מתחיל עומד על כמחצית מכך.
הנתונים לגבי המערב מסתמכים על האתר הבא:
http://www.oecd.org/document/5….34515_37328564_1_1_1_1,00.html
כדאי גם לעיין במסמך הבא:
http://www.oecd.org/dataoecd/44/35/37376068.pdf
אז מסתבר שהגב' ארלוזורוב לא שיקרה, ועם זאת, מצבנו אינו מזהיר; נדמה לי שדווקא החלק המעניין בכל הדו"ח הוא ההוצאה הכוללת על שכר המורים. אם אכן מדובר בכ-90,000 עובדים, הרי שמדובר בכמעט פי שתיים ממספר המורים באירלנד(חביבתו של יוסי; כ-52,000 מורים), בעוד שמספר התלמידים בחינוך היסודי והתיכוני באירלנד עומד על
כ-950,000, לעומת 1.4 מליון בישראל. כלומר, בישראל מורה אחד לכל 15 תלמידים בממוצע, לעומת מורה לכל 18 תלמידים בממוצע באירלנד, פער של כ-20%. מכאן, שאם מצבת המורים בישראל היתה דומה לזו שבאירלנד, וההוצאה על שכרם היתה נותרת כפי שהיא היינו יכולים להגדיל את שכר המורים בכ-20% (משמעות הדבר הוא גם פיטורי 12,000 מורים…). ועדיין לא דנו בעובדה הפשוטה ששכר המורים מהווה פחות מ-40% מהוצאות משרד החינוך (לפי הנתונים הנ"ל) בעוד שעיון בנתוני התקציב מראים שמדובר בכ-68% אחוזים. מעניין, לא?!
הנה גם סקירה מעניינת מאת מכון מופת:
http://portal.macam.ac.il/Arti….=%2FSectionPage.aspx%3Fid%3D19
בקצרה – ההוצאה הלאומית על חינוך בישראל גבוהה מהממוצע של מדינות המערב, אך ההוצאה לנפש במונחי כוח קניה קטנה יותר. ניתן לכך הסבר בכתבה; שכר המורים המתחילים הוא נמוך מאוד במונחי תמ"ג ביחס למערב.
הפער בין מורים חדשים לוותיקים בישראל אף הוא גדול מהממוצע במערב; דווקא מספר המורים לתלמיד בחינוך היסודי הוא נמוך יחסית לממוצע במערב, ולטענת מחברי הדו"ח יש לדבר השפעה על גובה השכר.

מסעודון  בתאריך 5/2/2007 9:55:57 PM

ושקר מסוג רביעי-

בלוגים של יוסי לוי….

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 5/3/2007 2:36:34 PM

סיכום והבהרות

אני מסכים שיש בעיה בהשגת נתונים מדוייקים ואמינים, בייחוד בנושא המדובר, ואקדיש לנושא רשימה נפרדת.
בעניין סוגי השקרים – אני חושש שהמסר שרציתי להעביר לא הובן, ולכן אנסה לחדד אותו כאן:
לא משנה באמת כמה עולה תוספת שכר למורים. מה שמשנה זה להחליט האם ההוצאה חשובה ומוצדקת. אם התשובה היא כן, צריך לברר איך ניתן להשיג את היעד, ולמצוא את המקורות התקציביים. אם התשובה היא לא, אז לא צריך לתת להם תוספת בכלל.
מה שאסור לעשות זה להגיד שהתוספת יוצרת "בעיה מקרו כלכלית" ולכן יש לגנוז את הנושא. אם יש בעיה, צריך להתמודד איתה ולפתור אותה. אני בטוח שיש כלכלנים רבים עם שפע של הצעות מה לעשות, אבל הפרשנית הכלכלית שלנו אינה נמנית עימם.

עומר  בתאריך 5/4/2007 6:14:18 PM

מעבר לעניין הפרשנות

הכלכלית – נדמה לי שהנתונים ברורים וארלוזורוב לא שיקרה לגביהם; מעבר לכך – למה בעיניך יצירת "בעיה מקרו כלכלית" היא טיעון לא רלוונטי? הרי זה בדיוק כמו משפחה שיש לה מספר ילדים וצריכה לקנות בגד לאחד מהם. בהחלט יתכן שההוצאה מוצדקת, אבל היא עשויה לגרום לכך שעל הילדים ירצו שיקנו להם גם; זו המשמעות של בעיה מקרו-כלכלית, וזה אחד הדברים שצריך לקחת בחשבון כשמקבלים החלטות מעין אלה – העלות הכוללת שלהן עשויה להיות גדולה הרבה מעבר לעלות של ההחלטה המסויימת של קניית בגד/ העלאת שכר; בהחלט יתכן שיש לדברים פתרונות, אבל מכאן ועד לומר שיצירת בעיה מקרו כלכלית אינה טיעון הדרך עוד ארוכה…

באתר "נסיכת המדעים" פורסמה התייחסות לרשימה זו 
בתאריך 5/6/2007 9:26:59 AM

החיפוש אחרי הנתון

בעקבות מאמרה של מירב ארלוזורוב בנושא שכר המורים והסכם שכר שאולי מתגבש בין המורים והאוצר, כתבתי רשימה תחת הכותרת "שלושה סוגי שקרים". הכוונה שלי הייתה לתקוף את ארלוזורוב על כך שנפנפה במלים נכבדות כדי לת המשך…

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 5/6/2007 9:39:40 AM

עומר

אני שמח שסוף סוף אנו מסכימים.
זו בדיוק הטענה שלי: צריך לבחון את הנושא ולהחליט. אי אפשר לומר שיש "בעיה מקרו כלכלית" ולכן צריך להוריד את כל העניין מסדר היום ולדחות בצורה גורפת העלאת שכר אפשרית למורים.

עומר  בתאריך 5/10/2007 11:43:41 AM

אבל בהחלט יתכן

שלאחר שתשקול את העלאת שכר המורים, שראויה בפני עצמה, אתה תחליט שההשפעות המקרו כלכליות על המשק יהיו עצומות (כולם יבקשו העלאת שכר), ומצד שני, המורים ידחו כל הצעה להבניה של העלאת שכרם (למשל – התניית של כל תוספת במציאת מקורות תוך תקציביים נוספים בתקציב החינוך עצמו. זה עשוי למנוע דרישות מסקטורים נוספים מחד גיסא, אבל יש לזה מחיר…), כך שבסופו של יום תחליט לדחות את העניין משיקולים "מקרו-כלכליים". לכן, דחיה מלכתחילה של שיקולים מעין אלה אינה ממין העניין…

מאוד קל להפריח טענות כתשובה ניצחת.

כך למשל, כתב הקורא עומר בתגובה לרשימתי הקודמת (שרק הפנתה לפוסט בבלוג של ashmash):
"גם באירלנד, אותה הזכרת במאמריך, יש שכר לימוד דיפרנציאלי (גבוה למדי. באונ' אירית טובה תשלם כ-4000 יורו לשנה על לימודי גיאוגרפיה ועד 8500 יורו לשנה ללימודי וטרינריה…) יוסי, עשה טובה; אולי תקדם את הדיון בכך שבמקום כל מיני סיפורים ותחושות בטן תתעמק מעט ותספק עובדות."

אז הלכתי לגוגל וחיפשתי את מילות המפתח "ireland government". הגעתי לדף הזה. משם הקלקתי על Government Departments, והמשכתי היישר אל משרד החינוך והמדע של הרפובליקה האירית. שיטוט קצר של פחות מחצי דקה הביא אותי אל הדף הסוקר את מערכת האוניברסיטאות האירלנד וממנו הגעתי אל אתר המועצה להשכלה גבוהה של אירלנד. עוד חיפוש קצר באתר אחרי המילה "tuition", כלומר "שכר לימוד", הביא אותי לדף הזה בו נאמר:

In order to qualify for “Free Fees”, students must be first-time full-time undergraduates, hold EU nationality or official refugee status and have been ordinarily resident in an EU Member State for at least three of the five years preceding their entry to an approved third level course.

ובעברית: סטודנט באירלנד, שלומד לתואר הראשון שלו (כלומר, נרשם ללימודים לראשונה), שלומד תכנית לימודים מלאה, בעל אזרחות אירופית או שהינו פליט, והיה תושב קבע באיחוד האירופי במשך 3 שנים מבין 5 השנים שקדמו לרישום ללימודים, זכאי לפטור מלא מתשלום שכר לימוד.

אז אולי מהישראלי שינסה להתקבל ללימודים שם עם הדרכון הפולני שלו יבקשו שכר לימוד של 4000 יורו לשנה, אבל האירים לא חולמים לפגוע במשאב הלאומי העיקרי שלהם – כח אדם משכיל ומיומן. טוב, הם לא ישראלים.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 11 באפריל 2007 שם התקבלו 22 תגובות

התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.

ערדי  בתאריך 4/12/2007 2:32:40 AM

ללא נושא

וואלה – באמת קל להפריח וקל להפריך. נראתה לי די רצינית ההודעה של עומר בפוסט הקודם (שאת רובה סה"כ גם כאן לא הפרכת), אז הלכתי לאותו דף שאתה מצביע עליו והנה רשום שם:
Courses approved under the Free Fees initiative are full time undergraduate courses, other than Third Level Trainee courses in the Institutes of Technology which are followed in one of the colleges listed below.
כלומר לא כל קורס, ולא כל אוניברסיטה, ולא כל סטודנט.. לא כל כך פשוט. המשכתי והלכתי בעקבות הקישור לאוניברסיטה הראשונה ברשימת אלו שמשתתפות בתוכנית שכ"ל חינם, והנה שם רשימה שלמה של שכר לימוד לתארים השונים, מפולפל למדי ודיפרנציאלי ביותר, לאותם סטודנטים וקורסים שלא נמנים על התוכנית:
http://www.ucd.ie/fees/fees/undergraduate.htm
קל מאד להפריח, אין ספק. בעיקר דמגוגיה כמו "טוב, הם לא ישראלים". אולי תתענין קצת במה שקורה באירופה מעבר לדברים שמתאימים לתפיסת העולם שלך ותגלה שבלא מעט מקומות מדברים עכשיו על העלאת שכר הלימוד.

דודי  בתאריך 4/12/2007 2:50:16 AM

לערדי

נאמר בקישור שהבאת, בתחילת הדברים:
Students who qualify for 'free' fees pay only €878.50
ובכל אופן, האם אתה בטוח שיוסי לא הפריך את טענתו הרצינית של עומר? עומר טען ששכר הלימוד "גבוה למדי", יוסי הראה ש(לפחות ברוב המקומות) הוא דווקא חינם.

דומינו אדום  בתאריך 4/12/2007 3:16:30 PM

לערדי

הסטודנטים שאינם כלולים בתוכנית הם סטודנטים הלומדים לתואר נוסף, עובדים במקביל, אינם חברי האיחוד או שאינם מתגוררים בתחומי האיחוד.
זה לא משהו יוצא דופן, גם בארץ שכר הלימוד של סטודנטים מחו"ל אינו מסובסד.
בעצם, הראת בדיוק הדבר ההפוך – סטודנט אירי הלומד לתואר ראשון משלם 878 אירו לשנה.
גם אם נהיה נדיבים למדי בשער ההמרה, מדובר בסביבות 5 אלף שקל לשנה, כלומר, קרוב לשכר הלימוד שסטודנט ישראלי היה משלם לו המלצות ועדת וינוגרד היו מיושמות במלואן

ערדי  בתאריך 4/12/2007 6:08:24 PM

ללא נושא

רוב התגובה שהכותב מתימר ל"הפריך" מדברת בכלל על המצב בצרפת, שאליו לא התייחס כאן.
לגבי אירלנד, כמו שאנחנו רואים שכ"ל גם באופצית ה"חינם" הוא 5000 ש"ח לשנה, ושוב – לא בכל אוניברסיטה ולא בכל חוג. בשקלול העובדה שאירלנד במצב טוב בהרבה מישראל (איחוד אירופאי, לא צריכה להחזיק צבא גדול) נראה לי שההבדל לא גדול.
בכל מקרה, אני בודאי מסכים שצריך לאפשר לימודים גבוהים לכל מי שרוצה. אבל בהחלט יש מקום לשקלול רקע כלכלי, השקעה לאורך הלימודים ונושא הלימוד כשקובעים את שכר הלימוד. אין שום סבה שכספי המסים שלי יממנו באותה מדה סטודנטית ממעלות שלומדת בטכניון ובחור מרמת השרון שעושה תואר בפילוסופיה.

יובל  בתאריך 4/12/2007 9:36:14 PM

לערדי

כשאתה אומר "לא בכל אוניברסיטה ולא בכל חוג" עלולים הקוראים לחשוב שהמקרים שבהם משלמים את הסכום הסמלי הזה הם מעטים. אז בוא נחזור לציטוט שלך ונראה מתי מי שעומד בקריטריונים (הכלליים מאוד, כאמור), צריך לשלם יותר:
Third Level Trainee courses in the Institutes of Technology which are followed in one of the colleges listed below.
כלומר רק קורסים מסוימים, בשלב מסוים, בהכשרה מסוימת, באוניברסטאות מסוימות, חייבים בתשלום גבוה יותר.
כל היתר – פטורים וצריכים לשלם רק את הסכום הסמלי של כ-900 יורו (במונחי כוח קניה מדובר בהרבה פחות מ-5000 ש"ח).

ערדי  בתאריך 4/12/2007 10:24:10 PM

ללא נושא

יובל, לפי הקריאה שלי (ונדמה לי שיש גם סמוכים נוספים לזה שם) מדובר על שכ"ל חינם קורסים בהיקף מלא לתואר ראשון, מלבד קורסים ברמה שלוש (?), ברשימה מסוימת של אוניברסטאות.
בכל מקרה, זה לא משנה: לנושא צרפת יוסי לוי לא התייחס כלל וודאי שאין פה "הפרכה" של כלום. ובכלל, ההשוואה בין ישראל לאירופה פשוט לא רצינית.

יובל  בתאריך 4/12/2007 10:47:48 PM

לערדי

נכון – וזה בדיוק מה שכתבתי. הכלל הוא לימודים לתואר ראשון בחינם (לא באמת חינם – מחיר סמלי) מלבד במקרים מעטים ויוצאי דופן.
וקל מאוד להסביר שההשוואה בין ישראל לאירופה לא רצינית אבל יוסי התייחס לתגובה שבדיוק עשתה את זה. אז כשזה תומך בהעלאת שכר הלימוד ההשוואה כן רצינית?
ולגבי צרפת – יוסי לא עובד בשביל העומר הזה. כדי להראות שהוא כתב שטויות מספיק לתת דוגמה נגדית אחת. בדיוק כמו במתמטיקה.

לרמן  [אתר]  בתאריך 4/13/2007 1:34:43 AM

דיון בנושא קרוב

מתנהל פה:
http://lerman.blogli.co.il/archives/65
ולא היה צריך את התגובה הזאת אם "רשימות" היו עובדים עם טרקבקים.

vku  בתאריך 4/13/2007 2:26:09 AM

יש טראקבקים ברשימות

אבל לא פינגבאקים

עומר  בתאריך 4/13/2007 10:17:32 AM

יוסי,

תודה רבה על התיקון בעניין אירלנד. כעת, כהמלצת חז"ל אצטרך לקרוא לך מורי ורבי, כשם שיש לקרוא לכל מי שמלמד אותנו משהו.
אך עם זאת, עדיין לא התייחסת לשאלה בעניין צרפת, ולמעשה, גם לא לעניין הכללי יותר שנובע ממנה. הלימודים בצרפת הם אכן בחינם ברובם (או כמעט בחינם) אבל ההשקעה שם בבתי הספר ה"טובים" היא עצומה וכל היתר מקבלים מעט מאוד. בעניין דומה, אתה יכול למצוא כאן מידע לגבי דירוג האוניברסיטאות בעולם (זה אחד מני רבים, הם כולם מלאי בעיות, אבל מילא…). יש שם נציגות צרפתיות במקומות גבוהים יחסית. לעומת זאת, הכניסה האירית הראשונה היא במקום נמוך למדי (בערך 250)
והנציגות הבאות כמעט סוגרות את הרשימה (יש עוד 2).
http://ed.sjtu.edu.cn/rank/2004/top500list.htm
אז יש באירלנד מימון אחיד לסטודנטים, אבל נראה שהאוניברסיטאות הן לא בקדמת המחקר העולמי. לעומת זאת, בצרפת יש מימון דיפרנציאלי של המוסדות השונים, מתוך רצון שיהיו מוסדות מובילים. כל מה שאמרתי כאן לא אומר שצריך להעלות את שכר הלימוד או להוריד אותו. למען האמת, אני ממש לא יודע כיצד להכריע בסוגיה הזו. אבל הבעיה היא בהחלט מורכבת בהרבה מכפי שאתה מציג אותה. יש כאן שאלה של איז סוג של השכלה אנחנו רוצים; יש שאלה של שיויוניות, ועד כמה חלוקת המשאבים צריכה להיות שויונית וכו'. לכך עדיין לא התייחסת, וזו עיקר התגובה המקורית שלי.
נ.ב. – יובל, גם אני לא עובד בשביל אף אחד; ובמתמטיקה, אם נתת דוגמא נגדית לטענה אחת זה עדיין לא אומר שסתרת גם את הטענה השניה.

עומר  בתאריך 4/13/2007 10:38:10 AM

נ.ב.נ.

הנה מחקר מעניין למדי שנתקלתי בו.
http://www.dfes.gov.uk/hegatew….ng_internationalcomparison.pdf
שימו לב לטבלאות ההשקעה בהשכלה כאחוז מהתמ"ג,
וההשקעה לסטודנט
ארה"ב מובילה את הטבלה, ובאירופה ההשקעה בהשכלה נמוכה יחסית, למעט יוצאת הדופן שוודיה.
נראה לי שאם נחשב את מידת ההשקעה של ישראל ביחס לתמ"ג (לפי נתוני הבנק העולמי) נקבל 1.2% בערך. כלומר – מעט יותר מצרפת, אבל פחות מאירלנד, והרבה פחות ממדינות צפון אמריקה.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 4/13/2007 11:09:53 AM

בעניין צרפת

לטיעונים בעניין צרפת התייחסתי כבר מזמן ברשימה הראשונה שכתבתי בנושא זה: "כמה מכוניות יש לסטודנטים?"
כולכם מוזמנים לקרוא:
http://www.sci-princess.info/archives/24591.asp

עומר  בתאריך 4/13/2007 11:31:54 AM

ההתייחסות שם לא רלוונטית

השונות במערכת ההשכלה הצרפתית היא גדולה מאוד. זה ממש לא מפתיע שיש נציגות צרפתיות ברשימת האונ' הטובות ביותר, משום שההשקעה ב"גראנד אקולס" היא עצומה יחסית לגודלן. כפי שכבר כתבתי, זה כאילו בטכניון ובאונ' העברית היו 10,000 סטודנטים והמוסדות היו מתוקצבים
ב-1.5 מליארד ש"ח. השאלה היא מה קורה ביתר המערכת הצרפתית, והיא פשוט עלובה. בכל הגראנד אקולס נמצאים בסה"כ 4% מהסטודנטים. כל היתר צריכים להסתפק בהרבה פחות. צריך לשאול האם זה ראוי? האם יש דרך לתת השכלה טובה לכולם, ואם לא האם צריך בכל זאת להשקיע במידה שווה בכל סטודנט או שצריך לבחור ולהעדיף מוסדות/סטודנטים מסויימים ע"פ אחרים (למשל, לפי מפתח סוציו-אקונומי, הצטיינות אקדמית וכו'). אני קיוויתי להתייחסות לעניין הזה.
זו סוגיית הדיפרנציאציה בצורתה הרחבה, והיא הסוגיה העיקרית שתקבע כיצד תיראה מערכת ההשכלה בישראל, ונראה לי שבה צריך לעסוק.
נ.ב. – במסמך שהבאתי לעיל נכתב גם שבאירלנד היתה הצעה בשנת 2003 להכניס שכר לימוד בשיעור שהזכרתי. ההצעה לא התקבלה לבסוף (ומשום מה אני זכרתי שכן. נו מילא…)

אבי  בתאריך 4/13/2007 1:48:50 PM

ללא נושא

כאשר בודקים את כמות הציטויטם ב"כתבי עת מובילים" כלומר אמריקנים נראה יתרון (כמה מפתיע) לאוניברסיטאות אמריקניות. התוצאה הזו הייתה מושגת בכל מקרה בגלל שרוב כתבי עת אלו הם אמריקניים. בעיני המדד הזה הוא אחד הטפשיים ביותר, אם היו עושים מבחן אחיד לכולם לברר את הרמה אז הינו רואים מה הרמה, כמו שעושים לדוגמא עם מבחנים לבתי ספר (פיזה, טימס, פירלס). במבחנים אלו כמובן שהתוצאות האמריקניות בתחתית המדינות המערביות.

עומר  בתאריך 4/13/2007 2:02:36 PM

אבי, מה זה שייך?

מספר ציטוטים הוא מדד אמין שמקובל על רוב החוקרים. באונ' האמריקאיות יושבים כיום חוקרים רבים שהם מובילים בתחומם. הסיבה העיקרית לכך היא עושרן של האונ' האמריקאיות שנהנות ממימון ממשלתי גדול ומתשלומי שכ"ל ותרומות. המוסדות הללו הם אבן שואבת לחוקרים מכל העולם (בעיקר משום שהן יכולות לשלם והרבה). זו הסיבה העיקרית למספר
הציטוטים הרב. לחלק מן המדדים יש אמנם בעיות (כמו למשל – נסיון לאמוד את איכות האונ' ע"י אחוז הסגל והסטודנטים הבינלאומיים. זה כמובן יוצר הטיה לכיוון מוסדות דוברי אנגלית), אבל מספר ציטוטים הוא לא גורם בעייתי…

אבי  בתאריך 4/13/2007 3:06:17 PM

ללא נושא

הפקולטות במדעי הרוח במדינות האנגלו סקסיות הן פוסטמודרניות ולכן חוקרים של מדעי הרוח מפקולטות במדינות אחרות שבהן הפוסטמודרניזם לא תפס כל כך לא מצוטטים במחקרים, זה הכל, אין כל קשר לאיכות. כך, לדוגמא, חקר מגדר במדינות האנגלו סקסיות לוקה בהערצה לפמיניזם פוסט מודרני שאוהב להתקיף את המדינה וגורס שבכל מצב יהיה דיכוי של הנשים בעיקר ע"י המדינה. הפמיניזם בסקנדינביה הוא פמיניזם מדינתי שלא סולד מהמדינה אלא טוען שיש להשתמש במדינה כמו כלי בשביל לקדם אלמנטים בחיי הנשים. הפמיניזם באוניברסיטאות האנגלו סקסיות הוא פוסטמודרני ואילו הפמיניזם בסקנדינביה הוא סוציאל דמוקרטי ולכן מחקרים בנושא זה ממדינות סקנדינביה כמעט ולא יופיעו ב"כתבי העת הנחשבים". בנוסף, חוקרי מגדר בארה"ב אוהבים לדבר על מצב הנשים השחורות ועל פמיניזם שחור, מצב שאינו רלוונטי למדינות אחרות ולכן ברור שלא יופיעו מחקרים על נושאים אלו במדינות אחרות ולכן הם לא יצוטטו בכתבי העת האמריקנים (סליחה "כתבי העת הנחשבים"). הפקולטות למדעי החברה במדינות האנגלו סקסיות פועלות במסגרת פוסטמודרניזם (בעיקר), מרקסיזם ובמידה פחותה קפיטליזם. מדעי החברה הסקנדינבים הם בעיקר במסגרת של התיאוריה הסוציאל דמוקרטית ובמידה פחותה קפיטליזם ופוסטמודרניזם שלא תפס כל כך בסקנדינביה (ויש לו בכלל משמעות אחרת בסקנדינביה) ולכן לא מסתכלים עליהם בדרך כלל בכתבי העת האמריקנים. מחקרים סוציאל דמוקרטים לא מצוטטים בכתבי עת בכלכלה ובסוציולוגיה לדוגמא, לא כי הם לא טובים אלא כי הם לא מתאימים למסגרת התיאורטית המתאימה.
לעיתים חוקרים אנגלו סקסים יעתיקו מחוקרים אחרים בלי להזכיר את שמם. כך, מדי פעם יוזכר "סחר הוגן" בעיקר בהקשר האמריקני שלו בלי להזכיר שהוא נוסד בהולנד תחת פעילים והוגים הולנדים, יוזכר המושג "התפתחות בת קיימא" באקולוגיה ובאיכות סביבה בלי להזכיר שהמושג נוצר בנורבגיה, יוזכר ביטול העבדות ע"י לינקולן למרות שהעבדות בוטלה כבר קודם במדינות אחרות ויוזכרו מאבקים פמיניסטיים בארה"ב ובבריטניה והמאבק להשגת זכות בחירה לנשים למרות שהמדינות הנ"ל היו בין המדינות האחרונות בעולם המערבי להעניק זכות בחירה כללית לנשים.

אבי  בתאריך 4/13/2007 3:12:12 PM

ללא נושא

מחקרים סקנדינבים שמראים התפתחויות ויעילות של קואופרטיבים ושל השתתפות העובדים בדרג הניהולי לא מצוטטים בכתבי עת אמריקנים לניהול מסיבות ברורות. המסגרת התיאורטית של כתבי עת אלו שוללת הן קואופרטיבים והן השתתפות העובדים בניהול (שנקראת דמוקרטיזציה במקום העבודה) והתפתחויות, בעיות ופתרונות שבמסגרת מודלים אלו לא מעניינים את כתבי העת האמריקנים לניהול.

יהל זמיר  [אתר]  בתאריך 4/14/2007 2:59:17 AM

אבי

הדברים שאתה מביא מאוד מעניינים. תוכל לתת כמה קישורים?

עומר  בתאריך 4/14/2007 5:08:54 PM

אבי,

זה אולי נכון בתחומי המחקר שציינת. במחקר בתחומים כמו ביולוגיה, רפואה או פיזיקה אין לזה כל חשיבות, ותחומים אלה מהווים את המסה העיקרית בהערכות האמורות.

אורי  בתאריך 4/15/2007 1:42:56 PM

עובדות ולוגיקה

נגש לרגע לעובדות: אירלנד הייתה עד אמצע שנות השמונים אחת המדינות העניות באירופה: תוצר ופוריות נמוכים, אבטלה עצומה של בני נוער, ושאר רעות חולות מוכרות.
בשנת 1987 שינתה אירלנד את המדיניות הכל כלית ואימצה כמה מכללי הכלכלה החופשית. אחרי כשנה או שנתיים כלכלת המדינה החלה לצמו ח בקצב רצחני והתוצר הכפיל את עצמו בתוך עשר שנים.
בשנת 1996/7 נחקק חוק המאפשר לתלמידי תואר ראשון ללמוד חינם בתנאים מסוימים.
בפוסט הזה מוצגת ההשכלה כ"משאב הלאומי העיקרי" של אירלנד ונרמז (ויותר מזה) כי גובה שכר הלימוד על פי החוק החדש הוא אחת הסיבות העיקריות שתרמו לשגשוגו השגיא של אותו משאב יקר ורב ערך, עד כדי כך שהאירים אפילו לא "חולמים" לשנות את החוק שיצר אצלם "כח אדם משכיל ומיומן".
זו טענה תמוהה במקצת. אם החוק הזה יצר אותו "כח אדם משכיל ומיומן" היינו אמורים לצפות לשינוי לא לפני שנת 2000, ולשינוי ממשי רק בשנים אלו, כאשר אותו "כח אדם משכיל ומיומן" שיצר החוק ירכוש מיומנות. הפריחה והשגשוג של אירלנד עוד בתקופה האפלה, החשוכה והקדמונית בה האירים דווקא כן חלמו "לפגוע במשאב הלאומי העיקרי שלהם" (שהוא, כזכור, "כח אדם משכיל ומיומן") מעידה על כך שאין שום קשר סיבתי בין גובה שכר הלימוד לפריחתה של אירלנד. כל אותו "כח אדם משכיל ומיומן" נוצר כאילו מאליו, בלי סיוע החוק. יתר על כן, לפי כל הסימנים, החוק המיותר הזה באירלנד הוא תוצר של טפשות אנושית סטנדרטית: הרצון להיטיב עם העם באמצעות בזבוז כספו למימון משהו שלא ייטיב עמו.
באופן כללי, עצם הרעיון של הורדת שכר הלימוד הוא שגגה גמורה, משום שהתומכים בו בעצם התבלבלו במוצר. הנחת התומכים בהורדת שכר הלימוד היא שהמוצר המבוקש הוא סטודנטים כלשהם ותעסוקה לעובדי האוניברסיטאות, והצלחה אפשר להגדיר כמצב בו יש יותר סטודנטים. אם הנחה זו הייתה נכונה, הרי שהצעדים המתבקשים היו ביטול שכר הלימוד כליל, וגם ביטול כל דרישות הסף — שני צעדים שהיו מניבים הצלחה מסחררת.
אבל זה לא המוצר המבוקש. מה שהחינוך הגבוה אמור להפיק הוא סטודנטים בעלי ידע רלוונטי נדרש. אוניברסיטאות הן מוסדות להכשרת בעלי מקצוע נדרשים ותמחור ההכשרה של בעלי מקצוע מבוקשים ולא מבוקשים ברמה נמוכה מאוד הוא בזבוז מופקר של עמלם של אזרחי המדינה והטעיה אכזרית ובזבוז מופקר עוד יותר של עמלם וחייהם של סטודנטים. אם אומרים לסטודנט שמחיר לימוד יוונית עתיקה שווה למחיר לימודי מחשב, למעשה אומרים לו שהמוצר המוצע לו שווה ערך, בשעה שהמציאות שונה מאוד. לימודי מחשב יוכלו להוביל אותו לעבודה מכניסה, עם סיכויי קידום. לימודי יוונית עתיקה יובילו אותו לבזבוז עשרות אלפי שקלים מכספם של אזרחי המדינה, לבזבז שלוש או שש שנים מחייו תמורת תואר שאפשר לעשות ממנו טיארה, סיכוי זעיר לעבוד כעוזר הוראה, וסיכוי זעיר עוד יותר לקבל משרה עלובה וחסרת תוחלת באוניברסיטה. וזה עוד המסלול הגלוריוזי…

אהרון  בתאריך 4/20/2007 9:21:17 PM

יוסי ישבתי בינתיים

כצופה מהצד, והדיון היה די מעניין. לפתע הכל פסק. אני מקבל את הרושם שאתה מעוניין בדיון במקרה שיש לך נתונים סותרים, אבל איכשהו, לא התייחסת לדברים האחרים שנאמרו, למשל על המערכת הצרפתית או על הטיעונים של אורי; זה גם מצטרף לכמה דיונים שהיו באתר הזה בעבר שבהם, ברגע שאימתו אותך עם טענות שלא הצלחת להפריך, עזבת את הדיון (לפעמים סתם נעלמת, ולפעמים הפטרת איזו הערה צינית…). זה די מאכזב, אם להודות על האמת. הייתי מצפה ממי שקורא לאתר שלו "נסיכת המדעים" לנהל דיונים ברמה מעט יותר רצינית, ולא להתחמק ממה שלא נוח לו…

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 4/24/2007 10:29:40 PM

לאהרון

אני לא חש מחוייב לומר את המילה האחרונה בכל דיון, ובודאי שאין ברצוני להתעמת עם כל מגיב ומגיב כאן.
אורי כתב את דבריו, הוא כותב הרבה דברים, יש לו בלוג משלו, ואני אכן לא רוצה להתייחס לכל מה שהוא כותב. לא בגלל שאין לי מה לומר, אלא בגלל שזה חורג מתחום הדיון כאן.

נהוג לפתוח כל מאמר או הרצאה באנקדוטה משעשעת או באמירה פילוסופית. המאמר הבא, שמבוסס על הרצאה שנתתי בסמינר האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה, מתבסס על נסיוני בתעשייה (בעיקר התעשיה הפרמצבטית) בעשר השנים האחרונות, ועל האמירה הבאה, המיוחסת לסופר המדע הבדיוני ה. ג'. וולס:

"Statistical thinking will one day be as necessary for efficient citizenship as the ability to read and write." – H. G. Wells

בכל הנוגע לתעשייה הפרמצבטית, העתיד אותו חזה וולס כבר כאן. הסטטיסטיקה מהווה נדבך מרכזי בכל תהליכי המחקר, הפיתוח, והייצור של התעשיה. איש אינו מעלה על דעתו לצאת לניסוי קליני ללא ליווי סטטיסטי צמוד, ובשנים האחרונות הדרישה לתמיכה סטטיסטית גם בשלבי פיתוח מוקדמים יותר, וגם בתהליכי הייצור גוברת, בד בבד עם עליית המודעות לערך המוסף שמביאה הסטטיסטיקה עמה. כמובן, ככל שמתרחב השימוש בסטטיסטיקה כך גדלה הנחיצות של יכולת חשיבה סטטיסטית מצד השותפים לתהליך. אני חושש שלמרות שהעתיד שניבא וולס כבר כאן, יכולות החשיבה הסטטיסטית עדיין לא מספיקות עבור המציאות החדשה.

לפני זמן מה, בבוקרו של יום א' בשבוע, נערכה במקום עבודתי ישיבה שעסקה בעניינים שברומו של עולם. בתחילת הישיבה דווח כי אחד המשתתפים, רופא במקצועו, לא יוכל להשתתף מכיוון שהינו חולה. מייד הועפו באוויר כל מיני הערות בסגנון "הסנדלר הולך יחף" וכדומה, ואני התבדחתי והערתי כי 40% מימי המחלה מדווחים בימי ראשון או חמישי. ההערה גרפה צחוק רועם, אך מייד לאחר מכן התפתח דיון בנושא ימי המחלה, וממנו התחוור לי כי הבדיחה כלל לא הובנה, והצחוק התעורר מהסיטואציה בה סטטיסטיקאי שולף בביטחון עצמי נתון סטטיסטי מהשרוול. בסופו של דבר מצאתי את עצמי נאלץ להסביר את הבדיחה לקהל, דבר שחיסל כל סיכוי לכך שמישהו יהיה משועשע מהבדיחה, וגרם לי להרהר בהמשך היום על המסר שעובר ממני ללקוחות שלי.

עלי לציין כי הבדיחה אינה בדיחה מקורית שלי, והיא כבר נזכרה בכתביו של סקוט אדמס, יוצר הסאגה המודרנית "דילברט". בקריקטורה המובאת כאן אחד הנוכחים דווקא מבין את החשיבה המגוחכת שמאחורי טרוניית הבוס מחודד השיער, אולם העובדים הותיקים יודעים כי חוש הומור המבוסס על "קומון סנס", שלא לדבר על חשיבה סטטיסטית, אינו נמנה עם התכונות של הבוס.

אומרים שסקוט אדמס מבסס את טור הקומיקס שלו על סיפורים אמיתיים שהוא מקבל במייל. הנה מספר סיפורים שיכולים לפרנס עוד כמה טורים – כולם דברים שנאמרו בנוכחותי בשנים האחרונות (בתוספת הרהורים משלי):

• "אני לא יודע מה זה עוצמה" (הנטייה הראשונית שלי הייתה לצעוק עליו "החוצה!", אבל ישבנו והסברתי לו מה המשמעות של עצמה סטטיסטית).
• "איך זה שאתה חישבת גודל מדגם X ולמתחרים יש גודל מדגם Y?" (דווקא לזה יש לי תשובה ארוכה, מפורטת ומצויינת).
• "אם ה-p-value הוא 0.051, למה זה לא מובהק?" (יש לי תשובה גם לשאלה הזו, אבל אף אחד לא יאהב אותה).
• "לא רצינו לבזבז זמן עד לישיבה ולכן בינתיים התחלנו את הניסוי" (נאמר בפתח ישיבת DOE , כלומר ישיבה בה אמורים לתכנן את הניסוי).
• "מה זה משנה אם בודקים השערה אחת או שתיים?" (שאלה טובה, שלא לומדים את התשובה עליה בקורס מבוא לסטטיסטיקה).
• "תכנון ניסוי זו המלצה – יש לנו זכות לשנות אותו כרצוננו" (לסת נשמטת בתדהמה).
• "אל תעשה לי מודלים על הפרוייקט שלי" (משפט זה נאמר בזעם, תוך כדי דפיקה על השולחן, לאחר שאמרתי בתמימותי כי אני מתכוון לנתח את הנתונים לפי מודל סטטיסטי כלשהו).
• "בכימיה לא צריך סטטיסטיקה" (ההיפך דווקא נכון – בסטטיסטיקה לא צריך כימיה, לא שיש לנו משהו נגד כימיה).
• "הנתונים מהייצור בעייתיים, אולי אתה יכול לעשות איתם משהו?" (בקשה שהגיע מאנשי הכימיה).

עד כאן התסכולים שלי, אבל איך הרגישו האנשים שאמרו את הדברים הנ"ל כאשר קראו משפטים כגון:

את כל המשפטים הלא מובנים האלה כתבתי אני בכל מיני דו"חות, ואני בטוח שכל האנשים הטובים (באמת אנשים טובים, אין כאן טיפת ציניות) שאמרו את המשפטים שהבאתי למעלה יכולים לדלות מהזיכרון שלהם כל מיני משפטים תמוהים ומשעשעים (בעיניהם) שאני אמרתי להם.

אז מה קורה כאן בעצם? יש מספר אפשרויות. האם יתכן שהתקשורת אשמה? האם אנו עדים להכשרה סטטיסטית לקויה של ביולוגים/כימאים/מהנדסים? הייתכן כי האשם הוא דווקא בהכשרה לקויה של סטטיסטיקאים לקראת עבודה יישומית בתעשייה?

התשובה לכל שלוש השאלות האלה היא "כן".

מה אפשר לעשות? לדעתי יש להכניס מספר שינויים בתכניות הלימודים הנהוגות היום באוניברסיטאות. אפתח בתובנות שלי בנושא ההכשרה הסטטיסטית ללא סטטיסטיקאים.

 

באוניברסיטה העברית יש קורס יחיד שעוסק, על פי כותרתו, בחשיבה סטטיסטית. כפי שהעיר פרופ' צבי גילולה, שנכח בהרצאתי, תרגום כותרת הקורס באנגלית לא ממש מתאימה לכותרת העברית, ואכן, מבט מהיר בתיאור הקורס מעלה את החשד כי מדובר בעוד קורס מבוא לסטטיסטיקה, שבו התלמידים ילמדו לחשב סטיית תקן ולשרטט היסטוגרמה, ואולי אפילו לחשב רווח סמך באמצעות שימוש בהתפלגות t. סביר מאוד להניח שהם ינצרו את הידע הזה במוחם החל מאי שם לקראת סוף הסמסטר ועד פרסום תוצאות המבחן (אי אפשר למחוק הכל מהזיכרון מייד עם סיום המבחן, תמיד יש לקחת בחשבון סכנה של מועד ב').

אני בטוח שכל האנשים בעלי תארי מוסמך ודוקטור שעובדים איתי ידעו גם הם פעם, במהלך חייהם, לחשב סטיית תקן וכדומה (ציון עובר בסטטיסטיקה הוא תנאי הכרחי, אם כי לא מספיק, לקבלת התואר), ולמרות זאת חלקם אינם ניחנים ביכולת חשיבה סטטיסטית. זו לא אשמתם. אף אחד לא מלמד באוניברסיטה את היכולת (הנרכשת) הזו. התמזל מזלי ושהיתי עשר שנים במחיצת טובי הסטטיסטיקאים של האוניברסיטה העברית, והצלחתי ללמוד מהם משהו. אבל מי שלומד במשך סמסטר אחד או שניים מבוא לחישובים סטטיסטיים, וזה הכל, ספק רב אם יסגל לעצמו עקרונות של חשיבה סטטיסטית.

יש לערוך שינוי גישה בהוראת הסטטיסטיקה ללא סטטיסטיקאים. בעידן שבו כל אחד יכול להוריד מהאינטרנט תכנה סטטיסטית חופשית ולערוך כמעט כל חישוב סטטיסטי בלחיצת כפתור, חבל לבזבז את הזמן היקר והמועט העומד לרשותנו כדי ללמד סטודנטים איך לחשב סטיית תקן או רווח סמך. הרבה יותר חשוב להסביר להם מהי המשמעות שלהם. הרבה יותר חשוב לדון בעקרונות סטטיסטיים: דגימה, תכנון ניסויים, רנדומיזציה, עקרונות ההסקה הסטטיסטית. בקיצור – יש להתרכז בחשיבה סטטיסטית ולא בחישובים סטטיסטיים.

גם הכשרת הסטטיסטיקאים צריכה לעבור שינוי מהותי, בייחוד אם תחזיתו של פרופ' גילולה לגבי עתיד הסטטיסטיקה כמדע אכן נכונה. עלינו לזכור כי הסטטיסטיקאי אינו פועל בחלל ריק, וכדי שיוכל לבצע היטב את עבודתו עליו להיות מסוגל לקיים אינטראקציה עם עמיתים מתחומים אחרים, במיוחד אם הסטטיסטיקאי נמצא בסביבה תעשייתית.

הכשרה ראויה צריכה לתת לסטטיסטיקאי יכולת להציג היטב נתונים ומסקנות – קורס בגראפיקה סטטיסטית יכול להיות שימושי. הסטטיסטיקאי זקוק ליכולת העברה ראויה של אינפורמציה ללקוחות, שיוכל לרכוש בקורס בכתיבה טכנית/מקצועית. את יכולת התקשורת העתידית הוא יוכל לשפר אם יזכה ליותר אינטראקציה עם אנשים מדיסציפלינות אחרות, זה המקום להציע לקיים יותר סדנאות לייעוץ סטטיסטי, בשיתוף עם מחלקות אקדמיות אחרות, גם במסגרת לימודי התואר הראשון. גם היפתחות לאופן חשיבה שונה יכולה להועיל, ולכן צריך לשקול את האפשרות לחייב סטודנטים לקחת קורס חובה בתחום חיצוני ("מבוא לביולוגיה ללא-ביולוגים", למשל).

ולבסוף – מה שנכון לגבי כל אחד נכון בודאי גם לסטודנטים לסטטיסטיקה. גם לימודי הסטטיסטיקה צריכים להתמקד בחaיבה הסטטיסטית, ולא בחישובים הסטטיסטיים.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 20 במרץ 2007 שם התקבלו 8 תגובות

אסף ברטוב  [אתר]  בתאריך 3/20/2007 2:26:36 PM

ללא כותרת

יפה אמרת. ולדעתי, כך גם במתימטיקה התיכונית: יותר חשיבה מתימטית, פחות חישובים.
תלמידי ישראל לומדים איך למצוא את שורשיה של משוואה ריבועית, אך כמעט לעולם אינם לומדים באילו הזדמנויות תהא יכולת זו שימושית. כך גם לגבי כל חטיבת הטריגונומטריה, שנלמדת בד"כ כמצוות אנשים מלומדה, בלי שמץ של קישור לשאלת השימוש. ועוד ועוד.

דרומי  [אתר]  בתאריך 3/20/2007 3:41:39 PM

דווקא אצלנו…

דווקא אצלנו (סוציולוגיה, בן גוריון), הכיוון בתואר השני היה מאוד דומה למה שאתה מתאר. המרצה לא התעסקה בטכניקות חישוביות, אלא הציגה מודלים סטיסטיים ובדקה איתנו לאיזה סוג מחקרים חברתיים הם מתאימים, ומה מכלול השיקולים.
מצד שני, זה לא עזר הרבה, כי היא הייתה מרצה גרועה שבקושי ידעה עברית.

אסי  [אתר]  בתאריך 3/20/2007 3:53:16 PM

רשימה מעולה

כמאותגר סטטיסטית – בעיקר בגלל הלימודים – התחלתי לאחרונה את הספר המצויין של kirkwood & sterne ולאט לאט אני מתקדם במעלה.
מספרים מפחידים רופאים – או כמו שחמותי נוהגת לאמר בחכמה מרובה – אם היית יודע חשבון היית הולך להיות מהנדס לא רופא.

גיל  [אתר]  בתאריך 3/20/2007 4:02:27 PM

אתה צודק, אבל חלק ניכר מהאשמה

היא על הסטטיסטיקאים. יצא לי לקחת קורסים דומים של רגרסיה וניתוח שונות במחלקה לפסיכולוגיה ובמחלקה לסטטיסטיקה, ולפעמים נדמה היה לי שהקורסים לא עוסקים באותו נושא, כי הם נלמדו בצורה שונה כל כך. דווקא הסטטיסטיקאים עסקו בעיקר במודלים ובהרבה חישובים וכמעט לא התייחסו לבעיות יום יומיות. מאוד היה קשה ליישם את המודלים שלהם אחרי הקורס.
אני מסכים איתך שקורסים בסיסיים צריכים להיות כמה שפחות מתמטיים כי זה יוצר רתיעה אצל הסטודנטים.

איריס ח.  בתאריך 3/20/2007 9:59:49 PM

מסכימה

מנסיון אישי בתור סטודנטית לביולוגיה: למדתי סטטיסטיקה ברמה של בית ספר תיכון (לפחות מה שהבת שלי לומדת בתיכון בחו"ל). והיום אין לי ברירה אלא ללמוד באופן נרחב…
אתה צודק בעיקר מכיוון שהיום אפשר לעשות מבחנים סטטיסטיים דרך האינטרנט. במיוחד כשאפשר לדחוף מספרים לטבלאות מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, חשוב להבין אם התוצאה שיצאה והדרך הם הגיוניים.
ובאשר לחברות תרופות: הבעיה שלהם זה לא רק חוסר הבנה סטטיסטית. הם דווקא מבינים מצויין במספרים, אנשי השיווק, כשזה מתאים להם. הרי אם היה יוצא שיש הבדל סיגניפיקנטי בין הטיפול (שלהם) לבין פלצבו או טיפול של המתחרה, הם היו מבינים את זה יופי.

מ.א.   בתאריך 3/20/2007 10:09:18 PM

רשימה משעשעת למדי

דווקא לאחר לימודים של קורסים קצת יותר מתקדמים בסטטיסטיקה, נפל לי האסימון שאחד הדברים החשובים במחקר הוא סטטיסטיקאי.
אבל הקשר עם הסטטיסטיקאי צריך להיות הרבה מעבר להעברת החומר במייל וקבלת פי ווליו.
כדי שהסטטיסטיקה של מחקר תהיה טובה באמת, הסטטיסטיקאי צריך להבין טוב מאוד את שלבי הניסוי והתוצאים השונים והחוקר צריך להבין טוב מאוד סטטיסטיקה.
אחרת שום דבר לא הולך…

עומרון  בתאריך 3/21/2007 6:45:38 PM

דווקא לא

רשימה מעניינת, אבל אני חושב שזו טעות לחשוב שניתן לוותר על יסודות. אתן דוגמא.
ביליתי סמסטר אחד בלימוד תלמידי כיתה ז' לחשב כמה זה 3+2 ו-1+6 וכדומה. זה בגלל שבעידן של מחשבונים, מדוע בכלל ללמוד פעולות חשבון בסיסיות?
בסיס צריך. הבעיה היא שלפעמים הופכים את הנושא לקרדום לחפור בו. אבל מכאן ועד וויתור על ידע ויכולות בסיסיות המרחק רב.

נוה  בתאריך 3/24/2007 12:34:02 PM

שווה לראות את זה. . .

סקירה מעניינת עם דוגמאות למדוע חשוב להבין מתחמטיקה
http://www.ted.com/tedtalks/tedtalksplayer.cfm?key=p_donnelly

את רוב השבוע האחרון ביליתי בוושינגטון, בפורום הסטטיסטי המשותף השנתי של DIA ו-ה-FDA. הכנס עסק, מן הסתם, בנושאים סטטיסטיים הקשורים בפיתוח תרופות, ואחד המושבים בו עסק בדרכים הראויות להצגת נתונים קליניים, ובעיקר הגצה גרפית שלהם.

הרצאת הפתיחה של המושב הייתה יוצאת דופן, והכותרת שלה הייתה "Presenting Risk Data to Lay Audience" (כלומר, הצגת נתוני סיכון להדיוטות). המרצה, ד"ר מוניק מיטשל טרנר, מנהלת המכון לחקר תקשורת סיכונים באוניברסיטת מרילנד  שעשעה אותנו כאשר סיפרה כי כ-50% מהאוכלוסייה הבוגרת בארה"C אינם יודעים לעשנות על שאלות כגון: "הסיכון לחלות במחלה X הוא 1 ל-100, במחלה Y הסיכון הוא 1 ל-1000, והסיכון לחלות במחלה Z הוא 1 ל-10000. באיזה מחלה הסיכון לחלות גבוה יותר?", או "אם הסיכון לחלות במחלה X הוא 1 ל-20, מהו הסיכוי באחוזים לחלות במחלה זו?".

כולנו גיחכנו, אבל האמת מאחורי הנתונים האלה עצובה. מיטשל הסבירה כי לאנשים בעלי כישורים מתמטיים וסטטיסטיים טובים יותר יש הערכה (perception) טובה יותר של הסיכונים הבריאותיים העומדים בפניהם. עקב כך הם לסוגלים להחליט החלטות טובות יותר הקשורות לבריאותם, וכך הם נהנים מבריאות טובה יותר ומחיים ארוכים וטובים יותר. לעומתם, יש מי שיותר מוטרדת מנזקי רעש שעלולים להזיק לעובר שלה מאשר מנזקי הסיגריה שהיא מעשנת.

אז כאשר שואלים בבוז "מי צריך מתמטיקה?", ומוחאים כפיים לדמות הקולנועית שגילמה קתלין טרנר, שהצהירה כי מעולם לא נאלצה לפתור משוואה אחרי סיום הלימודים בתיכון (ראו את התגובה של אסף ברטוב לרשימה "מי צריך מתמטיקה" תחת הכותרת "הרבה מתמטיקה לא צריך" ואת תגובתי מייד לאחר מכן), מחמיצים נקודה חשובה. כישורים מתמטיים וסטטיסטיים הינם חיוניים.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 8 במרץ 2007 שם התקבלו 4 תגובות

tur  בתאריך 3/8/2007 7:43:42 PM

תראה…

באופן עקרוני אני מבכים לחלוטין ויש צורך במתמטיקה, ואפילו הרבה מתמטיקה, כדי להבין את העולם בימיניו.
אבל מה שמלמדים זה לא מה שצריך.
בסטטיסטיקה לא נוגעים עד לאוניברסיטה, אבל במספרים מרוכבים, חשבון אינפנטסימלי, וגיאומטריה אנליטית, שמעטים באמת צריכים, מלמדים וגם מלמדים.

auai  [אתר]  בתאריך 3/8/2007 11:52:21 PM

ח…הייתי אומר שהמרצה קצת מתבלבלת,

זה לא 50% זה 1 ל-2
אבל עכשיו ברצינות, אמנם נחמד להרגיש חכמים עלאק, אבל זה שטויות לא נכונות.

ליאור  [אתר]  בתאריך 3/9/2007 1:40:35 AM

המתמטיקה יפה למוח

המתמטיקה חשובה בגלל שהיא משפרת את כוח המחשבה ואת היכולת של המוח להבין ולנתח. לא בגלל שהיא עוזרת לנו לחשב את העודף במכולת (או את הסיכוי לחלות במחלה מסויימת, לצורך העניין).

באתר "נגיסה מהתפוח" פורסמה התייחסות לרשימה זו 
בתאריך 3/11/2007 12:08:16 PM

נגישות למאותגרי מתמטיקה!

הנה מנגנון CAPTCHA פשוט להחריד ונגיש לחלוטין. לאנשי הסיפור האמיתי, כל הכבוד לכם או למי שבחר לפתח את הפיצ'ר הזה כך. ולבזק – אני בטוחה שאף אחד לא יכעס אם תקבלו השראה.
והנה תשובה לשאלה למה צריך לדעת מתמטיקה
המשך…

הערה על הלוואות מסובסדות לסטודנטים למימון עלות שכר הלימוד

כאשר כתבתי את הרשימה הראשונה בנושא שכר הלימוד באוניברסיטאות, שהתייחסה למאמרה של מירב ארלוזורוב על המכוניות של הסטודנטים, לא התייחסתי לכל הטיעונים שהועלו במאמר ההזוי ההוא. אחת הטענות הייתה שסטודנט יכול לממן את ההעלאה של שכר הלימוד המוצעת על ידי האוצר במחיר "פחות מעלות מנוי לכבלים" – כך טען קובי הבר, ראש אגף תקציבים במשרד האוצר, תוך כדי נפנוף במחשבון שלו. " אם מממנים את כל עלות התואר, 42 אלף שקל, בהלוואה… לעשר שנים, בריבית מסובסדת, ללא ביטחונות, ועם לפחות שנתיים לאחר הלימודים שבהן אין צורך להחזיר את ההלוואה ", הסביר הבר, "ההחזר החודשי במשך עשר שנים יהיה 425 שקל בחודש", וכל מי שיודע לחשב יודע שמדובר בריבית של פחות מ- 4% בשנה, אכן, דיל לא רע, בהתחשב שכיום שער הריבית הבסיסי של בנק ישראל הוא 4.25%, ובזמן הראיון ההוא שער הריבית הבסיסי היה גבוה יותר. האמת, שעם הטיעון ההוא של הבר קשה להתווכח – אכן מדובר בסובסידיה משמעותית, והטיעונים היחידים שיכולים לעלות נגד הם טיעונים טכניים במהותם (איך ינוהל מנגנון ההלוואות, מי יממן אותו, מאיזה סעיף תקציבי תמומן הסובסידיה, ובכלל, מדוע לסבסד את שכר הלימוד באופן עקיף במקום באופן ישיר). ההצהרה ההיא של הבר הייתה למעשה סנסציונית – בכיר באוצר מצהיר על כוונתו לסבסד את מימון שכר הלימוד לסטודנטים.

אבל כמו כל הטיעונים האחרים שהועלו במאמר ההוא, גם הטיעון ההוא היה לא יותר מאחיזת עיניים במטרה להסיח את הדעת מהמטרות האמיתיות של הבר ושלוחתו מירב ארלוזורוב. הנה מה שאמר קובי הבר בראיון לעורך הכלכלי של ידיעות אחרונות, סבר פלוצקר, שהתפרסם במוסף הכלכלה של יום ששי, 23.2.2007. "מה עם הלוואות מסובסדות לסטודנטים למימון הלימודים?" שאל פלוצקר, והבר השיב: "שהסטודנטים יפנו לבנקים. יש בישראל שוק הון ואשראי פרטי המתפקד מצויין. האוצר יהיה מוכן, במקרים יוצאי דופן, להעניק סבסוד עקיף קטן. קטן מאוד."

ובכך קבר הבר גם את המודל האוסטרלי של הלוואות מסובסדות למימון שכר לימוד ("מימון שכר לימוד בהלוואות המדינה המוחזרות במיסוי" – קישור למסמך רקע באתר הכנסת).

הערה על גובה שכר הלימוד הראוי על פי השקפת האוצר

ועוד חשבון קטן: אם כל עלות התואר היא 42,000 ₪, כפי שטען הבר בראיון שנתן לארלוזורוב,  הרי שמדובר בשכר לימוד של 14,000 ₪ לשנה.   אבל אצל פלוצקר מתברר שוב כי הבר לא באמת חשף אצל ארלוזורוב את מטרותיו האמיתיות. הנה דבריו של הבר כפי שהובאו בידיעות אחרונות: "שכר הלימוד לסטודנט ממוצע צריך להגיע, להשקפת האוצר, ל-18-20 אלף שקל לשנה". למה 18-20 אלף ₪? לא ברור, שכן כמה שורות לאחר מכן מוסבר כי שכר הלימוד הכולל המשולם על ידי הסטודנטים (במוסדות הזוכים לתמיכה מתקציב המדינה) הוא כ-1.25 מיליארד ₪ בשנה, ולדעת האוצר עליהם לשלם 2 מיליארד בשנה. כלומר, האוצר חושב שיש להעלות את שכר הלימוד ב-60%, לגובה של 16,000 ₪ בשנה. ואם הבר יצליח לחלוב מהסטודנטים עוד 20-40% (שמשמעותם רבע עד חצי מיליארד ₪ בשנה) למה לא לנסות את שיטת המצליח?

עכשיו אתם צריכים להחליט לאיזה קובי הבר אתם מאמינים – לזה שהתראיין לארלוזורוב או לזה שהתראיין לפלוצקר.

הערה בעניין גובה שכר הלימוד הראוי על פי אברהם שוחט

כפי שהבהיר הבר בראיון אצל פלוצקר, גובה שכר הלימוד הראוי בעיניו צריך להגיע ל-20,000 ₪ בשנה, ובקנה מידה כלכלי מדובר בכ-25% מהתמ"ג לנפש. השיקול של הבר פשוט – הסטודנטים צריכים להביא מהבית עוד שלושת רבעי מיליארד שקלים (לפחות), ויעלה כמה שיעלה. אף אחד לא צריך להתרגש מהלך המחשבה של החנווני הלאומי. הוא "לא ישפוך מיליארדי שקלים" על "המשאב היקר של ישראל", שהרי הוא ראש אגף התקציבים, ומתפקידו לחשוב רק על הטווח הקצרצר.

גם מאברהם שוחט וועדתו אל תצפו מחשיבה לטווח ארוך – הועדה הרי הוקמה כדי להצדיק את זריקת מסקנות ועדת וינוגרד לפח האשפה. ועדת וינוגרד, כזכור, הוקמה כדי "להציג דרכים ואמצעים שיבטיחו נגישות להשכלה גבוהה לכל צעיר וצעירה בישראל". ועדת וינוגרד הוקמה כדי לחשוב על הטווח הארוך. ועדת שוחט הוקמה כדי לפתור בעיות תקציביות, כך אמר בפירוש יו"ר הועדה, אברהם שוחט, בראיון למירב ארלוזורוב (אתם לא מופתעים, נכון?): " כל אחד מבין שיש בעיית מקורות. המקורות הם תקציבי ממשלה, 70%, שכר לימוד, 17%, והיתר מגיע מתרומות והכנסות האוניברסיטאות. ברור לכן שנושא שכר הלימוד הוא נושא מרכזי בדיונים במצב האקדמיה היום". שוחט, תסמכו עליו, יפתור את בעיית המקורות, והוא אכן מבהיר לארלוזורוב כי "שכר הלימוד באוניברסיטאות יצטרך להתייקר". "צריך לייקר את שכר הלימוד, כי אחרת אנחנו מחזקים את החזקים", אומר שוחט, כלומר, הורדת שכר הלימוד תפגע בסטודנטים מהשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות. ארלוזורוב קונה את זה, ועל זה כבר כתב ג'ורג' אורוול: "בערות היא כח".

הערה בעניין גובה שכר הלימוד הראוי

בעבר כתבתי כאן ששכר הלימוד הראוי צריך להיות בגובה של 5% מהתמ"ג. האמת, שלפתי את המספר הזה על פי תחושה, בעיקר מתוך השוואה למדינות אחרות (40% בארה"ב, 20% בבריטניה וקנדה, 12% ביפן, 13% בישראל לפני העלאת שכר הלימוד בעקבות מסקנות ועדת שוחט).

ישראל, שמשאבי הטבע שלה דלים ואוכלוסייתה מצומצמת, חייבת להשקיע במשאב האנושי שלה. הנגשת ההשכלה הגבוהה לכל אדם במדינת ישראל זה לא מותרות, אלא השקעה אסטרטגית חיונית, אפילו קובי הבר מבין את זה. הבר דורש מהאוניברסיטאות, בראיון לפלוצקר, בקרה תקציבית ושקיפות, וכאן אני דווקא מסכים איתו, אבל מה לזה ולגובה שכר הלימוד? שכר הלימוד צריך להיות בגובה כזה שכל סטודנט פוטנציאלי יוכל לממן אותו בכוחות עצמו. 5% מהתמ"ג, קצת יותר ממשכורת מינימום חדשית, נראה לי סכום סביר. נכון שמדובר במחיר מבצע, ושכר הלימוד הריאלי גבוה יותר. המדינה,כלומר אנחנו, נממן את ההפרש, ונקבל את מלוא ההשקעה בחזרה כאשר הסטודנט יסיים את לימודיו, ויתרום את חלקו לתוצר הלאומי.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 24 בפברואר 2007  שם התקבלו 10 תגובות

יובל  בתאריך 2/24/2007 2:57:38 PM

אחד הדברים שמדהימים אותי כל פעם מחדש

איך אנשי האוצר, ונאמניהם ב-The Marker, בכל פעם שהם רוצים לקצץ במשהו, מסבירים שאי אפשר להשקיע בזה כשמקצצים בקצבאות זקנה, ושהכסף העודף יזרום לעידוד השכבות החלשות.
רק שאנשי האוצר מעולם לא העלו קצבאות, או סייעו לשכבות החלשות. רק כאשר הממשלה כפתה זאת עליהם, לאחר תחמונים רבים, הצליחו להחזיר את הקצבאות שקוצצו (באופן "זמני" במקור). קיצוצי המס הולכים להטבות מס לעשירים, באופן קבוע.
ככה גם עם ההשכלה הגבוהה – מי שמאמין לאנשי האוצר, שהכסף שיחסך מההשקעה באוניברסיטאות ילך לשכבות החלשות – שיקום.

ערן בילינסקי  [אתר]  בתאריך 2/24/2007 5:56:30 PM

ועוד קצת דיפרנציאציה

מדוע ששכר הלימוד לא יהיה דיפרנציאלי לפי הפקולטות השונות (אשר יוכלו להתנהל כמשקים סגורים + עלות קבועה לאוניברסיטה אשר מכילה אותן)? מדוע צריכים תלמידי מדעי הרוח ומדעי החברה לממן את המעבדות היקרות של תלמידי המדעים המדויקים?

  בתאריך 2/24/2007 9:31:34 PM

דיפרנציאציה?

1. מתכון לחיסול פקולטות קטנות ולא פופולריות.
2. עידוד כלכלי לבריחה מפקולטות יקרות (טכנלוגיות, קולנוע, רפואה).
3. "החלשת החלשים": הדרך לביסוס כלכלי עוברת, בד"כ, בפקולטות היקרות. מי ילמד בהן?

ליאור  [אתר]  בתאריך 2/25/2007 12:26:19 AM

יוסי

כל הכבוד לך על העקביות במאבק נגד כוונות האוצר לרסק את ההשכלה הגבוהה.
אני לא מסכים עם הטענה ששכר הלימוד בישראל הוא נמוך ביחס למה שמקובל בעולם. זה אולי מה שרוצים באוצר שכולנו נחשוב, אבל זה פשוט לא נכון. אם אפילו אתה, שמדלג בקלילות מעל טיעונים פופוליסטיים לא מבוססים ושם עליהם שלט "זהירות מלכודת", לא מסמן את הנקודה הזאת אז כנראה שלמעלה באוצר מישהו עושה עבודה טובה (מבחינתו, לפחות).
על פי מיטב הבנתי, באירופה הלימודים הם בחינם ושכר הלימוד ממומן כולו על חשבון המדינה. באוסטרליה ויפן, שכר הלימוד הוא זול. בארצות הברית, שבה ההכנסה הממוצעת היא פי שניים מישראל, סטודנט יכול ללמוד באוניברסיטה מצויינת במחיר של 1000 או 1200 דולר לסימסטר, שזה בערך כמו שכר לימוד ישראלי. גם באוניברסטאות פרטיות סטודנט יכול לסיים את התואר בעלות כוללת של בערך 10,000 דולר. בנוסף קיימת רשת צפופה מאוד של מכללות איזוריות, שהלימודים בהן הם כמעט בחינם.
מי שהיה תלמיד טוב בתיכון יקבל פטור מלא משכר הלימוד בתוספת מלגת קיום נאה. כל זה בלי קשר למצבו הכלכלי.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 2/25/2007 8:59:05 AM

הבהרה לליאור

אני בפירוש לא טענתי ששכר הלימוד בישראל הוא זול, וגם לא נמוך בהשוואה למה שמקובל בעולם. ראה את "רשימת המכוניות".
שכר הלימוד בישראל דומה לזה של יפן, בריטניה, יפן וקנדה. זה לא זול. זה מצד שני גם לא יקר במיוחד לדעת האוצר, אבל דעתי שונה.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 2/25/2007 9:03:06 AM

תגובה לערן בילסקי

לא ברור לי על מה מסתמכת הטענה שלך. ניתן באותו אופן לשאול למה 150 תלמידי שנה א מתמטיקה צריכים להצטופף בכיתה אחת, ןכך לסבסד כיתה ממוצעת בפקולטה למדעי הרוח שמונה שישה סטודנטים.

ערן בילינסקי  [אתר]  בתאריך 2/25/2007 10:02:47 AM

ב-י-ל-י-נ-ס-ק-י

(קופי פייסט לשם שלי זה כל כך מסובך? אגב, התגובה שלי משום מה לא הופיעה לאחר השליחה. התנצלותי אם היא מופיעה כעת פעמיים)
לא טענתי ממש טענה אלא הצעתי עקרון. אבל אני מסכים. הם לא צריכים. תנוהל כל מחלקה/פקולטה כמשק סגור. יתמכו חברות ההיי-טק בפקולטות המדעים המדויקים, חברות הביוטכנולוגיה במחלקות למדעי החיים, וקרנות ונדבנים שונים בפקולטות למדעי הרוח והחברה. יתומחר שכר הלימוד על פי עלותו בפועל ולא על פי ממוצע כללי. מי שרוצה ללמוד מקצוע יקר יצטרך להגיע עם כסף מהבית, לקבל מלגה אם הוא טוב מספיק לדעתו של מי שיש לו כסף לתת, או לקחת הלוואה אם הוא מאמין בעצמו ובסיכוייו להצליח במקצוע בו בחר.
אני מוכן להתפשר על תמיכה מינימלית מהקופה הציבורית לקיום פקולטות לא-פופולריות, אבל סבור שיש להכניס ענייני היצע וביקוש למערכת. מחלקה שאינה זוכה לפופולריות בקרב התלמידים וגם לא מושכת אליה קרנות, מממנים ונדבנים תצטרך להצטמצם. זה אולי לא נעים כשאתה מלמד אשורולוגיה באוניברסיטה העברית, אבל זה צריך להיות המצב.
אני לא אוהב דמגוגיה בסגנון "לרסק את ההשכלה הגבוהה", חלוקה ל"רעים" ו"טובים", וחבל שליאור השתמש במילים הללו (ועוד יותר גרוע אם הוא באמת חושב כך). האם אתם באמת סבורים שמישהו מנסה לרסק את המערכת? לשם מה? קונספירציה ליצירת אזרחים טיפשים שאפשר יהיה למכור להם יותר ויותר מוצרים בלי חוש ביקורת? תנו למי שלא מסכים עם ההשקפה שלכם קצת יותר קרדיט.
(כמובן שהכל בסופו של דבר נובע מהוויכוח הלא מוכרע בין חופש לשוויון ובין קפיטליזם לסוציאליזם. לא נכריע אותו כאן, אבל ראוי להציג את העמדה המתחרה בצורה הוגנת)

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 2/25/2007 10:49:53 AM

ערן

קודם כל, אני מתנצל על השיבוש בשם המשפחה שלך.
לטיעוניך:
אני לא מבין למה צריך להגדיר יחידה אקדמית כמשק סגור, ולא משנה אם מדובר ברמת המחלקה, הפקולטה, או האוניברסיטה.
אני טוען בפירוש את ההיפך: אסור שמערכת ההשכלה הגבוהה תתנהל כמערך עסקי של משקים סגורים. מדובר במשאב שיש להשקיע בו כספים מבחוץ, ואין רע בכך, כיוון שמדובר בהשקעה בעלת תשואה גבוהה ביותר.

ערן בילינסקי  [אתר]  בתאריך 2/25/2007 11:55:34 AM

אדרבא תשואה

(לא נורא, אני כבר רגיל. אולי אכתוב על זה רשומה אצלי, ואספר גם על אלו שמסווגים אותי כשמאלני ומאייתים "ביילינסקי" )
האם *כל* מערכת ההשכלה הגבוהה נושאת תשואה גבוהה? איזו תשואה מקבלים מהמחלקות לספרות ולהיסטוריה? מדובר בתחומי ידע שאינם נושאים תשואה (או שמביאים תשואה ישירה/עקיפה קטנה) אלא מעשירים את הידע האנושי, שהוא דבר בעל ערך בפני עצמו, אך קשה לי לראות כיצד ניתן לכמתו במושגים פיננסיים.
הבעיה לדעתי היא שתארים במקצועות מסוימים (בעיקר במדעי החברה והרוח) הפכו לתחליף של תעודת בגרות כתעודת כניסה למקצועות מסוימים, וזאת בשילוב עם הנטייה היהודית ללמדנות. אנשים רבים לומדים תואר אקדמי כדי "להוכיח" למעבידים פוטנציאליים שהם עברו איזשהו רף נוסף, כאשר בפועל הם לא עושים כמעט שימוש בידע שלמדו.
על כן, אם אתה מסכים ש"תשואה" היא שיקול, הרי שיש טעם לבדוק אילו מקצועות לימוד מביאים תשואה גבוהה יותר מאחרים (ואיזה תחומים לא מביאים תשואה), ולא לממן מערכת מיון משוכללת (אם להקצין את זה לרגע). דהיינו, חזרנו לדיפרנציאציה.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 2/26/2007 11:52:00 PM

ערן – אל תשים מלים בפי

תשואה היא מושג ערטילאי בהקשר הזה.
אני ממליץ לך לקרוא את מאמרו של יאיר ברק שהתפרסם היום בהארץ:
מה שטוב לבורסה ומלפפונים – לא מתאים לחינוך
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/830633.html