נסיכת המדעים

מכון פרייזר הקנדי פרסם לאחרונה מחקר שכותרתו "גידול מריחואנה בקולומביה הבריטית". המאמר מנסה לבחון את ההיבטים הכלכליים של תעשיית גידול המריחואנה. מחבר המחקר, ד"ר סטיבן ט. איסטון סוקר את תעשיית המריחואנה, ומנסה לאמוד את המדדים הכלכליים הקשורים בשוק זה.

ראשית אומד איסטון את הביקוש למוצר בהסתמכו על מחקרים  שפורסמו. בשנת 2000, מעריך איסטון, היו בקנדה כ-1.7 מיליון משתמשים , שצרכו בסה"כ כ-164 טון מריחואנה, והוציאו על כך 1.8 מיליארד דולר (קנדיים, כנראה). לשם השוואה מובא נתון נוסף – סה"כ ההוצאות לצריכת טבק בקנדה באותה שנה היה 2.3 מיליארד דולר.

ההיצע שווה, כמובן, לביקוש (אם השוק בשיווי משקל), והרי אם נצרכו בפועל 164 טון מריחואנה, היה מי שייצר ומכר את כל החומר הזה. השאלות המעניינות באשר לצד ההיצע הן: מהו הרווח של יצרן מריחואנה? וכמה יצרנים יש?

איסטון נעזר במחקרים שפורסמו אודות תהליך הגידול של המריחואנה כדי לערוך הערכה גסה של תזרים

מה יקרה אם החוק ישונה והשימוש במריחואנה יהיה חוקי? הממשלה תטיל כמובן מס על המריחואנה

המזומנים בחממת גידול טיפוסית, בה מגדלים 100 צמחי מריחואנה. איסטון מעריך את עלות הציוד הדרוש (מנורות, מאווררים, זרעים ודשנים), עלות החשמל הנצרך במהלך הגידול, (הוא מודה כי חלק גדול היצרנים פשוט גונבים את החשמל), ולא שוכח לכלול בחשבון תשלומי שכירות וכן שכר לעובדים. בסיכומו של דבר, מעריך איסטון את ההוצאות השנתיות של עסק טיפוסי ב-24,500 דולר. היבול הטיפוסי הוא 13.5 ק"ג מריחואנה, שמחירו בשוק כ-76,000 דולר. בשקללו את הסיכון הכרוך בתפיסה של היבול על ידי רשויות החוק או מתחרים, מעריך איסטון כי החזר ההשקעה (ROI – return on investment) הוא כ-40%  לשנה, רווח נאה למדי, בהשוואה לאפיקי השוואה מקובלים יותר. (לחצו כאן כדי לראות את התחשיב של איסטון).

בעזרת נתון זה יכול כעת איסטון ללהטט בנוסחאותיו כדי לנסות להעריך את מספר בתי הגידול (לחובבי תורת המחירים צפויות שעות של הנאה  – אני ויתרתי על קריאת החלק הזה של המאמר). הוא מגיע למסקנה כי מספר בתי הגידול נע בין 10,500 ל-17,500.

בסופו של דבר, אחרי כל ההסתייגויות בדבר מגבלות החישובים שערך עד כה, ועוד פרק על מצב שוק המריחואנה בקולומביה הבריטית, מגיע איסטון לשאלה המעניינת באמת: מה יקרה אם החוק ישונה והשימוש במריחואנה יהיה חוקי?

ובכן – הממשלה תטיל כמובן מס על המריחואנה, כפי שממוסים "חטאים אחרים" (בלשונו של איסטון) כגון טבק, הימורים ואלכוהול. איסטון מעריך כי מחירה הסיטונאי של סיגריית מריחואנה, על פי החישובים שערך קודם, הוא בין 1.60 ל-4.70 דולר (תלוי בכמות המריחואנה שבסיגריה – בין 0.33 ל-1 גרם), לעומת המחיר הקמעונאי לצרכן העומד על 8.60 דולר לסיגריה המכילה חצי גרם מריחואנה. ההפרש הממוצע הוא לכן כ-7 דולר לסיגריה – טוען איסטון -  והסיבה להפרש זה היא אי החוקיות של השימוש במריחואנה (הוצאות ייצור, הפצה ושיווק מכוסות, על פי איסטון, במחיר הסיטונאי). לכן, סבור איסטון, יכולה הממשלה לגרוף את כל ההפרש הזה לכיסה, ולהגיע לסך הכנסות של כ-2 מיליארד דולר. גם הרווח ליצרנים ולמפיצים יגדל, כי הלגליזציה תאפשר ייצור המוני יותר בעלות נמוכה יותר. אח, איזה עולם נפלא צפוי לנו.

אבל קריאה ביקורתית יותר של המאמר מעלה כמה תהיות.

ראשית, שימו לב כי כדי לאסוף 2 מיליארד דולר המתקבלים ממיסוי של 7 דולר לסיגריה יש למסות כ-286 מיליון סיגריות, שלצורך ייצורן דרושים כ-192 טון מריחואנה – גידול של כ-20% בצריכה – שיבוא ככל הנראה כתוצאה מהלגליזציה. הגידול בצריכה הוא הנחה סבירה למדי – אבל האם זהו הגידול האמיתי הצפוי? בין 1990 ל-2000 כמעט הוכפלה צריכת המריחואנה הבלתי לגלית בקנדה – מ-92 טון ל-164. עד 2006 בוודאי תגיע הצריכה ל-190 ק"ג בשנה. איזה גידול נוסף בצריכה צפוי עקב לגליזציה אפשרית? מה הנזק הצפוי עקב גידול זה (למשל, עקב גידול אפשרי במספר האשפוזים הפסיכיאטריים ו/או ירידה אפשרית בפריון העבודה, אם להזכיר רק שני נזקים אפשריים )? האם התועלת עולה על הנזק? לאיסטון אין תשובה.

שנית, כאשר ערך איסטון את צד ההכנסות של בית הגידול, חישב אותו לפי מחיר של כ-5700 דולר לק"ג, או כ-2.85 דולר לחצי גרם. לא מסתדר לי. לפי זה סיגריה של חצי גרם צריכה לעלות 9.85 דולר + הוצאות הפצה ושיווק. המחיר הסיטונאי הוא 8.60 דולר בלבד – וההפרש בין מחיר המריחואנה למחיר הקמעונאי הוא 5.75 דולר בלבד – והפרש זה כולל בתוכו עוד הוצאת לייצור הסיגריה, הפצה ושיווק. כיוון שהוצאות ההפצה והשיווק הן גבוהות למדי, הערכה יותר ריאלית של המס שניטל להטיל על סיגרית מריחואנה חוקית הוא להערכתי 2 דולר בלבד – דבר המוריד את סך ההכנסות הצפוי ממסים ל-570 מליון דולר (כאשר לוקחים בחשבון את הגידול בצריכה).

שלישית – האם חשבון ההכנסות וההוצאות של עסק לגידול מריחואנה מדוייק? הנושא הזה פתוח לספקולציות. אז בואו נניח לעניין. איסטון טוען כי ליגליזציה תקטין את הוצאות הייצור. האמנם?. בתי הגידול יצטרכו לשלם מסים מקומיים לפי תעריף עסקים, למשל, ולא תעריף מגורים (בצפון אמריקה המסים נכללים בשכר הדירה – אין דרך למגדלים להתחמק מתשלום). גם את עלויות הייצור יצטרכו המגדלים לשלם באופן מלא – החל בתשלום עבור צריכת החשמל, וכלה בתשלום שכר מינימום (לפחות) לעובדים (איסטון העריך את מרכיב השכר השנתי ב-2000 דולר בלבד – סכום בלתי ריאלי בעליל). איסטון לא מתייחס לכל הנושאים האלה.

ונשארה כמובן, השאלה המוסרית, שגם בה יש לדון בכובד ראש.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 2 באפריל 2006 22:27 במדור כלכלה וחברה שם התקבלו 5 תגובות

אחד העם  בתאריך 4/3/2006 1:13:03 PM

איזו שאלה מוסרית?

הרי האלכוהול גורם להרבה יותר נזקים בריאותיים, כלכליים וחברתיים. אלכוהול הוא סם מסוכן ביותר שהנזק המצטבר שלו בצריכה גבוהה מוכח וידוע.
גם נזקי הניקוטין/סיגריות ידועים וברורים.
מדוע המדינה לא מבטלת? פוליטיקה. משום שזו החלטה פוליטית. מלבד זה, ראה מה קרה בארה"ב בתקופת היובש.
לגבי מריחואנה הדיעות חלוקות ועובדה שהיא משמשת גם כמשכך כאבים במרשם. האירוניה היא שמי שמקבל אישור חוקי להחזיק מריחואנה על צורותיה צריך להשתמש בדרכים לא חוקיות על מנת להשיגה……
מוסר הוא דבר חלקלק לעיתים והוא מושפע תרבותית (עבדות, עישון, צריכת אלכוהול וכו'). והרי פרויד כתב על סגולות האופיום שרווח בתקופתו. סופרים רבים כתבו תחת השפעת אבסינת (קיקיון?).

בנו של האין  [אתר]  בתאריך 4/3/2006 2:06:10 PM

הנה קצת צבע למספרים

http://israblog.nana.co.il/blo….sp?blog=21034&blogcode=1038856

n  בתאריך 5/3/2006 1:34:37 PM

מאיפה המחירים האלה?

בארץ 50 גרם מריחואנה עולים בין 200-250 שקל, ומספיקים לקצת יותר מעשר סיגריות. למיטב ידיעתי המריחואנה בקנדה טובה ועולה בערך אותו דבר, יש הצעות לסיבה לגובה המחיר האמור? פרט למיסי הממשלה כמובן.

אריאל  בתאריך 7/17/2007 10:19:35 PM

מופרך לחלוטין תיכנסו ליקרוא !!!

בארץ למיטב הבנתי ולמיטב הכסף שהוצאתי בעברי על זה ולא עברי הרחוק טולה הלוא היא 12 גרם חשיש (מריחואנה) עולה 200 ש"ח ולא כימעט ולא בערך זה מה שאתה קונה במחיר הנ"ל ובארץ כולם גנבים וזה עובר כמה ידיים לפיך ככה שאחרי קיצוץ של הקניין הראשון נישאר לך איזה 10 גרם.אז חלאס ליחיות בפנטזיה…

…  בתאריך 3/30/2008 10:49:20 PM

ללא נושא

תראה, הבעיה עם החישוב שלך הוא שאם המריחואנה תהיה חוקית, אף אחד לא יפחד לגדל יותר מ 100 צמחים, משום שמאחר וחוקי לו לגדלם הוא יהפוך את זה לעסק קטן במקום תחביב שמכניס מהצד קצת..

(נלקח מהבלוג של לויט ודאבנר – עורכי פריקונומיקס)

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 5 במרץ 2006 07:17 במדור ….הממממ… מעניין שם התקבלו 1 תגובות

אביבה  בתאריך 3/5/2006 8:03:03 AM

ללא נושא

אחר כך מתפלאים שילדים רוקדים פוגו.

היום ביקרתי אצל רופא כלשהו. בשלב כלשהו הוא שאל אותי למקצועי, וכשהשבתי כי אני סטטיסטיקאי (תשובה שתמיד יוצרת תגובות משעשעות) הוא דווקא התעניין, שאל איפה ובאיזה תחום, ואח"כ המשיך כרגיל. בהמשך, הוא עבר לפרט בפני אפשרויות שונות, תופעות לוואי, וסיכונים אפשריים, תוך כדי פירוט הסיכויים ו/או השכיחות של כל אפשרות/תופעה/סיכון. בסיום ההרצאה הוא שאל אותי: "נו, הסטטיסטיקות שלי בסדר?", והוסיף מייד כי "אנחנו הרופאים מפחדים מהסטטיסטיקאים, הם האוייב שלנו". נחפזתי להרגיע אותו ולומר לו כי "הסטטיסטיקאי הוא ידידך". מקווה שהמסר עבר.

במפגש שערכתי לא מזמן עם רופא אחר, שוב פורטו באוזני הסיכויים לאפשרויות שונות, אלא שאלה היו הפעם אפשרויות משלימות. הרופא הסביר כי לאפשרות אחת יש 30% סיכוי, לשניה 60%, לשלישית 20%, וכן הלאה. האחוזים, למרבה הצער, הסתכמו להרבה יותר ממאה, מה שמטיל ספק על כל ההערכות. אותו רופא, אגב, סובל לדעתי מדיסקלקולציה (אם כי כמובן איני מתיימר לאבחן זאת). בהזדמנות אחרת הוא התבלבל בביצוע בע"פ של הכפלה פשוטה, ובפעם אחרת העתיק מספר זהות מהכרטיס המגנטי אל מרשם ידני ספרה-ספרה מימין לשמאל דווקא.

במסגרת תפקידי כסטטיסטיקאי בחטיבת המחקר והפיתוח של חברת תרופות גדולה, עובד באופן שוטף ויומיומי עם רופאים ועם אנשים מתחום מדעי החיים, רובם בעלי תואר דוקטור (MD או PhD), ועבור רובם הסטטיסטיקה היא אכן קופסא שחורה ומפחידה. אני מודה שסטטיסטיקה היא אכן כלי מדעי מסובך למדי, אבל חושב גם שניתן להסביר את עקרונותיה בצורה שתהיה מובנת לרוב האנשים. עם זאת, הרתיעה מהסטטיסטיקה ומהעוסקים בה מאוד מתסכלת. לעיתים אכן אני מרגיש שהיושב מולי רואה אותי כסוג אויב, למרות שכל אדם הגיוני אמור להבין כי טובת הפרוייקט שבו אני עוסק עומדת כנגד עיניי, ומטרתי היא היא לסייע להצלחתו, ולא להכשיל את הרופא/ביולוג שנמצא ביחד איתי בצוות הפרוייקט. את המסר "הסטטיסטיקאי הוא ידידך" אפשר לנסות ולהעביר, אבל הבעיה היא קשה. לעיתים מעלים מולי את טיעון המחץ:  "אבל אנחנו מדברים כאן על ביולוגיה – מה אתה כבר מבין בזה?" ובכן, אני מודה שהידע שלי בתחומים אלה מצומצם, ולכן אני מנסה לצבור עוד ידע, לשאול וללמוד. כאשר משהו לא ברור לי אני שואל, וכאשר יש חילוקי דעות או אי הבנות בתחום המקצועי, אני מקבל את הכרעת היושב מולי אם מדובר בנושא שבתחום מומחיותו. אני מצפה גם שכאשר חילוקי הדעות הם בתחום הסטטיסטי, יקבלו את דעתי המקצועית בתחום שבו אני מתמחה. לצערי, לא לכל מי שאני עובד איתו זה מובן מאליו.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 13 בפברואר 2006 שם התקבלו 5 תגובות

דניאל  בתאריך 2/15/2006 5:45:22 PM

וודאי הפרעת

לכל אותם רופאים\ביולוגים לשנות ולעקם את המספרים והסטטיסטיקות כך שיתאימו לתוצאה הרצויה

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 2/16/2006 10:12:59 AM

תשובה לדניאל

אני לא אומר שאין בכלל תופעה של רצון לעוות נתונים כך שיראו את התוצאה הרצויה, אבל בסביבה שאני עובד בה זה מאוד נדיר. בסופו של דבר, כל התוצאות שלנו נבחנות על ידי הרשויות (FDA, EMEA) והם כמובן יבחינו במסאז' נתונים, אם יהיה כזה.
הבעיות העיקריות באינטראקציות שלי בעבודה: ויכוחים על בחירת השיטה הסטטיסטית המתאימה – משום מה אני לא מסתפק במה שהם למדו בקורס מבוא לסטטיסטיקה, ורוצה לבצע ניתוחים יותר מתוחכמים, ובנושא תכנון ניסויים. על כך אולי ארחיב ברישמה אחרת בעתיד.

אסי  [אתר]  בתאריך 2/21/2006 11:20:43 PM

ללא נושא

ברור שאנחנו פוחדים מסטטיסטיקה. אם היינו יודעים לעשות חשבון היינו הולכים להיות מהנדסים בהי טק. רופאים מפחדים ממספרים.
בנוסף, חשדנות טבעית היא כאשר רואים שגם סטטיסטיקה אינה אמת צרופה. אפשר בעזרת ניתוחים ועיסויים שונים להגיע לתוצאות שונות.
בכל מקרה… חברים?

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 2/22/2006 12:56:25 PM

תשובה לאסי

בניגוד למה שחושבים, נתונים אינם בני אדם. גם אם תענה אותה – הם לא יודו.
"עיסוי נתונים" זה משהו אחר לגמרי -זהו פשוט ביטוי נקי למונחים פחות מכובדים כמו זיוף ושקר. סטטיסטיקאי ששומר על האתיקה המקצועית לא ייתן ידו לכך, ואני גאה להיות סטטיסטיקאי כזה.
וישנה כמובן דרך שלישית – להתעלם מהתוצאות ולהציג מסקנות שמנוגדות להן. גם זה קורה, והיום או מחר אביא דוגמא מהתחום הפוליטי.

משה  בתאריך 2/26/2006 3:34:48 AM

סתם לידע הכללי,

נהוג להעתיק מספרי זהות לתיקים רפואים מימין לשמאל בגלל שיטת תיוק ידנית (שעדיין קיימת במקומות בהם יש עדיין תיקים מנייר) שסימן הבסיס בה הוא ספרת הביקורת, וכדי לודא שממקמים אותה במקום הנכון מתחילים מהסוף. יכול להיות שהוא ספג איפשהו את ההרגל הזה.

Blog Day Is Here!

מכור לקפאין, טבעוני, חולה בטרשת נפוצה, סטודנטית למתמטיקה, ופרופסור לכלכלה חובב בייסבול – חמישה בלוגים מומלצים.

היום נחגג יום הבלוגים ברחבי העולם. אני מרים את תרומתי הצנועה ומתכבד להמליץ לכם על חמישה בלוגים שגיליתי ממש לאחרונה. הנה הם חמשת הנבחרים, בסדר לא מקרי בהחלט.

אל הבלוג Energy Fiend -  "המכור לאנרגיה", הגעתי דרך צירוף הטאגים statistics ו-humor ב-delicious. האמת היא שרוב הלינקים שם משעממים ומשום מה חוזרים על עצמם, אבל הסבלנות משתלמת. Energy Fiend עוסק באחד הסמים הממכרים הנפוצים ביותר – הקפאין. הכותב (שאינו מספר על עצמו דבר, אפילו אין אפשרות לשלוח אליו או אליה מייל) מעיד על עצמו בפוסט הראשון מה-9 באוגוסט 2005 כעל מכור לקפאין. הוא סוקר מאמרים העוסקים בקפאין, מתאר חוויות אישיות הקשורות בקפאין, וגולת הכותרת של הבלוג הצעיר הזה הוא מחשבון הקפאין בעזרתו תוכלו לחשב מה כמות הקפאין שעליכם לצרוך כדי לסיים את חייכם – ביחידות הראויות (אני למשל, זקוק לכ-440 פחיות קולה).

מקורו של הקפאין, למי שאינו יודע, הוא מן הצומח. לכן צמחוניים וטבעוניים יכולים ללגום קפה, קולה או רדבול, ללא חשש. מצד שני, לא כל מכור לקפה הוא צמחוני. לכן לא ממש הופתעתי כאשר בבלוג של VEGANiUM2  בתפוז, הנושא את הכותרת "מה עובר לך בראש??", אין אזכור לקפה או לקפאין. VEGANiUM2 "המעיד כי הוא צמחוני מלידה וטבעוני לנצח" מביא בבלוג שלו בעיקר טיעונים נגד אכילת בשר ובעד הצמחונות והטבעונות. בשלושת החדשים בהם הבלוג קיים הוא מצליח לגוון ולהעלות טיעונים רבים ומגוונים, ללא מחזור (בינתיים). הוא גם חורג מדי פעם אל נושאים נוספים הקרובים לליבו, ונותן שפע של קישורים רלוונטיים, כגון ארגונים לזכויות בעלי החיים. אני לא צמחוני, ולא מסכים עם חלק מהטיעונים שלו. ובכל זאת אני ממליץ לקרוא את הבלוג הזה.

אילו היו דעותיו של VEGANiUM2 וחבריו מתקבלות, וניסויים בבעלי חיים לא היו נערכים, פירוש הדבר היה גזר דין מוות בייסורים על מיליוני בני אדם. חולי טרשת נפוצה, למשל, היו נותרים ללא אופציה רפואית טיפולית (טוב, חוץ מה"טיפולים האלטרנטיביים" למינהם). לטרשת נפוצה קיימים כיום שלושה טיפולים תרופתיים יעילים (ואני גאה לעבוד בחברה המייצרת את אחת התרופות האלה, ומפתחת תרופות נספות למחלה זו ואף למחלות נוראות ממנה). קים מאפין אובחנה כחולה בטרשת נפוצה (Benign RRMS) באוקטובר 2004, ומנהלת את הבלוג Mandatory Rest Period (מנוחת חובה) בו היא מתארת את קורות חייה מאז, ביחד עם סקירה של התפתחויות במחקר המדעי והפניות ללינקים חשובים. כסטטיסטיקאי אני רואה סריקות MRI והתקפים בקבצי נתונים, אבל דרך הבלוג של קים (ויש עוד בלוגים רבים של חולי טרשת נפוצה ברחבי הרשת) אני יכול להבין באמת במה כרוכה סריקת MRI, ומה המשמעות האמיתית של התקף. מצבה של קים טוב יחסית, ולכן היא עדיין יכולה להרשות לעצמה לא להיות מטופלת בתרופות כיוון שבכוונתה להספיק ולהביא ילדים לעולם (היא רק בשנות העשרים של חייה). בזכות המדע קים תוכל להמשיך ולחיות עוד שנים ארוכות באיכות חיים טובה. אני אמשיך לעקוב אחרי הבלוג שלה, גם אתם מוזמנים.

אז כסטטיסטיקאי אני תורם את תרומתי הצנועה למדע הרפואה. אבל איך הפכתי להיות סטטיסטיקאי ומתמטיקאי? זה לא קרה ביום אחד כמובן, וזה סיפור ארוך שלא אספר כאן. אומר רק שכאשר אני מספר לאנשים כי אני סטטיסטיקאי ומתמטיקאי התגובה הראשונית היא בדרך כלל הבעת הפתעה. "מה? אתה נורמלי?" – נשאלתי פעם. כן, אני נורמלי (בקירוב:-). אז איך אדם הופך למתמטיקאי וסטטיסטיקאי? בלוג של קורטני גיבונס, סטודנטית למתמטיקה במכללת קולורדו יכול לתת לכם תשובה אפשרית. הגעתי לבלוג .:{confessions of a mathematician}:.   – וידויה של מתמטיקאית, על ידי גיגול של המלים math ו-blog, כמובן. אבל קורטני עצמה אומרת כי הבלוג שלה הוא לא בלוג על מתמטיקה אלא בלוג של מתמטיקאית, ואלה כמובן שני דברים שונים לחלוטין. היא מעידה כי בבלוג ניתן לקרוא בעיקר על חיי היומיום המשעממים שלה, וגם קצת מתמטיקה. האם הבלוג היה שונה לו בחרה קורטני ללמוד היסטוריה? אין לדעת, אבל הניחוש שלי הוא שלא היה הבדל רב, כי קורטני היא בסופו של דבר אדם, כמו כולנו.

גם אני ביליתי חלק מחיי בארה"ב, וחלק מתקופתי שם שהיתי באחת האוניברסיטאות הנודעות של המערב התיכון. הגעתי לשם בתחילת עונת הפוטבול, וכולם עסקו בסיכוייה של נבחרת הפוטבול של האוניברסיטה להגן על תואר האליפות ההיסטורי בו זכתה שנה קודם לכן. לכן, אף אחד לא שם לב לקבוצת הבייסבול המקצוענית של העיר שדשדשה כהרגלה במקום האחרון בליגה. אבל כשהסתיימה עונת הפוטבול והחלה עונת הבייסבול – התברר כי קבוצת הבייסבול המקומית עברה שינוי רציני, והפכה לקבוצת צמרת המתמודדת על תואר האליפות. שיגעון הבייסבול סחף את כולנו. באליפות לא זכינו (כן, אני מזדהה), אבל האהבה למשחק (ולקבוצה) בוערת בליבי עד עצם היום הזה. בייסבול הוא הספורט לסטטיסטיקאים בהא הידיעה. כמות הנתונים הסטטיסטיים הקיימים היא פנטסטית, וכך גם השימוש בהם. אוהדים מנתחים בכובד ראש את הנתונים הסטטיסטיים של קבוצתם, ויותר ויותר מנהלי קבוצות נעזרים בסטטיסטיקה כבכלי ראשון במעלה לקבלת החלטות. לכן לא תופתעו למצוא בלוגים העוסקים ב-sabermetrics, כלומר בסטטיסטיקת הבייסבול. אחד מהם הוא Sabernomics – העוסק בחשיבה כלכלית בנושאי בייסבול. הסטטיסטיקה משחקת גם כאן בתפקיד הראשי, כמובן, וקריאה בבלוג יכולה לשפוך אור רב על תהליכים של קבלת החלטות – לא רק בבייסבול. רק חבל שג'ון-צ'רלס ברדבורי, כותב הבלוג ופרופסור לכלכלה בטנסי, אוהד את הקבוצה היריבה.
תהנו.
יום בלוגים שמח לכם!

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 31 באוגוסט 2005

במאמר שפורסם היום ב-Lancet נמסר כי מחקר קליני מבוקר הראה כי ההשפעה של תכשירים הומיאופתיים אינו שונה מהשפעה של אי טיפול (כלומר – טיפול על ידי פלסבו). המאמר עצמו פתוח רק למנויי כתב העת. עיקרי המאמר מובאים בידיעה ב-Ynet. לא שזה ישכנע מישהו מהמאמינים.

תוספת לרשימה – 31/8/05

ד"ר בן גולדאקר, הכותב את הטור Bad Science בגארדיין הגיב שלשום למאמר. המאמר שלו תורגם לעברית והופיע היום בהארץ.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 26 באוגוסט 2005 שם התקבלו 11 תגובות

תגובה מאת רחלי שבי  [אתר] בתאריך 8/26/2005 9:15:48 PM

העיקר שתאיית נכון

יוסי, תקן את שגיאות הכתיב שלך (כותבים "פלצבו" או פלסבו"). בטח נורא-נורא מיהרת לדווח לאומה.
שנית, אותו "לנצט" הגיע למסקנה שונה בתכלית ב1997, כשפרסם שההומאופתיה יעילה פי 2.45 בהשוואה לפלצבו. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/en….ist_uids=9310601&dopt=Citation
עוד שמונה שנים יפורסם משהו אחר, וחו"ח.
אני סבורה שאתה מעיד אמת על עיסתך ושאתה ספקן מקצועי (בדגש על מקצועי). כפי שהצעתי בזמנו מעל דפי אתרך – הצעה, אגב, שלא זכתה למענה מצדך, וברור לנו למה – אני עדיין מזמינה אותך לקליניקת המתמחים בהומאופתיה שאני מנחה. הקליניקה חוזרת לפעילות בראשית השנה האקדמית במרפאת החוץ של "אסף הרופא". תוכל להתרשם מהומאופתיה בפעולה, ולא רק לתרגם מאמרים בגנותה. כפי שמעידות מעידות קודמות שלך, ממאמרים שכאלה שאבת חלק ניכר מידיעותיך על הומאופתיה.
ובאשר למילים האמוטיביות, את האמונה אני מבכרת להשאיר למאמינים. ההומאופתיה עובדת. לא שזה יפריע לך לטעון אחרת.

תגובה מאת רחלי שבי  [אתר] בתאריך 8/26/2005 10:42:48 PM

עוד קטנה וזהו, לגמרי.

מעיון ראשוני באסופת המחקרים שעליה מתבססת מסקנת החוקר השוויצרי, דר' אגר (Egger) אני רואה שמדובר בשיטות שונות, שחלקן אינן מקובלות על מרבית המטפלים ההומאופתים. הומאופתיה אינה מקשה אחת.
אני מזכירה שהומאופתיה לא מרפאה שם של מחלה, אלא את ה ח ו ל ה. אין "משו הומאופתי" לאסטמה, כי מתייחסים לאדם שחולה באסטמה על שלל מאפייני החולי שלו, ולכן התמונה היא ייחודית בכל פעם וקיימות *מאות* הכנות המסוגלות לרפאה. כתבתי על זה כאן – http://www.notes.co.il/rakheli/6447.asp .
מחקרים שמתבססים על בדיקת יעילות תכשיר הומאופתי אל"ף למצב בי"ת לא צפויים להצלחה שהיא יותר מאקראית, אין ספק בכך. שוב, בהומאופתיה ההתאמה היא לאדם.
מעניין לקרוא את מאמר המערכת שנלווה לדברי דר' אגר. יותר מעניינת, כתוב שם, היא העובדה שהמחלוקת בכלל נמשכת, גם כעבור מאה וחמישים שנה.
וכעבור (רק) כשנה של פוסטים עוינים מצדו של יוסי לוי, שמסרב להקשיב או להדבר על אף שהוא מעיד על עצמו כספקן מקצועי, אני מודיעה בשמחה שאין לי את הכוונה להתייחס יותר לדבריו בנושא ההומאופתי, שכן הוא אינו מאזין להצעותיי או הסבריי. יש לי גם הרושם שפוסטיו-אלה, על נימתם המזלזלת (שעליה התנצל בפניי בעבר, אגב, בטרם חזר לסורו), נובעת ממניעים אישיים.
מלבד ההזמנה למרפאת החוץ בביה"ח דלעיל, אני כמובן מאחלת לו הצלחה בהמשך דרכו. להגיב לדבריו בנושא הומאופתיה זה, איך לומר, לטחון מים.

תגובה מאת הניה סימון RCHom  [אתר] בתאריך 8/26/2005 11:20:46 PM

בספקנות עיקשת הוא בהחלט מתבלט

ועם עיקש תתפתל. השאלה אם כדאי – אם הספקנות היא מקצוע, אז בחוסר הקשבה הוא עובר את הסטנדרט – שמיעה סלקטיבית מאד המתאימה לפרקליטות, לעו"ד, ולסרסורים ל"אמת" שבאה מהאינטרס של הפופיק האישי שלך ולא של שום דבר ששייך לקוסמי לטובת הכלל
כמו שאמרה רחלי
לדבר אתו על הומאופתיה זה כמו לטחון מים.
אז חבל על המים היקרים
נדלל אתם רמדיס במקום לטחון אותן לשווא.
שיהיה בריא הלוואי הלוי
וחו"ח
"מקסים"
גם זה ציטוט מרחלי
אנחנו גרופיס

תגובה מאת מנשה  בתאריך 8/27/2005 6:13:09 PM

לא מבין

את ההתלהמות כאן.
אתם משוכנעים או "יודעים" שההומיאופתיה יעילה. יופי לכם.
זכותו של כל אדם להחזיק בכל סברה. אין לכם כאן מונופול על האמת, גם אם נדמה לכם שערימת ההוכחות היא אינסופית. והיא לא – כמו כל דבר בחיים.

תגובה מאת משה בן הראש  [אתר] בתאריך 8/27/2005 8:14:41 PM

השאלה היא לא יעילות ההומאופטיה

אלא באיזה כלים אתה בודק את יעילותה.
לא ניתן לבדוק את ההומאופטיה בכלים של רפואה אלופטית (קונווציונלית) מהסיבות שנמנו לעיל.
ואם כן, התוצאות לא יכולות להיות שונות מאלה שהתקבלו במחקר. לכן במידה רבה עדיף לא לבזבז כסף על מחקרים כאלה, כי הם לא ישכנעו את מי שכן משתמש או רוצה להשתמש בהומיאופטיה והם ישכנעו את אלה שלא מאמינים בדילולים.
בכל מקרה למי שרוצה לדעת קצת יותר, ולכל בר דעת אני ממליץ מאוד לקרוא את האורגנון של האנמן, ולהבין על מה מדובר, ובמיוחד לקרוא את "המדע של ההומיאופטיה" של ג'ורג, ויטולקס, שממנו אפשר ללמוד הרבה על האדם גם אם ההומאיפטיה אינה מעניינת את הקורא.

תגובה מאת מיכל יקיר  בתאריך 8/27/2005 9:03:30 PM

27/8/2005
The response is ine nglish as it wreetn by me: I read the article (the Lancet vol 366 aug 27, 2005, p 726-732) and had to say: I AM disappointed: as an attack, the article its hardly worth referring to: its a poor trial, that fails by its own standards. Not to mention by proper scientific standards:
- Most of the assumptions made in this research are based on the "higher quality" trials. In conventional-medicine trials, only 9 (!) were found out of 110, and the analysis is based on that? On 9 trials? As we so often hear, smaller studies tend to show larger effects….
More than that, the Funnel plot (fig 2) is based on 91% not so good trials – how can one relate to statistics based on that?
from a proper scientific point of view, their declaration that they had assumed before starting the trial that " the effect observed in placebo -controlled trials of homeopathy could be explained by combination of methodological deficiencies and biased reporting…" while "the same biases could not explain the effect observed in…. conventional trials". Now these pre-assumptions, besides being narrow minded, is irrelevant and inappropriate in a study that tries to compare truthfully 2 different methods. One could say that a biased mind could influence the, let say, the course of collecting the data? Or of interrupting the results?
In comparing 2 such different method a theoretical- not statistical – thinking should have been groundwork. The comparison of homeopathy and conventional medicine is interesting- but requires serious philosophical reference. Only by that can a further work be done, statistic without logic is a very bad tool. Like a care without driver.
To conclude: the article is biased, and therefore of low scientific value and its conclusion is not relevant to the debate of the homeopathic medical system and its relation to conventional medicine.
Michal Yakir PhD.
Chairwoman of the Israeli Association for Classical Homeopathy
Israel

תגובה מאת אבנר  בתאריך 8/27/2005 11:18:01 PM

Michal Yakir אולי תתרגמי לעברית

את מה שכתבת.
אנגלית זה לא (לפחות לא זו שאני מכיר)

תגובה מאת אדל אמינוף  בתאריך 8/29/2005 1:06:53 PM

הקושי במעבר לאמת חדשה- פרדיגמה שונה

שלום לכולם,
הנה יוצא עוד מאמר (די לוקה, המסכם במטה אנליזה די לוקה את כמות המחקרים שרובם די לוקים- בחסר, ושוב- חסר!) והוא לא מוסיף ולא גורע מהאמת שבהומאופתיה. הוא רק מעיד על כך שנעשית פעילות גדולה של ההומאופתים בהבאת ההומאופתיה לתודעת הציבור ובשל כך גם קמה התנגדות חזקה.
אין דרך אחרת- כל אמת חדשה, או כל פרדיגמה חדשה (כפי שד"ר אוברבאום- הרופא והומאופת, ציין אמש ב"לונדון את קירשנברוך" בערוץ 10), יוצרת בקרב הציבור (המקצועי במיוחד) התנגדות נוראית מאחר שאותו ציבור אוחז באמיתותיו הנושנות מבלי לבחון אותן שוב (כולל בחינת הכלים לבחינת האמיתות!!!).
יש בעיה גדולה להכיר בדבר חדש, זהו תהליך: ראשית- ההתנגדות לשינוי, ואז- בחינת השונה בכלים ישנים ואח"כ- התנגדות חזקה אף יותר, ואח"כ- בחינת מציאות שמשתנה תחת ידי המתבונן (!)- ושוב- התנגדות רגשית חריפה אף יותר, ואז- בחינת העובדות בעיניים קצת שונות, וחוזר חלילה- בדרגים שונים של הכרה- עד להכרה מלאה- המציאות משתנה- מתחת לאף ממש.
יש מי שהוא בר מזל ועיניו בראשו והאינטאיציה שלו עובדת נון סטופ וישנו המסכן- שחש שהקרקע נשמטת תחת רגליו- הקרקע הבטוחה של האמת שבנה.
נו שויין, זו דרכו של עולם. לא נצליח לשכנע את כולם בעולם הרפואה שראיית הבריאות באופן שונה היום היא דבר הכרחי. קשה להם לומר- שגינו ולזרוק את כל הכלים עליהם הם אומנו שנים על גבי שנים מבלי לבחון אותם. כל סטודנט לרפואה לומד רפואה מבלי ללמוד ממש מהי בריאות, מהי מחלה- זוהי ראשונת הצרות של בתי הספר לרפואה ויוצאי חלציה…
ונוכל כך להמשיך עוד ועוד.
אין טעם באמת להתמקח. ובטח שלא איזה ויכוח על מספרים סטטיסטיקה שאינה אומרת דבר. שישו קצת סטטיסטיקות אמת על החיסונים ותוצאותיהם, למשל.
רחלי עושה בשכל ומזמינה לצפייה קלינית ולחווייה מעשית- שרק היא אולי תוכל להזיז במעט את הסומים.
בואו נמשיך את עבודת הריפוי- זה מה שחשוב…

תגובה מאת ראובן  בתאריך 8/30/2005 10:29:27 PM

אז מה (לכל הרוחות?) הם אותם כלים חדשים?

מכל הדיונים הארוכים והמיגעים כאן ובפורומים השונים, עדיין לא הצלחתי להבין מהם אותם הכלים בעזרתם בודקים את האמיתות כדבריך.
חוץ מהתחמקויות ומשפטים מעורפלים וחסרי פשר, לא קיבלתי שום תשובה.
תן לי קריטריון, (נתחיל מקריטריון כלשהו, בלי שום מגבלות) כדי שאפשר יהיה לדבר אתך בכלל.
כי אם לא, אז אני יכול להגיד שריקודי בטן בימי שלישי בחצות בקומה ה27 של בנין לא מאוכלם הם שיטת ריפוי לא פחות לגיטימית.
תגיד לי למה לא, ובמה זה שונה. ואל תגיד לי "יש הרבה לקוחות". לכל מדווה אנושי מוכנים אנשים למכור את סבתם תמורת בדל תקווה להפטר ממנו. מסחר באשליות על ריפוי הוא אחת מהפעילויות הכלכליות העתיקות ומגלגלות הכסף הרב ביותר מאז ומעולם.

תגובה מאת קובי  בתאריך 8/31/2005 2:47:11 PM

לכל המאמינים

משה בן הרוש טוען שלא ניתן לבדוק את ההומאופטיה ב"כלים של רפואה קונבנציונלית" ובכן, אין כזה דבר
הכלים הללו אינם יותר מהיגיון פשוט – מאחר וכל מקרה הוא פרטי וכו' – כדאי לבדוק קבוצה גדולה ולבדוק האם חל שיפור אם לאו. אין בכלים יותר מהיגיון בריא. אל נא תתקיפו את ההיגיון הבריא – כי איך אחרת תגדירו הצלחה? אם עובד – נראה שיפור וכו'…
בכלל – כל הסטטיסטיקה והמתמטיקה נובעות מדברים אשר כל אחד יסכים איתם, הסקת המסקנות לעיתים סבוכה ולא כל אחד יבינם(לכן כל המפקפקים ב"מדעים), אך הבסיס פשוט ומוסכם מאין כמוהו
שימו לב כי ההצעות ל"הוכחת" יעילות ההומאופטיה מציעות להגיע לטיפול – משמע לא בדיקה אמיתית, אלא מפגש והיכרות עם האנשים – יצירת אמפטיה וקשר אין בהם כדי להעיד על יעילותו האמיתי של הטיפול.
מאמרו של ד"ר גולדאקר מאיר עיניים , תודה על ההפניה.

תגובה מאת ראובן  [אתר] בתאריך 8/31/2005 10:24:05 PM

ובאותו נושא, מ"הארץ" היום

מתוך הטור (המצוין) "מדע רע"
http://www.haaretz.co.il/hasit….ContrassID=3&sbSubContrassID=0