נסיכת המדעים

בתגובה לרשימה הקודמת שפרסמתי אתמול, "דברי תמר הרמן על הסקרים – המשך הדיון", כתב לי אלעד-וו:
"יוסי, אתה יוצא מגדרך כדי להראות שמי שלא מסכים איתך הוא מטומטם. אתה מוציא את דבריהם מההקשר, ואז מותח עליהם ביקורת בוטה ומזלזלת שמגובה בקריאה לא נכונה של טענותיהם. אני מבין שאתה מרגיש שפרופ' הרמן התקיפה את המדע, אבל אני לא מבין למה אתה מתקיף דווקא את המגיבים, ולא מוכן אפילו לנסות להבין את טענותיהם."
מייד כשראיתי תגובה זו, הגבתי לה במלים הבאות:
"אלעד, תודה על תגובתך.
לא הייתה לי כוונה לזלזל ו/או לפגוע בקוראים, ואם כך התפרשו דברי, אני מתנצל בפני כל מי שנפגע".
אני מוצא לנכון לחזור ולפרסם את התנצלותי ברשימה נפרדת. אני מעריך את קוראיי, ודעתם חשובה לי גם אם איני מסכים איתם.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 26 באוקטובר 2008 שם התקבלו 10 תגובות

אלעד-וו  בתאריך 10/26/2008 12:59:02 PM

תודה על התודה

ואני מתנצל אם הייתי בוטה מדי בתגובתי אליך. (אפקט "אני לא יכול ללכת לישון, מישהו טועה באינטרנט" ).

נ.א.  בתאריך 10/26/2008 4:42:09 PM

יופי יופי

הוא אוהב אותך, אתה אוהב אותו, שולם שולם לעולם.
עכשיו אפשר התייחסות עניינית לטענות שעלו? כי בינתיים אני עם ירח. כבר שנים שאני מקפיד לשקר לסוקרים, וכך גם רוב מכרי. ירח תיאר את הסיבות יפה מאוד, ואין צורך לחזור עליהן.
לאור זאת, ולאור הבעיות האחרות שהועלו, האם יש טעם בסקרים?

גיל  [אתר]  בתאריך 10/26/2008 7:21:15 PM

לדעתי בהחלט יש טעם לפגם בשקר לסוקרים

והבעייה חמורה בסקרי פריימריס אבל פחות בסקרי בחירות כלליים. יש גם אמצעים לנסות לנבא מי ישקר ולהתאים את התוצאות לפי זה. בניגוד מה שנכתב בפוסט הקודם על ידי אחד המגיבים סטטיסטיקה יש רק אחת וזו תיאוריה מתמטית מדויקת. הבעייה היא לא בתאוריה אלא ביישום שלה כי לא כל ההנחות מתקיימות ויש כל מיני פרמטרים שצריך להעריך ולקחת בחשבון.
אנשים גם מתבלבלים במה שהם חושבים זה התפקיד של סקרים. סקר לא נועד לתת תשובה מדויקת אלא להצביע בעיקר על מגמות. בסך הכל, סקרי בחירות וסקרים שנעשים בצורה קבועה עושים עבודה לא רעה בזה.

נ.א.  בתאריך 10/26/2008 7:58:52 PM

זו אקסיומה?

למה יש טעם לפגם לשקר לסוקרים? אפילו ונניח שהסוקרים הם אנשים תמימים וישרי דרך (והם לא). אם מישהו משתמש בתוצאות הסקר למניפולציה, למה יש טעם לפגם לחבל במניפולציה הזו?

גיל  [אתר]  בתאריך 10/26/2008 8:38:27 PM

בעיניי, לא מוסרי לשקר לסוקרים

לא רוצים לענות, אז לא חייבים. אני לא חושב שמישהו משתמש בסקרים למניפולציה וגם אם כן, רעה אחת לא מצדיקה רעה אחרת.

נ.א.  בתאריך 10/26/2008 10:08:00 PM

ללא נושא

מה זאת אומרת רעה אחת לא מצדיקה רעה אחרת?
לשלול את חופש התנועה מאנשים ולכלוא אותם זה דבר רע, אני לא חושב שיש ספק לגבי זה. אבל אם האנשים האלו בצעו רעה אחרת (גנבו, רימו וכו'), אז כולאים אותם. לדעתך זה לא מצדיק?
כל מערכת הצדק שלנו בנוייה על עשיית רע למי שעשה רע. הביקורת שלך היא בהחלט רדיקלית.

גיל  [אתר]  בתאריך 10/26/2008 10:51:36 PM

אין שום קשר בין מה שאמרת לנושא

ובכל מקרה, אני מעדיף לא להתדיין עם אנונימיים ברשת אז אסיים כאן.

עמית  [אתר]  בתאריך 10/27/2008 2:10:53 AM

גיל

סתם לשם הבהרה.
זה לא מוסרי לשקר לאף אחד אף פעם.
עכשיו זה נשמע אולי קצת רדיקלי, ובטח אפשר לחשוב על סיטואציות בהן סביר לשקר (ואז יקראו לזה שקר לבן, או כל שם מכובס אחר).
אם יש סיטואציות שבהן סביר לשקר, הן יחולו באופן זהה על סוקרים.
למשל, אם מישהו חושב שמותר לשקר אם אתה מרגיש מאויים – זה יחול גם לגבי סוקרים, אם הנסקר מרגיש מאויים בסיטואציה. אם מישהו חושב שזה סביר לתת תשובות חפיפיות ולא רציניות לאנשים מטרידים שהוא לא מכיר – זה יחול גם לגבי סוקרים.
בקיצור סוקר וחוקר לא מותרים משאר בני האדם. מוסרי לשקר להם בדיוק כמו שמוסרי לשקר לכל אדם אחר – איש איש על פי אמונתו.

ירח  בתאריך 10/27/2008 10:25:15 AM

הסוקרים אינם טלית שכולה תכלת

מחוייבות לאמת היא מחוייבות הדדית. אני מרגיש מחוייבות לאמת כלפי מי שישר וגלוי כלפי.
האם הסוקרים תמיד ישרים וגלויים כלפי הנסקרים?
בדרך כלל לא!
האפקטיביות של סקרים מבוססת לעתים קרובות על כך שהנסקרים אינם מבינים את המשמעות המלאה של השאלות שהם עונים להם. ואין מסבירים להם.
כאשר הסקר נעשה למטרות מחקר מדעי אמיתי, זה סביר בעיני.
כאשר הוא נעשה למטרות מסחריות-פוליטיות, כדי למצוא את הדרך האפקטיבית למניפולציה שלי – לא.
יתרה מזו – בסקרים הטלפוניים למטרות מסחריות-פוליטיות אף פעם לא גילו עבור מי הם נעשים.
כמדומני שחייבים על פי חוק, לא?
אבל אף פעם לא הסכימו לגלות. זה לא יותר טוב משקר. זה מבטל כל מחוייבות לאמת, שמבחינת הנסקר משמעותה להיות גלוי, כלפי הסוקרים.
העובדה שעמית כותב כי "זה לא מוסרי לשקר לאף אחד אף פעם" רק מדגימה את מה שקראתי האובססיה המערבית לאמירת אמת.
ומה ההבדל בין שקר לבן לאחר אני אף פעם לא הבנתי. שקר הוא שקר.
אבל עצם קיום הביטוי אומר שלפעמים, גם בתרבות המערבית, יש הצדקה לשקר.
לדעתי, בסקרים מסחריים-פוליטיים ישנה הצדקה מלאה לשקר ולהטעות ולהתאים את התשובות למה שנראה לנסקר כאינטרס האמיתי שלו.
ואם הבנתי מה שעמית כותב, הוא מסכים אתי.

עמית  [אתר]  בתאריך 10/27/2008 4:20:24 PM

אני מבקש לא לגייס את הסכמתי ללא הסכמתי..

מדבריך נראה שהבנת את מה שאני מנסה לטעון עד הרגע שבו הסקת שאני מסכים לגישה שלך.
ראשית, מדברי אפשר לשער שאני מאמין שלכל אדם יכולה להיות מערכת ערכים מוסרית שונה במעט מזו של אחרים – וזה בסדר.
אבל בדיוק בגלל זה אי אפשר להסיק מדברי שאני חושב שירח צודק. ירח – אם אתה מרגיש שסוקרים מנסים לבצע עליך מניפולציות, ואתה מרגיש שבסיטואציות כאלה אתה מתגונן על ידי זה שאתה משקר – אין לי נגדך כלום.
אבל אני אישית אינני חושב שסוקרים מנסים לבצע עלי מניפולציות – הטיעון שלך בעניין הזה לא שיכנע אותי. שנית – גם אם הסוקרים כן מנסים לבצע עלי מניפולציות – ספציפית במקרה הזה אני באופן אישי מתגונן באופנים אחרים (לא פחות מגעילים אגב…), אבל לא נוהג לשקר לסוקרים.
כך שבסופו של דבר, אין לי כלום נגד עמדתך והתנהגותך, לא ברמה המוסרית ולא ברמה הפרקטית. אבל גם אינני מסכים לתפיסת העולם שלך בעניין הסקרים.

לצערי, למרות שיש לי המון רעיונות לרשימות על נושאים מרתקים, פירסמתי כאן מראשית השנה 10 רשימות בלבד (לעומת 213 רשימות שפרסמתי -3.5 השנים הראשונות כאן (החל מיוני 2004). הסיבה – אני עסוק מאוד, וזה אומר שלפחות יש פרנסה. הנה בכל זאת כמה הרהורים/עדכונים.

מילים טובות על צומת ספרים

אתמול פיניתי לי את אחה"צ לבילוי עם בני הצעיר. הסתובבנו ברחובות העיר, ולגמרי לא במקרה הגענו אל הסניף המקומי של רשת צומת ספרים, שם יש מבצע מפתה של "ספר שני בשקל". כלומר, קונים שני ספרים, עבור היקר משניהם משלמים מחיר מלא, ועבור השני משלמים שקל בלבד. הבאתי לקופה ארבעה ספרים שמחיריהם היו 96, 79, 45 ושוב 45 שקלים. ציפיתי כי אתבקש לשלם מחיר מלא עבור שני הספרים היקרים, ועוד 2 שקלים עבור השנים הזולים, ובסך הכל 177 שקלים (כמקובל ברשתות השיווק והסופרמרקטים למינם), והכנתי אסטרטגיית מעקף ("טוב, בעצם אני רוצה רק את שני אלה… ", משלם 97 שקלים, ואח"כ מחליט לקחת "בכל זאת" גם את שני הספרים הנוספים תמורת 46 שקלים). להפתעתי הנעימה, המחשב של הרשת צפה את המהלך, והודיע לי כי התשלום הכולל שעלי לשלם הוא 143 שקלים. כל הכבוד לרשת צומת ספרים, שמכבדת את לקוחותיה, מודעת להיותם אינטליגנטים (ל-50% מהם יש IQ גבוה מ-100!), ובכלל. ברשת הספרים הגדולה השניה אני לא בטוח שזה היה קורה.

חמשת שלבי הדדליין

לפני שנתיים בדיוק, ב-11.6.2006, פרסמתי כאן את האזהרה הבאה: "תאריכי היעד קרובים מכפי שהם נראים".  ובכן, האזהרה הזאת הייתה שוב בתוקף, ותאריך היעד… אני מעדיף לא לחשוב עליו, אבל הוא קרוב. מאוד קרוב. הרבה יותר קרוב. ובכל זאת, אני רוצה לחלוק עמכם תובנה חדשה לגבי הנושא הכאוב הזה. תיאוריית חמשת שלבי האבל של אליזבת קובלר-רוס ניתנת ליישום גם לגבי פרוייקטים המתקרבים אל תאריך היעד. הכחשה: מה קרה? סוף יוני? זה עוד המווווון זמן. כעס: איך הם קבעו את התאריך הזה? בדיוק נגמרת שנת הלימודים, רוצים לצאת לחופש עם הילדים, חום אימים, ממילא ביולי אוגוסט כלום לא יזוז כי כולם יהיו בחופש, אז מה בוער לסיים ביוני?, מיקוח: סוף יוני זה ה-30. מה פתאום אתם אומרים לי ה-26? ולמה צריך לסיים את את (משימה מסויימת) ב-10? אי אפשר ב-15? דיכאון: ממילא אני בפיגור מטורף בלוחות הזמנים, אז מה כבר ישנו בילוי אחה"צ בעיר וכתיבת רשימה? קבלה: (אני עוד עובד על זה. הצעות יתקבלו בברכה. י.ל.)

הבהרה

אל תדאגו. אני בסדר.  אני אעמוד בזמנים ללא בעיה. הכל נכתב בהומור.

כנס האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה

כשעוד הייתי בשלב ההדחקה או המיקוח, הודעתי כי אשתתף בכנס השנתי של האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה ואיעדר מהעבודה ליומיים. נרשמתי, שילמתי, ובשבוע שעבר אכן ביליתי את ימי רביעי וחמישי בכנס, שנערך השנה בהרצליה. לצערי, תכנית הכנס לא הבטיחה רבות, ואכן גם לא קיימה (אם כי בדיעבד הבנתי שעשיתי כמה בחירות מוטעות). ובכל זאת אני לא מצטער שהשתתפתי בכנס. הייתה סדנא מעניינת על מדריכי ה-ICH, ובייחוד על מדריך E9 – עקרונות סטטיסטיים בניסויים קליניים (הנה נושא לסדרה של רשימות, אם וכאשר). הרצאת הפתיחה של פרופ' הנרי בראון מבוסטון קולג' על האתגרים הסטטיסטיים בקביעת מדיניות חינוך ובמחקר חינוכי הייתה גם היא מעניינת למדי. האירוע הראוי לציון הבא הייתה האסיפה הכללית של האיגוד, במסגרתה הוענקו פרסים לעבודות מוסמך ודוקטורט מצטיינות, והזוכים, איתי דטנר וסיגל לוי הציגו את עבודותיהם. את היום הראשון סיימה הרצאת האורח האפוקליפטית של ד"ר דן בן-דוד על "האיום מבית". מי שמכיר – מכיר, מי שלא יכול לגגל. ביום השני של הכנס העניין העיקרי היה אמור להיות המושב שעסק בסטטיסטיקה בחינוך, אבל לצערי ההרצאות בעיקר הפציצו אותנו בנתונים סטטיסטיים ממבחנים בינלאומיים למינהם ומבחני המיצב.ההרצאה המעניינת של מושב זה ניתנה על יד אנליה שלוסר מאוניברסיטת תל אביב, שסקרה מספר מחקרים שניסו לבדוק את השפעת גודל הכיתה על ההישגים בלימודים, פירטה את הקשיים המתודולוגיים בהם נתקלו החוקרים. המסקנות, כצפוי, אינן חד משמעיות.

ועוד על הכנס

וכמובן, נחמד לבוא לכנס ולפגוש מכרים ותיקים (ואני מסתובב בסצינה הסטטיסטית בארץ יותר מ-20 שנה, ויש לי כמה וכמה מכרים ותיקים), ועוד יותר נחמד לפגוש ולהכיר אנשים חדשים, אבל הכי כף זה כשניגשים אליך אנשים ואומרים משהו כמו: "אתה יוסי לוי? אני קורא את הרשימות שלך". תודה. תודה מכל הלב לכולכם. נתראה בכנס הבא. אחרי תאריך היעד.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 12 ביוני 2008 שם התקבלו 2 תגובות

אשמדאי  בתאריך 6/13/2008 1:19:24 AM

ללא נושא

(ל-50% מהם יש IQ גבוה מ-100!)
אתה מניח שהתפלגות הקונים ב"צומת" זהה להתפלגותם בכלל האוכלוסיה.
דומני כי אתה טועה, רוב בעלי ה IQ הנמוך מ100 בקושי יודעים לקרוא את מדור הספורט בעיתון – ולכן לא יטריחו את עצמם לקנות ספר.
הייתי מוסיף – למעלה מ50% מהם יש IQ וגו'

גילי נחום  [אתר]  בתאריך 6/21/2008 12:33:19 PM

ומן הצד השני של הכריכה

בלבקש ממך 177 ש"ח ישנם כמה יתרונות בכל זאת:
1. חלק מהקונים לא יעמיקו בחשיבתם וישלמו – בעל החנות שמח.
2. החלק האחר של הקונים יבצעו את הטריק שפירטת ויתמלא בתחושת סיפוק של דפקנו את המערכת – קונה שמח.
כמובן שהכל נאמר בבדיחות הדעת.
כל הכבוד לצומת ספרים!

ידיעה שפורסמה היום ב"הארץ" ובעיתונים אחרים מספרת כי ההוספיס בבית החולים שיבא נמצא בסכנת סגירה. בית החולים הודיע כי ההוספיס ייסגר בעקבות סירוב משרד האוצר להקצות תקנים נוספים על מנת לאייש את הצוות הרפואי במחלקה. משרד האוצר כי מדובר בבעיה ביורוקרטית בלבד, וניתן להעביר תקנים פנויים ממחלקות אחרות בבית החולים אל ההוספיס. אפשר לכתוב רשימה שלמה על הויכוח הזה, משמעותו, להסביר מדוע האוצר טועה ובית החולים מטעה, או להיפך. אני לא מתכוון לעשות את זה.

לפני כמעט 20 שנה, בדצמבר 1988, בילתה אמא שלי את השבועות האחרונים של חייה בהוספיס של בי"ח תל השומר, עד שנפטרה 5 ימים לפני יום הולדתה ה-49. לכתבה ב"הארץ" מצורפת תמונה של ההוספיס שצולמה לפני שנתיים. בניין נאה, חדרים הנפתחים אל הדשא והעצים. ב-1988 ההוספיס שכן בצריף ישן, דלת החדר נפתחה אל המסדרון, החלון פנה אל מגרש החניה. ובכל זאת, אחרי שהות של למעלה מחודש במחלקה הנוירולוגית, עם טיולים יומיים אל חדרי ההקרנות, אני מניח שההוספיס נראה לה כמו בית הבראה*. קשה לדעת, שכן רוב הזמן היא הייתה רדומה בהשפעת התרופות לשיכוך הכאבים שקיבלה. הגעתי לשם כל יום לאחר העבודה, ושם ישבנו, אני ובני המשפחה האחרים, ליד מיטתה ושתקנו. תהליך האבל וההשלמה שלנו התחיל כבר שם.

זה לא משנה מי צודק בויכוח בין בית החולים והאוצר. זה ברור שהוספיס הוא לא ממש עסק כלכלי. זה מקומם שאלה הן ההשלכות של ויכוח תקציבי. שוב, אפשר לכתוב רשימה שתסביר איך פרשת ההוספיס היא משל לפני החברה הישראלית וכולי, בלה בלה בלה , אבל אני לא מתכוון לעשות את זה. רק רציתי לחלוק אתכם את מה שהידיעה הזו עשתה לי.

____________

*חשבתי הרבה על הביטוי הזה, בית הבראה. הרי זהו ביטוי ציני, מי שמגיע להוספיס יודע שבריא כבר לא יצא משם. אבל לעניות דעתי גם שיקום מאוחר של בריאות הנפש נחשב להבראה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 12 במאי 2008 שם התקבלו 12 תגובות

איתי  [אתר]  בתאריך 5/12/2008 5:02:04 PM

אמא שלי עבדה שם בשנות השמונים

כאחות
עד שהעצב הכריע אותה
רשימה חשובה

ענת פרי  [אתר]  בתאריך 5/12/2008 5:15:35 PM

ללא נושא

פשוט מזעזע, אין מלים

מואיז  [אתר]  בתאריך 5/12/2008 6:44:47 PM

כל מה שקשור בשם של הצורר הזה עדיף שייסגר

שיבא הוא הרשע שעשה הקרנות לעשרות אלפי ילדים רכים על לא עוול בכפם, איך שם כזה יכול להיות מולבש על הית חולים או על הוספיס???
ימח שמו וזיכרו של האיש.

Day-Walker  בתאריך 5/12/2008 6:58:17 PM

כל הכבוד מואיז

הרבה יותר חשוב העניין הסמנטי של על שם מי קרוי המקום ודברים שקרו בעבר מאשר הסבל האנושי בהווה.
שיחקת אותה גבר.

eti  [אתר]  בתאריך 5/12/2008 9:13:01 PM

עצומה

כאן:
http://www.atzuma.co.il/petition/reshefj/1/1000/

אריאלה  [אתר]  בתאריך 5/12/2008 9:47:34 PM

ללא נושא

מואיז, שקלת פעם לעצור ולחשוב רגע לפני שאתה מקליד?

t  בתאריך 5/12/2008 11:57:41 PM

תל השומר

כשבית החולים הופך לעסק ומנהליו רוצים שיהיה רווחי, פשוט להם לסגור את מה שלא רווחי.
המכון לטכנולוגיות מתקדמות, למשל, לא נמצא בסכנת סגירה. לי אין ספק שמדובר בהמשך מגמה צינית של הנהלת בית החולים בכיוון הכלכלי

שרון רז  [אתר]  בתאריך 5/13/2008 9:04:06 AM

ללא נושא

הכל זה משרד האוצר, שם הבעיה, שם הכל נקבע, הפקידונים, המנהלים, המחשבות המעוותות, סדרי העדיפויות המבחילים, עצוב מאוד, קבלת ההחלטות שם רעה יותר בכל יום שעובר

עומר  בתאריך 5/13/2008 2:17:46 PM

שרון,

אז מה אתה מציע בעצם?

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 5/13/2008 2:44:28 PM

מחיקת תגובות

אני בדרך כלל לא נוהג למחוק תגובות, אבל גם לי יש קוים אדומים, ומואיז בן הראש חצה אותם בשתי התגובות האחרונות שלו.
לכן נאלצתי למחוק תגובות אלה. אני נמנע מלציין את תכנן כדי לא לתת לדברים שכתב שם במה נוספת, אבל הוא בודאי יודע במה מדובר (וגם מי שהספיק לקרוא אותן לפני שנמחקו).

עומר  בתאריך 5/13/2008 3:17:30 PM

יוסי,

חבל שאתה נגרר לעניין הנלוז הזה של מחיקת תגובות. אני חושב שדווקא השארת התגובות על כנן היו מבהירות ליתר הקוראים באיזו דרך יש לקרוא את יתר תגובותיו של מר בן הראש…

נחמן  בתאריך 5/20/2008 2:32:38 PM

עומר, לא מסכים איתך.

לא הספקתי לקרוא את התגובות שנמחקו, אבל זו זכותו המלאה של יוסי למחוק תגובות, במיוחד בפוסט אישי כזה.
אם הקוראים רוצים להבין את ההקשר הרחב של תגובתו של מואיז שהושארה על כנה ושל כל תגובה אחרת שישאיר בעתיד ותהיה ראויה הם מוזמנים לאתר שלו, שאליו יש הפניה בתגובה שלו ליד שמו(אני לא מספיק סקרן כרגע).
אני לא חושב שכללי ברזל שמנוסחים בצורה גורפת כמו "למחוק תגובות זה רע" הם טובים בשום עניין (אפילו עשרת הדברות אומרות "לא תרצח" ולא "לא תהרוג").
עקרונית מחיקת תגובות זה רע, אבל יש חריגים, כמו כאן.

כשהייתי תלמיד תיכון, בבת-ים של סוף שנות השבעים, לא הייתי תלמיד לדוגמא. אמנם אהבתי מאוד ללמוד, וגם אהבתי מאוד את בית הספר שלי (תיכון "החשמונאים"). אבל ללמוד בבית הספר? זה כבר סיפור אחר לגמרי. ללמוד בבית הספר זה להיות נוכח בשיעורים, גם כאלה שלא כל כך מעניינים אותך, או שאתה לא מבין מה הולך בהם, וגם אם המורה לא כל כך מוצלח, להכין שיעורי בית, ולעבור מבחנים, ולקבל תעודה, בקיצור, כל מה שמוציא את הכף מעצם הלימודים.

כמו כל בית ספר, היו בו מורים טובים, מורים פחות טובים, ואפילו מורים גרועים. היו מקצועות מעניינים ומקצועות משעממים. מקצועות שבהם רוב מהתלמידים הצליחו בלימודיהם, ומקצועות שגרמו לרובם לחרוק שיניים.

אני, למשל, הצלחתי לא רע בלימודי המתמטיקה. היו לי ארבעה מורים שונים למתמטיקה במהלך ארבע שנות לימודי בתיכון: אחד גרוע, אחד בסדר, אחד מצויין, ואחד לא נחשב כי הוא לימד אותנו רק לתקופת מעבר של חודש, וגם אז הוא לא לימד יותר מדי. בלימודי הספרות, לעומת זאת, הייתי כשלון חרוץ, למרות שהיו לי במהלך שנות התיכון שלוש מורות מצויינות לספרות (שכולן, דרך אגב, הכירו אישית את אמא שלי: אחת הייתה חברה שלה, אחת בת של חברה שלה, וגם השלישית הייתה קשורה איכשהו). שיעורי הספרות היו בדרך כלל מעניינים, אפילו קראתי חלק מהיצירות שנלמדו, הבנתי על מה המורה מדברת (או לפחות חשבתי שהבנתי), ובכל זאת, תמיד גירדתי בקושי ציון 6.

אני משער שהקשיים שחוויתי בלימודי הספרות היו דומים לקשיים שחוו תלמידי המגמה הספרותית בשיעורי המתמטיקה. אולי אני טועה בכך, ומדובר בקשיים מסוגים שונים לגמרי. אבל התוצאה הייתה דומה. היה מבחן בספרות. למדתי לקראתו. הרגשתי שהפעם אני מבין את החומר, ולבסוף שוב קיבלתי ציון 6, לפעמים עם פלוס, לפעמים קצת פחות.

לכן, שמחתי כשיצא לאור לא מזמן ספרו החדש של פרופ' רון אהרוני – "מתמטיקה, שירה ויופי".

רון אהרוני הוא פרופסור למתמטיקה בטכניון, וידוע בציבור הרחב בעיקר בזכות פעילותו בתחום החינוך המתמטי, וכן בזכות ספרו המצויין "חשבון להורים".

בפתח ספרו החדש, מצטט אהרוני  את המתמטיקאי הגרמני קרל ווירשטראס: "מתמטיקאי שאינו גם קצת משורר לעולם לא יהיה מתמטיקאי מושלם". אם ווירשטראס צדק, אני לעולם לא אהיה מתמטיקאי מושלם, אך קיוויתי שהספר הזה יעזור לי לעבור בפתח אותו לא עברתי בלימודי הספרות בתיכון, ובכך אתקרב קצת לשלמות (אם כי לעולם לא אגיע לשם, כנראה).

אהרוני מקווה להראות בספרו את הדמיון בין השירה והמתמטיקה, וכך מי שמוצא יופי בשירה, יוכל גם לראות יופי דומה במתמטיקה, ולהיפך (הוא לא ציין אם הספר מיועד למתמטיקאים שרוצים להבין שירה או למשוררים שרוצים להבין מתמטיקה). הוא עושה זאת בעזרת סדרה של דוגמאות. כך למשל, הוא מדגים את מושג ה"התקה" (הסטת תשומת הלב מהעיקר לטפל) באמצעות שירה של לאה גולדברג "על עצמי", ובאמצעות חידה מתמטית תמימה המסתירה מאחוריה עקרון מתמטי מרכזי (מושג הזוגיות). את מונח הסימטריה הוא מדגים בשירו של דוד אבידן "ערב פתאומי" ("אדם זקן מה יש לו בחייו…"), ודוגמא משעשעת לפרדוקס מופיעה בשירו של שלונסקי "מעשה בשני גורו". המושגים המתמטיים ומקביליהם הספרותיים (או להיפך) רבים, והדוגמאות מעניינות.

הבעיה שלי היא שעקב ריבוי פרטים קטנים התקשיתי לראות את התמונה הגדולה (משורר היה כותב אולי כי מרוב כוכבים אין רואים את הלילה או משהו כזה). אני מוצא יופי במתמטיקה (בחלק ממנה, לפחות) ומוצא גם יופי בשירה (בחלק ממנה, לפחות). אבל עדיין יש לי בעיה עם הניתוח הספרותי – כאן יש מטאפורה, שם יש צימוד גזרי, והספר הזה בסופו של דבר מנסה לנתח שירה מנקודת מבט מתמטית. גם חובבי השירה לא ימצאו דרכם אל נפש המתמטיקאי, ולא יצליחו להבין לאחר קריאת הספר מדוע מתמטיקאים כה רבים סבורים כי המשפט האומר ששלושת גבהי המשולש נפגשים בנקודה אחת הוא אחד המשפטים היפים ביותר במתמטיקה (אל תצפו ממני להסביר מדוע המשפט הזה כל כך יפה, אני לא מסוגל, למרות שאני יודע). הספר אמנם מעניין ומומלץ לקריאה, אבל פתרון החידה של היופי, במתמטיקה ובשירה, עדיין נסתר מעיני.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 14 באפריל 2008  שם התקבלו 5 תגובות

גיא  בתאריך 4/15/2008 12:24:10 AM

אם היינו מבינים את כל היופי

החיים היו הרבה פחות מעניינים

ענת פרי  [אתר]  בתאריך 4/15/2008 10:33:06 AM

ללא נושא

הרשימה הזו מאד פיוטית, וגם מורים לספרות יכולים לטעות.

אדם  בתאריך 4/15/2008 11:48:19 AM

אינני מתמתיקאי ואינני משורר.

קיבלתי 8 במתמתיקה ו-8 בספרות. ואני מתרגש בכל פעם שאני נתקל ביופי בכל אחד מהתחומים. שמח לשמוע על הספר, ואני מאמין שאהנה ממנו מאוד.

נציגת 372  בתאריך 4/15/2008 12:57:37 PM

אז…

לקרוא או לא לקרוא?
לקנות או לא לקנות?

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 4/15/2008 2:33:31 PM

לנציגת 372

לדעתי בכל זאת כדאי לקרוא, כיוון שגם אם הספר לא השיג את מטרתו (אצלי, לפחות) הקריאה עצמה הייתה מעניינת.

כן, מדובר כאן בפירוש בהעדפת קרובי משפחה. בשני הסרטים המובאים פה, מככב אבא שלי, שגם כתב את התסריט, ביים, צילם והפיק.

אני חושב שכל מילה נוספת מיותרת. צפו ותיהנו!

 

רקויאם לדשא

 

 

קפה הפוך

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 20 בנובמבר 2007  שם התקבלו 4 תגובות

חנן כהן  [אתר]  בתאריך 11/21/2007 7:34:17 AM

חמוד

אבא שלך

טל גלילי  [אתר]  בתאריך 11/23/2007 11:41:25 AM

אבא שלך

חמוד.

עמי  בתאריך 11/24/2007 1:36:22 AM

שלך

חמוד אבא.
הסוף הסינטטי – עצוב מאוד,
גם אם מתאים לזמננו וחסכוני במים…
" Mr. McGuire: I want to say one word to you. Just one word.
Benjamin: Yes, sir.
Mr. McGuire: Are you listening?
Benjamin: Yes, I am.
Mr. McGuire: Plastics.
Benjamin: Just how do you mean that, sir? "
The Graduate (1967)

חיה ברטוב  בתאריך 5/23/2008 10:18:26 PM

ללא נושא

יוסי שלום!
זה עתה חזיתי בסרט. סרט חביב למדי.דשא סינטטי זה אולי הפתרון לאנשים שאלרגים לדשא.יתכן שגם יותר נעים לזחול עליו,תן לאלון לנסות ולחוות דיעה…ולאביך עתיד מזהיר בתור שחקן,מפיק ובמאי.חיה