נסיכת המדעים

למי שלא יודע, השבוע אני נמצא בואנקובר, קנדה, לרגל ה-Joint Statistical Meetings, הכנס המשותף לשישה ארגוני סטטיסטיקאים הנערך מדי שנה בשבוע הראשון של חודש אוגוסט, באחת מערי צפון אמריקה. חזרתי לכנס הזה אחרי 10 שנים שלא השתתפתי בו (כי העדפתי להגיע לכנסים קטנים יותר), ובסך הכל מדובר בחוויה.

על האספקטים המקצועיים של הכנס אכתוב ברשימה אחרת. יותר דחוף לי לשתף את ששת הקוראים שלי בחוויות מואנקובר. זו עיר גדולה למדי, בסדר גודל של תל אביב או של בוסטון (כ-2.5 תושבים במטרופולין), ומאוד מאוד נעימה. העיר שוכנת על כמה איים בתוך מפרץ, ומזג האוויר מאוד נעים בזכות הבריזה שנושבת כאן כל הזמן. הנוף יפהפה. הכנס נערך במרכז הכנסים שנמצא על חוף הים ממש, ובהפסקות אני פשוט נהנה לצאת מהבניין, להשען על המעקה ולהשקיף על המפרץ, הספינות והסירות ששטות בו, מטוסי הים הממריאים ונוחתים, וכמובן, ההרים הירוקים שמצידו השני של המפרץ.

המלון שלי שוכן בדאון טאון, מרחק חמש דקות הליכה ממרכז הכנסים (אין לי נוף לפרץ, התקציב לא מאפשר). מה שמדהים בדאון טאון של ואנקובר הוא שהוא לא עמוס. המדרכות רחבות, אנשים הולכים ברחובות, אבל לא צפוף. מספר המכוניות ברחובות קטן מאוד. ביומיים הראשונים (הגעתי לכאן בשבת בבוקר) חשבתי שזה בגלל סוף השבוע, אבל יום שני הגיע, וגם יום שלישי עבר, ותנועת המכוניות עדיין דלילה מאוד. מדהים מה שמערכת תחבורה ציבורית מעולה וחניה במחיר שערורייתי של 6 דולר לשעה יכולים לעשות.

מה עוד – העיר ירוקה מאוד – המון עצים וערוגות פרחים בכל מקום. נקיה להפליא, ויש המון דגש על מחזור – בכל מקום יש פחים מיוחדים לאיסוף נייר, פלסטיק, פחיות, זבל אורגני וזבל "אחר". גם בחדר המלון יש פח מיוחד למחזור.

כתבתי על יעילות התחבורה הציבורית. הנה הרחבה. בשבת, אחרי שהתארגנתי במלון, התקלחתי, והתאוששתי מ-18 שעות הטיסה, יצאתי אל Grouse Mountain, שמורת טבע הנמצאת כ-15 ק"מ מחוץ לעיר. התכוונתי להסתמך על התחבורה הציבורית, כמובן. מדריך התיירים ששאלתי מספריית רעננה טען שזה אפשרי. מסתבר שזה אכן אפשרי, מאוד פשוט, ומאוד יעיל. חציתי את המפרץ במעבורת הנקראת Seabus שיצאה מה-Waterfront, ממש ליד מרכז הכנסים. כל חמש דקות יוצאת מעבורת. בצד השני של המפרץ, ממש ביציאה ממזח המעבורת, ממוקמת תחנת אוטובוסים, משם יוצא כל 20 דקות אוטובוס שמביא אותך ממש לכניסה לשמורה. כל הדרך ארכה משהו כמו 40 דקות. פנטסטי. עלות התחבורה הציבורית, אגב, 9 דולר בסך הכל, עלות כרטיס יומי שתקף לכל אמצעי התחבורה הציבורית במטרופולין של ואנקובר. לשם השוואה, נסו לחשוב איך תגיעו אל, נניח, שמורת נחל אלכסנדר בתחבורה הציבורית.

Grouse Montain, דרך אגב, הוא הר בגובה כ-1300 מטר, אליו מעפילים ברכבל שהנסיעה בו היא חוויה בפני עצמה. בראש ההר יש נוף משגע, עצים, בעלי חיים, מופע lumberjack, דובי גריזלי, מרכז מבקרים בו מוקרנים סרטים על המקום, ופעילות אתגרית שלא מיועדת לאנשים כמוני. אם תגיעו לכאן אי פעם, אל תעזו להחמיץ.

זהו, עד כאן סיכום ממש לא מסודר של חוויות מארבעת הימים הראשונים כאן. יש לי עוד יומיים של כנס, וביום שישי בבוקר אצא בדרכי חזרה הבייתה. אני מקווה לכתוב מכאן עוד רשימה על הפן המקצועי של הכנס, ואולי גם להעלות כמה תמונות שצילמתי.

לקריאה נוספת בנושאים הקשורים לנושא רשימה זו

• ההוספיס בבית החולים שיבא בסכנת סגירה
• סיכום הדיון על ההומיאופתיה
• נפוטיזם
• חמישה בלוגים מומלצים
• נכנעתי. חמישה דברים.

את הידיעה על מותו של אריק לאו להמן פרסמתי בקצרה באתר האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה לפני חודש בדיוק. הידיעה הגיעה אלי במקרה, דרך הודעה לקונית שפורסמה בפורום המתמטיקה של תפוז. האישור היחיד שמצאתי לנכונותה היה בויקיפדיה, שם אכן צויין כי להמן נפטר ב-12.9.2009. זהו. חיפוש באתרי החדשות דרך גוגל העלה רק ידיעות על שחקן כדורגל גרמני הנושא את אותו השם, ורק בפורום ברזילאי כלשהו מצאתי עותק של המייל ששלח תלמידו ועמיתו, פיטר ביקל, לחברי הסגל של המחלקה לסטטיסטיקה באוניברסיטת ברקלי ובה הודיע על הפטירה. כעבור מספר ימים הופיעה הודעה גם באתר המחלקה לסטטיסטיקה של ברקלי, והועלה קובץ pdf המסכם את מורשתו של להמן.

אני מודה שהופתעתי מכך שמותו של להמן לא הדהד בעולם הסטטיסטיקה (ובמחשבה שניה, סיפור שאספר עוד מעט יראה שאולי לא הייתי צריך להיות מופתע). שמו מוכר לכל סטטיסטיקאי, בזכות שני הספרים המונומנטליים שכתב: האחד על אמידה נקודתית, והשני על בדיקת השערות (הקישורים לגוגל בוקס, שם תוכלו גם לעיין בחלקים מהספרים). הספרים אינם רק סיכום של ידע, אלא מכילים את מחקריו של להמן בנושאים האלה, ולמרות שנכתבו לראשונה בשנות החמישם של המאה הקודמת הם עדיין רלוונטיים, גם בזכות המהדורות המעודכנות שהוציא להמן לאור יחד בסיוע שניים מתלמידיו.

למעשה, ספר הסטטיסטיקה הראשון שרכשתי נכתב גם הוא על ידי להמן (ביחד עם ג. ל. הודג'ס): "מושגים בסיסיים בהסתברות וסטטיסטיקה" (זה שוב לינק לגוגל בוקס. אני רכשתי את המהדורה העברית), כאשר הייתי תלמיד שנה א. אני חייב לציין שהספר שמרתק תרם תרומה רבה להחלטתי לוותר על לימודי הכלכלה ולהתמקד בסטטיסטיקה.

כאשר הייתי תלמיד שנה ג, הגיע להמן לביקור בישראל ונתן הרצאה בסמינר של המחלקה לסטטיסטיקה. הסמינר מיועד אמנם לאנשי סגל המחלקה, אבל החלטתי לבוא בכל זאת. לא התאכזבתי. להמן נתן הרצאה בהירה, מעניינת ומשעשעת בנושא הקשור לבדיקת השערות (אני לא זוכר את הפרטים כמובן). עצם העובדה שכתלמיד שנה ג הצלחתי בכל זאת לעקוב אחרי רוב הדברים שאמר מעידה על יכולתו כמרצה מעולה.

התלבטתי אם להביא עימי את העותק של ספרו ולבקש ממנו לכתוב לי הקדשה עליו. בסוף התביישתי וויתרתי. היום אני קצת מצטער. בכל מקרה, אזרתי אומץ, ניגשתי אליו אחרי ההרצאה, והחלפתי איתו כמה מלים.

את להמן ראיתי שוב, מרחוק,  בקיץ 1997, בכנס האיגוד האמריקני לסטטיסטיקה שנערך באנהיים, קליפורניה. היום אני יודע שהוא כבר היה בן  80 70 באותה עת. ראיתי אותו פוסע באיטיות באיזור הצפוף של מכירת הספרים, מקווה שלא יידרס על ידי ההמון. הוא נראה מבולבל ועייף, נראה שאף אחד לא ממש ראה אותו. עד ששמתי לב כי זה אכן להמן, הוא נעלם בין הסטטיסטיקאים הרבים שהיו שם, רובם למדו מספריו, אני מניח.

לקריאה נוספת בנושאים הקשורים לנושא רשימה זו

• חמישה בלוגים מומלצים
• הרהורי פקקים
• הגרלת ה-50 מליון: איך ניצחתי את השיטה
• ההוספיס בבית החולים שיבא בסכנת סגירה
• מהלוטו עד לסודוקו דרך איילון

המכונית הזאת נצפתה הבוקר ברעננה:

הנהגת שברכב, דרך אגב, נהגה בסדר גמור. ואני מספר למרות הבקשה.

לקריאה נוספת בנושאים הקשורים לנושא רשימה זו

• סיכום הדיון על ההומיאופתיה
• על מתמטיקה שירה ויופי
• שלושים למותו של אריק ליאו להמן
• מגילת אסתר סמואל כהן
• בדרך למטה (שום קשר לסטטיסטיקה)

בתגובה לרשימה הקודמת שפרסמתי אתמול, "דברי תמר הרמן על הסקרים – המשך הדיון", כתב לי אלעד-וו:
"יוסי, אתה יוצא מגדרך כדי להראות שמי שלא מסכים איתך הוא מטומטם. אתה מוציא את דבריהם מההקשר, ואז מותח עליהם ביקורת בוטה ומזלזלת שמגובה בקריאה לא נכונה של טענותיהם. אני מבין שאתה מרגיש שפרופ' הרמן התקיפה את המדע, אבל אני לא מבין למה אתה מתקיף דווקא את המגיבים, ולא מוכן אפילו לנסות להבין את טענותיהם."
מייד כשראיתי תגובה זו, הגבתי לה במלים הבאות:
"אלעד, תודה על תגובתך.
לא הייתה לי כוונה לזלזל ו/או לפגוע בקוראים, ואם כך התפרשו דברי, אני מתנצל בפני כל מי שנפגע".
אני מוצא לנכון לחזור ולפרסם את התנצלותי ברשימה נפרדת. אני מעריך את קוראיי, ודעתם חשובה לי גם אם איני מסכים איתם.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 26 באוקטובר 2008 שם התקבלו 10 תגובות

אלעד-וו  בתאריך 10/26/2008 12:59:02 PM

תודה על התודה

ואני מתנצל אם הייתי בוטה מדי בתגובתי אליך. (אפקט "אני לא יכול ללכת לישון, מישהו טועה באינטרנט" ).

נ.א.  בתאריך 10/26/2008 4:42:09 PM

יופי יופי

הוא אוהב אותך, אתה אוהב אותו, שולם שולם לעולם.
עכשיו אפשר התייחסות עניינית לטענות שעלו? כי בינתיים אני עם ירח. כבר שנים שאני מקפיד לשקר לסוקרים, וכך גם רוב מכרי. ירח תיאר את הסיבות יפה מאוד, ואין צורך לחזור עליהן.
לאור זאת, ולאור הבעיות האחרות שהועלו, האם יש טעם בסקרים?

גיל  [אתר]  בתאריך 10/26/2008 7:21:15 PM

לדעתי בהחלט יש טעם לפגם בשקר לסוקרים

והבעייה חמורה בסקרי פריימריס אבל פחות בסקרי בחירות כלליים. יש גם אמצעים לנסות לנבא מי ישקר ולהתאים את התוצאות לפי זה. בניגוד מה שנכתב בפוסט הקודם על ידי אחד המגיבים סטטיסטיקה יש רק אחת וזו תיאוריה מתמטית מדויקת. הבעייה היא לא בתאוריה אלא ביישום שלה כי לא כל ההנחות מתקיימות ויש כל מיני פרמטרים שצריך להעריך ולקחת בחשבון.
אנשים גם מתבלבלים במה שהם חושבים זה התפקיד של סקרים. סקר לא נועד לתת תשובה מדויקת אלא להצביע בעיקר על מגמות. בסך הכל, סקרי בחירות וסקרים שנעשים בצורה קבועה עושים עבודה לא רעה בזה.

נ.א.  בתאריך 10/26/2008 7:58:52 PM

זו אקסיומה?

למה יש טעם לפגם לשקר לסוקרים? אפילו ונניח שהסוקרים הם אנשים תמימים וישרי דרך (והם לא). אם מישהו משתמש בתוצאות הסקר למניפולציה, למה יש טעם לפגם לחבל במניפולציה הזו?

גיל  [אתר]  בתאריך 10/26/2008 8:38:27 PM

בעיניי, לא מוסרי לשקר לסוקרים

לא רוצים לענות, אז לא חייבים. אני לא חושב שמישהו משתמש בסקרים למניפולציה וגם אם כן, רעה אחת לא מצדיקה רעה אחרת.

נ.א.  בתאריך 10/26/2008 10:08:00 PM

ללא נושא

מה זאת אומרת רעה אחת לא מצדיקה רעה אחרת?
לשלול את חופש התנועה מאנשים ולכלוא אותם זה דבר רע, אני לא חושב שיש ספק לגבי זה. אבל אם האנשים האלו בצעו רעה אחרת (גנבו, רימו וכו'), אז כולאים אותם. לדעתך זה לא מצדיק?
כל מערכת הצדק שלנו בנוייה על עשיית רע למי שעשה רע. הביקורת שלך היא בהחלט רדיקלית.

גיל  [אתר]  בתאריך 10/26/2008 10:51:36 PM

אין שום קשר בין מה שאמרת לנושא

ובכל מקרה, אני מעדיף לא להתדיין עם אנונימיים ברשת אז אסיים כאן.

עמית  [אתר]  בתאריך 10/27/2008 2:10:53 AM

גיל

סתם לשם הבהרה.
זה לא מוסרי לשקר לאף אחד אף פעם.
עכשיו זה נשמע אולי קצת רדיקלי, ובטח אפשר לחשוב על סיטואציות בהן סביר לשקר (ואז יקראו לזה שקר לבן, או כל שם מכובס אחר).
אם יש סיטואציות שבהן סביר לשקר, הן יחולו באופן זהה על סוקרים.
למשל, אם מישהו חושב שמותר לשקר אם אתה מרגיש מאויים – זה יחול גם לגבי סוקרים, אם הנסקר מרגיש מאויים בסיטואציה. אם מישהו חושב שזה סביר לתת תשובות חפיפיות ולא רציניות לאנשים מטרידים שהוא לא מכיר – זה יחול גם לגבי סוקרים.
בקיצור סוקר וחוקר לא מותרים משאר בני האדם. מוסרי לשקר להם בדיוק כמו שמוסרי לשקר לכל אדם אחר – איש איש על פי אמונתו.

ירח  בתאריך 10/27/2008 10:25:15 AM

הסוקרים אינם טלית שכולה תכלת

מחוייבות לאמת היא מחוייבות הדדית. אני מרגיש מחוייבות לאמת כלפי מי שישר וגלוי כלפי.
האם הסוקרים תמיד ישרים וגלויים כלפי הנסקרים?
בדרך כלל לא!
האפקטיביות של סקרים מבוססת לעתים קרובות על כך שהנסקרים אינם מבינים את המשמעות המלאה של השאלות שהם עונים להם. ואין מסבירים להם.
כאשר הסקר נעשה למטרות מחקר מדעי אמיתי, זה סביר בעיני.
כאשר הוא נעשה למטרות מסחריות-פוליטיות, כדי למצוא את הדרך האפקטיבית למניפולציה שלי – לא.
יתרה מזו – בסקרים הטלפוניים למטרות מסחריות-פוליטיות אף פעם לא גילו עבור מי הם נעשים.
כמדומני שחייבים על פי חוק, לא?
אבל אף פעם לא הסכימו לגלות. זה לא יותר טוב משקר. זה מבטל כל מחוייבות לאמת, שמבחינת הנסקר משמעותה להיות גלוי, כלפי הסוקרים.
העובדה שעמית כותב כי "זה לא מוסרי לשקר לאף אחד אף פעם" רק מדגימה את מה שקראתי האובססיה המערבית לאמירת אמת.
ומה ההבדל בין שקר לבן לאחר אני אף פעם לא הבנתי. שקר הוא שקר.
אבל עצם קיום הביטוי אומר שלפעמים, גם בתרבות המערבית, יש הצדקה לשקר.
לדעתי, בסקרים מסחריים-פוליטיים ישנה הצדקה מלאה לשקר ולהטעות ולהתאים את התשובות למה שנראה לנסקר כאינטרס האמיתי שלו.
ואם הבנתי מה שעמית כותב, הוא מסכים אתי.

עמית  [אתר]  בתאריך 10/27/2008 4:20:24 PM

אני מבקש לא לגייס את הסכמתי ללא הסכמתי..

מדבריך נראה שהבנת את מה שאני מנסה לטעון עד הרגע שבו הסקת שאני מסכים לגישה שלך.
ראשית, מדברי אפשר לשער שאני מאמין שלכל אדם יכולה להיות מערכת ערכים מוסרית שונה במעט מזו של אחרים – וזה בסדר.
אבל בדיוק בגלל זה אי אפשר להסיק מדברי שאני חושב שירח צודק. ירח – אם אתה מרגיש שסוקרים מנסים לבצע עליך מניפולציות, ואתה מרגיש שבסיטואציות כאלה אתה מתגונן על ידי זה שאתה משקר – אין לי נגדך כלום.
אבל אני אישית אינני חושב שסוקרים מנסים לבצע עלי מניפולציות – הטיעון שלך בעניין הזה לא שיכנע אותי. שנית – גם אם הסוקרים כן מנסים לבצע עלי מניפולציות – ספציפית במקרה הזה אני באופן אישי מתגונן באופנים אחרים (לא פחות מגעילים אגב…), אבל לא נוהג לשקר לסוקרים.
כך שבסופו של דבר, אין לי כלום נגד עמדתך והתנהגותך, לא ברמה המוסרית ולא ברמה הפרקטית. אבל גם אינני מסכים לתפיסת העולם שלך בעניין הסקרים.

לקריאה נוספת בנושאים הקשורים לנושא רשימה זו

• חמישה בלוגים מומלצים
• דש מואנקובר
• מגילת אסתר סמואל כהן
• הגרלת ה-50 מליון: איך ניצחתי את השיטה
• ההוספיס בבית החולים שיבא בסכנת סגירה

לצערי, למרות שיש לי המון רעיונות לרשימות על נושאים מרתקים, פירסמתי כאן מראשית השנה 10 רשימות בלבד (לעומת 213 רשימות שפרסמתי -3.5 השנים הראשונות כאן (החל מיוני 2004). הסיבה – אני עסוק מאוד, וזה אומר שלפחות יש פרנסה. הנה בכל זאת כמה הרהורים/עדכונים.

מילים טובות על צומת ספרים

אתמול פיניתי לי את אחה"צ לבילוי עם בני הצעיר. הסתובבנו ברחובות העיר, ולגמרי לא במקרה הגענו אל הסניף המקומי של רשת צומת ספרים, שם יש מבצע מפתה של "ספר שני בשקל". כלומר, קונים שני ספרים, עבור היקר משניהם משלמים מחיר מלא, ועבור השני משלמים שקל בלבד. הבאתי לקופה ארבעה ספרים שמחיריהם היו 96, 79, 45 ושוב 45 שקלים. ציפיתי כי אתבקש לשלם מחיר מלא עבור שני הספרים היקרים, ועוד 2 שקלים עבור השנים הזולים, ובסך הכל 177 שקלים (כמקובל ברשתות השיווק והסופרמרקטים למינם), והכנתי אסטרטגיית מעקף ("טוב, בעצם אני רוצה רק את שני אלה… ", משלם 97 שקלים, ואח"כ מחליט לקחת "בכל זאת" גם את שני הספרים הנוספים תמורת 46 שקלים). להפתעתי הנעימה, המחשב של הרשת צפה את המהלך, והודיע לי כי התשלום הכולל שעלי לשלם הוא 143 שקלים. כל הכבוד לרשת צומת ספרים, שמכבדת את לקוחותיה, מודעת להיותם אינטליגנטים (ל-50% מהם יש IQ גבוה מ-100!), ובכלל. ברשת הספרים הגדולה השניה אני לא בטוח שזה היה קורה.

חמשת שלבי הדדליין

לפני שנתיים בדיוק, ב-11.6.2006, פרסמתי כאן את האזהרה הבאה: "תאריכי היעד קרובים מכפי שהם נראים".  ובכן, האזהרה הזאת הייתה שוב בתוקף, ותאריך היעד… אני מעדיף לא לחשוב עליו, אבל הוא קרוב. מאוד קרוב. הרבה יותר קרוב. ובכל זאת, אני רוצה לחלוק עמכם תובנה חדשה לגבי הנושא הכאוב הזה. תיאוריית חמשת שלבי האבל של אליזבת קובלר-רוס ניתנת ליישום גם לגבי פרוייקטים המתקרבים אל תאריך היעד. הכחשה: מה קרה? סוף יוני? זה עוד המווווון זמן. כעס: איך הם קבעו את התאריך הזה? בדיוק נגמרת שנת הלימודים, רוצים לצאת לחופש עם הילדים, חום אימים, ממילא ביולי אוגוסט כלום לא יזוז כי כולם יהיו בחופש, אז מה בוער לסיים ביוני?, מיקוח: סוף יוני זה ה-30. מה פתאום אתם אומרים לי ה-26? ולמה צריך לסיים את את (משימה מסויימת) ב-10? אי אפשר ב-15? דיכאון: ממילא אני בפיגור מטורף בלוחות הזמנים, אז מה כבר ישנו בילוי אחה"צ בעיר וכתיבת רשימה? קבלה: (אני עוד עובד על זה. הצעות יתקבלו בברכה. י.ל.)

הבהרה

אל תדאגו. אני בסדר.  אני אעמוד בזמנים ללא בעיה. הכל נכתב בהומור.

כנס האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה

כשעוד הייתי בשלב ההדחקה או המיקוח, הודעתי כי אשתתף בכנס השנתי של האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה ואיעדר מהעבודה ליומיים. נרשמתי, שילמתי, ובשבוע שעבר אכן ביליתי את ימי רביעי וחמישי בכנס, שנערך השנה בהרצליה. לצערי, תכנית הכנס לא הבטיחה רבות, ואכן גם לא קיימה (אם כי בדיעבד הבנתי שעשיתי כמה בחירות מוטעות). ובכל זאת אני לא מצטער שהשתתפתי בכנס. הייתה סדנא מעניינת על מדריכי ה-ICH, ובייחוד על מדריך E9 – עקרונות סטטיסטיים בניסויים קליניים (הנה נושא לסדרה של רשימות, אם וכאשר). הרצאת הפתיחה של פרופ' הנרי בראון מבוסטון קולג' על האתגרים הסטטיסטיים בקביעת מדיניות חינוך ובמחקר חינוכי הייתה גם היא מעניינת למדי. האירוע הראוי לציון הבא הייתה האסיפה הכללית של האיגוד, במסגרתה הוענקו פרסים לעבודות מוסמך ודוקטורט מצטיינות, והזוכים, איתי דטנר וסיגל לוי הציגו את עבודותיהם. את היום הראשון סיימה הרצאת האורח האפוקליפטית של ד"ר דן בן-דוד על "האיום מבית". מי שמכיר – מכיר, מי שלא יכול לגגל. ביום השני של הכנס העניין העיקרי היה אמור להיות המושב שעסק בסטטיסטיקה בחינוך, אבל לצערי ההרצאות בעיקר הפציצו אותנו בנתונים סטטיסטיים ממבחנים בינלאומיים למינהם ומבחני המיצב.ההרצאה המעניינת של מושב זה ניתנה על יד אנליה שלוסר מאוניברסיטת תל אביב, שסקרה מספר מחקרים שניסו לבדוק את השפעת גודל הכיתה על ההישגים בלימודים, פירטה את הקשיים המתודולוגיים בהם נתקלו החוקרים. המסקנות, כצפוי, אינן חד משמעיות.

ועוד על הכנס

וכמובן, נחמד לבוא לכנס ולפגוש מכרים ותיקים (ואני מסתובב בסצינה הסטטיסטית בארץ יותר מ-20 שנה, ויש לי כמה וכמה מכרים ותיקים), ועוד יותר נחמד לפגוש ולהכיר אנשים חדשים, אבל הכי כף זה כשניגשים אליך אנשים ואומרים משהו כמו: "אתה יוסי לוי? אני קורא את הרשימות שלך". תודה. תודה מכל הלב לכולכם. נתראה בכנס הבא. אחרי תאריך היעד.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 12 ביוני 2008 שם התקבלו 2 תגובות

אשמדאי  בתאריך 6/13/2008 1:19:24 AM

ללא נושא

(ל-50% מהם יש IQ גבוה מ-100!)
אתה מניח שהתפלגות הקונים ב"צומת" זהה להתפלגותם בכלל האוכלוסיה.
דומני כי אתה טועה, רוב בעלי ה IQ הנמוך מ100 בקושי יודעים לקרוא את מדור הספורט בעיתון – ולכן לא יטריחו את עצמם לקנות ספר.
הייתי מוסיף – למעלה מ50% מהם יש IQ וגו'

גילי נחום  [אתר]  בתאריך 6/21/2008 12:33:19 PM

ומן הצד השני של הכריכה

בלבקש ממך 177 ש"ח ישנם כמה יתרונות בכל זאת:
1. חלק מהקונים לא יעמיקו בחשיבתם וישלמו – בעל החנות שמח.
2. החלק האחר של הקונים יבצעו את הטריק שפירטת ויתמלא בתחושת סיפוק של דפקנו את המערכת – קונה שמח.
כמובן שהכל נאמר בבדיחות הדעת.
כל הכבוד לצומת ספרים!

לקריאה נוספת בנושאים הקשורים לנושא רשימה זו

• ההוספיס בבית החולים שיבא בסכנת סגירה
• איך היא נוהגת
• נפוטיזם
• I'm sorry, but there’s nothing I can do
• נכנעתי. חמישה דברים.