נסיכת המדעים

עד כה נמנעתי מלהביע דיעה על המצב הבטחוני בדרום, בעיקר בגלל שלא גיבשתי אותה. אבל אתמול בערב נקלעתי למצב סוריאליסטי: אני יושב לי וכותב פוסט מושקע על ענייני סטטיסטיקה, כשברקע אני שומע את דיווחי החדשות הישירים על ההרוגים באשדוד ובנחל עוז. הפוסט המושקע יחכה קצת.
נשמעו הרבה דיעות לכאן ולכאן בעניין המלחמה בדרום, ואני בטוח שהקוראים נחשפו לכולן. ציטטתי פעם בבלוג זה את האימרה המיוחסת לבנג'מין פרנקלין, לפיה מעולם לא הייתה מלחמה טובה או שלום רע. אני עדיין מאמין בכך, אם כי אני מודע לכך שלפעמים הרע הוא הכרחי כדי לפתוח את הדרך לעתיד טוב יותר. לעומת זאת, אני לא מאמין בדבריו של לנין, שטען שככל שיהיה רע יותר כך יהיה אחר כך טוב יותר. אני מבין כי המלחמה הנוכחית בדרום היא רע הכרחי. אני יכול רק לקוות שהפעם נסתפק כולנו רק ברע ההכרחי להוביל אותנו למצב טוב יותר.

הקדמה

ביום רביעי שעבר נערך מפגש של משתתפי פורום תרבות עברית בתפוז. כמקובל בפורום, נקבע למפגש נושא, המקרה זה נסים, וכל משתתף התבקש להביא חפץ או תוכן כלשהו שקשור לנס, מתוך התרבות העברית. ישבתי וחשבתי על החפץ או התוכן שאביא עימי. מאחר ובין עיסוקי (מלבד היותי חובב התרבות העברית) אני גם סטטיסטיקאי וגם נוטל חלק בפעילות של פרוייקט בן-יהודה, החלטתי “לעשות סטטיסטיקה” ולבדוק בכמה מדפי הפרוייקט מופיעה המלה “נס” והטיותיה, כגון “נסים” וכולי. מהר מאוד התברר לי שזה לא מספיק. אי אפשר לבוא למפגש הפורום ולספר כי המלה “נס” מופיע ב-X מדפי הפרוייקט ולהודיע כי בכך יצאתי ידי חובתי. הרחבתי את נושא המחקר שלי לבדוק את תפוצת מושגי החנוכה בדפי הפרוייקט, ומייד תוכלו לחזות בתוצאות. לא, הגרפים לא אפקטיביים במיוחד (סתם גרפים מאקסל), ובכל זאת אפשר ללמוד מהם משהו. הרי הפרוייקט מכיל יצירות ספרותיות שמחבריהן הלכו לעולמם לפני 70 שנה או יותר (כלומר ב-1937 לכל המאוחר), ומכך ניתן ללמוד משהו על מקומו של  חג החנוכה בתרבות העברית בתקופה שעד 1937. הנה המצגת לפניכם (אם כי הפרשנות שאספק מצומצמת, ותהיה מוגבלת להערות מתחכמות ברוח חוש ההומור הייחודי שלי).

מושג החנוכה ומושגים נלווים

ראשית, בדקתי (בעזרת מנוע החיפוש של גוגל) בכמה דפים מדפי הפרוייקט מופיעה המלה חנוכה, וכן מושגים נלווים לחנוכה, כגון אור, נס מרד וכדומה. התוצאות לפניכם (ה:

נסים

אם מחפשים נס, מוצאים לא מעט, יותר מנס אחד גם יותר קשה למצוא, פך השמן כמעט ולא נמצא:

נרות ואור

חיפשתי אחרי מושגים רבים הקשורים בנרות ואור, אך כולם מתגמדים בפני האור עצמו.

מאכלים

בחיפוש אחרי מאכלים ומוצרי מזון הקשורים לחנוכה, הגעתי לתובנות הבאות: שמן יש הרבה, אך שמן זית נדיר יותר. לביבות יש, לביבה יש פחות, ולטקעס אין בכלל. סופגניות יש שתיים, סופגניה בודדת אין, מה שתומך בטענה כי סופגניה אחת פשוט לא מספיקה.

מקומות

מכל המקומות הקשורים לחג, רק ירושלים מופיעה באופן משמעותי. מודיעין ומקומות בהם התרחשו קרבות מפורסמים זוכים לאזכורים בודדים, אם בכלל.

קבוצות אנשים

מכבים, חשמונאים, יוונים ומתייוונים, כל קבוצות אנשים אלה קשורות לחג, אך בספרות העברית המוקדמת תפוצתם דלה:

אישים – המכבים מול היווני

אם לא מכבים ויוונים כקבוצות, מה בנוגע לאישים עצמם? הנה שכיחות הדפים בהם מופיעים אנטיוכוס, מתתיהו והמכבים עצמם (כמון שיהודה מופיע יותר מכולם, בזכות אליעזר):

חג שמח לכולם!

דובי קננגיסר כתב בבלוג שלו, תחת הכותרת "האם מידע הוא חסר משמעות?" הסבר מפורט על מנגנון לפיו פרסום תוצאות סקרים יכול להשפיע על המציאות (הפוליטית, ובכלל). אני מוכן להסכים עם רוב הטיעונים שלו. אני מסכים כי למידע יש משמעות. אני מסכים כי חשיפה למידע יכולה להשפיע על החלטות של אנשים, ובפרט, חשיפה למידע המתקבל מסקרי בחירות, יכולה להשפיע על החלטות של בוחרים בקשר לאופן הצבעתם בבחירות. אני מסכים לחלוטין (ותמיד טענתי זאת) עם טענתו של דובי כי יש בעיה אתית חמורה ומתמשכת בעצם הצגת המידע שבסקרים כפי שהוא מוצג בישראל, וכי שותפים לבעיה הזו גם אמצעי תקשורת וגם סוקרים. הכל נכון.

אבל יש שתי שאלות גדולות שדובי לא עונה עליהן.

באופן פילוסופי אפשר לטעון שכל דבר משפיע על המציאות, וזה בסך הכל נכון (במובן מסויים). נו, אז מה? אז גם סקרים משפיעים על המציאות (דרך המנגנון שדובי תיאר, ו/או דרך כל מנגנון אחר). אין מחלקות. השאלה החשובה באמת שצריך לשאול היא מה מידת ההשפעה שיש לסקרים על המציאות.

לומר שהסקרים מייצרים מציאות, זה לומר שמידת ההשפעה שלהם היא גבוהה ביותר. על סמך מה אפשר לומר את זה? האם ניתן להעריך מהי מידת ההשפעה של הסקרים על המציאות הפוליטית ביחס למידת ההשפעה שיש להחלטה על פעולה צבאית שראש הממשלה מקבל כמה שבועות לפני הבחירות? ביחס להודעה לעיתונות, יומיים לפני הבחירות, על המצאה גאונית שתשנה את העולם? ביחס לפיגוע שמתרחש יום וחצי לפני מועד הבחירות? אני משוכנע שתסכימו איתי כי כל אחד מהאירועים האלה השפיעו על תוצאות הבחירות שהתרחשו זמן קצר לאחר מכן, יותר מכל סקר, ויותר מכל הסקרים ביחד. ובוא לא נשכח כי הגורם העיקרי המשפיע על המציאות הפוליטית ותוצאות הבחירות הוא התפקוד של הממשלה היוצאת.

לאחר שנצליח לכמת (או לפחות להעריך) את מידת ההשפעה שיש לסקרי הבחירות (ולסקרים בכלל) על המציאות, נוכל לענות של השאלה השניה: כיצד לאזן בין הנזק שהסקרים גורמים ובין התועלת שהם מביאים, אם בכלל יש צורך לעשות זאת.

אם נחליט שיש צורך לעשות משהו בעניין, כבר הצבעתי על הפתרון בעבר, ואצביע עליו שוב.

בטווח הקצר יש לדרוש מעורכי הסקים וממי שמפרסם את תוצאותיהם להקפיד לשמור על אתיקה מקצועית. בנוסף, אפשר וצריך לדרוש מכלי התקשורת לקיים את הוראות תיקון מספר 22 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה) הקובע כללים ברורים לאופן פרסום תוצאות סקרי בחירות, ולמידע שעל הסוקר למסור יחד עם תוצאות הסקר. אפשר גם לאכוף את החוק (לתשומת לבו של  הקורא אליעזר ריבלין).

בטווח הארוך, הפתרון הראוי טמון בחינוך. יש ללמד את עקרונות הסטטיסטיקה וקבלת ההחלטות בבתי הספר ובאוניברסיטאות באופן מקיף ויסודי. זה לא פתרון קל, ותוצאותיו יורגשו רק בעוד מספר לא מועט של שנים, אבל זהו הפתרון הרציונלי היחיד

אחד הבלוגים שאהבתי לקרוא הוא "משמר הכנסת" (שנמצא כעת בפסק זמן ארוך) שערך דובי קננגיסר. דובי סקר בו בצורה ביקורתית הצעות חוק שהציעו נבחרינו, השיעור העיקרי שלמדתי מבלוג זה הוא שהדבר הראשון שיש לשאול כשבוחנים הצעת חוק הוא האם באמת צריך את החוק הזה, ומייד לאחר מכן יש לשאול האם החוק אכן ישיג את מטרתו.

הסיבה שאני טורח להעלות באוב את "משמר הכנסת" (חוץ מהתקווה שהבלוג יחדש את פעילותו) היא ההנחיה שפרסם אתמול יו"ר ועדת הבחירות, השופט אליעזר ריבלין. אמנם זה לא חוק, אבל החלטה של שופט עליון כמוה כחוק. כבוד השופט ריבלין הורה כי על כלי התקשורת לפרט בסקרי הבחירות גם את שמות המפלגות הערביות, בניגוד למה שנהוג עד כה בכלי התקשורת בעברית המפרסמים את התוצאות של שלוש המפלגות הערביות יחד תחת הסיווג: "מפלגות ערביות". ההנחיה באה בעקבות פנייתו של ח"כ דב חנין מחד"ש, בחור טוב בדרך כלל, אף שאיני מסכים עם כל דעותיו.

בידיעה שפרסם שחר אילן אתמול ב"הארץ", הובא הסברו של חנין כי צירוף שלוש המפלגות לסיווג אחד "מונע מהציבור להבחין ביחסי הכוחות בין הרשימות, ובסיכוייה של כל רשימה לצבור קולות בבחירות, וזאת למרות שקיימת שונות מהותית בין הרשימות".

בואו ננתח את דבריו של חנין. יש שם שלוש טענות. עם הטענה שקיימת שונות מהותית בין הרשימות הנכללות בחבילה של "המפלגות הערביות" אני מסכים לחלוטין. אם לא הייתה שונות כזו, הן היו מתאחדות לרשימה אחת. עם הטענה שהצירוף "מונע מהציבור להבחין ביחסי הכוחות בין הרשימות" אני מסכים באופן חלקי. זה נכון. אם שלוש המפלגות יצברו יחד 10 מנדטים, נניח, על פי סקר כלשהו, לא ניתן לדעת מהתוצאה איך יתחלקו עשרת המנדטים בין שלוש הרשימות. אבל האם חוסר ההבחנה נובע מעצם הצירוף בלבד? שחר אילן מסביר בהמשך שלא כך הדבר: " הסיבה העיקרית לכך שהתקשורת אינה מפרסמת פירוט של המפלגות הערביות, היא הקושי לסקור ציבור זה באמצעות מדגם קטן, והעובדה שכל המפלגות הערביות נמצאות בתחום הטעות הסטטיסטית, לכן כל פרסום של הנתונים אלה יהיה בהכרח בלתי מדוייק". לא יכולתי לכתוב זאת טוב יותר.

על הטענה השלישית, לפיה הצירוף פוגע בסיכוייה של כל רשימה לצבור קולות בבחירות, אני חולק מכל וכל. הסקרים משקפים את המציאות, לא מייצרים אותה. אני לא מעוניין לפתוח מחדש את הויכוח שהתחולל בעקבות דברי תמר הרמן (עם המשך הדיון כאן, ואחר כך כאן, וסיכומו נמצא כאן), אבל אין לי ברירה. מי שרוצה לחשוב שהסקרים משנים את המציאות, בבקשה. מי שרוצה לשכנע אותי, שיביא נתונים. In God we trust. All other, bring data.

לאחר שדנו בטיעוניו של חנין, נעבור לפתרון המוצע. האם באמת הפתרון הוא בהוראה/מעין חקיקה לסוקרים ולכלי התקשורת לשנות את פרקטיקות העבודה שלהם? אם הנזק שבצירוף שלוש המפלגות לקטגוריה אחת עולה בצורה משמעותית על הנזק שגורמת ההוראה (למשל, פגיעה בחופש העיסוק, חופש העיתונות, והתערבות בשיקולים מקצועיים), אז התשובה היא חד משמעית כן. אבל חנין לא הראה כי אכן נגרם נזק כלשהו, הוא רק טען שנגרם נזק. והוא בחר בפתרון הקל – לשכנע שופט לתת הוראה, במעמד צד אחד, מבלי שהוצגו לפניו (ככל הנראה) כל הנימוקים בעד ונגד ופתרון המוצע. אני לא מאשים כאן את חנין, הוא בחר בדרך לגיטימית כדי להשיג את מטרתו. אני סבור שהשופט הנכבד טעה במקרה הזה.

אף אם עברנו את שתי המשוכות הראשונות, כלומר השתכנענו שטענותיו של חנין נכונות כולן (ולדעתי הן לא), ואנחנו סבורים כי החלטת השופט הנכבד נכונה (ולדעתי היא לא), יש שאלה נוספת שעלינו לשאול: האם הנחיית השופט תשיג את מטרתה? גם כאן, התשובה היא ככל הנראה שלילית.

בפני הסוקרים והתקשורת עומדות כרגע שתי אפשרויות. אחת, שהיא לדעתי הפתרון הקל והראוי במקרה זה, היא לשנות את הסיווג "מפלגות ערביות" ל-"מפלגות אחרות". חנין, יהודי במפלגה דו-לאומית לא ייעלב, ובא שלום על ישראל.

אפשרות אחרת היא לפלח את הסיווג של המפלגות "האחרות" למרכיביו, כלומר לפרסם כמה מנדטים צפויים לחד"ש כמה לבל"ד וכמה לרע"מ-תע"ל. יש כמה דרכים לעשות את זה. אפשר לעשות זאת בצורה שרירותית (לחלק איכשהו את ה-10 ל-3-3-4). אפשרות אחרת היא לעשות זאת על פי התוצאות בפועל מהמדגם, וזו אפשרות בעייתית, כיוון שגדלי המדגמים קטנים בדרך כלל, וגודלה של מפלגה בת 3 מנדטים (2.5% מהמושבים בכנסת) קטן מגודל הטעות הסטטיסטית במדגם של 1200 נסקרים (2.8%), ורוב הסקרים מסתפקים בגודל מדגם קטן יותר במחיר של טעות סטטיסטית גדולה יותר (זה נכון, דרך אגב, לכל המפלגות הקטנות). אני מקווה שדרכים אלה לא יינקטו, כיוון שהן יוצרות בעיות אתיות חמורות גם מבחינה עיתונאית וגם מבחינה סטטיסטית.

אפשרות נוספת, היא לערוך מדגם נפרד באוכלוסיה הערבית, או לדאוג שתת-המדגם בשכבה של האוכלוסיה הערבית (משם באים רוב מצביעי שלוש המפלגות הנדונות, ותבניות ההצבעה בקבוצת אוכלוסייה זו שונות מהותית מתבניות ההצבעה באוכלוסיה הלא-ערבית) יהיה מספיק גדול כדי להקטין את הטעות הסטטיסטית לגודל סביר. זה לא יקרה, כי זה יעלה יותר כסף, וכמות האינפורמציה שתתקבל לא מצדיקה את ההשקעה, בניגוד למה שדב חנין חושב.

לסיכום: ח"כ דב חנין העלה טיעונים שנויים במחלוקת בפני שופט מכובד. לאחר השופט האזין לטיעונים אלה (ולא ברור אם הובאו בפניו טיעוני נגד) הוא נתן הוראה בעייתית שפוגעת בזכויות יסוד ובשיקולים מקצועיים באופן שלא ברור האם הוא מידתי, והתוצאה תהיה במקרה הטוב מכבסת מלים, ובמקרה הרע הסתבכות אתית של אנשי המקצוע. היה שווה?

למי שלא מספיקה התמונה, הנה כמה מלים: לפני כשבוע הייתי בכנס השנתי לסטטיסטיקה יישומית על שם וו. אדוורדס דמינג, שנערך, כמו כל שנה, באטלנטיק סיטי, ניו ג'רזי. אחת ההרצאות המעניינות ששמעתי ניתנה על ידי ד"ר תומאס א בראדסטריט ממעבדות המחקר של Merck. הרצאה זו נשאה את הכותרת "Effective Communication Through Graphics". הגרף שמופיע למעלה, פורסם דווקא בעיתון מכובד (The New England Journal of Medicine). למרות זאת, אתם יכולים לנחש שהוא לא הובא בהרצאה כדוגמא לתקשורת אפקטיבית באמצעות גרפים.

למי שמעוניין לעקוב אחרי דוגמאות נוספות מהזאנר, אני ממליץ לעקוב אחרי הבלוג Junk Charts, למרות שגם עלעול יומי במדורי החדשות והכלכלה על העיתונים המקומיים יספיק בהחלט. מי שנתקל בפריט מעניין במיוחד, מוזמן לשלוח אותו אלי.

לקראת הבחירות הקרבות, הנה תזכורת מהבחירות לסנאט והקונגרס של ארה"ב שנערכו בשנת 2006 . דייב גורמן, הפרשן לענייני סטטיסטיקה של התכנית The daily show מנתח את הסקרים שנערכו לקראת בחירות אלו. התובנה העיקרית: עדיף להיות סטטיסטיקאי בשומר העתיקה.

הבלוג "מציאות נושכת" מספק כמעט כל שבוע חידה שבועית, בדרך כלל מתמטית, לקוראיו, ביחד עם עוד כל מיני פוסטים מעניינים. מה שיפה הוא שהחידות האלה דורשות בדרך כלל הגיון פשוט, קצת מתמטיקה של בית ספר, וזהו. אני ממליץ.

אטלנטיק סיטי, נוף מחדר 5932, מלון טרופיקנה, 8 בדצמבר 2008, שעה 6.00 (בערך)

רשימה זו מכילה מספר תשובות שנשארתי חייב למגיבים לרשימות הקודמות בנושא, וכמה מילות סיכום משלי.

דרומי כתב כי "סקרים הם מתודה שמשתמשת באמצעים מתמטיים לצרכים של מדעי החברה", והוסיף וכתב: "כשקמיל פוקס מספק לנו תוצאות לפיהן 'X מנצח', כשבעצם הכל בתחום טעות הדגימה, הוא מבצע סקר לא מקצועי – ולא משנה בראש כמה ועדות אתיקה הוא עמד. הסוקרים מקריבים את המקצועיות שלהם על מזבח המסחריות". דרומי הוסיף וכתב בבלוג שלו הסבר נרחב לדבריו, ואתם מוזמנים לקרוא אותם.

בתגובה לדבריו שם הריני להבהיר כי לא יצאתי להגנת סקרי הפריימריז של קדימה, להיפך, הייתי בין הראשונים לטעון כי היה כאן כשלון מקצועי של שלושת הסוקרים. אין גם מחלוקת על כך שדרוש שיתוף פעולה הדוק יותר בין אנשי הסטטיסטיקה ואנשי מדעי החברה, וששיתוף פעולה כזה יכול להביא לפיתוח שיטות מחקר שיביאו תוצאות טובות יותר ואמינות יותר. אני חולק עדיין על דעתו של דרומי לגבי אופן שיתוף הפעולה שהוא מציע בין הסטטיסטיקה למדעי החברה, אבל זהו נושא לדיון אחר, ומאחר ואיני מתמחה בנושאים אלה לא אכנס אליו.

ובכלל מסתבר כי ההסכמה ביני ובין דרומי הרבה יותר רחבה מחילוקי הדעות ביננו. את המשפט הראשון שלו הייתי מנסח באופן הבא: "מדעי החברה משתמשים, בין היתר, במתודה המתמטית/סטטיסטית של הסקרים לצרכיהם", כי הסקרים נמצאים לא רק בשימוש מדעני החברה (ראו את מאמרו של פרופ' רון קנת, למשל). אני מסכים שאם סוקר כלשהו מפרסם תוצאות לא מובהקות ולא מציין זאת, הוא עובר עבירה אתית חמורה, וזה נכון, דרך אגב, לא רק לסוקרים אלא לכולם. האם זה היה המקרה בסקרי הפריימריז של קדימה? אני לא בטוח. גם ההכללה כי "הסוקרים מקריבים את המקצועיות שלהם על מזבח המסחריות" מוגזמת לדעתי. יש סוקרים שמקריבים את המקצועיות שלהם על מזבח המקצועיות, כמו שיש אנשים כאלה בכל מקצוע אחר. אז מה? זו לא סיבה לפסול את כולם.

חילוקי הדעות שיש לי עם ירח הם מהותיים הרבה יותר. הטיעון של ירח בנוי כך: הסקרים אמינים ומשמשים כלי למניפולציה. לכן, יש לשקר לסוקרים באופן שיטתי כדי לקעקע את אמינותם. ירח עוטף את דבריו בהילה רומנטית: בעיני עצמו הוא קצין המודיעין, הלוחם, המטעה את האויב, או האזרח שומר החוק, מעין שי דרומי בזעיר אנפין, המונע מהפושעים לבצע את זממם. בעיניו, שקר הוא לגיטימי, אם זה משרת את המטרות הנעלות שלו.

אני לא חוזר בי מדברי על ירח: הוא שקרן, שהודה בכך, פעמיים. המניעים שלו אולי ראויים בעיניו, אך לא בעיני. הוא מוצא לנכון לכופף את כללי ההתנהגות המקובלים בחברה כי זה נוח לו, ובכך הוא לא שונה בעיני ממי שמרשה לעצמו להכנס לצומת אם עברה רק שניה מאז שהאור התחלף לאדום.

ולאחר כל הדברים האלה, ירח עדיין לא הסביר כיצד משמשים הסקרים כלי למניפולציה. אם הם אמינים, והמידע המפורסם הוא נכון, אז ירח אומר בעצם שמידע הוא כלי למניפולציה. בואו ניקח את הלאה: ידיעה עיתונאית יכולה לשמש ככלי למניפולציה. בואו נסגור את כל העיתונים.

אלעד-וו יצא להגנתו של ירח מכיוון אחר: תוצאות של סקר בחירות, למשל, טוען אלעד-וו, עלולים להשפיע על הבוחרים לשנות את הצבעתם. להבנתו, לזה בין השאר התכוון ירח כשהשתמש במילה "מניפולציה".

הטיעון הזה נשמע רבות, הזכירה אותו גם תמר הרמן, וזה היה גם הבסיס להצעת החוק האומללה של ח"כ בן-ששון. האמת היא שכל דבר משפיע על המציאות, וכן, גם תוצאות של סקרים. השאלה שיש לשאול היא מה מידת השפעתם של תוצאות הסקרים על המציאות, ובעיקר מה מידת ההשפעה שלהם ביחס לדברים אחרים שיכולים להשפיע, כמו, נניח, פליטת פה של בדרן או פיגוע שמתרחש יומיים לפני הבחירות. כשתהיה תשובה אמינה לשאלה הזו, יהיה ראוי לדון בנושא הזה ברצינות.

פרשנות נוספת שנתן אלעד-וו לדבריו של ירח היא שירח טען כי סקרים הם אמצעי בעייתי כי אנשים משקרים. לא הבנתי זאת מדבריו של ירח (להיפך, בתגובה נוספת הוא כתב בפירוש כי הבעיה העיקרית שלו היא הסקרים שנעשים היטב, ונותנים תמונה נכונה של המציאות שהם רוצים לבדוק, אבל משתמשים בתוצאותיהם למטרות פסולות). אם הסקרים אכן לא אמינים, אז הטיעון של ירח הופך למעגלי (אני משאיר את זה כתרגיל לקוראים). בכל מקרה, אם הפרשנות של אלעד נכונה, הרי שכאן הוא מתפרץ לדלת פתוחה. תופעת הנסקרים המשקרים ידועה שנים רבות, וגם לדעתי חלק מהסוקרים נכשלים בהתמודדות איתה (כמו שקרה בפריימריז של קדימה, ככל הנראה).

אני מקווה שבכך עניתי על כל השאלות (פרט לשאלה של נדב על הממוצע, שלא עוסקת בסקרים עצמם אלא בהגדרה של הסטטיסטיקה כמדע, וזה נושא לרשימה אחרת אי שם בעתיד). אני לא משלה את עצמי שכולם השתכנעו, בודאי לא אנשים מסוגו של ירח. מבחינתי הדיון הסתיים, אלא אם מישהו יעלה שאלה מהותית חדשה שלא נדונה עד כה.

פורסם לראשונה באתר "רשימות" בתאריך 16 בנובמבר 2008  שם התקבלו 4 תגובות

אייל בן דוד  בתאריך 11/16/2008 11:38:08 PM

גודל הדגימה וכמות הסקרים

אני לא ראיתי שהתייחסו לזה בדיון, אבל לפני פחות משבועיים היה אחד הימים הגדולים של הסוקרים, הבחירות בארה"ב, שהסקרים ניבאו בהם בצורה מאד יעילה את התוצאות.
לדעתי, הסיבה להצלחת סקרים מסוימים וכישלון אחרים קשור יותר בגודל הדגימה וכמות הסקרים (שזה כמובן הולך ביחד).
בבחירות בארה"ב נעשו מאות סקרים, ואתרי האינטרנט שביצעו מטא-אנליזה לסקרים השונים באמצעות מודלים הגיוניים יותר או פחות, העלו בכל מקרה את רמת הדיוק שלהם מאוד.
כאן אנחנו מדברים על מליוני נסקרים (לאורך כל תקופת הבחירות), בשונה כמובן מהסקרים בפריימריז השונים.
אני חושב שהסיבה שהפריימריז בקדימה נהפכו ל"יום כיפור" של הסוקרים, לא קשורה בסטטיסטיקה בכלל.
התחושה היתה שמדובר פה בבחירות לראשות הממשלה, וכשכמה אלפי עסקנים בוחרים ראש ממשלה, בבחירות שתלויות יותר בעסקן של איגוד עובדים זה או אחר מאשר בכל דבר אחר, לא צריך להתפלא שהסקרים מפשלים.

יוסי לוי  [אתר]  בתאריך 11/17/2008 8:30:00 AM

בעניין גודל המדגם

הגודל קובע – אבל רק עד גבול מסויים.
אם יש הטיה אינהרנטית, כגון נסקרים שמשקרים, או העדפה שיטתית של תת-אוכלוסיה מסויימת (ראה למשל רשימתי "בחירות 1936 – המנצח שלא היה" )
אז מדגם גדול יותר לא יבטל את ההטיה, הוא רק יעצים אותה. אני מניח שדי ברור לך מה הייתה התוצאה של מטה-אנליזה של סקרי הפריימריז של קדימה.

עמית  [אתר]  בתאריך 11/17/2008 10:19:12 AM

אני עדייו לא הבנתי

מה לא היה בסדר בסקרים של קדימה…
מה זה שהם לא ניבאו את המציאות?
הרי אפילו אם היו עושים את הכל באופן מושלם, ישנה תמיד הסתברות שהמדגם לא יחזה במדוייק את התוצאות על כלל האוכלוסיה.
אם אני לא טועה, אפילו כשאומרים ש"טעות הדגימה היא 3%" לא מתכוונים לומר שבבטחון מלא תוצאות האמת יהיו בטווח של 3% מתוצאות המדגם.
למיטב זכרוני, ואם אני לא מתבלבל, מדובר ברווחי סמך של 95% או משהו כזה.
מה שאומר, שזה לא צריך להפתיע אף אחד אם 1 מתוך 20 סקרים מושלמים יהיה רחוק מאד מהמציאות.
לא כל שכן סקרים לא מושלמים.
וגם אסור לשכוח – שאותם סקרים ניבאו ללבני נצחון, ושהיא אכן ניצחה.

סקר לבן  בתאריך 11/17/2008 11:44:36 AM

הטעיית סוקרים

צריך לזכור דבר חשוב: לא כל הסקרים נועדו לפרסום, וגם באלה שכן – לא כל הנתונים מתפרסמים.
בסופו של דבר, סקרים נועדו לאיסוף מידע – מידע שחלקו, לפחות, נשאר נחלתו הבלעדית של מי שמזמין את הסקר. ומידע כזה – אם הוא אמין – הוא כוח.
לכן, כל מי שאינו מעוניין להעניק כוח לגורם שהזמין את הסקר, יעשה כמיטב יכולתו כדי שהמידע שניתן להפיק מתוך הסקר יהיה מועט ובלתי אמין.
לדוגמה: תומכי מופז בפריימריז בקדימה יכולים לשקר בסקרים ולומר שהם תומכים בלבני, וכך אנשי לבני – שיראו שהיתרון שלהם בסקרים גדול מאוד – ייכנסו לשאננות. זה טוב למופז. אני לא יודע אם כך קרה, אבל זה צעד סביר והגיוני. למה להעניק מידע שיכול לשמש את היריב לתועלתו? אם כבר, עדיף למסור מידע מטעה ומבלבל.
כאשר סוקר שואל אותי למי אצביע בבחירות, אני שואל את עצמי איזו תוצאה הייתי רוצה שהסקרים יראו, ועונה בהתאם. אין לי שום סיבה לשרת את האינטרס של מזמין הסקר (לקבל מידע אמין), ואני מעדיף לשרת את האינטרסים שלי.