נסיכת המדעים

צריך להזכיר את הנטיה של עובדים במקצוע מסוים לצרוך בהגזמה את המוצר אותו הם מוכרים (ואין הכוונה לעובדי חברת החשמל).
אם תשאלו את היו"ר כמה כרטיסי לוטו/טוטו יש לו, תקבלו תשובה גדולה מאפס,
ואם תבררו את הרגלי הצריכה של העובדים במשרדי פרסום, תגלו נתונים מעציבים מאוד.

בלי שום קשר, לא מתפקידה של הממשלה לעסוק בהימורים, לא כל שכן לעודד אותם.

.

תוכל לראות את החישובים המפורטים בפורום המתמטיקה של תפוז – הלינק נמצא ברשימה.

מה ההבדל בין הקורס של מוטרו לבין "הסתברות (1)"?

דווקא בגלל שעובדי מפעל הפיס מכירים את הסיכויים היה ראוי שהם לא ישתתפו.

לדוגמה: חלק מעובדי מפעל הפיס יכולים לדעת מהם הסיכויים המדוייקים בהגרלה ברגע האחרון ולהחליט אז אם לקנות כרטיס.

ובקשר לתפקידה של הממשלה: הטענה הנפוצה היא שההיממורים שללו היו קיימים בכל מקרה. ועדיף שהכסף הזה ילך לטוטו וללוטו מאשר למשפחת גבריאלי ושות'.

1. זה שאנשי מפעל הפיס מכירים את הסיכוי לא מגדיל את הסיכוי שלהם. לדעתי השאלה היותר טובה היא האם הם משלמים מחיר מלא עבור המנוי.

2. כמו שהחישוב פה מראה אדם צריך להשקיע 350*60 (מחיר מנוי לחודש) =~20,000 שקל בכדי לקבל סיכוי של 50% לזכות בהגרלה קטנה שמארגנת המדינה בעוד שאצל הקרובים של גבריאלי הסיכוי הוא ~48% ויותר החל מהשקל הראשון. האנשים במדינה הם לא טיפשים ולכן הם הולכים להמר איפה שהחישוב הרציונלי מראה שיותר כדאי להמר. בגדול ניתן לומר שהמונופול של המדינה בעניני הימורים מכתיב סיכויים אפסיים למהמרים.

3. הימורים הם מס על עניים כי בעיקר העניים מהמרים. אתה יכול לדמיין לעצמך מצב בו המדינה גובה מס מיוחד של 10 שקלים בחודש מאנשים שמרוויחים פחות מ5000 שקל בשביל לממן בנית אולמות ספורט ותשלומי שכר של עשרות אלפי שקלים למינויים פוליטיים? אם המדינה חושבת שהקמת אולמות ספורט זה דבר חשוב, היא צריכה להקצות לו כסף בתקציב ולגבות אותו כמס *מהעשירים*.

כתבת "הימורים הם מס על עניים".

לעניות דעתי, הימורים הם מס בעיקר על טפשות.

למרות זאת, אני מסכים עם טינתך העקרונית.

אם באמת היו"ר תורם את המכונית בה זכה, מה הניע אותו להשתתף בהגרלה המקורית?
הרי הוא ידע שאם יזכה יאלץ, כנראה, לתרום את המכונית, ואם לא יזכה- פשוט אין טעם לשלם עבור הכרטיסים;
לכן בכל מקרה הוא מפסיד את מחיר הכרטיסים.

היה צריך להגריל בין האנשים תאונות דרכים, כדי לדלל קצת את המכוניות ולא להוסיף עליהן חדשות. בעצם זה מה שקורה פה כל יום. כל יום פה מצד אחד מגרילים כמה מכוניות של מפעל הפיס, ומצד שני מגרילים כמה תאונות, שישמר איזון המכוניות בטבע הפקקים.

ותשובה ל5- ידיעות כבר זמן מה עסוק במסע ציבורי שמטרתו לשכנע את הציבור שהוא דפוק ומסכן והכל רע. מענין אם זה קשור לעובדה שסטיב כבר לא ממש מועמד לראשות הליכוד וזו דרך טובה להפחית את הסיכויים של נתניהו.

אבל מי צריך נקיון כפיים במפעל הפיס? הרי לרגע לא חשדנו בהם שהם כאלה.
ואכן, משכורתו של היו"ר ללא ספק אינה מספיקה לגמור את החודש, אני לא מתפלאת שהוא נאלץ להשלים הכנסה בהגרלות, כאחרון העניים.

כשאני עושה ביטוח חיים, למשל, מעניין אותי כמה יעלה לי לוודא שאשתי לא תישאר עם משכנתא במקרה מותי. אני מניח שיתכן שאמות מסיבה כלשהי שאינה בשליטתי.

כשאני נוסע לסיני, לעומת זאת, אני לא מניח שאמות מסיבה שאינה בשליטתי משום שכאן אני יכול לבחור שלא לנסוע דווקא לסיני, כן לשעות לאזהרות מעכת הבטחון הסופר-מקצועית שלנו, וכו'.

הסיכוי של מי?
של רוכב האופניים?
הולך הרגל?
נהג המשאית?
הנהג החדש?

והסיכוי למות בסיני – מהו מרחב המדגם? התיירים שהיו בסיני בחג? מאז רוה"ש? בשנה האחרונה?

בסופו של דבר אם הסטטיסטיקה של כרמלי היתה נכונה לפחות 300 אנשים היו צריכים למות בסיני כתוצאה מעישון, אבל מאחר ואנשים מעשנים לא נוטים למות בשבוע מסוים של השנה אלא המוות שלהם מתפזר בצורה פחות או יותר אחידה על כל הימים ב (ניחוש שלי) טווח של 15 שנה, לכן מספר המתים מעישון הצפוי באותה כמות של אנשים הוא 600/)365/20*15( שזה 3 אנשים, פחות ממספר ההרוגים בפיגוע.

באותה המידה ההשוואה לתאנות הדרכים מוטעית מאחר שגם התאונות מתפזרות במידה שווה על פני השנה ולא ממוקדות כמו ההתראה רק לחג.

הניתוח הרטרואקטיבי הזה הוא לדעתי מוטעה לחלוטין. השאלה היא האם הערכת הסיכון של האנשים שירדו לסיני היתה מוטעת בהתחשב בנתונים שהיו בידיהם בהשוואה ל, למשל, טיול בצפון. מאחר ועד אותו רגע הניסיון הראה שההתראות לא מתממשות ולכן הסיכון בנסיעה לסיני הוא אפסי. עכשיו אחרי הפיגוע כולנו מתיחסים להתרעות בצורה יותר רצינית ולכן רמת הסיכון כבר לא אפסית ואנשים מבטלים טיסות לטורקיה ותאילנד.

זה שהצבוע ההוא, אורלב, מתעלם מרמת הסיכון בה חיים בוחריו. אולי באמת כדאי שהמדינה תפסיק לממן פיצויים למי שנפגע בפיגועים צפויים בשטחים הכבושים.

לא ברור לי בדיוק על איזה הטבות (אולי "פיצויים" תהיה מילה הולמת יותר) מתנהל הויכוח.
לדעתי אין מקום לפצות מי שנפגע מטרור בחו"ל יותר מאשר מי שנפגע בדרך אחרת.
המדינה מחויבת לתת לאזרחיה הגנה בתחומה, ובמקרה שכשלה בכך עליה לפצותם עד כמה שניתן.
היא אינה מסוגלת ואינה מחויבת להגן עליהם בעת שהם נופשים בחו"ל.

מובן שלמדינה אין זכות לאסור על מכירת ביטוח לנוסעים.

כתבת "סטטיסטיקה אינה הכלי המתאים", אבל בנימוקיך לא הייתה התייחסות כמותית אלא איכותית.
אם החלטת לנסוע לסיני, ואתה מעוניין להעריך את הסיכון שאתה נוטל עליך, האיזה כלי תשתמש להערכת הסיכון?

מעניין מה היה קורה אם ארה"ב היתה מודיעה שהיא איננה אחראית לגורל אזרחיה השמים נפשם בכפם ומבקרים בישראל.
לגבי השאלה למה חברות הביטוח רוצות למכור הרבה פוליסות – קודם כל כדי להרוויח כסף. חוץ מזה, ככל שתמכור במספרים גבוהים יותר גדל הסיכוי שהתחזית האקטוארית שלך אכן תתממש.

כמובן שאני מעדיף את 1+1=2 (את המשוואה הזו אני מבין) אבל הייתי משנה את זה ל 1+0=1 ומתמוגג גם מקיום איבר נייטרלי לחיבור.

תקח משהו כמו a+0=a, המשפט לעיל אומר רק שהוא נייטרלי ביחס ל1, וזה לא מרשים מדי.

הכל נובע (בערך) מאבר יחידה, פעולת החיבור ואקסיומת האינדוקציה. a (בשלמים) הוא תוצר של כמה פעולות חיבור של 1.

1+1=10 לא?

אני חושבת שניסחת לי בזה הרגע למה אפילו לא שקלתי לקרוא את הספר הזה.

דווקא עושה לו את החיים קלים, אבל שמעתי מחברה בעלת חשיבה עצמאית שזה ספר מעצבן, טרחני ומשעמם, כן מתמטיקה או לא מתמטיקה.
ככה, זה לפעמים (ולפעמים יותר מרק לפעמים…) רבי המכר הם לאו דווקא ספרים טובים.
אתה יודע, כולם קנו, לא בטוח שכולם קראו…

לעניין "מונטי הול" – האם גם לך נדמה שניסוח השאלה שם מעורר ספקות באשר לתוצאה (כלומר, יתכן שההסבר הסטטיסטי מנצח את השאיפה האינטואיטיבית בדוגמא המקורית, אולם מילה אחת שחסרה במובאה של האדון גורמת להסבר הסטטיסטי להיות שגוי? – העובדה שלא מצויין האם המנחה מציג למתחרה את הדלת עם העז, או עושה זאת רק לעיני הקהל, היא המאפשרת גם לתשובה האינטואיטיבית וגם לתשובה הסטטיסטית להיות נכונות, לדעתי (ואפשר להרחיב על כך אם לא הצלחתי להסביר למה אני מתכוון).

ובכלל, הילד אולי גאון, אבל הסופר לא מיודע לגבי מסלולי הרכבות התחתיות בלונדון, וטועה שם בגדול (קו Jubilee לא עובר דרך תחנת פיקדילי).

לא הבנתי את הבקורת שלך, האם אתה אומר:
1. תאור דמות האוטיסט אינו טוב.
2. אפשר היה לתאר אותו גם ללא נטייה מתמטית.
אם 1, אז אנחנו פשוט חלוקים אם 2 אז נכון אבל אז מה.
אפשר היה ליצג אותו גם כילדה, שחור או לכתוב ספר אחר.
בעיני לא קיימת המשוואה שהגדרת בספר, האוטיזם שלו (שלא ברור לי למה אתה פוסק שהוא לא אוטיסט) כולל הרבה יותר מהנטייה המתמטית.
עקרו הוא חוסר הבנה טוטאלית של העולם, מערכות יחסים ורגשות.
הספר היה עבורי ממש לא קל ומאוד מטריד, אבל טוב.

1. ככל שהבנתי (המוגבלת בתחום) משגת, הילד אינו אוטיסט אלא סובל מתסמונת אספרגר. אני מסתמך בטענתי זו על הבנתי, לאחר שקראתי קצת על אוטיזם, והתיאור בספר לא תואם את התיאורים שקראתי לתסמונת האוטיזם. בנוסף לכך, במקומות שונים (פורום אוטיזם בתפוז, ביקורת בעיתון הארץ) גם כן נטען כי התיאור אינו של אוטיסט אלא של תסמונת אספרגר.
לעומת זאת, התיאור החיצוני של התנהגותו כסובל מתסמונת אספרגר הוא טוב למדי, ככל הנראה.

לגבי 2, זו אכן טענתי. הטענה שלך "אז מה" נכונה לחלוטין. פרט לכך שזו סיבה מספיק טובה בשבילי לא לאהוב את הספר.
עניין של טעם.

תסמונת אספרגר מוגדרת כתת-קבוצה של אוטיזם. ובמילים אחרות: טכנית, אין אדם בעל תסמונת אספרגר שאינו אוטיסט. זה שנעשה שימוש מבלבל במושג "אוטיסט", לפעמים גם בפורומים מקצועיים, זאת כבר בעיה אחרת. (לכאורה "אוטיסט" הוא כל אדם בעל תסמינים אוטיסטיים, ובפרט בתפקוד נמוך, שאינו נופל תחת הגדרה ספציפית יותר, כגון תסמונת אספרגר, תסמונת רט, תסמונת איקס שביר וכו).

הנה לך, סתם לשל השכלתך, ביקורת על אותו ספר שכתבה בחורה אוטיסטית:

http://www.sonic.net/mustang/moggy/archives/Literature.html

על טעם ועל ריח אין להתווכח, זכותך לא לאהוב את הספר. אבל אל תלמד אותנו מה זה אוטיזם, אם אתה לא ממש יודע. ואת זה אני כותבת בתור אמא של ילד שידע לזהות מספרים בשמם, וידע להבחין בין משושה למתומן ולתת להם את השם הנכון – עוד לפני שידע לקרוא לי "אמא". יש כאלה באמת, לא רק בסרטים ובספרים.

תסמונת אספרגר אינה ליקוי, כי אם תסמונת: אוסף של סימפטומים. חלקם שלילייםוחלקם חיוביים.

פורום האינטרנט הישראלי של אנשים עם אספרגר נמצא כאן:
http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommuna.asp?Communaid=15669
כל מי שיש לו תסמונת אספרגר מוזמן להצטרף אל הפורום.
גם מי שרק חושב שאולי יש לו תסמונת אספרגר מוזמן להצטרף אל הפורום.

ממתי ספר טוב קשור באמיתות או בדיוק הפרטים שבו?????? באמת… אני אמא לילד עם תיסמונת אספרגר ולא יאומן כמה שהספר קולע בול לתיאור של התיסמונת. אתא כניראה לא ממש יודע באמת מהי תיסמונת אספרגר – בספקטרום האוטיסטי עם אינטיליגנציה לרוב הרבה מעל הממוצע. מתמטיקה או מדע או מוסיקה לכל אחד מהילדים האלה יש איזה תחום של (לא נעים לומר אבל) גאונות מסויימת.