נסיכת המדעים

מאמר שפורסם בכתב העת Nature לפני ארבעה ימים, מתאר מחקר של המבנה הגנטי של העם היהודי.

במסגרת המחקר נבדקו רצפי DNA מ-14 קהילות יהודיות ברחבי העולם, וכן מ-69 קהילות לא יהודיות באיזורים בהם נמצאות אותן קהילות יהודיות. הגנום של היהודים והלא יהודים נותחו ניתוח סטטיסטי.

להלן מסקנות עיקריות מהמחקר:

• נראה שיש שתי קבוצות עיקריות של יהודים: האחת כוללת את האשכנזים, הספרדים, ויוצאי מרוקו. השניה כוללת את יוצאי עירק והסביבה.
• יהודי אתיופיה, כמו גם יהודי תימן וקהילות מהודו ("בני ישראל" וקהילת קוצ'ין) שונים יותר גנטית מהקבוצות היהודיות העיקריות.
• למרות ההבדלים בין שתי הקבוצות היהודיות הגדולות העיקריות, הדמיון בינן גדול יותר מהדמיון של כל קבוצה לאוכולוסיה הלא יהודית בסביבתן.

נראה כי תוצאות המחקר מפריכות את רוב טענות התיאוריה של שלמה זנד (שהציג בספרו "מתי ואיך הומצא העם היהודי?"), לפיה יהודי התפוצות הם מקומיים שהתגיירו במשך הדורות, וכי דוברי היידיש במזרח אירופה הם למעשה עם נפרד שמוצאו מהכוזרים.

לקריאה נוספת בנושאים הקשורים לנושא רשימה זו

• חיסון נגד איידס באופק?
• 10 האמונות המדעיות המופרכות של העבר
• Facts about poop
• השרדות: איך אפשר לדעת מה יהיה?
• תפקיד הסטטיסטיקאי בתהליך הפיתוח הקליני

לכבוד שבוע המודעות העולמי להומיאופתיה שיתקיים בתאריכים 10-16 לאפריל, 2010, אני שמח להגיש לקוראיי הנאמנים מבחר לינקים לרשימות שלי ושל אחרים בנושא החשוב הזה.

לינקים לרשימות שפורסמו כאן בעבר

• מבט אל ההומיאופתיה: במאמר זה סקרתי את שיטת הטיפול ההומיאופתית וההנחות העומדות בבסיסה. בהמשך בחנתי את ההומיאופתיה באמות המידה המקובלות של הרפואה המדעית – היא הרפואה מבוססת הראיות (Evidence based medicine): יעילות קלינית (efficacy) ובטיחות השימוש  (safety). כמו כן סקרתי את ההיבטים המדעיים של התיאוריה ההומיאופתית והסברים אלטרנטיביים לפעולת התכשירים הומיאופתיים, התייחסתי למספר היבטים אתיים הקשורים בשיטת טיפול זו, ונתתי מענה לכמה טיעונים נפוצים התומכים בהומיאופתיה כאמצעי טיפולי לגיטימי.
• סיכום הדיון על ההומיאופתיה: סיכום ההתרשמות הסובייקטיבית שלי מגל התגובות לרשימתי "מבט אל ההומיאופתיה", לרשימה נוספת שכתבתי בה הזכרתי מאמר שפרסם ד"ר בני מוזס ב"הארץ" (לינק בהמשך), ודיונים נוספים ברשת שנערכו בנושא. התייחסתי בעיקר לביטויי האמונה והדיסוננס שבין מדע ואמונה המופיעים בטיעוניהם של תומכי ההומיאופתיה.
• מאמר ב-Lancet על ההומיאופתיה: לינק למאמר שהופיע בכתב העת Lancet בו נמסר כי מחקר קליני מבוקר הראה כי ההשפעה של תכשירים הומיאופתיים אינו שונה מהשפעה של אי טיפול (כלומר – טיפול על ידי פלסבו). המאמר עצמו פתוח רק למנויי כתב העת. עיקרי המאמר הובאו בידיעה ב-  Ynet   (לינק בהמשך).  מעניין לקרוא את התגובות לרשימה הזו, אם כי הטיעונים הבסיסיים הם אותם טיעונים שהופיעו בתגובות לרשימות קודמות.

לינקים חיצוניים

• אשליית הרפואה האלטרנטיווית –מאת ד"ר בני מוזס: הפופולריות הגואה של הרפואה האלטרנטיווית גובה מחיר בבריאותם של מטופלים רבים. משיקולים כלכליים קצרי טווח מעדיף הממסד הרפואי לאמץ את הרפואה האלטרנטיווית ללב הקונסנזוס. הוא מעמיד אותה במבחנים מדעיים מופרכים. אך תוצאותיהם מכרסמות דווקא באמינות הרפואה המדעית
• עכשיו זה מדעי: הומיאופתיה אינה משפיעה על הגוף: סקירת המאמר שהופיע ב-Lancet שקבע כי הומיאופתיה אינה יעילה יותר מפלסבו. הקביעה "עכשיו זה מדעי", דרך אגב, היא של עורכי וויינט. לא היה צורך במאמר בלנצט לצורך הזה. חובת ההוכחה היא על בעלי התיאוריה, וההומיאופתים מעולם לא סיפקו עדויות מדעיות התומכות בתיאוריה שלהם, או הצהירו אלו עדויות יגרמו להפרכת התיאוריה שלהם. חלק מהם אף עושים זאת מתוך אידיאולוגיה.
• ירוק עוזר יותר מאדום: זוהי תגובתו של בן גולדאקר למאמר שפורסם ב-Lancet.
• ארגון הבריאות העולמי מזהיר מפני טיפולים הומיאופתיים:ראשי המחלקות לטיפול באיידס, שחפת ומלריה, בארגון קראו לאמץ טיפולים מבוססי מחקר, ולזנוח טיפולים שאין להם ראיות מדעיות
• הבלוף ששמו: "רפואה אלטרנטיבית": רשימה מאת חגי גלבוע באתר "צופר
• "הומאופתיה, רפואה או אשליה? הפולמוס הבריטי מגיע לישראל עם ספר חדש: סקירת ספרם של סיימון סינג ואדוארד ארנסט, "ריפוי או פיתוי", העוסק ברפואה אלטרנטיבית וחלק ניכר ממנו מוקדש להומיאופתיה, מאת שאול אדר
• עיוותים, טעויות ואי הבנה? ד"ר בועז רון, רופא והומאופת (זה צירוף אוקימורוני משהו), מערער על הטענה כי המחקר המדעי הוא הכלי הבלעדי לקבוע מה אמת ומה לא. טיעונים מעגליים נפלאים, יחד עם כל הכשלים הלוגיים הרגילים.
• כוסות רוח וצלצולים: גם אביה שטויר סוקרת את ספרו של סיימון סינג, וקולעת אל המטרה: "הרפואה המערבית, עם כל הצלחותיה המרשימות, עדיין לא רשמה ניצחון מלא במאבקה הנצחי של האנושות במחלות ובמוות, וכל עוד היא מותירה את הריק הזה לפנינו, יצמחו בו פתרונות-שווא כפטריות בצלחת פטרי.
• מדע וחיות אחרות – הבלוג של lotem82 – רשימה לכבוד שבוע המודעות להומיאופתיה. לוטם מעלה נקודה חשובה ומעניינת שנעלמה עד כה מעיני: עקרונות ההומאופתיה מציינים כי יש לטפל בסימפטומים ולא בגורם למחלה – לא רפואה מונעת כי אם מעלימת תסמינים. למעשה הנמן, ממציא ההומיאופתיה, התלונן על הרופאים והחוקרים ועל עיקשותם לברר את הגורם האמיתי למחלה. עבורו גישה זו נחשבה מיותרת.
• הומיאופת התחזה לרופא וכמעט גרם למותו של נער: הומיאופת מצפון הארץ התחזה לרופא ודרש מנער שחלה במחלה נדירה כי יפסיק מיידית את הטיפול התרופתי הקונבנציונאלי. כתוצאה מכך הידרדר מצבו של הנער עד לכדי סכנת חיים. פניות חוזרות ונשנות של הורי הנער להומיאופת, יוסף רווס, נענו בתשובה: "אנחנו בדרך הנכונה". לבסוף החליטו ההורים לקחת על דעת עצמם את בנם לבית-החולים – שם התברר כי מצבו קריטי.  בבית-משפט השלום בחיפה, הורשע ההומיאופת בהתחזות לרופא ובעיסוק רשלני ברפואה שלא כדין.
• הומיאופתיה בפעולה:

לקריאה נוספת בנושאים הקשורים לנושא רשימה זו

• הומיאופתיה ER
• מבט אל ההומיאופתיה
• סיכום הדיון על ההומיאופתיה
• 10 האמונות המדעיות המופרכות של העבר
• מאמר ב-Lancet על ההומיאופתיה

ביום חמישי האחרון הייתי בהרצאתו של מריו ליביו שנושאה היה כשם ספרו החדש: "האם אלוהים מתמטיקאי". לשמחתי הגעתי מוקדם מספיק כדי להכנס לאולם. אלה שהגיעו מאוחר מדי מצאו אולם מלא ונאלצו לצפות בהרצאה בשידור האינטרנט באולם סמוך. המעוניינים יכולים לצפות בהקלטת ההרצאה באתר יוטיוב.

ההרצאה הייתה בהחלט מעניינת, וליביו הוא בהחלט מרצה טוב. הוא הביא במשך כשעה את ה-highlights של ספרו האחרון. אני עדיין קורא את הספר, אולם לא נתקלתי בהרצאה כספוילרים של ממש. למי שעדיין לא שמע, הספר עוסק בעצם בשאלה הפילוסופית האם המתמטיקה היא תגלית או המצאה. ליביו סוקר בספרו (וסקר בהרצאתו) את הגישות הפילוסופיות שעסקו ועוסקות בשאלות האלה, תןך כדי שהוא שם על ציר הזמן את האירועים המדעיים ש השפיעו על הדיון הזה, ובינהם תצפיותיהם האסטרונומיות של קפלר וגליליאו, פיתוח החשבון הדיפרנציאלי והאינטגלי על ידי ניוטון ולייבניץ, הופעתן של הגיאומטריות הלא אויקלידיות, ומשפטי אי השלמות של גדל.

במקביל, הוא הראה כיצד המתמטיקה והמדע צועדים יד ביד, כאשר פיתוחים מתמטיים חדשים נמצאים מתאימים למוגלים מדעיים חדשים. כדוגמא מרכזית בהרצאתו הביא את תורת הקשרים, שאמנם המוטיבציה הראשונית לפיתוחה הייתה תיאוריית מבנה האטום של הלורד קלווין (אשר שרדה רק כעשרים שנה לפני שהופרכה), אך המחקר המתמטי של תורה זו נמשך, ובסופו של דבר נמצאה שימושית עבור תיאוריות מדעיות חדשות, ובהן תורת המיתרים וחקר מבנה ה-DNA.

הכל טוב ויפה ומרשים, עד שליביו הציג את השאלה הבאה: האין זה מפתיע/מדהים שתורה מתמטית שפותחה ללא כל יישום שהוא, כמו תורת הקשרים, נמצאת לפתע כמתאימה ביותר לתיאור תיאוריה פיזיקלית שכלל לא הייתה מוכרת עד לפני זמן לא רב, כמו תורת המיתרים? השאלה הייתה אמורה להיות שאלה רטורית, אבל לדעתי לפחות, התשובה לשאלה הזו ברורה לחלוטין. לא, זה לא מפתיע בכלל. זה אפילו היה צפוי. יש הרבה תיאוריות מדעיות, יש הרבה תורות מתמטיות, והסיכוי שעם הופעת תיאוריה מדעית חדשה יתברר כי כבר קיימת תורה מתמטית שיכולה להתאים לה, הוא לכן, לדעתי, לא מבוטל כלל וכלל. כבר הסברתי, ברשימה על הלוטו הבולגרי, כי אירוע שנראה בהסתכלות נקודתית כצירוף מקרים מדהים אינו כל כך נדיר, אם בוחנים את כל פוטנציאל צירופי המקרים.

בסיום ההרצאה, כאשר ניתנה לקהל האפשרות לשאול שאלות, הרמתי את ידי ושאלתי אל פרופ' ליביו בדיוק את השאלה הזו. התשובה הייתה מאכזבת (התשובה של ליביו לשאלתי נמצאת 1:04:50 שעות מתחילת הקלטת ההרצאה ביוטיוב). ליביו ענה לי כי אמנם "יש משהו" בדברי, אך מייד המשיך ושאל שאלה נוספת, שנראתה רטורית בעיניו שלפחות. איך אתה מסביר את העובדה שניוטון פיתח תיאוריה מדעית ומתמטית כה מדוייקת על הכבידה, וזאת בהסתמכות על תצפיותיו הלא מדוייקות של קפלר, שאל ליביו. והוסיף ושאל ליביו, האם אין זה מדהים כי התיאוריה של ניוטון, שנבנתה על בסיס התצפיות הלא מדוייקות של קפלר, נתנה תחזיות הרבה יותר מדוייקות? שאל ולא ענה, ואני נמנעתי מלהכנס לדיון איתו בנושא (אני מניח שהוא גם לא היה נותן לי).

אז הנה כאן תשובותיי לליביו. קודם כל, אני חושב שבדבריי יש יותר מ-"משהו". אנחנו חיים בעולם מסויים, ומושפעים ממנו. לכן, אין זה מפתיע כלל וכלל כי גם התיאוריות המדעיות שאנו מפתחים וגם התורות המתמטיות שאנו מפתחים מושפעות מהעולם הזה ומתארות אותו בעת ובעונה אחת. קשרים, למשל, קיימים במציאות. אז מדוע שמתממטיקאים לא יחקרו את תכונותיהם המתמטיות? ולמה בדיוק אנחנו צריכים להיות מופתעים שקשרים קיימים במציאות לא רק בשרוכי נעליים ובספינות מפרשים אלא גם במקומות נוספים, לא בהכרח מעשי ידי אדם? תורת הקשרים, חקר ה-DNA ותורת המיתרים היו על מסלול התנגשות. זה שאנחנו, בני האדם, לא ראינו את זה קורה, לא אומר שהיה כאן אירוע מדהים. ליביו עצמו הביא את דוגמת המדוזה: האם מדוזה תבונית שחיה בקרקעית האוקיינוס, וכל תחושותיה הן שינויי לחץ וטמפרטורה, תפתח מספרים טבעיים? מדוזה כזו תפתח מן הסתם מתמטיקה רציפה, ובמקביל תיאוריות מדעיות על העולם הרציף שהיא חווה. האם נופתע אם נגלה שהמתמטיקה הרציפה שהמדוזה הזו תפתח תהווה שפה מתאימה למדע שאותה מדוזה מפתחת?

השאלה שליביו הציב בפני כתשובה לשאלתי גם היא אינה רטורית בעיני. קודם כל, היא לא ממש עונה על השאלה ששאלתי. מעבר לכך, אני לא מופתע מהיכולת של ניוטון לעבד מידע לא מדוייק ולהפיק ממנו תיאוריה שתפיק אינפורמציה מדוייקת יותר. עשו זאת לפניו, עשו זאת אחריו, ויעשו זאת שוב ושוב בעתיד. דוגמא קלאסית, שליביו לא התייחס אליה בספרו: גאוס השתמש במידע חלקי ביותר על מסלולו של האסטרואיד צרס כדי לחשב במדוייק את מסלולו. אני מעריך מאוד (איך לא) את היכולות של ניוטון וגאוס. מופתע? לא בטוח. זו מהות המדע: הרחבת הידע. אפילו העובדה שמדובר בשני ענקים אינה מטה את הכף לצידו של ליביו. הפיתוחים המתמטיים פורצי הדרך שלהם פותחו כמעט במקביל על ידי מתמטיקאים נוספים (ע"ע לייבניץ, לזנדר, לשתי הדוגמאות האלה). לו לא היו לנו ניוטון וגאוס, עדיין היו לנו החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי ושיטת הריבועים הפחותים. אני בטוח שרוב הקוראים יוכלו להביא שפע של דוגמאות נוספות.

ואסיים בדעתי האישית (ללא נימוק, איני רואה טעם לחזור על הנימוקים בעד גישה זו שמתוארים היטב בספרו של ליביו, לצד נימוקי הנגד). אני חושב מהמתמטיקה היא פרי המצאתו של האדם. אמנם נחמד לחשוב על המתמטיקה כספר שכתב אלוהים, ואנו מגלים מתוכו דף אחר דף, כפי שתיאר זאת פול ארדש. אבל אני מתחבר יותר לאמירתו של דויד הילברט על תורת הקבוצות: "איש לא יגרש אותנו מגן העדן שקנטור ברא עבורנו".

לקריאה נוספת בנושאים הקשורים לנושא רשימה זו

• אין רשימות קשורות .

לא ברור.

מתברר שבתאילנד נערך לאחרונה ניסוי קליני שנועד לבדוק את יעילותו של חיסון אפשרי נגד איידס. לי נודע כל הסיפור מהניוזלטר המצויין "Chance News" (זה כבר בכלל אתר ויקי), שהביא שני אייטמים בנושא בגליון האחרון שלו (הנה הראשון והנה השני). צ'אנס ניוז דיווח על ידיעה בוול סטריט ג'ורנל, וידיעה בסיינס מגזין. כמו כן מצאתי (נדמה לי דרך דלישס) ראיון עם פרופ' ויקטור דה-גרוטולה, יו"ר המחלקה לביוסטטיסטיקה בביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטת הארוורד. הראיון נערך בעקבות הפרסום על תוצאות הניסוי הנ"ל, ועסק בעיקר במושג ה-p-value ומשמעותו – נושא שאדון בו ברשימה אחרת בעתיד. ברשימה הזו אתרכז בניסוי הקליני ומשמעות התוצאות.

נתחיל בתיאור הניסוי. תכנון הניסוי הוא קלאסי: המשתתפים בניסוי מחולקים באופן אקראי לשתי קבוצות. קבוצה אחת מקבלת את החיסון הנסיוני. לחברי הקבוצה השניה מוזרק חיסון דמה – מי מלח. כעבור 3 שנים, בודקים לכמה מהמשתתפים בכל קבוצה יש תוצאה חיובית בבדיקת HIV.  מדובר בניסוי גדול למדי (לפחות במושגים שלי) – סה"כ השתתפו בו כ-16,000 איש, כולם בתאילנד. עם זאת, איני יודע מה גודל המדגם הדרוש לניסוי כזה, כיוון שאיני יודע מהו שיעור ההדבקות באיידס בתאילנד. עם זאת אציין כי בניסוי הקליני שבדק את החיסון של סאלק נגד מחלת הפוליו, שנערך בארה"ב ב-1954, היו כ-400,000 משתתפים (את הפרט הזה מצאתי בעותק הישן שלי של ספרו של להמן, אני מניח שניתן למצוא אותם אי-שם ברשת).

והנה התוצאות שפורסמו: מבין 8197 מתנדבים שקיבלו את החיסון הנסיוני, 51 בכל זאת הראו תוצאה חיובית בבדיקת HIV, כלומר כ-0.6%. לעומת זאת, מבין 8198 מתנדבים שקיבלו את חיסון הדמה, 74 הראו תוצאה חיובית בבדיקת HIV, כ-0.9%. מכאן, שהחיסון הנסיוני הקטין את שיעור ההדבקות בכשליש. האם זו תוצאה משמעותית מבחינה קלינית? האם ייתכן כי רק במקרה התקבלה תוצאה כזו, ואין קשר בין הטיפול שקיבלו החולים (חיסון נסיוני או פלסבו) לבין ההדבקות או אי-הדבקות באיידס?

לשם כך נערך מבחן סטטיסטי, ובסיינס מגזין (וגם בוול סטריט ג'ורנל) פורסמה השורה התחתונה שלו: p=0.039. ה-p (הידוע גם בשם p-value) הוא ההסתברות כי בניסוי דומה יתקבלו תוצאות "משכנעות" יותר אם החיסון לא יעיל במניעת ההדבקות*. מכיוון שמקובל לראות בערכי p  הנמוכים מ-0.05 ערכים מובהקים סטטיסטית, הרי שהשורה התחתונה אומרת כי התוצאה שהתקבלה מובהקת סטטיסטית, והניסוי מספק עדות ליעילותו של החיסון הנסיוני. הסטטיסטיקאי פול אלפר, שכתב את הידיעה בצ'אנס ניוז, חישב אמנם כי ערך ה-p, על פי מבחן פישר, הוא דווקא 0.048 (לפי החישוב שלי, הערך 0.039 התקבל ממבחן חי-בריבוע, וערכתי את דף הויקי בצ'אנס ניוז בהתאם – אני אחראי לפלט תכנת SAS המופיע שם, ועוד), אבל גם ערך זה נמוך ממספר הקסם 0.05, כלומר גם לפי אלפר התוצאות מובהקות סטטיסטית.

הבעיה היא שאי אפשר לרוץ ל-FDA רק עם p-value. יש צורך בניתוחים נוספים.

הנתונים שהובאו עד כה מכונים בז'ארגון המקצועי "נתוני ITT". ITT פירושו "Intent To Treat". נתונים אלה כוללים את התוצאות של כל המתנדבים שנכללו בניסוי, כולל אלה שלא עמדו בכל התנאים של הניסוי (למשל, לא קיבלו את כל הזריקות שהיו אמורים לקבל, לא הופיעו לחלק מבדיקות המעקב, נטלו תרופות אסורות במהלך הניסוי, וכדומה). אם "זורקים" את הנתונים של המתנדבים האלה מהאנליזה, נשארים רק  המתונים של החולים שעמדו בכל התנאים של פרוטוקול הניסוי – "נתוני PP" (כאשר PP פירושו Per Protocol). בעוד שבנתוני ה-ITT היו בסך הכל 125 זיהומי HIV (51+74), הרי שבקרב המתנדבים שעמדו בתנאי הפרוטוקול (כלומר בנתוני ה-PP) היו 86 זיהומים בלבד. בשאלות לדיון פול אלפר טען (בשאלה לדיון מספר 1) כי ניתן לבצע חישוב לאחור (reverse engineering) ולמצוא כי בקבוצת הניסוי היו 36 זיהומים ובקבוצת הפלסבו היו 50 זיהומים, אך הוא הניח (מבלי לציין במפורש, אני ערכתי את השאלה לדיון) כי בשתי קבוצות הטיפול היה אותו מספר של חולים גם בנתוני ה-PP. אולם, במקרה כזה ה- p-valueשמתקבל הוא 0.13 ולא 0.16. לכן, המסקנה היא כי באוכלוסיית ה-PP לא היו גדלי הקבוצות שווים.

העובדה כי תוצאות ה-PP אינן מובהקות סטטיסטית לא צריכה להטריד. התוצאות הקובעות הן תוצאות ה-ITT, ותוצאות ה-PP רק צריכות להראות אפקט דומה לזה שנצפה בנתוני ה-ITT. השאלה המעניינת היא האם אפקט של 26% הוא מספיק "דומה" לאפקט של 31.2%. (למה תוצאות ה-ITT הן הקובעות ולא תוצאות ה-PP? שאלה מצוינת. התשובה אולי תבוא ברשימה אחרת אי שם בעתיד).

מה כן צריך להטריד בתוצאות הניסוי הזה? הפרטים שלא פורסמו, מן הסתם. למשל: אנו יודעים כי המתנדבים שלא עמדו בתנאי פרוטוקול הניסוי לא התחלקו שווה בשווה בין הקבוצות. כמה מתנדבים בכלל לא עמדו בתנאי הפרוטוקול? מדוע? מה הייתה החלוקה בין הקבוצות? מה גרם לחלוקה הלא שווה? האם היו תופעות לוואי משמעותיות בקרב המתנדבים שקיבלו את החיסון הנסיוני? האם שיעור תופעות הלוואי בקבוצת הניסוי גבוה משמעותית משיעורן בקבוצת הפלסבו? ניתוח של תופעות הלוואי יאפשר לקבוע האם התועלת שבחיסון הנסיוני עולה על הנזק האפשרי שהוא עלול לגרום.

וכמובן, השאלה שיש לשאול בכל מחקר מדעי: האם תוצאת הניסוי הזה ניתנת לשחזור? כדי לענות על כך, יש צורך לערוך ניסוי קליני נוסף. זוהי דרישה בסיסית של ה-FDA מכל חברת תרופות המבקשת לאשר טיפול רפואי חדש.

אני לא יודע את התשובות לכל השאלות האלה. לכן, אני לא יכול לקבוע האם התוצאות שפורסמו נותנות תקווה כי בעתיד הקרוב יהיה חיסון נגד נגיף ה-HIV. כתבתי את הרשימה הזו בחשש מה. ייתכן מאוד שמתנגדי החיסונים למיניהם ינסו לאמץ  את הדברים שכתבתי כ"הוכחה" לאי-יעילות החיסונים, אינטרסים של חברות התרופות וכל הבלה בלה הרגיל.  כדי להסיר ספק, אני מדגיש כאן כי זו לא כוונתי. לשאלות שנשארו פתוחות בעקבות הקריאה של הידיעה הראשונית אודות תוצאות הניסוי הזה יש תשובות, ואני בטוח כי אם התוצאות יוגשו ל-FDA כדי לרשום את החיסון, הן יישאלו וייענו (ה-FDA ישאל את עורכי הניסוי עוד הרבה שאלות קשות אחרות, תאמינו לי).

---

* הוול סטריט ג'ורנל ציין כי ה-p-value הוא "ההסתברות כי התוצאה התקבלה במקרה" ("Probability that the result is due to chance "). זה לא נכון. אני מתכוון להסביר את הנושא ברשימה בעתיד הקרוב.

לקריאה נוספת בנושאים הקשורים לנושא רשימה זו

• הסטטיסטיקה בתעשייה – לאן?
• מהי סטטיסטיקה?
• המבנה הגנטי של העם היהודי
• כנס האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה 2009
• עצומה למען חופש המחקר הביו רפואי בישראל

(ואל הסרטון הזה הגעתי דרך החתולה של שרדינגר)

לקריאה נוספת בנושאים הקשורים לנושא רשימה זו

• שבוע המודעות העולמי להומיאופתיה!
• הכוכב הנעלם והאמד הכחול: משפט גאוס מרקוב ושיטת הריבועים הפחותים
• מבט אל ההומיאופתיה
• 10 האמונות המדעיות המופרכות של העבר
• על חוסר-התועלת של הקיום וסרבנות חיסון