חיפוש באתר

קישורים

RSS סטטיסטיקה ברשת

עמודים

קטגוריות

תגיות

ארכיב עבור 'כלכלה וחברה'

עוני, פיתוח כלכלי וסטטיסטיקה על כוס שמפניה

רשימה זו היא החמישית והאחרונה בסדרת הרשימות הסוקרות את גיליון פברואר של כתב העת Significance, המוקדש לנושאי העוני והפיתוח הכלכלי. עורך המגזין, ג'וליאן צ'אמפקין, כותב במדור הויזואליזציה על אפקט כוס השמפניה.[1]

כולכם בודאי שמעתם על כלל ה-80/20. 20% האנשים העשירים בעולם מחזיקים בידיהם 80% מעושר העולם, המשאבים, הכל. ל-20% העניים ביותר יש, ובכן, כמעט שום דבר. איך יוצגו נתונים אלו בצורה שהמסר יועבר?

אינפוגרפיקה זו הופיעה לראשונה בדו"ח הפיתוח האנושי של האו"ם משנת 1992. מאז שוחזרה פעמים רבות, מכיוון שהיא ברורה מאוד, אינטואיטיבית מאוד. היא מספרת סיפור, וזה מה שחשוב. היא מציגה נתונים, אבל הם לא העיקר כאן. המסר הוא בצורה.

 conley_champagne_distribution

נתוני חלוקת ההכנסות בעולם בשנת 2008

אולי אנחנו לא מבינים בכלכלה, כותב צ'אמפקין, אבל אנחנו יודעים מהי שמפניה. זהו המשקה ששותים העשירים. זהו סמל הצריכה הראוותנית, ההדוניזם, הכסף המבוזבז שעדיף היה להשקיע אותו ב-… כל דבר אחר, בעצם. אם תנסו להציג את נתוני חלוקת העושר בעזרת כוס בירה, המסר לא יעבוד.

האם גרף כוס השמפניה מטעה? בפירוש לא. אין כאן כל עיוות של הנתונים. הגרף לא גורם לצופה לחשוב שחלקו של החמישון העליון גדול יותר או קטן יותר בצורה משמעותית מהחלק האמיתי, וכך גם לגבי החמישונים האחרים.

האם הגרף מניפולטיבי? צ'אמפקין חושב שכן. נכון, הוא מנגן על התת מודע של הצופים. לפרסומאים מותר לעשות את זה. גם לסטטיסטיקאים של האו"ם. יש להם מסר להעביר בדבר עוצמתו של אי השוויון בעולמנו, והמסר עובר. אני מסכים איתו.

רשימות נוספות בסדרה:


הערות
  1. 1. Champkin, J. (2014), The champagne glass effect. Significance, 11: 39–41. doi: 10.1111/j.1740-9713.2014.00726.x []

עוני, פיתוח כלכלי וסטטיסטיקה: האם סיוע בינלאומי הוא בזבוז כסף?

רשימה זו היא הרביעית בסדרת הרשימות הסוקרות את גיליון פברואר של כתב העת Significance, המוקדש לנושאי העוני והפיתוח הכלכלי. היא סוקרת מאמר דיעה מאת אואן בארדר, סטטיסטיקאי בכיר במרכז לפיתוח גלובלי.

ההתנגדויות לסיוע בינלאומי למדינות מתפתחות אינן חדשות. "סיוע בינלאומי הוא מנגנון הממסה אנשים עניים במדינות עשירות לצורך מימון אורח החיים של אנשים עשירים במדינות עניות" – כתב הכלכלן הבריטי פטר באואר[1] ב-1976. 33 שנים לאחר מכן כתבה הכלכלנית ילידת זמביה דאמביסה מויו בספרה (אותו הקדישה לפטר באואר) כי הסיוע הבינלאומי למדינות אפריקה טיפח תלות כלכלית של מדינות אלה בסיוע, עודד שחיתות והנציח את העוני.

אואן בארדר מציע דרך אחרת לבחון את הנושא[2]. לפי נתוני ארגון OECD, מדינות הארגון העבירו כסיוע למדינות המתפתחות סכום כולל של כ-2.6 טריליון דולר, שהם כ-4.7 טריליון דולר במונחי 2013. מה קנה כל הסכום העצום הזה?

הבה נניח לרגע כי ההישג היחיד שהושג בזכות כספים אלה הוא מיגור והכחדת נגיף האבעבועות השחורות. להזכירכם, זוהי אחת המחלות הקטלניות ביותר בהיסטוריה האנושים, שגרמה ליותר מקרי מוות מאשר כל המלחמות גם יחד. המקרה האחרון של הדבקות במחלה היה בשנת 1977, בסומליה. כמה חיים ניצלו עקב הכחדת הנגיף? קשה לדעת, ההערכות נעות בין 60 ל-120 מליון איש[3] הבה נהיה שמרנים ונחלק 4.7 טריליון ב-60 מיליון. נקבל כי עלות הצלת 60 מליון איש ממוות ממחלת האבעבועות השחורות היא קצת יותר מ-78 אלף דולר לאדם. האם זה הרבה? מעט? מה עלות חייו של אדם בעולם השלישי? בבריטניה מקובל להניח כי הוצאה של 160 אלף דולר (או פחות) להצלת חיים נחשבת ליעילה[4]. בארה"ב הסף המקובל גבוה יותר.

כמובן שלא כל 4.7 טריליוני הדולרים הוצאו על הכחדת נגיף האבעבועות השחורות. עלות מבצע החיסון העולמי הייתה 1.5 מיליארד דולר "בלבד". גם שיעורי התמותה ממחלות זיהומיות, מלריה, חצבת, ומחלות נוספות ירדו, והצילו חיים של 10 מליון איש כל שנה (בערך פי שש מ-1.7 מקרי מוות מאבעבועות שחורות שנמנעו בכל שנה מאז 1978). חלק מהכסף הושקע גם בפיתוח חקלאי, שבודאי הציל עוד כמה עשרות או מאות מליונים ממוות ברעב, חלק הושקע בחינוך, ובמטרות ראויות נוספות.

אכן היו מקרים בהם תכניות סיוע נכשלו, ואף ייתכן כי ניתן היה למנוע חלק מהכישלונות על ידי ניהול טוב יותר. בודאי היו גם כשלונות בלתי ניתנים למניעה. סיוע למדינות מתפתחות, כותב בארדר, הוא סוג של כרטיס הגרלה, אבל הפרס הגדול הוא עצום, ולכן סך המאזן של ההשתתפות בהגרלה זו הינו חיובי, והתועלת עולה עשרות ומאות מונים על הנזק.

רשימות נוספות בסדרה:


הערות
  1. 1. שזכה בתואר לורד מידי ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר, ובפרס מילטון פרידמן בשנת 2002 []
  2. 2. Barder, O. (2014), Is aid a waste of money?. Significance, 11: 31–32. doi: 10.1111/j.1740-9713.2014.00723.x []
  3. 3.  Henderson, D. A. et al. (1988) Smallpox and its Eradication, Vol. 6. Geneva: World Health Organization. []
  4. 4. McCabe, C., Claxton, K. and Culyer, A. J. (2008) The NICE cost-effectiveness threshold: what it is and what that means. Pharmacoeconomics, 26(9), 733–744. []

עוני, פיתוח כלכלי וסטטיסטיקה: על הקשר בין התאבדויות איכרים בהודו וגידולים מהונדסים גנטית

רשימה זו היא השלישית בסדרת הרשימות הסוקרות את גיליון פברואר של כתב העת Significance, המוקדש לנושאי העוני והפיתוח הכלכלי. היא עוסקת במאמר בדבר הטענה כי יש קשר בין התאבדויות איכרים בהודו וגידולים מהונדסים גנטית[1]

גידולים מהונדסים גנטית נמצאים במוקדם של ויכוחים רבים. בקהילה המדעית יש קונצנזוס לגבי התועלת בגידולים כאלה, אם כי ברור שאין בהם פתרון לכל הבעיות בחקלאות בעולם השלישי. מנגד, יש פעילות רבה של התנגדות לגידולים כאלה, ואין להקל ראש גם בנימוקיהם, בודאי ללא בדיקה רצינית של הנתונים אותם הם מביאים. מטבע הדברים, רוב הנימוקים בעד ונגד מתבססים על נתונים סטטיסטיים, מה שמחייב הערכה ביקורתית של הנתונים, השיטות הסטטיסטיות לניתוחם, והפרשנות לממצאים.

בשנת 2008 העלה יורש העצר הבריטי, הנסיך צ'רלס, טענה חמורה כנגד הגידולים המהונדסים גנטית, כאשר התייחס לתופעה של התאבדות איכרים בהודו, וטען כי לפחות חלק מהמקרים נובע מגידולים מהונדסים גנטית שנכשלו והובילו להתרוששות כלכלית של אותם איכרים[2].

כיצד בודקים את נכונותה של טענה כזו? הדרך הטובה ביותר היא, כמובן, לתכנן ולערוך ניסוי פרוספקטיבי, שידגום שתי קבוצות איכרים, כאלה המשתמשים בגידולים מהונדסים גנטית, וכאלה שלא, ויעקוב אחריהם לאורך זמן (כולל הזמן שלפני המעבר לגידולים מהונדסים גנטית). מחקר כזה מעולם לא נערך. במקום זאת פנה איאן פלויס, פרופסור לסטטיסטיקה חברתית באוניברסיטת מנצ'סטר, לנתונים קיימים ממקורות רשמיים שונים. סוכנות נתוני הפשיעה הלאומית של הודו (NCRB) אוספת ומפרסמת נתונים על התאבדויות החל מ-1996, בחתכי מדינה, משלח יד ומגדר. בנתונים עלול להיות דיווח חסר ממספר סיבות, כגון חשש מתביעה פלילית (התאבדות היא עבירה פלילית בהודו), ואי דיווח נשים כחקלאיות (כיוון שהשטח החקלאי רשום על שם גבר). כאשר צורפו יחד נתוני ה-NCRB ונתונים שפורסמו בכתב העת המדעי Lancet ב-2012, ניתן היה לקבל אמדנים אמינים למספר האיכרים המתאבדים בכל אחת מ-9 מדינות הודו המגדלות ביחד יותר מ-90% מהכותנה בהודו, שבהן התמקד המחקר הנוכחי.

אין די במספר האיכרים המתאבדים. יש לדעת גם מהו מספר האיכרים הכולל, כדי לדעת מהו שיעור המתאבדים. גם מספר האיכרים משתנה משנה לשנה. יותר קשה לאמוד מספרים אלה. יש שני מקורות רשמיים למספר האיכרים. סקר האוכלוסין נערך מדי 10 שנים, ונערך לאחרונה ב-2011. ישנו גם סקר חקלאי, הנערך מדי חמש שנים. הנתונים בשני הסקרים אינם מושלמים, ופרופ' פלויס מתאר כיצד גזר מהם אמדנים למספר האיכרים בכל מדינה בכל שנה, מוסיף את האזהרות המתבקשות, ומציין את הבעיות הפוטנציאליות באמדניו ואת המחקר הנוסף הדרוש.

הממצא הראשון אולי מפתיע מעט: שיעורי ההתאבדות בקרב איכרים גברים בהודו נמוך מעט משיעורי ההתאבדות בקרב שאר האוכלוסיה. בקרב נשים העוסקות בחקלאות, לעומת זאת, נראה כי שיעורי ההתאבדות גבוהים יותר בהשוואה לנשים שלא עוסקות בחקלאות.

האם שיעורי ההתאבדות בקרב האיכרים משתנים לאורך זמן? התשובה היא חיובית. בקרב הגברים יש עליה מכ-25 ל-100000 ב-1996 לכ-35 ל-100000 ב-2005, ואח"כ יש ירידה עד לשיעור של כ-29 ל-100000 ב-2011. בקרב הנשים יש ירידה מתמדת, מכ-63 ל-100000 (!) ב-1996 לכ-29 ל-100000 ב-2011. למעשה, החל מ-2009 אין הבדל בשיעורי ההתאבדות בין גברים לנשים. הנתונים אינם תומכים בטענה כי שיעורי ההתאבדות עלו לאחר הכנסת גידולים מהונדסים גנטית לשימוש.

כל זאת ברמה הארצית. ברמה המדינתית, התמונה אינה אחידה, ובמדינות שונות שיעורי ההתאבדות מתנהגים באופן לאורך זמן. האם יש גורם נוסף שלא נלקח בחשבון?

מהנתונים ניתן לקבוע כי רק במדינת פאנג'ב אכן עלו שיעורי ההתאבדות בקרב האיכרים מאז שנת 2002. במדינת מהרשטרה, לעומת זאת, נצפית ירידה תלולה בשיעורי ההתאבדות מאז 2003. שתי מדינות אלה מגדלות כמעט מחצית מהכותנה בהודו (26% ו-20%, בהתאמה) ובשתיהן כ-56% מהכותנה המגודלת הינה מהונדסת גנטית. מאז 2002 הייתה ירידה ביבולים בפאנג'ב ועליה במדינת מהרשטרה. תוצאה זו מתאימה לתיאוריה כי יש מרכיב כלכלי המשפיע על שיעורי ההתאבדות.

המסקנה היא בדרך כלל ניתן לקשר את הנהגת השימוש בגידולים מהונדסים גנטית לירידה בשיעורי ההתאבדות בקרב איכרים בהודו (שגם הם נמוכים יחסית ללא-איכרים בהודו בפרט, ולמדינות העולם בכלל), ולסייג את הדברים בכך שיצויין כי בפאנג'ב נצפתה התנהגות שונה.

רשימות נוספות בסדרה:


הערות
  1. 1. Plewis, I. (2014), Indian farmer suicides: Is GM cotton to blame?. Significance, 11: 14–18. doi: 10.1111/j.1740-9713.2014.00719.x []
  2. 2. Daily Mail (2008) The GM genocide: Thousands of Indian farmers are committing suicide after using genetically modified crops. Mail Online, November 3rd. []

עוני, פיתוח כלכלי וסטטיסטיקה: האם מקור אי השוויון הוא בקצוות?

רשימה זו היא השניה בסדרת הרשימות הסוקרות את גיליון פברואר של כתב העת Significance, המוקדש לנושאי העוני והפיתוח הכלכלי.

הפעם אסקור מאמר המציג את הבעיה של מדידת אי השוויון בהכנסות, ומציע את מדד פאלמה כאלטרנטיבה למדדים המקובלים, ובראשם מדד ג'יני.[1]. הוא מתייחס בעיקר למדינות מתפתחות, אולם תקף גם למדינות מפותחות.

המאמר פותח במניית שלוש השפעות שליליות עיקריות של רמת אי השוויון בחלוקת ההכנסות, ומספק את בכך את המוטיבציה למדידה טובה ככל האפשר של רמתו:[2] אי-שוויון בהכנסות מעכב תהליכי צמיחה כלכלית; אי-השוויון  פוגע באחריויות (accountability) של הממשלה, ומגדיל את הסיכוי לנקיטת מדיניות כלכלית וחברתית הפוגעת בצמיחה ובהקטנת העוני; אי-השוויון מרסן תהליכי החלטה קולקטיביים הנחוצים לתפקודה של חברה בריאה.

מדד ג'יני, שהינו המדד המקובל ביותר למדידת רמת אי-השוויון בחלוקת ההכנסות, פותח בראשית המאה ה-20. הוא מקבל ערכים הנעים בין 0 ל-1, כאשר ערך 0 מציין שוויון מלא בחלוקת ההכנסות (לכל האנשים אותה הכנסה), וערך 1 מציין אי-שוויון מוחלט (אדם אחד נהנה מכל ההכנסות, כל השאר מחוסרי הכנסה). נניח שבמדינה מסויימת ערך מדד זה הוא 0.4. מהי המשמעות של ערך זה? ומה ההבדל בין מדינה זו ומדינה אחרת, בה ערך מדד ג'יני שווה ל-0.45? וכיצד תעזור ידיעת ערך המדד לקובעי המדיניות? ונניח שמדיניות כלכלית מסויימת הורידה את ערך המדד מ-0.45 ל-0.4. כיצד הושפעו מכך הרבדים השונים בחברה? מתברר כי מדד ג'יני מגלה רגישות יתר לשינויים במרכז התפלגות ההכנסות, ואינו רגיש במיוחד לשינויים שמתרחשים בקצוות. הוא לא ישקף בצורה טובה שינויים ברמת ההכנסות של העשירים ביותר ושל העניים ביותר בחברה.

מדד אלטרנטיבי הוצע על ידי הכלכלן הצ'יליאני חוזה גבריאל פאלמה. שהבחין כי ברוב במדינות, המעמד המכונה לעיתים "מעמד הביניים", אותם 50% מהאוכלוסיה הנמצאים בין העשירון ה-5 לעשירון ה-9[3], מכניס לכיסיו כ-50% מההכנסות. המחצית השניה של ההכנסות מתחלקת בין העשירון העליון, בעלי ההכנסות הגבוהות, ובין ארבעת העשירונים התחתונים, בעלי ההכנסות הנמוכות (שאכנה בשם "העשירונים התחתונים"). לכן הציע פאלמה להסתכל על היחס בין סך הכנסות העשירון העליון ובין סך הכנסות העשירונים התחתונים. ככל שיחס זה גבוה יותר, אי-השוויון גדול יותר. מדד זה נותן ביטוי לקצוות התפלגות ההכנסות, ואינו לוקח בחשבון את השינויים הפחות מעניינים שבמרכז ההתפלגות. המדד הינו אינטואיטיבי להבנה, גם עבור קובעי המדיניות וגם עבור האזרחים. אם ערך המדד גבוה, ברור מה צריך לעשות: להקטין את הכנסות העשירון העליון ובמקביל להגדיל את הכנסות העשירונים התחתונים. כלומר, מדד פאלמה רלוונטי יותר לדיון במדיניות לצמצום העוני.

במחקר שביצעו כותבי המאמר עבור מרכז הפיתוח העולמי של האו"ם[4] , הם וידאו באופן אמפירי את יציבותו ועמידותו של המדד: בהכנסת מעמד הביניים נצפתה שונות מועטה בין מדינות העולם, ושונות רבה בין ההכנסות של העשירונים העליונים, וכן בין ההכנסות של העשירונים התחתונים.

כמובן, יש חילוקי דעות בקרב הכלכלנים והסטטיסטיקאים העוסקים באי-השוויון בחלוקת ההכנסות והשלכותיו. מבלי לנקוט בשמות, את מדד פאלמה אוהבים אלה הסבורים כי יש חשיבות רבה למידת השקיפות והאחריותיות של קובעי המדיניות, ואלה הטוענים כי הקטנת אי-השוויון מהווה זרז מרכזי לצמיחה כלכלית. המתנגדים הם בדרך כלל כלכלנים הסבורים כי בעיית אי-השוויון היא בעיה משנית בחשיבותה, וכאלה הסבורים כי התכונות המתמטיות/טכניות של המדד חשובות יותר על פני אינטואיטיביות ההבנה[5] .

דוגמה נאה מדגימה את ההבדלים בין שני המדדים בעזרת נתוני הונדורס וברזיל. ערכו של מדד ג'יני בהונדורס הוא 0.57, ובברזיל 0.54, כלומר רמת אי השוויון בחלוקת ההכנסות כמעט זהה בשתי המדינות[6]. מדד פאלמה מראה תמונה שונה. ערכו בברזיל 2.23, כלומר חלקו של העשירון העליון בעוגה גדול קצת יותר מכפליים מהחלק של העשירונים התחתונים. אפשר לחשב ולמצוא כי העשירון העליון בברזיל מקבל לעצמו כ-35% מההכנסות, וארבעת העשירונים התחתונים מקבלים קצת יותר מ-15%. בהונדורס, לעומת זאת, מדד פאלמה שווה ל-5.21. זאת מכיוון שהעשירון העליון בהונדורס מקבל 42% מהעוגה, וחלקם של ארבעת העשירונים התחתונים שם הוא 8% בלבד.

הערה משלי לסיום: יהיה מעניין לראות איך מתנהג מדד פאלמה בישראל. אני מקווה לערוך את החישובים ולהביא אותם כאן.

רשימות נוספות בסדרה:


הערות
  1. 1. Cobham, A. and Sumner, A. (2014), Is inequality all about the tails?: The Palma measure of income inequality. Significance, 11: 10–13. doi: 10.1111/j.1740-9713.2014.00718.x []
  2. 2. הנושא חורג מתחום הסטטיסטיקה, אך אני מרחיב אותו כאן מפאת חשיבותו הרבה []
  3. 3. לא אכנס כאן להגדרת "מעמד הביניים". אני משתמש בטרמינולוגיה של כותבי המאמר []
  4. 4. Cobham, A. and Sumner, A. (2013) Is it all about the tails? The Palma measure of income inequality. CGD Working Paper 343, Center for Global Development, Washington, DC. []
  5. 5. הם יעדיפו ללא ספק את מדד Theil, שערכו שווה להפרש בין האנטרופיה המקסימלית האפשרית  ובין האנטרופיה הנצפית. עזבו, לא חשוב. []
  6. 6. כמו כן, מקובל לחשוב כי ערך הגבוה מ-0.5 מציין אי-שוויון משמעותי []

עוני, פיתוח כלכלי וסטטיסטיקה: להבין את המשבר בסומליה

Significance הוא כתב עת שמוציאה לאור החברה הסטטיסטית המלכותית. כתב העת עוסק בסטטיסטיקה, מיועד לציבור הרחב, אך אינו מתפשר על הדיוק בכתיבה ועל האיכות המדעית של מאמריו. בימים אלה יצא לאור גיליון פברואר 2014 של המגזין, המוקדש לנושאי העוני והפיתוח הכלכלי. בימים הקרובים אסקור את המאמרים שפורסמו ואביא את עיקרי הדברים.

המאמר הפותח את הגיליון מנסה להסביר לקוראים את המצב בסומליה[1]. השלטון המרכזי במדינה אפריקאית קטנה זו (כ-10 מליון תושבים) התמוטט עוד ב-1991, ובמלחמת האזרחים המתחוללת מאז, כמיליון מתושבי המדינה נעקרו מבתיהם והפכו לפליטים, רובם בארצם שלהם. קרוב ל-400 אלף מהם נמצאים כעת במחנות פליטים סביב הבירה מוגדישו (שאוכלוסייתה הכוללת היא כ-1.3 מליון), וחיים בכ-110,000 מבנים מאולתרים (shelters). הכותבים מתארים את מחקרם שניסה לאמוד את שיעורי המחלות השונות במחנות הפליטים, את סיבות התמותה העיקריות, את הגורמים הבריאותיים העיקריים לחולי ולתמותה, ועל ידי כך לזהות את הצרכים הבריאותיים הדחופים ביותר בהם יש לטפל. תהליך איסוף הנתונים עצמו היה מרובה תלאות (זהו ככל הנראה האתגר הסטטיסטי הגדול ביותר שעמדו מולו): על החוקרים היה לשכנע את המנהיגים המקומיים, תוך כדי הצגת הסיכונים האפשריים והתועלת הצפויה ממחקר זה. לאחר קבלת ההסכמה, קיבלו החוקרים אינפורמציה ראשונית מהמנהיגים, ולאחר מכן פנו לאיסוף מידע נוסף מספקי שירותי הבריאות השונים (בית חולים, מרפאה, או לפעמים רק מתנדב בעל הכשרה רפואית מינימלית). במקרים רבים הסוקרים נתקלו באיומים ותקיפות מצד מיליציות וארגונים דומים שהתנגדו משלל סיבות לביצוע המחקר. לאחר שנאספו הנתונים התקבלו גם התוצאות. כ-80% מהמבנים (ודייריהם) נמצאים ברמה גבוהה או חמורה של קושי בתנאי המחיה וסיכון להתפרצות מגיפה. כ-30% מהם נמצאים ברמה החמורה בשתי הקטגוריות. שיעורי התמותה קשורים קשר הדוק לאספקת המים: כאשר המים מסופקים בצינורות או משאיות (מבארות הקיימות באזורים אחרים), שיעורי התמותה גבוהים פי 3.3 לעומת המקומות בהם נחפרו בארות. עבור נשים וילדים, המצב הרבה יותר גרוע – שיעורי התמותה הם פי 8.8 לילדים ופי 10.7 לנשים במקומות חסרי בארות. גם כאשר יש באר בקרבת מקום, שיעורי התמותה הולכים וגדלים ככל שמרחק ההליכה למקור המים הקרוב (באר משאית או ברז) גדל. המסקנה ברורה: הובלת מים, בעיקר במשאיות אך גם בתשתית הצנרת הקיימת אינה יעילה מבחינה בריאותית. הדרך האפקטיבית ביותר למתן את שיעורי התמותה היא על ידי השקעה בחפירת בארות נוספות.

רשימות נוספות בסדרה:


הערות
  1. 1. Zeid, A. A. and Cochran, J. J. (2014), Understanding the crisis in Somalia. Significance, 11: 4–9. doi: 10.1111/j.1740-9713.2014.00717.x  []