חיפוש באתר

קישורים

RSS סטטיסטיקה ברשת

עמודים

קטגוריות

תגיות

ארכיב עבור 'הממ… מעניין…'

"הצבעה אסטרטגית" – כן או לא?

כמקובל בכל מערכת בחירות, גם עתה שב ועולה נושא "ההצבעה האסטרטגית". הרעיון הוא כזה: אני יכול להצביע למפלגה קטנה שדעותיי קרובות לעמדותיה, או למפלגה גדולה שדעותיי קרובות גם לעמדותיה, אבל פחות. למי להצביע?

תשובה אפשרית אחת היא להצביע למפלגה שאני הכי קרוב לעמדותיה, במקרה זה – המפלגה הקטנה.

גישה אחרת מציעה לבחור לפי שיקולים אסטרטגיים: המפלגה הגדולה ודאי תעבור את אחוז החסימה ותיוצג בכנסת, בעוד שזה לא ודאי לגבי המפלגה הקטנה. ואם המפלגה הקטנה לא תעבור את אחוז החסימה – הקול שלי יבוזבז. גם אם תעבור המפלגה הקטנה את אחוז החסימה, השפעתה תהיה קטנה יחסית להשפעת המפלגה הגדולה, וגרוע מכך – היא תגרע מכוחה של המפלגה הגדולה ובכך תגביל את השפעתה. המסקנה המתבקשת – עלי להתפשר ולהצביע למפלגה הגדולה.

עוד מילה על בזבוז הקולות: אם המפלגה לה הצבעתי לא עברה את אחוז החסימה – מדובר בהרבה קולות שמתבזבזים. שלשום פרסמה מיה בנגל סטטוס בטוויטר בו כתבה כי שלושה מנדטים בבחירות 2009 נזרקו לפח. הטענה מתבססת על חיבור הקולות שקיבלו 9 מפלגות שאינן מפלגות ימין שלא עברו את אחוז החסימה בבחירות אלה. מדובר בקצת יותר מ-88 אלף קולות, ומכיוון שבכנסת ה-18 המודד למנדט (מספר הקולות המזכים במנדט) היה 27246 קולות, הרי שאותם 88 אלף קולות הם קצת יותר משלושה מנדטים. עיון בתוצאות הבחירות לכנסת ה-18 מעלה כי בסך הכל ניתנו כ-104 אלף קולות למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. שאר 16 אלפי הקולות ניתנו למפלגות "ימין", אך 16 אלף קולות אינם מזכים במנדט. כיוון שגוש המרכז שמאל בתחילת כהונת הכנסת ה-18 מנה 55 מנדטים, לו לא היו מתבזבזים אותם 104 אלפי קולות, גוש המרכז שמאל היה מונה 58 מנדטים. עדיין לא מספיק כדי לשנות את התוצאה הסופית של הבחירות – הקמת ממשלת ימין בראשות נתניהו, אך מאזן הכוחות בכנסת היה שקול יותר, וזה מצב טוב יותר לאופוזיציה (במסגרת הגילוי הנאות אספר כי אני מצביע בקביעות לאחת ממפלגות האופוזיציה).

האמנם?

התשובה המיידית היא כמובן "לא". ההסבר פשוט: אם יצורפו אותם 88 אלף קולות למפלגות שעברו את אחוז החסימה, מספר הקולות הדרוש למנדט יגדל מ27246 ל-28100 בערך, וזה אוצר כי בחלוקה הראשונית של המנדטים וגם בהמשך החלוקה (בחישובי העודפים לפי חוק בדר-עופר) יקבלו חלק מהמפלגות פחות מנדטים. אלו מפלגות? זה כבר תלוי בפרטים.

קל לבדוק מה היה קורה אילו. נתוני ההצבעה קיימים, וכל מה שצריך זה "לקחת" את הקולות מהמפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, להעביר אותן למפלגות שעברו אותו, ולחשב מחדש את חלוקת המנדטים לפי חוק בדר-עופר (זה דווקא מסובך, אבל אפשרי). אז עשיתי זאת.

החישובים שערכתי מתבססים על ההנחות הבאות:

1) רק המצביעים של ארבע המפלגות הגדולות ביותר שלא עברו את אחוז החסימה (התנועה הירוקה מימד, גיל – גמלאי ישראל לכנסת, עלה ירוק, מפלגת הירוקים) יצביעו "הצבעה אסטרטגית" בחישובים ההיפותטיים שלי. מפלגות אלה קיבלו 71 אלף קולות יחד. שהיו ככל הנראה מספיקים ל-3 מנדטים בכנסת (בזכות עודף הקולות הגדול שהיה נשאר לאחר חלוקת המנדטים הראשונית).

2) המצביעים של  שאר המפלגות הקטנות (שכל אחת מהן קיבלה פחות מ-7000 קולות, ובדרך כלל הרבה פחות מכך) היו מצביעים עבורן בכל מקרה, וגם לו היו משנים את הצבעתם, זה לא היה משפיע על תוצאות הבחירות.

3) המצביעים של ארבע ה-"קטנות הגדולות" יתפלגו בין המפלגות הגדולות להם הם מצביעים בניתוח ההיפותטי שלי בהתאם ליחס מספר הקולות בין המפלגות הגדולות, ובפרט:

  א. קולות  התנועה הירוקה מימד יתחלקו בין קדימה ומפלגת העבודה ביחס של 69% ל-31%.

  ב. קולות גיל – גמלאי ישראל לכנסת יתחלקו בין קדימה, הליכוד, ישראל ביתנו, ומפלגת העבודה ביחס: 34% : 33% : 18% : 15%.

  ג. קולות עלה ירוק לכנסת יתחלקו בין קדימה, ישראל ביתנו, ומפלגת העבודה ביחס: 51% : 27% : 23% .

  ד. קולות  מפלגת הירוקים יתחלקו בין קדימה ומפלגת העבודה ביחס של 69% ל-31%.

לפי הנחות אלה, מבין 71 אלפי המצביעים ל-"קטנות הגדולות", כ-40 אלף מעבירים את קולם לקדימה, 6 אלפים לליכוד, 7 אלפים לישראל ביתנו ו- 18 אלף למפלגת העבודה.

בדקתי מספר תרחישים:

1) הצבעה אסטרטגית של כל מצביעי ארבע "הקטנות הגדולות", כלומר אותם 71 אלף קולות מתחלקים בין קדימה, הליכוד, ישראל ביתנו והעבודה כמפורט למעלה.

2) הצבעה אסטרטגית ימין-מרכז: קדימה, הליכוד וישראל ביתנו מקבלות תוספת קולות ממצביעי ארבע "הקטנות הגדולות", 18 אלף קולות פוטנציאליים של מפלגת העבודה הולכים לאיבוד.

3) הצבעה אסטרטגית שמאל-מרכז: קדימה, והעבודה מקבלות תוספת קולות ממצביעי ארבע "הקטנות הגדולות", אך הקולות הפוטנציאליים של הליכוד וישראל ביתנו הולכים לאיבוד.

4) הצבעה אסטרטגית ימין-שמאל: הליכוד, ישראל ביתנו, והעבודה מקבלות תוספת קולות ממצביעי ארבע "הקטנות הגדולות", אך הקולות הפוטנציאליים של קדימה הולכים לאיבוד.

5) הליכוד זוכה בכל הקופה ומקבל את כל 71 אלפי הקולות.

6) העבודה זוכה בכל הקופה ומקבל את כל 71 אלפי הקולות.

7) קדימה זוכה בכל הקופה ומקבל את כל 71 אלפי הקולות.

התוצאות הלא מפתיעות: גוש ה-"שמאל-מרכז" (קדימה, העבודה, מרץ, חדש, רעם-תעל ובלד) שמנה בתחילת הכהונה של הכנסת ה-18 55 מנדטים אינו משתנה באופן משמעותי. ברוב התרחישים הוא גדל ל-56 מנדטים. הנה עיקרי התוצאות (השינויים הפרסונליים על פי רשימות המועמדים באתר הכנסת, הפירוט המלא בקובץ האקסל המצורף, וכן מצוךף לינק לתכנית ה-SAS  שכתבתי לצורך חישובי המנדטים):

1) הצבעה אסטרטגית של כל מצביעי ארבע "הקטנות הגדולות": קדימה עולה במנדט על חשבון ישראל ביתנו; גוש השמאל-מרכז מונה 56 מנדטים. יוליה שמאלוב- ברקוביץ נכנסת לכנסת במקום אלכס מילר.

2) הצבעה אסטרטגית ימין-מרכז קדימה עולה במנדט על חשבון ישראל ביתנו; גוש השמאל-מרכז מונה 56 מנדטים. יוליה שמאלוב- ברקוביץ נכנסת לכנסת במקום אלכס מילר.

3) הצבעה אסטרטגית שמאל-מרכז: קדימה עולה במנדט על חשבון ישראל ביתנו; גוש השמאל-מרכז מונה 56 מנדטים. יוליה שמאלוב- ברקוביץ נכנסת לכנסת במקום אלכס מילר.

4) הצבעה אסטרטגית ימין-שמאל: העבודה עולה במנדט על חשבון ישראל ביתנו; גוש השמאל-מרכז מונה 56 מנדטים. עינת וילף נכנסת לכנסת במקום אלכס מילר.

5) הליכוד זוכה בכל הקופה: הליכוד עולה בשני מנדטים על חשבון קדימה ושס; גוש השמאל-מרכז מונה 54 מנדטים. אללי אדמסו ויצחק דנינו נכנסים לכנסת במקום אורית זוארץ ואברהם מיכאלי.

6) העבודה זוכה בכל הקופה: העבודה עולה בשני מנדטים על חשבון קדימה וישראל ביתנו; גוש השמאל-מרכז מונה 56 מנדטים. עינת וילף וראלב מגאדלה נכנסים לכנסת במקום אורית זוארץ ואלכס מילר.

7) קדימה זוכה בכל הקופה: קדימה עולה בשני מנדטים על חשבון ישראל ביתנו ושס; גוש השמאל-מרכז מונה 57 מנדטים. יוליה שמאלוב- ברקוביץ ונינו אבסדזה נכנסים לכנסת במקום אלכס מילר ואברהם מיכאלי.

המסקנה שלי מהתרגיל התיאורטי שערכתי: ההשפעה של "הצבעה אסטרטגית" מוגבלת ביותר, ויש לה פוטנציאל מוגבל מאוד לשנות את התוצאות המהותיות של הבחירות, רק כאשר המאבק בין הגושים צמוד ביותר. לו לא היו הולכים אותם קולות שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, המרוויחה הגדולה ביותר הייתה ככל הנראה יוליה שמאלוב-ברקוביץ.

את המסקנות לבחירות הקרובות מוזמן כל אחד להסיק בעצמו. אני, באופן אישי, אמשיך להצביע על פי צו מצפוני, ואתן את קולי לאותה מפלגה קטנה שקיבלה אותו מאז 1984 בכל גילגוליה.

מיהו המדען המשפיע ביותר במאה ה-20?

מיהו המדען (או מדענית) המשפיע ביותר במאה ה-20? שאלתי שאלה זו את עוקביי בטוויטר וגם בפייסבוק. קיבלתי שפע של תשובות: זיגמונד פרויד, מילטון פרידמן, רוברט אופנהיימר, אלכסנדר פלמינג, ורנר פון בראון, "ההוא שהמציא את הטרנזיסטור" (מקובל לייחס את ההמצאה לשלושת הפיזיקאים שבשנת 1956 זכו במשותף בפרס נובל לפיזיקה על תרומתם לפיתוחו: ויליאם שוקלי, וולטר בראטיין וג'ון ברדין), מי שפיתח את הגלולה נגד הריון (הערה: אין אדם יחיד שניתן לייחס לו המצאה זו, אך מקובל כי האב ה"רשמי" של הגלולה הוא גרגורי פינקוס, שעמד בראש צוות שכלל גם את פרנק קולטון, מין צ'ה צ'אנג ואחרים), נורמן בורלוג, אלברט איינשטיין, אלן טיורינג, ריצ'ארד פיינמן, וייתכן שהיו עוד תשובות שאבדו בנשיה וגוגל לא הצליח לדלות, עם המשיבים הסליחה.

אני מוכרח לומר שלא הופתעתי מהתשובות (פרט להעלאת שמו של פרויד,  ואולי מאזכור שמו של מילטון פרידמן, שאותו אני לא נוטה לסווג כמדען – וראו את מה שכתבתי עליו לאחר מותו, הלינק למעלה). אפשר לזהות כאן ארבעה תחומים עיקריים בהם בלטו ודרכם השפיעו האנשים המכובדים שצויינו למעלה (וחלק גדול מהמוזכרים משתייכים ליותר מתחום אחד): אלקטרוניקה, מלחמת העולם השניה, רפואה/מדעי החיים, ומדעי המחשב. הקוראים מוזמנים לדון בתשובות שהועלו, בחלוקה הגסה שלי לתחומים, ולהעלות שמות אחרים.

הנסיון לקבוע מיהו המדען "המשפיע ביותר" נדון כמובן לכשלון מיידי, כיוון שלא ניתן לכמת את מידת ההשפעה. האם השפעתם של איינשטיין וטיורינג על מהלך מלחמת העולם השניה רבה או פחותה מהשפעתם על התפתחות עידן המידע? מה יותר חשוב: הטרנזיסטור או האנטיביוטיקה? התשובות לשאלות כאלה יהיו יותר מטופשות מהשאלות עצמן.

הנה שאלה אחרת, טובה יותר: לא שכחנו מישהו? סביר להניח ששכחנו עוד רבים וטובים. ועוד שאלה שאולי תרצו לשאול אותי: מי יופיע ברשימה שלך, יוסי? ובכן, בעיניי, רוב השמות שהוזכרו קודם ראויים להכלל בכל רשימה של "מדענים משפיעים", אבל ברצוני להציע עוד שם אחד שלא הוזכר עד כה: רונלד א. פישר.

כן. הוא כבר הופיע ברשימת 15 הסטטיסטיקאים הגדולים שערכתי, במקום הראשון. אבל הוא היה רק סטטיסטיקאי, לא? טוב, גם גנטיקאי (הביולוג הגדול ביותר מאז דרווין – טוען ריצ'ארד דוקינס). את סיפורו, סיפור הליידי הטועמת תה סיפרתי לא מזמן ב-"סיפור נובה – ערב סיפורי מדע ומדענים". אמרתי בפני עדים, ואף כתבתי זאת בבלוג זה ממש כי הוא "אחד המדענים המשפיעים ביותר של המאה ה-20".

פישר הניח את היסודות (ובנה חלק ניכר מהקומות הראשונות) של התיאוריה של תכנון ניסויים מבוקרים. כל ניסוי מדעי הנערך כיום חייב לכלול את "השילוש הקדוש" – שלושת תנאי היסוד שהציב פישר להבטחת תקפות הניסוי ותוצאותיו: רנדומיזציה, בקרה, סמיות.

פישר המציא את הכלי העיקרי (ובמשך שנים רבות – הבלעדי) להערכת כמותית של משקל העדויות המתקבלות בניסוי: ה-p-value. פתחו כל מאמר מדעי בו מתואר ניתוח כמותי של נתונים. ה-p-value יופיעו שם, וערכי p קטנים מ-0.05 יזכו להתייחסות מיוחדת, שכן הם מעידים על תוצאות מובהקות. הערך הקריטי 0.05 מקורו גם הוא בהערכה של פישר כי מדובר בערך מתקבל על הדעת, אף כי פישר עצמו ידע היטב כי אין לכך כל הצדקה תיאורטית.

ופישר גם אחראי לפיתוח ושיפור של שיטות סטטיסטיות רבות לניתוח נתונים כמותיים, ובראשן ניתוח השונות ("אנובה"). למה לדעתכם סטטיסטי המבחן של ה-ANOVA מסומן באות F?

לו היו כותבי המאמרים המדעיים מקפידים על הפניה למקורות, פישר היה כנראה המדען המצוטט ביותר (וזהו עוד מדד מקובל לחשיבותה של עבודה מדעית): יש לצטט את עבודתו בכל מאמר מדעי המתאר ניסוי מבוקר, משתמש ב-p-value להערכת התוצאות, ובודאי אם נעשה שימוש בניתוח שונות, או במבחן המדוייק של פישר, או באחת מהשיטות הסטטיסטיות הרבות האחרות שפיתח ושיפר. מדוע עבודות אלה אינן מצוטטות? כי הן הפכו ל-"מובנות מאליהן", כאילו ניתנו למשה בסיני, ולא היא.

עבודתו של פישר השפיע על כל המחקר המדעי מימיו והלאה. המדע במאה העשרים לאחר פישר אינו כשהיה לפניו, ולכן פישר הוא ללא ספק אחד המדענים המשפיעים ביותר של המאה ה-20.

 

השבוע הבא הולך להיות מלהיב מאוד

מקווה שלמרות שחלק הן הודעות של הרגע האחרון, הקוראים יוכלו להפיק מהן תועלת – השבוע הבא הולך להיות מלהיב מאוד!

  • ביום ראשון ירצה במרכז חמד"ע בתל-אביב המתמטיקאי הבריטי מרקוס דה-סוטוי, שחיבר שני ספרים פופולריים על נושאים מתמטיים עמוקים: "המוזיקה של המספרים הראשוניים" שעסק בהשערת רימן, ו-"סימטריה" שעסק, נכון, בנושא הסימטריה. ההרצאה שייתן דה-סוטוי, בשפה האנגלית, תישא את הכותרת "מסעו של מתמטיקאי בעולם הסימטריה". נדרשת הרשמה מראש, ייתכן שעדיין יש מקומות פנויים. פרטים נוספים באתר חמד"ע. אני אהיה שם.
  • ביום שני בירושלים יתקיים אירוע נדיר ביותר: הרצאות של שני חתני פרס נובל – ישראל אומן ודניאל כהנמן. זאת במסגרת כנס בן יומיים שנושא את הכותרת "סדנת חשיבה מחדש על הרציונליות", שמארגנים במשותף אוניברסיטת בן-גוריון והמרכז לחקר רציונליות באוניברסיטה העברית. נודע לי על האירוע הזה רק לפני כמה שעות, ועדיין לא ברור לי האם הוא פתוח לקהל הרחב, האם נדרשים דמי הרשמה, והאם בכלל עוד יש מקום פנוי באולם. אני שוקל ברצינות לקחת יום חופש ולנסוע. היום השני של הכנס יהיה למחרת (יום שלישי) בבאר שבע, לשם בכל מקרה לא אגיע, כי…
  • ביום שלישי בבוקר, במסגרת סמינר המחלקה לסטטיסטיקה של אוניברסיטת תל-אביב, ירצה אור צוק, ישראלי השוהה במכון ברואד בקיימברידג' מסצוסטס, על נושא שבו אני מתעניין במיוחד – פרמקוגנטיקה. הוא ידבר על "הירושה החסרה" – הפער בין התכונות הגנטיות/תורשתיות (של בני אדם) ובין השונות הפנוטיפית, כלומר – הדרך בה מתבטאים בפועל ההבדלים בין בני האדם. (מקווה שהסברתי נכון את הנושא.. ) פרטים בדף הסמינרים של המחלקה.
  • ביום רביעי, למיטב ידיעתי, אפשר לנוח ולהתכונן ליום חמישי
  • ביום חמישי יתקיים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בירושלים יום עיון המאורגן על ידי הלשכה והאיגוד הישראלי לסטטיסטיקה, לציון מאוחר של יום הסטטיסטיקה העולמי. יום העיון יתמקד בתחומי העיסוק של הלמ"ס בדגש על המידע העומד לרשות אנשי המקצוע. בין המרצים יהיו מורי ורבי (ומנחה עבודת הדוקטורט שלי) פרופ' צבי גילולה מהאוניברסיטה העברית, שידבר על סולמות מדידה אורדינליים, ועבדכם הנאמן, שיסקור את הגישות העיקריות לניתוח לוחות שכיחות. פרטים על יום העיון בלינק זה לאתר הלשכה. אני לא בטוח שעדיין נשארו מקומות פנויים.

ואם כל זה לא מספיק, אז הנה הודעות על שתי סדרות הרצאות המיועדות לקהל הרחב, תחת הכותרת "מתמטיקה על כוס קפה", שנותנת פרופ' נצה מובשוביץ-הדר מהמחלקה לטכנולוגיה והוראת המדעים בטכניון. אמנם שתי הסדרות כבר החלו, אך עדיין נותרו שלוש הרצאות בכל אחת מהן, ולדעתי כדאי למצוא את הזמן ולהנות מהרצאות על שלל נושאים מרתקים. סדרה אחת נערכת במרכז להוראת הטכנולוגיה והמדעים טכניון בחיפה, והשניה במרכז המדעים בהרצליה.

תהנו!

ספקנים בפאב – ערב הרצאות מיוחד לכבוד יום הסטטיסטיקה הבינלאומי

"ספקנים בפאב" הם מפגשים המיועדים לכל מי שמתעניין במדע, היסטוריה, פילוסופיה ובחינה רציונלית של המציאות. המפגשים מתקיימים בפאבים או במקומות אחרים שמאפשרים אווירה חברית ובלתי פורמלית, וכוללים בדרך כלל הרצאה  ודיון. "ספקנים בפאב" נערך לראשונה בלונדון בשנת 1999, וכיום קיימות עשרות קבוצות ברחבי העולם. במסגרת הקהילה הספקנית בישראל קיימות ארבע קבוצות של ספקנים בפאב, בחיפה, תל-אביב, באר שבע וירושלים.

ב-20 באוקטובר צויין ברחבי העולם יום הסטטיסטיקה הבינלאומי. לציון(מאוחר) של האירוע ייערך בתאריך 14.11.2011 ערב הרצאות מיוחד במסגרת "ספקנים בפאב" בתל-אביב בשיתוף פעולה עם האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה (ששת קוראיי יודעים בודאי על הקשרים ההדוקים שיש לי גם עם הקהילה הספקנית וגם עם איגוד הסטטיסטיקה).

הערב יכלול חמש הרצאות קצרות (15 דקות כל אחת) שיסקרו את נושא הסטטיסטיקה מכיוונים שונים.

האירוע יתקיים בתאריך 14.11.2011 בפאב "גורדו", בחוף גורדון בטיילת תל אביב. ההתכנסות היא בשעה 8 בערב, וההרצאות יחלו בשעה 8.30. דמי הכניסה הם 10 ש"ח, ומיועדים לכיסוי הוצאות הפקת האירוע.

 

המרצים, (באופן מפתיע, לא כולם סטטיסטיקאים) וכותרות ההרצאות הם:

  • טל גלילי – כיצד חוקרים עכברים שחוקרים את סביבתם
  • יוסי לוי – כדור הכסף
  • דובי קננגיסר – מחשב, מחשב שעל הקיר
  • רון קנת – 42
  • אבנר שחר קשתן – שקרים יפים

אני מניח כי מי שקרא עד כאן כבר הבין שגם אני נמנה עם המרצים 🙂

אשמח לראותם!

מצגת ההרצאה על תורת המשחקים

במסגרת "חודש משחקי החשיבה" שייערך ברעננה, נתתי אתמול הרצאה בנושא "נפלאות התבונה – מבט אל תורת המשחקים". ניתן לראות כאן את מצגת ההרצאה.