על ניסויים בבעלי חיים

מי שעוקב אחרי בטוויטר כבר ראה את ההפניות שלי לסדרה של שלושה פוסטים בבלוג של רועי צזנה שעסקו בסוגיית הניסויים בבעלי החיים. לטובת המעטים מבינכם שעדיין לא עוקבים אחרי (סתם…) הנה סקירה קצרה של שלושה פוסטים אלה, שצזנה כתב בעקבות קורס בנושא שלקח במסגרת לימודיו בטכניון.

בפוסט הראשון שפרסם מסכם צזנה את הרצאתו של ד”ר ירון בר-אל, סגן מנהל המרכז הרפואי רמב”ם וכירורג לב במקצועו, שניסה לסקור על קצה המזלג את ההיסטוריה של הפילוסופיה הנוגעת לזכויות בעלי החיים. בין היתר מובאות שם דעתם של (מחבר/י) התנ”ך,אריסטו, בודהה, הרמב”ם, תומאס אקווינס ודקארט. כל החבורה המכובדת הזו, פרט לבודהה, אגב, אינה שוללת קיום ניסויים בבעלי חיים.

בפוסט השני מביא צזנה את דעתם של הדוגלים ב”זכויות בעלי החיים”, ובראשם פיטר סינגר וטום ריגן, ותוהה מה יהיו ההשלכות של אימוץ דעתם על חיינו אנו.

בפוסט האחרון בסדרה עונה צזנה לטיעון העיקרי של המתנגדים לניסויים בבעלי חיים, לפיו ניסויים כאלה ממילא אינם מביאים תועלת מדעית, באמצעות סקירה הסטורית של התפתחות מדעי החיים, החל מגילוי מחזור הדם, המשך בהמצאת החיסון הראשון (לאבעבועות שחורות) ואלה שבאו בעקבותיו, ועד לפיתוחם של מסתמי לב משוכללים. כמו כן  סוקר צזנה בקצרה אלטרנטיבות (לא מספקות, עדיין) לניסויים כאלה, מביא את הקריטריונים לפיהם מחליטים מתי ניסוי בבעלי חיים הוא נחוץ, ומתאר את מנגנוני האכיפה הקיימים כיום למניעת ניסויים לא נחוצים בבעלי חיים.

בהזדמנות זו אני מפנה את הקוראים גם לרשימה שפרסמתי בינואר 2008 שעסקה בשיקולים הסטטיסטיים בתכנון ניסויים בבעלי חיים, והתבססה על הרצאה שנתתי בפני ועדת האתיקה של הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית.